Image 01 Image 01
English

חלק שישי: הטיפול הפסיכולוגי, הפסיכיאטרי, גישות וסוגיות בפסיכותרפיה

 אתר פסיכולוגיה psychologia.co.il הוא מהאתרים הוותיקים ביותר באינטרנט שסיפק מידע בתחום הפסיכולוגיה בעברית. במהלך שנים השבנו על אלפי שאלות שהופנו אלינו דרך פורומים מקצועיים באינטרנט ובדואר האלקטרוני. בדפים הבאים יוצגו מתוכם מספר מוגבל של שאלות ותשובות שמאפיינים נושאים נפוצים המעניינים גולשים רבים.

השאלות והתשובות מסווגות לנושאים הבאים:
1. קשרי משפחה א', הורים שואלים על ילדים – התפתחות פסיכולוגית של ילדים, התנהגויות גן ובית ספר, סוגיות בחינוך וביחסי הורים-ילד וכדומה.
2. קשרי משפחה ב': ילדים שואלים לגבי הוריהם קרובי משפחה אחרים.
3. קשרים בין אישיים – חברויות ויחסים זוגיים: בעיות בזוגיות או בתקשורת זוגית או באינטימיות, אהבה ויחסי מין, קושי ליצור קשרים, קשיים במצבים חברתיים וכדומה.
4. התמודדות עם אירועי חיים שונים: כישלונות, פרידה מבן/בת זוג, הריון, לידה ואחרי הלידה.
5.  העולם הפנימי – רגשות, תחושות ושאר מצוקות: חרדה, לחץ, פחדים, דיכאון, הפרעות אכילה וכדומה.
6. העמוד הנוכחי למטה – הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי: סוגי מטפלים והכשרות טיפוליות שונות, גישות שונות בפסיכותרפיה, מתוך חדר הטיפולים – התחלת טיפול, סיום טיפול ומה שביניהם.
7. מושגים מעולם הפסיכולוגיה – מושגים ותיאוריה: הגדרות של הפרעות נפשיות, חלומות, היפנוזה, מידע על תרופות פסיכיאטריות, מושגים תיאורטיים אחרים בפסיכולוגיה.

 

חלק שישי: הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי

המשך לימודים
אני מעוניינת להמשיך לתואר שני – מקווה לפסיכולוגיה קלינית, אבל אני גם סובלת מדיכאון ושוקלת לפנות לטיפול דרך קופת חולים, כי מצבי הכלכלי לא טוב ולא מאפשר טיפול פרטני. השאלה היא אם זה יפגע בסיכויים שלי להתקבל ולעסוק במקצוע והאם בוועדות הם יכולים לגלות את זה.
תשובה
קופת החולים מחויבת בסודיות רפואית. באופן יותר ספציפי, אני חושב שתצטרכי לחשוב על הנושא הזה בתוך הטיפול. היותך סובלת מדיכאון לא פוסל אותך מלהיות פסיכולוגית קלינית ובמידה ותחליטי להסתיר את המידע זה עלול להפריע לך להיות את במיטבך בראיונות. המוטיבציה ברורה לי, אבל כדאי לך לשקול גם את ההיבט הזה.

מה ההבדל בין?
רציתי לשאול אם יש הבדל בין טיפול שניתן ע"י פסיכולוג לבין טיפול שניתן ע"י עובד סוציאלי קליני? האם גם העובד ס' מוכשר לטפל באנשים כמו פסיכולוג? ובכלל האם יש הבדל ומהו ?? ודבר שני, היכן ניתן לקבל טיפול ע"י עובד סוציאלי קליני?
תשובה
שני בעלי המקצוע רשאים לבצע טיפול פסיכותרפי. מסלול ההכשרה של שני בעלי המקצוע שונה אך בשורה התחתונה שניהם כשירים למתן טיפול.
את יכולה לחפש עו"ס דרך האלפון של קופת חולים ודרך מדור פסיכותרפיה בדפי זהב.
תוכלי לקרוא מידע כללי על פניה לטיפול בקישור הבא:
http://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

טיפול באמנות-המקצוע
רציתי לברר פרטים לגבי המקצוע טיפול באמנות. האם יש בו הכרה מספיק חזקה בארץ ובעולם? האם זהו מקצוע בינלאומי? האם נדרש בחו"ל לבצע בחינות, או הכשרות נוספות על מנת שזה יוכר שם? מהם הכישורים הנדרשים למטפל באמנות? מהו אופי העבודה? שעות עבודה? עבודה עם קבוצה? עבודה עם יחידים? עבודה בלחץ? איזה סוג לחץ? האם נדרש להחליט החלטות רבות? מהו המצב בשוק? יש דרישה? שכר? היכן מומלץ ללמוד?
תשובה
הטיפול באומנות מקובל כיום במקומות רבים, למשל, ברוב תחנות בריאות הנפש והשירותים הפסיכולוגיים יש גם מטפלים באומנות.
אני מציע לך להתייעץ עם אדם שעוסק בתחום. למשל, בפורום הסמוך כאן באתר של טלי פרידמןשמכונה פורום עבודה סוציאלית וטיפול באומנויות.

חידוש קשר עם אבא לאחר 25 שנים-שאלה
אני רוצה לחדש את הקשר עם אבי לאחר 25 שנה. אני מרגישה שאני רוצה להתייעץ בקשר לכך. רציתי לשאול אותך לאיזה סוג של פסיכולוג לפנות : חברתיים-תעסוקתיים, חינוכיים, קליניים או שיקומיים? ואולי פסיכותרפיסט?
תשובה
בתחום הפסיכולוגיה הפניה היא לפסיכולוג קליני.
פסיכותרפיסט הוא כינוי כללים לאנשים שעוסקים בטיפול נפשי. בעיקרון יש גם עובדים סוציאליים שעוסקים בפסיכותרפיה ועשויים להתאים למה שאת צריכה.
רצ"ב מאמר על עובדות בסיסיות לגבי הטיפול הפסיכולוגי.
http://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

פסיכולוגית ילדים
רציתי לשאול פסיכולוגית שעובדת בעיקר עם ילדים האם מתאימה גם למבוגרים (עד כמה שידוע לי טיפלה גם באנשים מבוגרים)
תשובה
רישיון פסיכולוג קליני אינו מוגבל לילדים או למבוגרים, הוא הרשאה לעסוק בטיפול נפשי באשר הוא. לכן אין כל בעיה שפסיכולוג קליני שהתמחה בילדים יטפל גם במבוגרים, ולהיפך, בהתאם כמובן להכשרה האישית שעבר. אפשר לשאול את הפסיכולוגית באופן ישיר האם היא מטפלת גם במבוגרים. רוב פסיכולוגי הילדים עושים זאת ולו בגלל הסיבה הפשוטה שילד מגיע תמיד עם הורים ומקובל לעבוד גם איתם.

בחירת מטפל
קבעתי תור עם פסיכולוגית קלינית מקופ"ח לצורך ניסיון לטפל ב "נפילות" שיש לי מדי פעם שמביאות עימן חרדה ועצבנות יתר.
בחרתי בכוונה באישה כי חשבתי שאולי היא תבין טוב יותר את הלחץ שלי (ילדים, בית, עבודה, אימהות).
האם לטיפול בחרדה עדיף לחפש פסיכולוג שמתמחה בחרדה, או שפסיכולוגית קלינית שלאו דווקא מגדירה את עצמה כמטפלת בהפרעות חרדה, תוכל לעזור לי.
תשובה
חרדה היא מנגנון בסיסי מאוד וכל פסיכולוג קליני מתאים לטיפול בסוג כזה של בעיה. הגישה לטיפול משתנה ממטפל אחד למשנהו, יש שמדגישים יותר תהליכים דינאמיים שקשורים למרכיבים לא מודעים של החוויה ויש שמדגישים יותר היבטים התנהגותיים וקוגניטיביים. אני חושב שבשלב הזה כדאי לך להגיע למפגש שקבעת ולראות כיצד הדברים מתקדמים ולאחר מכן להחליט האם גישתה של הפסיכולוגית שלך תתאים או לא לצרכיך.

מציאת מטפל/ת פרטי
היכן אפשר לקבל המלצות על פסיכולוג/פסיכולוגית פרטיים (שלא מפה לאוזן)? האם ישנם מטפלים אשר גובים מחירים סבירים באופן יחסי? (כאשר הלכתי לייעוץ בקופת חולים הפנו אותי לטיפול קבוצתי, דבר שאינני מעוניין בו). כיצד מאתרים אותם? האם לדעתך יש חשיבות למין הפסיכולוג?
תשובה
פה לאוזן היא דווקא השיטה הטובה ביותר כי מבוססת על ניסיון של מישהו מוכר.
רשימות אפשר אכן לראות באתר פסיכולוגיה אתה יכול להיכנס לאתר 'פסיכולוגיה עברית' שם ישנן רשימות של מטפלים לפי אזורי הארץ. ובעוד כמה אתרי אינטרנט. אפשר להתבונן ברשימות הפסיכולוגים של קופות החולים וכמובן אפשר בדפי זהב.
מין הפסיכולוג אינו קריטריון בבחירה, אלא אם ישנה העדפה אישית או סיבה מסויימת.
רצ"ב קישור למאמר קצר על עובדות לגבי טיפול פסיכולוגי
http://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

היפנוזה ונטייה מינית
בהנחה שנטייה מינית אינה גנטית אלא נרכשת , האם לדעתך אפשר לשנות נטייה חד מינית ע"י היפנוזה , כפי שנגמלים בעזרתה מעישון , או כפי שמטפלים בעזרתה בטראומות ילדות ? אם באופן קטגורי התשובה שלילית , אשמח אם תנמק.
האם ידוע לך על מחקרים או ניסיון כלשהו בנושא , אולי תקדימים , לינקים , מומחים ?
תשובה
נטייה מינית אינה שחור או לבן. היא נמצאת על רצף ויכולה להשתנות מתקופה לתקופה. יש אנשים שנטייתם המינית חד משמעית ולא ניתנת לשינוי, יש כאלה שנמצאים בתחום אפור דו מיני ולכן יכולים להימשך לשני המינים. במקרה כזה אני לא חושב שאפשר לבטל את המשיכה לאחד המינים, אבל אולי אפשר להגביר את המשיכה לכיוון שרוצים בו.
יש חילוקי דעות בנושא בין מטפלים, יש כאלה שסבורים שלא ניתן לשנות נטייה מינית ויש כאלה שסבורים שכן. נסה אולי להתייעץ בפורום סקסולוגיה כאן באתר, יתכן שיהיה ליועץ שם משהו לחדש או לתרום.
השימוש בהיפנוזה אפשרי אבל אין בו בהכרח יתרון על פני טיפול פסיכולוגי אחר. אין כאן פטנט מהיר שיעשה טרנספורמציה במגע קסם.

 בחירת פסיכולוג
קודם כל רציתי לדעת אם יש הבדל בין פסיכולוג לפסיכולוג קליני או שכל פסיכולוג הוא פסיכולוג קליני?
שנית, רציתי לברר על חציית קווים אדומים, ואפרט: חברתי החליטה ללכת לטיפול פסיכולוגי ונפגשה עם פסיכולוג דרך המלצת חברה. הוא הציע לה להיפגש איפה שנוח לה, בבית שלה, בבית קפה, כי לא הייתה לה אפשרות להגיע אליו. במהלך השיחה היא בכתה והוא ניגב את דמעותיה ואף נגע בידה כג'סטה של תמיכה.מצד אחד היא הרגישה מאוד נוח אתו, הוא תמך בה ועודד אותה, אך מצד שני היא נשארה מבולבלת. לאחר שנשמעו הדברים האלה באוזניי אמרתי לה חד משמעית שתנסה פסיכולוג\ית אחרים, כי מגע כזה בין מטפל למטופל נראה לי לא לעניין. בשביל זה יש חברים, ופסיכולוג יכול לתמוך בדרכים אחרות, בשביל זה הוא למד כל כך הרבה. אשמח לשמוע את דעתך.
תשובה
זוהי בהחלט נורת אזהרה אדומה. לגבולות הטיפול יש חשיבות ובתיאור שלך נחצו לא מעט מגבולות הטיפול וכל כך מהר.על כן אני חייב להביע הסתייגות מדרך זו…
פסיכולוג הוא מי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה, זה כולל אנשים שסיימו תואר שאיננו טיפולי כמו למשל פסיכולוגיה מחקרית או פיזיולוגית. פסיכולוג קליני הוא מי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, עבר התמחות במוסד מוסמך, עבר את בחינות משרד הבריאות וקיבל תואר מומחה. ניתן לבדוק את ההסכמה של הפסיכולוג וסוג המומחיות שלו בספר הפסיכולוגים של משרד הבריאות בכתובת
http://www.health.gov.il/oskimbbriut/plogic/pname.asp

 היפנוזה
שאלתי היכן אפשר לעשות היפנוזה והאם רופא המשפחה שולח ?
תשובה
רופא המשפחה לא מפנה להיפנוזה. יתכן שבחלק מקופות החולים יש אנשי מקצוע שמתמחים בהיפנוזה.
תוכל להגיע למטפל מהפנט באמצעות רשימת החברים של האגודה הישראלית להיפנוזה בקישור
www.hypno.org.il

מקצועיות?
האם יש הבדל במקצועיות בין מטפל שלמד פסיכולוגיה לבין מטפל שלמד עבודה סוציאלית ובנוסף את התכנית התלת שנתית לפסיכותרפיה? (בהנחה ששניהם בעלי תואר דוקטור). האם הפסיכולוג נחשב למקצועי יותר? מה ההבדלים ביניהם ומה מומלץ יותר לטיפול? האם לעובד הסוציאלי יש את כל ההסמכות וההכרות להיות מטפל?
תשובה
שני סוגי המטפלים מוסמכים לטפל ואמורים להיות בעלי הכשרה טובה ומקצועית. ההבדלים ביניהם יהיו כבר על בסיס אישי ולא על בסיס מקצועי.

למי לפנות
מדובר בבחור בשנות ה- 20 לחייו. שני הוריו נפטרו כשהיה בגיל ההתבגרות ונכון להיום יש לו קושי בהסתגלות למסגרות ובהתמודדות עם אנשים בחיי היום יום. יש לו התקפי זעם ומצבי רוח משתנים.
מבחינה מנטאלית ונפשית נראה כאילו הוא "תקוע" בגיל בו איבד את הוריו.
הוא כבר הביע להבנה ולרצון לקבל עזרה מקצועית.
אנא עצתך למי כדאי לפנות. האם לפסיכולוג ? פסיכולוג קליני או פסיכיאטר ?
תשובה
כדאי שיפנה לטיפול אצל פסיכולוג קליני. במידה ויעלה צורך בתרופות אפשר יהיה להפנותו לפסיכיאטר. נכונותו ומודעותו לטיפול היא קריטית לצורך הצלחת התהליך. בעיקרון מה שחשוב הוא שיצליח לפתח תקשורות וכימיה טובה עם המטפל ולפיכך כדאי לקבל המלצות מהסביבה הקרובה והרחוקה על מישהו באזורכם שעשוי להתאים.

מקרי חירום
אני מדריכה של בני נוער שלחלקם יש הפרעות נפשיות קשות- הפרעות אכילה, דיכאון וכו'
לא כל החניכים בעלי הבעיות מטופלים אצל פסיכולוג.
כיצד אני יכולה לדעת מתי צריך לקחת חניך לפסיכיאטר בחדר מיון? האם יש אפשרות לזהות התקף פסיכוטי מראש? כיצד מזהים התקף פסיכוטי? האם זה נכון שכאשר אדם נמצא בהתקף אסור לצעוק עליו או לתת לו פקודות כדי שלא יחוש מאוים?
יש לי חניכים שמאימים בהתאבדות- מה אני צריכה לעשות?
האם כדאי לפנות לפסיכולוג באופן שוטף בקשר לבעיות של החניכים?
תשובה
עבודה במקום כזה דורשת הדרכה צמודה של איש מקצוע. השאלות שאת שואלת חשובות מאוד ולפעמים יכולות לקבוע דברים של חיים ומוות. אנשי מקצוע לומדים אותם במשך שנים כדי לאבחן ולטפל בהם בצורה נכונה וגם הם טועים לא פעם. בכל מקרה של שאלה או חשש צריך להפעיל את הגורם המקצועי שאחראי על המקום. במידה והמסגרת הזו מופעלת ללא גורם מקצועי כזה יש בזה בעיה רצינית מאוד והאחריות שאת לוקחת על עצמך היא לא סבירה. אין כל סיבה שתמצאי את עצמך במצבים בהם את צריכה לקחת החלטות כאלה על עצמך ללא הכשרה מתאימה וליווי צמוד. עבודתך חשובה מאוד אבל את גם צריכה למצוא את האיזונים הנכונים, גם עבור חניכיך, אבל בראש ובראשונה למענך. אם את לא תהיי רגועה ובטוחה לא תוכלי להיות שם עבורם.
בעיני לעבוד עם אוכלוסיה מסוג זה ללא ליווי מקצועי זהו סיכון בלי סביר ובמקרים מסויימים עלול להיחשב רשלנות מקצועית. אני בטוח שיש לך רצון וכוונה טובים, העיקרון הראשון שמטפל צריך להבין הוא שללא תנאים בסיסיים שמגדירים את החוזה הטיפולי והגבולות פשוט אי אפשר לעבוד. את יכולה להתייעץ עם קו המתנדבים של ער"ן אבל גם הם יפנו אותך בסופו של דבר לאנשי מקצוע. אני מציע שתעשו בדיקה רצינית אלו משאבים מהקהילה ניתן לגייס כדי לקבל תמיכה מקצועית בסוג כזה של פעילות.

צריכה עזרה דחוף!
חבר שלי הוא חייל בן 20 וקצת….הוא מתעצבן מכל מיני דברים כמו רעש של אדם ששותה משהו או אוכל.
הוא לא אוכל בננה בגלל הרעש שזה עושה כשלועסים. אם לא עונים לו או מגיבים על משהו שאמר תוך שנייה הוא מתעצבן.
הוא רוצה לקבל טיפול. השאלה שלי היא אם יש לכם משהו להמליץ עליו. סוג של טיפול, מקום שבו מטפלים במחיר זול עם הנחה לחיילים או בחינם.
תשובה
יתכן שחברך סובל מסוג של הפרעת חרדה שגורמת לכל התופעות הללו.
יש אפשרות לקבל טיפול חינם דרך הצבא. הוא צריך לפנות לקב"ן דרך היחידה שלו והוא יפנה אותו לטיפול מתאים. אין טיפול בחינם לחיילים מחוץ למסגרת הצבאית כי לאף גורם ציבורי אסור לקבל חיילים.
תוכלו לקרוא את המאמר הרצ"ב על חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

אנורקסיה
אני משוחררת טרייה מהצבא בת 20. לפני שהתגייסתי השמנתי מאוד (לפחות 10 ק"ג) ושקלתי לפחות 63 ק"ג.
כיום אני שוקלת 46.5 ק"ג אך אני עדיין מרגישה שמנה. הגובה שלי הוא 1.73 מ'. אני לוקחת תרופות משלשלות כדי לשלוט במשקל.
אינני נמנעת לגמרי מאכילה אך אני אוכלת פחות מרוב האנשים, ונראה לי שאני מוטרדת בנושא קלוריות ומשקל יתר מרוב האנשים,יש מאכלים שאינני מרשה לעצמי לאכול כדי לא להשמין. יש לי מחזור אבל אני מרגישה שהוא הולך ונעלם.
האם אני אנורקטית? מה אני צריכה לעשות? האם יש דרך לטפל בזה לבד או באנונימיות?
אינני יכולה להרשות לעצמי לפנות להורים בנושא הזה (היחסים שלנו לא טובים) ואין לי חברים.
תשובה
לפי תיאורך את סובלת מהפרעת אכילה וחשוב שתטפלי בבעיה.
צריך להדגיש שלמרות שהפרעת אכילה לכאורה עוסקת באוכל, השמנה וגוף, למעשה היא רק כיסוי חיצוני לבעיה האמיתית שנמצאת בפנים. דימויך העצמי, הקשרים הבינאישיים שלך, הדיכאון הסמוי או הגלוי שאת חשה, כל אלו הם הסימפטום האמיתי שצריך להתמודד איתו. ההתמקדות באוכל לוקחת את תשומת הלב מהבעיה האמיתית ומטשטשת אותה. באופן כזה חייך עלולים להתרוקן לאטלאט מתוכן כאשר נושא האוכל ומראה הגוף הם הנושאים היחידים שיישארו על סדר היום, כל זאת כדי לברוח ממה שבאמת מטריד. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. במקביל כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי תרופות נוגדות חרדה ודיכאון שעשויות לעזור לך להאיץ את התהליך הטיפולי.

הפרעות אכילה וטיפול פסיכולוגי
החלמתי מהפרעת אכילה לפני כ4 שנים, ומעולם לא טופלתי בטיפול פסיכולוגי.
אני מרגישה בריאה, שמחה, בטוחה בעצמי ופיזית אני קצת בעודף משקל. יש לי תיאבון גדול ולעיתים אני אוכלת הרבה, בעקר שטויות, ובלילה. כמו כן, כשאני לבד יותר קשה לי לשלוט ביצרים שלי.
האם חובה לפנות עכשיו לטיפול פסיכולוגי? אולי אפשר ללכת סתם לדיאטנית?
כמו כן האם קיים טיפול פסיכולוגי כלשהו למיעוטי אמצעים?… אין לי הרבה כסף להוציא על זה, וכל העסק יקר מאד. עם כל החשיבות שבנושא זו הוצאה שאני לא יכולה לעמוד בה.
תשובה
לא ברור לי מהדברים שלך מדוע את זקוקה כעת לטיפול פסיכולוגי. נרפאת מהפרעת האכילה ולפי דבריך את מאושרת. במידה וכלום לא מטריד אין כל סיבה לפנות לטיפול. במידה ואת חוששת שאי השליטה ביצרים, כמו שאת מכנה זאת, הם סימן לצרות שעלולות להגיע בהמשך, זה סיפור אחר ואכן אפשר לשקול טיפול. אני בהחלט ממליץ לפנות לדיאטנית לאור ההיסטוריה של הפרעת האכילה והנטייה הנוכחית לעודף משקל. התחילי בזה ובדקי האם בהמשך את מרגישה צורך להיכנס להיבט הפסיכולוגי של העניין.

הפרעת אכילה בעבר
אני כיום בת 20, ולפני כ-4 שנים החלמתי מאנורקסיה.
בתקופת המחלה ובתקופה שאחריה לא עברתי שום טיפול פסיכולוגי. טופלתי אצל רופאה תקופה קצרה, עד שהיא עברה מרפאה ולא סיימתי את זה בשום דרך. מבחינה פיזית המצב תקין, ומבחינה נפשית, אני חושבת שגם כן. יש לי מערכת יחסים הרבה יותר בריאה עם אוכל, הוא לא שולט בחיים שלי, יש לי דימוי עצמי גבוה, יחסים טובים במשפחה וכו'.
בשבוע האחרון עלה הנושא בשיחה עם חברה שעברה חוויה דומה,ומאז הנושא מטריד אותי. אני מתלבטת האם לפנות לטיפול כלשהו ולהתחיל לפתוח ולחטט בדברים שעברו ואולי רק יזיק לפתוח אותם, או עדיף לא לגעת. דווקא בעקבות ההתעסקות, עלו לי כמה דברים, בהתחלה שמחתי שאני אבין יותר, אבל זה מתחיל להרגיש לא בריא. אני מרגישה שאני כאילו נפגעת ומוציאה כעסים שלא הוצאתי אז.לדוגמא: אף פעם לא כעסתי אז על אמא שלי, ופתאום עכשיו אני נפגעת ומרגישה מסכנה מכל ויכוח קטן. האם אכן כדאי עכשיו לפנות ממש לטיפול? אולי אפשר פשוט לספר למישהו וזה יעזור לזה להשתחרר? מה לגבי תמיכה מאדם לא מקצועי, אבל מבין?
תשובה
אין טעם להסתיר את הראש בחול. אם יש דברים שמעסיקים אותך, אפשר ורצוי להתמודד איתם. אני לא מקבל את הטענה שעצם העיסוק בבעיה מגביר אותה. במידה ואת כועסת על אמך וקודם לא חשבת על כך, כנראה שקודם לא היית עדיין מוכנה להתמודדות הזאת. הפרעת אכילה איננה תופעה שנעלמת כלא היתה. יש לה משמעות וגם אם פיזית היא נפתרה, עדיין יש לה משמעויות נפשיות בפנים. מאחר ויש לך סקרנות ורצון לעשות תהליך של סגירה לטיפול הרפואי שקיבלת בזמנו שכנראה היה יעיל מצד אחד אבל השאיר כל מיני קצוות פתוחים מצד שני, סביר להניח שתוכלי להיעזר ולהשתמש בתובנות שיעלו מהטיפול הפסיכולוגי.

חרדות אצל ילדים
איזה טכניקה טיפולית מומלצת לטיפול בילד בן 12 הסובל מחרדות? האם זה נכון שטיפול התנהגותי/קוגניטיבי הוא הסוג המומלץ במקרים כאלה? האם זה נכון שהטיפול אמור להיות קצר וממוקד ועליו לתת לילד אמצעים להתמודד עם התחושות הלא נעימות ואילו טיפול ארוך טווח, המנסה לחפש את הגורם לחרדות, אינו מהמומלצים?
תשובה
אין לגבי זה הסכמה חד משמעית. צריך להבין את מקור החרדה ולפי זה לקבוע את סוג הטיפול. חרדה יכולה להיות משהו ממוקד שאפשר לטפל בו באופן ממוקד, אך לעיתים זה קשור לתהליכים נפשיים עמוקים יותר ואז נדרש דווקא טיפול דינאמי או שילוב של סוגי הטיפול השונים. בשנים האחרונות ישנה פופולאריות לגישה ההתנהגותית קוגניטיבית אולם לא תמיד היא מצליחה. אפשר לנסות להתחיל שם מאחר שהיא ממוקדת ואפשר לדעת כעבור זמן די קצר אם זה עובד או לא או שאולי צריך להוסיף רכיבים נוספים לטיפול.

שירות פסיכולוגי
האם שירות הפסיכולוגי יוכל לתת לי טיפול ומענה לשאלותיי כיצד ליצור תקשורת בין אישית וכימיה בעיני הבריות הסובבים אותי במיוחד בתחום העבודה ו"לשקם" את איכות חיי? האם תוכל להמליץ על פסיכולוג מומחה המטפל בבעיות חברתיות בנושא הנדון?
תשובה
אף אחד לא יוכל לתת לך מענה כיצד ליצור תקשורת. זו מיומנות שתצטרכי לפתח והטיפול הפסיכולוגי עשוי לעזור לך בתהליך החיפוש למציאת הכישורים המחודשים. זו לא תשובה או משפט מבריק שיוכל לעשות את הפלא, זהו תהליך ממושך של חודשים ארוכים ואף יותר. אני חושב שכל פסיכולוג קליני עשוי להתאים לטיפול, נסי לקבל המלצות בסביבתך הטבעית. אני מצרף קישור למאמר קצר על עובדות על פניה לטיפול פסיכולוגי.
http://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

לא מביט בעיניים
אני לא מביט בעיניים, בכלל לאזור הפנים. אני לא מצליח. ניסיתי הכל. מהם טיפולים קוגניטיביים? בוא נגיד אני אלך ל 3 פגישות עם פסיכולוג, אתה מאמין שזה יעזור לי?
תשובה
טיפול התנהגותי מתמקד בסימפטום ולא בהכרח בשורשיו. כלומר, לנסות לעזור לך להישיר מבט מבלי לשאול מדוע זה קורה. טיפול דינאמי פועל בדיוק הפוך עם מיקוד רב על שורשי העניין ופחות על שינויו המיידי.
אני לא חושב ששלוש פגישות אצל פסיכולוג יספיקו, אבל אני כן חושב שתהליך רציני יוכל לעזור לך להתמודד אחרת עם אנשים באופן כללי ועם ההתבוננות בעיניים בפרט.

מחפש מטפל פסיכודינאמי
אני סובל מ OCD ושמעתי שטיפול פסיכודינאמי יעיל למצבי חרדה, בכך שהמטפל יוצר דינאמיקה עם המטופל על כלים שונים להתמודדות באופן אקטיבי. האם זה יעיל יותר מסתם שיחות?
תשובה
טיפול דינאמי מתייחס לדינאמיקה בין חלקי הנפש השונים ולא לדינאמיקה של המטפל והמטופל, למרות שזה בוודאי גם היבט משמעותי בטיפול. לטיפול ב OCD ניתן להפעיל סוגים שונים של טיפולים כולל גישות דינאמיות אך גם טיפול התנהגותי קוגניטיבי, היפנוזה, EMDR ועוד. במקביל חשוב לפנות לייעוץ אצל פסיכיאטר בנוגע לטיפול תרופתי.
לגבי מכבי, אני מציע להתקשר למוקד באזור מגוריך ולבקש המלצה על פסיכולוג פנוי שמקבל דרך הקופה.

שאלה
רציתי לדעת מה זה פסיכותרפיה ומה זה תרפיה התנהגותית?
תשובה
רצ"ב קישור למאמר קצר המסביר את הדברים
http://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

חייבת עצה
בעבר עוד לפני שהתחלתי לימודים לקחתי במשך שלושה חודשים ציפרלקס ומשם הבעיה עוד יותר החמירה. אם קודם אהבתי את גופי, אחריהם הרגשתי מתוסכלת עוד יותר, שכן הם שינו את גופי – דבר שעד עכשיו ממרר את חיי ומתסכל אותי מאוד.
הטיפול שלשמו הלכתי – בגלל חרדות. כרגע אני פשוט מקללת את הרגע שהסכמתי כבר אחרי הפגישה הראשונה אצל הפסיכולוג ללכת לחבר הפסיכיאטר שלו ולקחת גם כדורים. לכן כיום אני מחפשת אלטרנטיבה לכל תסכוליי. קשה לי להאמין לפסיכולוגים, אבל קראתי את מאמרייך בנוגע להיפנוזה של הפסיכואנליטיקאי פרויד, והייתי מאוד מעוניינת לעשות היפנוזה, מה אתה אומר? כמה טיפולים צריך לעשות?
תשובה
את כותבת עד כמה את חוששת ומיואשת מאפשרויות הטיפול הפסיכולוגיות והפסיכיאטריות. זו נקודת מוצא לא פשוטה, ובכל זאת, פנית כאן לפורום לפסיכולוגיה קלינית ולא למקום אחר, ולכן אני מעריך שיש בך בכל זאת פתיחות כלשהי לקבל טיפול פסיכולוגי. במידה ותחשבי שיש סיכוי שמה שקרה לך בעבר הוא עבר, ואינו מעיד בהכרח על מה שיקרה בטיפול חדש שאליו תפני כעת, אולי תסכימי לקחת את הצ'אנס ולפנות לטיפול. לא נראה לי כל כך משנה כרגע סוג הטיפול, בין אם הוא בפסיכותרפיה מסורתית או בהיפנוזה. העיקר שייווצר קשר טוב עם מישהו שנראה לך מתאים ויכול להבין אותך. היפנוזה דווקא אינה הולכת כל כך עם הגישה של פרויד, אבל גם היא מתאימה וגם גישה דינאמית מתאימה. העיקר כאמור שתוכלי לפנות ולהתחיל לטפל בדברים.

היפנוזה
האם אפשר לחזק את הביטחון העצמי והשקט הנפשי על ידי היפנוזה?
תשובה
בהחלט כן.
תוכל לקרוא עוד על היפנוזה בקישור
http://www.psychologia.co.il/hypnosis1a.htm

חרדה מתמשכת
אני בת 26 וסובלת מהתקפי חרדה כבר שלוש וחצי שנים. התקפי החרדה שלי מתקשרים למשהו מאוד ספציפי ואני יודעת להימנע ממקומות שעלולים לגרום לי להתקפים. ניסיתי ללכת בעבר לטיפול התנהגותי אך השיטות שלמדתי לא הועילו לי ולא הרגשתי כי הן מתאימות.
נושא החרדה מאוד מפריע לי בחי היומיום אם כי למדתי להתמודד איתו די טוב. יחד עם זאת אני נמנעת מלטוס, ומלהתחייב לאנשים שאני מרגישה איתם פחות נוח לתוכניות ארוכות טווח כי אף פעם איני יודעת איך ארגיש… בקיצור הנושא מפריע לי לאיכות החיים.
שאלתי אליך – למרות שאני חיה עם זה די טוב, הייתי שמחה להיפטר מהפחד שהתקף חרדה יופיע. האם היית ממליץ על שיטות טיפול נוספות שאינן כרוכות בתרופות פסיכיאטריות? למרות אכזבתי מהטיפול אצל פסיכולוגית התנהגותית (שעבדה איתי באמצעות דמיון מודרך), האם ישנן שיטות אחרות? מה דעתך על ביופידבק כטיפול במקרה כזה? באם דעתך חיובית על הנושא, כיצד זה בדיוק עובד?
תשובה
לפי מה שאת מתארת בהחלט לא מיצית את כל אפשרויות הטיפול. לחרדה יש גם מקורות דינאמיים ואולי את צריכה לברר יותר לעומק על מה מדובר. אני מצרף מאמר על הפרעות חרדה ואני מציע לך לקרוא אותו. יתכן שכדאי להיכנס לטיפול פסיכולוגי מסורתי יותר, קחי בחשבון שזה דורש זמן ומוטיבציה. דווקא העובדה שלמדת לחיות עם זה היא סימן שלילי שכן זה עלול לעכב את הצלחת הטיפול. על נושא התרופות כדאי לדבר עם הפסיכולוג המטפל ולבחון אותו ואת הרלוונטיות שלו. די ברור מדבריך שכדאי שתתחילי את הבירור מתוך פסיכותרפיה ולא תרופות.
http://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm
ביופידבק יכול לעזור לך לרכוש כלים של הרגעה עצמית, אבל דווקא בגלל שהטיפול ההתנהגותי לא הצליח אני בספק אם זה ייתן את המענה.

עמידות בטיפול
אני נמצאת בטיפול פעמיים בשבוע (במשך כחודש וחצי ) ואני לא יכולה להכיל את התכנים שעולים בפגישה, כאשר אני עם עצמי. קשה לי לצאת מהפגישות, וקשה לי הציפייה לפגישה הבאה. האם זה אומר שאיני יכולה להתמודד עם טיפול? אציין ,כי אני מאוד סומכת על המטפלת, ומרגישה בטוחה רק בסיטואציה הטיפולית איתה
תשובה
מצד אחד ברור שהטיפול קשה לך, מצד שני את מרגישה נוח וסומכת על המטפלת. לכן הייתי מחזיר את השאלה הזו למסגרת הטיפולית. יתכן שזו תופעה זמנית וטבעית של התחלת טיפול, יתכן שאלו עוצמות שיוצאות כרגע החוצה כי יש דברים שהיו סמויים ומוסתרים בפנים תקופה ארוכה, יתכן שזה קשור לקשר הטיפול וכו'. לכן אין טעם לעסוק בזה בחוץ ואני ממליץ לך להקדיש לכך זמן כבר בפגישה הבאה עם המטפלת שלך.

הפסקת טיפול
אני רוצה להפסיק את הטיפול שאני נמצאת בו. והסיבה היא לא מפני שפתרתי את הבעיות שלי אני מרגישה
יש לי כל כך הרבה "צרות" לאנשים שמסביב שאני צריכה לתמוך בהם (לשבת ליד אמא בבית חולים ועוד) והתחושה שלהתרכז באונס שעברתי בעבר זה לא הזמן זה דורש ממני הרבה כוח שאני צריכה לשמור לדברים אחרים. אני חושבת שכאשר בעיות (יש לי רתיעה ממגע ועוד סימפטומים שונים) יפריעו לי מאוד אז אני יחזור שוב לטיפול אז ניתן לדחות זאת. אשמח לשמוע מה אתם חושבים על כך.
תשובה
הלב אומר שאם עברת בעברך אונס ואת מתמודדת עם חוויות אישיות קשות, כולל לשבת ליד אמך בבית חולים, שהיה דווקא טוב שתהיי בטיפול. זה לא הזמן לדבר ולעסוק באונס דווקא, בהקשר הזה את צודקת, זה דורש משאבים נפשיים שאין לך כעת. עם זאת, הטיפול יכול להיות מקום מחזיק ודואג, מקום שהוא רק שלך ובו את יכולה לפרוק חלק מהמטען הרגשי שאותו את נושאת. אם הטיפול שלך אינו מקום כזה, ואת חווה אותו רק כמקום שיוצר קשיים, זה בוודאי משהו משמעותי שמעורר שאלה או על יעילותו עבורך, אבל גם האפשרות שבגלל ההיסטוריה האישית שלך את לא נותנת לו להפוך למקום שכזה. כדאי לבחון את זה לעומק לפני שאת עוזבת את הטיפול.

עם התובנה בא העצב
אני בטיפול כבר שנה. כל פעם שאני מגיעה לתובנה מסויימת לגבי דברים שקורים לי, אני נכנסת לתקופת עצב, שקשה לי נורא לצאת ממנה. המטפלת שלי אומרת שזה טבעי, ומוכיחה לי שכל פעם מגיע אחר כך שינוי לטובה.
בכל זאת מאוד קשה לי, אני נמצאת עכשיו בתקופת עצב כזאת, וחושבת, כמו תמיד במצבים האלה, שאין טעם בטיפול, והוא עושה לי רע במקום לעזור, וכו' וכו'… אשמח לשמוע מניסיונך
תשובה
כל טיפול נושא בתוכו גם כאב. הפניה לטיפול נובעת בד"כ ממשהו כואב, ולעיתים ההקלה מגיעה דרך תובנות שאינן פשוטות לעיכול. באופן כללי אני מסכים עם הגישה של הפסיכולוגית שלך, זה טבעי שתחושי עצב וכאב כמו גם שלאחר תקופה מסוימת תהיה הקלה ולאחר שתעבדי ותלמדי את המצב החדש, הדברים יעשו חיוביים עבורך לטווח הארוך.

הנחה בטיפול
האם מקובל לתת הנחה למטופל עם קושי כלכלי? האם חוצפה לבקש או שזה צריך להגיע מהמטפל?
(המטפל יודע על המצב ובשל כך ירדה תדירות הפגישות)
תשובה
אין כאן כללים חד משמעיים. זה תלוי גם באופי הקושי הכלכלי. אם יש בעיה כלכלית רצינית ארוכת טווח כדאי לחשוב אולי על שינוי המסגרת הטיפולית ומעבר בכל מקרה לטיפול אחר בשירות הציבורי באופן מוזל יותר. אם מדובר בתקופה מסוימת ומוגבלת בזמן אפשר בוודאי לחשוב על פתרון יצירתי וזו אחריות משותפת של המטפל והמטופל. בעיקרון שני הצדדים צריכים לקחת אחריות למצב תוך אי הכחשה של המציאות. הערכה ריאלית של המשאבים הכלכליים ופרק הזמן בהם המצב יישאר כך או ישתנה הם משתנים קריטיים לקבלת החלטה נכונה במצב הזה.

טיפול פסיכולוגי
אני מתגייס במרץ. האם יש טעם להתחיל טיפול ?
תשובה
השאלה איננה מועד הגיוס אלא סיבת הפניה. במידה וישנה מצוקה שבגללה יש צורך בטיפול, יש בהחלט טעם לפנות. במידת הצורך אפשר אפילו לדחות גיוס ובכל מקרה יש מספיק זמן עד מרץ כדי לעשות עבודה משמעותית.

טיפול פסיכולוגי /פסיכיאטרי
יש לי בת בגיל 23 עם בעיה שלדעתי זקוקה בדחיפות לעזרה פסיכולוגית/פסיכיאטרית והיא מסרבת ללכת .מצבה מידרדר מה עושים ואיך אפשר לגרום לה ללכת?
תשובה
אי אפשר להכריח אדם ללכת לטיפול וגם אם הוא הולך במצב כזה הטיפול בד"כ אינו יעיל. במקרה כזה יש אפשרות שההורים יפנו לקבלת ייעוץ והדרכה אצל איש המקצוע והוא ינחה אותם כיצד לנהוג. מאחר ולא פעם מעורבים בעניין גם דברים מתוך הדינאמיקה המשפחתית ההדרכה יכולה לעזור לא רק בהכוונת הבת לטיפול אלא גם בפתרון בעיות מסוימות שקשורות למערכת המשפחתית כולה.

בחירת מטפל
בשעה טובה ומוצלחת אני מתחילה טיפול אחרי הרבה זמן שחיכיתי לזה. איך לבחור מטפל/ת? ז"א איך מתוך מאגר כ"כ גדול אוכל לבחור מישהי (אני רוצה בחורה את זה אני יודעת) שתתאים לי כמה שיותר. אני יודעת שרק תוך כדי הטיפול אני אוכל לדעת באמת עד כמה יש ביני ובינה התאמה ועד כמה היא אינטואיטיבית וטובה למצבי. אבל האם ישנם קריטריונים שאני יכולה לבדוק לפני הטיפול. אשמח לעצות.
תשובה
אני חושש שאין ממש קריטריונים שכאלה. רצוי לקבל המלצה ממישהו שאת מכירה ואם אין תצטרכי פשוט לסמוך על החושים שלך ולראות שיש כימיה אחרי הפגישות הראשונות.
אני מצרף מאמר קצר על עובדות בסיסיות לגבי טיפול פסיכולוגי
http://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

שאלה
אני לוקחת כדור לחרדה (הפסיכולוגית שלי שלחה אותי לפסיכיאטרית) וממשיכה בשיחות עם הפסיכולוגית. כאשר אני שואלת אותה מתי אמור הכדור להשפיע ולמה הוא בינתיים לא משפיע כל כך, היא עונה לי שהיא לא יודעת ואני צריכה לשאול את הפסיכיאטרית.
שאלתי היא: האם זו תשובה האם היא לא יכולה לענות מניסיון קודם אם אנשים שהיא מטפלת בהם ולוקחים כדור או זה אומר שהיא לא טיפלה אף פעם באנשים שלוקחים כדור ? והאם לא מתפקידה גם לעודד אותי ולענות לי על שאלות כאלה (מתי הכדור אמור להשפיע) גם מניסיונה וגם ממה שלמדה (יש לציין היא עוסקת בתחום 30 שנה)
תשובה
אני חושב שזה נכון שהרופאה הפסיכיאטרית תיתן לך את התשובות הללו ולא הפסיכולוגית שלך שאיננה רופאה וזה לא תחום התמחותה.
לגבי התחושה שהיא לא מעודדת אותך למרות שיכלה לומר משהו על התרופה, זו כבר תחושה אישית שכדאי להעלות בטיפול ולראות כיצד היא מתחברת לקשר ביניכן ולעולמך שלך. זה לא קשור ישירות למרכיב הפונקציונאלי של התרופה.

אני מטופל בסרוקסט כבר 6 שבועות, 40 מ"ג ביום. לפני כ 3 חודשים טופלתי בקסנקס ו 20 מ"ג סרוקסט אך ללא הואיל.
אני מטופל בסרוקסט כבר 6 שבועות, 40 מ"ג ביום. לפני כ 3 חודשים טופלתי בקסנקס ו 20 מ"גסרוקסט אך ללא הואיל. היום המצב השתפר וכמו כן אני הולך לשיחות פעמיים בשבוע. הצרה היא שאני עדיין לא מאוזן ומרגיש שהתרופה לא עובדת עד הסוף. מפחד שימליצו לי על שינוי תרופה. השיחות עוזרות אך אני מתקשה לראות איך דיבור כמעט לגמרי שלי יכול לעזור. אני מאוד מרוצה מהמטפל אך עדיין קשה לי (עשינו כבר 8 פגישות).
תשובה
אתה נמצא בטיפול של שני אנשי מקצוע שמכירים אותך מקרוב. אני מציע לך להעלות את החששות הטבעיים שלך בטיפולים השונים ולקבל את ייעוצם של מטפלך. שישה שבועות טיפול הוא זמן קצר למדי ותזדקק לסבלנות רבה. העובדה שכבר יש שיפור במצבך היא מעודדת מאוד ומראה שכנראה הטיפול עובד. אין מה לפחד משינוי התרופה, אלו דברים שצריך לקבל עליהם מידע מלא מהפסיכיאטר. החרדה מפני אי הצלחת הטיפול היא תופעה נפוצה ועליך להתמודד איתה וסביר להניח שתראה את התוצאות עם הזמן.

שאלה
שאלתי הראשונה היא מהו פסיכופט. ושאלתי השנייה, היא: הגעתי לטיפול כשהיו לי פנטזיות. אותן פנטזיות ממשיכות, רק שעכשיו הפסיכולוגית שלי מופיעה גם. האם אני משליך עליה? תוכל להסביר לי קצת על הנושא?
תשובה
פסיכופט הוא אדם שפועל בניגוד לכללי חברה מקובלים באופן שגולש להתנהגות פלילית ולא מוסרית מבלי להרגיש עכבות או חרדה בעקבות זאת. הוא ינצל כל אדם בסביבתו לטובתו האישית ולא יחוש על כך אשמה.
העובדה שהפסיכולוגית שלך נכנסת לפנטזיות איננה יוצאת דופן, השאלה מה את עושה עם המחשבות הללו וכן מה הרקע היותר רחב בגללו פנית לטיפול. נסה להעלות את הנושא בטיפול מאחר ולפי מה שאתה מתאר הנושא הזה הוא לב הטיפול וכל חומר גלם עשוי לעזור כדי להבין אותו טוב יותר. אינני יודע לומר אם זו השלכה או לא, אני מציע להביא את התמונה המלאה יותר לטיפול שם בוודאי אפשר יהיה להתבונן בה טוב יותר מאשר כאן במסגרת מצומצמת בהרבה.

בקשת עצה
הייתי בפגישה ראשונה אצל פסיכולוגית קלינית. רוב הפגישה אני דיברתי והיא רשמה. ואז המליצה על טיפול ארוך טווח. האם כך נוהגים בפגישה ראשונה? האם אני יכולה להסיק שהטיפול אצלה מבוסס על הנהון בראש מצידה, ושאני כל הזמן "שופכת" מבלי לקבל עצות או הדרכה ממנה על דרכי התמודדות? אני מתלבטת אם להמשיך את הטיפול אצלה כי אני מחפשת טיפול דינאמי.
תשובה
אני חושב שהתרשמותך מפגישה בודדת עדיין מוקדמת מידי. במפגש ראשון יש מקום להיכרות וזה אינו בהכרח מעיד על הגישה. אני מציע לך להגיע למפגש נוסף ובו לשאול אותה באופן ישיר על שיטת הטיפול שלה והאם אופי הפגישה הראשונה הוא גם סגנון העבודה שלה באופן שוטף.
בעיקרון, שיטת העבודה של הפסיכולוג איננה הדבר העיקרי בהצלחתו של הטיפול. יש תחושה האם קיימת כימיה והבנה והיא בעיני גורם חשוב. עם זאת, זו תחושה שלא נוצרת מיידית וצריך לתת לה לזמן כדי שתבשיל ותפעל. לכן כדי לתת עוד קצת הזדמנות לפני שמקבלים החלטה על פרישה.

מטפלת ואמא
מה המשמעות, של רצון מתסכל מצד אחד, ואווילי מצד שני – שהמטפלת תהיה לי כאם…ברור לי שאין לכך קשר להגיון ולמציאות, ובכל זאת הרצון קיים, הוא מדאיג אותי כשלעצמו, אך בעיקר מתסכל כי לא יכול להתממש.
דיברנו על זה, אם כי מאוד בעדינות. אציין, כי את אמי, איבדתי לפני מספר שנים.
תשובה
הרצון הזה לא חייב להיות מתסכל, אווילי ומדאיג. הוא טבעי למדי, במיוחד לאור מה שסיפרת על כך שאיבדת את אמך לפני זמן לא רב. הקשר הטיפולי מעורר לא פעם תחושות של קירבה, לא סתם זה נקרא "טיפול", זה בכל זאת מזכיר במשהו את הטיפול ההורי שניתן לפחות בילדות המוקדמת ולכן אסוציאציות סביר קשר הורה-ילד מתעוררות לא פעם בטיפול. זה לא הכרחי, אבל קורה רבות. העניין הוא לא להילחם בזה אלא להשתמש בזה כחלק מחומרי הגלם שעולים בטיפול. יש דברים שבאים מחוץ לחדר הטיפולים ויש חומרים שמגיעים מבפנים. אין צורך להסתיר את זה, אפשר לדבר על כך ישירות ולהתמודד עם מה שקורה. יתכן שזה יוכל להפחית את התסכול ולשפר את יעילות הטיפול, לפחות לטווח הארוך.

שאלה
רציתי לשאול האם תפקיד של פסיכולוג הוא בן היתר גם לעודד את המטופל (הכוונה לעודד בלעשות דברים ולעודד מטופל שלוקח תרופה שיהיה בסדר והתרופה תעזור) .
תשובה
תפקידו של המטפל אינו מוגדר לחלוטין בהקשר זה. לפעמים תפקידו לעודד את המטופל לעשות דברים ולפעמים תפקידו דווקא להימנע מדחיפה שכזו. ההחלטה תלויה בסוג הבעיה, סוג הטיפול, סוג המטפל, המטופל והקשר ביניהם.

שאלה
שאלתי היא אם אני מבקשת מהפסיכולוגית שלי שתדבר אלי לא בטון גבוה אלא בטון נמוך יותר ובעדינות (כי אני בחורה רגישה), וכשהיא מדברת בטון גבוה זה מפחיד אותי. האם היא תענה לבקשתי או לא, כדי שאתרגל גם לטון דיבור גבוה (יש לציין והיא יודעת זאת שרק ממנה אני נרתעת כאשר היא מדברת כך ולא נרתעת מאנשים בחוץ שידברו אלי כך אני אענה להם ומסתדרת נהדר).
תשובה
אני לא בטוח שאני מבין למה את מתכוונת ב"טון". אם זה חיתוך הדיבור שלה אז מן הסתם יהיה קשה לה לשנות אותו. אם זה טון שמשתנה ונתפס על ידך כביקורת או התקפה זה בהחלט נושא רלוונטי לשיחה בטיפול ובירור. בכל מקרה כדאי לשוחח על זה עם הפסיכולוגית ולראות לאן זה יוביל.

קצת מדפרס אותי
אני בטיפול כמעט שנה ויש כימיה טובה. לאחרונה אני מרגישה שלפסיכולוג שלי אין זמן בשבילי, ושזה סיבה לעזוב. אני אסביר את ההרגשה שלי. לאחר שהוא נסע לשבועיים הגעתי בזמן לפגישה שקבענו וחיכיתי קצת יותר מרבע שעה עד שהאדם שהיה לפני יצא. הפסיכולוג אמר שהאדם שהגיע לפני איחר והוא יודע שהגעתי בזמן וחיכיתי. את הפגישה שלי הוא גמר כמובן בדיוק בזמן…… (פחות רבע שעה מזמן פגישה רגילה). אני שתקתי וחשבתי לעצמי על כל הפעמים שהוא הקדיש לי מזמנו מעבר לזמן המקובל!! ואני לא יודעת מה המצב של האדם שהיה לפני ולכן הבנתי וזה לא הפריע לי.
אבל , כשהוא צלצל אלי ואמר שאין לו זמן ביום הרגיל ודחה את הפגישה לסוף השבוע …….אני מרגישה שזה כבר יותר מידי זמן וגם קצת לא פייר לאחר מה שהיה פגישה קודמת.
אני המלצתי עליו לאנשים ויש לו קליינטים חדשים ממני ומה שקורה זה שלהם יש זמן ואני זו שדוחים אותה. אני לא יודעת אם זה בגלל שאולי איתי יותר קל או שפשוט יש איזושהי עדיפות לאחרים. לכן אני חושבת או שהוא יקבע לי שעה ויום קבועים ולא נקבע מחדש כל פעם או שאני יעזוב.
רציתי לדעת האם יש משהו מעצבן בתיאור שלי או שפשוט זה סף רגישות גבוה שלי.
תשובה
יתכן שזו גם הרגישות שלך, אבל את בהחלט צודקת ואני מציע לך לא להתעלם מהתחושות הללו. מצד שני, אני לא חושב שזו סיבה לעזוב את הטיפול, לפחות לא ברמה המיידית. זה נושא רציני להעלות אותו בפגישה ולדבר עליו, זאת גם כדי להבהיר את הדברים ולמנוע את הנזק לקשר ביניכם, אבל גם בגלל שזה חומר גלם חשוב שיכול לעזור לך להתמודד עם הדברים שבגללם הגעת לטיפול, אם תחשבי על זה מספיק אין לי ספק שתמצאי את הקשר בין האירוע הזה לאירועים אחרים שקרו לך בעבר.
יש מציאות שכדאי ורצוי להתייחס אליה תמיד בשני מימדים. האחד הוא המיידי והוא העובדה שנפגעת ויתכן זה "אובייקטיבי" (אם יש משהו אובייקטיבי), ומצד שני זה חומר גלם לטיפול. פגיעה היא בד"כ לא אירוע ראשון אלא מגיעה בד"כ על רקע של פגיעה קודמת, אחרת היא זניחה. לכן צריך להתייחס לעניין בשני ההיבטים שציינתי כדי לקדם את הטיפול.

התבלטות לגבי הטיפול
בעבר עוד לפני שהתחלתי לימודים לקחתי במשך שלושה חודשים ציפרלקס ומשם הבעיה עוד יותר החמירה. אם קודם אהבתי את גופי, אחריהם הרגשתי מתוסכלת עוד יותר, שכן הם שינו את גופי – דבר שעד עכשיו ממרר את חיי ומתסכל אותי מאוד.
הטיפול שלשמו הלכתי – בגלל חרדות. כרגע אני פשוט מקללת את הרגע שהסכמתי כבר אחרי הפגישה הראשונה אצל הפסיכולוג ללכת לחבר הפסיכיאטר שלו ולקחת גם כדורים. לכן כיום אני מחפשת אלטרנטיבה לכל תסכוליי. קשה לי להאמין לפסיכולוגים, אבל קראתי את מאמרייך בנוגע להיפנוזה של הפסיכואנליטיקאי פרויד , והייתי מאוד מעוניינת לעשות היפנוזה, מה אתה אומר? כמה טיפולים צריך לעשות?
תשובה
את כותבת עד כמה את חוששת ומיואשת מאפשרויות הטיפול הפסיכולוגיות והפסיכיאטריות. זו נקודת מוצא לא פשוטה, ובכל זאת, פנית כאן לפורום לפסיכולוגיה קלינית ולא למקום אחר, ולכן אני מעריך שיש בך בכל זאת פתיחות כלשהי לקבל טיפול פסיכולוגי. במידה ותחשבי שיש סיכוי שמה שקרה לך בעבר הוא עבר, ואינו מעיד בהכרח על מה שיקרה בטיפול חדש שאליו תפני כעת, אולי תסכימי לקחת את הצ'אנס ולפנות לטיפול. לא נראה לי כל כך משנה כרגע סוג הטיפול, בין אם הוא בפסיכותרפיה מסורתית או בהיפנוזה. העיקר שייווצר קשר טוב עם מישהו שנראה לך מתאים ויכול להבין אותך. היפנוזה דווקא אינה הולכת כל כך עם הגישה של פרויד, אבל גם היא מתאימה וגם גישה דינאמית מתאימה. העיקר כאמור שתוכלי לפנות ולהתחיל לטפל בדברים.

פסיכולוג מצוין
איך מוצאים מטפל מצוין?
תשובה
המלצות מאנשים שמכירים או שמעו היא הדרך הטובה ביותר, עם זאת ה"מצוינות" משתנה כנראה מאדם לאדם, כלומר הכימיה אינה אוטומטית ולפעמים צריך לנסות ולקוות שהיא תיווצר.
אינני יודע אם זה רלוונטי עבורך אבל אני מצרף קישור למאמר קצר בנושא הפניה לטיפול
http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm

אני מטופלת מספר חודשים
אני מטופלת מספר חודשים וכרגע אני מרגישה קצת תקועה .כל תחילת פגישה מלווה בשתיקה ארוכה, ויש לי הרגשה שאם אני לא אומר משהו נשב ונשתוק עד תום הזמן. האם מדובר בשיטה? או שיש פסיכולוגים ששואלים שאלות ומדובבים את המטופל? לי זה היה מאד עוזר
תשובה
אני מציע לברר עם הפסיכולוג שלך האם זו השיטה שלו. בעיקרון בטיפולים פסיכולוגיים רבים יש מקום לביטוי של המטופל. דיבוב יכול להחזיק זמן קצר מאוד. שאלה כאן ושאלה שם, בסופו של דבר אם את לא רוצה או לא יודעת על מה לדבר גם שאלותיו של הפסיכולוג לא בהכרח יועילו. צריך למצוא שביל ביניים בו יש מעורבות של שני הצדדים וזה נושא לשיחה בפני עצמה במסגרת הטיפול.

תחושת תקיעות בטיפול
מזה כחודשיים אני בטיפול פסיכולוגי+תרופתי בעקבות חרדה,לאחר שלא הצלחתי להתמיד בשני טיפולים קודמים שהתחלתי(בין היתר כי לא הרגשתי שאני מקבלת משהו מהטיפול ומהמטפלים). הפעם, כאשר ראיתי שהמצב מידרדר ואיתו איכות חיי…החלטתי לחזור לטיפול, ולהתמיד בו עד שיחול שינוי.
לשמחתי, הגעתי למטפלת שאני מאמינה בה, ובניגוד לפעמים קודמות, אני משתפת אותה בהכל! אבל לאחרונה, אני מרגישה שאיבדתי כיוון, אני לא יודעת מה אנחנו עושות ואני מרגישה שאני נסגרת שוב. מובן שאעלה זאת בפניה, אך הייתי רוצה שתסביר לי למה זה קורה, כשאני יודעת שאני רוצה להמשיך ולהביא לשינוי? הרי הפעם אני מאוד מרוצה מהמטפלת. וחוץ מזה, איך להעלות את זה בפניה? איך יכול להיות שאני רוצה וזקוקה לה ולטיפול, ובו בזמן משהו בי מתנגד או לא מאמין בתהליך. אנא הסבר לי את התופעה.  האם יש בכך הגיון, או שאולי אני צריכה להפסיק?
תשובה
חודשים בטיפול זו לא תקופה ארוכה. זו תקופה מספיק ארוכה לספר כל מה שצריך על עברך ואולי כעת הגעת למקום שבו העבר ידוע, כבר סיפרת על עצמך מספיק והגיע הזמן להתמודד עם ההווה ומה שקורה "כאן ועכשיו". יתכן שכאן מתחילה בעיה ולכן את מאבדת כיוון. אני מעריך שיש עוד אפשרויות רבות וכדאי פשוט להעלות את כל זאת באופן ישיר בטיפול. לפי תיאורך אין כל סיבה לעזוב את הטיפול, צריך להתמודד ולהמשיך הלאה כדי לפתור את הבעיה שבגללה פנית מלכתחילה לטיפול.

טיפול
התחלתי טיפול אצל פסיכולוג, אני יודעת שאני צריכה לטפל בעצמי וגם אתה המלצת לי דרך הפורום בגלל דיכאונות. הבעיה היא שמאוד קשה לי עם הטיפול. למרות שהוא בקושי התחיל, אני לא יודעת אם זה בשבילי.
אני לא יודעת מה לעשות, מצד אחד אני רוצה להפסיק ומצד שני אני רוצה לחיות חיים מלאים וליהנות כשהדרך היחידה היא לפתור את הבעיות. מניסיונך- אנשים רבים מרגישים ככה? ישנם שעוזבים? מה לדעתך כדאי לי לעשות?
תשובה
אני מציע לך לא להתייאש. ההתחלה קשה לא פעם ובמיוחד במצבי דיכאון. דברי על כך עם הפסיכולוג ונסו ליצור את הקשר הטיפולי במקביל לבדיקת הנושא התרופתי אצל פסיכיאטר.

בחיים לא אוכל להיפרד ממנו?
הפסיכולוג שלי הפך להיות כל כך משמעותי בשבילי, שהתחלתי לפחד שלא אוכל להיפרד ממנו ומהרעיון שהוא מטפל בי. נכון, יש לי בעיה עם פרידות….אבל גם בלי קשר לכך, אני הרי מספרת לו את הדברים שאני לא מספרת לאף אחד, לא לחברות ולא לבעלי. הוא יודע עלי הכל, ומכיר אותי יותר מכולם, וכמובן שגם עוזר לי בכל ההתמודדויות הקשות של החיים. אז איך אוכל אי פעם לסיים קשר כזה?
תשובה
לכאורה מבחינה פרקטית, מאחר ואין פרידה רלוונטית הנראית לעין, אין גם סיבה ממשית לעסוק בפרידה. מאחר ואת בכל זאת עוסקת בה (וזה טבעי לחלוטין) צריך לראות בזה חומר גלם נקי לשימוש בטיפול לטובת הדברים שמטרידים אותך ובגללם את נמצאת בטיפול. את כותבת בעצמך שנושא הפרידות מעסיק אותך וזה לא מפתיע שהדבר משתחזר גם בתוך הקשר הטיפולי. יתכן שאם תלמדי לחיות יותר את ההווה ופחות לחיות את העתיד, משהו באיכות החיים שלך מאוד ישתפר. למשל, אפשר לחשוב על כמה זה טוב שיש לך מסגרת נפלאה כזו שממנה לא היית רוצה להיפרד לעולם. כאשר הצורך להיפרד יגיע, אפשר יהיה להתמודד איתו אז.

בחירת מטפל
אני כבר הרבה זמן יודעת שאני זקוקה לטיפול דחוף, אבל זה תמיד נדחה בגלל שלא יודעת למי לפנות. אני מפחדת להגיע למטפל הלא נכון ולצאת ממנו עם נזק יותר גדול בלי כלים להתמודד. עכשיו סוף-סוף עשיתי צעד ראשון וקיבלתי רשימת המטפלים באזור השרון. מה אני עושה הלאה? אין לי המלצות מאנשים אחרים. הבנתי שאני צריכה פסיכולוג קליני. לפי איזה קריטריונים לבחור? איזה שאלות לשאול? לגבי מין המטפל גם יש לי בעיה. יותר קל לי להיפתח לגבר, אבל אני מפחדת ממשיכה מינית.
תשובה
אם אין לך כל אפשרות לקבל המלצה לא נותר הרבה ברירה. בחרי מישהו שגר קרוב אליך וקבעי פגישה. נסי להיות פתוחה אבל קשובה האם זה האדם שמתאים לך. רמזים לכך אולי תקבלי אפילו בשיחת הטלפון. לגבי גבר או אישה בטיפול, קשה לתת לך המלצה, תצטרכי לסמוך על האינטואיציה שלך. אני מצרף קישור למאמר קצר עם עובדות על הפניה לטיפול.http://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

העברה למטפל
האם העברה למטפל נגמרת כאשר מבינים את המקור לה. פשוט העברה הזו "קורעת" לי את הצורה.ודי עייפתי ממנה.
תשובה
העברה איננה אשליה. היא מבוססת על קשר אמיתי עם המטפל או עם כל אדם אחר שמעורר תחושות העברה, אלא שהתחושות הללו ניזונות מקשר קדום, למשל להורים או לאנשים קרובים אחרים. לפיכך מודעות להעברה אינה מבטלת אותה אלא רק גורמת להבנה רבה יותר של מקורות העניין. זה עשוי לעזור כחומר גלם לטיפול כי פעמים רבות הבעיות הבין אישיות בהם עוסקים בטיפול קשורים לאותם יחסים היסטוריים עם דמויות קרובות שהופנמו פנימה ומעוררות ציפיות ומשאלות בכל קשר משמעותי חדש שנוצר, כולל עם הפסיכולוג.

להפסיק או לא להפסיק?
אני מטופל אצל פסיכולוגית כבר שמונה חודשים. בחודשיים האחרונים עברתי מפעם בשבוע לפעם בשבועיים עקב לחץ כספי. אני עדיין נמצא בלחץ כספי גדול ולמען האמת לא בטוח שהטיפול כרגע שווה את זה. בהתחלה, הגעתי כי הרגשתי תקוע בחיים ומתוסכל. בינתיים התחלתי ללמוד (מה שגוזל את מרבית כספי) וכרגע אני לא מרגיש שאני ממש צריך את זה. כלומר, עדין נחמד לדבר עם מישהו אבל זה לא כאילו שזה בוער ושאני לא אוכל בלעדי זה.
היו היבטים בחיי שהטיפול עזר לי בהם, או עזר לי להתמודד איתם קצת יותר טוב, אבל הבעיות הבסיסיות שלי לא נפתרו, ואני לא יודע אם הן ייפתרו. אני מכיר אנשים שהלכו שנים לפסיכולוגים ועדיין לא נפתרו להם כל הבעיות.
וזה מוביל אותי לשאלה שלי: איך יודעים מתי להפסיק? הרי אף פעם אתה לא מגיע למצב שהכל נפלא והכל ורוד, נכון? תמיד תהיה לך סיבה ללכת ולשפוך את הלב על משהו כזה או אחר.
הפסיכולוגית אומרת שלדעתה זה לא נכון לעשות עכשיו הפסקה כי אנחנו "בתוך תהליך". אני חייב לומר שאני לא מרגיש את התהליך. בכלל, קשה לי מאוד עם דפוס הטיפול הזה. לשבת ולדבר ולדבר. אני לא התרגלתי לזה גם אחרי שמונה חודשים. זה משהו שקשה לכמת אם הוא עוזר או לא עוזר. זה לא כמו תרופה נגד כאבים.
אז אני תוהה אם להפסיק. זה לא ממש בוער לי להמשיך כרגע, ואני מנסה לצמצם הוצאות. מה עושים?
תשובה
אולי כדאי לעשות הפרדה בין השאלה העקרונית האם אתה רוצה וצריך טיפול פסיכולוגי לבין התחושה שהטיפול הנוכחי יעיל או לא יעיל עבורך. לפי מה שאתה מתאר התשובה לשאלה הזו קצת מורכבת. די ברור שיש לך רצון בטיפול אבל שאינך מרגיש מספיק מעורב ומספיק נעזר. יתכן שזה נובע מסיבות הקשורות אליך, לקושי להתחבר, לקושי לקבל עזרה או דברים דומים, יתכן שזה נובע מסיבות הקשורות לטיפול עצמו, למטפלת, לכימיה איתה וכו', וכמובן שילוב בין השניים. כדי לדבר על זה בצורה גלויה ולהגיע להחלטה מה עליך לעשות. יש לי הרגשה שלא תוכל להגיע להחלטה שאתה ממש שלם איתה בכל מקרה.

שאלה
אני לוקחת כדורים נגד חרדה ובנוסף טיפלתי טיפול פסיכולוגי כ 9 חודשים את הכדורים התחלתי לקחת לפני חודשיים. לפני בערך 3 חודשים כשהייתי חוזרת מהטיפול הפסיכולוגי הייתי מרגישה רע. תופעות היו חוזרות אלי וגם שחזור השיחות במשך שבוע עד הטיפול הבא. סיפרתי זאת לפסיכולוגית והיא אמרה לי שאם זה עושה לי רע עדיף לא להגיע.
ניסתי שוב, דבר לא השתנה. עדין הייתי מרגישה רע וזה כולל ירידת כוחות ובא לי רק לישון לפחות יומיים שלושה כלומר זה דרדר את מצבי פניתי למטפלת אחרת (בבית חולים אברבנאל).
הגעתי לפגישה אחת היא מומחית לחרדות בפגישה היה הכל בסדר אך כשחזרתי הביתה אותם תופעות היו לי הרגשתי רע (יש לציין שמהמעבר לפסיכולוגית הראשונה אל השנייה לא הגעתי לשיחות במשך חודש והרגשתי טוב והתחלתי להפעיל את עצמי).
מה דעתך? האם שיחות הן לא בשבילי הרי אתם ממליצים שהטיפול הכי טוב או שיחות וכדורים. האם להפסיק את השיחות כי דבר שעושה ההפך וגרוע הרי אין צורך ללכת אליו? למרות שחשוב לי היה להיות במעקב כי רק התחלתי את הטיפול ורציתי גם עידוד ממישהו מוסמך מחכה לתשובות.
תשובה
אין אדם ש"שיחות הן לא בשבילו", את מתארת תופעה שהיא פסיכולוגית בסופו של דבר ולא קשורה ליעילות התרופות או הטיפול הפסיכולוגי. ברור שכדאי לטפל בסימפטום ולנסות לשפר את המצב כדאי שתוכלי לטפל בעצמך נוצר כאן מעגל סגור שחייבים לפרוץ אותו. את מסתובבת בתוך מצב לא טוב ולמעשה סובל מנסיבות בהן את לא יכולה לקבל טיפול מלא ונכון. "המלחמה" שלך כעת צריכה להיות לדעתי כדי שתוכלי להישאר בטיפול ולהיעזר.

איך שוכחים
אני לוקחת כחודשיים כדור רסיטל. זה עוזר אך יש לי עדין את הבעיה שכל הזמן אני נזכרת במה שהפסיכולוגית שלי היתה מדברת איתי על תופעות של החרדות שהיו לי. למשל: בא לי להתעלף חושבת שעומדת למות בחילות וכו'. מה לעשות כדי לשכוח כי הכדור עוזר אך המחשבות חוזרות. יש לציין שאני כבר לא בטיפול פסיכולוגי כי השיחות רק דרדרו את מצבי.
תשובה
אי אפשר לשכוח וגם אין צורך. הכדורים מטפלים בעוצמת הסימפטומים אך חרדות הן לא רק תופעה גופנית ולכן הטיפול הפסיכולוגי נחוץ. לפי מה שאת מתארת את זקוקה גם לטיפול פסיכולוגי. אם הטיפול בו היית לא התאים לך חפשי לך איש מקצוע אחר, אבל אין טעם לטמון את הראש בחול. קורה לך משהו וצריך להתמודד איתו באומץ בצורה ישירה ולא על ידי בריחה.

משיכה לפסיכולוגית
פשוט פדיחה!!! אני לא לסבית ומשום מה אני מרגישה משיכה לפסיכולוגית שלי ומעבר לכך אני מדמיינת אותנו ביחסים ביחד. לו זה היה פסיכולוג הייתי מרגישה יותר נוח לדבר איתו על כל הנושא של התאהבות בפסיכולוג אבל מדובר בפסיכולוגית וזה ממש מביך להעלות את הנושא. לפעמים אני מרגישה שפשוט בה לי שתשבור את כל כללי האתיקה וש……….
תשובה
מה שקורה לך הוא טבעי לחלוטין בלי קשר לנטייתך המינית.
הוא טבעי בשני מובנים. האחד הוא תהליך ה"העברה" בו את מרגישה רגשות עזים כלפי המטפלת שלך, וכאן לא משנה אם מדובר בגבר או אישה, התופעה נפוצה, קיימת ומוכרת ועשויה אף לעזור להתפתחות הטיפול. במובן השני, משיכה לבן המין הזה גם היא תופעה נורמאלית שקיימת אצל כל בני האדם, אלא שרוב האנשים אינם מכירים בחלק זה אשר בתוכם. אפשר להיות הטרוסקסואל ובכל זאת להימשך לאותו בן מין.
אני מבין את הקושי שלך לשתף את הפסיכולוגית באופן מלא במה שקורה לך. אולי תוכלי בכל זאת לספר משהו מזה, למשל על הקשר החזק שאת מרגישה, מבלי להתמודד מייד עם הסיפור המלא. לפי האופן שהדברים יתקדמו תוכלי לראות אם את יכולה לחשוף יותר.
למעשה הסיפור המלא לא נמצא בהכרח בטיפול ואולי יש משהו חשוב שאת יכולה ללמוד על עצמך ועל החיים שלך דרך מה שקורה לך בקשר עם הפסיכולוגית שלך.

אחריות של פסיכולוג
אם קורה במסגרת הטיפול שלי, שאני יוצאת נסערת בצורה חריגה, או בוכה מאוד מפגישה (ממש לא קורה הרבה). האם מקובל שהפסיכולוג יתקשר לשאול מה שלומי, או שלפחות יציע שאתקשר אליו אם ימשיך להיות לי קשה?
משאלתי ברור שאצלי זה לא קורה. זה גורם לי להרגיש נורא "נטושה" עד הפגישה הבאה. לדעתי צריכה להיות כאן איזו אחריות של המטפל, למרות שהפגישה מסתיימת אחרי 50 דקות.
אדגיש שוב שבדרך כלל אני לא זקוקה לקשר איתו בין הפגישות, אלא במקרים מיוחדים ונדירים.
תשובה
ברוב המקרים הפסיכולוג לא יתקשר אבל ישנה בד"כ אפשרות להתקשר אליו.
הסיבה העיקרית לא להתקשר למטופל היא שזה לא רק ביטוי לתשומת לב אלא יכול להיות גם חדירה לפרטיות והתערבות בטיפול באופן שאינו ניתן להבנה ושליטה מראש. זה לא ברור מאליו מתי המטופל רוצה שהפסיכולוג יתקשר ומתי לא. עדיף לדעתי לקבוע בחוזה הטיפולי שבמידה ויש צורך או נוצר צורך המטופל יכול ליצור קשר ובמידת הצורך והאפשר גם להיפגש שוב באותו שבוע. עדיין כמובן ישנם מצבים שהפסיכולוג ייקח את היוזמה ויחליט להתקשר אך אלו מצבים נדירים למדי. הטיפול שייך למטופל והוא זה שאמור לקבל את ההחלטה האם הוא רוצה ליצור קשר ולדבר עם הפסיכולוג מחוץ למסגרת הפגישות הקבועה, או לא.

חיפוש מטפל
אני רוצה להתחיל טיפול. מאחר ויש לי בעיות כלכליות אני רוצה ללכת לטיפול במסגרת קופת החולים. אבל אין לי שמץ של מושג איך לבחור פסיכולוג מתוך הרשימה. לפני כ6 שנים הלכתי לטיפול (גם הוא היה ממומן בחלקו) אצל פסיכולוגית שמאוד לא התאימה לי ולא הייתה מאוד מקצועית (הפגישות לא התחילו בזמן, שמעתי את המטופל שלפני, היא ענתה לטלפון מסוכן הנסיעות שלה באמצע פגישה, וכו'), והפסקתי מהר מאוד את הטיפול. איך ממזערים את הסיכוי למפגש עם פסיכולוג לא טוב או לא מתאים?? אני לא רוצה לחכות אחר כך עוד 6 שנים. תודה רבה.
תשובה
הטוב ביותר הוא לקבל המלצה ממישהו שהיה בטיפול כזה. אם אינך מכירה נסי לקבל המלצה מרופא המשפחה שלך או התקשרי לצוות בריאות הנפש במרכז מכבי באזורך, הסבירי את הבעיה שהיתה לך בעבר ובקשי מהם לעזור לך לאתר מטפל מתאים.