מאמר של היינס משנת 1977 נקרא The Challenge of counseling the homosexual client דן בהתמודדויות הפסיכולוגיות שעומדות בפני הומוסקסואלים רבים (הערה: לשם הקיצור נשתמש במילה הומוסקסואלים בהתייחס להומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים), שלמרות רצונם לצאת מן הארון ולמרות תמיכה שהם מקבלים ממערך חברתי מסוים, עדיין עליהם להתמודד עם מערך חברתי רחב יותר המנוכר לזהותם כהומוסקסואלים (המאמר הספציפי הזה דן בייעוץ לסטודנטים הומוסקסואלים אך הוא נכון בוודאי גם למגזרי אוכלוסיה רבים אחרים). מאמר זה יצא שנים בודדות אחרי השמטת קטגוריות ההומוסקסואליות מספר האבחנות הפסיכיאטריות והוא מייצג תקופת מעבר. נראה שהמצב בישראל כיום דומה במידה מסוימת למצב שהיה בארה"ב בתקופה האמורה מבחינת המודעות החברתית והפתיחות כלפי הומוסקסואלים (נסייג ונאמר שמספר פלחים מסוימים של האוכלוסיה וכן המצב המשפטי בישראל נמצאים בסינכרוניזציה טובה מול מה שקורה בעולם הליברלי בתחום זה כיום). היינס במאמרו טוען שמחד, "מאבק ארגונים הומוסקסואלים הביא להצלחות ניכרות בתחומי החוק והאתיקה, כדוגמת השמטת קטגורית הומוסקסואליות מספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי בשנת 1973. עם זאת, השינוי הפורמאלי רחוק כשנות אור משינוי חברתי מקיף". נראה שעדיין ברוב מגזרי האוכלוסיה, הן בארה"ב והן בישראל, קיימת ראיה סטיגמטית ושלילית כלפי הומוסקסואלים. הדבר גורם לפרט ההומוסקסואל להימצא במצוקה והתגוננות כפי שקורה לא פעם ליחיד בתוך קבוצת מיעוט הזוכה לניכור ולעיתים אף לשנאה או התנגדות פעילה מצד האוכלוסיה הכללית. לפיכך, למרות שהמאמר הנ"ל פורסם לפני כ 25 שנה נראה שמסקנותיו והנחיותיו רלוונטיות כיום באותה מידה.
היינס כותב שהלגיטימציה להומוסקסואליות התרחבה יחסית למצב בעבר, אולם עדיין עומדת בפני הפרט ההומוסקסואל התלבטות ואתגרים פסיכולוגים מורכבים לפני יציאה מהארון ויכולת לחיות חיים שלמים עם עצמו ועם סביבתו יחסית לאפשרויות העומדות בפני הפרט ההטרוסקסואל. לדוגמא, בעוד שהפרט ההומוסקסואל יכול לקבל מחבריו בסביבה מסוימת, למשל, באוניברסיטה, עידוד על מנת לצאת מהארון, זוהי אינה תמיד פעולה קלה עבורו במובן החברתי הרחב יותר. הומוסקסואלים רבים חוששים, במידה רבה של צדק, שפעולה זו עלולה להוביל לצורה כלשהי של ענישה מצד משפחתם, חבריהם, מעסיקיהם ולמעשה כל מי שהם נמצאים עמו בקשר. הקבלה על ידי חברים קרובים, הומוסקסואלים והטרוסקסואלים, לא תמיד מספקת את התמיכה הרגשית הנדרשת להם על מנת לעמוד בלחצים שמופעלים על הפרטים ההומוסקסואלים על ידי אנשים משמעותיים בחייהם, שאינם מקבלים את בחירתם ההומוסקסואלית באופן מלא או חלקי.
המצב חמור במיוחד עבור הומוסקסואלים החיים בחברות סגורות בעלות כללים חברתיים נוקשים כגון אנשי צבא, נערים ונערות במוסדות ופנימיות, אסירים בבתי סוהר, ובני קהילות דתיות ומסורתיות אשר דוחות הומוסקסואליות מתוך טיעוני מסורת. היינס טוען שברור שהתוצאות של "היציאה מהארון" עבור קבוצות אלו לא משאירה הרבה מקום לדמיון שלנו. בהחלט יתכן שפרטים מתוך קבוצות כאלו מעוניינים בייעוץ אך לא מעיזים לפנות לקבלת טיפול בשל החשש שלא יבינו אותם כראוי, יענישו אותם או שיחשפו את ההומוסקסואליות שלהם.
מאמרו של היינס מתאר מקרה של חייל בשירות צבאי בארה"ב בשם פול המדגים הן את דרך הטיפול בבעיה של חרדה סביב הומוסקסואליות, כמו גם את הסיבות לכך שיחידים חוששים מגילוי היותם הומוסקסואלים ונמנעים מלחפש עזרה מקצועית.
פול עבר שנה ללא אירועים מיוחדים בצבא וביסס יחסים טובים עם חבריו ועם הממונים עליו. ערב אחד המשטרה הצבאית החזירה אותו לבסיסו לאחר, שהמשטרה המקומית מצאה אותו מסתובב באזור העיר במצב מבולבל. בבית החולים בבסיס ציין פול, שהוא הרגיש לא טוב לאחר צפייה עם גבר בסרט פורנוגרפי. הוא ציין שהוא שתה כל כך הרבה והתעורר רק כאשר הגבר ביצע בו מעשה אוראלי.הוא לא זכר שום דבר מלבד המקרה הזה. המקרה של פול דווח למפקד הישיר שלו והופנה לחוקרי הבסיס. כאשר החוקרים תחקרו אותו, פול ביקש עזרה פסיכיאטרית. הוא קיבל שני ראיונות פסיכיאטריים, הכריז שהוא הומוסקסואל ושוחרר מהצבא. ניתוח של מקרה זה מבהיר באופן חד משמעי שבעייתו העיקרית של פול היתה ההתמודדות עם יציאתו מהארון, כלפי עצמו, כלפי מפקדיו, כלפי המערכת הצבאית ואולי מערכות חברתיות נוספות אשר אינן מוזכרות במקרה. אין ספק שאם פול היה פונה לטיפול ומעבד נושאים אלו בעוד מועד, האופן הטראומטי בו קרתה יציאתו מהארון היתה נמנעת ומתרחשת באופן שיביא לפחות נזקים בדימויו העצמי ותפקודו העתידי. מיותר לציין שמודעות רבה יותר בקרב שלטונות הצבא לגבי הומוסקסואליות היתה יכולה לחסוך גם היא את התהליך המשפיל אותו עבר, ואף להביא להישארותו במסגרת הצבאית בתפקוד נורמטיבי.
היינס סבור ש"יציאה מהארון", לבישת "דראג" או במידה מסוימת "להיות רעשני" הם מספר דרכים לחלק מההומוסקסואלים להביע את רגשותיהם כלפי לחצים חברתיים ונפשיים. נראה שהלחץ מסכל  את מאמצי היחיד להיות האיש שהוא או היא רצו להיות.  חברי הקבוצה הזו יכולים להיות מקובלים במידה טובה בקבוצת ההתייחסות שלהם. הם עשויים למצוא תמיכה מספקת ואושר מארגונים הומוסקסואלים או מעמיתים או ממאהבים. אפילו אם הפרט ההומוסקסואל אינו עובר אחת מהחוויות (השליליות) הללו, כמעט וודאי שבזמן כזה או אחר הוא יתקל בכל זאת בחוויה מסוג כזה, שבה ההומוסקסואליות נחשבת כבעיה.
כמו שעמיתיהם ההטרוסקסואלים נתקלים בבעיות בנוגע למיניות שלהם, כך גם לא כל ההומוסקסואלים תרים אחר ייעוץ מקצועי. רובם מסתדרים כנראה יפה גם ללא ייעוץ. המקרה הבא מתאר דוגמא של בחורה לסבית המסרבת לקבל טיפול מקצועי. שימו לב לפוטנציאל הבעייתי שבסיטואציה שבה היא מעורבת.
היינס מתאר אישה, גברת ס., אשר פנתה לייעוץ לכומר הכנסיה כאשר גילתה את בתה בת ה-20 והנשואה במיטה עם אישה אחרת. מכיוון שאמה הייתה כעת מודעת לסיטואציה, אישרה הבת שהיא לסבית. מאוחר יותר היא הודתה, שהייתה בקשר עם אותה בת זוג במשך שלוש שנים. הן ביקשו להקים את משק הבית המשותף שלהן, לא רק עבור עצמן, אלא גם לילדיהם שהיו בגיל הגן.
הכומר אמר לגברת ס. לספר לבתה על הביקור שלה בכנסיה ולהרחיב את ההזמנה שלו גם לגביה. בנוסף לכך הוא כתב לבת והזמינה לבקר אותו. כמו כן הוא התקשר אליה על מנת להביע את חששותיו והציע את עזרתו. למרות כל זאת, הבת טענה שאין לה כל בעיות שהיא צריכה להתמודד עמם באמצעות ייעוץ והיא לא רצתה לדון בנושא יותר.
פנייה לטיפול וייעוץ של היחיד סביב זהותו המינית כהומוסקסואל צריכה לבוא מתוך רצונו האישי. אין כל טעם בטיפול שנכפה ע"י גורמי הסביבה. במקרה כזה הצורך בטיפול הוא כנראה של גורמי הסביבה ויתכן שדווקא הם עשויים להיות היעד המוצלח יותר לטיפול כדי לקבל באופן מלא ושלם יותר את בן משפחתם כפי שהוא.
היינס סבור שכאשר הומוסקסואלים או קרובי משפחתם פונים לעזרה מקצועית, חשוב לוודא לפני שמתחילים את ההתערבות הטיפולית מספר דברים. ראשית, היועץ צריך להיות מוכן לקבל את היחיד כהומוסקסואל, גם אם מטרת הפניה לשנות תפיסה עצמית זו. היועץ צריך לנסות ולהבין את הבעיות שמוצגות בפניו באופן פתוח ללא קביעת עמדה מראש. היועץ אינו צריך לנסות "לרפא" את ההומוסקסואליות שלו. היועץ צריך להיות מוכן למצב שבו הוא עובר את השלב של הבנת ההומוסקסואליות למצב שבו הוא מציג תכנית טיפול.
טיפול מקצועי הוגן מחייב לפיכך את היועץ, בהתאם לתחום מומחיותו, להיות פתוח למגוון רחב של בעיות או סוגיות שיוצגו בפניו. לדוגמא, היועץ בכנסייה עשוי להיתקל ביחיד שמציג אשמה גדולה ובלתי רגילה לא רק בשל המעשים עצמם, אלא בשל החלומות והפנטזיות. היועץ בבית הספר או במרכז לטיפול בילד עשוי להיתקל בצעיר שמשתמט מהלימודים או שנתקל בקשיים בריכוז בהכנת עבודה אקדמית. התלמיד עשוי גם לסרב להשתתף בפעילויות שונות בבית הספר או להתנגד לקשר עם בוגרים או חברים קרובים. היועץ בצבא או בבית הספר עשוי לראות רגרסיה בהתנהגות ודיכאון. בעוד שרשימה מוגבלת זו של סימפטומים יכולה לאפיין מספר רב של הומוסקסואלים שמתמודדים עם שאלות לגבי הנטייה המינית שלהם, עדיין אין למקד את תשומת הלב דווקא לפעילות המינית. הומוסקסואלים, כמו הטרוסקסואלים, נתקלים מן הסתם בבעיות שאינן דווקא קשורות בהעדפתם המינית. כפי שהמטפל מכיר ומבין בעיות אלו, כאשר הוא מטפל במטופלהטרוסקסואלי,כך הוא צריך להכיר ולהבין אותם בהקשר של מטופל הומוסקסואלי.
בשורה התחתונה: מטופלים הומוסקסואלים פונים לטיפול מסיבות רבות. היותו של מטופל הומוסקסואל אינה אומרת שהטיפול אמור להתמקד דווקא בנקודה זו. רוב המטופלים ההומוסקסואלים פונים לטיפול בשל קשיים פסיכולוגים שאינם נוגעים בהעדפתם המינית, בין אם העניין יתברר בהמשך כקשור, ובין אם יישאר בלתי רלוונטי לטיפול גם בהמשך. על המטפל לקבל את המטופל באופן אינטגרטיבי ולא למקד, הן את הראיון הראשוני והן את הטיפול או הייעוץ כולו בהומוסקסואליות של המטופל, אלא אם המטופל עצמו מביא נושא זה כנושא מרכזי.
המקרה הבא שמובא ע"י היינס מתאר מקרה של קבלה בסיטואציה מציאותית: מר וגברת ב. ביקרו במרכז הייעוץ בקמפוס אוניברסיטאי מסוים בארה"ב במטרה לקבל עזרה. בנם רצה להתחיל ללמוד בקמפוס ורצה גם לגור שם במעונות. הם ציינו שבנם, הינו הומוסקסואל ושהם תמכו בו ובסגנון החיים שלו. היועצת הרגישה את הצורך של ההורים להגן על בנם וביקשה לפגוש אותו באופן אישי. כאשר הבחור הגיע לראיון הוא היה במצב של חרדה, עוינות והגנתיות. היועצת ביקשה ממנו להירגע ולעזור לה לעזור לו להחליט באם הוא מעוניין לגור בקמפוס תוך דגש שההחלטה אינה שלה אלא שלו באופן בלעדי. הבחור הודה שהיה "לחוץ" מהמפגש עימה בגלל ניסיון קודם שלילי אבל נרגע כאשר הבין שהיועצת הנה בעלת גישה ניטרלית בנוגע להעדפה המינית שלו.
פנייה לטיפול וייעוץ היא מצב סטרסוגני (מלחיץ) באופן טבעי. עבור הומוסקסואל אשר חושש מתגובות הומופוביות, לחץ זה מוגבר אף יותר, ולכן יתכן שהמפגש הראשון בין מטפל למטופל בהקשרים אלו יהיה לא פשוט. במצבים אלו חשוב להעלות את הסוגיה ההומוסקסואלית "על השולחן" כבר בתחילה. על המטפל מונחת האחריות במצב זה להסביר את גישתו, אם ישנה כזו בהקשר של הומוסקסואליות והיותו נטול דעות קדומות הומופוביות. לעיתים אלו תנאי בסיס קריטיים ליצירת קשר טיפולי ראשוני במצב של ביטחון ורוגע.
לעיתים הייעוץ חייב לכלול גם תוכניות פעולה. במקרה האמור של יועץ הקמפוס האוניברסיטאי היה צורך להרגיע ולהסדיר את ענייני מגוריו במעונות הסטודנטים. במקרה זה מטרת תהליך הייעוץ של אשת המקצוע היה לבחון עם הבחור את ההשלכות של חלוקת חדר עם סטודנט אחר. בסופו של דבר הבחור העדיף לשכור דירת יחיד בקמפוס ואכן כך עשה.  במעקב המשך, הבחור סיים את השנה הראשונה והמשיך את לימודיו בקמפוס עם אותו הסדר מגורים. היינס (שהוא עצמו דיקן לענייני סטודנטים באוניברסיטה אמריקאית בלונג איילנד שבניו יורק) סבור שההצלחה של אותו בחור בלימודים במהלך השנה יכולה להיזקף לזכותם של מספר גורמים. מחד, הנועץ היה בוגר והשתמש בצורה טובה בייעוץ. מאידך היועצת היתה מודעת לסיטואציה הסוציו-תרבותית בקמפוס. היא השתמשה בידע ובמיומנויות שלה בצורה נכונה כדי להביא לפתרון מתאים לנועץ.
בשנים האחרונות ניכר שינוי משמעותי גם בעיני החוק בהקשרים שונים של החיים המשפחתיים של הומוסקסואלים. זכויותיהם עוגנו בחקיקה ופסיקה ולדבר השלכות משמעותיות גם לגבי הטיפול המשפחתי והזוגי בהקשרים אלו. מובן שמטפלים משפחתיים וזוגיים צריכים קודם כל לקבל את הזוגיות ההומוסקסואלית ולהיות מוכנים לטפל בזוגות כאלו, כשם שהם מטפלים בזוגות אחרים. יחד עם זאת, סבור היינס, למרות המאפיינים הדומים שיש לזוגות ההטרוסקסואלים, יש לשים לב למאפיינים המיוחדים: לדוגמא, כיצד הזוג ההומוסקסואלי מתייחס לשיתוף בקניין, פוליסות ביטוח וצוואות. יתכן שיש להפנות את הזוג ההומוסקסואלי לעורך דין שיבין אותם, יעזור להם לקבל את זכויותיהם, וינחה אותם לגבי פרטים שונים בתחום התמחותו. נניח, שאחד מבני הזוג היה נשוי והבעיה של משמורת או זכויות לגבי ביקורי הילדים הופכת להיות בעיה מרכזית. הבעיות הללו הנן הרבה מעבר לבעיות משפטיות רגילות. הם מצריכות אוזן קשבת ואמפתית, ייעוץ מקצועי והכוונה מאנשי מקצוע בתחומים שונים אינטר-דיסיפלינריים.
בהקשר לגישות המטפלים למטופלים הומוסקסואלים, רובינשטיין (1995) ערך מחקר בקרב 417 מטפלים ישראלים בתחום בריאות הנפש  (פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים) שפורסם בכתב העתJournal of Psychotherapy. המאמר בא לבחון את עמדותיהם המקצועיות של המטפלים בנושא הומוסקסואליות כ-20 שנה לאחר שהומוסקסואליות הוצאה מספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאיDSM כהפרעה נפשית. המחקר בדק את ההשפעה שיש לנטייתו המינית של מטופל (הומוסקסואל או הטרוסקסואל) על עמדותיהם המקצועיות המטפלים. למטפלים חולק תיאור מקרה היפותטי שבו מטופל היה או הטרוסקסואל או הומוסקסואל. ממצאי המחקר הורו שחומרת המצב הנפשי בה נתפס המטופל בתיאור המקרה היתה שונה כפונקציה של הנטייה המינית של המטופל. מטופל שהוגדר כהומוסקסואל הוגדר במצב נפשי קשה יותר ממטופל מקביל עם אותם סימפטומים שהוגדר הטרוסקסואל. הממצאים מורים שלמרות שהומוסקסואליות הוצאה מתוך ספר האבחנות הפסיכיאטריות באופן פורמאלי, הרי שמטפלים עדיין מאבחנים באופן לא פורמאלי מטופלים הומוסקסואליים כמצויים בבעיה או קושי חמורים יותר.
להלן מספר נושאים שהוזכרו במאמר זה: עשרים שנה חלפו מאז שארגון ה-APA החליט להסיר את הגדרת ה"הומוסקסואליות אגו-סינטונית" (כלומר, הומוסקסואליות שהפרט שלם איתה והיא מקובלת על ידו כחלק מהגדרתו העצמית וזהותו המינית). עולה השאלה (ונבחנת להלן) האם, ואם כן, באיזו מידה, המטפלים אכן הסירו הגדרה זו מלכסיקון ההפרעות.
הקריטריונים האבחוניים של הומוסקסואליות אגו-דיסטונית (כזו שהפרט אינו שלם עימה והוא מגלה קונפליקט לגבי זהותו המינית) כוללים תלונות של המטופלים בנוגע להעדר תשוקה הטרוסקסואלית וקיומה של תבנית הומוסקסואלית שהפרט מתאר בצורה מפורשת כבלתי רצויה וכמקור מתמיד של הפרעה. עם זאת האבחנה היתה בעייתית והושמטה מהגרסאות הבאות של ספר האבחנות. כבר בגרסה הקודמת הוזהרו מטפלים לא לתת אבחנה זו רק בשל תחושה של המטופל ש"החיים יכולים היות קלים יותר אם הייתי הומוסקסואל" או מצוקה שנובעת מלחץ שמפעילה הסביבה והחברה. אלו גורמים חיצוניים שיוצרים כמובן תחושה דיסטונית, אבל אינם רלוונטיים לזהות המינית שעשויה להיות ברורה לחלוטין. הקטגוריה הזו הושמטה בסופו של דבר מכיוון שכמעט כל הומוסקסואל עובר בשלב הראשון להגדרת זהותו המינית שלב בו ההומוסקסואליות היא אגודיסטונית. בפועל כמעט ולא היה שימוש בקטגוריה זו ולכן ניתנה הנחיה להשתמש באבחנה שונה במקרה של קונפליקטים נפשיים בנוגע להומוסקסואליות: "הפרעה מינית כללית (לא מוגדרת: Not Otherwise Specified).
רובינשטיין כותב שקיימת תחושה שמטפלים בתחום בריאות הנפש מחזיקים עמדות ליברליות בנוגע לנטיות הומוסקסואליות, הן ברמה ההצהרתית והן זו האידיאולוגית. מחקרים שבוצעו בארה"ב בנוגע לעמדות של מטפלים כלפי הומוסקסואלים ולסביות מאששים זאת. רוב הספרות המקצועית הפסיכולוגית העכשווית תומכת גם היא בעמדה זו ורואה דווקא בהומופוביה בעיה שיש לטפל בה. כמו כן, פורסמו מחקרים לגבי בריאות הנפשית של מטופלים במרפאות חוץ הומוסקסואלים לעומת הטרוסקסואלים ולא נמצא כל הבדל ביניהם, עם נטייה אפילו להסתגלות טובה יותר בקרב הומוסקסואליים.
המאמר מציין שהעמדה הליברלית של המטפלים כלפי הומוסקסואליות אינה מפתיעה לאור הדעות הפוליטיות הליברליות והתפיסה החילונית שקיימת בארצות הברית כמו גם בישראל. יחד עם זאת יש לזכור שמחקרים שמראים כי מטפלים שומרים על עמדות ליברליות, מתייחסים לרמה ההצהרתית. מסתבר שמחקרים שבודקים עמדות באופן סמוי יותר מגלים תוצאות שונות לחלוטין. מחקר של גרפינקל ומורין בנוגע לעמדות מטפלים לגבי מטופלים הומוסקסואלים בדק הבדלים באבחנה המקצועית שניתנת למטופלים כאשר ההבדל ביניהם מתמקד רק ביותם הטרוסקסואלים או הומוסקסואליים. המחקר נערך על תיאור מקרה היפותטי ומצא שמטופלים הטרוסקסואלים דורגו בצורה משמעותית בריאים יותר ממטופלים הומוסקסואלים (נכון לגברים ולנשים כאחד). כאמור, מחקרו של רובינשטיין שפורסם ב 1995 ערך פרוצדורה דומה ובחן את חומרת האבחנה שניתנת למטופל היפותטי, הומוסקסואל או הטרוסקסואל בעיני 417 מטפלים ישראליים. לפי העיקרון ההצהרתי לפיו הושמטה קטגורית הומוסקסואליות מספר האבחנות הפסיכיאטריות, לא אמור היה להימצא הבדל בין תפיסת המצב הנפשי של המטפלים את המטופלים ההומוסקסואלים וההטרוסקסואלים, במיוחד לאור העובדה שהנטייה ההומוסקסואלית הוצגה כאגו-סינטוניתבצורה מפורשת וכאשר הבעיה הנפשית של שני המטופלים זהה.
תוצאות המחקר מורות שכעשרים שנה לאחר ההחלטה להסיר את ההומוסקסואליות מספר האבחנות הפסיכיאטרי (המאמר פורסם כאמור ב 1995 וההחלטה להסרת הקטגוריה התקבלה ב 1973), עדיין קיימת עמדה מקצועית סטריאוטיפית ושלילית כלפי הומוסקסואליות בקרב ציבור המטפלים בבריאות הנפש בישראל. מטופלים הומוסקסואליים נתפסו כבעלי בעיה נפשית חמורה יותר ממטופלים הטרוסקסואלים בעלי אותם מאפיינים. אמנם ההבדל שנמצא לא היה גדול אך הוא היה מובהק מבחינה סטטיסטית. זאת בניגוד מוחלט לעמדה המוצהרת של אגודות הפסיכולוגיה ושל עמדות המטפלים בסקרים ובכתבים מקצועיים שונים. חמור מכך, רבים מהמטפלים שהשתתפו במחקר הנוכחי היו צעירים שלא הכירו את הגרסא הקודמת של ספר האבחנות. יש לשער שאם בקרב אוכלוסיה ליברלית שכזו המצהירה בגלוי על תפיסתה את ההומוסקסואליות כנורמטיבית, יש עדיין סטריאוטיפים שכאלה, קל וחומר שבקרב האוכלוסיה הכללית והקונסרבטיבית יותר המצב חמור בהרבה.
פער בין ליברליות נחזית לבין זו שנמצאה מצביע על דרגת ההפנמה המוגבלת של ההחלטה להסיר את ההומוסקסואליות מספר האבחנות הפסיכיאטריות.
נראה שיש מקום להגברת ההסברה בנושא זה בקרב מטפלים וכן להעלות את המודעות והנושא של הומופוביה כסוגיה חברתית שיש לעסוק בה. מטרת מאמר זה בין היתר, להגביר מודעות זו בקרב אוכלוסיית המטפלים, המטופלים והאוכלוסיה הכללית בכלל.
בשנת 1998 פרסמו שני פסיכולוגים בריטים, מילטון וקוייל, מאמר המתייחס לטיפול בהומוסקסואלים בבריטניה. הם טענו שנושא הטיפול בהומוסקסואלים כמעט לא נדון בבריטניה עד אותה תקופה, לעומת פרסומים ועיסוק רב נושא בארה"ב מאז שנות השבעים.
הכותבים התייחסו בדבריהם למחקר אמריקאי שבוצע בשנת 1986 ואשר בדק את רמת ההתמחות והיחס של פסיכולוגים  אמריקאיים למטופלים הומוסקסואלים. המחקר נערך עם קרוב ל 1500 משתתפים ונעשה בפיקוח איגוד הפסיכולוגים האמריקאים (APA). בתוצאות המחקר נמצאה שונות רבה בין הפסיכולוגים השונים לגבי מידת הסובלנות וחוסר דעות קדומות לגבי מטופלים הומוסקסואלים. בעקבות ממצאים כאלה שחזרו על עצמם גם במחקרים נוספים הוציא האיגוד האמריקאי קוד אתי לטיפול נפשי במטופלים הומוסקסואלים (המפורט גם במאמר זה). ברוח דברים אלו ערכה גם ועדה בריטית שעוסקת בתחום מקצועיות הטיפול הפסיכותרפי בבריטניה מחקר שממצאיו מוצגים במאמר של מילטון וקוויל. מחקר זה חלק מטרות דומות לאלו של מחקר ה- APA, כדוגמת, הרצון להעלות על פני השטח הטיות בתפיסת מטפלים והבטחת מתן טיפול מקצועי ומעמיק לאוכלוסית ההומוסקסואלים הפונים לטיפול פסיכולוגי. בשאלון המחקר התבקשו המטפלים לתאר מהו לדעתם טיפול לקוי במטופל הומוסקסואל. המוטיב המרכזי בקשת המקרים שתוארו התייחס לדעות קדומות והנחות יסוד בעייתיות בנוגע להומוסקסואליות. מהשאלונים עלה שחלק מהמטפלים ראו בהומוסקסואליות פתולוגיה. הסבר לכך ניתן על ידם בהקשר לכך ש"טיפול פסיכואנליטי/פסיכודינמי מסווג את ההתנהגות (ההומוסקסואלית) כפתולוגית". מטפל הומוסקסואל מתאר אף שכאשר החל את הכשרתו כפסיכואנליטיקאי הוסבר לו ע"י מדריכיו שההכשרה תדרוש ממנו לבחון או אף לשנות את העדפתו המינית ואת סגנון חייו למרות העובדה שהיה מצוי במערכת יחסים קבועה מזה 15 שנה. שאלון של משתתף אחד תיאר את הפצת הרעיון של הפתולוגיה במסגרת הכשרתית כאשר בסמינר במרכז הדרכה לפסיכותרפיה בלונדון תוארו הומוסקסואלים כ-"סוטים" ו-"חולים".
מספר משתתפים במחקר טענו שהסברים שניתנים במהלך הטיפול הנפשי בנוגע למקור העדפה המינית ההומוסקסואלית עלולים להיות בעייתיים ולגרום למטופלים לשאוף לשנות את העדפתם המינית מאחר והיא נתפסת כפתולוגית או נובעת מפתולוגיה. לדוגמא, מטופלת לסבית שמקבלת הסבר על כך שהעדפתה המינית נובעת מחשש טראומטי מגברים בשל חוויות שליליות שעברה ביחסיה עם גברים בעברה. לטענת אלו שתיארו מקרה זה הטרוסקסואליות מתוארת באופן ישיר כאופציית ברירת המחדל ומטבע הדברים האופציה ההומוסקסואלית כחריגה ופתולוגית. בנוסף, הועלתה סברה שמטפלים מדגישים יתר על המידה את החשיבות של ההעדפה המינית בטיפול במטופלים הומוסקסואלים. משתתפים רבים במחקר ציינו שבדרך כלל להעדפה המינית ישנה השפעה נרחבת על התפקוד הנפשי-פסיכולוגי הכללי. מכאן שלמעשה מטפלים רבים מסבירים את הבעיות הפסיכולוגיות של מטופלים הומוסקסואלים באופן ישיר בהעדפתם המינית, גם אם סיבות הפניה לטיפול היו שונות לחלוטין ולא מעלות כל קונפליקט לגבי ההעדפה המינית. אחד המשתתפים במחקר הציג את הדוגמא הבאה: שתי בנות זוג לסביות שטופלו על ידי שני מטפלים שונים תיארו הערות ופירושים שקיבלו ממטפליהם ואשר לא היו מופנות אליהן לדעתן אם הן היו הטרוסקסואליות. למשל, "אם נחקור את מערכת היחסים שלך עם אמך, ייתכן ונוכל להבין את ההעדפה המינית שלך", זאת למרות שאף אחת מהן לא ראתה בהעדפתה המינית את הבעיה שלה. שוב, הדבר יכול להיגרם מתפיסת המטפלים ששינוי הנטייה המינית יכול להיות מטרה ראויה. במקרה אחר תיאר אחד המשתתפים במחקר עמדה של פסיכולוג עמית לגבי מטופל הומוסקסואל. המטפל סבר שהעדפתו המינית של המטופל היא למעשה המקור למצב הדיכאון בו היה שרוי. הוא סבר שאם נושא ההעדפה המינית יעלה וייחקר בטיפול כך שאותו מטופל יבין מדוע הוא רוצה לקיים יחסי מין עם גברים, יפתרו בעיותיו, כלומר, הוא יצא מן הדיכאון ויהפוך להטרוסקסואל.
גורם בעייתי נוסף שהועלה הינה הנטייה של מטפלים לפעול בתוך מסגרות נוקשות של הנחות ונורמותהטרוסקסיסטיות. לדוגמא, כאשר שואלים על המשפחה ועל מערכות יחסים מניחים שהמטופל הינו הטרוסקסואל, אלא אם כן הוא ציין אחרת. בעיות נוספות שזוהו על ידי המשתתפים במחקר קשורות להשלכות של מטפלים על אופי מערכות היחסים של הומוסקסואלים. לדוגמא, הנחות לגבי היותה של מיניות הומוסקסואלית ליברלית יותר או שכל הגברים ההומוסקסואלים מקיימים פעילות מינית אנאלית. כשל בקבלת המטופלים ההומוסקסואלים בקשת רחבה של אפשרויות, כמו שמתייחסים למטופלים הטרוסקסואלים, נתפסה כבעייתית ופוגמת ביכולת המטפלים להיות אמפתיים למטופליהם ויעילים בתפקידם המקצועי.
חלק ממשתתפי המחקר הסבירו את התופעות האמורות בכך שמטפלים רבים מרגישים שהם בלתי מיומנים בתחום זה. חלק מההסברים נבעו מהמיניות של המטפלים עצמם (העברה נגדית) מתוך חשש שלהם על כך שמטופלים הומוסקסואליים/לסביות עשויים לפתח השלכה ארוטית כלפי מטפלים בני אותו מין והסכנה שהם עשויים להציב בפני המטפל שלא יוכל להתמודד עם היבטים אלו בטיפול.
בחלק אחר של השאלון התבקשו המשתתפים לתאר מהי דרך טיפול מקצועית וראויה בהומוסקסואלים, בניגוד לליקויים שתוארו בחלק הקודם. המוטיבים המרכזיים שעלו בחלק זה התרכזו בקבלה בלתי שיפוטית של המטפל כמו גם תפיסה נורמטיבית וחיובית להומוסקסואליות. טיפול כזה מאופיין במחשבה פתוחה שנערך על ידי מטפל בעל ידע מתאים ומספיק על נושאים הקשורים להומוסקסואליות. אופי זה של הטיפול הינו בעל השלכות על יעילותו. טיפול זה צריך גם להתבסס על מודלים תיאורטיים שמקבלים את ההומוסקסואליות כקבילה וכביטוי בלתי פתולוגי של המיניות וההעדפה המינית. נטען שיש צורך לאמץ  עמדה יותר אקטיבית בטיפול על מנת ליצור סביבה של קבלה ואישור: "יציאה מהסביבה הטיפולית הניטרלית עשויה לעזור להומוסקסואלים צעירים או לאלו שחוקרים את הצד ההומוסקסואלי שלהם, להתגבר על דעות קדומות חברתיות נפוצות, בהצהרה גלויה על כך שניתן להיות הומוסקסואל וגם בטוח בעצמך, אוהב, בלתי מנצל ילדים, הורה טוב וכדומה".
הצהרה גלויה של קבלה ואישור דרך השקפה זו צריכה לכלול, לדעת רבים ממשתתפי המחקר, סירוב לראות בשינוי ההעדפה המינית כמטרה טיפולית מקובלת. יחד עם זאת, אין מדובר בהתעלמות מתחושות הטרוסקסואליות של מטופלים הומוסקסואלים באם אלו נובעים מהמטופלים עצמם.
המוטיב של מחשבה פתוחה בא לידי ביטוי בעיקר כאשר המשתתפים תיארו את החשיבות בכך שהמטופל הוא זה שקובע את מרכז ומטרת הטיפול. לפיכך יתכן שההעדפה המינית הופכת בלתי רלוונטית לבעיות הפסיכולוגיות בגללן פונים לטיפול: "מטופלים הומוסקסואליים צריכים לקבל יחס כאילו ההעדפה המינית שלהם היא לא על הפרק, יחד עם זאת זה לא מונע התמקדות בבעיות שנובעות מלהיות הומוסקסואל".
עם זאת, המוטיבים של קבלה ומחשבה פתוחה באו ביחד עם תגובות שהדגישו את החשיבות שיש לתת להשפעה של עמדות חברתיות בסביבתם של המטופלים ההומוסקסואלים לגבי הומוסקסואליות. כלומר, לא ניתן להתעלם מההקשר הפוליטי והחברתי בו נמצא הפרט ועל המטפל להתייחס אל הפרט כיחיד בתוך המבנה החברתי בו הוא מצוי.
התיאורים שמסרו משתתפים במחקר לגבי מיניות הומוסקסואלית מצביעים על כך שרבים רואים בכך תחום מורכב שבו יש להם פערים בידע ובמומחיות. לדוגמא, בא לידי ביטוי בצורך שלהם 'להיות מודעים להבדלים ולדמיון בסגנון החיים, מערכות יחסים, עמדות וכדומה בין יחסים הומוסקסואלים ויחסי לסביים. עלה צורך בקרב המשתתפים ליותר הכשרה בתחום זה בזמן הלימודים הפורמאליים לקראת היותם מטפלים. מומחים רבים ציינו שהם פיתחו עמדות חיוביות במהלך ניסיון החיים המקצועי שלהם ולא במסגרת ההכשרה שלהם.
מספר משתתפים טענו שמטפל בהומוסקסואלים צריך להיות מודע לטווח רחב של עניינים ושירותים הרלוונטיים להומוסקסואלים כמו  קו חם להומוסקסואליים ומאגרי מומחים וגופי עזרה הדדית לאוכלוסיה ההומוסקסואלית. שימוש בגורמים אלו עשוי להיות נורמטיבי יותר כאשר זה מתאים, יחסית לשירותי בריאות הנפש.
מוטיב הקבלה עלה גם בהקשר של העברה והעברה נגדית בטיפול. הנושא מורכב גם בהקשרים טיפוליים שאינם קשורים להומוסקסואליות ומשתתפי המחקר הכירו גם בלחצים שעשויים לנבוע כאשר חוקרים נושאים אלו בתוך טיפול בו צד אחד הטרוסקסואל וצד שני הומוסקסואל. בהקשר זה יש לציין שלא היתה תמימות דעים לגבי ההתאמה הרצויה בין מטפל למטופל בהקשר של העדפה מינית. היו דיעות מחד שעדיף מטפל הומוסקסואל למטופל הומוסקסואל, דיעות לכך שיתכן ויש יתרון טיפולי בכך שהמטפל בעל זהות מינית שונה (נטען למשל שזה יכול לתת למטופל את התחושה שפסיכולוג הטרוסקסואלי מקבל אותו ואת ההזדמנות להבין שמטפל בעל נטייה שונה משלו יכול להיות אמפתי לגבי ניסיון הומוסקסואלי), וכמובן דיעות לכך שאין להעדפתו המינית של המטפל כל חשיבות.
בדיון מנתחים החוקרים את ממצאי הסקר שערכו. לטענתם, נושא חשוב שעולה מן הנתונים הינו ההבדל בין "Being" לבין "Doing" (להיות לעומת לעשות). הרבה דוגמאות של טיפול לקוי התאימו לקטגורית העשייה (Doing), כלומר פעולות שהפסיכולוג יישם לגבי הלקוח כמו ניסיונות לשנות אוריינטציה מינית. דוגמאות של טיפול ראוי היו קשורות דווקא ל- Being של המטפלים, כלומר לאופן בו נמצא המטפל בתוך הטיפול תוך קבלת המטופל כפי שהוא ופתיחות לחומר הטיפולי המובא על ידו ללא הטיות.
במונחים של תיאוריה טיפולית נאמר כי ישנו כיום מעבר ממודלים של הומוסקסואליות המבוססים על פתולוגיה נפשית (לפני שנות ה-70) למודלים של הומוסקסואליות שמבוססים על סגנון חיים ובחירה. עם זאת, מדובר ללא ספק בתקופת מעבר של קונפליקטים בין העמדות האמורות ולא בתמימות דעים בין המטפלים השונים.

 בחזרה לעמוד הראשון של המאמר:
טיפול פסיכולוגי עבור הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים

The post היבטים נוספים שהופיעו בספרות המקצועית בנוגע לטיפול הפסיכולוגי עבור הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים appeared first on PSY.

בחזרה לדף הראשון של המאמר: טיפול פסיכולוגי עבור הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים
לצפייה בראיון טלוויזיה בנושא המאמר עם פרופ' אורן קפלן בתוכנית בריאות 10 של פרופ' קרסו

 שינוי משמעותי במדיניות צבא ארצות הברית כלפי הומוסקסואלים ולסביות חל ב-20 בספטמבר 2011  אחרי שנים של דיון ציבורי סוער בין קהילות שמרניות וליברליות בארצות הברית.
"אל תשאל, אל תספר" – Don't ask, don't tell DADT היתה המדיניות הרשמית של ארצות הברית כלפי שירות הומוסקסואלים ולסביות בצבא האמריקאי מ-21 בדצמבר 1993 עד 20 בספטמבר 2011. הנשיא ברק אובמה הודיע עוד בתחילת כהונתו שבכוונתו לשנות את מדיניות הצבא כלפי הומוסקסואלים ולסביות, ולאפשר לחיילים להצהיר בגלוי על נטייתם המינית. אגב, מדיניות זו יושמה בצה"ל לפני זמן רב.
להלן מספר קישורים רלוונטיים המסקרים היבטים בשירות הומוסקסואלים ולסביות בצבא:
http://edition.cnn.com/2011/09/20/us/dadt-end-reaction/index.html
http://www.havana.org.il/news/2011/07/23/6432
http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1447684
http://www.kamoha.org.il/?p=6138
http://www.mako.co.il/pzm-magazine/Article-e53cad7b0256031006.htm
http://www.yelem.org.il/yelem/article.asp?articleid=1300&catid=67
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:LGBT_military_laws.png
http://www.mako.co.il/pzm-magazine/Article-e53cad7b0256031006.htm
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3843436,00.html
http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=3018
http://en.wikipedia.org/wiki/Sexual_orientation_and_military_service

 בחזרה לדף הראשון של המאמר:
טיפול פסיכולוגי עבור הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים

The post גאוות יחידה על שירות צבאי של הומוסקסואלים, לסביות ודו-מיניים appeared first on PSY.

קווים מנחים לטיפול פסיכותרפי בהומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים כפי שנוסחו ע"י האיגוד האמריקאי לפסיכולוגיה

עמדות בנוגע להומוסקסואליות
הערות: מכאן והלאה נשתמש לשם הקיצור במילה הומוסקסואלים בהתייחס להומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים.
ישנם הבדלים תרבותיים בין החברה האמריקאית לישראלית ויש לקחת זאת בחשבון בקריאת מסמך זה שגובש ע"י APA.
עיקרון 1 – פסיכולוגים מבינים שהומוסקסואליות אינה אינדיקציה למחלת נפש.
עיקרון 2 – הפסיכולוגים נקראים לזהות כיצד עמדותיהם והידע שלהם אודות הומוסקסואליות עשויים להיות רלוונטיים לאבחון ולטיפול וכן נדרשים לקבל ייעוץ ממומחה או להפנות לאדם אחר המומחה בתחום.
עיקרון 3 – פסיכולוגים שואפים להבין כיצד סטיגמות חברתיות (כדוגמת: דעות קדומות, הפלייה ואלימות) מהוות סיכון לבריאותם הנפשית ולשלומם של הומוסקסואלים.
עיקרון 4 – פסיכולוגים שואפים להבין כיצד דעות קדומות או תפיסות שגויות בנוגע להומוסקסואלים עלולות לפגוע בהצגת הטיפול בפני המטופל ובתהליך הטיפול.
מערכות יחסים ומשפחות
עיקרון 5 – פסיכולוגים שואפים להבין ולהיות בעלי ידע אודות יחסים הומוסקסואלים.
עיקרון 6 – פסיכולוגים שואפים להבין את הנסיבות המיוחדות ואת האתגרים המיוחדים העומדים בפני הורים של הומוסקסואלים.
עיקרון 7 – פסיכולוגים מכירים בכך שמשפחות של הומוסקסואלים עשויות לכלול גם אנשים שאינם בעלי קשר ביולוגי או משפטי אליהם.
עיקרון 8 – פסיכולוגים שואפים להבין כיצד נטיות הומוסקסואלים עשויות להשפיע על משפחתו של הפרט ועל היחסים עמה.
נושאים שונים
עיקרון 9 – פסיכולוגים נקראים להבין את נסיבות החיים המיוחדות והאתגרים העומדים בפני הומוסקסואלים שחברים בקבוצות מיעוט בעלות נורמות תרבותיות, ערכים ותרבויות  סותרות.
עיקרון 10 – פסיכולוגים נקראים להבין את האתגרים המיוחדים, שעומדים בפני פרטים ביסקסואליים.
עיקרון 11 – פסיכולוגים שואפים להבין את הבעיות המיוחדות ואת הסכנות שעומדות בפני בני נוער הומוסקסואלי.
עיקרון 12 – פסיכולוגים מתייחסים לפער הדורות בתוך אוכלוסיית ההומוסקסואלים ובאתגרים המיוחדים שעומדים בפני הומוסקסואלים מבוגרים.
עיקרון 13 – פסיכולוגים נקראים להבין את האתגרים המיוחדים העומדים בפני הומוסקסואלים בעלי ליקויים פיסיים, חושיים, קוגניטיביים ורגשיים.
השכלה
עיקרון 14 – פסיכולוגים תומכים ומעודדים את ההשכלה וההכשרה המקצועית בנושאים הקשורים להומוסקסואליות.
עיקרון 15 – פסיכולוגים נקראים להרחיב את הידע שלהם ואת ההבנה שלהם לגבי הומוסקסואליות באמצעות הדרכה מתמשכת וייעוץ.

רקע
בשנת 1975 קיבלה אגודת הפסיכולוגים האמריקאית (APA) החלטה, שקובעת כי "הומוסקסואליות כשלעצמה אינה מעידה על ליקוי בשיקול הדעת, היציבות, מהימנות או על יכולות חברתיות ומקצועיות", זאת לאחר דיון סוער בהחלטה שהתקבלה בשנת 1973 בידי איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי שהסיר את ההומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות. למרבה הצער, גם כיום לאחר כשלושים שנה שחלפו לא יושמו במלואן כל המלצות ההחלטה בפרקטיקה המקצועית.
מסמך העקרונות הנ"ל נכתב ע"י אגודת הפסיכולוגים האמריקאית כדי לסייע לפסיכולוגים לגבש עמדה מקצועית הולמת, לרכוש השכלה והכשרה מתאימים ולנצלם כראוי בפסיכותרפיה וייעוץ פסיכולוגי עבור הומוסקסואלים. קווים מנחים אלו מבוססים על העקרונות האתיים וקוד ההתנהגות של אגודת הפסיכולוגים האמריקאית, על תקנות שונות של ה-APA וכן על חוקים שונים של ארגוני בריאות הנפש. המונח "קווים מנחים" מתייחס להצהרות, התבטאויות או הכרזות המציעות או הממליצות על דרך התנהגות מקצועית ספציפית ממוקדת עבור הפסיכולוגים. הקווים המנחים מסודרים ב-4 חלקים: (1) עמדות בנוגע להומוסקסואליות וביסקסואליות (2) מערכות יחסים ומשפחות (3) נושאים שונים (4) הכשרה מקצועית.

עמדות בנוגע להומוסקסואליות
עיקרון 1 – פסיכולוגים מבינים שהומוסקסואליות אינה אינדיקציה למחלת נפש
עד לפני 30 שנה בלבד הנחת העבודה היתה, שהומוסקסואליות לסביות וביסקסואליות הינם מחלות נפש. מחקרה של הוקרס (1957) היה הראשון שהטיל ספק בהנחה זו וזאת כאשר היא לא מצאה הבדלים בין תוצאות מבחני השלכה שנעשו להטרוסקסואלים והומוסקסואלים. מחקרים רבים נוספים שנערכו מאז לא הראו הבדלים בין הטרוסקסואלים והומוסקסואלים ביכולות קוגניטיביות, בריאות נפשית, הערכה עצמית וכדומה. לדוגמה:

Coyle 1993; Herek 1990; Savin-Williams 1990; Tuttle & Pillard 1991, Fox 1996; Pillard 1988;Rothblum 1994; Gonsiorek 1991

במחקרים שמצאו בעיות בתפקוד הפסיכולוגי של הומוסקסואלים נמצא שהקשיים נבעו כתוצאה מהשפעות לחץ עקב הסטיגמות וחוסר קבלה חברתית בשל העדפתם המינית של הנבדקים ולא בגין ההעדפה המינית עצמה. לחץ שכזה עלול להוביל לירידה בביטחון העצמי, לסיכון גבוה יותר של ניסיונות אובדניים, התמכרות לחומרים ממכרים ולמצוקה נפשית. לדוגמא:

DiPlacido, 1998; Ross, 1990; Rotheram-Borus, Hunter, & Rosario, 1994; Savin-Williams, 1994

הספרות שסיווגה את ההומוסקסואליות כמחלת נפש נמצאה לקויה מבחינה מתודולוגית. מחקר השוואתי שלGonsiorek (1991) מצא פגמים מתודולוגיים רבים במחקרים אלו לרבות הגדרות מעורפלות, סיווג לא מדויק, השוואה לא ראויה של קבוצות, כשלים בתהליכי דגימה ועוד. למרות חוסר הביסוס האמפירי של מחקרים אלו הנזק שנובע מהם רב כיוון שהם משמשים כבסיס לאמונות שמביאות לתפיסה מוטעית של הומוסקסואליות.
רוב אגודות בריאות הנפש האמריקאיות גורסות כיום שהומוסקסואליות אינה מחלת נפש. בשנת 1975, אגודת הפסיכולוגים האמריקאית (APA) האיצה בפסיכולוגים "להוביל את המהלך ולהסיר את הסטיגמה שדבקה בנטיות הומוסקסואליות". לאחר מכן ה-APA ושאר איגודי בריאות הנפש אימצו החלטות ויישמו את המדיניות שלהם בהתבסס על הכלל הבסיסי הזה, שבא לידי ביטוי גם בקוד האתי של האגודה וכן בהנחיות למומחי APAשמייעצים לבית המשפט.
עיקרון 2 – הפסיכולוגים נקראים לזהות כיצד גישותיהם והידע שלהם אודות הומוסקסואליות עשויים להיות רלוונטיים לאבחון ולטיפול וכן נדרשים לפנות לייעוץ או להפנות לאיש מקצוע אחר המומחה בתחום
הקוד האתי קורא לפסיכולוגים להיות מודעים למערכת האמונות שלהם, ערכים, צרכים ומגבלות וההשפעות שלהם על עבודתם. הקוד האתי מעודד פסיכולוגים להעריך את היכולות והמגבלות של המומחיות שלהם – במיוחד כאשר מדובר בקבוצות שחולקות מאפיינים מיוחדים. התעלמות מכך עלולה לעכב את התקדמותו של המטופל בתהליך הפסיכותרפיה. אבחון וטיפול בהומוסקסואלים עלולים להיות מושפעים לרעה מעמדה גלויה או סמויה של המטפל. לדוגמא, כאשר הומוסקסואליות וביסקסואליות נתפסת באופן מודע כמחלת נפש, הנטייה ההומוסקסואלית של המטופל נידונה להיות מוצגת כמקור עיקרי לקשיים הפסיכולוגיים, אפילו אם הנטייה המינית לא הוצגה כבעיה.
"הטרוסקסיזם" הינה מערכת אמונות שמכחישה, משמיצה ומדביקה סטיגמות לכל צורת התנהגות שאינה הטרוסקסואלית. מערכת אמונות הטרוסקסיסטית משפיעה על השפה, התיאוריות וההתערבויות הפסיכותרפיות. כאשר נורמות הטרוסקסואליות של זהות, התנהגות ומערכות יחסים מיושמות במקרים של הומוסקסואלים, מחשבותיהם, תחושותיהם והתנהגותם עלולים להתפרש על ידי הפסיכולוג כאבנורמליות, סוטות ובלתי רצויות. כאשר פסיכולוגים לא מספיק מודעים לנושאים שעל סדר יומם של הומוסקסואלים הם עלולים לא להבין מספיק את ההשפעות שיש לסטיגמות על היחידים ועל מערכות היחסים האינטימיות שלהם.
פסיכולוגים שלא מודעים או לא קיבלו מידע עדכני בנוגע להומוסקסואלים צריכים לפנות להדרכה ייעוץ והכוונה מקצועיים כאשר הם מטפלים באוכלוסיות אלו בעת הצורך. נושאים מרכזיים בהכשרה כוללים הבנה של המיניות האנושית; תהליך ה"יציאה מהארון" וכיצד משתנים כמו גיל, מגדר, אתניות, גזע, ודת עשויים להשפיע על התהליך; הדינאמיקות של מערכות יחסים בין בני אותו מין; מערכות היחסים עם משפחות המוצא; המאבק עם ההשתייכות לקבוצות רוחניות ודתיות; נושאי קריירה והפלייה במקום העבודה; אסטרטגיות השלמה וקבלה עצמית על מנת להגיע לתפקוד מוצלח.
בהתאם לקוד האתי של APA,  פסיכולוגים מודעים להבדלים אישיים, של תרבות, תפקיד וכדומה, הנוצרים בעקבות נטייה מינית ומנסים להסיר את האפקט ההטיה בעבודתם כתוצאה מגורמים אלו. לפיכך, פסיכולוגים נדרשים לבצע חקר ולימוד עצמיים על מנת לזהות ולמנוע הטיות בנוגע להומוסקסואלים.
עיקרון 3 – הפסיכולוגים שואפים להבין כיצד סטיגמות חברתיות, כדוגמת דעות קדומות, הפלייה ואלימות, מהוות סיכון לבריאותם הנפשית ולשלומם של הומוסקסואלים
מספר רב של הומוסקסואלים נתקלים בסטיגמות חברתיות, אלימות והפליה. חיים בחברה הטרוסקסיסטיתעלולים להאיץ תהליך של לחץ נפשי, שעשוי להיות נסבל רק כאשר הם "נמצאים בארון". המצאות במיעוט מיני מגדילה את הלחץ הנפשי עקב הטרדות כרוניות על בסיס יומי, לדוגמא, האזנה לבדיחות הומוסקסיסטיות, והמצאות "על המשמר" באופן קבוע. הדבר עלול גם לגרום אירועים משבריים בחיים, לדוגמא, אובדן מקום העבודה, אובדן הבית, קשיים במשמורת הילדים, אלימות כנגד הומוסקסואלים והפלייה על רקע נטייה מינית. קשיים מיוחדים נוצרים עקב העדר זכויות משפטיות והגנה במקרי חירום רפואיים, חוסר הכרה במערכות היחסים הזוגית ובמיוחד לאחר מקרים של אובדן בן הזוג ותחושת העדר לגיטימציה לתהליך אבל נורמטיבי.
לחצים חברתיים שמשפיעים על נערים ונערות הומוסקסואלים, כמו אלימות פיסית ומילולית, מיוחסים פעמים רבות לבעיות בלימודים, בריחה, זהות, התמכרות לחומרים ממכרים והתאבדות. מחקר בקרב מתבגרים הומוסקסואלים (גברים) שביצעו ניסיון התאבדות מצא שאוכלוסיה זו סבלה ממספר רב של הטרדותהומוסקסיסטיות מילוליות ופיסיות יחסית לקבוצת ביקורת של הומוסקסואלים שלא ביצעו ניסיון אובדני. לחצים אלו יוחסו להתנהגות מינית בעל סיכון גבוה. הומוסקסואלים שחיים בקהילות קטנות בפריפריה עלולים לחוש לחץ שקשור לסיכון בחשיפה מכיוון שקשה יותר לשמור על אנונימיות בקשר לנטייה המינית שלהם בקהילות כאלה. החששות לאבד את עבודתם ואת ביתם משמעותית ביותר בשל האפשרויות המוגבלות בקהילה קטנה. מיעוט הופעה בציבור ותמיכה מעטה של ארגונים הומוסקסואלים עלולה להחריף את התחושות של הבידוד החברתי. שמירה על הביטחון האישי, תמיכה חברתית ונפשית אובחנו כאמצעים מרכזיים להפחתת הלחץ הנפשי בקרב הומוסקסואלים. בנוסף לגורמי לחץ חיצוניים קיימת בעיה הקשורה להפנמה של גישות חברתיות שליליות בקהילת ההומוסקסואלים עצמה. הפנמה שכזו עלולה להוביל לבעיות כגון חוסר בטחון עצמי, שנאה עצמית, דיכאון, אלכוהוליזם והתמכרות לחמרים ממכרים אחרים. מחקר הראה למשל שגברים הומוסקסואלים בעלי הפנמה חזקה של הומופוביה, לעומת גברים בעלי תוצאה נמוכה של הפנמת ההומופוביה, חווים חוסר תפקוד מיני, חוסר יציבות במערכות היחסים ותחושות של האשמה עצמית.
פסיכולוגים שעובדים עם הומוסקסואלים נקראים להעריך את ההיסטוריה של מטופליהם מההיבט של היותם קורבנות הטרדה, הפליה ואלימות. הערכה זו מאפשרת לפסיכולוגים להבין בצורה מקיפה יותר את הדרך שבה תפיסת העולם של המטופל הושפעה על ידי תקיפות אלו והאם יש חשש לתופעות פוסט-טראומטיות שיש לטפל בהם. מעבר לכך, התוצאות הפסיכולוגיות של הפנמת גישות שליליות בנוגע להומוסקסואליות הינה לעתים סמויה ולא מודעת.
עיקרון 4 – פסיכולוגים שואפים להבין כיצד דעות קדומות או תפיסות שגויות בנוגע להומוסקסואליות עלולות לפגוע בהצגת הטיפול בפני המטופל ובתהליך הפסיכותרפיה.
הטיות ומידע מוטעה אודות הומוסקסואליות ממשיך להיות נפוץ בחברתנו. עקב הסטיגמות ניתן לצפות שמספר רב של הומוסקסואלים יחוו קונפליקטים או יעמדו בפני שאלות בנוגע לאספקטים או לתוצאות הנטייה המינית שלהם (ראה עיקרון 3). הפחד מהמחיר האישי, לרבות קונפליקטים עם בני משפחה, חברים, קהילה, קריירה וכדומה, וכן חשיפה להטרדות, הפליות ואלימות עלולים לתרום לחששו של הפרט לזהות עצמו/עצמה כלסבית, הומוסקסואל או ביסקסואל. מחקרים מצאו גורמים אלו כמשמעותיים בתחושת אי הנוחות של ההומוסקסואלים בנוגע לנטייתם המינית. מספר רב של מטופלים שמתמודדים עם קונפליקטים או שאלות לגבי ההשלכות של הנטייה המינית שלהם פונים לפסיכותרפיה על מנת להפיג את החששות. פסיכולוג שמחזיק בדיעות קדומות או בעל ידע מוטעה לגבי הנושא עלול להציע תשובות לשאלות או לקונפליקטים בדרך שתגביר את המצוקה של המטופל (ראה עיקרון 2). גישה לא ביקורתית זו עלולה לכלול מסר שהאסטרטגיה היחידה להתמודד עם הקונפליקטים ועם ההפליות היא לשנות את נטייתו המינית של הלסבית, ההומוסקסואל והביסקסואל.
האמנה של ה APA (איגוד הפסיכולוגים האמריקאי) "גישת טיפול נאותה בתגובה לנטייה מינית" (1998) מציעה מסגרת עבודה עבור פסיכולוגים בעבודתם עם מטופלים שעסוקים בהשלכות של נטייתם המינית. אמנה זו מבליטה את החלקים בקוד האתי שנוגעים לכל הפסיכולוגים שעובדים עם מטופלים הומוסקסואלים. חלקים אלו כוללים למשל איסורים כנגד הפלייה בפרקטיקה (למשל, לבסס את הטיפול על גישה פתולוגית של הומוסקסואליות) ואיסור להציג באופן מוטעה מידע מדעי או קליני (כדוגמת, ההנחה הבלתי מוכחת כי נטייה מינית ניתנת לשינוי). האמנה גורסת שבאמצעות מתן מידע מדויק למטופל בנוגע ללחצים החברתיים שעלולים להוביל לחוסר נוחות בנטייה המינית, פסיכולוגים יכולים לנטרל את האפקט של דעות קדומות ולחסן את המטופל מפגיעות נוספות. על פסיכולוגים שאינם מסוגלים לספק את המידע הדרוש כתוצאה מחוסר מידע או דעות אישיות סותרות לפנות ולהשיג את המידע הנחוץ או להפנות את המטופל לגורמים אחרים. מעבר לכך, כאשר מטופלמציג את חוסר הנוחות שלו לגבי הנטייה המינית, חשוב להעריך את ההקשר הפסיכולוגי והחברתי בו הוא נמצא. הערכה זו עשויה לכלול בחינה של הלחצים הפנימיים והחיצוניים שמופעלים על המטופל על מנת שישנה את הנטייה המינית שלו, קיומה או חסרונה של תמיכה חברתית ושל מודלים לחיים הומוסקסואלים טובים ומה עומק התפיסה של המטופל בייחוס הומוסקסואליות לסטריאוטיפים שליליים ולחוויות שליליות. היבטים אלו ואחרים של חוסר נוחות מהנטייה המינית חשובים מאוד על מנת להעמיק בתופעה, שכן המשמעויות שמיוחסות אליה הם מאוד מורכבות. התפקיד של הפסיכולוגים, בלי קשר לאוריינטציה הטיפולית הוא לא לכפות את האמונות שלהם על המטופל, אלא לבחון באופן מעמיק את החוויות והמוטיבציות של המטופל. כמו כן פסיכולוגים עשויים להיות מקור מידע מדויק אודות נטייה מינית (כדוגמת, לספק למטופל גישה למידע אמפירי בנוגע להתפתחות הנטייה המינית או הקשר בין בריאות הנפש לבין נטייה מינית).

מערכת יחסים ומשפחות
עיקרון 5 – פסיכולוגים שואפים להבין ולהיות בעלי ידע אודות יחסים הומוסקסואלים
זוגות הומוסקסואלים הינם שונים ודומים לזוגות הטרוסקסואלים. הם יוצרים מערכות יחסית בשל אותן סיבות ומביעים שביעות רצון דומה במערכות היחסים שלהם. ההבדלים נובעים ממספר גורמים וביניהם מאפייני שונים של התנהגות מינית, הסוציאליזציה של תפקיד המגדר וסטיגמות שמתויגות על מערכת היחסים שלהם. זוגות הומוסקסואלים עשויים לפנות לפסיכותרפיה בשל אותן סיבות דומות שפונים זוגות הטרוסקסואלים אך גם בשל סיבות שמיוחדות לבעלי מערכות יחסים עם בן אותו מין. בעיות במערכות יחסים נפוצות כמו קשיים בתקשורת, בעיות מיניות, נושאי קריירה-זוגיות שונים והחלטות בנוגע למחויבות יכולים להיות מושפעים מגישות חברתיות ופנימיות שליליות בנוגע למערכות יחסים חד מיניות. בעיות ספציפיות שמועלות בפסיכותרפיה של הומוסקסואלים כוללות חשיפת הנטייה המינית של הזוג למשפחה, לעמיתים בעבודה ולמומחים לרפואה ומטפלים, הבדלים בין בני הזוג בנוגע לחשיפה, נושאים שנובעים מהאפקט של ההבדל בסוציאליזציה של המגדר בזוגות חד מיניים. החשש  וההתמודדות עם איידס HIV עולה בתדירות גבוהה יותר בטיפול בזוגות הומוסקסואלים מאשר בטיפול זוגי אחר. בעיות חיצוניות אופייניות הן לחץ ממשפחות המקור ו/או בני זוג קודמים או נוכחיים הטרוסקסואלים. הורות יכול להקים בעיות מיוחדות עבור הומוסקסואלים,לדוגמא, סיכון פוטנציאלי לאובדן משמורת על ילד משותף ממערכת יחסית הטרוסקסואלית קודמת או אובדן קשר עם הילדים/הנכדים בשל התנגדות המשפחה והילדים עצמם. שינויים בבריאות הפיסית עשויה לגרום להעלאת נושאים ייחודיים עבור זוגות הומוסקסואלים, במיוחד סביב היפרדות אפשרית ואובדן הקשר לבני זוג הנמצאים בבתי אבות או מוסדות טיפוליים דומים.
פסיכולוגים נקראים לשקול את המשמעות השלילית שיש לדעות חברתיות קדומות ולהפליה על מערכות היחסים ההומוסקסואליות. זה חשוב שפסיכולוגים יבינו שבהעדר נורמות חברתיות שמאשרות ותומכות במערכות היחסים שלהם, הומוסקסואלים עשויים ליצור את המודלים הייחודיים שלהם למערכות יחסים ותמיכה. לפיכך, פסיכולוגים שואפים להיות בעלי ידע אודות מערכות היחסים המגוונות של הומוסקסואלים ובעלי יכולת להעריך ולכבד את המשמעות של מערכות יחסים אלו.
עיקרון 6 – הפסיכולוגים שואפים להבין את הנסיבות המיוחדות ואת האתגרים המיוחדים העומדים בפני ההורים של הומוסקסואלים
מחקרים לא הראו הבדלים משמעותיים כלשהם בין יכולותיהם של הורים הומוסקסואלים בהשוואה להורים הטרוסקסואלים. יחד עם זאת, הורים הומוסקסואלים ניצבים בפני אתגרים שלא עומדים בפני רוב הזוגות ההטרוסקסואלים בשל הסטיגמה שמשויכת לזהותם המינית. דעות קדומות הובילו להפליה ממסדית בחוק, במערכת החינוך ובמערכות הסעד החברתי. במספר מקרים הורים הומוסקסואלים איבדו את המשמורת על ילדיהם, נאסר עליהם לבקר את ילדיהם, נאסר עליהם לחיות עם בן הזוג שלהם ו/או נאסר עליהם לאמץ או להיות הורים מאמצים בשל נטיתם המינית.
הבעיות המרכזיות שעומדות בפני ילדים להורים הומוסקסואלים קשורות בתפיסה המוטעית אודות הוריהם על ידי החברה בכללותה. שלושה תחומי דאגה הועלו על ידי המערכות המשפטיות והחברתיות בנוגע למשמעות שיש להורה הומוסקסואל על ילדיהם. אלו כוללים את ההשפעה שיש להורה ההומוסקסואל על הזהות המגדרית, הקונפורמיות בתפקיד המגדר ונטייה מינית. גוף המחקר על אמהות לסביות הוא כרגע גדול בצורה משמעותית מהמחקר על אבות הומוסקסואלים וממנו עולה שאין עדויות על בעיות בזהות המגדרית בקרב ילדים לאמהות לסביות. כמו כן עולה שילדים להורים הומוסקסואלים אינם שונים מילדים שגדלו על ידי הורים הטרוסקסואלים מבחינת ההתפתחות הרגשית שלהם והסיכוי שלהם להיות הומוסקסואלים בבגרותם.
פסיכולוגים מסתמכים על מידע שנובע ממומחיות וידע מדעי ונמנעים מיחס מפלה כאשר הם עורכים אבחון לצורך משמורת על הילדים, אימוץ ו/או הורים מאמצים. פסיכולוגים מספקים מידע מדויק ומתקנים דיסאינפורמציה בעבודתם עם הורים, ילדים, ארגונים בקהילה ומוסדות.
עיקרון 7 – פסיכולוגים מכירים בכך שמשפחות של הומוסקסואלים עשויים לכלול גם אנשים שאינם בעלי קשר ביולוגי או משפטי אליהם
ההכרה בצורות משפחה מגוונות, הכוללות משפחות מעורבות ומורחבות, הינה גורם מרכזי לפסיכותרפיה יעילה בטיפול במטופלים הומוסקסואלים בעלי רקע אתני ותרבותי מגוון. בניגוד למבנה משפחתי מסורתי בקהילה ההטרוסקסואלית ניתן למצוא לא פעם שהשותף העיקרי ו/או מערכת קרובה של חברים מהווים מערכת חלופית למבנה משפחתי. בהעדרה של הכרה מוסדית או משפטית, ולאור ההפליה החברתית, במקום העבודה ובמשפחה, מבנה המשפחות האלטרנטיביות עשוי להיות משמעותי יותר ממשפחות המקור של הפרט. החשיבות של מבנה משפחתי אלטרנטיבי של  צעירים ומבוגרים הומוסקסואלים אינו מובן תמיד. מעבר לכך, חשיבותם של מערכות יחסים אלו הוכחשה או קיבלה בעבר חשיבות מעטה על ידי פסיכולוגים. תמיכה חברתית הנה מקור חשוב ביכולת של זוגות הטרוסקסואליות להתמודד עם מתחים במערכת היחסים. מתבגרים ומבוגרים במערכות יחסים חד מיניות נוטים לשאוב פחות תמיכה ממשפחות המקור שלהם מאשר מקביליהם ההטרוסקסואליים. מערכות יחסים קרובות ורשת של חברים תומכים נתפסים בעיני הומוסקסואלים כחשובים ביותר. מערכת יחסים חברתית חזקה נתפסה כגורם חשוב בחיפוש אחר הזהות המינית ובהתפתחותה. בהתבסס על החשיבות המרכזית שיש לתמיכה חברתית במערכות יחסים באופן כללי, פסיכולוגים נקראים לשקול את החשיבות של מערכת היחסים האלטרנטיבית אצל ההומוסקסואלים. כמו כן, פסיכולוגים מודעים לדחק שמטופליהם חווים כאשר משפחות המקור, המעבידים או כל אדם אחר אינו מכיר במבנה המשפחתי שלהם. לפיכך, כאשר מבצעים אבחון, הפסיכולוגים נקראים לשאול את מטופליהם לגבי מי הם מתייחסים כבן משפחה.
עיקרון 8 – פסיכולוגים שואפים להבין כיצד נטיות הומוסקסואליות עשויות להשפיע על משפחת המקור ועל היחסים עמה
משפחות המקור עלולות להביע התנגדות וחוסר קבלה לבן/בת הומוסקסואלים בשל נורמות משפחתיות, אתניות ותרבותיות ו/או אמונות דתיות או סטריאוטיפים שליליים. המודעות לכך שבן המשפחה הינו הומוסקסואל עלולה להוביל למשבר משפחתי שיכול לגרום לסילוקו של בן המשפחה ההומוסקסואל, דחייה על ידי הוריו ו/או אחיו, תחושת אשמה של ההורים והאשמה עצמית או קונפליקטים במערכות היחסים של ההורים. גם כאשר התגובות הינן יותר חיוביות, עדיין יש צורך בהתאמות על מנת לקדם הבנה חדשה של בן המשפחה ההומוסקסואל. משפחות רבות חוות את תהליך "היציאה מהארון" שלהן כאשר בן המשפחה חושף את נטייתו ההומוסקסואלית. המשפחות צריכות להתרגל לאובדן התקוות, התפיסות והציפיות שקשורות לתפיסה ההטרוסקסואלית. כמו כן המשפחות זקוקות לעזרה בפיתוח הבנה חדשה לנטייה מינית, בהתמודדות עם גישות חברתיות שליליות וסטיגמות חברתיות אודות הומוסקסואליות. פסיכולוגים הינם רגישים לשוני התרבותי בתגובת המשפחה ובדרכים לקבל בן משפחה הומוסקסואל.

נושאים שונים
עיקרון 9 – פסיכולוגים נקראים להבין את נסיבות החיים המיוחדות ואת האתגרים העומדים בפני הומוסקסואלים שחברים בקבוצות מיעוט אתניות וגזעניות, בעלות נורמות תרבותיות, ערכים ותרבויות סותרות
הומוסקסואלים בני מיעוט גזעי/אתני חייבים לגשר בין נורמות, ערכים, ואמונות בנוגע להומוסקסואליות גם של הציבור הרחב וגם של קבוצות המיעוט. שוני תרבותי בנורמות, ערכים ובאמונות יכול להיות מקור עיקרי ללחץ פסיכולוגי. ייתכן שפרט מתוך בני מיעוט גזעי/אתני ימצא עצמו במצב בו אין אף קבוצה או קהילה אליה הוא יכול להקשר ולהתקבל אליה באופן מלא. בעיה זו מהווה אתגר גדול יותר לבני נוער בני מיעוט גזעי/אתני שחוקרים את הזהות המינית שלהם ואת נטייתם.
כאשר מציעים שירותים פסיכולוגיים להומוסקסואלים בעלי שונות אתנית וגזעית, אין זה מספיק שפסיכולוגים יכירו את הרקע האתני או הגזעי של מטופליהם. הימנות על קבוצת מיעוט כפולה עלולה לסבך ולהעצים את הקשיים שאותם חווים מטופלים. הם עלולים להיות מושפעים מהדרכים שבה התרבות שלה תופסת הומוסקסואליות. המשמעות של גזענות בתוך הקהילה ההומוסקסואלית הינה גורם חשוב שיש לשקול אותו. רגישות לדינאמיקותהקשורות לגורמים כמו, ערכים תרבותיים בנוגע לתפקידי המגדר, אמונות דתיות, הרמה שבה הפרט ומשפחתו מאמצים את התרבות הזרה וההיסטוריה התרבותית והאישית של הפליה או דיכוי הינה חשובה. לכל הגורמים הללו יש השפעה חשובה על האינטגרציה של הזהות ועל התפקוד הפסיכולוגי והחברתי.
עיקרון 10 – פסיכולוגים נקראים להבין את האתגרים המיוחדים שעומדים בפני הפרטים הביסקסואליים (בעלי נטיה דו-מינית)
בני נוער ומבוגרים ביסקסואליים עלולים לחוות מגוון רחב של לחצים, בנוסף לדעות הקדומות החברתיות, בשל המשיכה לבן אותו מין. אחד מהלחצים נובע מהקוטביות שבחלוקה הקטגורית בין נטייה מינית הומוסקסואלית והטרוסקסואלית ששוללת את הביסקסואליות. גישה זו השפיעה על תיאוריות פסיכולוגיות ועל הפרקטיקה וכן על גישות חברתיות ומוסדיות. כתוצאה מכך, ביסקסואליות עשויה להיות מוצגת כמצב חולף. למרות שאין שום ממצא שמוכיח חוסר הסתגלות פסיכולוגית או פסיכופתולוגיה, ביסקסואליים שלא מאמצים זהות הטרוסקסואלית או הומוסקסואלית בלעדית עלולים להיות מוצגים כמעוכבים מבחינה התפתחותית או פגומים בדרכים אחרות מבחינה פסיכולוגית. גישות אישיות וחברתיות שליליות בנוגע לביסקסואליות בקהילות ההטרוסקסואליות וההומוסקסואליות משפיעות לרעה על הפרטים הביסקסואליים. גישות אלו עשויות להיווצר בשל חוסר אינפורמציה או בשל חוסר גישה לקהילה תומכת ונגישה של ביסקסואליים אחרים.
עיקרון 11 – פסיכולוגים שואפים להבין את הבעיות המיוחדות ואת הסכנות שעומדות בפני נוער הומוסקסואל
חשוב שפסיכולוגים יבינו את הקשיים הייחודיים ואת הסכנות שעומדים בפני מתבגרים הומוסקסואלים. נוער זה עלול לחוש התנכרות מצד הוריהם כאשר הם חושפים את נטייתם המינית. במידה והם נדחים על ידי הוריהם, הם נמצאים בסיכון גבוה להפוך לקורבנות של אלימות, אפילו בתוך המשפחה, להפוך לחסרי בית, להתדרדרות לזנות ולהתמכרות לסמים ואלכוהול, עלולים להגביר את הסיכון לחשיפה לאיידס HIV, ללחץ נפשי ולניסיונות אובדניים. קשיים אלו עלולים לסבך את המשימות ההתפתחויות בגיל ההתבגרות המורכבות ממילא. הסטיגמה החברתית הקשורה בזהות הומוסקסואלית עלולה לסבך התפתחות קריירה ונושאים של בחירה בוגרת. לקבלה של ההורים והחברים יש השפעה מכרעת על הסתגלות של הומוסקסואלים. למרות שחברים ומחנכים עשויים להיות לעזר בשיפור הסביבה הפסיכו-חברתית עבור צעירים אלו הם עלולים להיות חסרי תועלת בשל חוסר המידע והניסיון שלהם. כאשר מקורות התמיכה הפוטנציאליים הם הטרוסקסיסטים, הם עלולים להוות אף מקור לקונפליקטים נוספים ולמצוקה. אסטרטגיות טיפוליות נאותות בעבודה עם נוער הומוסקסואל, נסקרו בספרות המקצועית למשל:
Browning 1987; Coleman & Remafedi 1989; Gonsiorek 1988; Ryan & Futterman 1998
פסיכולוגים שואפים ליצור סביבה פסיכותרפויטית בטוחה עבור הנוער על מנת לחקר את נושאי הנטיות המיניות. פסיכולוגים צריכים להיות מודעים לכך שהנושאים נפשיים, אתיים ומשפטיים שעולים בעבודה עם קטינים הם אף מורכבים יותר כאשר עובדים עם נוער הומוסקסואל.
עיקרון 12 – פסיכולוגים מתייחסים לפער הדורות בתוך אוכלוסיית ההומוסקסואלים ולאתגרים המיוחדים שעומדים בפני הומוסקסואלים מבוגרים
פסיכולוגים נקראים להכיר בכך שהומוסקסואלים בני דור שונה עשויים להיות בעלי ניסיון התפתחותי שונה בצורה מהותית, למשל דור צעיר בתקופה יחסית יותר ליברלית לעומת דור מבוגר יותר שגדל בתקופה פחות מקבלת, שינויים בגישות החברתיות בנוגע להומוסקסואליות, התפתחות מגיפת האיידס, צמיחת תנועות זכויות אדם ונשים ועוד. השפעת קבוצות אלה עשויה להשפיע בצורה ניכרת על התפתחות הזהות ההומוסקסואלית, וכן על התפקוד החברתי והפסיכולוגי.
פסיכולוגים נקראים להיות מודעים למעברים המיוחדים ולמטלות החיים שניצבים בפני  הומוסקסואלים מבוגרים, כמו שינויים נורמטיביים בבריאות, פרישה, כספים ותמיכה חברתית. במובנים רבים, נושאים אלו דומים מאוד להתמודדות של מבוגרים הטרוסקסואלים, יחד עם זאת, סטאטוס המיעוט הכפול של המטופלים עלול להחריף בעיות והתמודדויות. יתר על כן, מטלות סוף החיים עבור הומוסקסואלים מבוגרים הינם בדרך כלל מורכבות ועלולות להתפתח למשברים עקב לחצים פסיכו-חברתיים ומפגש עם הטרוסקסיזם. זוגות הומוסקסואלים מבוגרים שפונים לטיפול מציגים קשיים נפוצים סביב נושאי העדר זכויות משפטיות וההגנה שלה זוכים זוגות הטרוסקסואלים (ראה עיקרון 5). פסיכולוגים נקראים לפתח מודעות לכך שחוקים ותקנות עלולים להשפיע על הזכויות של מטופליהם וכן לתמוך במטופלים להשיג ייעוץ משפטי שקשור למשברים רפואיים, משברים פיננסים ומוות.
קשישים הנה קבוצה מגוונת ושינויים נורמטיביים בזקנה יכולים להיות גם חיוביים וגם שליליים ואינם קשורים דווקא לפתולוגיה או לנטייה המינית של המטופל. ההתמודדות של הומוסקסואלים קשישים כקבוצה שהודבקה לה סטיגמות של מיעוט עשויה דווקא לעזור לה להתמודד עם תופעות הזקנה והשינויים שחלים בגיל מבוגר.
עיקרון 13 – פסיכולוגים נקראים להבין את האתגרים המיוחדים העומדים בפני הומוסקסואלים בעלי ליקויים פיסיים, חושיים, קוגניטיביים או רגשיים.
הומוסקסואלים בעלי מוגבלויות פיסיות וסנסוריות עשויים לחוות מגוון רחב של אתגרים בנוגע לסטיגמות החברתיות שקשורות גם למוגבלות וגם לנטייה המינית. אנשים הסובלים מליקויים שונים פגיעים במיוחד לדימוי עצמי נמוך, ביטחון עצמי, עצמאות ועוד. הומוסקסואלים הסובלים מליקויים עלולים לסבול מהחמרה נוספת של היבטים פסיכולוגיים אלו. כמו כן, אנשים הסובלים מליקויים
שונים זקוקים לתמיכה משפחתית וחברתית יותר מקבוצות אחרות. גם כאן יש חשש שחשיפת הנטייה המינית תגרע מהתמיכה הסביבתית שהיתה ניתנת לאדם הטרוסקסואל.
הומוסקסואלים עם מוגבלויות עלולים לסבול מבעיית נגישות למידע, תמיכה ושירותים שזמינים ללסביות הומוסקסואלים וביסקסואליים ללא מוגבלויות. חוסר ההכרה החברתית בהומוסקסואלים במערכות יחסים משפיעה על אלו שסובלים מבעיות רפואיות כמו כיסוי ביטוחי לבן הזוג, פוליסות של בריאות המשפחה, ביקורים בבית החולים, קבלת החלטות רפואיות בידי בן הזוג, ובשאלות קיומיות/הישרדותיות אחרות.
מחקרים הצביעו על כך שמספר רב של הומוסקסואלים עם מוגבלויות חוו תקיפות מיניות בכפייה מה שמציבאוכלוסיה זו בסיכון גבוה. חשוב שפסיכולוגים יאבחנו ויעריכו את היקף התופעה שבמהלכה הפך המטופל בעברו לקורבן של חוויות מיניות שליליות או אלימות. לבסוף, בהינתן המצב של דעות קדומות, הפלייה וחוסר תמיכה חברתית גם בתוך וגם מחוץ לקהילה ההומוסקסואלית, חשוב שהפסיכולוגים יכירו בכך שכאשר ישנם מוגבלויות פיסיות, חושיות, קוגניטיביות ו/או רגשיות, מחסומים חברתיים וגישות שליליות עלולות לצמצם את הבחירות בחיים.

 השכלה
עיקרון 14 – הפסיכולוגים תומכים ומעודדים את ההשכלה המקצועית וההכשרה בנושאים הקשורים להומוסקסואליות
נותר עדיין פער בין המדיניות המוצהרת לבין הפרקטיקה בטיפול הפסיכותרפי במטופלים הומוסקסואלים. מחקרים מראים שסטודנטים בוגרי פסיכולוגיה מדווחים על חוסר השכלה מספק וחוסר הכשרה בנושאים שקשורים להומוסקסואלים וכן שסטודנטים בוגרים ומטפלים מתחילים חשים שהם אינם מוכנים לעבודה אפקטיבית עם מטופלים הומוסקסואלים. הפער בין המדיניות לבין הפרקטיקה יכול להיות מוסדר באמצעות הוספת מידע אודות אוכלוסיות אלו במהלך תוכניות ההכשרה המקצועית.
פקולטות, מוסדות, מפקחי הוראה ויועצים נקראים לשלב מידע עדכני אודות הומוסקסואלים במהלך תקופת ההכשרה של ההתמחות המקצועית. פסיכולוגים בעלי ניסיון בטיפול פסיכולוגי בהומוסקסואלים עשויים להיות לעזר על מנת לספק ייעוץ בנוסף לקורס או ייעוץ קליני לסטודנטים.
עיקרון 15 – פסיכולוגים נקראים להרחיב את הידע שלהם ואת ההבנה שלהם לגבי הומוסקסואליות באמצעות הדרכה מתמשכת, הכשרה וייעוץ
הקוד האתי מעודד פסיכולוגים "לשמור על רמה נבונה של מודעות למידע בנושאי מדע והתמחות… וליטול על עצמם את המאמץ הדרוש על מנת לשמור יכולותיהם בתחום המומחיות שבה הם משתמשים". למרבה הצער, ההשכלה, ההכשרה, הניסיון המעשי, הייעוץ ו/או פיקוח שהפסיכולוגים מקבלים בנושאי הומוסקסואלים הינם לא מספקים, לא מעודכנים ובלתי נגישים. מחקרים שונים חשפו דעות קדומות של פסיכולוגים וחוסר רגישות בעבודה עם הומוסקסואלים. ההכנה הנדרשת ושצריכה להתווסף לטיפול פסיכותרפי להומוסקסואלים צריכה לכלול העשרה בנושאים כמו המיניות האנושית, התפתחות הזהות של ההומוסקסואלים, האפקט של הדבקת סטיגמות להומוסקסואלים כיחידים, זוגות או משפחות, גורמים אתניים ותרבותיים המשפיעים על הזהות, נושאי התפתחות קריירה ייחודיים וכן נושאים הקשורים למקום העבודה, שאותם חווים ההומוסקסואלים.

בחזרה לדף הראשון של המאמר:
טיפול פסיכולוגי עבור הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים

The post קווים מנחים לטיפול פסיכותרפי עבור הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים כפי שנוסחו ע"י האיגוד האמריקאי לפסיכולוגיה (American Psychological Association (APA appeared first on PSY.

במאמר זה בחרנו לצטט ולתמצת סידרה של מאמרים ופרסומים אחרים שיצאו בהקשר לטיפול עבור הומוסקסואלים ומציגים סוגיות שונות בהקשר זה.
הפרסום הראשון בו נדון שייך ל APA – האיגוד האמריקאי לפסיכולוגיה (American Psychological Association). הפרסום כולל "קווים מנחים לחברי האיגוד באשר לטיפול פסיכותרפי בהומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים". פרסום זה מייצג את הקו העכשווי בהתייחסות לטיפול הפסיכולוגי בהומוסקסואלים אשר מחד רואה בו טיפול נורמטיבי כמו בהטרוסקסואלים ומאידך מכיר באווירה חברתית הומופובית אשר קיימת עד היום ומזהירה בפניה, בעיקר בפני אנשי מקצוע מטפלים.

לחצו כאן לקריאת "קווים מנחים לטיפול פסיכותרפי בהומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים כפי שנוסחו ע"י האיגוד האמריקאי לפסיכולוגיה APA

מהפרסום האמור ניתן לראות את השינוי התרבותי המתקיים בשנים האחרונות ביחס להומוסקסואליות, בעיקר בארה"ב. ניתן לציין שתהליכים אשר אירעו בארה"ב לפני כ-20 שנה, לפחות באזורים הליברליים יותר של המדינה במזרח ובמערב ארה"ב, מאפיינים את התהליכים המתרחשים כיום בישראל באיחור ניכר. אולם גם השינוי האמריקאי לא אירע בבת אחת. הוא ניכר ראשית בתחומי בריאות הנפש אך חילחלו לתחומים נוספים היה איטי יותר. לדוגמא, כללים אתיים של רופאים לא פסיכיאטרים לטיפול בהומוסקסואלים יצאו בשלב מאוחר בהרבה לאחר השינויים בקהילת המטפלים בבריאות הנפש.
אחד מהתחומים החשובים ביותר בהם נחוצה מודעות לצרכים של הקהילה ההומוסקסואלית ושל פרטים הומוסקסואלים היא רפואת הילדים, בעיקר עבור אוכלוסית המתבגרים. מתבגרים מטבעם נמצאים בצומת דרכים פסיכולוגית כחלק ממטלות התפתחותיות של גיל ההתבגרות. המתבגר מגדיר עצמו מחדש ולעיתים לראשונה וכחלק מתהליך זה הוא גם עוסק בזהותו המינית, העדפתו המינית ושאלות נוספות הקשורות לפנימיותו ולקשריו הבין-אישיים. כמעט כל מתבגר יעסוק בשלב כזה או אחר בשאלות הנוגעות למשיכה ויחסים עם בני המין השני ובני אותו המין. כפי שפרויד סבר, ורבים אחרים כתבו אחריו, בכל אדם ישנה משיכה דו-מינית, למרות שאנשים רבים מכחישים היבט זה באישיותם. משיכה לאותו בן מין, כולל אפילו יחסים מיניים בפועל עם אותו בן מין, אינה מצביעה בהכרח על הומוסקסואליות, כפי שהעדר מוחלט של משיכה ויחסים כאלה אינם מצביעים בהכרח על הטרוסקסואליות. בגיל ההתבגרות מרכיבים אלו עשויים להיות מוקצנים ובתוך ההתלבטות האישית, לחצים ומשברים שעלולים להילוות אליהם, מצוי המתבגר במצבים בהם הוא נזקק לעזרתו של גורם מקצועי ושקול אשר יוכל לתת יד מכוונת. הפנייה לפסיכולוג עשויה כמובן להתאים, אולם הגורם המשמעותי והנפוץ ביותר שנמצא בשטח הוא דווקא רופא הילדים אותו פוגש הנער לעיתים קרובות יחסית בהקשר למיחושים השגרתיים. לפיכך, מודעות ורגישות של רופא הילדים לבני נוער בהקשר להומוסקסואליות הינה קריטית ועשויה לתרום לבני נוער רבים, כמו גם למנוע קשיים חמורים בקרב קבוצת גיל זו. בשנת 2004 פרסמה ברברה פרנקובסקי עם וועדה השייכת לאיגוד האמריקאי לרופאי ילדים ואשר עוסקת במתבגרים, מאמר הכולל הנחיות לרופאי ילדים לגבי הטיפול בבני נוער הומוסקסואליים הפונים אליהם. הנחיות אלו מתייחסות אמנם לתחום רפואת הילדים ולא לתחום הפסיכולוגיה, אולם הן משקפות את השינוי החברתי והמודעות הנדרשת באופן אינטרדיסציפלינרי למתן שירות נאות לאוכלוסיה ההומוסקסואלית ולכן לאוכלוסיה הטרוסקסואלית המתלבטת בשאלות הומוסקסואליות, בכל תחומי הקהילה, הפסיכולוגיה והרפואה. ראינו מקום לצרף גם מאמר זה לסקירה הנוכחית כיוון שהיא משקפת מגמה כלל חברתית ומקצועית להתאים את הטיפול המסורתי שהיה מאופיין לרוב בגישה הומופובית גלויה או סמויה, בתהליך ידידותי המתחשב בצרכי הקהילה והפרט ההומוסקסואל.

לחצו כאן לקריאת המאמר: "נטייה מינית ומתבגרים": הנחיות האיגוד האמריקאי לרפואת ילדים

גאוות יחידה – לחצו כאן כדי לקרוא על מדיניות הצבא להומוסקסואלים ולסביות

תפיסות שגויות לגבי טיפול פסיכולוג עבור הומוסקסואלים: "האם פרויד טוב או רע?"
לאורך השנים נוצרו שמועות שונות לגבי עמדותיו של פרויד, כאבי הפסיכואנליזה, בנוגע לטיפול הנפשי עבור הומוסקסואלים. חלק ראו בפרויד הומופוב (ובשל כך אגודות הומוסקסואליות וכותבים שונים השמיצו אותו), אחרים סברו דווקא שגישתו חיובית, יחסית לתקופה ולהקשר החברתי בו כתב לפני כ 100 שנה. הדיון רחב עוד יותר כיוון שלמעשה מאז פרויד ועד היום פורסמו כתבים רבים בנושא זה.
מסתבר שרוב הכתיבה הפסיכולוגית בנוגע להומוסקסואליות, לפחות עד לתקופה האחרונה, מתמקדת בהומוסקסואליות כפתולוגיה בה צריך לטפל. עם זאת, סקרים שנערכו בקרב מטפלים הראו שעמדותיהם של המטפלים בפרקטיקה הרבה יותר הטרוגניות מאלו המופיעים בספרות. הסיבה העיקרית לכך הוסברה למעשה בתחילת המאמר הנוכחי. במידה וחוקר או מטפל סבור שאין ייחודיות בטיפול הפסיכולוגי בהומוסקסואלים הרי שאין למעשה מה לכתוב על כך. מכאן שרוב הכתיבה היא של אנשי מקצוע שסברו שהתחום הוא ייחודי ושיש בעיה מיוחדת על הפרק שאליה צריך לשים לב. מדובר בבעיה מעגלית שמאפיינת גם תחומים נוספים בכתיבה רפואית ופסיכולוגית. תשומת הלב ניתנת בד"כ למוקד הבעייתי ולא למוקד הנורמטיבי.
בכל מקרה, אנו סבורים שחשוב לסקור את הספרות הרלוונטית שפורסמה בנושא, תוך ראיה ביקורתית וראויה, כדי להבין את התפתחות העמדה הטיפולית בנושא הומוסקסואלים מאז פרויד ועד היום. המסקנה שעולה מסקירה זו הינה ברורה למדי לדעתנו. העמדה כלפי הטיפול הומוסקסואלים עברה תהליכים דומים לעמדה הכללית כלפי הומוסקסואליות בחברה הכללית. הפסיכואנליזה והפסיכולוגיה בכלל אינה חפה מהנחות יסוד המושפעות מתרבות וערכים חברתיים. אין עקרון פסיכואנליטי אשר רואה הומוסקסואליות כפתולוגיה. גישה כזו היא תוצר של הקשר תרבותי-חברתי ולא תוצר של התיאוריה עצמה. לפיכך הפסיכואנליזה המודרנית כמו גם פסיכותרפיה דינאמית באופן כללי, היא כלי טיפולי המתאים למטופלים הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד, ואין חשש שעצם השימוש בתיאוריה עצמה תפגע בדרך כלשהי במטופל הומוסקסואל. הבעיה עלולה לצמוח מגישה אישית של מטפל כזה או אחר, אך זו בעיה כלל חברתית שאינה קשורה דווקא לעולם הטיפול הנפשי.

קראו כאן על התפתחות הגישה הפסיכואנליטית וגישות נוספות בהקשר לטיפול הפסיכולוגי עבור הומוסקסואלים: קשיים והתלבטויות אתיות

קראו כאן על היבטים נוספים שהופיעו בספרות המקצועית בנוגע לטיפול הפסיכולוגי עבור הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים

לסיכום, נושא הטיפול עבור הומוסקסואלים נדון באופן נרחב בספרות המקצועית ב-100 השנים האחרונות. רוב הטיפולים והכתיבה המקצועית עד לפי כ 30 שנה כאשר הושמטה קטגוריות ההומוסקסואליות מתוך ספר האבחנות הפסיכיאטרי, התמקדו בהומוסקסואליות כסטייה אשר יש לטפל בה כדי לרפא אותה, עם קונצנזוס די רחב, שהדבר למעשה כמעט ואינו אפשרי. בשנים האחרונות עם השינוי החברתי שנוצר סביב הומוסקסואליות וההכרה בה כסוג לגיטימי של סגנון חיים ולא של בעיה פסיכולוגית, החלה התמונה להשתנות.
במאמר הנוכחי התייחסנו לבעיה שהיבטים נורמטיביים אינם מקבלים דגש רב בספרות המקצועית. הקריטריון לפרסום מאמר בכתבי העת הוא דבר מה חדש ופרובוקטיבי. הטענה שאין ייחודיות בפסיכותרפיה עבור פרטים הומוסקסואלים אינה "מרגשת" דייה. לעומת זאת כותב הסבור שיש לו גישה ייחודית לטיפול עבור הומוסקסואלים מקבל במה נרחבת בהרבה. לפיכך, למרות שסקרים מוכיחים באופן ברור שרוב המטפלים בפסיכותרפיה בכל המקצועות הטיפוליים, אינם נושאים אופי הומופובי, הרי שרוב הכתיבה שקיימת בתחום, לפחות עד השנים האחרונות, נגועה בהומופוביה.
הנחיות אתיקה של איגודים מקצועיים בארה"ב לחבריהם אשר פורסמו בשנים האחרונות מורות בעליל על שינוי מהותי המתרחש בחברה ובקהילה הטיפולית בנוגע להומוסקסואלים בכלל ולטיפול עבור הומוסקסואלים בפרט. אנו קוראים לאיגודים הישראליים לפסיכולוגיה, פסיכיאטריה, עבודה סוציאלית, ושאר האיגודים של בעלי מקצוע טיפוליים, להוציא הנחיות דומות אשר יעזרו למנוע דעות קדומות הומופוביות ויבטיחו שוויון ומתן טיפול הולם בכל אדם באשר הוא אדם.

לאתר תהל"ה – תמיכת הורים של לסביות והומוסקסואלים

The post טיפול פסיכולוגי עבור הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים appeared first on PSY.