טיפול בהפרעות שינה

הפרעות שינה עלולות לגרום לפגיעה משמעותית באיכות החיים – ולא רק בלילות, אלא גם בימים. האור בקצה המנהרה טמון בעובדה כי באמצעות אבחון מקצועי וטיפול מתאים, ניתן לשוב וליהנות משינה עמוקה וטובה, ולשפר פלאים את איכות החיים.

קשיים בהירדמות, סיוטים חוזרים ונשנים, יקיצות המתרחשות מספר פעמים בלילה ושינה טרופה – הם כולם מתארים מצב של הפרעות שינה. הפרעות שינה מהוות את נחלתם של אנשים רבים בשלב מסוים בחייהם, כאשר הן עלולות להופיע בכל לילה במשך תקופת זמן ארוכה או להופיע בצורה לא רציפה, אך לאורך זמן.

במידה וההפרעות נמשכות תקופה ארוכה של מספר שבועות, חשוב מאוד לפנות לאבחון מקצועי אשר יזהה את מקור הבעיה ואת הגורמים לה ועל ידי כך יהיה ניתן להתאים שיטת טיפול יעילה.

הגורמים להפרעות שינה יכולים להיות רבים, כאשר הסיבות הנפוצות הן: חרדה, דיכאון, צריכה מרובה של קפאין ו/או אלכוהול, מצבים בריאותיים, שינויים סביבתיים ועוד.

אבחון מקצועי נועד לאתר את מקור הבעיה ובהתאם לכך גם לסייע להתגבר עליה. ישנם מקרים בהם הטיפול המומלץ היחיד יהיה שינוי בהרגלי החיים אשר נמצאו כגורמים להפרעות השינה.

אם גם אתם סובלים מהפרעות שינה ומעוניינים לחזור ולישון טוב, אבחון של מקור הבעיה יהווה ללא ספק צעד ראשון ומשמעותי בדרך לפתרון הבעיה. לקביעת פגישת אבחון אנא השאירו פרטים ואחזור אליכם בתוך זמן קצר.

The post טיפול בהפרעות שינה appeared first on PSY.

מחקרים מדעיים תומכים ביעילות הטיפול הפסיכואנליטי

בעשור האחרון הצטברו יותר ויותר ממצאים ממחקרים מדעיים המוכיחים את יעילות הטיפול הפסיכואנליטי בכמה ממדים.

חוקרים הראו הוכחות להשפעות החיוביות של טיפול פסיכואנליטי למגוון הפרעות פסיכולוגיות כמו: דיכאון, חרדה, הפרעה פוסט טראומתית והפרעות אכילה. המחקרים שמובאים  להלן פורסמו בירחונים (פסיכיאטריים ופסיכולוגים) מקצועיים יוקרתיים. החוקרים ערכו השוואה בין סוגי הטיפול השונים- טיפול פסיכודינמי קצר טווח וארוך טווח על מחלות והפרעות נפשיות ספציפיות לבין טיפול בהוויורסיטי קוגניטבי (CBT).

(Liechsenring,F, Rabung,S (2011  מצאו שטיפול פסיכואנליטי ארוך טווח( לפחות 50 פגישות) נמצא כיעיל יותר במגוון הפרעות מורכבות כגון חרדה ודכאון וכן הפרעות אישיות וזאת בהשוואה לאופני טיפול אחרים פחות אינטנסיביים.

במחקר אחר (Liechsenring and Rabung, 2008) החוקרים השוו 23 מחקרים שנעשו על 1053 מטופלים והסיקו שטיפול פסיכואנליטי ארוך טווח היה יעיל יותר בטיפול בבעיות ממוקדות ובעיות אישיות של תפקוד חברתי ורגשי בהשוואה לטיפול פסיכולוגי קצר טווח.

מחקר משנת 2010 ( Shedler,J)שמצוטט רבות בספרות הפסיכיאטרית המקצועית מסיק שמטופלים שעברו טיפול פסיכודינמי ארוך טווח לא רק שהראו שיפור בבעיות הפסיכולוגיות שלהם ובאיכות החיים שלהם אלא גם שהשיפור אצלם החזיק מעמד לאורך זמן ארוך יותר.

במאמר משנת 2008 מצאו החוקרים שטיפול פסיכואנליטי בדיכאון השיג תוצאות זהות לטיפול תרופתי בדיכאון ושטיפול בהוויורסטי קוגניטיבי השיג אף הוא תוצאות טובות לשיפור ברמת הדיכאון.

במאמר משנת 2007 בדקו החוקרים  את השפעת הטיפול הפסיכואנליטי במטופלים שסבלו מתופעות חרדה כגון פניקה או אגורפוביה בהשוואה לטכניקות הרגעה שאינן פסיכולוגיות. המשתתפים שקיבלו טיפול פסיכואנליטי הראו שיפור גדול יותר בתפקוד הפסיכו-סוציאלי שלהם ובתחושת הרווחה האישית פסיכולוגית שלהם.

מחקרים בארץ ובחו״ל בדקו גם את היחס של מחיר- תועלת בטיפולים השונים הואיל וטיפול פסיכואנליטי נחשב ליקר ונמשך לאורך זמן ארוך יותר.

הממצאים הראו שלא רק שיש שיפור גדול יותר באיכות החיים ובתפקוד של המשתתפים במחקר אלא שגם נמצא שהם נטו לפנות פחות למרכזי בריאות נפש או לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי משום שהיעילות ארוכת הטווח של טיפול פסיכואנליטי ניכרה באיכות חייהם. הממצאים תמכו אם כך שלאורך זמן היחס של מחיר- תועלת הוכיח את עצמו משום שהשיפור נמשך לאורך זמן ארוך יותר ולכן חוסך כסף.

ביבליוגרפיה

1 . Liechsenring,F,Rabung,S(2011). Long-term psychodynamic psychotherapy in complex mental disorders: Update of meta-analysis. The british Journal of Psychiatry,

1991(1):15-22

2. Leicherning F, and Rabung, S(2008) Effectivness of long term psychodynamic psychotherapy. Journal of the American Medical Association,300,1151-1565.

3. Shedler,J.(2010)The efficacy of psychodynamic psychptherapy. American Psychologist 65(2):98-109.

4. Taylor,D.(2008) Psychoanalyitic and psychodynamic therapies for depression: the

evedince base. Advances in Psychiatric Treatment,14,401-413.

5. Town,J.M,Abbass, A, Hardy, G(2011). Short term psychodynamic psychotherapy for personality disorder: A critical review of randomized controlled trials. Journal of Personality Disorders,25(6):723-740.

6. Guthrie, Moorey, Margison et al (1999), Cost effectiveness of brief psychodynamic interpersonal therapy in high utilizers of psychiatric services. .Archives of General Psychiatry, 56,519-526.

The post מחקרים מדעיים תומכים ביעילות הטיפול הפסיכואנליטי appeared first on PSY.

בעבר, הטיפול הפסיכולוגי נתפס ככלי טיפולי לאנשים בעלי הפרעות נפשיות חמורות או לכאלו שהבעיות או הלחצים שלהם יצאו משליטה, אך כיום כל רעיון הטיפול הפסיכולוגי השתנה. לא רק שהוא נעשה מקובל יותר, אלא גם נהיה מקור מבוקש לעזרה בעניינים יומיומיים, כגון ניהול לחצים, התמודדות עם בעיות ביחסים אישיים, ואף למידה עצמית ושיפור איכות החיים. להלן 3 סיבות עיקריות לכך שהטיפול הפסיכולוגי  יכול לסייע לבריאות הנפשית ,להועיל ואף לשנות את איכות החיים של כל אדם בעל ראש פתוח ורצון ללמוד על עצמו דברים חדשים.

1) ניהול לחצים

כולנו רגישים להשפעותיו של הלחץ. לחץ נפשי הוא בהחלט לא משהו שצריך להילקח בקלות ראש במידה ואתם חווים חלק מסימני האזהרה המוקדמים שלו. לחץ נפשי מייצג את אחד האיומים המסוכנים ביותר לבריאות הפיזית (וגם הרגשית) ונחשב מזיק לבריאות, כמו עישון, אורח חיים בלתי פעיל, או תזונה לקויה.

לחץ נפשי תמיד ילווה בסימני אזהרה מקדימים, אשר ביניהם: אנרגיה נמוכה, חוסר מוטיבציה, הצפת רגשות תמידית, ועצבנות. זה המקום בו הטיפול יכול להועיל ואף להגן עליכם מפני תסמינים חמורים יותר של לחץ כרוני. בין אם אתם נמצאים בשלבים המוקדמים של לחץ כרוני או שהנכם כבר חווים חלק מההשפעות המזיקות, המטפל שלכם יוכל לספק לכם אסטרטגיות יעילות לשליטה ברמות הלחץ שלכם, לשיפור יכולתכם להתמקד, לניהול זמנכם וליצירת סיפוק רב יותר מחייכם.

2) מניעה

כשמדובר בבעיה רגשית או למעשה כמעט בכל בעיה בריאותית, מניעה היא המפתח. הטיפול הפסיכולוגי  משמש כמקור קריטי למניעת הזנחת בעיות והחרפתן. טיפול פסיכולוגי יכול להיות שימושי במידה ואתם מתמודדים עם בעיות בחיי הנישואין/יחסים, עם לחץ הקשור בחינוך/קריירה, או אם אתם חווים שינוי משמעותי בחיים (כמו מעבר דירה, מוות במשפחה, אובדן אישי, או שינוי עבודה). הפסיכולוג יוכל לעבוד אתכם על מנת לפתח מטרות להצלחה, אסטרטגיות לפתרון בעיות, מיומנויות התמודדות, ואף לאפשר תנאים להגברת המוטיבציה לה אתם זקוקים כדי להתגבר על משוכות או אתגרים בחיים.

3) פיתוח מודעות עצמית

העולם של היום הולך ונעשה יותר ויותר מהיר. אנו מחוברים באופן קבוע לטכנולוגיה באמצעות טלפונים חכמים, מחשבים ומכשירים אחרים, אשר יכולים לספק לנו נוחיות, אך עלולים גם למנוע מאיתנו זמן לעצמנו, עיסוק בטיפול עצמי רוחני/רגשי ויצירת קשרים איכותיים עם חברינו ויקירינו. חיי היומיום המהירים גורמים לרבים מאיתנו לאבד את תחושת הזמן ומשאירים אותנו מהרהרים אודות טיב ניצול זמננו ואודות המשמעות האמיתית במשימות ובפעילויות היומיומיות שלנו.

גורמים אלה מובילים רבים מאיתנו לרצות להגביר את המודעות שלנו כלפי עצמנו – מהן המטרות והתשוקות שלנו ומה ברצוננו לקבל מהחיים. פסיכולוג טוב יכול לשמש כמדריך ולעזור לכם לזהות או להעריך מחדש את מטרותיכם ולקבוע האם הפעילות היומיומית שלכם מובילה אתכם לדברים החשובים שברצונכם להשיג בחיים. אנשים אשר יותר מודעים לעצמם נוטים להיות בריאים יותר, מאושרים יותר, ולחיות חיים מספקים יותר. הטיפול הפסיכולוגי  יכול לעזור לכוון אתכם למסע החיים שממלא אתכם ומביא לכם שמחה וסיפוק אמיתיים.

אינכם צריכים להתמודד לבד עם בעיות ואתגרים . הפנייה לטיפול הפסיכולוגי מתוארת לעיתים קרובות כעוצמתית, בעלת ערך רב וכיכולה להשפיע באופן משמעותי על מהלך חייכם.

The post שלוש סיבות עיקריות לפניה לטיפול appeared first on PSY.

הגיע הרגע שהחלטתם לפנות לטיפול. משהו מציק או מעיק , יש איזו שאלה שלא מרפה מכם והייתם רוצים להיפגש עם פסיכולוג. אבל איך בוחרים ולמי פונים? בפנייה לטיפול ייתכן ונתקלתם בשאלות כגון: מה ההבדל בין פסיכולוג קליני לפסיכולוג חינוכי או רפואי , מה זה פסיכולאנליטקאי? מה ההבדל בגישות הטיפול השונות ואיך לבחור מביניהן מה מתאים לי? במאמר זה אנסה לענות בקצרה על שאלות אלה.

ראשית, כדאי למקד איזו סוג עזרה אתם מחפשים. לעיתים מדובר במשהו ממוקד,התייעצות,הדרכה או חיפוש אחר מישהו לדבר ולדון איתו על מה שמציק.לא תמיד רוצים לגעת במימידים הנפשיים  ואז הפנייה יכולה להיות לאימון אישי או מנטור. הפנייה לפסיכולוג קליני או פסיכואנליטקאי קשורה במידה רבה במידת הרצון והעניין לדעת ולהבין עוד משהו על עצמנו מעבר לפתרון ״ הבעיה ״ לכן לעיתים ההתייעצות יכולה להפוך לטיפול.

כאן המקום להבחין בין ההתמחויות השונות בפסיכולוגיה.  פסיכולוג קליני מומחה הוא פסיכולוג שלמד לימודי תואר שני בתחום הטיפול הנפשי,עשה התמחות ובעל רישיון ממשרד הבריאות לעסוק בטיפול נפשי. באופן טבעי, פסיכולוג שאינו קליני,עשה התמחות אחרת למשל בתחום החינוכי ולא הוכשר באופן ייעודי לטיפול נפשי. לכן,בבחירת הפסיכולוג יש לקחת בחשבון שיקול לאיזו מטרה רוצים להגיע. אם מדובר בהתייעצות על רקע חינוכי ברור שעדיף לפנות לפסיכולוג שזו המומחיות שלו.

הקשר עם הפסיכולוג מתחיל כבר במגע הראשוני. בין אם מדובר בשיחת הטלפון או בתקשורת דרך המייל.  לעיתים, שיחת הטלפון נעשית לאחר היסוסים רבים וההרגשה המידית בשיחה חשובה. תחושה נעימה ומקבלת פנים כבר בשיחת הטלפון עשויה לעזור להכריע בקביעת הפגישה הראשונה.

השיקול הכספי הוא גם שיקול בבחירה כמו גם זמינותו של  הפסיכולוג. במידה ושיקול כספי הוא מכריע ויש מגבלות כלכליות לגבי יכולת לממן התייעצות או טיפול,כדאי לפנות לקופת חולים או מרפאה שבה עלות הטיפול קטנה יותר מטיפול פרטי.

עם זאת,בקופת חולים אין שליטה על מי רוצים שיהיה המטפל שלנו כי במקרים רבים לפסיכולוג אין מקום למטופלים נוספים. גם מספר הטיפולים מוקצב מראש על ידי הקופה ואין את חופש הבחירה שיש בבחירה של מי יטפל בנו ואורך הטיפול. בנוסף , פסיכולוג מטעם קופת החולים מחויב לרשום במסמך של הקופה את קורות הפגישות והטיפול. הדברים אמנם חסויים אך יש כאלה שמעדיפים שגם פרטים אלו יהיו סודיים ופחות חשופים.

בבחירת הפסיכולוג כדאי לבדוק את ההכשרה ושנות ניסיון שלו וכן תחום מומחיות. היום כשהמידע על כך נגיש וחשוף באינטרנט ,  הפנייה דרך האינטרנט קלה ובעלת  יתרון על פני פנייה דרך חבר או המלצה. יותר קל לדעת על הכשרתו של הפסיכולוג ושנות מומחיותו עוד בטרם הפנייה מאשר להגיע ולשאול בפגישה . הרבה פעמים זה מביך או לא נעים לשאול את הפסיכולוג באופן  ישיר על ההכשרה שלו ותחום מומחיותו המקצועית ושאלות חשובות וקריטיות להצלחת הטיפול לא נענות . יתרון נוסף בפנייה דרך האינטרנט היא תחושת הפרטיות והסודיות. לא תמיד אנחנו רוצים שסביבתנו תדע על כך שאנחנו במצוקה ורוצים לפנות לעזרה ואנחנו רוצים  להשאיר את הדבר יותר ברשות עצמנו ולא נחלת סביבתנו . שאלה נוספת שיכולה לעלות בשלב זה הוא מה ההבדל בין שיחה עם פסיכולוג מומחה לבין שיחה עם חבר ? לעיתים הפנייה לטיפול תיתעכב או אפילו ״תרד מהפרק״ כי אפשר לדבר על זה עם חבר ולחבר לא צריך גם לא צריך לשלם כסף. הדבר כמובן נכון. מצד שני, דווקא העובדה שלפסיכולוג משלמים כסף יכולה לשחרר מתחושה של חובה כלפי החבר. עיניין הסודיות גם הוא חשוב. על הפסיכולוג חלה מחויבות אתית לשמירת סודיות מה שאינו חל כמובן על חבר מכר. תחושת הבטחון שעינינו הפרטיים שמורים וחלה עליהם סודיות מאפשרת להיפתח יותר מאשר לחבר. ולבסוף ההקשבה של הפסיכולוג היא לעוד מימדים ורבדים ויש לו את המומחיות לטפל בדברים ואף לעזור.

להרגשה האישית בחדר ולקשר שנוצר עם המטפל יש משמעות רבה להצלחת הטיפול וזהו שיקול מרכזי בבחירה. כדאי ורצוי אפילו לשתף את הפסיכולוג בתחושות אלו, לעיתים קרובות ניתן יהיה להבין עוד משהו על עצמנו דווקא מתוך מה שמיתרחש ב״כאן ועכשיו״ עם המטפל בסיטואציה הטיפולית.

ליצירת קשר וקביעת פגישת ייעוץ לחצו כאן

שיטות נפוצות לטיפול פסיכולוגי

קיימות שיטות טיפול שונות שנובעות מראייה שונה של טבע ונפש האדם. הגישה הבהוויורסטית רואה את  נפש האדם ״כקופסה שחורה״ שלא ניתן לדעת עלייה דבר אלא רק להסיק מההתנהגות המודעת והגלויה. הטיפול יתמקד אם כך בשינוי ההתנהגותי. כדאי להזכיר כאן שהגישה הבהוויורסטית נשענת ברובה על מחקרים מדעיים שנעשים במעבדה על חולדות. מכאן, אפשר גם לשאול כיצד ניתן להסיק על נפש האדם ומורכבותה דרך מחקרים על חולדות? האם יש קשר בכלל בין ״ נפש ״ של חולדה במידה וישנה כזו לנפש האדם? כאמור, הבהוויורסטים אינם עוסקים בכך.  הגישה הקוגניטיבית שיצאה מהגישה הבהוויורסטית רואה את האדם כיצור שכולו מחשבות ( קוגניציה  פירושה מחשבה ) המצוקה על פי גישה זו נובעת מדפוס מחשבתי שגוי ובטיפול ניתן ללמוד לשנות דפוסי מחשבה אלה. גישות טיפול אלו אינן עוסקות במה שהוא מהות האדם שהוא הרגשות שלו המודעים והלא  מודעים. בשנים האחרונות מצטברות יותר ויותר עדויות ממחקרים מדעיים בתחומים שונים החל מכלכלה (ריצארד ת׳אלר , זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2017) ועד לנוירופסיכואנליזה  שמה שמניע את האדם ומפעיל אותו הם קודם כל שיקולים רגשיים שהם על פי רוב לא רציונליים ואינם פועלים לפי חוקי ההיגיון. מה שהיה  ידוע כבר לפסקל , הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה- 19 שטען ש״ללב יש הגיון משלו״ , נתמך היום במאות מחקרים מדעיים.

גישת הטיפול הפסיכואנליטית היא הגישה היחידה שמתמקדת במהות הזו, והיא מכוונת להקשבה לתהליכים הלא רציונליים שהם הם אלו שבסופו של יום קובעים את התנהגותנו. לכן, מי שרוצה באמת לעשות שינוי, להבין את מניעיו הלא רציונליים ומתוך ידיעה מושכלת יותר  לבחור באופן חופשי ולהשיג שליטה על חייו יבחר בגישת טיפול זו. זו הגישה  היחידה  שלוקחת בחשבון את מה שבאמת משפיע על חיינו ומתוך המקום הזה מנסה להשפיע ולשנות באופן מעמיק ואיכותי.

פסיכואנליטקאי הוא מי שרשאי לעסוק בפסיכואנליזה, שיש לו את הידע, ההכשרה והמומחיות לגעת ולטפל בתהליכים הלא מודעים, לא רציונליים שבסופו של יום הם אלו שמנווטים את חיינו.

מכאן נובע שכל גישה טיפולית אחרת מטפלת ב״ קצף שעל פני המיים״  ולא יותר ולכן כשאתם באים לבחור למי לפנות כדאי לקחת את זה כשיקול.  רק לפסיכואנליטקאי יש את הכלים המתאימים לטפל, להבין, לזהות ולאבחן את הדברים לעומקם וגם להשפיע ולעזור באופן המעמיק ביותר.

ליצירת קשר וקביעת פגישת ייעוץ  לחצו כאן

דוגמאות לסיבות לפניה לטיפול

בעבר, הטיפול הפסיכולוגי נתפס ככלי טיפולי לאנשים בעלי הפרעות נפשיות חמורות או לכאלו שהבעיות או הלחצים שלהם יצאו משליטה, אך כיום כל רעיון הטיפול הפסיכולוגי השתנה. לא רק שהוא נעשה מקובל יותר, אלא גם נהיה מקור מבוקש לעזרה בעניינים יומיומיים, כגון ניהול לחצים, התמודדות עם בעיות ביחסים אישיים, ואף למידה עצמית ושיפור איכות החיים. להלן 3 סיבות עיקריות לכך שהטיפול הפסיכולוגי  יכול לסייע לבריאות הנפשית ,להועיל ואף לשנות את איכות החיים של כל אדם בעל ראש פתוח ורצון ללמוד על עצמו דברים חדשים.

1) ניהול לחצים

כולנו רגישים להשפעותיו של הלחץ. לחץ נפשי הוא בהחלט לא משהו שצריך להילקח בקלות ראש במידה ואתם חווים חלק מסימני האזהרה המוקדמים שלו. לחץ נפשי מייצג את אחד האיומים המסוכנים ביותר לבריאות הפיזית (וגם הרגשית) ונחשב מזיק לבריאות, כמו עישון, אורח חיים בלתי פעיל, או תזונה לקויה.

לחץ נפשי תמיד ילווה בסימני אזהרה מקדימים, אשר ביניהם: אנרגיה נמוכה, חוסר מוטיבציה, הצפת רגשות תמידית, ועצבנות. זה המקום בו הטיפול יכול להועיל ואף להגן עליכם מפני תסמינים חמורים יותר של לחץ כרוני. בין אם אתם נמצאים בשלבים המוקדמים של לחץ כרוני או שהנכם כבר חווים חלק מההשפעות המזיקות, המטפל שלכם יוכל לספק לכם אסטרטגיות יעילות לשליטה ברמות הלחץ שלכם, לשיפור יכולתכם להתמקד, לניהול זמנכם וליצירת סיפוק רב יותר מחייכם.

2) מניעה

כשמדובר בבעיה רגשית או למעשה כמעט בכל בעיה בריאותית, מניעה היא המפתח. הטיפול הפסיכולוגי  משמש כמקור קריטי למניעת הזנחת בעיות והחרפתן. טיפול פסיכולוגי יכול להיות שימושי במידה ואתם מתמודדים עם בעיות בחיי הנישואין/יחסים, עם לחץ הקשור בחינוך/קריירה, או אם אתם חווים שינוי משמעותי בחיים (כמו מעבר דירה, מוות במשפחה, אובדן אישי, או שינוי עבודה). הפסיכולוג יוכל לעבוד אתכם על מנת לפתח מטרות להצלחה, אסטרטגיות לפתרון בעיות, מיומנויות התמודדות, ואף לאפשר תנאים להגברת המוטיבציה לה אתם זקוקים כדי להתגבר על משוכות או אתגרים בחיים.

3) פיתוח מודעות עצמית

העולם של היום הולך ונעשה יותר ויותר מהיר. אנו מחוברים באופן קבוע לטכנולוגיה באמצעות טלפונים חכמים, מחשבים ומכשירים אחרים, אשר יכולים לספק לנו נוחיות, אך עלולים גם למנוע מאיתנו זמן לעצמנו, עיסוק בטיפול עצמי רוחני/רגשי ויצירת קשרים איכותיים עם חברינו ויקירינו. חיי היומיום המהירים גורמים לרבים מאיתנו לאבד את תחושת הזמן ומשאירים אותנו מהרהרים אודות טיב ניצול זמננו ואודות המשמעות האמיתית במשימות ובפעילויות היומיומיות שלנו.

גורמים אלה מובילים רבים מאיתנו לרצות להגביר את המודעות שלנו כלפי עצמנו – מהן המטרות והתשוקות שלנו ומה ברצוננו לקבל מהחיים. פסיכולוג טוב יכול לשמש כמדריך ולעזור לכם לזהות או להעריך מחדש את מטרותיכם ולקבוע האם הפעילות היומיומית שלכם מובילה אתכם לדברים החשובים שברצונכם להשיג בחיים. אנשים אשר יותר מודעים לעצמם נוטים להיות בריאים יותר, מאושרים יותר, ולחיות חיים מספקים יותר. הטיפול הפסיכולוגי  יכול לעזור לכוון אתכם למסע החיים שממלא אתכם ומביא לכם שמחה וסיפוק אמיתיים.

אינכם צריכים להתמודד לבד עם בעיות ואתגרים . הפנייה לטיפול הפסיכולוגי מתוארת לעיתים קרובות כעוצמתית, בעלת ערך רב וכיכולה להשפיע באופן משמעותי על מהלך חייכם.

״מורה מבוכים״ בשאלות על פסיכותרפיה, טיפול נפשי, סוגי מטפלים, סוגי טיפול ומה שבינהם

אחת המילים שמקובל להשתמש בהם כמילה מקבילה שמתארת טיפול פסיכולוגי היא פסיכותרפיה או טיפול פסיכותרפי . המילה ״פסיכותרפיה״ מורכבת משתי מילים בלטינית- פסיכו- נפשי ותרפיה- טיפול.

מי שיכול לתת טיפול נפשי בארץ הם רק אנשים שעברו את ההכשרה המתאימה לכך וקיבלו רישיון ממשרד הבריאות לעסוק במתן טיפול נפשי. אלו הם: פסיכיאטר ( שבדרך כלל מסתפק במתן תרופות) פסיכולוג קליני מורשה או עובד סוציאלי קליני.

בבואכם לחפש טיפול פסיכולוגי יתכן ונתקלתם בשימוש ״ פסיכותרפיסט ״. כדאי לברר היטב לפני פנייה לאיש מקצוע כזה שהוא אכן איש מקצוע מוסמך ונימנה על ידי אחד משלש המקצועות שרשמתי קודם. זאת משום שפסיכותרפיסט הוא לאו דווקא בעל ההכשרה המתאימה והמעמיקה לתת טיפול נפשי אלא לעיתים מדובר בכמה קורסים בסיסיים שאינם מספקים לתת מענה נפשי הולם.

בארץ קיימים גם : פסיכולוגים רפואיים. פסיכולוג רפואי הוא פסיכולוג שקיבל הכשרה לתת מענה נפשי וטיפול לליווי בהתמודדות במחלות או בעניינים שקשורים לגוף. בדרך כלל פסיכולוג רפואי יוצמד למחלקה בבית חולים ויעבוד בשיטות טיפול קצרות טווח כגון היפנוזה , טיפול קוגניטיבי , emdr.

ההכשרה של פסיכולוג רפואי אינה כוללת הבנה מעמיקה של נפש האדם וטיפול כפי שנדרש מפסיכולוג קליני שזו מומחיותו ולכך הוא הוכשר. למעשה, כל פסיכולוג קליני יכול ומוכשר לעבוד עם כל אספקט נפשי של תהליכים גופניים או מחלות. לכן, בבחירה בין פסיכולוג רפואי לבין פסיכולוג קליני כדאי להפעיל את השיקול של מהי רמת הידע , ההעמקה והמומחיות שיש לכל אחד מאנשי המקצוע .

פסיכולוג קוגניטיבי הוא בדרך כלל כינוי לפסיכולוג קליני שעובד בשיטות טיפול קוגניטיביות הווי אומר : שיטת טיפול שמכוונת לשינוי מחשבתי. בדרך כלל מדובר בטיפול קצר בן 12 פגישות והעבודה היא כאמור לגרום לשינוי המחשבות השליליות או המטרידות. מצד אחד יש הבטחה לטיפול ושינוי תוך זמן קצר ביותר אבל אליה וקוץ בה. כמו שהשינוי מושג בתקופת זמן קצרה כך גם השינוי מחזיק לפרק זמן קצר ביותר אם בכלל הושגו תוצאות. זאת משום שהיום ידוע שמה שמשפיע על החשיבה הם תהליכים לא מודעים ולא רציונליים של הנפש ולכן רק טיפול והקשבה לתהליכים הלא מודעים יכולה להשיג תוצאות עם טווח השפעה ועומק גדולים יותר. כמובן שזה לא מתאים לכל אחד . לעיתים יש רצון בשינוי קטן ואולי אפילו שלא יהיה שינוי אלא רק החזרת האיזון למצב הקיים ולכן תועדף פנייה לטיפול קוגניטיבי.

פסיכולוג שעובד בשיטת טיפול דינמי הוא על פי רוב מי שהוכשר לעבוד עם העולם הפנימי של האדם, הווי אומר פנטזיות לא מודעות, תהליכים לא מודעים של הנפש כולל חלומות ואסוציאציות חופשיות. למעשה , הטיפול הדינמי של היום של תדירות של פגישה חד שבועית או דו שבועית נבע והתפתח מתוך הפסיכואנליזה שהיא שיטת הטיפול המעמיקה והאפקטיבית ביותר לטיפול נפשי היום. הפסיכואנליזה הומצאה על ידי פרויד בתחילת המאה ה-20 מתוך מחקריו על חולות בהיסטריה. יחד עם עמיתו- יוזף ברויאר הוא גילה שתרפיה בדיבור משפיעה באופן ניכר על מצבן הנפשי של מטופלותיו. בתחילת  דרכו טיפל פרויד במטופלות על הספה בהיפנוזה. בהמשך הבין פרויד את מגבלות השיטה ההיפנוטית בטיפול נפשי ופנה לייסד שיטת טיפול חדשה בשם הפסיכואנליזה .

פסיכואנליטקאי הוא פסיכולוג קליני מומחה , פסיכיאטר או עובד סוציאלי קליני שעבר הכשרה בפסיכואנליזה באחד מהמכונים המוכרים שרשאים לעשות הכשרה כזו. ( בארץ קיים :המכון הפסיכואנליטי בירושלים שמוכר על ידי הAPA העולמי.   בנוסף קיימים: מכון פסיכואנליטי תל אביב,  מכון פסיכואנליטי לקאניני, יונגיני ומכון פסיכואנליטי ברוח הבודהיזם שאינם מוכרים על ידי הAPA העולמי) . אחד המיתוסים המקובלים היא שפסיכואנליזה היא שיטה מיושנת שלא מטפלים בה יותר היום. ובכן, לא כך הוא הדבר. הפסיכואנליזה גם אם אינה מיועדת ומתאימה לכל אחד שרירה וקיימת. כיום כאשר מוצעות שיטות קצרות לטיפול ו/ או פתרונות תרופתיים הפנייה לטיפול פסיכואנליטי ירדה באופן משמעותי למרות שמחקרים מדעיים מוכיחים את יעילות הטיפול הפסיכואנליטי. ( אפשר לקרוא להלן את תת הפרק על ״מחקרים המוכיחים יעילות טיפול פסיכואנליטי״ ) .

בשיטת הטיפול הדינמית יש זרמים שונים שנשענים על הבנות שונות של תהליכים נפשיים והתפתחות נפשית.

המונח ״טיפול בשיחות״  הוא לעיתים שם נרדף לטיפול פסיכולוגי. ואמנם הטיפול הוא באמצעות דיבור ומתנהלת בפגישה שיחה בין המטפל למטופל. ובכל זאת יש מספר הבדלים בין שיחה עם חבר או מכר לבין שיחה עם איש מקצוע. אפשר למנות כאן מספר הבדלים כמו: בשיחה עם חבר אין חיסיון של סודיות רפואית על הדברים המדוברים, לחבר אין הכשרה וידע מקצועי שיש לפסיכולוג וההקשבה על כן אינה אותה הקשבה כמו גם היכולת לעזור במצבי נפש מורכבים. למרות השימוש באותה מילה שיחות אם כך אין המדובר באותה איכות של שיחה ובאותה אפשרות לעזור ולהיעזר.

שאלה נפוצה לגבי טיפול פסיכולוגי היא כמה זמן ימשך הטיפול . לשאלה זו אין תשובה חד משמעית. זהו תהליך שמתחיל כבר עם שיחת הטלפון וממשיך לפגישה הראשונה בקליניקה. זהו תהליך שלוקח זמן ואורך הזמן תלוי באדם שפונה , בקשיים שעימם הוא מתמודד, ביכולות שלו להיעזר בטיפול ובקצב ההתקדמות שלו בטיפול. כל אלה הם פרמטרים אישיים שמשתנים מאדם לאדם לכן אין אפשרות ממשית לדעת מראש כמה זמן יקח הטיפול. גורם נוסף שמשפיע על אורך הטיפול הוא מהי מטרת המטופל, באם רצונו בשינוי תפקודי קצר טווח או העמקה ושינוי מעמיק יותר בחייו ארוך טווח. כדי להגיע לרבדים עמוקים יותר של הנפש נדרש יותר זמן וגורם מכריע בבחירה בין הטיפולים ואורכם היא המוטיבציה והרצון של המטופל . במילים אחרות לשאלה כמה זמן ייקח הטיפול אוכל לענות: תלוי לאן רוצים להגיע. ישנם טיפולים ממוקדים שמסתיימים לאחר מספר שבועות וישנם טיפולים ארוכים יותר של שנה ויותר בהתאם למטרה אליה רוצים להגיע בטיפול.

 זה המקום להתייחס לכמה מיתוסים שגויים שראוי להפריכם בדבר הטיפול הפסיכואנליטי-

אחד החששות מפנייה לטיפול היא שלוקח הרבה זמן עד שמרגישים שינוי בטיפול כזה לעומת טיפול קוגניטיבי או בהוויורסטי.  ובכן, לא כך הוא הדבר!  למעשה ,כבר בפנייה ובפגישה הראשונה אפשר וניתן להיעזר ולהרגיש שינוי והטבה ממשית.

מיתוס נוסף נוגע לכך שבטיפול דינמי ״ מדברים על העבר ועל אמא ואבא ולא מתעסקים בכאן ועכשיו של ההווה. גם כאן מדובר במיתוס ודעה קדומה על טיפול פסיכואנליטי שניתן לכנותה ״ פסיכולוגיה בגרוש״. הטיפול הפסיכואנליטי מטרתו לטפל בהווה של המטופל וההקשבה של המטפל היא לכאן ועכשיו בחדר הטיפולים. המטרה היא לעזור להשתחרר מדפוסי העבר הלא מודעים שתוקעים את ההתפתחות וגורמים סבל לאדם שפונה לטיפול.

לפעמים יש טיפול בפרקים ולאורך תקופות שונות בחיים. והדבר יכול להשתנות מאדם לאדם ובפרקי חיים שונים של אותו אדם עצמו.

החיים מורכבים ונפש האדם מורכבת . ככלל ניתן לומר, שהיכולת הנפשית לשאת מצבי נפש מורכבים יותר מאפשרת רווחה נפשית וחופש פנימי רב יותר ויכולת זו נרכשת ומתרחבת רק במהלך טיפול פסיכואנליטי.

חרדה משינוי בטיפול הפסיכואנליטי

טיפול בהפרעות שינה

הפרעות שינה עלולות לגרום לפגיעה משמעותית באיכות החיים – ולא רק בלילות, אלא גם בימים. האור בקצה המנהרה טמון בעובדה כי באמצעות אבחון מקצועי וטיפול מתאים, ניתן לשוב וליהנות משינה עמוקה וטובה, ולשפר פלאים את איכות החיים.

קשיים בהירדמות, סיוטים חוזרים ונשנים, יקיצות המתרחשות מספר פעמים בלילה ושינה טרופה – הם כולם מתארים מצב של הפרעות שינה. הפרעות שינה מהוות את נחלתם של אנשים רבים בשלב מסוים בחייהם, כאשר הן עלולות להופיע בכל לילה במשך תקופת זמן ארוכה או להופיע בצורה לא רציפה, אך לאורך זמן.

במידה וההפרעות נמשכות תקופה ארוכה של מספר שבועות, חשוב מאוד לפנות לאבחון מקצועי אשר יזהה את מקור הבעיה ואת הגורמים לה ועל ידי כך יהיה ניתן להתאים שיטת טיפול יעילה.

הגורמים להפרעות שינה יכולים להיות רבים, כאשר הסיבות הנפוצות הן: חרדה, דיכאון, צריכה מרובה של קפאין ו/או אלכוהול, מצבים בריאותיים, שינויים סביבתיים ועוד..

אבחון מקצועי נועד לאתר את מקור הבעיה ובהתאם לכך גם לסייע להתגבר עליה. ישנם מקרים בהם הטיפול המומלץ היחיד יהיה שינוי בהרגלי החיים אשר נמצאו כגורמים להפרעות השינה.

אם גם אתם סובלים מהפרעות שינה ומעוניינים לחזור ולישון טוב, אבחון של מקור הבעיה יהווה ללא ספק צעד ראשון ומשמעותי בדרך לפתרון הבעיה. לקביעת פגישת אבחון אנא השאירו פרטים ואחזור אליכם בתוך זמן קצר.

טיפול בדיכאון

עצבות, ריקנות, איבוד עניין בפעולות שפעם נראו כמהנות, הפרעות שינה ואכילה, עייפות לא מוסברת וחוסר שקט. כל אלו בין היתר מהווים תסמינים של דיכאון.

החדשות הטובות הן, שבאמצעות אבחון וטיפול מתאים, ניתן להתגבר על התסמינים השונים, ובתוך זמן קצר יחסית להשיב את האופטימיות ואת חדוות החיים.

אם גם את או אתה סובלים מהסימפטומים הללו, ומרגישים שהם פוגעים בשגרת יומכם, חשוב שתדע שיש מה לעשות ויש לאן לפנות על מנת לסייע לכם להתגבר על התחושות השליליות.

אנשים הסובלים מדיכאון, מתקשים לעיתים לעשות את הצעד ולפנות לעזרה. במקרים החמורים יותר, כמו לדוגמא במצבי דיכאון קליני, הם מעדיפים אפילו שלא לצאת מהמיטה ולא לנקוט בשום פעולה. חשוב להבין כי פניה לקבלת ייעוץ מהווה צעד חשוב בדרך לאבחון הבעיה וטיפול בה.

עבור הסובלים מדיכאון, החיים על כל מרכיביהם עלולים להיראות חסרי טעם, אך באמצעות טיפול נכון, אשר מבוסס על אבחון פרטני של מצבים, החיוך והאופטימיות יכולים לחזור בתוך זמן קצר.

לקבלת אבחון פסיכולוגי מקצועי ומקיף, אתם מוזמנים להשאיר פרטים ואחזור אליכם בתוך זמן קצר.

טיפול פסיכולוגי

כל אחד מתמודד עם מצבים קשים במהלך החיים, כל אחד עלול לחוש אי שביעות רצון מהצורה בה תחומים מסוימים בחייו מתנהלים, כל אחד נזקק לעיתים לאוזן קשבת, ללא שיפוטיות וללא מעורבות רגשית. מהסיבות הללו טיפול פסיכולוגי נחשב כדרך טיפול אפקטיבית במצבים שונים עבור קשת רחבה של אנשים.

במהלך הטיפול הפסיכולוגי, המטופל משתף בתכנים מתוך עולמו הפנימי, בדילמות שהוא מתקשה להתמודד איתן, במערכות יחסים משפיעות או בעיתיות בחייו ובנושאים נוספים אשר פוגעים באיכות חייו, מפריעים לו או משפיעים עליו באופן שלילי.

החשיבה והתפיסה הטיפולית שלי כמטפלת נשענת על החשיבה והתיאוריה הפסיכואנליטית.

ההקשבה שלי היא לתהליכים הלא מודעים והמודעים כפי שבאים לידי ביטוי בתוך השעה הטיפולית.

מטרת הטיפול היא לסייע למטופל להתגבר על הקשיים איתם הוא מתמודד בחיי היום יום ולקבל כלים אשר יאפשרו לו לשנות ולשפר את מה שהוא מגדיר כגורם מעכב או שלילי בחיים

אם גם אתם מרגישים שאתם זקוקים לייעוץ ולסיוע בכדי למצוא את הדרך לעבור מעל המהמורה בצורה יותר טובה, אתם מוזמנים להשאיר פרטים ואחזור אליכם בתוך זמן קצר.

טיפול בחרדה

הקצב המהיר של החיים, הציפיות של אחרים מאתנו והציפיות שלנו מעצמנו, הם הגורמים השכיחים ביותר לעליה החדה בכמות האנשים הסובלים מחרדה. החדשות הטובות הן שבאמצעות אבחון מקיף וטיפול פרטני, ניתן להתגבר על התופעה כאילו לא הייתה.

הפרעת חרדה באה לידי ביטוי בתחושת פחד מוגזמת, חוסר אונים והתמודדות עם מתח נפשי כתגובה לאיום כלשהו – האיום יכול להיות ממשי או דמיוני.

הסיבות לעצם קיומה של חרדה יכולות להגיע מגורמים שונים כגון: אירועים שונים אותם האדם עבר, מבעיות הקשורות לאיזון הכימי וכתוצאה מגורמים פיסיולוגיים. המשותף בין כל האנשים אשר סובלים מחרדה, טמון בפגיעה באיכות החיים שלהם.

נהוג לחלק את הפרעות החרדה למספר אבחנות פרטניות: הפרעה טורדנית כפייתית, הפרעת פאניקה, הפרעת חרדה מוכללת, חרדה חברתית, פוביה פשוטה והפרעה פוסט טראומתית.

לכל אחת מההפרעות הללו יש את התסמינים הפרטניים שלה ואת צורת הטיפול המומלצת עבורה. לכן, בכדי לטפל בהפרעה בצורה יעילה, חשוב לאבחן תחילה את סוג ההפרעה.

באמצעות טיפול, ניתן להתגבר על מגוון מצבי החרדה ולהשיב את השליטה בחיים לידיים של הסובלים ממנה. בכדי להשיג את התוצאה המבוקשת, חשוב בשלב הראשון לאבחן את מקור ההפרעה, את סוגה ואת הגורמים לה, ובהתאם לפנות לקבלת טיפול אפקטיבי. אתם מוזמנים להשאיר לי פרטים ואחזור אליכם בתוך זמן קצר.

ליצירת קשר וקביעת פגישת ייעוץ  לחצו כאן

קרן קפלן, פסיכואנליטיקאית, פסיכולוגית קלינית
קליניקה לטיפול וייעוץ פסיכולוגי: פסיכואנליזה, פסיכותרפיה – טל. 050-5673641

רוב האנשים שסובלים מחרדה מנהלים חיים רגילים ואז זה תוקף אותם.
צפו בסרט הקצר שלנו כיצד "דויד" פונה לטיפול

מתי וכיצד פונים לטיפול?

ישנן תקופות בחיינו שבהן אנו מרגישים הצפה רגשית – בין אם מדובר בתחושות של אי-סיפוק, ובין אם בתחושות של חרדה או דיכאון. אנו עלולים להרגיש גם שהתפקוד היום-יומי שלנו נפגע. לעתים קרובות מלווה הפנייה לטיפול בתחושה של "מבוי סתום" ושל תקיעות – משהו "לא זז" כמו שהיינו רוצים בעבודה, בקשרי האהבה שלנו, ובתחושת מימוש העצמי. בזמנים כאלה מתעורר רצון להיעזר ולא להישאר לבד עם תחושות אלה.

הפנייה לטיפול או להתייעצות מתחילה מיצירת הקשר הראשוני בטלפון או במייל. בכדי להתרשם ולהבין יותר את הסיבות לפנייה נדרשת לאחר מכן פגישה פנים אל פנים בקליניקה. הפגישה הראשונה כרוכה לעתים בתחושת התרגשות וחרדה לקראת מה שיעלה בפגישה. זוהי תחושה מובנת וטבעית. המפגש עם עצמנו בנוכחות אדם זר ולא מוכר לנו, עשויה ליצור תחושות של אי-נוחות ומבוכה. שאלות כגון: "מה עושים?", "איך מתחילים?", "על מה מדברים?" נפוצות וטבעיות נוכח הסיטואציה הטיפולית הראשונה, ועצם הדיבור עליהם מפוגג תחושות אלה.

בפגישה ניתן להעלות את סיבת הפנייה, מחשבות, רגשות, שאלות וכל דבר אחר שרוצים. לעתים, יש משאלה שהמטפל ישאל שאלות מכוונות וידריך, ומתעורר צורך לעשות סדר ולארגן סוג של וודאות דרך יצירת יחסים בינאישיים סימטריים המוכרים מהמציאות החיצונית. עם זאת, דווקא עמימות מסויימת של הסיטואציה הטיפולית חשובה ועשויה לתרום להעלאת תכנים לא מודעים. באותו אופן, הכוונת המהלך על ידי שאלות ותשובות עלולה לחבל בהעלאת תכנים אלו תוך הבנה מעמיקה יותר של עולמו הנפשי של הפונה לטיפול והאפשרות לעזור לו.

החשיבה והתפיסה הטיפולית שלי נשענת על החשיבה והתיאוריה הפסיכואנליטית. ההקשבה שלי היא לתהליכים הלא מודעים והמודעים כפי שבאים לידי ביטוי בתוך השעה הטיפולית. מתוך הקשבה זו ניתן לנוע ולהתבונן על מצבים "תקועים" מזוויות מבט שונות ולאפשר תנועה במה ש"מרגיש תקוע", להפחית חרדה או דיכאון במצבים בהם עולות תחושות של חוסר אונים וייאוש. למרות דעות קדומות הקיימות לעיתים לגבי טיפול פסיכואנליטי, כטיפול ארוך שעוסק רק בעבר, הרי שבמציאות אין בכך ממש. הטיפול הפסיכואנליטי עוסק בהווה ובהרחבת היכולת לחיות בהווה "כאן ועכשיו" תוך ויתור על אחיזה בדפוסי העבר והתמקדות לא אפקטיבית בעבר או בעתיד. המטרה הינה לאפשר תנועה במה שמרגיש תקוע ולאפשר באמצעות הטיפול יכולת גבוהה יותר לשאת מצבי-חיים ורגשות מורכבים. תהליך שכזה עשוי לפיכך להימשך זמן ארוך אך בוא בעת הוא גם מאפשר שינויים עמוקים יותר וביסוסם בנפשו ובחיי המטופל.

מהו טיפול פסיכולוגי

מהו טיפול פסיכולוגי?

מפגש עם פסיכולוג מכונה טיפול פסיכולוגי. ביטויים נפוצים נוספים הם ייעוץ פסיכולוגי, פסיכותרפיה (טיפול בשיחות) ועוד.  מדובר על מפגש עם איש מקצוע שמתמחה בהבנת תהליכים נפשיים, מודעים ושאינם מודעים, בהתבוננות ביחסים בינאישיים, בקשר בין גוף ונפש וכדומה.
הפסיכולוגיה עוסקת במכלול התחושות המחשבות והחוויה האנושית. הפסיכולוגיה הקלינית היא התחום הטיפולי והאישי בפסיכולוגיה. כל אדם מוצא עצמו בשלב כלשהו לאורך חייו במצוקה או התלבטות. פעמים רבות אנשים מתמודדים עם צמתי המשבר בעצמם ובעזרת סביבתם הקרובה. אולם לעיתים יש צורך בעזרה מקצועית כדי לאפשר שינוי. זה המקום שטיפול פסיכולוגי משתלב בתמונה.

איך לדעת האם צריך לפנות לטיפול?

איך לדעת האם צריך לפנות לטיפול?

אין תשובה חד משמעית לשאלה והיא אישית למדי. בעיקרון, כאשר איכות החיים נפגעת או אינה מגיעה לרמה המצופה בשל בעיה פסיכולוגית או בעיה אחרת במציאות החיצונית רצוי לפנות לטיפול.

כיצד בוחרים פסיכולוג

כיצד בוחרים פסיכולוג?

בחירת מטפל מתאים תלויה במספר גורמים. ראשית, האם לפנות למסגרת ציבורית או פרטית.
יתרונו העיקרי של הטיפול הציבורי הוא העלות הנמוכה. חסרונו העיקרי הוא רמת הגמישות בנושאים כגון תור המתנה עד קבלת הטיפול, חוסר אפשרות לבחור במטפל, מגבלה על שעות המפגש, תדירות המפגשים וכדומה.
הפניה לטיפול בשירות הציבורי נעשית בדרכים הבאות: ניתן לפנות לצוות בריאות הנפש בסניף קופת החולים באזור המגורים ולברר אילו שירותים פסיכולוגיים הם מאפשרים. בנוסף ניתן לפנות לכל מרפאה ציבורית באזור המגורים: מרפאות בריאות הנפש של משרד הבריאות או מחלקות חוץ בבתי החולים הכלליים והפסיכיאטרים ברחבי הארץ שנותנים בד"כ שירות לקהל הרחב. כמו כן יש גופים ספציפיים שנותנים טיפולים לאוכלוסיות יעודיות כגון שירותי ייעוץ לסטודנט באוניברסיטאות, "עמך" לניצולי שואה ודור שני, ועוד. אפשר גם לצלצל לאגף הרווחה בעיריה ולברר אילו אפשרויות יש במסגרת העיריה לטיפול, יש הבדלים בין רשות אחת למשניה.
הפניה לטיפול פרטי יכולה להיעשות במספר דרכים. פעמים רבות פונים באמצעות היכרות אישית והמלצה של אדם מוכר. במקרים אחרים ניתן לפנות בעזרת מדריכים שונים כגון דפי זהב וכמובן באמצעות האינטרנט. לפעמים ההתלבטות כיצד לבחור פסיכולוג גורמת לרפיון ידיים ודחיה של הפניה, וכמובן החרפת או הזנחת הטיפול. חשוב לזכור שהטיפול הוא בסופו של דבר מפגש אישי בין שני אנשים וכמו בכל מפגש כזה נדרש מצד אחד זמן כדי להכיר ולהעריך האם הקשר נכון ומתאים, אך במקביל חשוב להיות מודע לתחושות הפנימיות. אם הקשר נראה לא נכון ולא מתאים אפשר בהחלט להיפרד אחרי מספר פגישות היכרות ולבחור בפסיכולוג אחר.

אילו סוגי טיפולים פסיכולוגיים קיימים

אילו סוגי טיפולים פסיכולוגיים קיימים?

ישנם סוגים רבים של גישות לטיפולים פסיכולוגים אך ניתן לסווגם בכלליות לשני סוגים עיקריים: הטיפול הדינמי שהוא בד"כ טיפול ארוך מועד, והטיפול הממוקד וקצר המועד. בעיות ממוקדות המשפיעות על תחום צר בחיים ניתנות לטיפול בגישה ממוקדת בטווח זמן קצר יחסית, למשל, חרדת טיסות, חרדת בחינות, פוביות שונות ועוד (ראו בעמוד הבית מאמרים על טיפולים קצרי מועד, EMDR, היפנוזה). לעומת זאת נושאים הקשורים לאישיות, נטיות ותחומי חיים באופן נרחב דורשים בד"כ מסע ארוך ומקיף שעשוי לקחת זמן רב יותר. לדוגמא, שאלות של זהות אישית, קשיים ביצירת קשר זוגי, דימוי עצמי וכדומה. קשה להגדיר בדיוק את אורך התהליך, הוא אינדיבידואלי ודורש היכרות אישית. (ראו בעמוד הבית מאמר על טיפול דינמי). באופן פורמלי טיפול קצר מועד מוגדר ככזה שאורך ממספר בודד של פגישות ועד חצי שנה. טיפול ארוך מועד נחשב לכזה שאורך מספר חודשים ויותר. רוב הפסיכולוגים הקליניים בישראל הוכשרו לטיפול דינמי אולם בשנים האחרונות גוברת המודעות גם לטיפולים קצרי מועד. יש להדגיש שההבנה לתהליכי עומק פסיכולוגיים חשובה לכל סוג של טיפול.
הטיפולים הפסיכולוגים גם מובחנים בפורמט המפגש: אישי, זוגי, משפחתי, קבוצתי, למבוגרים, לילדים, ועוד. הטיפול האישי הוא הנפוץ ביותר. במקרים של התמודדויות הקשורות לזוגיות ומשפחה נפוצים גם טיפולים זוגיים ומשפחתיים. הטיפול הקבוצתי יכול להשתלב עם או בלי טיפול אישי ונותן מינון מעניין של התמודדות פנים אישית ובין אישית. עם זאת, הוא אינו נפוץ וניתן למצוא עבודה קבוצתית בעיקר בארגונים ומקומות עבודה סביב תהליכים של ייעוץ ופיתוח ארגוני.

האם הטיפול הפסיכולוגי בילדים שונה מזה במבוגרים

האם הטיפול הפסיכולוגי בילדים שונה מזה במבוגרים?

הטיפול בילדים שונה מהטיפול במבוגרים בשל ההבדלים בהתפתחות הקוגניטיבית והרגשית. טיפול זה דורש נסיון והתמחות ייחודיים. טיפול בילדים נעשה פעמים רבות באמצעות משחק-תרפיה. ככל שהילדים גדלים נעשה הטיפול דומה יותר לטיפול בשיחות במבוגרים. במקרה של ילדים קטנים מומלץ פעמים רבות לתת הדרכה להורים ולא בהכרח לטפל ישירות בילד עצמו. במקרה של תינוקות כדאי לפנות למכון להתפתחות הילד. יש מספר מועט של מטפלים ומרפאות המתמחות בטיפול פסיכולוגי בגיל הקודם לגן. אין ספק שגם כשהילד נמצא בטיפול פסיכולוגי באופן אישי, ההורים חייבים להיות חלק מהתהליך הטיפולי כפי שמסוכם ב"חוזה הטיפולי" בין המטפל למשפחה.
לעיתים ניתן לשלב טיפול בילדים (ולעיתים גם במבוגרים) בשיטות אחרות, לדוגמא, טיפול בתנועה, באומנות, במוסיקה, באמצעות עבודה עם בעלי חיים, ריפוי בעיסוק ועוד. אלו מועברים ע"י אנשי מקצוע המתמחים בתחום הספציפי בתיאום עם הפסיכולוג המטפל.

האם חשוב לדעת את הגישה התיאורטית של הפסיכולוג שלי

האם חשוב לדעת את הגישה התיאורטית של הפסיכולוג שלי?

לכאורה הגישה התיאורטית של המטפל אמורה להיות המקור המרכזי להצלחתו של הטיפול הפסיכולוגי. היינו עשויים, למשל, לצפות שגישה דינאמית תתאים למערכת סימפטומים אחת וגישה ביהביוריסטית תתאים באופן מובהק למערכת סימפטומים אחרת. צפייה זו נובעת מהאופן בו עולם הרפואה בוחן סימפטומים ומתאים לכל אחד תרופה ייחודית. עם זאת, כנראה שהנפש והפסיכולוגיה אינן פועלות באותה צורה. עבור רוב הבעיות הפסיכולוגיות לא נמצא טיפול אחד עדיף על פני טיפולים אחרים. מטופל עשוי להגיע להישגים טיפוליים אצל שני פסיכולוגים שונים שמגיעים מגישות שונות ואף הפוכות זו לזו. הסיבה העיקרית לממצא מפתיע זה, אשר חוזר על עצמו שוב ושוב במחקרים מדעיים שפורסמו ב-40 השנה האחרונות, היא שיעילות הטיפול תלוייה דווקא ב"כימיה" שנוצרת בקשר בין המטפל למטופל. מדובר בתחושה של המטופל שהוא חש אמון כלפי המטפל, שהוא מרגיש מובן, וכמובן שיש לו מוטיבציה משמעותית מספיק להצליח בטיפול. דוגמה עדכנית למחקר כזה פורסמה על ידנו בסקירה החודשית שלנו על מחקרים חדשים בפסיכולוגיה בדצמבר 2008 אשר הראתה שלא נמצא הבדל בין יעילותן של 7 שיטות שונות לטיפול פסיכולוגי בדיכאון. המחקר המצטבר בפסיכולוגיה מראה שלגישה התיאורטית של המטפל רק 10% השפעה על הצלחת הטיפול. אישיותו של המטפל, רמת המוטיבציה של המטופל, וכמובן האינטראקציה בין המטפל למטופל, הם הגורמים המשמעותיים להצלחת הטיפול הפסיכולוגי. לכן, פחות חשוב לדעת מה הגישה התיאורטית של הפסיכולוג המטפל, אלא יותר את תחושת ההתאמה שנוצרת עם הפסיכולוג ברמה של אמון, הקשבה, הבנה, ונכונות להיכנס למסע הטיפולי המשותף. פירוט על 7 השיטות הפסיכולוגיות שנבדקו במחקר האמור ניתן לקרוא במאמר שלנו על דיכאון תחת הכותרת "הטיפולים הפסיכולוגים בדיכאון".

אילו סוגי פסיכולוגים יש? מי עוסק בטיפול נפשי

אילו סוגי פסיכולוגים יש? מי עוסק בטיפול נפשי?

"פסיכולוג" הוא אדם שסיים תואר שני מוכר בפסיכולוגיה ונרשם בספר הפסיכולוגים של משרד הבריאות. יש להדגיש שישנם סוגים רבים של לימודי פסיכולוגיה ולכל תחום לימוד ייעוד אחר, רובם אינם עוסקים כלל בתחום הטיפול הנפשי. לדוגמא, המגמה החינוכית מכשירה לעבודה בבתי ספר ובמערכת החינוך, המגמה המחקרית עוסקת במחקרים בתחום הפסיכולוגיה וכדומה. למעשה רק לימודי פסיכולוגיה קלינית מכשירים לעסוק בטיפול פסיכולוגי במובן הרחב של המילה. עם זאת, ההגדרה הפורמלית לעניין אינה חד משמעית שכן כל פסיכולוג רשאי לתת "ייעוץ" אך רק פסיכולוגים קליניים רשאי לעסוק ב"טיפול נפשי".
כמו כן, יש להדגיש שעצם סיום הלימודים באוניברסיטה אינו מתיר עבודה טיפולית. יש לעבור לאחר מכן התמחות ייעודית שרק לאחריה הופך הפסיכולוג ל"פסיכולוג מומחה". פסיכולוג קליני מומחה מסיים כ 4 שנים של עבודה טיפולית במוסד מוסמך, בד"כ בית חולים או מרפאה, ועובר את בחינות ההסמכה של משרד הבריאות. רשימת הפסיכולוגים מרוכזת בספר הפסיכולוגים. ניתן לראות אותה גם באינטרנט כאן. פסיכולוגים קליניים מומחים יופיעו בספר כאשר לצד מספר הרשיון שלהם יופיע סטטוס פעיל של המומחיות שלהם ולחיצה עליו תספק מידע על סוג המומחיות ומועד תחילתה.
פסיכותרפיה אינה ניתנת רק ע"י פסיכולוגים. עובדים סוציאליים, פסיכותרפיסטים, וכמובן רופאים פסיכיאטרים עוסקים בשיטות שונות של טיפול וייעוץ נפשי. כיום ישנם גם הרבה אנשים שנותנים ייעוץ וטיפול מתוך נסיון חייהם ובשיטות "אלטרנטיביות". לפני ובעת פניה לגורם מטפל כדאי לברר את תחום מומחיותו, נסיונו ואופן הכשרתו כדי לבחור את סוג המטפל המתאים ביותר לבעית הפניה. במקרה של שאלות זו לא בושה לבקש גם לראות תעודות הסמכה ורשיונות מקצועיים. בישראל הדבר אינו מקובל כל כך ופסיכולוגים אינם תולים בד"כ תעודות הסמכה על הקיר כפי שמקובל אצל עורכי דין או רופאים. עם זאת, במקומות רבים בעולם זהו נוהג מקובל וברור מאליו. כפי שצויין קודם, עדיף להתגבר על המבוכה הקיימת לעיתים בנושא ולברר את השאלות הללו באופן ישיר בפגישה הראשונה מאשר להתחבט בהן אח"כ. ככל שההיכרות תעמיק, הבירור הזה עלול להיות יותר מסובך ומביך.

מתי צריך טיפול תרופתי

מתי צריך טיפול תרופתי?

עולם הרפואה התקדם בעשרות השנים האחרונות וייצר תרופות גם למצבים נפשיים שונים. הפסיכולוג אינו משתמש בתרופות במהלך הטיפול אך עליו לדעת מתי יש צורך בכך ולהפנות בהתאם לרופא פסיכיאטר שיתאים את הטיפול התרופתי הנכון. רוב הפסיכולוגים מצויים בקשר עם פסיכיאטרים ורופאים אחרים שעשויים לייעץ בתחום זה. מחקרים מוכיחים שבמקרים שבהם צריך טיפול תרופתי, השילוב בין שיחות לתרופות הוא היעיל ביותר. התרופה מרגיעה את ההיבטים הפיזיולוגיים של הבעיה והשיחות מאפשרות בניה וחיזוק. רצוי להתייעץ עם הפסיכולוג לגבי יעילותן של תרופות לגבי כל מקרה באופן אישי והצורך בפניה לפסיכיאטר.

האם נשמרת סודיות על התכנים שמובאים לטיפול

האם נשמרת סודיות על התכנים שמובאים לטיפול?

הטיפול הפסיכולוגי מוגן בחובת שמירת סודיות מוחלטת, הן בשירות הציבורי והן במסגרת פרטית. פסיכולוג רשאי למסור פרטים על המטופל והטיפול רק לאחר קבלת אישור בכתב מהמטופל על ויתורו על סודיות רפואית (לדוגמא, הורה מבקש מהפסיכולוג המטפל בילדו לשוחח עם יועצת בית הספר). יוצא דופן בחוק הוא מקרה בו עולה בטיפול מידע לגבי סכנת חיים מוחשית אותה ניתן למנוע. כמו כן אם מתגלה תוך הטיפול מקרה של התעללות בילדים. במקרים נדירים אלו על הפסיכולוג להתייעץ עם עמיתים בכירים ולהחליט כיצד לדווח על המקרה תוך שמירה מקסימלית על טובת המטופל. בכל שאר המקרים חייבת להישמר חובת הסודיות הרפואית.

איך לדבר בפגישה הראשונה

איך לדבר בפגישה ראשונה?

בצורה הפתוחה והישירה ביותר. חשוב לתאר בקצרה את הסטורית החיים והסיבה המרכזית בגללה נוצרה הפניה. אין צורך לתכנן מראש את הדברים, אך כמובן הדבר אפשרי. לכל פסיכולוג סגנון אחר לפתיחת הדיאלוג בפגישה הראשונה. הגיעו עם מחשבותיכם ותנו למפגש להתנהל בצורה טבעית.

ואם זה לא מסתדר

ואם זה לא מסתדר?

לא כל מפגש בינאישי מצליח. מאחר והמפגש הטיפולי הוא ייחודי ודורש גם "כימיה" אישית בין המטפל למטופל ישנם מצבים בהם נוצרת תחושה שהטיפול לא עוזר. חשוב להיות מודע לתחושות כאלו ולהביא אותם בצורה פתוחה וגלויה למפגש הטיפולי. חשוב לבחון מה הסיבה האמיתית לתחושה, האם זה באמת מצב ניטראלי של תהליך שכדאי לסיימו, או אולי דווקא תחושת התקיעות היא הסיפור האמיתית מאחורי הטיפול (לדוגמא, מטופל שמרגיש תמיד תקוע במערכות יחסים מחוץ לטיפול, משחזר באופן טבעי את הבעיה גם בתוך הטיפול, או, מטופל עם צורך עצום בשליטה, חוסם את עצמו באופן לא מודע והופך את הטיפול לריק מתוכן). סביר להניח שהדיון המשותף בנושא יניב מסקנות מעשיות האם יש לסיים את הטיפול או להמשיכו. במידה ודיאלוג כזה לא נוצר מסיבה כלשהי וחולף זמן ללא כל תוצאות, רצוי לשקול סיום טיפול והחלפת מטפל. חשוב תמיד לזכור ששינוי תהליכים פסיכולוגיים אורך זמן ובא לידי ביטוי בדרכים שונות ומיוחדות. כדאי לשאול את עצמכם האם אתם במבוי סתום או שבעקבות הטיפול חלו שינויים, גם אם אלו לא השינויים שאותם תכננתם מראש. נפלאות דרכי הלא מודע באופן הובלתו לפתרונות.

למה לא לדבר עם חבר או חברה במקום ללכת לפסיכולוג

למה לא לדבר עם חבר או חברה במקום ללכת לפסיכולוג?

כדאי מאוד לדבר עם חברים וקרובים. סביבה תומכת היא בסיס מצויין להתמודדות ושיפור במצב. עם זאת, החבר הקרוב שונה מפסיכולוג בכמה היבטים. ראשית, הפסיכולוג הוא אדם ניטראלי יותר ולעיתים נדרשת התבוננות כזו על הדברים כדי לעזור. בנוסף, לפסיכולוג ידע וכלים להבנה של תהליכים פסיכולוגיים, מודעים ושאינם מודעים, אותם רכש במהלך שנים ארוכות של הכשרה מקצועית, הדרכה והתנסות מקצועית. גורם נוסף הוא העובדה שהפסיכולוג רכש נסיון גם מתוך העבודה עצמה. אמנם כל אדם שונה וייחודי, אך בכל זאת יש אפשרות ללמוד מהנסיון ומהאופן בו אנשים עם בעיות דומות נעזרו (הן בעבודה הפרקטית והן בתיאורי המקרה בספרות המקצועית). לבסוף, המסגרת שמספק הטיפול הפסיכולוגי חשובה מאוד לצורך ההתמודדות. לנפש יש תכונה מעניינת לפיה כאשר יש יום ושעה קבועים סביבם המטופל מתארגן לצורך טיפול נפשי בעצמו, משהו חדש קורה, בדיוק כמו בכל מסגרת אחרת שגורמת לנו להתארגן סביב משימה.

מה ההבדל בין אימון לטיפול פסיכולוגי

מה ההבדל בין אימון לטיפול פסיכולוגי?

אימון הוא שיטה לתהליך הנחיה ממוקד למען מטרות מוגדרות מראש. המונח אימון לקוח מעולם הספורט בו מאמן הספורט המומחה בתחום מסויים עוזר לספורטאי למצות את הכישרון הגלום בו בצורה המיטבית ביותר. ניתן לומר שהתשתית התיאורית של האימון מגיע מתחום הפסיכולוגיה החיובית, ניתן לקרוא מאמר בתחום זה כאן באתר.
הבעיה העיקרית של תחום האימון, לפחות בישראל, הוא היעדר קריטריונים ברורים מי יכול להיקרא מאמן ומי לא. בהעדר חוק ופיקוח נוצר מצב בו אנשים רבים ובלתי מיומנים עוסקים כיום באימון. לדבר זה סיכונים לא מבוטלים, החל ממקרי שרלטנות, ובמקרים קיצוניים, בעיקר במקרי משבר – לסיכון ממשי של המאומן.
לא קל להגדיר היכן נגמר האימון והיכן מתחיל הטיפול הפסיכולוגי כיוון שבכל אחת מהשיטות יש רכיבים משתי השיטות. ניתן אולי לומר שהאימון נועד לאנשים המחפשים למממש מטרות מסוימות והטיפול הפסיכולוגי מיועד יותר להתמודדות ופתרון מכשולים שעולים במסע החיים.
במצב שנוצר בישראל ההבדל העקרוני באמת בין אימון לטיפול פסיכולוגי הוא לא בשיטה אלא בסוגי המטפלים. פסיכולוגים קיבלו הכשרה מקצועית ארוכת שנים ועברו תהליך רישוי של משרד הבריאות. בהעדר קריטריונים ברורים להכשרת מאמנים יש להקפיד בבחירת מאמן בבדיקת הרקע המקצועי והניסיון של המאמן.
ניתן לקרוא בקישור הבא כתבה עיתונאית על אימון שבה נכלל ראיון עם פרופ' אורן קפלן.

האם פניה לטיפול פסיכולוגי היא ביטוי לחולשה

האם פניה לטיפול פסיכולוגי היא ביטוי לחולשה?

אין אדם שלא יכול להנות מטיפול פסיכולוגי. עם זאת, הפניה לטיפול נעשית על פי רוב בעיתוי בו קיימת מצוקה משמעותית שפוגעת באיכות החיים. בעבר היו סטיגמות סביב נושא הטיפול הנפשי. התקופה המודרנית שהביאה עימה שאיפה מתמדת למימוש עצמי ואיכות חיים חיצונית ופנימית הביאה גם תרבות ליברלית יותר כלפי הטיפול הפסיכולוגי. אין צורך ב"טיפול פסיכולוגי להמונים", אולם פניה לטיפול פסיכולוגי היא ביטוי למודעות והבנה שמותר ואפשר להיעזר. באנלוגיה אפשר לומר שקרש נוקשה עומד חזק תקופת מה אולם בסופו של דבר נשבר. דווקא ענף גמיש יכול לנוע מצד לצד ולהישאר שלם ולצמוח לעץ עבות. אידיאולוגיה של נוקשות, קשיחות וסירוב לקבל עזרה מובילה פעמים רבות לשבר ומשבר. פניה בזמן המתאים לטיפול עשויה להצביע על נכונות להתמודד ועל חוסן נפשי. דווקא ההתארגנות הנוקשה מועדת יותר לשבר וכאשר פונים לבסוף לטיפול במצב של "אין ברירה" ההתמודדות קשה הרבה יותר.

The post איך לבחור פסיכולוג? עובדות ומידע לגבי טיפול פסיכולוגי appeared first on PSY.

למאמר סקירה מקיף על דיכאון

חלק מהמידע המופיע במאמר זה מבוסס על נתונים ומידע של הארגון האמריקאי להפרעות חרדה ובאישורו ©

תורגם, נערך ועודכן ע"י הפסיכולוגים קרן ואורן קפלן. מומלץ לפנות גם לאתר הארגון בשפה האנגלית:

Anxiety Disorders Association of America ADAA

הפרעות חרדה הן הסוג הנפוץ ביותר של בעיות  נפשיות הפוגעות במבוגרים וילדים. חרדה פוגעת במגוון רב של אוכלוסיות, כולל אוכלוסיות בריאות ונורמטיביות, זו אולי הבעיה הנפשית הנפוצה יותר בקרב אוכלוסיה בריאה ומתפקדת. מובן שאנשים הסובלים מבעיות נפשיות נוספות עלולים לפתח גם הפרעות חרדה במקביל.
הפרעות חרדה עלולות להתפתח ממספר גורמים ולא תמיד ניתן לזהות את הסיבה הבלעדית לבעיה. מקובל לחשוב שחרדה מושפעת מגורמים פסיכולוגיים כמו אישיות, אירועי חיים וסגנון חיים, כמו גם גורמים פיזיולוגיים כגון תורשה, תהליכים כימיים במוח וכדומה. מובן שישנה גם אינטראקציה בין שני סוגי הגורמים, לדוגמה, ידוע שמצבי לחץ גורמים לתגובות פיזיולוגיות מסוגים שונים.
הערכות סטטיסטיות מדווחות על שכ 5 עד 10 אחוזים מהאוכלוסיה סובלים מהפרעות חרדה בעוצמות שונות. אחוזים גבוהים בהרבה מוערכים לגבי קיומה של הפרעת חרדה כלשהי במהלך החיים, רוב האנשים עוברים לפחות תקופה אחת בחיים המאופיינת ברמת חרדה גבוהה, בין אם היא מאובחנת פורמלית כהפרעת חרדה, ובין אם קיימת כחלק מהחוויה האנושית.
למרות שכיום ישנם טיפולים יעילים למדי בתופעה, פחות משליש מהסובלים פונים לטיפול. הדבר מושפע בעיקר מחוסר מודעות ומסטיגמות לגבי הטיפול הנפשי.
הפרעות החרדה מחולקות לקטגוריות בעלות שוני משמעותי ביניהן. המשותף בין כולן הוא מנגנון נפשי דומה, אולם ההתמודדות הנפשית השונה עם החרדה יוצרת תגובות שונות.

רוב האנשים שסובלים מחרדה מנהלים חיים רגילים ואז זה תוקף אותם.
צפו בסרט הקצר שלנו כיצד "דויד" פונה לטיפול

על חרדה והטיפול בה

חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי.
נהוג לציין שפחד מתמקד במשהו ממשי שאפשר להגדירו, לעומת החרדה שאי אפשר להגדיר את מקורה. עם זאת ההבחנה הזו מטושטשת מעט כיוון שגם אם ניתן להגדיר את מקור הפחד, ישנם עדיין מרכיבים רבים של אי וודאות במצב או במקור, ואת אלו נכנה בוודאי גורמים המעוררים חרדה. לפיכך ההבחנה בין פחד לחרדה הינה יותר סמנטית מאשר רלוונטית לנושא הטיפול בחרדה. אפשר להרגיש חרדה לגבי העתיד, לגבי בטחון ובטיחות, לגבי מצבים של אי ודאות. ניתן לחוש חרדה מאובדן שליטה, או אפילו מפני אתגר.
חרדה היא התנהגות פיסיולוגית ותגובה פסיכולוגית גם יחד. ברמה הפיסיולוגית החרדה מעוררת תגובות גופניות כמו דפיקות לב מואצות, מתח שרירים, יובש בפה, הזעה. ברמה הפסיכולוגית החרדה מעוררת שיתוק, ניתוק מהעצמי ואף תחושה או חשש למות או להשתגע. לפיכך, כדי להתמודד עם מצבי חרדה יש ללמוד איך להקטין את התגובות הפיסיולוגיות ולא רק לטפל בביטוי הפסיכולוגי של החרדה, כפי שנפוץ לחשוב.
מצבי חרדה מתגלים בצורות ובעוצמות שונות. ממצב של חוסר נוחות ועד דפיקות לב מואצות, רעד, הזעה, סחרחורת. ישנן תגובות למצב מסוים נתון וממשי המעורר תגובות מוגזמות ולעיתים נוצרות אף פוביות הגורמות להימנעות מאותם מצבים מאיימים. החרדה יכולה לתקוף גם ע"י עצם החשיבה על אותו מצב או דבר מפחיד. ישנם מצבי חרדה ספונטאניים התוקפים ללא כל אזהרה מוקדמת, וישנם מצבי חרדה הנבנים בצורה הדרגתית כתגובה למפגש עם מושא החרדה או ע"י הדמיון.
ישנן  גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה.  על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול.
גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי.
כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים.
הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך.
באופן מיטבי כדאי פעמים רבות לנקוט בגישה משולבת. למשל, לעיתים נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר.

מקורות החרדה בעידן המודרני

מצבי חרדה שכיחים מאוד כיום בחברה המודרנית, הרבה יותר מאשר בעבר. מה הסיבה שבעיות אלו כה נפוצות בתקופתנו? האם דרך חיינו המודרנית מקדמת מצבי חרדה? הרי במשך אלפי שנות היסטוריה נחשף המין האנושי לאירועים מאתגרים כמלחמות, רעב, מגפות ומחלות. ולמרות כל זאת נראה שמצבי החרדה אופייניים לתקופתנו המודרנית. מה הגורם לכך? מקובל לציין לפחות שלושה גורמים מרכזיים המשפיעים: 1. קצב החיים המודרניים; 2. חוסר הסכמה לגבי הערכים והסטנדרטים שעל פיהם עלינו לחיות; 3. דרגת הניכור החברתי בתקופה שלאחר המהפכה התעשייתית.
קצב החיים המודרניים עלה בצורה דרמטית בעשורים האחרונים. סרטים מלפני כ 50 שנה מראים שאנשים חיו בקצב איטי יותר מאשר בימינו. אנו מתמודדים עם תמורות ללא תקדים בשינויים טכנולוגיים וסביבתיים, אשר הולכים ומואצים יותר ויותר, זאת ללא יכולת מצידינו להטמיע את השינויים ולהתאים את עצמנו לסגנון החיים החדש. הדבר דומה במידה מסוימת לנהג רכב הנוסע ומאיץ בירידה וחושש בכל רקע לאובדן הבלמים והשליטה. מצב כזה יוצר כמובן חוסר אונים ולחץ. עצם השינוי במערכת הסטנדרטים והערכים ב-50 שנה האחרונות מכניס גם הוא חלל וחוסר ודאות המגבירים את הלחץ. הדבר מוזן מהתקשורת והאינטרנט המציפים אותנו במידע בזמן אמת אותו לא ניתן לעבד ולעכל. עלינו חלה המשימה להדוף את העומס המכוון אלינו מהסביבה ולמלא את חלל חיינו בתוכן ומשמעות. אלו סוגי התמודדויות שלא היו אופייניות לתושב העולם המצוי בתחילת המאה הקודמת, והם שינוי באופן משמעותי את המאזן הנפשי של האדם המצוי בן תקופתנו. אלו פערים הגורמים לחלק גדול מאתנו ללחצים וחרדות. חלק גדול מתופעת החרדה בעולם המודרני נובע מחוסר יכולתנו להיות מחוברים להווייתנו ולאחרים מסביבנו, מה שמאיים ומלחיץ אותנו.
החיים בתקופה שלאחר המהפכה התעשייתית מאופיינים בניתוק וניכור. בהיסטוריה של המין האנושי האנשים היו מחוברים אל הטבע. בתקופה הנוכחית אנו מתנהלים לעבודה דרך כבישים מהירים, אוכלים אוכל מעובד, לובשים בגדים שיוצרו בארצות רחוקות, מבלים חלק ניכר מזמננו מול מסך הטלוויזיה או צג המחשב. אין לנו קשר עם השכנים ובקושי עם משפחתנו הסובבת אותנו. אפילו כשאנו קונים מזון אורגני בחנות טבע, אנו רוכשים גלולות טבעיות של ויטמינים בתוך קופסת פלסטיק מודרנית שיוצרו באופן תעשייתי. ילדים שגודלו בתחילת המאה הקודמת ע"י סבים וסבתות חיו בתוך המשפחה המורחבת. כיום יש נתק ואחוז גבוה של גירושין מזעזע את יסודות המשפחה. שיעור הגרושים בארה"ב כיום גבוה משיעור הזוגות שנותרים נשואים. ישנה עליה מתמדת בשיעור ההתמכרויות לאלכוהול וסמים, ולהבדיל, גם להתמכרות לעבודה, ממון וצריכה. השינויים החברתיים הללו המאיימים על המסורת יצרו תנועות פונדמנטליסטיות אשר חלקן תרגמו את המאבק במודרניזציה הגלובלית למאבק אלים וטרור. אין ספק ששילוב כל הגורמים האמורים עם התקפות טרור ומלחמות מגבירים את החרדה, ואולי הוא ההסבר לשכיחותה ההולך וגובר של התופעה.

מדריך לטיפול

הפרעות חרדה הן אמיתיות, רציניות וניתן לטפל בהן. המומחים סבורים כי הפרעות חרדה הן תולדה של שילוב של גורמים פסיכולוגיים, סביבתיים וביולוגיים, ומבחינה זו דומות להפרעות פיזיולוגיות רבות אחרות, כדוגמת מחלות לב וסוכרת.
ניתן לסייע למרבית האנשים הסובלים מהפרעת חרדה באמצעות טיפול מקצועי. הצלחת הטיפול משתנה מאדם לאדם. ישנם אנשים אשר יגיבו לטיפול לאחר מספר שבועות או חודשים מועט, בעוד שלאחרים תידרש לשם כך תקופה של שנה ואף יותר. לעתים הטיפול מורכב, כיוון שפעמים רבות אנשים סובלים מיותר מהפרעת חרדה אחת, או שהם סובלים מדיכאון או התמכרות לחומרים ממכרים, ומכאן החשיבות הרבה של התאמת הטיפול לצרכיו של הפרט.
על אף העובדה כי הטיפול מותאם אישית לחולה, מספר גישות סטנדרטיות הוכיחו את יעילותן. המטפלים ישתמשו באחת השיטות הללו, או בשילוב של מספר שיטות.

טיפולים פסיכולוגיים

טיפול דינמי (גישה פסיכואנליטית)

הטיפול הדינמי מניח מקורות לא מודעים לחרדה ויוצר באמצעות תהליך טיפולי ארוך טווח מסע אל העצמי בו המטופל מפתח מודעות רבה יותר לחלקיו הפנימיים ולקונפליקטים הבלתי פתורים שבו. הגישה דורשת טיפול ארוך טווח של חודשים לפחות. היא עשויה להביא לשיפור משמעותי באיכות החיים, אך לא תמיד מספיקה או מתאימה להסרת הסימפטומים המטרידים שעולים מהפרעת החרדה. לפיכך מומלץ גם בטיפול דינמי לשלב גישות נוספות כפי שיפורטו בהמשך.

טיפול התנהגותי (Behavior Therapy)

מטרתו של הטיפול ההתנהגותי לשנות את ההתנהגות הבלתי רצויה ולשלוט בה. האדם לומד להתמודד עם מצבים קשים, פעמים רבות באמצעות חשיפה מבוקרת לאותם מצבים. סוג זה של טיפול נותן לפרט תחושה של שליטה על חייו.

טיפול קוגניטיבי (Cognitive Therapy)

מטרתו של הטיפול הקוגניטיבי לשנות דפוסי חשיבה בלתי מועילים או מזיקים. הפרט בוחן את רגשותיו ולומד להבחין בין מחשבות מציאותיות למחשבות בלתי מציאותיות. בדומה לטיפול ההתנהגותי, הפרט מעורב באופן פעיל בתהליך החלמתו ומקבל תחושת שליטה על חייו.

טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT Cognitive Behavior Therapy)

מטפלים רבים עושים שימוש בשילוב של טיפול קוגניטיבי והתנהגותי. אחד היתרונות של טיפול מסוג זה הוא כי המטופל לומד על כישורי החלמה אשר יכולים להועיל לו לאורך חייו.

טכניקות של הרפיה ודמיון מודרך

טכניקות של התרגעות מסייעים לפרט לפתח יכולת להתמודד במידה רבה יותר של יעילות עם גורמי הלחץ המובילים לחרדה, כמו-גם עם חלק מהתסמינים הפיסיים של החרדה. הטכניקות הנלמדות כוללות תרגול של נשימה נכונה.

היפנוזה

השימוש בהיפנוזה עשוי להשתלב בצורה יעילה בכל סוג של טיפול בהפרעות חרדה. לסקירה על הטיפול באמצעות היפנוזה פנו לקישור  הבא: https://www.psychologia.co.il/hypnosis1a.htm

EMDR

מדובר בגישה חדשנית לטיפול בהפרעות חרדה שונות. לסקירה על הטיפול באמצעות EMDR פנו לקישור הבא: https://www.psychologia.co.il/emdr2.htm

טיפול ממוקד קצר מועד

רצ"ב קישור:
https://www.psychologia.co.il/short2.htm

טיפול תרופתי

למרבית הפרעות החרדה יש גם מקור ביולוגי מסוים ולכן ניתן לרוב לטפל בהן באמצעות תרופות. טיפול תרופתי עשוי להיות מועיל ולרוב נעשה שימוש בטיפול תרופתי בשילוב עם אחת או יותר משיטות הטיפול הפסיכולוגיות המצוינות לעיל. לעתים נעשה שימוש בתרופות נוגדות דכאון או תרופות להורדת רמת החרדה על מנת להקל על תסמינים קשים ועל מנת שאפשר יהיה להתקדם עם סוגים נוספים של טיפול. טיפול תרופתי יעיל עבור אנשים רבים ומהווה אפשרות טיפול ארוכת טווח או קצרת טווח, תלוי בפרט המטופל.
טיפול תרופתי, ובעיקר באמצעות תרופות נגד דיכאון, עשוי להיות מועיל ביותר בטיפול בהפרעות חרדה ולרוב נעשה שימוש בו בשילוב עם סוגי טיפול אחרים, כדוגמת תרפיה קוגניטיבית-התנהגותית. תרופות נגד דיכאון ותרופות להקלת חרדה נועדו להקלת התסמינים, ומתן אפשרות להתקדם עם סוג אחר של טיפול. טיפול תרופתי עשוי להיות לטווח קצר ולעתים דרוש לאורך זמן רב, תלוי בחולה.
התרופות הנפוצות לשימוש בהפרעות חרדה הן ממשפחת (SSRI (selective serotonin reuptake inhibitors. כמו כן יש שימוש בבנזודיאזיפינים, (benzodiazepines) טריציקליקים (tricyclic), חסמי בטא (beta blockers), ו- MAOI (Monoamine oxidase inhibitors).

טיפול באמצעות עזרה עצמית Self help – ראו בפרק האחרון של המאמר הנוכחי.

סטטיסטיקה ועובדות לגבי הפרעות חרדה

• הפרעות חרדה הן סוג הבעיה הנפשית השכיחה ביותר בארה"ב הפוגעת ב 19.1 מיליון (13.3%) מכלל האוכלוסייה הבוגרת בארה"ב (גילאי 18 עד 54).
• בהסתמך על מחקר שנערך ע"י ADAA בשם "הנטל הכלכלי של הפרעות חרדה" ובהסתמך על נתונים שנאספו ע"י האגודה והתפרסמו בכתב העת לפסיכיאטרייה קלינית, העלות הכוללת של טיפול בהפרעות חרדה בארה"ב בלבד היא מעל 42 מיליארד דולר לשנה, כמעט שליש מהסכום הכולל של 148 מיליארד דולר שמשלמת המדינה עבור שירותי בריאות נפש. מעל 22 מיליארד דולר נובעים משימוש חוזר בשירותי הבריאות, מאחר שהאנשים הסובלים מהפרעות חרדה מבקשים להקל על תסמינים הדומים לחולי פיזי.
• הסבירות שאנשים הסובלים מהפרעת חרדה יפנו לרופא לצורך טיפול היא פי 3 עד 5 יותר מאשר אנשים שאינם סובלים מהפרעה זו, והסבירות לאשפוזם בבית החולים בעקבות הפרעות 
• פסיכיאטריות היא פי 6 גבוהה יותר, לעומת אלה שאינם סובלים מחרדה.

לחץ ומתח נפשי

לחץ הוא מושג השאול מתוך עולם הפיסיקה ואשר מתאר הפעלת כוח של גורם אחד על גורם אחר. הלחץ האנושי הוא אנלוגיה למצב הפיסיקלי האמור והוא מייצג מצב בו הסביבה או עולמו הפנימי של הפרט מפעילים עליו דרישות לפעולה כלשהי. בניגוד ללחץ הפיסיקלי שאותו ניתן למדוד באמצעים אובייקטיביים, הלחץ האנושי הוא סובייקטיבי ולכן יש קושי להתייחס אליו בכלים מדויקים.
המונח לחץ מופיע בהקשרים פסיכולוגיים שונים. לעיתים הוא מתואר ככוח שמפעילה הסביבה. לדוגמא, הורה דורש מילדו להתאמץ בלימודיו. נהוג לומר שהוא "מלחיץ" את הילד כדי שישתפר בהישגיו וישקיע יותר בבית הספר. לעיתים לחץ מתואר כתגובה של הפרט. לדוגמא, אנשים מדווחים על כך שהם "לחוצים", כלומר, מרגישים חסרי יכולת להתמודד עם המציאות ברמה כזו או אחרת. לחץ הוא גם תופעה פיזיולוגית אותה ניתן למדוד באמצעים מכאניים. לדוגמא, הפוליגרף – גלאי השקר, פועל על עקרונות של מדידת לחץ פיזיולוגי מתוך הנחה שאדם שמשקר מגיב בשינויים של דופק, לחץ דם, מוליכות חשמלית של העור, הזעה ועוד.
בשעת לחץ האדם תופס את המצב ככזה שדורש ממנו להגביר מאמץ ולגייס כוחות לפעולה, בצורה מועצמת יחסית למצבי שגרה. על פי רוב לחץ נתפס כדבר שלילי, אך יש להגיש שהוא אינו בהכרח כך, הוא עשוי להיחוות כאתגר ולהביא להישגים ומקור לגאווה. יש אנשים שנמשכים למצבי לחץ ותופסים אותם כמצבים "מעניינים" אשר נותנים "טעם לחיים". עם זאת, לחץ המופעל בעוצמה גבוהה מידי יחסית ליכולתו של הפרט להתמודד איתו, או לחץ שמופעל באופן כרוני לאורך זמן ארוך מידי, נחווים בצורה שלילית ועלולים לגרום לנזקים נפשיים ואף גופניים.
אנשים שונים חסינים בצורה שונה מפני השפעותיו השלילי של הלחץ. הדבר תלוי במגוון רחב של גורמים. לדוגמא, גיל – ילדים וקשישים פגיעים יותר ממבוגרים למצבי לחץ, אנשים הסובלים מקשיים פסיכולוגיים שונים מתקשים גם להתמודד עם מצבי לחץ כיוון שיש להם פחות משאבים נפשיים זמינים, היסטורית התמודדות אישית עם מצב לחץ ספציפי עשויה גם היא להשפיע, לדוגמא, אדם שנכשל בעבר בבחינה במקצוע מסוים ירגיש לחוץ יותר בבחינה נוספת באותו תחום, לעומת בחינה במקצוע אחר בו הצליח
בעברו. לבסוף, מקורות התמיכה המשפחתית, הסביבתית והתרבותית של הפרט הם גורם חשוב לתחושת הביטחון של הפרט וליכולתו להתמודד עם מצבי לחץ.
יש להדגיש שהתמודדות עם לחץ היא גם מיומנות נרכשת. מודעות עצמית, תרגול של מיומנויות להרגעה עצמית ודמיון מודרך, ספורט ועוד, עשויים לשמש ככלים להתמודדות יעילה עם מצבי לחץ. במצבים קיצוניים ניתן להשתמש בתרופות שיוצרות הרגעה במערכת. לדוגמא, התגלה שנפגעי טראומה שמגיעים למיון בית החולים ומטופלים בתרופות הרגעה שמורידות את קצב הלב חשופים פחות להיווצרות סינדרום פוסט טראומטי יחסית למטופלים שלא קיבלו תרופות שכאלה.
הטיפול ב"לחץ" תלוי בגורמים רבים ואין טיפול אחד שמתאים לכל מצבי הלחץ. ראשית יש לאבחן את מקורות הלחץ, להבין אותם ולהיות מודע לכל ההיבטים של הלחץ עבור האדם הספציפי. לעיתים מדובר בהתמודדות עם מצב ספציפי כמו למשל ספורטאי שמתמודד עם תחרויות או סטודנט שמתמודד עם בחינות. קיומו של מצב הלחץ אינו מעיד בהכרח על בעיה להתמודד עם הלחץ או על חרדה שנוצרת בעקבותיו. עם זאת, הוא משמש פוטנציאל להסתבכות של המצב וכישלון בהתמודדות עלול להביא לתגובה נפשית שלילית כמו חרדה, פוסט טראומה, דיכאון ועוד. לפיכך אדם שמכיר בכך שלפניו התמודדות עם לחץ משמעותי צריך לעבור הכנה נפשית כלשהי (לפחות בינו לבין עצמו) כדי לעבור בשלום את ההתמודדות הזו. עם זאת, לעיתים מצב הלחץ אינו אירוע אחד חזק ומזוהה. לעיתים הלחץ הוא דווקא אוסף של פרטים קטנים שכל אחד מהם נראה בלתי משמעותי. עם זאת, צירופם יחד של כל הגורמים גורם למצב לחץ חזק. לדוגמא, מנהל של עובדים רבים נאלץ להתמודד עם בקשות רבות של עובדיו שלרובם עליו לסרב. כל בקשה כזו בנפרד אינו מהווה עומס נפשי, אבל צירוף של כולם ביחד הופך את תפקידו לעול שמפעיל עליו מצב לחץ כרוני. כך גם תפקידו של מנהל בארגון שנמצא תמיד בהתמודד מול השעון ומול המשימות השוטפות של הארגון. הבעיה איננה לשרוד יום או שבוע בארגון אלא בהצטברות הכוללת של המתחים שאורח חיים כזה יוצר עבור אותו מנהל. במקרה כזה נדרש ניתוח מעמיק של התפקיד ושל ההתנהלות בתפקיד ומציאת איזונים חדשים שיאזנו בין דרישות הארגון והסביבה לבין יכולותיו המעשיות של הפרט להתמודד עם דרישות אלו. אנשים רבים, בעיקר בעולם המערבי רווי המתח וההישגיות, מוצאים עצמם מתנהלים בתוך אורח חיים לחוץ באופן כרוני ומחפשים שינוי שיפסיק את סגנון החיים הזה. זו אולי הסיבה בגללה הרבה אנשים נמשכים כיום לתרבות המזרח הרחוק, מדיטציה, יוגה, טאי צ'י ושיטות נוספות שמגיעות מעולמות רוחניים של המזרח, כיוון שאלו מכוונות לאיזון נפשי נכון והורדת תחושת הלחץ שמרגיש הפרט בהתמודדותו הקבועה עם חייו.
מחקרים זיהו דפוס אישיות של אנשים המכונים "סוג A" לעומת "סוג B". סוג A הם אנשים שאורח חייהם לחוץ יותר, הם הישגיים מאוד ומכניסים עצמם למצבי לחץ בצורה יזומה. מסתבר שאלו אנשים שחשופים יותר גם למחלות לב ולחץ דם לעומת אנשי סוג B שאמנם פחות הישגיים, ואולי גם מגיעים לפיכך להישגים פחותים בקריירה (בקריטריונים של העולם המערבי), אבל נהנים כנראה מאורח חיים בריא ורגוע יותר.
כיצד ניתן לטפל בלחץ? השיטות דומות מאוד לשיטות הטיפול בחרדה כפי שהוסברו קודם לכן. ההבדל המשמעותי בין הטיפול בלחץ (שאינו מלווה בחרדה) לעומת הטיפול בחרדה (או לחץ וחרדה ביחד) הוא שבמקרה הראשון מדובר בטיפול מונע שמטרתו לוודא שהפרט יוכל להתמודד בהצלחה עם אתגריו מבלי לשלם על כך מחיר נפשי כבד, בעוד שבמקרה השני "המחיר" כבר שולם או משולם שכן האדם סובל מחרדה ופגיעה באיכות חייו ונדרש לעשות תיקון משמעותי יותר כדי לחזור לחיי השגרה.

הפרעות החרדה לסוגיהן השונים

המספרים והאחוזים שלהלן מתייחסים לגודל האוכלוסייה הכוללת בארה"ב הסובלת מהפרעת חרדה בזמן נתון.

הפרעת חרדה מוכללת GAD

* 4 מיליון איש, 2.8% מאוכלוסית ארה"ב.
* הסבירות שנשים תסבולנה כפולה מהסבירות שגברים יסבלו מהפרעת חרדה מוכללת.
* לרוב – הפרעת החרדה מלווה בהפרעות אחרות.

הפרעה טורדנית כפייתית (OCD -Obsessive Compulsive Disorder)

* שכיחות זהה בקרב גברים ונשים.
* שליש מכלל המבוגרים הסובלים מההפרעה חוו את התסמינים הראשונים בילדותם.
* בשנת 1999 היווה התשלום עבור המטופלים ב-OCD כ 6 אחוזים מכלל העלות שמשלמת מדינת ארה"ב לשירותי בריאות הנפש, 148 מיליארד דולר.

הפרעת פניקה (Panic Disorder)

* 2.4 מיליון איש, 1.7%.
* הסבירות שנשים תסבולנה כפולה מהסבירות שגברים יסבלו מהפרעה זו.
* אחוז הלוקים בהפרעה זו במשולב עם דיכאון עמוק גבוה.

הפרעת דחק פוסט טראומתית PTSD

* יותר נשים מגברים סובלים מהפרעה זו.
* אונס נחשב כגורם העיקרי היוצר PTSD, כאשר 65% מהגברים ו 45.9% מהנשים שנאנסו יפתחו את ההפרעה.
* התעללות מינית בתקופת הילדות מהווה גורם ניבויי חזק של סבירות לפתח בשלב כלשהו בחיים הפרעה מסוג PTSD.

חרדה חברתית (Social Anxiety Disorder)

* 5.3מיליון איש, 3.7%.
* שכיחותה בקרב גברים ונשים זהה.

פוביה פשוטה/ספציפית (Specific phobia)

* 6.3 מיליון איש, 4.4%.
* הסבירות שנשים תסבולנה מההפרעה כפולה מהסבירות שגברים יסבלו מהפרעה זו.
* 11.5 מיליון (8%) מכלל אוכלוסיית הבוגרים באמריקה מושפעים מפוביה כלשהי (הפרעת חרדה חברתית, פוביה ספציפית, אגורפוביה – פחד ממקומות פתוחים).

התקפי חרדה Panic Disorder

התקפי חרדה מכונים גם התקפי פניקה או הפרעת פניקה. משמעות השם נובע מתגובת בהלה חריפה שמתרחשת שוב ושוב ללא סכנה מציאותית אובייקטיבית.
אנשים הסובלים מהתקפי חרדה חווים אפיזודות של בהלה אשר גורמת להם להרגיש כאילו יש להם התקף לב או שהם עומדים להשתגע, ללא כל סיבה נראית לעין. תסמינים כוללים דפיקות לב, כאב או אי נוחות בחזה, הזעה, רעידות, תחושות של דקירות, שריפה פנימית, תחושה של חנק, פחד ממוות, פחד מאובדן שליטה ועוד. התקפי חרדה מופיעים פעמים רבות יחד עם אגורפוביה, או גוררים אחריהם היווצרות אגורפוביה (המנעות ממקומות מהם המילוט עלול להיות קשה בעת ההתקף – ראו פירוט בהמשך).

התקף חרדה

התקף מוגדר כהופעה פתאומית ורבת עוצמה של בהלה, פחד או אי נוחות, המגיעה לשיאה בתוך 10 דקות לערך וכוללת לפחות ארבעה מהתסמינים הבאים, ללא אינדיקציה לאירוע רפואי אובייקטיבי (כגון התקף לב, לחץ דם גבוה וכדומה):
* תחושה של סכנה קרבה
* הצורך להימלט
* דפיקות לב
* הזעת יתר
* רעידות
* קוצר נשימה
* תחושה של מחנק
* כאב, דקירות או אי נוחות בחזה
* בחילה או אי נוחות בדרכי העיכול
* סחרחורת
* דפרסונליזציה: תחושה שהדברים אינם מציאותיים.
* פחד מאובדן שליטה או פחד מ"יציאה מהדעת"
* פחד ממוות
* דקירות קלות
* גלי קור או חום

ישנם שלושה סוגים של התקפות פניקה:
* פתאומית – ההתקפה מופיעה "יש מאין", ללא כל אזהרה וללא כל סיבה הנראית לעין.
* מצבית – מצבים שבהם הפרט תמיד סובל מהתקף, למשל כניסה למנהרה.
* נטייה למצביות – מצבים בהם קיימת סבירות שהפרט יסבול מהתקפת פניקה, אם כי זו אינה תמיד מתרחשת. לדוגמא, פרט אשר לפעמים סובל מהתקפות פניקה בעת נהיגה.

אבחון פסיכיאטרי של הפרעת פניקה מחייב הופעת שתי התקפות פניקה פתאומיות לכל הפחות, ואחריהן לפחות חודש אחד בו היחיד מודאג מהישנות ההתקפות. הסובלים מהפרעת פניקה נוטים כמו כן להתקפות בעלות נטייה למצביות. התדירות והחומרה של ההתקפות משתנה מאדם לאדם. יש אשר עלולים לסבול התקפות חוזרות במשך מספר שבועות, ואחרים שעלולים לסבול מפרץ קצר אך חמור של התקפות קצרות. הסובל מהפרעת חרדה נוטה לדאוג בקשר לתוצאות הפיזיות והרגשיות של התקפות הפניקה. רבים משתכנעים כי ההתקפות מעידות על מחלה אשר לא אובחנה והם יערכו בדיקות רפואיות לעתים קרובות. גם כאשר תוצאות הבדיקות שליליות, אדם הסובל מהפרעת פניקה ימשיך לדאוג כי יש לו מחלה פיזית. יש אשר ישנו את דפוסי ההתנהגות שלהם, למשל יימנעו ממקומות בהם התרחשו התקפות פניקה בעבר, על מנת למנוע הישנות ההתקפות בעתיד.

אגורפוביה

אגורפוביה מופיעה לרוב יחד עם הפרעת פניקה, אך לא תמיד. אגורפוביה מאופיינית על ידי פחד מהופעת התקפת פניקה במקום ממנו אין אפשרות מילוט או במצב בו יגרם אובדן שליטה או מבוכה בשל אובדן שליטה.
הסובלים מאגורפוביה נוטים לכן לעזוב את ביתם (במצבים חמורים אף למשך שנים). אחדים מפתחים מסלול קבוע או שטח פעילות קבוע ומוגבל שממנו אין הם סוטים, למשל מסלול קבוע מביתם למקום העבודה. אנשים אלה אינם מסוגלים לנוע מחוץ למה שנחשב בעיניהם תחום הביטחון מבלי לסבול מחרדה חמורה.
הגיל בו מופיעה הפרעת החרדה ראשונה נע מגיל ההתבגרות המאוחרת ועד אמצע שנות השלושים. מעטים סובלים מהפרעת פניקה מילדות.

מבחן עצמי לזיהוי סימנים להפרעת פניקה

במידה שאתה סבור שהינך סובל מהפרעת פניקה שאל את עצמך את השאלות הבאות.
במידה ואתה מזהה שהינך סובל ממספר סימנים המופיעים להלן, פנה לייעוץ פסיכולוגי.
המבחן שלהלן אינו מהווה תחליף לאבחון מקצועי ותשובותיו, לחיוב או לשלילה, אינן מצביעות בהכרח על אבחנה ספציפית.

האם אתה מוטרד מ:
"התקפות" חוזרות ופתאומיות, בהן גובר בך פחד חזק או אי נוחות, ללא סיבה הנראית לעין?

במהלך התקף זה, האם חווית אלו מן התסמינים להלן:
* דפיקות לב
* הזעה
* רעידות
* קוצר נשימה
* חנק
* כאב או אי נוחות בחזה
* בחילה או אי נוחות בדרכי העיכול
* רעידות ברגליים
* סחרחורת
* תחושה שהדברים אינם מציאותיים או שאתה מנותק מעצמך
* פחד ממוות
* דקירות קלות או חוסר תחושה
* גלי קור או חום
* הימנעות ממצבים בהם יהיה קשה להימלט או לקבל עזרה, כגון בקרב קהל או על גשר
* קושי לנוע באופן חופשי ללא ליווי

למשך חודש אחד לפחות לאחר הופעת ההתקף, האם:
* חשת דאגה לגבי הישנות ההתקף?
* חששת מהתקף לב או "יציאה מן הדעת"?
* שינית את התנהגותך כדי להתכונן להתקף עתידי?

חשוב ! כאשר אדם סובל משתי בעיות או יותר בו זמנית האבחון נעשה מורכב יותר, לדוגמא, במידה והפרעת חרדה משולבת עם מצב דיכאון יש להיזהר באבחנה ובקביעת הטיפול המתאים.
דיכאון מאופיין בין היתר בתופעות כגון שינויים בהרגלי השינה או האכילה שלך, עצבות או דיכאון, חוסר עניין בחיים, חסר ערך או אשם ועוד.
כאמור, לצורך אבחון מדוייק וקביעת שיטת טיפול יש לפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי לאבחון מקצועי.
לתשומת לבך, במקרה של שימוש בחומרים ממכרים יש צורך בטיפול ראשוני בבעיית ההתמכרות ולא רק בהפרעת החרדה.

מקורות:

Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC, American Psychiatric Association, 1994.

הפרעת דחק פוסט טראומתית

Post-Traumatic Stress Disorder – PTSD

פוסט טראומה PTSD הינה תולדה של חשיפה לאירוע טראומתי כלשהו, כדוגמת תקיפה על רקע מיני או פיזי, אירוע פיגוע או מלחמה, תאונת דרכים, חשיפה או צפייה במוות, במותו הבלתי צפוי של אדם קרוב, תולדה של אסון טבע כלשהו וכדומה.
שלושה תסמינים עיקריים נלווים לתופעת ה PTSD: "התנסות מחודשת" באירוע הטראומתי (כדוגמת הבזקים פתאומיים וחלומות בלהה), נטיות הימנעות (כדוגמת הימנעות מחזרה למקומות הקשורים לטראומה או מזכירים אותה בעקיפין) ואובדן תחושה רגשית (התנתקויות). כמו כן נפוצות גם תופעות פסיכולוגיות כדוגמת קשיי הירדמות, תחושת אי-שקט או פגיעה ביכולת הריכוז. בטווח הארוך עלולה להתרחש פגיעה באיכות החיים, בתפקוד בעבודה, בחיי המשפחה ועוד.
כיום ידוע כי PTSD אינה הפרעה הפוגעת אך ורק באנשי צבא. הוכח כי חשיפה לטראומה כלשהי, כדוגמת תאונה קשה, אסון טבע או תקיפה פלילית – עלולה להוביל ל PTSD .
המתחים הרבים הנובע מהחיים המודרניים על כל המשתמע מכך ברמה האישית והגלובלית, הביאו לעלייה ניכרת במספר האנשים הסובלים מ PTSD.
התופעה עלולה לפגוע באנשים בכל טווח הגילאים האפשרי, החל מילדות וכלה בגיל הזקנה, ומתח טראומתי עשוי להיות תופעה המצטברת לאורך חיי האדם. בין התגובות האפשריות לטראומה ניתן לכלול תחושת פחד מוגבר, תחושת חוסר אונים, ו/או תחושת אימה. שלושת הסוגים הנפוצים ביותר של גורמי מתח קשורים למוות או אסוציאציות על מוות:
* ידיעתו של אדם על מותו הקרב או פציעה קשה.
* ידיעה על מוות, מותו הקרב או פציעה קשה של בן משפחה או חבר קרוב.
* היותו של אדם עד למקרה מוות, מותו הקרוב או פציעתו הקשה של אדם אחר.
על מנת שניתן יהיה לאבחן PTSD מבחינה פסיכיאטרית כל התסמינים חייבים להתקיים במשך חודש אחד לפחות, ולהיות מלווים בפגיעה ממשית ביכולתו של האדם ליצור קשרים חברתיים ולהתערות בחברה, לעבוד באופן סדיר או ליטול חלק בפעילויות אחרות המהוות חלק מהתפקוד היומיומי.

תסמיני ה PTSD הם:

* חוויה מחדש של האירוע, הבאה לידי ביטוי בהתפרצות פתאומית של מחשבות וזיכרונות או חלומות חוזרים ונשנים.
* התנהגות הימנעותית, אשר באה לידי ביטוי בהימנעות של הקורבן ממגע עם פעילויות, מצבים, אנשים, ו/או שיחות שלהם הוא מייחס קשר לטראומה.
* תחושה כללית של קהות חושים ואובדן כל עניין בסביבה, עד כדי התנתקות.
* רגישות יתר, כולל: אי יכולת להירדם, תחושות חרדה, תגובת בהלה קיצונית, דריכות חריפה, תחושת אי-שקט והתפרצויות זעם.

PTSD עשויה להתרחש בכל גיל, אם כי שכיחותה נמוכה יותר בקרב אוכלוסיית הקשישים. ילדים קטנים אשר חוו טראומה כלשהי עשויים לחלום על האירוע הטראומתי, וחלומות אלה הופכים, כעבור מספר שבועות בלבד, לחלומות בלהה חוזרים ונשנים. לרוב, ילדים יתנסו מחדש באירוע באמצעות משחק. בנוסף, הם עשויים להציג תסמינים פיזיים, כדוגמת כאבי ראש וכאבי בטן (ראה "ילדים וטראומה" בפרק על חרדות אצל ילדים).
התסמינים הכרוניים מופיעים בדרך כלל כשלושה חודשים לאחר התרחשות הטראומה, אם כי עשויה להיות השהייה בהופעת התסמינים, ובמקרה זה עשויים לעבור שישה חודשים מרגע חוויית הטראומה ועד להופעת התסמינים. במקרים מסוימים עשויים לעבור שנים רבות קודם להופעת התסמינים. במקרה זה, הזרז להופעת התסמין, לאחר שנים רבות, הוא יום השנה התאריך המדויק ליום האירוע הטראומתי, או התנסות באירוע טראומתי נוסף. התסמינים עשויים להשתנות מבחינת תדירות הופעתם ועוצמתם לאורך זמן.

יש להבחין בין PTSD להפרעת לחץ אקוטית (Acute Stress Disorder). האבחנה האקוטית מבוססת על תסמינים דומים לאלו שמגדירים מצב של PTSD אבל נקבעת כאשר אלו מתרחשים בארבעת השבועות הראשונים לאחר הטראומה לכל היותר. קורבנות טראומה רבים עלולים ללקות בהפרעת לחץ אקוטית אך להחלים ממנה תוך מספר שבועות. חלק מהם יפתחו PTSD שישפיע לטווח הארוך. הסטטיסטיקה מדברת על שליש מקורבנות הטראומה שיפתחו רמה כזו או אחרת של PTSD, וכ 5 עד 10 אחוזים שיפתחו רמה חריפה של הפרעת דחק פוסט טראומתית.
לאור נתונים אלו יש להיות מודעים לצורך במתן תמיכה נפשית לנפגעי טראומה כדי למנוע נזקים נפשיים שחלקם בלתי הפיכים בטווח הארוך. נגישות הטיפול ב PTSD מוגבלת בזמן וקיימות השערות כי טיפול אפקטיבי ומניעתי צריך להתבצע ב 48 השעות הראשונות אחרי טראומה, ובוודאי תוך חצי השנה הראשונה.

בחינה עצמית לגילוי PTSD

במידה שאתה סבור שהינך סובל מ PTSD שאל את עצמך את השאלות הבאות.
במידה ואתה מזהה שהינך סובל ממספר סימנים המופיעים להלן, פנה לייעוץ פסיכולוגי.
המבחן שלהלן אינו מהווה תחליף לאבחון מקצועי ותשובותיו, לחיוב או לשלילה, אינן מצביעות בהכרח על אבחנה ספציפית.

האם חווית או היית עד לאירוע שבו נוצר איום ממשי על החיים, ואשר הוביל לתחושת פחד חריף, חוסר אונים או אימה?
האם אתה חוזר וחווה את האירוע באחת מהדרכים הבאות לפחות:
o זיכרונות ו/או חלומות טורדניים, חוזרים ונשנים
o התנהגות או תחושה כאילו האירוע מתרחש שנית בצורה של הבזקים או התנסות מחודשת באירוע
o תחושת לחץ פיזי או רגשי חריף בעת חשיפה לדברים או אירועים מסוימים המזכירים את האירוע
o המנעות מכל דבר שעשוי להזכיר לך את ההתנסות שעברת

האם אתה חש שינוי לרעה בהשוואה לתחושותיך קודם לאירוע, בשלוש או יותר מהדרכים הבאות:
o הימנעות ממחשבה, תחושות או דיבור על הנושא
o הימנעות מפעילות, הימצאות במקומות או מגע עם אנשים המזכירים לך את האירוע
o תחושה שחלקים חשובים מהאירוע נמחקו מזיכרונך
o איבוד עניין בפעילויות בעלות חשיבות בחייך
o תחושת ניתוק מאנשים אחרים
o תחושה שטווח הרגשות שלך מצומצם ומוגבל
o תחושה שציפיותיך לגבי עתידך נפגעו והצטמצמו (למשל: אינך מצפה לפתח קריירה, להנשא, ללדת ילדים, או לנהל מהלך חיים תקין

האם שניים מהגורמים הבאים, לכל הפחות, מטרידים אותך:
o קשיים בהירדמות
o תחושת אי שקט או התפרצויות זעם
o בעיות בריכוז
o תחושה שאתה "על המשמר" ודרוך כל העת
o תגובות בהלה חריפות ולא קשורות לאירועים מציאותיים

חשוב ! כאשר אדם סובל משתי בעיות או יותר בו זמנית האבחון נעשה מורכב יותר, לדוגמא, במידה והפרעת חרדה משולבת עם מצב דיכאון יש להיזהר באבחנה ובקביעת הטיפול המתאים.
דיכאון מאופיין בין היתר בתופעות כגון שינויים בהרגלי השינה או האכילה שלך, עצבות או דיכאון, חוסר עניין בחיים, חסר ערך או אשם ועוד.
כאמור, לצורך אבחון מדוייק וקביעת שיטת טיפול יש לפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי לאבחון מקצועי.
לתשומת לבך, במקרה של שימוש בחומרים ממכרים יש צורך בטיפול ראשוני בבעיית ההתמכרות ולא רק בהפרעת החרדה.

מקורות:

Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC, American Psychiatric Association, 1994.

הפרעה טורדנית כפייתית

Obsessive-Compulsive Disorder – OCD

ב – OCD, יחידים מוטרדים ממחשבות עקשניות שאין פוסקות (אובסבססיות) המשקפות חרדה או פחדים מוגזמים; אובססיות אופייניות מתייחסות לדאגה מהידבקות בזיהום, חששות הנוגעים להתנהגות בלתי הולמת או התנהגות אלימה. האובססיות עלולות להוביל את היחיד לבצע טקסים או התנהגויות טקסיות (קומפולסיה, כגון נטילת ידיים, חזרה על ביטויים או אגירת חפצים) המיועדים להפחית את החרדה הנגרמת מן האובססיה.
הפרעה טורדנית כפייתית, OCD, מאופיינית באובססיות וקומפולסיות בלתי נשלטות, אשר מידתן המוגזמת מזוהה על ידי הפרט הסובל מהן. אובססיות הן מחשבות או דחפים פולשניים או בלתי הולמים אשר גורמים חרדה לחולה. האובססיות הנפוצות הן:
* מחשבות הנוגעות לזיהום, למשל כאשר היחיד חושש ממגע עם לכלוך, חיידקים או חפצים "מלוכלכים";
* מחשבות עקשניות, למשל האם כיביתי את התנור, האם נעלתי את הדלת או הפעלתי את המזכירה האלקטרונית
* צורך קיצוני בסדר וארגון
* דחפים או מחשבות תוקפניים, למשל דחף לצעוק "אש!" באולם קולנוע הומה.
קומפולסיות הן התנהגויות או טקסים עליהם חוזר הפרט, כאשר ביצוע טקסים אלה מנטרל את החרדה הנגרמת מהמחשבות האובססיביות, אף שההקלה אינה אלא זמנית. הקומפולסיות מוטמעות בשגרת היומיום של היחיד ואינן תמיד קשורות במישרין למחשבה האובססיבית, למשל אדם בעל מחשבות תוקפניות עשוי לספור מרצפות במדרכה בניסיון לשלוט על מחשבותיו.
להלן הקומפולסיות הנפוצות ביותר:
* ניקיון: חולים המוטרדים מחידקים וזיהום נוטים לעסוק בניקיון בלתי פוסק, בצורת נטילת ידיים, מקלחות תכופות או ניקיון בלתי פוסק של הבית
* התנהגויות של בדיקה: בדיקת ביצוע פעולות שגרתיות כגון נעילת הדלת או כיבוי התנור עשרות או מאות פעמים
* חזרה: מלמול שם או מילה שוב ושוב, חזרה על ביטוי או פעולה מסוימת ללא הפסק
* איטיות: ביצוע שיגרת היומיום באיטיות מוגזמת, הקדשת שעות רבות לארגון וסידור של חפצים.
* אגירה וצבירה: קושי להשליך חפצים חסרי שימוש כגון עיתונים ישנים, דואר "זבל", מכשירי חשמל מקולקלים וכדומה. לעתים האגירה מגיעה למצב שבו חדרים שלמים בבית מתמלאים בחפצים שנשמרים.

אבחון פסיכיאטרי של OCD מחייב כי הפרט מקדיש נתח זמן משמעותי מיומו – לפחות שעה אחת ביום – לאובססיות ו/או לקומפולסיות , וכי הן פוגעות בשגרות החיים הרגילות שלו (למשל אדם אשר אינו מסוגל לבצע פניות שמאלה בעת נהיגה), בתפקודו בעבודה, בפעילויותיו החברתיות או במערכות היחסים שלו עם אחרים. ה OCD עלולה לפגוע ביכולת הפרט להתרכז, ופעמים רבות גוררת הימנעות ממצבים מסוימים, למשל, יחיד בעל אובססיה הקשורה לניקיון עשוי להימנע מבתי שימוש ציבוריים.
הופעת ה – OCD היא הדרגתית ולרוב מתחילה בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת. להבדיל ממבוגרים, ילדים בעלי OCD, שמפגינים בעיקר קומפולסיות מהסוג של נטילת ידיים, רחצה, בדיקה וסידור, אינם מכירים במידתן המוגזמת של האובססיות והקומפולסיות שלהם.

בחינה עצמית לגילוי OCD

במידה שאתה סבור שהינך סובל מ OCD שאל את עצמך את השאלות הבאות.
במידה ואתה מזהה שהינך סובל ממספר סימנים המופיעים להלן, פנה לייעוץ פסיכולוגי.
המבחן שלהלן אינו מהווה תחליף לאבחון מקצועי ותשובותיו, לחיוב או לשלילה, אינן מצביעות בהכרח על אבחנה ספציפית.

* האם יש לך מחשבות, דמיונות או דחפים בלתי רצויים אשר נתפסים על ידך כ"טיפשיים", מגעילים או לא נעימים בעיניך
* האם אתה מודאג במידה מוגזמת בקשר ללכלוך, חיידקים או כימיקלים?
* האם אתה מודאג ללא הפסקה מן האפשרות שמשהו רע יקרה כי שכחת לעשות משהו חשוב כגון נעילת הדלת או כיבוי מכשירי חשמל?
* האם אתה חושש כי תדבר או תנהג באופן תוקפני בניגוד לרצונך?
* האם אתה תמיד חושש לאבד משהו בעל חשיבות?
* האם קיימים דברים שאתה מרגיש חובה לעשותם, או מחשבות שאתה מרגיש חובה לחשוב, שוב ושוב כדי להרגיש נוח?
* האם אתה חש רעידות ברגליים או/ו קוצר נשימה?
* האם אתה מתרחץ או רוחץ חפצים בסביבתך בתדירות מוגזמת?
* האם אתה מרגיש חובה לבדוק דברים שוב ושוב או לחוזר על פעולות מספר רב של פעמים כדי לוודא את ביצוען התקין?
* האם אתה נמנע ממצבים או אנשים בהם אתה חושש לפגוע בגלל מילים או מעשים תוקפניים?
* האם אתה שומר חפצים רבים חסרי ערך כי אתה מרגיש שאינך מסוגל להשליך אותם?

חשוב ! כאשר אדם סובל משתי בעיות או יותר בו זמנית האבחון נעשה מורכב יותר, לדוגמא, במידה והפרעת חרדה משולבת עם מצב דיכאון יש להיזהר באבחנה ובקביעת הטיפול המתאים.
דיכאון מאופיין בין היתר בתופעות כגון שינויים בהרגלי השינה או האכילה שלך, עצבות או דיכאון, חוסר עניין בחיים, חסר ערך או אשם ועוד.
כאמור, לצורך אבחון מדוייק וקביעת שיטת טיפול יש לפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי לאבחון מקצועי.
לתשומת לבך, במקרה של שימוש בחומרים ממכרים יש צורך בטיפול ראשוני בבעיית ההתמכרות ולא רק בהפרעת החרדה.

מקורות:

Goodman, WK, Price LH, et al. The Yale-Brown Obsessive-Compulsive Scale (Y-BOCS): Part 1. Development, Use and Reliability. Arch Gen Psychiatry. 1989; 46:1006-1011

Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC, American Psychiatric Association, 1994.

פוביה פשוטה או פוביה ספציפית Specific or Simple Phobia

פוביה (בעברית: "בעת") מוגדרת כמצב בו הפרט סובל מתגובת פחד ובהלה חריפים ומוגזמים לאובייקט מסוים או למצב מסוים שאינם מעוררים תגובות כאלה בקרב רוב האוכלוסיה. לדוגמה, פוביה מחיות (עכבישים, מקקים, כלבים, חתולים), פחד גבהים (מעליות, מגדלים, טיסות), מצבים רפואיים (זריקות, בדיקות דם, רופא שיניים), ועוד. כאמור, רמת הפחד אינה הולמת את המצב, ואפילו הסובלים מהבעיה מכירים בכך שתגובתם בלתי הגיונית. פחד זה עלול להוביל למצב של הימנעות ממצבים יומיומיים מקובלים ושכיחים.
פוביה תוגדר ככזו כאשר הפחד של הפרט פוגם בשגרת היומיום שלו, בתעסוקתו ובאיכות חייו. כל עוד הפחד הוא סביר הוא לא ייחשב לפוביה.
פוביה יכולה להיווצר בילדות ולרוב הינה תולדה של אירוע טראומתי כלשהו, מודע או לא מודע. למשל: נשיכה ע"י כלב עשויה להוביל לפחד מכלבים. פוביה שמקורה בילדות עשויה להיעלם עם השנים באופן ספונטני. פחד מפני סוגים מסוימים של בעלי חיים היא הפוביה הנפוצה ביותר. ההפרעה עשויה להיות מלווה בהפרעת פניקה ופחד ממקומות פתוחים.
ישנו ויכוח תיאורטי על מקורות הפוביה. הגישה ההתנהגותית גורסת כי מדובר בהתניה שלילית שנוצרה בסיטואציה לא נעימה. הגישה הפסיכואנליטית גורסת כי מקורה בקונפליקטים לא מודעים. יתכן כי מדובר בשילוב בין גורמים שונים, כולל אף גורמים תורשתיים.
הטיפול הנפוץ והיעיל ביותר לפוביה הוא קוגניטיבי התנהגותי, ניתן לשלב היפנוזה וכלים טיפוליים נוספים.

בחינה עצמית לאבחון פוביה

במידה שאתה סבור שהינך סובל מפוביה ספציפית שאל את עצמך את השאלות הבאות.
במידה ואתה מזהה שהינך סובל ממספר סימנים המופיעים להלן, פנה לייעוץ פסיכולוגי.
המבחן שלהלן אינו מהווה תחליף לאבחון מקצועי ותשובותיו, לחיוב או לשלילה, אינן מצביעות בהכרח על אבחנה ספציפית.

האם אתה סובל מפחד תמידי ובלתי הגיוני מפני אובייקט או סיטואציה, למשל: טיסה, גבהים, בעלי חיים, דם, וכד'?
הסובלים מפוביות סובלים פעמים רבות מלפחות אחד מהגורמים הבאים:
* פחד חזק ומתמשך ממצבים חברתיים הכוללים אנשים בלתי מוכרים
* אגורפוביה: פחד מפני מקומות או מצבים בהם קבלת סיוע או הימלטות הם קשים לביצוע, כדוגמת התקהלות, עמידה על גשר, אולם קולנוע וכדומה
* קוצר נשימה או דפיקות לב מואצות ללא כל סיבה נראית לעין
* קושי לנסוע לבד ללא ליווי

חשוב ! כאשר אדם סובל משתי בעיות או יותר בו זמנית האבחון נעשה מורכב יותר, לדוגמא, במידה והפרעת חרדה משולבת עם מצב דיכאון יש להיזהר באבחנה ובקביעת הטיפול המתאים.
דיכאון מאופיין בין היתר בתופעות כגון שינויים בהרגלי השינה או האכילה שלך, עצבות או דיכאון, חוסר עניין בחיים, חסר ערך או אשם ועוד.
כאמור, לצורך אבחון מדוייק וקביעת שיטת טיפול יש לפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי לאבחון מקצועי.
לתשומת לבך, במקרה של שימוש בחומרים ממכרים יש צורך בטיפול ראשוני בבעיית ההתמכרות ולא רק בהפרעת החרדה.

מקורות:

Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC, American Psychiatric Association, 1994.

פוביות – חרדות, ראיון עם פרופ' אורן קפלן

חרדה או פוביה חברתית Social Anxiety Disorder – SAD

חרדה חברתית, SAD, מאופיינת בתחושת חרדה קיצונית ומוגזמת בכל הקשור לשיפוט ע"י אחרים או התנהגות העלולה לגרום לתחושת מבוכה או הפיכה למקור ללעג חברתי. חרדה מוגברת זו עשויה להוביל להימנעות ממצבים חברתיים שונים.
התסמינים הנלווים להפרעה זו הם: דפיקות לב מואצות, חולשה, נטייה להסמיק והזעה מוגזמת.
אנשים הסובלים מהפרעה זו הם בעלי רמה גבוהה של מודעות לסממנים הפיסיים של תחושת החרדה והחשש שאנשים אחרים ישימו לב, ישפטו אותם ויקבלו רושם שלילי לגביהם. פעמים רבות, פחד זה מוביל לתחושת חרדה קיצונית או התקפי חרדה הקודמים לפעילות מסוימת או הימנעות מביצוע פעילות מסוימת. מבוגרים מודעים לכך שאין כל יסוד הגיוני לתחושת הפחד שלהם, או שהפחד הוא מוגזם, אך אינם יכולים לכבוש תחושה זו.

תסמינים פיזיולוגיים של פוביה חברתית כוללים בין היתר דפיקות לב, רעידות, הזעה, קיבה רגישה, שלשולים, בלבול, הסמקה ועוד. הסמקה בסיטואציות חברתיות שכיחה במיוחד ולרוב מעצימה את תחושת המבוכה של הסובל.
אנשים הסובלים מפוביה חברתית נוטים לרגישות לביקורת ודחייה, מתקשים להביע את עצמם וסובלים מהערכה עצמית נמוכה. הפחדים הכבדים ביותר הקשורים להפרעה זו הם פחד לדבר בציבור או לדבר עם זרים, פחד לפגוש אנשים חדשים, ופחדים הקשורים לעשייה (פעילויות אשר עלולות להיות מביכות), כדוגמת כתיבה, אכילה או שתייה בציבור. הסובלים מבעיה זו חוששים בדרך כלל להימצא במגוון של מסגרות חברתית.
ההפרעה מתפרצת בדרך כלל באמצע או בסוף תקופת ההתבגרות, אך ידוע גם על ילדים שאובחנו כסובלים מפוביה חברתית. ילדים הסובלים מהפרעה זו (ראה "ילדים ומתבגרים") נוטים לביישנות מוגזמת, היצמדות לאחרים, התקפי זעם ואף אי יכולת נפשית לדבר. לרוב מלווה הפרעה זו בירידה חדה בביצועים בבית הספר, דבר המוביל לניסיונות מצד הילד להימנע מללכת לבית הספר או להשתתף בפעילויות חברתיות התואמות את גילו. עיקר הפחדים קשורים למסגרות של בני גילם וחבריהם ולא פעילויות בית ספריות הכוללות מבוגרים, אשר עמם הילדים עשויים לחוש יותר בנוח.
האבחון הפסיכיאטרי של SAD מבוסס על קיום התסמינים למשך חצי שנה, לכל הפחות. פוביה או חרדה חברתית (SAD), משפיעה על למעלה מ 10 אחוזים מהאוכלוסיה בעוצמות חומרה שונות והטיפול בה אפשרי בצורה יעילה למדי.

בחינה עצמית לאבחון פוביה חברתית

במידה שאתה סבור שהינך סובל מפוביה חברתית שאל את עצמך את השאלות הבאות.
במידה ואתה מזהה שהינך סובל ממספר סימנים המופיעים להלן, פנה לייעוץ פסיכולוגי.
המבחן שלהלן אינו מהווה תחליף לאבחון מקצועי ותשובותיו, לחיוב או לשלילה, אינן מצביעות בהכרח על אבחנה ספציפית.

האם אתה מוטרד מ:
* פחד חזק ומתמשך ממצב חברתי שבו אחרים עשויים לשפוט אותך?
* פחד מכך שמעשיך יגרמו לך להשפלה?
* פחד מכך שאנשים ישימו לב לכך שאתה נוטה להסמיק, להזיע, לרעוד, או להציג כל סממן אחר של חרדה?
* ידיעה כי הפחד שלך מוגזם או בלתי הגיוני?

• האם הסיטואציה ממנה אתה חושש גורמת לך:
  * לחוש בחרדה מתמדת
  * להתנסות ב"התקף פניקה", המלווה בתחושת פחד מוגזם או חוסר נוחות פתאומי?
  * להימנע מליטול חלק בסיטואציה הגורמת פחד
  * האם כל הנ"ל פוגמים בחיי היום-יום שלך?
  * האם הסיטואציה ממנה אתה חושש (או מחשבה עליה) מלווה בתסמינים הבאים:
• דפיקות לב
• הזעה
• רעידות או זעזועים
• קוצר נשימה
• חנק
• כאבים או דקירות בחזה
• תחושת בחילה או כאבי בטן
• חוסר יציבות ברגליים (רעד ברגליים)
• סחרחורת
• תחושה של התנתקות מהמציאות או מעצמך
• פחד מאובדן שליטה, תחושה שנטרפת עליך דעתך
• פחד מפני מוות
• תחושת קהות או נימול, דקירות קלות בגוף
• חום או קור פתאומי

חשוב ! כאשר אדם סובל משתי בעיות או יותר בו זמנית האבחון נעשה מורכב יותר, לדוגמא, במידה והפרעת חרדה משולבת עם מצב דיכאון יש להיזהר באבחנה ובקביעת הטיפול המתאים.
דיכאון מאופיין בין היתר בתופעות כגון שינויים בהרגלי השינה או האכילה שלך, עצבות או דיכאון, חוסר עניין בחיים, חסר ערך או אשם ועוד.
כאמור, לצורך אבחון מדוייק וקביעת שיטת טיפול יש לפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי לאבחון מקצועי.
לתשומת לבך, במקרה של שימוש בחומרים ממכרים יש צורך בטיפול ראשוני בבעיית ההתמכרות ולא רק בהפרעת החרדה.

מקורות:

Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC, American Psychiatric Association, 1994.

הפרעת חרדה מוכללת Generalized Anxiety Disorder – GAD

מאופיינת ע"י דאגנות יתר מוגזמת ובלתי מציאותית. אצל מבוגרים החרדה מתמקדת בנושאים כגון בריאות, כסף, משפחה או קריירה. בנוסף לדאגנות כרונית, תסמינים של GAD כוללים ביטויים פיזיולוגיים כגון רעידות, כאבי שרירים, בעיות שינה, כאבי בטן, סחרחורת ומתח כללי.
GAD עלול להופיע יחד עם הפרעות חרדה או דיכאון אחרות.
ככלל, קשה לאבחן GAD כי אין בה תסמינים דרמטיים כגון התקפות פניקה, קוצר נשימה וכדומה, כפי שקיימות לעיתים בהפרעות חרדה אחרות. אבחנה פסיכיאטרית מחייבת כי במשך ששה חודשים, ימי ההופעה של הדאגנות עולים על מספר הימים בהם הדאגנות אינה מופיעה.
מוקד הדאגנות של ה – GAD עשוי להשתנות. לרוב, המיקוד הוא על עניינים כגון עבודה, כספים ובריאות הפרט ובני משפחתו. יחד עם זאת, הדאגנות עשויה להתמקד בעניינים של שגרת היומיום, כגון סידורים ומטלות, תיקוני רכב ואיחור לתורים שנקבעו.
קיים חוסר התאמה בין עוצמתה, תדירותה ומשך זמן התרחשותה של הדאגנות לבין חומרתו האובייקטיבית של עניין עצמו, עד כדי פגיעה בתפקוד היומיומי של הפרט וביכולת הריכוז שלו. התסמינים הפיזיים הנפוצים כוללים:
* מתח בשרירים
* הזעה
* בחילה
* שלשול או אי נוחות בדרכי העיכול
* ידיים קרות ולחות
* קושי בבליעה
* עצבנות
הסובלים מ GAD נוטים להיות מתוחים, להתלונן על תחושה של אי שקט וחוסר רגיעה, מתעייפים בקלות וסובלים משינה בלתי רגועה.

בחינה עצמית ל GAD

במידה שאתה סבור שהינך סובל מפוביה חברתית שאל את עצמך את השאלות הבאות.
במידה ואתה מזהה שהינך סובל ממספר סימנים המופיעים להלן, פנה לייעוץ פסיכולוגי.
המבחן שלהלן אינו מהווה תחליף לאבחון מקצועי ותשובותיו, לחיוב או לשלילה, אינן מצביעות בהכרח על אבחנה ספציפית.

האם אתה סובל מ:
* דאגנות מוגזמת, כאשר במשך תקופה של ששה חודשים, מספר הימים שבהם מופיעה הדאגנות עולה על מספר הימים בהם אין דאגנות?
* דאגנות בלתי סבירה בקשר למספר עניינים או ארועים כגון עבודה, לימודים ו/או בריאות?
* חוסר יכולת לשלוט בדאגנות?

האם אתה מוטרד משלושה מהנושאים הבאים לכל הפחות:
* חוסר מנוחה, תחושה של מתח או אי שקט
* אתה מתעייף במהירות
* מתקשה להתרכז
* נלחץ בקלות
* חש מתיחות בשרירים
* מתקשה להירדם או לישון לאורך זמן, או ששנתך חסרת מנוחה ובלתי מספקת
* האם החרדה שלך מפריעה לך בחיי היומיום?

חשוב ! כאשר אדם סובל משתי בעיות או יותר בו זמנית האבחון נעשה מורכב יותר, לדוגמא, במידה והפרעת חרדה משולבת עם מצב דיכאון יש להיזהר באבחנה ובקביעת הטיפול המתאים.
דיכאון מאופיין בין היתר בתופעות כגון שינויים בהרגלי השינה או האכילה שלך, עצבות או דיכאון, חוסר עניין בחיים, חסר ערך או אשם ועוד.
כאמור, לצורך אבחון מדוייק וקביעת שיטת טיפול יש לפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי לאבחון מקצועי.
לתשומת לבך, במקרה של שימוש בחומרים ממכרים יש צורך בטיפול ראשוני בבעיית ההתמכרות ולא רק בהפרעת החרדה.

מקורות:

Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington, DC, American Psychiatric Association, 1994.

הפרעות חרדה אצל ילדים ומתבגרים

ילדים ובני נוער סובלים מחרדות בדיוק כמו מבוגרים והם עשויים לסבול מהפרעות שונות בדיוק כמו מבוגרים. אירועים מלחיצים בחיי היומיום, כדוגמת תחילת לימודים בבית הספר, עזיבת מקום מגורים, מעבר למקום חדש או אובדן הורה – עשויים לגרום להתפתחות הפרעת חרדה. יחד עם זאת, גורם לחץ מסוים אינו בהכרח תנאי מקדים להתפתחות הפרעה.
בעוד שילדים עלולים לפתח כל אחת מהפרעות החרדה המוכרות, ישנן הפרעות חרדה שהן שכיחות יותר בקרב ילדים. הפרעות חרדה מסוימות ייחודיות לשלבי התפתחות מסוימים. הפרעה מסוג חרדת נטישה (Separation Anxiety Disorder) ופוביה פשוטה שכיחים יותר בקרב ילדים צעירים בטווח הגילאים של 9-6. הפרעת חרדה מוכללת GAD (Generalized Anxiety Disorder)
והפרעת חרדה חברתית, SAD (Social Anxiety Disorder), שכיחות יותר בתקופת הביניים של הילדות ובתקופת ההתבגרות. התקפי חרדה (הפרעת פניקה Panic disorder) שכיחה אף היא בתקופת ההתבגרות. בדומה למבוגרים, דיכאון שכיח גם בקרב ילדים, בפרט בני נוער. למרות העובדה כי ילדים חווים תסמיני חרדה בדומה למבוגרים, התסמינים מוצגים בצורה שונה אצל הילדים, וגם תגובתם של הילדים לתסמינים שונה מזו של המבוגרים. עובדה זו עשויה לגרום לקשיים באבחון. בנוסף, קשה לעתים לקבוע אם התנהגותו של ילד היא "שלב מסוים" בהתפתחותו הטבעית או האם ההתנהגות נושאת בחובה הפרעה מסוימת.
להלן התייחסות להפרעות החרדה הנפוצות אצל ילדים ובני נוער.

חרדה חברתית (Social Anxiety Disorder (SAD

SAD מאובחנת לרוב באמצע שנות העשרה, אך מצויה גם בקרב ילדים בגילאי טרום בית ספר ובית ספר יסודי. אם אין מטפלים בהפרעה זו בשלב מוקדם, היא עשויה להימשך לתוך תקופת הבגרות ועלולה להעמיד את הילד בסיכון ונטייה לדיכאון.
מה לחפש:
* פחד מפני סיטואציה חברתית אחת לפחות (כדוגמת הפסקה בבית הספר) או סיטואציה הכוללת ביצוע של משימה מסוימת (למשל: כתיבת מבחן).
* פחד ברור בעת הימצאות עם קבוצת בני אותו גיל או בשעת הימצאות עם מבוגרים.
* כאשר הילד נמצא במצבי פחד הוא סובל מתסמיני חרדה פיזיולוגיים:

• הזעה
• דפיקות לב מואצות
• כאבי בטן
• תחושת סחרור
• בכי
• התקפי זעם
• קיפאון

* הימנעות ממצבים המעוררים פחד, או תחושת חרדה של ממש מפני מצבים מסוג זה.
* פגיעה ברמת הביצוע והעשייה בבית הספר או/ו ההגעה לבית הספר, היכולת ליצור קשרים עם קבוצת בני אותו הגיל או לפתח ולקיים מערכות יחסים.

SAD בתקופת הילדות יכולה להתבטא במספר אופנים שונים:

* סירוב / הימנעות מביקור בבית הספר.
* חרדת נטישה (Separation Anxiety Disorder )
* בחירה סלקטיבית להימנע מדיבור (אילמות) (Selective Mutism)

סירוב / הימנעות מביקור בבית הספר

ילד הסובל מרמת חרדה ומתח גבוה בבית הספר עלול לסרב לבקר בבית הספר בקביעות, או עלול להתקשות להישאר בבית הספר מרגע שהגיע לשם. יש להפריד בין מצב זה לבין ילדים המשתמטים מבית הספר מסיבות של הפרעות בהתנהגות.
סירוב ללכת לבית הספר הוא לרוב תסמין המעיד על קיום בעיה רחבה ועמוקה יותר ואם לא יטופל עלול לפגוע ביכולת ליצור קשרים חברתיים, בביטחון-עצמי, בכישורי התמודדות וכמובן, בחינוך. סירוב ללכת לבית הספר, שמקורו בחרדה, מופיע אצל 2 עד 5 אחוזים מכלל הילדים בגיל בית הספר. תופעה זו שכיחה ביותר בתקופות של שינוי ומעבר כגון סיום בית ספר יסודי ומעבר לחטיבת ביניים, או מעבר מחטיבת ביניים לבית ספר תיכון. טיב החרדה משתנה בהתאם לגיל, אך גורמי החרדה השכיחים ביותר הם:
* חרדת נטישה.
* חרדה לגבי הישגים אקדמיים.
* חרדה הקשורה ליכולת לרכוש חברים.
* התנהגויות מסויימות בתוך בית הספר כגון:

• פרידה מהאנשים שמטפלים בילד ודואגים לשלומו
• נסיעה באוטובוס
• אכילה בבית הספר
• שימוש בשירותים בבית הספר
• הפחד שיקראו בשמם בכיתה
• החלפה לבגדי ספורט
• יצירת קשרים עם ילדים אחרים או מורים
• חשיפה להצקות והטרדות מצד ילדים אחרים או ילדים גדולים יותר

הגילאים בהם ההימנעות מביקור בבית הספר נפוצה ביותר הם טווח הגילאים של 6-5, ו 11-10. ילדים המסרבים ללכת לבית הספר הם, בדרך כלל, בעלי רמת משכל ממוצעת או מעל הממוצע.
המתח והלחץ שהם חווים עשויים לבוא לידי ביטוי בתסמינים פיזיולוגיים כגון כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות, שלשולים ועוד. לתסמינים הפיזיולוגיים עלולים להתלוות תסמינים התנהגותיים, כגון התקפי זעם, חוסר גמישות, חרדת נטישה, הימנעות, אי ציות או התנגדות.
ילדים גדולים יותר חווים, בנוסף למתח וללחץ המלווים את המעבר מבית ספר אחד לאחר, לחצים חינוכיים ופדגוגיים בכיתות גבוהות יותר, כאשר עתידם מתחיל להתגלות בפניהם.
הלחצים הבאים עשויים לבוא לידי ביטוי באופן קיצוני בהופעה ולבוש, חוסר שינה או מרד. בדומה לילדים קטנים יותר, חשוב ביותר לדאוג לכך שהילד ישאר בבית הספר למרות התנגדות הילד. היעדרות מבית הספר מעצימה את תחושת החרדה ואינה מפחיתה אותה.

חרדת נטישה (Separation Anxiety Disorder)

ילדים רבים סובלים מחרדת נטישה בגילאים שבין 18 חודשים ל- 3 שנים. בגיל זה סביר שילד יחוש חרדה מסוימת כאשר הורה עוזב את החדר או יוצא מתחום הראייה של הילד. לרוב ניתן להסיח את דעתו של הילד מתחושה זו. גם תגובה של בכי כאשר הילד נשאר במעון יום או בגן היא שכיחה, והבכי נרגע כאשר הילד מתחיל להתערות בסביבה.
בדרך כלל ילדים בגיל 4 מסוגלים להיפרד מהוריהם. אם לא – הבעיה עלולה להיות הפרעה מסוג חרדת נטישה, תופעה המשפיעה על כ 4 אחוז מכלל הילדים. במצב כזה הילד חווה מצב של חרדה קיצונית כל אימת שהוא רחוק מהבית או מצוי בנפרד מההורים או מהאחראים על הטיפול בילד. במקרה כזה, קיים רצון מוגזם לשמור על קשר עם האדם שהילד חש בחסרונו. געגועים עזים הביתה ותחושת אומללות מכך שהילד אינו מצוי עם הקרובים לו הם שכיחים ביותר. בשעת הפרידה הילדים חווים בדרך כלל פחדים וחששות באשר לבריאותם וביטחונם של הוריהם.
ילדים הסובלים מהפרעה מסוג חרדת נטישה עלולים:
* להימנע מללכת למקומות שונים לבדם, ללא ליווי.
* לסרב ללכת לבית הספר או למחנות.
* לסרב לישון אצל חברים.
* להתלוות להורה לכל מקום.
* לדרוש שמישהו יישאר אתם בזמן שהם הולכים לישון או להופיע בפתאומיות בחדר השינה של הוריהם במהלך הלילה.
* להתעורר מחלום בלהות שחלמו על היותם מופרדים מהאנשים שהם אוהבים.
הפרעה מסוג חרדת נטישה עשויה להופיע לראשונה בכל גיל קודם לגיל 18, אך שכיחותה גבוהה ביותר בקרב ילדים בגילאים 9-7.

בחירה סלקטיבית להימנע מדיבור (אילמות) (Selective Mutism)

ילדים אשר אינם מצליחים לדבר במצבים בהם הם אמורים לדבר, וכאשר סירובם או אי יכולתם לדבר פוגמים בלימודיהם בבית הספר וביצירת קשרים עם חברים, עשויים לסבול מאי יכולת סלקטיבית לדבר, תופעה הנחשבת לצורה קשה של הפרעת חרדה חברתית. התופעה שכיחה מתחת לגיל 5, אך תכופות מופיעה כאשר הילד מתחיל ללמוד בבית הספר. גיל האבחון הממוצע הוא 8-4, אך סביר להניח כי אותם ילדים סבלו גם מביישנות יתר בגילאים מוקדמים יותר. על מנת שניתן יהיה לאבחן את ההפרעה, ההתנהגות האמורה צריכה להתקיים לאורך חודש אחד לפחות. הילדים עשויים להיות דברנים ולהיות בעלי יכולת תקשור גבוהה, ואפילו קולניים, כל עוד הם נמצאים בביתם, או בכל מקום בו הם חשים בנוח.
ילדים הסובלים מאי יכולת סלקטיבית לדבר עלולים:
* לקפוא על מקומם, להיות חסרי הבעה, להסב את ראשם, ללעוס את שערותיהם, להימנע ממגע עין או להידחק לפינה.
* לחוות מתח וחרדה קודם להתנסותם במצבים בלתי נוחים. תסמינים שכיחים של חרדה קודם להתנסות באירועים חברתיים כוללים: כאבי בטן, כאבי ראש וכאבים מסוגים נוספים.
* ילדים הסובלים מאי יכולת סלקטיבית לדבר יציגו, לרוב, סימנים נוספים של חרדה קשה: חרדת נטישה, התקפי זעם תכופים ובכי, נטייה למצב רוח, חוסר גמישות, בעיות שינה וביישנות קיצונית. אלה עשויים להתגלות כבר בשלב הינקות.

פוביה פשוטה (ספציפית) (Specific Phobia)

כאמור בפרק המתאים (ראה כנ"ל) פוביה באה לביטוי בפחד עמוק ובלתי הגיוני מאובייקט מסוים, כדוגמת כלב, או מצב מסוים, כדוגמת טיסה. פוביות רבות שכיחות בתקופת הילדות ולרוב נעלמות עם הזמן. אם הפחד קיים במשך 6 חודשים, לכל הפחות, ויפריע לילד בחיי היומיום ובפעילות היומיומית, תאובחן ההפרעה מבחינה פסיכיאטרית כפוביה. דוגמא לכך היא ילד המסרב לשחק מחוץ לבית מחשש שמא יתקל בכלב. סוגי הפוביה הנפוצים ביותר בתקופת הילדות הם: בעלי חיים, סופה, גבהים, מים, דם, חשיכה, טיפולים רפואיים שונים.
שלא כמו מבוגרים הסובלים מפוביה, הילדים לרוב אינם מכירים בכך שהפחד שהם חשים הוא בלתי הגיוני או מוגזם, ולכן עשויים שלא לדבר כלל על פחדיהם. ילדים פשוט יימנעו ממגע עם דברים או מצבים הגורמים להם לתחושת פחד, או המפגש עמם ילווה בחרדות אשר תבואנה לביטוי באופנים הבאים: בכי, התקפי זעם, קיפאון, היצמדות ואי יכולת להתנתק, הימנעות, כאבי ראש, כאבי בטן וכדומה.

הפרעת חרדה מוכללת (Generalized Anxiety Disorder- GAD)

הפרעה מסוג זה משפיעה לרוב על ילדים בגילאים 11-6. היא מאופיינת בדאגה מוגזמת ותחושת חרדה לגבי דברים רבים, כולל, בין היתר: ציונים, הישגים וכישורים בתחום הספורט, דייקנות, סוגיות משפחתיות, רעידות אדמה, בריאות ועוד.
הילד הסובל מהבעיה אינו מסוגל לשלוט בתחושת הפחד וזו מפריעה לפעילותו היומיומית. התסמינים הפיסיים של GAD כוללים: תחושת חוסר מנוחה, לאות, אי יכולת להירדם, קשיי ריכוז, תחושת אי שקט ועצבנות, שרירים מתוחים.
ילדים הסובלים מ-GAD נוטים לדרוש מעצמם הרבה, שואפים לשלמות ולעתים מבצעים משימות באופו חוזר ונשנה, בכפייתיות. לעתים הם מבקשים אחר אישור ותמיכה בלתי פוסקים מאחרים.

התקפי חרדה (פניקה) (Panic Disorder)

מבחינה האבחנה הפסיכיאטרית הפרעת פניקה היא מצב שבו הילד התנסה בשני התקפי פניקה לכל הפחות, בפרק זמן של חודש לפחות, במהלכו חושש הילד מהישנות של ההתקף, מאובדן שליטה, או מתחושה שהוא "יוצא מדעתו". הגיל השכיח ביותר הוא תחילת עד אמצע שנות העשרים. תופעה זו אינה שכיחה בקרב ילדים קטנים, אך יכולה להופיע לראשונה בגיל ההתבגרות.
התקף פניקה מוגדר כהתפרצות פתאומית של פחד ממשי או תחושת חוסר נוחות, אשר מגיעה לשיאה כעבור עשר דקות בממוצע, וכוללת לפחות ארבעה מהתסמינים הבאים:
* תחושה של סכנה ממשמשת או אבדון.
* דפיקות לב.
* הזעה.
* רעידות.
* קוצר נשימה.
* תחושת חנק.
* כאבים בחזה או תחושת אי נוחות.
* בחילה או כאבי בטן.
* סחרחורת או קלות ראש.
* תחושה של חוסר מציאות, דפרסונליזציה.
* חשש מאובדן שליטה או "יציאה מדעתי".
* פחד מפני מוות.
* תחושות של דקירות ורטטים.
* הבזקים של חום או קור.
ילדים, בדומה למבוגרים, נוטים לדאגה כאשר הם מצויים במצבים או במקומות בהם הם חוו התקפים קודם לכן, ולפיכך עשויים להימנע מהמצבים הללו או מלבקר במקומות אלה. פחד ממקומות פתוחים (אגורפוביה) עשוי להיות תולדה של הימנעות הילד ממצבים בהם הוא חווה התקף בעבר, או מצבים ומקומות אשר מהם לא ניתן להימלט בעת התקף פניקה.

הפרעות חרדה בקרב ילדים: בדיקה עצמית להורים

במידה שאתם סבורים שילדכם סובל מהפרעת חרדה שאלו את עצמכם את השאלות הבאות.
במידה והינכם מזהים סימנים המופיעים להלן, פנו לייעוץ פסיכולוגי.
המבחן שלהלן אינו מהווה תחליף לאבחון מקצועי ותשובותיו, לחיוב או לשלילה, אינן מצביעות בהכרח על אבחנה ספציפית.

* האם ילדכם סובל מפחד ברור וממושך מפני מצבים חברתיים הכוללים אנשים שאינם מוכרים לו?
* האם ילדכם חרד באופן מוגזם ממספר אירועים או פעילויות?
* האם ילדכם סובל מקוצר נשימה או דפיקות לב מוגברות ללא כל סיבה נראית לעין?
* האם ילדכם מקיים קשרים חברתיים המתאימים לגילו עם בני משפחה ואנשים אחרים שהוא מכיר?
* האם ילדכם נראה בדרך כלל חרד כאשר הוא נמצא עם בני גילו ונוטה להימנע מלהיפגש עמם?
* האם ילדכם סובל מפחד מתמשך ובלתי הגיוני מאובייקט מסוים או מצב מסוים, למשל: טיסה, גובה או בעלי חיים?
* כאשר ילדיכם נתקל באובייקט או במצב ממנו הוא פוחד, האם תגובתו היא קיפאון, היצמדות או התקף זעם?
* האם ילדכם חרד באופן מוגזם באשר ליכולותיו ואיכות עשיית הדברים השונים?
* האם ילדכם בוכה, סובל מהתקפי זעם, או מסרב להיפרד מבן משפחה או אדם מוכר אחר, כאשר הדבר הכרחי?
* האם ילדכם סובל מירידה בביצועיו ועשייתו בכיתה, מסרב ללכת לבית הספר או נמנע מפעילויות חברתיות המתאימות לבני גילו?
* האם ילדכם מבלה זמן רב מדי יום בביצוע דברים באופן חוזר ונשנה (למשל, רחיצת ידיים, בדיקה חוזרת של דברים או ספירה)?
* האם יש לילדיכם פחד מוגזם מאנשים או אירועים (למשל: פורצים, חוטפים, תאונות דרכים) אשר עשויים להיות בעייתיים, למשל: בתוך התקהלות או במעלית?
* האם ילדכם סובל מסיוטים וחלומות בלהות, כאבי ראש או כאבי בטן, באופן חריג?
* האם ילדכם נוהג לגלם באופן קבוע סצינות משחק הלקוחות מתוך אירוע בעייתי או מטריד?
* האם ילדכם חוזר על ביצוע המטלות בשל תחושת חוסר שביעות רצון ואי יכולת להסתפק בביצוע שיהיה פחות ממושלם?

מקור:

Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC, American Psychiatric Association, 1994.

עזרה לבני משפחה

עשויים לחלוף חודשים רבים, ואף שנים, מבלי שהסובלים מהפרעות חרדה ובני משפחותיהם יידעו מה בדיוק אינו כשורה. מצב זה הוא מקור ללחצים ותסכול ועלול לגרום למתח ביחסים. מתח זה אינו בהכרח מתמתן לאחר האבחון. תהליך ההתאוששות וההחלמה עשוי להיות ארוך.
בני משפחה מעונינים לעזור לסובל מההפרעה, אך אין הם יודעים כיצד. חשוב לזכור כי הפרעות חרדה הן אמיתיות, חריפות, אך, למרות הכל- ברות טיפול. העובדה שאדם סובל מהפרעה אינה מעידה על חולשה היעדר בגרות או היעדר עמדה מוסרית מגובשת.
קיימות כיום ראיות מחקריות מהימנות המעידות על כך שמעבר לאירועי חיים ואישיות שמשפיעים על היווצרות הפרעות חרדה, קיים קשר בין הפרעות החרדה השונות לתהליכים כימיים במוח ולגורמים גנטיים.
בדומה לכל בעיה אחרת של בן משפחה, הפרעות חרדה עלולות לגבות מחיר מבני משפחתו וחבריו של הסובל מהפרעה כזו, שכן שגרת עבודות הבית והטיפול בבית נפגמת. לעתים יש צורך בתכניות מיוחדות או נטילת הלוואות, ולעתים האדם הסובל מההפרעה מסרב להשתתף בפעילויות חברתיות אופייניות. גורמים אלו עשויים להשפיע באופן שלילי על הדינמיקה המשפחתית. רצוי שבני המשפחה ילמדו על ההפרעה ככל שניתן, ובכך יידעו למה לצפות בכל הקשור לחולי ולתהליך ההחלמה. על בני המשפחה ללמוד מתי עליהם להיות סבלניים ומתי לדחוק בבן המשפחה הסובל מהפרעה.
תמיכה משפחתית חשובה לתהליך ההחלמה, אך חשוב לזכור כי אין כל "תרופת קסם". על מנת להחלים דרושה עבודה קשה ומוטיבציה, בעיקר מצד האדם הסובל, כמו גם סבלנות ותמיכה מצד בני המשפחה. ישנם מספר דברים שבני המשפחה יכולים לעשות על מנת להקל על האדם היקר להם המאובחן כסובל מהפרעת חרדה:
* ללמוד ולדעת יותר על ההפרעה.
* ללמוד להכיר בהישגים קטנים ולעודד אותם.
* לשנות את ציפיותיהם בתקופות של לחץ ומתח.
* למדוד את ההתקדמות לפי השיפור ברמה האישית ולא עפ"י סטנדרטים מוחלטים.
* להיות גמישים ולנסות ולשמור על שגרת חיים רגילה.
חשוב כי בני המשפחה יזכרו כי תהליך ההחלמה יגרום גם לתחושת לחץ בקירבם. עליהם להקים רשת תומכת של בני משפחה וחברים, עבור עצמם. חשוב לזכור כי ניתן להתגבר על הפרעת החרדה באמצעות טיפול נכון ע"י מומחים לבריאות הנפש.

בדיקה עצמית לבני המשפחה

במידה שאתם סבורים שבן משפחה סובל מהפרעת חרדה פנו לפרקים הקודמים המתארים הפרעות חרדה שונות ובדקו האם הקריטריונים המופיעים שם תואמים למצבו של בן משפחתכם. תוכלו להדפיס את החומר ולהראות לו את הנתונים. במידה והינכם מזהים סימנים להפרעת חרדה, נסו להפנותו לייעוץ פסיכולוגי או פנו לייעוץ בעצמכם.

הפרעות חרדה בקרב קשישים

מחקרים בנוגע לתופעת החרדה ולטיפול בתופעה בקרב האוכלוסייה המבוגרת אינם כה מפותחים כמו מחקרים הנוגעים לבעיות מנטליות אחרות, כדוגמת דיכאון או מחלת האלצהיימר. עד לא מזמן האמינו כי הפרעות חרדה פוחתות עם הגיל, אך כיום המומחים מתחילים להכיר בכך שהזדקנות ותחושת חרדה אינם זרים זה לזה, וכי חרדה שכיחה אצל מבוגרים כמו אצל צעירים, אם כי קיים שוני רב בכל הקשור לזמן ולאופן בו החרדה מופיעה אצל מבוגרים.
הפרעות חרדה בקרב האוכלוסייה המבוגרת הן ממשיות וניתנות לטיפול, ובכך זהות לתופעה זו אצל צעירים. דמיון נוסף בין צעירים וזקנים בכל הקשור לחרדה הוא העובדה שתחושת החרדה מלווה לרוב בתחושת דיכאון. דיכאון וחרדה שלובים זה בזה, בקרב צעירים וזקנים כאחד, כאשר מחצית החולים הסובלים מדיכאון עמוק סובלים גם מחרדה וכרבע מהסובלים מחרדה סובלים מדיכאון עמוק. בדומה לצעירים, גם בקרב האוכלוסייה המבוגרת עובדת היותך אישה וללא חינוך פורמלי מהווה גורם סיכון להתפתחות חרדה.
מרבית הזקנים הסובלים מהפרעת חרדה סבלו מהפרעה דומה בהיותם צעירים. המתח והפגיעות הייחודיים לתהליך ההזדקנות הם שגורמים לחרדה גם לאדם שלא היה פגיע בעבר: בעיות פיזיות כרוניות, היחלשות קוגניטיבית ואובדן אדם יקר.
בהסתמך על מומחים, הייתה בעבר נטייה להקל ראש בהפרעות חרדה בשלבי החיים המאוחרים, וזאת ממספר סיבות. אחת מהן היא שחולים מבוגרים יותר לא נוטים לדווח על תסמינים פסיכיאטריים ונוטים, לעומת זאת, להדגיש בעיות פיזיות שהם חווים. בנוסף, מספר מחקרים מרכזיים בתחום האפידמיולוגיה לא כללו הפרעת חרדה מוכללת (Generalized Anxiety Disorder) , אחת מהפרעות החרדה השכיחות ביותר בקרב זקנים.
ההכרה בקיומה של בעיית חרדה אצל אדם זקן מציבה מספר אתגרים. תהליך ההזדקנות מביא עמו שכיחות גבוהה יותר של בעיות רפואיות מסוימות, דאגה מציאותית לגבי בעיות פיזיות ושימוש גובר במרשמים רפואיים. כתוצאה מכך, ההפרדה בין מצב רפואי ותסמינים פיסיים של הפרעת חרדה הינה תהליך מסובך ומורכב יותר אצל אוכלוסיית הקשישים. עצם אבחון תופעת החרדה בקרב אנשים הסובלים משיטיון הוא קשה. קשה לעשות את ההפרדה בין חרדה של אי שקט (אגיטטיבית) האופיינית לשיטיון ובין תופעת חרדה מקובלת. היחלשות הזיכרון עשויה להתפרש כסימן לחרדה או שיטיון, והפחדים עשויים להיות מוגזמים, אך גם מציאותיים והגיוניים, תלוי במצבו של האדם.
הרופא המטפל הוא שאמור לבצע את האבחון והטיפול הראשוני. קשישים רבים חשים בנוח יותר להיחשף בפני רופא שהם מכירים. בנוסף, אם הם בוטחים ברופא המטפל שלהם, גדלה הסבירות לכך שהם יסכימו לקבל טיפול או הפנייה למומחה לבריאות הנפש.
על מנת לטפל בתופעת החרדה אצל זקנים נעשה שימוש בתרופות ובטיפול פסיכולוגי, אם כי המחקרים הקליניים הבודקים את מידת היעילות של הטיפול מסוג זה עדיין מצומצמים. הטיפול המומלץ למרבית הפרעות החרדה הוא תרופות ממשפחת ה SSRI (Serotonin Reuptake Inhibitors). השימוש בטיפול פסיכולוגי בגישה התנהגותית קוגניטיבית, CBT (Cognitive Behavioral Therapy) לצורך הפחתת רמות החרדה בקרב זקנים גובר והולך. טיפול מסוג CBT עשוי לכלול הדרכה בהתרגעות, הבנייה קוגניטיבית מחודשת (החלפה של מחשבות המובילות ליצירת חרדה במחשבות מציאותיות יותר ופחות נוראיות) וחשיפה (חשיפה שיטתית לאובייקטים או למצבים המעוררים את תחושת החרדה מלכתחילה). טיפול באמצעות CBT עשוי להימשך מספר חודשים ואין לו כל תופעות לוואי.
הצלחה בטיפול בחרדה בקרב חולים זקנים תלויה, בחלקה, בקיומה של שותפות בין החולה, המשפחה והרופא. יש צורך בהסכמה של כל הצדדים בנוגע לבעיה, כמו-גם מחויבות לדבוק בטיפול עד שיוכל החולה לחזור לתפקוד רגיל. ייתכן שבני המשפחה יצטרכו לתמוך בזקן ולהבטיח כי סוגיות שונות העשויות להופיע תוך כדי הטיפול, כדוגמת תופעות לוואי הקשורות בשימוש בתרופה, תטופלנה מיד.

מודאג ממצבו של הורה מזדקן?

אחת הדרכים הטובות ביותר לגלות האם אכן קיימת בעיה היא באמצעות שיחה עם ההורה שלך או אחד מיקיריך לגבי שינוי כלשהו בחייהם. שאל אותם לגבי כל שינוי שהבחנת בו בהקשרים הבאים:
* שגרת היומיום ופעילויות יומיומיות. לדוגמא, האם סבתא מסרבת לבצע פעילויות אשר בצעה קודם לכן כחלק משגרת היומיום או נמנעת מלהשתתף במצבים חברתיים מהם נהנתה קודם לכן?
* דאגות. לדוגמא, האם אבא דואג יותר מבעבר והאם הדאגות הללו מוגזמות (למשל: איום ממשי על ביטחונו).
* תרופות. לדוגמא, האם אמא התחילה ליטול לאחרונה תרופה שינה? האם היא נוטלת תרופה מסוימת יותר מאשר קודם לכן? תופעות לוואי תרופתיות (כדוגמת בעיות נשימה, קצב לב בלתי סדיר או רעידות) עשויות לעתים להיות סימן לתסמינים של חרדה. בנוסף, שימוש מופרז בתרופות (או אלכוהול) עשוי להצביע על ניסיונות ל"ריפוי עצמי באמצעות תרופות".
* מצב רוח כללי. תחושת דיכאון וחרדה שלובות זו בזו פעמים רבות. בכי רב, אדישות ואובדן עניין בפעילויות שקודם לכן היו מקור לעניין רב הם סממנים אפשריים לדיכאון.

אושר – חוסן בפני חרדה ודיכאון: ראיון עם פרופ' אורן קפלן בערוץ 2

טיפול בחרדה דרך עזרה עצמית – Self help

חלק ממאפייני התקופה המודרנית, ובעיקר מאז כניסת האינטרנט לחיינו, היא יכולתם של אנשים למצוא דרכים חדשות לעזרה עצמית. את הפרק הנוכחי במאמר נקדיש לסקירה של השיטות הנפוצות ביותר לטיפול בחרדה באמצעים אותם ניתן להפעיל באופן עצמאי. יש להדגיש שכמו כל מיומנות אחרת בחיים, אי אפשר לצפות לפתרונות "קסם". יש צורך באימון ורכישה הדרגתית של המיומנות כדי שהיא תהיה אפקטיבית כנגד החרדה. עם זאת, אלו שיטות הפועלות בצורה וודאית וניתן לבחור מהמגוון שלהלן את השיטה או השיטות המתאימות לכל אחד באופן אינדיבידואלי.

חשוב להבין שלא כל אחד נמצא במצב המתאים לעזרה עצמית ולעיתים נדרשת עזרה של איש מקצוע, לפחות בשלבים הראשונים של הטיפול. מצבי חרדה מאופיינים באי וודאות וחוסר אונים. עזרה עצמית, לעומת זאת, מאופיינת בשליטה ומיומנות. לעיתים נוצרת "התנגשות" פנימית בין שני הגורמים הללו, מה שלא מאפשר לפרט שימוש יעיל בטכניקות של העזרה העצמית. כמו בהתנעה של מכונית בעזרת כבלי הצתה, נדרש לעיתים מקור אנרגיה חיצוני כדי ליצור את הניצוץ שיפעיל את המנוע. אין טעם להיות מתוסכל ולהילחם במצב מסוג זה. עדיף לבקש עזרה מקצועית ואחרי תקופה מסוימת לנסות שוב להפעיל את כלי העזרה העצמית באופן עצמאי. ישנו סיכוי גבוה שכלים אלו יהיו יעילים אחרי התמתנות מסוימת של החרדה ויעזרו, לא רק לשפר את המצב באופן מיידי, אלא גם לשמר את ההישגים לטווח הארוך.

כלים לעזרה עצמית

ההוראות והשפה בהמשך בגוף זכר לצורך נוחיות הכתיבה בלבד.
ההוראות רלוונטיות כמובן לנשים ולגברים כאחד.

1. הרפית שרירים

הכול נמצא בראשך… בזרועך, ברגלך ובידיך.
הרפיית שרירים, ולמעשה כל הטכניקות שיתוארו בהמשך, כוללות רכיבים של טיפול בגוף. החרדה באה לידי ביטוי לא רק באופן פסיכולוגי אלא גם בתסמינים גופניים. לדוגמא, קוצר נשימה, מתח שרירים, נשימות מואצות עד כדי היפר-ונטילציה, דפיקות לב מואצות ועוד. תסמינים גופניים אלו מתדלקים את המחשבות שמייצרות חרדה. לפיכך, טיפול בסימפטומים גופניים אלה עשוי להוריד את תחושת החרדה. הטיפול הזה מפתיע ביעילותו, אך גם ברציונל שמפעיל אותו. על פי רוב אנחנו חושבים באופן סיבתי כלפי החרדה, כלומר, אם נמצא את המקור הפסיכולוגי לחרדה ונטפל בו, גם הגוף ירגע. אולם באופן מעניין, אם הגוף רגוע, גם אם מקור החרדה הפסיכולוגי לא השתנה כלל, האם נחוש חרדה? התשובה כמובן שלא. מסתבר שגם אם הנושא המטריד ממשיך להטריד באותה עוצמה, אולם הגוף רגוע, מצב החרדה נעלם, החשיבה הופכת ליותר רציונלית, ובעקבות זאת גם הנושא שמטריד לפתע מטריד פחות. המצב החדש הרבה יותר מתאים לטיפול בהיבט הפסיכולוגי והסיכוי להצליח בו גבוה יותר לעומת המצב הראשוני בו גם הנפש מוטרדת וגם הגוף מוטרד. מסתבר שעם תרגול נכון ניתן להדוף את התסמינים הגופניים של החרדה ולהשתחרר מאחיזתם. בעקבות זאת הרווחה האישית תשתפר ומצב החרדה יפחת.

הרפיית שרירים הדרגתית – שיטת ג'ייקובסון

הרפיית שרירים הדרגתית הינה טכניקה פשוטה שבולמת את החרדה ע"י שחרור הדרגתי של קבוצות שרירים – אחרת כל פעם. יעילות השיטה אומתה ע"י אדמונד ג'ייקובסון רופא משיקאגו עוד לפני 75 שנה. הוא תיאר את שיטה בה לא נדרש דמיון או כוח רצון. מאחר והגוף מגיב למחשבות מעוררות חרדה ע"י יצירת מתח בשרירים, ומאחר והמתח בשרירים גורם למחשבות תורמות חרדה, הרי שכך מופעל תהליך שלילי מעגלי . עצירת המתח בשרירים גורם להפסקת המעגל והורדת החרדה כיוון שמחשבות חרדה לא יכולות להתקיים בגוף רגוע ורפוי.
הלחץ והמתח באים לידי ביטוי גופני במיוחד בצוואר וכתפיים לעיתים יש סימפטומים של כאבי ראש, כאבי גב, מתח בלסתות, לחץ בעיניים, לחץ דם גבוה, חוסר שינה ועוד. כמו כן קיימת השפעה על התחושה בבטן ועל מתח שרירים כללי בגוף.
מגוון בעיות אלו יכולים להיפטר ע"י תרגול קבוע בהרפיה שיטתית של קבוצות שרירים בגוף.

כיצד לעשות זאת?

שיטת ג'ייקובסון כרוכה במתיחה והרפיה של קבוצות שונות של שרירים באופן רציף. בכל פעם יש למתוח ולהרפות קבוצת שרירים אחרת למשך 10 שניות בערך והרפייתם באופן מיידי. לאחר הרפיה במשך 15-20 שניות חוזרים על התהליך על אותה קבוצת שרירים. לאורך כל הזמן יש לשים לב לתחושה באותה קבוצת שרירים, ובעיקר לאחר ההרפיה. רק לאחר תחושת הרפיה משמעותית ממשיכים לקבוצת השרירים הבאה.
יש להתאמן בשיטה זו לפחות פעם ביום למשך 20 דקות, רצוי פעמיים ביום. עם זאת, גם תרגול של כ-5 דקות בכל פעם (אחת מהן במיטה לפני ההליכה לישון) עשוי להביא תוצאות טובות למדי. לאחר תקופה של שבועיים שלושה ניתן לחוש כיצד זמן התגובה בו מגיעים לתחושת ההרפיה מתקצר באופן משמעותי ולמעשה הוראה עצמית להרפיה יכולה להתרחש תוך שניות בודדות.

הנחיות:

שכב בתנוחה נוחה במקום שקט, אל תצליב ידיים או רגליים. ניתן לבצע את הפעולה גם בישיבה בתנוחה נוחה. עדיף לעצום את העיניים במהלך התרגיל. לאחר מציאת התנוחה הנכונה יש לקחת 3 נשימות עמוקות, ובזמן הנשיפה החוצה לדמיין את המתח הפנימי שלך זורם ממך כלפי חוץ. כעת קמץ אגרופיך ושמור אותם קמוצים למשך 10 שניות (ניתן להעביר בדמיון את מתח השרירים של הגוף לאגרוף הקמוץ). ואז שחרר לאט את האגרוף במשך 15-20 שניות. יש לבצע כעת הפסקה ל 15-20 שניות ולבצע תרגול נוסף על האגרוף. בסיום יש לעבור לקבוצות שרירים נוספות בגוף: שרירי הפנים, הצוואר, הכתפיים וכו'.

2. הרפיית מחשבות ‏

מרגע יקיצתנו ועד ההירדמות פועל מוחנו בתכונה מתמדת. מסתבר שלעיתים תחושות החרדה מאיצות את מרוץ המחשבות. הפרק הבא מציג טכניקות של דמיון מודרך ומדיטציה שמסייעות בעזרת תרגול יום יומי להרגעת המחשבות ולריכוז עצמי. שליטה בטכניקות פשוטות אלו מסייעת בהגנה אל מול תחושת החרדה ולהשגת תחושות שלווה.

דמיין ש…

דימויים הם חלק מדפוסי המחשבה שלנו. החיזיון המנטלי שאנו מדמיינים יכול להשפיע על התנהגותנו ועל כוח רצוננו המודע והרצוני. כוחו של הדמיון הוא מדהים. למשל, נסו לדמיין פרוסת לימון הנמצאת מתחת ללשון. שימו לב שמתחילה הפרשת רוק בפה כאילו הלימון באמת נמצא שם. בניסוי מסוים נתנו לאנשים לראות תמונות ובדקו בעזרת סורק מוחי אילו חלקי מוח מופעלים בזמן ההתבוננות בתמונות המציאותיות. לאחר מכן ביקשו מאותם אנשים לעצום את עיניהם ולדמיין את התמונות שראו קודם לכן. הסתבר שאותם אזורי מוח הופעלו שוב, כאילו התמונה האמיתית נצפית שוב בעזרת העיניים. מכאן שהדמיון שלנו אינו רק "פרי דמיון" אלא הוא מאוד מציאותי. הדמיון יכול להכתיב מה שבסופו של דבר יחווה במציאות. זו הסיבה שהדמיון משמש כלי שיוצר חרדה, אנחנו חושבים על כל מיני דברים שעלולים לקרות, אבך באותה מידה, הדמיון יכול לשמש ככלי טיפולי להרפיה ולהפחתת חרדה.

דמיון מודרך

דמיון מודרך הוא שיטה שמשתמשת בדמיון מכוון לשינוי התנהגות. באופן מודע ניתן ליצור בעזרת הדמיון חוויות מנטליות שישמשו בהמשך כוח המונע חרדות. השיטה פשוטה מאוד וניתנת לתרגול כמעט בכל מצב. היא דורשת בסך הכל לעצום את העיניים ולדמיין תמונה רגועה ובטוחה. בעזרת אותה תמונת רוגע ניתן להקטין את תסמיני החרדה. המפתח לשימוש מוצלח בשיטת הדמיון המודרך הוא לתרגל אותה בשעה של נינוחות או בעזרת יצירת נינוחות בעזרת הרפיה שרירית. אמנם גם הדמיון עצמו מרגיע, אך עדיף לתרגל אותו כשהגוף נמצא בהרפיה (ראה את הסעיף הקודם על הרפיה שרירית).

הנחיות:

יש לבחור מקום בו ניתן לתרגל ללא הפרעות חיצוניות. עם זאת, בשלבים מאוחרים יותר לאחר למידת הטכניקה, דווקא תרגול במקום סואן שהוא חלק מהיום-יום עשוי להוות כלי חשוב להתמודדות עם לחץ וחרדה. כידוע, החרדה אינה ממתינה שנהיה במקום רגוע אלא יכולה לפרוץ בכל מקום, ובמיוחד במקומות סואנים או מלחיצים. בכל מקרה, לצורך התחלה עד רכישת המיומנות חשוב להכין תנאים נוחים ושקטים לפעולה. לפני העבודה עם הדמיון יש להשתמש בטכניקות שתוארו קודם לכן לצורך הירגעות והרפיה שרירית. אפשר לסרוק בדמיון את שרירי הגוף, משרירי הפנים למעלה, ואחריהם שריר אחר שריר, דרך הצוואר, הכתפיים, הידיים, הבטן, הגב, האגן והרגליים וכפות הרגליים, ולוודא שהגוף נכנס למצב רגוע והרמוני מבחינה שרירית. יש לשמור על נשימה רגילה, נעימה ורגועה. תנאי בסיס אלו ישמשו קרקע טובה לתהליך מוצלח של דמיון מודרך.
כעת אפשר להעלות בדמיון תמונה של מקום נעים. רצוי לבחור מקום ניטראלי שאינו בעל מטען רגשי משמעותי וללא אינטראקציה חברתית משמעותית. למשל, תמונה של ים, יער, מקום יפה בו היית בו בעבר או ראית בסרטים וכדומה. תמיד בסיום התרגיל יש לפתוח את העיניים, להתמתח היטב ולחזור לערנות מלאה, זאת למעט מצבים בהם התרגול נעשה במיטה לפני השינה, ובו חלק מהמטרה יכול להיות גלישה נעימה אל תוך השינה.
אפשר לשלב במהלך התרגיל שמיעת מוזיקה נעימה, כל אחד לפני העדפותיו האישיות. הרעיון הכללי הוא ליצור מצב רגוע הן ברמה של שרירי הגוף והן ברמה של הדמיון. שילוב זה של רוגע בגוף ובנפש הינו ההפך המוחלט ממצב חרדה וסותר אותה, כפי שחומר סותר חומצה מנטרל את פעילותה הדורסנית.

דוגמא לתרגיל דמיון מודרך של חוף ים

הערה: ניתן להקליט לעצמך את הטקסט הבא, ולהשמיע אותו בעזרת קלטת עם עיניים עצומות. עם זאת, אין צורך לעקוב באמת אחר ההוראות הקונקרטיות הללו וכל אחד יכול לבנות לעצמו את סיפור הדמיון שלו, כל פעם מחדש.
אתה יורד במדרגות עץ לחוף יפהפה, כמעט ריק מאדם ומשתרע למרחקים עד אין סוף, ככול שהעין יכולה לקלוט. החול בהיר, כמעט לבן, רך ועדין למגע. אתה פוסע ברגלים יחפות ומרגיש את מגע החול בבהונות רגליך. אתה מרגיש נפלא לצעוד לאט על החוף המקסים. אתה שומע באוזניך את אוושת הגלים. אתה עוקב בעיניך על גלישת הגלים, הקול מרגיע אותך ואתה מסוגל לרוקן את ראשך מכול מחשבותיך. אתה עוקב אחרי הגלים איך הם מתגלגלים מתקרבים לחוף מתרוממים ומגיעים לחוף ומתנפצים, אחד, אחד, אחרי השני. אפשר לראות כיצד חוזר על עצמו התהליך בו הגלים בשפל ואז מתרוממים לשיא ומגיעים לחוף ומתנפצים.
הים יפהפה בצבע כחול עמוק, כל כך מרגיע להסתכל על הים עד האופק. אתה עוקב אחרי קו האופק לכל הצדדים ימינה ושמאלה עד כמה שתוכל לראות למרחק ניתן לגלות למשל שקו האופק מתקמר כלפי מטה לפי קו כדור הארץ. אתה סורק במבטך את הים ומגלה באופק הרחוק סירת מפרס קטנה. המראה כולו מרגיע אותך מאוד… אתה ממשיך ללכת לאורך החוף ואתה חש בריח האוויר הרענן, המלוח של הים… אתה ממלא את ריאותיך שאיפת אוויר עמוקה, ואז נשיפה… ואתה מרגיש רענן ויותר רגוע.
מעל ראשך עפים שני שחפים לכיוון הים… הם מאוד חינניים ואתה מרגיש חופשי כמוהם. אתה במצב רגיעה הולך לאורך החוף. מרגיש את משב הרוח בפניך ואת חום השמש חודר לצווארך וכתפיך. תחושת חום השמש מרגיעה אותך ואתה חש סיפוק עצום להיות על חוף הים היפהפה הזה.
אתה רואה כסא נוח ואתה מגיע אליו ומתיישב. ונשען אחורה ונרגע עוד יותר . עוד מעט תעצום את עיניך ותקשיב לאוושת הגלים. איך הם מתנפצים וזורמים, וקצב הגלים נושא אותך עמוק יותר ויותר להרגשה נהדרת של שלווה ושקט.

‏תרגול דמיון מודרך של יער

אתה צועד על שביל , עמוק בתוך יער, מסביבך עצים גבוהים, עצי אורן, אלונים, עצי פרי יפים… נסה לראות אותם. רחש של אוושת הרוח שנושבת מבעד הצמרות מרגיעה אותך וגורמת לך להרפות את עצמך. אתה מריח את ריח האדמה הלחה של היער, ואת ריח הצמחיה. אתה מסתכל למעלה דרך צמרות העצים הגבוהים ורואה פיסות שמי תכלת. אתה רואה שהשמש גבוהה מעל בשמים. קרניים חודרות מתפצלות מבעד לעצים עד לאדמה. אתה מסתכל על הדוגמאות המורכבות של קרני השמש המסתננות דרך העצים והיער נראה לך דמוי ארמון נפלא, ממלא אותך בתחושות שלווה וכבוד לטבע. מרחוק נשמע רחש מים זורמים בשצף, ככול שאתה מתקדם הרעש גובר, ואתה מגיע לנחל זורם. אתה מתבונן במים הזורמים ומבחין בברק שנוצר מהשתקפות האור במים .אתה מדמיין את עצמך יושב וחש מאוד בנוח. נשען על עץ או על סלע ואולי אף נשכב על דשא רך. אתה יכול לראות את הזרם העובר בין הסלעים. האבנים בגוונים של חום, אפור, לבן. רעש המים מהנחל כל כך מרגיע ואתה נסחף בתחושות השלווה… שאף נשימות עמוקות ומרעננות ושקע על הדשא, או על מצע עלים או בכל מקום נוח אחר, ותן ליער הקסום למלא אותך בתחושות עמוקות של שלווה ושקט…

תרגיל ספירת נשימות

אתה יושב בשקט ומתמקד בנשימות: שאיפות ונשיפות. כל פעם כשאתה נושף ספור את גלי הנשימה. ספור עד עשר או יותר נשימות. ואז התחל מהתחלה. בכל פעם שמחשבותיך מתחילות לנדוד, החזר אותם על ידי שאיפות ונשיפות וספירתם. כשאתה מתחיל לדמיין תמונות ומנהל שיח פנימי אל דאגה, אל תשפוט את עצמך חזור שוב לספירה. אם אתה מאבד את הספירה , החל שוב מאחד קדימה או ממאה לאחור. אחרי שאתה מתרגל זמן מה את מדיטציית הספירות, אפשר לוותר על הספירה ולהתרכז בנשימות בלבד. שאיפות, ונשיפות. מטרת הספירה לעזור להתמקד.

חשיבה מעשית (מה שאתה חושב זה מה שאתה מקבל…)

תאר לך שני אנשים שנקלעו לפקק תנועה בשעת לחץ. אחד חש עצמו לכוד וחושב לעצמו מחשבות הבאות: "אני לא יכול לעמוד בזה, אני חייב לצאת מפה, איך הכנסתי את עצמי למצב כזה?" הוא חש לחץ כעס ותסכול. האדם השני לעומתו תופס את המצב בפקק דווקא כהזדמנות להירגע, לשבת נינוח, לשים קלטת מוסיקה חדשה. הוא אומר לעצמו: "יש לי הזדמנות להתאים את עצמי לקצב התנועה להביא עצמי להרפיה, להוריד את המתח ע"י תרגילי נשימות והאזנה למוזיקה". הוא חש תחושת רוגע והשלמה עם המצב.
כמובן שבשני המקרים המצב ה"אובייקטיבי" זהה, אך ההרגשה הסובייקטיבית והתגובה למצב שונים לחלוטין. כל אחד מהדמויות מגיב פנימית שונה ויש לו שיחה עצמית אחרת. למעשה, מה שאנו אומרים לעצמנו כתגובה לכל מצב נתון זה מה שיקבע את מצב רוחנו והרגשתנו. אנו סבורים שהמציאות החיצונית קובעת את חווייתנו, אולם בפועל הפירוש והמחשבות שלנו לגבי מה שקורה מייצרות את ההרגשות שלנו ואת התפיסה של המציאות. ישנם כמובן מצבים אובייקטיביים חמורים יותר, לדוגמא, מצב של מחלה או תאונה, אולם גם אז אנשים שונים יפרשו באופן שונה את המציאות ובמיוחד את ההשלכות של מה שקרה כלפי העתיד. לקיחת אחריות מרצון על המציאות (נכון, יותר קל להאשים את החוץ והסביבה, אבל בסופו של דבר זה גם מדכא יותר ומעורר יותר חוסר אונים וחרדה) תחזיר את המושכות לידך. זהו אחד המפתחות החשובים בהם אתה זוכה בחיים מאושרים יותר ונטולי חרדה.

3. הסרת יצרני קטסטרופות

מה יקרה אם… המטוס ייפול? או ייחטף? יקרה משהו למשפחה שלי? אם תקרה לי תאונה? אם אכשל בבחינה? יפטרו אותי מהעבודה? בן הזוג שלי יעזוב אותי? ואם מישהו יראה שאני בחרדה? אולי יחשוב שאני משוגע? אין גבול למחשבות קטסטרופאליות. הבסיס למחשבות הללו נובעים מהן העובדה שאנו בני תמותה. קשה להכיר בכך, אבל מרגע שנולדנו… אנחנו הולכים למות. איננו אוהבים לחשוב על העובדה הזאת, אבל היא כורח המציאות. אנו מדחיקים לפיכך את קיומה של המציאות הזו, אבל נותרים חרדים כל הזמן, הן מהמוות והן ממגבלת ההזדמנויות שעומדת בפנינו למממש את עצמנו בזמן הקצוב והבלתי וודאי שעומד לרשותנו. במידה רבה, חוויה נפשית זו, תחת צילו של המוות, היא המקור העיקרי לחרדה האנושית. חרדת פרידה מבן זוג, חרדת טיסות, חרדת בחינות, כולן בסופו של דבר קשורות למרכיבי האובדן והעובדה שהחיים אינם אינסופיים, כך שלא ניתן יהיה בהכרח להשיג את התיקון המצופה. הכרה בכך שזוהי חוויה אנושית אוניברסלית תוכל להרגיע במידה מסוימת חרדות ולמנוע הערכה מופרזת של מצבים בחיים.
יצירת מחשבות קטסטרופה בנויה על הגזמה בהערכת משמעות התוצאות השליליות והגזמה בהרגשת חוסר היכולת לטפל בהם. ניתן עם זאת לקרוא תיגר על מחשבות קטסטרופאליות. ישנן לפחות שלוש שיטות לעשות זאת: 1. לזהות אותן; 2. להתווכח איתן ועם מידת נכונותן; 3. להחליף אותן במחשבות ריאליות יותר. למעשה גישה זו היא הבסיס לטיפול הפסיכולוגי בשיטת CBT – תרפיה קוגניטיבית התנהגותית.
לדוגמא: פחד ממחלה קשה. דפוס המחשבה הקטסטרופלית יבוא לביטוי במחשבה: אין לי אנרגיה, אני עייף כל הזמן, אולי יש לי סרטן, ואם יאבחנו לי סרטן זה הסוף שלי. אני לא מסוגל לשאת זאת…
שלבי העזרה העצמית: זיהוי המחשבה המעוותת: א. "בגלל שאין לי אנרגיות ואני מרגיש עייפות, כנראה שיש לי סרטן"; ב."אם זה המצב אני לא יכול לתפקד". יש לזהות מחשבות מעוותות מסוג זה, להתווכח איתן ולהחליף אותן. האם עייפות היא באמת סימן מרכזי לסרטן? האם יש אנשים עייפים שאין להם סרטן? פקפק בתוקף המחשבות המעוותות. כמה הסיכון הוא ריאלי? כמה גרוע ונורא זה באמת? נניח שאפילו ימצאו אצלי סרטן. האם באמת אתפרק לגורמים? האם לא אוכל להמשיך לחיות? האם אין המון אנשים שחלו בסרטן והחלימו והמשיכו לחיות שנים רבות? כמה פעמים ההרגשה הזו תקפה אותי בעבר, וכמה פעמים גיליתי בדיעבד שזו היתה דאגת יתר? ואם אכן הכי גרוע קורה, האם אין אפשרות שאוכל להתמודד?
החלף את המחשבות בממשיות יותר כמו: "חוסר אנרגיה יכול להיות תסמין לכל מיני בעיות גופניות ופסיכולוגיות הגיוניות, כמו וירוס חורף נפוץ, תשישות, לחץ מוגבר בעבודה, התייבשות וסתם דכדוך. לאו דווקא סרטן. ואם באמת יהיה מדובר בסרטן, גם אם זה לחלוטין לא סביר כרגע, גם בזה ישנן שיטות להתמודד.
דוגמא נוספת: פחד לדבר לפני קהל. מחשבות בעלות אופי קטסטרופאלי יטענו: מה יקרה אם אחטוף התקפת חרדה כשאני מדבר בפני קהל? אולי אתמוטט? אולי אשתתק? אולי יחשבו שאינני שפוי? איזה בושה ועלבון, לא אוכל לעמוד בזה. יש לזהות את המחשבות הללו, לפקפק באמיתותן ולהחליף אותן במחשבות מציאותיות: "בעבר התמודדתי בהצלחה עם מצבים כאלה, אהיה מסוגל להתמודד גם כעת. חוץ מזה, אנשים מתייחסים בהבנה לתופעות של לחץ להופיע בפני קהל. אפשר אפילו לשתף אותם בכך שאני מתרגש, הם בוודאי יעודדו אותי…"
דוגמא נוספת: פחד לאבד את העבודה. מחשבות בעלות אופי קטסטרופאלי: יש מיתון ומצב כלכלי קשה במשק ובארגון שלי, יפטרו אותי מהעבודה ולא יהיה לי כסף לשלם שכר דירה. אנחנו ניזרק לרחוב. אהיה תלוי בחסדי אנשים זרים… זהה מחשבות אלו, פקפק באמיתותם והחלף אותם במחשבות ריאליות :"מה האפשרות שבאמת אאבד את משרתי? האם באמת אשאר חסר בית? החברה שבה אני עובד אינה במצב גרוע כל כך. רוב השכירים עדיין עובדים, הם לא מפטרים אנשים. אני טוב במה שאני עושה.יש לי משפחה תומכת. יש לי חברים שיעזרו לי במידת הצורך. יש לי קצת חסכונות. אוכל גם לקבל דמי אבטלה. אולי יהיה קשה אבל לא קטסטרופאלי.

‏4. התעמתות עם פחדיך

הדרך היעילה ביותר להתגבר על חרדותיך היא להתמודד איתם. המשך הכחשת מצב החרדה רק מחמיר אותו. לאנשים רבים נדמה שזה פשוט לא אפשרי להתמודד אל מול פוביה שמציקה ומאיימת. הרי הפוביה גורמת להימנעות ואם הייתי יכול להתמודד לא היתה לי את החרדה מלכתחילה. הפתרון לפיכך הוא לבצע את החשיפה בצורה הדרגתית, כך שתוכל להתעמת עם פחדך צעד קטן אחרי צעד. השיטה נקרא "הכהייה שיטתית" (דסנסיטיזציה סיסטמטית) שמשמעותה טיפול של חשיפה בשלבים למוקד החרדה.
הטיפול כולל למעשה תהליך המפחית לאט את הרגישות שלך לפוביות שלך. אתה חושף את עצמך למצב המאיים ע"י פעילות בסולם דרגות, שמעמת אותך בהדרגתיות עם הפוביה כשהמטרה הסופית היא ביטול מוחלט של הרגישות שלך לפוביה. הנחת היסוד היא שהפוביה הינה חסרת יסוד מציאותי. לדוגמא, פובית הטיסות, פובית הבחינות, פוביה מחיה כלשהי, אינם מייצגים סכנה אמיתית, לפחות לא בעוצמה בה היא נחוות. לפיכך, אם בסופו של דבר ניתן יהיה להתעמת בצורה ישירה עם הפוביה, ולראות שכלום לא קורה, הפוביה תעלם. לדוגמא, אדם הסובל מפובית כלבים, לא מסוגל להתקרב לכלב. עם זאת, במידה ויוכל ללטף כלב ואף לגדל כלב בביתו, הפוביה תעלם לחלוטין. הכהייה שיטתית תפעיל סדרה של שלבים שתביא לכך שהאדם הפובי יוכל בסופו של דבר להגיע לרגע בו ילטף כלב ואף יגדל כלב בביתו. הטיפול בעזרת חשיפה כולל תהליך של ניתוק הקשר בין מצב הפוביה ותגובות החרדה למצב (לדוגמה עמידה מול קהל), ולאחר מכן ייחוס תחושות הרפיה ורוגע לאותו מצב. הפוביה תלויה במצב מסוים מאוד שמאיים בצורה לא מציאותית המתריע לכאורה על סכנה. כאשר מצליחים לבטל את הרגישות למצב הפובי הוא הופך להיות מצב רגיל ולא מאיים.
יצירת סולם החשיפה: חשיפה נוצרת ע"י סולם מודרג שמביא אותך צעד אחרי צעד בהדרגה קרוב יותר למצב המפחיד. רצוי לייצר 10-15 שלבים. לעיתים יהיה צורך בתמיכה וליווי בצעדים מסוימים, במיוחד אלו שמעלים את רף הפחד. בכל שלב תן לעצמך ציון חרדה, מה עוצמת החרדה בין 0-10 כאשר 10 מייצג חרדה בלתי נסבלת ו-0 העדר חרדה מוחלט. השתמש בשיטות של הרפית שרירים ודמיון מודרך כדי להפחית חרדה בכל שלב. אל תתקדם לשלבים הבאים אלא אם סולם החרדה מהשלב הנוכחי נמוך מהציון 3.
לדוגמא, סולם התמודדות עם פובית מעליות:
1. הסתכל באינטרנט על מעליות, קרא על מעליות
2. דמיין כיצד אתה עולה במעלית
3. מצא קניון שבו יש מעליות שניתן להתבונן עליהן גם מרחוק
4. עקוב אחרי תנועת המעליות מרחוק, בחן כיצד הן עולות ויורדות.
5. עמוד בתור לכניסה למעלית, אך אל תיכנס
6. עמוד בתוך מעלית חונה יחד עם איש התמיכה שבחרת.
7. עמוד במעלית חונה לבדך.
8. עלה או רד קומה אחת יחד עם איש התמיכה שלך.
9. עלה או רד קומה אחת לבדך כשאיש התמיכה שלך מחכה לך ביציאתך.
10. עלה או רד שתי קומות יחד עם איש התמיכה שלך.
11. עלה או רד שתי קומות לבדך כשאיש התמיכה שלך מחכה לך ביציאתך
12. עלה או רד שלוש קומות יחד עם איש התמיכה שלך.
13. עלה או רד שלוש קומות לבדך כשאיש התמיכה שלך מחכה לך ביציאתך
14. סע לבד במעלית.

דוגמא לסולם טיפול בחרדת טיסות:
1. דמיין מקומות בעולם אליהם תרצה להגיע
2. תכנן שלבים שונים בנסיעה לחו"ל
3. התייעץ עם סוכן נסיעות לגבי טיסה אפשרית
4. גלוש באינטרנט באתרי תיירות ובדוק מחירי טיסות
5. סע לשדה התעופה והתבונן על מטוסים ממריאים ונוחתים
6. שוחח עם טייס או אדם אחר שמתמצא בתעופה, הבן כיצד מטוס טס ופועל
7. נסה לארגן לעצמך סיור בתוך מטוס חונה
8. היכנס למעלית שקופה בקניון וכשהמעלית עולה ויורדת דמיין שאתה במטוס
9. הזמן טיסה קצרה בארץ, טוס לאילת, לחיפה, לראש פינה.
10. הזמן טיסת נופש קצרה ביעד קרוב, טוס לקפריסין או תורכיה.
11. טוס ליעד רחוק יותר.
את כל השלבים הללו רצוי לשלב עם הטכניקות שתוארו קודם לכן, הרפית שרירים, דמיון מודרך, הסרת יעדי קטסטרופות. שילוב השיטות משפר את יעילותה של כל שיטה בנפרד.

5. שינויים באורח החיים כאמצעי לטיפול בחרדה

התעמלות ופעילות פיזית על בסיס קבוע

תרגילים נמרצים על בסיס קבוע הם אחד מהכלים היעילים ביותר להקטנת חרדות. פעילות ספורטיבית מפרישה בגוף חומר שנקרא אנדורפינים וכן חומרים נוספים. אלו נותנים תחושה חיובית וכוח חיסוני נוגד חרדה.
כפי שצוין קודם לכן, חרדה מעוררת תגובה ספונטנית של הגוף לברוח או להילחם – fight or flight. תרגול גופני משחרר ומשמש פורקן טבעי של אדרנלין שמגביר תחושת רעננות ומרץ ומקטין בצורה פיזיולוגית את הנטייה למצבי פוביה. החיה בטבע במצבים של פעילות גופנית אינה פנויה להתעסק עם פחד. בשלב הזה היא עסוקה בפעילות של חיים. האדם אינו שונה במובן זה מהאופן בו הטבע תכנת את מצבי ההתמודדות מול החרדה.
תכנית תרגול גופני צריכה לכלול תרגול אירובי, לפחות 3 פעמים בשבוע בין 20 ל 30 דקות בכל פעם. יש לתרגל בהתאם לצרכים וליכולות. ניתן להשתמש במגוון פעילויות ספורט כגון ריצה, שחיה, רכיבה על אופניים, התעמלות אירובית, הליכה וכדומה. כמו כן יש צורך בחיסול רשימת התירוצים הנפוצה לשחרור מפעילות יומית כגון אין לי זמן, אני עייף מידי, משעמם, לא נוח וכדומה. יש להתייחס לפעילות הגופנית כתרופה טבעית, יעילה מאוד כנגד חרדה.

תזונה נכונה

נושא זה הוא מעבר לטווח העיסוק של מאמר זה, ורצוי לקרוא לגביו בהקשרים נוספים. עם זאת נציין בקצרה שיש גורמים תזונתיים שרצוי להתחשב בהם בעת הטיפול בחרדה, כמו לדוגמא הימנעות משתית קפה ומוצרים אחרים המכילים קופאין. מהצד השני, צמחים שונים נחשבים בעלי סגולות מרגיעות. בתי המרקחת מוכרים מוצרים שונים של תרופות טבעיות ללא צורך במרשם רופא שעשויות להפחית מצבי חרדה. באופן כללי, תזונה מאוזנת ומסודרת היא מתכון טוב לבריאות באופן כללי, אבל גם ליציבות ומניעת תנודות רגשיות בתקופות בהן ישנן מצבי חרדה ולחץ.

טיפוח ופינוק עצמי

במרוץ החיים שוכחים לעיתים שהמטרה המרכזית של החיים היא גם להנות מהם. מצבי לחץ וחרדה מסמנים לעיתים שהפרט שכח את הבסיס ועסק בצורה מופרזת בעבודה או נושאים אחרים מעוררי חרדה. לעיתים חזרה אל היסודות הבסיסים של החיים משפרת בצורה ניכרת את איכות החיים של האדם הסובל מחרדה. מדובר בשמירה על שינה מספקת, אכילה נכונה, פעילות פנאי יומית לבילוי והנאה, פגישת חברים, זמן איכות עם המשפחה ועוד. אלו מסייעים בהפקת אנרגיה והתלהבות לביצוע כל התפקודים והשגת המטרות של החיים. הם חיוניים במיוחד במצבי לחץ וחרדה. הקפד על לפחות שעה אחת ביום שמיועדת רק לטיפוח ופינוק עצמי. שמור על יום בשבוע בו אתה מקדיש את הפעילויות לעצמך ולמה שאתה אוהב. צא לחופשה קצרה. סוף שבוע או אפילו שבוע שלם עשויים לחדש מצברים, ואין צורך לתכנן אותם זמן רב מראש.

פשט את חייך

סגנון החיים המודרני הינו גדוש ועמוס. הוא מהווה את אחד מגורמי תחושות החרדה הטיפוסיים. הורדת הגודש והעומס, וחזרה מסוימת את המקורות הפשוטים של החיים עשויה לשפר את ההרגשה הכללית. אין הכוונה כמובן בחיי סגפנות או וחסך. עם זאת, לא מזיק להוריד כמה שעות שבועיות של טלוויזיה, שעות נסיעה בפקקי תנועה, מענה אובססיבי לטלפון הסלולרי, הקשבה לכל מבזק חדשות כל חצי שעה, ועוד דברים פשוטים מסוג זה. במקום זה הוסף לפעילות הקבועה הקשבה למוסיקה, פעילות יצירתית ותחביבים, ואפילו זמן פנוי ללא כל מעשה.

6. התמודדות מיידית עם מצבי חרדה

התנגדות ומאבק בדאגות לא יבריחו אותם, להיפך, ככל שתנסה לסלק אותם הם יטרידו אותך יותר, כאילו שאתה מודה בכך שאינך מסוגל להתמודד עימן. לחליפין ניתן לטפח מחשבות ותגובות שמצהירות: "אני מסוגל להתמודד עם זה, עשיתי זאת בעבר". קבלת תסמיני הדאגה כחלק טבעי של החיים הוא מפתח חשוב להצלחה בהתמודדות עם חרדה. "הנה שוב התקף החרדה מגיע, הנה התחושות המשונות בגוף, דפיקות הלב, הידיים שמזיעות, הסחרחורת, אבל בעצם אין להם משמעות מאוד רצינית לחיים שלי. התופעות יחלפו מהר, רוב האדרנאלין שהופרש לגוף ייטמע בו תוך כ-5 דקות ולאחר מכן תחזור ההרגשה הטובה יותר". יש להבין שתגובות חרדה מוגבלות מאוד בזמן. רוב הסבל מהחרדה נובע ממחשבות על ההתקף שהיה וההתקף הבא, ועל הפגיעה והעלבון בכך ש"אני סובל מחרדה". קבלת העובדה שחרדה היא חלק טבעי מהחיים בטבע, מעין פעמון אזעקה ממצבי סכנה שמרתיע פעמים רבות באופן שגוי, עשויה להרגיע באופן ספונטני את החרדה.
|מכאן שהשלמה וקבלת הסימפטומים ההתחלתיים של החרדה הם מאוד משמעותיים לטיפול בחרדה. חרדות ודאגות משאירות אותך חשוף ורגיש, ולא בשליטה ואף לפעמים בתחושת שיתוק. אם לא תפעל מייד, תחושות החרדה יתגברו. לפיכך כשתחושות אלו תוקפות אותך קבל זאת כעובדה, ואז נסה לנתב אותם למשהו אחר בצורה יצירתית. אל תנסה להילחם בהם אך גם אל תישאר פסיבי. הכן דרכי התמודדות כולל טכניקות שפורטו קודם לכן, דפוסי חשיבה ותשובה שתרצה להפעיל כנגד דפוסי החשיבה השליליים שעולים בך, וכן נתיבי התנהגות רצויים, כמו, יציאה לריצה ספורטיבית סביב השכונה למשך 20 דקות. רוב הסיכויים שבסיום הריצה התקף החרדה יעלם כלא היה. בכל מקרה, אל תימנע מפעילות. להיפך, בנה לך נתיב פעילות למצבי חרדה. אם ניתן הפעל תוכניות מתוחכמות: צפה בסרט, צא לריצה, דבר בטלפון עם חברים, וכדומה. כמובן שהנאות וריגושים מיידיים עשויים לנחם ולספק כתרופה נוגדת חרדה מיידית. בקש ממישהו קרוב לחבק אותך, עשה מקלחת חמה או אמבטיה מרגיעה, ארגן לעצמך ארוחה או חטיף טעים, מין, צפייה בקומדיה, קריאת ספר בדיחות, וכדומה. לעיתים אפילו פעילויות בסיסיות ביותר עשויות להספיק. ספור מ-100 עד 0 לאחור, חמם לעצמך משהו במיקרוגל, לעס מסטיק, ספור אנשים שעוברים ברחוב או בחנות, עשה מקלחת קרה, חבר מספרים על נייר, שחק במשחקי מחשב, וכדומה. כמובן ששיטות אלו עשויות לשמש כעזרה להתמודדות מיידית לרגשות חרדה פתאומיות, אך הן אינן יכולות להחליף שיטות להתמודדות ממשית עם החרדות.

7. זעם על החרדה

תחושות כעס והרגשת חרדה הם תגובות שאינן עולות בקנה אחד, אין מצב בו אפשר לחוות את שתי התחושות האלה ביחד. אם אתה מסוגל לחוש זעם כלפי החרדה, זה הרגע שהחרדה בדרכה לעזוב אותך, יש אמירות אותן אפשר להגיד כמו: "דיבוק צא! אני מאוד עסוק, סור מדרכי! מסתבר שגישה זאת יכולה להועיל לאנשים מסוימים. במקרים כאלה ניתן לבטא את הזעם באמצעות שיטות שונות ויצירתיות: להכות עם שני אגרופים קמוצים על כרית, לצרוח לתוך כרית או במכונית כשהחלונות מוגפים, להכות עם מקל מטאטא על מזרון, לרסק ביצים לתוך אמבטיה ריקה, לרוץ במהירות למרחקים קצרים, ועוד. מובן מאליו שאת הזעם יש להביע כלפי חפץ ניטראלי, במקום ריק בו לא יכול להתרחש נזק, וכמובן לא כלפי אדם אחר או באופן שיכול לפגוע באדם אחר.

8. גישה קוגניטיבית: אמירות מסייעות בהתמודדות עם חרדה

יש להתכונן ולתרגל אמירות שמסייעות כתגובה לחרדות. עם האימון ניתן לרכוש מיומנות כזאת כך שבשעת משבר האמירות קופצות באופן מיידי ומסייעות בהרגעת החרדה. כדאי להכין משפטי מפתח על כרטיסיות ולשלוף אותן ולקרוא אותן בעת הצורך.
ישנן מספר סוגים של אמירות להתמודדות :
1. אמירות לשם תכנון מראש להתמודדות במצבים קשים. למשל:
א. היום אצא מאזורי הנוחות שלי
ב. זאת הזדמנות עבורי ללמוד להתרגל בצרה נינוחה למצב החדש.
ג. על ידי שאתמודד עם הפחד מ… אוכל להתגבר על החרדות.
ד. כל פעם שאני מתמודד אני צועד צעד נוסף לשחרור מהחרדה.
ה. אני עושה את הצעד עכשיו כדי שאהיה חופשי לעשות כל מה שאני רוצה.
ו. אין דרך אחת נכונה לעשות את זה, מה שיקרה זה בסדר.
ז. ארגיש יותר טוב כשאהיה בתוך הסיטואציה.
ח. כל דבר שאעשה יהיה הטוב ביותר שאני מסוגל לעשות.
ט. אני משבח את עצמי על כך שאני מתמודד עם פחדי.
י. תמיד אפשר לסגת מהמצב אם יהיה צורך בכך.

2. אמירות להתמודדות כשנתקלים במצב קשה או מפחיד. למשל:
א. התמודדתי בעבר אוכל לעשות זאת שוב.
ב. להירגע, לאט לאט, אין צורך לפעול עכשיו מיידית.
ג. שום דבר רציני לא יקרה לי.
ד. זה בסדר לקחת פסק זמן, אוכל לפעול רק כמה שאני מסוגל היום.
ה. אהיה בסדר גמור. כבר הצלחתי עם זה בעבר.
ו. אינני חייב להיות מושלם, אהיה אנושי.
ז. אדמיין לעצמי שאני במקום רגוע בזמן שאקח את זה על עצמי.
ח. אוכל לפקח על דרגת החרדה שלי ולסגת מדרגה זאת אם יהיה צורך בכך.

3. אמירות להתמודדות כדי לעזור בשעת מצב לא נוח, בזמן תחושת חרדה. למשל:
א. אוכל לטפל במצבים או בהרגשות האלה.
ב. התחושות האלה הן תזכורת ליכולת ההתמודדות שלי.
ג. אוכל פשוט לקחת פסק זמן ולחכות שההרגשה הזאת תעבור.
ד. מגיע לי להיות בסדר עכשיו.
ה. זה בסך הכול אדרנלין וזה יעבור תוך כמה דקות.
ו. זה מייד עובר.
ז. אני יכול להמשיך.
ח. אלו רק מחשבות-לא מציאות.
ט. זאת רק חרדה- לא אתן לזה לגעת בי.
י. החרדה לא תזיק לי על אף שאני מרגיש לא טוב.
יא. שום דבר בתחושות האלה לא מסוכן.
יב. לא אתן לתחושות והרגשות אלו לעצור אותי אני ממשיך בפעילות שלי.
יג. זה לא מסוכן.
יד. אלו רק מחשבות חרדה ולא יותר מזה. אז מה.

4. אמירות כתגובה למחשבות שליליות והצהרות חיוביות כדי להיאבק בהן. לדוגמא:
א. מחשבה: זה בלתי נסבל; תגובה: אוכל ללמוד איך להתמודד יותר טוב עם זה.
ב. מחשבה: מה יקרה אם זה ימשיך כך גם בעתיד וזה לא ייפסק? תגובה: אוכל להתמודד עם זה כל יום קצת אין צורך להשליך את זה על העתיד.
ג. מחשבה: אני "דפוק", אני לא יעיל, אני לא מתפקד; תגובה: לכל אחד דפוס אישי להתמודדות עם מצבים. זה לא מקטין את ערכי בתור בן אדם.
ד. מחשבה: זה בלתי נסבל. תגובה: אוכל ללמוד איך להתמודד יותר טוב עם זה.

כמובן שלאנשים שונים שיטות שונות שיכולות לעזור. ישנם כאלה שמשפטי שכנוע כמו אלו שמתוארים כאן יראו מגוחכים ולא יעילים, אולם דווקא הרפיה שרירית או דמיון מודרך יעזרו להם, ולהיפך. מצא את הדרכים שיעילות עבורך, ואם הן אינן רשומות כאן, המצא אותן.

חרדת בחינות –
מאמר שפורסם במוסף ידיעות אחרונות לענייני סטודנטים

כמעט כל תלמיד או סטודנט חווה במהלך לימודיו לפחות מקרה אחד של חרדת בחינות. היא יכולה לבוא לביטוי למשל כמתח, התרגשות ואי שקט לפני בחינה. יש להדגיש עם זאת, שאין בהכרח קשר ישיר בין רמת הידע האובייקטיבי בבחינה לעוצמת החרדה. לעיתים הבחינה עצמה אינה קשה לפתרון אך התלמיד נכנס למצב של "בלק אאוט" – מעין הלם שמונע ממנו לענות על הבחינה בהתאם לידע וליכולת שלו. ננסה להבין ולהגדיר מהי חרדת בחינות ומתי רצוי לטפל בה כבעיה פסיכולוגית.
חרדת בחינות היא סוג של "חרדת ביצוע", כלומר, חשש מפני כישלון במשימה כלשהי. אלו מתרחשים כשאדם נדרש להוכיח ביצוע ויישום של יכולת, כמו במהלך בחינה, תחרות, משימה, הרצאה, הופעה בפני קהל וכדומה. הפרעות חרדה הן הסוג הנפוץ ביותר של בעיות פסיכולוגיות הפוגעות במבוגרים וילדים, כולל אוכלוסיות בריאות ונורמטיביות. הן עלולות להתפתח ממספר גורמים ולא תמיד ניתן לזהות את הסיבה הבלעדית לבעיה. מקובל לחשוב שחרדה מושפעת מגורמי מצב שונים כגון בחינה, משימה או התמודדות כלשהי, מגורמים פסיכולוגיים כמו אישיות, אירועי חיים וסגנון חיים, כמו גם מגורמים פיזיולוגיים כגון תורשה, תהליכים כימיים במוח ועוד. מובן שישנה גם אינטראקציה בין הגורמים השונים, לדוגמא, ידוע שמצבי לחץ גורמים לתגובות פיזיולוגיות מסוימות.
למרות שכיום ישנם טיפולים יעילים למדי בתופעה, פחות משליש מהסובלים מחרדה פונים לטיפול. הדבר מושפע בעיקר מחוסר מודעות ודעות קדומות לגבי הטיפול הפסיכולוגי.
מאחר וחרדת בחינות וחרדות ביצוע הן סוג של הפרעת חרדה ומאופיינות כהתמודדות עם מצב לחץ ננסה לאפיין מהי חרדה באופן כללי ומהו מצב לחץ. לאחר מכן נתייחס באופן ספציפי לחרדת בחינות והתמודדות עם חרדות ביצוע.

מהי חרדה

חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. אדם שכלל אינו חווה חרדה לא ישרוד כיוון שלא ישכיל להיזהר מפני סכנות. זהו מנגנון קדום המצוי גם בקרב חיות ויצורים ירודים ששומר על ההישרדות בעולם. למשל, כאשר איילה בטבע מזהה רשרוש בשיחים היא נכנסת למצב חרדה מפני טורף שעלול לתקוף אותה. גופה נכנס למצב שמכונה "fight or flight" – "ברח או הילחם". קצב ליבה עולה וכל מערכות הגוף מוכנות להילחם על חייה. אחרי חלוף הסכנה המערכות הללו אמורות להירגע והגוף יחזור בסופו של דבר למצב שגרה. לפיכך, התלמיד שמרגיש דופק גבוה והתרגשות לפני בחינה, מצוי במצב טבעי לחלוטין של חרדה. כדי לשרוד בלימודיו עליו לעבור את הבחינה ויש בהחלט סכנה מציאותית של כישלון. כישלון כזה יגרום לעיכובי זמן בהתפתחות האישית אך יותר מכך ישפיע גם על דימויו העצמי והחברתי של התלמיד. מסתבר שמצב זה הוא גם גורם מוטיבציוני חשוב. תלמיד שלא חש כל חרדה מפני בחינות עלול לא להשקיע בלימודים מתוך אדישות ולגרום לעצמו בסופו של דבר כישלון. עד כה התייחסנו לצד החיובי והמועיל של החרדה כהגנה בפני כישלון ושיטת הישרדות בעולם. אולם כמו כל מנגנון ישנן גם תקלות. כמו גלאי עשן שמתחיל לצפצף ומתריע על שריפה בשל סיגריה אקראית שחלפה במסדרון, גם מנגנון החרדה עלול לתת התראות שווא. איילה שבורחת מכל שיח שנע ברוח תהפוך לחיה רדופת שדים ומותשת כיוון שתעסוק כל הזמן בבריחה מאויב שאינו קיים. חרדת הבחינות מתחילה להיות בעיה שצריך לטפל בה כאשר היא משבשת את איכות החיים של התלמיד (גם אם הוא מצליח בבחינות עצמן) וכמובן כאשר היא מתחילה לפגוע בביצועיו בפועל בבחינות. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסוימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים.
הסימפטומים של חרדת הבחינות באים לביטוי באופן רגשי, קוגניטיבי, גופני והתנהגותי.
רגשית – התלמיד חווה מתח פנימי, אי שקט ולעיתים אף תחושת ייאוש ודיכאון.
קוגניטיבית – נפוצים מצבי בלבול, שיכחה, מחשבות שליליות, אי התייחסות להוראות והסברים בבחינה, למידה לא מסודרת, הסחת הדעת ו"בלאק אאוט" (מעין תחושת ריקון ואי זכירה של החומר הנלמד).
גופנית – נפוצים האצה בדפיקות הלב, הזעה, כאבי בטן, סחרחורות, הפרעות בשינה ועוד.
התנהגותית – הימנעות למשל: אי הגעה לשיעורים ולבחינות, דחיינות ואי מסירת עבודות בזמן ובחירה במסלולי לימודים והתמחויות קלים רק כדי להימנע מהתמודדות. כמו כן נפוצות הפרעות הקשורות לאורח החיים כגון התבודדות חברתית, אכילה לא סדירה ומצבי רוח. כמובן שזו רשימה כללית ופעמים רבות מופיעים רק סימפטומים בודדים מתוך הרשימה האמורה.

מהו מצב לחץ או מתח נפשי ?

לחץ הוא מושג השאול מתוך הפיסיקה ואשר מתאר הפעלת כוח של גורם אחד על גורם אחר. הלחץ האנושי הוא אנלוגיה למצב הפיסיקלי האמור והוא מייצג מצב בו הסביבה או עולמו הפנימי של הפרט מפעילים עליו דרישות לפעולה כלשהי. בניגוד ללחץ הפיסיקלי שאותו ניתן למדוד באמצעים אובייקטיביים, הלחץ האנושי הוא סובייקטיבי ולכן יש קושי להתייחס אליו בכלים מדויקים.
המונח לחץ מופיע בהקשרים פסיכולוגיים שונים. לעיתים הוא מתואר ככוח שמפעילה הסביבה. לדוגמא, הורה דורש מילדו להתאמץ בלימודיו. נהוג לומר שהוא "מלחיץ" את הילד כדי שישתפר בהישגיו וישקיע יותר בבית הספר. לעיתים לחץ מתואר כתגובה של הפרט. לדוגמא, אנשים מדווחים על כך שהם "לחוצים", כלומר, מרגישים חסרי יכולת להתמודד עם המציאות ברמה כזו או אחרת. לחץ הוא גם תופעה פיזיולוגית אותה ניתן למדוד באמצעים מכאניים. לדוגמא, הפוליגרף – גלאי השקר, פועל על עקרונות של מדידת לחץ פיזיולוגי מתוך הנחה שאדם שמשקר מגיב בשינויים של דופק, לחץ דם, מוליכות חשמלית של העור, הזעה ועוד.
בשעת לחץ האדם תופס את המצב ככזה שדורש ממנו להגביר מאמץ ולגייס כוחות לפעולה, בצורה מוגברת יחסית למצבי שגרה. על פי רוב לחץ נתפס כדבר שלילי, אך יש להגיש שהוא אינו בהכרח כך, הוא עשוי להיחוות כאתגר ולהביא להישגים ומקור לגאווה. יש אנשים שנמשכים למצבי לחץ ותופסים אותם כמצבים "מעניינים" אשר נותנים טעם לחיים. עם זאת, לחץ המופעל בעוצמה גבוהה מידי יחסית ליכולתו של הפרט להתמודד איתו, או לחץ שמופעל באופן כרוני לאורך זמן ארוך מידי, נחווים בצורה שלילית ועלולים לגרום לנזקים נפשיים ואף גופניים.
אנשים שונים חסינים בצורה שונה מפני השפעותיו השליליות של הלחץ. הדבר תלוי במגוון רחב של גורמים. לדוגמא, גיל – ילדים וקשישים פגיעים יותר ממבוגרים למצבי לחץ, אנשים הסובלים מקשיים פסיכולוגיים שונים מתקשים גם להתמודד עם מצבי לחץ כיוון שיש להם פחות משאבים נפשיים זמינים, היסטורית התמודדות אישית עם מצב לחץ ספציפי עשויה גם היא להשפיע, לדוגמא, אדם שנכשל בעבר בבחינה במקצוע מסוים ירגיש לחוץ יותר בבחינה נוספת באותו תחום, לעומת בחינה במקצוע אחר בו הצליח בעברו. לבסוף, מקורות התמיכה המשפחתית, הסביבתית והתרבותית של הפרט הם גורם חשוב לתחושת הביטחון של הפרט וליכולתו להתמודד עם מצבי לחץ.
יש להדגיש שהתמודדות עם לחץ היא גם מיומנות נרכשת. מודעות עצמית, תרגול של מיומנויות להרגעה עצמית ודמיון מודרך, ספורט ועוד, עשויים לשמש ככלים להתמודדות יעילה עם מצבי לחץ. במצבים קיצוניים ניתן להשתמש בתרופות שיוצרות הרגעה במערכת. הטיפול ב"לחץ" תלוי בגורמים רבים ואין טיפול אחד שמתאים לכל מצבי הלחץ. ראשית יש לאבחן את מקורות הלחץ, להבין אותם ולהיות מודע לכל ההיבטים של הלחץ עבור האדם הספציפי. לעיתים מדובר בהתמודדות עם מצב ספציפי כמו למשל ספורטאי שמתמודד עם תחרויות או סטודנט שמתמודד עם בחינות. קיומו של מצב הלחץ אינו מעיד בהכרח על בעיה להתמודד עם הלחץ או חרדה שנוצרת בעקבותיו. עם זאת, הוא משמש פוטנציאל להסתבכות של המצב וכישלון בהתמודדות עלול להביא לתגובה נפשית שלילית כמו חרדה, פוסט טראומה, דיכאון ועוד. לפיכך אדם שמכיר בכך שלפניו התמודדות עם לחץ משמעותי צריך לעבור הכנה נפשית כלשהי (לפחות בינו לבין עצמו) כדי לעבור בשלום את ההתמודדות הזו. עם זאת, לעיתים מצב הלחץ אינו אירוע אחד חזק ומזוהה. לעיתים הלחץ הוא דווקא אוסף של פרטים קטנים שכל אחד מהם נראה בלתי משמעותי. עם זאת, צירופם יחד של כל הגורמים גורם למצב לחץ חזק. לדוגמא, מנהל של עובדים רבים נאלץ להתמודד עם בקשות רבות של עובדיו שלרובם עליו לסרב. כל בקשה כזו בנפרד אינו מהווה עומס נפשי, אבל צירוף של כולם ביחד הופך את תפקידו לעול שמפעיל עליו מצב לחץ כרוני. כך גם תפקידו של מנהל בארגון שנמצא תמיד בהתמודד מול השעון ומול המשימות השוטפות של הארגון. הבעיה איננה לשרוד יום או שבוע בארגון אלא בהצטברות הכוללת של המתחים שאורח חיים כזה יוצר עבור אותו מנהל. במקרה כזה נדרש ניתוח מעמיק של התפקיד ושל ההתנהלות בתפקיד ומציאת שיווי משקל שיאזן בין דרישות הארגון והסביבה לבין יכולותיו המעשיות של הפרט להתמודד עם דרישות אלו. אנשים רבים, בעיקר בעולם המערבי רווי המתח וההישגיות, מוצאים עצמם מתנהלים בתוך אורח חיים לחוץ באופן כרוני ומחפשים שינוי שיפסיק את סגנון החיים הזה. זו אולי הסיבה בגללה הרבה אנשים נמשכים כיום לתרבות המזרח הרחוק, מדיטציה, יוגה, טאי צ'י ושיטות נוספות שמגיעות מעולמות רוחניים של המזרח, כיוון שאלו מכוונות לאיזון נפשי נכון והורדת תחושת הלחץ שמרגיש הפרט בהתמודדותו הקבועה עם חייו.
מחקרים זיהו דפוס אישיות של אנשים המכונים "סוג A" לעומת "סוג B". סוג A הם אנשים שאורח חייהם לחוץ יותר, הם הישגיים מאוד ומכניסים עצמם למצבי לחץ בצורה יזומה. מסתבר שאלו אנשים שחשופים יותר גם למחלות לב ולחץ דם לעומת אנשי סוג B שאמנם פחות הישגיים, ואולי גם מגיעים לפיכך להישגים פחותים בקריירה (בקריטריונים מערביים וחומרניים כמובן), אבל נהנים כנראה מאורח חיים בריא ורגוע יותר.
כיצד ניתן לטפל בלחץ? השיטות דומות מאוד לשיטות הטיפול בחרדה כפי שיוסברו בהמשך. ההבדל המשמעותי בין הטיפול בלחץ (שאינו מלווה בחרדה) לעומת הטיפול בחרדה (או לחץ וחרדה ביחד) הוא שבמקרה הראשון מדובר בטיפול מונע שמטרתו לוודא שהפרט יוכל להתמודד בהצלחה עם אתגריו מבלי לשלם על כך מחיר נפשי כבד, בעוד שבמקרה השני "המחיר" כבר שולם או משולם שכן האדם סובל מחרדה ופגיעה באיכות חייו ונדרש לעשות תיקון משמעותי יותר כדי לחזור לחיי השגרה.

סיבות נפוצות להתפתחות חרדת בחינות וחרדות ביצוע באופן כללי הן:
· נטייה לפרפקציוניזם (מה, קיבלתי רק 85? – אני חייב לקבל רק 100 !!! לאן הלכו לאיבוד ה-15 נקודות שחסרות? – אני חייב להגיש ערעור)
· לחץ חברתי ומשפחתי להצלחה
· אקלים כיתתי ומוסדי מלחיץ ותחרותי
· העדר אסטרטגיות למידה נכונות שגורמות לקושי אובייקטיבי בהתכוננות לבחינה
· העדר אסטרטגיות נכונות לפתרון בחינות שגורם לבזבוז זמן וביצוע לא מיטבי של הבחינה
· קשיים עם מקצועות מסוימים (למשל עם מקצועות מתמטיים או מקצועות בהם יש צורך בזכירה של פרטים קטנים ורבים)
· יחסים בינאישיים עם המרצה או המורה (מרכיב זה משפיע יותר בתקופת בית הספר, אך גם באקדמיה יש לו חשיבות רבה).
· גורמים שאינם קשורים ללימודים עצמם, למשל, מצבי משבר בחיים, נטייה אישיותית לחרדה וכדומה.
הטיפול בחרדת בחינות כולל מרכיבים משותפים לטיפול בחרדה באופן כללי, אך מכיל מספר רכיבים ייחודיים. לפני הטיפול בחרדה עצמה יש לברר מתי החלה חרדת הבחינות, האם היה אירוע משמעותי סביב פריצת הסימפטומים, כיצד התלמיד לומד במהלך הסמסטר ולקראת הבחינות, כיצד הוא קורא את הבחינה ועונה עליה ועוד מרכיבים הקשורים ללמידה ולבחינות עצמן. לעיתים ניתן לגלות שהבעיה היא טכנית לחלוטין ותיקון פשוט באסטרטגיות הלמידה עשוי לשפר משמעותית את המצב. לאחר אבחון מקיף ומקצועי ניתן לגשת לטיפול הפסיכולוגי. הבדיקה הראשונית צריכה להתמקד במספר דברים. ראשית, האם באמת מדובר בתופעה ייחודית לבחינות או שישנה בעיית חרדה כללית המשפיעה גם על תחום הלימודים. ככל שהבעיה ממוקדת יותר כך סביר שטיפול קצר מועד וממוקד יעזור לפיתרון הבעיה. לעומת זאת, אם הבעיה רחבה ומתרחשת במצבי חיים רבים, סביר להניח שגם הטיפול יצטרך להיות נרחב יותר גם בנושאים בהם ייגע וגם באורך הזמן שיידרש לו. בנוסף, חשוב לאפיין את הסיבות לחרדה. כאמור, יש תלמידים שמגלים במסגרת הטיפול ששיטת הלימוד בה השתמשו אינה יעילה ולכן לא הצליחו לזכור את החומר בצורה טובה ולכן נלחצו בזמן הבחינה. במקרה כזה עבודה על אסטרטגיות למידה יכולה לפתור את הבעיה. אחרים לומדים מצוין אבל בגלל נטיות פרפקציוניזם שופטים את עצמם בחומרה ובעקבות זאת נכנסים לחרדה לפני כל בחינה. וכך הלאה, יש מגוון אפשרויות, כל אחד ומאפייניו האישיים, ויש כמובן אפשרות לשילוב בין מספר גורמים.
ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להגדיר באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות מובילות ואחת תרופתית. הגישה ה"דינמית" מניחה שחרדת הבחינות היא סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר שאינה מודעת בהכרח. לפיכך, אין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה ייעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול.
גישה פסיכולוגית שונה טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדת הבחינות. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מהחרדה ולירידה בהסתברות להתרחשותה. גישה זו נעזרת לעיתים גם בטכניקות טיפוליות של שינוי תפיסה קוגניטיבית, חשיבה חיובית, הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, EMDR ועוד.
כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. אם חרדת הבחינות היא הבעיה היחידה בחייו של התלמיד מומלץ טיפול ממוקד. עם זאת, במידה וחרדת הבחינות היא חלק ממכלול של התמודדויות פסיכולוגיות בחייו של התלמיד עדיף אולי להתחיל מהגישה הדינמית. כאמור, ניתן ללא קושי לשלב בין מרכיבים של הגישות השונות.
הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות נוגדות חרדה בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך.
בכל תופעה פסיכולוגית חשובה מאוד גם התמיכה החברתית. במקרה של חרדת בחינות יש לכך חשיבות ייחודית. מפגש קבוצתי, טיפולי או תמיכתי, עם קבוצת תלמידים שסובלים מחרדת בחינות, עשוי לעזור ולתת לתלמיד, הן רעיונות להתמודדות, הן לגיטימציה למצבו והן תמיכה במהלך הטיפול והשינוי. היבט אחר של התמיכה החברתית הוא התייחסות המשפחה והחברים למצב החרדה וכן למידה בה גורמי הסביבה יוצרים את החרדה ע"י מסרים וציפיות ביצוע מסוימות. בתהליך הטיפול יש לשים לב לגורמים אלו ובמידת הצורך להביא למודעות רבה יותר הן בקרב המשפחה והן אצל המטופל עצמו לצורך באיזון בדרישות שמוקרנות כלפיו. כאשר הסביבה מגיבה ומשתפת פעולה ניתן ללמד את חבריה לשנות את התייחסותם הן ברמת הדרישות והציפיות שמועברות למטופל והן ברמת התמיכה שניתנת לו. במידה והסביבה אינה משתפת פעולה או אינה בעלת יכולת למודעות בנושאים אלו יש ללמד את המטופל להפחית את התלות שלו בחיזוקים מהסביבה תוך אמונה רבה יותר ביכולתו ובמיוחד ביכולת השיפוט שלו להבחין בין מה שבאמת חשוב למה שאינו כזה.
לבסוף, אין צורך להגיע למצב של חוסר תפקוד לימודי כולל כדי לטפל בחרדת בחינות. תלמיד שחש שאיכות חייו נפגמת בצורה כלשהי או שהצלחתו בלימודים אינו תואמת את יכולתו עשוי להיעזר בטיפול פסיכולוגי עוד בשלבים מוקדמים מאוד של הבעיה. לרוב מוסדות החינוך, הן ברמת בית הספר והן ברמת האקדמיה יש שירות פסיכולוגי פנימי או חיצוני שיכול לתת מענה מקצועי לפניותיהם של תלמידים עם חרדת בחינות. כאשר מדובר בחרדת ביצוע מסוג אחר יש צורך בדרך כלל לאתר טיפול פסיכולוגי באופן אישי בשירותים המצויים בקהילה בה מתגורר הפרט.
עזרה עצמית עשויה בהחלט לעזור. הדרך הפשוטה ביותר היא ללמוד תרגילי הרפיה ודמיון מודרך שעשויים לעזור במצבי לחץ וחרדה. תרגילים אלו ניתן ללמוד בעזרת ספרים וקלטות או בעזרת אנשי מקצוע בתחום הפסיכולוגיה, בעיקר אלו שמתמחים בהיפנוזה, היפנוזה עצמית, ביו-פידבק, NLP, דמיון מודרך, מדיטציה ותחומים דומים.

חרדת נטישה בזוגיות: מחבלת או מתבלת את הקשר? מתוך ראיון עם פרופ' אורן קפלן ב"לאישה"

למאמר סקירה מקיף על דיכאון

The post חרדה – טיפול פסיכולוגי appeared first on PSY.

The post appeared first on PSY.

פרופ' אורן קפלן

oren@psychologia.co.il

פרופ' אורן קפלן, פסיכולוג קליני וכלכלן, מנהל אקדמי של תוכנית MBA בפסיכולוגיה עסקית וניהולית וראש המחלקה לשיווק ופרסום במסלול האקדמי המכללה למינהל.
המחקר המתואר במאמר זה בוצע במסגרת יחידת המחקר של ביה"ס למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל.

עיקר הממצאים
ממצאי המחקר מורים שהצפייה בסדרה "בטיפול" השפיעה על עמדות הצופים בכל הקשור לטיפול פסיכולוגי וכי באופן כללי צופי הסדרה מביעים עמדות חיוביות יותר במובהק כלפי טיפול פסיכולוגי, בהיבטים שונים, כולל נכונות להתנסות בטיפול, לעומת מי שלא צפה בה.
כמו כן נמצא שככל שמידת הצפייה בסדרה היתה גבוהה יותר, כך נעשו העמדות כלפי הטיפול הפסיכולוגי, הן באופן כללי והן לגבי תועלותיו, חיוביות יותר.
אנשים בעלי ידע קודם בנושא טיפול פסיכולוגי (בין אם מרקע אקדמי ובין אם מכך שעברו טיפול בעצמם) הגיבו אחרת לסדרה מאנשים ללא ידע מוקדם. בעוד שנעדרי הידע המוקדם טענו שהסדרה הקנתה לצופה יכולת התבוננות כמעט מלאה בתהליכי הטיפול הפסיכולוגי, בדומה לסדרה תיעודית, וראו בה סדרה אמינה מאוד, היו בעלי הידע המוקדם ביקורתיים יותר ביחסם לסדרה ונטו פחות לראות בה כמשקפת נאמנה את המציאות. עם זאת, אנשים שהיו או שנמצאים בטיפול פסיכולוגי נטו לאהוב את הסדרה, למרות שחשבו שמה שמתרחש בה אינו משקף את מה שבאמת קורה בטיפול.
ההשפעה הרבה ביותר של הסדרה היתה על מי שלא חוו טיפול פסיכולוגי בעבר, והיא השפיעה על עמדות כלפי טיפול פסיכולוגי ועל נכונות לפנות לטיפול. הסדרה גרמה לצופים רבים לרצות להתנסות בעצמם בטיפול.
בהיבט הכמותי, ניתוח פקטוריאלי (Factor-Analysis) שבוצע על הממצאים מצא שאנשים מתייחסים לסדרה בטיפול בשלושה היבטים:
1: עמדות כלפי התועלת שטיפול פסיכולוגי עשוי להביא
2: עמדות הקשורות לסטיגמה החברתית כלפי טיפול פסיכולוגי
3: עמדות כלפי נזק שעלול טיפול פסיכולוגי להביא
נמצא שככל שפרט צפה ביותר פרקים מהסדרה כך שינוי העמדה שלו כלפיה היה משמעותי יותר לחיוב בשלושת המימדים הללו. ממצא מעניין הוא שגם מי ששמע מחברים על הסדרה שינה את עמדותיו לחיוב, גם אם לא צפה בעצמו בסדרה.

מבוא
מחקרים אפידמיולוגים מורים שפחות מ-40% מאנשים הסובלים מבעיה נפשית פונים לקבלת עזרה, וכ-11% בלבד אכן מקבלים בסופו של דבר טיפול במסגרות מקצועיות שונות של בריאות הנפש (1). סיבות רבות נמנו בספרות המקצועית להימנעות מפניה לטיפול. למשל, הרצון להימנע מחשיפה עצמית (2) – נראה שאנשים תופסים חשיפה עצמית בפני מטפל כסיכון, דבר שמשפיע כמובן על עמדותיהם כלפי פנייה לטיפול וקבלת עזרה. לעומת זאת אנשים שחשים נוחות עם חשיפה עצמית מפתחים עמדות חיוביות כלפי טיפול ולכן גם עשויים לפנות לטיפול ולהפיק ממנו בעת הצורך (3). סיבות נוספות שנמצאו להימנעות מטיפול הם רצון להימנע מכאב נפשי הכרוך בטיפול (4), פחד מהטיפול עצמו (5), חשש מעלויות הטיפול (6) ועוד.
עם זאת, הסיבה הנפוצה ביותר להימנעות מפניה לטיפול היא החשש מסטיגמה חברתית – החשש להיות לא מקובל, להידחות חברתית, להיות מופלה לרעה, להיות מתוייג כ"משוגע" וכדומה (7). חששות אלו גורמות להתפתחותן של עמדות שליליות כלפי הפניה לטיפול נפשי (8) ופגיעה במהלך הטיפול עצמו כמו גם סיומו בטרם עת (9). כמו כן נמצא שהדימוי השלילי של מחלת נפש וטיפולים נפשיים בחברה המערבית עלולים לגרום ירידה בדימוי העצמי, בביטחון העצמי ובחוללות העצמית בהקשר לפניה לטיפול פסיכולוגי והעזרות בו (10).
האמונה שפניה לטיפול פסיכולוגי הינה סימן לחולשה או כישלון גורמת לאנשים רבים להימנע מפניה לקבלת עזרה, גם אם הם חווים כאב נפשי(11). ישנה עם זאת השפעה רבה לאופן בו הסביבה החברתית תופסת את הפניה לטיפול (12). תמיכה חברתית בפניה לטיפול עשויה לעזור לאנשים לפנות לטיפול ומנגד, חשש להיתפס כ"משוגע" על ידי הסביבה מונעת פניה לטיפול (13).
"בטיפול" הינה סדרת טלויזיה ששודרה בשנת 2005 בערוץ הכבלים באופן יומיומי ותיארה את קורותיו של ראובן (השחקן אסי דיין) בטיפול. הסדרה זכתה לפופולריות רבה, ובשנת 2006 זכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לדרמה הטובה ביותר ואסי דיין זכה בפרס השחקן הטוב על תפקידו בסדרה.
המחקר הנוכחי בא לבחון האם שידורה של הסדרה גרם לשינוי עמדות בציבור הישראלי כלפי טיפול פסיכולוגי.
מחקרים רבים בוצעו בעבר על השפעתה של הטלויזיה על עמדות והתנהגות של בני אדם בתחומים שונים. התוצאות כמובן שונות לגבי תחומי שונים וקבוצות אוכלוסיה שונות, אך קיימת הסכמה שהטלויזיה עשויה לגרום לשינוי עמדות, התנהגות והרגלים. לדוגמא, צפייה בטלוויזיה משנה עמדות ותפיסות לגבי מיניות (14), תפיסת מוות (15) ואובדנות (16), תפיסה סטריאוטיפית של קבוצות באוכלוסיה (17) ואף על הישגים אקדמיים (18).
השערת המחקר המרכזית שהובילה למחקר הנוכחי היתה שסדרת הטלויזיה "בטיפול" הגבירה את הלגיטימיות של הפניה לטיפול פסיכולוגי בקרב הקהל הישראלי והפחיתה את הסטיגמה השלילית סביב הפניה לטיפול, אך במקביל, חיזקה סטראוטיפים ותפיסות שאינן תמיד נכונות לגבי פסיכותרפיה ואופן פעולתם של פסיכולוגים.

רקע – "בטיפול"
הסדרה בטיפול שודרה בערוץ הכבלים במהלך שנת 2005 (וחזרה למסכים בסדרת המשך בתחילת 2008). היא כללה 45 פרקים שבהם תוארו מפגשים של מטופלים שונים עם פסיכולוג וכן תהליך הדרכה שעובר הפסיכולוג עצמו. כל המשתתפים בסדרה היו שחקנים מקצועיים אולם יוצרי הסדרה נעזרו ביועצים פסיכולוגיים לביסוס העלילה בצורה אמינה.
בסיס העלילה תואר באתר האינטרנט של התוכנית:

"ראובן (אסי דיין), פסיכולוג מצליח בדרך כלל, חש שהסדרים המוכרים והטובים בחייו מתרופפים: נישואיו נקלעים למשבר, הילדים המתבגרים שלו מעמידים אותו במבחנים לא קלים וגם מבחינה מקצועית הוא מוצא את עצמו נקלע יותר ויותר למקומות שבהם אין לו תשובות חד משמעיות. הצהרתה של נעמה (איילת זורר), המטופלת האטרקטיבית והמאתגרת שלו, על אהבתה אליו, מחייבת אותו לבדוק מחדש את חייו. גם שאר מטופליו של ראובן מעלים אצלו תהיות בנוגע לחייו שלו: נערה מתבגרת עם עבר של תאונות מעוררות חשד (מאיה מרון), טייס קרב שעבר משבר והושהה בעקבות פעולה צבאית בה השתתף (ליאור אשכנזי) וזוג שקנאה אובססיבית מאיימת להרוס את נישואיו (רמי הויברגר ועלמה זק). דרך המפגש הקבוע שלו עם המטפלת שלו (גילה אלמגור) מידי יום חמישי, אנחנו מגלים איך המטופלים של ראובן משפיעים על חייו. המפגש הזה מהווה מעין סיכום שבועי בו מספר ראובן על השבוע שעבר עליו… הסדרה בנויה בפורמט חדשני: בכל יום בשבוע נפגש ראובן עם מטופל קבוע ובימי חמישי עם המטפלת שלו. "בטיפול" נשענת באומץ על תסריט ועל משחק. אין בה משחקי מצלמה וזוויות צילום לולייניות. הצילום כמעט סטאטי, תזוזת המצלמות מינורית ומספר המצלמות (2) מועט יחסית לסדרת דרמה מושקעת מז`אנר עליון… יוצרי הסדרה נעזרו לאורך כל תהליך הכתיבה והצילום בפסיכולוג וביועצת זוגית צמודים. הגישה הפסיכולוגית שהחליטו היוצרים לאמץ היא הגישה ההתייחסותית, לפיה המטפל מעורב רגשית בטיפול. הוא לא רק מקשיב ומייעץ באופן אובייקטיבי ומנותק, אלא מרשה לעצמו לפרש את התנהגות מטופליו סובייקטיבית."

כפי שניתן להבין מהתיאור האמור, סיפור העלילה אינו סיפור שגרתי של טיפול פסיכולוגי אותו ניתן לקרוא או לשמוע בתיאורי מקרה מקצועיים, כי אם עלילה דרמטית ששמה זרקור על חייו האישיים של הפסיכולוג המטפל ונוגעת בגבולות ובשאלות מורכבות סביב עבודתו, תוך חצייתם בצורה קיצונית לעיתים.
הסידרה ריתקה אנשים רבים ואחוז הצפייה בה היה גבוה מאוד יחסית לעובדה שהסדרה שודרה בערוץ כבלים ולא באחד מערוצי הטלוויזיה המסחרית רווי הרייטינג. הסידרה עוררה דיון ציבורי ואישי שכלל כתבות בעיתון, פורום אינטרנט ייעודי ופעיל, דיונים בתוך פורומי אינטרנט כלליים, ועוד. העניין התעורר הן בקרב אנשים שהיו בטיפול והן בקרב כאלה שמעולם לא הכירו את הטיפול הפסיכולוגי. פסיכולוגים רבים דיווחו שמטופליהם שוחחו עימם בפגישות על הסדרה ואף ערכו השוואות בין התנהגותו של ראובן להתנהגותו של המטפל/ת שלהם.
נורית קנטי (19) מצטטת את הפסיכולוגים יועצי הסדרה "אצלי מספר הפניות עלה פלאים, ואני שומעת על כך גם מעמיתים שלי, היו אלי טלפונים של אנשים שצפו בסדרה, וגם בפורום של הסדרה באינטרנט פונים אלי בעקבותיה. הסדרה הפילה אצל אנשים איזה אסימון, אנשים שהתלבטו ואמרו, 'אם איילת זורר יכולה, גם אני יכול' " (עירית קליינר־פז); "אין לי נתונים סטטיסטיים אך אני מבין שיש יותר פניות גם של אנשים שחוזרים לטיפול, הסדרה עוררה את החזרה לטיפול" (ד"ר רוני באט). פסיכולוגית קלינית נוספת שרואיינה ציינה ש"הסדרה מוכיחה עד כמה הגבול בין וירטואלי למציאות נשחק. הווירטואלי הופך לאמת שעל־פיה נשפטת המציאות. מטופלים באים ושואלים למה את לא אומרת ככה או אחרת, הם יכולים לשאול אם גם אני עוברת דברים כמו שראובן עובר, אם אני מרגישה עוצמות כאלו של רגש. פעם השוו אותי לראובן ואמרו לי במה אני כמוהו. היו ששאלו אם גם לי יש גילה, אם גם אני מרגישה למטופלים שלי מה שראובן מרגיש כלפי אלה שלו" (ד"ר צביה זליגמן).
השיח הציבורי הרחב שנוצר בעקבות הסידרה עורר שאלות על האופן בו היא השפיעה על הציבור. הדבר הביא למחקר הנוכחי שנעשה בעקבות תהליך חוויתי שנעשה בקורס אקדמי במסלול האקדמי המכללה למינהל. מתהליך זה הצטברה כמות משמעותית של ראיונות איכותניים עם אנשים שצפו בסדרה. בעקבות ניתוח הראיונות בוצע גם סקר כמותי על מדגם מייצג של תושבי מדינת ישראל לבדיקת השפעת הסדרה על עמדות הציבור כלפי טיפול פסיכולוגי.

שיטה
רקע כללי: המחקר כלל שני חלקים. החלק הראשון היה איכותני והינו תוצר של ראיונות עומק שביצעו סטודנטים במהלך קורס אקדמי. במקור, לא היתה כוונה להשתמש בנתונים אלו לצורך מחקר ורק בתום הקורס לאחר התרשמות מעושר ומשמעות הממצאים הוחלט לערוך ניתוח איכותני על ממצאים אלו. מאחר ששיטת מחקר כזו (בדיעבד) עלולה להביא להטיות בתוצאות, בוצע מחקר המשך כמותי, מתוכנן, מקרי ומייצג. ממצאיו שני תהליכי המחקר יוצגו בהמשך.
המחקר האיכותני: במסגרת קורס בהנחיה מרחוק שמועבר לתלמידי מוסמך במינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל התבקשו הסטודנטים בקורס לאתר אנשים שראו את הסידרה "בטיפול" ולראיין אותם בצורה איכותנית. מדובר במטלה אחת מתוך סדרת מטלות שמועברות בסוג כזה של קורס. בקורס השתתפו 53 סטודנטים ובסך הכל הוגשו 109 דו"חות ראיון וניתוח שבוצעו על ידי הסטודנטים. מעבר לדו"חות עצמם הובעו בעבודות הסטודנטים דעותיהם האישיות והתרשמותם בעקבות התהליך האקדמי-חוויתי שעברו, כך שבפועל כמות הנבדקים על פיהם מבוססים הממצאים שיוצגו להלן גדולה יותר.
כהכנה לקראת ביצוע המטלה התבקשו הסטודנטים לקרוא את תוכן אתר האינטרנט של הסדרה בטיפול, בקטעי וידיאו ששודרו באתר, ובפורום הפתוח של הסדרה. כמו כן התבקשו הסטודנטים לקרוא מאמר שמספר מהו טיפול פסיכולוגי ובמיוחד טיפול פסיכודינמי. הם התבקשו גם לערוך חיפוש בעזרת גוגל אחר דפים ומאמרים נוספים בתחום הפסיכולוגיה ולבסוף לכתוב חיבור קצר המתאר מהו בעיניהם טיפול פסיכולוגי, מה עומד על סדר היום בפורומים השונים באינטרנט בתחום הפסיכולוגיה, ועד כמה הנושא "מדבר" או מעורר אצלם התנגדות אישית.
לאחר סיום החלק הראשון התבקשו הסטודנטים לאתר שני אנשים שונים שצפו בסדרה "בטיפול" לפחות פעם אחת. הם התבקשו להסביר למרואיינים שבעקבות מטלה אקדמית עליהם לראיין אנשים שראו את הסדרה "בטיפול" ולברר איתם מה דעתם על הסדרה, האם דעתם והידע שלהם על טיפול פסיכולוגי השתנה בעקבות הצפייה בסדרה, ואם כן, כיצד. מסיבות אתיות קיבלו הסטודנטים את ההנחיה הבאה: "שימו לב, באופן טבעי חלק מהצופים עברו או עוברים בוודאי גם טיפול פסיכולוגי בעצמם. מסיבות אתיות אין לראיין את האנשים על הטיפול הפסיכולוגי שלהם ואין לכוון את המרואיינים לכיוון זה. עם זאת, במידה והנושא עולה באופן ספונטאני בראיון ושני הצדדים מרגישים נוח לדבר עליו, ניתן כמובן להמשיך בשיחה. הראיון מתמקד בעמדתם של אנשים כלפי טיפול פסיכולוגי ולא בצורך שלהם בטיפול". הסטודנטים התבקשו לצטט מהחומר הגולמי של הראיונות ולהביא את מסקנותיהם.
כל עבודות הסטודנטים רוכזו ולצורך המאמר הנוכחי בוצע ניתוח איכותני על תוכנם. הרעיונות המובעים בהם מוצו לנושאים שקובצו לקטגוריות תוכן בתהליך המקובל במסגרת גישת התיאוריה המעוגנת – Grounded Theory (Glaser & Strauss, 1967).
שאלת המחקר המרכזית שהנחתה את תהליך הניתוח הנוכחי התמקדה בסוגיה מהי ההשפעה של הסדרה בטיפול, הן על מטופלים שהיו/הינם בטיפול פסיכולוגי והן על אנשים שלא חוו מעולם טיפול פסיכולוגי.
כאמור, מאחר והנתונים האיכותניים לא נאספו מראש למטרת מחקר, וההחלטה להשתמש בהם לצורך ביצוע המחקר הנוכחי התקבלה בדיעבד לאחר הבנת חשיבות הממצאים שנתקבלו, הוחלט, כדי לתקף אותם, לצאת בשאלון סקר כמותי ומדעי למדגם המייצג בצורה נאמנה את תושבי מדינת ישראל ואת צופי הסדרה בטיפול. הסקר בוצע בעזרת מכון מחקר מוכר ונאספו בו נתונים על 403 משיבים בשתי שכבות דגימה, האחת כללה 203 משיבים שצפו בסדרה והשניה 200 שלא צפו בה. שאלון הסקר כלל 34 פריטים הכוללים התייחסות לצפיה בתוכנית בטיפול ועמדות כלפיה (ממי שצפה בלבד) וכן שאלות כלליות לגבי עמדות על טיפול פסיכולוגי, ושאלות על הרגלי צפיה בטלויזיה ומאפיינים דמוגרפיים.

ממצאי הניתוח האיכותני של הראיונות עם צופי הסדרה לפי אשכולות התוכן שהוגדרו

עמדות שונות לגבי טיפול פסיכולוגי טרם הצפייה בסדרה
ניתן היה לזהות חלוקה של המרואיינים לשתי קבוצות מרכזיות. הקבוצה הראשונה כללה את בעלי הידע המוקדם בנושא טיפול פסיכולוגי, בין אם על בסיס לימודים אקדמיים בתחום הפסיכולוגיה ובין אם על בסיס התנסות אישית בסיטואציה טיפולית כזו או אחרת. המרואיינים בקבוצה זו הביעו לרוב עמדה חיובית לגבי טיפול שבאה לביטוי בביטויים כגון: "טיפול פסיכולוגי הינו הכרחי בסיטואציות מסוימות", "אני מאוד מעריכה אנשים הפונים לעזרה". הקבוצה השנייה כללה אנשים ללא ידע מוקדם, טרם הצפייה בסדרה. קבוצה זו אופיינה בהטרוגניות עמדות כלפי טיפול פסיכולוגי המבוססות על שמועות, אמונות ועוד, שנעה בין התנגדות מוחלטת לטיפול ותפיסה שטיפול נועד לאוכלוסיה בעייתית ו"משוגעת", לבין פתיחות ותמיכה בפנייה לטיפול. אחד המרואיינים ניסח זאת כך: "כששמעתי את המילים 'טיפול פסיכולוגי' לא היו לזה קונוטציות טובות. מה שעלה לי בראש זה אנשים עם בעיות קשות מאוד או לחילופין אנשים עשירים מאוד שאין להם מה לעשות עם כספם".
המרואיינים הסכימו כי הסדרה בטיפול אינה מקוטלגת בג'אנר מקובל כמו סידרת דרמה או טלנובלה, זאת בשל היותה תוכנית יומית, ללא השקעה מיוחדת בתפאורה כפי שנהוג בסדרות אחרות כדי לעורר את עניין הצופים. הודגשה ייחודית התוכנית בכך שישנה בה התמקדות מלאה בראובן המטפל ובמטופל שמולו שמתחלף מידי יום. המרואיינים חשו שסדרה כזו מצריכה ריכוז רב על מנת להתמקד ולהבין את התכנים, יחסית לתוכנית טלוויזיה אחרות.

השפעת הסדרה בטיפול
השפעתה של הסדרה על תפיסות הצופים סווגה למספר נושאים כפי שיוצגו להלן.

מאפייני המטופלים, והסיבות בגינם הם פונים לטיפול
חלק מהמרואיינים החזיקו בדעה כי הפונים לטיפול פסיכולוגי הינם אנשים המוגדרים בעייתיים או אפילו מופרעים המצויים בשולי החברה, לטענתם הסדרה שינתה את התפיסה הזו, בכך שבמסגרתה גם אנשים משכילים ומצליחים זקוקים לתמיכה פסיכולוגית. כמו כן חל שינוי בתפיסה הרווחת בקרב הצופים לגבי סיבת הפניה לטיפול. לפני הצפייה בסדרה רובם דברו שמדובר לרוב בבעיה ספציפית וממוקדת, שאותה מעלים תוך ציפייה לקבל עצה וכלים להתמודדות. מרואיינים סיפרו שלמדו מהתוכנית שאנשים רבים פונים לטיפול בשל צורך כללי לשוחח עם איש מקצוע ומתוך צורך לחשיבה והתבוננות על החיים, לא בהכרח סביב בעייה ממוקדת. כלומר ניתן לראות שינוי של ממש בהגדרה של הטיפול הפסיכולוגי ומהותו כפי שנתפסת על ידי המרואיינים: "פעם חשבתי שפסיכולוג זה לאנשים פסיכים ולכן הוא גם נקרא ככה, אבל אפשר לומר שהתוכנית נתנה לי תרגום פשוט מה זה פסיכולוג – איש מקצוע אשר מוסמך לתת את חוות דעתו המקצועית לכל אדם אשר פונה אליו, בין אם זה רופא או עקרת בית ולא צריך להיות פסיכים כדי להגיע אליו"; "בעבר לא כל כך האמנתי בטיפול, לא נראה לי שיכול לעזור לאנשים, היום אני הרבה יותר פתוחה לנושא וחשה פחות התנגדות נראה לי שהסדרה קרבה אותי לנושא. כיום אני חושבת שטיפול יכול להוציא מאנשים דברים מתחת לפני השטח שגורמים לבעיותיהם… אנחנו חושבים שדברים מסוימים קורים רק לנו, ורק אנחנו נמצאים במצב הזה, אבל כולנו בסופו של דבר עוברים את אותן הבעיות וזה נתן לי פרספקטיבה אחרת".
מצד שני, היו כמובן גם הסתייגויות, לדוגמא: "אני חושבת שטיפול לא מתאים לכל אחד. לדוגמא ידין היה מטופל שלא היה צריך לעבור טיפול. הוא טיפוס סגור, מאוד בטוח בעצמו ובמה שהוא עושה. אני חושבת שהוא טיפל חזק מדי בידין ולכן אף פגע בו. הטיפול גרם לו לחשוב, להרגיש, ויכול להיות שזה מה שגרם לו לאי תפקוד בשעת טיסה ולהתרסקות".

מהלך הטיפול
הסדרה הציגה את התהליך הטיפולי של הדמויות שונות, ובכך אפשרה לצופים ללא ניסיון אישי בטיפול, צפייה, ומתוך כך לימוד של המאפיינים הטיפוליים. אחד המרואיינים סיפר למשל כי תמיד דמיין את הסיטואציה הטיפולית כך שהמטופל שוכב על ספה, ולא יוצר מבט ישיר עם המטפל, ובעקבות הסדרה הבין כי זה לא מחויב המציאות, וש"אפשר להיות נינוחים ולשוחח בגובה העיניים". מרואיינת אחרת סברה לפני הסדרה, ש"טיפול פסיכולוגי מונחה בצורה יבשה וקרה על ידי הפסיכולוג" שלא מאפשר למטופל לסטות לכיוונים שלא נוגעים לנושא המטופל, והסדרה שנתה את תפיסתה. עמדה נפוצה נוספת שהובעה הייתה שטיפול פסיכולוגי הינו ממושך ולא מתרחשות במהלכו התפתחויות רבות. צופים רבים חשו בעקבות הסדרה שבמסגרת הטיפול הפסיכולוגי ישנה לעיתים התקדמות מהירה לכיוונים חדשים גם של המטפל וגם של המטופל.
מרואיין אחר ביטא טרוניה כלפי טיפול בכך ש "קיבלתי את הרושם שהטיפול מורכב משאלות מנחות כשבעצם הפסיכולוג לא אומר כלום, לא נותן הנחיות קונקרטיות, לא נותן תשובות לשאלות המטופלים, ולא נותן בסוף פתרונות". מרואיינים רבים ראו חסרונות בטיפול הפסיכולוגי בכך שזמן הטיפול קצוב ולעיתים נגמר הזמן דווקא שנוגעים בנקודות מהותיות. כמו כן הובע חשש מהתמכרות ותלותיות בין המטפל למטופל.

האינטראקציה בין המטפל למטופל
כל המרואיינים במחקר התייחסו בעיקר לדמות המטפל בסדרה. מספר מרואיינים טענו כי דמות הפסיכולוגית המדריכה (שגולמה על ידי גילה אלמגור), היא דמות המטפל הקלאסית כפי שהעלו בדמיונם, וכעת קיבלו את הרושם שהטיפול הפסיכולוגי האמיתי, כפי שהגדירו, מתנהל דווקא במתווה של "שיחה בין חברים", וזאת בשל אופיו החברותי והפתוח של ראובן הפסיכולוג. לחלק מהמרואיינים דווקא הפריעה סוגיה זו, במיוחד בכך שהסדרה מציגה את הפסיכולוג כאדם המביא את חייו האישיים אל תוך הטיפול: "קצת מפחיד אותי לחשוב שאדם עם בעיה פסיכולוגית מגיע לטיפול ופתאום יכול למצוא עצמו כשהמטפל שלו לא מרוכז במאת האחוזים בו, אלא טרוד בבעיותיו שלו ומערב רגשות אישיים שאינם צריכים להיות קשורים למטופל"; "הבעיות בחייו של ראובן הן אלו שהשפיעו על הדרך בה טיפל במטופלים שלו ולדעתי היה צריך לנתק את עצמו בעניין זה, ולא לתת לבעיותיו להשפיע על צורת ודרך הטיפול שלו".
התנודה בין הפתעה חיובית מפתיחותו של ראובן לרתיעה משבירת הגבולות בהתנהגותו אפיינה את מרבית הראיונות. לעיתים חיבוק שנתן הפסיכולוג למטופלת בסוף אחת הפגישות נתפס כמחווה אנושית ללא כוונות מיניות שמחזק את האמון במטפל ושוברת את תדמית המטפל קר-הרגשות, ולעיתים היוותה התנהגות זו סימן שלילי ומרתיע. "לא הייתי מודעת לכך שקיים סוג מטפלים כמו ראובן. בעקרון לא התחברתי לטיפוס המטפל שמייצג ראובן. אני חושבת שהוא מעורב מדי בטיפול, ומעדיפה מטפל שהוא יותר שמרני. במקרה של נעמה, אני חושבת שזה ממש לא לעניין להתאהב במטופלת ולערב אותה ברגשות הללו".
נושא נוסף שמשך תשומת לב היה העובדה שגם פסיכולוג פונה בעצמו לטיפול, ומקבל כלים שונים להתמודדות, הן עם עצמו והן עם מטופליו. נושא זה היה חדשני ולא ידוע למרבית הצופים, כולל אלו בעלי ניסיון אישי בטיפול: " בתוכנית הציגו את האנושיות של הפסיכולוג והראו במקביל את הבעיות שעוברות עליו … זה שינה לי את התפיסה של פסיכולוג ככל יכול ושהוא פה רק בשבילנו"; "נכון שזה מאוד מובן שפסיכולוגים הם גם אנשים עם רגשות מחשבות ובעיות, אבל האופן שבו אסי דיין התנהג מול המטופלים שלו, והאופן שבו הוא התנהג מול גילה כל כך שונה, שזה גרם לי לחשוב שפסיכולוגים הם סוג של שחקנים. הפרק מאוד העציב אותי וגרם לי לחשוב על הפסיכולוגית שלי"; "הצפייה בפסיכולוג שמקבל עזרה, זה כמו ללכת לדיאטנית שמנה, לא בדיוק מעורר אמון מוטיבציה וחשק"; "הרגשתי קצת מוזר. בדרך כלל כמטופלת את בעצם חווה את החד ממדיות של המטפל. כלומר הוא לא חושף בפניך את המחשבות האמיתיות שלו, את התפיסה שלו… כצופה בסדרה נחשפתי לצד השני של המטבע, לטיפול שלו עצמו. הרב ממדיות הזו של לראות את כל התמונה, יש בה משהו מאוד מסקרן, על גבול הפיקנטריה, נראה לי שזה החלום הרטוב של כל מטופל לדעת מה קורה עם המטפל". ניכר שהטיפול שעובר הפסיכולוג עורר אמביוולנציה אצל צופים רבים. מחד זה הגביר את תפיסת האנושיות של המטפל בצורה חיובית ומאידך ניפץ את הפנטזיה שהמטפל "כל יכול" ועומד לרשות המטופל בכל מצב. מעניין לציין שלא היתה כמעט התייחסות לעצם קבלת ההדרכה של המטפל והשפעתה לאחר מכן על הטיפול שהוא נותן.

אמינות והזדהות
הסדרה בטיפול אפשרה למעשה פתח הצצה להתנהלות טיפולית, שהינה אינטימית לרוב, ונעשית בחדרי חדרים. אפשרות זו לכשעצמה עניינה וריתקה את הצופים השונים. יש לציין שניכר הבדל משמעותי בין שתי קבוצות המרואיינים בהתייחסותם לאמינותה הנתפסת של הסדרה. בקרב בעלי ידע וניסיון קודם הובעה התייחסות רבה יותר לסוגיית האמינות. רובם טענו כי בשל רצון להשיג עניין ואחוזי צפייה גבוה יותר, הסדרה לא משקפת נאמנה את המציאות הטיפולית: "המטפל נתן עצות שאף פסיכולוג לא היה נותן למטופל שלו"; "ההתפתחויות בטיפול מהירות מידי"; "אמנם נראה שיש הקבלה לטיפול פסיכולוגי, אך עדיין, זו רק תוכנית טלוויזיה זו לא המציאות".
לעומתם, רוב המרואיינים ללא הידע והנסיון המוקדם סברו שהסדרה בטיפול אמינה ומציאותית: "מדובר ממש במסמך תיעודי של מקרים שלא מן הנמנע כי אכן נתקלים בהם במציאות"; הסדרה מצוינת, מציגה מצבים אמיתיים ומעבירה את חווית הטיפול בצורה אותנטית. אני חושב שהסדרה עשתה שירות מצוין לא רק למטפלים אלא בעיקר למטופלים פוטנציאלים שעד היום חשו רתיעה מהפניה לטיפול".
יחד עם זאת יש לציין כי סיפור התאהבות הפסיכולוג ראובן במטופלת נעמה יצר אצל מרבית מהמרואיינים תחושת אי נוחות, ולטענתם חוסר אתיקה מסוג זה גרע מאמינות הסדרה, שלטענת חלק מהם נראתה תלושה מהמציאות. בנוסף, היו מספר מרואיינות שהביעו חשש לפנות לפסיכולוג גבר בעקבות הסצינה האמורה בסדרה.
נראה שקיים קשר בין מידת ההזדהות שחשו הצופים עם אחת או יותר מהדמויות וכן עם הסיטואציה הטיפולית לבין אמינות הסדרה הנתפסת בעינם. מבנה הסדרה שמאפשר כניסה לעולמן של הדמויות השונות הפונות לראובן הפסיכולוג לצורך טיפול באופן חד שבועי אפשר כנראה לרבים מהצופים להזדהות, ולו במעט, עם אחת מהן. היו צופים שאף בחרו את אחת הדמויות וצפו רק בטיפול שלה. אחת המרואיינות שחשה הזדהות עם דמות הילדה המתעמלת שקרובה לגיל בתה סברה שהפרקים שעסקו בה היו כתובים טוב יותר משאר פרקי הסדרה. שני מרואיינים גברים בחרו לצפות רק בפרקים העוקבים אחר דמותו של ידין הטייס, וטענו כי הדבר מתקשר לרקע הצבאי שלהם, ולהבנתם כי טייסים הם גם אנושיים ולעיתים פגיעים. רבים תיארו תחושה והזדהות בעוצמה רבה: "אני זוכרת שאחרי הפרק הראשון של איילה הרגשתי כאילו עברתי טיפול בעצמי, נשאבתי לזה. אחרי הפרק הסתכלתי על השעון ולא האמנתי שעברה רק חצי שעה, הרגשתי כאילו עבר הרבה יותר זמן"; "איילה הייתה הדמות המועדפת עלי… בא לי לחבק אותה". אחת המרואיינות סיפרה כי חשה קשר אישי עם הדמויות שלמדה להכיר במשך השבוע , ואפילו המשיכה לחשוב עליהם לאחר הסדרה. אחרת טענה כי יש לה הרגשה שלפעמים היא עוברת את הטיפול וההזדהות היא מוחלטת. צופה קבועה של הסדרה טענה שהיתה לה תחושה המתעצמת מפרק לפרק עד כדי כך שניתן היה אף לחוש כאילו היא עצמה יושבת מול הפסיכולוג ומקבלת טיפול. זו היתה לתחושתה "מעין תרפיה אישית המאפשרת לקבל ערך מוסף משמעותי".
מצד שני, היו מרואיינים שחשו ניכור מול הסדרה. לדוגמא, אחד המרואיינים סבר ש"הסדרה יוצרת רושם שטיפול פסיכולוגי הוא לעשירון העליון בלבד ועלולה לפגוע במעמדות אחרים שאינם מזדהים עם הטייס, המתעמלת המקצועית והזוג העשיר "; "לדעתי טיפול פסיכולוגי הוא בעיקר לעשירים מתפנקים, כי לעניים אין זמן וכסף לבזבז על בעיותיהם האישיות והם מוצאים את הכוח מבפנים להתמודד עם בעיותיהם"; "הציגו את כל המטופלים כבעלי משרות בכירות בלבד, מה שמצד אחד צמצמם את הסטיגמה אך מצד שני גורם לתפוס את הטיפול כדבר יקר – רק מי שיש לו כסף יכול להרשות לעצמו לפנות לטיפול".
יש לציין כי בעלי הניסיון הקודם הזכירו פחות במסגרת הריאיון את הזדהותם עם דמויות אלו ואחרות, אלא הרבו בתיאור התחושה, שהתכנית סיפקה להם הזדמנות לראות בעצם איך הם נראים בפגישות שלהם, ואפשרה להם התבוננות כמו במראה, שהיוותה מקור להשוואה לטיפול אותו הם עברו: "בתור אחת שהייתה בטיפול זה היה סוג של השוואה. לראות אם מה שקרה אצלי קורה גם במקומות אחרים."; "לא חשבתי לעצמי שמטופלים יכולים להתנהג בצורה כל כך בוטה למטפל. בעקבות זאת אני מרשה לעצמי יותר בוטות קצת בטיפול. אני אגיד מה שאני חושבת גם אם זה מעליב… אך עדיין לא בצורה קיצונית כמו בסדרה"; "כל זה גורם לי לחשוב על הטיפול שלי, ועל דברים שאולי אפשר היה לעשות אחרת, הרי בסדרה בכל פרק יש איזו פריצת דרך או משהו מסעיר שקורה ואילו אנחנו מתקדמים כך לאט"; "זה כמו להציץ על עצמך בטיפול, מעין קלטת וידאו אך במקום לראות אותי, יש מישהו אחר".

פנייה והימצאות בטיפול
חלק מהמרואיינים ציינו שהסדרה גרמה להם רצון להתנסות בעצמם בטיפול: "כצופה בתוכנית הייתי יכול לפסול מספר סטיגמות שהיו לי בנוגע לטיפול פסיכולוגי כמו למשל לראות שאנשים לא פונים לפסיכולוג בגלל דברים קיצוניים בחייהם, ולמעשה אין צורך להתבייש בעובדה שפונים לפסיכולוג, זהו עוד סוג של שרות שניתן, ונעשה נפוץ יותר ויותר בעולם המודרני"; "מאז שהתחלתי לצפות בסדרה אני אוספת חומר על התחום ואולי בסופו של דבר אעזור אומץ ללכת לטיפול". היו מרואיינים שסיפרו שתוך כדי הצפייה בסדרה יצרו קשר עם מטפל לצורך התנסות אישית. יחד עם זאת, מספר לא מבוטל של מרואיינים טענו שלמרות הצפייה בתוכנית יהיה להם "קשה להיפתח ולדבר על נושאים אינטימיים בפני זרים".
מרואיינים שהיו או עדיין נמצאים בטיפול הושפעו גם הם מהסדרה, ולעיתים אף רצו להחליף בעקבות זאת מטפל. לדוגמא, "בעקבות הצפייה בסדרה ראיתי שישנו סוג של טיפול אקטיבי יותר בו המטפל נוקט עמדה ומכוון את מטופליו ללא כל חשש. אין ספק, שאני צריכה סוג של מטפל כמו ראובן, שיכוון לי את החיים."; "אני שוקל לעזוב את הפסיכולוג שלי ולמצוא מישהו קצת יותר דומיננטי ומעורב שכל טיפול איתו יהיה 'פגז' אולי מישהו כמו ראובן.". עם זאת, רוב המרואיינים בקבוצה זו חוו אינטגרציה טובה בין הסדרה לחוויה הטיפולית שלהם: "הידע שלי לא השתנה בעקבות הסדרה אך דעתי על הטיפול השתנתה ואין לי בעיה לדבר על זה עם אחרים". אחת המרואיינות סיפרה שהסדרה אפשרה לה לשתף את בן זוגה בחוויה הטיפולית אותה עברה בעבר, דבר שמאוד קירב ביניהם. היו כמובן כאלה שגרסו שהסדרה לא שינתה את עמדתם החיובית ממילא כלפי טיפול פסיכולוגי אלא היוותה עבורם "סידרת טלוויזיה שכיף לצפות בה".
נושאים מסויימים עוררו עניין מיוחד, לדוגמא, הטיפול הזוגי. "אני מאד מזדהה עם הטיפול הזוגי שהיה בסדרה, חבל שלא הלכנו יחד, אולי זה היה עוזר"; "אני נפרדתי מחברתי לפני כחצי שנה ומאז עובר תקופה קשה של התמודדות. בטיפול הזוגי של מיכאל ואורנה שמתי לב שבעיות שהיו לי בחיי הזוגיות חוזרות ונמצאות גם אצל זוגות אחרים, ולכן התעמקתי במה שנאמר שם וגם הייתי קשוב לתשובות וההכוונה של ראובן. לאחר הסדרה קפצה לי המודעות מאיפה באו חלק ניכר מהויכוחים והבעיות בחיי הזוגיות".
לסיום חלק זה יוצגו מספר ציטוטים הממחישים את הטרוגניות העמדות שעלתה בעקבות הסדרה לגבי הפניה לטיפול פסיכולוגי: "הסדרה שינתה לי את החיים, היא הצילה אותי מעצמי ועזרה לי להבין שטיפול יכול להיות יעיל עבורי. אני מרגישה שהפניה לטיפול חיזקה אותי ומצטערת על כל שנייה שלא עשיתי זאת קודם."; "הסדרה לא שינתה כלל את דעתי על פסיכולוגים, ולהיפך נראה לי שרובם יותר מתוסבכים מהמטופלים שלהם. למשל ראובן, לעצמו הוא לא מצליח לעזור אז בטח שלא לאחרים, אני לא מבינה , פתאום נהיה אופנתי ללכת לפסיכולוג. אני מעדיפה לשלם 400 שקל על זוג נעליים חדשות ואני בטוחה שאני ארגיש הרבה יותר טוב מאשר אחרי שיחה עם איזה פסיכולוג"; "חלק ממה שמשך אותי בסדרה ובעקבות זאת גם הסכמתי לבקשתה הישנה של אשתי ללכת לטיפול זוגי, היה הדיאלוגים השנונים וזה שנוכחתי שהמטפל לא רק מקשיב אלא ממש מפרש את ההתנהגות של המטופלים ומביע דעה. יחד עם זאת הלכנו לטיפול זוגי ומאד התאכזבנו, כנראה הדברים יפים בסדרה אבל בחיים דרושים הרבה 'פרקים' עד שמגיעים, אם בכלל, למטפל הנכון, להבנה ולתוצאות"; "אני עברתי טיפול פסיכולוגי כמעט שנה לאחר שאבי נפטר והסדרה ממש החזירה אותי לשם. במיוחד הרגשתי שאני מתגעגעת לטיפול וכמעט קנאתי בדמויות על המסך שהיה להם בפני מי לפתוח את הלב ככה"; "אמנם מניסיוני האישי הדברים לא קורים במהירות שכזו, לוקח זמן עד שמבשילים ומתמודדים עם הבעיה, אך ללא ספק לאחר צפייה בכל הפרקים זה עושה לי חשק לחזור ולנסות טיפול חוזר אצל מטפל כמו ראובן"; "הפסקתי לפני מספר חודשים טיפול עקב חוסר חיבור אישי עם המטפל, פשוט לא הרגשתי נח איתו, הסדרה החדירה לי תקווה חדשה לחיבור אפשרי עם גורם טיפולי חדש".

תוצאות הסקר הכמותי
מאחר והפירוט הסטטיסטי אינו מתאים למסגרת המאמר הנוכחי נציין רק את הממצאים העיקריים של הניתוח ללא פירוט סטטיסטי. כדי לבחון את דפוס העמדות כלפי טיפול פסיכולוגי, ובהמשך ההבדל בעמדות אלו בין הצופים בתוכנית שאלו שלא צפו, בוצע ניתוח גורמים על פריטי השאלון שהתייחסו לעמדות הנבדקים כלפי טיפול פסיכולוגי. ניתוח גורמים מאפשר לבחון את עולמות התוכן המרכזיים שבאים לידי ביטוי בשאלון. נמצאו שלושה נושאים מרכזיים שנובעים מסקר העמדות. הגורם (הנושא) הראשון הורכב מהפריטים הבאים: כל אדם יכול להפיק תועלת מטיפול פסיכולוגי; מהי עמדתך באופן כללי כלפי טיפול פסיכולוגי; טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לאנשים להשתנות; אם מישהו קרוב לי היה במצוקה הייתי מציע לו לפנות לטיפול פסיכולוגי; במקרה הצורך הייתי מוכן לפנות לטיפול פסיכולוגי; אני חושב שפסיכולוגים הם אנשים חיובים ומיוחדים; אני מכיר אנשים שטיפול פסיכולוגי עזר להם. ניתוח התוכן של הפריטים הללו הביא אותנו לכנותו "עמדות כלפי התועלת שטיפול פסיכולוגי עשוי להביא".
הגורם השני הורכב מהפריטים הבאים: מי שהולך לטיפול פסיכולוגי הוא אדם חלש; טיפול פסיכולוגי נועד לחולי נפש ולא לאנשים בריאים; יותר מידי אנשים הולכים כיום לטיפול פסיכולוגי; טיפול פסיכולוגי זה קצת התפנקות. לפיכך כונה גורם זה "עמדות הקשורות לסטיגמה החברתית כלפי טיפול פסיכולוגי".
הגורם השלישי הורכב מהפריטים הבאים: אני מכיר אנשים שטיפול פסיכולוגי הזיק להם; אני לא סומך על פסיכולוגים. לפיכך כונה גורם זה "עמדות כלפי נזק שעלול טיפול פסיכולוגי להביא".
כדי לבחון הבדלים בעמדות הצופים בתוכנית בטיפול לאלו שלא צפו בתוכנית וכן בעוצמת הצפייה/אי צפייה של כל אחד מהם נבנה משתנה בלתי תלוי עם 4 דרגות:
1. צופים "כבדים" בתוכנית שראו מעל 5 פרקים (77 נבדקים 19.1% מהמדגם).
2. צופים "קלים" בתוכנית שראו עד 5 פרקים (126 נבדקים המהווים 31.3% מהמדגם).
3. אנשים שלא צפו בתוכנית אבל שמעו עליה (86 נבדקים המהווים 21.3% מהמדגם).
4. אנשים שלא צפו בתוכנית ולא שמעו עליה מעולם (114 נבדקים המהווים 28.3% מהמדגם).

המשתנה התלוי היה כמובן ציוני שלושת הגורמים שנמצאו בשלב הקודם.
כדי לבדוק את השפעת רמת הצפייה/אי צפייה בתוכנית על עמדות הנבדקים בוצע ניתוח שונות חד כיווני שבו בנמצא הבדל מובהק בעמדות בשלושת המשתנים התלויים בין רמות הצפייה/אי צפייה השונות. הממוצעים מורים על קשר עולה בין עוצמת הצפייה לעוצמת העמדות, כלומר, ככל שעוצמת הצפייה עולה כך גם העמדות כלפי הטיפול הפסיכולוגי נעשות חיוביות יותר. גם מדדים לבדיקת עוצמת הקשר מראים על קשר מובהק בין שני המשתנים.
כדי לבדוק האם הצפיה בסדרה קשורה למידת הצפיה בטלויזיה באופן כללי בוצע מבחן חי בריבוע בין המשתנה האם צפה/לא צפה בסדרה לבין המשתנה ששאל לגבי כמות הצפיה בטלוויזיה בשעות באופן כללי. נמצאה תלות מובהקת בין שני המשתנים, כלומר, הנטייה לצפות בטלוויזיה באופן כללי מנבאת את מידת הצפייה בתוכנית בטיפול.

לסיום, להלן מספר נתונים סטטיסטיים שעשויים להדגים את השפעת הסדרה על הצופים בה בהקשר לשיפור עמדותיהם כלפי טיפול פסיכולוגי:

מראה מקום

1. Vogel, Wade, and Haake, 2006
2. Cepeda-Benito & Short, 1998; Kelly & Achter, 1995; Vogel & Wester, 2003
3. Vogel, & Wester, 2003
4. Komiya, Good, & Sherrod, 2000
5. Kushner & Sher, 1989
6. Vogel & Wester, 2003
7. Corrigan, 2004, Corrigan & Penn, 1999, Deane & Chamberlain, 1994; Corrigan & Matthews, 2003
8. Vogel, Wester, Wei, & Boysen, 2005
9. Sirey, Bruce, Alexopoulos, Perlick, Friedman, et al., 2001
10. Corrigan, 1998, 2004; Holmes & River, 1998; Link, Struening, Neese-Todd, Asmussen, & Phelan, 2001
11. Fisher et al., 1982; Fisher, Nadler, & Whitcher-Alagna, 1983; Nadler & Fisher, 1986
12. Vogel, Wester, Wei, & Boysen, 2005.
13. Rickwood & Braithwaite, 1994
14. Ward, 2002.
15. Schiappa, Gregg, & Hewes, 2004.
16. Zalsman et al., 2005.
17. Davies et al., 2002
18. Thompson & Austin, 2003
19. קנטי נורית, 2006

The post ממצאי מחקר: השפעת הסדרה "בטיפול" על עמדות הציבור בישראל לגבי טיפול פסיכולוגי appeared first on PSY.

מפגש עם פסיכולוג מכונה טיפול פסיכולוגי. ביטויים נפוצים נוספים הם ייעוץ פסיכולוגי, פסיכותרפיה (טיפול בשיחות) ועוד. מדובר על מפגש עם איש מקצוע שמתמחה בהבנת תהליכים נפשיים, מודעים ושאינם מודעים, בהתבוננות ביחסים בינאישיים, בקשר בין גוף ונפש וכדומה. הפסיכולוגיה עוסקת במכלול התחושות המחשבות והחוויה האנושית. הפסיכולוגיה הקלינית היא התחום הטיפולי והאישי בפסיכולוגיה. כל אדם מוצא עצמו בשלב כלשהו לאורך חייו במצוקה או התלבטות. פעמים רבות אנשים מתמודדים עם צמתי המשבר בעצמם ובעזרת סביבתם הקרובה. אולם לעיתים יש צורך בעזרה מקצועית כדי לאפשר שינוי. זה המקום שטיפול פסיכולוגי משתלב בתמונה.

מה ההבדל בין בעיה או התמודדות פסיכולוגית לבין הפרעה נפשית או מחלת נפש Mental Disorder

"הפרעה נפשית" Mental-Disorder הוא ביטוי פסיכיאטרי ולא מוצלח במיוחד, לפחות בתרגומו לשפה העברית, למגוון של התמודדויות, קשיים ובעיות פסיכולוגיות שאיתן מתמודדת האוכלוסיה הרחבה בעולם.DSM הוא ספר האבחון הפסיכיאטרי האמריקאי להפרעות נפשיות בהוצאת אגודת הפסיכיאטרים האמריקאית. ראשי התיבות שלו מתייחסים ל: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders חלקיו המוכרים והיישומיים ביותר כוללים את הציר הראשון המתייחס להפרעות ומחלות נפשיות, והציר השני המתייחס להפרעות אישיות. אולם הגישה האבחונית של ה-DSM, למרות היותה הפופולארית והשימושית ביותר בעולם בריאות הנפש, אינה חפה מביקורת וקונטרוברסיה. לדוגמה, "הפרעות האישיות" המוגדרות בה לוקות בהכללה ניכרת בין אנשים שסובלים מבעיות פסיכולוגיות שונות, ולא מספקות גם טיפול דיפרנציאלי לכל הפרעה והפרעה. מערכת האבחנות של ה-DSM עלולה ליצור סטיגמה על קהלים רחבים למדי באוכלוסיה שכן השימוש בביטוי "הפרעות נפשיות" Mental-Disorders עלול לעורר תדמית בעייתית, הן כלפי מי שמתמודד עם קשיים או בעיות פסיכולוגיות, והן כלפי הטיפול הנפשי עצמו. בתקופתנו, פניה לטיפול פסיכולוגי נפוצה ומקובלת בקרב האוכלוסיה הרחבה והנורמטיבית, מסיבות רבות, חברתיות ואחרות. אנו סבורים שכפי שבשנות ה-70 החליט איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי לבטל את קביעתו כי הומוסקסואליות הינה הפרעה נפשית, יתכן שהגיע הזמן כיום לשנות באופן כללי את הביטוי "הפרעה נפשית" למונח יותר סובלני, שפתוח לטווח רחב של תופעות והתמודדויות, בעיקר לצורך מתן כבוד ולגיטימציה למי שמעוניין לפתח מודעות כלפי תופעות פסיכולוגיות שחש על עצמו, בתוכו ואצל אחרים, וכמובן כלפי הטיפול הפסיכולוגי באופן כללי. רוב האנשים שפונים לטיפול פסיכולוגי הם אנשים בריאים בנפשם אשר מעוניינים להתמודד דרך הטיפול עם בעיה שמטרידה אותם ולהביא לשינוי חיובי בחייהם. לקורא הנאיבי הסבור שמדובר בדקדקנות לשונית בלבד, חשוב לציין שהתמודדויות וקשיים פסיכולוגיים (המכונים כאמור "הפרעות נפשיות" Mental-Disorders בשפה הרפואית) נפוצים מאוד בקרב האוכלוסיה הרחבה בעולם כולו. משרד הבריאות האמריקאי מדווח שבהתאם לסקר האוכלוסין האחרון יותר מרבע מהאוכלוסיה הבוגרת מעל גיל 18 בארה"ב סובלת מבעיה פסיכולוגית כלשהי בכל שנה (לפי הגדרתה האבחונית כהפרעה או מחלה ב DSM). סביר להניח שמדובר בדיווח מוטה כלפי מטה, שכן אנשים רבים שאינם פונים לטיפול סובלים מבעיות פסיכולוגיות שהיו מוגדרות גם הן ע"י הDSM כהפרעות נפשיות. מכאן שבקלות ניתן לראות כיצד רוב אוכלוסית העולם עונה על קריטריונים פתולוגיים של האבחון הפסיכיאטרי. במצב כזה הגדרת הנורמאליות והפתולוגיה מעוררת תהייה ודורשת שינוי. אנו זוכרים שבתקופת ההתמחות שלנו כאשר עבדנו בבית חולים נדרשנו על ידי קופות החולים אשר מימנו את הטיפול הפסיכולוגי למבוטחיהם, למלא טופס אבחון עבור קופת החולים ובו דיאגנוזה לפי ה-DSM. פעמים רבות הבעיה הפסיכולוגית עימה הגיע המטופל היתה נורמטיבית ולא דרשה תווית פסיכיאטרית, אולם בפועל כל מטופל "זכה" לתווית שכזו, אחרת לא יכול היה לקבל טיפול במימון קופת החולים או המדינה. התוצאה העגומה הינה שמטופלים בשירות הציבורי מקבלים אבחנה פסיכיאטרית אשר יוצרת סטיגמה ורתיעה מקבלת טיפול פסיכולוגי. הסיבה העיקרית להיווצרות מצב זה היא נסיון להקביל בין הטיפול הפסיכולוגי לטיפול רפואי. לעיתים הקבלה זו מתאימה ונכונה, אך לעיתים היא שגויה ומזיקה, גם בשל הסטיגמה של "מחלת הנפש" אך בעיקר מאחר והטיפול הפסיכולוגי שונה באופן מהותי ברוב המקרים מהמודל הרפואי, כפי שנפרט בהמשך – עיקר ההבדל הוא שבמודל הרפואי יש למצוא את המחלה, ותרופה חיצונית פותרת אותה, ואילו שבמודל הפסיכולוגי הפתרון מגיע דרך כוחותיו של המטופל ויכולתו האישית להביא לשינוי. זוהי "התרופה" הפסיכולוגית העיקרית. יש לציין כמובן, שיש הבדלים בעוצמת הקושי הפסיכולוגי שעימו אנשים פונים לטיפול, ולעיתים המונח "הפרעה" או "מחלה" יכול לאפיין גם את ההתמודדות הפסיכולוגית. לדוגמה, לפני נתוני משרד הבריאות האמריקאי, כרבע מהאנשים המקבלים אבחנה פסיכיאטרית לפי ה-DSM (כ-7% מהאוכלוסיה הבוגרת) סובלים מבעיה פסיכולוגית חמורה עד כדי מניעת תפקוד יומיומי תקין. האתגר במצבים כאלה יהיה לעיתים לא רק בפתרון הבעיה, אלא בשיפור המצב לכזה שאפשר יהיה לחיות איתו בתפקוד יום-יומי טוב יותר. לא ניתן לטשטש את עוצמת ההתמודדות של החברה שלנו כיום עם בעיות פסיכולוגיות שכן לפני נתוני ארגון הבריאות העולמי בעיות פסיכולוגיות מהוות כיום את התסמונת הרפואית החמורה ביותר בארה"ב ובעולם המערבי עבור גילאי 15-44 (בפגיעתן בקיצור תוחלת החיים ופגיעה באיכות החיים), והתחזית הינה שתוך מספר שנים היא תחול על כל טווח הגילאים באוכלוסיה, אף יותר ממחלות הלב המהוות כיום הגורם הראשון בין המחלות (פירוט רב יותר על נושא זה במאמר שלנו על פסיכולוגיה חיובית ובהמשך מאמר זה). לסיכום, "הפרעה נפשית" או "מחלה נפשית" אינם רק ביטויי אבחנה פסיכיאטריים-רפואיים, אלא גם ביטוי נורמטיבי המציין מהו "מופרע" ומה "נורמאלי". לעומתם התמודדויות, בעיות, קשיים פסיכולוגיים, וביטויים מקבילים לכך, אינם שיפוטיים ברמה החברתית, אלא מתייחסים לפנומנולוגיה של הפרט ולחוויתו האישית. במאמר זה ובאתר כולו לא יכולנו להימנע לגמרי מהשימוש במונחים הרפואיים, שכן הם חלק מהטרמינולוגיה המקובלת, וחשוב שהמידע שנמסור יהיה גם מדוייק מבחינה סמנטית, עם זאת, אני שואפים להשתמש בביטויים הפסיכולוגיים ולא הפסיכיאטריים, אשר תואמים יותר את תפיסת עולמנו המקצועית והאישית, ולדעתנו גם את המציאות של רוב האנשים הפונים כיום לטיפול פסיכולוגי. גישה זו נתמכת כיום על ידי הנחיות האתיקה של ה APA, ארגון הפסיכולוגים האמריקאי.

איך לדעת האם צריך לפנות לטיפול

אין תשובה חד משמעית לשאלה והיא אישית למדי. בעיקרון, כאשר איכות החיים נפגעת או אינה מגיעה לרמה המצופה בשל בעיה פסיכולוגית או בעיה אחרת במציאות החיצונית רצוי לפנות לטיפול. השאלה קשורה במידה רבה לנושאים עליהם כתבנו בפסקה הקודמת, שהרי אם בעיה פסיכולוגית היא "הפרעה נפשית" ישנה באמת התלבטות משמעותית האם לפנות לטיפול, כיוון שפנייה כזו כרוכה בהכרה ש"יש בי משהו פתולוגי". לעומת זאת, הכרה בכך שטיפול פסיכולוגי הוא תהליך נורמטיבי ובריא המתאים לאוכלוסיה הרחבה, שמיועד לשיפור איכות החיים בתקופה של התמודדות וקושי, ההתלבטות האישית פחות קריטית, ועוצמתה הרגשית צריכה להשתוות לשאלה האם לקבוע תור לרופא המשפחה או ליועץ אחר. לאחר הסרת הסטיגמה ונכונות לקבל את הפניה לפסיכולוג כתהליך בריא, מתחילה ההתלבטות האמיתית – "האם אני באמת מוכן לטפל בעצמי ולהביא לשינוי בחיי?". עד כמה שהדבר יכול להישמע מפתיע, ההתלבטות האמיתית, ולרוב הלא-מודעת, של אנשים האם לפנות לטיפול הוא החשש משינוי, והקושי לגייס מוטיבציה ורצון לשינוי זה, גם אם הוא נראה הדבר הנכון ביותר לאדם שמחפש לשפר את איכות חייו ודפוסי ההתמודדות עם אתגרי החיים. באנלוגיה שנשתמש בה גם בהמשך, הרבה אנשים יודעים שהם צריכים להפחית במשקל. כמה מהם פונים לדיאטנית ומצליחים לשמור על משקל אופטימאלי לאורך שנים? מעטים מאוד. במידה מסוימת להישאר עם הבעיה ולא לטפל בה, זה יותר נוח מבחינת הדימוי העצמי, זה נותן הרגשה שבעצם "העניין לא חמור כל כך", ו"שבכל רקע שארצה, העניינים יסתדרו", כך ש"זה בשליטה שלי". לעיתים הצורך בשליטה חזק יותר מהצורך להתמודד עם הבעיה, ומונע את הפניה לטיפול פסיכולוגי.

כיצד בוחרים פסיכולוג

בחירת מטפל מתאים תלויה במספר גורמים. ראשית, האם לפנות למסגרת ציבורית או פרטית. המסגרת הציבורית כוללת בעיקר את מרפאות בריאות הנפש של משרד הבריאות ובתי החולים, מטפלים המצויים בהסדר של קופת החולים, וארגונים המספקים טיפול לאוכלוסיות ספציפיות כמו סטודנטים, ניצולי שואה, נפגעי משרד הביטחון וכדומה. המסגרת הפרטית היא רחבה מאוד, היא כוללת בעיקר פסיכולוגים קליניים ובעלי מקצוע נוספים בפסיכותרפיה שפועלים באופן עצמי. יתרונו העיקרי של הטיפול בשירות הציבורי הוא העלות הנמוכה. לכאורה מדובר בדבר טכני, אך בהתחשב בכך שטיפול פסיכולוגי הוא על פי רוב תהליך ממושך של כמה חודשים לפחות, מדובר בשיקול קריטי. במידה ואדם מתקשה לשלם עבור טיפול פסיכולוגי זוהי אחריותו האישית כלפי עצמו לפנות לטיפול דרך מסגרות השירות הציבורי כדי לאפשר לעצמו מרווח סביר של פגישות טיפוליות עד לשיפור במצבו. יש להדגיש שרוב הפסיכולוגים הקליניים אשר עובדים בשירות הציבורי, לפחות אלו שמצויים אחרי שלב ההתמחות, עובדים גם באופן פרטי מחוץ לשירות, ולפיכך רמתם המקצועית טובה ואין חשש שרמת הטיפול הציבורי תהיה פחות טובה בהיבט הפרסונאלי. עם זאת, לפניה למוסדות הציבוריים כמה חסרונות לוגיסטיים משמעותיים, בעיקר בהקשר לרמת הגמישות בנושאים כגון תור המתנה עד קבלת הטיפול, חוסר אפשרות לבחור במטפל מסויים, מגבלה על מועדי ושעות המפגש, תדירות המפגשים, ולעיתים  בעיות הקשורות לחיסיון וסודיות, שכן יש להירשם במאגרי המידע של המוסדות המטפלים. הפניה לטיפול בשירות הציבורי נעשית בדרכים הבאות: ניתן לפנות לצוות בריאות הנפש בסניף קופת החולים באזור המגורים ולברר אילו שירותים פסיכולוגיים הם מאפשרים. בנוסף ניתן לפנות לכל מרפאה ציבורית באזור המגורים: מרפאות בריאות הנפש של משרד הבריאות או מחלקות חוץ בבתי החולים הכלליים והפסיכיאטרים ברחבי הארץ שנותנים בד"כ שירות לקהל הרחב. כמו כן ניתן לפנות לגופים שנותנים טיפול לאוכלוסיות יעודיות כגון שירותי ייעוץ לסטודנט באוניברסיטאות, "עמך" לניצולי שואה ודור שני, ועוד. אפשר גם לצלצל לאגף הרווחה בעיריה ולברר אילו אפשרויות יש במסגרת העיריה לטיפול, יש הבדלים בין רשות אחת למשניה. הפניה לטיפול פסיכולוגי פרטי יכולה להיעשות במספר דרכים. פעמים רבות פונים באמצעות היכרות אישית והמלצה של אדם מוכר. במקרים אחרים ניתן לפנות בעזרת מדריכים שונים כגון דפי זהב וכמובן באמצעות האינטרנט. לפעמים ההתלבטות כיצד לבחור פסיכולוג גורמת לרפיון ידיים ודחיה של הפניה, וכמובן החרפת או הזנחת הטיפול. חשוב לזכור שהטיפול הוא בסופו של דבר מפגש אישי בין שני אנשים וכמו בכל מפגש כזה נדרש מצד אחד זמן כדי להכיר ולהעריך האם הקשר נכון ומתאים, אך במקביל חשוב להיות מודע לתחושות הפנימיות. אם הקשר נראה לא נכון ולא מתאים אפשר בהחלט להיפרד אחרי מספר פגישות היכרות ולבחור בפסיכולוג אחר.

אילו סוגי טיפולים פסיכולוגיים קיימים

בהמשך מאמר זה נעסוק בכך בהרחבה, אך בעיקרון, למרות שישנם מאות סוגים של טיפול פסיכולוגי, ניתן לסווגם בכלליות לשני סוגים עיקריים: הטיפול הדינמי שהוא בד"כ תהליך ארוך טווח והטיפול הממוקד וקצר המועד. בעיות ממוקדות המשפיעות על תחום צר בחיים ניתנות לטיפול בגישה ממוקדת בטווח זמן קצר יחסית של מספר פגישות, למשל, התלבטויות ממוקדות, חרדת טיסות, חרדת בחינות, פוביות שונות ועוד. לעומת זאת נושאים הקשורים להתמודדות פסיכולוגית בעלת רקע אישי ממושך או עמוק, נטיות אישיות ותחומי חיים הנוגעים לנושאים נרחבים יותר (למשל, שאלות של זהות אישית, קשיים ביצירת קשר זוגי, דימוי עצמי וכדומה) דורשים בד"כ מסע ארוך ומקיף שעשוי לקחת זמן רב יותר. קשה להגדיר בדיוק את אורך התהליך, הוא אינדיבידואלי ודורש היכרות אישית. באופן פורמלי טיפול קצר מועד מוגדר ככזה שאורך ממספר בודד של פגישות ועד חצי שנה. טיפול ארוך מועד נחשב לכזה שאורך חודשיים ומעלה. רוב הפסיכולוגים הקליניים בישראל הוכשרו לטיפול דינמי אולם בשנים האחרונות גוברת המודעות גם לטיפולים קצרי מועד. יש להדגיש שההבנה לתהליכי עומק פסיכולוגיים חשובה לכל סוג של טיפול, גם אלו הממוקדים. הטיפולים הפסיכולוגים גם מובחנים בפורמט המפגש: אישי, זוגי, משפחתי, קבוצתי, למבוגרים, לילדים, ועוד. הטיפול האישי הוא הנפוץ ביותר. במקרים של התמודדויות הקשורות לזוגיות ומשפחה נפוצים גם טיפולים זוגיים ומשפחתיים. הטיפול הקבוצתי יכול להשתלב עם או בלי טיפול אישי ונותן מינון מעניין של התמודדות פנים אישית ובין אישית. עם זאת, הוא אינו נפוץ וניתן למצוא עבודה קבוצתית בעיקר בארגונים ומקומות עבודה סביב תהליכים של ייעוץ ופיתוח ארגוני.

האם הטיפול הפסיכולוגי בילדים שונה מזה במבוגרים

הטיפול בילדים שונה מהטיפול במבוגרים בשל ההבדלים בהתפתחות הקוגניטיבית והרגשית. טיפול זה דורש נסיון והתמחות ייחודיים. טיפול בילדים נעשה פעמים רבות באמצעות משחק-תרפיה. ככל שהילדים גדלים נעשה הטיפול דומה יותר לטיפול בשיחות במבוגרים. במקרה של ילדים קטנים מומלץ פעמים רבות לתת הדרכה להורים ולא בהכרח לטפל ישירות בילד עצמו. במקרה של תינוקות כדאי לפנות למכון להתפתחות הילד. יש מספר מועט יחסית של מטפלים ומרפאות המתמחות בטיפול פסיכולוגי בגיל הקודם לגן. אין ספק שגם כשהילד נמצא בטיפול פסיכולוגי באופן אישי, ההורים חייבים להיות חלק מהתהליך הטיפולי כפי שמסוכם ב"חוזה הטיפולי" בין המטפל למשפחה. לעיתים ניתן לשלב טיפול בילדים (ולעיתים גם במבוגרים) בשיטות אחרות, לדוגמה, טיפול בתנועה, באומנות, במוסיקה, באמצעות עבודה עם בעלי חיים, ריפוי בעיסוק ועוד. אלו מועברים ע"י אנשי מקצוע המתמחים בתחום הספציפי בתיאום עם הפסיכולוג המטפל.

האם חשוב לדעת את הגישה התיאורטית של הפסיכולוג שלי

לכאורה הגישה התיאורטית של המטפל אמורה להיות המקור המרכזי להצלחתו של הטיפול הפסיכולוגי. היינו עשויים, למשל, לצפות שגישה דינאמית תתאים למערכת סימפטומים אחת וגישה ביהביוריסטית תתאים באופן מובהק למערכת סימפטומים אחרת. צפייה זו נובעת מהאופן בו עולם הרפואה בוחן סימפטומים ומתאים לכל אחד תרופה ייחודית. עם זאת, כנראה שהנפש והפסיכולוגיה אינן פועלות באותה צורה. עבור רוב הבעיות הפסיכולוגיות לא נמצא טיפול אחד עדיף על פני טיפולים אחרים. מטופל עשוי להגיע להישגים טיפוליים אצל שני פסיכולוגים שונים שמגיעים מגישות תיאורטיות ויישומיות שונות ואף הפוכות זו לזו. הסיבה העיקרית לממצא מפתיע זה, אשר חוזר על עצמו שוב ושוב במחקרים מדעיים שפורסמו ב-40 השנה האחרונות, היא שיעילות הטיפול תלוייה דווקא ב"כימיה" שנוצרת בקשר בין המטפל למטופל. מדובר בתחושה של המטופל שהוא חש אמון כלפי המטפל, שהוא מרגיש מובן, וכמובן שיש לו מוטיבציה משמעותית מספיקה להצליח בטיפול. דוגמה עדכנית למחקר כזה פורסמה על ידנו בסקירה הבאה אשר הדגימה מחקרית שלא נמצא הבדל בין יעילותן של 7 שיטות שונות לטיפול פסיכולוגי בדיכאון. המחקר המצטבר בפסיכולוגיה מראה שלגישה התיאורטית של המטפל רק 10% השפעה על הצלחת הטיפול. אישיותו של המטפל, רמת המוטיבציה של המטופל, וכמובן האינטראקציה בין המטפל למטופל, הם הגורמים המשמעותיים להצלחת הטיפול הפסיכולוגי. לכן, פחות חשוב לדעת מהי הגישה התיאורטית של הפסיכולוג המטפל, אלא יותר את תחושת ההתאמה שנוצרת עם הפסיכולוג ברמה של אמון, הקשבה, הבנה, ונכונות להיכנס למסע הטיפולי המשותף. עם זאת, כדאי לקחת בחשבון שהיכרות ובניית אמון אינם נוצרים בן רגע, וגם בכימיה יש תהליכים שלוקחים זמן. חשוב לתת לתהליך הזדמנות ראוייה, בעיקר לאנשים שחלק מהבעיה שעימה הם מתמודדים היא תקשורת בין אישית ויצירת קשר בין אישי, שכן דווקא במקרים כאלה קשיים ביצירת ההתקשרות עם המטפל יכולים לשמש חומר גלם לפתרון והתמודדות עם הבעיה (נכתוב על כך מעט יותר בהמשך). פירוט על 7 השיטות הפסיכולוגיות שנבדקו במחקר האמור ניתן לקרוא במאמר שלנו על דיכאון תחת הכותרת "הטיפולים הפסיכולוגים בדיכאון".

אילו סוגי פסיכולוגים יש – מי עוסק בטיפול נפשי

"פסיכולוג" הוא בוגר תואר שני מוכר בפסיכולוגיה שנרשם בספר הפסיכולוגים של משרד הבריאות. "פסיכולוג מומחה" הוא מי שגם עבר תהליך התמחות בתום לימודיו ועבר בחינות הסמכה של משרד הבריאות. כיום יש מגוון רחב של התמחויות בפסיכולוגיה, אשר נותנים מענה לצרכים טיפוליים וייעוציים שונים: פסיכולוגיה קלינית, פסיכולוגיה חינוכית, פסיכולוגיה חברתית-תעסוקתית-ארגונית, פסיכולוגיה שיקומית, פסיכולוגיה התפתחותית, פסיכולוגיה רפואית, ועם הזמן יוכרו בוודאי התמחויות נוספות. פירוט נרחב על חוק הפסיכולוגים ניתן למצוא באתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל ובמקורות נוספים. רשימת הפסיכולוגים מרוכזת ב"פנקס הפסיכולוגים". ניתן לראות אותה גם באינטרנט כאן. פסיכולוגים מומחים יופיעו בפנקס הפסיכולוגים כאשר לצד מספר הרשיון שלהם יופיע סטטוס פעיל של המומחיות שלהם ולחיצה עליו תספק מידע על סוג המומחיות ומועד תחילתה. פסיכותרפיה אינה ניתנת רק ע"י פסיכולוגים. עובדים סוציאליים, פסיכותרפיסטים, וכמובן רופאים פסיכיאטרים עוסקים בשיטות שונות של טיפול וייעוץ נפשי. כיום ישנם גם הרבה אנשים שנותנים ייעוץ וטיפול מתוך נסיון חייהם ובשיטות "אלטרנטיביות", עם ובלי הסמכה מקצועית. לכן מומלץ, לפני ובעת פניה לגורם מטפל, לברר את תחום מומחיותו, נסיונו ואופן הכשרתו כדי לבחור את סוג המטפל המתאים ביותר לבעית הפניה. במקרה של התלבטות ושאלות זו לא בושה לבקש גם לראות תעודות הסמכה ורשיונות מקצועיים. בישראל הדבר אינו מקובל כל כך ופסיכולוגים אינם תולים בד"כ תעודות הסמכה על הקיר כפי שמקובל אצל עורכי דין או רופאים. עם זאת, במקומות רבים בעולם זהו נוהג מקובל וברור מאליו. כפי שצויין קודם, עדיף להתגבר על המבוכה הקיימת לעיתים בנושא ולברר את השאלות הללו באופן ישיר בפגישה הראשונה מאשר להתחבט בהן אח"כ. ככל שההיכרות תעמיק, הבירור הזה עלול להיות יותר מסובך ומביך, וכפי שצויין קודם לכן, האמון בין המטפל למטופל הוא בסיס חשוב להצלחת הטיפול.

מתי צריך טיפול תרופתי

עולם הרפואה התקדם בעשרות השנים האחרונות וייצר תרופות גם למצבים נפשיים שונים. הפסיכולוג אינו משתמש בתרופות במהלך הטיפול אך עליו לדעת מתי יש צורך בכך ולהפנות בהתאם לרופא פסיכיאטר או לרופא המשפחה שיתאים את הטיפול התרופתי הנכון. רוב הפסיכולוגים מצויים בקשר עם פסיכיאטרים ורופאים אחרים שעשויים לייעץ בתחום זה. מחקרים מוכיחים שבמקרים שבהם צריך טיפול תרופתי, השילוב בין שיחות לתרופות הוא היעיל ביותר. התרופה מרגיעה את ההיבטים הפיזיולוגיים של הבעיה והשיחות מאפשרות בניה וחיזוק. רצוי להתייעץ עם הפסיכולוג לגבי יעילותן של תרופות לגבי כל מקרה באופן אישי והצורך בפניה לפסיכיאטר.

אם נשמרת סודיות על התכנים שמובאים לטיפול

הטיפול הפסיכולוגי מוגן בחובת שמירת סודיות מוחלטת, הן בשירות הציבורי והן במסגרת פרטית. פסיכולוג רשאי למסור פרטים על המטופל והטיפול רק לאחר קבלת אישור בכתב מהמטופל על ויתורו על סודיות רפואית (לדוגמה, הורה מבקש מהפסיכולוג המטפל בילדו לשוחח עם יועצת בית הספר). יוצא דופן בחוק הוא מקרה בו עולה בטיפול מידע לגבי סכנת חיים מוחשית אותה ניתן למנוע. כמו כן אם מתגלה תוך הטיפול מקרה של התעללות בילדים. במקרים נדירים אלו על הפסיכולוג להתייעץ עם עמיתים בכירים ולהחליט כיצד לדווח על המקרה תוך שמירה מקסימלית על טובת המטופל. בכל שאר המקרים חייבת להישמר חובת הסודיות הרפואית.

מה לומר ואיך לדבר בפגישה הראשונה?

בצורה הפתוחה והישירה ביותר. חשוב לתאר בקצרה את היסטורית החיים והסיבה המרכזית בגללה נוצרה הפניה. אין צורך לתכנן מראש את הדברים, אך כמובן הדבר אפשרי. לכל פסיכולוג סגנון אחר לפתיחת הדיאלוג בפגישה הראשונה. הגיעו עם מחשבותיכם ותנו למפגש להתנהל בצורה טבעית.

ואם זה לא מסתדר?

לא כל מפגש בין-אישי מצליח. מאחר והמפגש הטיפולי הוא ייחודי ודורש גם "כימיה" אישית בין המטפל למטופל ישנם מצבים בהם נוצרת תחושה שהטיפול לא עוזר. חשוב להיות מודע לתחושות כאלו ולהביא אותם בצורה פתוחה וגלויה למפגש הטיפולי. חשוב לבחון מה הסיבה האמיתית לתחושה, האם זה באמת מצב ניטראלי של תהליך שכדאי לסיימו, או אולי דווקא תחושת התקיעות היא הסיפור האמיתית מאחורי הטיפול (לדוגמה, מטופל שמרגיש תמיד תקוע במערכות יחסים מחוץ לטיפול, משחזר באופן טבעי את הבעיה גם בתוך הטיפול, או, מטופל עם צורך עצום בשליטה, חוסם את עצמו באופן לא מודע והופך את הטיפול לריק מתוכן). סביר להניח שהדיון המשותף בנושא יניב מסקנות מעשיות האם יש לסיים את הטיפול או להמשיכו. במידה ודיאלוג כזה לא נוצר מסיבה כלשהי וחולף זמן ללא כל תוצאות, רצוי לשקול סיום טיפול והחלפת מטפל. חשוב תמיד לזכור ששינוי תהליכים פסיכולוגיים אורך זמן ובא לידי ביטוי בדרכים שונות ומיוחדות. כדאי לשאול את עצמכם האם אתם במבוי סתום או שבעקבות הטיפול חלו שינויים, גם אם אלו לא השינויים שאותם תכננתם מראש. נפלאות דרכי הלא מודע באופן הובלתו לפתרונות.

אולי עדיף לדבר עם חבר או חברה במקום ללכת לפסיכולוג?

כדאי מאוד לדבר עם חברים וקרובים. סביבה תומכת היא בסיס מצויין להתמודדות ושיפור במצב, ולעיתים קרובות היא באמת מספיקה – לא על כל דבר צריך פסיכולוג. עם זאת, על פי רוב אנשים פונים לטיפול אחרי שמיצו את הפוטנציאל של פתרון ההתמודדות הפסיכולוגית שלהם בתוך המסגרות החברתיות הקיימות, והם מחפשים את הגורם המקצועי המטפל כדי להתמודד באופן שונה עם התמודדויות אלה. לעיתים חשובה להם גם הסודיות והדיסקרטיות שכן לא תמיד קל לחשוף בפני אנשים קרובים נושאים רגישים. החבר הקרוב שונה, אם כן, מהפסיכולוג בכמה היבטים. ראשית, הפסיכולוג הוא אדם ניטראלי יותר ולעיתים נדרשת התבוננות כזו על הדברים כדי לעזור. בנוסף, לפסיכולוג ידע וכלים להבנה של תהליכים פסיכולוגיים, מודעים ושאינם מודעים, אותם רכש במהלך שנים ארוכות של הכשרה מקצועית, הדרכה והתנסות מקצועית. גורם נוסף הוא העובדה שהפסיכולוג רכש נסיון גם מתוך העבודה עצמה. אמנם כל אדם שונה וייחודי, אך בכל זאת יש אפשרות ללמוד מהנסיון ומהאופן בו אנשים עם בעיות דומות נעזרו (הן בעבודה הפרקטית והן בתיאורי המקרה בספרות המקצועית). לבסוף, המסגרת שמספק הטיפול הפסיכולוגי חשובה מאוד לצורך ההתמודדות. לנפש יש תכונה מעניינת לפיה כאשר יש יום ושעה קבועים סביבם המטופל מתארגן לצורך טיפול נפשי בעצמו, משהו חדש קורה, בדיוק כמו בכל מסגרת אחרת שגורמת לנו להתארגן סביב משימה. טיפול פסיכולוגי אורך, מן הסתם, שעה או מספר שעות קטן בשבוע, בעוד מפגש עם חברים ומשפחה יכול להתרחש בתדירות גבוהה יותר. ניתן להיעזר בקשרים הללו כדי לדבר על מה שעלה בטיפול, על התלבטויות שנובעות מתוך התהליך, ואפילו על התלבטויות לגבי עצם הטיפול עצמו.

מה ההבדל בין אימון coaching – לטיפול פסיכולוגי

אימון (או קואצי'נג בלועזית, כפי שמכונה בד"כ בישראל) הוא שיטה לתהליך הנחיה ממוקד למען מטרות מוגדרות מראש. המונח אימון לקוח מעולם הספורט בו מאמן הספורט המומחה בתחום מסויים עוזר לספורטאי למצות את הכישרון הגלום בו בצורה המיטבית ביותר. ניתן לומר שהתשתית התיאורית של האימון מגיע מתחום הפסיכולוגיה החיובית, ניתן לקרוא מאמר בתחום זה כאן באתר. הבעיה העיקרית של תחום האימון, לפחות בישראל, אינה בעקרונות השיטה, אלא בהיעדר קריטריונים ברורים מי יכול להיקרא מאמן ומי לא. בהעדר חוק ופיקוח נוצר מצב בו אנשים רבים ובלתי מיומנים עוסקים כיום באימון, אחרי שעברו מספר קטן של שיעורים, וללא רקע מקצועי מתאים. לדבר זה סיכונים לא מבוטלים, החל ממקרי שרלטנות, ובמקרים קיצוניים, בעיקר במקרי משבר – לסיכון ממשי של המאומן. לא קל להגדיר היכן נגמר האימון והיכן מתחיל הטיפול הפסיכולוגי כיוון שבכל אחת מהשיטות יש רכיבים משתי השיטות. ניתן אולי לומר שהאימון נועד לאנשים המחפשים למממש מטרות מסוימות והטיפול הפסיכולוגי מיועד יותר להתמודדות ופתרון מכשולים שעולים במסע החיים. במצב שנוצר בישראל ההבדל העקרוני באמת בין אימון לטיפול פסיכולוגי הוא לא בשיטה אלא בסוגי המטפלים. פסיכולוגים קליניים קיבלו הכשרה מקצועית ארוכת שנים ועברו תהליך רישוי של משרד הבריאות. בהעדר קריטריונים ברורים להכשרת מאמנים יש להקפיד בבחירת מאמן ובבדיקת הרקע המקצועי שלו. ניתן לקרוא בקישור הבא כתבה עיתונאית על אימון שבה נכלל ראיון עם פרופ' אורן קפלן.

האם פניה לטיפול פסיכולוגי היא ביטוי לחולשה

אין אדם שלא יכול להפיק תועלת מטיפול פסיכולוגי. עם זאת, הפניה לטיפול נעשית על פי רוב בעיתוי בו קיימת מצוקה שפוגעת באיכות החיים. כפי שתיארנו קודם לכן, בעבר היו סטיגמות סביב נושא הטיפול הנפשי. התקופה המודרנית שהביאה עימה שאיפה מתמדת למימוש עצמי ואיכות חיים חיצונית ופנימית הביאה עימה גם תרבות ליברלית יותר כלפי הטיפול הפסיכולוגי. אין צורך ב"טיפול פסיכולוגי להמונים", אולם פניה לטיפול פסיכולוגי היא ביטוי למודעות והבנה שמותר ואפשר להיעזר. באנלוגיה אפשר לומר שקרש נוקשה עומד חזק תקופת מה אולם בסופו של דבר נשבר. דווקא ענף גמיש יכול לנוע מצד לצד ולהישאר שלם ולצמוח לעץ עבות. אחת הדוגמאות הנפוצות למרבה הצער בארצנו היא לוחמי יחידות מובחרות, מלח הארץ, שעברו במסגרת שירותם הצבאי מאורעות קשים, כמו גם מגוון רחב של אנשים שנפגעו ממצבים ביטחוניים וטראומתיים שונים. המסגרת הישראלית המחוספסת לימדה אותם שצריך להתמודד לבד, ש"גבר אמיתי" לא צריך עזרה. אחרי שנים של לילות ללא שינה ופגיעה משמעותית באיכות חייהם הרשו לעצמם חלקם לפנות לטיפול פסיכולוגי, אולם חלק מהנזק והשבר אינו ניתן לאיחוי. מכאן שאידאולוגיה של נוקשות, קשיחות וסירוב לקבל עזרה מובילה פעמים רבות לשבר ומשבר. פניה בזמן המתאים לטיפול עשויה להצביע על נכונות להתמודד ועל חוסן נפשי. דווקא ההתארגנות הנוקשה מועדת יותר לשבר וכאשר פונים לבסוף לטיפול במצב של "אין ברירה" ההתמודדות קשה הרבה יותר.

טיפול פסיכולוגי קצר או ארוך? כללי החלטה

הטיפול הפסיכולוגי הוא תהליך שאורך פעמים רבות זמן רב. אנשים הפונים לייעוץ פסיכולוגי תוהים לעיתים מדוע לא ניתן להאיץ את התהליך ו"לחסל" את הבעיה מייד. אילו הנפש היתה מכשיר אלקטרוני עם תוכנית הפעלה מוכרת וידועה, סביר להניח שניתן היה בקלות לאתר את הבעיה, כמצופה, ו"לתקן" אותה. אולם הנפש אינה מערכת הפעלה מוגדרת ופועלים בה כוחות רבים, גלויים וסמויים. הבעיה שבגללה פונים לטיפול פסיכולוגי היא על פי רוב אינטראקציה ייחודית וסובייקטיבית בין כוחות נפש שונים ולכן נדרש בד"כ תהליך פסיכולוגי ארוך להבינם ולשנותם. תהליכים שנוצרו במהלך חודשים ושנים ארוכות אינם ניתנים לטיפול כירורגי מהיר. טיפול כזה אינו יעיל ועלול להפר שיווי משקל עדין והגנות שנוצרו עם השנים. למשל, בחור עם קשיים ביצירת קשר זוגי היה חשוף בילדותו להתעללות נפשית. הוא פיתח בשל כך מנגנונים של זהירות ממגע אנושי. זהו מנגנון ששמר עליו במשך שנים בצורה חיובית שכן בצורה כזו היה מסוגל לשרוד מבחינה נפשית ע"י הגנה של בידוד. אולם בבגרותו המנגנונים הללו שנחקקו בו בעבר מפריעים לו להתמודדות עם המשך החיים התקינים ובהקמת משפחה. במצב כזה אין להוריד את שכבת ההגנה בבת אחת. דרוש תהליך הדרגתי שמאפשר שמירה על שיווי משקל נפשי ורגשי. ניסיון להפעיל שיטות קצרות מועד במקרים בהם יש צורך בשינוי אישיותי עלול להיות חסר תועלת. ובכל זאת, צריך לקחת בחשבון שלעיתים שיפור תפקודים ספציפיים באמצעות טיפול ממוקד אפשרי גם במקרים הללו, ואף תורם לחיזוק הפרט לשינויים משמעותיים נוספים בהמשך. הטיפול הפסיכולוגי הממוקד אינו תופעה חדשה. להיפך, פעולת הפסיכולוגים ההתנהגותיים קדמה לפופולריות שצברה לאחר מכן הפסיכולוגיה הדינמית שהחלה עם פרויד. הסיבה לחידוש ההתעניינות בטיפול הממוקד בתקופה הנוכחית היתה מהסיבה ה"פרוזאית": כסף. הביטוח הרפואי בעולם המערבי ביקש לצמצם עלויות וסירב לממן טיפולים ארוכי מועד. גם בישראל צמצמו קופות החולים והמדינה את תמיכתם בטיפול הפסיכולוגי הנפשי. התופעה הביאה למחקר ופיתוח של שיטות טיפול קצרות מועד. אולם השימוש בשיטות קצרות מועד אינו בהכרח "מוצר" פחות טוב מטיפול ארוך. מסתבר שבמקרים מסויימים עדיף דווקא הטיפול הממוקד והמהיר על פני הטיפול הארוך. זאת משני טעמים. ראשית, בטיפול קצר מועד נחסך סבל נפשי ופגיעה בדימוי עצמי שעלולים ללוות טיפולים ארוכי מועד. אולם חשוב מכך, ישנן בעיות מסויימות שבהן טיפול פסיכולוגי דינמי ארוך אינו יעיל. דווקא הטיפול הממוקד יכול לפתור בעיות מסויימות בצורה יעילה יותר. למשל, שינוי התנהגויות כפייתיות יעיל יותר בטיפול הממוקד בהתנהגות הלא רצויה. יש להדגיש, עם זאת, שמאחורי התנהגויות אלו קיימים לרוב מרכיבים פסיכולוגיים מורכבים הדורשים הבנה דינמית מעמיקה. שינוי הסימפטום אינו מצביע בהכרח על חיסול מוחלט של הבעיה הפסיכולוגית. לעיתים הטיפול הממוקד משחרר את המטופל מנטל כבד, שמאפשר לו לפנות לטיפול דינאמי בתהליך ארוך טווח לשיפור איכות חייו. לדוגמה, מטופל שסובל מאגורפוביה, מסתגר בביתו ואינו נמצא בקשר חברתי. טיפול קוגניטיבי התנהגותי, לעיתים בתמיכה של טיפול תרופתי נוגד-חרדה, עשוי להביא אותו לתפקוד נורמטיבי בהרבה מבחינה חברתית ולאפשר לו לצאת מהבית. עם זאת, אחרי שנים של חרדות ודימוי עצמי נמוך, השיפור ההתנהגותי מהווה תחילתה של דרך לשינוי ולמימוש עצמי, ולא סוף התהליך בהכרח. הטיפול הדינמי מניח מקורות לא מודעים לבעיה ויוצר באמצעות תהליך טיפולי ארוך טווח מסע אל העצמי בו המטופל מפתח מודעות רבה יותר לחלקיו הפנימיים ולקונפליקטים הבלתי פתורים שבו, וכמובן מגביר את יכולתו להגיע למחוזות של שגשוג ומימוש עצמי של כמיהותיו ואישיותו. מדוע נדרש זמן כה רב לטיפול הדינמי? כיוון שהוא עוסק בשינוי הוליסטי ולא בטיפול בסימפטומים ממוקדים. באנלוגיה ל"דיאטה" – ידוע שמעל 95% מהדיאטות נכשלות בטווח הארוך. רוב האנשים מצליחים לרדת במשקל במשטר דיאטה ממוקד, אך מתקשים לשמור על הישגיהם לאורך זמן. חוקרים טוענים שהדבר נובע מכך שנדרש שינוי באורח החיים ובעיקר בדפוסי החשיבה, הרגש, וההתנהגות סביב אוכל, תהליך שלוקח שנה לפחות. אנשים שהצליחו להפחית במשקל בצורה מדורגת ושמרו על הישגיהם לאורך שנה לפחות, עשויים להצליח במשימה לאורך חייהם, עם "חיזוקים" מקומיים פה ושם. באותו אופן, שינוי דפוסים פסיכולוגיים הוא שינוי מהותי בסגנון החיים, בחשיבה, ברגש, בהתנהגות. כמובן שהצלחה מקומית תורמת, אולם לא סביר לצפות ששינוי פסיכולוגי מהותי יעשה במהירות, בראייה מעמיקה הוא גם לא רצוי. לדוגמה, אם יש אדם שבאופן לא-מודע לוקח סיכונים מוגזמים, לעיתים נפשו תייצר עבורו תופעת חרדה כהגנה לא מודעת. יתכן שמיתון החרדה במהירות, משמעה עבור אדם כזה לקיחת סיכונים מיותרים, ונדרש מסע ותהליך אישי למציאת האיזון הפסיכולוגי החדש, של חיים ללא חרדה אך גם ללא צורך בסיכון עצמי. עוד דוגמה – מטופל שמתלונן שהוא רגיש ורגשני מידי ושהיה רוצה להיות "יותר קשוח". סביר להניח שלהסתובב בעולם עם עצב חשוף שכל נגיעה בו מקפיצה את המערכת הרגשית, זו חוויה לא נעימה. מצד שני, בבדיקה עמוקה יותר יתגלה בוודאי שאותה רגישות היא גם תכונה טובה ומוערכת הן על ידי המטופל עצמו והן על ידי חבריו, כשמדובר בקשר רגשי בין-אישי עם החברים. "חיסול" הרגישות תחסל איתה לא רק את הבעיות, אלא גם את הכוחות והעוצמות של אותו אדם, והאתגר לפיכך הוא להגיע לנקודת איזון חדשה בחיים, שמאזנת בין המחיר והתועלת שיש במצבים פסיכולוגים מסויימים. הבעיה היא שבעת מצוקה קשה לראות את התמונה המלאה, וכאן נדרש התהליך הטיפולי ארוך הטווח שמאפשר להתבונן על היבטים שונים של ההתמודדות הפסיכולוגית, תוך הכרה והוקרה על מה שקיים בי. נציג להלן את עקרונות הטיפול הפסיכולוגי הממוקד, תוך הדגמה ספציפית על התמודדות עם חרדה, ובהמשך נפרט את עקרונות הטיפול הדינמי לתהליך ארוך טווח.

דוגמה: טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד בהפרעות חרדה

קיימות שיטות טיפול פסיכולוגיות שונות המגדירות עצמן כממוקדות וקצרות מועד, החל מהגישה הדינמית ועד הגישה הקוגניטיבית וההתנהגותית. מקובל לראות בטיפול קצר מועד כטיפול שאורך עד 12 פגישות. עם זאת, לעיתים מדובר בטיפולים של פגישות בודדות, ולעיתים עד חצי שנה. מהן הפרעות חרדה Anxiety-Disorders ? מדובר במגוון רחב למדי של בעיות פסיכולוגיות שיכולות לבוא לביטוי בצורות שונות. לעיתים מדובר בהתקפי חרדה המורגשים היטב ומלווים בתגובות רגשיות ופיזיולוגיות מסוגים שונים. אולם לעיתים מדובר בתגובות עקיפות יותר. למשל, מחשבות או התנהגויות כפייתיות שייכות גם הן למשפחה זו וכן פוביות שונות. כך גם פוסט טראומה – תגובה לאירוע שנחווה על ידי הפרט בצורה טראומתית וגורם לכך שהאירוע משוחזר שוב ושוב בדימיון מבלי יכולת לשלוט ולהפסיק את המחשבות החודרניות. לא תמיד ניתן לדעת את מקור החרדה. לדוגמה, אנשים שונים מדווחים על חרדת טיסות. מדובר בהרגשה לא נעימה בזמן הטיסה או אף הימנעות מטיסה. חלק מהאנשים מסוגלים לדווח שהתופעה החלה לאחר אירוע מסויים, למשל, נחיתת חרום של מטוס בעבר. אולם רוב האנשים אינם יודעים למקד את מקור הבעיה. הטיפול הפסיכולוגי הממוקד במצבים כאלה יכול להגיע ממספר כיוונים. ראשית, חשובה ההבנה הנפשית והאישית של המטופל והיסטורית החיים שלו. למשל, אדם עם צרכי שליטה חזקים שחייב להיות "עם רגליים על הקרקע" עלול להרגיש שחווית הטיסה היא חוויה נטולת שליטה וזו הסיבה לחרדותיו. אולם פעמים רבות החרדה נוצרת כאינטראקציה של גורמים רבים קשים לאיתור. באופן מפתיע, ובניגוד למודל הרפואי, אין הכרח לדעת את מקורות הבעיה וכיצד היא נוצרה. ניתן לטפל בחרדה כזו באמצעות שיטות קוגניטיביות והתנהגותיות, ואף לחזק את התהליך על ידי היפנוזה. הינה למשל דוגמה להתמודדות קוגניטיבית עם חרדת טיסות. אחד הדברים המעניינים בחרדת טיסות הוא החשיבה השלילית הלא מודעת שנוצרת בשל שפה ייחודית בה נוקטות רשויות וחברות התעופה (כמובן שלא במתכוון): אנחנו מגיעים ל"טרמינל" ומייד נעטפים באווירה סופנית (טרמינלית). לאחר מכן עולים ל"אולם היוצאים" ורואים דוכן לביטוח חיים שמעורר מחשבה על כך שבקרוב נראה את העולם הבא. כך גם מגיעה "קריאה אחרונה" לנוסעים. ברגליים מהוססות אנו פונים למטוס המוקף באמצעי ביטחון. במטוס עצמו מייד מסבירים מה צריך לעשות כשהמטוס מתרסק, והיכן יציאות החרום. מסבירים לנו שאנו מתכוונים "לעקוף את הסערה" ומלמדים אותנו שמזג אויר סוער או כיסי אויר הם דבר מסוכן. לקראת הנחיתה אם נותר עוד שביב תקווה מסביר הטייס שאנו מתקרבים ל"יעד הסופי". אנא הישארו במקומותיכם עד שנגיע ל"שער היציאה". לאיזו מסקנה מגיע נוסע סביר לאחר תהליך למידה כל כך מדוייק ודקדקני? שטיסה היא דבר מסוכן מאוד, ומפתח חרדת טיסות להבא. מודעות לקיומן של הסוגסטיות השליליות הללו מאפשרת להתנגד להן. ניתן ללמד את המטופל שבכל פעם שחברת התעופה תנקוט ב"שפת ההפחדה" הוא יעמוד מנגד ויאמר לעצמו ש"עלי לא מאיימים ככה". שום דבר אינו "טרמינלי", ומטוס הוא אחת השיטות הבטוחות יותר שקיימות לנוע ממקום למקום. סימנים שונים ל"התרסקות קרובה של המטוס" (רעש מוגבר של המנוע וכד') הם סימנים טבעיים ורגילים למהלך טיסה, וניתן ללמוד אותם מראש ולהתכונן אליהם. להסברים הקוגניטיביים הללו ניתן לשלב שיטות התנהגותיות, למשל, "הכהייה שיטתית" שבה חושפים את המטופל בשלבים ובצורה מבוקרת למושא החרדה שלו, עד שהוא מסוגל לשאת את החרדה. שיטות כגון היפנוזה משתלבות בצורה יעילה בטיפולים הממוקדים, למשל במקרה של חרדת טיסות ניתן בעזרת היפנוזה לבצע הדמיה של חווית טיסה באמצעות הדמיון מתוך המקום הבטוח של הכורסה בקליניקה בחדר הפסיכולוג. חרדת טיסה שקיימת ללא תופעות פסיכולוגיות נוספות יכולה להיפתר בטיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד במספר קטן של מפגשים, גם אם הבעיה קיימת שנים רבות. יש הכרח כמובן לשלב עם הטיפול הפסיכולוגי גם את ההתנהגות עצמה – טיסה, או כמה טיסות, כדי להתאמן. ניתן למשל לטוס לאילת או מקום קרוב אחר, ולאחר מכן להרחיב את הטווח. בכל מקרה, יש לקחת בחשבון שבמידה והבעיה משולבת עם בעיות פסיכולוגיות נוספות הפתרון יהיה בד"כ מורכב וממושך יותר. ככל שהבעיה ממוקדת יותר ונובעת מטווח זמן קצר יותר, כך הסיכוי לפותרה במהירות ובצורה ממוקדת גבוה יותר.

טיפול פסיכולוגי דינמי ותהליך ארוך טווח

הגישה הפסיכולוגית הדינמית היא שם כולל לכמה זרמי מחשבה בפסיכולוגיה. המשותף לכולם הוא התייחסות להיבטים לא מודעים של ההוויה האנושית וההתחלה ההיסטורית שלהם בפרויד, אבי הפסיכולוגיה המודרנית. פרויד פיתח את השיטה הפסיכואנליטית שעל עקרונותיה מושתת הטיפול הפסיכולוגי הדינמי. עם זאת, מאז תקופתו של פרויד חלו שינויים רבים בחשיבה ובהבנה של הסיבות לסבל הנפשי, אופן הטיפול הפסיכולוגי, מטרת הטיפול, והגישה. הדברים שיוצגו להלן משקפים את גישתנו התיאורטית והאישית וכמובן שישנם עוד זרמים ודעות שונות בתוך החשיבה הדינמית. המטופלים של פרויד בד"כ היו כאלה שהתאימו עצמם היטב לסביבה, חוץ מפריצה של סימפטומים בלתי רצויים שהתבטאו בפנטזיות אובססיביות, היסטריות ואף פסיכוטיות. עם הזמן הדגש של הטיפול הפסיכולוגי עבר לממדים נוספים, ובעיקר למימד חווית "העצמי". בפניה לטיפול היום יהיו תיאורים אופייניים כגון: "אני מרגיש פספוס וחוסר משמעות בחיי", "כאילו שהחיים עוברים לידי", "מרגיש לא בתוך החיים", חרד, בודד, ריק, משועמם, "מרגיש זועם ולא מובן", "לא מרגיש שיש לי כיוון ומטרה", "לא מגשים את עצמי". כל אלו קשורים לתיאור החוויה הפנימית, שלה גם ביטויים בעולם החיצוני, לדוגמה, קשיים בעבודה, קושי ביצירת והחזקתו של קשר זוגי לאורך זמן, ביחסים בינאישיים, בהתמדה, קשיים בשינה, באכילה ובבעיות פיזיולוגיות אחרות, התקפי חרדה, אובססיות למיניהן ועוד. פעמים רבות כשפונים לטיפול לא יודעים להגדיר בדיוק מה הסיבה, וזו עשויה להיות דווקא אינדיקציה טובה לכך שצריך לפנות ולברר מה מקור הבעיה. המטרה הטיפולית לפי פרויד היתה הסרת הסימפטומים על ידי העלאת תכנים לא מודעים למודע והשגת מידה של שליטה רציונלית על דחפים ומשאלות ילדותיות לא רצויות. מטרת הטיפול כיום היא אחרת. בטיפול הפסיכולוגי בגישת פסיכולוגית העצמי Self-Psychology מדברים יותר על יצירת תחושת עצמי בעל מרכז כובד עשיר, אותנטי. יש יותר עניין ועיסוק בשאלות כגון "מה קרה שאני מרגיש ריק, מזוייף, מדוכא, שטוח", ומהם התהליכים שיש לעבור כדי להגיע לתחושת עצמי מלוכד, אוטנטי, חי, מלא ועשיר יותר. הדגש הוא על הרחבת תחושת הסובייקטיביות, ופחות על שליטה בדחפים ופנטזיות ילדותיות, כפי שהיה בטיפול הפרוידיאני. פרויד סבר בתחילת כתיבתו הפסיכולוגית שאישיותו של הפסיכולוג המטפל לא רלוונטית לטיפול עצמו. להיפך, היא "עלולה לקלקל" ולכן רצוי "לשים אותה בצד" עד כמה שניתן – זו גישה שנובעת מהמתודה הרפואית שמתמקדת בסימפטום מבלי שגורמים אחרים יפריעו לריפויו, שקשורה כמובן לכך שפרויד היה רופא וניסה לייסד גישה פסיכולוגית בעלת עקרונות מדעיים (אם רופא יודע לזהות דלקת גרון, באמת לא משנה כל כך אישיותו – אם כי גם גישה זו משתנה כיום ובתי ספר לרפואה עורכים מבדקים אישיותיים למועמדים ללימודי רפואה. הדבר גרם, אגב, באופן מעניין לקליטתן של יותר נשים מאשר גברים ללימודי רפואה). אחד המחירים של הגישה הפרוידיאנית היה היווצרותו של מיתוס (לא מדוייק) של דמות של פסיכולוג מטפל מרוחקת ומנוכרת "לוח חלק" שעליו המטופל משליך את הפנטזיות והקונפליקטים שלו, והמטפל צריך לפרש אותם למטופל. אפילו פרויד עצמו הכיר בהמשך דרכו בכך שאישיות המטפל היא חלק משמעותי בטיפול, ולמעשה ההתאמה האישית בין מטפל למטופל מוכרת כיום כמרכיב חשוב להצלחת הטיפול, אף יותר מחשיבות הגישה הפסיכולוגית והתיאורטית שעימה מגיע הפסיכולוג. השיטה הפסיכולוגית המודרנית לטיפול מבוססת בעיקרה על השפעות גישות הנובעות מתוך גישת יחסי-אובייקט ובמיוחד של מספר גישות חדשות יחסית שנוסדו בארצות הברית והתפשטו לעולם, הגישהההתייחסותית Relational, הגישה האינטרסובייקטיבית Intersubjective ו"פסיכולוגית-העצמי" Self-Psychology. המיקום הגיאוגרפי אינו מקרי והוא משקף גם הבדלים תרבותיים בין הגישה הפרוידיאנית שהתפתחה באירופה השמרנית, לגישה ליברלית ופלורליסטית יותר שאופיינית לארה"ב. גישה זו רואה חשיבות רבה ונותנת מקום ניכר לסובייקטיביות של הפסיכולוג המטפל, ולמפגש המאוד אישי שיתרחש בין מטפל מסויים עם סובייקטיביות מסויימת, לבין מטופל מסויים עם הסובייקטיביות שלו. יחד עם זאת, יש סבירות גבוהה שהקונפליקטים והתחושות שהמטופל מרגיש מחוץ לטיפול יורגשו גם בתוך חדר הטיפולים עם המטפל, ולא רק בגלל אישיותו של הפסיכולוג. חלק משמעותי מהטיפול הוא המפגש בין המטפל למטופל ומה שמתחש ביניהם. זוהי מעין מעבדה שבה ניתן לבחון בצורה עשירה, מפורטת, חיה, אך בטוחה, את הבעיות שהביאו לפניה לטיפול. בפסיכואנליזה הקלאסית (הפרוידיאנית) הסבל של המטופל הובן כנובע מקונפליקטים ילדותיים שיש לרסנה ע"י הבנה והגיון. זהו מעין תהליך נצבר של התפכחות מאשליה והתאבלות על פנטזיות ודחפים שלא ניתן לממשם במציאות האוביקטיבית, או כדברי פרויד: "Where id was, there ego should be" פרויד סבר שעל המטופל ללמוד שהעולם והמציאות אינם "בית תינוקות", כלומר, הם לא "חממה" – צריך להסתגל למציאות ולוותר על סיפוק צרכים ילדותיים. הגישה כיום של "פסיכולוגית העצמי" היא הפוכה למדי, ורואה את הבעיה הפסיכולוגית כנובעת מיציאה או דחיפה מוקדמת מידי ממצב של "תינוקוּת" לבשלות ובגרות, ומחוסר היענות מותאמת של ההורים לצרכים ההתפתחותיים של ילדיהם. לפי כמה מהתיאורטיקנים המודרניים (אורנשטיין, קוהוט ועוד) צרכים בסיסיים אלו הם היכולת והצורך ליצור קשר עם אחרים ולהתמיד בו, היכולת והצורך לווסת רגשות, היכולת והצורך ליצור להחזיק בערך עצמי, לווסת תחושת ערך עצמי, להתאושש מנפילות בערך עצמי. פיתוח היכולות הללו במהלך התפתחותו של הילד (או במהלך הטיפול הפסיכולוגי) תלוי באיכות ההיענות של ההורה או המטפל. בטיפול הפסיכולוגי, באופן אידיאלי, מתרחש תהליך שבאמצעותו יבנה העצמי ומכאן תושב לו תחושת הלכידות, אותנטיות וחיות. זהו תהליך הפנמה של תפקודים נפשיים שבתהליך ההתפתחות הרגיל ממלא ההורה עבור הילד לפני שהילד מסוגל לעשותם בעצמו. כמו למשל, כשהילד נכשל, ההורה עוזר לו להכיל את הכישלון ובכך לשקם את תחושת העצמי שלו. כמובן שאין הורה "אידיאלי" אלא במונחיו של וויניקוט הורה או "אם טובה דייה" (Good enough mother). המחשבה הפסיכולוגית המודרנית סבורה שאין מדובר כל כך על מה עושה ההורה בצורה קונקרטית אלא מיהו באמת ההורה – אישיותו והעולם הלא מודע שלו. טבעי שההורה יכשל פה ושם. הבעיה מתחילה בד"כ בכך שההורה נכשל שוב ושוב באותן פונקציות שהכרחיות לבנית התשתית ואז נוצרים חורים ופערים בחווית העצמי. באנלוגיה – אדם שסורג סריג ומדי פעם במקומות שונים שוכח ל"העלות את העין" במסרגה. בסופו של דבר הסריג יראה טוב למדי ושלם. אבל, כמו שקורה לעיתים, אם שוכחים את אותה "עין" באותו מיקום, כל הזמן, לאט-לאט יווצר חור בסריג והוא יישאר קרוע. במובן זה הטיפול נועד לאחות את "החור בסריג" ולאפשר מעין התחלה חדשה בתהליכים שלא התרחשו והותירו את האדם בתחושת עצמי שבור, ריק, מזוייף, לא בטוח, חסר חיים, כיוון ומטרה. המטרה הטיפולית או הקריטריון לסיום טוב של טיפול לפי פרויד, היה "היכולת לעבוד ולאהוב". החשיבה של "פסיכולוגית העצמי" היא שעל המטפל לדאוג לכך שלמטופל תהיה הרגשה של מלאות ומשמעות לעצמו ולאחרים. כשהמטופל ירגיש את התחושות הללו, באופן טבעי גם דברים אחרים, כמו עבודה ואהבה, ישתנו. חשוב להדגיש שהנושא רחב מאוד ואישי לכל אדם ואדם. איננו מתיימרים להגדיר מה צריכה או לא-צריכה להיות סיבת הפניה לטיפול. מדובר במשהו מאוד אישי וייחודי לכל אדם.

עקרונות הסיווג: הגדרות ונתונים לגבי שכיחותן של בעיות פסיכולוגיות שונות באוכלוסיה

בהמשך מאמר זה נציג נתונים לגבי שיעור הבעיות הפסיכולוגיות באוכלוסיה לפי ממצאי משרד הבריאות האמריקאי. שיעור התופעות הללו בישראל ובעולם המערבי כולו דומה למדי לאלו שבארה"ב, כך שבהחלט ניתן להסיק ממנו למתרחש בארץ. יש לציין שכל הנתונים והאחוזים שלהלן מתייחסים לגילאי בוגרים מגיל 18 ומעלה. הכללת ילדים ובני נוער תעלה כמובן את האחוז באופן ניכר, בעיקר לגבי בעיות של דיכאון וחרדה, ששיעורם הולך ועולה בשנים האחרונות בקרב הגיל הצעיר. לאבחנות המרכזיות, ובעיקר לאלו הקשורות לדיכאון וחרדה, מומלץ לפנות למאמר המקיפים שלנו באתר זה על דיכאון ועל חרדה. רוב המונחים המוזכרים במאמר זה מפורטים במאמרים אלו ואחרים באופן נרחב ומקיף ביותר. את ההתמודדויות הפסיכולוגיות המרכזיות ניתן לחלק למספר קטגוריות: בעיות הקשורות למצב הרוח ובעיקר דיכאון, בעיות הקשורות לחרדה, בעיות הקשורות לתפקודים מוגדרים כגון הפרעת קשב, הפרעת אכילה, בעיות התפתחות בילדות, סכיזופרניה ודמנציה (ובעיקר אלצהיימר). ישנן כמובן אבחנות נוספות, וישנן גם מצבים רפואיים שלהם השלכה על מצבים פסיכולוגיים, אך המונחים האמורים יכסו את הרוב המכריע של השאלות והבעיות המעניינים את האוכלוסיה הכללית ואשר מתאימים להיקף הכתיבה במאמר שכזה. נסקור אותם להלן, ונפרט את מאפייניהם ושכיחותן, בעיקר על סמך נתוני משרד הבריאות האמריקאי. עם זאת, תחילה נסקור דווקא את ההתמודדויות ש"נופלות בין הכסאות" בכל ההגדרות הנ"ל, שדווקא בגללן נעשות כיום רוב הפניות לטיפול פסיכולוגי.

התמודדויות פסיכולוגיות נורמטיביות ולא מאובחנות

הגעה לטיפול פסיכולוגי נעשית תמיד בשל קושי או התמודדות כלשהי. אמנם אנשים פונים כיום לטיפול פסיכולוגי לא רק בשל בעיה ממוקדת, אלא לעיתים מתוך רצון להעמיק את מודעותם העצמית ולחוות מסע פנימי שיתמוך בתהליך של צמיחה פסיכולוגית. עם זאת, בהתבוננות יותר רחבה אפילו לגבי מטופלים אלה, ניתן להבחין שקיימת אצלם מידה של אי שביעות רצון מהמצב הקיים, מאיכות החיים, מתחושת המשמעות שלהם, או חשש מפני שינויים שהעתיד צופן בהקשרים הללו. תחושת הצורך היא הדלק המוטיבציוני לטיפול ולתהליך השינוי, וכפי שציינו קודם, מחקרים שבוצעו עוד לפני 50 שנה מצאו ש-60% מהצלחת הטיפול היתה קשורה למוטיבציה של המטופל לתהליך הטיפול הפסיכולוגי, ורק 40% למאפייני הטיפול עצמו (30% לאישיות המטפל, 10% לגישתו התיאורטית והמקצועית). כפי שציינו קודם לכן, הדגש של הטיפול הפסיכולוגי כיום מתמקד בחווית "העצמי". אם נתבונן על משפטי הפתיחה האופייניים לטיפול (שצויינו קודם לכן בתיאור מהות הטיפול הדינמי), נוכל לראות שהם אינם קשורים בהכרח לאבחנה פסיכיאטרית פורמאלית כפי שתפורט בהמשך. יתכן שהמטופל יתלונן על חרדה, דיכאון, הפרעת אכילה או תופעה מאובחנת אחרת, אבל הפנומנולוגיה האישית שלו חשובה בהרבה מהאבחנה הפסיכיאטרית שלמעשה אינה חושפת, לא את שורש הבעיה, ולא את שורש הפיתרון ("אני מרגיש פספוס וחוסר משמעות בחיי", "כאילו שהחיים עוברים לידי", "מרגיש לא בתוך החיים", חרד, ריק, בודד, משועמם, "מרגיש זועם ולא מובן", "לא מרגיש שיש לי כיוון ומטרה", "לא מגשים את עצמי"…). לעיתים אנשים יספרו על בעיות בקשר זוגי או ביחסי אנוש אחרים, על שאלות הקשורות לזהות והתפתחות אישית, אבל כל אלו בטווח ההתמודדויות הנורמטיביות שה-DSM לא בהכרח מגדיר אותם, לפחות לא ברזולוציה הזו. במידה ויש הכרח באבחון DSM בגלל אילוצים של המסגרת הטיפולית אליה פנה המטופל, תנתן בדרך כלל במקרה כזה אבחנה של "הפרעת אישיות" גבולית, היסטוריונית, נרקיסיסטית וכדומה לפי הגדרות הציר השני של ה-DSM. מכאן שהאבחון ומטרת הטיפול צריכים לנוע בשני מימדים (לפחות) במקביל – מחד לבחון את התופעות הפסיכולוגיות המסורתיות, כמו חרדה ודיכאון, תוך פתיחות לאפשרות שכלל לא קיימות כאלה תופעות (קופת החולים לא תאהב את האפשרות הזאת – הטופס עדיין דורש אבחנה לפי DSM). מאידך לבחון את ההתמודדויות והאתגרים שקשורים לחווית העצמי של המטופל, וליזום תהליך סובלני ולא שיפוטי שייתן מענה פנימי ומשמעותי להיבטי העצמי שבגללם פנה המטופל לטיפול. אז לאחר שהבהרנו שמערכת האבחנות הפסיכיאטריות הפורמאליות אינה הנתיב היחידי לאבחון והחלטה על טיפול, ברצוננו לסקור את האבחנות הללו בקצרה, שכן הן עדיין מהוות את לב השיח המקצועי והקריטריון המרכזי האם לפנות לטיפול ובאיזה גישה טיפולית לנקוט.

הפרעות במצב הרוח (או הפרעות דיכאוניות) Mood Disorders

הפרעות במצב הרוח כוללות שלוש בעיות פסיכולוגיות מרכזיות: דיכאון, דיסתימיה והפרעה דו-קוטבית (מניה-דיפרסיה). כ-10% מתושבי ארה"ב הבוגרים סובלים מהפרעות במצב הרוח. אמנם דיכאון בגיל הזקנה היא תופעה מוכרת שנים רבות, אולם שיעור עלית הדיכאון בגיל הצעיר בשנים האחרונות גורם לכך שהגיל הממוצע לפרוץ הדיכאון הולך ויורד, ומהווה כיום בעיה חמורה כבר בקרב תלמידי תיכון ואף למטה מכך. פעמים רבות הפרעות דיכאוניות מלוות גם בהפרעות חרדה. בארה"ב נפוץ גם שימוש ניכר בסמים ואלכוהול, בעיה שגוברת לאחרונה גם בישראל, אך לא באותו שיעור כמו בארה"ב.

דיכאון מג'ורי (דיכאון קליני) Major Depressive Disorder

דיכאון מג'ורי הוא תופעה פסיכולוגית שהולכת ומחמירה בארה"ב ובעולם כולו. דיכאון קליני לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי עומד להיות המחלה האנושית החמורה ביותר תוך מספר שנים. לדוגמה, התאבדות נובעת במקרים רבים ממצב דיכאוני, ובעולם מתים מדי שנה כמליון איש כתוצאה מהתאבדות, בשיעור שבין אחד ל 5,000 עד אחד ל 20,000 איש באוכלוסיה בשנה. הנתונים עלולים להיות חמורים אף יותר כיוון שבמקומות רבים, כולל בישראל יש דיווח חסר של התאבדות (למשל בשל סיבות דתיות) וציון סיבת מוות אחרת על ידי המוסדות הרפואיים. דיכאון מג'ורי גם גורם להזנחה רפואית ולפגיעה במערכת החיסונית של הגוף, ולכן הוא נחשב כיום אחד מגורמי הסיכון הרפואיים המשמעותיים ביותר. שיעור ההתאבדות בקרב גברים גבוה פי ארבע מנשים, אבל שיעור נסיונות האובדנות בקרב נשים גבוה פי שלוש מאלו של גברים. הבדלים בין גברים לנשים באים לביטוי גם בשיעור תופעת דיכאון מג'ורי, שהיא 7% באוכלוסיה הכללית בארה"ב, אך גבוהה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים. דיסתימיה (דכדוך מתון אך כרוני) מופיעה בקרב 1.5% מהאוכלוסיה, והפרעה דו-קוטבית בקרב 2.6% מאוכלוסית ארצות הברית – כל זאת בפרק זמן נתון של שנה. לפיכך, הסתברות הופעת בעיות פסיכולוגיות אלו לאורך החיים עלול להיות גבוה בהרבה, ומכאן נובע שכמעט כל אדם נורמטיבי ובריא יפגוש באופן אישי, בין אם על עצמו, או בין אם על אדם קרוב, התמודדות פסיכולוגית משמעותית של דיכאון או חרדה, ששיעוריה יפורטו להלן.

משפחת בעיות החרדה Anxiety Disorders

בעיות החרדה כוללות התקפי פניקה (התקפי חרדה), הפרעה טורדנית-כפייתית OCD, הפרעת דחק פוסט טראומתית PTSD, הפרעת חרדה מוכללת, ופוביות שונות – פוביה חברתית, אגורפוביה, ופוביות ספציפיות (כאמור, לסקירה נרחבת קראו את המאמר על חרדה כאן באתר). כ-18 אחוז מאוכלוסית ארה"ב סובלת מבעית חרדה מסוג כלשהו, פעמים רבות בצירוף בעיה נוספת כגון דיכאון, ולעיתים התמכרות (כאמור, יותר נפוץ בארה"ב מאשר בישראל). רוב האנשים שסובלים מחרדה חווים את אפיזודת החרדה הראשונה בחייהם בסביבות גיל 20, בין אם הכירו בכך באותה תקופה, ובין אם יתנו לכך משמעות מאוחר יותר. התקפי פניקה: כשלושה אחוזים מהאוכלוסיה סובלים מהתקפי פניקה (או התקפי חרדה). כשליש מהאנשים שמפתחים התקפי חרדה מפתחים גם אגורפוביה Agoraphobia – בעיה שגורמת לפחד ממקומות ומצבים בהם יחושו לפתע בחרדה בסביבה פתוחה וליד אנשים. הפרעה טורדנית כפייתית (אובססיבית קומפולסיבית) OCD מאפיינת כאחוז אחד מהאוכלוסיה בכל שנה. תופעות של OCD מתחילות בד"כ בילדות או בגיל ההתבגרות, אולם רוב האנשים מודעים לקיומן כבעיה פסיכולוגית רק בגיל מבוגר יותר, אחרי גיל 20 ומעלה. הפרעת דחק פוסט טראומתית (פוסט טראומה) PTSD מאפיינת כשלושה וחצי אחוזים מהאוכלוסיהבארצות הברית בכל שנה. פוסט טראומה יכולה להתפתח בכל גיל, כולל בילדות, אך היא נפוצה בד"כ מעל גיל 20. נמצא למשל שבארה"ב חמישית מיוצאי מלחמת ויאטנם סבלו מרמה כלשהי של תסמונת פוסט טראומתית. הבעיה העיקרית עם תסמונת זו היא שנפגעיה לא תמיד יודעים ומכירים בכך באופן מיידי, ולעיתים חולפות שנים רבות עד שהם פונים לטיפול, וזאת לאחר שתחומי חיים שונים ורבים נפגעו באופן ניכר, במשפחה, בעבודה ובאיכות החיים בכלל. פוסט טראומה יכולה להתפתח כתוצאה מאירוע מלחמה, אלימות, אסון טבע, תאונות, ואף באופן משני  – לדוגמה, בעקבות פיגוע מגדלי התיאומים בניו-יורק בספטמבר 2001 דווחו מקרים רבים של פוסט טראומה בקרב אזרחים אשר התגוררו הרחק מאזור הפיגוע, לעיתים במדינה אחרת בארה"ב, ופיתחו תופעות פוסט טראומתיות כתוצאה מצפייה בו באמצעות הטלוויזיה. הפרעת חרדה מוכללת  GAD-Generalized-Anxiety-Disorderמתרחשת בקרב כשלושה אחוזיםמהאוכלוסיה בכל שנה. היא מאופיינת בדאגנות יתר כלפי אירועי חיים יום-יומיים, ומופיע על פי רוב בגיל בית הספר היסודי. פוביה חברתית Social-Anxiety מאפיינת כשבעה אחוזים מהאוכלוסיה. היא מתחילה על פי רוב בילדות, לרוב סביב תקופת ההתבגרות המינית והחברתית הבוגרת – בסביבות גיל 13. פוביה פשוטה (ספציפית) Specific-Phobia – מאופיינת בהימנעות ממצב או אוביקט מסוים שמעורר סלידה או פחד. פוביה מאפיינת כ-9% מהאוכלוסיה. לעיתים הפוביה מתמקדת באובייקטים מסויימים, לדוגמה, מקקים, עכבישים, כלבים, ממחטים, מדם, מחפצים שעשויים מחומר מסוים או כוללים צורה מסוימת וכדומה, או ממצבים מסוימים כמו טיסה, טיפוס לגובה, בחינות, נהיגה, עמידה מול קהל ועוד. פוביות פשוטות מתחילות על פי רוב בילדות המוקדמת בגיל הגן או בית הספר היסודי, עם זאת, פעמים רבות המודעות לבעיה והטיפול בה מתרחשים בגיל מבוגר בהרבה.

הפרעת קשב עם או בלי היפראקטיביות ADD, ADHD

הפרעת קשב היא אחת מהתופעות הפסיכולוגיות הנפוצות ביותר בקרב ילדים ומתבגרים, אשר משפיעה כמובן גם על מבוגרים, שכן גם אם מאפייניה משתנים עם הגיל, עצם קיומה אינו משתנה. משרד הבריאות האמריקאי מעריך שהפרעת קשב מאפיינת כ-4% מהאוכלוסיה, אולם מדובר כנראה בהערכת חסר ניכרת, והשיעור בפועל עשוי להיות אף כפול מכך ויותר. כיום קיימת מודעות גוברת לאבחון ADHD בגיל צעיר, וכן לאבחון מבוגרים בתחום זה. הבעיה העיקרית של הסובלים מהפרעת קשב אינה רק התופעה עצמה באופן ישיר, אלא בעיקר השפעת הלוואי שלה על תפקוד חברתי, תעסוקתי, דימוי עצמי ועוד, ובמיוחד לאורך זמן.

הפרעות אכילה Eating Disorders

הפרעות האכילה מחולקות לשלוש תופעות עיקריות: אנורקסיה נרבוזה, בולימיה ואכילה כפייתית (בולמוס אכילה binge-eating). הפרעות אכילה, בעיקר השתיים הראשונות, אופייניות יותר לנשים מאשר לגברים ביחס של חמישית או אף עשירית. קיימת הערכה לפיה בין חצי לארבעה אחוזים מהנשים סובלות לאורך חייהן מאנורקסיה (אי הדיוק בהערכה נובע מאי דיווח ואי פניה לטיפול של רבים מהסובלים מהפרעות אכילה), שיעור מעט יותר גבוה סובל מבולימיה, ובין 2-5 אחוזים מהאמריקאים סובלים מאכילה כפייתית (כשליש מהם גברים). שיעור התמותה מאנורקסיה הוא כחצי אחוז מתוך הסובלות מתסמונת זו. מאחר ומדובר בתסמונת המאפיינת נשים צעירות שבד"כ אינן חולות, הדבר מהווה גורם סיכון ניכר – פי 12 מגורמי המוות האחרים אצל נשים צעירות בגילאי 15-24 באוכלוסיה הכללית.

אוטיזם Autism והפרעות התפתחותיות מורחבות PDD

מדובר במשפחה של בעיות פסיכולוגיות המתגלות בד"כ בגיל צעיר אשר מאופיינות בעיקר בעיכוב בהתפתחות התקינה מבחינה חברתית, קוגניטיבית, רגשית והתנהגותית, אולן הן הטרוגניות מאוד וניתן לראות בהן טווח נרחב של התמודדויות השונות מאוד זו מזו. שיעור האוטיזם באוכלוסיה האמריקאית בקרב ילדים בגילאי 3-10 הוא 34 מקרים לאוכלוסיה של 10,000, ושיעור משפחת ההפרעות ההתפתחותיות PDDבערך כפול מכך. אוטיזם נפוץ פי ארבע בקרב בנים ומאובחן על פי רוב בגיל שלוש. עם זאת, בנות המאובחנות בתופעה סובלות על פי רוב מסימפטומים חמורים ופגיעה קוגניטיבית קשה יותר מאשר בנים. מאחר ומדובר בתופעה כרונית, היא מלווה את הפרט לאורך כל חייו, ברמה כזו או אחרת של חומרה, בהתאם לדיאגנוזה הראשונית, ההתפתחות והטיפול לאורך הילדות.

סכיזופרניה

סכיזופרניה היא מחלה כרונית המופיעה בקרב כאחוז אחד מהאוכלוסיה בארה"ב ובעולם. היא קיימת בקרב גברים ונשים בשיעור דומה. לסכיזופרניה מאפיינים תורשתיים, אך לא באופן מוחלט, ולמעשה רוב הסיכויים הם לא לחלות במחלה למרות קיומו של בן משפחה עם סכיזופרניה. למשל, בעוד שהסיכוי לחלות בסכיזופרניה לילד לשני הורים עם סכיזופרניה או לאח תאום-זהה עם סכיזופרניה היא 50%, הרי שההסתברות יורדת באופן ניכר במצבים אחרים, למשל, ילד להורה אחד עם סכיזופרניה – כ-10%, מדוד או דודה עם סכיזופרניה – כ-2% וכו'.

אלצהיימר Alzheimer's Disease

אלצהיימר היא מחלה נוירולוגית הנפוצה במשפחת תופעות שנקראות דמנציה או שיטיון, אשר פוגעת בעיקר באנשים בגיל השלישי. היא גורמת בשלביה המתקדמים להתדרדרות קוגניטיבית חמורה. המחלה פוגעת כיום בעשירית מהאנשים מעל גיל 65 ובכמחצית מבני 85 ומעלה, שיעורה מאז שנות ה-80 במאה הקודמת יותר מהכפיל את עצמו, ולמעשה העליה בתוחלת החיים של האוכלוסיה, ואולי סיבות נוספות, הופכות אותה לגורם סיכון ניכר לאוכלוסיה בגיל השלישי. מרגע הופעתה היא מקצרת במחצית את תוחלת החיים של הסובלים ממנה. אין כיום טיפול פסיכולוגי או תרופתי שמונע את המחלה, אך מספר תרופות חדישות עשויות לשנות מצב זה באופן ניכר בעתיד. לסיכום, בעיות פסיכולוגיות מאפיינות שיעור ניכר מהאוכלוסיה, כולל זו הנורמטיבית והבריאה אשר מתגוררת ומתפקדת בקהילה. בעיות והתמודדויות אלו נעות בין תופעות הפוגעות באיכות החיים, אך מאפשרות תפקוד סביר, לתופעות הפוגעות בחריפות באיכות החיים אולם ניתנות לטיפול ומניעה, לתופעות כרוניות שעלולות לעיתים לשבש לחלוטין את מהלך החיים התקין. באופן כללי הבעיות הפסיכולוגיות שתוארו במאמר זה עלולות, בהעדר מודעות וטיפול נכון, לפגוע באופן ניכר באיכות החיים ובתפקוד הפרט, במערכת החיסונית של הגוף, ולפיכך קיימת כיום הכרה גם בהשפעתם על הבריאות ותוחלת החיים בכלל.

אבחנות והפרעות העבר, התמודדויות ואתגרי העתיד

לפני 100 שנה בלבד אזרחי העולם היו ברובם רעבים ונלחמו על הישרדותם היום-יומית לאורך חייהם שתוחלתם היתה קצרה בכמחצית מזו של תקופתנו כיום. הם מתו ממחלות שחלקן כמעט ולא מפריעות את חיינו כיום (לפחות במערב) – מזיהומי מים ומזון, מלריה, דלקות גרון וצינון קל. שיעור תמותת התינוקות היה גבוה מאוד, ומול כל הנתונים הקשים הללו נראה שאזרח העולם בתקופתנו נהנה משובע ואושר. עם זאת, שיעורן הגבוה של הבעיות הפסיכולוגיות באוכלוסיה כיום, בעולם בכלל ובעולם המערבי בפרט, מצביעים על כך ששפע חומרי ורפואה מתקדמת אינם ערובה מוחלטת לאיכות חיים נפשית. אתגרי המאה הנוכחית ימשיכו בודאי לעסוק גם במיגור החולי הרפואי, אך לא פחות חשוב מכך בהבנה עמוקה יותר של מקורות החוסן הנפשי האנושי במטרה להגיע לשגשוג פסיכולוגי ונפשי, הן כדרך לשפר בריאות גופנית, והן לאושר ובריאות פסיכולוגית. למתעניינים בהיבט זה של הפסיכולוגיה מומלץ לקרוא את המאמר שלנו על פסיכולוגיה חיובית העוסק בהיבטים אלו  לצורך בניית חוסן נפשי להתמודדות.

The post מדריך לבחירת טיפול פסיכולוגי והתאמתו האישית appeared first on PSY.

 אתר פסיכולוגיה psychologia.co.il הוא מהאתרים הוותיקים ביותר באינטרנט שסיפק מידע בתחום הפסיכולוגיה בעברית. במהלך שנים השבנו על אלפי שאלות שהופנו אלינו דרך פורומים מקצועיים באינטרנט ובדואר האלקטרוני. בדפים הבאים יוצגו מתוכם מספר מוגבל של שאלות ותשובות שמאפיינים נושאים נפוצים המעניינים גולשים רבים.

השאלות והתשובות מסווגות לנושאים הבאים:
1. קשרי משפחה א', הורים שואלים על ילדים – התפתחות פסיכולוגית של ילדים, התנהגויות גן ובית ספר, סוגיות בחינוך וביחסי הורים-ילד וכדומה.
2. קשרי משפחה ב': ילדים שואלים לגבי הוריהם קרובי משפחה אחרים.
3. קשרים בין אישיים – חברויות ויחסים זוגיים: בעיות בזוגיות או בתקשורת זוגית או באינטימיות, אהבה ויחסי מין, קושי ליצור קשרים, קשיים במצבים חברתיים וכדומה.
4. התמודדות עם אירועי חיים שונים: כישלונות, פרידה מבן/בת זוג, הריון, לידה ואחרי הלידה.
5.  העולם הפנימי – רגשות, תחושות ושאר מצוקות: חרדה, לחץ, פחדים, דיכאון, הפרעות אכילה וכדומה.
6. העמוד הנוכחי למטה – הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי: סוגי מטפלים והכשרות טיפוליות שונות, גישות שונות בפסיכותרפיה, מתוך חדר הטיפולים – התחלת טיפול, סיום טיפול ומה שביניהם.
7. מושגים מעולם הפסיכולוגיה – מושגים ותיאוריה: הגדרות של הפרעות נפשיות, חלומות, היפנוזה, מידע על תרופות פסיכיאטריות, מושגים תיאורטיים אחרים בפסיכולוגיה.

חלק שישי: הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי

המשך לימודים
אני מעוניינת להמשיך לתואר שני – מקווה לפסיכולוגיה קלינית, אבל אני גם סובלת מדיכאון ושוקלת לפנות לטיפול דרך קופת חולים, כי מצבי הכלכלי לא טוב ולא מאפשר טיפול פרטני. השאלה היא אם זה יפגע בסיכויים שלי להתקבל ולעסוק במקצוע והאם בוועדות הם יכולים לגלות את זה.
תשובה
קופת החולים מחויבת בסודיות רפואית. באופן יותר ספציפי, אני חושב שתצטרכי לחשוב על הנושא הזה בתוך הטיפול. היותך סובלת מדיכאון לא פוסל אותך מלהיות פסיכולוגית קלינית ובמידה ותחליטי להסתיר את המידע זה עלול להפריע לך להיות את במיטבך בראיונות. המוטיבציה ברורה לי, אבל כדאי לך לשקול גם את ההיבט הזה.

מה ההבדל בין?
רציתי לשאול אם יש הבדל בין טיפול שניתן ע"י פסיכולוג לבין טיפול שניתן ע"י עובד סוציאלי קליני? האם גם העובד ס' מוכשר לטפל באנשים כמו פסיכולוג? ובכלל האם יש הבדל ומהו ?? ודבר שני, היכן ניתן לקבל טיפול ע"י עובד סוציאלי קליני?
תשובה
שני בעלי המקצוע רשאים לבצע טיפול פסיכותרפי. מסלול ההכשרה של שני בעלי המקצוע שונה אך בשורה התחתונה שניהם כשירים למתן טיפול.
את יכולה לחפש עו"ס דרך האלפון של קופת חולים ודרך מדור פסיכותרפיה בדפי זהב.
תוכלי לקרוא מידע כללי על פניה לטיפול בקישור הבא:
https://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

טיפול באמנות-המקצוע
רציתי לברר פרטים לגבי המקצוע טיפול באמנות. האם יש בו הכרה מספיק חזקה בארץ ובעולם? האם זהו מקצוע בינלאומי? האם נדרש בחו"ל לבצע בחינות, או הכשרות נוספות על מנת שזה יוכר שם? מהם הכישורים הנדרשים למטפל באמנות? מהו אופי העבודה? שעות עבודה? עבודה עם קבוצה? עבודה עם יחידים? עבודה בלחץ? איזה סוג לחץ? האם נדרש להחליט החלטות רבות? מהו המצב בשוק? יש דרישה? שכר? היכן מומלץ ללמוד?
תשובה
הטיפול באומנות מקובל כיום במקומות רבים, למשל, ברוב תחנות בריאות הנפש והשירותים הפסיכולוגיים יש גם מטפלים באומנות.
אני מציע לך להתייעץ עם אדם שעוסק בתחום. למשל, בפורום הסמוך כאן באתר של טלי פרידמןשמכונה פורום עבודה סוציאלית וטיפול באומנויות.

חידוש קשר עם אבא לאחר 25 שנים-שאלה
אני רוצה לחדש את הקשר עם אבי לאחר 25 שנה. אני מרגישה שאני רוצה להתייעץ בקשר לכך. רציתי לשאול אותך לאיזה סוג של פסיכולוג לפנות : חברתיים-תעסוקתיים, חינוכיים, קליניים או שיקומיים? ואולי פסיכותרפיסט?
תשובה
בתחום הפסיכולוגיה הפניה היא לפסיכולוג קליני.
פסיכותרפיסט הוא כינוי כללים לאנשים שעוסקים בטיפול נפשי. בעיקרון יש גם עובדים סוציאליים שעוסקים בפסיכותרפיה ועשויים להתאים למה שאת צריכה.
רצ"ב מאמר על עובדות בסיסיות לגבי הטיפול הפסיכולוגי.
https://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

פסיכולוגית ילדים
רציתי לשאול פסיכולוגית שעובדת בעיקר עם ילדים האם מתאימה גם למבוגרים (עד כמה שידוע לי טיפלה גם באנשים מבוגרים)
תשובה
רישיון פסיכולוג קליני אינו מוגבל לילדים או למבוגרים, הוא הרשאה לעסוק בטיפול נפשי באשר הוא. לכן אין כל בעיה שפסיכולוג קליני שהתמחה בילדים יטפל גם במבוגרים, ולהיפך, בהתאם כמובן להכשרה האישית שעבר. אפשר לשאול את הפסיכולוגית באופן ישיר האם היא מטפלת גם במבוגרים. רוב פסיכולוגי הילדים עושים זאת ולו בגלל הסיבה הפשוטה שילד מגיע תמיד עם הורים ומקובל לעבוד גם איתם.

בחירת מטפל
קבעתי תור עם פסיכולוגית קלינית מקופ"ח לצורך ניסיון לטפל ב "נפילות" שיש לי מדי פעם שמביאות עימן חרדה ועצבנות יתר.
בחרתי בכוונה באישה כי חשבתי שאולי היא תבין טוב יותר את הלחץ שלי (ילדים, בית, עבודה, אימהות).
האם לטיפול בחרדה עדיף לחפש פסיכולוג שמתמחה בחרדה, או שפסיכולוגית קלינית שלאו דווקא מגדירה את עצמה כמטפלת בהפרעות חרדה, תוכל לעזור לי.
תשובה
חרדה היא מנגנון בסיסי מאוד וכל פסיכולוג קליני מתאים לטיפול בסוג כזה של בעיה. הגישה לטיפול משתנה ממטפל אחד למשנהו, יש שמדגישים יותר תהליכים דינאמיים שקשורים למרכיבים לא מודעים של החוויה ויש שמדגישים יותר היבטים התנהגותיים וקוגניטיביים. אני חושב שבשלב הזה כדאי לך להגיע למפגש שקבעת ולראות כיצד הדברים מתקדמים ולאחר מכן להחליט האם גישתה של הפסיכולוגית שלך תתאים או לא לצרכיך.

מציאת מטפל/ת פרטי
היכן אפשר לקבל המלצות על פסיכולוג/פסיכולוגית פרטיים (שלא מפה לאוזן)? האם ישנם מטפלים אשר גובים מחירים סבירים באופן יחסי? (כאשר הלכתי לייעוץ בקופת חולים הפנו אותי לטיפול קבוצתי, דבר שאינני מעוניין בו). כיצד מאתרים אותם? האם לדעתך יש חשיבות למין הפסיכולוג?
תשובה
פה לאוזן היא דווקא השיטה הטובה ביותר כי מבוססת על ניסיון של מישהו מוכר.
רשימות אפשר אכן לראות באתר פסיכולוגיה אתה יכול להיכנס לאתר 'פסיכולוגיה עברית' שם ישנן רשימות של מטפלים לפי אזורי הארץ. ובעוד כמה אתרי אינטרנט. אפשר להתבונן ברשימות הפסיכולוגים של קופות החולים וכמובן אפשר בדפי זהב.
מין הפסיכולוג אינו קריטריון בבחירה, אלא אם ישנה העדפה אישית או סיבה מסויימת.
רצ"ב קישור למאמר קצר על עובדות לגבי טיפול פסיכולוגי
https://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

היפנוזה ונטייה מינית
בהנחה שנטייה מינית אינה גנטית אלא נרכשת , האם לדעתך אפשר לשנות נטייה חד מינית ע"י היפנוזה , כפי שנגמלים בעזרתה מעישון , או כפי שמטפלים בעזרתה בטראומות ילדות ? אם באופן קטגורי התשובה שלילית , אשמח אם תנמק.
האם ידוע לך על מחקרים או ניסיון כלשהו בנושא , אולי תקדימים , לינקים , מומחים ?
תשובה
נטייה מינית אינה שחור או לבן. היא נמצאת על רצף ויכולה להשתנות מתקופה לתקופה. יש אנשים שנטייתם המינית חד משמעית ולא ניתנת לשינוי, יש כאלה שנמצאים בתחום אפור דו מיני ולכן יכולים להימשך לשני המינים. במקרה כזה אני לא חושב שאפשר לבטל את המשיכה לאחד המינים, אבל אולי אפשר להגביר את המשיכה לכיוון שרוצים בו.
יש חילוקי דעות בנושא בין מטפלים, יש כאלה שסבורים שלא ניתן לשנות נטייה מינית ויש כאלה שסבורים שכן. נסה אולי להתייעץ בפורום סקסולוגיה כאן באתר, יתכן שיהיה ליועץ שם משהו לחדש או לתרום.
השימוש בהיפנוזה אפשרי אבל אין בו בהכרח יתרון על פני טיפול פסיכולוגי אחר. אין כאן פטנט מהיר שיעשה טרנספורמציה במגע קסם.

 בחירת פסיכולוג
קודם כל רציתי לדעת אם יש הבדל בין פסיכולוג לפסיכולוג קליני או שכל פסיכולוג הוא פסיכולוג קליני?
שנית, רציתי לברר על חציית קווים אדומים, ואפרט: חברתי החליטה ללכת לטיפול פסיכולוגי ונפגשה עם פסיכולוג דרך המלצת חברה. הוא הציע לה להיפגש איפה שנוח לה, בבית שלה, בבית קפה, כי לא הייתה לה אפשרות להגיע אליו. במהלך השיחה היא בכתה והוא ניגב את דמעותיה ואף נגע בידה כג'סטה של תמיכה.מצד אחד היא הרגישה מאוד נוח אתו, הוא תמך בה ועודד אותה, אך מצד שני היא נשארה מבולבלת. לאחר שנשמעו הדברים האלה באוזניי אמרתי לה חד משמעית שתנסה פסיכולוג\ית אחרים, כי מגע כזה בין מטפל למטופל נראה לי לא לעניין. בשביל זה יש חברים, ופסיכולוג יכול לתמוך בדרכים אחרות, בשביל זה הוא למד כל כך הרבה. אשמח לשמוע את דעתך.
תשובה
זוהי בהחלט נורת אזהרה אדומה. לגבולות הטיפול יש חשיבות ובתיאור שלך נחצו לא מעט מגבולות הטיפול וכל כך מהר.על כן אני חייב להביע הסתייגות מדרך זו…
פסיכולוג הוא מי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה, זה כולל אנשים שסיימו תואר שאיננו טיפולי כמו למשל פסיכולוגיה מחקרית או פיזיולוגית. פסיכולוג קליני הוא מי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, עבר התמחות במוסד מוסמך, עבר את בחינות משרד הבריאות וקיבל תואר מומחה. ניתן לבדוק את ההסכמה של הפסיכולוג וסוג המומחיות שלו בספר הפסיכולוגים של משרד הבריאות בכתובת
http://www.health.gov.il/oskimbbriut/plogic/pname.asp

 היפנוזה
שאלתי היכן אפשר לעשות היפנוזה והאם רופא המשפחה שולח ?
תשובה
רופא המשפחה לא מפנה להיפנוזה. יתכן שבחלק מקופות החולים יש אנשי מקצוע שמתמחים בהיפנוזה.
תוכל להגיע למטפל מהפנט באמצעות רשימת החברים של האגודה הישראלית להיפנוזה בקישור
www.hypno.org.il

מקצועיות?
האם יש הבדל במקצועיות בין מטפל שלמד פסיכולוגיה לבין מטפל שלמד עבודה סוציאלית ובנוסף את התכנית התלת שנתית לפסיכותרפיה? (בהנחה ששניהם בעלי תואר דוקטור). האם הפסיכולוג נחשב למקצועי יותר? מה ההבדלים ביניהם ומה מומלץ יותר לטיפול? האם לעובד הסוציאלי יש את כל ההסמכות וההכרות להיות מטפל?
תשובה
שני סוגי המטפלים מוסמכים לטפל ואמורים להיות בעלי הכשרה טובה ומקצועית. ההבדלים ביניהם יהיו כבר על בסיס אישי ולא על בסיס מקצועי.

למי לפנות
מדובר בבחור בשנות ה- 20 לחייו. שני הוריו נפטרו כשהיה בגיל ההתבגרות ונכון להיום יש לו קושי בהסתגלות למסגרות ובהתמודדות עם אנשים בחיי היום יום. יש לו התקפי זעם ומצבי רוח משתנים.
מבחינה מנטאלית ונפשית נראה כאילו הוא "תקוע" בגיל בו איבד את הוריו.
הוא כבר הביע להבנה ולרצון לקבל עזרה מקצועית.
אנא עצתך למי כדאי לפנות. האם לפסיכולוג ? פסיכולוג קליני או פסיכיאטר ?
תשובה
כדאי שיפנה לטיפול אצל פסיכולוג קליני. במידה ויעלה צורך בתרופות אפשר יהיה להפנותו לפסיכיאטר. נכונותו ומודעותו לטיפול היא קריטית לצורך הצלחת התהליך. בעיקרון מה שחשוב הוא שיצליח לפתח תקשורות וכימיה טובה עם המטפל ולפיכך כדאי לקבל המלצות מהסביבה הקרובה והרחוקה על מישהו באזורכם שעשוי להתאים.

מקרי חירום
אני מדריכה של בני נוער שלחלקם יש הפרעות נפשיות קשות- הפרעות אכילה, דיכאון וכו'
לא כל החניכים בעלי הבעיות מטופלים אצל פסיכולוג.
כיצד אני יכולה לדעת מתי צריך לקחת חניך לפסיכיאטר בחדר מיון? האם יש אפשרות לזהות התקף פסיכוטי מראש? כיצד מזהים התקף פסיכוטי? האם זה נכון שכאשר אדם נמצא בהתקף אסור לצעוק עליו או לתת לו פקודות כדי שלא יחוש מאוים?
יש לי חניכים שמאימים בהתאבדות- מה אני צריכה לעשות?
האם כדאי לפנות לפסיכולוג באופן שוטף בקשר לבעיות של החניכים?
תשובה
עבודה במקום כזה דורשת הדרכה צמודה של איש מקצוע. השאלות שאת שואלת חשובות מאוד ולפעמים יכולות לקבוע דברים של חיים ומוות. אנשי מקצוע לומדים אותם במשך שנים כדי לאבחן ולטפל בהם בצורה נכונה וגם הם טועים לא פעם. בכל מקרה של שאלה או חשש צריך להפעיל את הגורם המקצועי שאחראי על המקום. במידה והמסגרת הזו מופעלת ללא גורם מקצועי כזה יש בזה בעיה רצינית מאוד והאחריות שאת לוקחת על עצמך היא לא סבירה. אין כל סיבה שתמצאי את עצמך במצבים בהם את צריכה לקחת החלטות כאלה על עצמך ללא הכשרה מתאימה וליווי צמוד. עבודתך חשובה מאוד אבל את גם צריכה למצוא את האיזונים הנכונים, גם עבור חניכיך, אבל בראש ובראשונה למענך. אם את לא תהיי רגועה ובטוחה לא תוכלי להיות שם עבורם.
בעיני לעבוד עם אוכלוסיה מסוג זה ללא ליווי מקצועי זהו סיכון בלי סביר ובמקרים מסויימים עלול להיחשב רשלנות מקצועית. אני בטוח שיש לך רצון וכוונה טובים, העיקרון הראשון שמטפל צריך להבין הוא שללא תנאים בסיסיים שמגדירים את החוזה הטיפולי והגבולות פשוט אי אפשר לעבוד. את יכולה להתייעץ עם קו המתנדבים של ער"ן אבל גם הם יפנו אותך בסופו של דבר לאנשי מקצוע. אני מציע שתעשו בדיקה רצינית אלו משאבים מהקהילה ניתן לגייס כדי לקבל תמיכה מקצועית בסוג כזה של פעילות.

צריכה עזרה דחוף!
חבר שלי הוא חייל בן 20 וקצת….הוא מתעצבן מכל מיני דברים כמו רעש של אדם ששותה משהו או אוכל.
הוא לא אוכל בננה בגלל הרעש שזה עושה כשלועסים. אם לא עונים לו או מגיבים על משהו שאמר תוך שנייה הוא מתעצבן.
הוא רוצה לקבל טיפול. השאלה שלי היא אם יש לכם משהו להמליץ עליו. סוג של טיפול, מקום שבו מטפלים במחיר זול עם הנחה לחיילים או בחינם.
תשובה
יתכן שחברך סובל מסוג של הפרעת חרדה שגורמת לכל התופעות הללו.
יש אפשרות לקבל טיפול חינם דרך הצבא. הוא צריך לפנות לקב"ן דרך היחידה שלו והוא יפנה אותו לטיפול מתאים. אין טיפול בחינם לחיילים מחוץ למסגרת הצבאית כי לאף גורם ציבורי אסור לקבל חיילים.
תוכלו לקרוא את המאמר הרצ"ב על חרדה: https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

אנורקסיה
אני משוחררת טרייה מהצבא בת 20. לפני שהתגייסתי השמנתי מאוד (לפחות 10 ק"ג) ושקלתי לפחות 63 ק"ג.
כיום אני שוקלת 46.5 ק"ג אך אני עדיין מרגישה שמנה. הגובה שלי הוא 1.73 מ'. אני לוקחת תרופות משלשלות כדי לשלוט במשקל.
אינני נמנעת לגמרי מאכילה אך אני אוכלת פחות מרוב האנשים, ונראה לי שאני מוטרדת בנושא קלוריות ומשקל יתר מרוב האנשים,יש מאכלים שאינני מרשה לעצמי לאכול כדי לא להשמין. יש לי מחזור אבל אני מרגישה שהוא הולך ונעלם.
האם אני אנורקטית? מה אני צריכה לעשות? האם יש דרך לטפל בזה לבד או באנונימיות?
אינני יכולה להרשות לעצמי לפנות להורים בנושא הזה (היחסים שלנו לא טובים) ואין לי חברים.
תשובה
לפי תיאורך את סובלת מהפרעת אכילה וחשוב שתטפלי בבעיה.
צריך להדגיש שלמרות שהפרעת אכילה לכאורה עוסקת באוכל, השמנה וגוף, למעשה היא רק כיסוי חיצוני לבעיה האמיתית שנמצאת בפנים. דימויך העצמי, הקשרים הבינאישיים שלך, הדיכאון הסמוי או הגלוי שאת חשה, כל אלו הם הסימפטום האמיתי שצריך להתמודד איתו. ההתמקדות באוכל לוקחת את תשומת הלב מהבעיה האמיתית ומטשטשת אותה. באופן כזה חייך עלולים להתרוקן לאטלאט מתוכן כאשר נושא האוכל ומראה הגוף הם הנושאים היחידים שיישארו על סדר היום, כל זאת כדי לברוח ממה שבאמת מטריד. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. במקביל כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי תרופות נוגדות חרדה ודיכאון שעשויות לעזור לך להאיץ את התהליך הטיפולי.

הפרעות אכילה וטיפול פסיכולוגי
החלמתי מהפרעת אכילה לפני כ4 שנים, ומעולם לא טופלתי בטיפול פסיכולוגי.
אני מרגישה בריאה, שמחה, בטוחה בעצמי ופיזית אני קצת בעודף משקל. יש לי תיאבון גדול ולעיתים אני אוכלת הרבה, בעקר שטויות, ובלילה. כמו כן, כשאני לבד יותר קשה לי לשלוט ביצרים שלי.
האם חובה לפנות עכשיו לטיפול פסיכולוגי? אולי אפשר ללכת סתם לדיאטנית?
כמו כן האם קיים טיפול פסיכולוגי כלשהו למיעוטי אמצעים?… אין לי הרבה כסף להוציא על זה, וכל העסק יקר מאד. עם כל החשיבות שבנושא זו הוצאה שאני לא יכולה לעמוד בה.
תשובה
לא ברור לי מהדברים שלך מדוע את זקוקה כעת לטיפול פסיכולוגי. נרפאת מהפרעת האכילה ולפי דבריך את מאושרת. במידה וכלום לא מטריד אין כל סיבה לפנות לטיפול. במידה ואת חוששת שאי השליטה ביצרים, כמו שאת מכנה זאת, הם סימן לצרות שעלולות להגיע בהמשך, זה סיפור אחר ואכן אפשר לשקול טיפול. אני בהחלט ממליץ לפנות לדיאטנית לאור ההיסטוריה של הפרעת האכילה והנטייה הנוכחית לעודף משקל. התחילי בזה ובדקי האם בהמשך את מרגישה צורך להיכנס להיבט הפסיכולוגי של העניין.

הפרעת אכילה בעבר
אני כיום בת 20, ולפני כ-4 שנים החלמתי מאנורקסיה.
בתקופת המחלה ובתקופה שאחריה לא עברתי שום טיפול פסיכולוגי. טופלתי אצל רופאה תקופה קצרה, עד שהיא עברה מרפאה ולא סיימתי את זה בשום דרך. מבחינה פיזית המצב תקין, ומבחינה נפשית, אני חושבת שגם כן. יש לי מערכת יחסים הרבה יותר בריאה עם אוכל, הוא לא שולט בחיים שלי, יש לי דימוי עצמי גבוה, יחסים טובים במשפחה וכו'.
בשבוע האחרון עלה הנושא בשיחה עם חברה שעברה חוויה דומה,ומאז הנושא מטריד אותי. אני מתלבטת האם לפנות לטיפול כלשהו ולהתחיל לפתוח ולחטט בדברים שעברו ואולי רק יזיק לפתוח אותם, או עדיף לא לגעת. דווקא בעקבות ההתעסקות, עלו לי כמה דברים, בהתחלה שמחתי שאני אבין יותר, אבל זה מתחיל להרגיש לא בריא. אני מרגישה שאני כאילו נפגעת ומוציאה כעסים שלא הוצאתי אז.לדוגמא: אף פעם לא כעסתי אז על אמא שלי, ופתאום עכשיו אני נפגעת ומרגישה מסכנה מכל ויכוח קטן. האם אכן כדאי עכשיו לפנות ממש לטיפול? אולי אפשר פשוט לספר למישהו וזה יעזור לזה להשתחרר? מה לגבי תמיכה מאדם לא מקצועי, אבל מבין?
תשובה
אין טעם להסתיר את הראש בחול. אם יש דברים שמעסיקים אותך, אפשר ורצוי להתמודד איתם. אני לא מקבל את הטענה שעצם העיסוק בבעיה מגביר אותה. במידה ואת כועסת על אמך וקודם לא חשבת על כך, כנראה שקודם לא היית עדיין מוכנה להתמודדות הזאת. הפרעת אכילה איננה תופעה שנעלמת כלא היתה. יש לה משמעות וגם אם פיזית היא נפתרה, עדיין יש לה משמעויות נפשיות בפנים. מאחר ויש לך סקרנות ורצון לעשות תהליך של סגירה לטיפול הרפואי שקיבלת בזמנו שכנראה היה יעיל מצד אחד אבל השאיר כל מיני קצוות פתוחים מצד שני, סביר להניח שתוכלי להיעזר ולהשתמש בתובנות שיעלו מהטיפול הפסיכולוגי.

חרדות אצל ילדים
איזה טכניקה טיפולית מומלצת לטיפול בילד בן 12 הסובל מחרדות? האם זה נכון שטיפול התנהגותי/קוגניטיבי הוא הסוג המומלץ במקרים כאלה? האם זה נכון שהטיפול אמור להיות קצר וממוקד ועליו לתת לילד אמצעים להתמודד עם התחושות הלא נעימות ואילו טיפול ארוך טווח, המנסה לחפש את הגורם לחרדות, אינו מהמומלצים?
תשובה
אין לגבי זה הסכמה חד משמעית. צריך להבין את מקור החרדה ולפי זה לקבוע את סוג הטיפול. חרדה יכולה להיות משהו ממוקד שאפשר לטפל בו באופן ממוקד, אך לעיתים זה קשור לתהליכים נפשיים עמוקים יותר ואז נדרש דווקא טיפול דינאמי או שילוב של סוגי הטיפול השונים. בשנים האחרונות ישנה פופולאריות לגישה ההתנהגותית קוגניטיבית אולם לא תמיד היא מצליחה. אפשר לנסות להתחיל שם מאחר שהיא ממוקדת ואפשר לדעת כעבור זמן די קצר אם זה עובד או לא או שאולי צריך להוסיף רכיבים נוספים לטיפול.

שירות פסיכולוגי
האם שירות הפסיכולוגי יוכל לתת לי טיפול ומענה לשאלותיי כיצד ליצור תקשורת בין אישית וכימיה בעיני הבריות הסובבים אותי במיוחד בתחום העבודה ו"לשקם" את איכות חיי? האם תוכל להמליץ על פסיכולוג מומחה המטפל בבעיות חברתיות בנושא הנדון?
תשובה
אף אחד לא יוכל לתת לך מענה כיצד ליצור תקשורת. זו מיומנות שתצטרכי לפתח והטיפול הפסיכולוגי עשוי לעזור לך בתהליך החיפוש למציאת הכישורים המחודשים. זו לא תשובה או משפט מבריק שיוכל לעשות את הפלא, זהו תהליך ממושך של חודשים ארוכים ואף יותר. אני חושב שכל פסיכולוג קליני עשוי להתאים לטיפול, נסי לקבל המלצות בסביבתך הטבעית. אני מצרף קישור למאמר קצר על עובדות על פניה לטיפול פסיכולוגי.
https://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

לא מביט בעיניים
אני לא מביט בעיניים, בכלל לאזור הפנים. אני לא מצליח. ניסיתי הכל. מהם טיפולים קוגניטיביים? בוא נגיד אני אלך ל 3 פגישות עם פסיכולוג, אתה מאמין שזה יעזור לי?
תשובה
טיפול התנהגותי מתמקד בסימפטום ולא בהכרח בשורשיו. כלומר, לנסות לעזור לך להישיר מבט מבלי לשאול מדוע זה קורה. טיפול דינאמי פועל בדיוק הפוך עם מיקוד רב על שורשי העניין ופחות על שינויו המיידי.
אני לא חושב ששלוש פגישות אצל פסיכולוג יספיקו, אבל אני כן חושב שתהליך רציני יוכל לעזור לך להתמודד אחרת עם אנשים באופן כללי ועם ההתבוננות בעיניים בפרט.

מחפש מטפל פסיכודינאמי
אני סובל מ OCD ושמעתי שטיפול פסיכודינאמי יעיל למצבי חרדה, בכך שהמטפל יוצר דינאמיקה עם המטופל על כלים שונים להתמודדות באופן אקטיבי. האם זה יעיל יותר מסתם שיחות?
תשובה
טיפול דינאמי מתייחס לדינאמיקה בין חלקי הנפש השונים ולא לדינאמיקה של המטפל והמטופל, למרות שזה בוודאי גם היבט משמעותי בטיפול. לטיפול ב OCD ניתן להפעיל סוגים שונים של טיפולים כולל גישות דינאמיות אך גם טיפול התנהגותי קוגניטיבי, היפנוזה, EMDR ועוד. במקביל חשוב לפנות לייעוץ אצל פסיכיאטר בנוגע לטיפול תרופתי.
לגבי מכבי, אני מציע להתקשר למוקד באזור מגוריך ולבקש המלצה על פסיכולוג פנוי שמקבל דרך הקופה.

שאלה
רציתי לדעת מה זה פסיכותרפיה ומה זה תרפיה התנהגותית?
תשובה
רצ"ב קישור למאמר קצר המסביר את הדברים
https://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

חייבת עצה
בעבר עוד לפני שהתחלתי לימודים לקחתי במשך שלושה חודשים ציפרלקס ומשם הבעיה עוד יותר החמירה. אם קודם אהבתי את גופי, אחריהם הרגשתי מתוסכלת עוד יותר, שכן הם שינו את גופי – דבר שעד עכשיו ממרר את חיי ומתסכל אותי מאוד.
הטיפול שלשמו הלכתי – בגלל חרדות. כרגע אני פשוט מקללת את הרגע שהסכמתי כבר אחרי הפגישה הראשונה אצל הפסיכולוג ללכת לחבר הפסיכיאטר שלו ולקחת גם כדורים. לכן כיום אני מחפשת אלטרנטיבה לכל תסכוליי. קשה לי להאמין לפסיכולוגים, אבל קראתי את מאמרייך בנוגע להיפנוזה של הפסיכואנליטיקאי פרויד, והייתי מאוד מעוניינת לעשות היפנוזה, מה אתה אומר? כמה טיפולים צריך לעשות?
תשובה
את כותבת עד כמה את חוששת ומיואשת מאפשרויות הטיפול הפסיכולוגיות והפסיכיאטריות. זו נקודת מוצא לא פשוטה, ובכל זאת, פנית כאן לפורום לפסיכולוגיה קלינית ולא למקום אחר, ולכן אני מעריך שיש בך בכל זאת פתיחות כלשהי לקבל טיפול פסיכולוגי. במידה ותחשבי שיש סיכוי שמה שקרה לך בעבר הוא עבר, ואינו מעיד בהכרח על מה שיקרה בטיפול חדש שאליו תפני כעת, אולי תסכימי לקחת את הצ'אנס ולפנות לטיפול. לא נראה לי כל כך משנה כרגע סוג הטיפול, בין אם הוא בפסיכותרפיה מסורתית או בהיפנוזה. העיקר שייווצר קשר טוב עם מישהו שנראה לך מתאים ויכול להבין אותך. היפנוזה דווקא אינה הולכת כל כך עם הגישה של פרויד, אבל גם היא מתאימה וגם גישה דינאמית מתאימה. העיקר כאמור שתוכלי לפנות ולהתחיל לטפל בדברים.

היפנוזה
האם אפשר לחזק את הביטחון העצמי והשקט הנפשי על ידי היפנוזה?
תשובה
בהחלט כן.
תוכל לקרוא עוד על היפנוזה בקישור
https://www.psychologia.co.il/hypnosis1a.htm

חרדה מתמשכת
אני בת 26 וסובלת מהתקפי חרדה כבר שלוש וחצי שנים. התקפי החרדה שלי מתקשרים למשהו מאוד ספציפי ואני יודעת להימנע ממקומות שעלולים לגרום לי להתקפים. ניסיתי ללכת בעבר לטיפול התנהגותי אך השיטות שלמדתי לא הועילו לי ולא הרגשתי כי הן מתאימות.
נושא החרדה מאוד מפריע לי בחי היומיום אם כי למדתי להתמודד איתו די טוב. יחד עם זאת אני נמנעת מלטוס, ומלהתחייב לאנשים שאני מרגישה איתם פחות נוח לתוכניות ארוכות טווח כי אף פעם איני יודעת איך ארגיש… בקיצור הנושא מפריע לי לאיכות החיים.
שאלתי אליך – למרות שאני חיה עם זה די טוב, הייתי שמחה להיפטר מהפחד שהתקף חרדה יופיע. האם היית ממליץ על שיטות טיפול נוספות שאינן כרוכות בתרופות פסיכיאטריות? למרות אכזבתי מהטיפול אצל פסיכולוגית התנהגותית (שעבדה איתי באמצעות דמיון מודרך), האם ישנן שיטות אחרות? מה דעתך על ביופידבק כטיפול במקרה כזה? באם דעתך חיובית על הנושא, כיצד זה בדיוק עובד?
תשובה
לפי מה שאת מתארת בהחלט לא מיצית את כל אפשרויות הטיפול. לחרדה יש גם מקורות דינאמיים ואולי את צריכה לברר יותר לעומק על מה מדובר. אני מצרף מאמר על הפרעות חרדה ואני מציע לך לקרוא אותו. יתכן שכדאי להיכנס לטיפול פסיכולוגי מסורתי יותר, קחי בחשבון שזה דורש זמן ומוטיבציה. דווקא העובדה שלמדת לחיות עם זה היא סימן שלילי שכן זה עלול לעכב את הצלחת הטיפול. על נושא התרופות כדאי לדבר עם הפסיכולוג המטפל ולבחון אותו ואת הרלוונטיות שלו. די ברור מדבריך שכדאי שתתחילי את הבירור מתוך פסיכותרפיה ולא תרופות.
https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm
ביופידבק יכול לעזור לך לרכוש כלים של הרגעה עצמית, אבל דווקא בגלל שהטיפול ההתנהגותי לא הצליח אני בספק אם זה ייתן את המענה.

עמידות בטיפול
אני נמצאת בטיפול פעמיים בשבוע (במשך כחודש וחצי ) ואני לא יכולה להכיל את התכנים שעולים בפגישה, כאשר אני עם עצמי. קשה לי לצאת מהפגישות, וקשה לי הציפייה לפגישה הבאה. האם זה אומר שאיני יכולה להתמודד עם טיפול? אציין ,כי אני מאוד סומכת על המטפלת, ומרגישה בטוחה רק בסיטואציה הטיפולית איתה
תשובה
מצד אחד ברור שהטיפול קשה לך, מצד שני את מרגישה נוח וסומכת על המטפלת. לכן הייתי מחזיר את השאלה הזו למסגרת הטיפולית. יתכן שזו תופעה זמנית וטבעית של התחלת טיפול, יתכן שאלו עוצמות שיוצאות כרגע החוצה כי יש דברים שהיו סמויים ומוסתרים בפנים תקופה ארוכה, יתכן שזה קשור לקשר הטיפול וכו'. לכן אין טעם לעסוק בזה בחוץ ואני ממליץ לך להקדיש לכך זמן כבר בפגישה הבאה עם המטפלת שלך.

הפסקת טיפול
אני רוצה להפסיק את הטיפול שאני נמצאת בו. והסיבה היא לא מפני שפתרתי את הבעיות שלי אני מרגישה
יש לי כל כך הרבה "צרות" לאנשים שמסביב שאני צריכה לתמוך בהם (לשבת ליד אמא בבית חולים ועוד) והתחושה שלהתרכז באונס שעברתי בעבר זה לא הזמן זה דורש ממני הרבה כוח שאני צריכה לשמור לדברים אחרים. אני חושבת שכאשר בעיות (יש לי רתיעה ממגע ועוד סימפטומים שונים) יפריעו לי מאוד אז אני יחזור שוב לטיפול אז ניתן לדחות זאת. אשמח לשמוע מה אתם חושבים על כך.
תשובה
הלב אומר שאם עברת בעברך אונס ואת מתמודדת עם חוויות אישיות קשות, כולל לשבת ליד אמך בבית חולים, שהיה דווקא טוב שתהיי בטיפול. זה לא הזמן לדבר ולעסוק באונס דווקא, בהקשר הזה את צודקת, זה דורש משאבים נפשיים שאין לך כעת. עם זאת, הטיפול יכול להיות מקום מחזיק ודואג, מקום שהוא רק שלך ובו את יכולה לפרוק חלק מהמטען הרגשי שאותו את נושאת. אם הטיפול שלך אינו מקום כזה, ואת חווה אותו רק כמקום שיוצר קשיים, זה בוודאי משהו משמעותי שמעורר שאלה או על יעילותו עבורך, אבל גם האפשרות שבגלל ההיסטוריה האישית שלך את לא נותנת לו להפוך למקום שכזה. כדאי לבחון את זה לעומק לפני שאת עוזבת את הטיפול.

עם התובנה בא העצב
אני בטיפול כבר שנה. כל פעם שאני מגיעה לתובנה מסויימת לגבי דברים שקורים לי, אני נכנסת לתקופת עצב, שקשה לי נורא לצאת ממנה. המטפלת שלי אומרת שזה טבעי, ומוכיחה לי שכל פעם מגיע אחר כך שינוי לטובה.
בכל זאת מאוד קשה לי, אני נמצאת עכשיו בתקופת עצב כזאת, וחושבת, כמו תמיד במצבים האלה, שאין טעם בטיפול, והוא עושה לי רע במקום לעזור, וכו' וכו'… אשמח לשמוע מניסיונך
תשובה
כל טיפול נושא בתוכו גם כאב. הפניה לטיפול נובעת בד"כ ממשהו כואב, ולעיתים ההקלה מגיעה דרך תובנות שאינן פשוטות לעיכול. באופן כללי אני מסכים עם הגישה של הפסיכולוגית שלך, זה טבעי שתחושי עצב וכאב כמו גם שלאחר תקופה מסוימת תהיה הקלה ולאחר שתעבדי ותלמדי את המצב החדש, הדברים יעשו חיוביים עבורך לטווח הארוך.

הנחה בטיפול
האם מקובל לתת הנחה למטופל עם קושי כלכלי? האם חוצפה לבקש או שזה צריך להגיע מהמטפל?
(המטפל יודע על המצב ובשל כך ירדה תדירות הפגישות)
תשובה
אין כאן כללים חד משמעיים. זה תלוי גם באופי הקושי הכלכלי. אם יש בעיה כלכלית רצינית ארוכת טווח כדאי לחשוב אולי על שינוי המסגרת הטיפולית ומעבר בכל מקרה לטיפול אחר בשירות הציבורי באופן מוזל יותר. אם מדובר בתקופה מסוימת ומוגבלת בזמן אפשר בוודאי לחשוב על פתרון יצירתי וזו אחריות משותפת של המטפל והמטופל. בעיקרון שני הצדדים צריכים לקחת אחריות למצב תוך אי הכחשה של המציאות. הערכה ריאלית של המשאבים הכלכליים ופרק הזמן בהם המצב יישאר כך או ישתנה הם משתנים קריטיים לקבלת החלטה נכונה במצב הזה.

טיפול פסיכולוגי
אני מתגייס במרץ. האם יש טעם להתחיל טיפול ?
תשובה
השאלה איננה מועד הגיוס אלא סיבת הפניה. במידה וישנה מצוקה שבגללה יש צורך בטיפול, יש בהחלט טעם לפנות. במידת הצורך אפשר אפילו לדחות גיוס ובכל מקרה יש מספיק זמן עד מרץ כדי לעשות עבודה משמעותית.

טיפול פסיכולוגי /פסיכיאטרי
יש לי בת בגיל 23 עם בעיה שלדעתי זקוקה בדחיפות לעזרה פסיכולוגית/פסיכיאטרית והיא מסרבת ללכת .מצבה מידרדר מה עושים ואיך אפשר לגרום לה ללכת?
תשובה
אי אפשר להכריח אדם ללכת לטיפול וגם אם הוא הולך במצב כזה הטיפול בד"כ אינו יעיל. במקרה כזה יש אפשרות שההורים יפנו לקבלת ייעוץ והדרכה אצל איש המקצוע והוא ינחה אותם כיצד לנהוג. מאחר ולא פעם מעורבים בעניין גם דברים מתוך הדינאמיקה המשפחתית ההדרכה יכולה לעזור לא רק בהכוונת הבת לטיפול אלא גם בפתרון בעיות מסוימות שקשורות למערכת המשפחתית כולה.

בחירת מטפל
בשעה טובה ומוצלחת אני מתחילה טיפול אחרי הרבה זמן שחיכיתי לזה. איך לבחור מטפל/ת? ז"א איך מתוך מאגר כ"כ גדול אוכל לבחור מישהי (אני רוצה בחורה את זה אני יודעת) שתתאים לי כמה שיותר. אני יודעת שרק תוך כדי הטיפול אני אוכל לדעת באמת עד כמה יש ביני ובינה התאמה ועד כמה היא אינטואיטיבית וטובה למצבי. אבל האם ישנם קריטריונים שאני יכולה לבדוק לפני הטיפול. אשמח לעצות.
תשובה
אני חושש שאין ממש קריטריונים שכאלה. רצוי לקבל המלצה ממישהו שאת מכירה ואם אין תצטרכי פשוט לסמוך על החושים שלך ולראות שיש כימיה אחרי הפגישות הראשונות.
אני מצרף מאמר קצר על עובדות בסיסיות לגבי טיפול פסיכולוגי
https://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

שאלה
אני לוקחת כדור לחרדה (הפסיכולוגית שלי שלחה אותי לפסיכיאטרית) וממשיכה בשיחות עם הפסיכולוגית. כאשר אני שואלת אותה מתי אמור הכדור להשפיע ולמה הוא בינתיים לא משפיע כל כך, היא עונה לי שהיא לא יודעת ואני צריכה לשאול את הפסיכיאטרית.
שאלתי היא: האם זו תשובה האם היא לא יכולה לענות מניסיון קודם אם אנשים שהיא מטפלת בהם ולוקחים כדור או זה אומר שהיא לא טיפלה אף פעם באנשים שלוקחים כדור ? והאם לא מתפקידה גם לעודד אותי ולענות לי על שאלות כאלה (מתי הכדור אמור להשפיע) גם מניסיונה וגם ממה שלמדה (יש לציין היא עוסקת בתחום 30 שנה)
תשובה
אני חושב שזה נכון שהרופאה הפסיכיאטרית תיתן לך את התשובות הללו ולא הפסיכולוגית שלך שאיננה רופאה וזה לא תחום התמחותה.
לגבי התחושה שהיא לא מעודדת אותך למרות שיכלה לומר משהו על התרופה, זו כבר תחושה אישית שכדאי להעלות בטיפול ולראות כיצד היא מתחברת לקשר ביניכן ולעולמך שלך. זה לא קשור ישירות למרכיב הפונקציונאלי של התרופה.

אני מטופל בסרוקסט כבר 6 שבועות, 40 מ"ג ביום. לפני כ 3 חודשים טופלתי בקסנקס ו 20 מ"ג סרוקסט אך ללא הואיל.
אני מטופל בסרוקסט כבר 6 שבועות, 40 מ"ג ביום. לפני כ 3 חודשים טופלתי בקסנקס ו 20 מ"גסרוקסט אך ללא הואיל. היום המצב השתפר וכמו כן אני הולך לשיחות פעמיים בשבוע. הצרה היא שאני עדיין לא מאוזן ומרגיש שהתרופה לא עובדת עד הסוף. מפחד שימליצו לי על שינוי תרופה. השיחות עוזרות אך אני מתקשה לראות איך דיבור כמעט לגמרי שלי יכול לעזור. אני מאוד מרוצה מהמטפל אך עדיין קשה לי (עשינו כבר 8 פגישות).
תשובה
אתה נמצא בטיפול של שני אנשי מקצוע שמכירים אותך מקרוב. אני מציע לך להעלות את החששות הטבעיים שלך בטיפולים השונים ולקבל את ייעוצם של מטפלך. שישה שבועות טיפול הוא זמן קצר למדי ותזדקק לסבלנות רבה. העובדה שכבר יש שיפור במצבך היא מעודדת מאוד ומראה שכנראה הטיפול עובד. אין מה לפחד משינוי התרופה, אלו דברים שצריך לקבל עליהם מידע מלא מהפסיכיאטר. החרדה מפני אי הצלחת הטיפול היא תופעה נפוצה ועליך להתמודד איתה וסביר להניח שתראה את התוצאות עם הזמן.

שאלה
שאלתי הראשונה היא מהו פסיכופט. ושאלתי השנייה, היא: הגעתי לטיפול כשהיו לי פנטזיות. אותן פנטזיות ממשיכות, רק שעכשיו הפסיכולוגית שלי מופיעה גם. האם אני משליך עליה? תוכל להסביר לי קצת על הנושא?
תשובה
פסיכופט הוא אדם שפועל בניגוד לכללי חברה מקובלים באופן שגולש להתנהגות פלילית ולא מוסרית מבלי להרגיש עכבות או חרדה בעקבות זאת. הוא ינצל כל אדם בסביבתו לטובתו האישית ולא יחוש על כך אשמה.
העובדה שהפסיכולוגית שלך נכנסת לפנטזיות איננה יוצאת דופן, השאלה מה את עושה עם המחשבות הללו וכן מה הרקע היותר רחב בגללו פנית לטיפול. נסה להעלות את הנושא בטיפול מאחר ולפי מה שאתה מתאר הנושא הזה הוא לב הטיפול וכל חומר גלם עשוי לעזור כדי להבין אותו טוב יותר. אינני יודע לומר אם זו השלכה או לא, אני מציע להביא את התמונה המלאה יותר לטיפול שם בוודאי אפשר יהיה להתבונן בה טוב יותר מאשר כאן במסגרת מצומצמת בהרבה.

בקשת עצה
הייתי בפגישה ראשונה אצל פסיכולוגית קלינית. רוב הפגישה אני דיברתי והיא רשמה. ואז המליצה על טיפול ארוך טווח. האם כך נוהגים בפגישה ראשונה? האם אני יכולה להסיק שהטיפול אצלה מבוסס על הנהון בראש מצידה, ושאני כל הזמן "שופכת" מבלי לקבל עצות או הדרכה ממנה על דרכי התמודדות? אני מתלבטת אם להמשיך את הטיפול אצלה כי אני מחפשת טיפול דינאמי.
תשובה
אני חושב שהתרשמותך מפגישה בודדת עדיין מוקדמת מידי. במפגש ראשון יש מקום להיכרות וזה אינו בהכרח מעיד על הגישה. אני מציע לך להגיע למפגש נוסף ובו לשאול אותה באופן ישיר על שיטת הטיפול שלה והאם אופי הפגישה הראשונה הוא גם סגנון העבודה שלה באופן שוטף.
בעיקרון, שיטת העבודה של הפסיכולוג איננה הדבר העיקרי בהצלחתו של הטיפול. יש תחושה האם קיימת כימיה והבנה והיא בעיני גורם חשוב. עם זאת, זו תחושה שלא נוצרת מיידית וצריך לתת לה לזמן כדי שתבשיל ותפעל. לכן כדי לתת עוד קצת הזדמנות לפני שמקבלים החלטה על פרישה.

מטפלת ואמא
מה המשמעות, של רצון מתסכל מצד אחד, ואווילי מצד שני – שהמטפלת תהיה לי כאם…ברור לי שאין לכך קשר להגיון ולמציאות, ובכל זאת הרצון קיים, הוא מדאיג אותי כשלעצמו, אך בעיקר מתסכל כי לא יכול להתממש.
דיברנו על זה, אם כי מאוד בעדינות. אציין, כי את אמי, איבדתי לפני מספר שנים.
תשובה
הרצון הזה לא חייב להיות מתסכל, אווילי ומדאיג. הוא טבעי למדי, במיוחד לאור מה שסיפרת על כך שאיבדת את אמך לפני זמן לא רב. הקשר הטיפולי מעורר לא פעם תחושות של קירבה, לא סתם זה נקרא "טיפול", זה בכל זאת מזכיר במשהו את הטיפול ההורי שניתן לפחות בילדות המוקדמת ולכן אסוציאציות סביר קשר הורה-ילד מתעוררות לא פעם בטיפול. זה לא הכרחי, אבל קורה רבות. העניין הוא לא להילחם בזה אלא להשתמש בזה כחלק מחומרי הגלם שעולים בטיפול. יש דברים שבאים מחוץ לחדר הטיפולים ויש חומרים שמגיעים מבפנים. אין צורך להסתיר את זה, אפשר לדבר על כך ישירות ולהתמודד עם מה שקורה. יתכן שזה יוכל להפחית את התסכול ולשפר את יעילות הטיפול, לפחות לטווח הארוך.

שאלה
רציתי לשאול האם תפקיד של פסיכולוג הוא בן היתר גם לעודד את המטופל (הכוונה לעודד בלעשות דברים ולעודד מטופל שלוקח תרופה שיהיה בסדר והתרופה תעזור) .
תשובה
תפקידו של המטפל אינו מוגדר לחלוטין בהקשר זה. לפעמים תפקידו לעודד את המטופל לעשות דברים ולפעמים תפקידו דווקא להימנע מדחיפה שכזו. ההחלטה תלויה בסוג הבעיה, סוג הטיפול, סוג המטפל, המטופל והקשר ביניהם.

שאלה
שאלתי היא אם אני מבקשת מהפסיכולוגית שלי שתדבר אלי לא בטון גבוה אלא בטון נמוך יותר ובעדינות (כי אני בחורה רגישה), וכשהיא מדברת בטון גבוה זה מפחיד אותי. האם היא תענה לבקשתי או לא, כדי שאתרגל גם לטון דיבור גבוה (יש לציין והיא יודעת זאת שרק ממנה אני נרתעת כאשר היא מדברת כך ולא נרתעת מאנשים בחוץ שידברו אלי כך אני אענה להם ומסתדרת נהדר).
תשובה
אני לא בטוח שאני מבין למה את מתכוונת ב"טון". אם זה חיתוך הדיבור שלה אז מן הסתם יהיה קשה לה לשנות אותו. אם זה טון שמשתנה ונתפס על ידך כביקורת או התקפה זה בהחלט נושא רלוונטי לשיחה בטיפול ובירור. בכל מקרה כדאי לשוחח על זה עם הפסיכולוגית ולראות לאן זה יוביל.

קצת מדפרס אותי
אני בטיפול כמעט שנה ויש כימיה טובה. לאחרונה אני מרגישה שלפסיכולוג שלי אין זמן בשבילי, ושזה סיבה לעזוב. אני אסביר את ההרגשה שלי. לאחר שהוא נסע לשבועיים הגעתי בזמן לפגישה שקבענו וחיכיתי קצת יותר מרבע שעה עד שהאדם שהיה לפני יצא. הפסיכולוג אמר שהאדם שהגיע לפני איחר והוא יודע שהגעתי בזמן וחיכיתי. את הפגישה שלי הוא גמר כמובן בדיוק בזמן…… (פחות רבע שעה מזמן פגישה רגילה). אני שתקתי וחשבתי לעצמי על כל הפעמים שהוא הקדיש לי מזמנו מעבר לזמן המקובל!! ואני לא יודעת מה המצב של האדם שהיה לפני ולכן הבנתי וזה לא הפריע לי.
אבל , כשהוא צלצל אלי ואמר שאין לו זמן ביום הרגיל ודחה את הפגישה לסוף השבוע …….אני מרגישה שזה כבר יותר מידי זמן וגם קצת לא פייר לאחר מה שהיה פגישה קודמת.
אני המלצתי עליו לאנשים ויש לו קליינטים חדשים ממני ומה שקורה זה שלהם יש זמן ואני זו שדוחים אותה. אני לא יודעת אם זה בגלל שאולי איתי יותר קל או שפשוט יש איזושהי עדיפות לאחרים. לכן אני חושבת או שהוא יקבע לי שעה ויום קבועים ולא נקבע מחדש כל פעם או שאני יעזוב.
רציתי לדעת האם יש משהו מעצבן בתיאור שלי או שפשוט זה סף רגישות גבוה שלי.
תשובה
יתכן שזו גם הרגישות שלך, אבל את בהחלט צודקת ואני מציע לך לא להתעלם מהתחושות הללו. מצד שני, אני לא חושב שזו סיבה לעזוב את הטיפול, לפחות לא ברמה המיידית. זה נושא רציני להעלות אותו בפגישה ולדבר עליו, זאת גם כדי להבהיר את הדברים ולמנוע את הנזק לקשר ביניכם, אבל גם בגלל שזה חומר גלם חשוב שיכול לעזור לך להתמודד עם הדברים שבגללם הגעת לטיפול, אם תחשבי על זה מספיק אין לי ספק שתמצאי את הקשר בין האירוע הזה לאירועים אחרים שקרו לך בעבר.
יש מציאות שכדאי ורצוי להתייחס אליה תמיד בשני מימדים. האחד הוא המיידי והוא העובדה שנפגעת ויתכן זה "אובייקטיבי" (אם יש משהו אובייקטיבי), ומצד שני זה חומר גלם לטיפול. פגיעה היא בד"כ לא אירוע ראשון אלא מגיעה בד"כ על רקע של פגיעה קודמת, אחרת היא זניחה. לכן צריך להתייחס לעניין בשני ההיבטים שציינתי כדי לקדם את הטיפול.

התבלטות לגבי הטיפול
בעבר עוד לפני שהתחלתי לימודים לקחתי במשך שלושה חודשים ציפרלקס ומשם הבעיה עוד יותר החמירה. אם קודם אהבתי את גופי, אחריהם הרגשתי מתוסכלת עוד יותר, שכן הם שינו את גופי – דבר שעד עכשיו ממרר את חיי ומתסכל אותי מאוד.
הטיפול שלשמו הלכתי – בגלל חרדות. כרגע אני פשוט מקללת את הרגע שהסכמתי כבר אחרי הפגישה הראשונה אצל הפסיכולוג ללכת לחבר הפסיכיאטר שלו ולקחת גם כדורים. לכן כיום אני מחפשת אלטרנטיבה לכל תסכוליי. קשה לי להאמין לפסיכולוגים, אבל קראתי את מאמרייך בנוגע להיפנוזה של הפסיכואנליטיקאי פרויד , והייתי מאוד מעוניינת לעשות היפנוזה, מה אתה אומר? כמה טיפולים צריך לעשות?
תשובה
את כותבת עד כמה את חוששת ומיואשת מאפשרויות הטיפול הפסיכולוגיות והפסיכיאטריות. זו נקודת מוצא לא פשוטה, ובכל זאת, פנית כאן לפורום לפסיכולוגיה קלינית ולא למקום אחר, ולכן אני מעריך שיש בך בכל זאת פתיחות כלשהי לקבל טיפול פסיכולוגי. במידה ותחשבי שיש סיכוי שמה שקרה לך בעבר הוא עבר, ואינו מעיד בהכרח על מה שיקרה בטיפול חדש שאליו תפני כעת, אולי תסכימי לקחת את הצ'אנס ולפנות לטיפול. לא נראה לי כל כך משנה כרגע סוג הטיפול, בין אם הוא בפסיכותרפיה מסורתית או בהיפנוזה. העיקר שייווצר קשר טוב עם מישהו שנראה לך מתאים ויכול להבין אותך. היפנוזה דווקא אינה הולכת כל כך עם הגישה של פרויד, אבל גם היא מתאימה וגם גישה דינאמית מתאימה. העיקר כאמור שתוכלי לפנות ולהתחיל לטפל בדברים.

פסיכולוג מצוין
איך מוצאים מטפל מצוין?
תשובה
המלצות מאנשים שמכירים או שמעו היא הדרך הטובה ביותר, עם זאת ה"מצוינות" משתנה כנראה מאדם לאדם, כלומר הכימיה אינה אוטומטית ולפעמים צריך לנסות ולקוות שהיא תיווצר.
אינני יודע אם זה רלוונטי עבורך אבל אני מצרף קישור למאמר קצר בנושא הפניה לטיפול
https://www.psychologia.co.il/facts1b.htm

אני מטופלת מספר חודשים
אני מטופלת מספר חודשים וכרגע אני מרגישה קצת תקועה .כל תחילת פגישה מלווה בשתיקה ארוכה, ויש לי הרגשה שאם אני לא אומר משהו נשב ונשתוק עד תום הזמן. האם מדובר בשיטה? או שיש פסיכולוגים ששואלים שאלות ומדובבים את המטופל? לי זה היה מאד עוזר
תשובה
אני מציע לברר עם הפסיכולוג שלך האם זו השיטה שלו. בעיקרון בטיפולים פסיכולוגיים רבים יש מקום לביטוי של המטופל. דיבוב יכול להחזיק זמן קצר מאוד. שאלה כאן ושאלה שם, בסופו של דבר אם את לא רוצה או לא יודעת על מה לדבר גם שאלותיו של הפסיכולוג לא בהכרח יועילו. צריך למצוא שביל ביניים בו יש מעורבות של שני הצדדים וזה נושא לשיחה בפני עצמה במסגרת הטיפול.

תחושת תקיעות בטיפול
מזה כחודשיים אני בטיפול פסיכולוגי+תרופתי בעקבות חרדה,לאחר שלא הצלחתי להתמיד בשני טיפולים קודמים שהתחלתי(בין היתר כי לא הרגשתי שאני מקבלת משהו מהטיפול ומהמטפלים). הפעם, כאשר ראיתי שהמצב מידרדר ואיתו איכות חיי…החלטתי לחזור לטיפול, ולהתמיד בו עד שיחול שינוי.
לשמחתי, הגעתי למטפלת שאני מאמינה בה, ובניגוד לפעמים קודמות, אני משתפת אותה בהכל! אבל לאחרונה, אני מרגישה שאיבדתי כיוון, אני לא יודעת מה אנחנו עושות ואני מרגישה שאני נסגרת שוב. מובן שאעלה זאת בפניה, אך הייתי רוצה שתסביר לי למה זה קורה, כשאני יודעת שאני רוצה להמשיך ולהביא לשינוי? הרי הפעם אני מאוד מרוצה מהמטפלת. וחוץ מזה, איך להעלות את זה בפניה? איך יכול להיות שאני רוצה וזקוקה לה ולטיפול, ובו בזמן משהו בי מתנגד או לא מאמין בתהליך. אנא הסבר לי את התופעה.  האם יש בכך הגיון, או שאולי אני צריכה להפסיק?
תשובה
חודשים בטיפול זו לא תקופה ארוכה. זו תקופה מספיק ארוכה לספר כל מה שצריך על עברך ואולי כעת הגעת למקום שבו העבר ידוע, כבר סיפרת על עצמך מספיק והגיע הזמן להתמודד עם ההווה ומה שקורה "כאן ועכשיו". יתכן שכאן מתחילה בעיה ולכן את מאבדת כיוון. אני מעריך שיש עוד אפשרויות רבות וכדאי פשוט להעלות את כל זאת באופן ישיר בטיפול. לפי תיאורך אין כל סיבה לעזוב את הטיפול, צריך להתמודד ולהמשיך הלאה כדי לפתור את הבעיה שבגללה פנית מלכתחילה לטיפול.

טיפול
התחלתי טיפול אצל פסיכולוג, אני יודעת שאני צריכה לטפל בעצמי וגם אתה המלצת לי דרך הפורום בגלל דיכאונות. הבעיה היא שמאוד קשה לי עם הטיפול. למרות שהוא בקושי התחיל, אני לא יודעת אם זה בשבילי.
אני לא יודעת מה לעשות, מצד אחד אני רוצה להפסיק ומצד שני אני רוצה לחיות חיים מלאים וליהנות כשהדרך היחידה היא לפתור את הבעיות. מניסיונך- אנשים רבים מרגישים ככה? ישנם שעוזבים? מה לדעתך כדאי לי לעשות?
תשובה
אני מציע לך לא להתייאש. ההתחלה קשה לא פעם ובמיוחד במצבי דיכאון. דברי על כך עם הפסיכולוג ונסו ליצור את הקשר הטיפולי במקביל לבדיקת הנושא התרופתי אצל פסיכיאטר.

בחיים לא אוכל להיפרד ממנו?
הפסיכולוג שלי הפך להיות כל כך משמעותי בשבילי, שהתחלתי לפחד שלא אוכל להיפרד ממנו ומהרעיון שהוא מטפל בי. נכון, יש לי בעיה עם פרידות….אבל גם בלי קשר לכך, אני הרי מספרת לו את הדברים שאני לא מספרת לאף אחד, לא לחברות ולא לבעלי. הוא יודע עלי הכל, ומכיר אותי יותר מכולם, וכמובן שגם עוזר לי בכל ההתמודדויות הקשות של החיים. אז איך אוכל אי פעם לסיים קשר כזה?
תשובה
לכאורה מבחינה פרקטית, מאחר ואין פרידה רלוונטית הנראית לעין, אין גם סיבה ממשית לעסוק בפרידה. מאחר ואת בכל זאת עוסקת בה (וזה טבעי לחלוטין) צריך לראות בזה חומר גלם נקי לשימוש בטיפול לטובת הדברים שמטרידים אותך ובגללם את נמצאת בטיפול. את כותבת בעצמך שנושא הפרידות מעסיק אותך וזה לא מפתיע שהדבר משתחזר גם בתוך הקשר הטיפולי. יתכן שאם תלמדי לחיות יותר את ההווה ופחות לחיות את העתיד, משהו באיכות החיים שלך מאוד ישתפר. למשל, אפשר לחשוב על כמה זה טוב שיש לך מסגרת נפלאה כזו שממנה לא היית רוצה להיפרד לעולם. כאשר הצורך להיפרד יגיע, אפשר יהיה להתמודד איתו אז.

בחירת מטפל
אני כבר הרבה זמן יודעת שאני זקוקה לטיפול דחוף, אבל זה תמיד נדחה בגלל שלא יודעת למי לפנות. אני מפחדת להגיע למטפל הלא נכון ולצאת ממנו עם נזק יותר גדול בלי כלים להתמודד. עכשיו סוף-סוף עשיתי צעד ראשון וקיבלתי רשימת המטפלים באזור השרון. מה אני עושה הלאה? אין לי המלצות מאנשים אחרים. הבנתי שאני צריכה פסיכולוג קליני. לפי איזה קריטריונים לבחור? איזה שאלות לשאול? לגבי מין המטפל גם יש לי בעיה. יותר קל לי להיפתח לגבר, אבל אני מפחדת ממשיכה מינית.
תשובה
אם אין לך כל אפשרות לקבל המלצה לא נותר הרבה ברירה. בחרי מישהו שגר קרוב אליך וקבעי פגישה. נסי להיות פתוחה אבל קשובה האם זה האדם שמתאים לך. רמזים לכך אולי תקבלי אפילו בשיחת הטלפון. לגבי גבר או אישה בטיפול, קשה לתת לך המלצה, תצטרכי לסמוך על האינטואיציה שלך. אני מצרף קישור למאמר קצר עם עובדות על הפניה לטיפול.https://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

העברה למטפל
האם העברה למטפל נגמרת כאשר מבינים את המקור לה. פשוט העברה הזו "קורעת" לי את הצורה.ודי עייפתי ממנה.
תשובה
העברה איננה אשליה. היא מבוססת על קשר אמיתי עם המטפל או עם כל אדם אחר שמעורר תחושות העברה, אלא שהתחושות הללו ניזונות מקשר קדום, למשל להורים או לאנשים קרובים אחרים. לפיכך מודעות להעברה אינה מבטלת אותה אלא רק גורמת להבנה רבה יותר של מקורות העניין. זה עשוי לעזור כחומר גלם לטיפול כי פעמים רבות הבעיות הבין אישיות בהם עוסקים בטיפול קשורים לאותם יחסים היסטוריים עם דמויות קרובות שהופנמו פנימה ומעוררות ציפיות ומשאלות בכל קשר משמעותי חדש שנוצר, כולל עם הפסיכולוג.

להפסיק או לא להפסיק?
אני מטופל אצל פסיכולוגית כבר שמונה חודשים. בחודשיים האחרונים עברתי מפעם בשבוע לפעם בשבועיים עקב לחץ כספי. אני עדיין נמצא בלחץ כספי גדול ולמען האמת לא בטוח שהטיפול כרגע שווה את זה. בהתחלה, הגעתי כי הרגשתי תקוע בחיים ומתוסכל. בינתיים התחלתי ללמוד (מה שגוזל את מרבית כספי) וכרגע אני לא מרגיש שאני ממש צריך את זה. כלומר, עדין נחמד לדבר עם מישהו אבל זה לא כאילו שזה בוער ושאני לא אוכל בלעדי זה.
היו היבטים בחיי שהטיפול עזר לי בהם, או עזר לי להתמודד איתם קצת יותר טוב, אבל הבעיות הבסיסיות שלי לא נפתרו, ואני לא יודע אם הן ייפתרו. אני מכיר אנשים שהלכו שנים לפסיכולוגים ועדיין לא נפתרו להם כל הבעיות.
וזה מוביל אותי לשאלה שלי: איך יודעים מתי להפסיק? הרי אף פעם אתה לא מגיע למצב שהכל נפלא והכל ורוד, נכון? תמיד תהיה לך סיבה ללכת ולשפוך את הלב על משהו כזה או אחר.
הפסיכולוגית אומרת שלדעתה זה לא נכון לעשות עכשיו הפסקה כי אנחנו "בתוך תהליך". אני חייב לומר שאני לא מרגיש את התהליך. בכלל, קשה לי מאוד עם דפוס הטיפול הזה. לשבת ולדבר ולדבר. אני לא התרגלתי לזה גם אחרי שמונה חודשים. זה משהו שקשה לכמת אם הוא עוזר או לא עוזר. זה לא כמו תרופה נגד כאבים.
אז אני תוהה אם להפסיק. זה לא ממש בוער לי להמשיך כרגע, ואני מנסה לצמצם הוצאות. מה עושים?
תשובה
אולי כדאי לעשות הפרדה בין השאלה העקרונית האם אתה רוצה וצריך טיפול פסיכולוגי לבין התחושה שהטיפול הנוכחי יעיל או לא יעיל עבורך. לפי מה שאתה מתאר התשובה לשאלה הזו קצת מורכבת. די ברור שיש לך רצון בטיפול אבל שאינך מרגיש מספיק מעורב ומספיק נעזר. יתכן שזה נובע מסיבות הקשורות אליך, לקושי להתחבר, לקושי לקבל עזרה או דברים דומים, יתכן שזה נובע מסיבות הקשורות לטיפול עצמו, למטפלת, לכימיה איתה וכו', וכמובן שילוב בין השניים. כדי לדבר על זה בצורה גלויה ולהגיע להחלטה מה עליך לעשות. יש לי הרגשה שלא תוכל להגיע להחלטה שאתה ממש שלם איתה בכל מקרה.

שאלה
אני לוקחת כדורים נגד חרדה ובנוסף טיפלתי טיפול פסיכולוגי כ 9 חודשים את הכדורים התחלתי לקחת לפני חודשיים. לפני בערך 3 חודשים כשהייתי חוזרת מהטיפול הפסיכולוגי הייתי מרגישה רע. תופעות היו חוזרות אלי וגם שחזור השיחות במשך שבוע עד הטיפול הבא. סיפרתי זאת לפסיכולוגית והיא אמרה לי שאם זה עושה לי רע עדיף לא להגיע.
ניסתי שוב, דבר לא השתנה. עדין הייתי מרגישה רע וזה כולל ירידת כוחות ובא לי רק לישון לפחות יומיים שלושה כלומר זה דרדר את מצבי פניתי למטפלת אחרת (בבית חולים אברבנאל).
הגעתי לפגישה אחת היא מומחית לחרדות בפגישה היה הכל בסדר אך כשחזרתי הביתה אותם תופעות היו לי הרגשתי רע (יש לציין שמהמעבר לפסיכולוגית הראשונה אל השנייה לא הגעתי לשיחות במשך חודש והרגשתי טוב והתחלתי להפעיל את עצמי).
מה דעתך? האם שיחות הן לא בשבילי הרי אתם ממליצים שהטיפול הכי טוב או שיחות וכדורים. האם להפסיק את השיחות כי דבר שעושה ההפך וגרוע הרי אין צורך ללכת אליו? למרות שחשוב לי היה להיות במעקב כי רק התחלתי את הטיפול ורציתי גם עידוד ממישהו מוסמך מחכה לתשובות.
תשובה
אין אדם ש"שיחות הן לא בשבילו", את מתארת תופעה שהיא פסיכולוגית בסופו של דבר ולא קשורה ליעילות התרופות או הטיפול הפסיכולוגי. ברור שכדאי לטפל בסימפטום ולנסות לשפר את המצב כדאי שתוכלי לטפל בעצמך נוצר כאן מעגל סגור שחייבים לפרוץ אותו. את מסתובבת בתוך מצב לא טוב ולמעשה סובל מנסיבות בהן את לא יכולה לקבל טיפול מלא ונכון. "המלחמה" שלך כעת צריכה להיות לדעתי כדי שתוכלי להישאר בטיפול ולהיעזר.

איך שוכחים
אני לוקחת כחודשיים כדור רסיטל. זה עוזר אך יש לי עדין את הבעיה שכל הזמן אני נזכרת במה שהפסיכולוגית שלי היתה מדברת איתי על תופעות של החרדות שהיו לי. למשל: בא לי להתעלף חושבת שעומדת למות בחילות וכו'. מה לעשות כדי לשכוח כי הכדור עוזר אך המחשבות חוזרות. יש לציין שאני כבר לא בטיפול פסיכולוגי כי השיחות רק דרדרו את מצבי.
תשובה
אי אפשר לשכוח וגם אין צורך. הכדורים מטפלים בעוצמת הסימפטומים אך חרדות הן לא רק תופעה גופנית ולכן הטיפול הפסיכולוגי נחוץ. לפי מה שאת מתארת את זקוקה גם לטיפול פסיכולוגי. אם הטיפול בו היית לא התאים לך חפשי לך איש מקצוע אחר, אבל אין טעם לטמון את הראש בחול. קורה לך משהו וצריך להתמודד איתו באומץ בצורה ישירה ולא על ידי בריחה.

משיכה לפסיכולוגית
פשוט פדיחה!!! אני לא לסבית ומשום מה אני מרגישה משיכה לפסיכולוגית שלי ומעבר לכך אני מדמיינת אותנו ביחסים ביחד. לו זה היה פסיכולוג הייתי מרגישה יותר נוח לדבר איתו על כל הנושא של התאהבות בפסיכולוג אבל מדובר בפסיכולוגית וזה ממש מביך להעלות את הנושא. לפעמים אני מרגישה שפשוט בה לי שתשבור את כל כללי האתיקה וש……….
תשובה
מה שקורה לך הוא טבעי לחלוטין בלי קשר לנטייתך המינית.
הוא טבעי בשני מובנים. האחד הוא תהליך ה"העברה" בו את מרגישה רגשות עזים כלפי המטפלת שלך, וכאן לא משנה אם מדובר בגבר או אישה, התופעה נפוצה, קיימת ומוכרת ועשויה אף לעזור להתפתחות הטיפול. במובן השני, משיכה לבן המין הזה גם היא תופעה נורמאלית שקיימת אצל כל בני האדם, אלא שרוב האנשים אינם מכירים בחלק זה אשר בתוכם. אפשר להיות הטרוסקסואל ובכל זאת להימשך לאותו בן מין.
אני מבין את הקושי שלך לשתף את הפסיכולוגית באופן מלא במה שקורה לך. אולי תוכלי בכל זאת לספר משהו מזה, למשל על הקשר החזק שאת מרגישה, מבלי להתמודד מייד עם הסיפור המלא. לפי האופן שהדברים יתקדמו תוכלי לראות אם את יכולה לחשוף יותר.
למעשה הסיפור המלא לא נמצא בהכרח בטיפול ואולי יש משהו חשוב שאת יכולה ללמוד על עצמך ועל החיים שלך דרך מה שקורה לך בקשר עם הפסיכולוגית שלך.

אחריות של פסיכולוג
אם קורה במסגרת הטיפול שלי, שאני יוצאת נסערת בצורה חריגה, או בוכה מאוד מפגישה (ממש לא קורה הרבה). האם מקובל שהפסיכולוג יתקשר לשאול מה שלומי, או שלפחות יציע שאתקשר אליו אם ימשיך להיות לי קשה?
משאלתי ברור שאצלי זה לא קורה. זה גורם לי להרגיש נורא "נטושה" עד הפגישה הבאה. לדעתי צריכה להיות כאן איזו אחריות של המטפל, למרות שהפגישה מסתיימת אחרי 50 דקות.
אדגיש שוב שבדרך כלל אני לא זקוקה לקשר איתו בין הפגישות, אלא במקרים מיוחדים ונדירים.
תשובה
ברוב המקרים הפסיכולוג לא יתקשר אבל ישנה בד"כ אפשרות להתקשר אליו.
הסיבה העיקרית לא להתקשר למטופל היא שזה לא רק ביטוי לתשומת לב אלא יכול להיות גם חדירה לפרטיות והתערבות בטיפול באופן שאינו ניתן להבנה ושליטה מראש. זה לא ברור מאליו מתי המטופל רוצה שהפסיכולוג יתקשר ומתי לא. עדיף לדעתי לקבוע בחוזה הטיפולי שבמידה ויש צורך או נוצר צורך המטופל יכול ליצור קשר ובמידת הצורך והאפשר גם להיפגש שוב באותו שבוע. עדיין כמובן ישנם מצבים שהפסיכולוג ייקח את היוזמה ויחליט להתקשר אך אלו מצבים נדירים למדי. הטיפול שייך למטופל והוא זה שאמור לקבל את ההחלטה האם הוא רוצה ליצור קשר ולדבר עם הפסיכולוג מחוץ למסגרת הפגישות הקבועה, או לא.

חיפוש מטפל
אני רוצה להתחיל טיפול. מאחר ויש לי בעיות כלכליות אני רוצה ללכת לטיפול במסגרת קופת החולים. אבל אין לי שמץ של מושג איך לבחור פסיכולוג מתוך הרשימה. לפני כ6 שנים הלכתי לטיפול (גם הוא היה ממומן בחלקו) אצל פסיכולוגית שמאוד לא התאימה לי ולא הייתה מאוד מקצועית (הפגישות לא התחילו בזמן, שמעתי את המטופל שלפני, היא ענתה לטלפון מסוכן הנסיעות שלה באמצע פגישה, וכו'), והפסקתי מהר מאוד את הטיפול. איך ממזערים את הסיכוי למפגש עם פסיכולוג לא טוב או לא מתאים?? אני לא רוצה לחכות אחר כך עוד 6 שנים. תודה רבה.
תשובה
הטוב ביותר הוא לקבל המלצה ממישהו שהיה בטיפול כזה. אם אינך מכירה נסי לקבל המלצה מרופא המשפחה שלך או התקשרי לצוות בריאות הנפש במרכז מכבי באזורך, הסבירי את הבעיה שהיתה לך בעבר ובקשי מהם לעזור לך לאתר מטפל מתאים.

The post חלק שישי: הטיפול הפסיכולוגי, הפסיכיאטרי, גישות וסוגיות בפסיכותרפיה appeared first on PSY.