The post appeared first on PSY.

Kaplan, Oren (2005). Freud and Globalization: A Psychological Overview of the Nationalism Phenomenon during the Globalization Age. ABI Insights, Journal of the Academy of International Business, 5, 3-9.

לאומיות כהתמודדות עם חרדת הגלות
תהליכי הגלובליזציה הכלכלית המתרחשים בתקופתנו מעוררים שאלה האם הם מסמלים התהוותו של סדר עולמי חדש ואם כן מה טיבו (למשל, הירץ ותומפסון 1999; גוולן, 2001). סוגיה זו מסקרנת לאור העובדה שדווקא בתקופה שכזו, לא רק שלא נחלשת תחושת הלאומיות אלא, יותר ויותר אנשים ברחבי העולם מתקבצים לקבוצות לאומיות. נדמה לפיכך שהכמיהה ללאומיות מתגברת ולא נחלשת, זאת במקביל להחלשות מעמדה של מדינת האומה (nation-state). אמנם תהליכי הגלובליזציה הכלכלית פותחים אפשרויות עצומות לפריחה ואחווה עולמית, אולם לדבר יש גם מחיר ודווקא עליו ועל הסיכונים שבו יתמקד מאמר זה
הסכמי "שלום וסטפליה" אשר הביאו לסיום מלחמת שלושים השנה ב 1648 נחשבים לנקודת הציון בה הוכרה לראשונה באופן מלא מדינת הלאום. המלחמות שפרצו לאחר שלום וסטפליה הושפעו פחות מסוגיות דתיות ונסבו בעיקר סביב נושאיים מדיניים ולאומיים. ההסכמים קבעו שמדינת הלאום הריבונית תהיה הסמכות השלטונית הבכירה ביותר, שאיננה כפופה לאף גורם זר. עם זאת, תופעת הלאומיות היתה קיימת זמן רב גם לפני שלום וסטפליה וניתן לזהותה אף בכתבים קדומים, כולל בתנ"ך.
בתקופתנו, התעצמותו של השוק כתוצאה מתהליכי הגלובליזציה הכלכלית פגעה במידה ניכרת באוטונומיה של המדינה ובריבונותה. פעילויות ממשליות שונות שהיו בעבר נחלתה הבלעדית של המדינה ומקור לעוצמתה, החלו לפעול מחוץ למסגרת הריבונית המדינתית על ידי שחקני השוק והחברה האזרחית (מה שמכונה גישת ההתלכדות convergence, מוזלי, 2003), רבים מהם גלובליים או רב לאומיים שאינם ניתנים כלל לשליטה על ידי מדינה כלשהי. תהליכים אלה אינם נתפסים תמיד רק כיעילים ומשפרים את איכות חייו של אזרח העולם. חוקרים בתחום הסוציולוגיה והכלכלה הפוליטית, כמו למשל זיגמונט באומן (2002), טוענים שתהליכי הגלובליזציה, האחראים לנסיגת המדינה ולהפרטת החברה, מייצרים חוסר אונים פוליטי ומוסרי. באומן סבור שהעידן הגלובלי, שהביא לשחרור השוק מאחיזתה המפקחת, המגבילה והמרסנת של המדינה, הביא עימו צורות חדשות של אי-שוויון ופגיעה גוברת במין האנושי. תחומים מרכזיים בהתנהלות המדינה, כגון תעסוקה, בריאות, איכות סביבה ועוד , נשלטים כיום על ידי גופים ומוסדות מסחריים שאינם נבחרים בהליך דמוקרטי ולפיכך אינם נושאים באחריות כלפי אלה המושפעים מהן. כתוצאה מכך מצטמצמת באופן ניכר יכולתו של היחיד להשפיע על גורלו ולפיכך נוצרת תחושה של חוסר-אונים פוליטי ואישי אשר חוסמים את אפשרויות הפעולה העומדות בפני הפרטים לעצב את סדר היום הפוליטי והחברתי במרחב בו הם חיים. באומן מדגים את דבריו בתופעות מודרניות הממחישות את החוויה הקיומית הבסיסית של אנשים בכפר הגלובלי של היום. למשל, הוא מסביר את פריחת תוכניות ה"ריאליטי TV" המשקפות תפיסה של אינדיבידואליזם בוטה המכשיר את כל האמצעים העומדים לרשות הפרט על-מנת לשרוד בעולם תחרותי וחסר-וודאות, שבו הגינות וצדק מתורגמים לנייטרליות ולאדישות כלפי גורלו של הזולת המוצא עצמו חסר אונים. מכאן שמבחינה נפשית וקיומית אזרח העולם הגלובלי פגיע יותר וחשוף יותר לעוולות חברתיות, ומכאן שהוא מאופיין בדפוס חרדה אקזיסטנציאלית כרוני. מובן שחרדה זו היא מנת חלקם של פלחים מסוימים באוכלוסיה (פרטים, קבוצות ומדינות) בעוד אחרים, בד"כ אלו המבוססים כלכלית, נהנים מתהליכים אלו.
אם כן, ניתן לטעון בשלב זה שתהליכי הגלובליזציה המדללים את משמעות האומה, מגבירים חרדה, כיוון שהפרט מוצא עצמו מחד פחות מוגן ברמה האישית אל מול המוסדות הלא ממשלתיים השולטים בכלכלה ומאידך אבוד בתוך הסדר והכללים החדשים שמכתיבה הגלובליזציה. ההיסטוריה מראה שתקופות של שינויים דרמטיים במבנה הסדר החברתי עלולים להביא למתח בין חברתי וחשש מתגובות נגד אלימות ומלחמות. אלו כמובן כרוכים בהתאגדות אנושית לקבוצות כהגנה מפני החרדה והשינוי, בין היתר ברמה הלאומית. מאחר שניתן להבחין כיום בהתחזקות הלאומיות דווקא בתקופה בה מדינת הלאום נחלשת, הרי שקיים חשש שהדיסוננס שיוצר תהליך הגלובליזציה יופנה בסופו של דבר לעימותים אלימים, כפי שקרה לא פעם בהיסטוריה האנושית.
דפוס החרדה שיוצר השינוי מחזיר את הדיון לעולם הפסיכולוגיה ותואם באופן מפתיע לכתביו של פרויד אחרי מלחמת העולם הראשונה, המהולים במרירות וראייה פסימית של טבע האדם וייצר ההרס שלו. אנסה לתאר את דבריו של פרויד ופסיכולוגים נוספים באשר לאופן ההתאגדות של האדם במצבי חרדה, אשר עשויים להסביר את המתרחש כיום בעולם, ועלולים לנבא מה עלול לקרות בהמשך אם לא יוטמעו למערכת הגלובלית מנגנונים מרסנים והומניסטים.

הקבוצה כמיכל לחרדה
לאומיות והתקבצות אזרחים תחת כותרת של מדינה מהווים סוג של פעילות ותהליך של קבוצה. אציג תחילה את תפיסתו של אלפרד ביון שנחשב כאבי הגישה הטביסטוקיאנית לחשיבה פסיכואנליטית בעבודה עם קבוצות וארגונים. גישה זו עשויה להסביר את מקור המוטיבציה האנושי להתקבץ ולפעול בקבוצות.
ביון (1961) סבור שהאדם מתפתח מתוך קיום סימביוטי ראשוני עם האם בתחילת החיים. דפוס זה מלווה לאחר מכן את האדם הבוגר כל חייו. החרדה להישאר לבד הינה החרדה האקסיסטנציאלית הבסיסית ביותר ומהווה מניע מרכזי להתקבץ עם אחרים. אולם כשתהליך ההתקבצות מתחיל להתפתח עלולה להתעורר חרדה מסוג חדש הנובעת מתוך החשש להיבלע בתוך האחר או בתוך הקבוצה ולאבד סממני הזהות.
"הנחות יסוד" (basic assumption) הינם מונח שהגה ביון כדי לתאר מצבים אופייניים בדינמיקה של חיי קבוצה, וכדי להמחיש את סוג החרדה עימה מתמודדת הקבוצה בכל שלב של מחזור החיים שלה. יש להדגיש שגישה זו טוענת שליד המטלה המרכזית המוצהרת והמודעת של כל קבוצה, מתקיימת מטלה נוספת לא מודעת הנוגעת לאופן ההתמודדות עם החרדה האישית והקבוצתית. הדינמיקה של הנחות יסוד הינה דרך להתמודד עם החרדה הנובעת מהיותם של המשתתפים גם חברי קבוצה אך גם יחידים בעת ובעונה אחת. ביון זהה שלוש "הנחות יסוד":
א. תלות: הנחה זו מתייחסת לפנטזיה של משתתפי הקבוצה שאם ילכו אחר מנהיג, יבטלו עצמם ורצונם מפניו, ויסכימו להיות תלויים ברצונותיו באופן מוחלט, אזי הקבוצה תצליח במשימתה וטובתם של חברי הקבוצה תובטח.
ב. התקפה או בריחה: fight or flight – הנחה זו קובעת שבפנטזיה של חברי הקבוצה קיים אוייב חיצוני ומשותף המאיים על הקבוצה ושההתמודדות עם האיום מחייבת התקפה ומאבק או בריחה כנגד האיום החיצוני.
ג. זיווג: pairing – הפנטזיה המונחת ביסוד הדינמיקה האופיינית לקבוצה היא שמתוך הקבוצה יצמח זוג שיוליד עבורה גאולה והמשכיות. גאולה זו יכול להיות רעיון, הגנה בפני רע, הבראה, צמיחת דור המשך, חזון ועוד.
הנחות היסוד של ביון יכולות להסביר גם את תהליך התגבשותה של האומה והיווצרות תחושת הלאומיות סביבה. החרדה הקיומית גורמת לפרט להצטרף לקבוצת אנשים שעשויה להגן עליו בפני סכנות מוחשיות ודימיוניות. הן גורמות לו ללכת שבי אחרי מנהיגים המובילים את המדינה, לציית לחוקיה ואף לצאת למלחמות המוכרזות כנגד אויביה (ולסכן את חייו). לבסוף, קיימת המשאלה שהמדינה תמשיך ותתקיים לעד ותביא עימה גאולה גם לדורות הבאים מה שהופך את הפרט בן התמותה, לבן חיי נצח, בדמיונו.
מבחינה זו התהליך הגלובלי עלול לשבור את הנחות היסוד. בהתייחס להנחת היסוד הראשונה, התלות במנהיגים המקומיים הולכת ופוחתת שכן כוחם הולך ומתדלדל אל מול הארגונים הגלובליים. המנהיגות העולמית היא דיפוזית יותר ואבסטרקטית. למשל, מי מנהל את האינטרנט? מי שולט בתכנים של הרשת שהופכת למקור המידע העיקרי של עולמנו? הגלובליזציה פוגעת גם בהנחת היסוד השניה שכן הנחת היסוד של הגלובליזציה היא שהעולם אחד הוא וההבדלים בין המדינות מיטשטשים. אם כך, מיהו אויב ומיהו ידיד? האיום הופך לדיפוזי ולא מכוון למטרה ברורה בדמות מדינת אויב (נפילת הגוש הקומוניסטי שהיה האויב המרכזי למערב במשך מחצית מאה חצה את הקווים וכעת מחפש לו העולם אויבים חדשים. הדבר הופך גם את האויב לדיפוזי. לאיזו מדינה שייך בן לאדן?). גם הנחת היסוד השלישית יוצרת בעיה שכן מאחר ואין עדיין הזדהות אנושית לגבי השייכות הגלובלית לעולם הרי שלא ברור לאיזו זוג או משפחה יוולד הילד, מהו החזון ומהי טיב הגאולה הצפויה.
בלבול וחוסר אונים מעודדים אנשים לחפש קבוצת הזדהות אשר יגנו עליהם מפני החרדה הקיומית וזו מצויה בשפע במסגרת הלאומית, גם אם מדינת האומה שאליה משוייכת בד"כ הלאומיות חלשה בהרבה. הלאומיות נתפסת כמורשת תרבותית המזכירה את הסדר הישן והטוב שהיה קיים לפני הבלבול שהביאה עימה הגלובליזציה.

מקור ההתקבצות הלאומית
מקורות ההתקבצות מוסברים על ידי פרויד במסה "עתידה של אשליה" (1927). חיי הנפש של הילד הקטן הולכים בנתיבי הצרכים הנרקיסיסטיים הראשונים. הוא דבק בסובייקטים שמהם מובטח לו סיפוקם של צרכיו הבסיסיים. כך נהפכת האם השוברת את רעבונו של היונק למושא האהבה הראשון, ובוודאי גם למגן הראשון מפני כל הסכנות הלא ידועות הנשקפות לתינוק מעולם החוץ. ניתן לומר אם כן שהאם נהפכת למחסה הראשון מפני החרדה. תסביך האדיפוס נובע בדיוק מגורם זה. האב, שהוא השותף הטבעי לאם הופך למוקד קנאה ואף חרדה, שמא לא תספיק אהבת האם למלא גם את צרכיו של התינוק וגם את צרכיו של האב. רצח האב הוא הפתרון המיתולוגי לחרדה זו. אולם עוצמתו של האב המעוררת את חרדת הסירוס מלמדת את הילד הצעיר פרק בהלכות העולם: דרך תהליך ההזדהות עם האב נפתר התסביך האידיפלי שהוא אבן דרך קריטית בהתפתחות הנפשית והחברתית התקינה. מכאן שבמשפחת המקור מוצא הילד שני רגשות בסיסיים להתמודדות עם חרדותיו הקמאיים לעצם קיומו: אהבה והיזדהות. רוב התיאוריות הפסיכולוגיות מקבלות שהדפוסים הללו שנלמדים בגיל צעיר מהווים לאחר מכן דפוסי התמודדות המופעלים שוב ושוב לאורך החיים הבוגרים. לפיכך, חיפוש מושאי אהבה והזדהות, המוזכרים בכתבים פסיכולוגים רבים גם לאחר פרויד (לדוגמא, קוהוט, 1977), מהווים דפוס מופנם שיכול להסביר התנהגות אנושית במקרים שונים. הלאומיות היא סוג של מושא הזדהות ואהבה (עם האומה) כחלק מדפוס אישיותו של הפרט וכתשובה לחרדות הקיומיות הבסיסיות ביותר שלו.
טרוטר (1916) סבר שהיחיד חש עצמו בבדידותו חסר שלמות, עוד מילדותו, וזה מה שמפתח בו את יצר העדר ואת הצורך להתאגד. פרויד חולק על טרוטר לגבי אינטרפרטציה זו. הוא סבור שחרדה זו מכוונת דווקא אל האם ואל האנשים האחרים שהילד מכיר. לדעתו היא מהווה ביטוי למשאלה שלא נתמלאה (אדיפוס). חרדתו של הפעוט אינה חולפת למראה אדם מן העדר, להיפך, הופעת זר כזה אף תגביר את החרדה או את הקנאה באחרים שזוכים לאהבת ההורים. אבל בלית ברירה ומתוך הכרת המציאות הילד נאלץ להזדהות בסופו של דבר עם שאר הילדים – מושאי הקנאה, וכך נוצר בחבורת הילדים רגש ההמון או רגש השותפות שהולך ומתחזק דרך קהילת בית הספר, קהילת הצבא וכך הלאה. לפיכך, הרגש החברתי נובע במקורו מרגש עויין של קנאה אשר דרך מנגנוני ההגנה הפסיכולוגיים הופך להזדהות ואחווה. את העוינות והקנאה ישליכו חברי הקבוצה על אויב שיגדירו והמצוי מחוץ לגבולות הקבוצה.
הלאומיות היא הפתרון הבוגר לחרדה הקיומית. בית ההורים אינו יכול לתת עוד הגנה מושלמת אל מול הסביבה הגדולה והעויינת. כל עוד היה הילד פעוט ולא היה מודע למרחבי העולם החיצוני היתה הגנה זו מספקת. אולם כשהוא מתבגר ומתפקח מחפש הוא גורם חדש לאהוב ולהזדהות עימו אשר יספק את צרכיו החברתיים וירגיע את חרדותיו. זוהי המדינה. אולם מדוע לא תהפוך המדינה בעידן הגלובלי לעולם כולו? האין ארגון האו"ם או כל התאגדות בינלאומית אחרת יכולים להפוך ולשרת את אותם צרכים בסיסיים? נראה שהמציאות מוכיחה שאין כך הדבר. התקופה הנוכחית מאופיינת בהתחפרות אל תוך הלאומיות ולא בהתרחקות ממנה.
בהקשר זה ניתן לשער שהגלובליזציה מעוררת קנאה ועוינות בקרב קהלים רבים. העובדה שהיא איננה פועלת למען שוויון אלא יוצרת הקצנה של הפערים בעולם מעוררת קנאה הרסנית. מלאני קליין (1975) כותבת על קנאתו של התינוק לשד אימו המניב כל טוב, ועל יצר ההרס שמתעורר בו לאור זאת. הגלובליזציה מביאה עימה את שד החלב של המערב, עמוס בכסף ופיתויים לעולם השלישי העני. האחרון אינו רק נהנה מתנובת החלב העשירה, אלא גם מתמלא זעם וקנאה על השפע של אותו שד, תוך כמיהה קמאית להרוס אותו, גם במחיר ההרס העצמי שיבוא עימו. הפונדמנטליזם הלאומני והדתי שפורץ דווקא בתקופה זו מייצג את הקנאה ההרסנית של מי ש"אין לו", למראה השפע הקיים בחיכו של מי ש"יש לו", והחשש הסביר שהפערים הללו רק ילכו ויתרחבו בהעדר יד מכוונת כפי שהיתה בתקופה ההגמוניה של מדינת הרווחה.
תהליכי הגלובליזציה מבטיחים לכאורה עולם טוב יותר. עם זאת, נסיון העבר מורה שבריתות בין עמים נוצרות לא רק כדי ליצור אחווה אלא גם כדי להגדיר ולהתמודד עם אויב מבחוץ. לדוגמא, השוק האירופי המאוחד התאחד כנגד כוחה הכלכלי המתגבר של ארה"ב. הוא מתלבט כעת האם אפשר להכניס מדינה מוסלמית לשורות האיחוד כי הנצרות מאחדת אותו. מכיוון אחר ניתן לזהות את מתנגדי הגלובליזציה המוצהרים, בין אם האנרכיסטים שמפגינים באלימות ברחבי העולם, ובין אם הפונדמנטליסטים האיסלמיים שמאיימים לתקוף את התרבות הגלובלית (המערבית). לא ניתן להתעלם מכך שבתגובה גם המערב, וארה"ב בראשו, נעשו אלימים יותר. לפיכך, האויב הישן הובס ותהליך הגלובליזציה יצר אויבים חדשים. ההתאגדות החדשה מניבה אויבים חדשים וחוזר חלילה.
אם נסכם את דברינו עד כה, הרי שתהליך הגלובליזציה מעורר חרדה וכעס, בגלל הפערים החריפים שהוא יוצר בין פרטים ובין מדינות, בגלל עצם השינוי שהוא יוצר באורח החיים ובדפוסים המוכרים, ולבסוף בשל העובדה שהיחלשותה של מדינת הלאום מציבה את הפרט במקום פגיע יותר מאשר בעבר. אנשים במצבי חרדה וכעס נוטים להתקבץ לקבוצות, ובמקרה הנוכחי, ללאומים ואל הדת, מתוך מחשבה שהקבוצה תגן עליהם מפני החרדה ומפני האויב החיצוני האמיתי או המדומיין, ושדרכה ניתן יהיה אף להילחם בו ולהשמידו.

החשש מן העתיד: "תרבות ללא נחת"
הסדר הגלובלי החדש, לפחות נכון להיום, עדיין לא הביא גאולה ואחווה בין העמים. לכאורה, התרבות הנאורה אמורה היתה לפתור את הקונפליקטים החברתיים שבכפר הגלובלי. אין צורך להכביר מילים על כך שמאז פרוץ הגלובליזציה אין פחות אנשים עניים, אין פחות מקרי רצח עם בעולם, אין פחות מלחמות ואין אושר אנושי רב יותר.
פרויד כותב במסה "פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני" שלאחר שהפסיכולוגיה התמודדה עם שאלת טיב נפשו של הפרט, עליה להסביר גם את השינויים הנפשיים הנובעים מהיותו של הפרט בקרב ההמון. הרי אם מתאחדים יחידים בהמון ודאי קיים דבק כלשהו שמחברם. התקבצותם של יחידים סביב לאומיותם מתאים להגדרתו של פרויד את "ההמון", ואינו מחמיא במיוחד לקבוצת האנשים שמתקבצת תחת כינוי זה. פרויד הושפע מכתיבתו של לה בון (שהיוותה אח"כ גם בסיס לכתיבתו של ביון) שגרס שבהמון מיטשטשות התכונות האישיות של היחיד וכך גם נעלם ייחודם. כך צף ועולה הלא-מודע המשותף של הקבוצה. בתוך ההמון נקנית ליחיד תחושה של כוח איתנים המאפשר לו להיכנע ליצריו אותם היה מרסן אילו היה הוא לבדו. בנסיבות אלו עלול הפרט לאבד את מצפונו ואת רגש האחריות שלו, שנובע במקור מתוך חרדה חברתית. גורם נוסף הפועל בסיטואצית הקבוצה הוא סוג של היפנוזת המונים – כל רגש או פעולה בהמון הופכת למגיפה המשפיעה על האחרים בקבוצה וגורמת ליחידים שבה לבטל את האינטרס האישי שלהם לטובת הרבים. הפרטים בקבוצה סוגסטביליים (נכנעים לשכנוע עצמי היפנוטי), מה שיכול לגרום ליחיד בקבוצה לנהוג בדרכים שנוגדות את אופיו הבסיסי ושונות מהאופן בו הוא נוהג בד"כ. כך ניתן להסביר כיצד אנשים מן השורה היו מסוגלים לבצע מעשי זוועות כאשר נשלחו מטעם הקבוצה להילחם באויב, אמיתי או מדומיין. פרויד מסיק אם כן, שהיחיד בתוך הקבוצה יורד בסולם הציווליזציה. גם אם כיחיד הוא עשוי להיות עדין ומשכיל, בתוך הקבוצה הוא עלול להפוך ל"קהה חושים, ברברי, פרימיטיבי ובעל כושר אינטלקטואלי ירוד". ההמון הינו אימפולסיבי אשר פועל מתוך הלא-מודע ומתוך דחפיו, נאצלים או אכזריים, מתוך גבורה או מורך לב, הכל לפי הנסיבות. ההמון נוח להשפעה וחסר חוש של ביקורת, אין ההמון יודע ספקות והיסוסים. מלכתחילה מכוון ההמון את עצמו אל הקיצוני, ה"אולי" הופך לוודאי, הפרנויה הופכת לרדיפה ובריחה. שכנוע ההמון אינו נובע לפיכך משיקולים רציונליים כי אם מתמונות צעקניות וגוזמאות שנאמרות בפאטוס שוב ושוב. ההמון אינו חפץ באמת. הוא חי בדמיון ובאשליה ללא ממשות אובייקטיבית (פרויד, 1921).
אחד הגורמים המשפיעים על התנהגות ההמון הוא הציוויליזציה והתרבות בתוכה הם חיים. במסה "תרבות ללא נחת" פרויד (1930) אינו חוסך ביקורת גם מאופי התרבות האנושית. הוא טוען שמקור הסבל האנושי נובע משלושה גורמים: כוחו העליון של הטבע, רפיון גופו של האדם ולקותם של המוסדות המווסתים את יחסי הגומלין של בני האדם (משפחה, מדינה וחברה). בשניים הראשונים אין האדם יכול לשלוט, שכן אינו מסוגל להכניע את הטבע ולעולם יהיה הוא בן חלוף. אבל דווקא הגורם השלישי מעורר תהיות. מדוע הסבל האנושי הנובע מן המוסדות אותם יצר האדם עצמו, אינו ניתן למניעה. תשובתו של פרויד הינה שאולי גם כאן יש כוח טבע בלתי נשלט, אך הפעם זהו טבע בריאתו של האדם. פרויד טוען שאם היינו יכולים להיפטר מהתרבות והיינו חוזרים להיות פרימיטיביים כמו אבותינו הקדמונים, אולי היה סבלנו פוחת. פרויד כתב שההתפתחות המדעית והטכנולוגית מביאה לאנושות הישגים שאמורים היו להביא לאושר רב. הוא מתאר (לפני 75 שנים) שבתקופתו כבר אין צורך בדאגה לידיד הנוסע למרחקים כיוון שניתן לקבל ממנו הודעה מהירה בטלפון על כך שהגיע בשלום, ובאותו אופן ניתן להקל על הגעגוע לילדים הנוסעים הרחק כיוון שניתן לשמוע את קולם. אולם בהתבוננות נוספת הרי שללא הטכנולוגיה לא היו נוסעים הידידים והילדים למרחקים ולכן לא היה נוצר הצורך ביצירת קשר התקשורת עימם. הפיתוח הטכנולוגי לא הפך את העולם למקום מאושר יותר ולסובל פחות. לפיכך סבור פרויד שיש לחקור את מהותה של התרבות האנושית אשר יוצרת חדשנות שאינה מצליחה להביא אושר, ולהבין את מקורותיה ומטרותיה. נראה שהחדשנות שבגלובליזציה עלולה להיכנס גם היא לקטגוריה זו.
פרויד מגדיר "תרבות" כסכום כל ההישגים והמוסדות שמכוחם התרחקו חיינו מחיי בעלי החיים, ואשר מתמקדים בשתי תכליות – הגנה על האדם מפני הטבע וויסות יחסי בני האדם בינם לבין עצמם. הגורם הראשון קשור בעיקר לפיתוחים טכנולוגיים שונים וכן לפעילות רוחנית ואידאית. הגורם השני בא לקבוע את דפוס יחסיו החברתיים של האדם, למשל, כבן משפחה, חבר, עמית וביחסו למדינה. ללא שילוב גורם זה בתרבות הרי שמי שכוחו הגופני גדול יותר היה מכריע ביחסים לטובת עצמו ולפי רחשי יצריו תוך הפקרת החלש לחסדיו של החזק. קיומה של תרבות ומדינת חוק מבטאים לפיכך את כוחם של הרבים אל מול כוחו של היחיד. אולם לרוע המזל אין הדבר מונע עוולות. פרויד הושפע מאוד ממלחמת העולם הראשונה ומצטט את המשפט הידוע "אדם לאדם זאב" (Homo homini lupus) אשר מסביר לדבריו את זוועות ההיסטוריה האנושית. משימתה של התרבות לפיכך הינה לשים מחסום ליצר התוקפנות של בני האדם, אולם היא נכשלת בכך שוב ושוב. מעניין לציין שפרויד התייחס בהקשר זה לקומוניזם (שנות ה-30 !). הוא כתב שהקומוניסטים סבורים שגילו את הדרך אל הגאולה. לדעתם האדם כולו טוב ודורש טוב לזולתו, אלא שמוסד הקנין הפרטי השחית את טבעו. עם ביטול הקנין הפרטי והפיכת כל הנכסים לרכוש הרבים יובטח, כך הם אומרים, חלקו של כל אדם בהנאה מן הרכוש וכך גם יעברו מן העולם זדון ושטנה מקרב בני האדם. פרויד כותב בנחרצות שההנחה הפסיכולוגית למשטר הקומוניסטי היא אשליה נטולת אחיזה. לדעתו עם ביטולו של הקנין הפרטי ישלל מתאוותו התוקפנית של האדם מכשיר ממכשיריה, אבל אין מעשה הביטול משנה ולא כלום ממהותה של התוקפנות. תמיד אפשר לקשור יחד בקשרי אהבה ציבור גדול יותר של אנשים, בתנאי שמחוצה לו נשארים אנשים אחרים, שאליהם אפשר לכוון את גילויי התוקפנות. קשה לו לאדם להיות מאושר בתרבות. מבחינה זו היה מצבו של אדם הקדמון טוב יותר כי לא ידע כבלים ליצריו. עם זאת היה קלוש בטחונו שיוכל להתענג זמן רב על אשרו. בן התרבות קנה מידה של ביטחון במחיר חלק מן הסיכויים שלו להיות מאושר.
פרויד כותב שיצר תוקפנותם הטבעי של בני האדם, איבת היחיד לרבים ואיבת הרבים ליחיד, נוגדים את תכליתה של התרבות. יצר זה לתוקפנות הוא צאצאו ונציגו הראשי של יצר המוות (אותו שילב פרויד בתיאורית הדחף לאחר שראה בזוועות מלחמת העולם הראשונה). בני האדם שיעבדו בשיעור כזה את כוחות הטבע לרצונם שלא יתקשו להשמיד באמצעותם איש את רעהו, עד לאחרון בהם. הם יודעים זאת, וידיעה זו היא במידה מרובה, גם מקור חרדתם של בני האדם בימנו, מקור אסונם, מקור רוח האימה המפעמת אותם (וכנראה גם המקור להצלתם בפני עצמם) (פרויד, 1930).

סוף דבר

תהליכי הגלובליזציה הביאו עימם פוטנציאל צמיחה אשר מתמקד בקהלים מסויימים בגלובוס ויוצר לפיכך אי שיוויון בין פרטים וקבוצות באופן חריף יותר מאשר בעבר. החזק מתחזק עוד יותר וגם אם מנסה הוא באופן פטרוני לעזור לחלש, הרי שזה האחרון רק מתמלא כעס, קינאה וחרדה בעקבות תהליכים אלו. התופעות הללו מאפיינות יחידים וקבוצות.
החלשותה של מדינת הלאום גורמת לשינויים דרמטיים באיזון העדין ביחסים שבין בני אדם. גורמים מסחריים, חלקם רב-לאומיים, מכתיבים אורחות חיים לאוכלוסיות שלמות. מצב זה מעורר חרדה, התקבצות, ולוחמה.
זיגמונט באומן טוען שבעידן הגלובלי הצליחו הכוחות הכלכליים להשתחרר, בפעם השנייה בהיסטוריה, ממסגרת מוסרית-חוקית מגבילה. בפעם הראשונה, היה זה במאה ה- 18, כאשר הופרד העסק ממשק הבית. היפרדות שהובילה לתקופה המכונה בספרות "הקפיטליזם הפרוע", שהתאפיינה בקיטוב חריף בין עניים לעשירים, בעבודת ילדים, ביום עבודה ארוך ובניצול נטול מוסריות של אנשים ומשאבים. מדינת הרווחה המודרנית שהחלה להתפתח במאה ה-19 הצליחה לרסן את פעילותם חותרת-הרווח של עסקים. העובדה שבמקביל לתהליכי הגלובליזציה קיימת נטייה גוברת להתקבצות לאומית, דתית ואף פונדמנטליסטית מרמזת על עוצמת החרדה שתהליכי הגלובליזציה מעוררים ופוטנציאל הנזק שעלול לנבוע מהם במידה שלא יווצרו גורמי ייצוב גלובליים ולאומיים שימנעו הקצנה.
אלברט איינשטיין אמר פעם שאינו יודע באיזה נשק ישתמשו במלחמת העולם השלישית, אבל במלחמת העולם הרביעית ישתמשו במקלות ואבנים. זיגמונד פרויד במסה "מלחמה למה?" עונה במכתב לאיינשטיין שהדרך היחידה למנוע את הרס התרבות היא בהתארגנות של הציבור סביב חוקים, תקנות ורשויות, אשר מסדירים כדין את ביצוען של פעולות השליטה. רק מתוך הכרה בשיתוף האינטרסים נוצרת זיקת רגש בין אנשים, שעשויה להיות מקור כוחם.
פרויד טען שהשפלתו של גורם אחד בציבור הופכת אותו לאויב נוקם, גם אם המנצח נוהג כלפיו חמלה. נראה שכל עוד לא תנותב הגלובליזציה הכלכלית לטובת כל השחקנים במגרש הגלובלי, וללא משוא פנים פטרוני, יש חשש מהותי שבמקום מינוף איכות החיים בעולמנו יוגברו העימותים הקבוצתיים תחת צילם של חיים רוויי מתח וחרדה.

תודות
תודה לתמר ברקאי על עזרתה בכתיבת מאמר זה

References
Bauman, Z. (2002). Society under Siege. Cambridge: Polity Press.
Bion, W. R. (1961). Experiences in Groups. London: Tavistock.
Freud, S. (1921). Group psychology and the analysis of the ego. The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud. London: Hogarth 1958).
Freud, S. 1927). Future of an illusion. The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud. London: Hogarth 1958).
Freud, S. 1930). Civilization and its discontents. The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud. London: Hogarth 1958).
Freud, S. 1933) Why War? The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud. London: Hogarth 1958).
Hirst, P. and Thompson, G. (1999) Globalization in Question: The International Economy and the Possibilities for Governance (second edition), Cambridge: Polity Press.
Kohut, H. (1977). The Restoration of the Self. New York: International University Press.
Le Bon (1895). La Psychologie des foules. In: Freud, S. (1921). Group psychology and the analysis of the ego.
Melanie Klein (1980). Envy and Gratitude and Other Works 1946-1963 (The Writings of Melanie Klein, Vol. 3). New York: The Free Press.
Trotter, W. (1916). Instincts of the herd in peace and war. London: Ernest Benn.

The post פרויד וגלובליזציה: התבוננות פסיכולוגית על תופעת הלאומיות בעידן הגלובלי appeared first on PSY.

השאלות והתשובות מסווגות לנושאים הבאים:
1. קשרי משפחה א', הורים שואלים על ילדים – התפתחות פסיכולוגית של ילדים, התנהגויות גן ובית ספר, סוגיות בחינוך וביחסי הורים-ילד וכדומה.
2. קשרי משפחה ב': ילדים שואלים לגבי הוריהם קרובי משפחה אחרים.
3. קשרים בין אישיים – חברויות ויחסים זוגיים: בעיות בזוגיות או בתקשורת זוגית או באינטימיות, אהבה ויחסי מין, קושי ליצור קשרים, קשיים במצבים חברתיים וכדומה.
4. התמודדות עם אירועי חיים שונים: כישלונות, פרידה מבן/בת זוג, הריון, לידה ואחרי הלידה.
5.  העולם הפנימי – רגשות, תחושות ושאר מצוקות: חרדה, לחץ, פחדים, דיכאון, הפרעות אכילה וכדומה.
6. הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי: סוגי מטפלים והכשרות טיפוליות שונות, גישות שונות בפסיכותרפיה, מתוך חדר הטיפולים – התחלת טיפול, סיום טיפול ומה שביניהם.
7. העמוד הנוכחי למטה – מושגים מעולם הפסיכולוגיה – מושגים ותיאוריה: הגדרות של הפרעות נפשיות, חלומות, היפנוזה, מידע על תרופות פסיכיאטריות, מושגים תיאורטיים אחרים בפסיכולוגיה.

חלק שביעי: מושגים מעולם הפסיכולוגיה – מושגים ותיאוריה

סכיזופרניה?
אני בן 24, ולדודתי מצד אימי יש סכיזופרניה.
שמעתי שסכיזופרניה עוברת בתורשה, האם נכון הדבר? מה הסיכוי להעברת המחלה?
תשובה
אכן יש מרכיב תורשתי בסכיזופרניה, אם כי מדובר במחלה מורכבת בעלת שונות רבה ולא ברור כלל שמדובר בתופעה אחת בלבד.
במידה ורק דודתך חולה ואין מחלה אצל קרובים נוספים ההסתברות נמוכה למדי. ההסתברות של ילד להורה חולה סכיזופרניה לחלות במחלה הוא 10%. ההסתברות הכללית באוכלוסיה היא 1%.

 שאלה
שאלתי הראשונה היא מהו פסיכופט. ושאלתי השנייה, היא: הגעתי לטיפול כשהיו לי פנטזיות. אותן פנטזיות ממשיכות, רק שעכשיו הפסיכולוגית שלי מופיעה גם. האם אני משליך עליה? תוכל להסביר לי קצת על הנושא?
תשובה
פסיכופט הוא אדם שפועל בניגוד לכללי חברה מקובלים באופן שגולש להתנהגות פלילית ולא מוסרית מבלי להרגיש עכבות או חרדה בעקבות זאת. הוא ינצל כל אדם בסביבתו לטובתו האישית ולא יחוש על כך אשמה.
העובדה שהפסיכולוגית שלך נכנסת לפנטזיות איננה יוצאת דופן, השאלה מה את עושה עם המחשבות הללו וכן מה הרקע היותר רחב בגללו פנית לטיפול. נסה להעלות את הנושא בטיפול מאחר ולפי מה שאתה מתאר הנושא הזה הוא לב הטיפול וכל חומר גלם עשוי לעזור כדי להבין אותו טוב יותר. אינני יודע לומר אם זו השלכה או לא, אני מציע להביא את התמונה המלאה יותר לטיפול שם בוודאי אפשר יהיה להתבונן בה טוב יותר מאשר כאן במסגרת מצומצמת בהרבה.

מאניה דיפרסיה
רציתי לשאול האם ידוע עד כמה תורשתית המחלה מאניה-דיפרסיה? מאם לבן? או למשל האם יכולה לעבור גם בדילוג על דור אחד (מסבתא לנכד/ה?)כמו כן – האם ידוע בכלל מהו הגן/ים הפגועים ואם כן – האם קיימות כיום שיטות לאיתור גנטי מוקדם?
תשובה
לא בהכרח שלמחלה יש מרכיב תורשתי וגם אם כן ההסתברות אינה גבוהה ולא ניתן לאתר או לדעת זאת מראש.

 אבל
רציתי לדעת מה זה אבל כרוני ? מה הסימנים לכך שאדם לא מתגבר על האבדן, והאם זה סותר את העובדה שהוא טוען, כי קרוב למות יקירו הוא עבר את שלבי האבל "לפי הספר"? בהתייחסויות קודמות שלך, אמרת שמות אם/הורה הוא אירוע קשה שמלווה כל החיים. איך יודעים אם זה בצורה נורמאלית או לא? האם רק על סמך הצהרת האדם האבל? האם 4 שנים לאחר האבדן, אדם אמור לשים זאת מאחוריו? (מדובר באבדן אם כשהאדם היה בתחילת שנות העשרים לחייו).
תשובה
אבל כרוני או אבל פתולוגי הם מצב מתמשך של אבל שבו תפקודי החיים האחרים לא חוזרים לתקנם גם זמן רב לאחר פטירת האדם האהוב. אבל הוא תהליך בשלבים וממושך, יש בו ללא ספק מרכיב אישי ואי אפשר להכליל באופן מלא כמה זמן הוא אמור להימשך. את זיכרון האדם היקר אי אפשר לשים מאחור וכמובן שמות אדם צעיר הוא פחות טבעי ולכן יותר קשה לעיכול ממות אדם קשיש. השאלה המרכזית היא מה התפקוד בחיים של האדם האבל. עד כמה הוא פתוח לחיות או עד כמה הוא מרכז את כל חייו סביב המוות והאבל. זו האבחנה העיקרית שאפשר לעשות סביב נושא זה. בכל מקרה, גם אם לא מדובר באבל כרוני אלא בסבל שגורם לפגיעה חמור באיכות החיים, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי ולנסות לבדוק כיצד להמשיך הלאה בחיים. שיטות כגון EMDR נועדו להתמודד עם חוויות טראומתיות כולל עיבוד אבל.

 GAD -מספר שאלות…
מה הקשר בין דיכאון והפרעת חרדה מסוג GAD ? האם יתכן שלאחר הטבה ראשונית בחרדה, (בהשפעת קלונקס +בשילוב SSRI ,) יופיע דיכאון…
האם החרדה עצמה גורמת לדיכאון או שזה "שניים במחיר של אחד"…? האם זו הפרעה כרונית לכל החיים? האם זו נטייה אישיותית, או משהו שקורה בעקבות חוויות החיים המסוימות (אבדן)? האם אפיזודה דיכאונית בעבר בגיל ההתבגרות,היא סימן מקדים או קשורה בדרך כלשהי להופעת הפרעה זו בשנות ה20 ? האם יוצאים מזה?
תשובה
דיכאון והפרעות חרדה יכולים להופיע ביחד, יכולים להשפיע זה על זה, אך לא בהכרח. זו לא הפרעה כרונית לחיים ואפשר לטפל בה, סיבותיה מגוונות ותלויות בהיסטוריה האישית שלך, אין לכך סיבות קבועות. לגבי התרופות תצטרך להתייעץ עם פסיכיאטר אך לגבי חרדה ודיכאון אני מצרף קישור למאמרים מקיפים בנושא
https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm
https://www.psychologia.co.il/depres1.htm

 סכיזופרניה
מהי סכיזופרניה וכיצד מאבחנים אותה?
תשובה
סכיזופרניה היא מחלה כרונית שגורמת לפגיעה בבוחן המציאות ובתפקודים קוגניטיביים ורגשיים שונים. יש לה גלים כך שבזמן התפרצות צריך בד"כ להתאשפז או/ו לקבל טיפול אינטנסיבי אך במצבי רגיעה אפשר לתפקד, כל אחד לפי מאפייניו האישיים. המחלה דורשת גם טיפול פסיכיאטרי תרופתי קבוע, על פי רוב לכל החיים.
באינטרנט ובספרים יש חומר רב על המחלה ואני מציע לך להיכנס למנוע חיפוש ולהקליד את המילה כדי לקבל חומר רב לגבי סכיזופרניה.

 התפתחות שיגעון
אני מעוניינת לדעת האם ישנו מחקר, או כל טקסט שמנסה להגדיר (לפרט) מהם השלבים להתפתחות שיגעון.
תשובה
שיגעון היא מילה פופולארית אבל אין לה בסיס מדעי כלשהו. הפרעות ומחלות נפשיות מוגדרות ומקוטלגות בכל מיני דרכים וצורות. כל אחת שונה זו מזו ואי אפשר לקבוע שיש שלבים מסודרים וברורים להתפתחות של בעיות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות. למשל, התפתחות של דיכאון, חרדה, פסיכוזה, הפרעת אישיות, כל אחת מהמילים הללו מייצגת בעיה פסיכולוגית מסוימת, נוצרת בצורה שונה והטיפול בה שונה.
במידה ויש לך שאלה ספציפית ודבר מה שמטריד אותך נסי להסביר במה מדובר ויתכן שאפשר יהיה לתת לך מענה יותר ממוקד.

 הפרעה בזהות האישית
האם יש קורלציה לוגית וברורה בין הפרעת אישיות גבולית(בורדרליין) לבין הפרעה בזהות האישית? (זהות מינית, מקצועית, אישיותית, הפרעה בתפיסת ה"אני העליון", "האגו",הפרעות נרקיסיסטיות-שיגעון גדלות, דימוי עצמי נמוך וכו'….). מדוע אנו הלוקים בהפרעת אישיות גבולית, לקינו בכפלים- אף בהפרעה סיסטמאתית בזהות העצמית שלנו?
זה הרי לא חלק אינטגראלי מההפרעה. כי אם נספח להפרעת האישיות.?!
תשובה
הפרעת אישיות גבולית מאופיינת בין היתר בבעיה סביב זהות.
בסופו של דבר צריך לבחון מה מטריד אותך באופן אישי. ההגדרה של הפרעת האישיות היא כותרת בלבד ואין לה כל משמעות בפני עצמה. לכן אין כך ליקוי כפול. לדעתי כדאי להתמקד במה מטריד ופוגע לך באיכות החיים ולטפל בזה מאשר להתמקד בכותרות ושמות ולתופעה שלא בהכרח משפרים במשהו את הדברים. חוץ מלדכדך ולייאש אותך אני לא רואה פונקציה אחרת לאבחנות הללו.

 אתה מאמין שאפשר לצאת מהפרעת חרדה מתי שהוא בחיים?
אתה מאמין שאפשר לצאת מהפרעת חרדה מתי שהוא בחיים או שהיא נשארת למשך כל החיים?
תשובה
אפשר בהחלט. זו לא מחלה כרונית. רצוי לשלב טיפול פסיכולוגי עם תרופות מתאימות.
אני מצרף קישור למאמר על חרדה:
https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

 התפתחות פסיכוזה
כתבת אתמול או שלשום על משהו שקשור להתפתחות פסיכוזה.
האם תוכל להסביר מה הסימנים המקדימים, או להפנות אותי לקרוא משהו בנושא – הנושא מסקרן מאוד.
תשובה
בד"כ הפרט עצמו אינו מצליח להבחין בזה. הסביבה היא זו שרואה. הסימפטומים קשורים בד"כ לבלבול רב, התנהגות וחשיבה משונים, אובדן בוחן מציאות, הלוצינציות ודלוזיות (מחשבות שווא ומראות שוא). אם תקלידי במנוע חיפוש את המונח פסיכוזה תקבלי קישורים רלוונטיים רבים.

שאלות
האם יש קשר בין פגיעה עצמית למזוכיזם? למה הכוונה כשאומרים להיות רדוף בפנטזיות? מתי זה דורש טיפול?
האם אופי הפנטזיה קובע גם הוא?
תשובה
פגיעה עצמית אינה תמיד כוללת הנאה מהכאב, פעמים רבות היא מפסיקה כאב אחר שמטריד עוד יותר, והוא כאב פנים נפשי. זה מעיד על בעיה שיש לטפל בה במסגרת פסיכולוגית.
רדוף פנטזיות זה ביטוי כללי מדי כדי להסביר למה הוא קשור. סביר להניח שמדובר בכך שיש דברים רבים שמטרידים ועוברים בדמיון.
אני מציע לא לעסוק בכותרות וכיצד הדברים נקראים, אלא לפנות לטיפול ולדבר ולעסוק במהות שמטרידה אותך. גם אם תדעי הגיונית איך הדברים נקראים זה לא יעזור לפתרון ולהתמודדות איתם.

 מאניה דיפרסיה והפרעות דו קוטביות
איפה אפשר למצוא מאמרים בנושא מאניה דיפרסיה והפרעות דו-קוטביות?? (עדיפות לאנגלית)
ומה המונחים הלועזיים המדוייקים לשתי המחלות??
תשובה
תוכלי לקרוא את המאמר הרצ"ב על הפרעות חרדה וביניהם גם הפרעה דו קוטבית.
https://www.psychologia.co.il/depres1.htm
באנגלית פשוט הקלידי בכל מנוע חיפוש (גוגל למשל) Bipolar Disorder

מה הם כאבים פסיכוסומאטיים מישהו שמע על כך
שלום אני בת 30. לפני כ 3 חודשים החלה לי הסתבכות נוראית של חיידק בגוף ומאז החיידק החלים ואני לא. יש לי כאבים חזקים ביותר בגוף. עשו לי עשרות בדיקות ולא נמצא מאומה. ברצוני לציין שהייתי מטופלת שנים בכדורים פסיכיאטרים עקב כאב לאחר ניתוח וזאת ע"י נוירולוג. כעת נתנה האבחנה של כאבים פסיכוסומאטיים והחלו לטפל בי בכדור נגד דיכאון. זה היום החמישי ואני עדיין מתעוררת מוקדם מקיאה כל הגוף רועד ודופק ממש סבל ממושך ונוראי.
שאלתי מהם כאבים פסיכוסומאטיים? האם זוהי בעיה נפשית קשה שחוזרת? אין לי רקע של בעיות נפשיות וגם לא במשפחה.
אני מאוד סובלת ומתוסכלת. האם אתה מכיר מקרים דומים? קשה לי לקבל את זה, כי הכאב כה עז ומורגש. דרך אגב התחלתי טיפול לפני כחודשים אצל פסיכולוגית קלינית אבל לדעתי זה דורש זמן לא מרגישה שינוי בתחושות.
תשובה
כאבים פסיכוסומאטיים הם כאבים אמיתיים וגופניים מאוד, עם זאת, יש להם מרכיב כלשהו שקשור להיבטים פסיכולוגיים. לפי מה שאת מתארת המערכת החיסונית שלך נחלשה וזה קשור לא פעם גם לחוסן הנפשי שנחלש. במצבים כאלה הגוף נוטה לחלות ביתר קלות ומחושים מקבלים העצמה וגורמים לעייפות וקושי רבים יותר.
לפי מה שאת מתארת את מטופלת כרגע גם תרופתית וגם בפסיכותרפיה ויש לקוות שהשילוב הזה יעזור.

 שאלה כללית
האם הפרעת אישיות תלותית יכולה להיות לצד הפרעת אישיות גבולית?
תשובה
בעיקרון הפרעות האישיות יכולות לחפוף זו את זו כי כל אחת מהן היא הכללה כל כך רחבה של תופעות שבטוח יש מישהו שמתאים להגדרה משותפת. עם זאת, אנשים שמתבוננים על הפרעות אישיות באופן פורמאלי יטענו שבכל זאת אבחנה אחת היא נכונה יותר והשנייה אולי משנית ופחות מתאימה.

 Introvert Personality Disorder
האם היית מגדיר אישיות אינטרוברטית כהפרעת אישיות? האם כך היא מובאת בספרות? אם לא, למה יש שבכל זאת מגדירים אותה כך? למיטב ידיעתי קיימות הפרעות אישיות שונות וזו שהבאתי לעיל אינה אחת מהן.
תשובה
הפרעות אישיות הן שם כולל וכוללני לסל רחב של מצבים ולא הייתי מנסה להסתמך עליהן יותר מידי. עדיף להתמקד בשאלה מה מטריד, מה פוגע באיכות החיים ואיך אפשר לטפל בזה. המונח הפרעות אישיות נעשה מאוד פופולארי ולמעשה כמעט כל אדם אפשר לשבץ לתוך ריבוע של הפרעת אישיות. לכן נוצרים שמות רבים, חלקם פורמאליים חלקם פשוט נוצרים דרך כתיבה של גורמים שונים. כאמור, עדיף לעזוב את האבחנה ולהתעסק עם המהות.

 האם זו הפרעה נפשית??
לפני כחצי שנה הכרתי גבר רווק. יצאנו במשך 4 חודשים והעניין לא הסתדר בינינו בגלל אי יכולתו למלא את צרכי הרגשיים כבן זוג. החלטנו להישאר כידידים. עלי לציין שהוא אדם נחמד ונעים לי לשתף אותו בחיי כידיד.
הבעיה מתחילה כאשר הוא מתחיל לספר לי סיפורים על עצמו. לפעמים יש לי תחושה שהוא ממציא דברים (ואין לי מושג למה) לדוגמא: הוא יכול לספר לי שהוא מוזמן הערב למסיבה וכאשר אני אשאל אותו למחרת איך היתה המסיבה הוא בכלל לא יזכור שהוא סיפר לי שהוא היה צריך ללכת למסיבה.
דוגמא נוספת: הוא יכול לספר לי שהוא הכיר מישהי והקשר ביניהם נפלא ואפילו הוא יציין מאיזה איזור היא בארץ וכאשר בשיחה הבאה אני יעלה את נושא "המישהי" הוא פשוט לא יזכור שהוא סיפר לי סיפור על אחת כזו שגרה אי שם בארץ…… ואז הופ… פתאום יש סיפור על מישהי אחרת וכאשר אני שואלת אותו על הראשונה הוא בכלל לא יודע על מה אני מדברת איתו. אפילו הוא סיפר לי שיש לו ילד אי שם בארץ וכאשר מספר ימים לאחר מכן שאלתי אותו על הילד הוא אמר לי "לא אמרתי לך דבר כזה"
שוחחתי איתו על הנושא ואמרתי לו שיש לי תחושה שהוא משקר לי או שהוא ממציא סיפורים. הוא נעלב ממני ואמר לי שאני לא צריכה לשפוט אותו ושאני צריכה לקבל אותו כמו שהוא. זה נכון במקרים מסויימים, אבל במקרה זה, זה בלתי אפשרי.
יש לי תחושה שיש לו בעיה. זה לא יכול להיות שהוא ימציא דברים ואח"כ יעמיד אותי במצב כאילו אני זו שהמצאתי את הסיפור או לדבריו לא הבנתי נכון.
אני מאוד אשמח לקבל את חוות דעתך האם זה יתכן שיש כאן איזו שהיא הפרעה נפשית שהוא ממציא סיפור ומאמין בו? או, האם זה נובע מחיפוש תשומת לב מצידי ולעורר את קנאתי.
אודה לך אם תוכל להביע את דעתך בסיפור מוזר זה.
תשובה
אני לא יודע מהי "הפרעה נפשית", זהו שם קוד כללי מאוד ופופולארי לשימוש אבל מאחוריו אין הרבה תוכן.
אדם שמשקר באופן קבוע בוודאי נמצא בבעיה. זה יכול להיות מגוון של דברים וכל האפשרויות שציינת יכולות כמובן להיות מציאותיות ויש בוודאי גם עוד כמה פירושים נוספים. מאחר ונפרדתם ואת אינך רואה בו בן זוג פוטנציאלי אולי עדיף לא להיכנס יותר מידי לעובי הקורה. קבלי אותו עם התכונה הזו במידה ואת רוצה בידידותו, אולי תביני בהמשך "מה הסיפור". במידה ולא פשוט נתקי את הקשר.

 חלומות ודיכאון
לפני שנה חליתי בדיכאון וחרדה ,כיום אני מחלימה ובשלב תרופתי של איזון.
המשבר שקרה לי היה עקב פרידה מבן זוג שלא התאים לי והייתי תקופה קצרה בהמתנה בין הפטיש לסדן שגרמה לי לחרדות. נישאתי לפני כחודשיים וחצי,אני מאוד מאושרת והגשמתי את חלומי.
כשלושה חודשים לערך אני חולמת חלומות נוראים, מה שהכי מוזר שיש חלום שחוזר כל יום על עצמו וגם עוד כמה סיטואציות שמופיעות כמה פעמים בשבוע.
למשל כל יום אני חולמת שאני בנפרד מבעלי ובכלל לא זוכרת שאני נשואה,בתוך החלום אני אומרת לעצמי שהיה לי מישהו מקסים ואני לא מבינה למה אנחנו לא ביחד ,לא בשבתות לא בחגים והלבד הזה תמיד יוצא משהו כמו שבועיים. החלומות שלי לרוב הם חלום בתוך חלום ואני מרגישה במציאות. כאילו מתעוררת מהחלום ואני מאמינה שזו המציאות.וזה כל כך אמיתי.
כמו כן הסיטואציות שחוזרות על עצמם המון פעמים הן שאני לא יכולה ללכת,שיש לי בעיה ברגליים ,אני נופלת באמצע מעבר חציה ולא מצליחה לעבור ועוד המון מצבים שפתאום אני לא יכולה ללכת. יש עוד סיטואציה בחלום שגם חוזרת על עצמה זה שיש לי משהו דביק כמו עיסה בפה ואני לא מצליחה להוציא את כולה והיא לא נגמרת…
וכמובן חשה את הדיכאון בחלום -וההרגשה היא אמיתית , הרגשת דחייה, הרגשת בדידות והכי מפחיד שאני בחלום מאמינה ויודעת שזאת המציאות .ושזה לא חלום!!!
כשאני מתעוררת בבוקר לוקח לי זמן לעכל שאני במיטה בבית החדש שלי והחיים שלי נפלאים. מה דעתך?
תשובה
לפי מה שאת מתארת נרפאת מהחרדה ומהדיכאון במהלך היום ואת כל המשקעים שלהם את חווה במהלך הלילה. כנראה שהאושר הרב בחייך עקב הדברים החיוביים שקרו לך עדיין לא מבטלים את כל מה שהיה קודם וסוג של פוסט טראומה עדיין מטרידה אותך. זו הסיבה שזה יוצא דרך החלומות. אני מציע לך לא להשאיר את זה כך ולפנות לטיפול. תוכלי אולי להיעזר בשיטת EMDR שנועדה במקור לטיפול בפוסט טראומה. המצב החיצוני טוב אבל משהו בפנים עדיין לא רגוע ולא מקבל את המציאות החדשה. https://www.psychologia.co.il/emdr2.htm

יציאה מהגוף
רציתי לדעת אם מישהו מבין קצת בפירוש חלומות, מה זה אומר שחלמתי שאני מתה ואז יוצאת מהגוף שלי ורואה את הגוף שלי על הרצפה, אני פשוט כל היום מסתובבת עם תחושה לא טובה מזה.. תשובה
חלום הוא דבר מאוד אישי ואין פירוש אוניברסאלי לחלום שלך.
סוג החלום שאת מתארת קורה לא פעם, יש אנשים רבים שמדווחים עליו. מדובר בסוג של התבוננות חיצונית, הנפש מתבוננת על הגוף מבחוץ, משהו שיכול לעורר תהיות ואי שקט במיוחד כי נושא המוות מפחיד ומטריד תמיד. האופן שזה מתקשר לחיים שלך כיום אינו טריוויאלי ותצטרכי בעזרת האסוציאציות שלך לראות לאן זה מתחבר. נסי לחשוב מה זה מזכיר לך, בהקשר למה את חושבת שחלמת את זה, יתכן שזה ייתן לך את הכיוון.

אולי תוכלו לפרש לי את החלום הבא
חלמתי שאני בא לבית של ידידה שלי ומגלה שהיא מתה ואני נעשה נורא עצוב בשל עובדה זו. כשסיפרתי לידידה את החלום היא נורא נעלבה ואמרה שהיא מפרשת את זה כאילו זה מה שאני רוצה שיקרה בתת המודע שלי
האם אני אדם מעוות כל כך או שהפרוש לחלום יותר אופטימי מתחזיתה?
תשובה
מצד אחד אינני יכול לפרש את החלום כי הוא החלום שלך והפירוש חייב להיות מבוסס על האסוציאציות והפירושים שלך.
מצד שני, הפירוש הקונקרטי שנתנה לו ידידתך כנראה אינו נכון, במיוחד אם אתה אינך מתחבר לפירוש הזה. אני מתאר לעצמי שהיה לה קשה עם תוכן החלום ולכן הגיבה כך, אין לזה בהכרח קשר אליך ולמה שהחלום באמת אומר.

מחשבה שלא מפסיקה לרדוף אותי…
לפני כ-10 ימים חלמתי שני חלומות יום אחרי יום היו עוד הרבה אבל שני אלו לא מפסיקות לרדוף אותי כבר 10 ימים..
החלום הראשון: חלמתי שביקשתי מהמרצה בסיום הלימודים שאני רוצה לקחת איתה טרמפ הביתה לכיוון צפון למרות שאני לא גרה שם, כבר בחנייה פגשנו את בעלה שהיה מאוד מנומנם ואפאטי, היא ביקשה ממני לחכות לה בחניון מסוים וכך עשיתי, כשיצאה ממרכז קניות הבגדים, שאלתי אותה היי למה שיערך רטוב? והיא ענתה שהיה לה חם ולכן רחצה בחנות, ניגשנו יחדיו לחנייה בעלה חיכה לה, כשרציתי להיכנס לרכבה במושב האחורי, כי תיארתי לעצמי שבעלה ירצה לשבת מקדימה, והיא אמרה:" מה פתאום – את יושבת מקדימה והוא מאחורה"…..מה את לא רואה אייה ישנוני הוא , אי אפשר להעביר איתו מילה איתך לפחות אפשר לצחוק ולהשתעשע כל הדרך. בעלה ישב במושב האחורי חצי רדום, בהמשך הנסיעה הייתה ארוכה. פתאום אני רואה את אבי שאני רגילה לראות ולשמוע אותו בלי הרף עומד בתחנת האוטובוס. ביקשתי ממנה אם היא יכולה לעצור לו היא אמרה בטח. ואז היא עוצרת ואני שואלת "אבא מה קרה לך למה אתה כזה אדיש ונינוח מה לך ולתחנת אוטובוס" בוא עלה יחד איתנו. הדבר שרודף אותי בחלום זה שכל החלום אני צוחקת ומאושרת וכך גם המרצה שמאוד נהנתה בחברתי בעוד שאבי ובעלה אדישים, אפאטיים, מדוכאים וישנוניים דבר שלא מתאים ואפייני לאבי!!  וכך גם בעלה, אולי בגלל שמדברת עליו המון.
בכל אופן החלום הזה רודף אותי מאז ואני לא מפסיקה לשחזר אותו במוחי, למה?
תראה אני מאוד מעריכה את המרצה היא מדהימה, מצד שני אני בהתלבטות קשה בנוגע להמשך לימודיי אם בכלל, ומצד אחר אני לא "משתגעת על אבא שלי" – אנחנו כל הזמן בכאסחים! הוא אדם מאוד חרד ולחוץ ברמות על, כל דבר שואל שמונים אלף פעם, שאני משתגעת ומאבדת את סבלנותי , ניסיתי הכל אבל לא הולך?
למה החלום הזה לא מפסיק לרדוף אותי, אני חייבת לציין שקיבלתי פרספקטיבה שונה מאז בנוגע ללימודיי, אבל כל השאר מציק לי, למה לחלום על המרצה?
החלום השני נורא בייש אותי והגעיל אותי, אני אפילו מתביישת לספר אבל כל פעם שאני נזכרת בו בלי הרף אני חוטפת בחילה
החלום היה קצר , אבל שוב אני זוכרת את פרטיו: אני יושבת באסלת השירותיים כשצואה ניגרת בכמויות הן מהפה והן מהרקטום פשוט בצורה איומה ומגעילה. סליחה על התיאור, אבל גם זה רודף אותי בלי סוף
HELP- ME אני יודעת שאתה לא יכול לנתח אותי דרך המחשב, אבל מדוע אני חולמת כל כך הרבהחלומות ? ועוד זוכרת אותם.
אני חייבת לציין שאני קצת דיכאונית ועצובה לאחרונה, ובנוסף בוכה המון המון אני ממש דואגת
תשובה
החלומות שלך נשמעים מעניינים ועמוקים ובוודאי מספרים דבר מה חשוב עבורך. העובדה שהם רודפים אותך מספרת על כך שיש בהם משהו משמעותי שאת רוצה לפענח, אבל אולי קשה לך להתמודד איתו. יש בחלומות דברים רבים ואת מבינה בעצמך שאין אפשרות של ממש לנתח אותם מבלי להכיר אותך לעומק. חלומות הם דבר מאוד אישי ולעיתים נדירות יש פירוש אוניברסאלי לחלום.
את מוטרדת ממשהו, את נמצאת בצומת דרכים מקצועי, יש לך קשיים עם אביך אולי עם השייכות המשפחתית באופן כללי, את דיכאונית ועצובה לאחרונה. לאור כל הדברים המצטברים הללו האם אין מקום לפנות לטיפול פסיכולוגי ולנסות לגעת בכל הדברים הללו באופן ישיר? נראה לי שחלק ממה שחלומות עושים במצב כזה הם להתריע שיש קושי ושאפשר ורצוי לקבל עזרה מקצועית. אין סיבה לחכות שהמצב יהיה גרוע יותר, אני מציע לך לפנות כעת ובתוך המפגש גם להביא את החלומות.

היפנוזה ונטייה מינית
בהנחה שנטייה מינית אינה גנטית אלא נרכשת , האם לדעתך אפשר לשנות נטייה חד מינית ע"י היפנוזה , כפי שנגמלים בעזרתה מעישון , או כפי שמטפלים בעזרתה בטראומות ילדות ? אם באופן קטגורי התשובה שלילית , אשמח אם תנמק.
האם ידוע לך על מחקרים או ניסיון כלשהו בנושא , אולי תקדימים , לינקים , מומחים ?
תשובה
נטייה מינית אינה שחור או לבן. היא נמצאת על רצף ויכולה להשתנות מתקופה לתקופה. יש אנשים שנטייתם המינית חד משמעית ולא ניתנת לשינוי, יש כאלה שנמצאים בתחום אפור דו מיני ולכן יכולים להימשך לשני המינים. במקרה כזה אני לא חושב שאפשר לבטל את המשיכה לאחד המינים, אבל אולי אפשר להגביר את המשיכה לכיוון שרוצים בו.
יש חילוקי דעות בנושא בין מטפלים, יש כאלה שסבורים שלא ניתן לשנות נטייה מינית ויש כאלה שסבורים שכן. נסה אולי להתייעץ בפורום סקסולוגיה כאן באתר, יתכן שיהיה ליועץ שם משהו לחדש או לתרום.
השימוש בהיפנוזה אפשרי אבל אין בו בהכרח יתרון על פני טיפול פסיכולוגי אחר. אין כאן פטנט מהיר שיעשה טרנספורמציה במגע קסם.

היפנוזה
שאלתי היכן אפשר לעשות היפנוזה והאם רופא המשפחה שולח ?
תשובה
רופא המשפחה לא מפנה להיפנוזה. יתכן שבחלק מקופות החולים יש אנשי מקצוע שמתמחים בהיפנוזה.
תוכל להגיע למטפל מהפנט באמצעות רשימת החברים של האגודה הישראלית להיפנוזה בקישור
www.hypno.org.il

הפחתה במינון סרוקסט
אני מאד מבוהלת וצריכה הרגעה. אני בת 29 ונוטלת סרוקסט מזה 4 וחצי שנים בעקבות משבר חמור שעברתי עם מחלה ופטירתה של אמי. כשהיא חלתה סבלתי ממשבר של דיכאון, חרדות איומות, חוסר תיאבון. בשנתיים האחרונות התחלתי בתהליך הפחתה הדרגתי של הסרוקסט. עד היום עברתי משני כדורים ליום לחצי כדור והרגשתי מצוין. אני במקביל גם בטיפול פסיכולוגי. בחודשים האחרונים הרגשתי ממש טוב והחלטנו לנסות לעבור לשלב הבא ולהוריד מחצי כדור לרבע כדור. פה נשברתי.
כבר שבוע מאד ההורדה ואני שבר כלי. אמנם לא סובלת מחרדות אבל סובלת מאד מהתקפי זעם עצומים, בכי בלתי נשלט ותחושה של אובדן שליטה. אני מוציאה המון מזה על בעלי אני מבוהלת מאד כיוון שבדרך כלל אני הילדה הטובה, המאופקת ואת כל מה שסבלתי עד היום סבלתי בשקט (חרדות, דיכאון).
אני לא יודעת מאיפה הזעם הזה מגיע ואני מבוהלת מאובדן השליטה. היום בבוקר הייתה לי התקפה איומה בגלל שבעלי לא אמר לי משהו שציפיתי שיגיד (משהו חסר משמעות) והתפרקתי לחלוטין. בכיתי וצרחתי והשתוללתי במשך שעות. עד עכשיו לא נרגעתי לחלוטין. אפילו כדורי הרגעה פתאום לא עוזרים לי. אני מבוהלת מאד בעיקר מהאלמנט של אובדן שליטה. אני חוששת להשתגע, להתפרק ליד אנשים, לפגוע בבעלי בצורה שלא אוכל להתנצל עליה מאוחר יותר. אני כל כך מבוהלת שלא מצליחה להירגע.
עלי לציין שכבר ניסיתי בעבר להוריד למינון זה של סרוקסט וגם אז זו הייתה נקודת משבר מבהילה ומהר מאד החזרתי לחצי כדור וחזרתי לעצמי. אני יודעת שאני יכולה לעשות זאת גם עכשיו אבל מנסה להיות חזקה ולהגיע למטרה שלי והיא להיות בלי כדורים, בעיקר כדי שאוכל כבר להיכנס להריון.
האם זה קורה לי בגלל ההורדה? האם אני באמת מאבדת שליטה? האם אני משתגעת? מאיפה כל הזעם הזה בא ולמה אני יוצאת מפרופורציות? האם זה הגיוני שבהפחתה במינונים כאלה קטנים קורים לי דברים בעוצמות כאלה חזקות? והשאלה שהכי מציקה לי – האם זה יעבור בקרוב או שאין מנוס ואאלץ להעלות חזרה את המינון?
תשובה
ראשית את הפחתת התרופה צריך לעשות תחת ייעוץ של פסיכיאטר איתו גם תוכלי לשוחח על התופעות שאת מתארת. התרופה תורמת לא רק בתכונותיה הכימיות אלא גם בידיעה שיש לך משהו ששומר עליך. הפחתת המינון גורמת לכן לא רק לירידה בהשפעת התרופה באופן ישיר אלא גם להרגשה שאת פחות מוגנת ושמורה. אני מציע לך להיעזר בשני המטפלים שלך, הן הפסיכולוגית והן הפסיכיאטר כדי לברר מה קורה וכדי לעשות תכנון שאכן מתאים לך. יש תרופות שאפשר לקחת בהריון, למרות שכמובן עדיף בלי. אם השפעת הורדת התרופה כל כך חריפה כדאי לבדוק את האפשרויות הקיימות.

 מהי שיטת ה EMDR?
האם היא מיועדת לסובלים מהפרעות חרדה, טראומות, הפרעה פוסט טראומטית ודכאון?
תשובה
רצ"ב קישור למאמר קצר בנושא:
https://www.psychologia.co.il/emdr2.htm

שאלה בנוגע ל"דיסוננס – קוגניטיבי"
הייתי רוצה לקבל הגדרה ברורה ומובנת למושג דיסוננס קוגניטיבי וכיצד אנו בחיי היום יום יכולים להיתקל בה אשמח לדוגמא מחיי היום יום. אם הבנתי נכון את המושג וארצה לבסס את תשובתי עם דוגמא מהחיים נניח
1)בחורה הבאה מביית דתי מחליטה כי היא עוזבת את עקרונות ואמונות משפחתה  והופכת לבחורה חילונית
2)או נניח שקניתי רכב מסוים ,לאחר כשבוע אומרים לי פראיירית יכולת לקנות ג'יפ באותו מחיר, ואז אני בעצם מנסה ליפות ולשכנע עצמי שעשיתי את הדבר הנכון
תשובה
התיאוריה מתייחסת לממצאיו של פסטינגר משנות החמישים. היא מתארת מצב של חוסר עקביות בין קוגניציות המעורר תחושת מתח. הפחתת הדיסוננס נעשית ע"י ניסיונות לבטל את תחושת המתח הלא נעימה, וזאת ע"י עיוות המציאות ויישור ההדורים.
אדם המחזיק באמונות, עמדות וערכים שאינם עקיבים או שאינם מתיישבים זה עם זה, מתנסה במתח נפשי ואי נוחות מהם הוא רוצה להשתחרר. למען שאיפתו להופיע כיצור הגיוני ונבון הוא מעוות את המציאות ע"י מנגנונים של "רציונליזציה" – טיעונים הגיוניים לכאורה שלמעשה מהווים תירוץ וסילוף של המציאות האמיתית. יתכן שלפני קבלת ההחלטה האדם באמת שואף לפעול בצורה הגיונית ואובייקטיבית, קונפליקט יקשה על קבלת ההחלטה, אבל לא בהכרח יעוות את המציאות. רק אחרי קבלת ההחלטה מתעוררת תחושת הדיסוננס ומתחיל עיוות המציאות. חלק מזה נובע מסוג של התאבלות על האופציות שנסגרו עם קבלת ההחלטה, גם אם זו טובה וחיובית. דיסוננס נוצר לאחר קבלת החלטה משמעותית שכרוכה בויתור על אלטרנטיבה אחרת וכן לאחר שמערך העמדות והאמונות של הפרט עלול לעמוד בסכנה. התיאוריה מפורטת בהרחבה בכל ספר של פסיכולוגיה חברתית.
לגבי המקרה השני עם האוטו זה אכן כך. תחפשי צידוקים מדוע קניית הרכב היתה מוצדקת ולא כדאי היה לקנות רכב אחר.
לגבי הבחורה שהופכת לחילונית, אני לא רואה מדוע זה דיסוננס קוגניטיבי. אולי אם בחורה כזו היתה נשארת בדת למרות שאינה מאמינה יותר אפשר היה לראות בזה דיסוננס קוגניטיבי אם היא היתה מסבירה מדוע כדאי להיות דתי בכל מיני תירוצים לא רלוונטיים. במידה וההסברים (תירוצים) כן רלוונטיים אז זה לא דיסוננס קוגניטיבי. העיקרון המרכזי הוא עיוות המציאות בשירות ההישארות בעמדה המקורית.

מבחנים השלכתיים כמבחני מיון לעבודה
אשמח אם תיתן לי דוגמא למקצועות בהם כדאי להשתמש במבחנים השלכתיים דוגמת רורשך TATובנדר למיון עובדים.
תשובה
במיון לכל מקצוע אפשר להשתמש במבחנים השלכתיים. במידה ורוצים להבין משהו על אישיותו של העובד זו הדרך המקובלת לעשות זאת. ככל שלהיבט האישיותי יש יותר משמעות בהצלחת התפקיד כך זה יהיה נפוץ יותר בתהליך המיון.

חרדה וריטואלים
אני מטפלת בנערים. רציתי לקבל הפניה לחומר מקצועי אודות טיפול בחרדה אצל נער אשר במשך הזמן פיתח מגוון ריטואלים כדי להתמודד עם החרדה (לדרוך רק על הפסים של המדרכה כי 'אם לא אעשה את זה יקרה משהו רע לי או לאחד מבני המשפחה). הבנתי שיש לו די הרבה ריטואלים – ב תחילה אמר 7 אח"כ אמר שהרבה יותר. בנוגע לשימוש בטכסים, מדובר בהרבה יותר מעשרים פעם ביום לדבריו. מדובר בתופעה שהתגלתה לאחרונה ולדבריו הוא משתמש באמצעים אלה בערך שנה. מקור החרדה די ברור ובמקביל אנו מנסים לעבוד גם על שיפור היחסים, יצירת סביבה הולמת וכו'.
האם אפשר לקבל הפניה לחומר מקצועי שאפשר לקנות או להוציא מן הספרייה, וגם לדעת כיצד לעבוד עם הילד, לעזור לו להפחית את ההתנהגויות האלה. האם ניתן להדריך אותי בכיוון הקוגניטיבי-התנהגותי כדי להביא להקלה בסימפטומים ובמקביל לעבודה על מקור החרדה?
תשובה
הריטואלים שאת מתארת מזכירים סימפטומים של OCD שהיא חלק מהפרעת חרדה. אני מצרף קישור למאמר בנושא:
https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm
אינני יכול לתת לך הדרכה בכמה שורות, אני מעריך שיש גורמים שנותנים הדרכה בסביבה המקצועית בה את נמצאת וחשוב שתקבלי הדרכה מסודרת וקבועה.
בנושא הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי בחרדה יש חומר רב באינטרנט. עם זאת, במידה ואינך פסיכולוגית הייתי מציע להיזהר בשיטות בהן את משתמשת. אם מדובר בסוג של קשר הדומה לחניכה או הדרכה עדיף להישאר ברמת הקשר האישי ולהפנות במקביל את הנער לטיפול פסיכולוגי.

מורכבות התנהגותית ופירוש נכון
פעמים רבות אנשים טוענים שהם פועלים מסיבה מסוימת כאשר מתברר שההכרזה שלהם בנוגע לרגשות ותחושות ומחשבות אינה נובעת מהסיבה שהם חושבים שהיא המקור.
למשל:אדם מבוגר יוצא עם צעירה .הוא אומר שהוא מאוהב שעשה הכל חיצונית כדי שיראה לו שהוא מאוהב, סיים מנוי במשרד שידוכים וכו', אבל בד בבד מפגין רגשות של בושה ומבוכה מהקשר עם הצעירה, מפגין רמת ניבוי חלשה בנוגע להמשך..
האם ניתן לומר שמאחורי כל התנהגות מוחצנת עומדת גם סיבה מורכבת לבחירה בהצגת אותה התנהגות, מודעת או שלא מודעת?
האם בחיים האנושיים,בהוויה האנושית,ניתן לומר שכשאדם אומר שהוא מרגיש משהו או חושב משהו בהחלט יכול להיות בסיכוי גבוה ,וברוב המקרים,אם לא בכולם,שיש גורמים מורכבים אישיותיים הקשורים לאופיו לחוויות ילדות,לחינוך,לפחדים וחששות פנימיים וחיצוניים שמכתיבים את התנהלותו החיצונית?
תשובה
הפריצה של פרויד היתה בכך שהגדיר חלקים לא מודעים בהוויה האנושית אשר מצד אחד אינם נגישים אך מצד שני משפיעים על החיים ועל ההתנהגות של הפרט. אני מניח שגורמים כאלה פועלים גם במקרה שאתה מתאר. תמיד ישנם גורמים לא מודעים בשטח אך לעיתים הם מתגברים ועלולים להפריע למהלך החיים. אם זה המצב בסיפור בו אתה מתאר יש מקום לפנות לטיפול פסיכולוגי שאמור לגעת ולעסוק בדיוק בדברים הללו שאינם נגישים ביום יום.
תשובה
האם בכל התנהגות אנושית מוחצנת ניתן למצוא מורכבות המגיעה מהלא מודע והמייצגת את האינסטנציות הנפשיות?
אדם אומר משהו..ישננם אנשים החושבים כי מה שאמר זה מה שיש,פשוט וללא עומק..רק רוחב.
האם נכון יהיה לומר שכל התנהגות אנושית,תגובה אשר תנותח לעומק עי איש מקצוע תגלה גם מרכיבים סמויים אשר הניעו את התגובה הזו,לא מודעים ומודעים?
תשובה
בעיקרון בכל דבר יש לפחות את הפוטנציאל הלא מודע והסמוי. צריך לבחון האם הוא באמת רלוונטי או זניח.

 שינוי בסיס התקשרות
כנראה שבתור תינוקת עברתי התעללות או הזנחה רגשית ופיתחתי סוג התקשרות לא טוב עם ההורים שלי. נכון להיום (אני בת 28) אני סובלת מבעיות קשות מאוד בקרבה לאנשים אחרים ובזהות.
השאלה שלי היא – האם ניתן לשנות את סוג ההתקשרות בטיפול פסיכולוגי טוב? או שמא הנזק הוא בלתי הפיך…
האם ניתן לשנות את בסיס האטאצ'מנט במידה כזאת שתאפשר לי לחוות קשר זוגי יציב? (מבחינתי יציב = שאני לא אתחרפן טוטאלית בקשר)
תשובה
אני חושב שאפשר בהחלט לשנות את אופן ההתקשרות דרך טיפול פסיכולוגי. יש הבדל בין צלקת שנותרת ומזכירה תמיד שהיתה שם פגיעה לבין התפקוד בפועל שאותו אפשר לשפר, חזקה ככל שתהיה הפגיעה.

טיפול פרטני לילדה בת 6
אני מחפש בדחיפות חומר מקצועי הטוען כי טיפול בילדים בני 6 ומטה צריך להיות ראשית כל על ידי הדרכה הורית ויש חשיבות רבה לשמירת המסגרת והשגרה של הילד. אני זקוק לחוות דעת מפורסמות לצורך הגשת ערר לבית המשפט המחוזי, מאחר והשופטת והעובדים הסוציאליים חולקים על דעתי זו ואף מתנגדים לעמדות של פסיכולוגים.
אני טוען על סמך ניסיוני והיכרותי את הילדה כי שליחת הילדה לטיפול שבועי אצל פסיכולוג תוך שיבוש שגרת יומה לא מטיב עימה.
מדובר בילדה להורים גרושים שהוגדרו ככשירים והילדה נמצאת בקשר תקין ורציף עם שניהם. הילדה מוכשרת ונבונה מעל הממוצע וללא שום בעיה מוגדרת , אם כי בתקופות שהיו עימותים בין ההורים ניכר עליה כי היא במצוקה נפשית.
גם מאמר המורה כי יש חוסר תמימות דעים בקרב קהילת בעליי המקצוע יכול להועיל.
די לי בלעורר ספק בקרב המערכת בכדיי שדעתו של בעל מקצוע בכלל תשמע.
נכון להיום אני נתקל באטימות רבה והתנגדות לפסיכולוגים בכלל מצד בכירים במערכת הרווחה, אם לא אצליח לצור חשש סביר בקרב הגורמים השונים כי יתכן והם טועים אותקף ישירות כגורם המסכן ופוגע בילדה.
תשובה
אני מכיר את הגישה הזו ואף תומך בה במקרים רבים. יש חשיבות להדרכת ההורים, אם כי במקרים רבים יש בכל זאת צורך בטיפול ישיר גם בילד. הנושא נדון רבות בפורומים מקצועיים אבל אינני זוכר כרגע מקור ספציפי להמליץ לך. תוכל להיכנס לכל ספריה אוניברסיטאית למדעי החברה ולבקש עזרה מהספרנית כדי להיכנס למאגרי המידע בפסיכולוגיה. עשה חיפוש תחת מילות אינדקס מתאימות ואין לי ספק שתמצא חומר רלוונטי. עם זאת, ללא גיבוי של דעת מומחה אני בספק אם רשימה ביבליוגרפית תעזור במקרה הזה.
אינני מכיר מאמר שאומר שיש חוסר תמימות דעים, יש מאמרים שעוסקים בהדרכת הורים כחלק מתוך אסטרטגיה טיפולית.
אני חייב להביע את הספק שלי אם תצליח לשכנע ממסד מקצועי בכלים כאלה. התוצאה לא תהיה שחור או לבן, טיפול לילדה בת 6 אינו אמור לגרום לה נזק ולא תמצא מאמר שטוען כך. יש מאמרים שיאמרו שעדיף להתחיל בהדרכת הורים אבל במקרים שההורים גרושים ויש קושי ליצור קואליציה אחידה מקובל להפנות את הטיפול לכיוונו של הילד עצמו. יש לי הרגשה שהמקרה שאתה מתאר נופל לתוך הקטגוריה הזו. מאחר ויתכן שהמלחמה אבודה מראש היה עדיף למצוא את הדרך האופטימאלית לקיים טיפול בו אתה מעורב ומשפיע.

 IQ
מהם ערכי ה- IQ? טווח נורמאלי/בינוני/גבוה??
תשובה
הממוצע הוא 100 וטווח של 90 עד 110 נחשב ממוצע. כל עליה של 10 נקודות או ירידה של 10 נקודות מייצגת שלב נוסף בהגדרות.
עם זאת, צריך להיות מאוד זהיר בפירוש המספרים הללו. מבחני המשכל בנויים מסדרה של תת מבחנים ולמעשה לציון הכללי אין משמעות של ממש. חשוב להסתכל על ציוני תתי המבחנים ובמיוחד הפערים שביניהם כדי לספר את הסיפור האמיתי, וגם אותו לקחת בעירבון מוגבל.

The post חלק שביעי: מושגים מעולם הפסיכולוגיה – מושגים ותיאוריה appeared first on PSY.

השאלות והתשובות מסווגות לנושאים הבאים:
1. קשרי משפחה א', הורים שואלים על ילדים – התפתחות פסיכולוגית של ילדים, התנהגויות גן ובית ספר, סוגיות בחינוך וביחסי הורים-ילד וכדומה.
2. קשרי משפחה ב': ילדים שואלים לגבי הוריהם קרובי משפחה אחרים.
3. קשרים בין אישיים – חברויות ויחסים זוגיים: בעיות בזוגיות או בתקשורת זוגית או באינטימיות, אהבה ויחסי מין, קושי ליצור קשרים, קשיים במצבים חברתיים וכדומה.
4. התמודדות עם אירועי חיים שונים: כישלונות, פרידה מבן/בת זוג, הריון, לידה ואחרי הלידה.
5. העולם הפנימי – רגשות, תחושות ושאר מצוקות: חרדה, לחץ, פחדים, דיכאון, הפרעות אכילה וכדומה.
6. הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי: סוגי מטפלים והכשרות טיפוליות שונות, גישות שונות בפסיכותרפיה, מתוך חדר הטיפולים – התחלת טיפול, סיום טיפול ומה שביניהם.
7. מושגים מעולם הפסיכולוגיה – מושגים ותיאוריה: הגדרות של הפרעות נפשיות, חלומות, היפנוזה, מידע על תרופות פסיכיאטריות, מושגים תיאורטיים אחרים בפסיכולוגיה.

The post מענה לשאלות נפוצות על פסיכולוגיה וטיפול appeared first on PSY.

להלן הגרסה הישנה (לגרסה המעודכנת לחצו על הקישור כאן)

הגישה הפסיכולוגית הדינמית היא שם כולל לכמה זרמי מחשבה בפסיכולוגיה. המשותף לכולם הוא התייחסות להיבטים לא מודעים של ההוויה האנושית וההתחלה ההיסטורית שלהם בפרויד, אבי הפסיכולוגיה המודרנית. פרויד פיתח את השיטה הפסיכואנליטית שעל עקרונותיה מושתת הטיפול הפסיכולוגי הדינמי. עם זאת, מאז תקופתו של פרויד חלו שינויים רבים בחשיבה ובהבנה של הסיבות לסבל הנפשי, אופן הטיפול הפסיכולוגי, מטרת הטיפול, והגישה. הדברים שיוצגו להלן משקפים את גישתנו התיאורטית והאישית וכמובן שישנם עוד זרמים ודעות שונות בתוך החשיבה הדינמית.
המטופלים של פרויד בד"כ היו כאלה שהתאימו עצמם היטב לסביבה חוץ מפריצה של סימפטומים בלתי רצויים שהתבטאו בפנטזיות אובססיביות, היסטריות ואף פסיכוטיות. עם הזמן הדגש עבר לממדים נוספים, ובעיקר למימד חווית העצמי. בפניה לטיפול היום יהיו תיאורים אופייניים כגון: "אני מרגיש פספוס וחוסר משמעות בחיי", "כאילו שהחיים עוברים לידי", "מרגיש לא בתוך החיים", חרד, ריק, משועמם, "מרגיש זועם ולא מובן", "לא מרגיש שיש לי כיוון ומטרה", "לא מגשים את עצמי". כל אלו קשורים לתיאור החוויה הפנימית שלה גם ביטויים בעולם החיצוני, לדוגמא, קשיים בעבודה, קושי ביצירת והחזקתו של קשר זוגי, ביחסים בינאישיים, בהתמדה, קשיים בשינה, באכילה ובבעיות פיזיולוגיות אחרות, התקפי חרדה, אובססיות למיניהן ועוד. פעמים רבות כשפונים לטיפול לא יודעים להגיד בדיוק מה הסיבה, וזו עשויה להיות דווקא אינדיקציה טובה לכך שצריך לפנות ולברר מה מקור הבעיה.
המטרה הטיפולית לפי פרויד היתה הסרת הסימפטומים על ידי העלאת תכנים לא מודעים למודע והשגת מידה של שליטה רציונלית על דחפים ומשאלות ילדותיות לא רצויות. מטרת הטיפול היום היא אחרת. מדברים יותר על כינון תחושת עצמי בעל מרכז כובד עשיר, אוטנטי. יש יותר עניין ועיסוק בשאלות כגון "מה קרה שאני מרגיש ריק, מזוייף, מדוכא, שטוח", ומהם התהליכים שיש לעבור כדי להגיע לתחושת עצמי מלוכד, אוטנטי, חי, מלא ועשיר יותר. הדגש הוא על הרחבת תחושת הסובייקטיביות, ופחות על שליטה בדחפים ופנטזיות ילדותיות.
בטיפול הפרוידיאני אישיותו של המטפל אינה רלוונטית לטיפול עצמו. להיפך, היא עלולה לקלקל ויש לשים אותה כמה שיותר בצד. הדבר יצר מיתוס (לא מדוייק) של דמות של מטפל מרוחקת ומנוכרת "לוח חלק" שעליו המטופל משליך את הפנטזיות והקונפליקטים שלו, והמטפל צריך לפרש אותם למטופל.
הגישה הפסיכולוגית המודרנית (המבוססת בעיקר על השפעות הגישה האינטרסובייקטיביתו"פסיכולוגית העצמי") רואה חשיבות רבה ונותנת מקום ניכר לסובייקטיביות של המטפל, ולמפגש המאוד אישי שיתרחש בין מטפל מסויים עם סובייקטיביות מסויימת, לבין מטופל מסויים עם הסובייקטיביות שלו. יחד עם זה, יש סבירות גבוהה שהקונפליקטים והתחושות שהמטופל מרגיש מחוץ לטיפול יורגשו גם בתוך חדר הטיפולים עם המטפל. חלק משמעותי מהטיפול הוא המפגש בין המטפל למטופל ומה שמתחש ביניהם. זוהי מעין מעבדה שבה ניתן לבחון בצורה עשירה, מפורטת, חיה, אך בטוחה, את הבעיות שהביאו לפניה לטיפול.
בפסיכואנליזה הקלאסית (הפרוידיאנית) הסבל של המטופל הובן כנובע מקונפליקטים ילדותיים שיש לרסנה ע"י הבנה והגיון. זהו מעין תהליך נצבר של התפכחות מאשליה והתאבלות על פנטזיות ודחפים שלא ניתן לממשם במציאות האוביקטיבית, או כדברי פרויד: Where id was, there ego should be. פרויד חשב שעל המטופל ללמוד שהעולם והמציאות אינם "בית תינוקות", כלומר, הם לא "חממה" – צריך להסתגל למציאות ולוותר על סיפוק צרכים ילדותיים. הגישה כיום של "פסיכולוגית העצמי" היא הפוכה למדי, ורואה את הבעיה הפסיכולוגית כנובעת מיציאה או דחיפה מוקדמת מידי ממצב של "תינוקוּת" לבשלות ובגרות, ומחוסר הענות מותאמת של ההורים לצרכים ההתפתחותיים של ילדיהם. לפי כמה מהתיאורטיקנים המודרניים (אורנשטיין, קוהוט ועוד) צרכים בסיסיים אלו הם היכולת והצורך ליצור קשר עם אחרים ולהתמיד בו, היכולת והצורך לווסת רגשות, היכולת והצורך ליצור להחזיק בערך עצמי, לווסת תחושת ערך עצמי, להתאושש מנפילות בערך עצמי. פיתוח היכולות הללו במהלך התפתחותו של הילד (או במהלך הטיפול הפסיכולוגי) תלוי באיכות ההיענות של ההורה או המטפל. בטיפול הפסיכולוגי, באופן אידיאלי, מתרחש תהליך שבאמצעותו יבנה העצמי ומכאן תושב לו תחושת הלכידות, אוטנטיות וחיות. זהו תהליך הפנמה של תפקודים נפשיים שבתהליך ההתפתחות הרגיל ממלא ההורה עבור הילד לפני שהילד מסוגל לעשותם בעצמו. כמו למשל, כשהילד נכשל, ההורה עוזר לו להכיל את הכישלון ובכך לשקם את תחושת העצמי שלו. כמובן שאין הורה "אידאלי" אלא במונחיו של וויניקוט הורה או "אם טובה דייה" (Good enough mother). המחשבה הפסיכולוגית המודרנית סבורה שאין מדובר כל כך על מה עושה ההורה בצורה קונקרטית אלא מיהו באמת ההורה – אישיותו והעולם הלא מודע שלו. טבעי שההורה יכשל פה ושם. הבעיה מתחילה בד"כ בכך שההורה נכשל שוב ושוב באותן פונקציות שהכרחיות לבנית התשתית ואז נוצרים חורים ופערים בחווית העצמי.  באנלוגיה, אדם שסורג סריג ומדי פעם במקומות שונים שוכח ל"העלות את העין" במסרגה. בסופו של דבר הסריג יראה טוב למדי ושלם. אבל, כמו שקורה לעיתים, אם שוכחים את אותה "עין" באותו מיקום, כל הזמן, לאטלאט יווצר חור בסריג והוא יישאר קרוע. במובן זה הטיפול נועד לאחות את "החור בסריג" ולאפשר מעין התחלה חדשה בתהליכים שלא התרחשו והותירו את האדם בתחושת עצמי שבור, ריק, מזוייף, לא בטוח, חסר חיים, כיוון ומטרה.
המטרה הטיפולית או הקריטריון לסיום טוב של טיפול לפי פרויד, היה "היכולת לעבוד ולאהוב". החשיבה של "פסיכולוגית העצמי" היא שעל המטפל לדאוג לכך שלמטופל תהיה הרגשה של מלאות ומשמעותיות לעצמו ולאחרים. כשהמטופל ירגיש את התחושות הללו, באופן טבעי גם דברים אחרים, כמו עבודה ואהבה, ישתנו.
לסיום, כותרת המאמר היתה " כמה מילים על טיפול פסיכולוגי בגישה דינמית" וכמובן שהנושא רחב מאוד ואישי לכל אדם ואדם. איננו מתיימרים להגדיר מה צריכה או לא-צריכה להיות סיבת הפניה לטיפול. מדובר במשהו מאוד אישי וייחודי לכל אדם.

The post כמה מילים על טיפול פסיכולוגי בגישה דינמית appeared first on PSY.

The post קישורים בנושאי פסיכולוגיה וחברה appeared first on PSY.

תהליך ההריון יוצר פעמים רבות מצבי מתח וחרדה וחשוב להבין את מקורם ואת המאפיינים הייחודיים שיש להם בזמן הריון לעומת במצבים אחרים בחיים.
מספר גורמים מרכזיים נמצאו כמשפיעים על חרדות בהריון. ניתן לחלק אותם לשני סוגים, האחד קשור ישירות להריון: פחד מתהליך הלידה, פחד מהולדת ילד נכה או פגום, חששות לגבי המראה החיצוני במהלך ההיריון וכדומה. הסוג השני קשור לחיים שלאחר הלידה: חשש משינוי הסטטוס בחיים וההתמודדות עם ההורות, שינויים בחוויה האינדיבידואלית של נשיות ועוד.
רמות החרדה הגבוהות ביותר נמדדות בתחילת ובסיום ההיריון, ופחות באמצע תקופת ההיריון. תגובות אלו אינן תלויות במבנה אישיותי, אם כי, מטבע הדברים, מחקרים מצאו שנשים שסבלו מבעיות נפשיות וכן נשים שחוו הפלה בעבר, אופיינו ברמות חרדה גבוהות יותר למשתנים אלו.
מבחינה חברתית ותדמיתית, הריון נתפס מאז ומתמיד כאירוע חיובי בחיי האישה והמשפחה. זהו אירוע חיים מכונן המוביל לתפקיד חברתי חדש ורבים רואים לפיכך בהריון כתקופה אופטימית המביאה איתה רגשות נפלאים של רווחה וחוזק פסיכולוגי, או לפחות ניסיון התפתחותי נורמאלי וחיובי, בכללותו. התדמית החיובית הזו מנעה כנראה ביטוי של היבטים פחות נעימים של ההיריון. כיום ברור למדי שהריון הוא גם תקופה של משברים פסיכולוגיים וביולוגיים ושל מהפכים רגשיים. החוויה האישית בהריון עשויה לנוע בין קצוות של עוצמה פסיכולוגית חיובית כנ"ל לבין שפל. הכרה בכך חשובה כהכנה נפשית של נשים וגברים לקראת תקופת ההיריון ביצירת ציפיות ריאליות לבני הזוג, ובמיוחד לאישה ההרה. אך לדבר השפעות גם על רווחתו הפיזיולוגית והפסיכולוגית של התינוק לעתיד. מאחר והאישה ההרה משמשת כסביבתו ההתפתחותית של העובר, שינויים פסיכולוגיים אצל האם עלולים להשפיע על העובר. השפעות אלו באות ללא ספק לביטוי בכך שמצבה הפיזי של האם, המושפע בין היתר ממצבה הנפשי, משפיע בצורה ישירה על התפתחות העובר. אך מעבר לכך, קיימת סברה, שאמנם איננה מגובה מספיק מבחינה מחקרית אך היא סבירה למדי, שגם בריאותו הנפשית של העובר מושפעת מצבה הנפשי של האם.\
מוקד המחקר המרכזי במהלך השנים היה על השינויים בתגובותיה הרגשיות של האישה לאחר הלידה, יותר מאשר על מצבן הפסיכולוגי של נשים במהלך ההיריון. הדבר נבע בעיקר מתוך ממצאים סטטיסטיים שהצביעו על כך שהתקופה הסמוכה ללידה מאופיינת בפגיעות  גבוהה להפרעות נפשיות חמורות כגון פסיכוזה ודיכאון חריף, בעוד ששכיחות הפרעות אלה במהלך ההיריון נמוך באופן יחסי. נראה, אם כך, שעוצמת התופעות הפסיכולוגיות החמורות אחרי לידה הסבו את תשומת הלב מתופעות פסיכולוגיות חלשות יותר, אך נפוצות מאוד, בקרב נשים הרות. ואכן, כאשר לוקחים בחשבון תופעות פסיכולוגיות בעוצמה קלה עד בינונית ניכר שיעור גבוה של נשים הסובלות מהן, לא פחות מאשר שיעור התופעות החריפות יותר שלאחר הלידה. למעשה קיימת סבירות גבוהה יותר לדיכאון במהלך ההיריון מאשר אחרי הלידה. עם זאת, מדובר בד"כ בדיכאון חלש יותר בעוצמתו, שמתואר יותר כדכדוך ונטייה לתנודות במצב הרוח מאשר דיכאון קליני.
נשים אשר חוו את תקופת ההיריון כבלתי נשלטת הפגינו חרדה מוגברת לגבי הולדת ילד פגום. הדבר קשור גם לתכונה שנקראת ייחוס מיקוד השליטה (פנימי או חיצוני).  מסתבר שאישה בעלת מיקוד שליטה חיצוני, אשר מייחסת את מוקד השליטה באחרים, מראה פחות דאגה לגבי הופעתה החיצונית בהריון ומפגינה רמות נמוכות של חרדה בכל ההקשרים של ההיריון. יתכן שאישה כזו מסוגלת לייחס לצוות הרפואי ולאנשים אחרים בסביבתה יכולת גבוהה לדאוג לה ולרווחת הריונה. עם זאת, נשים עם מיקוד שליטה פנימי מצויות בממוצע בחרדה גבוה יותר במהלך ההיריון.
מאפיינים אישיותיים ופסיכולוגיים הקשורים לפרט לפני ההיריון כגון נטיות לחרדה ודיכאון, מגבירים כמובן הסתברות לקשיים פסיכולוגיים גם בתקופת ההיריון. עם זאת, מאפיינים שכאלה יכולים להסביר רק כ-20 אחוז מהחרדות שמתעוררות אצל נשים בהריון. כלומר, ניתן להסיק שחרדה מההיריון ובתקופת ההיריון הינה תופעה ייחודית ומצבית שיש להפרידה ממצבי חרדה אישיותיים או כלליים בחיים. תקופת אמצע ההיריון מאופיינת ברמות חרדה נמוכות יותר אצל רוב הנשים, וכאן יבואו לביטוי בד"כ נטיות קודמות. מחקרים מצאו שנשים שסבלו מהפרעות חרדה או דיכאון בחייהם נטו לתגובות חרדה גבוהות יותר באמצע ההיריון מנשים שלא אופיינו בתופעות אלה. עם זאת, תקופת תחילת וסיום ההיריון מאופיינות כנראה בחרדות ספציפיות ונורמטיביות לכל האוכלוסייה, כלומר מדובר בסימפטום מובחן הנבדל מתופעות חרדה ודיכאון אחרות. ממצאים אלו מורים שאין להתייחס להיריון כאירוע חיים פשוט. הוא כרוך בפחדים ספציפיים ויש להכין נשים ובני זוג העומדים להיכנס לתקופת הריון לקראת הקשיים האפשריים הללו.

מאמר זה הוא חלק ממקבץ מאמרים פסיכולוגיים בנושאי הריון, לידה ופוריות

The post התמודדות פסיכולוגית עם תהליך הריון תקין appeared first on PSY.

1. כתבי עת הנוגעים לתחום הטיפול הפסיכולוגי באופן כללי
2. כתבי עת בתחום הפסיכואנליזה
3. כתבי עת בנושאים ספציפיים הקשורים לטיפול הפסיכולוגי
4. כתבי עת בנושאי אבחנות ספציפיות ואבחון
5. כתבי עת בנושאי תרופות, נוירופסיכולוגיה, ופסיכולוגיה רפואית

בכל קטגוריה הרשימה מסודרת בסדר יורד של חשיבות לפי דירוג JCR המבוסס על מדד כמותי המכונה "פקטור חשיבות" אשר מודד את המספר הממוצע או החציוני בו מאמרי כתב העת מצוטטים בכתבי עת אחרים.
יש לסייג שזה אינו הקריטריון היחידי למדידת חשיבותו של כתב עת, במיוחד בתחומים ספציפיים או ייחודיים. עם זאת, ניתן בהחלט לראות ברשימה זו המלצה כללית לקריאה מקצועית עבור אנשי מקצוע בתחום הטיפול.
מומחים המעוניינים להמליץ על כתב עת חשוב שאינו מופיע ברשימה זו מוזמנים לכתוב אלינו.

כתבי עת בתחום הטיפול הפסיכולוגי

Clinical psychology review
Journal of consulting and clinical psychology
Annual review of clinical psychology
Journal of clinical child and adolescent psychology
Psychotherapy research
Clinical psychology-science and practice
British journal of clinical psychology

כתבי עת בתחום הפסיכואנליזה

International journal of psychoanalysis
Psychoanalytic psychology
Journal of the American psychoanalytic association
Psychoanalytic dialogues
Psychoanalytic quarterly
Contemporary psychoanalysis
Psychoanalytic inquiry

כתבי עת בנושאים ספציפיים הקשורים לטיפול הפסיכולוגי

Behaviour research and therapy
Archives of sexual behavior
Journal of behavior therapy and experimental psychiatry
International journal of clinical and experimental hypnosis
Journal of sex & marital therapy
Clinical child and family psychology review
Journal of family psychology
Psychoanalytic study of the child

כתבי עת בנושאי אבחנות ספציפיות ואבחון

Journal of abnormal psychology
Journal of abnormal child psychology
International journal of eating disorders
International psychogeriatrics
Psychological assessment
Depression and anxiety
Journal of anxiety disorders
Assessment
Journal of traumatic stress

כתבי עת בנושאי תרופות, נוירופסיכולוגיה, ופסיכולוגיה רפואית

Journal of clinical psychiatry
Psychotherapy and psychosomatics
Psychological medicine
Neuropsychology
Health psychology
International journal of clinical and health psychology
Neuropsychology review
Journal of substance abuse treatment
Archives of clinical neuropsychology
Experimental and clinical psychopharmacology
Addictive behaviors
Clinical neuropsychologist
Journal of clinical and experimental neuropsychology
Journal of behavioral medicine

סקירת מאמרים שפורסמו בכתבי עת מקצועיים

במדור זה אנו סוקרים אחת לחודש בקצרה מאמרים שפורסמו בשבועות האחרונים בכתבי העת המדעיים המובילים בעולם בתחום הפסיכולוגיה, בריאות הנפש ומדעי החברה באנגלית (את רשימת כתבי העת הללו ניתן לראות כאן למעלה). למתעניינים בנושא התמצית אנו ממליצים כמובן לקרוא את המקור המלא באנגלית לפי מראה המקום המצורף אחרי כותרת המאמר.כרגע המדור אינו מתעדכן באופן קבוע.

סקירה מדעית: דצמבר 2009

כותרת המאמר: עכבה לטנטית במערך ניסוי תוך-נבדקי: תפקידם של מיסוך, סכיזוטיפאליות ומגדר

מקור המאמר:

Shrira, A., and Kaplan, O. (2009). Latent inhibition in within-subject designs: The roles of masking, schizotypy, and gender. Personality and Individual Differences, 47, 922-927.

על המאמר: המאמר עכבה לטנטית מוגדרת כפגיעה בלמידה אסוציאטיבית שנובעת מחשיפה מוקדמת למידע שהיה באותה עת לא רלוונטי, ולפיכך קודד ככזה, ולכן בשלב מאוחר יותר, כאשר מסיבה כלשהי המידע הופך לרלוונטי בעתיד, הלמידה כלפיו נחותה יותר מכפי שהיתה יכולה להיות אילו היה מידע זה חדש ולא מוכר. תופעה זו מוכרת מזה 50 שנה מאז פורסמה לראשונה, ומהווה כיום מרכיב חשוב בתיאוריות על סכיזופרניה, וזאת מאחר ובקרב חולי סכיזופרניה מנגנון קשב זה אינו תקין. משמעות הדבר שחולים עם סימנים חיוביים של סכיזופרניה מתקשים לקדד מידע כלא רלוונטי, ולכן מוצפים בגירויים רבים שעלולים ליצור חוויה כאוטית של העולם. לא ברור כמובן האם הפסיכוזה גורמת לכאוס, או שדווקא סדר הדברים הפוך, והכאוס ואי היכולת להפריד בין עיקר לטפל, הוא הגורם לסכיזופרניה. במאמר הנוכחי שפורסם (בין היתר על ידי פרופ' אורן קפלן) נעשה נסיון להשתמש בפרוצדורה קוגניטיבית חדשה הדומה למשחק מחשב כדי לבחון את תופעת העכבה הסמויה. הממצאים העיקריים נותחו בהקשר למגדר ולנטייה אישיותית סכיזוטיפאלית אשר נחשבת לאפיון נוטה סכיזופרניה אך המתקיים אצל אוכלוסיה נורמאלית ומתפקדת יחסית. הממצאים הורו על אינטראקציה בין מגדר לסכיזוטיפאליות ונדונו בהקשר של הבנת האטיולוגית של מחלת הסכיזופרניה והקשר בינה למגדר וקוגניציה.

סקירה מדעית: נובמבר 2009

כותרת המאמר: מה לפסיכואנליזה ואושר? החזרת החיובי לפסיכותרפיה הפסיכואנליטית
מקור המאמר: Music, G. (2009). What has psychoanalysis got to do with happiness? Reclaiming the positive in psychoanalytic psychotherapy. British Journal of Psychotherapy, 25(4), November 435-455.
על המאמר: המאמר בוחן במה מצטיינת הגישה הפסיכואנליטית. האם זו התמקדותה בחוויות הכואבות והמסובכות של החיים והיכולת להישאר במגע עם ההיבטים השליליים של האישיות, או שלמעשה דווקא היבט זה עלול להיות "עקב אכילס" של הגישה. המאמר מביא סקירה מתוך מחקרים בפסיכולוגיה נוירולוגית, התפתחותית וחברתית, כדי לתמוך בטענת המחבר שנדרשת יותר תשומת לב בפסיכואנליזה כיום להיבטים חיוביים באישיות ולכוחות. העדר התייחסות להיבטים אלו עלול לבוא כסוג של פיצול אשר מחסיר דבר מה מתוך האדם השלם אשר בטיפול. המאמר כולל דוגמאות למקרים קליניים אשר ממחישים כיצד ניתן ורצוי להשתמש בגישה זו בפסיכותרפיה פסיכואנליטית. מאמר זה נכתב על ידי פסיכותרפיסט, גרהאם מיוסיק מהקליניקה של טביסטוק בלונדון, אשר פועלת מזה 90 שנה וידועה כמקור עבודתם של ראשוני הפסיכואנליטיקאים בעולם, כגון מלאני קליין ווינפרד ביון. תמות מסוג זה המתקשרות לכתיבה מודרנית סביב תיאוריות של פסיכולוגיה חיובית עשויות ליצור אינטגרציה בין זרמים שונים ולאורה מנוגדים בפסיכולוגיה טיפולית.

סקירה מדעית: אוקטובר 2009

כותרת המאמר: העדפות של מטופלים ורופאים לגבי הטיפול בדיכאון בקרב חולי סרטן: כיצד, מי והיכן?

מקור המאמר:

Hodges, L., Butcher, I., Kleiboer, A., McHugh, G., Murray, G., Walker, J., Wilson, R., & Sharpe, M. (2009). Patient and general practitioner preferences for the treatment of depression in patients with cancer: How, who, and where? Journal of Psychosomatic Research 67, 2009, 399–402

על המאמר: מטרת המחקר הנוכחית היתה לקבוע ולהשוות בין העדפות של מטופלים ורופאים כלליים לגבי הטיפול בדיכאון בקרב חולי סרטן. לצורך המחקר נדגמו 100 חולי סרטן שאובחנו עם דיכאון וכן 86 רופאים בעלי נסיון בטיפול בחולי סרטן עם דיכאון והועבר שאלון הנוגע לדרך הטיפול המועדפת על ידי כל משיב. הממצאים מורים על הבדל בגישתם של המטופלים והרופאים לגבי שיטות הטיפול העדיפות. המטופלים העדיפות פסיכותרפיה בשיחות ללא טיפול תרופתי בעוד שהרופאים העדיפו טיפול משולב של שיחות עם תרופות. רוב המשיבים, מטופלים ורופאים כאחד, סברו שעדיף שהטיפול ינתן על ידי הרופא המטפל. המטופלים המבוגרים יותר העדיפו זאת בבירור, אך אחרים הביעו העדפה גם לפסיכותרפיסטים, אחיות ועוד. רוב הנשאלים העדיפו שהטיפול ינתן במרפאה הקהילתית, אך לא מעט העדיפו את המרפאה המתמחה בטיפול בסרטן. המסקנה העיקרית שעולה מן המחקר הוא שהטיפול בדיכאון בקרב חולי סרטן, המהווה תופעה נפוצה למדי בקרב חולי סרטן, צריך לקבל מענה במסגרת הכללית של הטיפול בחולי סרטן, ולא בהכרח במסגרות לטיפול בדיכאון. מטופלים שחלו בסרטן יקבלו באופן טוב יותר טיפול בדיכאון מרופאים המכירים אותם ובמרפאות שאליהם התרגלו להגיע במסגרת הטיפול במחלת הסרטן. הדבר דורש היערכות מתאימה של המרפאות הציבוריות בקהילה. להרחבה ניתן לקרוא על הנושא במאמר הבא כאן באתר.

סקירה מדעית: ספטמבר 2009

כותרת המאמר: להעיז לבחור: 10 דרכים לאפשר בחירה לאנשים עם דיכאון וחרדה
מקור המאמר:

Depression Alliance (2009). Daring to choose – 10 ways to improve choice for people with depression and anxiety, September 2009.

על המאמר: הנטל הגלובאלי של דיכאון וחרדה אשר נמדד במונחים של אי תפקוד וקיצור תוחלת חיים יגיע עד שנת 2020 למקום השני בין מחלות העולם אחרי מחלות הלב. זוהי הערכת ארגון הבריאות העולמי שפורסמה השנה, ולמעשה כבר כיום תחזית זו רלוונטית לאוכלוסיה הצעירה עד גיל 44. הפרסום הנוכחי אינו פרסום אקדמי, אלא יצא לאור מטעם עמותה בריטית בשם Depression Alliance שעוסקת במניעת דיכאון. הממצאים שפורסמו על ידה מורים שכ-10% מתושבי בריטניה כיום סובלים מדיכאון ו/או חרדה, וכ 4.4% מהפרעת חרדה מוכללת. העלות הכוללת של דיכאון לשוק הבריטי בשנה מוערך ב-9 מיליארד לירות סטרלינג בשנה (בארצות הברית מדובר בכ-16 מיליארד דולר בשנה ובישראל ההערכה היא של כ-3 מיליארד שקל בשנה). בכל שנה אובדים לשוק הבריטי 110 מליון ימי עבודה וכן נגרמים כ-2615 מקרי מוות כתוצאה מדיכאון. כל אלו מהווים אינדיקציה דחופה לטיפול בדיכאון ובחרדה בקנה מידה לאומי. הדו"ח הנוכחי שפורסם על ידי הארגון כולל 10 המלצות כיצד להתחיל את תהליך הטיפול והשינוי בתופעה באמצעות המגזר הציבורי. מחקר שבוצע לאחרונה על ידי משרד הבריאות בישראל מצא שכ-12% מבני הנוער בישראל – אחד מכל שמונה מתבגרים – סובל מהפרעה נפשית כלשהי, כאשר דיכאון וחרדה הם התופעות הנפוצות ביותר. ההערכה כיום היא שכ-20% מהילדים הנולדים בישראל ובעולם המערבי כיום יסבלו מדיכאון ו/או חרדה עוד לפני הגיעם לגיל 18, זאת לעומת היקפים נמוכים במאות אחוזים שהיו לתופעות אלו בעבר. פסיכולוגיה חיובית היא גישה שבאה להתמודד עם תופעות מטרידות אלה, וממצאי מחקרים מבוקרים שבוצעו בעשר השנים האחרונות בתחום זה מורים על אפשרות להוריד באופן ניכר את מימדי האפידמיולוגיה בתחום הדיכאון והחרדה בעולם, ובעיקר בקרב צעירים.

סקירה מדעית: אוגוסט 2009

כותרת המאמר:חרדה וסגנונות חשיבה

מקור המאמר:

Zhang, L. (2009). Anxiety and thinking styles. Personality and Individual Differences 47, 347–351

על המאמר: המטרה המרכזית של המחקר הנוכחי שבוצע על ידי חוקר סיני מאוניברסיטת הונג-קונג היתה לבחון את הכוח המנבא של סגנון החשיבה לחרדה. סגנון חשיבה הוא מונח המתאר דפוסים מרכזיים שניתן למדוד באופן בו אדם מתבונן ומתנהל מול העולם. המחקר הנוכחי השתמש במודל אשר מבחין בין 13 סגנונות חשיבה אשר ניתנים לקיבוץ לשלוש קטגוריות תוכן מרכזיות. בסגנונות מסוג 1 ניתן למצוא נטיות לארגן או להימנע מארגון העולם לפי קטגוריות, בסוג 2 נטיות לחפש מסגרות מסודרות שיש בהם כללים וחוקים, ובסוג 3 ישנה התייחסות להתנהלות עצמאית אל מול צוותית/קבוצתית. המחקר נעזר בסטודנטים שמילאו שאלון חרדה מצבית ותכונתית וכן שאלון למדידת סגנון חשיבה. לא כל סגנונות החשיבה התקשרו לנטיות החרדה. הממצאים הראו שסגנון חשיבה יצירתי (סגנונות מסוג 1) וסגנון חשיבה מוחצן (העדפה לעבוד עם אחרים בניגוד לעבודה לבד) מתואמים באופן שלילי עם חרדה, בעוד שסגנון חשיבה שמרני (שייך לסוג 2) נמצא מתואם באופן חיובי עם חרדה. בנוסף נמצא שהסגנון ההיררכי (גם אחד מהסגנונות מסוג 1) והסגנון המוחצן היו מתואמים באופן שלילי עם חרדה מעבר לתופעות מגדריות, וכך גם הסגנון השמרני במתאמו החיובי עם חרדה. המאמר דן בעיקר בהשלכות של תופעות אלו לסטודנטים וסגל אקדמי, שכן המחקר בוצע על מדגם אקדמי.

סקירה מדעית: יולי 2009

כותרת המאמר: זכרונות רחוקים: מחקר אורך על זכרונות טראומתיים מזווית ראיה של צופה מהצד

מקור המאמר:

Kenny, L.M. et al. (2009). Distant Memories: A Prospective Study of Vantage Point of Trauma Memories. Psychological Science, Published Online, July, 2009.

על המאמר: אימוץ של פרספקטיבה של צופה כדי להיזכר בזיכרונות טראומתיים עלול לפעול כדרך הימנעות אשר מחזקת סימפטומים של תסמונת דחק פוסט טראומתית PTSD. פרספקטיבה של צופה מהצד הינה מצב בו אדם מתאר את האירועים כאילו ראה אותם בסרט או בטלוויזיה ולא מתוך זווית הראיה האישית והישירה שלו. מדובר למעשה בסוג של הרחקה של האירועים והרעיון התיאורטי מאחורי המחקר הוא שהימנעות מהיזכרות אותנטית של זיכרונות טראומתיים גורמת להרחקה שמביאה לרגיעה זמנית, אבל מונעת את עיבוד הטראומה והפחתת החרדה ממנה בטווח הארוך. החוקרים ביצעו מחקר אורך כדי לבחון את הקשר בין זיכרונות שעולים כחוויה של צפייה מן הצד לסימפטומים של PTSD.
למחקר שבוצע באוסטרליה גוייסו 1166 אנשים שעברו אירוע טראומתי של פציעה או פגיעה והגיעו לבית חולים. התשאול בוצע עד חודש לאחר האירוע. מתוך המשתתפים נמצאו 947 איש אשר דיווחו על האופן בו הם זוכרים את הטראומה ומתוכם 730 נבדקים חזרו על תהליך המחקר כעבור שנה. הממצאים מורים שאנשים אשר שיחזרו את הטראומה מנקודת מבט של צופה מן הצד הפגינו סימפטומים חמורים יותר של תסמונת פוסט טראומתית PTSD כעבור שנה. ממצאים אלו עשויים לעזור באבחון ואיתור נפגעים מאירועים טראומטיים תקופה קצרה לאחר הפגיעה, המצויים בסיכון לפיתוח תסמונת דחק פוסט טראומתית PTSD. נפגעים אלו יתארו בהסתברות גבוהה יותר את האירועים מזווית לא אישית אלא כצופה מן הצד.

סקירה מדעית: יוני 2009

כותרת המאמר: חינוך חיובי: פסיכולוגיה חיובית והתערבויות בכיתת הלימוד

מקור המאמר:

Seligman, M.E.P., et al. (2009). Positive education: positive psychology and classroom interventions. Oxford Review of Education, 35(3), June 2009 , 293-311.

על המאמר: "חינוך חיובי" הוא ביטוי שנובע מתוך זרם המחקר והיישום של הפסיכולוגיה החיובית שסוחף את עולם הפסיכולוגיה, בעיקר בארה"ב, בעשר השנים האחרונות. חינוך חיובי מוגדר כחינוך המפתח גם מיומנויות מסורתיות וגם אושר ומימוש עצמי. השכיחות הגבוהה והגוברת של מקרי דיכאון בקרב צעירים, העדר השיפור בשביעות רצון מהחיים של האוכלוסיה (למרות העליה ברמת החיים), והסינרגיה המוצלחת בין למידה ורגשות חיוביים, כולם יחדיו מביאים לטענה שמיומנויות לאושר צריכים להילמד בבית הספר. יש עדויות משמעותיות ממחקרים מבוקרים רבים שבוצעו בשנים האחרונות שמיומנויות אשר מגבירות חוסן נפשי, רגשות חיוביים, מעורבות ומשמעות יכולים להילמד בבית הספר. המאמר מתאר את סיפורו של בית ספר יסודי באוסטרליה בשם גילונג שבו בוצע פרויקט רחב של חינוך חיובי בעזרת צוות חוקרים ממיסדי זרם הפסיכולוגיה החיובית כולל מרטין סליגמן עצמו. המאמר מביא חזון לחינוך חדש וחיובי שיביא לאיכות חיים ובריאות נפשית גבוהים יותר בקרב הצעירים בעתיד.

סקירה מדעית: מאי 2009

כותרת המאמר: תסמונת דחק פוסט טראומתית בקרב הורים לילדים עם מחלה כרונית: מטה אנליזה

מקור המאמר:

Cabizuca, M., et al. (2009). Posttraumatic stress disorder in parents of children with chronic illnesses: A meta-analysis. Health Psychology, 28(3), May 2009, 379-388.

על המאמר: מטרת המחקר הנוכחי להעריך את שיעורי הופעת תסמונת דחק פוסט טראומתיתPTSD בקרב הורים לילדים עם מחלה כרונית או שעוברים הליך רפואי פולשני, ואת הקשר בין מצבו הרפואי של הילד לתסמונת פוסט טראומטית אצל הוריו. המחקר ביצע מטה אנליזה בין 16 מחקרים שבוצעו בתחום זה ואשר דיווחו על שיעורי PTSD בקרב הורים לילדים במצבים רפואיים כנ"ל. הממצאים העיקריים מורים על שיעור של PTSD של 19.6% בקרב אמהות 11.6% בקרב אבות, ושיעור כולל של 22.8% בקרב הורים באופן כללי. שיעור זה גבוה מאוד באופן מובהק יחסית לשכיחות באוכלוסיה הכללית. הממצאים מורים על החשיבות הרבה שיש לליווי הפסיכולוגי של הורים ומשפחות שילדיהם עוברים הליכים רפואיים קשים או סובלים ממחלה כרונית. הרפואה מתמקדת כיום בעיקר בהליך הרפואי שהילד עובר במצבים רפואיים אקוטיים וכרוניים. הגברת המודעות בקרב בתי חולים ומרפאות לסיכון הגבוה של הורים במצבים אלו ללקות בתסמונת פוסט טראומתית יכולה למנוע לפחות חלק מהפגיעה הנפשית במשפחות אלו אשר מתמודדות עם מחלתו של הילד, ולספק על ידי כך תמיכה טובה יותר הן להורים וכמובן לילדים עצמם שזקוקים להוריהם יותר מתמיד במצבים רפואיים אלו.

סקירה מדעית: אפריל 2009

כותרת המאמר: השוואת יעילות והתקבלות של 12 תרופות נוגדות דיכאון דור חדש: מטה אנליזה רשתית

מקור המאמר:

Cipriani, A., et al. (2009). Comparative efficacy and acceptability of 12 new generation antidepressants: a multiple treatment meta-analysis. The Lancet, 373(9665), 746-758.

על המאמר: ממצאי מחקר עדכני שפורסם בכתב העת The Lancet השוו בין 12 תרופות נוגדות דיכאון והגיעו למסקנה שציפרלקס (Escitalopram) ולוסטראל (Sertraline) אמורות להיות כנראה ברירת המחדל הראשונה למצבי דיכאון מאג'ורי.
ממצאים נוספים על המאמר ניתן לקרוא באתרנו בקישור הבא בתוך מאמר מקיף על דיכאון.

סקירה מדעית: מרץ 2009

כותרת המאמר: הסתגלות ילדים לגירושי הוריהם

מקור המאמר:

Jennifer, E.L.(2009). Parental Divorce and Children's Adjustment. Perspectives on Psychological Science, 4, 140-152.

על המאמר: מאמר זה סוקר של הספרות המחקרית על הקשר בין גירושי הורים והסתגלות קצרת וארוכת טווח של הילדים. בשלב הראשון המחברת סוקרת עובדות הנוגעות לאופן בו גירושין קשורים להתנהגויות חיצוניות של הילדים כגון הפנמה של בעיות, הישגים בלימודים ומערכות יחסים חברתיות. הממצאים מורים שילדים שהוריהם התגרשו נמצאים בסיכון גבוה יותר בכל הגורמים הללו בטווח הקצר, אולם ברוב המקרים אין לדבר השלכות לטווח הארוך. בשלב השני המחברת בוחנת כיצד משפיעים עיתוי הגירושין מבחינת גיל הילדים במועד הגירושין, מאפיינים דמוגרפיים, מידת הסתגלות הילדים לפני הגירושין, וסטיגמה כמתווך של הקשר בין גירושין להסתגלות ילדים. הממצאים מורים שהשפעת הגירושין שלילית יותר ככל שהילדים צעירים יותר, זאת למעט הישגים בלימודים וקשרים חברתיים ובעיקר רומנטיים, לגביהם הפגיעה החמורה ביותר היא דווקא בקרב מתבגרים. לא נמצאו הבדלים מגדריים בהקשר זה. הממצאים מורים שילדים עם בעיות הסתגלות לפני הגירושין נמצאים בסיכון גדול יותר לבעיות הסתגלות בעקבות הגירושין. בנוסף, ילדים מתרבויות (בעיקר שמרניות) שבהן לגירושין יש סטיגמה חברתית, נמצאים בסיכון גבוה יותר לבעיות הסתגלות. בשלב השלישי החוקרת בוחנת משתנים כמו הכנסה, קונפליקטים בין ההורים, רמת ההורות, ומידת המיטביות (Well-Being) של ההורים, כמתווכים בקשר שבין גירושין והסתגלות ילדים. נמצא שכל הגורמים האמורים אכן מתווכים את הקשר בין גירושין להסתגלות ועשויים להפחית את עוצמתו. בשלב הרביעי מתייחסת המחברת למגבלות המחקר, כמו למשל לצורך לבחון האם ההורה יצר זוגיות חדשה וכיצד הילד משתלב במשפחה החדשה שנוצרה, וכן היבטים גנטיים וסביבתיים שמשפיעים על הסתגלות ילדים בעקבות גירושי הוריהם. לבסוף, בוחנת החוקרת סוגים של מדיניות ואופני פעולה הקשורים לגירושין, תמיכה בילדים, ומשמורת ילדים לאור האופן בו המשתנים השונים משפיעים על הסתגלות הילדים לגירושי הוריהם. למשל, הממצאים מורים שמדיניות אשר גורמת להפחתת קונפליקטים בין ההורים ולהגברת ביטחון כלכלי של ילדים אחרי גירושין ההורים, עשויים להגביר פוטנציאל של ילדים להסתגל למצב החדש, ולכן רצוי לפתח מדיניות (למשל בחוקים ופסיקה הנוגעים לזוגות עם ילדים בהליכי גירושין) שתגביר מגמות כאלה בקרב משפחות בסכנת גירושין. יש להדגיש שממצאים אלו מתייחסים לקבוצות ולא לפרטים, וכל ילד שהוריו מתגרשים מסתגל ומתמודד באופן שונה עם מצב זה, ולכן יש להתאים את ההתיחסות והתגובה למקרה הפרטי ולהיזהר מהכללות.
כותרת המאמר: טיפול בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית OCD

מקור המאמר:

Treating obsessive-compulsive disorder. Harvard Mental Health Letter, March 2009

על המאמר: מאמר קצר זה סוקר את התופעה ואת העדכונים האחרונים בספרות לגביה. הפרעה אובססיביות קומפולסיבית, אשר מאפיינת 2-3 אחוזים מהאוכלוסיה בעולם, גורמת פעמים רבות לסבל של שנים לפני שהיא מטופלת כראוי, גם בגלל איחור באבחון וגם בגלל חוסר נכונותם של הסובלים מ-OCD לפנות לטיפול. למשל, מחקר מצא שבממוצע לוקח לאדם עםOCD מעל 9 שנים לפנות לטיפול ומעל 17 שנה לקבל טיפול ראוי. אמנם OCD נחשבת פעמים רבות לבעייה כרונית שרק 10% נפטרים ממנה לגמרי, אולם בלפחות 50% מהמקרים ניתן לשפר באופן משמעותי את מצבו של המטופל. מכאן שהאתגר המרכזי הוא להביא לאבחון נכון של הבעיה ולהתחיל את הטיפול המתאים. הטיפולים המקובלים ב-OCD כוללים טיפול תרופתי, בדרך כלל בתרופות ממשפחת SSRI, בפסיכותרפיה, על פי רוב בשיטה התנהגותית-קוגניטיבית – CBT, ובטיפול משולב בין השניים. במקרים קיצוניים מאוד שבהם הטיפול אינו יעיל והבעיה גורמת להפרעה חמורה ביותר בתפקוד, יש שימוש בניתוחי מוח, אך מטבע הדברים מדובר בטיפול נדיר.

סקירה מדעית: פברואר 2009

כותרת המאמר: צמיחה פוסט-טראומטית בסרטן: מציאות או אשלייה?

מקור המאמר:

Sumalla, E.C., Ochoa, C., and Blanco, I. (2009). Posttraumatic growth in cancer: Reality or illusion? Clinical Psychology Review, 29(1), 24-33.

על המאמר: המונח "צמיחה פסיכולוגית פוסט טראומטית" מתייחס למערך של שינויים חיוביים אשר מתרחשים כתוצאה מהתמודדות עם אירוע טראומטי. מדובר בהיבט שהחל לקבל התייחסות בשנים האחרונים לאור המחקר סביב פסיכולוגיה חיובית (ראו מאמר מקיף באתרנו בנושא זה).
חוקרים מגדירים חמישה מימדים שבאים לביטוי בצמיחה פוסט טראומטית. ראשית, אנשים מגלים אפשרויות חדשות שלא היו מודעים אליהם קודם לטראומה. שנית, אנשים מגלים שיש להם קשרים רגשיים עמוקים עם אנשים מסויימים בעוצמה שלא חוו קודם ואלו הופכים להיות גורמים חיוביים בהמשך חייהם. שלישית, אנשים מרגישים שהם חזקים יותר באופן כללי בהתאם לביטוי "מה שלא הורג אותך, מחזק אותך". רביעית, הטראומה מבהירה לעיתים את חשיבות ויופי החיים באופן כללי ונותנים להם משמעות גוברת. חמישית, נושא רוחני יותר, אנשים מפתחים מחוייבות רוחנית ורגשית גבוהה יותר לחיים שלהם, לעצמם ולסובבים אותם, מה שמביא לשינוי במערך האמונות הערכים ומשמעות החיים עבורם.
מחקר על "צמיחה פוסט-טראומטית" בקרב חולי סרטן התעורר לראשונה על ידי הכללתן של מחלות קשות בין הגורמים להפרעת דחק פוסט טראומטית – PTSD, שיעור החלמה גבוה יותר של חולי סרטן, ונסיונות לעודד פסיכולוגיה חיובית שמתמקדמת ביכולתו של החולה ללחום בקושי. הקשיים שעלו בהגדרה מדוייקת של התהליכים הקשורים לתחושות הסובייקטיביות של צמיחה זו בעקבות החלמה העלו ספקות לגבי השאלה האם מדובר בתופעה ממשית או אשליה. מאמר זה מסביר מדוע סרטן עשוי להיות שונה מטראומות אחרות ומדוע צמיחה פוסט טראומטית עשויה להשתלב עם הנסיבות הללו בצורה שונה. קושי לזהות גורם לחץ אחד ממוקד, האופי הפנים-גופני של האירוע, "סרטן כעתיד", אינטגרציה בין איום מתמשך לאיום כרוני, ושליטה נתפסת גבוהה, מבדילים בין סרטן לטראומות אחרות. סקירה מקצועית זו מציגה את המחקרים העדכניים של צמיחה פוסט-טראומטית בסרטן, ומתמקדת בדיון על האופן האמיתימול האשלייתי של צמיחה זו וערכי הסתגלות אחרים. האיום המתמשך, אי וודאות ופגיעות, אשר קשורים לסרטן, הינם המשתנים אשר נמצאו קשורים באופן עקבי לצמיחה פוסט-טראומטית ונוטות לטשטש את הקשר בין צמיחה פוסט-טראומטית למיטביות קיומית (well-being).
כותרת המאמר: מוטיזם סלקטיבי: סקירה ואינטגרציה של 15 השנים האחרונות

מקור המאמר:

Viana, A.G., Beidel, D.C., and Rabian, B. (2009). Selective mutism: A review and integration of the last 15 years. Clinical Psychology Review, 29(1), 57-67.

על המאמר: מוטיזם סלקטיבי (Selective mutism) הינו תופעה נפשית שמופיעה בשכיחות נמוכה אצל ילדים ומאופיינת בהימנעות מדיבור בהקשר חברתי אחד או יותר שבו דיבור נדרש. עד היום לא קיימת תיאוריה מקיפה וברורה לגבי האטיולוגיה של הבעיה, אבחונה והטיפול בה. מבחינה היסטורית נמצאו הגדרות וקריטריונים שונים לגבי ילדים עם מוטיזם סלקטיבי ולכן יש קושי להשוות בין מחקרים שונים בנושא זה. ממצאים מצטברים על תופעת המוטיזם הסלקטיבי מורים שכנראה קיימת אטיולוגיה מורכבת שיש לבחון אותה במימדים רבים כדי להבין את התופעה. פסיכופתולוגיה התפתחותית מספקת היוריסטיקה שימושית להגדרתו של המוטיזםהסלקטיבי ומשמשת כמסגרת עבודה אינטגרטיבית לארגון המידע המבוזר והלא תמיד קונסיסטנטי בתחום. מטרת המאמר המדעי שבנדון היה להציג סיכום של הספרות בנושאמוטיזם סלקטיבי שכפי שהצטברה עד היום, כולל פנומנולוגיה, הערכה, אבחון וטיפול. המטרה העיקרית של המאמר להבהיר את הרקע הקליני של התופעה ולהציע הבנה תיאורטית שלמוטיזם סלקטיבי מנקודת מבט של פסיכולוגיה התפתחותית, תוך הדגשה הן על הפערים במחקר והן על הפערים בפרקטיקה הנוכחית. המאמר כולל המלצות למחקר עתידי בתחום כדי לשפר את ההבנה והאטיולוגיה של מוטיזם סלקטיבי.

סקירה מדעית: ינואר 2008

כותרת המאמר: טיפול מבוסס משפחה של נערה תאומה בת 17 הסובלת מהתפתחות של אנורקסיה נרבוזה

מקור המאמר:

Loeb, K.L., Hirsch, A.M., Greif, R., and Hildebrandt, T.B. (2009). Family-Based Treatment of a 17-Year-Old Twin Presenting with Emerging Anorexia Nervosa: A Case Study Using the “Maudsley Method”. Journal of Clinical Child & Adolescent Psychology, 38(1), 176 – 183.

על המאמר: מאמר זה מתאר יישום מוצלח של שיטת טיפול משפחתית הנקראת family-based treatment (FBT) לנערה בת 17 עם היסטוריה קלינית בת 4 חודשים של אנורקסיהנרבוזה. מדובר בהפרעת אכילה חמורה שעלולה במקרים קיצוניים להוות סכנת מוות (כ-5 אחוז מהמקרים). שיעורה באוכלוסיה מוערך בין אחוז לשני אחוזים (ואף יותר) – תלוי בשיטת המדידה, קבוצת הגיל הנבדקת וכו'.
ייחודה של שיטת הטיפול המשפחתית הנדונה במאמר היא בכך שהיא מעודדת את ההורים לקחת תפקיד פעיל בשיקום משקלו של המתבגר בחזרה לנורמה, זאת לעומת שיטות מסורתיות יותר אשר ממליצות להורים לקחת אמנם תפקיד תומך ומבין בתהליך הריפוי אך מנחות את ההורים להימנע מלהתערב בבעיית האכילה עצמה. מחקרים מצטברים שבחנו את יעילותה של שיטת FBT מצאו שהיא יעילה יותר אל מול השיטות המסורתיות, דבר הדורש בחינה מחדש של מטפלים בנושא אנורקסיה נרבוזה על האופן בו הם מטפלים ומנחים משפחות. תיאור המקרה המתואר במאמר מדגים את השימוש בשיטה לאורך השלבים השונים של הטיפול. יש להדגיש במקרה המתואר במאמר זה היו תנאי פתיחה טובים להצלחת הטיפול, כמו העובדה שהמטופלת המשיכה במקביל לטיפול ב FBT להיות במסגרת של טיפול פסיכודינאמי אותו התחילה קודם לכן ולמעשה בעזרתו אובחנה הבעיה, יש לה אחות תאומה שהיוותה מודל למראה בריא, ויחסיה עם המשפחה היו טובים מאוד. מכאן שיתכן ש FBT הינה גישה שמתאימה למקרי אנורקסיה נרבוזה בחומרה קלה עד בינונית ולא תתאים בהכרח למצבים קיצוניים יותר או למצבים בהם הדינאמיקה המשפחתית מורכבת יותר.

סקירה מדעית: דצבמר 2008

כותרת המאמר: פסיכותרפיה לדיכאון אצל מבוגרים: מטה-אנליזה של מחקרים השוואתיים על תוצאות

מקור המאמר:

Cuijpers, P., Van Straten, A., Andersson, G., and Van Oppen, P. (2008). Psychotherapy for depression in adults: A meta-analysis of comparative outcome studies. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 76(6), 909-922.

על המאמר: למרות שנושא הדיכאון נדון ונחקר בהיקף נרחב מזה שלושה עשורים, עדיין אין זה ברור האם כל סוגי הטיפולים הפסיכולוגיים אפקטיביים באותה מידה. מחברי המאמר ביצעו סדרה של 7 מטה-אנליזות על פני 53 מחקרים שבהם הושוו 7 סוגי טיפול פסיכולוגיים שונים לדיכאון בעוצמה קלה עד בינונית: טיפול קוגניטיבי ביהביוריסטי CBT, טיפול תומך לא מנחהnondirective supportive treatment, טיפול בהפעלה ביהביוריסטית behavioral activation treatment, טיפול פסיכודינאמי, טיפול בפתרון בעיות, ואימון למיומנויות חברתיות. כל סוג של טיפול נבחן בלפחות 5 בדיקות אקראיות. לא נמצאה כל אינדיקציה לכך שאחד מהטיפולים עדיף על האחר, למעט פסיכותרפיה אינטר-פרסונלית שנמצאה מעט יותר יעילה, וטיפול תומך לא מנחה אשר נמצא מעט פחות יעיל. שיעור הנשירה מהטיפול נמצא גבוה יותר במובהק בטיפול הקוגניטיבי ביהביוריסטי CBT, ונמצא נמוך יותר בטיפול באמצעות פתרון בעיות. השורה התחתונה של המחקר מראה שאין עדיפות או נחיתות משמעותית לאחת משיטות הטיפול הפסיכולוגיות בדיכאון קל עד בינוני.
ממצאים אלו תואמים לממצאים שנמצאו לפני זמן רב על כך שאין הבדל משמעותי בין שיטות טיפול פסיכולוגי באופן כללי. לשיטת הטיפול כוח הסבר של 10% בלבד על הצלחת הטיפול. יתר כוח ההסבר נובע מאישיות המטפל (30% כוח הסבר) ובעיקר מרמת המוטיבציה והגישה של המטופל שמגיע לטיפול (60%). מכאן שהאינטראקציה בין המטפל למטופל היא המקור המרכזי להצלחת הטיפול הפסיכולוגי ולא הגישה הפסיכולוגית התיאורטית של המטפל.
פירוט מלא של 7 שיטות הטיפול שנבדקו במחקר זה ניתן למצוא במאמר שלנו על דיכאון תחת הכותרת "הטיפול הפסיכולוגי בדיכאון".

סקירה מדעית: נובמבר 2008

כותרת המאמר: השפעות של גירושי הורים על מחוייבות לנישואין ואמון

מקור המאמר:

Whitton, S.W., Rhoades, G. K., Stanley, S.M., and Markman, H.J. (2008). Effects of parental divorce on marital commitment and confidence. Journal of Family Psychology, 22(5), 789-793.

על המאמר: מחקרים קודמים על העברה בין דורית בנושא גירושין סברו שבהשוואה לילדים של הורים לא גרושים, אלו שבאים ממשפחות בהן ההורים התגרשו מביעים עמדות שליליות יותר כלפי מוסד הנישואין והינם פחות אופטימיים לגבי אפשרות שמירתם של נישואין בריאים ארוכי טווח. בנוסף יתכן, שעם הכניסה לנישואין עצמם, לאנשים בוגרים שהוריהם התגרשו יש פחות מחוייבות אישית לנישואיהם ופחות אמון ביכולתם לשמר קשר נישואין טוב עם בן/בת זוגם. בכל מקרה, ניבוי זה לא נבחן עד כה מחקרית ובמחקר הנוכחי ניסו החוקרים לבדוק הנחות עבודה אלה.
במחקר הנוכחי השתתפו 265 זוגות מאורסים לפני חתונתם. המחקר בחן את המחויבות במערכת היחסים והאמון ביחסים של בני הזוג, כמו גם את ההיסטוריה של גירושין / אי-גירושין של הורי בני הזוג הטרי והיסטוריה של קונפליקטים.
ממצאי המחקר הורו שגירושין של הורי נשים, אך לא של הורי גברים, קושרו על ידיהן למחוייבות נמוכה יותר במערכת היחסים ואמון נמוך יותר. נתונים אלו לא השתנו גם אחרי ניטרול משתנים כמו הקונפליקטים המדווחים. נתונים אלו מורים שנשים אשר הוריהן התגרשו עלולות להיכנס לקשר זוגי עם פחות מחוייבות ואמון בעתיד הנישואין הללו, ובכך הן עלולות להגביר את סיכויהןלהתגרש.
כותרת המאמר: סיווג של הפרעות חרדה ודיכאון: בעיות ופתרונות

מקור המאמר:

Andrews, G., Anderson, T.M., Slade, T., and Sunderland, M. (2008). Classification of anxiety and depressive disorders: Problems and solutions. Depression and Anxiety, 25(4), 274-281.

על המאמר: איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי וארגון הבריאות העולמי החלו לאחרונה בעריכה מחדש של סיווגיהם להפרעות נפשיות. ארבע נושאים בהקשר לעריכה זו נדונים במאמר הנוכחי: המבנה של הסיווג, הקשר בין הקטגוריות והמימדים, הרגישות של סף הקטגוריה להגדרות, ומקסום השימוש והתוקף של תהליך האבחון בעזרת ספרים אלו.
כיום שני הספרים המשמשים את עולם האבחון הנפשי, בעיקר הפסיכיאטרי, הם ה-ICD היוצא מטעם איגוד הבריאות העולמי וגרסתו הבאה תהיה 11 במספרה, וה-DSM מטעם איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי שייצא במהדורתו החמישית. לטענת מחברי המאמר יש מקום לבחון את ההבדלים בין שני ספרי האבחון ולראות כיצד ניתן לאחד ביניהם ולהגיע למערך אבחנות פשוט ויעיל יותר לשימוש, זאת כמובן בשילוב עם שיפור התוקף והמהימנות של הכלי.
לטענת המחברים יש כיום עדויות מספיקות כדי לדרוש שינוי במערך הסיווג הנוכחי של ההפרעות הנפשיות לקטגוריות של הספרים האמורים, שיתבסס על המחקר האמפירי. למשל, הגדרת ההפרעות הנוכחיות הקשורות לדיכאון וחרדה צריכות לעבור סיווג מחדש כהפרעות מוטות פנים (לתוך האדם), שכן זה אופיים המרכזי. כיום הן מופיעות כשתי קטגוריות שונות ובלתי תלויות. רוב הפרעות הנפשיות נבחנות על מימד של חומרה. המהימנות והתוקף של הסיווג יכול להשתפר עם נקבל האופי המימדי של ההפרעות תוך שמירה על השימוש בקטגוריות האבחון לשימוש קליני מוגבר. הגדרות של קריטריונים וסיפים להחלטה לגבי אבחנה מסוימת עלולות להיות מרובות מידי בפרטים, מה שהופך מערכי אבחון אלו לבלתי שימושיים. המחברים מציעים לפיכך להכין מערך מצומצם של קריטריונים שיכולים להיזכר בעל פה על ידי קלינאים בעת האבחון ובמקביל להכין מערך קריטריונים מורחב שיוכל לשמש כלי תומך החלטה בתהליך אבחוני.
הפרעות נפשיות שלגביהן יש הסכמה בשני הספרים האמורים צריכות לעבור איחוד להגדרה זהה. לעומתן, הגדרות שלגביהן יש אי הסמכה צריכות להיות מוגדרות בצורה שונה אך באופן שמחקר עתידי יוכל לזהות אילו מההגדרות יותר תקפה ולאחר מכן היא תהפוך לאבחנה המוסכמת.

סקירה מדעית: אוקטובר 2008

כותרת המאמר: סקירה על הקיום המשותף של הפרעת קשב היפראקטיבית ADHD עם הפרעת חרדה: השלכות על המחקר והפרקטיקה בעתיד

מקור המאמר:

Jarrett, M.A., and Ollendick, T.H. (2008). A conceptual review of the comorbidity of attention-deficit/hyperactivity disorder and anxiety: Implications for future research and practice. Clinical Psychology Review, 28(7). 1266-1280.

על המאמר: למרות שכרבע מהילדים הסובלים מהפרעת קשב עם או בלי היפראקטיביות -ADHD סובלים גם הפרעת חרדה, קיום משותף זה בין ADHD לחרדה זכה לתשומת לב מעטה יחסית בספרות המדעית, זאת לעומת ההתייחסות שניתנה לקיום המשותף בין ADHDלהפרעות התנהגות למיניהן. הדבר קשור בוודאי לעובדה שהפרעות התנהגות למיניהן נפוצות יותר ומתקיימות בכ-50% מהמקרים של ADHD, אך גם מכך שהפרעות התנהגות מפריעות למערכת החינוך אשר דורשת טיפול בילד שמפריע בשיעורים או אינו נוהג לפי כללי המערכת בעוד שילדים הסובלים מ-ADHD עם חרדה אינם בולטים כל כך ואינם מפריעים למערכת – לכן, למרבה הצער, הם זוכים לפחות טיפול הן ברמה המערכתית של הטיפול והן בהיקף המחקר המדעי בתחום.
המאמר הנוכחי סוקר את המאפיינים של תופעת הקיום המשותף בין ADHD לחרדה ומחברי המאמר סבורים שיש לתת לתופעה זו (המכונה בשפה המקצועית קו-מורבידיות) תשומת לב קפדנית יותר. לקו-מורבידיות זו השלכות חשובות הן על הסיבות לקיומן של הפרעת קשב, היפראקטיביות והן על הפרעות חרדה ולכן עשויה להיות לה גם השלכה על הטיפול בהפרעות אלו והפרוגנוזה הצפויה לטיפול. מטרתו המרכזית של המאמר, לפיכך, היא לבחון את הסיבות המתודולוגיות והמהותיות לקיום המשותף של ADHD וחרדה: התחומים המתודולוגיים במאמר כוללים סוגיות של הגדרה, אבחנה ומידע על התופעות המשותפות. התחומים המהותיים כוללים התייחסות למרכיבי גנטיקה, טמפרמנט, תפקוד נוירולוגי ונוירו-פסיכולוגי, השפעה המשפחה, והתפתחות על פני זמן של הקיום המשותף בין ADHD לחרדה.
כותרת המאמר: המשגה ומדידה של הברית הטיפולית: סקירה אמפירית

מקור המאמר:

Elvins, R. and Green, J. (2008). The conceptualization and measurement of therapeutic alliance: An empirical review. Clinical Psychology Review; 28(7), 1167-1187.

על המאמר: הספרות הפסיכולוגית עמוסה בתיאורים על שיטות טיפוליות שונות ובאופן מפתיע עולה שוב ושוב ששיטות שונות לחלוטין עשויות להיות יעילות באותה מידה לטיפול במצבים פסיכולוגים מסויימים. ההסבר המרכזי שנמצא עד כה לתופעה זו הוא שלמעשה שיטת הטיפול (דינאמית, התנהגותית, קוגניטיבית וכדומה) איננה מהווה בהכרח את המשתנה המשפיע על הצלחת הטיפול אלא זהו דווקא אופי הקשר שנוצר בין המטפל למטופל אשר משפיע על יעילות הטיפול – כאשר "הכימיה" בין המטפל למטופל טובה ונוצר אמון במסגרת הטיפול, סיכוייו של הטיפול להצליח עולה לעין ערוך. ניתן להתייחס לתופעה זו כ"ברית טיפולית" בין המטופל למטפל. המאמר הנוכחי גורס, אכן, שהברית הטיפולית הינה משתנה עיקרי המסביר את תוצאתו של הטיפול הפסיכולוגי. עם זאת, המאמר מתייחס לכך שסקירות מדעיות שפורסמו בשנים האחרונות מצאו ליקויים מתודולוגיים מסוגים שונים באופן ההמשגה והמדידה של ברית זו. על אף העדויות הברורות להשפעתה הכוללת של הברית הטיפולית על תוצאות הטיפול, הרי שהרבה פחות ידוע לנו על מרכיביה, על מודלים שלה ועל מדידתה באופן עצמאי.
המאמר הנוכחי סוקר את היסודות המושגיים והמתודולוגיים של הברית הטיפולית כדי להבין את השפעתה ואת השיטות הקיימות לבחון אותה, וכמובן כדי להבהיר מה יש לעשות מבחינה מחקרית בהמשך כדי לפתור את הבעיות שעלו במערכי המחקר עד כה. במאמר ניתן לקרוא סקירה על מגוון המושגים והמדדים העומדים לרשותנו כיום כדי להתייחס לברית הטיפולית. מהמאמר עולה שאין כיום מדד אחד העונה על כל הקריטריונים הרצויים והנדרשים למדידת טיב הברית הטיפולית, הן באוכלוסיות של מבוגרים והן באוכלוסיות של ילדים. המאמר דן במדדים שנראים כמוצלחים יותר עד כה, וממליץ על פיתוחים עתידיים בתחום זה.

סקירה מדעית: ספטמבר 2008

כותרת המאמר: מבוזבז ומופצץ: ביטויים קליניים ליחס המשתנה לכדור הארץ

מקור המאמר:

, S. (2008). Wasted and Bombed: Clinical Enactments of a Changing Relationship to the Earth. Psychoanalytic Dialogues, 18(4), 484 Bodnar-512.

על המאמר: הקמפיין המפורסם של אל גור להצלת כדור הארץ "אמת מטרידה" (An Inconvenient Truth) וזכייתו של גור בפרס נובל לשלום מראה שיחס האדם לכדור הארץ ולסביבה השתנה באופן משמעותי בשנים האחרונות. המאמר הנוכחי, המתפרסם באחד מכתבי העת הפסיכואנליטיים המובילים בעולם, דן בשאלה האם שינויים בקשר שלנו לסביבה הטבעית באים לידי ביטוי גם בנפש האדם. המאמר כולל הצגה של חומרים קליניים טיפוליים ומעלה שאלות לגבי האפשרות שאלכוהוליזם וחיפוש חומרני ומנוכר המאפיין את האדם בחברה המערבית המודרנית הם ביטויים פסיכולוגיים לא מודעים ליחס המשתנה בין האדם למערכת האקולוגית שלו. בעבר התייחסה הספרות הפסיכואנליטית בעיקר ליחסים ההוריים. במאמר זה טוענת המחברת שהפסיכואנליזה, האנתרופולוגיה והגיאוגרפיה האנושית תומכות ברעיון ששדה האובייקטים הפסיכולוגיים מתרחב כיום הרבה מעבר ליחסים ההוריים, וכי שדה מורחב זה עשוי להשפיע באופן משמעותי על התנהגות פסיכולוגית. היחס לכדור הארץ נכלל לפיכך בשדה האובייקטים הפסיכולוגיים שניתן לבחון כיום בהקשר של נפש האדם. המאמר מציג שלושה מקרים תוך דגש על קווי הדמיון בין בזבזנות וחוסר ההתייחסות הנאותה למשאבי הטבע וכדור הארץ לבין ביטויים של התנהגות בזבזנית חומרנית של אנשים ביום-יום.

סקירה מדעית: אוגוסט 2008

כותרת המאמר: הבעת מחשבות ורגשות בעקבות טראומה קולקטיבית: תגובות מיידיות לאירועי ה-11 בספטמבר מנבאות תוצאות שליליות במדגם ארצי

מקור המאמר:

Seery, M.D., Ence, W. A., Chu, T.Q., Cohen, S.R., and Holman, E.A. (2008). Expressing Thoughts and Feelings Following a Collective Trauma: Immediate Responses to 9/11 Predict Negative Outcomes in a National Sample. Journal of Consulting & Clinical Psychology,76(4), 657-667.

על המאמר: טראומות קולקטיביות עלולות להשפיע לרעה על מספר רב של אנשים, גם על כאלו שלא חוו את האירועים באופן ישיר. תגובה פוסט טראומטית ראשונית הינה של אנשים שחוו טראומה בעצמם, אך ידועה גם תופעה של טראומה משנית של אנשים שטיפלו בקורבנות, של קרובי משפחה של הקורבנות, וכן של אנשים ששמעו על הטראומה ופתחו בעקבות זאת סימפטומים נפשיים שליליים מסיבות שונות. בשל מגוון רחב זה של נפגעים מאירועים טראומטיים חשוב מאוד לזהות מי הם האנשים הפגיעים ביותר, העלולים לפתח בעיות נפשיות וגופניות כתוצאה מאירועים כאלה.
קיימת בציבור דעה רווחת שהתמודדות מוצלחת עם אירוע טראומטי מחייבת שיתוף – כלומר שאדם שעבר באופן ישיר או עקיף טראומה יביע את מחשבותיו ורגשותיו אודות החוויה הקשה, וכן שאנשים הבוחרים להימנע מכך יהיו בסיכון גבוה לפתח בעיית הסתגלות.
המחקר הנוכחי נועד כדי לבחון רעיון זה בהקשר של טראומה קולקטיבית. במסגרת המחקר בוצע מדגם של 2,138 אזרחים אמריקאים החברים בפאנל אינטרנטי המייצג את אוכלוסיית ארה"ב. הנדגמים התבקשו לבטא את תגובותיהם למתקפות הטרור של ה-11 בספטמבר 2001, באותו היום ולאחריו. במהלך השנתיים שלאחר מכן התנהל סקר מעקב להערכת התוצאות הנפשיות והפיזיות של ביטוי התגובות באותם אנשים.
הממצאים שהתקבלו נוגדים את הדעה המקובלת האמורה. משתתפים שהעדיפו לא לתת ביטוי לתגובה ראשונית כלשהי דיווחו על תוצאות הסתגלות טובות יותר על פני זמן מאלה שהביעו את תגובתם הראשונית לאירוע. בקרב אלה שבחרו להביע את תגובותיהם המיידיות, תשובות ארוכות יותר ניבאו מצב נפשי גרוע יותר לאורך זמן. ממצאים אלו מעלים תהיות לגבי הנחיצות או אף הנזק של ביטוי רגשי והתייחסות לאירועים טראומטיים בקרב אנשים שלא חוו את הטראומה באופן ישיר. במאמר נדונות השלכות הסקר על מיתוסים הקשורים להתמודדות, להתערבויות אחרי טראומות, ולפסיכולוגיה בתקשורת.

סקירה מדעית: יולי 2008

כותרת המאמר: אמונות לגבי בריאות וצורך נתפס בטיפול נפשי בחרדה ודיכאון – חקירת נקודת המבט של המטופליםֿ

מקור המאמר:

Prins, M.A., Verhaak, P. F.M., Bensing, J.M., and van der Meer, K. (2008). Health beliefs and perceived need for mental health care of anxiety and depression – The patients' perspective explored. Clinical Psychology Review; 28(6), 1038-1058.

על המאמר: ייצוגי מחלות של מטופלים ואמונותיהם לגבי טיפול בדיכאון וחרדה, וכן הצרכים הנתפסים שלהם, חשובים לצורך הטיפול בהם. במחקר הנוכחי נערכה סקירה שיטתית של 71 מחקרים המתארים את האמונות או את הצרכים הנתפסים של מטופלים ושל אנשים שאינם מטופלים.
מטופלים נותנים הסברים רב-ממדיים לדיכאון ומוצאים תועלת בטיפול פסיכולוגי ותרופתי גם יחד. אנשים הסובלים מדיכאון מראים אמונות חיוביות יותר לגבי האטיולוגיה הביולוגית והטיפול התרופתי לעומת אנשים בריאים, או לעומת אנשים בעלי תסמיני דיכאון חריפים פחות. לעומת זאת מטופלי חרדה רואים בהתערבות פסיכולוגית את האופציה הטיפולית הטובה ביותר עבורם.בין 49% ל-84% מהמטופלים הסובלים מדיכאון או חרדה רואים לתפיסתם צורך בטיפול, פסיכולוגי ו/או תרופתי. כל המטופלים מעדיפים צורות של טיפול פסיכולוגי על פני תרופות ועולה, כצפוי, שתקשורת פתוחה בין המטופל למטפל יכולה להוביל לשיפור משמעותי בטיפול. עוד עולה מהמחקר שרוב המטופלים סבורים שתרופות נוגדות דיכאון הינן ממכרות (למרות הצהרת יצרני התרופות שהן אינן ממכרות), ורבים מהם סבורים כי קיימת סטיגמה לגביהן. מטופלים רבים רואים מחסומים שונים לקבלת טיפול מתאים. הכותבים סבורים שהקבוצות הפגיעות ביותר במונחים של חיפוש וקבלת טיפול נפשי לדיכאון וחרדה הן קבוצות מיעוט באוכלוסייה, וכן מטופלים צעירים יותר או מבוגרים יותר.
כותרת המאמר: פנטזיה לא-מודעת ומציאות התייחסותית

מקור המאמר:

Gerson, S. (2008). Title: Unconscious Phantasy and Relational Reality. Psychoanalytic Inquiry, 28(3), 151-168.

על המאמר: המושג של פנטזיה לא-מודעת (unconscious phantasy) מובנה במודלים תוך-נפשיים ופנימיים של התודעה על פי פרויד וקליין. המאמר הנוכחי מתבונן בפנטזיה הלא-מודעת מנקודת מבט של הגישה ההתייחסותית (relational perspective), ומתמקד במציאות של החוויה החיצונית שמקורה ביחסים בין התינוק להוריו. המאמר סוקר ומבקר את התיאוריות המסורתיות לגבי מקורות הפנטזיה הלא-מודעת בהקשר של המחקר ההתפתחותי המודרני. פנטזיה לא-מודעת מומשגת גם כפנטזיה הממוקמת הן בלא-מודע האישי והן בלא-מודע של מערכת היחסים העומדת ביסוד כל היחסים הדיאדים (dyads). במקביל, מובא דיון בסיטואציה הפסיכואנליטית עצמה מבחינת הפנטזיות הלא-מודעות הבסיסיות שהיא יוצרת.
כותרת המאמר: פנטזיה לא-מודעת ותיאוריית הקונפליקט המודרנית

מקור המאמר:

Abend, S. M. (2008). Unconscious Fantasy and Modern Conflict Theory. Psychoanalytic Inquiry, 28(3), 117-130.

על המאמר: מאמר זה עוקב אחר התפתחות המושג "פנטזיה לא-מודעת", החל ממקורותיו בכתביו הקליניים המוקדמים של פרויד ועד למקומו בתיאוריה ובפרקטיקה של תיאוריית הקונפליקט המודרנית. המאמר מבליט את מקומה המרכזי של ההבהרה של Arlow לגבי השפעתם השורה בכול של חיי הפנטזיה הלא-מודעת על היבטים של תפקוד נפשי נורמאלי, כמו על תהליכי תפיסה, זיכרון, חשיבה ותפיסת מציאות. לתפקידה הידוע זה מכבר של הבנת הפנטזיות הלא-מודעות בהיווצרות תסמינים, נוספים יישומים קליניים המתאימים לזמננו.

סקירה מדעית: יוני 2008

כותרת המאמר: אמונה כנקודת משען לשינוי נפשי: מטאפורות של טרנספורמציה במיסטיקה יהודית ובפסיכואנליזה

מקור המאמר:

Starr, K.E.(2008). Faith as the Fulcrum of Psychic Change: Metaphors of Transformation in Jewish Mysticism and Psychoanalysis. Psychoanalytic Dialogues, 18(3), 203-229.

על המאמר: מאמר זה בוחן את תפקידה של האמונה בתהליך השינוי ומעלה את הטענה שאמונה, מצד המטופל באנליזה כמו גם מצד המטפל, מהווה נקודת מפנה לשינוי נפשי.המאמר משתמש במטאפורות של טרנספורמציה מן המסורת המיסטית היהודית כמסגרת מארגנת שבאמצעותה ניתן לבחון את חוויית הטרנספורמציה בתהליך הפסיכואנליטי ואת ההשקפה המתפתחת בפסיכואנליזה לגבי היחסים בין המטפל למטופל בתהליך הטיפול האנליטי כיחסים של אסימטריה והדדיות. המאמר מציג את האמונה כעמדה הדדית אך גם אסימטרית ביחסי ההכרה ההדדית האינטר-סובייקטיבית המתקיימים בפסיכואנליזה. באמונה, אדם פותח את האפשרות לקיומה של הוויה שלישית טרנסנדנטלית, חוויה של אחדות עם שלם גדול יותר, שממנה הוא מגיח עם תחושה חדה יותר לגבי האמת האותנטית שלו.

סקירה מדעית: מאי 2008

כותרת המאמר: חוויות עצב של מטופלים בפסיכותרפיה: ניתוח לפי תיאורית העיגון

מקור המאמר:

Henretty, J. R., Levitt, H. M., and Mathews, S. S. (2008). Clients' experiences of moments of sadness in psychotherapy: A grounded theory analysis. Psychotherapy Research, 18(3), 243-255.

על המאמר: מחקרים שונים בחנו בעבר את חוויית העצב, אך אף מחקר עד כה לא בחן את חוויית העצב בתהליך הטיפול הפסיכותרפויטי. במחקר הנוכחי ראיינו המחברים מטופלים לגבי חוויית העצב שלהם באמצעות שיטת היזכרות בתהליכים בין-אישיים. ראיונות אלה עברו ניתוח תוכן איכותני וממנו נגזר מודל לגבי העצב הנחווה בפסיכותרפיה על ידי מטופלים. קטגורית התוכן המרכזית שהתקבלה בניתוח האיכותני הינה שבתהליך הפסיכותרפיה חוויית העצב מתמקדת במאבק בפחד להילכד בתוך השאלה הקיומית המכאיבה: "מי אני?". תהליך זה משקף את תמצית חוויית העצב של המטופל ומתארת את המאבק, את הגורמים לעצב, ואת הדרכים שבהן מטפלים הקלו על חקירת העצב בטיפול. הדיון בממצאי המאמר מתייחס ליישום הקליני ולמחקר עתידי בפסיכותרפיה הנובע מממצאים אלה.

סקירה מדעית: אפריל 2008

כותרת המאמר: תפקיד האב באטיולוגיה, במניעה ובטיפול של חרדות ילדים: סקירה ומודל חדש

מקור המאמר:

Bogels, S., and Phares, V. (2008). Fathers' role in the etiology, prevention and treatment of child anxiety: A review and new model. Clinical Psychology Review, 28(4), 539-558.

על המאמר: תפקידו הפסיכולוגי של האב הוזנח ברוב המחקרים שדנו על התפתחות, מניעה וטיפול בחרדות ובהפרעות חרדה אצל ילדים ומתבגרים. המאמר הנוכחי מספק סקירה ורקע היסטורי על הידוע אודות תפקידם של אבות באטיולוגיה של בעיות חרדה ומביא עדויות ממחקרים מסוגים שונים על הקשר בין חרדת האבות ובין חרדת ילדיהם.
המאמר מציג דיון על תכניות טיפול ומניעה המתבססות על סמך הממצאים המוגבלים המצויים בידנו עד כה לגבי מעורבותם של אבות בטיפול בבעיות חרדה של ילדים ומתבגרים. לאחר מכן מציג המאמר מודל המראה את ההבדלים בין אבות ואימהות בכל הנוגע למעורבותם בהתפתחות הפרעות חרדה בילדיהם. בסיום המאמר מוצעים כיווני מחקר עתידיים הנחוצים כל כך לאור מיעוט המידע והמחקר בתחום זה.
כותרת המאמר: כעס ותסמיני הפרעת דחק פוסט-טראומטית בקרב קורבנות פשע: ניתוח אורך על פני זמן

מקור המאמר:

Orth, U., Maercker, A., Cahill, S.P., and Foa, E.B. (2008). Anger and Posttraumatic Stress Disorder Symptoms in Crime Victims: A Longitudinal Analysis. Journal of Consulting & Clinical Psychology, 76(2), 208-218.

על המאמר: בקרב אנשים שנחשפו לטראומה, נמצא מתאם משמעותי בין חומרת התסמינים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTDS) ובין כעס. המחברים השתמשו בשתי סדרות נתונים אורכיות (נתוני מעקב על פני זמן) של 282 ו-218 קורבנות פשע, בהתאמה, כדי לחקור את השפעת רצף הזמן בין כעס ותסמיני PTSD לאחר תקיפה. ניתוח סטטיסטי של הנתונים הראה שתסמיני PTSD ניבאו את רמת הכעס שתבוא לאחר מכן, אולם הכעס לא ניבא את הופעתם של תסמיני PTSD. החוקרים סבורים שהסיבה לממצאים נובעת מכך ששקיעה למחשבות על האירוע הטראומטי משמשת כמשתנה מתווך בקשר שבין השפעת תסמיני PTSD לכעס. לממצאים אלה יישומים טיפוליים, בעיקר לשיטות של CBT (טיפול התנהגותי-קוגניטיבי) באנשים שעברו אירועים טראומטיים.

סקירה מדעית: מרץ 2008

כותרת המאמר: מאפייני טיפולים פסיכולוגיים יעילים בדיכאון: ניתוח באמצעות מטא-רגרסיה

מקור המאמר:

Cuijpers, P., Van Straten, A., Smits, N.(2008). Characteristics of effective psychological treatments of depression: a metaregression analysis. Psychotherapy Research, 18(2), 225-236.

על המאמר: סקירות מקצועיות מקיפות וניתוחים סטטיסטיים ממקורות מחקריים רבים הראו בעבר שטיפולים פסיכולוגיים מסוגים שונים יעילים לטיפול בדיכאון. כותבי המאמר הנוכחי טוענים, עם זאת, שעד כה לא נערך אף ניתוח מקיף בשיטת מטא-רגרסיה כדי לבדוק אילו מאפיינים של ההתערבות, אוכלוסיית המטרה ותכניות מחקר קשורים לתוצאות אלו.מטא-רגרסיה היא הרחבה של שיטה המכונה מטא-ניתוח (אנליזה) אשר אוספת נתונים ממחקרים שונים שבוצעו בדרכים שונות, ויוצרת ביניהם סינתזה, כך שאפשר לזהות את התמונה הכללית מתוך כל המחקרים הבודדים. במאמר הנוכחי מדווחים המחברים על ניתוח מטא-רגרסיה שביצעו מנתוני 83 מחקרים שכוללים 135 השוואות, אשר בחנו את יעילותו של טיפול פסיכולוגי מול קבוצות ביקורת. המחברים מדווחים על נתונים מספריים הממחישים את מידת היעילות של השיטות השונות והמשתנים החשובים בהשפעה זו.
נמצאו מספר גורמים מובהקים סטטיסטית. למשל, שיטות טיפול המשתמשות בהתערבויות פסיכולוגיות של פתרון בעיות היו יעילות יותר. כמו כן, אלו שהתמקדו באוכלוסיות ספציפיות ולא בקהל הרחב (למשל, נשים עם דיכאון לאחר לידה) היו יעילות יותר. לעומת זאת, מחקרים שבדקו אוכלוסיות בדרכים מלאכותיות יותר כמו סטודנטים בתפקיד של מטפלים או מחקרים שכללו מיון ספציפי של אוכלוסיות קליניות או כאלה שהשתמשו בקבוצות ביקורת עם פלסבו, הראו מידת יעילות נמוכה יותר.
כותרת המאמר: בריאות נפשית עקב פציעה טראומטית: לקראת מודל של מערכת בריאות עם התערבות פסיכולוגית מוקדמת

מקור המאמר:

O'Donnell, M.L., Bryant, R. A., Creamer, M., and Carty, J. (2008). Mental health following traumatic injury: Toward a health system model of early psychological intervention. Clinical Psychology Review, 28(3), 387-406.

על המאמר: בארה"ב מתאשפזים בבתי חולים למעלה מ-2 מיליון איש בשנה בעקבות פציעות. בשל שכיחותן, פציעות חמורות הן גורם מוביל המופיע בשכיחות סיבתית גבוהה להופעת הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) ולבעיות פסיכולוגיות אחרות הקשורות לטראומה. כדי לפתח מודל עבור מערכת הבריאות של התערבות פסיכולוגית מוקדמת באוכלוסייה זו, עורכים מחברי המאמר סקירה של הספרות המקצועית הקשורה להתערבות פסיכולוגית מוקדמת בבריאות הנפש. בין התחומים הרלוונטיים לדיון וניתוח בתחום זה נמנים בין היתר מידת שכיחותה של פסיכופתולוגיה בעקבות פציעה טראומטית, מהלך התסמינים שמופיעים באופן נפוץ ביותר, מיון ואבחון, אסטרטגיות להתערבות פסיכולוגית מוקדמת שמוכרות בעולם ועוד. על סמך הממצאים שמופיעים בספרות המקצועית עד כה מציעים המחברים מודל עבודה עבור מערכת הבריאות של התערבות פסיכולוגית מוקדמת עקב פציעה טראומטית. המודל כרוך במיון ואבחון הפצועים בתוך סיטואציית בתי החולים, מעקב אחר תסמינים מתמשכים במצבי פוסט-טראומה לאחר חודש אחד, והתערבות פסיכולוגית מוקדמת במקרים של פגיעה קלינית. המאמר מביא המלצות לגבי התאמת טיפולים פסיכולוגים של התערבות מוקדמת לצרכים המיוחדים והספציפיים של אוכלוסיית הנפגעים מפציעות בה דן המאמר.
כותרת המאמר: חרדה בהפרעות אכילה: הבנת החפיפה

מקור המאמר:

Pallister, E., and Waller, G. (2008). Anxiety in the eating disorders: Understanding the overlap. Clinical Psychology Review, 28(3), 366-386.

על המאמר: מאמר זה סוקר את הספרות המקצועית שנצברה עד כה אשר מעידה על תופעה נפוצה של קיום משותף (קו-מורבידיות) של הפרעות אכילה עם הפרעות חרדה. על אף חוסר עקביות מסוימת בספרות המחקרית ניתן לקבוע שנשים עם הפרעות אכילה סובלות במקביל גם מהפרעות חרדה בשיעורים גבוהים יותר מקבוצות ביקורת. המאמר הנוכחי מתאר את היחסים הסיבתיים הפוטנציאליים בין הפרעות אכילה להפרעות חרדה, למרות שנראה שהכרונולוגיה בין שתי התופעות אינה עקבית לגמרי. המחברים מעלים השערות לגבי מנגנונים פסיכולוגיים שמקשרים בין ההפרעות הללו ומפתחים במהלך המאמר מודל תיאורטי המסביר את הקשר הזה שעולה לאורך הסקירה הספרותית. נטען כי הפרעות אכילה והפרעות חרדה עשויות לחלוק גורמים אטיולוגיים משותפים, וכי גורמים אלה יכולים להגביר את פגיעותו של אדם להפרעת אכילה. המאמר מציג השלכות פוטנציאליות על הטיפול בהפרעות אכילה בעקבות הממצאים ומעלה הצעות למחקר נוסף.

סקירה מדעית: פברואר 2008

כותרת המאמר: דיכאון בהקשר של נישואין: מחקר, מגבלות, וכיוונים חדשים

מקור המאמר:

Rehman, U., Gollan, J., and Mortimer, A. R. (2008). The marital context of depression: Research, limitations, and new directions. Clinical Psychology Review, 28(2), 179-198.

על המאמר: למרות השיפור במידת ההכרה ובמודלים לטיפול בהפרעות דיכאוניות עדיין נדרשים עוד מחקר והבנה של הרקע הבין-אישי (נישואין למשל) אשר משפיע על הפרעות דיכאון. המאמר הנוכחי סוקר את הממצאים הידועים עד כה בספרות המקצועית לגבי דיכאון בהקשר של חיי נישואין. הסקירה כוללת בחינה של המאפיינים הספציפיים של תקשורת בין-אישית שאופיינית לדיכאון, מאפיינים של מצוקה בחיי הנישואין, ומצבים נפשיים הקשורים לבעיות רפואיות וכן התמודדויות פסיכולוגיות כלליות. המאמר מתייחס גם לממצאים הנוגעים להבדלי מגדר בתקשורת של אנשים דיכאוניים בנישואין, בהתאם לזהות בן הזוג הדיכאוני – הבעל או האישה. חלקו השני של המאמר בוחן שלוש תיאוריות המתייחסות לדיכאון וחיי נישואין.
המאמר מציג גישה ביקורתית על המחקר שהצטבר עד כה וגורס שתיאוריות בין-אישיות עתידיות צריכות להסביר בצורה טובה יותר את האפידמיולוגיה של הדיכאון ואת הבדלי המגדר בשיעורי הדיכאון, וכן לשלב רעיונות מפרספקטיבות תיאורטיות אחרות.
כותרת המאמר: גורמים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים בקבלת החלטות של מטופלים בנוגע לנטילת תרופות נוגדות-דיכאון

מקור המאמר:

Authors: Dijkstra, A., Jaspers, M., and Van Zwieten, M. (2008). Psychiatric and Psychological Factors in Patient Decision Making Concerning Antidepressant Use. Journal of Consulting & Clinical Psychology, 76(1), 149-157.

על המאמר: העובדה שחלה עלייה משמעותית בנטילת כדורים נוגדי-דיכאון במהלך העשור האחרון משמעה שברמת המיקרו, רופאים ומטופלים מחליטים לעתים קרובות יותר שנוגדי-דיכאון הם הטיפול ההולם. על רקע זה, חשוב להבין טוב יותר את תהליך קבלת ההחלטות של מטופלים בנוגע לשימוש בתרופות נוגדות-דיכאון. מודל קבלת ההחלטות המשמש במחקר הנוכחי התבסס על התיאוריה הקוגניטיבית החברתית של בנדורה (Bandura) הקשורה בעיקר לנושא החוללות העצמית – self-efficacy שהיא מידת אמונתו של הפרט ביכולתו האישי לממש מטרות ויעדים. בין הממצאים המפורסמים של התיאוריה היא הנבואה שמגשימה את עצמה שיכולה להסביר בין היתר החלטות של מטופלים לגבי התחלת או הפסקת טיפול תרופתי וכן שיפור או התדרדרות במצב דיכאון.
לצורך המחקר הנוכחי גייסו החוקרים שתי קבוצות של מטופלים וניהלו אחריהם מעקב במשך 9 חודשים. הקבוצה הראשונה כללה 166 מטופלים הנוטלים נוגדי דיכאון והקבוצה השנייה כללה 73 מטופלים שנטלו נוגדי דיכאון בעבר. מטרת המחקר היתה לבחון תהליכי קבלת החלטות להפסקת השימוש בנוגדי דיכאון מחד, וחידוש לקיחת תרופות נוגדות דיכאון מאידך.
עבור אלו שלוקחים נוגדי דיכאון בהווה נמצא שאנשים מגדירים לעצמם תקופת יעד שאחריה הם מצפים שהדיכאון יחלוף והם יפסיקו לקחת את התרופה. נמצא שככל שהמטרה שהגדירו לעצמם היתה יותר קצרת מועד, הסיכוי שהם יפסיקו את לקיחת התרופות עד תום המעקב בן 9 החודשים שנערך במחקר הנוכחי היה גדול יותר, וזאת ללא קשר למצבם האובייקטיבי ולמשתנים רבים אחרים שנמדדו הנוגעים למצב הדיכאון שלהם בפועל. כמו כן השפיעו טיעוני "בעד ונגד" שהם החזיקו לגבי לקיחת תרופות וכן רמת החוללות העצמית והאמונה שלהם שיוכלו להתמודד טוב ללא תרופות. מטופלים לשעבר בתרופות נהגו להשוות בין מצבם הנוכחי למצבם בתקופה שלקחו תרופות, וככל שהפער היה גדול (גרוע) יותר הם נטו לחדש את לקיחת התרופות, וזאת שוב, ללא קשר בהכרח למצב הדיכאון "האובייקטיבי" שלהם בהווה. ממצאי המחקר מורים שבהחלטה לקחת או להפסיק תרופות נוגדות דיכאון קיימים היבטים מורכבים של תהליכים קוגניטיביים אותם חשוב ללמוד, ואשר אינם קשורים ישירות לאבחון חומרת הדיכאון בפועל על ידי הגורמים המקצועיים.

סקירה מדעית: ינואר 2008

כותרת המאמר: תפקידים במערכת היחסים בפסיכואנליזה

מקור המאמר:

Almond, R. (2008). Roles in the Psychoanalytic Relationship. Psychoanalytic Dialogues, 18(1), 70-88.

על המאמר: התשובה לשאלה 'מי אנחנו' תלויה במצב שבו אנו נמצאים. פסיכואנליזה, ככל פעילות חברתית אחרת שחוזרת על עצמה, מתנהלת תחת השפעתם של תפקידים חברתיים מובְנים. הדגש הטכני שלנו על התקשרות חופשית ועל היבטים בלתי-מובְנים אחרים של סיטואציית הטיפול האנליטי גורמת לכך שאנו נוטים להמעיט בחשיבות המודעות שלנו למידת תשומת הלב של המטפל ושל המטופל גם יחד לגבי הציפיות מהתפקידים שהם ממלאים.תפקידו של המטפל הוא תוצאה של חיברות תרבותית שהוטמעה במהלך הכשרתו ואחריה; תפקידו של המטופל הוא תוצר של אופי, העברה (טרנספרנס), והשפעת הטיפול האנליטי. המאמר הנוכחי בוחן כיצד השינוי והמתח בין היבטים של תפקיד והיעדר-תפקיד במערכת היחסים בפסיכואנליזה עומדים במרכז התהליך הטיפולי והשינוי. המחבר מדגים באמצעות תיאור מקרה טיפולי את הופעת ההיבטים של תפקיד והיעדר-תפקיד בתהליך, הן לאורך תקופות זמן ממושכות והן ברגעים ספציפיים. הבנת חשיבותם של התפקידים באנליזה מבהירה כמה מן הדילמות והסתירות המופיעות בדיונים אקדמיים קודמים לגבי תיאוריה וטכניקות מודרניות של מערכות יחסים.
כותרת המאמר: חלומות בתוך חלומות; ספרים בתוך ספרים: מסגרות מוטבעות של אשליה בפסיכואנליזה

מקור המאמר:

Hoge, H. (2008). Dreams Within Dreams; Books Within Books: Embedded Frames of Illusion in Psychoanalysis. Psychoanalytic Dialogues, 18(1), 1-26.

על המאמר: בתחום האומנות נושא האשליה הוא חלק מובנה ומשמעותי בהבנה והנאה מהיצירה. לכן מבנים אשלייתיים מופיעים תדירות באומנות, והמאמר הנוכחי לוקח תהליכים ומבנים אלו ובוחן את קיומם בתוך תהליך הטיפול הפסיכואנליטי. המאמר גורס שתופעות אלו מופיעות תדיר גם בתוך העבודה הפסיכואנליטית.
אם נתבונן על חיבור בין פסיכואנליזה לאומנות, הרי שפסיכואנליטיקאים קלאסיים שונים בחנו למשל מסגרות של אשליה של "מחזה בתוך מחזה" בהתנהלותו של הנסיך המלט ביצירתו המפורסמת של שייקספיר. הם הסיקו שתפקידה של המסגרת הפנימית היא להסוות ולהגן על אמיתות עמוקות יותר.
במאמר הנוכחי מופיעה השוואה בין הפרדיגמה הקלאסית אל מול גישות מודרניות יותר, במיוחד אלו הנובעות מהאסכולה של ויניקוט. המאמר מציג שני תיאורי מקרה לדוגמה בהם ניתן לראות כיצד פתיחת מסגרת מובנית של אשליה הנוצרת ומובאת על ידי מטופל (באחד המקרים חלום בתוך חלום, בשני – ספר בתוך ספר) עשויה לייצג ביטוי ספונטאני שיכול להביא לפריצת מבוי סתום בטיפול כאשר הוא מקבל מענה נכון על ידי המטפל. בכל אחד מהמקרים המתוארים אפשר להבין את פתיחת המסגרת הפנימית בטיפול לא רק כהגנה על אמת פנימית אלא גם כיצירת מרחב מעבר פוטנציאלי שבו ניתן לסבול פרדוקס ולהתחיל בסוג של משחק ויצירתיות הפותחים אפשרויות חדשות בטיפול.
לאחר סקירת גישות קלאסיות ויניקוטיאניות פונה המאמר לפרשנות שלישית של השימוש במסגרת הפנימית: כאשר זו מתפקדת כמראה, נוצר מצב פרדוקסאלי שבו מסגרות פנימיות וחיצוניות מיטשטשות, כך שהדבר אשר נחווה כאשלייתי ביותר עשוי להיחוות בעת ובעונה אחת כמציאותי ביותר. בדרך זו, ניתן להביא את ההיבטים הפרטיים ביותר של העצמי לשדה הטיפולי.
בנוסף למקרי הדוגמה האמורים מביא המחבר גם דוגמאות קצרות מאמנות הציור כדי לסייע בהבהרת רעיונותיו. בהמשך הגיליון האמור מופיעים גם מאמרי תגובה למאמר הנוכחי.

The post סקירה על כתבי עת ומחקרים עדכניים בפסיכולוגיה appeared first on PSY.