השאלות והתשובות מסווגות לנושאים הבאים:

1. קשרי משפחה א': הורים שואלים על ילדים – התפתחות פסיכולוגית של ילדים, התנהגויות גן ובית ספר, סוגיות בחינוך וביחסי הורים-ילד וכדומה.

2. קשרי משפחה ב': אנשים שואלים לגבי הוריהם קרובי משפחה אחרים.

3. בעמוד הנוכחי למטה- קשרים בין אישיים, חברויות ויחסים זוגיים: בעיות בזוגיות או בתקשורת זוגית או באינטימיות, אהבה ויחסי מין, קושי ליצור קשרים, קשיים במצבים חברתיים וכדומה.

4. התמודדות עם אירועי חיים שונים: כישלונות, פרידה מבן/בת זוג, הריון, לידה ואחרי הלידה.

5. העולם הפנימי – רגשות, תחושות ושאר מצוקות: חרדה, לחץ, פחדים, דיכאון, הפרעות אכילה וכדומה.

6. הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי: סוגי מטפלים והכשרות טיפוליות שונות, גישות שונות בפסיכותרפיה, מתוך חדר הטיפולים – התחלת טיפול, סיום טיפול ומה שביניהם.

7. מושגים מעולם הפסיכולוגיה – מושגים ותיאוריה: הגדרות של הפרעות נפשיות, חלומות, היפנוזה, מידע על תרופות פסיכיאטריות, מושגים תיאורטיים אחרים בפסיכולוגיה.

חלק שלישי: קשרים בין אישיים – חברויות ויחסים זוגיים

התקפות עצב עמוקות בתגובה לתסכול
כל פעם שאני נפגעת, מתוסכלת, נעלבת, לא מרוצה מהיחס של בן זוגי אלי, אני נתקפת ב"התקפת עצב וזעם", ממש כך, המצב רוח שלי יורד הכי נמוך שיכול להיות, אני מתחילה להיות עצובה ולחשוב על התאבדות ואני ממש יכולה לזרוק אותו מהבית שלי או להתחיל להגיד לו מילים לא יפות. ואז אחרי שאני נרגעת אני מתחרטת על הדברים שאמרתי אבל אז מאוחר מידי.
היום אני מלמדת את עצמי פשוט להחזיק את עצמי ולא לדבר, אבל מרגישים את המתח ממני, אני קצת שונה אבל לא מתפרצת או משהו. וזה גובה ממני מחיר קשה, למשל אתמול פשוט שכבתי במיטה וחיכיתי שזה יעבור, הוא כמובן נרדם, אני שכבתי בלי לזוז עד 4 בערך וניסיתי להרגיע את עצמי, ממש הרגשתי שכל הגוף שלי מכווץ ושאני כל כך עצובה, והלב כאב לי, והבטן, ואמרתי לעצמי שזה מתכון בדוק לצרבות והתקף לב בגיל מוקדם. ולמה הרגשתי ככה אתמול, כי הוא מרוכז בעצמו ובעבודה שלו ואני מרגישה לבד וצריכה עוד יחס, וכן דיברתי איתו על זה בעבר לפי דעתי הוא פשוט אדם קר יותר ממני וכמובן שקוע בעצמו, אבל אני רוצה להיות איתו ופשוט רוצה להפסיק להגיע למצבים האלה כשאני מתוסכלת ממנו, כי זו ממש התקפה שאוכלת כל פינה חיה בגוף שלי ובנפש שלי.
איך אני מתמודדת? בבקשה עזרה
תשובה
הרגעים הללו בהם את מתכווצת ומגיבה מעומק הבטן הם רגעים של כאב עמוק בו האירוע המקומי שמתרחש לוחץ על פצע פתוח שנמצא בתוכך. התגובה החזקה שמתפרצת מתוכך היא תגובה טבעית למי שמקבל מכה על פצע פתוח. לפעמים החיים מזמנים אינטראקציה מורכבת בין העבר להווה. כלומר, יתכן שבן זוגך משתלב עם העבר המכאיב ואינו תורם לריפוי הפצע. עם זאת, הפצע הזה הוא שלך, לא שלו. התגובות שלך בהחלט קשורות לדברים שקשורים אליו, אבל יש כאן חלק שאת צריכה לטפל בו בעצמך. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולספר את מה שקורה לך. כאשר תהיי מחוברת יותר לאותו כאב שחי בתוכך כבר זמן רב, יהיה לך אולי יותר קל הן לטפל בו ולהביא להחלמתו, והן להתמודד עם בן זוגך בצורה שונה.

מתקוטטים לפני הילדים
יש לי בעיה עם בעלי. הוריו גרושים. הוא הסב מקצועו לפני שנתיים לעבודה שלא דורשת מחשבה אלא סבלנות וריכוז, ואנו נפגשים מעט מאוד. איננו מסתדרים באופן קבוע אך זה נהיה בלתי אפשרי מפעם לפעם.
יש לנו 2 ילדים קטנים, והמריבות מתחילות משטויות. כל שני וחמישי מריבה שטותית אחרת, דווקא אחד לשני וכו' , הבעיה היא שהוא מקלל אותי ליד הילדים, ואפילו אומר קללות מאוד גסות. איך עלי לנהוג כלפיו וכיצד להביא להבנתו שהוא מערער לילדים את ביטחונם וזה לא חינוך! ברור לי שהכל מגיע מהבית וידוע לי שהוא שרוי במצוקה תקופה ארוכה,אך איני יכולה לספוג יותר.
למעשה ימים ואף שבועות איננו בקשר בעיקר מכיוון שהוא שותק, וברגע שיש מפגש הוא בד"כ נגמר במריבה, בד"כ בסופי שבוע. כמו כן, איננו בעלי יכולת כספית ולכן קשה עוד יותר לקבל עזרה מאיש מקצוע, למי לפנות? כיצד לשנות את הגישה שלו? איך לשנות את המצב ?
תשובה
המצב ביניכם נשמע גרוע למדי, יתכן שאת בתוך הקלחת ואינך קולטת את עוצמת הבעיה. אתם מזיקים לעצמכם ולילדכם בהשארת המצב כפי שהוא. יתכן שבתוך הלחץ הכלכלי אתם עסוקים כרגע בהישרדות ולא נותרים כוחות כדי לטפל בבעיות. עם זאת, קיימת כאן הצטברות של כעס שתלך ותחמיר עם הזמן עד שהכל יתפוצץ. לפי מה שאת מתארת יש ביניכם עדיין רצון לשמירה על הזוגיות ולכן אתם אולי בדקה התשעים כדי לשקם את הקשר. אני מציע לך לפנות עם בעלך לתחנה לטיפול במשפחה שקיימת ברוב היישובים בארץ. נסי לברר על אפשרויות הטיפול דרך הלשכה לשירותים חברתיים בעירייה. העלות אמורה להיות נמוכה יחסית וחשוב שתתחילו לעשות משהו בנדון.

יצירת קשר חדש לאחר גירושין
הנני בחור כבן 35 גרוש מזה 10 שנים, ללא ילדים. לאחר גירושי הכרתי נשים רבות שלא מילאו את ליבי באהבה.
לפני כחצי שנה הכרתי גרושה עם שני ילדים כבני 9 ו-11. מהר מאוד התאהבנו אחד בשני ועברתי לגור איתה. היא התגרשה לפני כחמש שנים והמשיכה לגור עם הגרוש שלה עד לפני כשנה שהם נפרדו סופית. במשך החצי שנה האחרונה חיינו כזוג לכל דבר, עזרתי לה עם הילדים. הילדים העריצו אותי ואהבו אותי.
בחודשיים האחרונים חלו שינויים אצלה, פתאום היא צריכה לחשוב אם הקשר מתאים לה ולדעתה נחפזנו כאשר עברתי לגור אצלה.
נפרדנו למשך כשבועיים ימים, ניסתי לתת לה את הספייס שלו היא היתה זקוקה, עד אשר היא יצרה איתי קשר וחזרנו. הקשר המשיך להתנהל על מי מנוחות עד לפני כמה ימים שהיא הודיעה לי שהיא רוצה שוב לחשוב על הקשר בינינו ולדעתה קשה לבן זקונים שלה לחיות עם "החבר של אימא". לדעתה אנחנו צריכים להמשיך את הקשר ללא מגורים משותפים, שכל אחד יחיה בביתו שלו ונמשיך להתראות. אבל מצד שני, היא אומרת לי שהיא גם צריכה לחשוב עם עצמה מה היא רוצה.
אני מבולבל ודי קשה לי לקבל את זה שהיא רוצה שנגור בבתים נפרדים. לטענתה היא לא רוצה להיפרד.
אני מרגיש שאני לא מצליח לקרוא אותה נכון ויתכן שהיא רוצה לחפף אותי מהחיים שלה האם אני טועה?
האם עלי להסכים למערכת יחסים כזו לאחר שחיינו כזוג לכל דבר? האם היא לא מנסה להראות לי את הדרך החוצה?
תשובה
אני חושב שכדאי שתפנו לייעוץ זוגי. יש כאן השלכות על הזוגיות שלכם וגם על הילדים שבתמונה והתנודות הללו פנימה והחוצה לא עושות טוב לאף גורם בתוך המערכת. צריך לקחת את האחריות המלאה על הדברים ולהיכנס לבירור רציני מה כל אחד מכם רוצה. השארת המצב כפי שהוא מהווה מתכון בטוח לתסכולים ולהרס הקשר בטווח הארוך.

האם אפשר לשנות בן זוג?
האם אפשר לשנות בעל שבתכונות שלו הוא: קודרני, אם יש שאלה שאני שואלת שהוא מראש יודע את התשובה, או שאלה שמשעממת אותו (לדבריו..) – הוא תמיד מקבל התקף זעם, ומתקיף אותי בדיבור. וזה כבר 30 שנה שאני חייה לצד אדם קשה זה. ולאחרונה זה רק מחמיר. הוא מצדיק אותי שזה לא בסדר. ביקשתי ממנו שיבקש מרופא משפחה כדורים לשיפור מצב הרוח – אינו מוכן בשום פנים ואופן. פעם בחודש בערך יש לו תגובות חריפות של זעם אדיר. חוץ מזה הוא בעל שדואג, עוזר בבית ואבא נפלא לילדים. משכורתי זעומה וכנראה אני תלויה בו כלכלית ולכן אינני מסוגלת לעזבו. האם יש פיתרון בכלל שאראה את החיים שלי יותר וורודים, האם אפשר בכלל לשנות טיפוס כזה???
תשובה
לפי מה שאת מתארת הסיכוי לשנותו נמוך ביותר. זאת בעיקר מכיוון שאין לו רצון ומוטיבציה להשתנות. אם היו ניתן היה לפנות לטיפול זוגי, לקבל טיפול אישי פסיכולוגי ו/או תרופתי בהתאם לבעיה שתוגדר ותאובחן.
לפי מה שאת מתארת הבעיה כרגע איננה שלו. הבעיה היא שלך, את סובלת ממנה ובמידה מסוימת הרגשת חוסר האונים שלך והעובדה שאין בידיך לשנות דבר מקבעת את הבעיה ומנציחה אותה. כאשר את תחליטי לקחת את העניינים לידיים ולטפל בחיים שלך בצורה רצינית אולי באופן מפתיע משהו ישתנה גם אצלו. אני מציע לך לפנות לשיחות אצל פסיכולוג או עובד סוציאלי כדי שתוכלי להעצים את עצמך ולהפוך ליותר עצמאית ויוזמת לגבי חייך.

 שקרן פתולוגי
אני כבת 33 במסגרת עבודתי הכרתי בחור צעיר ממני בשנתיים רווק ללא ילדים.
יצאנו מספר פעמים לאחר מספר פגישות שמתי לב שהוא כל הזמן דואג לספר לי סיפורים על עצמו ועל הנשים בחייו וכמה אומללות הנשים שננטשו על ידיו.
מה שמוזר בכל הסיפור זה עצם התנהגותו עם אישה. בפעם הראשונה שקיימנו יחסי מין, הופתעתי מחוסר התחשבותו באישה ודאגתו לסיפוק האישי שלו בלבד. לא התביישתי ואפילו הערתי לו בעדינות כמובן. הפעם השנייה לא "לקחה אותי לשחקים", אבל החלטתי לנסות פעם נוספת ולבדוק את העניין – כי לפעמים צריך לתת צ'אנס בחיים.
לאור כל מה שכתבתי לך האם הוא לא נשמע כמו שקרן ? איך הוא יכול לספר סיפורים כאלה כאשר בקושי הוא יודע להתחשב באישה. מאיפה נובעים כל השקרים האלו? דרך אגב,הרבה פעמים קורה שהוא מספר לי על הכרות שהיתה לו ושעה לאחר מכן הסיפור מקבל פן אחר. האם אני נמצאת בקשר עם אדם "חולה" (במובן הגדול של המילה)? האם קיים מושג כזה שנקרא שקרן פתולוגי ועל מה זה מעיד?
תשובה
מתיאור הדברים שלך בתחילה לא עולה באופן ברור שמדובר בשקרים, אם כי ברור שאת לא מרוצה מהאופן בו הוא מתאר את מערכות היחסים הקודמות שלו. כמו כן את מביעה תסכול מהאופן שבו הוא מתנהג מינית וחוסר ההתחשבות שלו בך. אינני רוצה לגלוש למונחים כמו שקרן פתולוגי או אדם חולה, אלו מונחים שלא ניתן לאבחן אותם ברצינות במסגרת הפורום, ואני בספק אם הם ברי בדיקה גם במסגרת אחרת. הנקודה המרכזית היא שהבחור מעצבן אותך ומתסכל אותך, נראה לך לא מתאים למה שאת מחפשת וכו'. לכן השאלה מדוע את בודקת את אישיותו באופן מקיף כל כך ולא פשוט נפרדת ממנו. הרי אין מדובר בקשר ארוך והתקשרות רגשית עמוקה. אם הוא כל כך שלילי בעיניך ולא מוצא חן צריך פשוט לחתוך את הדברים ולהמשיך הלאה.

תחילת קשר בגיל מבוגר והתלבטות גבי הריון
אני כבת 38, רווקה ובהריון מקשר של מספר חודשים שהיה לי עם גבר שעזב את הארץ ולא היה מוכן להכיר באבהותו. החלטתי להביא את הילד הזה לעולם ולא להפיל. לפני שהכרתי את הגבר הזה יצאתי עם גבר מספר שנים. מערכת היחסים שלנו היתה יפה ומצד שני כואבת. אני רציתי להתמסד ולהקים משפחה והוא לא. היום, אני בהריון מהאחר ומרגישה בודדה רגשית.
לפני כחודש פגשתי את אהובי מהעבר וסיפרתי לו שאני בהריון. עלי לציין שהוא הוכה בתדהמה, הרגשתי איך שהוא מתקשה לעכל את הבשורה. לאחר הפגישה המקרית המשכנו את הקשר בטלפון ואפילו נפגשנו פעם אחת לקפה. באותה פעם היצרים התלהטו בינינו ופתאום הרגשתי שהוא אותו גבר שאהבתי במשך שנים. אבל, כאשר הוא הבין שעדיין יש לי אליו רגש, הוא החל לשחק איתי, כגון: להבטיח להגיע לבקר אותי בדירתי וברגע האחרון לדחות, או להבטיח לצלצל במועד מסוים ולא לצלצל, לצלצל רק ביום המחרת, או כאשר אני מצלצלת אליו הוא לא עונה לטלפון כאשר הוא מזהה את המספר שלי וכו'…….
באחת השיחות הוא זרק לי את המילים האלו: "באתי לפגוש אותך בשביל להתנקם בך". (למרות שהדברים נאמרו בחצי חיוך – לא יכולתי להתעלם – אדם מדבר מתוך הרהורי ליבו).
משהו בתוך ליבי אומר שאולי עדיף לא להיות איתו בקשר – כי בצורה שהוא מתנהג אלי עכשיו זה רק מזיק לי .
אבל, הייתי מעוניינת לשמוע את דעתך בנושא. מדוע, מצד אחד הוא דחה את אהבתי ואת רצוני להקים משפחה, מצד שני, כאשר אני המשכתי הלאה קשה לו לקבל זאת?
תשובה
יש לך אינטואיציה שאומרת להתרחק ממנו ולא להסתבך שוב בקשר שכבר הכאיב לך בעבר. אני נוטה לסמוך על סוגים כאלה של אינטואיציות, למרות שאני מבין את הבדידות והכמיהה לקשר שיש לך.
במידה ואת רוצה לתת לו ניסיון נוסף, דברי איתו והסבירי לו בצורה נחרצת שאת לא מעוניינת בקשר עימו כי הוא מתנהג בצורה גסה ולא רגישה. אם יש לו משהו חיובי להציע הוא מוזמן לנסות, ואם לא עדיף שיעלם מעולמך לעד. אם תראי שמשהו משתנה וההתנהגות האחרונה היתה רק תגובת קנאה והלם להריון, אפשר לבחון שוב את העניינים. אולם אם את מזהה את אותו דפוס התנהגות, חתכי מייד את הקשר וותרי עליו. זה עלול להביא רק צרות.

קושי ביצירת קשר ראשוני
שמי מעיין בן 23 . יש מישהי שאני מכיר שהתאהבתי בה ואנחנו עובדים ביחד. אין לה חבר אבל יש לי תחושה שהיא לא ממש רוצה אותי. אני משתדל לפתוח לה דלתות להחמיא לה לגרום לה להבין שאני רוצה אותה אבל היא לא ממש רוצה.
מצד שני, היא לפעמים שואלת שאלות כמו למה אני לא מתקשר ? מתעניינת בקשרים שלי עם אחרות … והחיבור שלי איתה ממש מממש ממש טוב! וממש כיף לנו ביחד (אני בטוח שגם לה כיף איתי ) אני לא יודע מה לעשות. כשאני מנסה לקדם את זה צעד אחד קדימה היא תמיד עוצרת את זה בדרך כזו או אחרת. אני לא רוצה כל כך לוותר עליה ולצערי אין לי מספיק ביטחון עצמי ואסרטיביות להמשיך לנסות כשהיא לא מאפשרת לזה לקרות …
מה עושים ? האם לוותר? האם להמשיך לנסות ?
תשובה
ניסית את כל השיטות העקיפות, אולי הגיע הזמן לפעול באופן יותר ישיר. לנסות לצאת איתה, לומר לה באופן יותר ברור שאתה מעוניין בקשר איתה וכו'. יתכן שאתה רוצה להימנע מהפגיעה שכרוכה בסירוב אבל מצד שני אתה לא מבין מדוע הדברים לא זורמים הלאה. תצטרך להחליט האם אתה לוקח את הסיכון לפנות באופן יותר ישיר עם הסיכויים הכרוכים בו.

חיפוש אחר תשומת לב
אני בת 29 ומאז שהייתי בת 18 ויצאתי עם החבר הראשון אני מחפשת תשומת לב בדרכים מעוותות, מה שמוריד לי את הביטחון העצמי והמחשבות על עצמי הן שליליות ביותר עקב כך. אני לא מצליחה לשלוט בזה אבל בכל מערכת יחסים חדשה שאני בונה (בעיקר עם חברות או נשים מבוגרות, פחות עם גברים שאני יוצאת איתם) אני מחפשת שירחמו עלי ומספרת סיפורי זוועה מפורטים על אונס שעברתי כביכול בגיל 18 בחו"ל (כדי לא להאשים מישהו ספציפי). הסיפור שבניתי לעצמי כה מפורט ואמיתי עד שלפעמים הוא משפיע עלי ממש למרות שלא קרה לי דבר. אני לא יודעת למה בחרתי בסיפור הזה דווקא ולמה אני כל כך מתקשה להפסיק אבל אני מרגישה צורך בהגנה אימהית שאין לי. איך להפסיק עם זה? האם אני חולת נפש? מה לא בסדר איתי?
תשובה
את הבסיס את כנראה יודעת, את זקוקה לאותה תשומת לב ורחמים שמקרה האונס שלא היה מביא. השאלה מה בכל זאת נמצא מתחת כי אנשים לא ממציאים סתם סיפור כזה. ברור לי שלא עברת את האונס עליו את מדברת אבל יתכן שחווית העבר שלך לימדה אותך שלא תקבלי את מידת האמפתיה והרצינות הרצויה אם סתם תחלקי עם חברותיך רגשות וכאב. את כנראה לא בוטחת ולכן חייבת לבוא עם סיפור שמולו באמת אי אפשר לעמוד אדיש. זהו נושא רציני והייתי מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, לא בגלל הסיפור הבדוי, אלא דווקא בגלל הכאב שכן יש לך מבפנים על הרגישות שאינך מוצאת או חוששת לא למצוא בחוץ.

התלבטות על גירושין
שלום..אני נשואה מעל 8 שנים לבן אדם הכי טוב שבעולם. הוא בעל מקסים ודואג, אבל בשנים האחרונים קיימת בעיה של סיפוק מיני. היינו בטיפולים והכל לזמן קצר אני מאוד עייפה מכל העניין ומנסה לא להגדיש לזה כל כך חשיבות ביחסים שלנו, אבל לא מצליחה ומרגישה מאוד מאוד מתוסכלת . אני רוצה להתגרש אבל איך לעשות את זה?? הוא עובד מפרנס דואג לילדים. כל החברות שלי מקנאות ומפרגנים לנו. אבל אני רוצה להתגרש איך להתחיל לפחות את השיחה???
תשובה
לפי מה שאת מתארת העניין עדין לא בשל לשיחה על גירושין. אני מציע לך לפנות באופן אישי לייעוץ פסיכולוגי, לתאר את המצב שנוצר ולנסות להבין יותר טוב מה קרה ומה באמת מתאים לך להמשך. במידה ועדיין תחליטי שאת רוצה בגירושין תוכלי לקבל הכוונה כיצד לפתוח את הנושא לדיון.

התלבטות על תחושות אהבה
אני בת 22 יש לי חבר כבר יותר מארבע שנים. במשך כל הקשר קרו לי מצבים שהייתי חושבת על הקשר שלנו. האם אם אני אוהבת אותו מספיק, אם אני יכולה לחיות איתו את כל החיים (כי מבחינתו ומבחינת כל מי שמכיר אותנו אנחנו בטח נתחתן כי אנחנו ממש מתאימים). התשובה שהייתה לי כל הזמן לעצמי היא שטוב לי איתו כי הוא אוהב אותי ממש, מכבד אותי, מפנק, מאד משקיע והוא יעניק לי יציבות בחיים אז למה לי להרוס משהו כזה. לפני כמה זמן התחלתי לחשוב על דברים אחרים כמו: אם אני נועלת את עצמי איתו אם אני לא צריכה לחוות עוד דברים בחיים וגם בחורים אחרים אולי "נשאבתי" לקשר הזה 4 שנים ולא ממש ידעתי מה קורה כי תמיד היה לי טוב איתו ותמיד הוא תמך בי בהכל ועזר לי בתקופות ממש קשות. אני לא יודעת אם זה רק אני שלא יציבה שלמרות שאני יודעת שיש לי משהו טוב אני רוצה להרוס את זה ואז אולי להתחרט בעתיד או שאולי באמת אני סתם סוחבת את זה ומפחדת להיות לבד, כל הזמן מציק לי העובדה שאם אני נשארת איתו ולא יודעת באמת מה אני רוצה מעצמי.
אמא שלי אומרת תמיד שכשמתחתנים צריך להתחתן עם הראש ולא עם הלב כי באיזשהו שלב הרגש ההתחלתי דועך ומה שנשאר זה ההרגל. אני לא יודעת אם זה נכון לחיות ככה מה דעתך?
הנושא הזה ממש מטריד אותי כי אני לא רוצה לפגוע בו חוץ מזה אני ממש לא יודעת מה לעשות אני לא רוצה לפגוע גם בחיים שלי.
תשובה
את צריכה לקחת בחשבון לא רק את מחיר ההישארות ביחד אלא גם את מחיר הפרידה. לפעמים אחרי שנים של קשר נוצרת שגרה והריגוש שקורה בד"כ בקשר חדש פוחת באופן טבעי. במצבים כאלה חרדה הנטישה פוחתת וקשרים אחרים נעשים פתאום אטרקטיביים יותר.
מסתבר שאנשים שנפרדים במצב כזה מפתחים מהר מאוד חרדה וחוזרים לקשר מאחר שלפתע מעריכים יותר את כל הדברים הטובים שהקשר נתן להם. לרוע המזל לפעמים אחרי הפרידה נוצר גם משבר אמון שמקשה על החזרה.
אני חושב שכדאי שתנסי לדמיין את עצמך בלי החבר הזה. נסי לחשוב האם את יכולה לדמיין אותו מכיר בחורה אחרת ומתחתן איתה. האם את יכולה לדמיין את עצמך בקשר חדש וכיצד הוא יראה בעוד ארבע שנים. במידה ואכן "זה לא זה" בהחלט יש מקום לחשוב על רלוונטיות הקשר הזה עבורך לטווח הארוך. אם מדובר רק בהפסד הפוטנציאלי של קשרים אחרים, אני חושש שזה מלווה כל קשר רציני תמיד ולאורך כל החיים, בין אם מכירים בזה באופן מודע ובין אם מכחישים ומעלימים זאת מתחת לשטיח. אם את לא יודעת מה לעשות אולי כדאי לפנות לפסיכולוג לפחות לכמה פגישות ייעוץ ולראות האם יש נקודות מבט שאינך שמה אליהם לב.

התלבטות על הישארות או פרידה מבן זוג
אני נמצאת עם בן זוג כארבע שנים, ולא יודעת אם להיפרד או להישאר. במהלך הקשר ניסינו פעמיים לקחת הפסקה קטנה ולראות אם אנחנו רוצים להיות אחד עם השני או לא. בפעמיים האלו הגענו למסקנה שאנחנו לא יכולים להיפרד. מבחינתי, אני לא יודעת אם החלטתי ככה כי זה היה קשה מידי לחשוב עליי בלעדיו – כי הוא הפך לחלק ממני והיה לי קשה מידי לעשות את זה, או שבאמת אני לא רוצה להיות בלעדיו. אני יודעת שאם הסיבה שלי לא להיות איתו היא בגלל שהוא נהיה חלק ממני ויהיה לי קשה כואב להיפרד ממנו מספיק טובה וצודקת להמשיך את הקשר הזה. כי גם אם ניפרד בהתחלה זה בטוח ממש יכאב ואז עם הזמן זה ידעך.
הפחד הכי גדול שלי הוא לעשות את הצעד הזה של לעזוב אותו ואז להתחרט על זה מתישהו. כי אז לא תהיה לי דרך חזרה אליו.
תשובה
הפסקות שכאלה לוקות כמעט בהגדרה בכשל בסיסי. אי אפשר להיפרד באופן זמני כדי לבדוק "איך זה". באופן טבעי מלוא תשומת הלב ניתנת להעדר הקשר והרצון לחזור גובר מייד. פרידה יכולה לקרות אם היא טבעית ויש בה רצון של ממש להיפרד ואולי להתנסות גם בקשרים אחרים. לא תמיד הקושי להיות ביחד קשור לקשר עצמו. לפעמים מדובר בבעיה אישית של אחד או שני בני הזוג מבחינת נכונות למחוייבות ודברים נוספים. אם מדובר בקשר שעשוי להיות רציני לעתיד אולי עדיף במקום לעשות ניסיונות של פרידה וחזרה לפנות ביחד ליועץ זוגי לטיפול שיוכל לתת לכם נקודת מבט מקצועית ואובייקטיבית יותר.

חוסר חשק לקשר מיני
אני בת 26, אקדמאית, עובדת בתחום הייעוץ הארגוני. מאז ומתמיד לא הרגשתי צורך בבן זוג קבוע מהבחינה המינית, אלא רק ה"חברית". אני יוצאת עם בחורים כל הזמן ויש התעניינות רבה סביבי, אך מעולם לא היה לי קשר שעלה על 3 חודשים.
אני מרגישה שאין לי חשק לחוות מין עם אדם נוסף. כלומר כשאני מגיעה לאינטימיות עם מישהו וכשאנחנו מתכוונים לשכב, אני מרגישה לא בנוח ולא משוחררת כלל. המחשבות עובדות במקום הרגש, והכל נהרס. זהו דפוס שחוזר על עצמו כבר כמה שנים.
הנושא מאוד מדאיג אותי משום שאינני יכולה לראות את עתידי ללא בן זוג קבוע עם כל המשמעויות שיש לזה.
הייתי בטיפול ארוך בעבר, שעזר לי מאוד מכל הבחינות אך בנושא זה לא היו תוצאות.
אני לא מכירה אף אדם עם בעיה כמו שלי, ונראה כי היא נובעת ממניעים ספציפיים שאותם עדיין לא הצלחתי לפענח.
תשובה
אפתח את תשובתי במשפט המשמעותי ביותר בעיני בהודעתך:
"כשאני מגיעה לאינטימיות עם מישהו וכשאנחנו מתכוונים לשכב, אני מרגישה לא בנוח ולא משוחררת כלל"
יכולות להיות סיבות רבות לעכבות מיניות. מין קשור לרגשות, לתפיסת גוף, לדימוי עצמי, לזהות מינית ולעוד גורמים רבים. העובדה שכשנוצרת אינטימיות מתחיל הקושי יכולה אולי לתת לך כיוון לשורש הבעיה. אינני יודע לומר מדוע יש אצלך חשש מקשר אינטימי אבל נראה שבאופן לא מודע את עושה הכל כדי להימנע מקשר כזה. יש מצבים שבהם הפגיעה הפוטנציאלית מקשר כזה חמורה יותר מהאפשרות הלא יהיה קשר כלל. מאחר ואת כותבת שהיית בטיפול פסיכולוגי שעזר מבחינות אחרות, אני חושב שיש אפשרות סבירה שכעת תוכלי לפנות לטיפול ולהיעזר גם בנושא הזה.

בעיות ביחסי המין
שמי ירון ואני בן 26 , לפני חצי שנה בערך סיימתי מערכת יחסים בת שלוש וחצי שנים.
בפעם הראשונה ששכבתי עם החברה הקודמת היו לשנינו ציפיות מאד גבוהות מהאופן שבו זה יתבצע. דיברנו על זה המון. באותה התקופה היתה איזושהי בעיה בה לא יכולנו לשכב בחודש הראשון. לכן תכננו כל הזמן הזה איך יהיה הסקס הראשון שלנו , וכגודל הציפיות כל היו גודל האכזבות. מרוב שהיית לחוץ לא לאכזב אכזבתי בגדול ולא הצלחתי להגיע לזיקפה – דבר שמאד תיסכל גם אותי וגם אותה באותו הזמן .
הפעם השנייה הייתה מאד לחוצה מבחינתי והפעם זה הצליח , מאותו היום היחסי מין היו נפלאים עד לרגע שנפרדנו ולא הייתה שום בעיה .
לאחרונה אני מכיר בחורות ויש לי חרדה גדולה שזה יקרה לי עכשיו גם עם אותה הבחורה ואני מאד לחוץ. לאחרונה הכרתי בחורה וכשהגיעה השעה הנבואה הגשימה את עצמה שוב באופן חלקי אבל בגלל שחשבתי על זה המון.
אני נורא חושש להגיע למצב כזה עם עוד בחורות וזה מוריד לי את הביטחון העצמי מאד בהקשר זה.
יש לציין שאני סובל מחרדות במשך שלוש שנים ולאחרונה לוקח קלונקס 1.5 מ"ג ליום.
מקווה מאד שאתה מכיר את הבעיה ואולי תצליח לעודד אותי או לומר לי באיזו צורה מתנהגים במצבים כאלה.
תשובה
אתה צודק בניתוח המצב, הלחץ שנוצר הוא הנבואה שמגשימה את עצמה ובסופו של דבר בגללו אינך מצליח להגיע לזיקפה. אגב, יתכן שלתרופה גם השפעה על מה שקורה לך וכדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי זה ולגבי אפשרויות תרופתיות משלימות שיכולות למנוע את הדבר מבחינה גופנית.
מבחינה פסיכולוגית תצטרך ללמוד להרגיע את עצמך ולפתח "חשיבה חיובית". יש על כך לא מעט ספרים שמלמדים הרפיה, נשימות וחשיבה רגועה יותר. סביר להניח שמיומנות כזו תוכל לעזור לך הן בזוגיות והן להפרעת החרדה בכלל. יש כמובן גם מטפלים שזו התמחותם, אפשר להיעזר גם בהיפנוזה ולמידת היפנוזה עצמית.

מה ההבדל בין אובססיה לאהבה?
לפני שנתיים הכרתי בחור רגיל אך למרות זאת מיוחד. מההתחלה היה בו משהוא שמצא חן בעיניי מאד. אף פעם לא יצאנו למרות ששנינו מוצאים חן אחד בעיני השני וזה בגלל שאנו מעולמות שונים בכל התחומים והמובנים. כשהייתי מאד עצובה הוא היה היחיד שבחיוך מחק לי את הדמעות. אם זה היה תלוי בי היינו יחד. יש בינינו כימיה.
הוא הבחור היחיד שגורם לי להרגיש בעננים רק מלראות אותו. כיף לי לדבר איתי (אם כי זה קורה בתדירות רחוקה מאד).
אני רואה אותו כמעט יום יום. ואני לא יודעת אם זה אהבה, התאהבות או אובססיה.
השאלה שלי היא מה ההבדל בין אובססיה לאהבה? אשמח לקבל תשובה מפורטת עם דוגמא שתמחיש את ההבדל ותעזור לי לדעת אם זה אהבה/התאהבות או אובססיה לדבר שכביכול לא מושג.
תשובה
אהבה יכולה להיות אובססיבית, זה לא מעיד על איכותה וטיבה, באותו אופן אפשר להיות כרוך אחרי מישהו באופן אובססיבי בלי באמת לאהוב אותו. אני מציע להתרחק מהמונחים התיאורטיים שאינם באמת תורמים דבר, ולהתמקד במה שיש בקשר הזה. את מספר על תחושות של קרבה לאותו בחור והשאלה האם את מתכוונת ורוצה למממש זוגיות עימו כדי לתת לזה סיכוי או לא. אהבה היא תהליך מורכב וסביר להניח שיש בך משהו שאוהב אותו, כמו גם במקביל משהו שמתלבט ("בחור רגיל"). קבלי את הקונפליקט הפנימי שלך ובמקביל אל תתני לו להפסיק את מהלך הדברים. לפי מה שאת מתארת אין סיבה של ממש לעצור את ההתקרבות.

פגיעות מיניות
מגיל צעיר נפגעתי פגיעות מיניות רבות (4 או 6). מעולם לא אונס.אני יודעת שחבויה בי הרבה שמחה, אך הדיכאון התמידי מנצח. אני שמנה ובודדה ולצערי, יפה וחכמה. איני מסוגלת ליצור קשר עם גבר. כבר שנתיים ומחצה לא שכבתי עם גבר. הבעיה – אני רוצה וזקוקה. איני צעירה עוד- 34. ואני כה רוצה להיות נאהבת. אני בטיפול. בעבר גם הייתי בטיפול תרופתי שלא הועיל, רק הזיק. היש מוצא?
תשובה
אני מאמין בצורה אופטימית שתמיד יש מוצא. עם זאת, את החיפוש תצטרכי לעשות בטיפול בו את נמצאת. את מספרת על התמודדויות מורכבות ועמוקות ביותר ואלו דברים שעיבודם דורש זמן וכוחות. אני לא חושב שיש לי טיפ מבריק שאוכל לתת לך בכמה שורות כאן בפורום, אל מול היכרות אישית שיש לך במסגרת הטיפולית האישית. אני מתאר לעצמי שאת מעלה את התחושות הללו בטיפול הזה ואני מקווה ששם גם תקבלי מענה ופתרון לסבל.

ידידות ואהבה
יש לי ידיד טוב מאוד כבר המון שנים. לפני כחודש יצא ששכבנו.. היה מביך אך נהנינו. הוא לא רצה שוב כי פחד שאני אפתח רגשות וטען שאין לו זמן למשהו רציני (טענה נכונה באמת, אין לו הרבה זמן, הוא נורא עסוק). היחסים בינינו מעולים, מדברים על הכל, צוחקים ונהנים. לפני מספר ימים שכבנו שוב. עדיין היחסים מעולים.
הבעיה היא שאני רוצה יותר, גם יותר סקס וגם יותר קשר. אני חושבת שאני מפתחת רגשות, אפילו בטוחה בכך. אני מתנהגת כרגיל, למרות שאני בדרך כלל מאוד שקופה אז ייתכן שרואים זאת. עדיין הוא מספר לי הכל ואני מספרת לו (חוץ מזה…).
מה לעשות?? אני חושבת עליו כל היום, בלי הפסקה ומחכה לזמן האיכותי שיהיה לנו יחד ומקווה שהוא ירצה אותי שוב…
תשובה
כשהארי פגש את סאלי… הייתם ידידים הרבה שנים.
מה יוצר זוגיות? מה מושך שני אנשים זה אל זה, והאם קשר בין נשים לגברים יכול להישאר בגדר ידידות בלי שיעורר מתח מיני או/ו זוגי? אלו שאלות רציניות, שאין עליהם באמת תשובה, ואני תוהה מה בעצם את שואלת. נראה לי שעברתם את מה שנקרא צעד האל-חזור. שכבתם והכרתם באופן רשמי בכך שיש ביניכם מתח מיני. כעת יש משא ומתן על אופי המחויבות של הקשר, זה מן הסתם מערב גם רגשות נוספים שלא היו קודם, מה שמסבך את המצב. השאלה מה את רוצה ומה הוא רוצה. במידה וכאן אין סימטריה הידידות ארוכת השנים נמצאת בסכנה ולא תעזור העובדה שעד היום היא היתה מאוזנת. לפי מה שאת מתארת את אמורה להרגיש דחויה כי הוא כל כך עסוק ו"אין לו זמן בשבילך", ואת רוצה אותו.
העצה היחידה שאני יכול לומר לך בשלב הזה היא להיזהר. יש לי הרגשה שאת נכנסת למלכודת שעלולה לגרום לך כאב וכדאי אולי להכיר בכך מראש. אני לא מאמין ביחסים זוגיים שאינם הדדיים ואינם סימטריים, וכל מחציתה השנייה של הודעתך עוסקת בחוסר האיזון שבקשר. אם זה עדיין אפשרי אני מציע לברר את פני המציאות מולו ואם אכן אין סיכוי לקשר זוגי מאוזן נסי לסגת, לפחות למצב הקודם. אם יש פרצות בחומה והוא לא כל כך נחרץ לגבי "חוסר הזמן שלו למשהו רציני", אז יש מקום לדיון ומחשבה. אחרת, ברחי כל עוד את יכולה וכל עוד אינך יותר מידי פגועה.

הטרדה מינית וטראומה – לאן לפנות?
אני בת 19.בילדותי הוטרדתי מספר רב מאוד של פעמים מינית- מכל מיני אנשים וכמעט מכל מי שהיה מסביבי. היום אני מרגישה שלמרות שחשבתי שאני חזקה והתמודדתי עם זה, אני מוצאת את עצמי כאומללה בכל פעם שאני חושבת על זה. חבר שלי טוען שכשהוא מחבק אותי כשאני ישנה אני רועדת כל כך שהוא עוזב אותי ולא מחבק בלילה. אני חושבת שהכל זה תוצאה של אותם מקרים. אני לא יודעת אם זה שאלה לפורום הזה אבל באמת אין לי מושג לאן לפנות- ואין לי עם מי להתייעץ (ההורים שלי לא מודעים לכל מה שעברתי).
אני אודה לך אם תוכל לכוון אותי.
תשובה
את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ולקבל ליווי לאורך זמן עד שיהיה שיפור משמעותי בהרגשתך ועיבוד של כל מה שקרה לך בעברך.
אחת השיטות לטיפול בפוסט טראומה מכונה EMDR ואת יכולה לקרוא על כך מעט במאמר הבא: www.psychologia.co.il/emdr2.htm
תוכלי לקבל הכוונה למטפל דרך האגודה הישראלית שעוסקת בנושא www.emdr.org.il

התלבטות לגבי הזהות והמשיכה המינית
אני בן 30. יש לי בעיה שמטרידה אותי, בעניין משיכה מינית לגברים. ניסיתי מס' פעמים יחסי מין עם גברים-אהבתי (בחלק מהמקרים) את המגע החיבוקים החום, את הקרבה אבל לא אהבתי את הסקס עצמו.
יצא לי פעמים רבות שהיה ממש ניגוד בין השניים. רציתי מאוד את הקרבה למרות שלא אהבתי את הסקס
מצד אחד אני מסוגל להתאהב בגבר ומצד שני אני נגעל לקיים איתו יחסי מין.
לא היתה לי התנסות עם המין הנשי אני אדם מופנם ובישן. אני כמעט שלא נמשך לנשים, אבל לפעמים כשאני רואה זוג, יש לי צביטה קטנה בלב (מעין קנאה קטנה,שלא הולך לי עם נשים)קורה לי לעיתים נדירות שאני רואה איזה מישהי ואני יכול להתאהב בה
אשמח לחוות דעת
תשובה
אתה נמצא במרחב ביניים וכנראה לא יכול להיות בטוח בזהותך המינית. למעשה אתה לא נמשך מינית, לא לגברים ולא לנשים. אתה מחפש אהבה ורגש אבל נושא המין לא כל כך מקבל משמעות חיובית בתוך הקשרים שאתה יוצר. מאחר ואתה בן 30 ובכל זאת זהו גיל בו כבר מצטברות חוויות והתבוננויות על הקשרים האישיים והרגשיים, ואתה עדיין מתלבט ונבוך סביב הדברים, כנראה שיש כאן מטענים שעדיין לא התמודדת איתם לעומק. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולתת מקום לכל מגוון התחושות שיכולות להתעורר סביב הקשרים, הן עם גברים והן עם נשים. בתהליך כזה תוכל אולי למצוא את האיזון הנכון והתשובות למה שאתה מחפש. אני מתרשם שכיום אתה לא באמת יודע אפילו את מה בדיוק אתה מחפש וזו סיבה טובה בפני עצמה לפנות לטיפול.

מחשבות
יש לי קטע כזה שאני מסתכל על אנשים וישר וחושב בנוסף מרושם ראשוני חיצוני ופנימי על דבר מאוד מביך ומוזר..אני נגעל מהמחשבה שהם מחרבנים…אני פשוט מדמיין אותם על האסלה וחושב איזה גועל נפש שאנו מדברים כעת ועוד מעט הם הולכים לחרבן…אני גם חושב על סלבריטיס כאלו הם אשכרה יושבים גם ועושים את זה. הבעיה לא מסתיימת כאן : יש לי משיכה מינית לנושא גם שאני מאונן …(אני נמשך לגברים) והכוונה היא למשיכה בהשפלה שמישהו יחרבן עלי כאקט של השפלה… בכל מקרה שני הדברים לא משפיעים על תפקודי: אני אדם חברותי וכו'… אבל זה מציק
תשובה
יש שלושה דברים שצריך לבחון בעקבות התיאור שלך.
האחד הוא קיומן של מחשבות טורדניות, כי זה מה שאתה מתאר. הדבר לא צריך להיות קשור בהכרח (רק) למין ואם זה קיים גם בהקשרים אחרים כדאי לטפל בזה כסוג של הפרעת חרדה שפוגעת באיכות חייך.
ההיבט השני הוא ההבחנה בין פנטזיה למציאות. השאלה כמה הפנטזיה נשארת ברמה זו או כמה היא עוברת למימדים של מציאות והתנסות. פנטזיה, מוזרה או מעוותת ככל שתהיה היא בכל זאת רק פנטזיה וזה לא אומר שרוצים גם למממש אותה בכל תנאי. בחן עם עצמך מה קורה לך והיכן אתה נמצא לגבי זה.
ההיבט האחרון הוא ההיבט הקונקרטי בהקשר לזהות המינית ולהתנסויות המיניות שלך. לפי "הספר" סוג כזה של פנטזיות והתנסויות מיניות הן פרברסיה. גם כאן שאלות נורמטיביות מתנגשות בסופו של דבר עם שאלות מאוד פרקטיות לגבי הביטוי של הפרברסיה עם אורח החיים והקשר והתקשורת עם אנשים אחרים. מאחר והפנטזיה הזו מפריעה ומציקה לך זו כנראה בכל זאת בעיה שצריך לטפל בה והשאלה מהיכן להתחיל. יתכן ששאלת המחשבה הטורדנית והזהות המינית היא נקודת התחלה טובה ויותר קלה לכניסה לטיפול כאשר בהמשך אחרי יצירת הקשר והאמון הראשוניים ניתן יהיה גם להגיע למחשבות שתיארת כאן.
אתה יכול לפנות לטיפול פסיכולוגי ולבדוק שם איך מתמודדים.

בעיות זיקפה
עם אשתי אין ולא היתה לי בעיית זיקפה. לעומת זאת בניסיונות עם אחרות יש לי בעיית זיקפה.
מדוע ? האם יש טיפול? ואיזה טיפול?
מדובר על יחסים מחוץ לנישואים…מזדמנים וכו'…ידוע לי שאין לי בעיה אורגנית אלא פסיכולוגית…
ובכל זאת…מה עושים???
תשובה
משמעות מה שאתה מתאר היא שאין לך בעיה פיזיולוגית ושבעיית הזקפה נובעת מגורמים פסיכולוגיים כגון חרדה. השאלה איננה קשורה לזיקפה אלא לחרדה שמתעוררת כאשר אתה מקיים יחסים עם נשים אחרות והשאלה כמובן האם זה דבר שניתן או שאתה רוצה לטפל בו. אם מדובר על יחסים שאתה מקיים מחוץ למסגרת הנישואין יתכן שהחרדה די מובנת מאליה.
אני תוהה למה אתה מתכוון בשאלה מה עושים. ברור לי שקונקרטית אתה מתייחס לבעיית הזקפה, אבל אולי במקביל אתה שואל גם מה עושים עם חיי הנישואין שלך. במידה והיתה לזה תשובה מתאימה אני מתאר לעצמי שהבעיה עליה אתה שואל כאן היתה נפתרת או פשוט כלל לא מתעוררת.
מאחר ובעיית הזיקפה היא פסיכולוגית תוכל לפנות לסקסולוג או לפנות לרופא לקבלת תרופות בסגנון ויאגרה. עם זאת, אני חושב שעדיף לטפל בשורש העניין ולא בסימפטום החיצוני.

מה הסיבה לצורך להישלט
לאחרונה התוודעתי מעט לעולם ה BDSM לאחר שהתחוור לי שחברתי רוצה וזקוקה להיות נשלטת מושפלת ומוכה תוך כדי האקט המיני ובהקשר אליו. לאחר ששמעתי במשך הזמן על הנושא, הסתבר לי שזו תשוקה שקיימת אצל לא מעט נשים (כמו אצל לא מעט גברים) . כמו כן הבנתי שהם יכולים לספק את הצורך הזה ועושים זאת ומגיעים לסיפוק נפשי מכך וחיים עם זה בשלום ובכיף .
כך שאני לא מתייחס לזה כאל בעיה אלה כאל תופעה מעניינת ולכן אני רוצה לשאול , מה הרקע הפסיכולוגי שמביא נשים או גברים אלה להזדקק לשליטה , השפלה ולכאב , שבאופן פרדוקסאלי גורמים להם להנאה כל כך גדולה .
תשובה
אני לא בטוח שאפשר לתת תשובה שמתאימה לכולם. מקובל לחשוב שאנשים שנפגעו מכך שלא הייתה להם יכולת שליטה על חייהם או לפחות כך חוו את עצמם (לעיתים בגיל צעיר מאוד), מפצים על חוויה זו דרך סאדו מזוכיזם. במידה מסוימת, אם "אינך יכול להילחם בתופעה הצטרף אליה", כלומר, אם בין כך נידונת לכאב וחוסר שליטה, הפוך את זה לאורח חייך בשליטה מלאה.

בעיות חברתיות
יש לי בעיה אישית/חברתית מורכבת. איני יודעת איך ליצור כימיה ותקשורת בין אישית בסביבת עבודה ולשפר את מצבי אישי, התנהגותית, חברתית ותקשורתית, אין לי חברים ו/או חברות בנות גילי, אני סובלת מתחושות ריקנות, איני מצליחה ליצור כימיה וחן
אני בת 53, סבתא, נשואה לא באושר. סובלת מביטחון עצמי ירוד. השפה שלי מאוד רדודה ופשוטה, למרות שאני קוראת עיתונים ושומעת חדשות איני מצליחה להרכיב שני משפטים רצופים ומעניינים. מאוד מתסכל, מביך, מביש. המוראל שלי על "הרצפה", ואז אני נחבאת בפינה. אנא עזור לי לשפר את הדימוי עצמי שלי. הנושא רודף אותי מאז שאני מכירה את עצמי, לא נותן לי מנוחה וכל היום אני טרודה במחשבות ובהרהורים למה זה קורה לי? האם יש טיפול רפואי ו/או תרופה להפוך אותי למקובלת ורצויה בחברה. אני עובדת בשתי משרות כמזכירה אין לי שום שיחה עניינית עם המעבידים ו/ או העובדים, אין לי חוש הומור ואני מוצאת את עצמי בוחנת את אנשים איך מדברים שוטף ברצף ללא שגיאות בהגיית המילים. אני ממש מקנאה ואני מנסה ולא מצליחה איך אפשר לשפר את הליקויים האישיים שהם חלק בלתי נפרד ממני. נמאס לי להיות דחויה ולא מקובלת. בקיצור אנא תן לי טיפים או כיוון או הפניה לספרות מקצועית במטרה לשפר הדימוי עצמי ולהעלות את המוראל ולהיות אהובה בחברה.
תשובה
למרות שקריאת ספרים יכולה להיות מעניינת, אני לא חושב שפתרון יכול להגיע משם. לדעתי את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ולעשות עבודה עמוקה ושורשית יותר מאשר לקרוא על הדברים, מה שישאיר אותה ברמה אינטלקטואלית על פני השטח. את מספרת על רצף של תסכולים קשים בחיים שלך, מזוגיות, מעבודה, מיחסים בין אישיים ובעיקר מעצמך. את בגיל שכבר צברת בו ניסיון חיים, ומצד שני יש עוד הרבה שנים קדימה בהם אפשר לשקם את הדימוי העצמי ואת איכות החיים. עם זאת, אין טעם להמתין עוד זמן רב. אלו דברים שצריך לטפל בהם כעת ומייד כי הזמן לא ממתין ולא ישפר את מהלך ההיסטוריה האישית שלך. מהדברים שלך לא שמעתי ליקוי בשפה, הדברים כתובים באופן בהיר ושונה מאוד מהתיאור העילג שאת מתארת בו את התנהלותך בעולם. אני מעריך לפיכך שתוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי ובשלב ראשון "לעשות קצת סדר" בבאלגן הגדול שמתרחש מסביב.

קושי ביצירת קשר ודימוי עצמי נמוך
אני בן 26 ומעולם לא יצרתי קשר זוגי , היו לי מספר מאד מועט של פגישות שלא התקדמו מעבר לדייט ראשון. אציין שפעם ראשונה שיצאתי לפגישה היה בגיל 25. אני לא שמן, בעל מום או מראה חריג כלשהו… אנשים שסביבי אומרים לי שיש לי דימוי עצמי מאד נמוך …האם יש קשר בין דימוי עצמי ליכולת יצירת קשר זוגי ? האם זו בכלל בעיה ?
תשובה
יש בהחלט קשר בין דימוי עצמי ליצירת קשרים מאחר וקשה יותר ליזום את הקשר, יש תמיד חשש להיפגע ושהקשר לא יצליח, שאין מה "לאהוב בי" וכו'. הטיפול הפסיכולוגי רלוונטי ועשוי בהחלט לעזור למצב כזה.

בעיות בביטחון העצמי שלוש שאלות
כל פעם שאני נמצא ליד חבר'ה בגיל שלי או בסביבה זרה, אני חש לא בנוח חש נחות מהם ולפעמים מין חשש מהם. כל פעם שאני נמצא ליד בנות אני מרגיש חסר בטחון, ושאני מדבר איתן אני רועד כולי וחשש שלא בנוח ולפעמים אני לחוץ. יש לי פחד לנהוג פחד של איבוד שליטה. אשמח אם תיתן לי יעוץ איך לטפל בבעיות האלה
תשובה
אתה מתאר סוג של חרדה שמלווה אותך בסיטואציות שונות. אני מצרף קישור למאמר על חרדה, קרא אותו ובדוק האם הסימפטומים המופיעים שם תואמים למה שאתה חש. כמו שכתב רותם, הטיפול במצבים כאלה או בשיחות ובתרופות. קרא את המאמר בקישור הבא: https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

להביט בעיניים
יש לי בעיה קשה מאוד. כשאני מדבר עם מישהו פנים מול פנים, לא רק שאני לא מצליח להסתכל בעיניים,המבט שלי צונח מטה מטה לרצפה. כשאני מדבר עם מישהו ואני אז כשאנטי מסתכל עליו יש לי מין גירוי שהוא מציק בעיניים. וזה גורם לי להצניח את המבט. אם אני מדבר עם מישהו כשהוא יושב לצדי(נניח בשולחן) אז יותר קל לי. אבל כשזה פנים מול פנים אני לא מסוגל לישר מבט. גם כשאני עובר במקומות שיש בהם אנשים הפנים שלי צונחות מטה. אני מודע לזה אבל אין לי את האומץ ליישר את הפנים. ואם אני בכל זאת מצליח להביט למישהו בעיניים, בזמן הקצר שאני מצליח, פתאום יש לי אי נוחות בידיים ואני חייב לגעת במשהו, למחוץ משהו באצבעות.
תוכל לעזור לי? אני לא רוצה לקבוע פגישה עם פסיכולוג. אני רק רוצה כמה טיפים איך
להתגבר עם הבעיה. אני אתאמן על הטיפים שתתן.
אני גם אוסיף שיש לי ADD. האם הבעיה שלי מראה על קושי בהסתגלות?
תשובה
יש אפשרות לנסות ולטפל בבעיה הזו באופן ממוקד ע"י טיפול התנהגותי קוגניטיבי, אפשר להיעזר גם בהיפנוזה. יש כל מיני פטנטים כמו להתבונן לאנשים לא ממש לתוך העיניים אלא על אזור האף. לאחר זה נראה כאילו אתה מסתכל ישירות ולך יש פחות קושי עם המבט הישיר.
אבל כל הנ"ל הם בסך הכל התמודדויות עקיפות עם מה שכנראה הרבה יותר משמעותי וזה מה שקורה לך מבפנים. סביר להניח שהסימפטום שמפריע לך כלפי חוץ מייצג קושי שלך עם עצמך, עם דימוי וביטחון עצמי, ואם אלו יטופלו סביר להניח שיהיה לך יותר קל להתבונן לאנשים בעיניים. בצורה פשטנית מעט אוכל לומר שכאשר תצליח להתבונן לעצמך בעיניים יהיה גם יותר קל להתבונן לאחרים בעיניים.

חרדה וחוסר ביטחון
הייתי רוצה לדעת מה עושים במקרה של חוסר בטחון. אני בחורה מאד אינטליגנטית לומדת מתמטיקה באוניברסיטה בירושלים, אבל בזמן שאני יושבת בחברה, אני שותקת אפילו שעתיים, כאילו אני בעולם אחר, אני לא פותחת את הפה מחרדה. גם באוניברסיטה אני לבס באה לומדת והולכת הביתה, אין לי חברות, יש לי פחד לבקש עזרה ביום שאני לא באה ללימודים, האם יש לכם איזה עצה לתת לי – אני מיואשת.
תשובה
היה טוב אילו יכולת להצטרף לקבוצה טיפולית של אנשים שמתמודדים עם בעיה דומה לשלך. כדאי לבדוק בשירות הפסיכולוגי של האוניברסיטה אם יש להם קבוצות. במידה ולא ובמידה ואינך מוצאת קבוצה מתאימה באזורך, רצוי לפנות לטיפול אישי.
במידה והחרדה חריפה (וכך היא נשמעת) כדאי אולי להתייעץ גם עם פסיכיאטר לגבי הצורך בתרופות נוגדות חרדה.
בכל מקרה, רצ"ב קישור למאמר על חרדה https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

רגישות יתר וחרדה
אני חושב שאני רגיש מאוד וזה גורם לי סוג של חרדה והימנעות מהרבה דברים. בנוסף לכך אני מסמיק תמיד כשאני במרכז צומת לב של אנשים וזה מבלבל אותי מאוד. וגם מרגיש דמעות בעיניים. האם זה בגלל רגישות יתר?
תשובה
רגישות יתר במובן שאתה כותב עליו הוא חוויה אישית. לכן אם כך אתה מרגיש אז זה מה שקורה ובכך צריך לטפל. התיאור שלך קשור כנראה לנושא החרדה שמציפה אותך במיוחד במצבים מלחיצים או חברתיים. אני מצרף קישור על מאמר שעוסק בהפרעות חרדה שונות, קרא ובדוק האם משהו מהתיאור שם מתאים למה שאתה מרגיש https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

השלכות
שאלתי נוגעת לקושי שלי במפגש עם אנשים אחרים. אני מרבה להיות עם עצמי בין ארבע קירות ביתי כדי להרגיש קיימת ובטוחה. ברגע שאני יוצאת למקומות ציבוריים, אני חווה את עצמי ואת האנשים סביבי ואת העולם כולו כעולם של גמדים המתקיים בתוך חלל סגור, רחם של אישה המנותק מהעולם האמיתי. [ עולם בתוך עולם ]. אני חווה את עצמי אז כסוג של ענק שצופה בגמדים, אני צופה באחרים וחוששת שאם אפתח בשיחה איתם אז שהם ינוסו על נפשם או יגידו לי שאין לי זכות להיכנס לעולם שלהם.
אשמח לתגובתך
תשובה
מה שאת מתארת יכול לנבוע מכמה גורמים ובהחלט יתכן שזה שילוב של דברים. יתכן שמדובר בסוג של חרדה חברתית ו/או הפרעת חרדה אחרת. סביר להניח שיש כאן נטייה אישיותית שנוצרה עם השנים כתוצאה מההיסטוריה האישית שלך והחוויה שלך של קשר ומפגש עם אנשים. את מציינת את הקשר עם אימך ואין ספק שסוג כזה של חוויה משפיעה בצורה משמעותית על החיים.
אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. קחי בחשבון שזהו תהליך ארוך שדורש מוטיבציה והתמסרות. תהליך כזה נמשך שנים רבות ולכן גם השינוי לא צפוי להיות מהיר.
כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי הצורך בתרופות נוגדות חרדה. זה עשוי להאיץ את תהליך הטיפול הפסיכולוגי במצבים מסוימים.

הקשר בין חרדה לדימוי עצמי נמוך
רציתי לשאול אם יש קשר כלשהו בין חרדה ובין לדמוי עצמי נמוך? והאם הסמקה יכולה לנבוע כתוצאה מדמוי עצמי נמוך? ואיך משפרים את הדימוי העצמי שלנו? האם איש מקצוע עשוי לעזור בעניין זה?
תשובה
יכול להיות קשר בין חרדה, דימוי עצמי והסמקה. טיפול פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור בנושא.
ראשית צריך לפתח מודעות והבנה לגבי מקור הבעיה ולמעשה זהו כבר חצי מהפתרון.

הסמקה בחברה
כיצד ניתן להתמודד עם הסמקה בחברה במיוחד כשאני צריכה לדבר וכולם מקשיבים? זה נורא ולא נותן לי חשק להיפגש עם אנשים..
תשובה
הסמקה היא תגובה של מבוכה, לחץ, חרדה וכדומה. יש אמנם אנשים שלהם נטייה מוגברת להסמקה, אבל כל האנשים עשויים להסמיק במצבים שכאלה. לכן ההתמודדות אינה עם עצם ההסמקה (למרות שאפשר בכלים של היפנוזה לעסוק גם בזה בצורה ישירה יחסית) אלא עם מקור ההסמקה. צריך לנתח מהם המצבים שגורמים לך לאותו לחץ וכיצד אפשר להפחית את הלחץ. זה יפחית באופן אוטומטי גם את ההסמקה.

כיצד לרכוש מיומנויות חברתיות?
יש לי בעיה של חוסר ביטחון עצמי בחברה, מה עלי לעשות?
תשובה
יש שתי גישות מרכזיות לבעיה כזו. האחת היא התנהגותית. ככל שתיצרי יותר מסגרות חברתיות בהן יהיה לך חלק כך יהיה לך יותר קל לרכוש מיומנויות חברתיות. חוגים, טיולים, ונסיבות חברתיות אחרות. גישה אחרת היא טיפולית וגורסת שכדאי לפנות לטיפול בבעיה. כמובן שזה אינו נוגד את האפשרות הראשונה. בתחום הטיפול תמצאי טיפולים קבוצתיים שעוזרים באינטראקציה בין אנשים, טיפולים דינאמיים שנוגעים בתהליכים אישיים לא מודעים וטיפולים התנהגותיים קוגניטיביים שעוסקים יותר בתהליכי חשיבה ובפתרונות.

אנא עזרו לי, למה אני נלחץ ליד אנשים?!
שלום, אני בן 17, ויש לי בעיה שמאז ומתמיד עצרה אותי מלהיות עצמי. תמיד שאני במקום הומה אדם, אז אני לא יכול לזוז רגיל, אני מרגיש כאילו מישהו מסתכל עליי תמיד ובוחן את ההתנהגות שלי ואת התזוזות שלי. אני מגיע למצב שאני לא יכול להתנהג עצמי, ובכל פעם שאני מעיז לעשות משהו, אז אני מרגיש מין מבוכה כזאת וחום כזה בגוף. קשה לי להסביר את זה במילים, אבל אני אנסה. זה קורה לי גם כשאני נמצא עם משהו שאני נחות ממנו כביכול. כשאני בבית או שאני עם אנשים שאני מכיר אותם טוב, זה לא קורה לי, ואני פשוט יכול להיות עצמי.
למה זה קורה? האם זה נובע מחוסר ביטחון עצמי?
מה אני יכול לעשות כדי להתנהג אני בלי שארגיש לא בנוח עם זה?
אני ממש לא רוצה ללכת לפסיכולוג, כי אין לי זמן, יש לי תקופה לחוצה של בגרויות.
תשובה
רוב הסיכויים שאתה סובל מסוג של הפרעת חרדה. אני מצרף להלן מאמר שמתאר סוגים שונים של הפרעות חרדה. קרא אותו ובדוק האם הדברים מתאימים למה שקורה לך. בכל מקרה כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי ובמקרה שמדובר אכן בהפרעת חרדה אפשר להתייעץ גם עם פסיכיאטר לגבי תרופות נוגדות חרדה. קרא את המאמר בקישור הבא:
https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

The post חלק שלישי: קשרים בין אישיים – חברויות ויחסים זוגיים appeared first on PSY.

The post קישורים בנושאי פסיכולוגיה וחברה appeared first on PSY.

ג'ון בולבי (Bowlby (1907-1990 האמין שלהתנסויות שלנו בילדות יש השפעה גדולה על הקשרים הרומנטיים שלנו בבגרות.
עד אמצע שנות החמישים רווחה דעה בקרב פסיכואנליטיקנים ופסיכולוגים התנהגותיים שהקשר הראשוני של האם עם תינוקה נועד על-מנת לשרת צרכים פיזיולוגיים ראשוניים של התינוק (מזון לדוגמה) וכי קשר זה נוצר אבולוציונית מכיוון שהתינוק אינו יכול לספק את צרכיו בעצמו.
הפסיכואנליטיקנים טענו שלבני אדם יש שתי מערכות דחפים: מערכת דחפים ראשוניים, המורכבת מצרכים פיזיולוגיים בסיסיים (דחף למזון ולשינה בינקות, ולמין בבגרות) ומערכת דחפים משניים (הצורך ביצירת יחסי קירבה, אהבה ותלות באדם קרוב ובקשרים בינאישיים).
בולבי התנגד לגישות אלו. הוא ניסה להבין את המצוקה העזה שחשו תינוקות שהופרדו מהוריהם וטען כי תהליך ההתקשרות Attachment של הילד לאימו הינו תוצאה של צורך ראשוני ולא משני. לטענתו, מנגנון ההתקשרות נובע מצורך ראשוני מולד וקיומי שיש לבני האדם בחמימות ובקרבה ל"אחר" משמעותי שעוזר להם לשרוד ומגן עליהם מפני זרים. מנגנון זה מהווה קטגוריה התנהגותית עצמאית והוא חלק מהפוטנציאל הפסיכולוגי המולד של הפרט.
מטרת התנהגות התינוק בתהליך ההתקשרות היא להשיג תמיכה והגנה מדמויות מגנות ותומכות (Attachment Figures). מטרה זו בולטת ומתעצמת מהשנה השנייה לחיים ואילך. בתחילת החיים התנהגות זאת מובילה להתקשרות בין התינוק לדמות המטפלת בו (בדרך-כלל האם) ובהמשך החיים היא מובילה להתקשרות בין מבוגרים.
בולבי ביסס את תאוריית ההתקשרות שלו על מחקרים באתולוגיה של בעלי-חיים. הוא הושפע בעיקר ממחקרו של קונראד לורנץ (1935) שמצא כי אצל ציפורים מתפתחים קשרים חזקים בין הגוזלים ואימם בימים הראשונים לחייהם. הקשרים נובעים מעצם החשיפה לדמות האם וההיכרות עימה ואינם תלויים במילוי הצרכים הפיזיולוגיים של הגוזלים, כמו הצורך במזון. גם מחקריו של (1958) Harlow בהם גורי הקופים העדיפו ברגעי מצוקה את תחושת החמימות הפיזית של האם על פני המזון שהיא סיפקה, חיזקו את הנחותיו.
תצפיות שערך בולבי על תינוקות וילדים שהופרדו מהדמות שטיפלה בהם, הוא מצא שהתנהגותם דומה לזאת שנמצאה על ידי חוקרים של יונקים. תינוקות וילדים אלו הגיבו במספר תגובות אמוציונאליות: בשלב ראשון הם הביעו מחאה שהתבטאה בבכי ובחיפוש אינטנסיבי אחר האם. הם התנגדו לניסיונות פיוס של אחרים. בשלב השני הם הביעו ייאוש שהתבטא בפסיביות ובסימני עצב. בשלב השלישי הם הביעו ניתוק שהתבטא בהתעלמות מכוונת מהאם כשהיא חזרה (שלב זה אינו אופייני ליונקים).
הדמיון הרב בן התנהגות התינוקות לבין התנהגות גורי היונקים גרם לבולבי להניח שלהתנהגות זאת יש חשיבות אבולוציונית. בולבי הניח שהתנהגות של התקשרות היא צורך קיומי שמטרתו להגדיל את סיכויי היונקים לשרוד ולהתרבות.
טענתו היתה שמנגנון ההתקשרות התפתח במהלך האבולוציה בשל המצב הפגיע בו היו שרויים גורי היונקים שלא יכלו לדאוג לצרכיהם בכוחות עצמם. בולבי אף חקר את תנאי הגידול של ילדים בבתי יתומים שלא נוהלו כראוי. הוא מצא שהיעדר קשר בין-אישי אוהב בין התינוקות והמטפלים בהם גורם לנכות רגשית שעלולה אף להתבטא בביטויים פיזיים.
בולבי הניח שתינוקות נולדים עם נטיות התנהגותיות המכוונות להשגת קירבה עם מבוגר שיכול לספק להם טיפול (caregiver). ההתנהגויות הללו כוללות בכי, מציצה, לפיתה, מעקב וחיוך והן מסמנות למטפל להתקרב אל התינוק וליצור עימו קשר. אופי ההתקשרות בין התינוק לבין הדמות המטפלת בו תלוי גם ביכולת של המטפל להיענות לסימנים שהתינוק משדר ולהגיב אליהם בהתאם. לכן, תפקיד המטפל, מלבד סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים של התינוק, הוא גם הענקת בסיס מוגן לתינוק שמרגיע אותו ומווסת את רמת החרדה שלו.

הבסיס הבטוח (Secure Base) שמספק המבוגר המטפל לתינוק מאפשר לו לחקור את הסביבה ולפתח עצמאות מבלי שירגיש מאוים מהסכנה של אובדן הקשר עם המבוגר המטפל. כאשר התינוק מרגיש שקשה לו לשאת את המתח שבו הוא נמצא, הוא יכול לחזור למקום הבטוח שמוריד מתח זה. התנסות זאת של התינוק, לפי בולבי, הינה בעלת חשיבות מכרעת כבסיס להתפתחות הביטחון העצמי של התינוק ואמונו בעולם.
תינוק, שהמבוגר המטפל בו זמין, רגיש ומגיב לאיתותיו, מפתח בטחון פנימי שהוא אינו לבד. לכן, הוא מועד פחות לפתח פחד כרוני מנטישה ותחושות חוסר ביטחון וחרדה במצבים של פרידה. הוא גם יתעניין בחקר הסביבה ובכינון קשר של קירבה עם אנשים אחרים. לעומתו, תינוק, שהמבוגר המטפל בו אינו זמין, רגיש ומגיב לאיתותיו, מפתח חוסר בטחון והוא צפוי לפתח פחד כרוני ואינטנסיבי מפני פרידה מהדמות המטפלת בו. הוא יירתע מסיטואציות חדשות ומאנשים לא מוכרים.
לפי בולבי, הוויסות בין התנהגויות ההתקשרות של התינוק לבין ההתנהגויות החקרניות שלו את סביבתו, הוא בעל השפעה גדולה על התפתחות האישיות. וויסות זה יקבע אם האדם הבוגר יהיה בעל אישיות עצמאית או תלותית ואת היחס בין עיסוקו בקשרים בין-אישיים לעיסוקו במקורות עניין אחרים בסביבה.
על פי תיאורית ההתקשרות של בולבי, הצורה בה מגיבה הדמות המטפלת למצוקת התינוק משפיעה על היכולת שלו לעבור ממצב של מצוקה למצב של רגיעה. כשהמטפל בתינוק לא מבצע כראוי את תפקידו צפויה להיווצר הפרעה במעברים שמבצע התינוק בין התנהגות ההתקשרות לבין ההתנהגות החקרנית העצמאית שלו. הפרעה זו עלולה לפגוע בתפישת התינוק את יכולתו להתמודד בעולם באופן עצמאי.
כבר בראשית חייו, דפוס היחסים של התינוק עם דמות ההתקשרות הראשונה שלו, מהווה נקודת מוצא לטיב היחסים הבין אישיים שיהיו לו בהמשך חייו. הדרך בה תופש התינוק את הזמינות ואת התגובות של הדמות המטפלת בו וההתנסויות שלו איתה, יוצרת אצלו מודלים מנטאליים – דגמי עבודה פנימיים (Working Models) שבעזרתם הוא תופש את העולם ומגבש ציפיות והערכות לגבי תגובות הסביבה כלפיו בעתיד. במקביל, בונה התינוק מודלים מנטאליים על ה"עצמי" שלו (Self) הכוללים את האופן בו הוא תופש את עצמו ואת הערכתו את עצמו בתחומים שונים. מודלים אלו מושפעים על ידי המידה שבה רואה התינוק את עצמו אהוב על ידי דמות ההתקשרות שלו.
למרות שבולבי התמקד בעיקר בהבנת טבע מערכת היחסים של תינוקות והמטפלים בהם, הוא ציין כי התנהגות ההתקשרות מאפיינת את החוויה האנושית לאורך כל חייו של הפרט. המודלים המנטאליים שהתינוק מפתח יהיו אחראיים בבגרותו להמשך קיומם של נטיותיו ההתנהגותיות המוקדמות. הם ישפיעו על יצירת קשרים רגשיים עמוקים וקשרי אהבה בפרט, וכן על ציפיות המבוגר מעצמו ומהעולם. הם יהוו "אבני בנין" שיקבעו את סגנון ההתקשרות שלו כבוגר (Attachment Style). התיאוריה של בולבי היא אחת התיאוריות הפוריות והמשפיעות בשלושים השנים האחרונות והיא זוכה עד היום להדים רבים ומהווה בסיס למחשבה תיאורטית ולמחקר רב.

אופי מערכת ההתקשרות ותגובות אופייניות בעקבותיה
פעילות תקינה של מערכת ההתקשרות: כאשר הדמות המטפלת בילד היא זמינה, אמפתית וחמה, הילד מרגיש בעל ערך עצמי והוא מספיק בטוח בעצמו על מנת לחקור את העולם שסביבו. ברגעים מאיימים, ילד כזה, יפעיל את מערכת ההתקשרות ויחפש קירבה לדמות המטפלת בו עד אשר יירגע.
פעילות יתר של מערכת ההתקשרות: כאשר הדמות המטפלת בילד מגיבה אליו בצורה אמביוולנטית, הילד חש שלא תמיד יגנו עליו. ברגעים מאיימים, ילד כזה יפעיל את מערכת ההתקשרות ביתר שאת. הוא יחפש קירבה והגנה ויתקשה להתנתק מהדמות המטפלת בו גם כשהאיום יעלם.
תת פעילות של מערכת ההתקשרות: כאשר הדמות המטפלת בילד היא קרה ומתעלמת ממנו ואינה מספקת לו הגנה, הילד מתחיל להבין שאין טעם לפנות לדמות זו ברגעים מאיימים. ילד כזה חווה לחץ גדול מהדחייה עוד יותר מאשר מהגורם המאיים ולכן יפסיק עם הזמן לחפש הגנה אצל הדמות המטפלת בו וימעיט להפעיל את מערכת ההתקשרות.
פעילות שאינה תקינה מהותית של מערכת ההתקשרות: כאשר הדמות המטפלת בילד מזניחה אותו ומתעללת בו, הילד יראה חוסר החלטיות בכל הנוגע להתקרבות לדמות זאת, הוא יסבול מבעיות נפשיות ועלול אף לסבול מבעיות מוטוריות.

איינסוורת' Ainsworth ו"מצב הזר"
בעוד בולבי נחשב לאבי תיאורית ההתקשרות, הרי שמרי סלייטר איינסוורת', תלמידתו, נחשבת לאם האמפירית שלה. לאיינסוורת' היו יכולות התבוננות וצפייה מרשימות ויצירתיות מתודולוגית. איינסוורת ושותפיה פיתחו שיטה הבודקת את יחסי ההתקשרות של האם וילדה.
השיטה שלה ידועה בשם – ניסוי "מצב הזר"  ("Strange Situation")והיא היתה הראשונה שסיפקה הדגמה אמפירית לדרך שבה מעוצבת התנהגות התקשרותית, הן במצבים בטוחים והן במצבים מאיימים. הניסוי נעשה בעקבות התיאוריה של בולבי שהניחה שמערכת ההתקשרות באה לביטוי באופן המשמעותי ביותר במצבי פחד ומצוקה. אז נצפים ההיבטים של המודל הפנימי הפעיל שאינם באים לידי ביטוי במצבים יומיומיים שגרתיים.
איינסוורת' ותלמידיה עקבו אחרי 76 תינוקות ואמהותיהם במשך שנה בביתם. האמהות היו מהמעמד הבינוני וגיל התינוקות היה מרגע הלידה ועד גיל שנה. הם עקבו אחר דפוס התגובה של כל אמא לתינוקה וניתחו את התצפיות על פי שבעה קריטריונים שהוגדרו מראש: 1. מיומנות בטיפול בתינוק; 2. רגישות לסימנים שמראה התינוק; 3. חיבה בזמן החזקת התינוק; 4. תגובתיות לבכי התינוק; 5. נגישות; 6. שיתוף פעולה; 7.קבלה.
סך הכל הם עקבו 72 שעות אחרי כל תינוק ואמו, במהלך 18 תצפיות של 4 שעות כל אחת.
בתום התצפיות הוזמנו האמהות והתינוקות לניסוי "מצב הזר" שכלל 8 אפיזודות, בנות 3 דקות כל אחת ונמשך כ-20 דקות. החוקרים צפו בתינוקות מבעד למראה חד כיוונית.
במהלך הניסוי נכנסה זרה חייכנית וחברותית אל החדר המלא בצעצועים שבו נמצאו התינוק והאמא. היא הציגה לילד ולאמא את החדר ועזבה. התינוק חקר את הסביבה ללא התערבות האמא. הזרה נכנסה שוב, התקרבה לתינוק ואז האמא עזבה. לאחר 3 דקות האמא שבה לחדר, ניחמה את התינוק וניסתה לגרום לו לשחק שוב. אחר-כך היא שוב עזבה, הזרה נכנסה וניסתה להרגיע את התינוק, האמא שבה לחדר, לקחה את התינוק והזרה עזבה.
במהלך כל אפיזודה נבדק האיזון בין התנהגויות ההתקשרות של התינוק לבין ההתנהגויות החקרניות שלו במצבי דחק. הניסוי נערך כך שהלחץ על התינוק הלך וגבר באופן הדרגתי וגרם לו לבטא התנהגויות התקשרות בעוצמה הולכת וגוברת. החוקרים צפו כיצד מווסת התינוק את תחושות המצוקה שלו בעזרת ההתקשרות לאמו וכיצד הוא משתמש באמו כבסיס בטוח שממנו הוא יוצא למסעות מחקר בסביבה החדשה שכללה אנשים זרים. כמו כן הם צפו בתגובות התינוק לפרידה מהאם ולפגישה המחודשת איתה.
איינסוורת' סיווגה את התינוקות לפי התנהגותם בניסוי זה וקבעה כי קיימים 3 סוגים של תגובות המקבילות לחלוקה שמצא בולבי:

1. תינוקות שבחנו את הצעצועים בעצמם אך בדקו מדי פעם שהאם נמצאת. הם הגיבו בסקרנות ובחשש כלפי הזרה והעדיפו בברור את האם על פניה. הם היו במצוקה סבירה כשהאמא יצאה, הפגינו סימני מחאה עם הפרידה ממנה (תרעומת או בכי) ושמחו מאוד כשהיא חזרה (הושיטו זרועות פתוחות,התכרבלו בזרועותיה, התנחמו ונרגעו בקלות). הם בטאו את רצונם בקרבתה של האמא ומורגש היה שנוכחותה מעניקה להם בטחון ומאפשרת להם מידה רבה של עצמאות.
   לפי איינסוורת' לתינוקות אלו היה מודל עבודה של ניסיונות חיפוש קירבה מוצלחים. הם הפגינו ביטחון בנגישות ובתגובתיות של האם והיעדר חרדה מפני אפשרות של פרידה ממנה. אובחנה אצלם פעילות תקינה של המערכת והם סווגו כבעלי "סגנון התקשרות בטוח" -Secure. הם היוו 60 אחוזים מסך התינוקות.
2. תינוקות שחששו לבדוק את הצעצועים בעצמם. הם היו מרוכזים מאוד באמא ונצמדו אליה. הם סבלו מנוכחותה של הזרה ולא רצו לשחק בנוכחותה. מצוקתם גברה כאשר האמא יצאה (ניכרו חרדה, עצבנות ולעיתים קרובות בכי חזק ומתמשך). האיפיון העיקרי שלהם היה היחס האמביוולנטי לאמא כשהיא חזרה. הם לא יכלו להסתיר את הכעס והחשש והתקשו להתקרב אליה. הם הביעו רצון שהאם תרים אותם אך כשהיא עשתה זאת הם התרחקו ממנה, הכו אותה והתנגדו לנסיונותיה להרגיע אותם. לפי איינסוורת' תגובות אלו נבעו מחוסר הביטחון של התינוקות בנגישותה של האמא ובקבלתה את ניסיונות ההתקרבות שלהם.
   לתינוקות אלו היה מודל עבודה של הפעלת יתר של מערכת ההתקשרות והם סווגו כבעלי "סגנון התקשרות חרד אמביוולנטי" – Anxious ambivalent. הם היוו 20 אחוזים מסך התינוקות.
3. תינוקות שנראו עצמאים. הם בחנו את הצעצועים מבלי לחפש את האם ולעיתים אף היה ניראה שהם מתרכזים בהם על מנת להימנע מממנה. הם הפגינו רתיעה מהזרה וכעס על הפרידה מהאמא אך נשארו אדישים גם כשהיא חזרה והתעלמו ממנה בצורה הפגנתית למרות שבדיקה של דפיקות הלב שלהם הוכיחה שהיתה לעזיבתה השפעה חזקה עליהם. הם מיעטו מאוד לחפש את קירבת האמא ואת מגעה. הם מיעטו לבכות ולעיתים קרובות נמנעו מקשר עין עם האמא ומקירבה פיזית אליה. לפי איינסוורת' תגובות אלו נבעו מחוסר בטחון בנגישות של האמא ובתגובתיות שלה. לתינוקות אלו היה מודל עבודה של תת פעילות של מערכת ההתקשרות והם סווגו כבעלי "סגנון התקשרות נמנע" – Avoidant. הם היוו 20 אחוז מסך התינוקות.

איינסוורת' מצאה שיש קשר ישיר בין סגנון ההתקשרות של התינוק לבין ההתנהגות של האם כלפיו. מכיוון שהיא ותלמידיה צפו באמהות ובתינוקות בביתם היא הגיעה למסקנות הללו:אמהות של התינוקות בעלי "סגנון התקשרות בטוח" קיבלו בד"כ תוצאות גבוהות בסיכום שבעת הקריטריונים שנצפו. הן היו זמינות רגשית בזמני צורך, העניקו חום לתינוקות, עודדו חקירה עצמאית והצליחו להרגיע את התינוקות ביעילות רבה. הן הגיבו מהר להתנהגויות חיפוש הקרבה של תינוקיהן. אמהות אלו אופיינו כמקור של בטחון התקשרותי וכמקדמות הסתמכות על אסטרטגיות ההתקשרות הראשוניות.

1. אמהות של תינוקות בעלי "סגנון התקשרות חרד אמביוולנטי" קיבלו תוצאות נמוכות בסיכום שבעת הקריטריונים שנצפו. הן לא היו עקביות; לעיתים עודדו קירבה ולעיתים דחו את התינוקות. הן לא תמיד טיפלו בתינוקות בצורה נכונה, לא תמיד הגיבו לצורכי התינוקות וגם לא תמיד היו יעילות בניסיונות ההרגעה שלהן.
2. האמהות של התינוקות בעלי "סגנון התקשרות נמנעת" קיבלו תוצאות נמוכות בסיכום שבעת הקריטריונים שנצפו. התנהגותן היתה עקבית: הן דחו את התינוקות רגשית או פיזית. הן נטו להיות קשוחות מבחינה רגשית,כעסניות, הביעו חוסר ענין בתינוקות ודחו את ניסיונות חיפוש הקרבה שלהם.

מחקר זה של איינסוורת' הניח יסוד מוצק לתיאורית ההתקשרות של בולבי והוא משמש עד היום כשיטת מחקר מרכזית בחקר התנהגות תינוקות.

סיכום המצבים בניסוי "מצב הזר"

בשנת 1985 הציעו Main ועמיתיה סגנון התקשרות נוסף (רביעי) המאפיין תינוקות שלא ניתן לסווגם לאחת משלושת הקבוצות בסיטואציית הזר. סגנון זה נקרא "סגנון בלתי מאורגן". ההתנהגות של פעוטות אלו בזמן פרידה או מפגש מחודש עם האם מאופיינת בחוסר עקביות ובתנודות אקראיות בין חרדה והימנעות. תינוקות אלו עשויים לדוגמא להתקרב אל האם ולעצור באמצע הדרך.

חזן ושייבר Hazan and Shaver
בולבי האמין שההתקשרות מאפיינת את החוויה האנושית לאורך כל החיים. עם זאת, רק באמצע שנות ה-80 החלו חוקרים שונים לחקור לעומק את תפקידם של תהליכי ההתקשרות בבגרות.
חזן ושייבר  Hazan and Shaver(1987) היו החוקרים הראשונים שחקרו את הרעיונות של בולבי בהקשר של מערכות יחסים רומנטיות. מטרתם היתה להמשיג אהבה רומנטית בין מבוגרים באמצעות המונחים של תיאורית ההתקשרות (שתיארו במקור יחסי אם וילד). לפי חזן ושייבר, הקשר הרגשי שמתפתח בין בני-זוג רומנטיים מבוגרים הוא בחלקו פונקציה של אותה מערכת מוטיבציונית – מערכת ההתקשרות ההתנהגותית – שגורמת לקשר הרגשי בין תינוקות ומטפליהם. חזן ושייבר שיערו כי התאהבות או התחלת מערכת יחסים רומנטית הן סיטואציות הכרוכות בלחצים ובמתחים ולכן קיים סיכוי שיעלו על פני השטח בבהירות דפוסי ההתקשרות של הפרט כפי שטען בולבי לגבי דפוסי ההתקשרות במצבי דחק.
חזן ושייבר ציינו את התכונות הבאות שמאפיינות בני-זוג רומנטיים מבוגרים, ומבוססות לטענתם על דפוסי התקשרות של תינוקות:

• שני בני הזוג מרגישים בטוחים כאשר השני נמצא בקרבת מקום ומגיב (responsive).
• שניהם עסוקים במבע גופני, אינטימי, קרוב.
• שניהם מרגישים לא בטוחים כאשר האחר אינו נגיש.
• שניהם חולקים תגליות זה עם זה.
• שניהם נוגעים בתווי הפנים זה של זה, שניהם מוקסמים זה מזה ועסוקים עמוקות זה בזה.
• שניהם מדברים ביניהם בדיבור-תינוקי ("baby talk").

על בסיס המאפיינים הללו טענו חזן ושייבר שמערכות יחסים רומנטיות בוגרות, כמו מערכות יחסים של תינוק-מטפל, הן התקשרויות, ושאהבה רומנטית שייכת למערכת ההתקשרות ההתנהגותית, ממש כמו המערכות המוטיבציוניות הקיימות בבסיסן של הטיפול והמיניות.
לרעיון שמערכות יחסים רומנטיות עשויות להיות מערכות יחסים התקשרותיות הייתה השפעה עמוקה על המחקר המודרני של מערכות יחסים קרובות. ישנן לפחות שלוש משמעויות חשובות לרעיון זה:

1. אם מערכות יחסים רומנטיות בוגרות הן מערכות יחסים התקשרותיות, אזי אנו אמורים להבחין במערכות יחסים בוגרות באותם שלושת סוגי ההבדלים האישיים ש-Ainsworth הבחינה בהן במערכות יחסים של תינוק-מטפל. לדוגמא, ניתן לצפות שמבוגרים שיהיו בטוחים במערכות היחסים שלהם ירגישו ביטחון שבני הזוג שלהם "יהיו שם בשבילם" כשיזדקקו להם, ולא פחות חשוב – יהיו מוכנים ליצור מצבים שבהם הם תלויים באחרים או/ו שאחרים תלויים בהם. בניגוד לכך, מבוגרים אחרים שאינם בטוחים במערכות היחסים שלהם (בלעי "דפוס חרד אמביוולנטי") יחששו שאחרים לא אוהבים אותם מספיק, ויגיבו בנקל בתסכול או בכעס כאשר הצרכים ההתקשרותיים שלהם לא יסופקו לשביעות רצונם. אחרים יכולים להגיב בהימנעות: ייתכן ויראו כאילו אינם מעוניינים כל כך במערכות יחסים קרובות, יעדיפו לא להיות תלויים מידי באנשים אחרים ו/או שאחרים יהיו תלויים בהם.
2. אם מערכות יחסים בוגרות הן מערכות התקשרות, אזי על הדרך שבה "עובדות" מערכות יחסים בוגרות להיות דומה לדרך שבה "עובדות" מערכות יחסים של תינוק-מטפל. מאפיינים שעושים דמות התקשרות ל-"רצויה" עבור תינוקות (כגון נענות, נגישות) הם אותם סוגי המאפיינים שנציין כרצויים עבור בני-זוג רומנטיים מבוגרים. לבסוף, הבדלים אינדיבידואליים בהתקשרות ישפיעו על התפקוד של יחסי הקרבה והתפקוד האישי בבגרות, באותו האופן שבו הם משפיעים בילדות.
3. האופן שבו מבוגר הינו בטוח או לא-בטוח במערכות היחסים הבוגרות שלו יכול להיות השתקפות, לפחות באופן חלקי, של הניסיון ההתקשרותי שלו בילדות המוקדמת. אם נניח שמערכות היחסים של
   הבוגר הן מערכות יחסים התקשרותיות, אפשרי שילדים שהנם בטוחים כילדים יגדלו להיות בטוחים גם במערכות היחסים הרומנטיות שלהם.

במסגרת מחקרם החלוצי חקרו חזן ושייבר את הדרך בה אנשים חושבים על מערכות היחסים הרומנטיות שלהם ואת זכרונותיהם לגבי אופי היחסים שלהם עם הוריהם.השערתם היתה שבעלי סגנונות התקשרות שונים יציגו תיאור שונה של יחסים עם ההורים ושל זיכרונות מהם. הממצאים אכן הצביעו על כך שמבוגרים בעלי סגנון התקשרות בטוח (כפי שבא לידי ביטוי בשאלון ההתקשרות לבן זוג רומנטי) תפשו את הוריהם בצורה חיובית יותר מבעלי הסגנונות הנמנעים והחרדים אמביוולנטיים.
חזן ושייבר פיתחו שאלון פשוט למדידת הבדלים אינדיבידואליים אלה (לעיתים קרובות מתייחסים להבדלים אינדיבידואליים אלה כאל סגנונות התקשרות, דפוסי התקשרות, אוריינטציות של התקשרות, או הבדלים בארגון של מערכת ההתקשרות). הם ביקשו מ-620 הנבדקים לקרוא את שלושת הפסקאות הרשומות מטה, ולהצביע על הפסקה המאפיינת בצורה הטובה ביותר את הדרך שבה הם חושבים, מרגישים ומתנהגים במערכות יחסים קרובות. שלושת הפסקאות הן למעשה ביטוי לתיאוריה של איינסוורת' (1978) על דפוסי ההתקשרות שזיהתה אצל תינוקות, שתורגמו למונחים המתאימים יותר לתיאור קשר בין מבוגרים ונוסחו בגוף ראשון:

א. אני חש/ה לא בנוח להתקרב לאחרים; אני מוצא/ת שקשה לבטוח בהם לחלוטין, וקשה להרשות לעצמי להיות תלוי/ה בהם. אני נעשה/ית מתוח/ה כאשר מתקרבים יתר על המידה. לעיתים קרובות, הקרובים לי רוצים בקשר אינטימי יותר ממה שאני מוכן/ה.
ב. אני מוצא/ת שקל יחסית להתקרב לאחרים וחש/ה בנוח להיות תלוי בהם ושהם יהיו תלויים בי. אינני חושש מנטישה או מקירבה יתרה אלי.
ג.  אני מוצא /ת שאחרים לא מעוניינים להיות קרובים כפי שהייתי רוצה. לעיתים קרובות אני חושש/ת שבן/בת זוגי לא באמת אוהב/ת אותי או שלא ירצה להישאר איתי. אני רוצה להתקרב מאוד לאדם אחר וזה לעיתים מבריח אנשים.
בהתבסס על מדד תלת קטגורי זה, Hazan and Shaver מצאו שפיזור הקטגוריות דומה למה שנימצא במחקרה של איינסוורת על הילדות: כ – 60% מהמבוגרים סיווגו עצמם כבטוחים (פסקה ב), כ – 20% תיארו עצמם בנמנעים (פסקה א), וכ- 20% תיארו עצמם כחרדים-מתנגדים (פסקה ג).

אפיון שלושת הטיפוסים על פי המחקר הרצ"ב
הבטוח
בעלי הסגנון הבטוח דיווחו על קשרים קרובים המתאפיינים באמון רב ובקינאה מועטה. הם הוגדרו כמחפשי קרבה,מאמינים בקשר קרוב, חשים בנוח במערכות יחסים אינטימיות ובמערכות עם תלות הדדית, ולא חוששים באופן תמידי מנטישה או מהתקרבות של האחר.
תפישתם של אנשים אלו לגבי אהבה הייתה חיובית ואופטימית, עם קבלה של האחר. הם תיארו תחושות אושר, חום ואמון בקשר. יצירת קשר נתפשת על ידם כמשימה קלה יחסית.
הם אופיינו כחברותיים. הם מתקשרים לאחרים בנקל, סומכים על אחרים ואוהבים לעזור ולטפל בהם. הם תארו ביטחון ופתיחות ביחסים עם אחרים.

הנמנע
בעלי הסגנון הנמנע הוגדרו כחשים שלא בנוח עם אינטימיות ומאויימים על ידי קרבה יתרה. הם קנאים, מתקשים לתת אמון ולהיות תלויים באנשים אחרים ומעדיפים לסמוך על עצמם.
תפישתם של הנמנעים לגבי אהבה הייתה פסימית, עם תחושות דומיננטיות של פחד מאינטימיות ועם שכיחות נמוכה ביותר של קשרים רומנטיים. הנמנעים אפיינו את עצמם כעצמאיים וכלא אהובים על אנשים אחרים.

החרד-אמביוולנטי
בעלי הסגנון החרד-אמביוולנטי הוגדרו כמעוניינים מאוד במערכות יחסים קרובות וסימביוטיות, אך גם חוששים וחרדים שייעזבו על ידי בני הזוג, מאחר ובני הזוג נתפשים לעיתים קרובות כלא זמינים, מרוחקים ולא אוהבים. אהבתם של החרדים-אמביוולנטיים אופיינה ברצון לסימביוזה, תשוקה מינית מוגברת, אובססיביות, קנאה וחוסר יציבות רגשית. בעלי סגנון זה נמצאו כבעלי קשרים רומנטיים המאופיינים בתנודות רגשיות עזות, הם תארו את עצמם כבעלי ספקות, התלבטויות פנימיות ותחושות שאינן מובנות ואינם מוערכות כראוי ע"י אנשים אחרים.
מחקר חלוצי זה של חזן ושייבר עורר חוקרים רבים לעסוק בדפוסי התקשרות של מבוגרים ולבדוק את השלכותיהם במישור הבינאישי והתוך אישי.

שאלון מורחב לסיווג סגנונות התקשרות
בשנת 1990 פיתחו Mikulincer, Florian & Tolmacz שאלון נוסף לסיווג סגנונות התקשרות במטרה לתקף את השאלון המקורי של חזן ושייבר ולהגדיל את מהימנותו. השאלון המורחב כולל 15 פריטים, המבוססים על פירוק שלושת ההיגדים של חזן ושייבר למשפטים קצרים. ניתוח גורמים שייך כל פריט לאחד משלושת הסגנונות וסיווג הנבדק נקבע על פי ציונו הממוצע בכל גורם. התפלגות הסגנונות שהתקבלה במחקר זה: 46% בטוחים, 33% נמנעים ו- 18% חרדים, שונה מההתפלגות המדווחת בספרות.

השאלון
לפניך 15 היגדים. אנא קרא אותם וציין לגבי כל אחד מהם עד כמה הוא הולם את דעתך האישית.חשוב לזכור – תשובתך צריכה לשקף את דעתך האישית בלבד. ליד כל היגד מצוי סולם בין שבע ספרות. הספרה 1 מציינת "לגמרי לא נכון" והספרה 7 "לגמרי נכון". שאר הספרות מציינות את הטווח שבין האפשרויות. עליך להקיף בעיגול את הספרה שמשקפת את דעתך באופן המדויק ביותר.

1.         אני מוצא את המשימה של יצירת יחסים קרובים כקלה יחסית
לגמרי לא נכון  1     2      3       4      5      6      7  לגמרי נכון

2.         אני לא מרגיש נוח להתקרב לאחרים
לגמרי לא נכון  1     2      3       4      5      6      7  לגמרי נכון

3.         אין לי קושי להרגיש תלוי בשני במסגרת של קשר קרוב
לגמרי לא נכון  7     6      5      4       3      2      1  לגמרי נכון

4.         לעיתים קרובות זולתי רוצה בקשר אינטימי איתי, יותר ממה שאני מוכן לתת
לגמרי לא נכון  1     2      3       4      5      6      7  לגמרי נכון

5.         לעיתים קרובות אני מפחד שזולתי לא ירצה להישאר איתי
לגמרי לא נכון  1     2      3      4      5      6      7  לגמרי נכון

6.         אני רוצה בקשר מוחלט עם אנשים מסוימים
לגמרי לא נכון  7     6      5       4      3      2      1  לגמרי נכון

7.         אני לא חש קושי כאשר זולתי תלוי בי במסגרת של קשר קרוב
לגמרי לא נכון  1     2      3       4      5      6      7  לגמרי נכון

8.         קשה לי לבטוח בזולת באופן מלא
לגמרי לא נכון  1     2      3      4      5      6      7  לגמרי נכון

9.         אני מוצא שאחרים מסרבים ליצור עימי קשר קרוב, כזה שבו אני מעוניין
לגמרי לא נכון  7     6      5      4       3      2      1  לגמרי נכון

10.       אני לא דואג שאנטש ע"י מישהו שקרוב לי
לגמרי לא נכון  1     2      3      4       5      6      7  לגמרי נכון

11.       לעיתים קרובות אני מפחד שזולתי לא אוהב אותי באמת
לגמרי לא נכון  1     2      3      4      5      6      7  לגמרי נכון

12.       אני נעשה מתוח כשאני חש שמישהו מתקרב אלי יתר על המידה
לגמרי לא נכון  7     6      5      4       3      2      1  לגמרי נכון

13.       קשה לי להיתלות באנשים אחרים במסגרת של קשר קרוב
לגמרי לא נכון  1     2      3      4      5      6      7  לגמרי נכון

14.       לעיתים קרובות אנשים מתרחקים ממני בגלל שאיפתי לקשר מוחלט
לגמרי לא נכון  1     2      3      4      5      6      7  לגמרי נכון

15.       אני לא דואג שמא מישהו יתקרב אליי יתר על המידה
לגמרי לא נכון  7     6      5      4      3      2      1  לגמרי נכון

Bartholomew
בעקבות עבודתם של חזן ושייבר הציגה קים ברטולמאו (1990,1991) מודל תיאורטי המתאר ארבעה סגנונות התקשרות, המבוסס על מודלים ייצוגיים חיוביים ושליליים של העצמי והסביבה אותם תיאר בולבי.
לפי ברטולמאו ,ההתייחסות אל מודל "העצמי" מחולקת לחיובית או שלילית ומתייחסת לעצמי ברצף שבין "זכאי לאהבה ותמיכה" ל"חסר ערך". באותה מידה, המודל של האחר יכול להיות חיובי, כלומר מתן אמון וביטחון באחר וראייתו כדואג ונגיש, או לחלופין, מודל שלילי של האחר הנתפש כדוחה, מרוחק ולא אכפתי.
לסגנון הראשון קראה ברטולמאו סגנון בטוח (Secure) אך לסגנון השני (חרד אמביוולנטי) קראה "סגנון חרד מוטרד" (Preoccupied).
החידוש בעבודתה של ברטולמאו הוא בהבנת מבנה המודל הפנימי הפעיל של סגנון ההתקשרות הנמנע ובהצגת שני סגנונות של נמנעים.
ברטולמאו ציינה שאצל ילדים רמת המודעות לצרכי ההתקשרות נמוכה ולכן ניתן לראות את ההתנהגות הנמנעת אצלם כתגובה אוטומטית שמאפשרת "כיבוי" של מערכת ההתקשרות.
לעומת זאת, אצל מבוגרים קיימות רמות שונות של מודעות לצרכי ההתקשרות ולכן הימנעותם היא לא אוטומטית אלא התנהגות אקטיבית הנובעת מפחד מאינטימיות.
ברטולמאו טענה שרמות המודעות השונות נובעות מרמות יעילות שונות של מנגנוני ההגנה (הדחקה בעיקר) בהם משתמשים הנמנעים.
שני סגנונות הנמנעים שהציגה הם: Dismissing Avoidant (נמנע משחרר) ו- Fearful Avoidant (נמנע חרד).

החלוקה של ברטולמאו נעשתה לפי שני ממדים רציפים ובלתי תלויים הממוקמים במרחב על פני מערכת צירים: ממד החרדה וממד ההימנעות. על פי מודל זה ציון נמוך בשני המדדים מעיד על התקשרות בטוחה. לעומת זאת, ציון גבוה באחד או בשני הממדים מעיד על התקשרות לא בטוחה.

בהמשך מוצג האיפיון של ברטולמאו לארבעת "אבות הטיפוס" של סגנונות ההתקשרות על פי ממצאי מחקריה לאורך השנים.

סגנון בטוח (Secure) – מאפיינים עיקריים
בעלי "סגנון בטוח" מאופיינים בעקביות גבוהה, ביטחון עצמי גבוה, גישה חיובית לאחרים, אינטימיות רבה ביחסים.
בזמן ראיון, אנשים בעלי סגנון התקשרות בטוח מתחשבים ובאים לקראתך. הם למדו מניסיונם הקודם במערכות יחסים והם מוכנים להעריך בצורה מציאותית יחסים מהעבר ויחסים עכשוויים. ראיונות איתם זורמים בקלות עם מידה תואמת של עיבוד, ללא הגנתיות. התשובות שלהם קוהרנטיות ומאורגנות היטב. הם לבביים וקל לחבבם. כשהם מעומתים עם בעיות או נושאים מטרידים הם עונים בצורה גמישה. הם מתמודדים בצורה פעילה, נוטים להראות מגוון של אסטרטגיות התמודדות, כולל פניה לאחרים כמקור תמיכה. לדוגמא, ציטוט של אדם בעל סגנון התקשרות בטוח: "כשאני מודאג אני מדבר על זה עם חבריי או עם אנשים אחרים שתומכים בי. לעיתים אני יוצא להליכה ארוכה וזה עוזר לי. לעיתים אני מתמודד עם זה כאילו שזו בעיה שאני יכול להתמודד איתה מידית".
אנשים בטוחים מביעים רגשות במתינות ולעיתים בוכים. יש להם מודל עצמי חיובי וביטחונם העצמי מתון. לדוגמא, ציטוט של אדם בטוח: "אני יכול להיכנס לחדר ולהרגיש נוח עם אנשים זרים לחלוטין". אדם אחר בעל סגנון התקשרות בטוח נשאל – "מה הם השינויים שהיית רוצה לראות בדרך בה אחרים מתייחסים אלייך?" תשובתו הייתה: "אני מאמין שאתה מלמד אחרים כיצד להתייחס אלייך. אני מאמין שיש לי שליטה על זה. אם אני לא אוהב את הדרך שמישהו מתייחס אליי, אני עושה משהו בקשר לזה, אני אומר להם".
אנשים בטוחים נוטים להיות בטווח המתון של תלות נפשית באחר. לדוגמא- ציטוט של אדם בטוח: "זה חשוב שיהיו לך חברים משלך ותחומי התעניינות מחוץ למערכת היחסים כך שאני מנסה ומפתח את עצמי". אדם בטוח אחר אמר: "השנה בה היינו במקומות נפרדים הוכיחה לנו שאנחנו יכולים לעמוד בזכות עצמנו ולא להישען אחד על השני יותר מידי". לאנשים בטוחים יש תפישה חיובית של האחר. הם מפגינים חיבה חזקה לאחרים, הם חמים ביחסם לאחרים ורוכשים להם חיבה. הם מחפשים קירבה, מרגישים נוח לבכות בנוכחות אחרים ולהיחשף בפניהם. הם מעורבים בפתירת קונפליקטים בצורה מועילה. בדרך כלל לאדם בטוח יהיו יחסים קרובים והדדים עם אחרים.
בהתאם, הרושם של אחרים מאנשים בטוחים הוא בדרך כלל חיובי. הם נתפשים כחברותיים, מפגיני חום ומהימנים. אנשים בטוחים יכולים להיות אקסטרוברטים או אינטרוברטים. הבסיס החברותי, החיבה והערכה של אחרים הם הרלוונטיים לסיווגם כבטוחים.
לאדם בטוח חברות היא חשובה. חברויותיהם מאופיינות כאינטימיות, קרובות, הדדיות וכו'. הם מעורבים ומוכנים להיחשף בפני חבריהם כמו גם להביע רגשות שליליים כלפיהם בעת הצורך.
היחסים הרומנטיים של אנשים בטוחים מאופיינים גם הם באינטימיות, קרבה, כבוד הדדי, מעורבות, חשיפה וכו'. אין להם בהכרח מערכות יחסים "מושלמות", אבל הם מסוגלים להעריך בצורה מציאותית את בני זוגם ואת ההתמודדויות הקיימות ביחסים הבין אישיים שלהם. כשנשאל אדם בטוח על יחסים אידיאליים הוא ענה: "האם יש מערכת יחסים אידיאלית? אני חושב שאפשר לשאוף לטוב ביותר שניתן להציע אחד לשני". אנשים בטוחים יכולים לפתור קונפליקטים ביחסים הרומנטיים שלהם בצורה מועילה. אדם בטוח שלא מעורב בהווה ביחסים רומנטיים היה ברוב המקרים מעורב בהם בעבר או שיש לו הסבר הגיוני לאי המעורבות הרומנטית שלו בהווה.

סגנון חרד מוטרד (Preoccupied) – מאפיינים עיקריים
אנשים בעלי "סגנון חרד-מוטרד" אינם עקביים ועושים אידיאליזציה כאשר דנים איתם במערכות יחסים. הם מאוד תלויים באחרים לשם הערכה עצמית. הם מאוד אקספרסיביים. הראיונות איתם מאופיינים ברמת עיבוד גבוהה, תגובה נפשית חזקה (בדרך-כלל בוכים בזמן הראיון). עקביותם הנמוכה באה לביטוי בקושי לשמור על קו אחיד ותנודה מאידיאליזציה של האחרים המשמעותיים להפחתה בערכם. לעיתים תכופות הם סותרים את עצמם ומראים חוסר בהירות ואובייקטיביות כשדנים ביחסים קרובים.

אנשים בעלי סגנון התקשרות זה מגיבים בצורה רגשית ומביעים את עצמם בצורה רגשית, עד כדי דרמטיות במצבים מסוימים. כשהם מתעמתים עם בעיות או נושאים מטרידים הם עלולים להגיב באופן מאוד חזק או מוגזם. קשה להם לדון בבעיותיהם בלי עזרה מאחרים, הדחף שלהם הוא מיד לפנות לאחרים כשהם מרגישים רע. אחד מהמרואיינים בעלי סגנון זה אמר: "אינני יכול להשאיר את רגשותיי תלויים, אז כשהיא אמרה לי בטלפון שאנחנו נפרדים הייתי צריך ללכת לדבר איתה. היא נעלה את עצמה בשירותים אז שברתי את הדלת".
בעלי סגנון חרד-מוטרד הינם רגישים בצורה מופרזת ("אני מאוד רגיש. אני נותן לרגשותי לשלוט בהתנהגותי") ובוכים לעיתים קרובות. יש להם מודל "עצמי" שלילי. הם בעלי בטחון עצמי נמוך ונוטים להיות תלויים באחרים לשם הערכה עצמית. הם נוטים להיות קנאים וסובלים מחרדה מפרידה.
עם זאת, יש להם מודל חיובי של האחר. הם מחפשים נואשות חברה ותשומת לב של אחרים, הם דורשים קירבה ביחסים במידה מופרזת. הם מפגינים את אהבתם לפעמים בצורה בעייתית. לדוגמא, אחת מהן אמרה במחקר:"אני רוצה להיות מחובקת ומנושקת כל הזמן והוא כל הזמן לא רוצה". לאנשים אלו יש צורך שלא ניתן לספקו לתשומת לב ואישור, עד כדי כך שהם מרחיקים אחרים. (לדוגמא:"הפחדתי אותן בגלל שאני כל-כך מביע אהבה והן נעשו עצבניות"). הם מחפשים קירבה ופונים לאחרים כמקור לתמיכה בכל פעם שאפשר. הם בוכים לעיתים קרובות לפני אחרים כדי לזכות בתשומת לב ותמיכה (לדוגמא:" אני תמיד בוכה עם אנשים אחרים, איזו סיבה אחרת יש לבכות?"). הם גלויים עם אחרים במידה מופרזת וללא אבחנה. במקביל הם בדרך-כלל בקונפליקט עם אחרים.
אנשים בעלי סגנון חרד-מוטרד נותנים את הרושם שאחרים אף פעם לא יכולים לתת מספיק מעצמם, הם מודאגים לעיתים קרובות שהם לא מוערכים במידה מספקת על ידי אחרים.
ליחסים רומנטיים חשיבות קריטית אצל אנשים אלו. (לדוגמא:" כשיש לי בן זוג, הוא נעשה הכל בשבילי. הוא לוקח את כל הזמן הפנוי שלי, האנרגיה שלי והמחשבה. אני לא אצא עם מישהו שנישואים עימו לא יבואו בחשבון"). יתכן שהם ידאגו שלא ימצאו אף פעם מישהו לחלוק עימו את חייהם (לדוגמא:" אני דואג שלעולם לא אפגוש מישהי ועם זאת, מצד אחר, אני דואג שכבר פגשתי אותה"). סביר להניח שהם היו מעורבים בקביעות במערכות יחסים רומנטיות. לדוגמא: אישה אחת תיארה איך אחרי סיום מערכת היחסים הראשונים שלה היא מיד היתה מעורבת ביחסים עם מישהו אחר. "רצתי למישהו אחר בשביל חיבה. לא יכולתי להיות לבד".
סביר להניח שהם נעשים מעורבים רגשית מאוד מהר ביחסים חדשים, בדרך כלל מאוהבים מיידית. הם לא רואים את מערכת היחסים הנוכחית שלהם או את בן הזוג שלהם באור ריאליסטי, הם נוטים לעשות אידיאליזציה קיצונית של בן הזוג. במקביל, ביחסיהם יש רגשות קיצוניים של כעס, תשוקה, קינאה ורכושנות. הם נוטים ליזום קונפליקטים (לדוגמא: "אני אוהב להתווכח אבל קשה להתווכח עם עצמך"). הם מביעים בפתיחות את רגשותיהם וחוסר הביטחון שלהם. הם משקיעים ביחסים יותר מבני זוגם והם יותר דומיננטיים. הם "דביקים" ותלויים במערכות היחסים שלהם ומאוד תובעניים כלפי בני זוגם.
השליטה של אנשים אלו משקפת לעיתים תכופות רצון קיצוני להיות נחוצים, להשגיח או לתקן את בני הזוג הרומנטיים. (לדוגמא:"אני חושבת שהבסיס למשיכה שלנו היה שהוא היה בנקודה בחייו שהוא באמת היה זקוק לאמא – מישהי שבאמת תאהב אותו. ואני מתתי להיות נאהבת ולהיות נחוצה. היה לי כל-כך הרבה בתוכי להעניק למישהו והוא היה המקבל המושלם לכל החיבה שלי. להיות נחוצה זה ענין גדול בשבילי").
אנשים אלו חווים זמנים קשים כשמערכות היחסים שלהם מסתיימות, לעיתים הם נשארים במערכת יחסים למרות בעיות רציניות (לדוגמא: "הרגשתי שהייתי עושה הכל כדי לשמור את היחסים הללו, הרגשתי שניסיתי לשעבד את אישיותי כדי להיות עימו").

סגנון נמנע-חרד (Fearful) – מאפיינים עיקריים
בעלי "סגנון נמנע-חרד" מאופיינים בביטחון עצמי נמוך, הימנעות מאינטימיות בשל חשש מדחייה, קונפליקטים בין הרצון לאינטימיות והפחד ממנה, תודעה עצמית גבוהה.
אנשים בעלי סגנון התקשרות נמנע חרד הם חסרי בטחון, הססניים ופגיעים. לעיתים קרובות יש להם צחוק עצבני. הם מרגישים לא בנח בתחילת הראיון אך בסופו של דבר רבים מהם מתרככים ונהיים מאוד חושפניים (אפילו שהנושאים עדיין יוצרים אצלם חרדה). ניראה שהם מרגישים הקלה במוצאם סוף-סוף אדם לא שיפוטי שמקשיב להם. בהתייחס לראיון אמר אחד מהם: "זה היה די קשה. זה לא סוג הדברים שאני מדבר עליהם. אבל אני מניח שזה טוב להגיד זאת בקול רם כי אני חושב על זה הרבה".
אנשים בעלי סגנון נמנע-חרד חושפים הרבה פעמים סודות אישיים בפעם הראשונה (כמו נטיות הומוסקסואליות, עבר של התעללות מינית, התעללות במהלך היחסים העכשוויים שלהם ועוד…) כשאנשים אלו מעומתים עם בעיות או נושאים מטרידים הם מגיבים בצורה רגשית אבל לא מתמודדים עם המצוקה שלהם בצורה פעילה. הם לא פונים לאחרים בשביל תמיכה. הם מכירים בכך שהם מרגישים רע, אבל מהססים להראות את דאגותיהם בפני אחרים. הם לא מביעים את עצמם בצורה רגשית ולא בוכים בפני אחרים.
לאנשים אלו יש מודל "עצמי" שלילי ובטחון עצמי נמוך. ("אני מקווה שאנשים אוהבים אותי אבל לא מצפה לזה. אני באמת לא יודע מה אנשים חושבים עלי אבל אני לא מקבל הרבה חיזוקים"). המודל העצמי השלילי שלהם מתבטא בתלות רגשית גבוהה, קנאה וחרדה גדולה מפרידה. הם בדרך-כלל דואגים שאחרים לא אוהבים אותם או שאחרים תופשים אותם כטיפשים, לא אטרקטיביים או משעממים. ("אני תמיד מקשרת הופעה חיצונית עם אהבה ולכן אני חוששת שהוא ירצה לזרוק אותי בשביל מישהי יותר אטרקטיבית ממני"). לעיתים הם טוענים שאחרים רואים אותם כתקועים או לא ידידותיים, אך מתעקשים שזו פרשנות מוטעית של ביישנותם. זה אופייני לאנשים בעלי סגנון זה להגיד שהם מקווים להיפתח יותר או לרכוש יותר בטחון חברתי. הם מתקשים לפתח אמון. הם רוצים קשר עם אחרים אך מרגישים שהם לא מתאימים והם רגישים בצורה קיצונית לכל סימן של דחייה.
כשהם בתוך מערכת יחסים הם תלותיים ולעיתים קרובות מתארים את עצמם כבודדים. הם עשויים לדאוג שאף פעם הם לא ימצאו בן זוג ליחסים או שאף פעם בעתיד לא יהיו רצויים על ידי מישהו. לדוגמא: אישה שנראתה שמחה בנישואיה היציבים העירה ש: "הוא מוכיח לי באופן קבוע שהוא יהיה שם בשבילי תמיד, אבל אני עדיין דואגת שהוא לא יהיה שם בשבילי יותר".
לאנשים בעלי סגנון זה יתכן והיו כמה חברויות קרובות אבל לוקח להם שנים לבסס את החברויות הללו. הם מרגישים שהם משקיעים יותר בחברות מאשר חבריהם ושהם פחות בשליטה על הכיוון אליו זורמת החברות. הם מרסנים את החשיפה שלהם ונמנעים מעימותים בחברויות.
לאנשים אלו קשה להיות מעורבים ביחסים רומנטיים. לדוגמא,כשנשאלו למה הם לא יוצאים עם בני זוג אחד מהם אמר:"אני לא רוצה להידחות או להראות באור שלילי". כשהם מעורבים ביחסים רומנטיים הם תופסים תפקיד פסיבי, הם מאוד תלותיים ומשקיעים ביחסים יותר מהפרטנרים שלהם.
הם מאוד לא בטוחים במערכת היחסים ונוטים להאשים את עצמם בבעיות. (דוגמא מתוך המחקר: "הויכוח שהיה לנו היה באשמתי כי אני אידיוט"). קשה להם לתקשר בצורה פתוחה ולהראות רגשות לפרטנרים שלהם. אחד מהם אמר: "אין באפשרותי לבטא את רגשותיי. אני פוחד שאומר משהו שיהרוס את מערכת היחסים". הם נמנעים מקונפליקטים ביחסים וחווים זמנים קשים בעת סיום היחסים בשל פחדם שלעולם לא ימצאו מערכת יחסים נוספת.

סגנון נמנע-משחרר (Dismissing) – מאפיינים עיקריים
בעלי "סגנון נמנע-משחרר" ממעיטים בחשיבות של יחסים, מגלים רמה גבוהה של בטחון עצמי, הימנעות מאינטימיות, נוהגים להסתמך רק על עצמם. הם נתפשים כקרירים (ויהירים לעיתים), רציונליים, לא רגשיים ולא ידידותיים. הראיונות איתם מאופיינים בעיבוד דל, היעדרות בולטת של התבוננות עצמית והערכה ריאלית של ההתנסויות שלהם במערכות יחסים.
הם לעיתים צוחקים צחוק הגנתי. כשהם מעומתים עם בעיות או עם נושאים מטרידים אנשים בעלי סגנון זה מסיחים את עצמם מרגשותיהם, מפחיתים בחשיבות של בעייתם ונמנעים בצורה אקטיבית מלגשת לאחרים לשם קבלת תמיכה. (לדוגמא: "אני נוטה להסתיר כל דבר שאני מרגיש. לא אראה זאת לאף אחד"). אנשים אלו לא מגיבים בצורה רגשנית או אקספרסיבית והם בוכים לעיתים רחוקות.
יש להם מודל "עצמי" חיובי וביטחון עצמי מתון עד גבוה. כשהם נשאלים מה אחרים חושבים עליהם,יתכן שהם יענו שאחרים רואים אותם כשחצנים, לא ידידותיים, יהירים, חכמים, ווכחנים, ביקורתיים, רציניים אך מאופקים. עם זאת, הם עשויים לבטא ש"לא אכפת להם" מה אחרים חושבים עליהם או במקרים אחרים ש"הם לא יודעים מה אחרים חושבים עליהם". לדוגמא, בתשובה לשאלה:"האם אתה מצפה שאנשים יחבבו אותך"? אדם כזה אמר: "לא, כלל לא. למעשה, לא משנה לי אם אדם מחבב אותי או שונא אותי".
אנשים בעלי סגנון התקשרות נמנע-משחרר נוטים ל"עצמאות רגשית" (הם סומכים על עצמם בלבד).
הם לא נוטים להיות קנאים או חרדים בזמן פרידה מאחרים משמעותיים.
לאנשים אלו יש מודל שלילי של האחר. הם עושים רושם שהם לא כל כך אוהבים אנשים אחרים (לדוגמא:"הרבה אנשים לא ראויים שיכירו אותם"). הם בדרך כלל ציניים ומאוד ביקורתיים כלפי אחרים. הם
קרירים ושומרים על מרחק רגשי מאחרים. הם מרגישים לא בנח עם גילוי חיבה. (לדוגמא:"אני פשוט לא סוג כזה של אדם"). הם ממוקמים נמוך בחיפוש קירבה ונמנעים אקטיבית מלפנות לאחרים לקבלת תמיכה. לא סביר שהם יבכו בנוכחות אחרים. (לדוגמא:"אני לא הולך לבכות לפני מישהו. גם אם חיי תלויים בזה. אני אעצור את עצמי בכל דרך"). רמת החשיפה שלהם בפני אחרים היא נמוכה והם נמנעים מקונפליקטים בין-אישיים. הם מפחיתים בחשיבות של יחסים, מדגישים את החשיבות של עצמאות,חופש והישגיות. לדוגמא, אחד מהם אמר:" אני לא מצפה להתחייבות מלאה ואני לא מצפה לתת כזאת. אני חושב שחופש הוא האלמנט החשוב ביותר".
אנשים בעלי סגנון התקשרות זה עשויים לתאר את יחסיהם כטובים. עם זאת, החברויות שלהם נוטות להיות שטחיות, מבוססות בעיקר על אינטרסים הדדיים או פעילויות משותפות במקום על קירבה רגשית.
האספקט הכי בולט בחברויות שלהם הוא המימד הנמוך של היחשפות (לדוגמא: "ישנם הרבה דברים אישיים שלא אדבר עליהם עם אף אחד". "אני לא אוהב להעלות את הבעיות שלי בפני חברים אבל אני יכול להעלות בעיות מינוריות או לבקש עצה, כפי שאעשה לכל אחד"). אנשים אלו מעדיפים לא לפנות לחבריהם לעזרה ותמיכה. כמו אצל אנשים בעלי סגנון בטוח, הם יהיו פחות או יותר אקסטרוברטים או חברותיים. הקשר הרגשי שלהם והאינטימיות הם הקובעים את סגנון ההתקשרות שלהם.
היחסים הרומנטיים שלהם מאופיינים במחסור באינטימיות וקירבה, היחשפות עצמית נמוכה והבעה רגשית נמוכה. הם פחות עסוקים ביחסים מאשר בני הזוג שלהם. הם נוטים להפגין מעט חיבה ביחסים ומעדיפים להימנע מקונפליקטים או מתצוגה רגשית אחרת. בנוסף לזה שהם לא סומכים על אחרים כמקור תמיכה, הם לא מרגישים בנח עם בקשות לתמיכה או עם סימנים של תלות אצל בני הזוג שלהם. הם חשדניים לעיתים קרובות כלפי התחייבות ומרגישים מהר לכודים או משועממים ביחסים. (לדוגמא: "אני מאבד עניין בכל מערכת יחסים, לא משנה איזו אישיות יש לבת הזוג שלי". "אני הייתי מעורב ביחסים עם נערה אבל לא היתה לזה משמעות רבה בשבילי").
אחדות מהסיבות שהם מציעים, לעיתים תכופות, לכך שהם לא היו מעורבים לאחרונה במערכת יחסים הן: לא מעוניין, עסוק מדי, ממוקד על העבודה או הישגים, לא צריך, משתעמם בקלות, לא רוצה מחויבות או שיהיו תלויים בי, בררן מדי. (לדוגמא:" אני לא מעוניין לוותר על זמני למען מישהו אחר").
יש לציין שרבים מהם נמצאים במערכות יחסים רומנטיות ממושכות אך גישתם ליחסים והאיכות שלהם הם שקריטיים לסיווגם כבעלי סגנון התקשרות נמנע משחרר.

Brennan, Clark, & Shaver
בעקבות עבודתה של ברטולמאו נוצר צורך בבניית שאלון אחיד ומעודכן לבדיקת דפוס התקשרות רומנטית, אשר יטמיע בתוכו את החידוש המושגי במחקר ההתקשרות הכולל מעבר מההבחנה המסורתית בין שלושה טיפוסי התקשרות הקלאסיים, שנמצאו ותוקפו במחקריה של איינסוורת',להבחנה בין ארבעה טיפוסים.
ב-1998 אספה קלי ברננד, תלמידתו של שייבר, את כל שאלוני ההתקשרות שנוצרו, ובעזרת ניתוח גורמים יצרה שאלון על אחד הנע על שני צירים:
ציר החרדה בהתקשרות (Attachment anxiety), המאופיין בתשוקה עזה לקרבה בין אישית, בדאגנות יתר בקשר לדחייה או לנטישה של בן הזוג ובמודל שלילי של ה"עצמי".
ציר ההימנעות בהתקשרות (attachment avoidance), המאופיין בהסתמכות על העצמי והתרחקות רגשית מן האחר.

לפיכך, "סגנון התקשרות בטוח" מתייחס לאדם הנמוך במימד החרדה ובמימד ההימנעות; אדם זה חש בטחון ביחסי קרבה ותלות ונסמך על אסטרטגיות התקשרות ראשוניות בזמני צורך.

• "סגנון התקשרות חרד" מתייחס לאדם הגבוה במימד החרדה ונמוך במימד ההימנעות אדם כזה נקרא על ידי ברננד "דואג". לאדם זה יש סגנון התקשרות המאופיין בהיעדר ביטחון בהתקשרות, צורך חזק בקרבה ודאגה לגבי יחסים.
• "סגנון התקשרות נמנע" – Dismissive, מתייחס לאדם הגבוה במימד ההימנעות ונמוך במימד החרדה; אדם כזה נקרא על ידי ברננד "מבטל".
• "סגנון התקשרות נמנע" – Fearful, מתייחס לאדם הגבוה במימד ההימנעות וגם במימד החרדה; אדם כזה נקרא על ידי ברננד "נמנע-דואג".
• לאדם בעל "סגנון נמנע" (משני הסוגים, Fearful ו Dismissive) אין בטחון בהתקשרות ובהסתמכות על עצמו והוא מעדיף מרחק רגשי מאחרים.
  חלוקה זו מאפשרת הבחנה חדה יותר בין בעלי התקשרות בטוחה ללא בטוחה, ובין אנשים בעלי דרגות שונות של התקשרות לא בטוחה.
  הממצאים של ברנן חשובים ביותר מפני שניתוחים שנעשו לאחרונה לגבי התנהגות בקרב תינוקות ב"מצב הזר" חושפים שני מימדים שדומים מבחינה תפקודית לצירים של ברנן. לאור הממצאים של ברנן רוב החוקרים כיום ממשיגים ומודדים הבדלים אינדיבידואליים בהתקשרות באופן מימדי ולא קטגוריאלי. המדדים הכי מקובלים של סגנונות התקשרות הבוגר הם ה- ECR של ברנן,קלארק ושייבר והמהדורה המתוקנת שלו, ה-ECRR. שני כלים אלו של דיווח עצמי מספקים מדדים רציפים עבור שני המדדים של חרדה והימנעות המקושרות עם התקשרות. פרטים לגביהם יוצגו להלן.

EXPERIENCE IN CLOSE RELATIONSHIPS INVENTORY
שאלון סיווג לדפוס התקשרות – ECR
Brennan, Clark and Shaver

נבדק יקר,
המשפטים הבאים מתארים את הרגשתך ביחסים רומנטיים. אנו מעוניינים לדעת איך בדרך-כלל אתה חווה יחסים, לא רק את היחסים שלך כעת.
ציין ליד כל משפט עד כמה אתה מסכים או מתנגד לו – כתוב את המספר בקו הריק מימין לספרות והשתמש בסקאלת הדרוג הזו:
7          6          5          4          3          2          1
מאוד                                                              מאוד
מסכים                                                            לא מסכים

תודה !

הערה: לנבדקים מוגשות גרסאות שונות בלשון זכר ובלשון נקבה על פי מינם.
פרטים על קידוד השאלון ניתן למצוא כאן

ניסוי בשדה התעופה (Fraley)
אחת השאלות שמעסיקה את החוקרים היא האם מערכות יחסים רומנטיות בוגרות פועלות באותה הדרך כפי שעובדות מערכות היחסים של תינוק-מטפל. אחד המחקרים המפורסמים שבדק נושא זה הוא המחקר הנטורליסטי של פריילי ושייבר. החידוש במחקר זה הוא שהפעם החוקרים, להבדיל מקודמיהם, לא השתמשו רק בשאלונים שהעבירו למתנדבים ובדיווח עצמי של אותם אנשים אלא גם בהסתכלות ישירה על התנהגותם הטבעית של האנשים. כך הם יכלו להימנע מהטיות שונות הנובעות מדיווח עצמי בעל-פה או בכתב.
שני החוקרים ועוזריהם ביצעו תצפיות בשדות תעופה שונים בקליפורניה. שדות התעופה נתפשו על ידם כ"מעבדות חיות" לבדיקת דפוסי התקשרות של אנשים. מכיוון שאנשים מביעים רגשות במקומות אלו באופן יחסית חופשי, למרות היותם ציבוריים, היה קל לחוקרים לעקוב אחרי התנהגויות האנשים.
הנחת החוקרים היתה שכשבני זוג קרובים וזמינים אחד לשני הם מרגישים בטוחים אבל כשהזמינות מאוימת הם חווים חרדה ומנסים לשמור על קשר. בנקודת זמן זאת ,שיערו החוקרים, יצופו ההתנהגויות ההתקשרויות של בני הזוג ויהיה אפשרי לתצפתם.
בתחילת המחקר התבוננו החוקרים בזוגות שנפרדו טרום טיסה ויצרו קוד להתנהגויות של אנשים אלו. ארבעת הסעיפים הראשונים נלקחו ממחקרה של איינסוורת': 1. שימור קשר; 2. חיפוש קשר; 3. הימנעות; 4. התנגדות. נוספו להם גם 5. עצבות; 6. השגחה/טיפול; 7. מיניות.
בהמשך פנו החוקרים ל109 זוגות שהמתינו לטיסות : 57% מהם נפרדו לפני טיסות והשאר טסו ביחד. הגילאים שלהם היו מ-16 עד 68. 47% היו זוגות נשואים, 43% היו במערכות יחסים קרובות ו 10% היו מאורסים. ממוצע זמן הקשרים ביניהם היה 6 שנים.
זוגות אלו נתבקשו למלא שאלונים אנונימיים בלי שקיבלו הסבר על מטרתם האמיתית. השאלונים, שפותחו על-ידי פריילי ושייבר, היו על משך זמן היחסים ביניהם, על הרגשתם לגבי פרידה (כעוסים,מודאגים,עצובים) ועל סוג ההתקשרות שלהם.
אחר-כך צפו חוקרים אחרים בהחבא ב-109 הזוגות. בעזרת הקוד שפיתחו החוקרים הם דירגו את התנהגויות האנשים. מגוון ההתנהגויות היה גדול: אנשים נצפו מחבקים, מנשקים ובוכים. היו שחיבקו חיבוקים עזים, היו שנישקו נשיקות ממושכות והיו כאלו שהניפו יד בסתמיות לשלום כאשר בן הזוג עמד בשער העליה למטוס.
תוצאות המחקר: באופן לא מפתיע נמצא שזוגות שנפרדו ולא עלו ביחד לטיסה הביעו יותר את דפוסי התנהגות ההתקשרות שלהם. התנהגות זאת בלטה במיוחד בקרב זוגות שיחסיהם היו יחסית חדשים. אלה שיחסיהם היו ממושכים נראו פחות מתקשים להיפרד. הם פחות עקבו במבטם אחר בן/בת זוגם ופחות חיפשו אותם בחלון שדה התעופה. יש להניח שזאת משום שהם כבר התרגלו לפרידות הללו וראו בהן משהו זמני.
תוצאות המחקר לגבי הנשים היו כפי ששיערו החוקרים בהשערת המחקר. לגבי הגברים היתה שונות התנהגותית רבה יותר אותה לא הצליחו החוקרים להגדיר במסגרת מחקר זה.
נשים שהוגדרו, על-פי השאלונים שמילאו, כבעלות "סגנון התקשרות בטוח", הביעו יותר את חרדתן, חיפשו נחמה אצל בני-זוגן וסיפקו להם נחמה. הן פנו אליהם,חיבקו אותם, החזיקו את ידיהם וכו'.
נשים שהוגדרו, על-פי השאלונים שמילאו, כבעלות "סגנון התקשרות נמנע", לא חיפשו מגע עם בני זוגם והתרחקו מהם ללא חיבוקים ממושכים המביעים קירבה.
נשים שהוגדרו, על-פי השאלונים שמילאו, כבעלות "סגנון התקשרות חרד" שמרו על בני זוגן קרוב אליהן, הן הרגישו מצוקה וחוו סבל.
ההקבלה הבולטת ביותר שנמצאה בין סגנון התנהגות הנשים לבין סגנון ההתנהגות שנצפה אצל ילדים בשעת פרידה מהאם היתה אצל הנשים והילדים בעלי סגנון ההתקשרות הנמנע.
יש לציין,מן הסתם, שאצל מבוגרים נצפו התנהגויות מיניות שלא נצפו אצל ילדים.

כמו כן, יש לזכור שביחסים רומנטיים, להבדיל מיחסי תינוק-מטפל ,שני המבוגרים הם דמויות משמעותיות שנותנות וגם לוקחות, לכן נצפה אצל המבוגרים מגוון רחב יותר של התנהגויות התקשרותיות.

Simpson
מחקר נוסף שבחן התנהגות התקשרותית אצל זוגות בזמן מצוקה הוא מחקרו של סימפסון. במחקר זה השתתפו זוגות שנתבקשו למלא שאלוני התקשרות. לאחר מכן נאמר לנשים שהן עומדות להשתתף ב"פעילות המעוררת חרדה אצל רב האנשים", ואילו לגברים נאמר שהם עומדים להשתתף בפעילות אחרת, ניטרלית. מצלמת וידאו עקבה אחר בני הזוג כאשר המתינו יחד בחדר ההמתנה לתחילת הניסוי.
מניתוחים שנעשו לצילומי הוידאו ניתן היה לראות את היכולת לנבא ,על סמך סגנון ההתקשרות של הנשים והגברים (כפי שנמסר על ידם בשאלונים) ,את התנהגותם בחדר ההמתנה.
הנשים בעלות סגנון ההתקשרות הבטוח חיפשו את קרבת בן-זוגם כתגובה לחרדה שחשו. הן עשו שימוש בבן-הזוג כמקור לביטחון וככל שרמת החרדה והמצוקה שלהן עלתה הן חיפשו יותר תמיכה מבן-הזוג.
הנשים בעלות סגנון ההתקשרות הנמנע התרחקו מבן-זוגם פיזית ורגשית ככל שרמת החרדה שלהן עלתה.
גם אצל הגברים התגלה דפוס התנהגות דומה: הגברים בעלי סגנון ההתקשרות הבטוח העניקו באופן משמעותי יותר תמיכה מילולית ובמגע גופני לעומת הגברים בעלי סגנון ההתקשרות הנמנע שהתרחקו מבת-זוגם.
גם הגברים וגם הנשים בעלי סגנון ההתקשרות החרד-אמביוולנטי הראו דפוס התנהגות לא עקבי.
נראה כי החיפוש אחר תמיכה מבן הזוג, והצעת תמיכה לבן הזוג הן התנהגויות היוצרות תלות הדדית אמיצה יותר ורגשות חיוביים יותר בתוך המערכת הזוגית.

אהבה ועבודה
חוקרים רבים התייחסו לעיתים קרובות לאהבה ולעבודה כאל שני תחומים נפרדים. חזן ושייבר במחקרם משנת 1990על השילוב שין התחום הללו בהקשר להתקשרות:
"Love and Work: An Attachment-Theoretical Perspective"
הראו שסיפוק בעבודה וסיפוק בחיי אהבה קשורים אחד בשני. המחקר בדק את הקשר שבין סגנונות התקשרות והחקירה בינקות ובילדות לבין האורינטציה לאהבה ולעבודה. ההנחה היתה שקיים דמיון בין התהליכים האלו לאורך שנות החיים. חזן ושייבר מצאו קשר בין דפוסי ההתקשרות השונים לבין יחסם של הנבדקים לקריירה ולעבודה. כמו כן הם מצאו שקיימים הבדלים בין מבוגרים בעלי סגנונות התקשרות שונים באוריינטציה שלהם לאהבה ועבודה.
הפעילויות של מבוגרים בעבודה נתפשו על-ידי החוקרים כמקבילות למה שבולבי כינה חקירה-  Exploration אצל תינוקות וילדים,אשר נצפו גם במחקרה של איינסוורת'. עבודה נתפשה כמספקת לאנשים הזדמנויות לבדיקות/חקירות וכמספקת לחוקרים הזדמנות לבחינת התנהגות חקרנית של אנשים בבגרותם.
לא נמצא במחקר זה הבדל משמעותי בין התייחסות הגברים לעבודה לבין התייחסות הנשים אך נמצא שגברים יותר מנשים דיווחו על התאהבות רומנטית בעמיתות בעבודה. גברים גם דיווחו יותר מנשים על ויכוחים בעניני עבודה עם עמיתים.

פירוט ממצאי המחקר
הסגנון הבטוח: מבוגרים בעלי סגנון התקשרות בטוח דיווחו על רמות גבוהות של סיפוק בעבודה ויחסים טובים עם קולגות,הרגשת בטחון וקיומן של אפשרויות קידום. במונחי איזון בין עבודה ואהבה , בעלי סגנון התקשרות בטוח נטו לייחס ערך גבוה יותר ולתת דגש רב יותר להנאה מיחסים בין-אישיים מאשר לעבודה.
הם אוהבים את עבודתם אך לא מאפשרים לה להפריע ליחסים הבינאישיים שלהם ולא משתמשים בה כדי להימנע מאינטראקציות חברתיות. הם אוהבים לקחת חופשות מהנות מהעבודה,הם לא סובלים מפחד מכישלון או מפחד מחוסר הערכה על-ידי הקולגות שלהם ,הם מרגישים מוערכים בעבודה, אין להם קשיים בהשלמת משימות ובריאותם טובה יחסית למבוגרים משתי הקבוצות האחרות של סגנונות התקשרות. כמו כן ,הם סובלים הכי פחות מבדידות ,דיכאון וחרדה.
הסגנון החרד-אמביוולנטי: מבוגרים בעלי סגנון התקשרות חרד דיווחו על חוסר ביטחון בעבודה, הרגשה של היעדר הכרה והערכה מצד חבריהם לעבודה ואי-שביעות רצון מקידומם. נמצא שהעיסוק שלהם ביחסים בינאישיים בא לעיתים על חשבון תפקודם בעבודה. הם מעדיפים לעבוד עם אחרים משום שמטרתם היא
לזכות בכבוד ובהערצה מחבריהם לעבודה. הם מפחדים מדחייה בשל ביצועים לא טובים ועניני אהבה מפריעים להם בביצוע העבודה. יש להם את המשכורת הנמוכה ביותר מבין שלושת הקבוצות של סגנונות התקשרות, ללא קשר לרמת השכלה. הם סובלים מהסחות דעת בעבודה, קשה להם לסיים פרויקטים והם מתרשלים בעבודתם לאחר שהם מקבלים עליה תשבחות.
הסגנון הנמנע: מבוגרים בעלי סגנון התקשרות נמנע דיווחו על אי שביעות רצון מקולגות לעבודה אך על רמה גבוהה של שביעות רצון מהעבודה. במונחי איזון בין אהבה ועבודה היתה להם נטיה גבוהה יותר להדגיש את חשיבות העבודה על פני האהבה. נמצא שהם מנצלים את שלל הפעילויות בעבודה כדי להימנע מאינטראקציות חברתיות. העבודה לדעתם מפריעה ביצירת קשר עם חברים ומפריעה להם בחיי החברה. הם פחות מרוצים מעבודתם למרות שהם מרוויחים כמו האנשים בעלי סגנון ההתקשרות הבטוח. הם לא יוצאים להרבה חופשות מהעבודה ומעדיפים לעבוד לבד.

חרדת נטישה בזוגיות: מחבלת או מתבלת את הקשר? מתוך ראיון עם פרופ' אורן קפלן ב"לאישה"

לסיום
המאמר הנוכחי הציג ממצאים קלאסיים וחדשניים לגבי המחקר על התקשרות. התמונה הכוללת מדגימה שדפוסי התקשרות הנוצרים בגיל צעיר מאוד בחיים סביב היחסים בין התינוק לאימו, משפיעים ומובילים את הפרט בשבילי החיים לאורך שנים רבות, הן ביחסיו הבינאישיים הכלליים, הן ביחסים רומנטיים עם בני זוג והן במקומות העבודה.
אדם שחש שדפוסי ההתקשרות שלו חרדים, נמנעים או אינם תקינים בצורה כזו או אחרת עשוי לשנות אותם באמצעות טיפול פסיכולוגי בגישה דינמית השם דגש על זיהוי המרכיבים הלא מודעים שנמצאים בבסיס דפוס ההתקשרות והאופן שבו הוא בא לביטוי בחיי היום-יום. במידה מסוימת ניתן להתייחס לשינוי דפוס ההתקשרות כשינוי מסוים של דפוס האישיות, שכן האופן שאדם מתקשר עם סביבתו החברתית היא ללא ספק חלק מאופיו ותכונותיו. לפיכך זהו שינוי עומק שדורש גם שימוש בכלים פסיכולוגיים של טיפול דינמי. עם זאת, יש אפשרות להשתמש גם בכלים התנהגותיים וקוגניטיביים כדי לשנות הרגלים ודפוסי התנהגות שגורמים לדפוסי ההתקשרות לפרוץ החוצה בצורה חזקה. לדוגמא, אדם שמצליח לאתר מצב מסוים ש"מוציא" ממנו כעס ו/או חרדה יכול לרכוש עם הזמן מיומנות להתמודדות טובה יותר עם מצב זה, וכאן עשוי להיווצר תהליך מעגלי לפיו המצב פחות ופחות יטריד עם הזמן.
כדי להבין מעט מהו טיפול פסיכולוגי דינמי מומלץ לעיין במאמר הקצר באתרנו:
כמה מילים על טיפול דינמי

The post התקשרות והשפעתה על זוגיות, חברה ועבודה appeared first on PSY.