פרופ' אורן קפלן

מאמר זה מבוסס על כתבתו של פרופ' אורן קפלן שפורסמה במדור השיווק של דה-מרקר בשיתוף איגוד השיווק הישראלי

התקופה האחרונה מאופיינת בדיונים ציבוריים רחבים על תפקיד הרגולטור בפיקוח על התחרות החופשית בשוק. ספר החוקים של ישראל הוא מהמתקדמים בעולם בתחומים רבים, אך רמת הציות לחוק ורמת אכיפת החוק בישראל מצויות בפער עצום ממנו.

עולם השיווק והפרסום יוצר לא-פעם שאלות אתיות וחברתיות – עד כמה מותר ולגיטימי לקדם מוצרים שיביאו אנשים לצרוך יותר ממה שאינם צריכים, לצרוך מוצרים ושירותים שאינם מיטיבים עימם ולעתים אף מזיקים להם, לשלם יותר ממה שראוי לשלם תמורת תועלות שעצם קיומם מוטל בספק (ראו למשל את הכתבה שפרסמנו לפני מספר שבועות: "למה אנחנו לא קונים את מה שיעשה לנו טוב?"). במאמר הנוכחי נעסוק בתופעת העישון ובקד"מ מתחת ומעל לקו הקשורים לתחום זה, הן אלו אשר מעודדים עישון והן אלו שמתריעים בפניו. כמובן שמדוגמה זו בתחום העישון ניתן להסיק מהפרט אל הכלל בתחומים רבים נוספים.

עישון גורם נזק בריאותי למעשן האקטיבי ולמעשן הפאסיבי כאחד. תפקידה הבסיסי ביותר של מדינה הוא להגן על תושביה, או באופן יותר ספציפי למקרה הנוכחי – להגן על בריאות הציבור בכלל, תוך מתן מענה מובחן לצרכיהם השונים של המעשנים האקטיביים והמעשנים הפאסיביים. לצורך כך חוקק בישראל חוק שאוסר על עישון במקומות ציבוריים ומציב מגבלות חמורות על פרסום סיגריות ופיתוי הציבור לעשן.

את התמונה הבאה צילמתי השבוע בנקודת הבידוק של שדה התעופה באילת השייך לרשות שדות התעופה – דהיינו לליבת השירות הציבורי. בשדה התעופה קיים "חדר עישון" בו יכולים אלו שאינם מסוגלים להחזיק מעמד בלי סיגריה אפילו בזמן הקצר שנדרש לעבור באילת מתהליך הבידוק ועד לעליה למטוס. מיקומו של חדר העישון הינו באזור כה בולט עד שהוא מעורר תהיות על עצם קיומו. אך מה שתפס את עיני והפתיע אותי לרגע היתה כרזה אשר ממוקמת מעל חדר העישון – לרגע חשבתי שמדובר בכרזת פרסומת בתשלום מטעם איגוד חברות הטבק, שכן היא כוללת תמונות של אנשים מעשנים בהנאה, כמו מזמינה ומפתה את קהל הנוסעים להיכנס לחדר ולעשן, אולי כפי שאילת כולה מהווה פיתוי של הנאות וחופש עבור התייר המבקר בה. אין ספק, שגם אם לא זו היתה "כוונת המשורר", מדובר בגישה הפוכה מהתראות הנזק הבריאותי שמחייב משרד הבריאות להציב על גבי קופסאות הסיגריות והפרסומות.

ישנם דברים שלא ניתן לומר באופן ישיר. לעיתים כי השומע אינו מוכן לשמוע אותם, לעיתים כי החוקים הפורמאליים או "הבלתי כתובים" של החברה אינם מתירים זאת (כך הוא כמובן "התוכן השיווקי" שמפיץ מסר בקונטקסט סמוי שאינו מעורר את פעמוני האזעקה של הצרכן כנגד מניפולציה פרסומית).

עישון, עבור מי שמעשן, הינו הנאה, הרגל או הכרח, או כל שילוב אחר ביניהם. עישון הוא תופעה עתיקת יומין בהיסטוריה האנושית, ואולי כאשר תוחלת החיים היתה כ-40 שנה ויכולתה של הרפואה לאבחן מחלות היתה נמוכה, נזקי העישון לא היו משמעותיים לעומת חוליי העולם האחרים. כאשר מישהו רמז פעם לזיגמונד פרויד שעישון הסיגרים שלו עשוי להתקשר למניעים פאליים לא-מודעים, הוא השיב שלפעמים "סיגר הוא רק סיגר". פרויד הרופא הנוירולוג לא ידע אז עדיין שלמעשה סיגר הוא לחלוטין לא רק סיגר – הרפואה המודרנית רואה בו גורם משמעותי לחולי באוכלוסיה וקיצור תוחלת חיים. לפיכך יש מקום לתהייה כיצד יתכן שעדיין כה רבים מאיתנו עדיין מעשנים, ובמיוחד צעירים מתחת גיל 40 שכבר נולדו בתקופה שבה נזקי העישון היו ידועים.

הבעיה היא כמובן שעישון אינו פוגע רק במעשן עצמו, אלא גם בסביבתו – בבני המשפחה שסביבו, בחבריו לעבודה, ובאוכלוסיה הכללית ברחוב שאותה הוא פוגש (וכמובן כלכלית בחברה כולה בגלל נטל החולי והכאב הנפשי שכרוך בנזקי העישון). רבות נכתב כבר על התחום, לכן אבחר להתמקד רק בשני היבטים ספציפיים של העישון. הם מעניינים וחשובים בפני עצמם, אך יותר מכך עשויים להדגים כיצד ניתן לנתח ולהבין התנהגות צרכנים אנושית מזוויות סמויות מהעין שאינן מודעות.

ארגון הבריאות העולמי הכריז לפני מספר שנים על ה"דיכאון" כמחלה הרפואית החמורה ביותר של המאה ה-21. במידה ולא יחול שינוי באופן הטיפול במצב, עד שנת 2030 יהפוך הדיכאון למקצר תוחלת החיים המשמעותי ביותר בעולם, אף יותר ממחלות לב וסרטן. תופעה זו קשורה בעיקר לכך שמצב נפשי משפיע על המערכת החיסונית של הגוף, וכך אנשים הסובלים מדיכאון ומצבים נפשיים קשים אחרים פגיעים יותר למחלות וגופם מתקשה להשתקם (צר המקום מלהסביר תופעות אלו באופן נרחב, ניתן לקרוא על כך בהרחבה במאמר סקירה שלי על "פסיכולוגיה חיובית").

וכאן ניכנס העישון לסיפור – המיתוס הנפוץ לגבי עישון הוא שהעישון ממכר בשל רכיב ההנאה שבו. אכן יש מעשנים מסויימים שרואים בעישון מקור להנאה, אך דווקא הם אינם הרוב. למרבית הפלא, הם גם אינם בהכרח "המכורים" לעישון, למשל, הם עשויים לעשן להנאתם אחרי ארוחה או קפה, אך לא יחושו בהכרח קושי להפסיק לעשן למשך ימים לאחר מכן, או במהלך שבת במידה והם דתיים שאינם מעשנים בסופי שבוע. "התמכרות" משמעה קושי להפסיק לעשן ברציפות בשל תסמונת גמילה וכאן מגיע הקישור של העישון לממצאי הדיכאון של ארגון הבריאות העולמי. מסתבר שבסיגריות יש כנראה חומר נוגד דיכאון ולמעשה חלק מהמעשנים סיגלו לעצמם מעין טיפול מונע כנגד דיכאון וחרדה באמצעות הסיגריות. באופן סוגסטיבי הופכת עם הזמן הסיגריה גם לסוג של קמע נגד דיכאון וחרדה, וכך נוצר מעגל קסמים של עישון כרוני. כנראה שלא במקרה הטיפול התרופתי היעיל נגד עישון הוא בתרופות ממשפחה שבה משתמשים לטיפול רפואי כנגד דיכאון וחרדה (פרוזאק, ציפרלקס ודומיהן).

ומההתמכרות לעישון להתמכרות לצריכה בת ימנו – תיאוריות רבות עוסקות כיום במאפייני תרבות הצריכה המודרנית ובמידה בה ה"שופינג" מהווה התנהגות להפגת שיעמום ודיכאון. מסע הקניות הכרוני, כמו גם עישון הסיגריות, מביא להנאה זמנית, אך מחירו בטווח הארוך יקר לאין שיעור. ההתמודדות האסטרטגית והחזיתית של חברה מודרנית צריכה לפיכך להיות אל מול הדיכאון, ולא מול תופעות לוואי שלו כמו עישון. הניסיון של גורמי ממשל להפעיל קמפיינים של הפחדה פרסומית כנגד עישון נדונים לכישלון מראש, כיוון שהפחד בפני הסרטן נמוך מהפחד בפני הדיכאון. מאחורי רוב התופעות שמדינה מעוניינת למגר על ידי הפחדה – תאונות דרכים, הימנעות מבדיקות רפואיות, עישון, אלכוהוליזם, העלמות מס, היעדר חיסכון לפנסיה – עומדים גורמים פסיכולוגיים לא-מודעים שחוסמים את יעילותו של הקמפיין לשינוי התנהגות הציבור. לכאורה בתחושת חוסר אונים זו יכולנו לסיים את ענייננו, אך כאן מגיע ההיבט השני, שעליו יש דווקא לחברה ולרגולציה שליטה רבה בהרבה, כולל אפשרות להגיע להישגים בצמצום תופעת העישון. התנהגות צרכנים, ואנשים בכלל, אינם פועלים ב"שחור ולבן" כך שהפחתה משמעותית של עישון עשויה לתרום לבריאות הציבור, גם אם אינה מפסיקה את הרצון או הנטייה לעשן לחלוטין. ניסיון בינלאומי מצטבר מראה שמודעות פרטים לגבי נזקי העישון יעילה פחות בהפחתת עישון אל מול הטלת מגבלות פיזיות שמונעות עישון. כך למשל, איסור העישון בשבת לדתיים, איסור העישון במקומות ציבוריים ובמקומות עבודה, איסור עישון במסעדות, במטוסים, בשדות תעופה, יעילים בהרבה מכל קמפיין מודעות לנזקי העישון.

בישראל קיים כבר כ-30 שנה חוק האוסר עישון במקומות ציבוריים, אך הוראות החוק תוקנו והוחמרו בעשור האחרון. כך לדוגמה אין לעשן במסעדות ובתי קפה, למעט באזור מופרד ומצומצם במקום. בתקופה הראשונה לאחר התיקון האמור היתה הקפדה יחסית למניעת עישון בבתי קפה, אך תוך מספר חודשים, לאחר שהסתבר שאין כמעט אכיפה לאיסור העישון, הפכו מרפסות בתי הקפה לאזור העישון המוגדר, פעמים רבות בשטח גדול בהרבה מהיקף המקום שהוגדר לכך בחוק, ותוך הפרעה ישירה ובוטה ללקוחות שאינם מעשנים. התוצאה הינה שמי שאינו מעוניין בעישון פאסיבי נאלץ להסתגר בתוך ארבע קירות של חדר פנימי מבודד בבית הקפה או המסעדה – בדיוק ההיפך מכוונת המחוקק המקורית לצמצם את קבוצת המעשנים למתחם מוגדר ומוגבל שאינו פוגע באחרים, ומעודד אותם להפחית עישון ואת הפגיעה העצמית בהם.

במדינות מסוימות בעולם קיימת אכיפה נוקשה וחמורה כנגד עישון במרחב הציבורי. מלקום גלדוול, עיתונאי הניו-יורקר שתיאר את תופעת העישון באופן מרתק, טען שממשלות מעדיפות להימנע מהפעלת רגולציה כנגד עישון ולא להתעמת עם לוביסטים ובעלי ההון של תעשיית הטבק. הן מעדיפות לייצר מודעות צרכנית לנזקי העישון בעזרת תקציבי פרסום, שלמרבה הצער בעלי משמעות ואפקטיביות נמוכים בהרבה מיעילות האכיפה והרגולציה. מחקרים מצטברים מכל העולם מראים שהגבלת האפשרות לעשן במקומות ציבוריים מביאה לתוצאות משמעותיות בהרבה מקמפיינים. במונחי השיווק אפשר לומר שפעילות שיווקית "מתחת לקו" יעילה במקרה הזה, וכנראה באופן כללי, ליצירת שינוי התנהגות צרכני, יותר מגישה "מעל הקו".

יפה תעשה רשות שדות התעופה אם במקום תמונות של אנשים הצורכים סיגריות בהנאה, תחליף את השילוט מעל חדר העישון בשדה התעופה באילת באותן הזהרות ברורות של משרד הבריאות על סכנות העישון. אולי אפשר אף לנקוט בצעד יותר דרסטי ולשקול את ביטול חדר העישון לחלוטין בשדה התעופה הקטנטן הזה, או לפחות להזיזו למקום צדדי ופחות מעודד צריכת סיגריות. האופן בו מוצבת כעת "פרסומת" העישון והמיקום המזמין של חדר העישון מעודדים התנהגות שהעולם כולו מנסה למגר כנגד עישון.

לסיכום, מקורות התנהגות הצרכן נובעים לא פעם מגורמים לא-מודעים. התעלמות מגורמים אלו עלולה לגרום לבזבוז משאבים בניסיונות לשנות או לגעת בגורמים המצויים על פני השטח ושאינם בהכרח משפיעים על ההתנהגות. במקביל, גישה התנהגותית "מתחת לקו" המבוססת על הקניית הרגלים וריטואלים תוך תגמול חיובי ושלילי רלוונטי, עשויה להביא לשינוי, גם אם עמדות וגורמים פסיכולוגיים פנים-נפשיים אינם מקבלים דרכם התייחסות משמעותית.

קריאה מומלצת:

Middlestadt, S.E. el al. (2011). The Combined Effect of Behavioral Intention and Exposure to a Smoke-free Air Law on Taking Measures to Quit Smoking. Health Promotion Practice (In Press).

The post הפיתוי אסור, העישון מותר – תפקיד הרגולטור כמשווק מתחת לקו בקידום האינטרס הציבורי appeared first on PSY.

פרופ' אורן קפלן

מאמר זה מבוסס על כתבתו של פרופ' אורן קפלן שפורסמה במדור השיווק של דה-מרקר בשיתוף איגוד השיווק הישראלי

כמה רומנטיות היו מילותיה של נעמי שמר: "הדואר בא היום, באוטו האדום, ולי נתן מכתב קטן, מכתב עם בול…". איזה כיף היה להמתין למעטפה או לגלויה המבויילת שמגיעה בכתב יד מאי-שם. אין פלא שהדואר האלקטרוני הפך במהרה לכלי העבודה והתקשורת הפופולארי ביותר בעולם המודרני. מגמות שונות כמו פעילותן הענפה של הרשתות החברתיות, כניסתם של הטלפונים החכמים, והפס הרחב והאלחוטי הזמין בכל מקום, הפכו את ההודעות האלקטרונית לענף חקלאות מניב עם סחורה טרייה בגידול רב שנתי המהווה מזון בסיס בכל בית. אך כמו הצמח "אודרי 2" בסרט "חנות קטנה ומטריפה", התחביב הקטן גדל למימדים מפלצתיים המאיימים על כל חלקה טובה. הדואר האלקטרוני הופך לאיטו למעמסה, לסוס טרויאני שנכנס ללב הפעילות הארגונית והאישית, ומשבש אותה.

אבל האם אי אפשר לומר את אותו הדבר על אוכל ואכילה? שיעור השמנת היתר בקרב אוכלוסיית העולם המערבי מסכנת את קיומו, אולם באותה מידה, עדיין יש בעולם אוכלוסיות המצויות בסכנת היכחדות בשל חסך במזון בסיסי. מכאן שקשה להאשים את האובייקט, ואולי כדאי להישיר מבט אל עיני הצרכן, המשתמש באופן קלוקל במתנות השפע של תקופתנו.

אך החסך והעודף קשורים זה לזה בעבותות. הנטייה לאכילת יתר מקורה בשנים של אבולוציה שהרגילו את האדם להרבות באכילה פן יחסר לאחר מכן. יתכן שדפי היסטוריה שכוללים פחות רעב ומצוקה היו מייצרים אוכלוסיה פחות גרגרנית למזון. נטיית צריכת היתר והקושי לדחות סיפוקים, הם תכונות אנושיות טבעיות. לכן השאלה שמציבה כיום סוגיות הקיימות (sustainability) אינה רק איך להתאפק, אלא כיצד לצרוך בצורה נבונה, כדי להשתמש במשאבים העומדים לרשותנו בצורה נבונה יותר, תוך פיתוח בר-קיימא לעתידנו ולעתיד הדורות הבאים.

האם ההקדמה על קיימות אינה מוגזמת לתופעה פשוטה ולא מזיקה כמו זמינות מלאה ומוחלטת להודעות דואר אלקטרוניות? לאנשים רבים ולעובדים רבים מדובר באחת ממקורות בזבוז המשאבים החמורה והמסוכנת ביותר, שמונעת מימוש פוטנציאל ומפחיתה ביצועים. כוונתי כמובן למשאב הזמן, אותו, יש אומרים, לא ניתן לבזבז, כי הוא חולף בכל מקרה, אך את השימושים בו אפשר ללא ספק לכוון לתועלות אישיות וארגוניות משמעותיות בהרבה.

כדי להמחיש את היקף התופעה אדגים אותם בכמה מספרים סטטיסטיים: בשנת 1997 נשלחו בעולם כ-100 מליון הודעות דואר אלקטרוני ביום. מספרם כיום מוערך בכ-400 מיליארד הודעות ליום, דהיינו, מעל 100 הודעות ממוצעות לכל אדם על פני כדור הארץ המסוגל להקליד על מחשב. לא מפתיע לפיכך, שעובד ממוצע בארצות הברית מקבל כיום כ-150 הודעות אלקטרוניות ביום, ועלול לבזבז כשעתיים וחצי בטיפול בהן. הסטטיסטיקה מורה גם על עובדים רבים המקבלים מאות ואף אלפי הודעות מייל ביום. מעל 60% מהעובדים בארה"ב מדווחים שלכל היותר שעתיים מתוך זמן העירות שלהם הם מנותקים לחלוטין מתקשורת אלקטרונית. כמעט כל משתמש אינטרנט מכיר את החוויה המתסכלת שאחרי שעות רבות המוקדשות למיון וטיפול בהודעות הדואר הנכנס, נוצרת תחושת סיפוק רגעית, כדי לגלות שלמעשה… העבודה המהותית עצמה עוד לא החלה. מחקר שפורסם לאחרונה מצא שעבודה המתבצעת על רקע פעילות מקוונת של דואר אלקטרוני גורמת להפרעות חמורות ברצף העבודה ומאיטה את העבודה בשליש. הממצאים מורים על כך שקיימת תופעת "התמכרות לדואר אלקטרוני" בקרב כ-15% מהעובדים במקומות העבודה שנדגמו.

בעולם הפסיכיאטריה קיים כיום ויכוח נוקב האם יש להכניס תופעות של התמכרות לאינטרנט למהדורה הבאה של ה-DSM, שהוא ספר האבחנות הפסיכיאטריות. עם זאת, גם ללא החלטה פורמאלית, קיימת הסכמה גורפת ששימוש יתר באינטרנט יכול לגרום לשיבושים חמורים בתפקוד התקין היומיומי של אוכלוסיה נורמטיבית, צעירים ומבוגרים כאחד. הדואר האלקטרוני יוצר פיתוי דינאמי לעקוב אחריו בשל מגוון גורמים, למשל, התחושה החיובית מכניסתה של הודעה לתיבת הדואר הנכנס ("אני קשור לעולם", "מישהו מחפש אותי"), הסקרנות לבדוק את תוכן ההודעה, הדחף להשיב להודעה בזמינות מיידית, וכו'.

בשנות ה-60 התקיים בסטנפורד מחקר משעשע, אך נוגע ללב, שבו הציב חוקר פיסת ממתק דביק של מרשמלו בפני ילדים צעירים, והציע להם שתמורת התאפקות של כמה דקות בפני הממתק בזמן שהוא יוצא מהחדר, הוא יספק להם חתיכה נוספת של מרשמלו עם חזרתו לאחר מכן. רוב הילדים לא הצליחו לעמוד במשימה, אך חשוב מכך, ניתן היה לחזות מדדים שונים של הצלחה בחיים של ילדים אלו על פי מידת השליטה העצמית שהצליחו להפגין אל מול הממתק. פרטים על המחקר ניתן לקרוא כאן, ואף לראות שחזור של הניסוי כאן. אין ספק שבימינו ישנו ממתק דביק לא פחות, לילדים ולמבוגרים, המכונה "דואר אלקטרוני". כמובן שיש לו כיום הרחבה לאפשרויות נוספות כמו פייסבוק, טוויטר ושאר מיני תופין של רשתות חברתיות, אך באופן כללי אנו נחשפים יותר ויותר לתופעה של התמכרות לאינטרנט ולאמצעי התקשורת החדשים. ה"סמארטפון" אינו רק חכם מבחינת תכונותיו, הוא גם מתוחכם כמו סוס טרויאני שחודר לתוך שגרת היום-יום שלנו, ומחסל בעקביות שאריות של אפקטיביות בעבודה, בפנאי, בחברה ובמשפחה, שעוד נותרה לנו פה ושם. באנגלית כונתה תופעה זו Emailoholism, ואפשר בהחלט לתרגמה לעברית כ–דוא"לוהיזם. כפי שעיניכם רואות, הרי שהעברית מתוחכמת יותר מהאנגלית בתחום זה, כמו שהישראלים הם שיאני העולם בבזבוז זמן אלקטרוני – ב"דואלהיזם" חבויה הדואליות שיש לנו כלפי הדואר האלקטרוני – הרי זה כל כך כיף לקבל מכתב ולהתכתב, אבל לכל הרוחות – צריך גם קצת זמן לדברים אחרים, וכמובן המילה "אלוהים" שנמצאת בביטוי זה, והרי כבר נאמר שאלוהים שנמצא בפרטים הקטנים, ומה כמו הודעת מייל לענות על קריטריון זה.

כיצד נגמלים מההתמכרות, או כפי שנוכל לכנותה בהקשר הנוכחי, "eתמכרות"? בעולם ההתמכרויות ניתן לזהות שתי תסמונות גמילה נפוצות. האחת היא "הסתגלות", דהיינו שאותה כמות קודמת של החומר הממכר אינה מספיקה עוד לאקסטזה ולהרגשת שיא כמו ממקודם. השניה היא תסמונת גמילה – אותו "קריז" מפורסם בשיח הציבורי המאפיין מכורים לסמים.ישנן תופעות שכדי להיגמל מהן, נדרשת "התייבשות" מוחלטת, כמו למשל בשימוש בחלק מהסמים. לעומת זאת, ישנם תחומים, כמו למשל ב"אכילת יתר" שלגביהם אין אפשרות להפסיק לחלוטין את ההתנהגות, ולפיכך יש לגבש אורח חיים בריא יותר שבו יש שימוש מאוזן יותר בהתנהגות המופרזת. נראה שהדואר האלקטרוני מצוי בקטגורית הדיאטה מאוכל, ולא בהפסקה מוחלטת. בכל העולם קמו מדריכים, מאמנים וקורסים המלמדים אנשים לנהל בצורה טובה יותר את הזמן ואת התקשורת האלקטרונית שלהם עם העולם. כמו בדיאטה, כך מומלץ למכורי הדוא"ל לרכז את פעילותם סביב שעות קבועות ובמספר פעמים שידוע מראש. דווקא הטלפונים החכמים יכולים לעזור בטיפול בהתמכרות, שכן ממשק ההודעות שלו הוא פחות נוח מזה של המחשב, מה שמחייב מענה קצר ותמציתי, מה שגם עשוי להרגיל את מקבל המסר להתנסח בקצרה. אליה וקוץ בה, שכן הטלפון הנייד זמין באופן אינטנסיבי יותר מהמחשב, ולפיכך עלול להיות "דביק" יותר מבחינת תופעת ההתמכרות שהוא יוצר.

הערכות בכל העולם מנבאות שהמצב לא ימשך באופן כזה במשך שנים. עובדים רבים מדווחים על השתעבדות לדואר האלקטרוני וכמהים על שיטה שתעצור את הספירלה הבלתי נגמרת של זמינות תמידית לתקשורת שיוצרת עוד ועוד הודעות ומשיכה התמכרותית למענה, וחוזר חלילה. ארגונים עסקיים רבים, כמו למשל IBM, מעודד שימוש בפורטל הארגוני ואי שימוש במיילים, ולמעשה ישנם אנשים רבים שמתחילים להילחם בתופעת דיוור היתר האלקטרוני. כמו בכל טרנד מותגי, יתכן שדווקא רוח דברים שיווקי יהפוך את השימוש בדואר האלקטרוני לאנכרוניסטי, "לא בסטייל", כך שאל תופתעו לשמוע בקרוב סיסמאות אגרסיביות כמו זו של המשרד לאיכות הסביבה מלפני כ-15 שנה "זבל מי שמלכלך", או בהתאמה לתקופתנו, הוא ישלח לדואר הזבל".

האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה עומלת כבר כמה שנים על הגרסה החמישית של ה-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות הנפוץ בעולם, ובתוכו צפויה להופיע כנראה באופן רשמי וסופי אבחנה של התמכרות לאינטרנט, שאחת מתת-קטגוריותיה תהיה כנראה ההתמכרות האובססיבית לדואר אלקטרוני. אמנם יש עדיין ויכוח בעולם הפסיכיאטרי על המידה והאופן שבהם צריך להגדיר את ההפרעה הפסיכיאטרית החדשה, אך כנראה שאין ספק שישנם אנשים רבים הסובלים ממנה, ונפגעים בתפקודם האישי, החברתי והתעסוקתי בשל כך. מעניין לציין שמידע רב בנושא זה זורם ממדינות אסיה כמו דרום קוריאה וסין, שבהם ישנו שיעור גבוה יחסית של "מכורים" לאינטרנט, וממשלות מדינות אלו רואים בתופעה איום משמעותי לבריאות הנפש של האוכלוסייה. ביטול הנגישות של אוכלוסיית סין לפייסבוק קשורה כנראה יותר לחשש ממרד חברתי כפי שהתרחש במדינות ערב השונות מאשר לבריאות הנפשית של הנוער הסיני, אך יכולה להמחיש את העוצמה שמיוחסת למערכות האינטראקציה של הדואר האלקטרוני והרשתות החברתיות בתקופתנו. אין צורך לבצע דיאטת רעב לדואר אלקטרוני, אך בהחלט נדרש מארגונים ופרטים בעידן הדיגיטלי ליצור הרגלים חדשים לעבודה עם האמצעים האלקטרוניים שיוצרים חיות ואנרגיה בין אנשים, כדי להביא לשימוש מעצים וחיובי בהם, ולהימנע מסיכונים ובזבוז משאבים יקרים של זמן וניהול, כפי שהם מספקים.

לקריאה נוספת:

Turel, O., & Serenko, A. (2012).  The benefits and dangers of enjoyment with social networking websites. European Journal of Information Systems (advance online publication, 7 February 2012).

King, D.L., Delfabbro, P.H., & Griffiths, M.D. (2012). Clinical Interventions for Technology-Based Problems: Excessive Internet and Video Game Use. Journal of Cognitive Psychotherapy, 26, 43-56.

The post e-תמכרות: כיצד הפך הדואר האלקטרוני מכלי שיווקי לסוס טרויאני? appeared first on PSY.