Image 01 Image 01
English

חלק חמישי: העולם הפנימי – רגשות, תחושות, חרדה, לחץ, פחדים, דיכאון וכדומה

אתר פסיכולוגיה psychologia.co.il הוא מהאתרים הוותיקים ביותר באינטרנט שסיפק מידע בתחום הפסיכולוגיה בעברית. במהלך שנים השבנו על אלפי שאלות שהופנו אלינו דרך פורומים מקצועיים באינטרנט ובדואר האלקטרוני. בדפים הבאים יוצגו מתוכם מספר מוגבל של שאלות ותשובות שמאפיינים נושאים נפוצים המעניינים גולשים רבים.

השאלות והתשובות מסווגות לנושאים הבאים:
1. קשרי משפחה א', הורים שואלים על ילדים – התפתחות פסיכולוגית של ילדים, התנהגויות גן ובית ספר, סוגיות בחינוך וביחסי הורים-ילד וכדומה.
2. קשרי משפחה ב': ילדים שואלים לגבי הוריהם קרובי משפחה אחרים.
3. קשרים בין אישיים – חברויות ויחסים זוגיים: בעיות בזוגיות או בתקשורת זוגית או באינטימיות, אהבה ויחסי מין, קושי ליצור קשרים, קשיים במצבים חברתיים וכדומה.
4. התמודדות עם אירועי חיים שונים: כישלונות, פרידה מבן/בת זוג, הריון, לידה ואחרי הלידה.
5. העמוד הנוכחי למטה – העולם הפנימי – רגשות, תחושות ושאר מצוקות: חרדה, לחץ, פחדים, דיכאון, הפרעות אכילה וכדומה.
6. הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי: סוגי מטפלים והכשרות טיפוליות שונות, גישות שונות בפסיכותרפיה, מתוך חדר הטיפולים – התחלת טיפול, סיום טיפול ומה שביניהם.
7. מושגים מעולם הפסיכולוגיה – מושגים ותיאוריה: הגדרות של הפרעות נפשיות, חלומות, היפנוזה, מידע על תרופות פסיכיאטריות, מושגים תיאורטיים אחרים בפסיכולוגיה.

 

חלק חמישי:
העולם הפנימי – רגשות, תחושות, חרדה, לחץ, פחדים, דיכאון וכדומה

 

חרדה וטיפול תרופתי
אני בת 24,נוטלת קלונקס {מעט} 0.25 מ"ג ליום נגד חרדה. אני סובלת מחרדה כללית, אומנם בתקופה האחרונה התגברתי מאוד על המון קושי ועל המון חרדות, בעיקר עזרתי לעצמי, כי אני מאמינה שהתגברות אמיתית באה מבפנים ובעבר הצלחתי להתגבר על החרדה ולחיות בלעדיה במשך יותר משנתיים.
מה שמציק לי זה שבעבר הייתי אומנם בחרדה כללית,אך תפקדתי ללא בעיה, נהניתי להיות בסביבת אנשים,והואיל לי לצאת לבלות להיות בחברה וכו'…וכך גם נעלמו אט אט החרדות.
כיום משום מה התגברתי על הפחד הכללי, אך יש לי חרדה שאני לא יכולה להגדיר אותה במדויק.
אין לי בעיה להיפגש עם אנשים,לדבר עם אנשים, לטייל ברחוב… אך יש לי חרדה להיכנס למקומות כמו מסעדות, בתי קפה, לפעמים גם לחנויות, ומה שקורה זה שאני מתקרבת למקום ומרגישה סחרחורת, דפיקות לב, במפורש פאניקה.
מה יכולה להיות הסיבה שאדם חרד דווקא ממקומות כאלו? אני יודעת שהחששות העיקריות שלי הן,שזה מקומות עם אנשים, שארעד, שאתעלף, או שישימו לב מה קורה לי, ובעיקר חשש מהפאניקה ושפשוט אאלץ ללכת במהרה מן המקום. מה קרה לי מס' פעמים.
מלבד שיחות ופסיכותרפיה, מה היית ממליץ לי בתור פעולה ממשית כדי להתגבר על העניין?
האם "בכוח" פשוט להעמיד עצמי במצבים הללו?
תשובה
אני חושב שכדאי לך להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי התרופה שאת נוטלת. אני לא בטוח שמה שאת לוקחת ובמינונים שאת לוקחת באמת נותן מענה לבעיה שלך. עדיף לעבור לתרופות נוגדות חרדה שנותנות מענה בטווח היותר ארוך אך זה כאמור נושא שעליו את צריכה להתייעץ עם רופא פסיכיאטר. אני חושב שלקיחת תרופה נכונה במינון נכון בשילוב עם שיחות יפתרו חלק ניכר מהבעיות שאת מתארת. בשלב הזה נשמע לי שאת מטפלת בדברים בתגובה מיידית לחרדה מקומית ולא נוקטת בשיטות שפותרות את הבעיה לטווח הארוך.
במידה ותרצי לקרוא חומר כללי על חרדה לחצי על הקישור למאמרים משמאל ותמצאי מאמר על הנושא.

חרדה ומלכוד
אני בת 24 נשואה ואמא לשלושה ילדים קטנים. מאז ומתמיד הייתי סובלת מחרדות פה ושם. אני באופיי מאוד פחדנית וחסרת בטחון. כמעט מכל דבר מפחדת ונכנסת ללחץ, כאשר אני מרגישה לא טוב, או אחד מילדיי, ממשפחתי, אם חלילה אירע פיגוע וכו' אני מיד נכנסת ללחץ. הדופק מואץ, סחרחורת, חולשה, רצון להתעלף ורעד בכל הגוף. אבל זה היה קורה בסיטואציות מסיימות.
נכון לתקופה האחרונה, כמעט כל סיטואציה מביאה אותי למצבי חרדה נוראיים וזה קורה בתדירות מאוד מאוד גבוהה ומפחידה. לא אכנס לכמה פעמים חוויתי את זה בשבועיים האחרונים מה שמטריד זה מה שקרה לי היום.
בתי בת ה-7 התקשרה ממזכירות בית הספר והודיעה שאינה חשה בטוב. הודעתי לה שאגיע לאוספה במהירות האפשרית. לצערי הרכב לא היה ברשותי ולכן הבוס שלי נידב את רכבו לצורך כך. אינני יודעת ומסיבה בלתי ברורה התחלתי להיכנס ללחץ תוך כדי נסיעה. ממש לא יכולתי לנשום, הדופק הלם ברוב עוצמה וכל גופי רעד (גם מקור). הבנתי שלבית הספר לא אוכל להיכנס חרף מצבי. התקשרתי למזכירות ובתואנה מוזרה של "לא מצאתי חניה קרובה" ביקשתי שיודיעו לבתי שאני מחכה לה ליד שער בית הספר שתצא. בתוך תוכי כעסתי על עצמי שלא נכנסתי ועזרתי לה בהרמת התיק ובהליכה אל האוטו. ידעתי שאם אצא – בטוח אתעלף בדרך ואף אחד לא ירוויח מזה כלום. אספתי אותה ונסענו לכיוון הביתה כשאני מנסה בכל כוחי להסתיר את תחושותיי הנוראיות. העליתי אותה הביתה, קילחתי, החלפתי בגדים הכנתי לה משקה חם ובקבוק מים חמים והכנסתי אותה למיטה. היא חשה שאינני בסדר וכל הזמן שאלה אם אני צריכה לשירותים בגלל "הקפיצות" שעשיתי עניתי במהירות שכן ואז רצתי לשירותים ופרצתי בבכי נוראי. הרגשתי שאינני מסוגלת לשלוט בחרדה יותר, הלב איבד את הקצב מזמן ואני חשבתי שאני הולכת למות מהתקף לב. בנוסף הייתי עם האוטו של הבוס והודעתי לה שאני חוזרת במהרה – חשבתי לעצמי – כיצד אני עושה זאת? לקח לי בערך שעה עד שחזרתי לעצמי (השעה הכי קשה בחיי). ואני כל הזמן שואלת את עצמי – מה קורה לי? מה? בבדיקות דם לא נמצא משהו חריג למעט רמת סוכר נמוכה יחסית בצום. בלוטת התריס – תקין. מה קורה לי? האם זה הגיל? הרי לא יתכן שמכל מצב קטן של לחץ אני אגיע לכך. דווקא היה לי יום נחמד עד לאותו טלפון. אז מה קורה לי לעזאזל? – אני יודעת שההמלצה כאן תהיה בכוון של כדורים וטיפול פסיכולוגי משולב אבל רציתי לדעת יותר ממה דבר זה יכול לנבוע, ולא כיצד מטפלים בתופעה.
תשובה
לפי מה שאת מתארת סביר להניח שקיבלת מה שמכונה "התקף חרדה". למרות שהחרדה היא תופעה אוניברסאלית ושמת לב בעצמך כמה היא נפוצה בפורום, הסיבות אצל כל אדם הן אישיות לחלוטין. סביר להניח שיש משהו שקורה, אבל כדי להבין אותו צריך להכיר אותך. את צודקת שהטיפול הנפוץ הוא שילוב בין פסיכותרפיה ותרופות. זו מסגרת שמאפשר גם להתחקות אחר מקור הבעיה. תוכלי לקרוא את המאמר על החרדה המופיע בקישורים למאמרים מצד שמאל. אני מעריך שאם תחשבי בצורה אסוציאטיבית מה קרה לאחרונה, האם יש גורם לחץ כעת בחיים וכד', אולי תעלי על מקור הבעיה.

מחשבות אובססיביות
כל הזמן נתקעות לי מחשבות, בעיקר דברים רעים שאני לא רוצה לחשוב עליהם בכלל. והמחשבות נמצאות נון סטופ בראש שלי.
התחלתי טיפול פסיכולוגי .הייתה לי פגישה אחת והמטפלת נסעה לחו"ל אז עכשיו אני לא יכולה להיפגש איתה. אני משתגעת זה פוגע לי בדברים הכי יקרים לי (גם באהבה לשי לחבר שאותו אני כל כך אוהבת ולא רוצה שזה יהרוס את הדבר הכי טוב שיש לי) ואני לא יכולה יותר.
אילו דרכים יכולות לעזור לי להתמודד עם המחשבות או להפחית את האינטנסיביות- אני רוצה להפסיק לחשוב כל הזמן!
תשובה
אני מקווה שהפסיכולוגית תחזור בקרוב והטיפול יתחיל באמת. מאחר ומחשבות טורדניות הן חלק מהפרעת חרדה, יש אפשרות לפנות לפסיכיאטר לייעוץ לגבי תרופות נוגדות חרדה. זה עשוי להקל עליך ואולי גם להגביר את יעילות הטיפול הפסיכולוגי.

חרדות ממחלות
אני בת 25, סובלת ומתמודדת כל חיי עם התקפי חרדה ועם זה אני כבר יודעת לחיות.
מה שמציק לי הוא שעל כל תסמין גופני פיזי הכי קטן – אני כבר צופה את הגרוע מכל, מחלה קטלנית (ניוון שרירים למשל) ומתעלמת מכל סטטיסטיקה הפועלת לטובתי ומכל מחשבה הגיונית שאני מנסה להחליף בה את המחשבה הסוררת. מדובר בתקופות יותר לחוצות ופחות לחוצות ועכשיו בתקופה לחוצה. אחרי הפוגה של 3 שנים, פתאום כל הדאגות חוזרות. אני בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה בהצטיינות ומתפקדת מצוין בכל התחומים, פשוט מודאגת. התחושה פשוט היא שבכל רגע הגוף עלול לבגוד בי. מה דעתך?
הייתי בטיפול פסיכולוגי מעולה שערך כשנה כאשר גיליתי מה יש לי (בגיל 21, עד אז לא היה לי מושג). הטיפול פתר אצלי בעיות רבות, כולל את הפחד המוגזם ממחלות וכלה בהתמודדות עם ההתקפים שכמעט ולא היו במשך 4 שנים (אחד בכמה חודשים ארוכים). פתאום לפני חודשיים הדברים מציפים אותי שוב, לא ממש התקפים אלא יותר אי שקט, ופחד עז ממחלות (זה בד"כ קורה בתקופות שאני חרדה). האם לדעתך יש טעם לחזור לטיפול?
תשובה
כנראה שאת לא באמת יודעת לחיות עם התקפי החרדה. אני לא בטוח שיש מישהו שיודע לעשות את זה. אנשים רבים כמוך שסובלים מחרדה פשוט מתרגלים לכך שאיכות החיים שלהם פגועה ולא מטפלים בבעיה. הנפש יש לה את הדרכים שלה לתת תזכורת שבכל זאת יש משהו מטריד. דווקא לאור העובדה שאת בעלת ידע בתחום הפסיכולוגיה אני חושב שאת צריכה לפנות לטיפול ולתת מענה לכל "החבילה", החל מהתקפי החרדה וכלה בחרדה ממחלות.
חרדה היא תופעה גלית וגם אם נרגעה בעבר בהחלט יתכן שהיא כעת מבצבצת שוב מעל פני השטח. בד"כ חזרה לטיפול שהיה יעיל בעבר תרגיע את הדברים ובהחלט יתכן שאחת לכמה זמן יש צורך לחזור לפחות למספר מפגשים לטיפול.

פוחדת מרופא שיניים
אני בת 15 כמעט ויש לי 5 חורים בשיניים… כמה פעמים קבעתי טור ולא הייתי מסוגלת לחשוב שהולכים לטפל לי בשיניים ושאני ירגיש איזה שהוא כאב. ניסו לתת לי גז צחוק אבל אמרו שאני לא מגיבה לו טוב לכן הברירה היחידה לטפל בחורים זה זריקה. אני מאד מפחדת ולא יודעת מה לעשות, החורים עוד קטנים ואני מבזבזת את זמני ואת את זמנה של אמי שמפסידה ימי עבודה בגללי לשווא, כי בסוף אני לא עושה את הטיפול מתחילה לבכות וחוזרת הביתה.
זה מאד מציק לי, בבית הספר אני לא מתרכזת בכלום מלבד רופא השיניים ומה שאני גורמת לעצמי בזה שאני לא מטפלת בשיניים ומנסה לדבר לעצמי בכוונה לשכנע את עצמי לעבור את הטיפול ושזה לא כואב אבל זה לא עוזר… אני מפחדת מאד בייחוד מהזריקה שרק מלחשוב עליה אני פורצת בבכי. מה לעשות?!
תשובה
אני מציע לך לפנות לרופא שיניים שגם מורשה לטיפול בהיפנוזה. דרך ההיפנוזה יהיה אפשר ליצור הרדמה של הפה שאחריה הזריקה לא תפחיד ולא תכאב. תוכלי למצוא רופאי שיניים כאלה דרך אתר האגודה הישראלית להיפנוזה: www.hypno.org.il. מאמר על היפנוזה תוכלי לקרוא בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1a.htm

הפרעת חרדה
אני בן 44 נשוי. אני סובל מהפרעת חרדה באישיות עם מרכיב דיכאוני. אני מטופל בטיפול תרופתי כ14 שנה, ולא תמיד בהצלחה. לאחרונה בעקבות משבר חלה החמרה במצבי האישי, כולל החמרת התקפי חרדה הסיוט בהתגלמותו, אני נמצא בטיפול משולב פסיכיאטרי ופסיכולוגי ללא שום שיפור. לא הייתי באשפוז. אני גם סובל מחרדת נהיגה בכביש בין עירוני בדרך כלל החרדה צפה לי והסבל ממש איום. האם מלבד הטיפול הקונבנציונאלי היית ממליץ על טיפול משלים? איזה סוג הייתה ממליץ להקל על הסבל הנורא שלי?
האם טיפול קוגנטיבי התנהגותי יכול להועיל בחרדת נהיגה ופחד ממשאיות אני נוהג 25 שנה ובזהירות אבל הסבל בנהיגה ממש נורא.
תשובה
אתה מתאר מערכת די מורכבת של הפרעת חרדה ארוכת שנים. בהחלט אפשר לשלב דברים נוספים בטיפול, אבל חשוב שהם ישתלבו בצורה הרמונית בשאר הטיפולים.
טיפול התנהגותי קוגניטיבי עשוי בהחלט לעזור לבעיה הנהיגה. תוכל לנסות גם את שיטת EMDRעליה תוכל לקרוא באחד הקישורים למאמרים כאן משמאל. בכל מקרה, כל כזה דבר צריך להיעשות במקביל ובעידוד של המטפלים הנוכחיים שלך שבוודאי מכירים אותך היטב ויוכלו לדאוג לאיזונים הנכונים. כידוע אמנם הדברים לא משתפרים אבל לפעמים גם העובדה שאינם מתדרדרים עוד יותר יכולה לנחם במשהו.

 חרדה מתמשכת
אני בת 26 וסובלת מהתקפי חרדה כבר שלוש וחצי שנים. התקפי החרדה שלי מתקשרים למשהו מאוד ספציפי ואני יודעת להימנע ממקומות שעלולים לגרום לי להתקפים. ניסיתי ללכת בעבר לטיפול התנהגותי אך השיטות שלמדתי לא הועילו לי ולא הרגשתי כי הן מתאימות.
נושא החרדה מאוד מפריע לי בחי היומיום אם כי למדתי להתמודד איתו די טוב. יחד עם זאת אני נמנעת מלטוס, ומלהתחייב לאנשים שאני מרגישה איתם פחות נוח לתוכניות ארוכות טווח כי אף פעם איני יודעת איך ארגיש… בקיצור הנושא מפריע לי לאיכות החיים.
שאלתי אליך – למרות שאני חיה עם זה די טוב, הייתי שמחה להיפטר מהפחד שהתקף חרדה יופיע. האם היית ממליץ על שיטות טיפול נוספות שאינן כרוכות בתרופות פסיכיאטריות? למרות אכזבתי מהטיפול אצל פסיכולוגית התנהגותית (שעבדה איתי באמצעות דמיון מודרך), האם ישנן שיטות אחרות? מה דעתך על ביופידבק כטיפול במקרה כזה? באם דעתך חיובית על הנושא, כיצד זה בדיוק עובד?
תשובה
לפי מה שאת מתארת בהחלט לא מיצית את כל אפשרויות הטיפול. לחרדה יש גם מקורות דינאמיים ואולי את צריכה לברר יותר לעומק על מה מדובר. אני מצרף מאמר על הפרעות חרדה ואני מציע לך לקרוא אותו. יתכן שכדאי להיכנס לטיפול פסיכולוגי מסורתי יותר, קחי בחשבון שזה דורש זמן ומוטיבציה. דווקא העובדה שלמדת לחיות עם זה היא סימן שלילי שכן זה עלול לעכב את הצלחת הטיפול. על נושא התרופות כדאי לדבר עם הפסיכולוג המטפל ולבחון אותו ואת הרלוונטיות שלו. די ברור מדבריך שכדאי שתתחילי את הבירור מתוך פסיכותרפיה ולא תרופות.
ניתן לקרוא את המאמר בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm
ביופידבק יכול לעזור לך לרכוש כלים של הרגעה עצמית, אבל דווקא בגלל שהטיפול ההתנהגותי לא הצליח אני בספק אם זה ייתן את המענה.

דחוף…
נערה החוששת מאד לישון מחוץ לבית. עומדת בקרוב לפני טיול של מספר ימים ומתלבטת רבות בשל חששותיה.
(קבוצת המטיילים גם לא מוכרת). היא זקוקה לביטחון שברגע שתרצה לחזור הביתה יהיה מי שיחזיר אותה, גם אם זה בשעות הלילה. אין לנו האפשרות להבטיח לה זאת.(מדובר במרחק של כ-3 שעות נסיעה). האם לעודד או להניח לה להחליט לפי הרגשתה? האם יש דרך לעזור לה בהתמודדות עם מצב זה?
תשובה
אם אי אפשר להבטיח לה להחזיר אותה מיידית אין להבטיח לה זאת.
חשוב לנסות ולעזור לה להתגבר על החרדה, להבין אותה טוב יותר, להתמודד איתה ישירות. כדאי לבחון האם זו הבעיה היחידה או שהיא סימפטום אחד בסיפור רחב יותר. השאלה רחבה יותר מהזדמנות הטיול הקרובה ואפשר להציע לה טיפול פסיכולוגי כדי לטפל בשורש הבעיה. לא בטוח שזה ייתן מענה מיידי לטיול הקרוב, אבל יאפשר תחילת טיפול ושינוי לעתיד. יתכן שזה יעזור אפילו בטווח קצר ומיידי לטיול הזה.
אני מצרף קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

שינוי באישיות
אני מתקרבת לגיל 40, אישה משכילה. לאחרונה אני מרגישה שינוי קל באישיות שלי , באופן כזה שקשה לי להסביר. יש לי ירידה משמעותית בביטחון העצמי , החרדות אצלי לגבי דברים מסוימים גברו, קשה לי להגיע להחלטות, אני יותר הססנית, יותר רגזנית, ואני מרגישה כאילו שמחת החיים שלי נפגמה. אני מרגישה לכודה בתוך עצמי. קשה לי להיות טבעית בחברה, קשה לי לרקוד או לשיר בחברת אנשים ועוד…..
יש לי חשש שאולי זה התחלה של פרקינסון כי המחלה קיימת במשפחה. אני גם מאבדת לעיתים שיווי משקל כשאני עולה במדרגות, מרגישה כאילו נופלת אחורה.
האם תוכל לומר לי כמה דברים שיסייעו לי , האם זוהי תופעה הקשורה לגיל או למצב שאני פשוט לא מאושרת בחיים הזוגיים ?
תשובה
בהקשר של פרקינסון, אני מציע להתייעץ עם רופא שזו מומחיותו.
עם זאת, תיאורך מעלה אפשרות של לחץ וחרדה שצובעים כרגע את החיים שלך ופוגעים בהם בצורות שונות. במידה ואין רקע רפואי למה שקורה לך (ואת זה כאמור צריך לבדוק עם רופא) הרי שאוסף דברים, חלקם אולי קטנים ולא משמעותיים, אבל באופן מצטבר הם משפיעים על מה שקורה לך, ופוגעים באיכות חייך. מדוע דווקא כעת לחץ וחרדה? סביר להניח שאת תוכלי להסביר זאת, אולי זה קשור לגיל ה 40 המתקרב, לשלב כלשהו בחיים שלך שאת מרגישה שאת מתקרבת אליו, אולי החשש מפני בעיות בריאות. במידה וזה אכן הכיוון יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוג וכן ניתן להיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה.
מבחינת האם הזוגיות יכולה להיות גורם לכך, זו בהחלט אפשרות, אפשר לבחון אותה בהקשר הכללי של לחץ וחרדה כנושא אחד מטריד מבין רבים אחרים, או כנושא מרכזי שגורם לבעיה. מן הסתם את יודעת על כך טוב מכל אדם אחר.

 חרדה
לעיתים קורים לי מקרים בהם אני נמצאת עם אנשים שאני אוהבת ברגעי שמחה, ופתאום אני כאילו מדמיינת את כולם מתים. זה נורא מפחיד אותי, ומכניס אותי לעצב רב.
תשובה
זו נשמעת באמת חוויה מפחידה מאוד. קשה לומר לך מה מקור הבעיה אבל זו בהחלט נשמעת סוג של חרדה. השאלה האם זו התופעה הנפשית היחידה שקוראת לך ומטרידה אותך או שיש עוד דברים מסביב. אם זו אכן חרדה ממוקדת אפשר גם לטפל בה באופן ממוקד. למשל אמליץ על שיטתEMDR עליה תוכלי לקרוא כאן http://www.psychologia.co.il/emdr2.htm
במידה ויש דברים נוספים שמטרידים כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי, לעבור קודם מספר שיחות לאבחון הבעיה ולהחליט איך להמשיך. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על חרדהhttp://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

פחד במה
אני תלמידת משחק. רציתי לשאול לגבי פחד במה שממנו אני סובלת.
למה הוא מופיע יותר אצל אנשים מסוימים מאצל אחרים?עד כמה זה ניתן לשינוי?איך ניתן להתמודד איתו בצורה יעילה?האם כדורים נוגדי חרדה הם פיתרון?  פחד הבמה מלווה בנוקשות בשרירים לפעמים אפילו ברעד ברגליים, שינוי במנעד הקולי ועוד. זה הדבר היחידי שמונע ממני להראות את כישוריי.
כשאני כבר מצליחה להתגבר על פחד זה, אני מרגישה את הפספוס בכך שאין ביכולתי לעשות כך כל הזמן.
תשובה
פחד במה או פחד קהל היא תופעת חרדה שקשורה לחרדת ביצוע בדומה לחרדת בחינות ודברים נוספים שקשורים להופעה. הטיפול עשוי להיות יעיל הן בכלים פסיכולוגיים והן ע"י תרופות, השילוב בינהם פעמים רבות הוא היעיל ביותר. השאלה עד כמה התופעה חזקה וחשוב מכך, עד כמה היא ממוקדת רק בבמה. אם זה קורה רק במקרים מול קהל ולא בתופעות חרדה נוספות בחיים הטיפול יכול להיות ממוקד וקצר יחסית. אם זו תופעה רחבה יותר ואת נקלעת למצבי חרדה גם בסיטואציות נוספות בחיים יתכן שצריך גם טיפול רחב יותר.
בטיפול ממוקד תוכלי להיעזר בשיטות התנהגותיות קוגניטביות, כמו גם בהיפנוזה ושיטת EMDR. תוכלי לקרוא יותר במאמרים אליהם תוכלי להגיע בקישור מצד שמאל.

חרדות אצל ילדים
איזה טכניקה טיפולית מומלצת לטיפול בילד בן 12 הסובל מחרדות? האם זה נכון שטיפול התנהגותי/קוגניטיבי הוא הסוג המומלץ במקרים כאלה? האם זה נכון שהטיפול אמור להיות קצר וממוקד ועליו לתת לילד אמצעים להתמודד עם התחושות הלא נעימות ואילו טיפול ארוך טווח, המנסה לחפש את הגורם לחרדות, אינו מהמומלצים?
תשובה
אין לגבי זה הסכמה חד משמעית. צריך להבין את מקור החרדה ולפי זה לקבוע את סוג הטיפול. חרדה יכולה להיות משהו ממוקד שאפשר לטפל בו באופן ממוקד, אך לעיתים זה קשור לתהליכים נפשיים עמוקים יותר ואז נדרש דווקא טיפול דינמי או שילוב של סוגי הטיפול השונים. בשנים האחרונות ישנה פופולריות לגישה ההתנהגותית קוגניטיבית אולם לא תמיד היא מצליחה. אפשר לנסות להתחיל שם מאחר שהיא ממוקדת ואפשר לדעת כעבור זמן די קצר אם זה עובד או לא או שאולי צריך להוסיף רכיבים נוספים לטיפולת.

בני בן ה-6
אני מאד מוטרדת מההתנהגות של הבן שלי, בן 6, בנושאי הניקיון בזמן האחרון.
התחלתי לשים לב שהשאלות שלו בדבר ניקיון הן מוגזמות, ותכופות, למשל: נגעתי באבק, אני יכול לגרד בפה? או: נגעתי בנעל, אני צריך לשטוף ידיים אם אני ארצה לגרד בעין?
אח"כ הוא התחיל לשטוף ידיים בתדירות גבוהה יותר בכל פעם שנגע במשהו מלוכלך לדעתו, למשל, משהו שהיה על הריצפה או נעל שעמד עליה חרק, ושאל אותי אם לשטוף עם סבון או בלי סבון.
כל זה היה במהלך החודש האחרון, או שלפחות זה התחיל לעורר את תשומת ליבי.
הבוקר הוא קם ונעל נעליים ושאל אותי אם הן מלוכלכות, הוא חושב שהם מלוכלכות .
איך עלי להגיב? האם לפנות לאיש מקצוע או לחכות בתקווה שזה יעבור מעצמו?
תשובה
נשמע שבנך מפתח נטייה אובססיבית קומפולסיבית לאחרונה, זהו מנגנון שקשור לחרדה ובהחלט טוב שאת שמה לב לכך ורצוי גם לפנות לייעוץ שכן משהו קורה וצריך לבדוק על איזו תשתית זה יושב. יתכן שיש לחץ כלשהו או מקור חרדה שממנו נובעת ההתנהגות הזו שמבטאת גם מחשבות טורדניות שמפריעות לאיכות החיים. אני מציע שתפני לפסיכולוג ילדים להדרכה ותתייעצי עימו כיצד לנהוג. השאלה האם לפנות מייד או להמתין תלויה בעוצמת הסימפטומים וביכולת שלך לזהות מקור לחץ כלשהו לאחרונה. הבעיה שזו עלולה להפוך התנהגות או נטייה שתישמר ותתחזק עם הזמן ולכן עדיף לאתר ולטפל בה בצעירותה.
בכל מקרה, אני מצרף מאמר על חרדה עם פרטים גם על הפרעה טורדנית כפייתית.http://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

בחירת מטפל
קבעתי תור עם פסיכולוגית קלינית מקופ"ח לצורך ניסיון לטפל ב "נפילות" שיש לי מדי פעם שמביאות עימן חרדה ועצבנות יתר.
בחרתי בכוונה באישה כי חשבתי שאולי היא תבין טוב יותר את הלחץ שלי (ילדים, בית, עבודה, אימהות).
האם לטיפול בחרדה עדיף לחפש פסיכולוג שמתמחה בחרדה, או שפסיכולוגית קלינית שלאו דווקא מגדירה את עצמה כמטפלת בהפרעות חרדה, תוכל לעזור לי.
תשובה
חרדה היא מנגנון בסיסי מאוד וכל פסיכולוג קליני מתאים לטיפול בסוג כזה של בעיה. הגישה לטיפול משתנה ממטפל אחד למשנהו, יש שמדגישים יותר תהליכים דינאמיים שקשורים למרכיבים לא מודעים של החוויה ויש שמדגישים יותר היבטים התנהגותיים וקוגניטיביים. אני חושב שבשלב הזה כדאי לך להגיע למפגש שקבעת ולראות כיצד הדברים מתקדמים ולאחר מכן להחליט האם גישתה של הפסיכולוגית שלך תתאים או לא לצרכיך.

 כאבים ביד במצבי לחץ וחרדה
אני סטודנטית בת 23, סבלתי בתקופה האחרונה מלחץ בלימודים, וכשלון בזוגיות, לחצים ועוד בעיות משפחתיות … לאחרונה התחלתי לשים לב ש יום אחרי כל סערה רגשית מביאה איתה כאבים נוראים בזרוע ימין, כבר מתחילת השנה אני מרגישה את זה, ומתגברת על הכאבים בכדורים לשכיחת כאבים, אבל התופעה הזאת מאד מדאיגה אותי,,, האם זה מאותת למחלה או משהו??!!
דבר שני הוא שאני מרבה לאונן במיוחד לאחר ראייתי זוג אוהבים ונהנים, זה שהמחשבות על הכישלון בהמשך הקשר האחרון עולות מיד, ולפעמים אחרי הפעולה מתחילה סערת רגשות, צער וחרטות ובכי מר…!!! אני חוששת לאבד את הבתולין שלי (מסורתית..ושמרנית..)…באחד מרגעי האוננות !!
אין לי סיכוי ואומץ ללכת לייעוץ קליני פסיכולוגי, אישי כי פשוט זה תלוי בתשלום, אפילו במוסד הלימודי שלי, כי פשוט המצב הכלכלי בירידיה!!!
תשובה
כאבים מסוגים שונים יכולים להיות ביטוי ללחץ וחרדה. עם זאת, כדי למנוע ספקות צריך לפנות לרופא משפחה, לתאר לו את הסימפטום ולשמוע את חוות דעתו. אין טעם לקחת סיכונים גם אם הסיכוי לקיומם נמוך.
וכעת לגבי מהות הדברים. את נמצאת במצב של לחץ וחרדה וכדאי לטפל בו. נסי לברר בכל זאת במוסד הלימודים שלך, בד"כ יש במקומות אלו שירות פסיכולוגי וכאשר יש מצב כלכלי קשה הם עוזרים ומסבסדים את הטיפול. נסי להתגבר על העכבות ולפנות.
יתכן שכדאי לבדוק אפשר לקחת תרופות נוגדות חרדה, עם או בלי קשר לטיפול. זאת מאחר ואת מספרת על ירידה בתפקוד ומחשבות טורדניות שמציקות לך בהקשרים שונים. אוננות לא אמורה לגרום לנזק לבתולים, את יכולה אולי לשוחח עם רופא/ת נשים ולקבל הנחיות יותר מדויקות, תוכלי להיעזר בנושא בפורומים הרפואיים באינטרנט.
בשורה התחתונה, אל תזניחי את מה שקורה לך ופני לקבל ייעוץ וטיפול מתאימים.

חרדה וחוסר ביטחון עצמי
הייתי רוצה לדעת מה עושים במקרה של חוסר בטחון. אני בחורה מאד אינטליגנטית, לומדת מתמטיקה באוניברסיטה בירושלים. אבל בזמן שאני יושבת בחברה, אני שותקת אפילו שעתיים, כאילו אני בעולם אחר, אני לא פותחת את הפה מחרדה. גם באוניברסיטה אני באה לומדת והולכת הביתה. אין לי חברות, יש לי פחד לבקש עזרה ביום שאני לא באה ללימודים, האם יש לך איזה עיצה לתת לי – אני מיואשת.
תשובה
היה טוב אילו יכולת להצטרף לקבוצה טיפולית של אנשים שמתמודדים עם בעיה דומה לשלך. כדאי לבדוק בשירות הפסיכולוגי של האוניברסיטה אם יש להם קבוצות. במידה ולא ובמידה ואינך מוצאת קבוצה מתאימה באזורך, רצוי לפנות לטיפול אישי.
במידה והחרדה חריפה (וכך היא נשמעת) כדאי אולי להתייעץ גם עם פסיכיאטר לגבי הצורך בתרופות נוגדות חרדה.
בכל מקרה, רצ"ב קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

חרדת בחינות
רציתי לדעת מה הפתרון לילד שמשלשל קבוע לפני בחינות ומה הפתרון לבחורה שמשלשלת קבוע לפני פגישה
תשובה
לפני מציאת הפתרון כדאי להבין קודם את הבעיה. שלשול הוא רק סימפטום, הוא לא אומר כלום על אופי הבעיה. אם מדובר במקורות נפשיים מדובר מן הסתם על תגובת לחץ וחרדה. הפתרון הוא לטפל במקור הבעיה ולא בסימפטום. בשני המצבים נשמע שישנה חרדה רבה ברקע. אני מצרף קישור למאמר על חרדה. הטיפול בחרדה הוא ע"י טיפול פסיכולוגי ובמקרים כאלה של תגובות גופניות מתאים לשלב גם טיפול תרופותי נוגד חרדה בהתייעצות משותפת עם פסיכיאטר. רצ"ב קישור למאמר על חרדה באופן כללי http://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm ועל חרדת בחינות באופן ספציפי http://www.psychologia.co.il/testanx1.htm

 דיכאון והתקפי חרדה
איך מטפלים בדיכאון משולב בהתקפי חרדה?
האם רופא משפחה בצירוף טיפול תרופתי כגון פרוזק יכול לטפל בדיכאון קל?
תשובה
תרופות נוגדות דיכאון וחרדה יכולות לעזור. כדאי לפנות לפסיכיאטר מומחה ולא להסתפק במרשם של רופא המשפחה. במקביל כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי.
אני מצרף קישורים למאמרים בנושא חרדה ודיכאון:
חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm
דיכאון http://www.psychologia.co.il/depres1.htm

הזעה מוגברת?
כל הזמן שאני נכנס למצבי לחץ אני מתחיל להזיע בפנים בצורה מוגברת
מה גורם לזה?
תשובה
מצבי לחץ וחרדה גורמים לתופעות גופניות שונות והזעה היא תופעה אופיינית למדי. יש אנשים שמסמיקים, יש שמגבירים הזעה, וישנם עוד תופעות דומות. במידה והעניין מציק לך כדאי לטפל בשורש הבעיה, במקור הלחץ, או/ו לטפל ביכולת הרגעה שלך, למשל ע"י שיטות של הרפיה, דמיון מודרך והיפנוזה.

נסיגה
אני בן 18 ונמצא ממש טרם גיוס. בשנים האחרונות שמתי לב לתופעה, אשר בולטת מאוד בכל תחומי עיסוקי, כאשר תהיתי רבות לגבי פשר העניין. הייתי מגדיר את בעייתי כ "נסיגה בשעת שיא"…
למעשה, בכל תחום בחיים, הדורש טיפה תחרותיות ומאמץ, אני מגיע למצב, שכאשר אני מגיע לקראת הסוף (ולפעמים זה גם קורה בהתחלה, אך בעיקר בסוף) אני חרד מאוד, והביטחון העצמי שלי יורד כליל לתחתית, באופן שגורם לי להיות מושבת ממלאכתי ומאמציי.
אתן לכם דוגמא מעשית: לא מזמן היה לי גיבוש של צה"ל… בקיצור, רובכם יודעים שבאים לשם חבר'ה ממש איכותיים ורציניים, כאשר רמת הכושר הנדרשת גבוהה…בקיצור ההכנות לגיבוש היו מפרכות, ולסיכום הגעתי לרמת כושר טובה ולביצועים מעולים.
עכשיו העניין הוא שאיך שהגעתי לשם, רמת הביטחון העצמי ירדה, הרגשתי את עצמי כבעל הסיכויים הכי קלושים לעבור וכו'-דבר שגרם לביצועיי המעשיים להיות דומים.
בקיצור הכוונה היא, שפיתחתי לי מן הרגל, שכל דבר שקשור בתחרות מעורר בי ממש לקראת השיא חרדה מסויימת, שגורמת לי לדפיקות לב מהירות ולהרגשת חולשה, שהמוצא היחיד הוא פרישה.
תשובה
לפי מה שאתה מתאר מדובר בסוג של חרדת ביצוע בדומה לחרדה בחינות או חרדת קהל. כאשר אתה מגיע לקראת התמודדות משמעותית תוקפת אותך חולשה שגורמת לקושי להמשיך ולהגיע להישגים. תופעה זו אכן משפיעה באופן משני גם על הדימוי העצמי ובהחלט היה כדאי לבדוק את העניין ולטפל בו שכן הוא עלול ללוות אותך בהתמודדויות נוספות גם בעתיד.

הקשר
רציתי לשאול אם יש קשר כלשהו בין חרדה ובין לדמוי עצמי נמוך? והאם הסמקה יכולה לנבוע כתוצאה מדמוי עצמי נמוך?ואיך משפרים את הדימוי העצמי שלנו? האם איש מקצוע עשוי לעזור בעניין
זה?
תשובה
יכול להיות קשר בין חרדה, דימוי עצמי והסמקה. טיפול פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור בנושא.
ראשית צריך לפתח מודעות והבנה לגבי מקור הבעיה ולמעשה זהו כבר חצי מהפתרון.

שאלה בנוגע לחרדות
אני סטודנטית, תלמידה מבריקה, עוזרת לכולם, אבל חוץ מעצמי וזו בשל בעיה שמחמירה לי בימים האחרונים – הבחינות של סיום הסמסטר. אשמח לקבל יעוץ והכוונה רצוי באופן פרטי. אני מאוד חוששת ודואגת. אני מנסה בימים אלו ללכת ע"פ לוח הזמנים שהצבתי לי אבל זה לא הולך מכיוון שאני לחוצה, עצבנית וסובלת משינה גרועה. עד שאני נרדמת, אני צריכה כבר לקום. בלילה בלכתי לישון אני סובלת מדפיקות לב מאוד חזקות דבר שמפריע לי לישון, אני אוכלת בכוח ומרגישה חסרת אונים. אני משתדלת להרגיע את עצמי אבל זה לא הולך. לדוגמא לקחתי לי יום חופש היום על מנת ללמוד ולא הצלחתי לקרא אפילו פיסקה, כשזה תסכל אותי יותר ויותר.
הייתי יום שלם בבית ובמקום ללמוד לא עשיתי כלום הייתי סהרורית חסרת מנוחה!!
האם זה גם חוסר ריכוז וגם חרדות
מה אני עושה? איך אני יכולה להקל על עצמי במשך תקופת הבחינות איך אפשר ללמוד כשאני לא מרוכזת ונמצאת בחרדה?
האם אתה מכיר מרשם טבעי לריכוז, יש כל מיני ויטמינים כמואי-קיו עשר שמשפרים ריכוז וזיכרון ועוד,,,אגב רסקיו לא עזר לי.
תשובה
נשמע שאת מאוד לחוצה והתופעה שקוראת לך היא כנראה חרדת בחינות. לגבי התכשירים שהזכרת תוכלי להתייעץ עם רופא המשפחה ואולי גם לקבל משהו יותר חזק להרגעה. זה טוב למספר ימים אך לא כשיטה לטווח הארוך. השאלה כיצד את מוצאת דרך טובה יותר להירגע. סוג הלחץ הזה אינו מאפיין בד"כ רק תקופות מבחנים אלא מצבי לחץ נוספים בחיים ולכן שווה להתמודד עם זה מהשורש. אפשר ללמוד שיטות שונות להרפיה, היפנוזה עצמית, מדיטציה וכדומה. אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי במידה ואת לא מצליחה לבד. ריטלין אינו יעיל אלא למי שסובל מהפרעות קשב. אני בספק רב אם זה המצב אצלך. את סובלת ממתח שגורם לקושי בקשב, אבל זהו קושי שנובע מהמתח ולא בהכרח מבעיה ביולוגית. העניין הוא ללמד את עצמך מיומנויות חדשות להרגעה עצמית שבוודאי גם ישפרו את איכות החיים שלך לא רק בתקופת בחינות.
אפשר ללמוד הרפיה והיפנוזה עצמית בעזרת ספר וקלטת. למשל ספר של אולמן ולמברו שתורגם לעברית בשם היפנוזה עצמית, ניתן להשיג דרך סטימצקי.
לא רצוי שמישהו מכיר אותך יטפל בך, אך תוכלי לבקש ממנו המלצה למטפל שהוא מכיר.
ניתן להגיע לרשימת מהפנטים מוסמכים דרך אתר האגודה הישראלית להיפנוזהwww.hypno.org.il. להלן קישור למאמר על חרדה באופן כלליhttp://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm ועל חרדת בחינות באופן ספציפיhttp://www.psychologia.co.il/testanx1.htm

איך יוצאים מהלופ של החרדות
לפני כחודשיים התחלתי לסבול מהתקפי חרדה ממוקדים. אין לי מושג מה שימש טריגר להתפרצות. הצרה הגדולה היא שאני לא מצליחה לנהוג בצורה רגועה. (לפי כן הייתי נהגת שודים) ואם יש עלי מטלה מסויימת כמו להוציא ילד מהגן או מבית הספר ואני יודעת שמחכים לי אז זה הופך למבצע מבחינתי. אני יכולה לצאת ולהתניע את האוטו אם אין עלי לחץ מסוים. אך יש כל תופעות החרדה באות לידי ביטוי עד כדי היסטריה. בעבר לא היו לא תופעות דומות כלל וכלל, הייתי מסוגלת למשל בימי שישי לנקות את כל הבית, לבשל, לרוץ להוציא כל פעם ילד אחר בתורו ולא נכנסתי למצבי חרדה. האם טיפול בחרדות ממוקדות מצריך לקיחת תרופות? למרות שאני יודעת שרק גורמים מסויימים מכניסים אותי לחרדה? מה יכול להיות מקורה של חרדה כזאת? הגורמים האחרונים שהציקו לי הם מכירת הרכב הפרטי שלי מה שהופך אותי להיות תלויה בבן זוגי ובחסדיו, ניסינו למכור דירה זמן רב, אני ממש סולדת מדירתי ועד שהעסקה כמעט יצאה לפועל היא בוטלה בדקה ה-90 ולאחר מכן חשתי דיכאון נוראי בן מס' שבועות, ואז התחיל התהליך של התפרצות החרדה. כמו כן אני רוצה לציין את מות אבי לפני שנתיים, קשיים רבים במערכת הזוגית, קשיים רבים עם הילדים, חוסר עזרה מהסביבה הקרובה, עבודה בה אני נמצאת כבר שנתיים שגורמת לי למועקה רבה, היא איננה מתאימה לי כלל. טיפול פסיכולגי/פסיכיאטרי לא בא בחשבון כרגע מאחר והעלות הכספית גבוהה מאוד, דרך הקופה לא עוזרים לי במיוחד, נקבע לי תור רק לעוד 3 חודשים ואני ממש חסרת אונים.
תשובה
הדבר המיידי שתוכלי לעשות זה להתחיל בטיפול תרופתי נוגד חרדה. את יכולה לקבל מרשם מפסיכיאטר של הקופה, התור במקרה כזה אמור להיות מהיר יותר או אפילו אפשר ללכת דרך מרפאת חוץ של בית חולים או בריאות הנפש. השאלה המרכזית היא מה מקור החרדה ולא נשמע לי שמדובר רק בתופעת לוואי ביולוגית. יש עוד אפשרויות חוץ מקופת החולים באופן ישיר, אפשר לברר במרפאות ציבוריות נוספות, חלקן ממומנות ע"י קופת החולים וחלקן נותנות טיפול יותר מסובסד. נשמע שאת באמת נכנסת ללופ והזמן של שלושה חודשים להמתנה נראה לי ארוך מידי מבחינת ההישארות בתוך הלופ הזה שבסך הכל גם מחמיר את הדברים. אני לא יודע אם את זקוקה לטיפול ממוקד ומהיר או דווקא למשהו שייתן לך גם מרחב לשבת ולחשוב מה קורה עם החיים שלך באופן רחב יותר. העניין הוא להגיע קודם כל לאיש מקצוע כדי לעשות אבחון מסודר ומשם להחליט מה הכי מתאים הלאה.

התקף חרדה
היה לי התקף חרדה חוזר, אחרי ששנתיים כבר אין לי. לפני ארבע שנים הייתי בטיפול היפנוזהEMDR וברגע שפגשתי החבר שלי (איש סוסים) חדלו לי ההתקפים בעזרתו (הוא לא הסכים שאני אמשיך בטיפול). מאז שנפרדנו הרגשתי, גם מהדיכאון של הפרדה שהמצב לאט לאט מדרדר והיום הגעתי לשיא.
לפני חודש ניסתי ליצור קשר אם זה שטיפל בי להתייעץ איתו אם לבוא לאבחון חוזר. קופ"ח כללית רפואה משלימה בתל אביב אומרים לבוא ישר לאבחון, אני לא יודעת מה לעשות בבקשה עזור לי.
תשובה
אם מי שטיפל בך היה יעיל לפני שנים פני אליו גם כעת. אינני יודע מה משמעות האבחון, הרי את הבעיה את מכירה ויודעת. נראה לי שחבל הזמן, פני למטפל מוסמך והתחילי לעשות את השינוי מייד.

תחקיר בטחוני להתנדבות במשטרה
יש לי הפרעת חרדה, 5 שנים אני לוקחת ציפראמיל, ואין לי התקפים בכלל, וגם לא כפייתיות. אני מתנדבת במשטרה כבר מספר שנים, ולאחרונה הציעו לי להתנדב בבילוש, מה שיעשה אותי מאושרת. לשם כך עליי לעבור תחקיר בטחוני מפורט, בו אם אסתיר מידע זה ייחשב לחוסר אמינות. מאידך, חשיפת המידע הנ"ל יכול להביא לכך שיוציאו אותי מהמשטרה, עקב חשש לאובדנות.
מה עליי לעשות?
תשובה
הרבה אנשים סובלים מחרדה, כולל שוטרים מיומנים. אין לזה שום קשר לאובדנות. ספרי הכל באופן גלוי, אל תסתירי מידע וכמובן אין צורך להגזים גם לצד השני. הסבירי שאין לך התקפים ומדוע את בכל זאת ממשיכה לקחת את התרופה. כמובן שאי אפשר לדעת מראש את הכל אבל באופן עקרוני הבעיה שלך לא אמורה לפסול את מועמדותך לתפקיד. אם בכל זאת את חוששת המשיכי להתנדב בתפקיד הנוכחי ועזבי את ההצעה למרות הקסם שבה עבורך.
אין תעודת ביטוח שזה יצליח ושזה לא יזיק. תצטרכי לקחת החלטה האם את לוקחת סיכון (שנשמע די קטן) והולכת על זה או מחליטה ללכת על בטוח ולעזוב את כל העניין.

אהבת קלחת המקלחת – הפרעה כפייתית?
האם אובססיה לניקיון המתבטאת בניקיון הגוף בלבד יכולה להעיד על הפרעת טורדנות כפייתית? (ocd)
מתי ניתן לאבחן כי הצורך להתקלח הנו בגבול הנורמה? ומתי הנו גובל בשיגעון?
בקיץ מדובר על מקלחת בסדר גודל של 3-4 פעמים ביום, כאשר כל מקלחת אורכת בין חצי שעה לשעה.
בחורף: פעמיים לפחות בטווח של שעות- כנ"ל!
תשובה
התופעה תיקרא הפרעה אם היא מפריעה לאיכות החיים. במידה והתנהגות כפייתית גורמת לכך שתפקודים כלשהם בחיים נפגעים אז יש מקום לטפל בה. אם אדם אוהב להתקלח וזה לא בא על חשבון דברים חשובים אחרים ולא קשור לתחושות חרדה זה לגיטימי. לפי מה שאת מתארת, 4 מקלחות של חצי שעה כל אחת אמורות להפריע לסדר היום הרגיל ולכן כדאי לבדוק את העניין. בכל מקרה, אין לזה קשר לשיגעון. זוהי מילה פופולארית ושיפוטית ולא קשורה לבעיה של OCD.

חרדה איומה מהריון, לידה ואמהות
בשנים האחרונות, בעיקר מאז שאמי נפטרה, סבלתי מחרדות ודיכאון וטופלתי הן אצל פסיכולוגית והן בתרופות. היום אני מרגישה טוב מאד וכבר נישאתי ואני מאושרת בנישואיי. אגב, אני בת 29. בתקופה האחרונה אני חושבת כל הזמן על אמהות אבל חרדה מאד מהריון, לידה ואפילו האמהות. החרדות שלי קשורות לפחד שההיריון יגרום לי שוב לדיכאון או חרדות ושלא אוכל להיעזר בתרופות או לצאת מהמצב בו אני נמצאת. אני מפחדת שהשינויים ההורמונאליים בהריון או לחילופין בלידה והמצב החדש שהאמהות מביאה יגרמו לי לאיזשהו אובדן שליטה נפשי. בנוסף מאד מחלתה ופטירתה של אמי הפכתי להיות מאד נסערת וחוששת ממחלות וקשה לי להיות לבד כשאני חולה. אני גם חוששת שיהיה לי דיכאון שאחרי לידה ולא יהיה מי שיטפל בתינוק כיוון שבעלי יצטרך לעבור וגם לא יהיה מי שיעזור לי לצאת מהמצב.
אני יודעת שנבואה עשויה להגשים את עצמה והפסיכיאטרית הסבירה לי שאין סיבה מיוחדת לחשוש מדיכאון אחרי לידה אבל משום מה אני מאד חרדה מהנושא. אני נוטה לדאגנות יתר וחרדות וחוששת שזה ילווה גם את ההיריון, הלידה והאמהות. מה עושים? אני כל כך רוצה להיות אמא אבל רק המחשבה על הריון גורמת לי כמעט להתקף פאניקה של ממש.
תשובה
הפחד שלך טבעי ונפוץ מאוד, בעיקר בקרב אנשים שסבלו מדיכאון ו/או חרדות בעבר. בסך הכל כמעט כל אחת חרדה בצורה כזו או אחרת מהשינויים שההיריון והלידה מביאים עימם ומהיבטים נפשיים שונים שככרוכים במצבים הללו ואח"כ בהורות עצמה. אני מציע לך לא להזניח את החרדות הללו ולתת להם מקום במסגרת טיפולית שתלווה אותך גם לתוך ההיריון עצמו עד ללידה. ליווי כזה יכול גם להרגיע אותך וגם למנוע החרפה של מצבי לחץ שמטבע הדברים הם חלק מהתהליך של ההיריון, במקביל לדברים הנפלאים שיש בו. אני מצרף קישור למאמר שעשוי להיות לך רלוונטי ומעניין: פסיכולוגיה של פריון, הריון ולידה:
http://www.psychologia.co.il/pregnancy.htm

 שאלה – פחד להישאר לבד
קורה לי שמדי פעם אני מפחדת להישאר לבד בבית. זה לא נעים לדעתי להישאר לבד בבית. אני בחורה מעל גיל 30, אמי עקרת בית ואף פעם לא יצא לי להישאר לבד. כעת עברתי לגור עם חברה והרי אנחנו לא כל הזמן ביחד בבית. אני מפחדת שלא ארגיש טוב פתאום ואז לא אהיה לי במי להיעזר. הפתרון שמצאתי כרגע הוא להישאר עם טלוויזיה דלוקה או מוזיקה לפחות כך לא ארגיש לבד.  שאלתי היא האם יש לך פתרונות נוספים ואיך מתגברים על זה ?
תשובה
מצד אחד זה יכול להיות טבעי לחלוטין להרגיש לא נוח לבד. השאלה המרכזית היא עד כמה זה פוגע בפעילויות השוטפות שלך ובאיכות החיים שלך. במידה ומדובר בתופעה חזקה סביר להניח שיש לה השפעה כזאת ואז לא כדאי להישאר עם זה ללא מענה. בעיקרון השאלה מה עומד מאחורי הפחד. אילו מחשבות מתעוררות סביב ההישארות לבד, והרי יש כל כך הרבה תשובות אפשריות לשאלה הזו. במידה וזה מספיק חשוב כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. אם תדעי יותר על הפחד הזה ומקורותיו בוודאי גם תהיה דרך לטפל בו.

חרדות וסיוטי לילה
הפרעת החרדה שלי מזכירה ביעותי לילה המופיעים בדרך-כלל אצל ילדים. סיוטי לילה שמהם אני מתעוררת ולמשך מספר דקות כשאני ערה אני עדיין חווה את הסיוט. בעלי מנסה להעיר אותי אך לוקח לי מספר דקות עד שאני מבינה שהדברים לא קורים באמת . הסיוטים קשים וקשורים במוות שלי עצמי, במישהו שנכנס הביתה ורוצה לאנוס את ילדי ועוד רבים ומגוונים. התופעות הפיזיות הן: דופק מהיר, הרבה פעמים בכי, צעקות וכו'.
אני בטיפול אצל פסיכולוג קליני, אם אומר שאני מרוצה מהטיפול זה יהיה בלשון המעטה, אני מכורה לטיפול ודרכו אני מבינה את הפחדים שלי ועוד דברים רבים אחרים. החרדות נעלמות לתקופות אך כשהן חוזרות הן עלולות להופיע מספר פעמים בלילה כך שהפגיעה באיכות החיים גדולה.בתקופות הקשות אני לוקחת כדורי קלונקס, למספר ימים.
שאלתי: האם יש טיפול אחר בנוסף לטיפול הפסיכותרפי (שעליו אני לא מוכנה לוותר גם אם הכל יהיה מושלם בחיי) שיכול לעזור בהכחדת התופעה? או שמה צריך עוד הרבה סבלנות.
תשובה
השערתך נכונה. אני חושב שאת צריכה לדבר על זה עם הפסיכולוג שלך. את כל כך נחרצת לגבי רצונך להישאר בטיפול שאני לא יכול לראות מצב שזה יבטא חוסר אמון בו. את צריכה לסמוך עליו שהוא יידע להתמודד עם המידע שאת מוסרת, אני מאמין שהפסיכולוג שלך יידע להתמודד עם השאלות הן בהקשר של הקשר הטיפולי והן בהקשר של פתרונות במידה וקיימים כאלה. לעיתים ניתן לשלב עם טיפול ארוך טווח התערבות קצרת מועד למשל ע"י היפנוזה או EMDR, תוכלי לקרוא על כך במאמרים שבאתר שלנו. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שכל התערבות של פסיכולוג נוסף עלול להשפיע על מסגרת הטיפול הנוכחית וזה דבר שכדאי לשקול היטב מראש ובוודאי לדון עליו בתוך הטיפול.

 נטייה ל- OCD?
שהייתי ילדה ונערה מתבגרת, במשך שנים, הייתי סופרת צעדים (מחזורים של 3 צעדים בד"כ) וכל דבר סופרת במחזורים של 3 כי חשבתי שזה יגן עלי מדברים רעים. היום זה כבר לא קורה אבל היות ואני סובלת מחרדות אני תמיד חוששת שיש לי נטייה ל-OCD וזה עלול להתפרץ באחד הימים. האם אני צודקת או סתם דואגת?
תשובה
התנהגות כפי שאת מתארת אופיינית כמעט לכל הילדים בשלב כזה או אחר. השאלה האם זה מוכלל להתנהגות שפוגעת בחיי היום יום. בנוסף, ספירת צעדים היא התנהגות אחת מתוך שלל של התנהגויות ומחשבות שמאפיינות OCD. מאחר ומדובר באבחנה הלקוחה מתוך משפחה רחבה של הפרעות חרדה השאלה המרכזית שאת צריכה לשאול את עצמך היא עד כמה את חושבת שחרדה מאפיינת את חייך כיום, עד כמה יש לחצים שאת מרגישה שאינך עומדת בהם, עד כמה קורים דברים או קיימות מחשבות אשר משבשות את חייך וכו'. במידה וכן כדאי לטפל בזה. במידה ולא, אני לא רואה סיבה שספירת צעדים בגיל צעיר תנבא פריצת OCD בהמשך. בכל מקרה, רצ"ב קישור למאמר על הפרעות החרדה השונות http://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm.
אין מועדות למחלה, וזו גם לא מחלה. אם תהיה לך בעיה תפני לטיפול ותגרמי לכך שהיא תעבור. עצם החששות והמחשבות מעידות שאת סובלת מחרדה ברמה כזו או אחרת, חרדה היא תופעה טבעית ואין מה לפחד ממנה כל כך. אם היא מוגברת אפשר וצריך לטפל בה.

חרדה (פוביה) חברתית SAD – חובה ללכת לפסיכולוג?
עיינתי במסמך שהפנת אליו ומצאתי שיש לי את החרדה הזו: חרדה (פוביה) חברתית Social Anxiety Disorder SAD. השאלה שלי היא כזו, האם אני חייב ללכת לטיפול פסיכולוגי או שאני יכול לקנות איזה ספר ובעזרתו לטפל בבעיה שלי? אני אצליח עם ספר? יש סיכוי?
ואם כן, אז על איזה ספר אתה ממליץ?
יש לי את הספר "רכישת ביטחון עצמי" של בריאן רוט, מה אתה אומר עליו?
תשובה
אתה יכול לקנות ספר ולטפל בבעיה. תוך זמן קצר תדע האם זה עובד או לא. אין חובה ללכת לטיפול פסיכולוג אך פעמים רבות זה לא מסתדר לבד. באנלוגיה, אנשים יכולים לעשות כושר לבד אבל ברוב המקרים הכושר משתפר הרבה יותר מהר עם מדריך כושר גופני.

לא יודעת איך להגדיר את זה
יש לי בעיה שכשאני הולכת ברחוב אני הולכת לא משוחרר..כלומר אני לא משחררת את הרגליים (הולכת בכבדות ומחשבת כל צעד)…הרגשה כזו כאילו מישהו מאחורי מסתכל על הצעדים שלי. זה
קורה רק כשאני הולכת לבד.
ואני קוראת עכשיו את מה שרשמתי ובטח תגיד אולי יש לי פחד או משהו כזה..אבל לא נראה לי.. אני לא מפחדת… למה זה?
תשובה
האם מדובר בתחושה שאת חייבת ללכת בצורה כזו או שמדובר בעייפות או לאות שגורמות לך ללכת כך? השאלה מה באמת המקור לסגנון ההליכה הזה. יתכן שמדובר בסוג של התנהגות כפייתית ומחשבות טורדניות שעשויות להיות קשורות להפרעת חרדה. עם זאת, הדברים צריכים בדיקה יותר עמוקה וקשה לי לתת לך תשובה מדוייקת לאור מה שכתבת. במידה וזה מציק לך או במידה וישנם עוד דברים שביחד יוצרים הפרעת חרדה, אפשר ורצוי לפנות לטיפול. במידה וזה זניח ולא משפיע על איכות חייך תני לזה לקרות ואל תייחסי לכך תשומת לב.

דיכאון סמוי?
אני בת 35 רווקה. לפני שנה נהרגה אימי בתאונת דרכים. אבי נפטר ממחלה קשה לפני כ-5 שנים. נותרנו אני ו-2 אחי ואחותי. כולם גדולים ממני בשנים רבות נשואים +ילדים. אינני בקשר זוגי כרגע.
בימי שישי ושבת, הימים הפנויים מעבודה בהם אני אמורה לנוח ולצבור כוחות לשבוע, אני בוכה, חשה בדידות רבה. עושה הרבה חשבונות נפש מדוע אני לבד איפה טעיתי, מה לשפר- יחסים בינאישיים, זוגיים. אני כועסת על אחיי שלא דואגים לי -לפחות רגשית,לעיתים נדירות מתקשרים לשאול לשלומי ורק אחותי מזמינה לסופשבוע ,גם אז לא תמיד נעים לי לבוא. אני מנסה במקביל לעבודה ליצור הכרויות, לעסוק בפעילות פנאי, אך הכל מלווה בתחושה כבדה של אבל ואובדן, של מצבי רוח משתנים -מצד אחד רצון לעשות ומצד שני חידלון ואי עשייה.
האם מדובר בדיכאון סמוי? האם עלי ליטול תרופות? או שמא האסון שפקד אותי ואת משפחתי הוא הסיבה וזהו תהליך נורמטיבי של עיבוד אובדן אדם יקר ומשמעותי בחיי?
תשובה
יתכן בהחלט ששתי האפשרויות תקפות. אין ספק ששנה אחרי מות אמך ובהקשר של אובדן אביך והבדידות שאת חשה, עיבוד האבל לא הסתיים, וזה טבעי לגמרי. עם זאת, בהחלט יתכן שבמקביל את גם סובלת מדיכאון. אני מציע לך לפנות לטיפול במקום להתבלט. אני חושב שתוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי למכלול הדברים שאת מתארת. במידת הצורך תופני לייעוץ לגבי תרופות נוגדות דיכאון. אני ממליץ שתקראי את המאמר הבא שכתבנו על דיכאוןhttp://www.psychologia.co.il/depres1.htm

שינויים בעקבות ניתוח
עברתי לפני כשלוש שנים ניתוח עקב ממאירות בשלפוחית השתן. היום ברוך השם אני בריא ואין עדות למחלה. מתפקד רגיל לחלוטין.  אך! חלו שינויים משמעותיים בחיי שלא היו מנת חלקי בעבר(לפני הניתוח). למשל:נעשיתי אפאתי ואדיש לכל הסובב אותי. שום דבר לא בוער לי, ואין לי מוטיבציה לכלום (לא עושה שום פעילות התנדבותית או חוגים כלשה). העולם לגבי פשוט נעצר. אני לא חיי בחרדות ולא בפחדים. לא חי את העבר שכבר נישכח ממני(המחלה). אני אדם מאד שמח ואופטימי ומרגיש כמו בן 20 למרות שאני בן 59. למה זה קורה לי.ומה הם הסיבות לכך.
תשובה
מה שאתה מתאר מזכיר קווים של דיכאון. תופעות דיכאוניות נפוצות למדי אצל אנשים שעברו מחלה כמוך. הדיכאון, בין אם פורמאלי, ובין אם כסוג של מצב רוח, מאופיין בחוסר מוטיבציה ואפטיה. אני מצרף מאמר על דיכאון, קרא אותו כולל המבחנים לבדיקה עצמית שבסופו, וראה האם הסימפטומים נראים לך רלוונטיים. במידה וכן רצוי לפנות לטיפול, הן תרופתי והן פסיכולוגי כדי לטפל בבעיה. הטיפול הפסיכולוגי עשוי להיות רלוונטי עבורך בכל מקרה. עברת משבר, אין טעם להכחיש אותו, השאלה כיצד מתמודדים איתו ועם השנים הבאות שעומדות בפניך. קרא את המאמר הבא:http://www.psychologia.co.il/depres1.htm
אינני יכול לתת לך אבחנה על סמך האבחון העצמי שעשית, בכל זאת מדובר בכלי ראשוני שנותן כיוון או קצה חוט. אני מציע לא להמר, בהחלט יתכן שלא מדובר בדיכאון פורמלי, אבל גם אם יש כאן קווים דיכאוניים שפוגעים באיכות החיים שלך, זו בעיה ששווה לטפל בה. אני מציע לפנות לפסיכולוג קליני לכמה מפגשים ולראות מה הוא

לא מבינה
אני מרגישה מוזר בזמן האחרון. כאילו לא איכפת לי מכלום ,שום דבר לא מעניין אותי,אני רק רוצה להיות במיטה כל היום ולבכות. אני בת 25. אני מרגישה שהרגש אוזל ממני,אפילו הבכי כבר לא עוזר לי ,אני עייפה תמידית בחודש האחרון לא מסוגלת לעשות כלום חוץ מללכת לעבודה. מרגישה כישלון. אני לא מצליחה להתרומם למעלה.
תשובה
את מתארת סימפטומים דיכאוניים אופייניים. אנא קראי את המאמר הרצ"ב ועני על השאלונים שבסופו לאבחון עצמי. אני מציע לך לפנות לקבל טיפול פסיכולוגי ולבחון את הצורך בטיפול תרופתי כדי לעצור את ההתדרדרות שאת מתארת.
http://www.psychologia.co.il/depres1.htm

דיכאון קליני
בזמן התקף דיכאון קליני אני סובלת מסחרחורות ומבעיות בשיווי משקל. האם זה קשור לדיכאון?
תשובה
זה יכול להיות קשור לדיכאון ו/או חרדה. צריך כמובן לפנות לרופא ולבקש אבחנה רפואית. במידה ולא עולה רקע רפואי סביר להניח שזה אכן קשור למצב הנפשי. התופעה אינה נדירה ובד"כ עם השיפור במצב הנפשי ועם לקיחת תרופות שנוגדות הן דיכאון והן חרדה, יש שיפור גם בבעיות שיווי המשקל. אגב, יש פיזיותרפיסטים שמתמחים בנושא שיווי משקל ואפשר לנסות ולפנות לאיש מקצוע כזה.

אהבה נכזבת ודיכאון
בחודשים האחרונים, חברה שלי שסבלה מאהבה נכזבת החלה לדמיין תסריטים בראשה, ולא סתם תסריטים, אלא את הגרועים ביותר, וכתוצאה מכך היא בדיכאון ובוכה לעיתים קרובות.
היא מספרת שזה החל כיוון שהייתה תקופה שכל פחד שהיה לה, התממש בצורה מפחידה, וכל פעם שהיא ניסתה להתגבר על כך, פחד אחר התממש.
אני מאוד רוצה לעזור לה, ולא יודעת איך.
אודה לך מאוד אם תציע לי מספר דרכים לעזור לה, מלבד לפנות לפסיכולוג (כיוון שהיא לא הסכימה).
תשובה
אם חברתך נמצאת במצב של דיכאון היא זקוקה לטיפול פסיכולוגי וסיכוי סביר שגם לתרופות נוגדות דיכאון. התנגדות לטיפול יכול להביא להחמרה במצב.
עם זאת, אין הכרח שהיא בדיכאון קליני, למרות שברור ממה שאת מתארת שיש ברקע חוויה דיכאונית וחרדה.
במצבים כאלה סדר יום קבוע ופעיל, שילוב של ספורט למשך לפחות חצי שעה ביום, קבלת תמיכה מחברים וקרובים, אלו המרכיבים העיקריים שעשויים לעזור. השאלה האם יש לה כוחות לשמור על סדר יום כזה כי אחד המאפיינים של דיכאון הוא חוסר כוחות.
אני מצרף קישורים למאמרים על דיכאון וחרדה ואני מציע לך לתת לה לקרוא אותם.
חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm
דיכאון http://www.psychologia.co.il/depres1.htm

לבד ודיכאון
יש לי כמה דברים שמטרידים אותי לאחרונה. יש לי בעיה ללמוד למבחנים וזה נובע מכך שאני צריכה לשבת עם עצמי ואז אני מרגישה בדידות שגורמת לי לתחושת עצב. אני יושבת כמה דקות וקמה כי פשוט איני מסוגלת מה גם שאני מרגישה לבד. למרות שאני אומרת לעצמי כל האנשים שלומדים יושבים ללמוד עם עצמם מידי פעם מדוע לי זה מוזר וקשה?
אני טיפוס ריאלי ומצליחה מאוד בתחומים של מחשבים, מתמטיקה וכד'. לאחרונה לקחתי כמה קורסים מטעם האוניברסיטה הפתוחה תחומים הומניים כי הרגשתי שלעבוד כל היום בעבודה ריאלית וגם ללמוד אחה"צ מחשבים זה יותר מידי ומשהו אנושי היה חסר לי…… העניין הוא שלמדתי שעות למבחן ובסוף קבלתי 70 כשאני לומדת למקצועות ריאלים אני לומדת הרבה פחות ומצליחה בין 95-100 ואני שואלת את עצמי האם אני לא רוצה תמיד את הדברים שאני לא טובה בהם, אולי יש לי נטייה לרצות את כל מה שאני לא טובה או ראויה לו, בכל התחומים לא רק בתחום הלימודים לדוגמה:אני מחפשת גבר שלא קיים ואם הוא קיים אני לא מספיק טובה בשבילו ועוד.
בקיצור שואפת לדברים רחוקים ולא מכירה במצב האמיתי שלי.
תשובה
בחרת בכותרת של "לבד ודיכאון" ואח"כ ציינת שתי תופעות שקשורות ללימודים. מאחר וכך בחרת להציג את הודעתך היית שם יותר דגש על הכותרת. אני מניח שלתוכן הדברים בהודעה יש קשר ישיר לכותרת הזו גם אם כמעט ולא התייחסת אליה באופן ישיר בדבריך. אני חושב שצריך לברר מה קורה לך בתקופה האחרונה. הקושי ללמוד הוא כנראה תוצר לוואי של התחושות הלא טובות שלך. אני מתאר לעצמי שהתהליך הלימודי השני הוא נושא שמחזק את התחושה שאת לא מוצאת את הדרך שמתאימה לך, שאולי את עוסקת בדברים בהם את מצליחה אבל לא בהכרח בדברים שאת אוהבת ואילו את מה שאת אוהבת או נמשכת אליו מרגישה שלא כל כך נמשך אליך בחזרה. אולי לגבי מקצועות, אולי לגבי אנשים. תחושתך שאת נמשכת לדברים הרחוקים ולא מכירה או מודעת לתשתית שנמצאת למטה יכולה אולי לכוון אותך לפניה לטיפול פסיכולוגי שזו בד"כ מטרתו המרכזית.

איך אפשר לדעת לאבחן דיכאון?
איך אני יכולה לדעת אם אני בדיכאון או שסתם אני נמצאת בתקופה קשה? איך יודעים להבחין בין השניים?
תשובה
ראשית, בשני המקרים כדאי לפנות לטיפול כי אין טעם לסבול גם אם אין מדובר בדיכאון קליני פורמאלי.
תוכלי לקרוא את המאמר הבא שבסופו יש גם שאלונים לאבחון עצמי. כמובן שאבחון מסודר נעשה ע"י איש מקצוע אך זה יוכל לתת לך כיוון למחשבה:
http://www.psychologia.co.il/depres1.htm

מצוקה או דיכאון?
אני חוששת שאני לוקה בדיכאון קליני. אני בכיתה י' כרגע, זה התחיל בערך מאמצע כיתה ז'-סוף כיתה ח'.
הייתה לי חברה שפצעה עצמה, פיזית. כשהיה לי רע, ברגע מאוחר מכן, עשיתי זאת גם כן. זה התחיל משריטות קלות שלא עשו כמעט דבר חוץ מפס לבן, והמשיך לחתכים של חודשים עם דם. הרגשתי חלולה כל כך, ללא רגשות, ללא מחשבות, ללא כל דבר להישאר כאן בשבילו. הגיע יום אחד וההורים הלכו לישון, גיששתי בארון התרופות והוצאתי את קופסת האקמול. לקחתי גלולה אחת ושמעתי מישהו הולך בחדרם וישר החבאתי הכל.
אני חושבת שלא הייתי מסוגלת לבלוע יותר מ3-4 טבליות גם אם היה שקט מוחלט, לא היה לי האומץ.
זה נעלם לקצת. כמה חודשים אח"כ שוב היתה לי תקופה נוראה שהסתיימה בפוסט אחרון בבלוג שלי ואחריו לקחתי את הסכין מהמטבח של אמא ובאתי לחתוך את הורידים. כמובן שאת הפוסט קראו ומישהי מיד התקשרה אלי הביתה והרגיעה אותי. באמת נרגעתי. כמה שבועות אחר כך, בעזריאלי, כמעט וקפצתי מהגג, אבל יש לי פחד גבהים נוראי ולא הייתי מסוגלת.
ביקשתי פעם מאמא פסיכולוג, אך היא התחרפנה לגמרי. לא יכולתי לספר לה למה רציתי בעזרה מקצועית, זה היה קשה מדי. היא לא ישנה בערך שבוע שלם עד שבאתי ואמרתי לה שזה לא מה שחשבתי ושסתם היה לי טיפה רע והגזמתי. לא יכולתי להזיק לה ככה, היא התחרפנה כל כך שזה ממש כאב לי. בלב.
בכלל אצלנו יש בעיה עם זה במשפחה. אם אלך לפסיכולוג, בשביל הוריי זה יהיה כמו להידרדר לזנות-רק התוצאות יהיו הפוכות. כי זנות מזיקה ופסיכולוג אמור לעזור. זו הייתה שנה וחצי של סיוט ענקי.
אחריה באה תקופה טובה מאוד, של מתחילת החופש הגדול האחרון עד ללפני חודשיים בערך, חצי שנה?
עכשיו אני מתחילה להרגיש כמו שהרגשתי פעם. לפני יומיים, כשטיילתי בעזריאלי הרגשתי נורא. כתוצאה מנדודי שינה הבלתי פוסקים כמעט ולא יכולתי ללכת. חברה שלי החזיקה אותי בידיה, נראיתי נורא. היו לי כאבי ראש בלתי פוסקים גם כן, עד להיום אפילו, ועד שלא שתיתי משהו עם סוכר זה לא השתפר. כמעט וקפצתי מהקומה הגבוהה ביותר היישר אל המדרגות הנעות, ממש טיפסתי.
אני רוצה רק לאבחן את מה שיש לי, ואם אין לי כלום אז לדעת שאפשר להתמודד עם זה.
דיברתי עם מתנדבת מסה"ר והיא הובילה אותי לכאן.
תשובה
האבחנה המדויקת איננה כל כך חשובה, מה שחשוב הוא שאת נמצאת במצוקה קשה, את מסכנת את חייך ואת איכות חייך והבעיה המרכזית היא שלמעשה אין לך מקור תמיכה מקצועי שיאפשר לך לפרוק את הדברים, להישאר עם החוויה כמה שתרצי, אבל מבלי שזה יפרק אותך או את החיים שלך. זה שאמא "התחרפנה" מהרעיון של הפסיכולוג זה לא אומר שכאן נגמר הסיפור. תחשבי איך היא היתה "מתחרפנת" אם היתה קוראת את מה שכתבת כאן ומבינה באיזו מצוקה קיומית נמצאת הבת שלה. למען האמת, אני לא בטוח שזה רעיון רע כל כך לתת לה לקרוא את זה. אולי זה ייתן קצת פרופורציות למצב. התפקיד שלך כעת אינו לשמור על אמא שלך אלא לשמור על עצמך. בטווח הארוך זה גם יביא לכך שלאמא שלך יהיה יותר טוב כי אני בטוח שהיא באמת רוצה בטובתך. במידה ואינך מעיזה לדבר איתה באופן ישיר פני ליועצת בית הספר או לפסיכולוג השירות הפסיכולוגי החינוכי שאפשר להגיע אליו ישירות בטלפון והם יעזרו לך לעשות את הגשר אל הוריך. ממה שאת מתארת עולה שאת לא יכולה להמשיך לבד את הדרך הזו, יש כאן צורך בהתערבות מיידית. במידה ואכן את סובלת מדיכאון קליני יהיה כנראה גם צורך בטיפול תרופתי במקביל לשיחות.
את לא מטורפת ולא בעלת בעיות נפשיות כמו שהרגשת. יש לך קשיים שאפשר להתמודד איתם אם מוכנים לקבל את קיומם ומוכנים לקבל עזרה. אני לא אומר שזה יהיה קל ומהיר, אבל בטווח בהחלט נראה לעין יהיה לך הרבה יותר טוב.
אל תהססי ותתחילי לפעול. אם יש צורך תגררי את אחד מהוריך למחשב ותושיבי אותם לקרוא את הדברים שכתובים כאן.

רק נפילה?
אני בטיפול פסיכולוגי הכולל טיפול תרופתי נגד חרדה-GAD (ציפרלקס).
מאז הפגישה האחרונה אני מתהלכת בתחושת כאב ומועקה גדולים, יומיים שלמים העברתי במיטה, והיום קמתי, אבל אני עדיין מרגישה רע מאוד. אני לא יודעת למה.
התקשרתי לפסיכולוגית שלי ושוחחנו פעמיים, היא אפילו אמרה לי להתקשר שוב אם אצטרך…אבל זה בעצם לא עזר לכאב שלי, ואני גם לא רוצה להטריד אותה. ניסיתי הכל,גם לכתוב, ואני לא מצליחה להקל את הכאב-שאיני יודעת מאיפה הוא מגיע. מה אוכל לעשות כדי להקל על עצמי?
תשובה
אני מציע שתצרי קשר עם הפסיכיאטר המטפל ותבקשי פגישה. יתכן שאפשר לתת לך תמיכה גם בהיבט התרופתי. מבחינה פסיכולוגית את בתוך התהליך הטיפולי, אולי במצבים כאלה כדאי להוסיף פגישות באותו שבוע, סביר להניח שהשילוב בין הטיפול הפסיכולוגי לתרופות יועילו בעתיד הנראה לעין וישפרו את המצב. צריך סבלנות כי אלו תהליכים שלוקחים זמן וצריך לראות איך המטפלים שלך איתך יכולים להקל מעט על הכאב בינתיים.

חייבת בעצתך
אני בת 25.  הכל החמיר מאז תחילת שנת הלימודים האקדמאית בה שיניתי את חיי מאוד לרעה. אני תלמידה מצויינת, וזה עולה לי בבריאות וכלה בעצבים, והפרעות אחרות. סדר יומי מייאש אותי אני יושבת ימים שלמים בבית ע"מ להספיק חומר, אני מוותרת על עבודה, חברים, בילויים , משפחה בקיצור משביתה את חיי,,,,,,,, דבר שבחודש האחרון הביא אותי לייאוש .אני עייפה ישנה הרבה, חוסר חשק לפעילות מסוימת פשוט או ששוקעת ללימודים או ישנה. בסיס הדיכאון הינו ההשמנה, כשאינני מסוגלת לסבול את עצמי. מתסכל אותי המצב ששמנתי ואינני יכולה ללבוש שום בגד, ניסיתי לתקן את המצב ולא הצלחתי , ניסיתי דיאטה, לא הלך. חשבתי פשוט להפסיק את לימודיי. כנראה אני אדם שלא יודע לשלב עבודה ולימודים וחברים יחד אני מרגישה שונה ומאיימת מכל הנושא של הלימודים וכיצד נראים חיי. אני בטוחה כי יש קשר בין תדמית גופי שאינני אוהבת למצבי הרוח והעצבים שלי בבית לבין הלימודים. מה לעשות להפסיק את הלימודים ולפנות לפסיכיאטר , אני לא רוצה כדורים ושיחות אני לא יודעת כמה זה יועיל כעת.
אשמח שתייעץ לי, מה דעתך על היפנוזה? האם כדאי לי לעשות ?
תשובה
למעשה את עוסקת רק בעתיד, לא מקדישה ולא נהנית משום דבר שקורה כיום. ללמוד בצורה כזו זה לא דבר שגורם הנאה מהלימודים אלא מעין חובה שחונקת אותך ומונעת ממך ליהנות מהזמן הזה שיכול להיות מאוד נעים ואיכותי בסביבה הסטודנטיאלית. לפעמים זו דווקא בריחה מהמציאות, אבל זה לא כל כך משנה, השורה התחתונה היא שהשתעבדת לחובות שלך ואין לך פנאי וחשק ליהנות מהחיים. יתכן שיש ברקע דיכאון אך יותר סביר שיש כאן מצבור של דברים שיוצרים לחץ עצום שאת לא עומדת בו. במצבים כאלה זה די טבעי לפנות לאוכל כדרך של מפלט שכן שם דגש לכאן ועכשיו, להנאת הרגע. זה רומז לך על הפתרון. את חייבת למצוא את האיזונים מחדש, לתת מקום לנשמה, לחברה ולתת לעצמך הקלות בנושא הלימודים. יתכן שאת זקוקה דווקא לייעוץ פסיכולוגי כי במצבים כאלה קשה לפעמים ליצור את האיזונים החדשים לבד. אם זה רלוונטי נסי לברר במוסד הלימודים שלך, סביר להניח שיש להם שירות פסיכולוגי שיכול לתת תמיכה. תרופות הם גם נתיב אפשרי למרות שאני מבין שאת נרתעת ממנו.

איך אני מאבחנת את הדיכאון שלי?
אני סובלת מדיכאונות כבר 6 שנים מאז גיל ההתבגרות. אפילו שוחררתי מצה"ל עקב בעיית דיכאון קשה שממנה סבלתי בזמן האחרון.
אימא שלי נוטלת תרופות נגד דיכאון כבר 10 שנים. אנחנו לא ממש קרובות אז היא לא סיפרה לי במה אובחנה. בכל מקרה אני חוששת שמה שהיה לה היא העבירה לי.
הדיכאונות שאני סובלת מהם, אני לא שולטת על זה, אני פשוט נכנסת לדיכאונות מדברים קטנים, או שפשוט סתם פתאום אני מרגישה ריקנות מוחלטת ואו עצבות.
אני רוצה להיות שמחה ואופטימית אבל אני ממשיכה להיכנס לחרדות, במיוחד משינויים, ובנוסף יש לי חרדות מאנשים, אני מפחדת מאוד להכניס אנשים לתוך החיים שלי כי אני לא בוטחת באף אחד ופשוט הפכתי לאנטי סוציאלית .
אני גם סובלת עקב כך מאינסומניה ובעבר הייתי פוגעת בעצמי אך הפסקתי כשהבנתי שזה לא מוביל לשום מקום.
אני מפחדת ללכת לפסיכיאטר ולקחת כדורים כי אני לא יודעת מה תהייה ההשפעה עליי.
תשובה
יתכן שיש מרכיבים דיכאוניים שאפשר לשייך לאמא שלך, אבל זה לא יעזור לך הרבה כרגע להתמקד בנושא הזה. הדיכאון, אם קיים, הוא שלך לגמרי ואף אחד אחר לא יוכל לעזור לך להתמודד איתו מלבדך. ההתמודדות הראשונה היא לפנות לטיפול, הן בכלים פסיכולוגיים והן בכלים תרופתיים כדי לצאת מהמצב הזה ולהרים את חייך מהמקומות אליהם את נופלת. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון הכולל בסופו גם כמה שאלונים לאבחון עצמי.
http://www.psychologia.co.il/depres1.htm

שאלות בנוגע לדיכאון מג'ורי
אבקש את התייחסותך לעניין דיכאון מאג'ורי. (דיכאון חסר תקווה, שלא מגיב אף לתרופות אנטי דיכאוניות)
אימתי מאבחנים כי החולה בדפרסיה – לוקה בדיכאון מעין זה? מהם התסמינים המקובלים?
ולאחר סדר גודל של כמה זמן ניתן לאבחנה באופן קליני וודאי?
מהם ההבדלים הדומיננטיים בינו לבין דיכאון קליני רגיל? מהם התסמינים האופייניים המסגירים את הימצאותו והמאששים את היותו מקנן ומקונן באדם הדפרסיבי? האומנם כל סוגי התרופות האנטי דיכאוניות אינן יעילות ללוקים בדיכאון מעין זה?
תשובה
אני מצרף קישור למאמר מקיף בנושא
http://www.psychologia.co.il/depres1.htm
המונח דיכאון קליני ודיכאון מז'ורי מתייחסים לאותה תופעה עצמה. עוצמת הדיכאון משתנה מאדם לאדם. התרופות נוגדות הדיכאון בהחלט עוזרות ברוב המקרים ורצוי לשלבם בטיפול פסיכולוגי. במקרים קיצוניים מאוד שאינם נפתרים ע"י תרופות משתמשים גם בנזעי חשמל שהוא טיפול יעיל למרות התדמית השלילית שרכש בציבור הרחב.
בכל מקרה, את ההערכה על המצב צריך לעשות בקליניקה מול איש מקצוע ועימו לעשות תוכנית טיפול כולל הערכה על חומרת המצב ותחזית השיפור הצפויה.

דיסוציאציה
אני מטופלת אצל פסיכיאטר (כדורים: לוסטראל וסוליאן) ופסיכולוגית אך מרגישה שזקוקה לעצות כיצד להתמודד עם דיסוציאציה המשולבות עם דיכאון-מצבי רוח משתנים ומחשבות אובססיביות. איך מתמודדים בחיי היומיום עם הקושי ?
תשובה
את נמצאת בטיפול פסיכולוגי ותרופתי ולכן יש שני אנשי מקצוע שמכירים אותך מקרוב ויוכלו לתת את התשובות הללו בצורה הרבה יותר טובה. זהו תהליך ארוך ודורש סבלנות והתמסרות רבה. שיחה עם אנשים שחווים דברים דומים בהחלט יכולה לעזור בעיקר כתמיכה והרגשה שאת לא לבד ושיש סיכוי לשיפור בעזרת הטיפולים השונים.

 GAD-מספר שאלות…
מה הקשר בין דיכאון והפרעת חרדה מסוג GAD ? האם יתכן שלאחר הטבה ראשונית בחרדה, (בהשפעת קלונקס +בשילוב SSRI ,) יופיע דיכאון…
האם החרדה עצמה גורמת לדיכאון או שזה "שניים במחיר של אחד"…? האם זו הפרעה כרונית לכל החיים? האם זו נטייה אישיותית, או משהו שקורה בעקבות חוויות החיים המסוימות (אבדן)? האם אפיזודה דיכאונית בעבר בגיל ההתבגרות,היא סימן מקדים או קשורה בדרך כלשהי להופעת הפרעה זו בשנות ה20 ? האם יוצאים מזה?
תשובה
דיכאון והפרעות חרדה יכולים להופיע ביחד, יכולים להשפיע זה על זה, אך לא בהכרח. זו לא הפרעה כרונית לחיים ואפשר לטפל בה, סיבותיה מגוונות ותלויות בהיסטוריה האישית שלך, אין לכך סיבות קבועות. לגבי התרופות תצטרך להתייעץ עם פסיכיאטר אך לגבי חרדה ודיכאון אני מצרף קישור למאמרים מקיפים בנושא
http://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm
http://www.psychologia.co.il/depres1.htm

דיסתימיה
לפי התיאור באתר אליו הפנית, אני חוששת שאני לוקה בדיסתימיה אם כי לא אובחנתי ככזו (אני בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי כבר 5 שנים). מאז פטירתה של אמי, אני סובלת מחרדות ודכדוך שבאים והולכים (לא כל הזמן אלא בתקופות), לעיתים רחוקות התפרצויות כעס, ורוב הזמן שינה מוגברת, אכילה מוגברת (השמנתי המון מאז) וחוסר מעש. האם אני צודקת באבחנה העצמית? מהו הטיפול בדיסתימיה? האם אפשר להחלים מדיסתימיה לחלוטין?
תשובה
המאמר נועד לתת קצה חוט אבל הוא אינו תחליף לאבחון מקצועי. לפי דבריך את מטופלת ע"י פסיכולוג ופסיכיאטר שבוודאי מכירים אותך היטב. אני מציע שתיגשי אליהם עם התובנה החדשה שלך והתייעצי האם היא אכן רלוונטית למה שקורה לך, והאם יש צורך בשינוי במערך הטיפול הנוכחי שלך. אופן הטיפול הוא אישי וצריך להתאים אותו אליך. עקרונית יש אפשרות להחלים ולשפר את המצב בטיפול מתאים לאורך זמן.

דיכאון קליני
אני סובלת מדיכאון קליני עקב כך שהלכתי לראות את דודי בביה"ח ומצבו היה רע וגם נראה רע. באותו היום קמתי משנתי ורגליי התחילו לרעוד ונשימתי לא הייתה טובה, וגם לאחר כמה ימים התחלתי להקיא כל מה שאני אוכלת ואושפזתי בבי"ח והגיעו למסקנה שאני נמצאת בדיכאון קליני.
מה שמציק לי זה שהתחלתי את השנה השלישית שלי במכללה עם דיכאון קליני ובנוסף לכל לא טוב לי במכללה מבחינה חברתית וזה משפיע על הדיכאון ויש חוסר ייאוש בכלל.
למרות שעכשיו אני אוכלת טוב ולפעמים יש לי מצב רוח בסדר ולפני הדיכאון הייתי בחורה שמחה. אני ממש מיואשת למרות שאני מטופלת אצל פסיכולוגית ופסיכיאטרית אני מרגישה שאני רוצה יותר אולי קבוצה של אנשים שנפגשת לעזור אחד לשני או אני לא יודעת …… יש לך פיתרון או הצעה אשמח לשמוע…….
תשובה
מה שאת מתארת באמת מאפיין דיכאון. אחת הבעיות במצבי דיכאון זה שלא רואים את האור בקצה המנהרה ואז קשה להבין ולראות כיצד הטיפולים יעזרו. טוב שפנית לעזרה מקצועית ויש סיכוי טוב שהדברים ישתפרו. אני מתאר לעצמי שהצעות וייעוץ הכי נכונים יתנו לך שני אנשי המקצוע שמכירים אותך באופן אישי. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על דיכאון ועל חרדה (כיוון שלפי תיאורך את הביקור בבית חולים התגובה נשמעת יותר חרדתית מאשר דיכאונית ויתכן שהדיכאון הגיע אח"כ או התלבש על זה עם רקע קודם).
http://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm
http://www.psychologia.co.il/depres1.htm

 איך יוצאים מזה ?
אני בחור בשנות ה-30 לחייו. אינטליגנט ומוכשר בכמה תחומים(כך אומרים). אני סובל מדיכאון (כך ניראה לי) ולוקח כדורים . עד היום אין לי עבודה קבועה , ומשכורת מועטה (בין 1000- ל2000 שקל). לא פניתי עד כה לשום רשות רווחה כי אני כל הזמן אומר לעצמי שאוטוטו אני יוצא מזה.. אני בשיחות עם פסיכולוג – אבל קשה לי מאוד להתמקד בבעיות שלי , ולטווח ארוך אני לא ממש רואה שהוא עוזר לי. ובקיצור כל המצב הזה גם לא עושה לי טוב, זה מין מעגלים כאלה שאני לא תמיד יודע  איפה ההתחלה.
יש לי כרגע מצבי רוח משתנים שמטלטלים אותי מאופטימיות לפסימיות. מה שעוד יותר מקשה על העניין.
מה קורה איתי ? איפה אני מתחיל ? איפה ה"דלת" ממנה אני יכול לצאת ולהגשים את עצמי ולעשות משהו יותר משמעותי בחיי ואולי להיות קצת יותר יציב ואופטימי?
תשובה
נשמע לי שאתה עושה מה שצריך. נמצא בטיפול פסיכולוגי ותרופתי, מנסה לעבוד קצת ולשמור על עצמך. זה ברור שזו תקופה קשה ולא פשוט למצוא את הכוחות לשינוי. קצה החוט נמצא בדיוק במקומות האלה. נסה להפיק את המקסימום מהטיפול. בדוק שהתרופות אכן יעילות מתאימות ופועלות, אם לא בקש להחליף לתרופה יותר יעילה. נסה לבדוק עם הפסיכולוג מה קורה, שתף אותו בהרגשותיך ורק כך אפשר יהיה להתקדם. במצבים כאלה נדרשת סבלנות רבה, אלו לא תהליכי קצרים לשינוי.

מה עושים כשלא בא לקום מהמיטה (תמיד)?
מה עושים כשלא בא לקום מהמיטה (תמיד)?
תשובה
צריך לבדוק במה מדובר, כמה זמן זה נמשך, האם אפשר להבין את התופעה.
אני מצרף קישור למאמר על דיכאון. זהו ההסבר הנפוץ ביותר לבעיה.
http://www.psychologia.co.il/depres1.htm

מאניה דיפרסיה והפרעות דו קוטביות
איפה אפשר למצוא מאמרים בנושא מאניה דיפרסיה והפרעות דו-קוטביות? (עדיפות לאנגלית)
ומה המונחים הלועזיים המדוייקים לשתי המחלות?
תשובה
תוכלי לקרוא את המאמר הרצ"ב על הפרעות חרדה וביניהם גם הפרעה דו קוטבית.
http://www.psychologia.co.il/depres1.htm
באנגלית פשוט הקלידי בכל מנוע חיפוש (גוגל למשל) Bipolar Disorder

חלומות ודיכאון
לפני שנה חליתי בדיכאון וחרדה ,כיום אני מחלימה ובשלב תרופתי של איזון.
המשבר שקרה לי היה עקב פרידה מבן זוג שלא התאים לי והייתי תקופה קצרה בהמתנה בין הפטיש לסדן שגרמה לי לחרדות. נישאתי לפני כחודשיים וחצי,אני מאוד מאושרת והגשמתי את חלומי.
כשלושה חודשים לערך אני חולמת חלומות נוראים, מה שהכי מוזר שיש חלום שחוזר כל יום על עצמו וגם עוד כמה סיטואציות שמופיעות כמה פעמים בשבוע.
למשל כל יום אני חולמת שאני בנפרד מבעלי ובכלל לא זוכרת שאני נשואה,בתוך החלום אני אומרת לעצמי שהיה לי מישהו מקסים ואני לא מבינה למה אנחנו לא ביחד ,לא בשבתות לא בחגים והלבד הזה תמיד יוצא משהו כמו שבועיים. החלומות שלי לרוב הם חלום בתוך חלום ואני מרגישה במציאות. כאילו מתעוררת מהחלום ואני מאמינה שזו המציאות.וזה כל כך אמיתי.
כמו כן הסיטואציות שחוזרות על עצמם המון פעמים הן שאני לא יכולה ללכת,שיש לי בעיה ברגליים ,אני נופלת באמצע מעבר חציה ולא מצליחה לעבור ועוד המון מצבים שפתאום אני לא יכולה ללכת. יש עוד סיטואציה בחלום שגם חוזרת על עצמה זה שיש לי משהו דביק כמו עיסה בפה ואני לא מצליחה להוציא את כולה והיא לא נגמרת…
וכמובן חשה את הדיכאון בחלום -וההרגשה היא אמיתית , הרגשת דחייה, הרגשת בדידות והכי מפחיד שאני בחלום מאמינה ויודעת שזאת המציאות .ושזה לא חלום!!!
כשאני מתעוררת בבוקר לוקח לי זמן לעכל שאני במיטה בבית החדש שלי והחיים שלי נפלאים. מה דעתך?
תשובה
לפי מה שאת מתארת נרפאת מהחרדה ומהדיכאון במהלך היום ואת כל המשקעים שלהם את חווה במהלך הלילה. כנראה שהאושר הרב בחייך עקב הדברים החיוביים שקרו לך עדיין לא מבטלים את כל מה שהיה קודם וסוג של פוסט טראומה עדיין מטרידה אותך. זו הסיבה שזה יוצא דרך החלומות. אני מציע לך לא להשאיר את זה כך ולפנות לטיפול. תוכלי אולי להיעזר בשיטת EMDR שנועדה במקור לטיפול בפוסט טראומה. המצב החיצוני טוב אבל משהו בפנים עדיין לא רגוע ולא מקבל את המציאות החדשה
http://www.psychologia.co.il/emdr2.htm

אני עייפה כל כך
כולם אומרים זה פסיכולוגי אבל הגוף כה כואב השרירים תפוסים בערה אינסופית. אני הולכת כבר 3 חודשים לפסיכולוגית מוכנה לקבל הכל מקבלת כדורים נגד דיכאון. ומה שיש לכולם להגיד סבלנות. אין לי כוחות
מאיפה לשאוב אותם. כל בוקר את מרגישה שאת מאבדת את חיי. הכאב האינסופי האם בכלל יוצאים ממנו למה התחושה היא של בור עמוק שקשה לצאת ממנו.
תשובה
לצערי אני לא חושב שיש לי חידושים רבים לומר. אכן צריך הרבה סבלנות עד שדברים מתחילים לזוז. לעיתים צריך שינויים של מינון וסוגים של תרופות עד שמוצאים את זו שפועלת. שלושה חודשי טיפול בדיכאון הם לעיתים זמן מספיק כדי לחוש בשינוי משמעותי אך פעמים אחרות זה לוקח יותר. כל שיטה משלימה שנראית לך מתאימה יכולה לעזור. בנוסף חשוב לנסות ולשלב פעילות ספורטיבית שכן הספורט מהווה תרופה נוגדת דיכאון טבעית של הגוף.

דיכאון מתמשך
אני בת 27 עם רקע עשיר לחיי יחסית עברתי התעללות מינית בהיותי בת 5 על ידי בן דודי והתעללות נפשית מתמשכת על ידי אחי, אני באה מבית עם גילוי עריות (אימי עברה) ואנחנו ילדים מאומצים. אלו הם עיקרי הדברים. התחלתי טיפול לאחר שעברתי התמוטטות והתקפי חרדה קשים. כל חיי הייתי חזקה מאוד ועוגן להורי ולמשפחתי ומעולם לא ייחסתי חשיבות לנגיעות של בן דודי עד ההתמוטטות. תמיד ראיתי עצמי כאדם חזק וכעת אני מרגישה שברירית וחלשה, בוכה מכל דבר, לא רוצה להיות בחברת אנשים. חבריי ובעלי לעתיד אינם מבינים מה קורה מה שמקשה עלי עוד יותר, ואיני יודעת איך לצאת מהלופ שנכנסתי אליו, המחשבות הרעות והבכי אני כל הזמן חושבת על סוף..
החלתי לקחת מזה חצי שנה כדורים מפסיכיאטר שבהתחלה היו בסדר ועכשיו אני לא יודעת איך להיפטר מהתלות הנוראית הזו. יש לי 2 שאלות: האם טיפול הומיאופתי הוא תחליף הולם ויעיל לכדורים? האם ישנם אנשים שפשוט נשארים מדוכאים ורואים שחורות מעצם המבנה הנפשי שלהם או שניתן לטפל? אני בטיפול אצל פסיכו' מצוינת ועדיין לא מצליחה להתגבר?
תשובה
עברת היסטוריה קשה ביותר ואם זה היה עובר ללא כל השפעה זה היה די מפתיע. טוב שפנית לטיפול פסיכולוגי ואני חושב שבהחלט אפשר להיעזר גם בתרופות במידת הצורך. את צריכה להיות סבלנית ולהבין שתהליך הרסני מאוד שעברת בילדותך לקח שנים ואי אפשר לשקם את זה במהירות. הדיכאון הוא חלק טבעי של מה שקורה. יש לך את כל הסיבות הטובות להיות בדיכאון, אבל יש אפשרות לצאת מהמצב הזה ולשקם את חייך. טיפול פסיכולוגי וקשר טוב עם הפסיכולוגית הם בסיס מאוד טוב כדי ליצור את התהליך הזה. אני מציע להפנות כל שאלה לגבי שילוב רכיבים נוספים לטיפול הפסיכולוגי, כולל תרופות אלטרנטיביות וכו'. אין טעם לקבל החלטות מחוץ למסגרת הטיפול.

קשה לי..
אני בת 24, סטודנטית לפסיכולוגיה- רוצה להיות פסיכולוגית קלינית.. זה החלום שלי.. אבל גם חלום זה ביחד עם הרבה חלומות אחרים שהיו לי, כבר מוטל בספק..אבא שלי נפטר לפני שנתיים מהתקף לב פתאומי- זה הרס את חיי… ממישהי שמחה ומאושרת שהכל לפנייה, הפכתי להיפוכונדרית, לעצובה, למישהי שאני לא אוהבת..
אני עושה הכל רגיל- לומדת ועובדת ומתפקדת אבל זה קשה כי אני לא רואה אושר יותר בעבורי. לדוגמא-
אני עם חבר שלי מספר שנים- מאוד רציתי להתחתן איתו אבל עכשיו כבר לא- כי אני לא רוצה לרשום על ההזמנה הורי הכלה- ואת שם אבא שלי עם ז"ל ליד השם!! אני לא רוצה!! ואין לי ברירה… אני לא יודעת מה לעשות ואיך להתמודד. אני כל כך מאוכזבת מעצמי- גם כן פסיכולוגית קלינית לעתיד..
אני רוצה לחיות ולהיות מאושרת שוב.. מה אני יכולה לעשות? נאלצתי להתבגר ברגע ועכשיו אני מרגישה ריקנות ועצב וזהו. לא יודעת לאיזו תגובה אני מצפה, אבל אודה לכל תגובה שהיא.
תשובה
מותו של הורה הוא שבר שנותר בלב למעשה לתמיד. הוא מציב בפני האדם התמודדות ואבל על האדם הקרוב שאבד, אבל גם משפיע בצורה רחבה מאוד על תפיסת העולם ומשנה אותה. מות הורה מקרב אדם במהירות הבזק אל מותו שלו. אמנם זו ידיעה ברור מאליה, מרגע הלידה ועד רגע המוות, אולם זה נעשה לפתע מוחשי מאוד, גם אם לא תמיד יש תשומת לב מודעת לכך. את מתארת סימפטומים שמן הצד נשמעים דיכאוניים: דברים שונים בחיים שלך מאבדים את ערכם או את טעמם, את מפחיתה בערכך ("גם כן פסיכולוגית קלינית לעתיד") ועוד. עם זאת, בתהליך אבל מופיעים לא פעם סימפטומים דיכאוניים כחלק טבעי מתהליך האבל. אני חושב שאת צריכה לבחון עם עצמך בצורה רצינית האם את נמצאת בדיכאון והאם צריך לטפל בזה. אין ספק שבלי קשר לאבחנה את מתמודדת כרגע עם דברים קשים ולכן מתאים לפנות לטיפול, במידה ואינך נמצאת כיום במסגרת כזו.
אני מצרף קישור למאמר עד דיכאון. אני ממליץ לקרוא אותו ולנסות לענות על שאלונים לאבחון עצמי שנמצאים בסופו.

 טראומה ודיכאון
האם לכל סוגי הטראומה יש פתרון? האם ניתן להתגבר על טראומה רק עם טיפול תרופתי? וכשמפסיקים את הטיפול התרופתי הטראומה לא חוזרת או חייבים במקביל גם לקבל טיפול פסיכולוגי.
תשובה
אני לא בטוח ש"פתרון" היא המילה המתאימה. בכל מצב אפשר למצוא דרך לשיפור. זה לא אומר שהטראומה נעלמת או נשכחת, זה תלוי כמובן בסוג הטראומה, באדם עצמו ובעוד מרכיבים רבים.
תרופות אינן שיטה להתמודד עם טראומה. לעיתים צריך תרופות כדי להתמודד עם מצב חרדה או דיכאון שהטראומה גורמת. הטראומה מטופלת בפסיכותרפיה. אחת השיטות היעילות בתחום זה היאEMDR
http://www.psychologia.co.il/emdr2.htm

העייפים ישנים והישנים עייפים
לעיתים בתקופות חופשים או חוסר עבודה אני נוהג לישון מעבר לשעות הדרושות להשלמת השינה היומית, ומעבר למה שבד"כ אכנה "שינה טובה ומספקת".
מצאתי שלהתעורר לקראת הצהריים או הערב המאוחרים אחרי כ9-11 שעות שינה גורם לי בצורה פרדוקסאלית עייפות מתמשכת לאותו היום, אני מתהלך עם כאב גב קל מרוב שכיבה, ולעולם לא ממש מתעורר.
האם זה בגלל שהרגלי היום שלי בחופשים מעין אילו הם הישארות בבית, ופחות ראייה אור שמש או שיש סיבה אחרת לתחושת העייפות הכללית ששורה עלי דווקא בתקופות שאני ישן הכי הרבה?
תשובה
לגוף יש חלונות ביולוגיים טבעיים לשינה. אלו הם בלילה וכן בצהריים. יש כמובן גם מרכיב אישי והשעון הביולוגי של אנשים שונים מכוון קצת אחרת. שינה שמנוגדת לשעון הביולוגי הטבעי יכולה ליצור תופעות כמו שאתה מתאר. עדיף לתכנן את שעות השינה מראש ולא לשבש את הרגלי השינה. עם זאת, צריך לבדוק גם שאין תופעה אחרת ברקע כיוון שעייפות והפרעות בשינה יכולים לנבוע מגורמים רבים נוספים, הן פיזיולוגיים והן פסיכולוגיים. אפשר לבקש בדיקות דם כלליות מהרופא אם מדובר בתופעות עייפות שחוזרות על עצמן לעיתים קרובות, ובמידת הצורך לפנות גם למעבדת שינה.

חייבת בעצתך- בהקדם האפשרי
בעברי הרחוק סבלתי מתת משקל עברתי טיפול כיום אני אחרי טיפול ואני בת 25 סטודנטית ומיואשת בעייתי היא הפוכה ולדעתי זה נפשי רק למי אני פונה , אז ככה סדר יומי הוא לימודים לימודים לימודים לימודים,,,,,,,,,,,,,, ואת התסכולים אני משליכה על האוכל מה שמאוד מפריע לי כי פשוט הפכתי לשמנמנה וכמובן איני רוצה להיכנס שוב להפרעות אכילה שטותיות אבל איני מבינה גם אחרי ארוחה אני כל הזמן רעבה , בטני מקרקרת , אני מתייאשת אוכלת אח"כ בוכה נכנסת למיטה , מסתגרת פשוט משתגעת וכל זאת בשל גופי השמנמן אני לא מבינה ד"ר יקר האם אתה חושב שבעייתי היא ב-vmh בדיקות הדם ובלוטות התריס תקינות מה עליי לעשות אני בתסכול ובחוסר ריכוז רציני בבקשה תציל רותי ליפני שיהיה מאוחר ואכנס שוב להפרעה
תשובה
האוכל נמצא קודם כל בראש. דיאטות ובעיות רפואיות, כבודן במקומן מונח, אבל הפרעת אכילה לא קשורה לבטן או להשמנת הגוף, אלא ישירות לצורת המחשבות והעולם הרגשי. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, במידת הצורך לשקול גם טיפול תרופתי, ולוודא אכן שאת לא גולשת שוב להפרעת אכילה שתשבש את חייך.

כאב נפשי
אני בת 18.5. כבר הרבה שנים, קורה לי אותו דבר ואני פשוט לא מצליחה להתגבר על זה.
לפעמים אני מרגישה בסדר, רגילה ואז פתאום קורה משהו .. זה יכול להיות גם הדבר הכי טיפשי בעולם כמו שאני מתקשרת למישהו ולא עונים לי או כמו שאני רבה עם חברה ואז פתאום אני מתחילה לפרוץ בבכי אני מרגישה כל כך רע. כאילו אני נשרפת מבפנים אני לא יודעת מה לעשות ופתאום אני מוצאת את עצמי עם סכין ביד חותכת את עצמי. לא נראה לי שזה חמור כי מעולם לא חתכתי את עצמי עמוק, פשוט ככה אני מרגישה יותר טוב… כאילו הכאב הנפשי יוצא מהגוף שלי. אני מרגישה שההרגשה הרעה עוברת (לא מיד.. תוך כמה ימים) רק אחרי שאני עושה את זה.
כמו כן אני מרגישה שאני לא מצליחה להתגבר על משברים כמו כולם. בעת שלכולם יש משבר, הם מתגברים עליו וממשיכים הלאה אני מרגישה שאצלי פשוט הכל נשאר, גם כשהמשבר כבר נפתר אני עדיין מרגישה עצובה ממנו. לדוגמא גם עכשיו שכבר יש לי רישיון כמעט שנה אני עדיין מרגישה רע כי נכשלתי בטסט הראשון.
מה יש לי??
תשובה
פציעה עצמית היא סוג של תגובה שבד"כ מכסה על כאב אחר גדול מאוד. יש עיקרון שיווי משקל די ברור בגוף. הוא מסוגל להרגיש רק מוקד אחד של כאב. לכן כאשר נפשך כואבת את חותכת את עצמך והכאב הגופני במקום החתך מכסה על הכאב הנפשי שאת חשה באותו הרגע. לכן יש בכך משהו מרגיע ואולי אפילו ממכר. עם זאת, זהו מצב מסוכן מאוד ומעיד על כך שאת זקוקה לעזרה פסיכולוגית באופן דחוף. אני מציע לך לפנות בהקדם האפשרי לקבלת טיפול וכן לפגוש רופא פסיכיאטר כדי לשקול קבלת תרופות נוגדות דיכאון שעשויות לעזור לך במצבך הנוכחי. מאחר ואת עלולה להתקשות למצוא לבד את המטפלים המתאימים אני ממליץ לך לשוחח עם הוריך על הנושא ולבקש את תמיכתם.

הסתבכתי עם עצמי
חזרתי לעשן מריחואנה לא מזמן והתחלתי לחשוב על דברים ואז הגעתי לחשוב על החברים שלי ואני מגלה איך שאחד מהם מלא אינטרסים. כשהוא מבקש משהו זה חייב להיות בתחמנות והנה לך סיפור לדוגמא: ישבנו ברכב ואני שומע שיר ומתנועע, ואז במקום לומר שהוא לא אוהב את השיר הוא עושה צחוק פרטי שיש בנינו על איזה חבר אחד שמכבה את הרדיו כל פעם שהוא מדבר, ואז הוא כיבה את הרדיו, הדליק והעביר תחנה…..עכשיו אני רואה שאנשים מלאים אינטרסים בצורה לא נורמאלית. זאת אומרת שאין לנו מושג מה אני חושבים ומה עובר להם בראש. בקיצור, אני לא יודע אם אני נהייה דפוק או למעשה אני "מקבל שכל" פתאום. אני לא צוחק אפילו שזה נשמע קצת מגוחך.
תשובה
אני לא בטוח שאתה מסתבך עם עצמך בגלל המריחואנה, אבל היא בוודאי יכולה להקצין דברים שהיו שם קודם. זה לא נשמע מגוחך וזו יכולה להיות חוויה קשה ולא נעימה להרגיש שאנשים אינם נאמנים לך ולאבד כך אמון כללי. השאלה מה אתה רוצה לעשות עם זה, מדוע התגבר השימוש בסמים לאחרונה והאם מכל זה יחד יש מסקנה שקשורה גם אליך ולא רק לאלו שמסביבך. בהחלט יתכן שאתה מרגיש אבוד או במצוקה כלשהי ולא באמת מתמודד איתה.

העלאת פרופיל צבאי וסיווג בטחוני
השתחררתי לפני כשנתיים מצה"ל, עם פרופיל 45 על רקע נפשי. למרות הפרופיל, במשך כל שירותי ביצעתי אבט"שים, תורנויות שמירה ומטבחים, ובחלקו אף שירתתי בבסיס מרוחק מביתי.
כיום, כאזרח, אני מנוע מלהתקבל למשרות רבות הדורשות סיווג בטחוני, ואף לכאלה שאינן דורשות אותו – אך מחייבות ראיון עם קב"ט (חברות פיננסיות בעיקר). הדבר מפריע לי מאוד, הן ברמת ההרגשה האישית (שלא סומכים עלי ולא נותנים בי אמון), והן ברמה המעשית – צמצום משמעותי של האפשרויות התעסוקתיות העומדות בפני.
ברצוני לשאול :
ראשית, כאשר עודכנו סעיפי הליקוי הנפשיים ונחתם הפרופיל הרפואי בעת גיוסי לצה"ל – אילו גורמים קיבלו על כך אינפורמציה ? האם משרדי הממשלה / זרועותיה / קב"טים של חברות פיננסיות הם בעלי גישה למידע ?
שנית, האם ניתן כעת להעלות את הפרופיל הצבאי – ולבטל כליל את סעיפי הליקוי הנפשיים ? אם כן, כיצד ? האם חובה להביא חוו"ד אזרחית, או שניתן לפנות ישירות לגורמים הצבאיים ? מה המשמעות של שינוי כזה ברמת שיבוצי למילואים ?
שלישית, האם העלאת פרופיל צבאי וביטול סעיפי ליקוי על רקע נפשי – עשויה לאפשר העלאת הסיווג הביטחוני ? האם ישנו גורם צבאי / אזרחי שניתן לברר דרכו את העניין ?
תשובה
בעיקרון הפרופיל הצבאי הוא מידע סודי ואישי ואף אחד לא אמור להיחשף אליו. יתכן שאם פנית לגוף בטחוני היתה לו נגישות למידע זה, אבל לגופים אחרים אין נגישות למידע. בד"כ בעת קבלה למקומות רגישים הם מחתימים אותך על ויתור סודיות רפואית ודורשים שתחשוף את פרטי הפרופיל הצבאי כך שהמידע מגיע בסופו של דבר מהחייל עצמו ולא מהצבא. כדי לעשות שינוי פרופיל צריך לפנות לוועדה מקצועית. בהחלט כדאי להביא חוות דעת אזרחית שתועבר לגורמים הצבאיים. אי אפשר לדעת מראש האם זה יצליח או לא.
לגבי שינוי הסיווג הביטחוני, אלו לא דברים שפועלים באופן ישיר, יש כאן מערכת שיקולים נרחבת של מי שמנהל את התיק.
כל נושא הפרופיל הוא רפואי ולכן תוכל להתייעץ עם רופא פסיכיאטר בנושא. בירור ישירות בצה"ל יכול להיעשות אולי דרך נציב הקבילות. נסה לבדוק קישורים רלוונטיים דרך אתר אגף כוח אדם בצה"ל
http://www.aka.idf.il

שאלות בנושא הפרעת אישיות גבולית
מהם סיכויי ההחלמה בהפרעת אישיות גבולית(קלה יחסית)בגיל ה-20+? האם השילוב האינטגרטיבי של טיפול פסיכותרפי+טיפול תרופתי נוגד דיפרסיה הוא השילוב המנצח? ועד כמה הוכח יעילותו בצורה קלינית ומדעית- סטטיסטית? האם ישנה קורלציה ישירה בין הפרעת אישיות גבולית(שאני נירוטית ומודעת לכל תסמיניה, הסימפטומים שלה, המקור להיווצרותה והתפרצותה והשלכותיה..) לבין חוסר יכולת למסד קשר, ולאהוב בן זוג "באש ובמים" (מחצין וסימבולי לאור ההפרעה המדוברת)?
מדוע בעלי הפרעת אישיות גבולית, לא צולחים לשרוד מערכת יחסים משמעותית וארוכת טווח עם בן זוג?
והרי הם לרוב אינם פסיכוטיים ורבים מהם בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה(כמותי למשל)ובעלי קוגניציה גבוהה..מדוע מאפיין את דפוס התנהגותנו נתירה ממיטה למיטה בקצב מהירות האור?האם חרדת הנטישה הטבועה בדמנו, משחר ילדותנו, היא זו המסקלת את מערכת היחסים הנבנית, מראש? ומועידה אותם לכישלון?ואותנו מותירה בחידלון??!
תשובה
כל שאלתך יוצאת מנקודת הנחה שהפרעת אישיות גבולית היא מחלה או תופעה ברור ומאובחנת ולכן שאפשר להתייחס לריפויה כמו אל מחלה אחרת.
הבעיה היא שכל הגדרות האישיות סובלות מחוסר דיוק וחוץ ממספר מאפיינים כלליים ומאוד לא אישיים קשה לומר שכל הסובלים מאותה אבחנה אישיותית באמת דומים זה לזה. הפרעת אישיות גבולית היא מכלול של סימפטומים שונים שמודבקים לאנשים כל כך שונים זה מזה ואובחנו בצורה שונה בין אנשי מקצוע שונים.
הייתי מציע לך לא לצלול לתוך האבחנות הפסיכיאטריות ולהתמקד בשאלה מה מציק לך בחיים, כיצד אפשר להתמקד במה שמפריע לך וכיצד את יוצרת קשר טיפולי טוב עם איש מקצוע שאת מתחברת אליו. ההתמקדות בנושא הפרעת האישיות רק תפריע לשיפור איכות החיים שלך ולא תוסיף דבר לטיפול או לקביעת שיטת הטיפול. הצורך בתרופות קשור למידת החרדה או הדיכאון או כל בעיה אחרת שאת סובלת ממנה ואין צורך בהגדרה האישיותית כדי להבין אותה. לכן את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ובמקביל לייעוץ פסיכיאטרי ולהתחיל את השינוי בתקווה שהתסכול יפחת.

תסכול
אני בחורה מאוד עצבנית ומאוד שלילת לגבי כל העולם הזה. אני לא מאמינה באף אחד וחושבת שהכי חכם זה לשמור מרחק מאנשים ולדאוג לאינטרס אישי בלבד. אני מרגישה שזה טוב לביטחון שלי ולעומת זאת הייתי רוצה להרגיש אחרת, כי זה מאוד עצוב שכל סיטואציה נגמרת במחשבה שלילית.
העניין הוא שמרוב הכעס שלי על העולם והניסיון להסתירו שמא מישהו ידע באמת מהי תחושתי עליו רוב הזמן, אני אכולת כעס מרמור ותחושת אי צדק כלפי כמעט כל דבר שנעשה סביבי. אני פשוט לא שולטת בכעס החבוי הזה.כנ"ל בעבודה מישהו אומר משהו שמעצבן אותי אני מסוגלת לא להגיב אליו כלל.
יתרה מזאת,כשהייתה לי שיחה עם המנהלת היא טענה שהנני חסרת טקט אימפולסיבית וטענה שזו עצה עבורי כי זה הורס המון. בקיצור,אני רוצה להיות פחות מחמירה עם עצמי, הייתי רוצה לאהוב יותר ולאפשר לעצמי להיפתח.אני פשוט מתוסכלת ורוב הזמן שאני נמצאת בו אני עורכת בדיקה מה עשיתי? מה אמרתי? מה יהיה? איפה אני?? וכד'.. זה מתסכל!!!
תשובה
מצד אחד את קובעת באופן נחרץ שהגעת למסקנה שהחיים עדיפים במקום שמור, רחוק מאנשים אחרים, שהעולם שלילי וצריך להיזהר מפניו. זוהי גישה שנובעת בדרך כלל מפגיעה עמוקה אותה חווית בעבר ובמידה מסוימת של צדק את מעדיפה להימנע מפגיעה נוספת.
מצד שני את מביעה בכל זאת את התקווה שזה לא בדיוק כך, שבכל זאת ניתן למצוא גם חסד בעולם ואולי אם יתמזל מזלך תצליחי למצוא אותו.
בינתיים את מקיימת את הנבואה שמגשימה את עצמה. כאשר את מפעילה חשיבה כל כך שלילית ברור שאת מתרחקת מאנשים ומאינטימיות וזה גם הדדי. לעיתים החיים מזמנים הזדמנויות לשינוי. אולי ישנו מצב בו תוכלי להתבונן אחרת על הדברים כקצה חוט שיאפשר לך בכל זאת להתמודד בדרך שונה עם החיים והסביבה החברתית. בסופו של דבר הגישה אותה ציינת מובילה לבדידות ומרירות וזו בוודאי לא הדרך הטובה ביותר להעביר את השנים. במידה ואת מרגישה שיש לך מספיק רצון וכוחות לכך, פני לטיפול פסיכולוגי.

הפרעת אכילה בעבר
אני כיום בת 20, ולפני כ-4 שנים החלמתי מאנורקסיה.
בתקופת המחלה ובתקופה שאחריה לא עברתי שום טיפול פסיכולוגי. טופלתי אצל רופאה תקופה קצרה, עד שהיא עברה מרפאה ולא סיימתי את זה בשום דרך. מבחינה פיזית המצב תקין, ומבחינה נפשית, אני חושבת שגם כן. יש לי מערכת יחסים הרבה יותר בריאה עם אוכל, הוא לא שולט בחיים שלי, יש לי דימוי עצמי גבוה, יחסים טובים במשפחה וכו'.
בשבוע האחרון עלה הנושא בשיחה עם חברה שעברה חוויה דומה,ומאז הנושא מטריד אותי. אני מתלבטת האם לפנות לטיפול כלשהו ולהתחיל לפתוח ולחטט בדברים שעברו ואולי רק יזיק לפתוח אותם, או עדיף לא לגעת. דווקא בעקבות ההתעסקות, עלו לי כמה דברים, בהתחלה שמחתי שאני אבין יותר, אבל זה מתחיל להרגיש לא בריא. אני מרגישה שאני כאילו נפגעת ומוציאה כעסים שלא הוצאתי אז.לדוגמא: אף פעם לא כעסתי אז על אמא שלי, ופתאום עכשיו אני נפגעת ומרגישה מסכנה מכל ויכוח קטן. האם אכן כדאי עכשיו לפנות ממש לטיפול? אולי אפשר פשוט לספר למישהו וזה יעזור לזה להשתחרר? מה לגבי תמיכה מאדם לא מקצועי, אבל מבין?
תשובה
אין טעם להסתיר את הראש בחול. אם יש דברים שמעסיקים אותך, אפשר ורצוי להתמודד איתם. אני לא מקבל את הטענה שעצם העיסוק בבעיה מגביר אותה. במידה ואת כועסת על אמך וקודם לא חשבת על כך, כנראה שקודם לא היית עדיין מוכנה להתמודדות הזאת. הפרעת אכילה איננה תופעה שנעלמת כלא היתה. יש לה משמעות וגם אם פיזית היא נפתרה, עדיין יש לה משמעויות נפשיות בפנים. מאחר ויש לך סקרנות ורצון לעשות תהליך של סגירה לטיפול הרפואי שקיבלת בזמנו שכנראה היה יעיל מצד אחד אבל השאיר כל מיני קצוות פתוחים מצד שני, סביר להניח שתוכלי להיעזר ולהשתמש בתובנות שיעלו מהטיפול הפסיכולוגי.

דחוף ביותר!
מדובר בידיד טוב שלי, בחור מקסים בן 20, משרת בגבעתי בעזה.
לפני חצי שנה בערך נסעתי איתו לדודים שלו שהיו להם אוגרים סיביריים חדשים. יצורים קטנים וחמודים.
בקיצור, ידידי המקסים שיחק איתם ופתאום נשך אותו אחד האוגרים. ידיד שלי בתמורה לנשיכה התחיל להתעלל ולהרביץ לאוגר. זרק אותו באוויר והפיל אותו לרצפה. כשהאוגר שכב לו ביד במצב כמעט אנוש- לא זז ושוכב על הגב- ידיד שלי החזיר אותו לכלוב שלו ומאז ידיד שלי כל הזמן רוצה לקנות אוגרים כדי להתעלל בהם בגלל שזה גורם לו לסיפוק גדול.
לדעתי זה קצת מוזר ואולי אפילו חולני מעט. השאלה שלי היא האם זה נורמאלי או שזה באמת חריג והאם יש דרך לטפל בזה.
תשובה
התיאור שלך באמת קשה. אדם שמתעלל בחיות מחזיק בתוכו שנאה וכעס גדולים מאוד ואין ספק שהוא יכול גם להתעלל בבני אדם. כתבת שהוא משרת בעזה ואני מתאר לעצמי שאת שואלת האם הדברים קשורים זה לזה. בהחלט יתכן, שירות בשטחים מעורר קונפליקטים מורכבים שיכולים לעבור גם לחיי הנפש.
אני מציע לך לומר לו עד כמה זה נראה לך התנהגות שלילית ולראות כיצד הוא מגיב. במידה והוא יצליח להפגין מודעות למה שקורה לו יש אפשרות לטפל בזה. אם הוא לא מבין מה קורה לו ומה הוא עושה יש חשש שהעניין יוצא מידי שליטה עבורו. במסגרת הזו אין לי עצה חד משמעית מה אפשר לעשות עם זה. אני שואל את עצמי האם הידידות שלכם וההתנהגות הזו יכולים ללכת יחד.

ראיית עומק..
למה יש בי משיכה יותר בהתעניינות למקרים קשים כמו התאבדות,סמים,עבריינות משיכה לתחום הרפואה והפסיכולוגיה בעיקר במחלות נפש?? ולא בדברים שנראה לי שמעניינים נשים בגילי כמו הקמת משפחה,לידה וילדים,חתונה וארגון שלה בהתלהבות. כל הדברים האחרים שציינתי פשוט משעממים אותי ונראים לי נבובים מתוכן ומה שקשה נראה לי כדבר עמוק ומעניין להבנה.בכלל כל המסכנות והעוני והדברים הקשים כאשר עולים לשיחה אנשים כאילו "מנפנפים" אותם משיחה ומהתעסקות כאילו זה יגע בהם באיזו דרך ואילו אני מעלה את זה כל הזמן ומאוד אוהבת לדבר על כך…לעיתים יש בי התחושה שכשאני מדברת על זה בחברה זה אסור או עדיף שלא יועלה כלל. זה קיים אצלי מילדות תמיד התעניינתי וכאב לי ולקחתי את המקרים הללו למחשבות: איך זה יכול לקרות ואיך אנשים מתדרדרים ואף פעם לא הצלחתי לענות לעצמי שזה מה יש וזהו..אני בן אדם עמוק מדי וחושב על כל דבר מאוד קשה לחיות כך הייתי רוצה להיות אדישה יותר לעולם ובכלל לכל הקורה מסביבי ולי בפרט.
תשובה
אני מתאר לעצמי שכל דבר יכול להיות חיובי כאשר הוא נמצא באיזון ושלילי כאשר הוא מוגזם ובא על חשבון דברים אחרים. משיכה לדברים קשים יכולה להיות תכונה חיובית של חמלה ורצון לתרום. השאלה האם זה רק מעניין אותך כסוג של חוויה מקצועית או התעניינות, או שזה דרך של בריחה מהתמודדויות אחרות בחיים. קשה כמובן ללא היכרות יותר רצינית איתך לומר מדוע זה קורה ו"על מה זה יושב". אני מתאר לעצמי שאת יודעת לומר על זה משהו. האדישות לעולם ולמה שקורה לך מסביב נשמעת שתגובה קיצונית לכיוון השני של ההתעניינות העמוקה בסבלם של אנשים. בהחלט יש מקום להשקיע מחשבה ומרץ כדי להבין את הניגוד הזה הין שתי ההתבוננויות שלך על העולם, מדוע הן קורות וכיצד ניתן להציב איזונים טובים יותר בין השניים.

השפעת לימודים על מצב רוח
אני בת 25.  הכל החמיר מאז תחילת שנת הלימודים האקדמאית בה שיניתי את חיי מאוד לרעה. אני תלמידה מצויינת, וזה עולה לי בבריאות וכלה בעצבים, והפרעות אחרות. סדר יומי מייאש אותי אני יושבת ימים שלמים בבית ע"מ להספיק חומר, אני מוותרת על עבודה, חברים, בילויים , משפחה בקיצור משביתה את חיי,,,,,,,, דבר שבחודש האחרון הביא אותי לייאוש .אני עייפה ישנה הרבה, חוסר חשק לפעילות מסוימת פשוט או ששוקעת ללימודים או ישנה. בסיס הדיכאון הינו ההשמנה, כשאינני מסוגלת לסבול את עצמי. מתסכל אותי המצב ששמנתי ואינני יכולה ללבוש שום בגד, ניסיתי לתקן את המצב ולא הצלחתי , ניסיתי דיאטה, לא הלך. חשבתי פשוט להפסיק את לימודיי. כנראה אני אדם שלא יודע לשלב עבודה ולימודים וחברים יחד אני מרגישה שונה ומאיימת מכל הנושא של הלימודים וכיצד נראים חיי. אני בטוחה כי יש קשר בין תדמית גופי שאינני אוהבת למצבי הרוח והעצבים שלי בבית לבין הלימודים. מה לעשות להפסיק את הלימודים ולפנות לפסיכיאטר , אני לא רוצה כדורים ושיחות אני לא יודעת כמה זה יועיל כעת.
אשמח שתייעץ לי, מה דעתך על היפנוזה? האם כדאי לי לעשות ?
תשובה
למעשה את עוסקת רק בעתיד, לא מקדישה ולא נהנית משום דבר שקורה כיום. ללמוד בצורה כזו זה לא דבר שגורם הנאה מהלימודים אלא מעין חובה שחונקת אותך ומונעת ממך ליהנות מהזמן הזה שיכול להיות מאוד נעים ואיכותי בסביבה הסטודנטיאלית. לפעמים זו דווקא בריחה מהמציאות, אבל זה לא כל כך משנה, השורה התחתונה היא שהשתעבדת לחובות שלך ואין לך פנאי וחשק ליהנות מהחיים. יתכן שיש ברקע דיכאון אך יותר סביר שיש כאן מצבור של דברים שיוצרים לחץ עצום שאת לא עומדת בו. במצבים כאלה זה די טבעי לפנות לאוכל כדרך של מפלט שכן שם דגש לכאן ועכשיו, להנאת הרגע. זה רומז לך על הפתרון. את חייבת למצוא את האיזונים מחדש, לתת מקום לנשמה, לחברה ולתת לעצמך הקלות בנושא הלימודים. יתכן שאת זקוקה דווקא לייעוץ פסיכולוגי כי במצבים כאלה קשה לפעמים ליצור את האיזונים החדשים לבד. אם זה רלוונטי נסי לברר במוסד הלימודים שלך, סביר להניח שיש להם שירות פסיכולוגי שיכול לתת תמיכה. תרופות הם גם נתיב אפשרי למרות שאני מבין שאת נרתעת ממנו.

ADHD ולימודים
אובחנתי לפני זמן מה כסובל מ – ADHD ומדיסלקציה, בין היתר דיסקלקוליה ויחד עם זאת אובחנה רמת אינטליגנציה גבוהה (משוערת 140). יחד עם זאת בכוונתי ללמוד רפואה לאחר שאעשה פסיכומטרי ומכינה.
לפיכך, לאחר שפניתי למרכז לתנאים מותאמים בפסיכומטרי עם כל החומר לגבי הבעיה קיבלתי הודעה שאני אבחן בבחינה ממוחשבת "מפעם": "בחינת מפעם מועברת באמצעות מחשב: האלות מוצגות ע"ג צג מחשב וסימון התשובות מתבצע ע"י הקלדת התשובה על לוח המקשים הצמוד למחשב…."
כמו כן צוין כי "הבחינה כוללת 3 פרקים (מילולי, כמותי ואנגלית) ואורכת כ – 3.5 שעות. הקצבת הזמן הינה עבור כל שאלה בנפרד (ולא עבור פרק שלם). המן המוקצב עבור כל שאלה הוא לפחות כפול מן הזמן הממוצע לשאלה במתכונת בחינה פסיכומטרית רגילה…"
ושאלתי – לי ידוע כי בחינה פסיכומטרית היא עניין של 8 פרקים – 2 פרקי פיילוט ועוד פרק על כל פרק עליו אתה נבחן. במקרה שלי אם אני מבין נכון יהיו לי רק 3 פרקים, וזאת כנראה לאור תוספת הזמן.
1. האם לא מדובר במצב שהציון שאני מקבל אינו משקף את הציון האמיתי לו אני ראוי ?
2. האם לא מדובר במצב בו ההקלות יביאו אותי למצב בו אני לא אתקבל אפילו אם יהיה לי ציון מתאים – בגלל עצם קיומן של ההקלות ?
3. האם יכול מצב שהאוניברסיטה תסרב לקבל אותי לפקולטה לרפואה ולו רק בגלל הקלות או שייפגעו במידה כזו או אחרת סיכויי הקבלה שלי ?
4. האם אתה יודע משהו על הבחינה?
תשובה
לכל מוסד לימודי או במקרה הזה מוסד שעוסק בבחינות הפסיכומטריות, מדיניות משלו על הקלות שניתנו לאנשים שסובלים מליקויי למידה. השאלות שאתה מציב כאן מאוד ספציפיות ואני לא יכול לענות לך עליהם. אני מציע לך לפנות ישירות למרכז הארצי לבחינות ולהערכה ולברר איתם את העניין, יש אפשרות גם להגיש ערעור על ההחלטה שקיבלת במידה ואתה סבור והפתרון שהוצע לך יפגע בסיכוייך להצליח.

זה מפריע לי
יש לי בעיה של התפרצויות כעס……זה יחסית נדיר מתרחש כל חצי שנה בערך אבל השפעה של אירוע כזה עלי ארוכה. אני מתפרצת לפתע מדברים ממש שטותיים ואני מופתעת מעצמי זה כולל בכי צעקות וצרחות שכל הבניין שומע אני מתביישת לאחר מכן לצאת מהבית………….. מה גם שכל פעם כשזה קורה אני שומעת את האנשים שהיו באזור לא גומרים לדבר על האירוע וזה מחזיר לי את כל רגשות הבושה שהיו לאחר ההתקף.
אני לא אדם עצבני במיוחד וגם לא רגזני אבל כשזה מגיע זה פשוט לא נישלט ואני מתביישת בזה מאוד!
לפעמים צריך להתרגז אבל העוצמה וחוסר השליטה מפחידים אותי ואני ממש לא מכירה את עצמי ברגעים אלו.
מה ניתן לעשות בנידון? והאם טיפול יכול לעזור כי זה לא דבר קבוע ואם כן איזה סוג של טיפול?
תשובה
התפרצות שכזאת קוראת בד"כ כאשר יש כאב חד שמפלח אותך מבפנים ולכן התגובה העוצמתית שיוצאת כמו רפלקס של מישהו שבאמת כואב לו. אפשר לטפל בזה אבל זה לא בסימפטום החיצוני, אלא במקורותיו הפנימיים. אין טעם ללמוד כיצד להירגע כי זה לא מחליש את הכאב. זה יכול לעבוד רק אם נותנים כבוד ומקום לאותו כאב ומבינים אותו לעומק. טיפול פסיכולוגי הוא המסגרת המתאימה לסוג כזה של חקירה ונראה לי שטיפול דינאמי מתאים יותר מסוגים אחרים. אני מצרף שני מאמרים קצרים בנושא.
http://www.psychologia.co.il/dynamic1b.htm
http://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

הפרעות אכילה
כבר 12 שנים ארוכות ומפרכות שאני שומרת לי בסוד את הפרעות האכילה שלי. אני נשואה ואמא והכל לכאורה נהדר. בהתחלה הייתה זו ממש בולימיה, כלומר הייתי נתקפת בולמוסי אכילה נוראיים ומייד לאחר מכן הייתי נכנסת להקיא. היום המצב שונה ומוזר מפני שאני אוכלת רגיל לחלוטין בד"כ ובכל זאת אני מרגישה שבלילה אני חייבת להקיא. אז אני אוכלת די הרבה (רק בסמוך להקאה) ושותה והולכת לי .
אני לא מצליחה לשלוט בעצמי ובהקאות האלה וזה בפירוש משבש לי את כל החיים!!!
תשובה
הפרעות אכילה מתמקדות מטבען בנושא האוכל אולם הן מספרות סיפור אישי ופסיכולוגי עמוק שמקורותיו לא באוכל. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כיוון ששם נמצאת הבעיה. מאחר והבעיה נמשכת שנים גם הטיפול לא יגמר במספר פגישות בודד ואת צריכה להיערך כיצד לפנות ולהיות בטיפול תקופה ממושכת עד לקבלת תוצאות. אם הפרעת האכילה חמורה יתכן שכדאי להיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה שעשויות לשפר את המצב ולהאיץ את קצב הטיפול. בכל מקרה, כדאי לפנות. אינך חייבת לספר לסביבתך הקרובה מדוע את פונה לטיפול, לא כדאי להסתיר את עצם הפניה. ובכל מקרה, כדאי להתחיל זאת כעת ללא דיחוי.

דברים מעצבנים…
אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי בעולם הוא אנשים שאוכלים ו/או שותים בקול. זה מרגיז אותי עד לרמה שאני לא יכולה להישאר במקום אחד איתם. היה אחד כזה בעבודה שהייתי קמה ויוצאת מהחדר כל פעם שהוא אכל או גמע (לאיטו… איזה עצבים) קפה. הבעיה מחריפה כאשר אני בבית ואבא שלי ואחותי אוכלים בצורה כזו. זה לא מחונך, זה מגעיל, ואין לי מילים לתאר. (מצד אמי קיבלתי חינוך אירופאי ואולי לכן הדבר צורם לי כל כך). עוד דבר שמרגיז זה כרסום.. בייגלה, ביסלי או כל דבר אחר. עם מישהו מכרסם לי באוזן אני אעיף אותו קילומטר ממני מעצבים. השאלה היא איך מתמודדים עם זה. אני סובלת מאד בעיקר מארוחות משפחתיות או מלהיות עם אחיי בחדר כשאחד מהם מחזיק שקית ביסלי (אני מסוגלת להעיף אותה דרך החלון ויגיד תודה בעל השקית שהוא לא עף איתה). מה עושים????
תשובה
אפשר לחלק את הפתרונות לשני כיוונים עיקריים. הפתרון השלישי של לשנות את האנשים האחרים הוא אבוד ובלתי אפשרי מראש כך שאינני מכניס אותו לרשימה.
האפשרות הראשונה זה ללמוד לחיות עם זה. נסי להתרחק ממצבים שמעצבנים אותך וקבלי בדרך כלשהי שיש לך את התכונה הזו ושכנראה היא מועצמת יחסית למה שקיים בממוצע. אפשר אולי להבין את זה, אבל בשורה התחתונה צריך לקבל ולחיות עם זה בשלום, בין אם ע"י עבודה עצמית ובין אם דרך שיטה פסיכולוגית.
האפשרות השנייה שלא רק רעשים כאלה מטרידים אותך אלא שאת סובלת מבעיה רחבה יותר שקשורה למחשבות טורדניות ודברים מטרידים בכלל. אם הבעיה קשורה רק לקולות האוכל זה לא כל כך נורא ואפשר אולי להעביר את העניין גם בלי טיפול. אבל אם זה משפיע על מקומות נוספים בחיים שלך שווה לעשות עם זה משהו. יתכן שכבר כל כך התרגלת לזה שדברים מטרידים אותך שאת לא שמה לב לכולם. אם תעשי יומן ותרשמי הכל יתכן שתופתעי לגלות שהעניין לא מתחיל ולא מסתיים בקולות האכילה שמסביב. פה הפתרון הוא טיפול באופן יותר וודאי מהמקרה הקודם.
התקפי חרדה
אני בת 22 ובמהלך השרות הכרתי חברה שנקשרתי אליה מאוד. פיתחתי בה תלות חזקה כשהיא לא הייתה בחדר הייתי נכנסת לפאניקה. באחד הלילות כשהיא לא חזרה התקשרתי אליה, ואמרתי לה שאני מתאבדת. טענתי את הנשק, היא באה, מאז כל היחסים שלנו נהרסו והיא לא רוצה לראות אותי. אני לא יכולה בלעדיה ולפעמים יש לי מעין התקפים נוראים של בכי היסטרי שאחריהם אני מרגישה מרוקנת ומותשת.
מה אני יכולה לעשות ולמי אני צריכה לפנות?
תשובה
איך שלא תסתכלי על זה את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ויתכן שתצטרכי להיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה. מה שקרה עם חברתך מדגיש את הייאוש והצורך שלך בעזרה ואני מציע לא להתמהמה ולמצוא את המסגרת הטיפולית המתאימה לך.

חיפוש אחר תשומת לב
אני בת 29 ומאז שהייתי בת 18 ויצאתי עם החבר הראשון אני מחפשת תשומת לב בדרכים מעוותות, מה שמוריד לי את הביטחון העצמי והמחשבות על עצמי הן שליליות ביותר עקב כך. אני לא מצליחה לשלוט בזה אבל בכל מערכת יחסים חדשה שאני בונה (בעיקר עם חברות או נשים מבוגרות, פחות עם גברים שאני יוצאת איתם) אני מחפשת שירחמו עלי ומספרת סיפורי זוועה מפורטים על אונס שעברתי כביכול בגיל 18 בחו"ל (כדי לא להאשים מישהו ספציפי). הסיפור שבניתי לעצמי כה מפורט ואמיתי עד שלפעמים הוא משפיע עלי ממש למרות שלא קרה לי דבר. אני לא יודעת למה בחרתי בסיפור הזה דווקא ולמה אני כל כך מתקשה להפסיק אבל אני מרגישה צורך בהגנה אימהית שאין לי. איך להפסיק עם זה? האם אני חולת נפש? מה לא בסדר איתי?
תשובה
את הבסיס את כנראה יודעת, את זקוקה לאותה תשומת לב ורחמים שמקרה האונס שלא היה מביא. השאלה מה בכל זאת נמצא מתחת כי אנשים לא ממציאים סתם סיפור כזה. ברור לי שלא עברת את האונס עליו את מדברת אבל יתכן שחווית העבר שלך לימדה אותך שלא תקבלי את מידת האמפתיה והרצינות הרצויה אם סתם תחלקי עם חברותיך רגשות וכאב. את כנראה לא בוטחת ולכן חייבת לבוא עם סיפור שמולו באמת אי אפשר לעמוד אדיש. זהו נושא רציני והייתי מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, לא בגלל הסיפור הבדוי, אלא דווקא בגלל הכאב שכן יש לך מבפנים על הרגישות שאינך מוצאת או חוששת לא למצוא בחוץ.

גיבוש ה- SELF ושינויים פיזיים ופסיכולוגיים
רציתי להתייעץ בנוגע לבחור שאיתו אני עובדת במסגרת שיקומית. מדובר בבחור צעיר הסובל מסכיזופרניה ומטופל בלפונקס (Leponex). לאחרונה הוא החליט, בעידוד סביבתו הקרובה, לעבור טיפולי לייזר להסרת שיער מהגוף ולהסרת קעקועים (יש לו הרבה קעקועים, שחלקם מכסים שטחים נרחבים מגופו). בנוסף, בעידוד סביבתו, הוא שוקל הפסקת עישון באמצעות טיפול ביו-אנרגטי. (ניסיונות קודמים שלו, בדרכים אחרות, להפסיק לעשן עלו בתוהו).
יש לציין, שלעיתים קרובות התנהגותו אימפולסיבית ביותר והוא יכול, למשל, יום אחד להחליט שהוא עושה עוד קעקוע ולמחרת להחליט כי הוא חייב להסיר את כל הקעקועים מגופו עוד באותו היום!
יתר על כן, ישנה אצלו התעסקות אובססיבית עם דימוי הגוף והשקעה רבה בטיפוחו (שלרוב באה לידי ביטוי באופן חיובי, למשל ע"י ביקורים תכופים ותדירים במכון הכושר – מתאמן 7 ימים בשבוע).
עד היום הקעקועים והעישון היוו חלק מאוד נכבד מה"אני" שלו.
האם ביצוע כל השינויים הדראסטיים הללו בבת אחת לא עלולים לפגוע בו ולעורר התפרצות של המחלה? האם ביצועם בד בבד לא עלול להוות סטרס גדול מדי על הגוף (הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית)??
כמובן שאני לא אוכל לקבוע עבורו מה הוא יעשה או לא יעשה, אך אם אתה חושב כי יש בסיס לחששותיי, אוכל אולי לשכנע אותו לסגת מעט מה"מהפך" הכללי ואולי לנסות ולטפל בדברים בהדרגה.
תשובה
בחור שסובל מסכיזופרניה מצוי ללא ספק בסיכון ורצוי לא לעשות שום דבר דרסטי ללא בדיקה כיצד זה משפיע. הסרה של כל הקעקועים בבת אחת אינה רצויה ובהחלט כדאי לעודד אותו לעשות את זה בתהליך איטי והדרגתי במשך חודשים ארוכים אם לא יותר. התוצאה עלולה להיות החזרת קעקועים נוספים או שבר כיוון שיש להם משמעות כלשהי בדימויו העצמי, כפי שאת סבורה. רצוי לדבר על כך עם משפחתו או הגורמים שמטפלים בו כדי להסב את תשומת לבם לעניין.

רגשות אשם בקשר לאמא
אמי חלתה בסרטן לפני שנה . הקטע הוא שיש לי רגשות אשם על כך כי אני גרמתי את זה כי לפני שנתיים גרמתי לה סבל רב כי היא ידעה שאני סובל מאוד בצבא חשבה שהתעללו בי רגשית, והיא לקחה את זה קשה מאוד (היא בכתה המון וכו'- אני יודע את בוודאות). אמי קשורה אלי מאוד ואני גרמתי לה את הסרטן. איך מתמודדים עם רגשות האשם?  אני כבר בטיפול זה הקטע….הפסיכולוג עוזר לי באותו רגע אך לעיתים יש לי נפילות כאלה ואני נכנס שוב לרגשות אשם…פסיכיאטר עולה המון כסף…
וחוץ מזה : אולי אני כן גרמתי את זה? איך אתה יודע שאני לא גרמתי? איך?
תשובה
הסרטן לא נגרם משום דבר שקשור אליך. כתבתי לך זאת גם בעבר כששאלת את השאלה בפעם הקודמת. ברגשות האשמה אפשר לטפל או ע"י הכרה עצמית במציאות שהיא כאמור שאת הסרטן לא אתה גרמת, או בפניה לטיפול פסיכולוגי. יתכן שאתה סובל ממחשבות טורדניות ואז צריך לבדוק אם לא כדאי שתיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה. תוכל להתייעץ על זה עם פסיכיאטר.
אני יודע את זה כי סרטן נגרם ע"י גורמים פיזיולוגיים ולא על ידי ילדים שמעציבים ומדאיגים את ההורים שלהם.
אני לא חושב שאפשר לעזור לך בכמה מילים כאן ועובדה שהפסיכולוג יכול לעזור לך, גם אם זה לא מחזיק כל הזמן. נסה לחזור לטיפול ויש סיכוי טוב ששילוב התרופות עם העזרה הפסיכולוגית יחזקו אותך וירגיעו את רגשות האשמה המיותרים.

הפרעה?
רציתי לדעת האם הרצון של מישהו שתהיה לו הפרעה נפשית והמאמץ שלו ליצור אחת כזאת לעצמו (ברצינות) היא גם סוג של הפרעה או רק חיפוש תשומת לב מאחרים? האם עליו לבדוק את זה?
תשובה
הפרעה היא שם כללי מאוד ושיפוטי למשהו שאני לא יודע להגדיר או להבין אותו בדיוק. ברור שאם אדם מחפש לייצר לעצמו סימפטומים מסוג כלשהו יש בכך מסר וחשוב להבין את המסר הזה. בהחלט יתכן שזה ניסיון למשוך תשומת לב אך יש גם אפשרויות אחרות כמו צורך או רצון לחוות דבר מה שקשור להיסטוריה האישית ועוד. במידה ואותו אדם מודע לתהליך שקורה לך ומוכן/רוצה לבדוק את העניין אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי.

התמכרות לאינטרנט-בעיות נפשיות
איך מוגדר מכור לאינטרנט? מהם הסימנים הראשונים שמבדילים מכור מסתם אדם שנהנה מהאינטרנט?
האם ההתמכרות מוגדרת כהתמכרות לכל דבר? או שהיא נחשבת קלה יחסית ולא משמעותית כמו התמכרות לאלכוהול סמים וכו'?
עד איזו דרגה מגיעה ההתמכרות? אם אפשר לקבל דוגמא למקרה קיצוני של ההתמכרות?
אם מכור מגיע ומבקש עזרה, איך תעזור לו? מהן השיטות להיגמל מהאינטרנט?
תשובה
התמכרות במקרה של אינטרנט באה לביטוי בכך שתפקודים אחרים של החיים נפגעים כתוצאה מהשימוש באינטרנט. זה יכול להיות פגיעה ביעילות העבודה, בקשר הזוגי והמשפחתי וכדומה. במקרים קיצוניים החיים מתרוקנים מתוכן ונשאר רק שיטוט חסר מנוח מול המחשב. ההחלטה לגבי מידת ההתמכרות היא כמובן אישית בסופו של דבר. אפשר לעשות ניסיון פשוט. לנתק את המחשב מהחשמל למשך שבוע ולראות מה החוויה של אותו השבוע. האם היא שונה ובמה היא שונה מהשבוע מול המחשב.

מה עושים ?
שלום, אני בשיחות פסיכותרפיה של פעמיים בשבוע כבר שנתיים, עקב זה שאני לא מתפקדת.
בחודשיים האחרונים הייתה לי עליה בתפקוד עקב עצה טובה ממך – לתת לי לעצמי רק קצת משימות, מעט משימות ובעצם להתחיל לתת לעצמי אך ורק משימה אחת פשוטה וקטנה בשבוע. להתחיל עם משימה אחת בשבוע.
פתאום, בשבועיים האחרונים קר לי ואני דוחה דברים בסיסיים כאשר קובעים איתי פגישות ואני לא באה.
והדבר הכי מעצבן זה שאני דוחה כל דבר ואז דואגת והמצפון שלי מייסר אותי והדאגה הזאת היא כמו רעל שמותז לי לדם ומחמם אותי כשאני לא זזה, וכשאני מנסה בכל לקום אז אני מתבלבלת הידיים מסורבלות ומקבלות מכה בכל דבר שאני מנסה לשלוח יד אליו, נופלת ומבולבלת כאילו שהייתי חייבת לגמור לדאוג כדי לקבל מזה כוח.
אני מפסידה פגישות, מאחרת לפגישות עם הפסיכולוגים שלי אבל מקבלת חום מהפגישה ומרגישה טוב מהפגישות.
אבל כשאני חוזרת אז אני חוזרת לעצמי.
מה עושים ?
תשובה
תסתכלי על ההיבט החיובי של מה שקרה לך. היית בטוחה שהכל אבוד ואין כל דרך להתקדם והנה גילית שבכל זאת יש תקווה ודברים יכולים להשתנות. אי אפשר לצפות שלא תהיינה נפילות מתח בדרך וזה כנראה מה שקורה לך כעת. נסי להקפיד להגיע לפגישות עם כל הקושי שבכך. רשמי לעצמך את המועדים והכיני שעון מעורר עם צריך לתזכורת. העניין הוא שתהיה מגמת עליה על פני זמן, גם אם יש נפילות קטנות בדרך.

בטחון עצמי שמושפע מהמראה החיצוני
אני מגדיר את עצמי כאחד שנראה טוב אבל הבעיה היא שזה מלווה בעליות וירידות.
כאשר אני נמצא בקשר או איזה רומן עם מישהי, אז אני מרגיש שאני נראה ממש טוב וכתוצאה מכך אני מקרין את זה כלפי הסובבים אותי ובעקבות זה אני מקבל המון תגובות והערות חיוביות על המראה החיצוני שלי, וזה מחזק אותי בכל מה שקשור להתנהגות שלי.
אבל כשאני לבד בלי אף אחת אז הביטחון שלי יורד, אני מרגיש שאני לא נראה כל כך טוב, נכנס לדיכאון ומחפש את תשומת הלב והמחמאות. אבל בגלל שאני מדוכא מאיך שאני נראה אני מקרין את זה כלפי חוץ והמחמאות על איך שאני נראה מהסובבים אותי נעלמו.ת ואם יש כאלו שעדיין מוסיפות את המילה חתיך לבוקר טוב אז אני חושב "חתיך?" "איזה חתיך" ותמיד עוברות לי בראש המחשבה: "אלה שנראות ממש טוב לא אומרות לי חתיך" . ההרגשה הזאת פוגעת לי בכל מה שקשור להתנהגות שלי אני כבר לא אוהב אף אחד, כי מין הסתם אני לא אוהב את עצמי. אני מתעצבן מכל דבר ונפגע בקלות, אפילו ממישהו שיגיד לי בוקר טוב בלי חיוך אני נפגע , כי מיד עולה לי המחשבה "הוא בטח שונא אותי" בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שהחיים שלי תלויים באיך שאני מרגיש כלפי עצמי מבחינה חיצונית.  .
מה אני יכול לעשות על מנת לחזק את הביטחון העצמי שלי? אני יודע שהכל מתחיל באהבה עצמית אבל אני לא מצליח ליישם את זה. האם אני חייב לקבל ייעוץ מקצועי בשביל זה?
תשובה
אתה מתאר ומכיר בכך שמשהו בדימוי ובביטחון העצמי שלך פגוע. מן הסתם, במצבים בהם אתה מקבל חיזוקים הביטחון העצמי מתחזק ואתה מרגיש טוב עם עצמך ובמצבים בהם את לבד וחש לא מחוזר הוא יורד. שורש העניין אינו כמובן בקשרים או בהעדרכם אלא באותה פינה פנימית שמקרינה כל פעם שוב. הייתי מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. אהבה עצמית אינה דבר פשוט כל כך ואתה נמצא במעגל סגור שחוזר ונשנה שוב ושוב. תצטרך אולי לגעת באותו מקום כואב שגרם לפגיעה בדימוי העצמי שלך ואולי בהיבטים נוספים הקשורים לעולם הפנים נפשי שלך שמשפיעים על העולם החיצוני הבין אישי.