|
לחם שעשועים
ונירוואנה פורסם ב"מנהלים",
גליון 8, 16-17, ינואר 2009 בחזרה לעמוד הראשי: www.psychologia.co.il האם אושרם של
אזרחיה הוא בתחום אחריותה של המדיניות הציבורית? פרופ' אורן קפלן מציע להקים
"טיפות חלב" פסיכולוגיות, שילמדו אנשים להתמודד עם משברים ולממש את
עצמם. בטווח הרחוק, חברה בריאה יותר בנפש תחסוך למערכת הרבה כסף ואולי גם לא
תיכנס למיתון. ראיון עם פרופ'
אורן קפלן, פסיכולוג קליני וכלכלן, מרצה וחוקר בבית הספר למינהל עסקים במסלול
האקדמי של המכללה למינהל ועומד בראש המחלקה לשיווק ופרסום של בית הספר "אין דרך אל האושר – האושר
הוא הדרך", אומר פתגם עממי, אשר מקפל בתוכו רעיון שאינו קל ליישום. האושר אינו נמצא מחוצה לנו - באנשים אחרים, בחפצים או בהישגים – אלא
בתוכנו. כדי להיות מאושרים, עלינו להיות מאושרים. כבר אלפי שנים שבני האדם מחפשים אחר נוסחאות להשגת אותו מושג מופשט שנקרא אושר. הוגים לאורך ההיסטוריה ניסו לשרטט את הדרכים להרגשה הטובה הזו, שמוגדרת כאושר, והציעו לאחרים ללמוד הרבה או להימנע מדעת, להצליח או לפרוש מהמרוץ, להשיג ממון או להיפטר מהכל. אבל בסופו של דבר, למרות הידע רב השנים, אנשים עדיין מחפשים אחר דרכים חדשות להיות מאושרים. פרופ' "בתחום
הבריאות
יש לנו רפואה מונעת, נותנים חיסונים ושומרים על היגיינה. אבל כשמדובר בהתמודדות עם משברים, אנחנו לא עושים את זה. אנחנו נמצאים כרגע בתחילתו של משבר כלכלי, ולא לכולם יש כלים להתמודד איתו". אז
לדעתך אושר נובע מהיכולת להתמודד עם קשיים? "אנשים
יכולים לחיות חיים מאושרים יותר אם יידעו להתמודד טוב יותר עם משברים ואם ילמדו להתבונן על החיים בצורה חיובית. זו מחשבה שנובעת מתחום שנקרא פסיכולוגיה חיובית". אתה
מתכוון לפסיכולוגיה הומניסטית שהתפתחה בשנות ה-60 כתגובה לפסיכואנליזה ולביהביוריזם? "הפסיכולוגיה החיובית היא
זרם שנולד מתוך הפסיכולוגיה ההומניסטית, שלא כל כך תפסה בזמנו משום שלא היתה מבוססת מחקר. היא נתפסה כפסיכולוגיה נאיבית שאינה מציאותית, משום שטענה שאנשים הם יצורים חיוביים ביסודם. הפסיכולוגיה התמקדה בפסיכופתולוגיה, בחרדה ובדיכאון שצריך לטפל בהם. הממצאים מראים שהדיכאון והחרדה בעולם המערבי עלו בעשרות אחוזים מאז שהתחלנו לטפל באנשים בכלים פסיכולוגיים, מה שאומר שגם אם מצליחים לטפל במי שמגיע לקליניקה, לא מצליחים למנוע מספיק. "אנשים יכולים לחיות
חיים מאושרים יותר אם יידעו להתמודד טוב יותר עם משברים ואם ילמדו להתבונן על החיים בצורה חיובית" "אחד החוקרים המרכזיים בתחום של פסיכולוגיה חיובית הוא מרטין סליגמן. בעקבות מחקרים שערך בתחום של חוסר אונים נרכש הוא החל להתעניין באושר וניסה לבדוק זאת בכלים מדעיים. עד אז, רוב העיסוק באושר נעשה בידי פילוסופים ומיסטיקנים. סליגמן התחיל זרם אדיר של מחקר אקדמי בנוגע למה גורם לאנשים להיות מאושרים. המסקנות העיקריות שלו היו שחשוב מאוד שפסיכולוגיה תעסוק בחוזקות. חשוב להתמקד ביכולות ולא בחולשות, כי מחולשות לא ניתן לצמוח". ואיך
זה קשור למדיניות ציבורית? "ממשלות מנסות
להפחית עוני ולהפחית אומללות. אולם, משרד הרווחה עוסק ברווחה (welfare) לא ברווחה של איכות חיים (well being). נשאלת
השאלה האם המטרה שלנו היא שאנשים לא יהיו מדוכאים, או שיהיו מאושרים. מטפלים כיום במצבים של פוסט-טראומה בקרב ילדים שנחשפו לירי של קסאמים, אבל אני לא בטוח שמצבם יותר קשה ממצבם של ילדים שנפגעו נפשית מחרם בכיתה. חיי היומיום שלנו קשים באופן רגיל, ועלינו ללמוד לדעת להתמודד איתם". אבל
יש אנשים שמצבם האובייקטיבי טוב יותר, לא?
למשל, קל
יותר לשאת צרות כשיש לך הרבה כסף לקנות נחמה. "מחקר
ידוע של בריקמן ושות'
הוכיח שמידת האושר לא תמיד קשורה למצב אובייקטיבי. הם בדקו את מידת האושר בקרב אנשים שזכו בפיס והשוו אותה לזו של אנשים שהפכו למשותקים. מיד לאחר האירוע היה הבדל, אבל לאחר זמן מה – מידת
האושר שלהם היתה זהה. ההסבר הוא שאדם לא קם בכל בוקר ואומר לעצמו: "איזה כיף, אני עשיר", אלא יש לו את חיי היומיום שלו עם הקשיים שבהם”. אז
אנשים עשירים אינם מאושרים יותר? "אנשים
עשירים לא אומללים יותר, אבל הם בהחלט לא מאושרים יותר. מעבר לרמה די בסיסית של קיום בכבוד, אין קשר בין עושר ואושר, ומחקרים רבים מראים זאת. הסיבה העיקרית היא שאנחנו מתרגלים די מהר לאורח חיים מסוים ואז אנחנו לא משווים את עצמנו לעניי העיר, אלא לציפיות שלנו מעצמנו. לכן אדם נהנה לכמה שבועות של חסד כאשר הוא מקודם בעבודה ומקבל שכר גבוה יותר, אבל לאחר תקופה הוא חוזר לרמת האושר הבסיסית שלו (ש-50%
ממנה ניתן להסביר בתורשה שלו ובתכונות שעמן נולד). ומה
עם השפעתן של דאגות כלכליות? "דאגה
כלכלית היא מקור בהחלט מרכזי לדברים שאנשים מוטרדים מהם. היא יכולה להוות מקור למשבר אישי, ולא מעט משברי זוגיות בנישואין מתחילים ממשבר כלכלי. עם זאת, פעמים רבות המיקוד על הבעיה הכלכלית הוא טריגר לדברים רחבים בהרבה, וזאת בגלל שהמצב הכלכלי לא תמיד עומד בפני עצמו אלא מייצג דברים רבים נוספים (כמו למשל, הדימוי העצמי). קשה להגדיר מקדמי דיכאון מרכזיים. אפשר לומר באופן כללי שמרכיבים של תורשה משחקים תפקיד מרכזי, ומבחינת המצב בסביבה, משברים, אובדנים, מצבי
שינוי ולחץ הם מקור לחרדה ודיכאון. "חשוב שגורמים ציבוריים יטפלו במצב הכלכלי, אבל זה לא יכול להיות סוף הסיפור. שכר המינימום, גם אם יעלה באחוזים ניכרים, לא יהפוך את האוכלוסיה למאושרת או חסינה יותר מבחינה נפשית. אני טוען, שלמדינה יש אחריות גם לאושר האישי, כלומר לספק לאנשים כלים כדי להיות מאושרים". איך
עושים את זה? "בין
השאר, על ידי תקציבים שיופנו לתחום החינוך והרווחה הפסיכולוגית. חינוך למודעות, בעיקר לדפוסי מחשבות שגורמים לדיכאון ולשיטות פסיכולוגיות יעילות להורדת הדיכאון. סליגמן פיתח
סדנאות שהורידו בעשרות אחוזים תופעות של דיכאון. יש דרך ללמד בני אדם להתמודד עם החיים”. היות
שאין תמימות דעים לגבי הדרך להשגת האושר, איך מחליטים על הכלים שיש לתת לציבור? "אנחנו
חוזרים פה לנושא החוסן, ההתמודדות עם משברים. המיתולוגיה הכי בולטת של המשבר הכלכלי של שנות השלושים היתה שאנשים קפצו מהגגות. מאחורי הסיפור על משבר כלכלי צף סיפור קשה על המשבר האישי שחוו אנשים עם אבדן האמון במדינה, בחברות ובבורסה. אם היה אפשר לשקם את האמון, המשבר היה נעצר, ולא היה נוצר מיתון”. איך
אפשר היה לשקם את האמון? "למשל,
אם גוף מאוד עשיר היה מחליט לא לתת לבורסה להתמוטט, לקנות מניות של חברות טובות, כמו שהממשלה העלתה את האפשרות לקנות את המניות של הבנקים. הבעיה היום היא לא בעיה כלכלית, כי השוק אטרקטיבי, אלא חוסר אמון וחוסר ביטחון. זהו ההיבט הפסיכולוגי של המשבר. הממשלה צריכה להתמודד עם המשבר בכלים פיננסיים – לתת
רשת ביטחון. זו מעגליות פסיכולוגית, שניתן לטפל בה בכלים פיננסיים. נכון שצריך קודם כל להבטיח לאנשים קורת גג וביטחון. אבל מה שאני טוען זה שהמדיניות הציבורית הכלכלית לא מתייחסת למדרגה החמישית בפירמידת הצרכים של מאסלו, שהיא מימוש עצמי". המחשבה
שאיזשהו ממשל יקדיש לזה משאבים נשמעת כמעט אוטופית. קפלן מציין שלא כל כך רחוק מאיתנו, בבריטניה, מתנהל בימים אלה דיון בשאלה האם מתפקידה של מדיניות ציבורית להגביר אושר. "מוביל את התנועה הזו ראש האופוזציה, דיוויד קמרון, שעשוי להיות ראש ממשלה בבחירות הבאות. |