השאלות והתשובות מסווגות לנושאים הבאים:
1. קשרי משפחה א', הורים שואלים על ילדים – התפתחות פסיכולוגית של ילדים, התנהגויות גן ובית ספר, סוגיות בחינוך וביחסי הורים-ילד וכדומה.
2. קשרי משפחה ב': ילדים שואלים לגבי הוריהם קרובי משפחה אחרים.
3. קשרים בין אישיים – חברויות ויחסים זוגיים: בעיות בזוגיות או בתקשורת זוגית או באינטימיות, אהבה ויחסי מין, קושי ליצור קשרים, קשיים במצבים חברתיים וכדומה.
4. התמודדות עם אירועי חיים שונים: כישלונות, פרידה מבן/בת זוג, הריון, לידה ואחרי הלידה.
5.  העולם הפנימי – רגשות, תחושות ושאר מצוקות: חרדה, לחץ, פחדים, דיכאון, הפרעות אכילה וכדומה.
6. הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי: סוגי מטפלים והכשרות טיפוליות שונות, גישות שונות בפסיכותרפיה, מתוך חדר הטיפולים – התחלת טיפול, סיום טיפול ומה שביניהם.
7. העמוד הנוכחי למטה – מושגים מעולם הפסיכולוגיה – מושגים ותיאוריה: הגדרות של הפרעות נפשיות, חלומות, היפנוזה, מידע על תרופות פסיכיאטריות, מושגים תיאורטיים אחרים בפסיכולוגיה.

חלק שביעי: מושגים מעולם הפסיכולוגיה – מושגים ותיאוריה

סכיזופרניה?
אני בן 24, ולדודתי מצד אימי יש סכיזופרניה.
שמעתי שסכיזופרניה עוברת בתורשה, האם נכון הדבר? מה הסיכוי להעברת המחלה?
תשובה
אכן יש מרכיב תורשתי בסכיזופרניה, אם כי מדובר במחלה מורכבת בעלת שונות רבה ולא ברור כלל שמדובר בתופעה אחת בלבד.
במידה ורק דודתך חולה ואין מחלה אצל קרובים נוספים ההסתברות נמוכה למדי. ההסתברות של ילד להורה חולה סכיזופרניה לחלות במחלה הוא 10%. ההסתברות הכללית באוכלוסיה היא 1%.

 שאלה
שאלתי הראשונה היא מהו פסיכופט. ושאלתי השנייה, היא: הגעתי לטיפול כשהיו לי פנטזיות. אותן פנטזיות ממשיכות, רק שעכשיו הפסיכולוגית שלי מופיעה גם. האם אני משליך עליה? תוכל להסביר לי קצת על הנושא?
תשובה
פסיכופט הוא אדם שפועל בניגוד לכללי חברה מקובלים באופן שגולש להתנהגות פלילית ולא מוסרית מבלי להרגיש עכבות או חרדה בעקבות זאת. הוא ינצל כל אדם בסביבתו לטובתו האישית ולא יחוש על כך אשמה.
העובדה שהפסיכולוגית שלך נכנסת לפנטזיות איננה יוצאת דופן, השאלה מה את עושה עם המחשבות הללו וכן מה הרקע היותר רחב בגללו פנית לטיפול. נסה להעלות את הנושא בטיפול מאחר ולפי מה שאתה מתאר הנושא הזה הוא לב הטיפול וכל חומר גלם עשוי לעזור כדי להבין אותו טוב יותר. אינני יודע לומר אם זו השלכה או לא, אני מציע להביא את התמונה המלאה יותר לטיפול שם בוודאי אפשר יהיה להתבונן בה טוב יותר מאשר כאן במסגרת מצומצמת בהרבה.

מאניה דיפרסיה
רציתי לשאול האם ידוע עד כמה תורשתית המחלה מאניה-דיפרסיה? מאם לבן? או למשל האם יכולה לעבור גם בדילוג על דור אחד (מסבתא לנכד/ה?)כמו כן – האם ידוע בכלל מהו הגן/ים הפגועים ואם כן – האם קיימות כיום שיטות לאיתור גנטי מוקדם?
תשובה
לא בהכרח שלמחלה יש מרכיב תורשתי וגם אם כן ההסתברות אינה גבוהה ולא ניתן לאתר או לדעת זאת מראש.

 אבל
רציתי לדעת מה זה אבל כרוני ? מה הסימנים לכך שאדם לא מתגבר על האבדן, והאם זה סותר את העובדה שהוא טוען, כי קרוב למות יקירו הוא עבר את שלבי האבל "לפי הספר"? בהתייחסויות קודמות שלך, אמרת שמות אם/הורה הוא אירוע קשה שמלווה כל החיים. איך יודעים אם זה בצורה נורמאלית או לא? האם רק על סמך הצהרת האדם האבל? האם 4 שנים לאחר האבדן, אדם אמור לשים זאת מאחוריו? (מדובר באבדן אם כשהאדם היה בתחילת שנות העשרים לחייו).
תשובה
אבל כרוני או אבל פתולוגי הם מצב מתמשך של אבל שבו תפקודי החיים האחרים לא חוזרים לתקנם גם זמן רב לאחר פטירת האדם האהוב. אבל הוא תהליך בשלבים וממושך, יש בו ללא ספק מרכיב אישי ואי אפשר להכליל באופן מלא כמה זמן הוא אמור להימשך. את זיכרון האדם היקר אי אפשר לשים מאחור וכמובן שמות אדם צעיר הוא פחות טבעי ולכן יותר קשה לעיכול ממות אדם קשיש. השאלה המרכזית היא מה התפקוד בחיים של האדם האבל. עד כמה הוא פתוח לחיות או עד כמה הוא מרכז את כל חייו סביב המוות והאבל. זו האבחנה העיקרית שאפשר לעשות סביב נושא זה. בכל מקרה, גם אם לא מדובר באבל כרוני אלא בסבל שגורם לפגיעה חמור באיכות החיים, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי ולנסות לבדוק כיצד להמשיך הלאה בחיים. שיטות כגון EMDR נועדו להתמודד עם חוויות טראומתיות כולל עיבוד אבל.

 GAD -מספר שאלות…
מה הקשר בין דיכאון והפרעת חרדה מסוג GAD ? האם יתכן שלאחר הטבה ראשונית בחרדה, (בהשפעת קלונקס +בשילוב SSRI ,) יופיע דיכאון…
האם החרדה עצמה גורמת לדיכאון או שזה "שניים במחיר של אחד"…? האם זו הפרעה כרונית לכל החיים? האם זו נטייה אישיותית, או משהו שקורה בעקבות חוויות החיים המסוימות (אבדן)? האם אפיזודה דיכאונית בעבר בגיל ההתבגרות,היא סימן מקדים או קשורה בדרך כלשהי להופעת הפרעה זו בשנות ה20 ? האם יוצאים מזה?
תשובה
דיכאון והפרעות חרדה יכולים להופיע ביחד, יכולים להשפיע זה על זה, אך לא בהכרח. זו לא הפרעה כרונית לחיים ואפשר לטפל בה, סיבותיה מגוונות ותלויות בהיסטוריה האישית שלך, אין לכך סיבות קבועות. לגבי התרופות תצטרך להתייעץ עם פסיכיאטר אך לגבי חרדה ודיכאון אני מצרף קישור למאמרים מקיפים בנושא
https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm
https://www.psychologia.co.il/depres1.htm

 סכיזופרניה
מהי סכיזופרניה וכיצד מאבחנים אותה?
תשובה
סכיזופרניה היא מחלה כרונית שגורמת לפגיעה בבוחן המציאות ובתפקודים קוגניטיביים ורגשיים שונים. יש לה גלים כך שבזמן התפרצות צריך בד"כ להתאשפז או/ו לקבל טיפול אינטנסיבי אך במצבי רגיעה אפשר לתפקד, כל אחד לפי מאפייניו האישיים. המחלה דורשת גם טיפול פסיכיאטרי תרופתי קבוע, על פי רוב לכל החיים.
באינטרנט ובספרים יש חומר רב על המחלה ואני מציע לך להיכנס למנוע חיפוש ולהקליד את המילה כדי לקבל חומר רב לגבי סכיזופרניה.

 התפתחות שיגעון
אני מעוניינת לדעת האם ישנו מחקר, או כל טקסט שמנסה להגדיר (לפרט) מהם השלבים להתפתחות שיגעון.
תשובה
שיגעון היא מילה פופולארית אבל אין לה בסיס מדעי כלשהו. הפרעות ומחלות נפשיות מוגדרות ומקוטלגות בכל מיני דרכים וצורות. כל אחת שונה זו מזו ואי אפשר לקבוע שיש שלבים מסודרים וברורים להתפתחות של בעיות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות. למשל, התפתחות של דיכאון, חרדה, פסיכוזה, הפרעת אישיות, כל אחת מהמילים הללו מייצגת בעיה פסיכולוגית מסוימת, נוצרת בצורה שונה והטיפול בה שונה.
במידה ויש לך שאלה ספציפית ודבר מה שמטריד אותך נסי להסביר במה מדובר ויתכן שאפשר יהיה לתת לך מענה יותר ממוקד.

 הפרעה בזהות האישית
האם יש קורלציה לוגית וברורה בין הפרעת אישיות גבולית(בורדרליין) לבין הפרעה בזהות האישית? (זהות מינית, מקצועית, אישיותית, הפרעה בתפיסת ה"אני העליון", "האגו",הפרעות נרקיסיסטיות-שיגעון גדלות, דימוי עצמי נמוך וכו'….). מדוע אנו הלוקים בהפרעת אישיות גבולית, לקינו בכפלים- אף בהפרעה סיסטמאתית בזהות העצמית שלנו?
זה הרי לא חלק אינטגראלי מההפרעה. כי אם נספח להפרעת האישיות.?!
תשובה
הפרעת אישיות גבולית מאופיינת בין היתר בבעיה סביב זהות.
בסופו של דבר צריך לבחון מה מטריד אותך באופן אישי. ההגדרה של הפרעת האישיות היא כותרת בלבד ואין לה כל משמעות בפני עצמה. לכן אין כך ליקוי כפול. לדעתי כדאי להתמקד במה מטריד ופוגע לך באיכות החיים ולטפל בזה מאשר להתמקד בכותרות ושמות ולתופעה שלא בהכרח משפרים במשהו את הדברים. חוץ מלדכדך ולייאש אותך אני לא רואה פונקציה אחרת לאבחנות הללו.

 אתה מאמין שאפשר לצאת מהפרעת חרדה מתי שהוא בחיים?
אתה מאמין שאפשר לצאת מהפרעת חרדה מתי שהוא בחיים או שהיא נשארת למשך כל החיים?
תשובה
אפשר בהחלט. זו לא מחלה כרונית. רצוי לשלב טיפול פסיכולוגי עם תרופות מתאימות.
אני מצרף קישור למאמר על חרדה:
https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

 התפתחות פסיכוזה
כתבת אתמול או שלשום על משהו שקשור להתפתחות פסיכוזה.
האם תוכל להסביר מה הסימנים המקדימים, או להפנות אותי לקרוא משהו בנושא – הנושא מסקרן מאוד.
תשובה
בד"כ הפרט עצמו אינו מצליח להבחין בזה. הסביבה היא זו שרואה. הסימפטומים קשורים בד"כ לבלבול רב, התנהגות וחשיבה משונים, אובדן בוחן מציאות, הלוצינציות ודלוזיות (מחשבות שווא ומראות שוא). אם תקלידי במנוע חיפוש את המונח פסיכוזה תקבלי קישורים רלוונטיים רבים.

שאלות
האם יש קשר בין פגיעה עצמית למזוכיזם? למה הכוונה כשאומרים להיות רדוף בפנטזיות? מתי זה דורש טיפול?
האם אופי הפנטזיה קובע גם הוא?
תשובה
פגיעה עצמית אינה תמיד כוללת הנאה מהכאב, פעמים רבות היא מפסיקה כאב אחר שמטריד עוד יותר, והוא כאב פנים נפשי. זה מעיד על בעיה שיש לטפל בה במסגרת פסיכולוגית.
רדוף פנטזיות זה ביטוי כללי מדי כדי להסביר למה הוא קשור. סביר להניח שמדובר בכך שיש דברים רבים שמטרידים ועוברים בדמיון.
אני מציע לא לעסוק בכותרות וכיצד הדברים נקראים, אלא לפנות לטיפול ולדבר ולעסוק במהות שמטרידה אותך. גם אם תדעי הגיונית איך הדברים נקראים זה לא יעזור לפתרון ולהתמודדות איתם.

 מאניה דיפרסיה והפרעות דו קוטביות
איפה אפשר למצוא מאמרים בנושא מאניה דיפרסיה והפרעות דו-קוטביות?? (עדיפות לאנגלית)
ומה המונחים הלועזיים המדוייקים לשתי המחלות??
תשובה
תוכלי לקרוא את המאמר הרצ"ב על הפרעות חרדה וביניהם גם הפרעה דו קוטבית.
https://www.psychologia.co.il/depres1.htm
באנגלית פשוט הקלידי בכל מנוע חיפוש (גוגל למשל) Bipolar Disorder

מה הם כאבים פסיכוסומאטיים מישהו שמע על כך
שלום אני בת 30. לפני כ 3 חודשים החלה לי הסתבכות נוראית של חיידק בגוף ומאז החיידק החלים ואני לא. יש לי כאבים חזקים ביותר בגוף. עשו לי עשרות בדיקות ולא נמצא מאומה. ברצוני לציין שהייתי מטופלת שנים בכדורים פסיכיאטרים עקב כאב לאחר ניתוח וזאת ע"י נוירולוג. כעת נתנה האבחנה של כאבים פסיכוסומאטיים והחלו לטפל בי בכדור נגד דיכאון. זה היום החמישי ואני עדיין מתעוררת מוקדם מקיאה כל הגוף רועד ודופק ממש סבל ממושך ונוראי.
שאלתי מהם כאבים פסיכוסומאטיים? האם זוהי בעיה נפשית קשה שחוזרת? אין לי רקע של בעיות נפשיות וגם לא במשפחה.
אני מאוד סובלת ומתוסכלת. האם אתה מכיר מקרים דומים? קשה לי לקבל את זה, כי הכאב כה עז ומורגש. דרך אגב התחלתי טיפול לפני כחודשים אצל פסיכולוגית קלינית אבל לדעתי זה דורש זמן לא מרגישה שינוי בתחושות.
תשובה
כאבים פסיכוסומאטיים הם כאבים אמיתיים וגופניים מאוד, עם זאת, יש להם מרכיב כלשהו שקשור להיבטים פסיכולוגיים. לפי מה שאת מתארת המערכת החיסונית שלך נחלשה וזה קשור לא פעם גם לחוסן הנפשי שנחלש. במצבים כאלה הגוף נוטה לחלות ביתר קלות ומחושים מקבלים העצמה וגורמים לעייפות וקושי רבים יותר.
לפי מה שאת מתארת את מטופלת כרגע גם תרופתית וגם בפסיכותרפיה ויש לקוות שהשילוב הזה יעזור.

 שאלה כללית
האם הפרעת אישיות תלותית יכולה להיות לצד הפרעת אישיות גבולית?
תשובה
בעיקרון הפרעות האישיות יכולות לחפוף זו את זו כי כל אחת מהן היא הכללה כל כך רחבה של תופעות שבטוח יש מישהו שמתאים להגדרה משותפת. עם זאת, אנשים שמתבוננים על הפרעות אישיות באופן פורמאלי יטענו שבכל זאת אבחנה אחת היא נכונה יותר והשנייה אולי משנית ופחות מתאימה.

 Introvert Personality Disorder
האם היית מגדיר אישיות אינטרוברטית כהפרעת אישיות? האם כך היא מובאת בספרות? אם לא, למה יש שבכל זאת מגדירים אותה כך? למיטב ידיעתי קיימות הפרעות אישיות שונות וזו שהבאתי לעיל אינה אחת מהן.
תשובה
הפרעות אישיות הן שם כולל וכוללני לסל רחב של מצבים ולא הייתי מנסה להסתמך עליהן יותר מידי. עדיף להתמקד בשאלה מה מטריד, מה פוגע באיכות החיים ואיך אפשר לטפל בזה. המונח הפרעות אישיות נעשה מאוד פופולארי ולמעשה כמעט כל אדם אפשר לשבץ לתוך ריבוע של הפרעת אישיות. לכן נוצרים שמות רבים, חלקם פורמאליים חלקם פשוט נוצרים דרך כתיבה של גורמים שונים. כאמור, עדיף לעזוב את האבחנה ולהתעסק עם המהות.

 האם זו הפרעה נפשית??
לפני כחצי שנה הכרתי גבר רווק. יצאנו במשך 4 חודשים והעניין לא הסתדר בינינו בגלל אי יכולתו למלא את צרכי הרגשיים כבן זוג. החלטנו להישאר כידידים. עלי לציין שהוא אדם נחמד ונעים לי לשתף אותו בחיי כידיד.
הבעיה מתחילה כאשר הוא מתחיל לספר לי סיפורים על עצמו. לפעמים יש לי תחושה שהוא ממציא דברים (ואין לי מושג למה) לדוגמא: הוא יכול לספר לי שהוא מוזמן הערב למסיבה וכאשר אני אשאל אותו למחרת איך היתה המסיבה הוא בכלל לא יזכור שהוא סיפר לי שהוא היה צריך ללכת למסיבה.
דוגמא נוספת: הוא יכול לספר לי שהוא הכיר מישהי והקשר ביניהם נפלא ואפילו הוא יציין מאיזה איזור היא בארץ וכאשר בשיחה הבאה אני יעלה את נושא "המישהי" הוא פשוט לא יזכור שהוא סיפר לי סיפור על אחת כזו שגרה אי שם בארץ…… ואז הופ… פתאום יש סיפור על מישהי אחרת וכאשר אני שואלת אותו על הראשונה הוא בכלל לא יודע על מה אני מדברת איתו. אפילו הוא סיפר לי שיש לו ילד אי שם בארץ וכאשר מספר ימים לאחר מכן שאלתי אותו על הילד הוא אמר לי "לא אמרתי לך דבר כזה"
שוחחתי איתו על הנושא ואמרתי לו שיש לי תחושה שהוא משקר לי או שהוא ממציא סיפורים. הוא נעלב ממני ואמר לי שאני לא צריכה לשפוט אותו ושאני צריכה לקבל אותו כמו שהוא. זה נכון במקרים מסויימים, אבל במקרה זה, זה בלתי אפשרי.
יש לי תחושה שיש לו בעיה. זה לא יכול להיות שהוא ימציא דברים ואח"כ יעמיד אותי במצב כאילו אני זו שהמצאתי את הסיפור או לדבריו לא הבנתי נכון.
אני מאוד אשמח לקבל את חוות דעתך האם זה יתכן שיש כאן איזו שהיא הפרעה נפשית שהוא ממציא סיפור ומאמין בו? או, האם זה נובע מחיפוש תשומת לב מצידי ולעורר את קנאתי.
אודה לך אם תוכל להביע את דעתך בסיפור מוזר זה.
תשובה
אני לא יודע מהי "הפרעה נפשית", זהו שם קוד כללי מאוד ופופולארי לשימוש אבל מאחוריו אין הרבה תוכן.
אדם שמשקר באופן קבוע בוודאי נמצא בבעיה. זה יכול להיות מגוון של דברים וכל האפשרויות שציינת יכולות כמובן להיות מציאותיות ויש בוודאי גם עוד כמה פירושים נוספים. מאחר ונפרדתם ואת אינך רואה בו בן זוג פוטנציאלי אולי עדיף לא להיכנס יותר מידי לעובי הקורה. קבלי אותו עם התכונה הזו במידה ואת רוצה בידידותו, אולי תביני בהמשך "מה הסיפור". במידה ולא פשוט נתקי את הקשר.

 חלומות ודיכאון
לפני שנה חליתי בדיכאון וחרדה ,כיום אני מחלימה ובשלב תרופתי של איזון.
המשבר שקרה לי היה עקב פרידה מבן זוג שלא התאים לי והייתי תקופה קצרה בהמתנה בין הפטיש לסדן שגרמה לי לחרדות. נישאתי לפני כחודשיים וחצי,אני מאוד מאושרת והגשמתי את חלומי.
כשלושה חודשים לערך אני חולמת חלומות נוראים, מה שהכי מוזר שיש חלום שחוזר כל יום על עצמו וגם עוד כמה סיטואציות שמופיעות כמה פעמים בשבוע.
למשל כל יום אני חולמת שאני בנפרד מבעלי ובכלל לא זוכרת שאני נשואה,בתוך החלום אני אומרת לעצמי שהיה לי מישהו מקסים ואני לא מבינה למה אנחנו לא ביחד ,לא בשבתות לא בחגים והלבד הזה תמיד יוצא משהו כמו שבועיים. החלומות שלי לרוב הם חלום בתוך חלום ואני מרגישה במציאות. כאילו מתעוררת מהחלום ואני מאמינה שזו המציאות.וזה כל כך אמיתי.
כמו כן הסיטואציות שחוזרות על עצמם המון פעמים הן שאני לא יכולה ללכת,שיש לי בעיה ברגליים ,אני נופלת באמצע מעבר חציה ולא מצליחה לעבור ועוד המון מצבים שפתאום אני לא יכולה ללכת. יש עוד סיטואציה בחלום שגם חוזרת על עצמה זה שיש לי משהו דביק כמו עיסה בפה ואני לא מצליחה להוציא את כולה והיא לא נגמרת…
וכמובן חשה את הדיכאון בחלום -וההרגשה היא אמיתית , הרגשת דחייה, הרגשת בדידות והכי מפחיד שאני בחלום מאמינה ויודעת שזאת המציאות .ושזה לא חלום!!!
כשאני מתעוררת בבוקר לוקח לי זמן לעכל שאני במיטה בבית החדש שלי והחיים שלי נפלאים. מה דעתך?
תשובה
לפי מה שאת מתארת נרפאת מהחרדה ומהדיכאון במהלך היום ואת כל המשקעים שלהם את חווה במהלך הלילה. כנראה שהאושר הרב בחייך עקב הדברים החיוביים שקרו לך עדיין לא מבטלים את כל מה שהיה קודם וסוג של פוסט טראומה עדיין מטרידה אותך. זו הסיבה שזה יוצא דרך החלומות. אני מציע לך לא להשאיר את זה כך ולפנות לטיפול. תוכלי אולי להיעזר בשיטת EMDR שנועדה במקור לטיפול בפוסט טראומה. המצב החיצוני טוב אבל משהו בפנים עדיין לא רגוע ולא מקבל את המציאות החדשה. https://www.psychologia.co.il/emdr2.htm

יציאה מהגוף
רציתי לדעת אם מישהו מבין קצת בפירוש חלומות, מה זה אומר שחלמתי שאני מתה ואז יוצאת מהגוף שלי ורואה את הגוף שלי על הרצפה, אני פשוט כל היום מסתובבת עם תחושה לא טובה מזה.. תשובה
חלום הוא דבר מאוד אישי ואין פירוש אוניברסאלי לחלום שלך.
סוג החלום שאת מתארת קורה לא פעם, יש אנשים רבים שמדווחים עליו. מדובר בסוג של התבוננות חיצונית, הנפש מתבוננת על הגוף מבחוץ, משהו שיכול לעורר תהיות ואי שקט במיוחד כי נושא המוות מפחיד ומטריד תמיד. האופן שזה מתקשר לחיים שלך כיום אינו טריוויאלי ותצטרכי בעזרת האסוציאציות שלך לראות לאן זה מתחבר. נסי לחשוב מה זה מזכיר לך, בהקשר למה את חושבת שחלמת את זה, יתכן שזה ייתן לך את הכיוון.

אולי תוכלו לפרש לי את החלום הבא
חלמתי שאני בא לבית של ידידה שלי ומגלה שהיא מתה ואני נעשה נורא עצוב בשל עובדה זו. כשסיפרתי לידידה את החלום היא נורא נעלבה ואמרה שהיא מפרשת את זה כאילו זה מה שאני רוצה שיקרה בתת המודע שלי
האם אני אדם מעוות כל כך או שהפרוש לחלום יותר אופטימי מתחזיתה?
תשובה
מצד אחד אינני יכול לפרש את החלום כי הוא החלום שלך והפירוש חייב להיות מבוסס על האסוציאציות והפירושים שלך.
מצד שני, הפירוש הקונקרטי שנתנה לו ידידתך כנראה אינו נכון, במיוחד אם אתה אינך מתחבר לפירוש הזה. אני מתאר לעצמי שהיה לה קשה עם תוכן החלום ולכן הגיבה כך, אין לזה בהכרח קשר אליך ולמה שהחלום באמת אומר.

מחשבה שלא מפסיקה לרדוף אותי…
לפני כ-10 ימים חלמתי שני חלומות יום אחרי יום היו עוד הרבה אבל שני אלו לא מפסיקות לרדוף אותי כבר 10 ימים..
החלום הראשון: חלמתי שביקשתי מהמרצה בסיום הלימודים שאני רוצה לקחת איתה טרמפ הביתה לכיוון צפון למרות שאני לא גרה שם, כבר בחנייה פגשנו את בעלה שהיה מאוד מנומנם ואפאטי, היא ביקשה ממני לחכות לה בחניון מסוים וכך עשיתי, כשיצאה ממרכז קניות הבגדים, שאלתי אותה היי למה שיערך רטוב? והיא ענתה שהיה לה חם ולכן רחצה בחנות, ניגשנו יחדיו לחנייה בעלה חיכה לה, כשרציתי להיכנס לרכבה במושב האחורי, כי תיארתי לעצמי שבעלה ירצה לשבת מקדימה, והיא אמרה:" מה פתאום – את יושבת מקדימה והוא מאחורה"…..מה את לא רואה אייה ישנוני הוא , אי אפשר להעביר איתו מילה איתך לפחות אפשר לצחוק ולהשתעשע כל הדרך. בעלה ישב במושב האחורי חצי רדום, בהמשך הנסיעה הייתה ארוכה. פתאום אני רואה את אבי שאני רגילה לראות ולשמוע אותו בלי הרף עומד בתחנת האוטובוס. ביקשתי ממנה אם היא יכולה לעצור לו היא אמרה בטח. ואז היא עוצרת ואני שואלת "אבא מה קרה לך למה אתה כזה אדיש ונינוח מה לך ולתחנת אוטובוס" בוא עלה יחד איתנו. הדבר שרודף אותי בחלום זה שכל החלום אני צוחקת ומאושרת וכך גם המרצה שמאוד נהנתה בחברתי בעוד שאבי ובעלה אדישים, אפאטיים, מדוכאים וישנוניים דבר שלא מתאים ואפייני לאבי!!  וכך גם בעלה, אולי בגלל שמדברת עליו המון.
בכל אופן החלום הזה רודף אותי מאז ואני לא מפסיקה לשחזר אותו במוחי, למה?
תראה אני מאוד מעריכה את המרצה היא מדהימה, מצד שני אני בהתלבטות קשה בנוגע להמשך לימודיי אם בכלל, ומצד אחר אני לא "משתגעת על אבא שלי" – אנחנו כל הזמן בכאסחים! הוא אדם מאוד חרד ולחוץ ברמות על, כל דבר שואל שמונים אלף פעם, שאני משתגעת ומאבדת את סבלנותי , ניסיתי הכל אבל לא הולך?
למה החלום הזה לא מפסיק לרדוף אותי, אני חייבת לציין שקיבלתי פרספקטיבה שונה מאז בנוגע ללימודיי, אבל כל השאר מציק לי, למה לחלום על המרצה?
החלום השני נורא בייש אותי והגעיל אותי, אני אפילו מתביישת לספר אבל כל פעם שאני נזכרת בו בלי הרף אני חוטפת בחילה
החלום היה קצר , אבל שוב אני זוכרת את פרטיו: אני יושבת באסלת השירותיים כשצואה ניגרת בכמויות הן מהפה והן מהרקטום פשוט בצורה איומה ומגעילה. סליחה על התיאור, אבל גם זה רודף אותי בלי סוף
HELP- ME אני יודעת שאתה לא יכול לנתח אותי דרך המחשב, אבל מדוע אני חולמת כל כך הרבהחלומות ? ועוד זוכרת אותם.
אני חייבת לציין שאני קצת דיכאונית ועצובה לאחרונה, ובנוסף בוכה המון המון אני ממש דואגת
תשובה
החלומות שלך נשמעים מעניינים ועמוקים ובוודאי מספרים דבר מה חשוב עבורך. העובדה שהם רודפים אותך מספרת על כך שיש בהם משהו משמעותי שאת רוצה לפענח, אבל אולי קשה לך להתמודד איתו. יש בחלומות דברים רבים ואת מבינה בעצמך שאין אפשרות של ממש לנתח אותם מבלי להכיר אותך לעומק. חלומות הם דבר מאוד אישי ולעיתים נדירות יש פירוש אוניברסאלי לחלום.
את מוטרדת ממשהו, את נמצאת בצומת דרכים מקצועי, יש לך קשיים עם אביך אולי עם השייכות המשפחתית באופן כללי, את דיכאונית ועצובה לאחרונה. לאור כל הדברים המצטברים הללו האם אין מקום לפנות לטיפול פסיכולוגי ולנסות לגעת בכל הדברים הללו באופן ישיר? נראה לי שחלק ממה שחלומות עושים במצב כזה הם להתריע שיש קושי ושאפשר ורצוי לקבל עזרה מקצועית. אין סיבה לחכות שהמצב יהיה גרוע יותר, אני מציע לך לפנות כעת ובתוך המפגש גם להביא את החלומות.

היפנוזה ונטייה מינית
בהנחה שנטייה מינית אינה גנטית אלא נרכשת , האם לדעתך אפשר לשנות נטייה חד מינית ע"י היפנוזה , כפי שנגמלים בעזרתה מעישון , או כפי שמטפלים בעזרתה בטראומות ילדות ? אם באופן קטגורי התשובה שלילית , אשמח אם תנמק.
האם ידוע לך על מחקרים או ניסיון כלשהו בנושא , אולי תקדימים , לינקים , מומחים ?
תשובה
נטייה מינית אינה שחור או לבן. היא נמצאת על רצף ויכולה להשתנות מתקופה לתקופה. יש אנשים שנטייתם המינית חד משמעית ולא ניתנת לשינוי, יש כאלה שנמצאים בתחום אפור דו מיני ולכן יכולים להימשך לשני המינים. במקרה כזה אני לא חושב שאפשר לבטל את המשיכה לאחד המינים, אבל אולי אפשר להגביר את המשיכה לכיוון שרוצים בו.
יש חילוקי דעות בנושא בין מטפלים, יש כאלה שסבורים שלא ניתן לשנות נטייה מינית ויש כאלה שסבורים שכן. נסה אולי להתייעץ בפורום סקסולוגיה כאן באתר, יתכן שיהיה ליועץ שם משהו לחדש או לתרום.
השימוש בהיפנוזה אפשרי אבל אין בו בהכרח יתרון על פני טיפול פסיכולוגי אחר. אין כאן פטנט מהיר שיעשה טרנספורמציה במגע קסם.

היפנוזה
שאלתי היכן אפשר לעשות היפנוזה והאם רופא המשפחה שולח ?
תשובה
רופא המשפחה לא מפנה להיפנוזה. יתכן שבחלק מקופות החולים יש אנשי מקצוע שמתמחים בהיפנוזה.
תוכל להגיע למטפל מהפנט באמצעות רשימת החברים של האגודה הישראלית להיפנוזה בקישור
www.hypno.org.il

הפחתה במינון סרוקסט
אני מאד מבוהלת וצריכה הרגעה. אני בת 29 ונוטלת סרוקסט מזה 4 וחצי שנים בעקבות משבר חמור שעברתי עם מחלה ופטירתה של אמי. כשהיא חלתה סבלתי ממשבר של דיכאון, חרדות איומות, חוסר תיאבון. בשנתיים האחרונות התחלתי בתהליך הפחתה הדרגתי של הסרוקסט. עד היום עברתי משני כדורים ליום לחצי כדור והרגשתי מצוין. אני במקביל גם בטיפול פסיכולוגי. בחודשים האחרונים הרגשתי ממש טוב והחלטנו לנסות לעבור לשלב הבא ולהוריד מחצי כדור לרבע כדור. פה נשברתי.
כבר שבוע מאד ההורדה ואני שבר כלי. אמנם לא סובלת מחרדות אבל סובלת מאד מהתקפי זעם עצומים, בכי בלתי נשלט ותחושה של אובדן שליטה. אני מוציאה המון מזה על בעלי אני מבוהלת מאד כיוון שבדרך כלל אני הילדה הטובה, המאופקת ואת כל מה שסבלתי עד היום סבלתי בשקט (חרדות, דיכאון).
אני לא יודעת מאיפה הזעם הזה מגיע ואני מבוהלת מאובדן השליטה. היום בבוקר הייתה לי התקפה איומה בגלל שבעלי לא אמר לי משהו שציפיתי שיגיד (משהו חסר משמעות) והתפרקתי לחלוטין. בכיתי וצרחתי והשתוללתי במשך שעות. עד עכשיו לא נרגעתי לחלוטין. אפילו כדורי הרגעה פתאום לא עוזרים לי. אני מבוהלת מאד בעיקר מהאלמנט של אובדן שליטה. אני חוששת להשתגע, להתפרק ליד אנשים, לפגוע בבעלי בצורה שלא אוכל להתנצל עליה מאוחר יותר. אני כל כך מבוהלת שלא מצליחה להירגע.
עלי לציין שכבר ניסיתי בעבר להוריד למינון זה של סרוקסט וגם אז זו הייתה נקודת משבר מבהילה ומהר מאד החזרתי לחצי כדור וחזרתי לעצמי. אני יודעת שאני יכולה לעשות זאת גם עכשיו אבל מנסה להיות חזקה ולהגיע למטרה שלי והיא להיות בלי כדורים, בעיקר כדי שאוכל כבר להיכנס להריון.
האם זה קורה לי בגלל ההורדה? האם אני באמת מאבדת שליטה? האם אני משתגעת? מאיפה כל הזעם הזה בא ולמה אני יוצאת מפרופורציות? האם זה הגיוני שבהפחתה במינונים כאלה קטנים קורים לי דברים בעוצמות כאלה חזקות? והשאלה שהכי מציקה לי – האם זה יעבור בקרוב או שאין מנוס ואאלץ להעלות חזרה את המינון?
תשובה
ראשית את הפחתת התרופה צריך לעשות תחת ייעוץ של פסיכיאטר איתו גם תוכלי לשוחח על התופעות שאת מתארת. התרופה תורמת לא רק בתכונותיה הכימיות אלא גם בידיעה שיש לך משהו ששומר עליך. הפחתת המינון גורמת לכן לא רק לירידה בהשפעת התרופה באופן ישיר אלא גם להרגשה שאת פחות מוגנת ושמורה. אני מציע לך להיעזר בשני המטפלים שלך, הן הפסיכולוגית והן הפסיכיאטר כדי לברר מה קורה וכדי לעשות תכנון שאכן מתאים לך. יש תרופות שאפשר לקחת בהריון, למרות שכמובן עדיף בלי. אם השפעת הורדת התרופה כל כך חריפה כדאי לבדוק את האפשרויות הקיימות.

 מהי שיטת ה EMDR?
האם היא מיועדת לסובלים מהפרעות חרדה, טראומות, הפרעה פוסט טראומטית ודכאון?
תשובה
רצ"ב קישור למאמר קצר בנושא:
https://www.psychologia.co.il/emdr2.htm

שאלה בנוגע ל"דיסוננס – קוגניטיבי"
הייתי רוצה לקבל הגדרה ברורה ומובנת למושג דיסוננס קוגניטיבי וכיצד אנו בחיי היום יום יכולים להיתקל בה אשמח לדוגמא מחיי היום יום. אם הבנתי נכון את המושג וארצה לבסס את תשובתי עם דוגמא מהחיים נניח
1)בחורה הבאה מביית דתי מחליטה כי היא עוזבת את עקרונות ואמונות משפחתה  והופכת לבחורה חילונית
2)או נניח שקניתי רכב מסוים ,לאחר כשבוע אומרים לי פראיירית יכולת לקנות ג'יפ באותו מחיר, ואז אני בעצם מנסה ליפות ולשכנע עצמי שעשיתי את הדבר הנכון
תשובה
התיאוריה מתייחסת לממצאיו של פסטינגר משנות החמישים. היא מתארת מצב של חוסר עקביות בין קוגניציות המעורר תחושת מתח. הפחתת הדיסוננס נעשית ע"י ניסיונות לבטל את תחושת המתח הלא נעימה, וזאת ע"י עיוות המציאות ויישור ההדורים.
אדם המחזיק באמונות, עמדות וערכים שאינם עקיבים או שאינם מתיישבים זה עם זה, מתנסה במתח נפשי ואי נוחות מהם הוא רוצה להשתחרר. למען שאיפתו להופיע כיצור הגיוני ונבון הוא מעוות את המציאות ע"י מנגנונים של "רציונליזציה" – טיעונים הגיוניים לכאורה שלמעשה מהווים תירוץ וסילוף של המציאות האמיתית. יתכן שלפני קבלת ההחלטה האדם באמת שואף לפעול בצורה הגיונית ואובייקטיבית, קונפליקט יקשה על קבלת ההחלטה, אבל לא בהכרח יעוות את המציאות. רק אחרי קבלת ההחלטה מתעוררת תחושת הדיסוננס ומתחיל עיוות המציאות. חלק מזה נובע מסוג של התאבלות על האופציות שנסגרו עם קבלת ההחלטה, גם אם זו טובה וחיובית. דיסוננס נוצר לאחר קבלת החלטה משמעותית שכרוכה בויתור על אלטרנטיבה אחרת וכן לאחר שמערך העמדות והאמונות של הפרט עלול לעמוד בסכנה. התיאוריה מפורטת בהרחבה בכל ספר של פסיכולוגיה חברתית.
לגבי המקרה השני עם האוטו זה אכן כך. תחפשי צידוקים מדוע קניית הרכב היתה מוצדקת ולא כדאי היה לקנות רכב אחר.
לגבי הבחורה שהופכת לחילונית, אני לא רואה מדוע זה דיסוננס קוגניטיבי. אולי אם בחורה כזו היתה נשארת בדת למרות שאינה מאמינה יותר אפשר היה לראות בזה דיסוננס קוגניטיבי אם היא היתה מסבירה מדוע כדאי להיות דתי בכל מיני תירוצים לא רלוונטיים. במידה וההסברים (תירוצים) כן רלוונטיים אז זה לא דיסוננס קוגניטיבי. העיקרון המרכזי הוא עיוות המציאות בשירות ההישארות בעמדה המקורית.

מבחנים השלכתיים כמבחני מיון לעבודה
אשמח אם תיתן לי דוגמא למקצועות בהם כדאי להשתמש במבחנים השלכתיים דוגמת רורשך TATובנדר למיון עובדים.
תשובה
במיון לכל מקצוע אפשר להשתמש במבחנים השלכתיים. במידה ורוצים להבין משהו על אישיותו של העובד זו הדרך המקובלת לעשות זאת. ככל שלהיבט האישיותי יש יותר משמעות בהצלחת התפקיד כך זה יהיה נפוץ יותר בתהליך המיון.

חרדה וריטואלים
אני מטפלת בנערים. רציתי לקבל הפניה לחומר מקצועי אודות טיפול בחרדה אצל נער אשר במשך הזמן פיתח מגוון ריטואלים כדי להתמודד עם החרדה (לדרוך רק על הפסים של המדרכה כי 'אם לא אעשה את זה יקרה משהו רע לי או לאחד מבני המשפחה). הבנתי שיש לו די הרבה ריטואלים – ב תחילה אמר 7 אח"כ אמר שהרבה יותר. בנוגע לשימוש בטכסים, מדובר בהרבה יותר מעשרים פעם ביום לדבריו. מדובר בתופעה שהתגלתה לאחרונה ולדבריו הוא משתמש באמצעים אלה בערך שנה. מקור החרדה די ברור ובמקביל אנו מנסים לעבוד גם על שיפור היחסים, יצירת סביבה הולמת וכו'.
האם אפשר לקבל הפניה לחומר מקצועי שאפשר לקנות או להוציא מן הספרייה, וגם לדעת כיצד לעבוד עם הילד, לעזור לו להפחית את ההתנהגויות האלה. האם ניתן להדריך אותי בכיוון הקוגניטיבי-התנהגותי כדי להביא להקלה בסימפטומים ובמקביל לעבודה על מקור החרדה?
תשובה
הריטואלים שאת מתארת מזכירים סימפטומים של OCD שהיא חלק מהפרעת חרדה. אני מצרף קישור למאמר בנושא:
https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm
אינני יכול לתת לך הדרכה בכמה שורות, אני מעריך שיש גורמים שנותנים הדרכה בסביבה המקצועית בה את נמצאת וחשוב שתקבלי הדרכה מסודרת וקבועה.
בנושא הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי בחרדה יש חומר רב באינטרנט. עם זאת, במידה ואינך פסיכולוגית הייתי מציע להיזהר בשיטות בהן את משתמשת. אם מדובר בסוג של קשר הדומה לחניכה או הדרכה עדיף להישאר ברמת הקשר האישי ולהפנות במקביל את הנער לטיפול פסיכולוגי.

מורכבות התנהגותית ופירוש נכון
פעמים רבות אנשים טוענים שהם פועלים מסיבה מסוימת כאשר מתברר שההכרזה שלהם בנוגע לרגשות ותחושות ומחשבות אינה נובעת מהסיבה שהם חושבים שהיא המקור.
למשל:אדם מבוגר יוצא עם צעירה .הוא אומר שהוא מאוהב שעשה הכל חיצונית כדי שיראה לו שהוא מאוהב, סיים מנוי במשרד שידוכים וכו', אבל בד בבד מפגין רגשות של בושה ומבוכה מהקשר עם הצעירה, מפגין רמת ניבוי חלשה בנוגע להמשך..
האם ניתן לומר שמאחורי כל התנהגות מוחצנת עומדת גם סיבה מורכבת לבחירה בהצגת אותה התנהגות, מודעת או שלא מודעת?
האם בחיים האנושיים,בהוויה האנושית,ניתן לומר שכשאדם אומר שהוא מרגיש משהו או חושב משהו בהחלט יכול להיות בסיכוי גבוה ,וברוב המקרים,אם לא בכולם,שיש גורמים מורכבים אישיותיים הקשורים לאופיו לחוויות ילדות,לחינוך,לפחדים וחששות פנימיים וחיצוניים שמכתיבים את התנהלותו החיצונית?
תשובה
הפריצה של פרויד היתה בכך שהגדיר חלקים לא מודעים בהוויה האנושית אשר מצד אחד אינם נגישים אך מצד שני משפיעים על החיים ועל ההתנהגות של הפרט. אני מניח שגורמים כאלה פועלים גם במקרה שאתה מתאר. תמיד ישנם גורמים לא מודעים בשטח אך לעיתים הם מתגברים ועלולים להפריע למהלך החיים. אם זה המצב בסיפור בו אתה מתאר יש מקום לפנות לטיפול פסיכולוגי שאמור לגעת ולעסוק בדיוק בדברים הללו שאינם נגישים ביום יום.
תשובה
האם בכל התנהגות אנושית מוחצנת ניתן למצוא מורכבות המגיעה מהלא מודע והמייצגת את האינסטנציות הנפשיות?
אדם אומר משהו..ישננם אנשים החושבים כי מה שאמר זה מה שיש,פשוט וללא עומק..רק רוחב.
האם נכון יהיה לומר שכל התנהגות אנושית,תגובה אשר תנותח לעומק עי איש מקצוע תגלה גם מרכיבים סמויים אשר הניעו את התגובה הזו,לא מודעים ומודעים?
תשובה
בעיקרון בכל דבר יש לפחות את הפוטנציאל הלא מודע והסמוי. צריך לבחון האם הוא באמת רלוונטי או זניח.

 שינוי בסיס התקשרות
כנראה שבתור תינוקת עברתי התעללות או הזנחה רגשית ופיתחתי סוג התקשרות לא טוב עם ההורים שלי. נכון להיום (אני בת 28) אני סובלת מבעיות קשות מאוד בקרבה לאנשים אחרים ובזהות.
השאלה שלי היא – האם ניתן לשנות את סוג ההתקשרות בטיפול פסיכולוגי טוב? או שמא הנזק הוא בלתי הפיך…
האם ניתן לשנות את בסיס האטאצ'מנט במידה כזאת שתאפשר לי לחוות קשר זוגי יציב? (מבחינתי יציב = שאני לא אתחרפן טוטאלית בקשר)
תשובה
אני חושב שאפשר בהחלט לשנות את אופן ההתקשרות דרך טיפול פסיכולוגי. יש הבדל בין צלקת שנותרת ומזכירה תמיד שהיתה שם פגיעה לבין התפקוד בפועל שאותו אפשר לשפר, חזקה ככל שתהיה הפגיעה.

טיפול פרטני לילדה בת 6
אני מחפש בדחיפות חומר מקצועי הטוען כי טיפול בילדים בני 6 ומטה צריך להיות ראשית כל על ידי הדרכה הורית ויש חשיבות רבה לשמירת המסגרת והשגרה של הילד. אני זקוק לחוות דעת מפורסמות לצורך הגשת ערר לבית המשפט המחוזי, מאחר והשופטת והעובדים הסוציאליים חולקים על דעתי זו ואף מתנגדים לעמדות של פסיכולוגים.
אני טוען על סמך ניסיוני והיכרותי את הילדה כי שליחת הילדה לטיפול שבועי אצל פסיכולוג תוך שיבוש שגרת יומה לא מטיב עימה.
מדובר בילדה להורים גרושים שהוגדרו ככשירים והילדה נמצאת בקשר תקין ורציף עם שניהם. הילדה מוכשרת ונבונה מעל הממוצע וללא שום בעיה מוגדרת , אם כי בתקופות שהיו עימותים בין ההורים ניכר עליה כי היא במצוקה נפשית.
גם מאמר המורה כי יש חוסר תמימות דעים בקרב קהילת בעליי המקצוע יכול להועיל.
די לי בלעורר ספק בקרב המערכת בכדיי שדעתו של בעל מקצוע בכלל תשמע.
נכון להיום אני נתקל באטימות רבה והתנגדות לפסיכולוגים בכלל מצד בכירים במערכת הרווחה, אם לא אצליח לצור חשש סביר בקרב הגורמים השונים כי יתכן והם טועים אותקף ישירות כגורם המסכן ופוגע בילדה.
תשובה
אני מכיר את הגישה הזו ואף תומך בה במקרים רבים. יש חשיבות להדרכת ההורים, אם כי במקרים רבים יש בכל זאת צורך בטיפול ישיר גם בילד. הנושא נדון רבות בפורומים מקצועיים אבל אינני זוכר כרגע מקור ספציפי להמליץ לך. תוכל להיכנס לכל ספריה אוניברסיטאית למדעי החברה ולבקש עזרה מהספרנית כדי להיכנס למאגרי המידע בפסיכולוגיה. עשה חיפוש תחת מילות אינדקס מתאימות ואין לי ספק שתמצא חומר רלוונטי. עם זאת, ללא גיבוי של דעת מומחה אני בספק אם רשימה ביבליוגרפית תעזור במקרה הזה.
אינני מכיר מאמר שאומר שיש חוסר תמימות דעים, יש מאמרים שעוסקים בהדרכת הורים כחלק מתוך אסטרטגיה טיפולית.
אני חייב להביע את הספק שלי אם תצליח לשכנע ממסד מקצועי בכלים כאלה. התוצאה לא תהיה שחור או לבן, טיפול לילדה בת 6 אינו אמור לגרום לה נזק ולא תמצא מאמר שטוען כך. יש מאמרים שיאמרו שעדיף להתחיל בהדרכת הורים אבל במקרים שההורים גרושים ויש קושי ליצור קואליציה אחידה מקובל להפנות את הטיפול לכיוונו של הילד עצמו. יש לי הרגשה שהמקרה שאתה מתאר נופל לתוך הקטגוריה הזו. מאחר ויתכן שהמלחמה אבודה מראש היה עדיף למצוא את הדרך האופטימאלית לקיים טיפול בו אתה מעורב ומשפיע.

 IQ
מהם ערכי ה- IQ? טווח נורמאלי/בינוני/גבוה??
תשובה
הממוצע הוא 100 וטווח של 90 עד 110 נחשב ממוצע. כל עליה של 10 נקודות או ירידה של 10 נקודות מייצגת שלב נוסף בהגדרות.
עם זאת, צריך להיות מאוד זהיר בפירוש המספרים הללו. מבחני המשכל בנויים מסדרה של תת מבחנים ולמעשה לציון הכללי אין משמעות של ממש. חשוב להסתכל על ציוני תתי המבחנים ובמיוחד הפערים שביניהם כדי לספר את הסיפור האמיתי, וגם אותו לקחת בעירבון מוגבל.

The post חלק שביעי: מושגים מעולם הפסיכולוגיה – מושגים ותיאוריה appeared first on PSY.

 אתר פסיכולוגיה psychologia.co.il הוא מהאתרים הוותיקים ביותר באינטרנט שסיפק מידע בתחום הפסיכולוגיה בעברית. במהלך שנים השבנו על אלפי שאלות שהופנו אלינו דרך פורומים מקצועיים באינטרנט ובדואר האלקטרוני. בדפים הבאים יוצגו מתוכם מספר מוגבל של שאלות ותשובות שמאפיינים נושאים נפוצים המעניינים גולשים רבים.

השאלות והתשובות מסווגות לנושאים הבאים:
1. קשרי משפחה א', הורים שואלים על ילדים – התפתחות פסיכולוגית של ילדים, התנהגויות גן ובית ספר, סוגיות בחינוך וביחסי הורים-ילד וכדומה.
2. קשרי משפחה ב': ילדים שואלים לגבי הוריהם קרובי משפחה אחרים.
3. קשרים בין אישיים – חברויות ויחסים זוגיים: בעיות בזוגיות או בתקשורת זוגית או באינטימיות, אהבה ויחסי מין, קושי ליצור קשרים, קשיים במצבים חברתיים וכדומה.
4. התמודדות עם אירועי חיים שונים: כישלונות, פרידה מבן/בת זוג, הריון, לידה ואחרי הלידה.
5.  העולם הפנימי – רגשות, תחושות ושאר מצוקות: חרדה, לחץ, פחדים, דיכאון, הפרעות אכילה וכדומה.
6. העמוד הנוכחי למטה – הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי: סוגי מטפלים והכשרות טיפוליות שונות, גישות שונות בפסיכותרפיה, מתוך חדר הטיפולים – התחלת טיפול, סיום טיפול ומה שביניהם.
7. מושגים מעולם הפסיכולוגיה – מושגים ותיאוריה: הגדרות של הפרעות נפשיות, חלומות, היפנוזה, מידע על תרופות פסיכיאטריות, מושגים תיאורטיים אחרים בפסיכולוגיה.

חלק שישי: הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי

המשך לימודים
אני מעוניינת להמשיך לתואר שני – מקווה לפסיכולוגיה קלינית, אבל אני גם סובלת מדיכאון ושוקלת לפנות לטיפול דרך קופת חולים, כי מצבי הכלכלי לא טוב ולא מאפשר טיפול פרטני. השאלה היא אם זה יפגע בסיכויים שלי להתקבל ולעסוק במקצוע והאם בוועדות הם יכולים לגלות את זה.
תשובה
קופת החולים מחויבת בסודיות רפואית. באופן יותר ספציפי, אני חושב שתצטרכי לחשוב על הנושא הזה בתוך הטיפול. היותך סובלת מדיכאון לא פוסל אותך מלהיות פסיכולוגית קלינית ובמידה ותחליטי להסתיר את המידע זה עלול להפריע לך להיות את במיטבך בראיונות. המוטיבציה ברורה לי, אבל כדאי לך לשקול גם את ההיבט הזה.

מה ההבדל בין?
רציתי לשאול אם יש הבדל בין טיפול שניתן ע"י פסיכולוג לבין טיפול שניתן ע"י עובד סוציאלי קליני? האם גם העובד ס' מוכשר לטפל באנשים כמו פסיכולוג? ובכלל האם יש הבדל ומהו ?? ודבר שני, היכן ניתן לקבל טיפול ע"י עובד סוציאלי קליני?
תשובה
שני בעלי המקצוע רשאים לבצע טיפול פסיכותרפי. מסלול ההכשרה של שני בעלי המקצוע שונה אך בשורה התחתונה שניהם כשירים למתן טיפול.
את יכולה לחפש עו"ס דרך האלפון של קופת חולים ודרך מדור פסיכותרפיה בדפי זהב.
תוכלי לקרוא מידע כללי על פניה לטיפול בקישור הבא:
https://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

טיפול באמנות-המקצוע
רציתי לברר פרטים לגבי המקצוע טיפול באמנות. האם יש בו הכרה מספיק חזקה בארץ ובעולם? האם זהו מקצוע בינלאומי? האם נדרש בחו"ל לבצע בחינות, או הכשרות נוספות על מנת שזה יוכר שם? מהם הכישורים הנדרשים למטפל באמנות? מהו אופי העבודה? שעות עבודה? עבודה עם קבוצה? עבודה עם יחידים? עבודה בלחץ? איזה סוג לחץ? האם נדרש להחליט החלטות רבות? מהו המצב בשוק? יש דרישה? שכר? היכן מומלץ ללמוד?
תשובה
הטיפול באומנות מקובל כיום במקומות רבים, למשל, ברוב תחנות בריאות הנפש והשירותים הפסיכולוגיים יש גם מטפלים באומנות.
אני מציע לך להתייעץ עם אדם שעוסק בתחום. למשל, בפורום הסמוך כאן באתר של טלי פרידמןשמכונה פורום עבודה סוציאלית וטיפול באומנויות.

חידוש קשר עם אבא לאחר 25 שנים-שאלה
אני רוצה לחדש את הקשר עם אבי לאחר 25 שנה. אני מרגישה שאני רוצה להתייעץ בקשר לכך. רציתי לשאול אותך לאיזה סוג של פסיכולוג לפנות : חברתיים-תעסוקתיים, חינוכיים, קליניים או שיקומיים? ואולי פסיכותרפיסט?
תשובה
בתחום הפסיכולוגיה הפניה היא לפסיכולוג קליני.
פסיכותרפיסט הוא כינוי כללים לאנשים שעוסקים בטיפול נפשי. בעיקרון יש גם עובדים סוציאליים שעוסקים בפסיכותרפיה ועשויים להתאים למה שאת צריכה.
רצ"ב מאמר על עובדות בסיסיות לגבי הטיפול הפסיכולוגי.
https://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

פסיכולוגית ילדים
רציתי לשאול פסיכולוגית שעובדת בעיקר עם ילדים האם מתאימה גם למבוגרים (עד כמה שידוע לי טיפלה גם באנשים מבוגרים)
תשובה
רישיון פסיכולוג קליני אינו מוגבל לילדים או למבוגרים, הוא הרשאה לעסוק בטיפול נפשי באשר הוא. לכן אין כל בעיה שפסיכולוג קליני שהתמחה בילדים יטפל גם במבוגרים, ולהיפך, בהתאם כמובן להכשרה האישית שעבר. אפשר לשאול את הפסיכולוגית באופן ישיר האם היא מטפלת גם במבוגרים. רוב פסיכולוגי הילדים עושים זאת ולו בגלל הסיבה הפשוטה שילד מגיע תמיד עם הורים ומקובל לעבוד גם איתם.

בחירת מטפל
קבעתי תור עם פסיכולוגית קלינית מקופ"ח לצורך ניסיון לטפל ב "נפילות" שיש לי מדי פעם שמביאות עימן חרדה ועצבנות יתר.
בחרתי בכוונה באישה כי חשבתי שאולי היא תבין טוב יותר את הלחץ שלי (ילדים, בית, עבודה, אימהות).
האם לטיפול בחרדה עדיף לחפש פסיכולוג שמתמחה בחרדה, או שפסיכולוגית קלינית שלאו דווקא מגדירה את עצמה כמטפלת בהפרעות חרדה, תוכל לעזור לי.
תשובה
חרדה היא מנגנון בסיסי מאוד וכל פסיכולוג קליני מתאים לטיפול בסוג כזה של בעיה. הגישה לטיפול משתנה ממטפל אחד למשנהו, יש שמדגישים יותר תהליכים דינאמיים שקשורים למרכיבים לא מודעים של החוויה ויש שמדגישים יותר היבטים התנהגותיים וקוגניטיביים. אני חושב שבשלב הזה כדאי לך להגיע למפגש שקבעת ולראות כיצד הדברים מתקדמים ולאחר מכן להחליט האם גישתה של הפסיכולוגית שלך תתאים או לא לצרכיך.

מציאת מטפל/ת פרטי
היכן אפשר לקבל המלצות על פסיכולוג/פסיכולוגית פרטיים (שלא מפה לאוזן)? האם ישנם מטפלים אשר גובים מחירים סבירים באופן יחסי? (כאשר הלכתי לייעוץ בקופת חולים הפנו אותי לטיפול קבוצתי, דבר שאינני מעוניין בו). כיצד מאתרים אותם? האם לדעתך יש חשיבות למין הפסיכולוג?
תשובה
פה לאוזן היא דווקא השיטה הטובה ביותר כי מבוססת על ניסיון של מישהו מוכר.
רשימות אפשר אכן לראות באתר פסיכולוגיה אתה יכול להיכנס לאתר 'פסיכולוגיה עברית' שם ישנן רשימות של מטפלים לפי אזורי הארץ. ובעוד כמה אתרי אינטרנט. אפשר להתבונן ברשימות הפסיכולוגים של קופות החולים וכמובן אפשר בדפי זהב.
מין הפסיכולוג אינו קריטריון בבחירה, אלא אם ישנה העדפה אישית או סיבה מסויימת.
רצ"ב קישור למאמר קצר על עובדות לגבי טיפול פסיכולוגי
https://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

היפנוזה ונטייה מינית
בהנחה שנטייה מינית אינה גנטית אלא נרכשת , האם לדעתך אפשר לשנות נטייה חד מינית ע"י היפנוזה , כפי שנגמלים בעזרתה מעישון , או כפי שמטפלים בעזרתה בטראומות ילדות ? אם באופן קטגורי התשובה שלילית , אשמח אם תנמק.
האם ידוע לך על מחקרים או ניסיון כלשהו בנושא , אולי תקדימים , לינקים , מומחים ?
תשובה
נטייה מינית אינה שחור או לבן. היא נמצאת על רצף ויכולה להשתנות מתקופה לתקופה. יש אנשים שנטייתם המינית חד משמעית ולא ניתנת לשינוי, יש כאלה שנמצאים בתחום אפור דו מיני ולכן יכולים להימשך לשני המינים. במקרה כזה אני לא חושב שאפשר לבטל את המשיכה לאחד המינים, אבל אולי אפשר להגביר את המשיכה לכיוון שרוצים בו.
יש חילוקי דעות בנושא בין מטפלים, יש כאלה שסבורים שלא ניתן לשנות נטייה מינית ויש כאלה שסבורים שכן. נסה אולי להתייעץ בפורום סקסולוגיה כאן באתר, יתכן שיהיה ליועץ שם משהו לחדש או לתרום.
השימוש בהיפנוזה אפשרי אבל אין בו בהכרח יתרון על פני טיפול פסיכולוגי אחר. אין כאן פטנט מהיר שיעשה טרנספורמציה במגע קסם.

 בחירת פסיכולוג
קודם כל רציתי לדעת אם יש הבדל בין פסיכולוג לפסיכולוג קליני או שכל פסיכולוג הוא פסיכולוג קליני?
שנית, רציתי לברר על חציית קווים אדומים, ואפרט: חברתי החליטה ללכת לטיפול פסיכולוגי ונפגשה עם פסיכולוג דרך המלצת חברה. הוא הציע לה להיפגש איפה שנוח לה, בבית שלה, בבית קפה, כי לא הייתה לה אפשרות להגיע אליו. במהלך השיחה היא בכתה והוא ניגב את דמעותיה ואף נגע בידה כג'סטה של תמיכה.מצד אחד היא הרגישה מאוד נוח אתו, הוא תמך בה ועודד אותה, אך מצד שני היא נשארה מבולבלת. לאחר שנשמעו הדברים האלה באוזניי אמרתי לה חד משמעית שתנסה פסיכולוג\ית אחרים, כי מגע כזה בין מטפל למטופל נראה לי לא לעניין. בשביל זה יש חברים, ופסיכולוג יכול לתמוך בדרכים אחרות, בשביל זה הוא למד כל כך הרבה. אשמח לשמוע את דעתך.
תשובה
זוהי בהחלט נורת אזהרה אדומה. לגבולות הטיפול יש חשיבות ובתיאור שלך נחצו לא מעט מגבולות הטיפול וכל כך מהר.על כן אני חייב להביע הסתייגות מדרך זו…
פסיכולוג הוא מי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה, זה כולל אנשים שסיימו תואר שאיננו טיפולי כמו למשל פסיכולוגיה מחקרית או פיזיולוגית. פסיכולוג קליני הוא מי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, עבר התמחות במוסד מוסמך, עבר את בחינות משרד הבריאות וקיבל תואר מומחה. ניתן לבדוק את ההסכמה של הפסיכולוג וסוג המומחיות שלו בספר הפסיכולוגים של משרד הבריאות בכתובת
http://www.health.gov.il/oskimbbriut/plogic/pname.asp

 היפנוזה
שאלתי היכן אפשר לעשות היפנוזה והאם רופא המשפחה שולח ?
תשובה
רופא המשפחה לא מפנה להיפנוזה. יתכן שבחלק מקופות החולים יש אנשי מקצוע שמתמחים בהיפנוזה.
תוכל להגיע למטפל מהפנט באמצעות רשימת החברים של האגודה הישראלית להיפנוזה בקישור
www.hypno.org.il

מקצועיות?
האם יש הבדל במקצועיות בין מטפל שלמד פסיכולוגיה לבין מטפל שלמד עבודה סוציאלית ובנוסף את התכנית התלת שנתית לפסיכותרפיה? (בהנחה ששניהם בעלי תואר דוקטור). האם הפסיכולוג נחשב למקצועי יותר? מה ההבדלים ביניהם ומה מומלץ יותר לטיפול? האם לעובד הסוציאלי יש את כל ההסמכות וההכרות להיות מטפל?
תשובה
שני סוגי המטפלים מוסמכים לטפל ואמורים להיות בעלי הכשרה טובה ומקצועית. ההבדלים ביניהם יהיו כבר על בסיס אישי ולא על בסיס מקצועי.

למי לפנות
מדובר בבחור בשנות ה- 20 לחייו. שני הוריו נפטרו כשהיה בגיל ההתבגרות ונכון להיום יש לו קושי בהסתגלות למסגרות ובהתמודדות עם אנשים בחיי היום יום. יש לו התקפי זעם ומצבי רוח משתנים.
מבחינה מנטאלית ונפשית נראה כאילו הוא "תקוע" בגיל בו איבד את הוריו.
הוא כבר הביע להבנה ולרצון לקבל עזרה מקצועית.
אנא עצתך למי כדאי לפנות. האם לפסיכולוג ? פסיכולוג קליני או פסיכיאטר ?
תשובה
כדאי שיפנה לטיפול אצל פסיכולוג קליני. במידה ויעלה צורך בתרופות אפשר יהיה להפנותו לפסיכיאטר. נכונותו ומודעותו לטיפול היא קריטית לצורך הצלחת התהליך. בעיקרון מה שחשוב הוא שיצליח לפתח תקשורות וכימיה טובה עם המטפל ולפיכך כדאי לקבל המלצות מהסביבה הקרובה והרחוקה על מישהו באזורכם שעשוי להתאים.

מקרי חירום
אני מדריכה של בני נוער שלחלקם יש הפרעות נפשיות קשות- הפרעות אכילה, דיכאון וכו'
לא כל החניכים בעלי הבעיות מטופלים אצל פסיכולוג.
כיצד אני יכולה לדעת מתי צריך לקחת חניך לפסיכיאטר בחדר מיון? האם יש אפשרות לזהות התקף פסיכוטי מראש? כיצד מזהים התקף פסיכוטי? האם זה נכון שכאשר אדם נמצא בהתקף אסור לצעוק עליו או לתת לו פקודות כדי שלא יחוש מאוים?
יש לי חניכים שמאימים בהתאבדות- מה אני צריכה לעשות?
האם כדאי לפנות לפסיכולוג באופן שוטף בקשר לבעיות של החניכים?
תשובה
עבודה במקום כזה דורשת הדרכה צמודה של איש מקצוע. השאלות שאת שואלת חשובות מאוד ולפעמים יכולות לקבוע דברים של חיים ומוות. אנשי מקצוע לומדים אותם במשך שנים כדי לאבחן ולטפל בהם בצורה נכונה וגם הם טועים לא פעם. בכל מקרה של שאלה או חשש צריך להפעיל את הגורם המקצועי שאחראי על המקום. במידה והמסגרת הזו מופעלת ללא גורם מקצועי כזה יש בזה בעיה רצינית מאוד והאחריות שאת לוקחת על עצמך היא לא סבירה. אין כל סיבה שתמצאי את עצמך במצבים בהם את צריכה לקחת החלטות כאלה על עצמך ללא הכשרה מתאימה וליווי צמוד. עבודתך חשובה מאוד אבל את גם צריכה למצוא את האיזונים הנכונים, גם עבור חניכיך, אבל בראש ובראשונה למענך. אם את לא תהיי רגועה ובטוחה לא תוכלי להיות שם עבורם.
בעיני לעבוד עם אוכלוסיה מסוג זה ללא ליווי מקצועי זהו סיכון בלי סביר ובמקרים מסויימים עלול להיחשב רשלנות מקצועית. אני בטוח שיש לך רצון וכוונה טובים, העיקרון הראשון שמטפל צריך להבין הוא שללא תנאים בסיסיים שמגדירים את החוזה הטיפולי והגבולות פשוט אי אפשר לעבוד. את יכולה להתייעץ עם קו המתנדבים של ער"ן אבל גם הם יפנו אותך בסופו של דבר לאנשי מקצוע. אני מציע שתעשו בדיקה רצינית אלו משאבים מהקהילה ניתן לגייס כדי לקבל תמיכה מקצועית בסוג כזה של פעילות.

צריכה עזרה דחוף!
חבר שלי הוא חייל בן 20 וקצת….הוא מתעצבן מכל מיני דברים כמו רעש של אדם ששותה משהו או אוכל.
הוא לא אוכל בננה בגלל הרעש שזה עושה כשלועסים. אם לא עונים לו או מגיבים על משהו שאמר תוך שנייה הוא מתעצבן.
הוא רוצה לקבל טיפול. השאלה שלי היא אם יש לכם משהו להמליץ עליו. סוג של טיפול, מקום שבו מטפלים במחיר זול עם הנחה לחיילים או בחינם.
תשובה
יתכן שחברך סובל מסוג של הפרעת חרדה שגורמת לכל התופעות הללו.
יש אפשרות לקבל טיפול חינם דרך הצבא. הוא צריך לפנות לקב"ן דרך היחידה שלו והוא יפנה אותו לטיפול מתאים. אין טיפול בחינם לחיילים מחוץ למסגרת הצבאית כי לאף גורם ציבורי אסור לקבל חיילים.
תוכלו לקרוא את המאמר הרצ"ב על חרדה: https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

אנורקסיה
אני משוחררת טרייה מהצבא בת 20. לפני שהתגייסתי השמנתי מאוד (לפחות 10 ק"ג) ושקלתי לפחות 63 ק"ג.
כיום אני שוקלת 46.5 ק"ג אך אני עדיין מרגישה שמנה. הגובה שלי הוא 1.73 מ'. אני לוקחת תרופות משלשלות כדי לשלוט במשקל.
אינני נמנעת לגמרי מאכילה אך אני אוכלת פחות מרוב האנשים, ונראה לי שאני מוטרדת בנושא קלוריות ומשקל יתר מרוב האנשים,יש מאכלים שאינני מרשה לעצמי לאכול כדי לא להשמין. יש לי מחזור אבל אני מרגישה שהוא הולך ונעלם.
האם אני אנורקטית? מה אני צריכה לעשות? האם יש דרך לטפל בזה לבד או באנונימיות?
אינני יכולה להרשות לעצמי לפנות להורים בנושא הזה (היחסים שלנו לא טובים) ואין לי חברים.
תשובה
לפי תיאורך את סובלת מהפרעת אכילה וחשוב שתטפלי בבעיה.
צריך להדגיש שלמרות שהפרעת אכילה לכאורה עוסקת באוכל, השמנה וגוף, למעשה היא רק כיסוי חיצוני לבעיה האמיתית שנמצאת בפנים. דימויך העצמי, הקשרים הבינאישיים שלך, הדיכאון הסמוי או הגלוי שאת חשה, כל אלו הם הסימפטום האמיתי שצריך להתמודד איתו. ההתמקדות באוכל לוקחת את תשומת הלב מהבעיה האמיתית ומטשטשת אותה. באופן כזה חייך עלולים להתרוקן לאטלאט מתוכן כאשר נושא האוכל ומראה הגוף הם הנושאים היחידים שיישארו על סדר היום, כל זאת כדי לברוח ממה שבאמת מטריד. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. במקביל כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי תרופות נוגדות חרדה ודיכאון שעשויות לעזור לך להאיץ את התהליך הטיפולי.

הפרעות אכילה וטיפול פסיכולוגי
החלמתי מהפרעת אכילה לפני כ4 שנים, ומעולם לא טופלתי בטיפול פסיכולוגי.
אני מרגישה בריאה, שמחה, בטוחה בעצמי ופיזית אני קצת בעודף משקל. יש לי תיאבון גדול ולעיתים אני אוכלת הרבה, בעקר שטויות, ובלילה. כמו כן, כשאני לבד יותר קשה לי לשלוט ביצרים שלי.
האם חובה לפנות עכשיו לטיפול פסיכולוגי? אולי אפשר ללכת סתם לדיאטנית?
כמו כן האם קיים טיפול פסיכולוגי כלשהו למיעוטי אמצעים?… אין לי הרבה כסף להוציא על זה, וכל העסק יקר מאד. עם כל החשיבות שבנושא זו הוצאה שאני לא יכולה לעמוד בה.
תשובה
לא ברור לי מהדברים שלך מדוע את זקוקה כעת לטיפול פסיכולוגי. נרפאת מהפרעת האכילה ולפי דבריך את מאושרת. במידה וכלום לא מטריד אין כל סיבה לפנות לטיפול. במידה ואת חוששת שאי השליטה ביצרים, כמו שאת מכנה זאת, הם סימן לצרות שעלולות להגיע בהמשך, זה סיפור אחר ואכן אפשר לשקול טיפול. אני בהחלט ממליץ לפנות לדיאטנית לאור ההיסטוריה של הפרעת האכילה והנטייה הנוכחית לעודף משקל. התחילי בזה ובדקי האם בהמשך את מרגישה צורך להיכנס להיבט הפסיכולוגי של העניין.

הפרעת אכילה בעבר
אני כיום בת 20, ולפני כ-4 שנים החלמתי מאנורקסיה.
בתקופת המחלה ובתקופה שאחריה לא עברתי שום טיפול פסיכולוגי. טופלתי אצל רופאה תקופה קצרה, עד שהיא עברה מרפאה ולא סיימתי את זה בשום דרך. מבחינה פיזית המצב תקין, ומבחינה נפשית, אני חושבת שגם כן. יש לי מערכת יחסים הרבה יותר בריאה עם אוכל, הוא לא שולט בחיים שלי, יש לי דימוי עצמי גבוה, יחסים טובים במשפחה וכו'.
בשבוע האחרון עלה הנושא בשיחה עם חברה שעברה חוויה דומה,ומאז הנושא מטריד אותי. אני מתלבטת האם לפנות לטיפול כלשהו ולהתחיל לפתוח ולחטט בדברים שעברו ואולי רק יזיק לפתוח אותם, או עדיף לא לגעת. דווקא בעקבות ההתעסקות, עלו לי כמה דברים, בהתחלה שמחתי שאני אבין יותר, אבל זה מתחיל להרגיש לא בריא. אני מרגישה שאני כאילו נפגעת ומוציאה כעסים שלא הוצאתי אז.לדוגמא: אף פעם לא כעסתי אז על אמא שלי, ופתאום עכשיו אני נפגעת ומרגישה מסכנה מכל ויכוח קטן. האם אכן כדאי עכשיו לפנות ממש לטיפול? אולי אפשר פשוט לספר למישהו וזה יעזור לזה להשתחרר? מה לגבי תמיכה מאדם לא מקצועי, אבל מבין?
תשובה
אין טעם להסתיר את הראש בחול. אם יש דברים שמעסיקים אותך, אפשר ורצוי להתמודד איתם. אני לא מקבל את הטענה שעצם העיסוק בבעיה מגביר אותה. במידה ואת כועסת על אמך וקודם לא חשבת על כך, כנראה שקודם לא היית עדיין מוכנה להתמודדות הזאת. הפרעת אכילה איננה תופעה שנעלמת כלא היתה. יש לה משמעות וגם אם פיזית היא נפתרה, עדיין יש לה משמעויות נפשיות בפנים. מאחר ויש לך סקרנות ורצון לעשות תהליך של סגירה לטיפול הרפואי שקיבלת בזמנו שכנראה היה יעיל מצד אחד אבל השאיר כל מיני קצוות פתוחים מצד שני, סביר להניח שתוכלי להיעזר ולהשתמש בתובנות שיעלו מהטיפול הפסיכולוגי.

חרדות אצל ילדים
איזה טכניקה טיפולית מומלצת לטיפול בילד בן 12 הסובל מחרדות? האם זה נכון שטיפול התנהגותי/קוגניטיבי הוא הסוג המומלץ במקרים כאלה? האם זה נכון שהטיפול אמור להיות קצר וממוקד ועליו לתת לילד אמצעים להתמודד עם התחושות הלא נעימות ואילו טיפול ארוך טווח, המנסה לחפש את הגורם לחרדות, אינו מהמומלצים?
תשובה
אין לגבי זה הסכמה חד משמעית. צריך להבין את מקור החרדה ולפי זה לקבוע את סוג הטיפול. חרדה יכולה להיות משהו ממוקד שאפשר לטפל בו באופן ממוקד, אך לעיתים זה קשור לתהליכים נפשיים עמוקים יותר ואז נדרש דווקא טיפול דינאמי או שילוב של סוגי הטיפול השונים. בשנים האחרונות ישנה פופולאריות לגישה ההתנהגותית קוגניטיבית אולם לא תמיד היא מצליחה. אפשר לנסות להתחיל שם מאחר שהיא ממוקדת ואפשר לדעת כעבור זמן די קצר אם זה עובד או לא או שאולי צריך להוסיף רכיבים נוספים לטיפול.

שירות פסיכולוגי
האם שירות הפסיכולוגי יוכל לתת לי טיפול ומענה לשאלותיי כיצד ליצור תקשורת בין אישית וכימיה בעיני הבריות הסובבים אותי במיוחד בתחום העבודה ו"לשקם" את איכות חיי? האם תוכל להמליץ על פסיכולוג מומחה המטפל בבעיות חברתיות בנושא הנדון?
תשובה
אף אחד לא יוכל לתת לך מענה כיצד ליצור תקשורת. זו מיומנות שתצטרכי לפתח והטיפול הפסיכולוגי עשוי לעזור לך בתהליך החיפוש למציאת הכישורים המחודשים. זו לא תשובה או משפט מבריק שיוכל לעשות את הפלא, זהו תהליך ממושך של חודשים ארוכים ואף יותר. אני חושב שכל פסיכולוג קליני עשוי להתאים לטיפול, נסי לקבל המלצות בסביבתך הטבעית. אני מצרף קישור למאמר קצר על עובדות על פניה לטיפול פסיכולוגי.
https://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

לא מביט בעיניים
אני לא מביט בעיניים, בכלל לאזור הפנים. אני לא מצליח. ניסיתי הכל. מהם טיפולים קוגניטיביים? בוא נגיד אני אלך ל 3 פגישות עם פסיכולוג, אתה מאמין שזה יעזור לי?
תשובה
טיפול התנהגותי מתמקד בסימפטום ולא בהכרח בשורשיו. כלומר, לנסות לעזור לך להישיר מבט מבלי לשאול מדוע זה קורה. טיפול דינאמי פועל בדיוק הפוך עם מיקוד רב על שורשי העניין ופחות על שינויו המיידי.
אני לא חושב ששלוש פגישות אצל פסיכולוג יספיקו, אבל אני כן חושב שתהליך רציני יוכל לעזור לך להתמודד אחרת עם אנשים באופן כללי ועם ההתבוננות בעיניים בפרט.

מחפש מטפל פסיכודינאמי
אני סובל מ OCD ושמעתי שטיפול פסיכודינאמי יעיל למצבי חרדה, בכך שהמטפל יוצר דינאמיקה עם המטופל על כלים שונים להתמודדות באופן אקטיבי. האם זה יעיל יותר מסתם שיחות?
תשובה
טיפול דינאמי מתייחס לדינאמיקה בין חלקי הנפש השונים ולא לדינאמיקה של המטפל והמטופל, למרות שזה בוודאי גם היבט משמעותי בטיפול. לטיפול ב OCD ניתן להפעיל סוגים שונים של טיפולים כולל גישות דינאמיות אך גם טיפול התנהגותי קוגניטיבי, היפנוזה, EMDR ועוד. במקביל חשוב לפנות לייעוץ אצל פסיכיאטר בנוגע לטיפול תרופתי.
לגבי מכבי, אני מציע להתקשר למוקד באזור מגוריך ולבקש המלצה על פסיכולוג פנוי שמקבל דרך הקופה.

שאלה
רציתי לדעת מה זה פסיכותרפיה ומה זה תרפיה התנהגותית?
תשובה
רצ"ב קישור למאמר קצר המסביר את הדברים
https://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

חייבת עצה
בעבר עוד לפני שהתחלתי לימודים לקחתי במשך שלושה חודשים ציפרלקס ומשם הבעיה עוד יותר החמירה. אם קודם אהבתי את גופי, אחריהם הרגשתי מתוסכלת עוד יותר, שכן הם שינו את גופי – דבר שעד עכשיו ממרר את חיי ומתסכל אותי מאוד.
הטיפול שלשמו הלכתי – בגלל חרדות. כרגע אני פשוט מקללת את הרגע שהסכמתי כבר אחרי הפגישה הראשונה אצל הפסיכולוג ללכת לחבר הפסיכיאטר שלו ולקחת גם כדורים. לכן כיום אני מחפשת אלטרנטיבה לכל תסכוליי. קשה לי להאמין לפסיכולוגים, אבל קראתי את מאמרייך בנוגע להיפנוזה של הפסיכואנליטיקאי פרויד, והייתי מאוד מעוניינת לעשות היפנוזה, מה אתה אומר? כמה טיפולים צריך לעשות?
תשובה
את כותבת עד כמה את חוששת ומיואשת מאפשרויות הטיפול הפסיכולוגיות והפסיכיאטריות. זו נקודת מוצא לא פשוטה, ובכל זאת, פנית כאן לפורום לפסיכולוגיה קלינית ולא למקום אחר, ולכן אני מעריך שיש בך בכל זאת פתיחות כלשהי לקבל טיפול פסיכולוגי. במידה ותחשבי שיש סיכוי שמה שקרה לך בעבר הוא עבר, ואינו מעיד בהכרח על מה שיקרה בטיפול חדש שאליו תפני כעת, אולי תסכימי לקחת את הצ'אנס ולפנות לטיפול. לא נראה לי כל כך משנה כרגע סוג הטיפול, בין אם הוא בפסיכותרפיה מסורתית או בהיפנוזה. העיקר שייווצר קשר טוב עם מישהו שנראה לך מתאים ויכול להבין אותך. היפנוזה דווקא אינה הולכת כל כך עם הגישה של פרויד, אבל גם היא מתאימה וגם גישה דינאמית מתאימה. העיקר כאמור שתוכלי לפנות ולהתחיל לטפל בדברים.

היפנוזה
האם אפשר לחזק את הביטחון העצמי והשקט הנפשי על ידי היפנוזה?
תשובה
בהחלט כן.
תוכל לקרוא עוד על היפנוזה בקישור
https://www.psychologia.co.il/hypnosis1a.htm

חרדה מתמשכת
אני בת 26 וסובלת מהתקפי חרדה כבר שלוש וחצי שנים. התקפי החרדה שלי מתקשרים למשהו מאוד ספציפי ואני יודעת להימנע ממקומות שעלולים לגרום לי להתקפים. ניסיתי ללכת בעבר לטיפול התנהגותי אך השיטות שלמדתי לא הועילו לי ולא הרגשתי כי הן מתאימות.
נושא החרדה מאוד מפריע לי בחי היומיום אם כי למדתי להתמודד איתו די טוב. יחד עם זאת אני נמנעת מלטוס, ומלהתחייב לאנשים שאני מרגישה איתם פחות נוח לתוכניות ארוכות טווח כי אף פעם איני יודעת איך ארגיש… בקיצור הנושא מפריע לי לאיכות החיים.
שאלתי אליך – למרות שאני חיה עם זה די טוב, הייתי שמחה להיפטר מהפחד שהתקף חרדה יופיע. האם היית ממליץ על שיטות טיפול נוספות שאינן כרוכות בתרופות פסיכיאטריות? למרות אכזבתי מהטיפול אצל פסיכולוגית התנהגותית (שעבדה איתי באמצעות דמיון מודרך), האם ישנן שיטות אחרות? מה דעתך על ביופידבק כטיפול במקרה כזה? באם דעתך חיובית על הנושא, כיצד זה בדיוק עובד?
תשובה
לפי מה שאת מתארת בהחלט לא מיצית את כל אפשרויות הטיפול. לחרדה יש גם מקורות דינאמיים ואולי את צריכה לברר יותר לעומק על מה מדובר. אני מצרף מאמר על הפרעות חרדה ואני מציע לך לקרוא אותו. יתכן שכדאי להיכנס לטיפול פסיכולוגי מסורתי יותר, קחי בחשבון שזה דורש זמן ומוטיבציה. דווקא העובדה שלמדת לחיות עם זה היא סימן שלילי שכן זה עלול לעכב את הצלחת הטיפול. על נושא התרופות כדאי לדבר עם הפסיכולוג המטפל ולבחון אותו ואת הרלוונטיות שלו. די ברור מדבריך שכדאי שתתחילי את הבירור מתוך פסיכותרפיה ולא תרופות.
https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm
ביופידבק יכול לעזור לך לרכוש כלים של הרגעה עצמית, אבל דווקא בגלל שהטיפול ההתנהגותי לא הצליח אני בספק אם זה ייתן את המענה.

עמידות בטיפול
אני נמצאת בטיפול פעמיים בשבוע (במשך כחודש וחצי ) ואני לא יכולה להכיל את התכנים שעולים בפגישה, כאשר אני עם עצמי. קשה לי לצאת מהפגישות, וקשה לי הציפייה לפגישה הבאה. האם זה אומר שאיני יכולה להתמודד עם טיפול? אציין ,כי אני מאוד סומכת על המטפלת, ומרגישה בטוחה רק בסיטואציה הטיפולית איתה
תשובה
מצד אחד ברור שהטיפול קשה לך, מצד שני את מרגישה נוח וסומכת על המטפלת. לכן הייתי מחזיר את השאלה הזו למסגרת הטיפולית. יתכן שזו תופעה זמנית וטבעית של התחלת טיפול, יתכן שאלו עוצמות שיוצאות כרגע החוצה כי יש דברים שהיו סמויים ומוסתרים בפנים תקופה ארוכה, יתכן שזה קשור לקשר הטיפול וכו'. לכן אין טעם לעסוק בזה בחוץ ואני ממליץ לך להקדיש לכך זמן כבר בפגישה הבאה עם המטפלת שלך.

הפסקת טיפול
אני רוצה להפסיק את הטיפול שאני נמצאת בו. והסיבה היא לא מפני שפתרתי את הבעיות שלי אני מרגישה
יש לי כל כך הרבה "צרות" לאנשים שמסביב שאני צריכה לתמוך בהם (לשבת ליד אמא בבית חולים ועוד) והתחושה שלהתרכז באונס שעברתי בעבר זה לא הזמן זה דורש ממני הרבה כוח שאני צריכה לשמור לדברים אחרים. אני חושבת שכאשר בעיות (יש לי רתיעה ממגע ועוד סימפטומים שונים) יפריעו לי מאוד אז אני יחזור שוב לטיפול אז ניתן לדחות זאת. אשמח לשמוע מה אתם חושבים על כך.
תשובה
הלב אומר שאם עברת בעברך אונס ואת מתמודדת עם חוויות אישיות קשות, כולל לשבת ליד אמך בבית חולים, שהיה דווקא טוב שתהיי בטיפול. זה לא הזמן לדבר ולעסוק באונס דווקא, בהקשר הזה את צודקת, זה דורש משאבים נפשיים שאין לך כעת. עם זאת, הטיפול יכול להיות מקום מחזיק ודואג, מקום שהוא רק שלך ובו את יכולה לפרוק חלק מהמטען הרגשי שאותו את נושאת. אם הטיפול שלך אינו מקום כזה, ואת חווה אותו רק כמקום שיוצר קשיים, זה בוודאי משהו משמעותי שמעורר שאלה או על יעילותו עבורך, אבל גם האפשרות שבגלל ההיסטוריה האישית שלך את לא נותנת לו להפוך למקום שכזה. כדאי לבחון את זה לעומק לפני שאת עוזבת את הטיפול.

עם התובנה בא העצב
אני בטיפול כבר שנה. כל פעם שאני מגיעה לתובנה מסויימת לגבי דברים שקורים לי, אני נכנסת לתקופת עצב, שקשה לי נורא לצאת ממנה. המטפלת שלי אומרת שזה טבעי, ומוכיחה לי שכל פעם מגיע אחר כך שינוי לטובה.
בכל זאת מאוד קשה לי, אני נמצאת עכשיו בתקופת עצב כזאת, וחושבת, כמו תמיד במצבים האלה, שאין טעם בטיפול, והוא עושה לי רע במקום לעזור, וכו' וכו'… אשמח לשמוע מניסיונך
תשובה
כל טיפול נושא בתוכו גם כאב. הפניה לטיפול נובעת בד"כ ממשהו כואב, ולעיתים ההקלה מגיעה דרך תובנות שאינן פשוטות לעיכול. באופן כללי אני מסכים עם הגישה של הפסיכולוגית שלך, זה טבעי שתחושי עצב וכאב כמו גם שלאחר תקופה מסוימת תהיה הקלה ולאחר שתעבדי ותלמדי את המצב החדש, הדברים יעשו חיוביים עבורך לטווח הארוך.

הנחה בטיפול
האם מקובל לתת הנחה למטופל עם קושי כלכלי? האם חוצפה לבקש או שזה צריך להגיע מהמטפל?
(המטפל יודע על המצב ובשל כך ירדה תדירות הפגישות)
תשובה
אין כאן כללים חד משמעיים. זה תלוי גם באופי הקושי הכלכלי. אם יש בעיה כלכלית רצינית ארוכת טווח כדאי לחשוב אולי על שינוי המסגרת הטיפולית ומעבר בכל מקרה לטיפול אחר בשירות הציבורי באופן מוזל יותר. אם מדובר בתקופה מסוימת ומוגבלת בזמן אפשר בוודאי לחשוב על פתרון יצירתי וזו אחריות משותפת של המטפל והמטופל. בעיקרון שני הצדדים צריכים לקחת אחריות למצב תוך אי הכחשה של המציאות. הערכה ריאלית של המשאבים הכלכליים ופרק הזמן בהם המצב יישאר כך או ישתנה הם משתנים קריטיים לקבלת החלטה נכונה במצב הזה.

טיפול פסיכולוגי
אני מתגייס במרץ. האם יש טעם להתחיל טיפול ?
תשובה
השאלה איננה מועד הגיוס אלא סיבת הפניה. במידה וישנה מצוקה שבגללה יש צורך בטיפול, יש בהחלט טעם לפנות. במידת הצורך אפשר אפילו לדחות גיוס ובכל מקרה יש מספיק זמן עד מרץ כדי לעשות עבודה משמעותית.

טיפול פסיכולוגי /פסיכיאטרי
יש לי בת בגיל 23 עם בעיה שלדעתי זקוקה בדחיפות לעזרה פסיכולוגית/פסיכיאטרית והיא מסרבת ללכת .מצבה מידרדר מה עושים ואיך אפשר לגרום לה ללכת?
תשובה
אי אפשר להכריח אדם ללכת לטיפול וגם אם הוא הולך במצב כזה הטיפול בד"כ אינו יעיל. במקרה כזה יש אפשרות שההורים יפנו לקבלת ייעוץ והדרכה אצל איש המקצוע והוא ינחה אותם כיצד לנהוג. מאחר ולא פעם מעורבים בעניין גם דברים מתוך הדינאמיקה המשפחתית ההדרכה יכולה לעזור לא רק בהכוונת הבת לטיפול אלא גם בפתרון בעיות מסוימות שקשורות למערכת המשפחתית כולה.

בחירת מטפל
בשעה טובה ומוצלחת אני מתחילה טיפול אחרי הרבה זמן שחיכיתי לזה. איך לבחור מטפל/ת? ז"א איך מתוך מאגר כ"כ גדול אוכל לבחור מישהי (אני רוצה בחורה את זה אני יודעת) שתתאים לי כמה שיותר. אני יודעת שרק תוך כדי הטיפול אני אוכל לדעת באמת עד כמה יש ביני ובינה התאמה ועד כמה היא אינטואיטיבית וטובה למצבי. אבל האם ישנם קריטריונים שאני יכולה לבדוק לפני הטיפול. אשמח לעצות.
תשובה
אני חושש שאין ממש קריטריונים שכאלה. רצוי לקבל המלצה ממישהו שאת מכירה ואם אין תצטרכי פשוט לסמוך על החושים שלך ולראות שיש כימיה אחרי הפגישות הראשונות.
אני מצרף מאמר קצר על עובדות בסיסיות לגבי טיפול פסיכולוגי
https://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

שאלה
אני לוקחת כדור לחרדה (הפסיכולוגית שלי שלחה אותי לפסיכיאטרית) וממשיכה בשיחות עם הפסיכולוגית. כאשר אני שואלת אותה מתי אמור הכדור להשפיע ולמה הוא בינתיים לא משפיע כל כך, היא עונה לי שהיא לא יודעת ואני צריכה לשאול את הפסיכיאטרית.
שאלתי היא: האם זו תשובה האם היא לא יכולה לענות מניסיון קודם אם אנשים שהיא מטפלת בהם ולוקחים כדור או זה אומר שהיא לא טיפלה אף פעם באנשים שלוקחים כדור ? והאם לא מתפקידה גם לעודד אותי ולענות לי על שאלות כאלה (מתי הכדור אמור להשפיע) גם מניסיונה וגם ממה שלמדה (יש לציין היא עוסקת בתחום 30 שנה)
תשובה
אני חושב שזה נכון שהרופאה הפסיכיאטרית תיתן לך את התשובות הללו ולא הפסיכולוגית שלך שאיננה רופאה וזה לא תחום התמחותה.
לגבי התחושה שהיא לא מעודדת אותך למרות שיכלה לומר משהו על התרופה, זו כבר תחושה אישית שכדאי להעלות בטיפול ולראות כיצד היא מתחברת לקשר ביניכן ולעולמך שלך. זה לא קשור ישירות למרכיב הפונקציונאלי של התרופה.

אני מטופל בסרוקסט כבר 6 שבועות, 40 מ"ג ביום. לפני כ 3 חודשים טופלתי בקסנקס ו 20 מ"ג סרוקסט אך ללא הואיל.
אני מטופל בסרוקסט כבר 6 שבועות, 40 מ"ג ביום. לפני כ 3 חודשים טופלתי בקסנקס ו 20 מ"גסרוקסט אך ללא הואיל. היום המצב השתפר וכמו כן אני הולך לשיחות פעמיים בשבוע. הצרה היא שאני עדיין לא מאוזן ומרגיש שהתרופה לא עובדת עד הסוף. מפחד שימליצו לי על שינוי תרופה. השיחות עוזרות אך אני מתקשה לראות איך דיבור כמעט לגמרי שלי יכול לעזור. אני מאוד מרוצה מהמטפל אך עדיין קשה לי (עשינו כבר 8 פגישות).
תשובה
אתה נמצא בטיפול של שני אנשי מקצוע שמכירים אותך מקרוב. אני מציע לך להעלות את החששות הטבעיים שלך בטיפולים השונים ולקבל את ייעוצם של מטפלך. שישה שבועות טיפול הוא זמן קצר למדי ותזדקק לסבלנות רבה. העובדה שכבר יש שיפור במצבך היא מעודדת מאוד ומראה שכנראה הטיפול עובד. אין מה לפחד משינוי התרופה, אלו דברים שצריך לקבל עליהם מידע מלא מהפסיכיאטר. החרדה מפני אי הצלחת הטיפול היא תופעה נפוצה ועליך להתמודד איתה וסביר להניח שתראה את התוצאות עם הזמן.

שאלה
שאלתי הראשונה היא מהו פסיכופט. ושאלתי השנייה, היא: הגעתי לטיפול כשהיו לי פנטזיות. אותן פנטזיות ממשיכות, רק שעכשיו הפסיכולוגית שלי מופיעה גם. האם אני משליך עליה? תוכל להסביר לי קצת על הנושא?
תשובה
פסיכופט הוא אדם שפועל בניגוד לכללי חברה מקובלים באופן שגולש להתנהגות פלילית ולא מוסרית מבלי להרגיש עכבות או חרדה בעקבות זאת. הוא ינצל כל אדם בסביבתו לטובתו האישית ולא יחוש על כך אשמה.
העובדה שהפסיכולוגית שלך נכנסת לפנטזיות איננה יוצאת דופן, השאלה מה את עושה עם המחשבות הללו וכן מה הרקע היותר רחב בגללו פנית לטיפול. נסה להעלות את הנושא בטיפול מאחר ולפי מה שאתה מתאר הנושא הזה הוא לב הטיפול וכל חומר גלם עשוי לעזור כדי להבין אותו טוב יותר. אינני יודע לומר אם זו השלכה או לא, אני מציע להביא את התמונה המלאה יותר לטיפול שם בוודאי אפשר יהיה להתבונן בה טוב יותר מאשר כאן במסגרת מצומצמת בהרבה.

בקשת עצה
הייתי בפגישה ראשונה אצל פסיכולוגית קלינית. רוב הפגישה אני דיברתי והיא רשמה. ואז המליצה על טיפול ארוך טווח. האם כך נוהגים בפגישה ראשונה? האם אני יכולה להסיק שהטיפול אצלה מבוסס על הנהון בראש מצידה, ושאני כל הזמן "שופכת" מבלי לקבל עצות או הדרכה ממנה על דרכי התמודדות? אני מתלבטת אם להמשיך את הטיפול אצלה כי אני מחפשת טיפול דינאמי.
תשובה
אני חושב שהתרשמותך מפגישה בודדת עדיין מוקדמת מידי. במפגש ראשון יש מקום להיכרות וזה אינו בהכרח מעיד על הגישה. אני מציע לך להגיע למפגש נוסף ובו לשאול אותה באופן ישיר על שיטת הטיפול שלה והאם אופי הפגישה הראשונה הוא גם סגנון העבודה שלה באופן שוטף.
בעיקרון, שיטת העבודה של הפסיכולוג איננה הדבר העיקרי בהצלחתו של הטיפול. יש תחושה האם קיימת כימיה והבנה והיא בעיני גורם חשוב. עם זאת, זו תחושה שלא נוצרת מיידית וצריך לתת לה לזמן כדי שתבשיל ותפעל. לכן כדי לתת עוד קצת הזדמנות לפני שמקבלים החלטה על פרישה.

מטפלת ואמא
מה המשמעות, של רצון מתסכל מצד אחד, ואווילי מצד שני – שהמטפלת תהיה לי כאם…ברור לי שאין לכך קשר להגיון ולמציאות, ובכל זאת הרצון קיים, הוא מדאיג אותי כשלעצמו, אך בעיקר מתסכל כי לא יכול להתממש.
דיברנו על זה, אם כי מאוד בעדינות. אציין, כי את אמי, איבדתי לפני מספר שנים.
תשובה
הרצון הזה לא חייב להיות מתסכל, אווילי ומדאיג. הוא טבעי למדי, במיוחד לאור מה שסיפרת על כך שאיבדת את אמך לפני זמן לא רב. הקשר הטיפולי מעורר לא פעם תחושות של קירבה, לא סתם זה נקרא "טיפול", זה בכל זאת מזכיר במשהו את הטיפול ההורי שניתן לפחות בילדות המוקדמת ולכן אסוציאציות סביר קשר הורה-ילד מתעוררות לא פעם בטיפול. זה לא הכרחי, אבל קורה רבות. העניין הוא לא להילחם בזה אלא להשתמש בזה כחלק מחומרי הגלם שעולים בטיפול. יש דברים שבאים מחוץ לחדר הטיפולים ויש חומרים שמגיעים מבפנים. אין צורך להסתיר את זה, אפשר לדבר על כך ישירות ולהתמודד עם מה שקורה. יתכן שזה יוכל להפחית את התסכול ולשפר את יעילות הטיפול, לפחות לטווח הארוך.

שאלה
רציתי לשאול האם תפקיד של פסיכולוג הוא בן היתר גם לעודד את המטופל (הכוונה לעודד בלעשות דברים ולעודד מטופל שלוקח תרופה שיהיה בסדר והתרופה תעזור) .
תשובה
תפקידו של המטפל אינו מוגדר לחלוטין בהקשר זה. לפעמים תפקידו לעודד את המטופל לעשות דברים ולפעמים תפקידו דווקא להימנע מדחיפה שכזו. ההחלטה תלויה בסוג הבעיה, סוג הטיפול, סוג המטפל, המטופל והקשר ביניהם.

שאלה
שאלתי היא אם אני מבקשת מהפסיכולוגית שלי שתדבר אלי לא בטון גבוה אלא בטון נמוך יותר ובעדינות (כי אני בחורה רגישה), וכשהיא מדברת בטון גבוה זה מפחיד אותי. האם היא תענה לבקשתי או לא, כדי שאתרגל גם לטון דיבור גבוה (יש לציין והיא יודעת זאת שרק ממנה אני נרתעת כאשר היא מדברת כך ולא נרתעת מאנשים בחוץ שידברו אלי כך אני אענה להם ומסתדרת נהדר).
תשובה
אני לא בטוח שאני מבין למה את מתכוונת ב"טון". אם זה חיתוך הדיבור שלה אז מן הסתם יהיה קשה לה לשנות אותו. אם זה טון שמשתנה ונתפס על ידך כביקורת או התקפה זה בהחלט נושא רלוונטי לשיחה בטיפול ובירור. בכל מקרה כדאי לשוחח על זה עם הפסיכולוגית ולראות לאן זה יוביל.

קצת מדפרס אותי
אני בטיפול כמעט שנה ויש כימיה טובה. לאחרונה אני מרגישה שלפסיכולוג שלי אין זמן בשבילי, ושזה סיבה לעזוב. אני אסביר את ההרגשה שלי. לאחר שהוא נסע לשבועיים הגעתי בזמן לפגישה שקבענו וחיכיתי קצת יותר מרבע שעה עד שהאדם שהיה לפני יצא. הפסיכולוג אמר שהאדם שהגיע לפני איחר והוא יודע שהגעתי בזמן וחיכיתי. את הפגישה שלי הוא גמר כמובן בדיוק בזמן…… (פחות רבע שעה מזמן פגישה רגילה). אני שתקתי וחשבתי לעצמי על כל הפעמים שהוא הקדיש לי מזמנו מעבר לזמן המקובל!! ואני לא יודעת מה המצב של האדם שהיה לפני ולכן הבנתי וזה לא הפריע לי.
אבל , כשהוא צלצל אלי ואמר שאין לו זמן ביום הרגיל ודחה את הפגישה לסוף השבוע …….אני מרגישה שזה כבר יותר מידי זמן וגם קצת לא פייר לאחר מה שהיה פגישה קודמת.
אני המלצתי עליו לאנשים ויש לו קליינטים חדשים ממני ומה שקורה זה שלהם יש זמן ואני זו שדוחים אותה. אני לא יודעת אם זה בגלל שאולי איתי יותר קל או שפשוט יש איזושהי עדיפות לאחרים. לכן אני חושבת או שהוא יקבע לי שעה ויום קבועים ולא נקבע מחדש כל פעם או שאני יעזוב.
רציתי לדעת האם יש משהו מעצבן בתיאור שלי או שפשוט זה סף רגישות גבוה שלי.
תשובה
יתכן שזו גם הרגישות שלך, אבל את בהחלט צודקת ואני מציע לך לא להתעלם מהתחושות הללו. מצד שני, אני לא חושב שזו סיבה לעזוב את הטיפול, לפחות לא ברמה המיידית. זה נושא רציני להעלות אותו בפגישה ולדבר עליו, זאת גם כדי להבהיר את הדברים ולמנוע את הנזק לקשר ביניכם, אבל גם בגלל שזה חומר גלם חשוב שיכול לעזור לך להתמודד עם הדברים שבגללם הגעת לטיפול, אם תחשבי על זה מספיק אין לי ספק שתמצאי את הקשר בין האירוע הזה לאירועים אחרים שקרו לך בעבר.
יש מציאות שכדאי ורצוי להתייחס אליה תמיד בשני מימדים. האחד הוא המיידי והוא העובדה שנפגעת ויתכן זה "אובייקטיבי" (אם יש משהו אובייקטיבי), ומצד שני זה חומר גלם לטיפול. פגיעה היא בד"כ לא אירוע ראשון אלא מגיעה בד"כ על רקע של פגיעה קודמת, אחרת היא זניחה. לכן צריך להתייחס לעניין בשני ההיבטים שציינתי כדי לקדם את הטיפול.

התבלטות לגבי הטיפול
בעבר עוד לפני שהתחלתי לימודים לקחתי במשך שלושה חודשים ציפרלקס ומשם הבעיה עוד יותר החמירה. אם קודם אהבתי את גופי, אחריהם הרגשתי מתוסכלת עוד יותר, שכן הם שינו את גופי – דבר שעד עכשיו ממרר את חיי ומתסכל אותי מאוד.
הטיפול שלשמו הלכתי – בגלל חרדות. כרגע אני פשוט מקללת את הרגע שהסכמתי כבר אחרי הפגישה הראשונה אצל הפסיכולוג ללכת לחבר הפסיכיאטר שלו ולקחת גם כדורים. לכן כיום אני מחפשת אלטרנטיבה לכל תסכוליי. קשה לי להאמין לפסיכולוגים, אבל קראתי את מאמרייך בנוגע להיפנוזה של הפסיכואנליטיקאי פרויד , והייתי מאוד מעוניינת לעשות היפנוזה, מה אתה אומר? כמה טיפולים צריך לעשות?
תשובה
את כותבת עד כמה את חוששת ומיואשת מאפשרויות הטיפול הפסיכולוגיות והפסיכיאטריות. זו נקודת מוצא לא פשוטה, ובכל זאת, פנית כאן לפורום לפסיכולוגיה קלינית ולא למקום אחר, ולכן אני מעריך שיש בך בכל זאת פתיחות כלשהי לקבל טיפול פסיכולוגי. במידה ותחשבי שיש סיכוי שמה שקרה לך בעבר הוא עבר, ואינו מעיד בהכרח על מה שיקרה בטיפול חדש שאליו תפני כעת, אולי תסכימי לקחת את הצ'אנס ולפנות לטיפול. לא נראה לי כל כך משנה כרגע סוג הטיפול, בין אם הוא בפסיכותרפיה מסורתית או בהיפנוזה. העיקר שייווצר קשר טוב עם מישהו שנראה לך מתאים ויכול להבין אותך. היפנוזה דווקא אינה הולכת כל כך עם הגישה של פרויד, אבל גם היא מתאימה וגם גישה דינאמית מתאימה. העיקר כאמור שתוכלי לפנות ולהתחיל לטפל בדברים.

פסיכולוג מצוין
איך מוצאים מטפל מצוין?
תשובה
המלצות מאנשים שמכירים או שמעו היא הדרך הטובה ביותר, עם זאת ה"מצוינות" משתנה כנראה מאדם לאדם, כלומר הכימיה אינה אוטומטית ולפעמים צריך לנסות ולקוות שהיא תיווצר.
אינני יודע אם זה רלוונטי עבורך אבל אני מצרף קישור למאמר קצר בנושא הפניה לטיפול
https://www.psychologia.co.il/facts1b.htm

אני מטופלת מספר חודשים
אני מטופלת מספר חודשים וכרגע אני מרגישה קצת תקועה .כל תחילת פגישה מלווה בשתיקה ארוכה, ויש לי הרגשה שאם אני לא אומר משהו נשב ונשתוק עד תום הזמן. האם מדובר בשיטה? או שיש פסיכולוגים ששואלים שאלות ומדובבים את המטופל? לי זה היה מאד עוזר
תשובה
אני מציע לברר עם הפסיכולוג שלך האם זו השיטה שלו. בעיקרון בטיפולים פסיכולוגיים רבים יש מקום לביטוי של המטופל. דיבוב יכול להחזיק זמן קצר מאוד. שאלה כאן ושאלה שם, בסופו של דבר אם את לא רוצה או לא יודעת על מה לדבר גם שאלותיו של הפסיכולוג לא בהכרח יועילו. צריך למצוא שביל ביניים בו יש מעורבות של שני הצדדים וזה נושא לשיחה בפני עצמה במסגרת הטיפול.

תחושת תקיעות בטיפול
מזה כחודשיים אני בטיפול פסיכולוגי+תרופתי בעקבות חרדה,לאחר שלא הצלחתי להתמיד בשני טיפולים קודמים שהתחלתי(בין היתר כי לא הרגשתי שאני מקבלת משהו מהטיפול ומהמטפלים). הפעם, כאשר ראיתי שהמצב מידרדר ואיתו איכות חיי…החלטתי לחזור לטיפול, ולהתמיד בו עד שיחול שינוי.
לשמחתי, הגעתי למטפלת שאני מאמינה בה, ובניגוד לפעמים קודמות, אני משתפת אותה בהכל! אבל לאחרונה, אני מרגישה שאיבדתי כיוון, אני לא יודעת מה אנחנו עושות ואני מרגישה שאני נסגרת שוב. מובן שאעלה זאת בפניה, אך הייתי רוצה שתסביר לי למה זה קורה, כשאני יודעת שאני רוצה להמשיך ולהביא לשינוי? הרי הפעם אני מאוד מרוצה מהמטפלת. וחוץ מזה, איך להעלות את זה בפניה? איך יכול להיות שאני רוצה וזקוקה לה ולטיפול, ובו בזמן משהו בי מתנגד או לא מאמין בתהליך. אנא הסבר לי את התופעה.  האם יש בכך הגיון, או שאולי אני צריכה להפסיק?
תשובה
חודשים בטיפול זו לא תקופה ארוכה. זו תקופה מספיק ארוכה לספר כל מה שצריך על עברך ואולי כעת הגעת למקום שבו העבר ידוע, כבר סיפרת על עצמך מספיק והגיע הזמן להתמודד עם ההווה ומה שקורה "כאן ועכשיו". יתכן שכאן מתחילה בעיה ולכן את מאבדת כיוון. אני מעריך שיש עוד אפשרויות רבות וכדאי פשוט להעלות את כל זאת באופן ישיר בטיפול. לפי תיאורך אין כל סיבה לעזוב את הטיפול, צריך להתמודד ולהמשיך הלאה כדי לפתור את הבעיה שבגללה פנית מלכתחילה לטיפול.

טיפול
התחלתי טיפול אצל פסיכולוג, אני יודעת שאני צריכה לטפל בעצמי וגם אתה המלצת לי דרך הפורום בגלל דיכאונות. הבעיה היא שמאוד קשה לי עם הטיפול. למרות שהוא בקושי התחיל, אני לא יודעת אם זה בשבילי.
אני לא יודעת מה לעשות, מצד אחד אני רוצה להפסיק ומצד שני אני רוצה לחיות חיים מלאים וליהנות כשהדרך היחידה היא לפתור את הבעיות. מניסיונך- אנשים רבים מרגישים ככה? ישנם שעוזבים? מה לדעתך כדאי לי לעשות?
תשובה
אני מציע לך לא להתייאש. ההתחלה קשה לא פעם ובמיוחד במצבי דיכאון. דברי על כך עם הפסיכולוג ונסו ליצור את הקשר הטיפולי במקביל לבדיקת הנושא התרופתי אצל פסיכיאטר.

בחיים לא אוכל להיפרד ממנו?
הפסיכולוג שלי הפך להיות כל כך משמעותי בשבילי, שהתחלתי לפחד שלא אוכל להיפרד ממנו ומהרעיון שהוא מטפל בי. נכון, יש לי בעיה עם פרידות….אבל גם בלי קשר לכך, אני הרי מספרת לו את הדברים שאני לא מספרת לאף אחד, לא לחברות ולא לבעלי. הוא יודע עלי הכל, ומכיר אותי יותר מכולם, וכמובן שגם עוזר לי בכל ההתמודדויות הקשות של החיים. אז איך אוכל אי פעם לסיים קשר כזה?
תשובה
לכאורה מבחינה פרקטית, מאחר ואין פרידה רלוונטית הנראית לעין, אין גם סיבה ממשית לעסוק בפרידה. מאחר ואת בכל זאת עוסקת בה (וזה טבעי לחלוטין) צריך לראות בזה חומר גלם נקי לשימוש בטיפול לטובת הדברים שמטרידים אותך ובגללם את נמצאת בטיפול. את כותבת בעצמך שנושא הפרידות מעסיק אותך וזה לא מפתיע שהדבר משתחזר גם בתוך הקשר הטיפולי. יתכן שאם תלמדי לחיות יותר את ההווה ופחות לחיות את העתיד, משהו באיכות החיים שלך מאוד ישתפר. למשל, אפשר לחשוב על כמה זה טוב שיש לך מסגרת נפלאה כזו שממנה לא היית רוצה להיפרד לעולם. כאשר הצורך להיפרד יגיע, אפשר יהיה להתמודד איתו אז.

בחירת מטפל
אני כבר הרבה זמן יודעת שאני זקוקה לטיפול דחוף, אבל זה תמיד נדחה בגלל שלא יודעת למי לפנות. אני מפחדת להגיע למטפל הלא נכון ולצאת ממנו עם נזק יותר גדול בלי כלים להתמודד. עכשיו סוף-סוף עשיתי צעד ראשון וקיבלתי רשימת המטפלים באזור השרון. מה אני עושה הלאה? אין לי המלצות מאנשים אחרים. הבנתי שאני צריכה פסיכולוג קליני. לפי איזה קריטריונים לבחור? איזה שאלות לשאול? לגבי מין המטפל גם יש לי בעיה. יותר קל לי להיפתח לגבר, אבל אני מפחדת ממשיכה מינית.
תשובה
אם אין לך כל אפשרות לקבל המלצה לא נותר הרבה ברירה. בחרי מישהו שגר קרוב אליך וקבעי פגישה. נסי להיות פתוחה אבל קשובה האם זה האדם שמתאים לך. רמזים לכך אולי תקבלי אפילו בשיחת הטלפון. לגבי גבר או אישה בטיפול, קשה לתת לך המלצה, תצטרכי לסמוך על האינטואיציה שלך. אני מצרף קישור למאמר קצר עם עובדות על הפניה לטיפול.https://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

העברה למטפל
האם העברה למטפל נגמרת כאשר מבינים את המקור לה. פשוט העברה הזו "קורעת" לי את הצורה.ודי עייפתי ממנה.
תשובה
העברה איננה אשליה. היא מבוססת על קשר אמיתי עם המטפל או עם כל אדם אחר שמעורר תחושות העברה, אלא שהתחושות הללו ניזונות מקשר קדום, למשל להורים או לאנשים קרובים אחרים. לפיכך מודעות להעברה אינה מבטלת אותה אלא רק גורמת להבנה רבה יותר של מקורות העניין. זה עשוי לעזור כחומר גלם לטיפול כי פעמים רבות הבעיות הבין אישיות בהם עוסקים בטיפול קשורים לאותם יחסים היסטוריים עם דמויות קרובות שהופנמו פנימה ומעוררות ציפיות ומשאלות בכל קשר משמעותי חדש שנוצר, כולל עם הפסיכולוג.

להפסיק או לא להפסיק?
אני מטופל אצל פסיכולוגית כבר שמונה חודשים. בחודשיים האחרונים עברתי מפעם בשבוע לפעם בשבועיים עקב לחץ כספי. אני עדיין נמצא בלחץ כספי גדול ולמען האמת לא בטוח שהטיפול כרגע שווה את זה. בהתחלה, הגעתי כי הרגשתי תקוע בחיים ומתוסכל. בינתיים התחלתי ללמוד (מה שגוזל את מרבית כספי) וכרגע אני לא מרגיש שאני ממש צריך את זה. כלומר, עדין נחמד לדבר עם מישהו אבל זה לא כאילו שזה בוער ושאני לא אוכל בלעדי זה.
היו היבטים בחיי שהטיפול עזר לי בהם, או עזר לי להתמודד איתם קצת יותר טוב, אבל הבעיות הבסיסיות שלי לא נפתרו, ואני לא יודע אם הן ייפתרו. אני מכיר אנשים שהלכו שנים לפסיכולוגים ועדיין לא נפתרו להם כל הבעיות.
וזה מוביל אותי לשאלה שלי: איך יודעים מתי להפסיק? הרי אף פעם אתה לא מגיע למצב שהכל נפלא והכל ורוד, נכון? תמיד תהיה לך סיבה ללכת ולשפוך את הלב על משהו כזה או אחר.
הפסיכולוגית אומרת שלדעתה זה לא נכון לעשות עכשיו הפסקה כי אנחנו "בתוך תהליך". אני חייב לומר שאני לא מרגיש את התהליך. בכלל, קשה לי מאוד עם דפוס הטיפול הזה. לשבת ולדבר ולדבר. אני לא התרגלתי לזה גם אחרי שמונה חודשים. זה משהו שקשה לכמת אם הוא עוזר או לא עוזר. זה לא כמו תרופה נגד כאבים.
אז אני תוהה אם להפסיק. זה לא ממש בוער לי להמשיך כרגע, ואני מנסה לצמצם הוצאות. מה עושים?
תשובה
אולי כדאי לעשות הפרדה בין השאלה העקרונית האם אתה רוצה וצריך טיפול פסיכולוגי לבין התחושה שהטיפול הנוכחי יעיל או לא יעיל עבורך. לפי מה שאתה מתאר התשובה לשאלה הזו קצת מורכבת. די ברור שיש לך רצון בטיפול אבל שאינך מרגיש מספיק מעורב ומספיק נעזר. יתכן שזה נובע מסיבות הקשורות אליך, לקושי להתחבר, לקושי לקבל עזרה או דברים דומים, יתכן שזה נובע מסיבות הקשורות לטיפול עצמו, למטפלת, לכימיה איתה וכו', וכמובן שילוב בין השניים. כדי לדבר על זה בצורה גלויה ולהגיע להחלטה מה עליך לעשות. יש לי הרגשה שלא תוכל להגיע להחלטה שאתה ממש שלם איתה בכל מקרה.

שאלה
אני לוקחת כדורים נגד חרדה ובנוסף טיפלתי טיפול פסיכולוגי כ 9 חודשים את הכדורים התחלתי לקחת לפני חודשיים. לפני בערך 3 חודשים כשהייתי חוזרת מהטיפול הפסיכולוגי הייתי מרגישה רע. תופעות היו חוזרות אלי וגם שחזור השיחות במשך שבוע עד הטיפול הבא. סיפרתי זאת לפסיכולוגית והיא אמרה לי שאם זה עושה לי רע עדיף לא להגיע.
ניסתי שוב, דבר לא השתנה. עדין הייתי מרגישה רע וזה כולל ירידת כוחות ובא לי רק לישון לפחות יומיים שלושה כלומר זה דרדר את מצבי פניתי למטפלת אחרת (בבית חולים אברבנאל).
הגעתי לפגישה אחת היא מומחית לחרדות בפגישה היה הכל בסדר אך כשחזרתי הביתה אותם תופעות היו לי הרגשתי רע (יש לציין שמהמעבר לפסיכולוגית הראשונה אל השנייה לא הגעתי לשיחות במשך חודש והרגשתי טוב והתחלתי להפעיל את עצמי).
מה דעתך? האם שיחות הן לא בשבילי הרי אתם ממליצים שהטיפול הכי טוב או שיחות וכדורים. האם להפסיק את השיחות כי דבר שעושה ההפך וגרוע הרי אין צורך ללכת אליו? למרות שחשוב לי היה להיות במעקב כי רק התחלתי את הטיפול ורציתי גם עידוד ממישהו מוסמך מחכה לתשובות.
תשובה
אין אדם ש"שיחות הן לא בשבילו", את מתארת תופעה שהיא פסיכולוגית בסופו של דבר ולא קשורה ליעילות התרופות או הטיפול הפסיכולוגי. ברור שכדאי לטפל בסימפטום ולנסות לשפר את המצב כדאי שתוכלי לטפל בעצמך נוצר כאן מעגל סגור שחייבים לפרוץ אותו. את מסתובבת בתוך מצב לא טוב ולמעשה סובל מנסיבות בהן את לא יכולה לקבל טיפול מלא ונכון. "המלחמה" שלך כעת צריכה להיות לדעתי כדי שתוכלי להישאר בטיפול ולהיעזר.

איך שוכחים
אני לוקחת כחודשיים כדור רסיטל. זה עוזר אך יש לי עדין את הבעיה שכל הזמן אני נזכרת במה שהפסיכולוגית שלי היתה מדברת איתי על תופעות של החרדות שהיו לי. למשל: בא לי להתעלף חושבת שעומדת למות בחילות וכו'. מה לעשות כדי לשכוח כי הכדור עוזר אך המחשבות חוזרות. יש לציין שאני כבר לא בטיפול פסיכולוגי כי השיחות רק דרדרו את מצבי.
תשובה
אי אפשר לשכוח וגם אין צורך. הכדורים מטפלים בעוצמת הסימפטומים אך חרדות הן לא רק תופעה גופנית ולכן הטיפול הפסיכולוגי נחוץ. לפי מה שאת מתארת את זקוקה גם לטיפול פסיכולוגי. אם הטיפול בו היית לא התאים לך חפשי לך איש מקצוע אחר, אבל אין טעם לטמון את הראש בחול. קורה לך משהו וצריך להתמודד איתו באומץ בצורה ישירה ולא על ידי בריחה.

משיכה לפסיכולוגית
פשוט פדיחה!!! אני לא לסבית ומשום מה אני מרגישה משיכה לפסיכולוגית שלי ומעבר לכך אני מדמיינת אותנו ביחסים ביחד. לו זה היה פסיכולוג הייתי מרגישה יותר נוח לדבר איתו על כל הנושא של התאהבות בפסיכולוג אבל מדובר בפסיכולוגית וזה ממש מביך להעלות את הנושא. לפעמים אני מרגישה שפשוט בה לי שתשבור את כל כללי האתיקה וש……….
תשובה
מה שקורה לך הוא טבעי לחלוטין בלי קשר לנטייתך המינית.
הוא טבעי בשני מובנים. האחד הוא תהליך ה"העברה" בו את מרגישה רגשות עזים כלפי המטפלת שלך, וכאן לא משנה אם מדובר בגבר או אישה, התופעה נפוצה, קיימת ומוכרת ועשויה אף לעזור להתפתחות הטיפול. במובן השני, משיכה לבן המין הזה גם היא תופעה נורמאלית שקיימת אצל כל בני האדם, אלא שרוב האנשים אינם מכירים בחלק זה אשר בתוכם. אפשר להיות הטרוסקסואל ובכל זאת להימשך לאותו בן מין.
אני מבין את הקושי שלך לשתף את הפסיכולוגית באופן מלא במה שקורה לך. אולי תוכלי בכל זאת לספר משהו מזה, למשל על הקשר החזק שאת מרגישה, מבלי להתמודד מייד עם הסיפור המלא. לפי האופן שהדברים יתקדמו תוכלי לראות אם את יכולה לחשוף יותר.
למעשה הסיפור המלא לא נמצא בהכרח בטיפול ואולי יש משהו חשוב שאת יכולה ללמוד על עצמך ועל החיים שלך דרך מה שקורה לך בקשר עם הפסיכולוגית שלך.

אחריות של פסיכולוג
אם קורה במסגרת הטיפול שלי, שאני יוצאת נסערת בצורה חריגה, או בוכה מאוד מפגישה (ממש לא קורה הרבה). האם מקובל שהפסיכולוג יתקשר לשאול מה שלומי, או שלפחות יציע שאתקשר אליו אם ימשיך להיות לי קשה?
משאלתי ברור שאצלי זה לא קורה. זה גורם לי להרגיש נורא "נטושה" עד הפגישה הבאה. לדעתי צריכה להיות כאן איזו אחריות של המטפל, למרות שהפגישה מסתיימת אחרי 50 דקות.
אדגיש שוב שבדרך כלל אני לא זקוקה לקשר איתו בין הפגישות, אלא במקרים מיוחדים ונדירים.
תשובה
ברוב המקרים הפסיכולוג לא יתקשר אבל ישנה בד"כ אפשרות להתקשר אליו.
הסיבה העיקרית לא להתקשר למטופל היא שזה לא רק ביטוי לתשומת לב אלא יכול להיות גם חדירה לפרטיות והתערבות בטיפול באופן שאינו ניתן להבנה ושליטה מראש. זה לא ברור מאליו מתי המטופל רוצה שהפסיכולוג יתקשר ומתי לא. עדיף לדעתי לקבוע בחוזה הטיפולי שבמידה ויש צורך או נוצר צורך המטופל יכול ליצור קשר ובמידת הצורך והאפשר גם להיפגש שוב באותו שבוע. עדיין כמובן ישנם מצבים שהפסיכולוג ייקח את היוזמה ויחליט להתקשר אך אלו מצבים נדירים למדי. הטיפול שייך למטופל והוא זה שאמור לקבל את ההחלטה האם הוא רוצה ליצור קשר ולדבר עם הפסיכולוג מחוץ למסגרת הפגישות הקבועה, או לא.

חיפוש מטפל
אני רוצה להתחיל טיפול. מאחר ויש לי בעיות כלכליות אני רוצה ללכת לטיפול במסגרת קופת החולים. אבל אין לי שמץ של מושג איך לבחור פסיכולוג מתוך הרשימה. לפני כ6 שנים הלכתי לטיפול (גם הוא היה ממומן בחלקו) אצל פסיכולוגית שמאוד לא התאימה לי ולא הייתה מאוד מקצועית (הפגישות לא התחילו בזמן, שמעתי את המטופל שלפני, היא ענתה לטלפון מסוכן הנסיעות שלה באמצע פגישה, וכו'), והפסקתי מהר מאוד את הטיפול. איך ממזערים את הסיכוי למפגש עם פסיכולוג לא טוב או לא מתאים?? אני לא רוצה לחכות אחר כך עוד 6 שנים. תודה רבה.
תשובה
הטוב ביותר הוא לקבל המלצה ממישהו שהיה בטיפול כזה. אם אינך מכירה נסי לקבל המלצה מרופא המשפחה שלך או התקשרי לצוות בריאות הנפש במרכז מכבי באזורך, הסבירי את הבעיה שהיתה לך בעבר ובקשי מהם לעזור לך לאתר מטפל מתאים.

The post חלק שישי: הטיפול הפסיכולוגי, הפסיכיאטרי, גישות וסוגיות בפסיכותרפיה appeared first on PSY.

השאלות והתשובות מסווגות לנושאים הבאים:
1. קשרי משפחה א', הורים שואלים על ילדים – התפתחות פסיכולוגית של ילדים, התנהגויות גן ובית ספר, סוגיות בחינוך וביחסי הורים-ילד וכדומה.
2. קשרי משפחה ב': ילדים שואלים לגבי הוריהם קרובי משפחה אחרים.
3. קשרים בין אישיים – חברויות ויחסים זוגיים: בעיות בזוגיות או בתקשורת זוגית או באינטימיות, אהבה ויחסי מין, קושי ליצור קשרים, קשיים במצבים חברתיים וכדומה.
4. התמודדות עם אירועי חיים שונים: כישלונות, פרידה מבן/בת זוג, הריון, לידה ואחרי הלידה.
5. העמוד הנוכחי למטה – העולם הפנימי – רגשות, תחושות ושאר מצוקות: חרדה, לחץ, פחדים, דיכאון, הפרעות אכילה וכדומה.
6. הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי: סוגי מטפלים והכשרות טיפוליות שונות, גישות שונות בפסיכותרפיה, מתוך חדר הטיפולים – התחלת טיפול, סיום טיפול ומה שביניהם.
7. מושגים מעולם הפסיכולוגיה – מושגים ותיאוריה: הגדרות של הפרעות נפשיות, חלומות, היפנוזה, מידע על תרופות פסיכיאטריות, מושגים תיאורטיים אחרים בפסיכולוגיה.

חלק חמישי:
העולם הפנימי – רגשות, תחושות, חרדה, לחץ, פחדים, דיכאון וכדומה

חרדה וטיפול תרופתי
אני בת 24,נוטלת קלונקס {מעט} 0.25 מ"ג ליום נגד חרדה. אני סובלת מחרדה כללית, אומנם בתקופה האחרונה התגברתי מאוד על המון קושי ועל המון חרדות, בעיקר עזרתי לעצמי, כי אני מאמינה שהתגברות אמיתית באה מבפנים ובעבר הצלחתי להתגבר על החרדה ולחיות בלעדיה במשך יותר משנתיים.
מה שמציק לי זה שבעבר הייתי אומנם בחרדה כללית,אך תפקדתי ללא בעיה, נהניתי להיות בסביבת אנשים,והואיל לי לצאת לבלות להיות בחברה וכו'…וכך גם נעלמו אט אט החרדות.
כיום משום מה התגברתי על הפחד הכללי, אך יש לי חרדה שאני לא יכולה להגדיר אותה במדויק.
אין לי בעיה להיפגש עם אנשים,לדבר עם אנשים, לטייל ברחוב… אך יש לי חרדה להיכנס למקומות כמו מסעדות, בתי קפה, לפעמים גם לחנויות, ומה שקורה זה שאני מתקרבת למקום ומרגישה סחרחורת, דפיקות לב, במפורש פאניקה.
מה יכולה להיות הסיבה שאדם חרד דווקא ממקומות כאלו? אני יודעת שהחששות העיקריות שלי הן,שזה מקומות עם אנשים, שארעד, שאתעלף, או שישימו לב מה קורה לי, ובעיקר חשש מהפאניקה ושפשוט אאלץ ללכת במהרה מן המקום. מה קרה לי מס' פעמים.
מלבד שיחות ופסיכותרפיה, מה היית ממליץ לי בתור פעולה ממשית כדי להתגבר על העניין?
האם "בכוח" פשוט להעמיד עצמי במצבים הללו?
תשובה
אני חושב שכדאי לך להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי התרופה שאת נוטלת. אני לא בטוח שמה שאת לוקחת ובמינונים שאת לוקחת באמת נותן מענה לבעיה שלך. עדיף לעבור לתרופות נוגדות חרדה שנותנות מענה בטווח היותר ארוך אך זה כאמור נושא שעליו את צריכה להתייעץ עם רופא פסיכיאטר. אני חושב שלקיחת תרופה נכונה במינון נכון בשילוב עם שיחות יפתרו חלק ניכר מהבעיות שאת מתארת. בשלב הזה נשמע לי שאת מטפלת בדברים בתגובה מיידית לחרדה מקומית ולא נוקטת בשיטות שפותרות את הבעיה לטווח הארוך.
במידה ותרצי לקרוא חומר כללי על חרדה לחצי על הקישור למאמרים משמאל ותמצאי מאמר על הנושא.

חרדה ומלכוד
אני בת 24 נשואה ואמא לשלושה ילדים קטנים. מאז ומתמיד הייתי סובלת מחרדות פה ושם. אני באופיי מאוד פחדנית וחסרת בטחון. כמעט מכל דבר מפחדת ונכנסת ללחץ, כאשר אני מרגישה לא טוב, או אחד מילדיי, ממשפחתי, אם חלילה אירע פיגוע וכו' אני מיד נכנסת ללחץ. הדופק מואץ, סחרחורת, חולשה, רצון להתעלף ורעד בכל הגוף. אבל זה היה קורה בסיטואציות מסיימות.
נכון לתקופה האחרונה, כמעט כל סיטואציה מביאה אותי למצבי חרדה נוראיים וזה קורה בתדירות מאוד מאוד גבוהה ומפחידה. לא אכנס לכמה פעמים חוויתי את זה בשבועיים האחרונים מה שמטריד זה מה שקרה לי היום.
בתי בת ה-7 התקשרה ממזכירות בית הספר והודיעה שאינה חשה בטוב. הודעתי לה שאגיע לאוספה במהירות האפשרית. לצערי הרכב לא היה ברשותי ולכן הבוס שלי נידב את רכבו לצורך כך. אינני יודעת ומסיבה בלתי ברורה התחלתי להיכנס ללחץ תוך כדי נסיעה. ממש לא יכולתי לנשום, הדופק הלם ברוב עוצמה וכל גופי רעד (גם מקור). הבנתי שלבית הספר לא אוכל להיכנס חרף מצבי. התקשרתי למזכירות ובתואנה מוזרה של "לא מצאתי חניה קרובה" ביקשתי שיודיעו לבתי שאני מחכה לה ליד שער בית הספר שתצא. בתוך תוכי כעסתי על עצמי שלא נכנסתי ועזרתי לה בהרמת התיק ובהליכה אל האוטו. ידעתי שאם אצא – בטוח אתעלף בדרך ואף אחד לא ירוויח מזה כלום. אספתי אותה ונסענו לכיוון הביתה כשאני מנסה בכל כוחי להסתיר את תחושותיי הנוראיות. העליתי אותה הביתה, קילחתי, החלפתי בגדים הכנתי לה משקה חם ובקבוק מים חמים והכנסתי אותה למיטה. היא חשה שאינני בסדר וכל הזמן שאלה אם אני צריכה לשירותים בגלל "הקפיצות" שעשיתי עניתי במהירות שכן ואז רצתי לשירותים ופרצתי בבכי נוראי. הרגשתי שאינני מסוגלת לשלוט בחרדה יותר, הלב איבד את הקצב מזמן ואני חשבתי שאני הולכת למות מהתקף לב. בנוסף הייתי עם האוטו של הבוס והודעתי לה שאני חוזרת במהרה – חשבתי לעצמי – כיצד אני עושה זאת? לקח לי בערך שעה עד שחזרתי לעצמי (השעה הכי קשה בחיי). ואני כל הזמן שואלת את עצמי – מה קורה לי? מה? בבדיקות דם לא נמצא משהו חריג למעט רמת סוכר נמוכה יחסית בצום. בלוטת התריס – תקין. מה קורה לי? האם זה הגיל? הרי לא יתכן שמכל מצב קטן של לחץ אני אגיע לכך. דווקא היה לי יום נחמד עד לאותו טלפון. אז מה קורה לי לעזאזל? – אני יודעת שההמלצה כאן תהיה בכוון של כדורים וטיפול פסיכולוגי משולב אבל רציתי לדעת יותר ממה דבר זה יכול לנבוע, ולא כיצד מטפלים בתופעה.
תשובה
לפי מה שאת מתארת סביר להניח שקיבלת מה שמכונה "התקף חרדה". למרות שהחרדה היא תופעה אוניברסאלית ושמת לב בעצמך כמה היא נפוצה בפורום, הסיבות אצל כל אדם הן אישיות לחלוטין. סביר להניח שיש משהו שקורה, אבל כדי להבין אותו צריך להכיר אותך. את צודקת שהטיפול הנפוץ הוא שילוב בין פסיכותרפיה ותרופות. זו מסגרת שמאפשר גם להתחקות אחר מקור הבעיה. תוכלי לקרוא את המאמר על החרדה המופיע בקישורים למאמרים מצד שמאל. אני מעריך שאם תחשבי בצורה אסוציאטיבית מה קרה לאחרונה, האם יש גורם לחץ כעת בחיים וכד', אולי תעלי על מקור הבעיה.

מחשבות אובססיביות
כל הזמן נתקעות לי מחשבות, בעיקר דברים רעים שאני לא רוצה לחשוב עליהם בכלל. והמחשבות נמצאות נון סטופ בראש שלי.
התחלתי טיפול פסיכולוגי .הייתה לי פגישה אחת והמטפלת נסעה לחו"ל אז עכשיו אני לא יכולה להיפגש איתה. אני משתגעת זה פוגע לי בדברים הכי יקרים לי (גם באהבה לשי לחבר שאותו אני כל כך אוהבת ולא רוצה שזה יהרוס את הדבר הכי טוב שיש לי) ואני לא יכולה יותר.
אילו דרכים יכולות לעזור לי להתמודד עם המחשבות או להפחית את האינטנסיביות- אני רוצה להפסיק לחשוב כל הזמן!
תשובה
אני מקווה שהפסיכולוגית תחזור בקרוב והטיפול יתחיל באמת. מאחר ומחשבות טורדניות הן חלק מהפרעת חרדה, יש אפשרות לפנות לפסיכיאטר לייעוץ לגבי תרופות נוגדות חרדה. זה עשוי להקל עליך ואולי גם להגביר את יעילות הטיפול הפסיכולוגי.

חרדות ממחלות
אני בת 25, סובלת ומתמודדת כל חיי עם התקפי חרדה ועם זה אני כבר יודעת לחיות.
מה שמציק לי הוא שעל כל תסמין גופני פיזי הכי קטן – אני כבר צופה את הגרוע מכל, מחלה קטלנית (ניוון שרירים למשל) ומתעלמת מכל סטטיסטיקה הפועלת לטובתי ומכל מחשבה הגיונית שאני מנסה להחליף בה את המחשבה הסוררת. מדובר בתקופות יותר לחוצות ופחות לחוצות ועכשיו בתקופה לחוצה. אחרי הפוגה של 3 שנים, פתאום כל הדאגות חוזרות. אני בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה בהצטיינות ומתפקדת מצוין בכל התחומים, פשוט מודאגת. התחושה פשוט היא שבכל רגע הגוף עלול לבגוד בי. מה דעתך?
הייתי בטיפול פסיכולוגי מעולה שערך כשנה כאשר גיליתי מה יש לי (בגיל 21, עד אז לא היה לי מושג). הטיפול פתר אצלי בעיות רבות, כולל את הפחד המוגזם ממחלות וכלה בהתמודדות עם ההתקפים שכמעט ולא היו במשך 4 שנים (אחד בכמה חודשים ארוכים). פתאום לפני חודשיים הדברים מציפים אותי שוב, לא ממש התקפים אלא יותר אי שקט, ופחד עז ממחלות (זה בד"כ קורה בתקופות שאני חרדה). האם לדעתך יש טעם לחזור לטיפול?
תשובה
כנראה שאת לא באמת יודעת לחיות עם התקפי החרדה. אני לא בטוח שיש מישהו שיודע לעשות את זה. אנשים רבים כמוך שסובלים מחרדה פשוט מתרגלים לכך שאיכות החיים שלהם פגועה ולא מטפלים בבעיה. הנפש יש לה את הדרכים שלה לתת תזכורת שבכל זאת יש משהו מטריד. דווקא לאור העובדה שאת בעלת ידע בתחום הפסיכולוגיה אני חושב שאת צריכה לפנות לטיפול ולתת מענה לכל "החבילה", החל מהתקפי החרדה וכלה בחרדה ממחלות.
חרדה היא תופעה גלית וגם אם נרגעה בעבר בהחלט יתכן שהיא כעת מבצבצת שוב מעל פני השטח. בד"כ חזרה לטיפול שהיה יעיל בעבר תרגיע את הדברים ובהחלט יתכן שאחת לכמה זמן יש צורך לחזור לפחות למספר מפגשים לטיפול.

פוחדת מרופא שיניים
אני בת 15 כמעט ויש לי 5 חורים בשיניים… כמה פעמים קבעתי טור ולא הייתי מסוגלת לחשוב שהולכים לטפל לי בשיניים ושאני ירגיש איזה שהוא כאב. ניסו לתת לי גז צחוק אבל אמרו שאני לא מגיבה לו טוב לכן הברירה היחידה לטפל בחורים זה זריקה. אני מאד מפחדת ולא יודעת מה לעשות, החורים עוד קטנים ואני מבזבזת את זמני ואת את זמנה של אמי שמפסידה ימי עבודה בגללי לשווא, כי בסוף אני לא עושה את הטיפול מתחילה לבכות וחוזרת הביתה.
זה מאד מציק לי, בבית הספר אני לא מתרכזת בכלום מלבד רופא השיניים ומה שאני גורמת לעצמי בזה שאני לא מטפלת בשיניים ומנסה לדבר לעצמי בכוונה לשכנע את עצמי לעבור את הטיפול ושזה לא כואב אבל זה לא עוזר… אני מפחדת מאד בייחוד מהזריקה שרק מלחשוב עליה אני פורצת בבכי. מה לעשות?!
תשובה
אני מציע לך לפנות לרופא שיניים שגם מורשה לטיפול בהיפנוזה. דרך ההיפנוזה יהיה אפשר ליצור הרדמה של הפה שאחריה הזריקה לא תפחיד ולא תכאב. תוכלי למצוא רופאי שיניים כאלה דרך אתר האגודה הישראלית להיפנוזה: www.hypno.org.il. מאמר על היפנוזה תוכלי לקרוא בקישור הבא: https://www.psychologia.co.il/hypnosis1a.htm

הפרעת חרדה
אני בן 44 נשוי. אני סובל מהפרעת חרדה באישיות עם מרכיב דיכאוני. אני מטופל בטיפול תרופתי כ14 שנה, ולא תמיד בהצלחה. לאחרונה בעקבות משבר חלה החמרה במצבי האישי, כולל החמרת התקפי חרדה הסיוט בהתגלמותו, אני נמצא בטיפול משולב פסיכיאטרי ופסיכולוגי ללא שום שיפור. לא הייתי באשפוז. אני גם סובל מחרדת נהיגה בכביש בין עירוני בדרך כלל החרדה צפה לי והסבל ממש איום. האם מלבד הטיפול הקונבנציונאלי היית ממליץ על טיפול משלים? איזה סוג הייתה ממליץ להקל על הסבל הנורא שלי?
האם טיפול קוגנטיבי התנהגותי יכול להועיל בחרדת נהיגה ופחד ממשאיות אני נוהג 25 שנה ובזהירות אבל הסבל בנהיגה ממש נורא.
תשובה
אתה מתאר מערכת די מורכבת של הפרעת חרדה ארוכת שנים. בהחלט אפשר לשלב דברים נוספים בטיפול, אבל חשוב שהם ישתלבו בצורה הרמונית בשאר הטיפולים.
טיפול התנהגותי קוגניטיבי עשוי בהחלט לעזור לבעיה הנהיגה. תוכל לנסות גם את שיטת EMDRעליה תוכל לקרוא באחד הקישורים למאמרים כאן משמאל. בכל מקרה, כל כזה דבר צריך להיעשות במקביל ובעידוד של המטפלים הנוכחיים שלך שבוודאי מכירים אותך היטב ויוכלו לדאוג לאיזונים הנכונים. כידוע אמנם הדברים לא משתפרים אבל לפעמים גם העובדה שאינם מתדרדרים עוד יותר יכולה לנחם במשהו.

 חרדה מתמשכת
אני בת 26 וסובלת מהתקפי חרדה כבר שלוש וחצי שנים. התקפי החרדה שלי מתקשרים למשהו מאוד ספציפי ואני יודעת להימנע ממקומות שעלולים לגרום לי להתקפים. ניסיתי ללכת בעבר לטיפול התנהגותי אך השיטות שלמדתי לא הועילו לי ולא הרגשתי כי הן מתאימות.
נושא החרדה מאוד מפריע לי בחי היומיום אם כי למדתי להתמודד איתו די טוב. יחד עם זאת אני נמנעת מלטוס, ומלהתחייב לאנשים שאני מרגישה איתם פחות נוח לתוכניות ארוכות טווח כי אף פעם איני יודעת איך ארגיש… בקיצור הנושא מפריע לי לאיכות החיים.
שאלתי אליך – למרות שאני חיה עם זה די טוב, הייתי שמחה להיפטר מהפחד שהתקף חרדה יופיע. האם היית ממליץ על שיטות טיפול נוספות שאינן כרוכות בתרופות פסיכיאטריות? למרות אכזבתי מהטיפול אצל פסיכולוגית התנהגותית (שעבדה איתי באמצעות דמיון מודרך), האם ישנן שיטות אחרות? מה דעתך על ביופידבק כטיפול במקרה כזה? באם דעתך חיובית על הנושא, כיצד זה בדיוק עובד?
תשובה
לפי מה שאת מתארת בהחלט לא מיצית את כל אפשרויות הטיפול. לחרדה יש גם מקורות דינאמיים ואולי את צריכה לברר יותר לעומק על מה מדובר. אני מצרף מאמר על הפרעות חרדה ואני מציע לך לקרוא אותו. יתכן שכדאי להיכנס לטיפול פסיכולוגי מסורתי יותר, קחי בחשבון שזה דורש זמן ומוטיבציה. דווקא העובדה שלמדת לחיות עם זה היא סימן שלילי שכן זה עלול לעכב את הצלחת הטיפול. על נושא התרופות כדאי לדבר עם הפסיכולוג המטפל ולבחון אותו ואת הרלוונטיות שלו. די ברור מדבריך שכדאי שתתחילי את הבירור מתוך פסיכותרפיה ולא תרופות.
ניתן לקרוא את המאמר בקישור הבא: https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm
ביופידבק יכול לעזור לך לרכוש כלים של הרגעה עצמית, אבל דווקא בגלל שהטיפול ההתנהגותי לא הצליח אני בספק אם זה ייתן את המענה.

דחוף…
נערה החוששת מאד לישון מחוץ לבית. עומדת בקרוב לפני טיול של מספר ימים ומתלבטת רבות בשל חששותיה.
(קבוצת המטיילים גם לא מוכרת). היא זקוקה לביטחון שברגע שתרצה לחזור הביתה יהיה מי שיחזיר אותה, גם אם זה בשעות הלילה. אין לנו האפשרות להבטיח לה זאת.(מדובר במרחק של כ-3 שעות נסיעה). האם לעודד או להניח לה להחליט לפי הרגשתה? האם יש דרך לעזור לה בהתמודדות עם מצב זה?
תשובה
אם אי אפשר להבטיח לה להחזיר אותה מיידית אין להבטיח לה זאת.
חשוב לנסות ולעזור לה להתגבר על החרדה, להבין אותה טוב יותר, להתמודד איתה ישירות. כדאי לבחון האם זו הבעיה היחידה או שהיא סימפטום אחד בסיפור רחב יותר. השאלה רחבה יותר מהזדמנות הטיול הקרובה ואפשר להציע לה טיפול פסיכולוגי כדי לטפל בשורש הבעיה. לא בטוח שזה ייתן מענה מיידי לטיול הקרוב, אבל יאפשר תחילת טיפול ושינוי לעתיד. יתכן שזה יעזור אפילו בטווח קצר ומיידי לטיול הזה.
אני מצרף קישור למאמר על חרדה https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

שינוי באישיות
אני מתקרבת לגיל 40, אישה משכילה. לאחרונה אני מרגישה שינוי קל באישיות שלי , באופן כזה שקשה לי להסביר. יש לי ירידה משמעותית בביטחון העצמי , החרדות אצלי לגבי דברים מסוימים גברו, קשה לי להגיע להחלטות, אני יותר הססנית, יותר רגזנית, ואני מרגישה כאילו שמחת החיים שלי נפגמה. אני מרגישה לכודה בתוך עצמי. קשה לי להיות טבעית בחברה, קשה לי לרקוד או לשיר בחברת אנשים ועוד…..
יש לי חשש שאולי זה התחלה של פרקינסון כי המחלה קיימת במשפחה. אני גם מאבדת לעיתים שיווי משקל כשאני עולה במדרגות, מרגישה כאילו נופלת אחורה.
האם תוכל לומר לי כמה דברים שיסייעו לי , האם זוהי תופעה הקשורה לגיל או למצב שאני פשוט לא מאושרת בחיים הזוגיים ?
תשובה
בהקשר של פרקינסון, אני מציע להתייעץ עם רופא שזו מומחיותו.
עם זאת, תיאורך מעלה אפשרות של לחץ וחרדה שצובעים כרגע את החיים שלך ופוגעים בהם בצורות שונות. במידה ואין רקע רפואי למה שקורה לך (ואת זה כאמור צריך לבדוק עם רופא) הרי שאוסף דברים, חלקם אולי קטנים ולא משמעותיים, אבל באופן מצטבר הם משפיעים על מה שקורה לך, ופוגעים באיכות חייך. מדוע דווקא כעת לחץ וחרדה? סביר להניח שאת תוכלי להסביר זאת, אולי זה קשור לגיל ה 40 המתקרב, לשלב כלשהו בחיים שלך שאת מרגישה שאת מתקרבת אליו, אולי החשש מפני בעיות בריאות. במידה וזה אכן הכיוון יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוג וכן ניתן להיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה.
מבחינת האם הזוגיות יכולה להיות גורם לכך, זו בהחלט אפשרות, אפשר לבחון אותה בהקשר הכללי של לחץ וחרדה כנושא אחד מטריד מבין רבים אחרים, או כנושא מרכזי שגורם לבעיה. מן הסתם את יודעת על כך טוב מכל אדם אחר.

 חרדה
לעיתים קורים לי מקרים בהם אני נמצאת עם אנשים שאני אוהבת ברגעי שמחה, ופתאום אני כאילו מדמיינת את כולם מתים. זה נורא מפחיד אותי, ומכניס אותי לעצב רב.
תשובה
זו נשמעת באמת חוויה מפחידה מאוד. קשה לומר לך מה מקור הבעיה אבל זו בהחלט נשמעת סוג של חרדה. השאלה האם זו התופעה הנפשית היחידה שקוראת לך ומטרידה אותך או שיש עוד דברים מסביב. אם זו אכן חרדה ממוקדת אפשר גם לטפל בה באופן ממוקד. למשל אמליץ על שיטתEMDR עליה תוכלי לקרוא כאן https://www.psychologia.co.il/emdr2.htm
במידה ויש דברים נוספים שמטרידים כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי, לעבור קודם מספר שיחות לאבחון הבעיה ולהחליט איך להמשיך. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על חרדהhttps://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

פחד במה
אני תלמידת משחק. רציתי לשאול לגבי פחד במה שממנו אני סובלת.
למה הוא מופיע יותר אצל אנשים מסוימים מאצל אחרים?עד כמה זה ניתן לשינוי?איך ניתן להתמודד איתו בצורה יעילה?האם כדורים נוגדי חרדה הם פיתרון?  פחד הבמה מלווה בנוקשות בשרירים לפעמים אפילו ברעד ברגליים, שינוי במנעד הקולי ועוד. זה הדבר היחידי שמונע ממני להראות את כישוריי.
כשאני כבר מצליחה להתגבר על פחד זה, אני מרגישה את הפספוס בכך שאין ביכולתי לעשות כך כל הזמן.
תשובה
פחד במה או פחד קהל היא תופעת חרדה שקשורה לחרדת ביצוע בדומה לחרדת בחינות ודברים נוספים שקשורים להופעה. הטיפול עשוי להיות יעיל הן בכלים פסיכולוגיים והן ע"י תרופות, השילוב בינהם פעמים רבות הוא היעיל ביותר. השאלה עד כמה התופעה חזקה וחשוב מכך, עד כמה היא ממוקדת רק בבמה. אם זה קורה רק במקרים מול קהל ולא בתופעות חרדה נוספות בחיים הטיפול יכול להיות ממוקד וקצר יחסית. אם זו תופעה רחבה יותר ואת נקלעת למצבי חרדה גם בסיטואציות נוספות בחיים יתכן שצריך גם טיפול רחב יותר.
בטיפול ממוקד תוכלי להיעזר בשיטות התנהגותיות קוגניטביות, כמו גם בהיפנוזה ושיטת EMDR. תוכלי לקרוא יותר במאמרים אליהם תוכלי להגיע בקישור מצד שמאל.

חרדות אצל ילדים
איזה טכניקה טיפולית מומלצת לטיפול בילד בן 12 הסובל מחרדות? האם זה נכון שטיפול התנהגותי/קוגניטיבי הוא הסוג המומלץ במקרים כאלה? האם זה נכון שהטיפול אמור להיות קצר וממוקד ועליו לתת לילד אמצעים להתמודד עם התחושות הלא נעימות ואילו טיפול ארוך טווח, המנסה לחפש את הגורם לחרדות, אינו מהמומלצים?
תשובה
אין לגבי זה הסכמה חד משמעית. צריך להבין את מקור החרדה ולפי זה לקבוע את סוג הטיפול. חרדה יכולה להיות משהו ממוקד שאפשר לטפל בו באופן ממוקד, אך לעיתים זה קשור לתהליכים נפשיים עמוקים יותר ואז נדרש דווקא טיפול דינמי או שילוב של סוגי הטיפול השונים. בשנים האחרונות ישנה פופולריות לגישה ההתנהגותית קוגניטיבית אולם לא תמיד היא מצליחה. אפשר לנסות להתחיל שם מאחר שהיא ממוקדת ואפשר לדעת כעבור זמן די קצר אם זה עובד או לא או שאולי צריך להוסיף רכיבים נוספים לטיפולת.

בני בן ה-6
אני מאד מוטרדת מההתנהגות של הבן שלי, בן 6, בנושאי הניקיון בזמן האחרון.
התחלתי לשים לב שהשאלות שלו בדבר ניקיון הן מוגזמות, ותכופות, למשל: נגעתי באבק, אני יכול לגרד בפה? או: נגעתי בנעל, אני צריך לשטוף ידיים אם אני ארצה לגרד בעין?
אח"כ הוא התחיל לשטוף ידיים בתדירות גבוהה יותר בכל פעם שנגע במשהו מלוכלך לדעתו, למשל, משהו שהיה על הריצפה או נעל שעמד עליה חרק, ושאל אותי אם לשטוף עם סבון או בלי סבון.
כל זה היה במהלך החודש האחרון, או שלפחות זה התחיל לעורר את תשומת ליבי.
הבוקר הוא קם ונעל נעליים ושאל אותי אם הן מלוכלכות, הוא חושב שהם מלוכלכות .
איך עלי להגיב? האם לפנות לאיש מקצוע או לחכות בתקווה שזה יעבור מעצמו?
תשובה
נשמע שבנך מפתח נטייה אובססיבית קומפולסיבית לאחרונה, זהו מנגנון שקשור לחרדה ובהחלט טוב שאת שמה לב לכך ורצוי גם לפנות לייעוץ שכן משהו קורה וצריך לבדוק על איזו תשתית זה יושב. יתכן שיש לחץ כלשהו או מקור חרדה שממנו נובעת ההתנהגות הזו שמבטאת גם מחשבות טורדניות שמפריעות לאיכות החיים. אני מציע שתפני לפסיכולוג ילדים להדרכה ותתייעצי עימו כיצד לנהוג. השאלה האם לפנות מייד או להמתין תלויה בעוצמת הסימפטומים וביכולת שלך לזהות מקור לחץ כלשהו לאחרונה. הבעיה שזו עלולה להפוך התנהגות או נטייה שתישמר ותתחזק עם הזמן ולכן עדיף לאתר ולטפל בה בצעירותה.
בכל מקרה, אני מצרף מאמר על חרדה עם פרטים גם על הפרעה טורדנית כפייתית.https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

בחירת מטפל
קבעתי תור עם פסיכולוגית קלינית מקופ"ח לצורך ניסיון לטפל ב "נפילות" שיש לי מדי פעם שמביאות עימן חרדה ועצבנות יתר.
בחרתי בכוונה באישה כי חשבתי שאולי היא תבין טוב יותר את הלחץ שלי (ילדים, בית, עבודה, אימהות).
האם לטיפול בחרדה עדיף לחפש פסיכולוג שמתמחה בחרדה, או שפסיכולוגית קלינית שלאו דווקא מגדירה את עצמה כמטפלת בהפרעות חרדה, תוכל לעזור לי.
תשובה
חרדה היא מנגנון בסיסי מאוד וכל פסיכולוג קליני מתאים לטיפול בסוג כזה של בעיה. הגישה לטיפול משתנה ממטפל אחד למשנהו, יש שמדגישים יותר תהליכים דינאמיים שקשורים למרכיבים לא מודעים של החוויה ויש שמדגישים יותר היבטים התנהגותיים וקוגניטיביים. אני חושב שבשלב הזה כדאי לך להגיע למפגש שקבעת ולראות כיצד הדברים מתקדמים ולאחר מכן להחליט האם גישתה של הפסיכולוגית שלך תתאים או לא לצרכיך.

 כאבים ביד במצבי לחץ וחרדה
אני סטודנטית בת 23, סבלתי בתקופה האחרונה מלחץ בלימודים, וכשלון בזוגיות, לחצים ועוד בעיות משפחתיות … לאחרונה התחלתי לשים לב ש יום אחרי כל סערה רגשית מביאה איתה כאבים נוראים בזרוע ימין, כבר מתחילת השנה אני מרגישה את זה, ומתגברת על הכאבים בכדורים לשכיחת כאבים, אבל התופעה הזאת מאד מדאיגה אותי,,, האם זה מאותת למחלה או משהו??!!
דבר שני הוא שאני מרבה לאונן במיוחד לאחר ראייתי זוג אוהבים ונהנים, זה שהמחשבות על הכישלון בהמשך הקשר האחרון עולות מיד, ולפעמים אחרי הפעולה מתחילה סערת רגשות, צער וחרטות ובכי מר…!!! אני חוששת לאבד את הבתולין שלי (מסורתית..ושמרנית..)…באחד מרגעי האוננות !!
אין לי סיכוי ואומץ ללכת לייעוץ קליני פסיכולוגי, אישי כי פשוט זה תלוי בתשלום, אפילו במוסד הלימודי שלי, כי פשוט המצב הכלכלי בירידיה!!!
תשובה
כאבים מסוגים שונים יכולים להיות ביטוי ללחץ וחרדה. עם זאת, כדי למנוע ספקות צריך לפנות לרופא משפחה, לתאר לו את הסימפטום ולשמוע את חוות דעתו. אין טעם לקחת סיכונים גם אם הסיכוי לקיומם נמוך.
וכעת לגבי מהות הדברים. את נמצאת במצב של לחץ וחרדה וכדאי לטפל בו. נסי לברר בכל זאת במוסד הלימודים שלך, בד"כ יש במקומות אלו שירות פסיכולוגי וכאשר יש מצב כלכלי קשה הם עוזרים ומסבסדים את הטיפול. נסי להתגבר על העכבות ולפנות.
יתכן שכדאי לבדוק אפשר לקחת תרופות נוגדות חרדה, עם או בלי קשר לטיפול. זאת מאחר ואת מספרת על ירידה בתפקוד ומחשבות טורדניות שמציקות לך בהקשרים שונים. אוננות לא אמורה לגרום לנזק לבתולים, את יכולה אולי לשוחח עם רופא/ת נשים ולקבל הנחיות יותר מדויקות, תוכלי להיעזר בנושא בפורומים הרפואיים באינטרנט.
בשורה התחתונה, אל תזניחי את מה שקורה לך ופני לקבל ייעוץ וטיפול מתאימים.

חרדה וחוסר ביטחון עצמי
הייתי רוצה לדעת מה עושים במקרה של חוסר בטחון. אני בחורה מאד אינטליגנטית, לומדת מתמטיקה באוניברסיטה בירושלים. אבל בזמן שאני יושבת בחברה, אני שותקת אפילו שעתיים, כאילו אני בעולם אחר, אני לא פותחת את הפה מחרדה. גם באוניברסיטה אני באה לומדת והולכת הביתה. אין לי חברות, יש לי פחד לבקש עזרה ביום שאני לא באה ללימודים, האם יש לך איזה עיצה לתת לי – אני מיואשת.
תשובה
היה טוב אילו יכולת להצטרף לקבוצה טיפולית של אנשים שמתמודדים עם בעיה דומה לשלך. כדאי לבדוק בשירות הפסיכולוגי של האוניברסיטה אם יש להם קבוצות. במידה ולא ובמידה ואינך מוצאת קבוצה מתאימה באזורך, רצוי לפנות לטיפול אישי.
במידה והחרדה חריפה (וכך היא נשמעת) כדאי אולי להתייעץ גם עם פסיכיאטר לגבי הצורך בתרופות נוגדות חרדה.
בכל מקרה, רצ"ב קישור למאמר על חרדה https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

חרדת בחינות
רציתי לדעת מה הפתרון לילד שמשלשל קבוע לפני בחינות ומה הפתרון לבחורה שמשלשלת קבוע לפני פגישה
תשובה
לפני מציאת הפתרון כדאי להבין קודם את הבעיה. שלשול הוא רק סימפטום, הוא לא אומר כלום על אופי הבעיה. אם מדובר במקורות נפשיים מדובר מן הסתם על תגובת לחץ וחרדה. הפתרון הוא לטפל במקור הבעיה ולא בסימפטום. בשני המצבים נשמע שישנה חרדה רבה ברקע. אני מצרף קישור למאמר על חרדה. הטיפול בחרדה הוא ע"י טיפול פסיכולוגי ובמקרים כאלה של תגובות גופניות מתאים לשלב גם טיפול תרופותי נוגד חרדה בהתייעצות משותפת עם פסיכיאטר. רצ"ב קישור למאמר על חרדה באופן כללי https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm ועל חרדת בחינות באופן ספציפי https://www.psychologia.co.il/testanx1.htm

 דיכאון והתקפי חרדה
איך מטפלים בדיכאון משולב בהתקפי חרדה?
האם רופא משפחה בצירוף טיפול תרופתי כגון פרוזק יכול לטפל בדיכאון קל?
תשובה
תרופות נוגדות דיכאון וחרדה יכולות לעזור. כדאי לפנות לפסיכיאטר מומחה ולא להסתפק במרשם של רופא המשפחה. במקביל כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי.
אני מצרף קישורים למאמרים בנושא חרדה ודיכאון:
חרדה https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm
דיכאון https://www.psychologia.co.il/depres1.htm

הזעה מוגברת?
כל הזמן שאני נכנס למצבי לחץ אני מתחיל להזיע בפנים בצורה מוגברת
מה גורם לזה?
תשובה
מצבי לחץ וחרדה גורמים לתופעות גופניות שונות והזעה היא תופעה אופיינית למדי. יש אנשים שמסמיקים, יש שמגבירים הזעה, וישנם עוד תופעות דומות. במידה והעניין מציק לך כדאי לטפל בשורש הבעיה, במקור הלחץ, או/ו לטפל ביכולת הרגעה שלך, למשל ע"י שיטות של הרפיה, דמיון מודרך והיפנוזה.

נסיגה
אני בן 18 ונמצא ממש טרם גיוס. בשנים האחרונות שמתי לב לתופעה, אשר בולטת מאוד בכל תחומי עיסוקי, כאשר תהיתי רבות לגבי פשר העניין. הייתי מגדיר את בעייתי כ "נסיגה בשעת שיא"…
למעשה, בכל תחום בחיים, הדורש טיפה תחרותיות ומאמץ, אני מגיע למצב, שכאשר אני מגיע לקראת הסוף (ולפעמים זה גם קורה בהתחלה, אך בעיקר בסוף) אני חרד מאוד, והביטחון העצמי שלי יורד כליל לתחתית, באופן שגורם לי להיות מושבת ממלאכתי ומאמציי.
אתן לכם דוגמא מעשית: לא מזמן היה לי גיבוש של צה"ל… בקיצור, רובכם יודעים שבאים לשם חבר'ה ממש איכותיים ורציניים, כאשר רמת הכושר הנדרשת גבוהה…בקיצור ההכנות לגיבוש היו מפרכות, ולסיכום הגעתי לרמת כושר טובה ולביצועים מעולים.
עכשיו העניין הוא שאיך שהגעתי לשם, רמת הביטחון העצמי ירדה, הרגשתי את עצמי כבעל הסיכויים הכי קלושים לעבור וכו'-דבר שגרם לביצועיי המעשיים להיות דומים.
בקיצור הכוונה היא, שפיתחתי לי מן הרגל, שכל דבר שקשור בתחרות מעורר בי ממש לקראת השיא חרדה מסויימת, שגורמת לי לדפיקות לב מהירות ולהרגשת חולשה, שהמוצא היחיד הוא פרישה.
תשובה
לפי מה שאתה מתאר מדובר בסוג של חרדת ביצוע בדומה לחרדה בחינות או חרדת קהל. כאשר אתה מגיע לקראת התמודדות משמעותית תוקפת אותך חולשה שגורמת לקושי להמשיך ולהגיע להישגים. תופעה זו אכן משפיעה באופן משני גם על הדימוי העצמי ובהחלט היה כדאי לבדוק את העניין ולטפל בו שכן הוא עלול ללוות אותך בהתמודדויות נוספות גם בעתיד.

הקשר
רציתי לשאול אם יש קשר כלשהו בין חרדה ובין לדמוי עצמי נמוך? והאם הסמקה יכולה לנבוע כתוצאה מדמוי עצמי נמוך?ואיך משפרים את הדימוי העצמי שלנו? האם איש מקצוע עשוי לעזור בעניין
זה?
תשובה
יכול להיות קשר בין חרדה, דימוי עצמי והסמקה. טיפול פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור בנושא.
ראשית צריך לפתח מודעות והבנה לגבי מקור הבעיה ולמעשה זהו כבר חצי מהפתרון.

שאלה בנוגע לחרדות
אני סטודנטית, תלמידה מבריקה, עוזרת לכולם, אבל חוץ מעצמי וזו בשל בעיה שמחמירה לי בימים האחרונים – הבחינות של סיום הסמסטר. אשמח לקבל יעוץ והכוונה רצוי באופן פרטי. אני מאוד חוששת ודואגת. אני מנסה בימים אלו ללכת ע"פ לוח הזמנים שהצבתי לי אבל זה לא הולך מכיוון שאני לחוצה, עצבנית וסובלת משינה גרועה. עד שאני נרדמת, אני צריכה כבר לקום. בלילה בלכתי לישון אני סובלת מדפיקות לב מאוד חזקות דבר שמפריע לי לישון, אני אוכלת בכוח ומרגישה חסרת אונים. אני משתדלת להרגיע את עצמי אבל זה לא הולך. לדוגמא לקחתי לי יום חופש היום על מנת ללמוד ולא הצלחתי לקרא אפילו פיסקה, כשזה תסכל אותי יותר ויותר.
הייתי יום שלם בבית ובמקום ללמוד לא עשיתי כלום הייתי סהרורית חסרת מנוחה!!
האם זה גם חוסר ריכוז וגם חרדות
מה אני עושה? איך אני יכולה להקל על עצמי במשך תקופת הבחינות איך אפשר ללמוד כשאני לא מרוכזת ונמצאת בחרדה?
האם אתה מכיר מרשם טבעי לריכוז, יש כל מיני ויטמינים כמואי-קיו עשר שמשפרים ריכוז וזיכרון ועוד,,,אגב רסקיו לא עזר לי.
תשובה
נשמע שאת מאוד לחוצה והתופעה שקוראת לך היא כנראה חרדת בחינות. לגבי התכשירים שהזכרת תוכלי להתייעץ עם רופא המשפחה ואולי גם לקבל משהו יותר חזק להרגעה. זה טוב למספר ימים אך לא כשיטה לטווח הארוך. השאלה כיצד את מוצאת דרך טובה יותר להירגע. סוג הלחץ הזה אינו מאפיין בד"כ רק תקופות מבחנים אלא מצבי לחץ נוספים בחיים ולכן שווה להתמודד עם זה מהשורש. אפשר ללמוד שיטות שונות להרפיה, היפנוזה עצמית, מדיטציה וכדומה. אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי במידה ואת לא מצליחה לבד. ריטלין אינו יעיל אלא למי שסובל מהפרעות קשב. אני בספק רב אם זה המצב אצלך. את סובלת ממתח שגורם לקושי בקשב, אבל זהו קושי שנובע מהמתח ולא בהכרח מבעיה ביולוגית. העניין הוא ללמד את עצמך מיומנויות חדשות להרגעה עצמית שבוודאי גם ישפרו את איכות החיים שלך לא רק בתקופת בחינות.
אפשר ללמוד הרפיה והיפנוזה עצמית בעזרת ספר וקלטת. למשל ספר של אולמן ולמברו שתורגם לעברית בשם היפנוזה עצמית, ניתן להשיג דרך סטימצקי.
לא רצוי שמישהו מכיר אותך יטפל בך, אך תוכלי לבקש ממנו המלצה למטפל שהוא מכיר.
ניתן להגיע לרשימת מהפנטים מוסמכים דרך אתר האגודה הישראלית להיפנוזהwww.hypno.org.il. להלן קישור למאמר על חרדה באופן כלליhttps://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm ועל חרדת בחינות באופן ספציפיhttps://www.psychologia.co.il/testanx1.htm

איך יוצאים מהלופ של החרדות
לפני כחודשיים התחלתי לסבול מהתקפי חרדה ממוקדים. אין לי מושג מה שימש טריגר להתפרצות. הצרה הגדולה היא שאני לא מצליחה לנהוג בצורה רגועה. (לפי כן הייתי נהגת שודים) ואם יש עלי מטלה מסויימת כמו להוציא ילד מהגן או מבית הספר ואני יודעת שמחכים לי אז זה הופך למבצע מבחינתי. אני יכולה לצאת ולהתניע את האוטו אם אין עלי לחץ מסוים. אך יש כל תופעות החרדה באות לידי ביטוי עד כדי היסטריה. בעבר לא היו לא תופעות דומות כלל וכלל, הייתי מסוגלת למשל בימי שישי לנקות את כל הבית, לבשל, לרוץ להוציא כל פעם ילד אחר בתורו ולא נכנסתי למצבי חרדה. האם טיפול בחרדות ממוקדות מצריך לקיחת תרופות? למרות שאני יודעת שרק גורמים מסויימים מכניסים אותי לחרדה? מה יכול להיות מקורה של חרדה כזאת? הגורמים האחרונים שהציקו לי הם מכירת הרכב הפרטי שלי מה שהופך אותי להיות תלויה בבן זוגי ובחסדיו, ניסינו למכור דירה זמן רב, אני ממש סולדת מדירתי ועד שהעסקה כמעט יצאה לפועל היא בוטלה בדקה ה-90 ולאחר מכן חשתי דיכאון נוראי בן מס' שבועות, ואז התחיל התהליך של התפרצות החרדה. כמו כן אני רוצה לציין את מות אבי לפני שנתיים, קשיים רבים במערכת הזוגית, קשיים רבים עם הילדים, חוסר עזרה מהסביבה הקרובה, עבודה בה אני נמצאת כבר שנתיים שגורמת לי למועקה רבה, היא איננה מתאימה לי כלל. טיפול פסיכולגי/פסיכיאטרי לא בא בחשבון כרגע מאחר והעלות הכספית גבוהה מאוד, דרך הקופה לא עוזרים לי במיוחד, נקבע לי תור רק לעוד 3 חודשים ואני ממש חסרת אונים.
תשובה
הדבר המיידי שתוכלי לעשות זה להתחיל בטיפול תרופתי נוגד חרדה. את יכולה לקבל מרשם מפסיכיאטר של הקופה, התור במקרה כזה אמור להיות מהיר יותר או אפילו אפשר ללכת דרך מרפאת חוץ של בית חולים או בריאות הנפש. השאלה המרכזית היא מה מקור החרדה ולא נשמע לי שמדובר רק בתופעת לוואי ביולוגית. יש עוד אפשרויות חוץ מקופת החולים באופן ישיר, אפשר לברר במרפאות ציבוריות נוספות, חלקן ממומנות ע"י קופת החולים וחלקן נותנות טיפול יותר מסובסד. נשמע שאת באמת נכנסת ללופ והזמן של שלושה חודשים להמתנה נראה לי ארוך מידי מבחינת ההישארות בתוך הלופ הזה שבסך הכל גם מחמיר את הדברים. אני לא יודע אם את זקוקה לטיפול ממוקד ומהיר או דווקא למשהו שייתן לך גם מרחב לשבת ולחשוב מה קורה עם החיים שלך באופן רחב יותר. העניין הוא להגיע קודם כל לאיש מקצוע כדי לעשות אבחון מסודר ומשם להחליט מה הכי מתאים הלאה.

התקף חרדה
היה לי התקף חרדה חוזר, אחרי ששנתיים כבר אין לי. לפני ארבע שנים הייתי בטיפול היפנוזהEMDR וברגע שפגשתי החבר שלי (איש סוסים) חדלו לי ההתקפים בעזרתו (הוא לא הסכים שאני אמשיך בטיפול). מאז שנפרדנו הרגשתי, גם מהדיכאון של הפרדה שהמצב לאט לאט מדרדר והיום הגעתי לשיא.
לפני חודש ניסתי ליצור קשר אם זה שטיפל בי להתייעץ איתו אם לבוא לאבחון חוזר. קופ"ח כללית רפואה משלימה בתל אביב אומרים לבוא ישר לאבחון, אני לא יודעת מה לעשות בבקשה עזור לי.
תשובה
אם מי שטיפל בך היה יעיל לפני שנים פני אליו גם כעת. אינני יודע מה משמעות האבחון, הרי את הבעיה את מכירה ויודעת. נראה לי שחבל הזמן, פני למטפל מוסמך והתחילי לעשות את השינוי מייד.

תחקיר בטחוני להתנדבות במשטרה
יש לי הפרעת חרדה, 5 שנים אני לוקחת ציפראמיל, ואין לי התקפים בכלל, וגם לא כפייתיות. אני מתנדבת במשטרה כבר מספר שנים, ולאחרונה הציעו לי להתנדב בבילוש, מה שיעשה אותי מאושרת. לשם כך עליי לעבור תחקיר בטחוני מפורט, בו אם אסתיר מידע זה ייחשב לחוסר אמינות. מאידך, חשיפת המידע הנ"ל יכול להביא לכך שיוציאו אותי מהמשטרה, עקב חשש לאובדנות.
מה עליי לעשות?
תשובה
הרבה אנשים סובלים מחרדה, כולל שוטרים מיומנים. אין לזה שום קשר לאובדנות. ספרי הכל באופן גלוי, אל תסתירי מידע וכמובן אין צורך להגזים גם לצד השני. הסבירי שאין לך התקפים ומדוע את בכל זאת ממשיכה לקחת את התרופה. כמובן שאי אפשר לדעת מראש את הכל אבל באופן עקרוני הבעיה שלך לא אמורה לפסול את מועמדותך לתפקיד. אם בכל זאת את חוששת המשיכי להתנדב בתפקיד הנוכחי ועזבי את ההצעה למרות הקסם שבה עבורך.
אין תעודת ביטוח שזה יצליח ושזה לא יזיק. תצטרכי לקחת החלטה האם את לוקחת סיכון (שנשמע די קטן) והולכת על זה או מחליטה ללכת על בטוח ולעזוב את כל העניין.

אהבת קלחת המקלחת – הפרעה כפייתית?
האם אובססיה לניקיון המתבטאת בניקיון הגוף בלבד יכולה להעיד על הפרעת טורדנות כפייתית? (ocd)
מתי ניתן לאבחן כי הצורך להתקלח הנו בגבול הנורמה? ומתי הנו גובל בשיגעון?
בקיץ מדובר על מקלחת בסדר גודל של 3-4 פעמים ביום, כאשר כל מקלחת אורכת בין חצי שעה לשעה.
בחורף: פעמיים לפחות בטווח של שעות- כנ"ל!
תשובה
התופעה תיקרא הפרעה אם היא מפריעה לאיכות החיים. במידה והתנהגות כפייתית גורמת לכך שתפקודים כלשהם בחיים נפגעים אז יש מקום לטפל בה. אם אדם אוהב להתקלח וזה לא בא על חשבון דברים חשובים אחרים ולא קשור לתחושות חרדה זה לגיטימי. לפי מה שאת מתארת, 4 מקלחות של חצי שעה כל אחת אמורות להפריע לסדר היום הרגיל ולכן כדאי לבדוק את העניין. בכל מקרה, אין לזה קשר לשיגעון. זוהי מילה פופולארית ושיפוטית ולא קשורה לבעיה של OCD.

חרדה איומה מהריון, לידה ואמהות
בשנים האחרונות, בעיקר מאז שאמי נפטרה, סבלתי מחרדות ודיכאון וטופלתי הן אצל פסיכולוגית והן בתרופות. היום אני מרגישה טוב מאד וכבר נישאתי ואני מאושרת בנישואיי. אגב, אני בת 29. בתקופה האחרונה אני חושבת כל הזמן על אמהות אבל חרדה מאד מהריון, לידה ואפילו האמהות. החרדות שלי קשורות לפחד שההיריון יגרום לי שוב לדיכאון או חרדות ושלא אוכל להיעזר בתרופות או לצאת מהמצב בו אני נמצאת. אני מפחדת שהשינויים ההורמונאליים בהריון או לחילופין בלידה והמצב החדש שהאמהות מביאה יגרמו לי לאיזשהו אובדן שליטה נפשי. בנוסף מאד מחלתה ופטירתה של אמי הפכתי להיות מאד נסערת וחוששת ממחלות וקשה לי להיות לבד כשאני חולה. אני גם חוששת שיהיה לי דיכאון שאחרי לידה ולא יהיה מי שיטפל בתינוק כיוון שבעלי יצטרך לעבור וגם לא יהיה מי שיעזור לי לצאת מהמצב.
אני יודעת שנבואה עשויה להגשים את עצמה והפסיכיאטרית הסבירה לי שאין סיבה מיוחדת לחשוש מדיכאון אחרי לידה אבל משום מה אני מאד חרדה מהנושא. אני נוטה לדאגנות יתר וחרדות וחוששת שזה ילווה גם את ההיריון, הלידה והאמהות. מה עושים? אני כל כך רוצה להיות אמא אבל רק המחשבה על הריון גורמת לי כמעט להתקף פאניקה של ממש.
תשובה
הפחד שלך טבעי ונפוץ מאוד, בעיקר בקרב אנשים שסבלו מדיכאון ו/או חרדות בעבר. בסך הכל כמעט כל אחת חרדה בצורה כזו או אחרת מהשינויים שההיריון והלידה מביאים עימם ומהיבטים נפשיים שונים שככרוכים במצבים הללו ואח"כ בהורות עצמה. אני מציע לך לא להזניח את החרדות הללו ולתת להם מקום במסגרת טיפולית שתלווה אותך גם לתוך ההיריון עצמו עד ללידה. ליווי כזה יכול גם להרגיע אותך וגם למנוע החרפה של מצבי לחץ שמטבע הדברים הם חלק מהתהליך של ההיריון, במקביל לדברים הנפלאים שיש בו. אני מצרף קישור למאמר שעשוי להיות לך רלוונטי ומעניין: פסיכולוגיה של פריון, הריון ולידה:
https://www.psychologia.co.il/pregnancy.htm

 שאלה – פחד להישאר לבד
קורה לי שמדי פעם אני מפחדת להישאר לבד בבית. זה לא נעים לדעתי להישאר לבד בבית. אני בחורה מעל גיל 30, אמי עקרת בית ואף פעם לא יצא לי להישאר לבד. כעת עברתי לגור עם חברה והרי אנחנו לא כל הזמן ביחד בבית. אני מפחדת שלא ארגיש טוב פתאום ואז לא אהיה לי במי להיעזר. הפתרון שמצאתי כרגע הוא להישאר עם טלוויזיה דלוקה או מוזיקה לפחות כך לא ארגיש לבד.  שאלתי היא האם יש לך פתרונות נוספים ואיך מתגברים על זה ?
תשובה
מצד אחד זה יכול להיות טבעי לחלוטין להרגיש לא נוח לבד. השאלה המרכזית היא עד כמה זה פוגע בפעילויות השוטפות שלך ובאיכות החיים שלך. במידה ומדובר בתופעה חזקה סביר להניח שיש לה השפעה כזאת ואז לא כדאי להישאר עם זה ללא מענה. בעיקרון השאלה מה עומד מאחורי הפחד. אילו מחשבות מתעוררות סביב ההישארות לבד, והרי יש כל כך הרבה תשובות אפשריות לשאלה הזו. במידה וזה מספיק חשוב כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. אם תדעי יותר על הפחד הזה ומקורותיו בוודאי גם תהיה דרך לטפל בו.

חרדות וסיוטי לילה
הפרעת החרדה שלי מזכירה ביעותי לילה המופיעים בדרך-כלל אצל ילדים. סיוטי לילה שמהם אני מתעוררת ולמשך מספר דקות כשאני ערה אני עדיין חווה את הסיוט. בעלי מנסה להעיר אותי אך לוקח לי מספר דקות עד שאני מבינה שהדברים לא קורים באמת . הסיוטים קשים וקשורים במוות שלי עצמי, במישהו שנכנס הביתה ורוצה לאנוס את ילדי ועוד רבים ומגוונים. התופעות הפיזיות הן: דופק מהיר, הרבה פעמים בכי, צעקות וכו'.
אני בטיפול אצל פסיכולוג קליני, אם אומר שאני מרוצה מהטיפול זה יהיה בלשון המעטה, אני מכורה לטיפול ודרכו אני מבינה את הפחדים שלי ועוד דברים רבים אחרים. החרדות נעלמות לתקופות אך כשהן חוזרות הן עלולות להופיע מספר פעמים בלילה כך שהפגיעה באיכות החיים גדולה.בתקופות הקשות אני לוקחת כדורי קלונקס, למספר ימים.
שאלתי: האם יש טיפול אחר בנוסף לטיפול הפסיכותרפי (שעליו אני לא מוכנה לוותר גם אם הכל יהיה מושלם בחיי) שיכול לעזור בהכחדת התופעה? או שמה צריך עוד הרבה סבלנות.
תשובה
השערתך נכונה. אני חושב שאת צריכה לדבר על זה עם הפסיכולוג שלך. את כל כך נחרצת לגבי רצונך להישאר בטיפול שאני לא יכול לראות מצב שזה יבטא חוסר אמון בו. את צריכה לסמוך עליו שהוא יידע להתמודד עם המידע שאת מוסרת, אני מאמין שהפסיכולוג שלך יידע להתמודד עם השאלות הן בהקשר של הקשר הטיפולי והן בהקשר של פתרונות במידה וקיימים כאלה. לעיתים ניתן לשלב עם טיפול ארוך טווח התערבות קצרת מועד למשל ע"י היפנוזה או EMDR, תוכלי לקרוא על כך במאמרים שבאתר שלנו. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שכל התערבות של פסיכולוג נוסף עלול להשפיע על מסגרת הטיפול הנוכחית וזה דבר שכדאי לשקול היטב מראש ובוודאי לדון עליו בתוך הטיפול.

 נטייה ל- OCD?
שהייתי ילדה ונערה מתבגרת, במשך שנים, הייתי סופרת צעדים (מחזורים של 3 צעדים בד"כ) וכל דבר סופרת במחזורים של 3 כי חשבתי שזה יגן עלי מדברים רעים. היום זה כבר לא קורה אבל היות ואני סובלת מחרדות אני תמיד חוששת שיש לי נטייה ל-OCD וזה עלול להתפרץ באחד הימים. האם אני צודקת או סתם דואגת?
תשובה
התנהגות כפי שאת מתארת אופיינית כמעט לכל הילדים בשלב כזה או אחר. השאלה האם זה מוכלל להתנהגות שפוגעת בחיי היום יום. בנוסף, ספירת צעדים היא התנהגות אחת מתוך שלל של התנהגויות ומחשבות שמאפיינות OCD. מאחר ומדובר באבחנה הלקוחה מתוך משפחה רחבה של הפרעות חרדה השאלה המרכזית שאת צריכה לשאול את עצמך היא עד כמה את חושבת שחרדה מאפיינת את חייך כיום, עד כמה יש לחצים שאת מרגישה שאינך עומדת בהם, עד כמה קורים דברים או קיימות מחשבות אשר משבשות את חייך וכו'. במידה וכן כדאי לטפל בזה. במידה ולא, אני לא רואה סיבה שספירת צעדים בגיל צעיר תנבא פריצת OCD בהמשך. בכל מקרה, רצ"ב קישור למאמר על הפרעות החרדה השונות https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm.
אין מועדות למחלה, וזו גם לא מחלה. אם תהיה לך בעיה תפני לטיפול ותגרמי לכך שהיא תעבור. עצם החששות והמחשבות מעידות שאת סובלת מחרדה ברמה כזו או אחרת, חרדה היא תופעה טבעית ואין מה לפחד ממנה כל כך. אם היא מוגברת אפשר וצריך לטפל בה.

חרדה (פוביה) חברתית SAD – חובה ללכת לפסיכולוג?
עיינתי במסמך שהפנת אליו ומצאתי שיש לי את החרדה הזו: חרדה (פוביה) חברתית Social Anxiety Disorder SAD. השאלה שלי היא כזו, האם אני חייב ללכת לטיפול פסיכולוגי או שאני יכול לקנות איזה ספר ובעזרתו לטפל בבעיה שלי? אני אצליח עם ספר? יש סיכוי?
ואם כן, אז על איזה ספר אתה ממליץ?
יש לי את הספר "רכישת ביטחון עצמי" של בריאן רוט, מה אתה אומר עליו?
תשובה
אתה יכול לקנות ספר ולטפל בבעיה. תוך זמן קצר תדע האם זה עובד או לא. אין חובה ללכת לטיפול פסיכולוג אך פעמים רבות זה לא מסתדר לבד. באנלוגיה, אנשים יכולים לעשות כושר לבד אבל ברוב המקרים הכושר משתפר הרבה יותר מהר עם מדריך כושר גופני.

לא יודעת איך להגדיר את זה
יש לי בעיה שכשאני הולכת ברחוב אני הולכת לא משוחרר..כלומר אני לא משחררת את הרגליים (הולכת בכבדות ומחשבת כל צעד)…הרגשה כזו כאילו מישהו מאחורי מסתכל על הצעדים שלי. זה
קורה רק כשאני הולכת לבד.
ואני קוראת עכשיו את מה שרשמתי ובטח תגיד אולי יש לי פחד או משהו כזה..אבל לא נראה לי.. אני לא מפחדת… למה זה?
תשובה
האם מדובר בתחושה שאת חייבת ללכת בצורה כזו או שמדובר בעייפות או לאות שגורמות לך ללכת כך? השאלה מה באמת המקור לסגנון ההליכה הזה. יתכן שמדובר בסוג של התנהגות כפייתית ומחשבות טורדניות שעשויות להיות קשורות להפרעת חרדה. עם זאת, הדברים צריכים בדיקה יותר עמוקה וקשה לי לתת לך תשובה מדוייקת לאור מה שכתבת. במידה וזה מציק לך או במידה וישנם עוד דברים שביחד יוצרים הפרעת חרדה, אפשר ורצוי לפנות לטיפול. במידה וזה זניח ולא משפיע על איכות חייך תני לזה לקרות ואל תייחסי לכך תשומת לב.

דיכאון סמוי?
אני בת 35 רווקה. לפני שנה נהרגה אימי בתאונת דרכים. אבי נפטר ממחלה קשה לפני כ-5 שנים. נותרנו אני ו-2 אחי ואחותי. כולם גדולים ממני בשנים רבות נשואים +ילדים. אינני בקשר זוגי כרגע.
בימי שישי ושבת, הימים הפנויים מעבודה בהם אני אמורה לנוח ולצבור כוחות לשבוע, אני בוכה, חשה בדידות רבה. עושה הרבה חשבונות נפש מדוע אני לבד איפה טעיתי, מה לשפר- יחסים בינאישיים, זוגיים. אני כועסת על אחיי שלא דואגים לי -לפחות רגשית,לעיתים נדירות מתקשרים לשאול לשלומי ורק אחותי מזמינה לסופשבוע ,גם אז לא תמיד נעים לי לבוא. אני מנסה במקביל לעבודה ליצור הכרויות, לעסוק בפעילות פנאי, אך הכל מלווה בתחושה כבדה של אבל ואובדן, של מצבי רוח משתנים -מצד אחד רצון לעשות ומצד שני חידלון ואי עשייה.
האם מדובר בדיכאון סמוי? האם עלי ליטול תרופות? או שמא האסון שפקד אותי ואת משפחתי הוא הסיבה וזהו תהליך נורמטיבי של עיבוד אובדן אדם יקר ומשמעותי בחיי?
תשובה
יתכן בהחלט ששתי האפשרויות תקפות. אין ספק ששנה אחרי מות אמך ובהקשר של אובדן אביך והבדידות שאת חשה, עיבוד האבל לא הסתיים, וזה טבעי לגמרי. עם זאת, בהחלט יתכן שבמקביל את גם סובלת מדיכאון. אני מציע לך לפנות לטיפול במקום להתבלט. אני חושב שתוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי למכלול הדברים שאת מתארת. במידת הצורך תופני לייעוץ לגבי תרופות נוגדות דיכאון. אני ממליץ שתקראי את המאמר הבא שכתבנו על דיכאוןhttps://www.psychologia.co.il/depres1.htm

שינויים בעקבות ניתוח
עברתי לפני כשלוש שנים ניתוח עקב ממאירות בשלפוחית השתן. היום ברוך השם אני בריא ואין עדות למחלה. מתפקד רגיל לחלוטין.  אך! חלו שינויים משמעותיים בחיי שלא היו מנת חלקי בעבר(לפני הניתוח). למשל:נעשיתי אפאתי ואדיש לכל הסובב אותי. שום דבר לא בוער לי, ואין לי מוטיבציה לכלום (לא עושה שום פעילות התנדבותית או חוגים כלשה). העולם לגבי פשוט נעצר. אני לא חיי בחרדות ולא בפחדים. לא חי את העבר שכבר נישכח ממני(המחלה). אני אדם מאד שמח ואופטימי ומרגיש כמו בן 20 למרות שאני בן 59. למה זה קורה לי.ומה הם הסיבות לכך.
תשובה
מה שאתה מתאר מזכיר קווים של דיכאון. תופעות דיכאוניות נפוצות למדי אצל אנשים שעברו מחלה כמוך. הדיכאון, בין אם פורמאלי, ובין אם כסוג של מצב רוח, מאופיין בחוסר מוטיבציה ואפטיה. אני מצרף מאמר על דיכאון, קרא אותו כולל המבחנים לבדיקה עצמית שבסופו, וראה האם הסימפטומים נראים לך רלוונטיים. במידה וכן רצוי לפנות לטיפול, הן תרופתי והן פסיכולוגי כדי לטפל בבעיה. הטיפול הפסיכולוגי עשוי להיות רלוונטי עבורך בכל מקרה. עברת משבר, אין טעם להכחיש אותו, השאלה כיצד מתמודדים איתו ועם השנים הבאות שעומדות בפניך. קרא את המאמר הבא:https://www.psychologia.co.il/depres1.htm
אינני יכול לתת לך אבחנה על סמך האבחון העצמי שעשית, בכל זאת מדובר בכלי ראשוני שנותן כיוון או קצה חוט. אני מציע לא להמר, בהחלט יתכן שלא מדובר בדיכאון פורמלי, אבל גם אם יש כאן קווים דיכאוניים שפוגעים באיכות החיים שלך, זו בעיה ששווה לטפל בה. אני מציע לפנות לפסיכולוג קליני לכמה מפגשים ולראות מה הוא

לא מבינה
אני מרגישה מוזר בזמן האחרון. כאילו לא איכפת לי מכלום ,שום דבר לא מעניין אותי,אני רק רוצה להיות במיטה כל היום ולבכות. אני בת 25. אני מרגישה שהרגש אוזל ממני,אפילו הבכי כבר לא עוזר לי ,אני עייפה תמידית בחודש האחרון לא מסוגלת לעשות כלום חוץ מללכת לעבודה. מרגישה כישלון. אני לא מצליחה להתרומם למעלה.
תשובה
את מתארת סימפטומים דיכאוניים אופייניים. אנא קראי את המאמר הרצ"ב ועני על השאלונים שבסופו לאבחון עצמי. אני מציע לך לפנות לקבל טיפול פסיכולוגי ולבחון את הצורך בטיפול תרופתי כדי לעצור את ההתדרדרות שאת מתארת.
https://www.psychologia.co.il/depres1.htm

דיכאון קליני
בזמן התקף דיכאון קליני אני סובלת מסחרחורות ומבעיות בשיווי משקל. האם זה קשור לדיכאון?
תשובה
זה יכול להיות קשור לדיכאון ו/או חרדה. צריך כמובן לפנות לרופא ולבקש אבחנה רפואית. במידה ולא עולה רקע רפואי סביר להניח שזה אכן קשור למצב הנפשי. התופעה אינה נדירה ובד"כ עם השיפור במצב הנפשי ועם לקיחת תרופות שנוגדות הן דיכאון והן חרדה, יש שיפור גם בבעיות שיווי המשקל. אגב, יש פיזיותרפיסטים שמתמחים בנושא שיווי משקל ואפשר לנסות ולפנות לאיש מקצוע כזה.

אהבה נכזבת ודיכאון
בחודשים האחרונים, חברה שלי שסבלה מאהבה נכזבת החלה לדמיין תסריטים בראשה, ולא סתם תסריטים, אלא את הגרועים ביותר, וכתוצאה מכך היא בדיכאון ובוכה לעיתים קרובות.
היא מספרת שזה החל כיוון שהייתה תקופה שכל פחד שהיה לה, התממש בצורה מפחידה, וכל פעם שהיא ניסתה להתגבר על כך, פחד אחר התממש.
אני מאוד רוצה לעזור לה, ולא יודעת איך.
אודה לך מאוד אם תציע לי מספר דרכים לעזור לה, מלבד לפנות לפסיכולוג (כיוון שהיא לא הסכימה).
תשובה
אם חברתך נמצאת במצב של דיכאון היא זקוקה לטיפול פסיכולוגי וסיכוי סביר שגם לתרופות נוגדות דיכאון. התנגדות לטיפול יכול להביא להחמרה במצב.
עם זאת, אין הכרח שהיא בדיכאון קליני, למרות שברור ממה שאת מתארת שיש ברקע חוויה דיכאונית וחרדה.
במצבים כאלה סדר יום קבוע ופעיל, שילוב של ספורט למשך לפחות חצי שעה ביום, קבלת תמיכה מחברים וקרובים, אלו המרכיבים העיקריים שעשויים לעזור. השאלה האם יש לה כוחות לשמור על סדר יום כזה כי אחד המאפיינים של דיכאון הוא חוסר כוחות.
אני מצרף קישורים למאמרים על דיכאון וחרדה ואני מציע לך לתת לה לקרוא אותם.
חרדה https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm
דיכאון https://www.psychologia.co.il/depres1.htm

לבד ודיכאון
יש לי כמה דברים שמטרידים אותי לאחרונה. יש לי בעיה ללמוד למבחנים וזה נובע מכך שאני צריכה לשבת עם עצמי ואז אני מרגישה בדידות שגורמת לי לתחושת עצב. אני יושבת כמה דקות וקמה כי פשוט איני מסוגלת מה גם שאני מרגישה לבד. למרות שאני אומרת לעצמי כל האנשים שלומדים יושבים ללמוד עם עצמם מידי פעם מדוע לי זה מוזר וקשה?
אני טיפוס ריאלי ומצליחה מאוד בתחומים של מחשבים, מתמטיקה וכד'. לאחרונה לקחתי כמה קורסים מטעם האוניברסיטה הפתוחה תחומים הומניים כי הרגשתי שלעבוד כל היום בעבודה ריאלית וגם ללמוד אחה"צ מחשבים זה יותר מידי ומשהו אנושי היה חסר לי…… העניין הוא שלמדתי שעות למבחן ובסוף קבלתי 70 כשאני לומדת למקצועות ריאלים אני לומדת הרבה פחות ומצליחה בין 95-100 ואני שואלת את עצמי האם אני לא רוצה תמיד את הדברים שאני לא טובה בהם, אולי יש לי נטייה לרצות את כל מה שאני לא טובה או ראויה לו, בכל התחומים לא רק בתחום הלימודים לדוגמה:אני מחפשת גבר שלא קיים ואם הוא קיים אני לא מספיק טובה בשבילו ועוד.
בקיצור שואפת לדברים רחוקים ולא מכירה במצב האמיתי שלי.
תשובה
בחרת בכותרת של "לבד ודיכאון" ואח"כ ציינת שתי תופעות שקשורות ללימודים. מאחר וכך בחרת להציג את הודעתך היית שם יותר דגש על הכותרת. אני מניח שלתוכן הדברים בהודעה יש קשר ישיר לכותרת הזו גם אם כמעט ולא התייחסת אליה באופן ישיר בדבריך. אני חושב שצריך לברר מה קורה לך בתקופה האחרונה. הקושי ללמוד הוא כנראה תוצר לוואי של התחושות הלא טובות שלך. אני מתאר לעצמי שהתהליך הלימודי השני הוא נושא שמחזק את התחושה שאת לא מוצאת את הדרך שמתאימה לך, שאולי את עוסקת בדברים בהם את מצליחה אבל לא בהכרח בדברים שאת אוהבת ואילו את מה שאת אוהבת או נמשכת אליו מרגישה שלא כל כך נמשך אליך בחזרה. אולי לגבי מקצועות, אולי לגבי אנשים. תחושתך שאת נמשכת לדברים הרחוקים ולא מכירה או מודעת לתשתית שנמצאת למטה יכולה אולי לכוון אותך לפניה לטיפול פסיכולוגי שזו בד"כ מטרתו המרכזית.

איך אפשר לדעת לאבחן דיכאון?
איך אני יכולה לדעת אם אני בדיכאון או שסתם אני נמצאת בתקופה קשה? איך יודעים להבחין בין השניים?
תשובה
ראשית, בשני המקרים כדאי לפנות לטיפול כי אין טעם לסבול גם אם אין מדובר בדיכאון קליני פורמאלי.
תוכלי לקרוא את המאמר הבא שבסופו יש גם שאלונים לאבחון עצמי. כמובן שאבחון מסודר נעשה ע"י איש מקצוע אך זה יוכל לתת לך כיוון למחשבה:
https://www.psychologia.co.il/depres1.htm

מצוקה או דיכאון?
אני חוששת שאני לוקה בדיכאון קליני. אני בכיתה י' כרגע, זה התחיל בערך מאמצע כיתה ז'-סוף כיתה ח'.
הייתה לי חברה שפצעה עצמה, פיזית. כשהיה לי רע, ברגע מאוחר מכן, עשיתי זאת גם כן. זה התחיל משריטות קלות שלא עשו כמעט דבר חוץ מפס לבן, והמשיך לחתכים של חודשים עם דם. הרגשתי חלולה כל כך, ללא רגשות, ללא מחשבות, ללא כל דבר להישאר כאן בשבילו. הגיע יום אחד וההורים הלכו לישון, גיששתי בארון התרופות והוצאתי את קופסת האקמול. לקחתי גלולה אחת ושמעתי מישהו הולך בחדרם וישר החבאתי הכל.
אני חושבת שלא הייתי מסוגלת לבלוע יותר מ3-4 טבליות גם אם היה שקט מוחלט, לא היה לי האומץ.
זה נעלם לקצת. כמה חודשים אח"כ שוב היתה לי תקופה נוראה שהסתיימה בפוסט אחרון בבלוג שלי ואחריו לקחתי את הסכין מהמטבח של אמא ובאתי לחתוך את הורידים. כמובן שאת הפוסט קראו ומישהי מיד התקשרה אלי הביתה והרגיעה אותי. באמת נרגעתי. כמה שבועות אחר כך, בעזריאלי, כמעט וקפצתי מהגג, אבל יש לי פחד גבהים נוראי ולא הייתי מסוגלת.
ביקשתי פעם מאמא פסיכולוג, אך היא התחרפנה לגמרי. לא יכולתי לספר לה למה רציתי בעזרה מקצועית, זה היה קשה מדי. היא לא ישנה בערך שבוע שלם עד שבאתי ואמרתי לה שזה לא מה שחשבתי ושסתם היה לי טיפה רע והגזמתי. לא יכולתי להזיק לה ככה, היא התחרפנה כל כך שזה ממש כאב לי. בלב.
בכלל אצלנו יש בעיה עם זה במשפחה. אם אלך לפסיכולוג, בשביל הוריי זה יהיה כמו להידרדר לזנות-רק התוצאות יהיו הפוכות. כי זנות מזיקה ופסיכולוג אמור לעזור. זו הייתה שנה וחצי של סיוט ענקי.
אחריה באה תקופה טובה מאוד, של מתחילת החופש הגדול האחרון עד ללפני חודשיים בערך, חצי שנה?
עכשיו אני מתחילה להרגיש כמו שהרגשתי פעם. לפני יומיים, כשטיילתי בעזריאלי הרגשתי נורא. כתוצאה מנדודי שינה הבלתי פוסקים כמעט ולא יכולתי ללכת. חברה שלי החזיקה אותי בידיה, נראיתי נורא. היו לי כאבי ראש בלתי פוסקים גם כן, עד להיום אפילו, ועד שלא שתיתי משהו עם סוכר זה לא השתפר. כמעט וקפצתי מהקומה הגבוהה ביותר היישר אל המדרגות הנעות, ממש טיפסתי.
אני רוצה רק לאבחן את מה שיש לי, ואם אין לי כלום אז לדעת שאפשר להתמודד עם זה.
דיברתי עם מתנדבת מסה"ר והיא הובילה אותי לכאן.
תשובה
האבחנה המדויקת איננה כל כך חשובה, מה שחשוב הוא שאת נמצאת במצוקה קשה, את מסכנת את חייך ואת איכות חייך והבעיה המרכזית היא שלמעשה אין לך מקור תמיכה מקצועי שיאפשר לך לפרוק את הדברים, להישאר עם החוויה כמה שתרצי, אבל מבלי שזה יפרק אותך או את החיים שלך. זה שאמא "התחרפנה" מהרעיון של הפסיכולוג זה לא אומר שכאן נגמר הסיפור. תחשבי איך היא היתה "מתחרפנת" אם היתה קוראת את מה שכתבת כאן ומבינה באיזו מצוקה קיומית נמצאת הבת שלה. למען האמת, אני לא בטוח שזה רעיון רע כל כך לתת לה לקרוא את זה. אולי זה ייתן קצת פרופורציות למצב. התפקיד שלך כעת אינו לשמור על אמא שלך אלא לשמור על עצמך. בטווח הארוך זה גם יביא לכך שלאמא שלך יהיה יותר טוב כי אני בטוח שהיא באמת רוצה בטובתך. במידה ואינך מעיזה לדבר איתה באופן ישיר פני ליועצת בית הספר או לפסיכולוג השירות הפסיכולוגי החינוכי שאפשר להגיע אליו ישירות בטלפון והם יעזרו לך לעשות את הגשר אל הוריך. ממה שאת מתארת עולה שאת לא יכולה להמשיך לבד את הדרך הזו, יש כאן צורך בהתערבות מיידית. במידה ואכן את סובלת מדיכאון קליני יהיה כנראה גם צורך בטיפול תרופתי במקביל לשיחות.
את לא מטורפת ולא בעלת בעיות נפשיות כמו שהרגשת. יש לך קשיים שאפשר להתמודד איתם אם מוכנים לקבל את קיומם ומוכנים לקבל עזרה. אני לא אומר שזה יהיה קל ומהיר, אבל בטווח בהחלט נראה לעין יהיה לך הרבה יותר טוב.
אל תהססי ותתחילי לפעול. אם יש צורך תגררי את אחד מהוריך למחשב ותושיבי אותם לקרוא את הדברים שכתובים כאן.

רק נפילה?
אני בטיפול פסיכולוגי הכולל טיפול תרופתי נגד חרדה-GAD (ציפרלקס).
מאז הפגישה האחרונה אני מתהלכת בתחושת כאב ומועקה גדולים, יומיים שלמים העברתי במיטה, והיום קמתי, אבל אני עדיין מרגישה רע מאוד. אני לא יודעת למה.
התקשרתי לפסיכולוגית שלי ושוחחנו פעמיים, היא אפילו אמרה לי להתקשר שוב אם אצטרך…אבל זה בעצם לא עזר לכאב שלי, ואני גם לא רוצה להטריד אותה. ניסיתי הכל,גם לכתוב, ואני לא מצליחה להקל את הכאב-שאיני יודעת מאיפה הוא מגיע. מה אוכל לעשות כדי להקל על עצמי?
תשובה
אני מציע שתצרי קשר עם הפסיכיאטר המטפל ותבקשי פגישה. יתכן שאפשר לתת לך תמיכה גם בהיבט התרופתי. מבחינה פסיכולוגית את בתוך התהליך הטיפולי, אולי במצבים כאלה כדאי להוסיף פגישות באותו שבוע, סביר להניח שהשילוב בין הטיפול הפסיכולוגי לתרופות יועילו בעתיד הנראה לעין וישפרו את המצב. צריך סבלנות כי אלו תהליכים שלוקחים זמן וצריך לראות איך המטפלים שלך איתך יכולים להקל מעט על הכאב בינתיים.

חייבת בעצתך
אני בת 25.  הכל החמיר מאז תחילת שנת הלימודים האקדמאית בה שיניתי את חיי מאוד לרעה. אני תלמידה מצויינת, וזה עולה לי בבריאות וכלה בעצבים, והפרעות אחרות. סדר יומי מייאש אותי אני יושבת ימים שלמים בבית ע"מ להספיק חומר, אני מוותרת על עבודה, חברים, בילויים , משפחה בקיצור משביתה את חיי,,,,,,,, דבר שבחודש האחרון הביא אותי לייאוש .אני עייפה ישנה הרבה, חוסר חשק לפעילות מסוימת פשוט או ששוקעת ללימודים או ישנה. בסיס הדיכאון הינו ההשמנה, כשאינני מסוגלת לסבול את עצמי. מתסכל אותי המצב ששמנתי ואינני יכולה ללבוש שום בגד, ניסיתי לתקן את המצב ולא הצלחתי , ניסיתי דיאטה, לא הלך. חשבתי פשוט להפסיק את לימודיי. כנראה אני אדם שלא יודע לשלב עבודה ולימודים וחברים יחד אני מרגישה שונה ומאיימת מכל הנושא של הלימודים וכיצד נראים חיי. אני בטוחה כי יש קשר בין תדמית גופי שאינני אוהבת למצבי הרוח והעצבים שלי בבית לבין הלימודים. מה לעשות להפסיק את הלימודים ולפנות לפסיכיאטר , אני לא רוצה כדורים ושיחות אני לא יודעת כמה זה יועיל כעת.
אשמח שתייעץ לי, מה דעתך על היפנוזה? האם כדאי לי לעשות ?
תשובה
למעשה את עוסקת רק בעתיד, לא מקדישה ולא נהנית משום דבר שקורה כיום. ללמוד בצורה כזו זה לא דבר שגורם הנאה מהלימודים אלא מעין חובה שחונקת אותך ומונעת ממך ליהנות מהזמן הזה שיכול להיות מאוד נעים ואיכותי בסביבה הסטודנטיאלית. לפעמים זו דווקא בריחה מהמציאות, אבל זה לא כל כך משנה, השורה התחתונה היא שהשתעבדת לחובות שלך ואין לך פנאי וחשק ליהנות מהחיים. יתכן שיש ברקע דיכאון אך יותר סביר שיש כאן מצבור של דברים שיוצרים לחץ עצום שאת לא עומדת בו. במצבים כאלה זה די טבעי לפנות לאוכל כדרך של מפלט שכן שם דגש לכאן ועכשיו, להנאת הרגע. זה רומז לך על הפתרון. את חייבת למצוא את האיזונים מחדש, לתת מקום לנשמה, לחברה ולתת לעצמך הקלות בנושא הלימודים. יתכן שאת זקוקה דווקא לייעוץ פסיכולוגי כי במצבים כאלה קשה לפעמים ליצור את האיזונים החדשים לבד. אם זה רלוונטי נסי לברר במוסד הלימודים שלך, סביר להניח שיש להם שירות פסיכולוגי שיכול לתת תמיכה. תרופות הם גם נתיב אפשרי למרות שאני מבין שאת נרתעת ממנו.

איך אני מאבחנת את הדיכאון שלי?
אני סובלת מדיכאונות כבר 6 שנים מאז גיל ההתבגרות. אפילו שוחררתי מצה"ל עקב בעיית דיכאון קשה שממנה סבלתי בזמן האחרון.
אימא שלי נוטלת תרופות נגד דיכאון כבר 10 שנים. אנחנו לא ממש קרובות אז היא לא סיפרה לי במה אובחנה. בכל מקרה אני חוששת שמה שהיה לה היא העבירה לי.
הדיכאונות שאני סובלת מהם, אני לא שולטת על זה, אני פשוט נכנסת לדיכאונות מדברים קטנים, או שפשוט סתם פתאום אני מרגישה ריקנות מוחלטת ואו עצבות.
אני רוצה להיות שמחה ואופטימית אבל אני ממשיכה להיכנס לחרדות, במיוחד משינויים, ובנוסף יש לי חרדות מאנשים, אני מפחדת מאוד להכניס אנשים לתוך החיים שלי כי אני לא בוטחת באף אחד ופשוט הפכתי לאנטי סוציאלית .
אני גם סובלת עקב כך מאינסומניה ובעבר הייתי פוגעת בעצמי אך הפסקתי כשהבנתי שזה לא מוביל לשום מקום.
אני מפחדת ללכת לפסיכיאטר ולקחת כדורים כי אני לא יודעת מה תהייה ההשפעה עליי.
תשובה
יתכן שיש מרכיבים דיכאוניים שאפשר לשייך לאמא שלך, אבל זה לא יעזור לך הרבה כרגע להתמקד בנושא הזה. הדיכאון, אם קיים, הוא שלך לגמרי ואף אחד אחר לא יוכל לעזור לך להתמודד איתו מלבדך. ההתמודדות הראשונה היא לפנות לטיפול, הן בכלים פסיכולוגיים והן בכלים תרופתיים כדי לצאת מהמצב הזה ולהרים את חייך מהמקומות אליהם את נופלת. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון הכולל בסופו גם כמה שאלונים לאבחון עצמי.
https://www.psychologia.co.il/depres1.htm

שאלות בנוגע לדיכאון מג'ורי
אבקש את התייחסותך לעניין דיכאון מאג'ורי. (דיכאון חסר תקווה, שלא מגיב אף לתרופות אנטי דיכאוניות)
אימתי מאבחנים כי החולה בדפרסיה – לוקה בדיכאון מעין זה? מהם התסמינים המקובלים?
ולאחר סדר גודל של כמה זמן ניתן לאבחנה באופן קליני וודאי?
מהם ההבדלים הדומיננטיים בינו לבין דיכאון קליני רגיל? מהם התסמינים האופייניים המסגירים את הימצאותו והמאששים את היותו מקנן ומקונן באדם הדפרסיבי? האומנם כל סוגי התרופות האנטי דיכאוניות אינן יעילות ללוקים בדיכאון מעין זה?
תשובה
אני מצרף קישור למאמר מקיף בנושא
https://www.psychologia.co.il/depres1.htm
המונח דיכאון קליני ודיכאון מז'ורי מתייחסים לאותה תופעה עצמה. עוצמת הדיכאון משתנה מאדם לאדם. התרופות נוגדות הדיכאון בהחלט עוזרות ברוב המקרים ורצוי לשלבם בטיפול פסיכולוגי. במקרים קיצוניים מאוד שאינם נפתרים ע"י תרופות משתמשים גם בנזעי חשמל שהוא טיפול יעיל למרות התדמית השלילית שרכש בציבור הרחב.
בכל מקרה, את ההערכה על המצב צריך לעשות בקליניקה מול איש מקצוע ועימו לעשות תוכנית טיפול כולל הערכה על חומרת המצב ותחזית השיפור הצפויה.

דיסוציאציה
אני מטופלת אצל פסיכיאטר (כדורים: לוסטראל וסוליאן) ופסיכולוגית אך מרגישה שזקוקה לעצות כיצד להתמודד עם דיסוציאציה המשולבות עם דיכאון-מצבי רוח משתנים ומחשבות אובססיביות. איך מתמודדים בחיי היומיום עם הקושי ?
תשובה
את נמצאת בטיפול פסיכולוגי ותרופתי ולכן יש שני אנשי מקצוע שמכירים אותך מקרוב ויוכלו לתת את התשובות הללו בצורה הרבה יותר טובה. זהו תהליך ארוך ודורש סבלנות והתמסרות רבה. שיחה עם אנשים שחווים דברים דומים בהחלט יכולה לעזור בעיקר כתמיכה והרגשה שאת לא לבד ושיש סיכוי לשיפור בעזרת הטיפולים השונים.

 GAD-מספר שאלות…
מה הקשר בין דיכאון והפרעת חרדה מסוג GAD ? האם יתכן שלאחר הטבה ראשונית בחרדה, (בהשפעת קלונקס +בשילוב SSRI ,) יופיע דיכאון…
האם החרדה עצמה גורמת לדיכאון או שזה "שניים במחיר של אחד"…? האם זו הפרעה כרונית לכל החיים? האם זו נטייה אישיותית, או משהו שקורה בעקבות חוויות החיים המסוימות (אבדן)? האם אפיזודה דיכאונית בעבר בגיל ההתבגרות,היא סימן מקדים או קשורה בדרך כלשהי להופעת הפרעה זו בשנות ה20 ? האם יוצאים מזה?
תשובה
דיכאון והפרעות חרדה יכולים להופיע ביחד, יכולים להשפיע זה על זה, אך לא בהכרח. זו לא הפרעה כרונית לחיים ואפשר לטפל בה, סיבותיה מגוונות ותלויות בהיסטוריה האישית שלך, אין לכך סיבות קבועות. לגבי התרופות תצטרך להתייעץ עם פסיכיאטר אך לגבי חרדה ודיכאון אני מצרף קישור למאמרים מקיפים בנושא
https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm
https://www.psychologia.co.il/depres1.htm

דיסתימיה
לפי התיאור באתר אליו הפנית, אני חוששת שאני לוקה בדיסתימיה אם כי לא אובחנתי ככזו (אני בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי כבר 5 שנים). מאז פטירתה של אמי, אני סובלת מחרדות ודכדוך שבאים והולכים (לא כל הזמן אלא בתקופות), לעיתים רחוקות התפרצויות כעס, ורוב הזמן שינה מוגברת, אכילה מוגברת (השמנתי המון מאז) וחוסר מעש. האם אני צודקת באבחנה העצמית? מהו הטיפול בדיסתימיה? האם אפשר להחלים מדיסתימיה לחלוטין?
תשובה
המאמר נועד לתת קצה חוט אבל הוא אינו תחליף לאבחון מקצועי. לפי דבריך את מטופלת ע"י פסיכולוג ופסיכיאטר שבוודאי מכירים אותך היטב. אני מציע שתיגשי אליהם עם התובנה החדשה שלך והתייעצי האם היא אכן רלוונטית למה שקורה לך, והאם יש צורך בשינוי במערך הטיפול הנוכחי שלך. אופן הטיפול הוא אישי וצריך להתאים אותו אליך. עקרונית יש אפשרות להחלים ולשפר את המצב בטיפול מתאים לאורך זמן.

דיכאון קליני
אני סובלת מדיכאון קליני עקב כך שהלכתי לראות את דודי בביה"ח ומצבו היה רע וגם נראה רע. באותו היום קמתי משנתי ורגליי התחילו לרעוד ונשימתי לא הייתה טובה, וגם לאחר כמה ימים התחלתי להקיא כל מה שאני אוכלת ואושפזתי בבי"ח והגיעו למסקנה שאני נמצאת בדיכאון קליני.
מה שמציק לי זה שהתחלתי את השנה השלישית שלי במכללה עם דיכאון קליני ובנוסף לכל לא טוב לי במכללה מבחינה חברתית וזה משפיע על הדיכאון ויש חוסר ייאוש בכלל.
למרות שעכשיו אני אוכלת טוב ולפעמים יש לי מצב רוח בסדר ולפני הדיכאון הייתי בחורה שמחה. אני ממש מיואשת למרות שאני מטופלת אצל פסיכולוגית ופסיכיאטרית אני מרגישה שאני רוצה יותר אולי קבוצה של אנשים שנפגשת לעזור אחד לשני או אני לא יודעת …… יש לך פיתרון או הצעה אשמח לשמוע…….
תשובה
מה שאת מתארת באמת מאפיין דיכאון. אחת הבעיות במצבי דיכאון זה שלא רואים את האור בקצה המנהרה ואז קשה להבין ולראות כיצד הטיפולים יעזרו. טוב שפנית לעזרה מקצועית ויש סיכוי טוב שהדברים ישתפרו. אני מתאר לעצמי שהצעות וייעוץ הכי נכונים יתנו לך שני אנשי המקצוע שמכירים אותך באופן אישי. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על דיכאון ועל חרדה (כיוון שלפי תיאורך את הביקור בבית חולים התגובה נשמעת יותר חרדתית מאשר דיכאונית ויתכן שהדיכאון הגיע אח"כ או התלבש על זה עם רקע קודם).
https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm
https://www.psychologia.co.il/depres1.htm

 איך יוצאים מזה ?
אני בחור בשנות ה-30 לחייו. אינטליגנט ומוכשר בכמה תחומים(כך אומרים). אני סובל מדיכאון (כך ניראה לי) ולוקח כדורים . עד היום אין לי עבודה קבועה , ומשכורת מועטה (בין 1000- ל2000 שקל). לא פניתי עד כה לשום רשות רווחה כי אני כל הזמן אומר לעצמי שאוטוטו אני יוצא מזה.. אני בשיחות עם פסיכולוג – אבל קשה לי מאוד להתמקד בבעיות שלי , ולטווח ארוך אני לא ממש רואה שהוא עוזר לי. ובקיצור כל המצב הזה גם לא עושה לי טוב, זה מין מעגלים כאלה שאני לא תמיד יודע  איפה ההתחלה.
יש לי כרגע מצבי רוח משתנים שמטלטלים אותי מאופטימיות לפסימיות. מה שעוד יותר מקשה על העניין.
מה קורה איתי ? איפה אני מתחיל ? איפה ה"דלת" ממנה אני יכול לצאת ולהגשים את עצמי ולעשות משהו יותר משמעותי בחיי ואולי להיות קצת יותר יציב ואופטימי?
תשובה
נשמע לי שאתה עושה מה שצריך. נמצא בטיפול פסיכולוגי ותרופתי, מנסה לעבוד קצת ולשמור על עצמך. זה ברור שזו תקופה קשה ולא פשוט למצוא את הכוחות לשינוי. קצה החוט נמצא בדיוק במקומות האלה. נסה להפיק את המקסימום מהטיפול. בדוק שהתרופות אכן יעילות מתאימות ופועלות, אם לא בקש להחליף לתרופה יותר יעילה. נסה לבדוק עם הפסיכולוג מה קורה, שתף אותו בהרגשותיך ורק כך אפשר יהיה להתקדם. במצבים כאלה נדרשת סבלנות רבה, אלו לא תהליכי קצרים לשינוי.

מה עושים כשלא בא לקום מהמיטה (תמיד)?
מה עושים כשלא בא לקום מהמיטה (תמיד)?
תשובה
צריך לבדוק במה מדובר, כמה זמן זה נמשך, האם אפשר להבין את התופעה.
אני מצרף קישור למאמר על דיכאון. זהו ההסבר הנפוץ ביותר לבעיה.
https://www.psychologia.co.il/depres1.htm

מאניה דיפרסיה והפרעות דו קוטביות
איפה אפשר למצוא מאמרים בנושא מאניה דיפרסיה והפרעות דו-קוטביות? (עדיפות לאנגלית)
ומה המונחים הלועזיים המדוייקים לשתי המחלות?
תשובה
תוכלי לקרוא את המאמר הרצ"ב על הפרעות חרדה וביניהם גם הפרעה דו קוטבית.
https://www.psychologia.co.il/depres1.htm
באנגלית פשוט הקלידי בכל מנוע חיפוש (גוגל למשל) Bipolar Disorder

חלומות ודיכאון
לפני שנה חליתי בדיכאון וחרדה ,כיום אני מחלימה ובשלב תרופתי של איזון.
המשבר שקרה לי היה עקב פרידה מבן זוג שלא התאים לי והייתי תקופה קצרה בהמתנה בין הפטיש לסדן שגרמה לי לחרדות. נישאתי לפני כחודשיים וחצי,אני מאוד מאושרת והגשמתי את חלומי.
כשלושה חודשים לערך אני חולמת חלומות נוראים, מה שהכי מוזר שיש חלום שחוזר כל יום על עצמו וגם עוד כמה סיטואציות שמופיעות כמה פעמים בשבוע.
למשל כל יום אני חולמת שאני בנפרד מבעלי ובכלל לא זוכרת שאני נשואה,בתוך החלום אני אומרת לעצמי שהיה לי מישהו מקסים ואני לא מבינה למה אנחנו לא ביחד ,לא בשבתות לא בחגים והלבד הזה תמיד יוצא משהו כמו שבועיים. החלומות שלי לרוב הם חלום בתוך חלום ואני מרגישה במציאות. כאילו מתעוררת מהחלום ואני מאמינה שזו המציאות.וזה כל כך אמיתי.
כמו כן הסיטואציות שחוזרות על עצמם המון פעמים הן שאני לא יכולה ללכת,שיש לי בעיה ברגליים ,אני נופלת באמצע מעבר חציה ולא מצליחה לעבור ועוד המון מצבים שפתאום אני לא יכולה ללכת. יש עוד סיטואציה בחלום שגם חוזרת על עצמה זה שיש לי משהו דביק כמו עיסה בפה ואני לא מצליחה להוציא את כולה והיא לא נגמרת…
וכמובן חשה את הדיכאון בחלום -וההרגשה היא אמיתית , הרגשת דחייה, הרגשת בדידות והכי מפחיד שאני בחלום מאמינה ויודעת שזאת המציאות .ושזה לא חלום!!!
כשאני מתעוררת בבוקר לוקח לי זמן לעכל שאני במיטה בבית החדש שלי והחיים שלי נפלאים. מה דעתך?
תשובה
לפי מה שאת מתארת נרפאת מהחרדה ומהדיכאון במהלך היום ואת כל המשקעים שלהם את חווה במהלך הלילה. כנראה שהאושר הרב בחייך עקב הדברים החיוביים שקרו לך עדיין לא מבטלים את כל מה שהיה קודם וסוג של פוסט טראומה עדיין מטרידה אותך. זו הסיבה שזה יוצא דרך החלומות. אני מציע לך לא להשאיר את זה כך ולפנות לטיפול. תוכלי אולי להיעזר בשיטת EMDR שנועדה במקור לטיפול בפוסט טראומה. המצב החיצוני טוב אבל משהו בפנים עדיין לא רגוע ולא מקבל את המציאות החדשה
https://www.psychologia.co.il/emdr2.htm

אני עייפה כל כך
כולם אומרים זה פסיכולוגי אבל הגוף כה כואב השרירים תפוסים בערה אינסופית. אני הולכת כבר 3 חודשים לפסיכולוגית מוכנה לקבל הכל מקבלת כדורים נגד דיכאון. ומה שיש לכולם להגיד סבלנות. אין לי כוחות
מאיפה לשאוב אותם. כל בוקר את מרגישה שאת מאבדת את חיי. הכאב האינסופי האם בכלל יוצאים ממנו למה התחושה היא של בור עמוק שקשה לצאת ממנו.
תשובה
לצערי אני לא חושב שיש לי חידושים רבים לומר. אכן צריך הרבה סבלנות עד שדברים מתחילים לזוז. לעיתים צריך שינויים של מינון וסוגים של תרופות עד שמוצאים את זו שפועלת. שלושה חודשי טיפול בדיכאון הם לעיתים זמן מספיק כדי לחוש בשינוי משמעותי אך פעמים אחרות זה לוקח יותר. כל שיטה משלימה שנראית לך מתאימה יכולה לעזור. בנוסף חשוב לנסות ולשלב פעילות ספורטיבית שכן הספורט מהווה תרופה נוגדת דיכאון טבעית של הגוף.

דיכאון מתמשך
אני בת 27 עם רקע עשיר לחיי יחסית עברתי התעללות מינית בהיותי בת 5 על ידי בן דודי והתעללות נפשית מתמשכת על ידי אחי, אני באה מבית עם גילוי עריות (אימי עברה) ואנחנו ילדים מאומצים. אלו הם עיקרי הדברים. התחלתי טיפול לאחר שעברתי התמוטטות והתקפי חרדה קשים. כל חיי הייתי חזקה מאוד ועוגן להורי ולמשפחתי ומעולם לא ייחסתי חשיבות לנגיעות של בן דודי עד ההתמוטטות. תמיד ראיתי עצמי כאדם חזק וכעת אני מרגישה שברירית וחלשה, בוכה מכל דבר, לא רוצה להיות בחברת אנשים. חבריי ובעלי לעתיד אינם מבינים מה קורה מה שמקשה עלי עוד יותר, ואיני יודעת איך לצאת מהלופ שנכנסתי אליו, המחשבות הרעות והבכי אני כל הזמן חושבת על סוף..
החלתי לקחת מזה חצי שנה כדורים מפסיכיאטר שבהתחלה היו בסדר ועכשיו אני לא יודעת איך להיפטר מהתלות הנוראית הזו. יש לי 2 שאלות: האם טיפול הומיאופתי הוא תחליף הולם ויעיל לכדורים? האם ישנם אנשים שפשוט נשארים מדוכאים ורואים שחורות מעצם המבנה הנפשי שלהם או שניתן לטפל? אני בטיפול אצל פסיכו' מצוינת ועדיין לא מצליחה להתגבר?
תשובה
עברת היסטוריה קשה ביותר ואם זה היה עובר ללא כל השפעה זה היה די מפתיע. טוב שפנית לטיפול פסיכולוגי ואני חושב שבהחלט אפשר להיעזר גם בתרופות במידת הצורך. את צריכה להיות סבלנית ולהבין שתהליך הרסני מאוד שעברת בילדותך לקח שנים ואי אפשר לשקם את זה במהירות. הדיכאון הוא חלק טבעי של מה שקורה. יש לך את כל הסיבות הטובות להיות בדיכאון, אבל יש אפשרות לצאת מהמצב הזה ולשקם את חייך. טיפול פסיכולוגי וקשר טוב עם הפסיכולוגית הם בסיס מאוד טוב כדי ליצור את התהליך הזה. אני מציע להפנות כל שאלה לגבי שילוב רכיבים נוספים לטיפול הפסיכולוגי, כולל תרופות אלטרנטיביות וכו'. אין טעם לקבל החלטות מחוץ למסגרת הטיפול.

קשה לי..
אני בת 24, סטודנטית לפסיכולוגיה- רוצה להיות פסיכולוגית קלינית.. זה החלום שלי.. אבל גם חלום זה ביחד עם הרבה חלומות אחרים שהיו לי, כבר מוטל בספק..אבא שלי נפטר לפני שנתיים מהתקף לב פתאומי- זה הרס את חיי… ממישהי שמחה ומאושרת שהכל לפנייה, הפכתי להיפוכונדרית, לעצובה, למישהי שאני לא אוהבת..
אני עושה הכל רגיל- לומדת ועובדת ומתפקדת אבל זה קשה כי אני לא רואה אושר יותר בעבורי. לדוגמא-
אני עם חבר שלי מספר שנים- מאוד רציתי להתחתן איתו אבל עכשיו כבר לא- כי אני לא רוצה לרשום על ההזמנה הורי הכלה- ואת שם אבא שלי עם ז"ל ליד השם!! אני לא רוצה!! ואין לי ברירה… אני לא יודעת מה לעשות ואיך להתמודד. אני כל כך מאוכזבת מעצמי- גם כן פסיכולוגית קלינית לעתיד..
אני רוצה לחיות ולהיות מאושרת שוב.. מה אני יכולה לעשות? נאלצתי להתבגר ברגע ועכשיו אני מרגישה ריקנות ועצב וזהו. לא יודעת לאיזו תגובה אני מצפה, אבל אודה לכל תגובה שהיא.
תשובה
מותו של הורה הוא שבר שנותר בלב למעשה לתמיד. הוא מציב בפני האדם התמודדות ואבל על האדם הקרוב שאבד, אבל גם משפיע בצורה רחבה מאוד על תפיסת העולם ומשנה אותה. מות הורה מקרב אדם במהירות הבזק אל מותו שלו. אמנם זו ידיעה ברור מאליה, מרגע הלידה ועד רגע המוות, אולם זה נעשה לפתע מוחשי מאוד, גם אם לא תמיד יש תשומת לב מודעת לכך. את מתארת סימפטומים שמן הצד נשמעים דיכאוניים: דברים שונים בחיים שלך מאבדים את ערכם או את טעמם, את מפחיתה בערכך ("גם כן פסיכולוגית קלינית לעתיד") ועוד. עם זאת, בתהליך אבל מופיעים לא פעם סימפטומים דיכאוניים כחלק טבעי מתהליך האבל. אני חושב שאת צריכה לבחון עם עצמך בצורה רצינית האם את נמצאת בדיכאון והאם צריך לטפל בזה. אין ספק שבלי קשר לאבחנה את מתמודדת כרגע עם דברים קשים ולכן מתאים לפנות לטיפול, במידה ואינך נמצאת כיום במסגרת כזו.
אני מצרף קישור למאמר עד דיכאון. אני ממליץ לקרוא אותו ולנסות לענות על שאלונים לאבחון עצמי שנמצאים בסופו.

 טראומה ודיכאון
האם לכל סוגי הטראומה יש פתרון? האם ניתן להתגבר על טראומה רק עם טיפול תרופתי? וכשמפסיקים את הטיפול התרופתי הטראומה לא חוזרת או חייבים במקביל גם לקבל טיפול פסיכולוגי.
תשובה
אני לא בטוח ש"פתרון" היא המילה המתאימה. בכל מצב אפשר למצוא דרך לשיפור. זה לא אומר שהטראומה נעלמת או נשכחת, זה תלוי כמובן בסוג הטראומה, באדם עצמו ובעוד מרכיבים רבים.
תרופות אינן שיטה להתמודד עם טראומה. לעיתים צריך תרופות כדי להתמודד עם מצב חרדה או דיכאון שהטראומה גורמת. הטראומה מטופלת בפסיכותרפיה. אחת השיטות היעילות בתחום זה היאEMDR
https://www.psychologia.co.il/emdr2.htm

העייפים ישנים והישנים עייפים
לעיתים בתקופות חופשים או חוסר עבודה אני נוהג לישון מעבר לשעות הדרושות להשלמת השינה היומית, ומעבר למה שבד"כ אכנה "שינה טובה ומספקת".
מצאתי שלהתעורר לקראת הצהריים או הערב המאוחרים אחרי כ9-11 שעות שינה גורם לי בצורה פרדוקסאלית עייפות מתמשכת לאותו היום, אני מתהלך עם כאב גב קל מרוב שכיבה, ולעולם לא ממש מתעורר.
האם זה בגלל שהרגלי היום שלי בחופשים מעין אילו הם הישארות בבית, ופחות ראייה אור שמש או שיש סיבה אחרת לתחושת העייפות הכללית ששורה עלי דווקא בתקופות שאני ישן הכי הרבה?
תשובה
לגוף יש חלונות ביולוגיים טבעיים לשינה. אלו הם בלילה וכן בצהריים. יש כמובן גם מרכיב אישי והשעון הביולוגי של אנשים שונים מכוון קצת אחרת. שינה שמנוגדת לשעון הביולוגי הטבעי יכולה ליצור תופעות כמו שאתה מתאר. עדיף לתכנן את שעות השינה מראש ולא לשבש את הרגלי השינה. עם זאת, צריך לבדוק גם שאין תופעה אחרת ברקע כיוון שעייפות והפרעות בשינה יכולים לנבוע מגורמים רבים נוספים, הן פיזיולוגיים והן פסיכולוגיים. אפשר לבקש בדיקות דם כלליות מהרופא אם מדובר בתופעות עייפות שחוזרות על עצמן לעיתים קרובות, ובמידת הצורך לפנות גם למעבדת שינה.

חייבת בעצתך- בהקדם האפשרי
בעברי הרחוק סבלתי מתת משקל עברתי טיפול כיום אני אחרי טיפול ואני בת 25 סטודנטית ומיואשת בעייתי היא הפוכה ולדעתי זה נפשי רק למי אני פונה , אז ככה סדר יומי הוא לימודים לימודים לימודים לימודים,,,,,,,,,,,,,, ואת התסכולים אני משליכה על האוכל מה שמאוד מפריע לי כי פשוט הפכתי לשמנמנה וכמובן איני רוצה להיכנס שוב להפרעות אכילה שטותיות אבל איני מבינה גם אחרי ארוחה אני כל הזמן רעבה , בטני מקרקרת , אני מתייאשת אוכלת אח"כ בוכה נכנסת למיטה , מסתגרת פשוט משתגעת וכל זאת בשל גופי השמנמן אני לא מבינה ד"ר יקר האם אתה חושב שבעייתי היא ב-vmh בדיקות הדם ובלוטות התריס תקינות מה עליי לעשות אני בתסכול ובחוסר ריכוז רציני בבקשה תציל רותי ליפני שיהיה מאוחר ואכנס שוב להפרעה
תשובה
האוכל נמצא קודם כל בראש. דיאטות ובעיות רפואיות, כבודן במקומן מונח, אבל הפרעת אכילה לא קשורה לבטן או להשמנת הגוף, אלא ישירות לצורת המחשבות והעולם הרגשי. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, במידת הצורך לשקול גם טיפול תרופתי, ולוודא אכן שאת לא גולשת שוב להפרעת אכילה שתשבש את חייך.

כאב נפשי
אני בת 18.5. כבר הרבה שנים, קורה לי אותו דבר ואני פשוט לא מצליחה להתגבר על זה.
לפעמים אני מרגישה בסדר, רגילה ואז פתאום קורה משהו .. זה יכול להיות גם הדבר הכי טיפשי בעולם כמו שאני מתקשרת למישהו ולא עונים לי או כמו שאני רבה עם חברה ואז פתאום אני מתחילה לפרוץ בבכי אני מרגישה כל כך רע. כאילו אני נשרפת מבפנים אני לא יודעת מה לעשות ופתאום אני מוצאת את עצמי עם סכין ביד חותכת את עצמי. לא נראה לי שזה חמור כי מעולם לא חתכתי את עצמי עמוק, פשוט ככה אני מרגישה יותר טוב… כאילו הכאב הנפשי יוצא מהגוף שלי. אני מרגישה שההרגשה הרעה עוברת (לא מיד.. תוך כמה ימים) רק אחרי שאני עושה את זה.
כמו כן אני מרגישה שאני לא מצליחה להתגבר על משברים כמו כולם. בעת שלכולם יש משבר, הם מתגברים עליו וממשיכים הלאה אני מרגישה שאצלי פשוט הכל נשאר, גם כשהמשבר כבר נפתר אני עדיין מרגישה עצובה ממנו. לדוגמא גם עכשיו שכבר יש לי רישיון כמעט שנה אני עדיין מרגישה רע כי נכשלתי בטסט הראשון.
מה יש לי??
תשובה
פציעה עצמית היא סוג של תגובה שבד"כ מכסה על כאב אחר גדול מאוד. יש עיקרון שיווי משקל די ברור בגוף. הוא מסוגל להרגיש רק מוקד אחד של כאב. לכן כאשר נפשך כואבת את חותכת את עצמך והכאב הגופני במקום החתך מכסה על הכאב הנפשי שאת חשה באותו הרגע. לכן יש בכך משהו מרגיע ואולי אפילו ממכר. עם זאת, זהו מצב מסוכן מאוד ומעיד על כך שאת זקוקה לעזרה פסיכולוגית באופן דחוף. אני מציע לך לפנות בהקדם האפשרי לקבלת טיפול וכן לפגוש רופא פסיכיאטר כדי לשקול קבלת תרופות נוגדות דיכאון שעשויות לעזור לך במצבך הנוכחי. מאחר ואת עלולה להתקשות למצוא לבד את המטפלים המתאימים אני ממליץ לך לשוחח עם הוריך על הנושא ולבקש את תמיכתם.

הסתבכתי עם עצמי
חזרתי לעשן מריחואנה לא מזמן והתחלתי לחשוב על דברים ואז הגעתי לחשוב על החברים שלי ואני מגלה איך שאחד מהם מלא אינטרסים. כשהוא מבקש משהו זה חייב להיות בתחמנות והנה לך סיפור לדוגמא: ישבנו ברכב ואני שומע שיר ומתנועע, ואז במקום לומר שהוא לא אוהב את השיר הוא עושה צחוק פרטי שיש בנינו על איזה חבר אחד שמכבה את הרדיו כל פעם שהוא מדבר, ואז הוא כיבה את הרדיו, הדליק והעביר תחנה…..עכשיו אני רואה שאנשים מלאים אינטרסים בצורה לא נורמאלית. זאת אומרת שאין לנו מושג מה אני חושבים ומה עובר להם בראש. בקיצור, אני לא יודע אם אני נהייה דפוק או למעשה אני "מקבל שכל" פתאום. אני לא צוחק אפילו שזה נשמע קצת מגוחך.
תשובה
אני לא בטוח שאתה מסתבך עם עצמך בגלל המריחואנה, אבל היא בוודאי יכולה להקצין דברים שהיו שם קודם. זה לא נשמע מגוחך וזו יכולה להיות חוויה קשה ולא נעימה להרגיש שאנשים אינם נאמנים לך ולאבד כך אמון כללי. השאלה מה אתה רוצה לעשות עם זה, מדוע התגבר השימוש בסמים לאחרונה והאם מכל זה יחד יש מסקנה שקשורה גם אליך ולא רק לאלו שמסביבך. בהחלט יתכן שאתה מרגיש אבוד או במצוקה כלשהי ולא באמת מתמודד איתה.

העלאת פרופיל צבאי וסיווג בטחוני
השתחררתי לפני כשנתיים מצה"ל, עם פרופיל 45 על רקע נפשי. למרות הפרופיל, במשך כל שירותי ביצעתי אבט"שים, תורנויות שמירה ומטבחים, ובחלקו אף שירתתי בבסיס מרוחק מביתי.
כיום, כאזרח, אני מנוע מלהתקבל למשרות רבות הדורשות סיווג בטחוני, ואף לכאלה שאינן דורשות אותו – אך מחייבות ראיון עם קב"ט (חברות פיננסיות בעיקר). הדבר מפריע לי מאוד, הן ברמת ההרגשה האישית (שלא סומכים עלי ולא נותנים בי אמון), והן ברמה המעשית – צמצום משמעותי של האפשרויות התעסוקתיות העומדות בפני.
ברצוני לשאול :
ראשית, כאשר עודכנו סעיפי הליקוי הנפשיים ונחתם הפרופיל הרפואי בעת גיוסי לצה"ל – אילו גורמים קיבלו על כך אינפורמציה ? האם משרדי הממשלה / זרועותיה / קב"טים של חברות פיננסיות הם בעלי גישה למידע ?
שנית, האם ניתן כעת להעלות את הפרופיל הצבאי – ולבטל כליל את סעיפי הליקוי הנפשיים ? אם כן, כיצד ? האם חובה להביא חוו"ד אזרחית, או שניתן לפנות ישירות לגורמים הצבאיים ? מה המשמעות של שינוי כזה ברמת שיבוצי למילואים ?
שלישית, האם העלאת פרופיל צבאי וביטול סעיפי ליקוי על רקע נפשי – עשויה לאפשר העלאת הסיווג הביטחוני ? האם ישנו גורם צבאי / אזרחי שניתן לברר דרכו את העניין ?
תשובה
בעיקרון הפרופיל הצבאי הוא מידע סודי ואישי ואף אחד לא אמור להיחשף אליו. יתכן שאם פנית לגוף בטחוני היתה לו נגישות למידע זה, אבל לגופים אחרים אין נגישות למידע. בד"כ בעת קבלה למקומות רגישים הם מחתימים אותך על ויתור סודיות רפואית ודורשים שתחשוף את פרטי הפרופיל הצבאי כך שהמידע מגיע בסופו של דבר מהחייל עצמו ולא מהצבא. כדי לעשות שינוי פרופיל צריך לפנות לוועדה מקצועית. בהחלט כדאי להביא חוות דעת אזרחית שתועבר לגורמים הצבאיים. אי אפשר לדעת מראש האם זה יצליח או לא.
לגבי שינוי הסיווג הביטחוני, אלו לא דברים שפועלים באופן ישיר, יש כאן מערכת שיקולים נרחבת של מי שמנהל את התיק.
כל נושא הפרופיל הוא רפואי ולכן תוכל להתייעץ עם רופא פסיכיאטר בנושא. בירור ישירות בצה"ל יכול להיעשות אולי דרך נציב הקבילות. נסה לבדוק קישורים רלוונטיים דרך אתר אגף כוח אדם בצה"ל
http://www.aka.idf.il

שאלות בנושא הפרעת אישיות גבולית
מהם סיכויי ההחלמה בהפרעת אישיות גבולית(קלה יחסית)בגיל ה-20+? האם השילוב האינטגרטיבי של טיפול פסיכותרפי+טיפול תרופתי נוגד דיפרסיה הוא השילוב המנצח? ועד כמה הוכח יעילותו בצורה קלינית ומדעית- סטטיסטית? האם ישנה קורלציה ישירה בין הפרעת אישיות גבולית(שאני נירוטית ומודעת לכל תסמיניה, הסימפטומים שלה, המקור להיווצרותה והתפרצותה והשלכותיה..) לבין חוסר יכולת למסד קשר, ולאהוב בן זוג "באש ובמים" (מחצין וסימבולי לאור ההפרעה המדוברת)?
מדוע בעלי הפרעת אישיות גבולית, לא צולחים לשרוד מערכת יחסים משמעותית וארוכת טווח עם בן זוג?
והרי הם לרוב אינם פסיכוטיים ורבים מהם בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה(כמותי למשל)ובעלי קוגניציה גבוהה..מדוע מאפיין את דפוס התנהגותנו נתירה ממיטה למיטה בקצב מהירות האור?האם חרדת הנטישה הטבועה בדמנו, משחר ילדותנו, היא זו המסקלת את מערכת היחסים הנבנית, מראש? ומועידה אותם לכישלון?ואותנו מותירה בחידלון??!
תשובה
כל שאלתך יוצאת מנקודת הנחה שהפרעת אישיות גבולית היא מחלה או תופעה ברור ומאובחנת ולכן שאפשר להתייחס לריפויה כמו אל מחלה אחרת.
הבעיה היא שכל הגדרות האישיות סובלות מחוסר דיוק וחוץ ממספר מאפיינים כלליים ומאוד לא אישיים קשה לומר שכל הסובלים מאותה אבחנה אישיותית באמת דומים זה לזה. הפרעת אישיות גבולית היא מכלול של סימפטומים שונים שמודבקים לאנשים כל כך שונים זה מזה ואובחנו בצורה שונה בין אנשי מקצוע שונים.
הייתי מציע לך לא לצלול לתוך האבחנות הפסיכיאטריות ולהתמקד בשאלה מה מציק לך בחיים, כיצד אפשר להתמקד במה שמפריע לך וכיצד את יוצרת קשר טיפולי טוב עם איש מקצוע שאת מתחברת אליו. ההתמקדות בנושא הפרעת האישיות רק תפריע לשיפור איכות החיים שלך ולא תוסיף דבר לטיפול או לקביעת שיטת הטיפול. הצורך בתרופות קשור למידת החרדה או הדיכאון או כל בעיה אחרת שאת סובלת ממנה ואין צורך בהגדרה האישיותית כדי להבין אותה. לכן את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ובמקביל לייעוץ פסיכיאטרי ולהתחיל את השינוי בתקווה שהתסכול יפחת.

תסכול
אני בחורה מאוד עצבנית ומאוד שלילת לגבי כל העולם הזה. אני לא מאמינה באף אחד וחושבת שהכי חכם זה לשמור מרחק מאנשים ולדאוג לאינטרס אישי בלבד. אני מרגישה שזה טוב לביטחון שלי ולעומת זאת הייתי רוצה להרגיש אחרת, כי זה מאוד עצוב שכל סיטואציה נגמרת במחשבה שלילית.
העניין הוא שמרוב הכעס שלי על העולם והניסיון להסתירו שמא מישהו ידע באמת מהי תחושתי עליו רוב הזמן, אני אכולת כעס מרמור ותחושת אי צדק כלפי כמעט כל דבר שנעשה סביבי. אני פשוט לא שולטת בכעס החבוי הזה.כנ"ל בעבודה מישהו אומר משהו שמעצבן אותי אני מסוגלת לא להגיב אליו כלל.
יתרה מזאת,כשהייתה לי שיחה עם המנהלת היא טענה שהנני חסרת טקט אימפולסיבית וטענה שזו עצה עבורי כי זה הורס המון. בקיצור,אני רוצה להיות פחות מחמירה עם עצמי, הייתי רוצה לאהוב יותר ולאפשר לעצמי להיפתח.אני פשוט מתוסכלת ורוב הזמן שאני נמצאת בו אני עורכת בדיקה מה עשיתי? מה אמרתי? מה יהיה? איפה אני?? וכד'.. זה מתסכל!!!
תשובה
מצד אחד את קובעת באופן נחרץ שהגעת למסקנה שהחיים עדיפים במקום שמור, רחוק מאנשים אחרים, שהעולם שלילי וצריך להיזהר מפניו. זוהי גישה שנובעת בדרך כלל מפגיעה עמוקה אותה חווית בעבר ובמידה מסוימת של צדק את מעדיפה להימנע מפגיעה נוספת.
מצד שני את מביעה בכל זאת את התקווה שזה לא בדיוק כך, שבכל זאת ניתן למצוא גם חסד בעולם ואולי אם יתמזל מזלך תצליחי למצוא אותו.
בינתיים את מקיימת את הנבואה שמגשימה את עצמה. כאשר את מפעילה חשיבה כל כך שלילית ברור שאת מתרחקת מאנשים ומאינטימיות וזה גם הדדי. לעיתים החיים מזמנים הזדמנויות לשינוי. אולי ישנו מצב בו תוכלי להתבונן אחרת על הדברים כקצה חוט שיאפשר לך בכל זאת להתמודד בדרך שונה עם החיים והסביבה החברתית. בסופו של דבר הגישה אותה ציינת מובילה לבדידות ומרירות וזו בוודאי לא הדרך הטובה ביותר להעביר את השנים. במידה ואת מרגישה שיש לך מספיק רצון וכוחות לכך, פני לטיפול פסיכולוגי.

הפרעת אכילה בעבר
אני כיום בת 20, ולפני כ-4 שנים החלמתי מאנורקסיה.
בתקופת המחלה ובתקופה שאחריה לא עברתי שום טיפול פסיכולוגי. טופלתי אצל רופאה תקופה קצרה, עד שהיא עברה מרפאה ולא סיימתי את זה בשום דרך. מבחינה פיזית המצב תקין, ומבחינה נפשית, אני חושבת שגם כן. יש לי מערכת יחסים הרבה יותר בריאה עם אוכל, הוא לא שולט בחיים שלי, יש לי דימוי עצמי גבוה, יחסים טובים במשפחה וכו'.
בשבוע האחרון עלה הנושא בשיחה עם חברה שעברה חוויה דומה,ומאז הנושא מטריד אותי. אני מתלבטת האם לפנות לטיפול כלשהו ולהתחיל לפתוח ולחטט בדברים שעברו ואולי רק יזיק לפתוח אותם, או עדיף לא לגעת. דווקא בעקבות ההתעסקות, עלו לי כמה דברים, בהתחלה שמחתי שאני אבין יותר, אבל זה מתחיל להרגיש לא בריא. אני מרגישה שאני כאילו נפגעת ומוציאה כעסים שלא הוצאתי אז.לדוגמא: אף פעם לא כעסתי אז על אמא שלי, ופתאום עכשיו אני נפגעת ומרגישה מסכנה מכל ויכוח קטן. האם אכן כדאי עכשיו לפנות ממש לטיפול? אולי אפשר פשוט לספר למישהו וזה יעזור לזה להשתחרר? מה לגבי תמיכה מאדם לא מקצועי, אבל מבין?
תשובה
אין טעם להסתיר את הראש בחול. אם יש דברים שמעסיקים אותך, אפשר ורצוי להתמודד איתם. אני לא מקבל את הטענה שעצם העיסוק בבעיה מגביר אותה. במידה ואת כועסת על אמך וקודם לא חשבת על כך, כנראה שקודם לא היית עדיין מוכנה להתמודדות הזאת. הפרעת אכילה איננה תופעה שנעלמת כלא היתה. יש לה משמעות וגם אם פיזית היא נפתרה, עדיין יש לה משמעויות נפשיות בפנים. מאחר ויש לך סקרנות ורצון לעשות תהליך של סגירה לטיפול הרפואי שקיבלת בזמנו שכנראה היה יעיל מצד אחד אבל השאיר כל מיני קצוות פתוחים מצד שני, סביר להניח שתוכלי להיעזר ולהשתמש בתובנות שיעלו מהטיפול הפסיכולוגי.

דחוף ביותר!
מדובר בידיד טוב שלי, בחור מקסים בן 20, משרת בגבעתי בעזה.
לפני חצי שנה בערך נסעתי איתו לדודים שלו שהיו להם אוגרים סיביריים חדשים. יצורים קטנים וחמודים.
בקיצור, ידידי המקסים שיחק איתם ופתאום נשך אותו אחד האוגרים. ידיד שלי בתמורה לנשיכה התחיל להתעלל ולהרביץ לאוגר. זרק אותו באוויר והפיל אותו לרצפה. כשהאוגר שכב לו ביד במצב כמעט אנוש- לא זז ושוכב על הגב- ידיד שלי החזיר אותו לכלוב שלו ומאז ידיד שלי כל הזמן רוצה לקנות אוגרים כדי להתעלל בהם בגלל שזה גורם לו לסיפוק גדול.
לדעתי זה קצת מוזר ואולי אפילו חולני מעט. השאלה שלי היא האם זה נורמאלי או שזה באמת חריג והאם יש דרך לטפל בזה.
תשובה
התיאור שלך באמת קשה. אדם שמתעלל בחיות מחזיק בתוכו שנאה וכעס גדולים מאוד ואין ספק שהוא יכול גם להתעלל בבני אדם. כתבת שהוא משרת בעזה ואני מתאר לעצמי שאת שואלת האם הדברים קשורים זה לזה. בהחלט יתכן, שירות בשטחים מעורר קונפליקטים מורכבים שיכולים לעבור גם לחיי הנפש.
אני מציע לך לומר לו עד כמה זה נראה לך התנהגות שלילית ולראות כיצד הוא מגיב. במידה והוא יצליח להפגין מודעות למה שקורה לו יש אפשרות לטפל בזה. אם הוא לא מבין מה קורה לו ומה הוא עושה יש חשש שהעניין יוצא מידי שליטה עבורו. במסגרת הזו אין לי עצה חד משמעית מה אפשר לעשות עם זה. אני שואל את עצמי האם הידידות שלכם וההתנהגות הזו יכולים ללכת יחד.

ראיית עומק..
למה יש בי משיכה יותר בהתעניינות למקרים קשים כמו התאבדות,סמים,עבריינות משיכה לתחום הרפואה והפסיכולוגיה בעיקר במחלות נפש?? ולא בדברים שנראה לי שמעניינים נשים בגילי כמו הקמת משפחה,לידה וילדים,חתונה וארגון שלה בהתלהבות. כל הדברים האחרים שציינתי פשוט משעממים אותי ונראים לי נבובים מתוכן ומה שקשה נראה לי כדבר עמוק ומעניין להבנה.בכלל כל המסכנות והעוני והדברים הקשים כאשר עולים לשיחה אנשים כאילו "מנפנפים" אותם משיחה ומהתעסקות כאילו זה יגע בהם באיזו דרך ואילו אני מעלה את זה כל הזמן ומאוד אוהבת לדבר על כך…לעיתים יש בי התחושה שכשאני מדברת על זה בחברה זה אסור או עדיף שלא יועלה כלל. זה קיים אצלי מילדות תמיד התעניינתי וכאב לי ולקחתי את המקרים הללו למחשבות: איך זה יכול לקרות ואיך אנשים מתדרדרים ואף פעם לא הצלחתי לענות לעצמי שזה מה יש וזהו..אני בן אדם עמוק מדי וחושב על כל דבר מאוד קשה לחיות כך הייתי רוצה להיות אדישה יותר לעולם ובכלל לכל הקורה מסביבי ולי בפרט.
תשובה
אני מתאר לעצמי שכל דבר יכול להיות חיובי כאשר הוא נמצא באיזון ושלילי כאשר הוא מוגזם ובא על חשבון דברים אחרים. משיכה לדברים קשים יכולה להיות תכונה חיובית של חמלה ורצון לתרום. השאלה האם זה רק מעניין אותך כסוג של חוויה מקצועית או התעניינות, או שזה דרך של בריחה מהתמודדויות אחרות בחיים. קשה כמובן ללא היכרות יותר רצינית איתך לומר מדוע זה קורה ו"על מה זה יושב". אני מתאר לעצמי שאת יודעת לומר על זה משהו. האדישות לעולם ולמה שקורה לך מסביב נשמעת שתגובה קיצונית לכיוון השני של ההתעניינות העמוקה בסבלם של אנשים. בהחלט יש מקום להשקיע מחשבה ומרץ כדי להבין את הניגוד הזה הין שתי ההתבוננויות שלך על העולם, מדוע הן קורות וכיצד ניתן להציב איזונים טובים יותר בין השניים.

השפעת לימודים על מצב רוח
אני בת 25.  הכל החמיר מאז תחילת שנת הלימודים האקדמאית בה שיניתי את חיי מאוד לרעה. אני תלמידה מצויינת, וזה עולה לי בבריאות וכלה בעצבים, והפרעות אחרות. סדר יומי מייאש אותי אני יושבת ימים שלמים בבית ע"מ להספיק חומר, אני מוותרת על עבודה, חברים, בילויים , משפחה בקיצור משביתה את חיי,,,,,,,, דבר שבחודש האחרון הביא אותי לייאוש .אני עייפה ישנה הרבה, חוסר חשק לפעילות מסוימת פשוט או ששוקעת ללימודים או ישנה. בסיס הדיכאון הינו ההשמנה, כשאינני מסוגלת לסבול את עצמי. מתסכל אותי המצב ששמנתי ואינני יכולה ללבוש שום בגד, ניסיתי לתקן את המצב ולא הצלחתי , ניסיתי דיאטה, לא הלך. חשבתי פשוט להפסיק את לימודיי. כנראה אני אדם שלא יודע לשלב עבודה ולימודים וחברים יחד אני מרגישה שונה ומאיימת מכל הנושא של הלימודים וכיצד נראים חיי. אני בטוחה כי יש קשר בין תדמית גופי שאינני אוהבת למצבי הרוח והעצבים שלי בבית לבין הלימודים. מה לעשות להפסיק את הלימודים ולפנות לפסיכיאטר , אני לא רוצה כדורים ושיחות אני לא יודעת כמה זה יועיל כעת.
אשמח שתייעץ לי, מה דעתך על היפנוזה? האם כדאי לי לעשות ?
תשובה
למעשה את עוסקת רק בעתיד, לא מקדישה ולא נהנית משום דבר שקורה כיום. ללמוד בצורה כזו זה לא דבר שגורם הנאה מהלימודים אלא מעין חובה שחונקת אותך ומונעת ממך ליהנות מהזמן הזה שיכול להיות מאוד נעים ואיכותי בסביבה הסטודנטיאלית. לפעמים זו דווקא בריחה מהמציאות, אבל זה לא כל כך משנה, השורה התחתונה היא שהשתעבדת לחובות שלך ואין לך פנאי וחשק ליהנות מהחיים. יתכן שיש ברקע דיכאון אך יותר סביר שיש כאן מצבור של דברים שיוצרים לחץ עצום שאת לא עומדת בו. במצבים כאלה זה די טבעי לפנות לאוכל כדרך של מפלט שכן שם דגש לכאן ועכשיו, להנאת הרגע. זה רומז לך על הפתרון. את חייבת למצוא את האיזונים מחדש, לתת מקום לנשמה, לחברה ולתת לעצמך הקלות בנושא הלימודים. יתכן שאת זקוקה דווקא לייעוץ פסיכולוגי כי במצבים כאלה קשה לפעמים ליצור את האיזונים החדשים לבד. אם זה רלוונטי נסי לברר במוסד הלימודים שלך, סביר להניח שיש להם שירות פסיכולוגי שיכול לתת תמיכה. תרופות הם גם נתיב אפשרי למרות שאני מבין שאת נרתעת ממנו.

ADHD ולימודים
אובחנתי לפני זמן מה כסובל מ – ADHD ומדיסלקציה, בין היתר דיסקלקוליה ויחד עם זאת אובחנה רמת אינטליגנציה גבוהה (משוערת 140). יחד עם זאת בכוונתי ללמוד רפואה לאחר שאעשה פסיכומטרי ומכינה.
לפיכך, לאחר שפניתי למרכז לתנאים מותאמים בפסיכומטרי עם כל החומר לגבי הבעיה קיבלתי הודעה שאני אבחן בבחינה ממוחשבת "מפעם": "בחינת מפעם מועברת באמצעות מחשב: האלות מוצגות ע"ג צג מחשב וסימון התשובות מתבצע ע"י הקלדת התשובה על לוח המקשים הצמוד למחשב…."
כמו כן צוין כי "הבחינה כוללת 3 פרקים (מילולי, כמותי ואנגלית) ואורכת כ – 3.5 שעות. הקצבת הזמן הינה עבור כל שאלה בנפרד (ולא עבור פרק שלם). המן המוקצב עבור כל שאלה הוא לפחות כפול מן הזמן הממוצע לשאלה במתכונת בחינה פסיכומטרית רגילה…"
ושאלתי – לי ידוע כי בחינה פסיכומטרית היא עניין של 8 פרקים – 2 פרקי פיילוט ועוד פרק על כל פרק עליו אתה נבחן. במקרה שלי אם אני מבין נכון יהיו לי רק 3 פרקים, וזאת כנראה לאור תוספת הזמן.
1. האם לא מדובר במצב שהציון שאני מקבל אינו משקף את הציון האמיתי לו אני ראוי ?
2. האם לא מדובר במצב בו ההקלות יביאו אותי למצב בו אני לא אתקבל אפילו אם יהיה לי ציון מתאים – בגלל עצם קיומן של ההקלות ?
3. האם יכול מצב שהאוניברסיטה תסרב לקבל אותי לפקולטה לרפואה ולו רק בגלל הקלות או שייפגעו במידה כזו או אחרת סיכויי הקבלה שלי ?
4. האם אתה יודע משהו על הבחינה?
תשובה
לכל מוסד לימודי או במקרה הזה מוסד שעוסק בבחינות הפסיכומטריות, מדיניות משלו על הקלות שניתנו לאנשים שסובלים מליקויי למידה. השאלות שאתה מציב כאן מאוד ספציפיות ואני לא יכול לענות לך עליהם. אני מציע לך לפנות ישירות למרכז הארצי לבחינות ולהערכה ולברר איתם את העניין, יש אפשרות גם להגיש ערעור על ההחלטה שקיבלת במידה ואתה סבור והפתרון שהוצע לך יפגע בסיכוייך להצליח.

זה מפריע לי
יש לי בעיה של התפרצויות כעס……זה יחסית נדיר מתרחש כל חצי שנה בערך אבל השפעה של אירוע כזה עלי ארוכה. אני מתפרצת לפתע מדברים ממש שטותיים ואני מופתעת מעצמי זה כולל בכי צעקות וצרחות שכל הבניין שומע אני מתביישת לאחר מכן לצאת מהבית………….. מה גם שכל פעם כשזה קורה אני שומעת את האנשים שהיו באזור לא גומרים לדבר על האירוע וזה מחזיר לי את כל רגשות הבושה שהיו לאחר ההתקף.
אני לא אדם עצבני במיוחד וגם לא רגזני אבל כשזה מגיע זה פשוט לא נישלט ואני מתביישת בזה מאוד!
לפעמים צריך להתרגז אבל העוצמה וחוסר השליטה מפחידים אותי ואני ממש לא מכירה את עצמי ברגעים אלו.
מה ניתן לעשות בנידון? והאם טיפול יכול לעזור כי זה לא דבר קבוע ואם כן איזה סוג של טיפול?
תשובה
התפרצות שכזאת קוראת בד"כ כאשר יש כאב חד שמפלח אותך מבפנים ולכן התגובה העוצמתית שיוצאת כמו רפלקס של מישהו שבאמת כואב לו. אפשר לטפל בזה אבל זה לא בסימפטום החיצוני, אלא במקורותיו הפנימיים. אין טעם ללמוד כיצד להירגע כי זה לא מחליש את הכאב. זה יכול לעבוד רק אם נותנים כבוד ומקום לאותו כאב ומבינים אותו לעומק. טיפול פסיכולוגי הוא המסגרת המתאימה לסוג כזה של חקירה ונראה לי שטיפול דינאמי מתאים יותר מסוגים אחרים. אני מצרף שני מאמרים קצרים בנושא.
https://www.psychologia.co.il/dynamic1b.htm
https://www.psychologia.co.il/facts1a.htm

הפרעות אכילה
כבר 12 שנים ארוכות ומפרכות שאני שומרת לי בסוד את הפרעות האכילה שלי. אני נשואה ואמא והכל לכאורה נהדר. בהתחלה הייתה זו ממש בולימיה, כלומר הייתי נתקפת בולמוסי אכילה נוראיים ומייד לאחר מכן הייתי נכנסת להקיא. היום המצב שונה ומוזר מפני שאני אוכלת רגיל לחלוטין בד"כ ובכל זאת אני מרגישה שבלילה אני חייבת להקיא. אז אני אוכלת די הרבה (רק בסמוך להקאה) ושותה והולכת לי .
אני לא מצליחה לשלוט בעצמי ובהקאות האלה וזה בפירוש משבש לי את כל החיים!!!
תשובה
הפרעות אכילה מתמקדות מטבען בנושא האוכל אולם הן מספרות סיפור אישי ופסיכולוגי עמוק שמקורותיו לא באוכל. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כיוון ששם נמצאת הבעיה. מאחר והבעיה נמשכת שנים גם הטיפול לא יגמר במספר פגישות בודד ואת צריכה להיערך כיצד לפנות ולהיות בטיפול תקופה ממושכת עד לקבלת תוצאות. אם הפרעת האכילה חמורה יתכן שכדאי להיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה שעשויות לשפר את המצב ולהאיץ את קצב הטיפול. בכל מקרה, כדאי לפנות. אינך חייבת לספר לסביבתך הקרובה מדוע את פונה לטיפול, לא כדאי להסתיר את עצם הפניה. ובכל מקרה, כדאי להתחיל זאת כעת ללא דיחוי.

דברים מעצבנים…
אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי בעולם הוא אנשים שאוכלים ו/או שותים בקול. זה מרגיז אותי עד לרמה שאני לא יכולה להישאר במקום אחד איתם. היה אחד כזה בעבודה שהייתי קמה ויוצאת מהחדר כל פעם שהוא אכל או גמע (לאיטו… איזה עצבים) קפה. הבעיה מחריפה כאשר אני בבית ואבא שלי ואחותי אוכלים בצורה כזו. זה לא מחונך, זה מגעיל, ואין לי מילים לתאר. (מצד אמי קיבלתי חינוך אירופאי ואולי לכן הדבר צורם לי כל כך). עוד דבר שמרגיז זה כרסום.. בייגלה, ביסלי או כל דבר אחר. עם מישהו מכרסם לי באוזן אני אעיף אותו קילומטר ממני מעצבים. השאלה היא איך מתמודדים עם זה. אני סובלת מאד בעיקר מארוחות משפחתיות או מלהיות עם אחיי בחדר כשאחד מהם מחזיק שקית ביסלי (אני מסוגלת להעיף אותה דרך החלון ויגיד תודה בעל השקית שהוא לא עף איתה). מה עושים????
תשובה
אפשר לחלק את הפתרונות לשני כיוונים עיקריים. הפתרון השלישי של לשנות את האנשים האחרים הוא אבוד ובלתי אפשרי מראש כך שאינני מכניס אותו לרשימה.
האפשרות הראשונה זה ללמוד לחיות עם זה. נסי להתרחק ממצבים שמעצבנים אותך וקבלי בדרך כלשהי שיש לך את התכונה הזו ושכנראה היא מועצמת יחסית למה שקיים בממוצע. אפשר אולי להבין את זה, אבל בשורה התחתונה צריך לקבל ולחיות עם זה בשלום, בין אם ע"י עבודה עצמית ובין אם דרך שיטה פסיכולוגית.
האפשרות השנייה שלא רק רעשים כאלה מטרידים אותך אלא שאת סובלת מבעיה רחבה יותר שקשורה למחשבות טורדניות ודברים מטרידים בכלל. אם הבעיה קשורה רק לקולות האוכל זה לא כל כך נורא ואפשר אולי להעביר את העניין גם בלי טיפול. אבל אם זה משפיע על מקומות נוספים בחיים שלך שווה לעשות עם זה משהו. יתכן שכבר כל כך התרגלת לזה שדברים מטרידים אותך שאת לא שמה לב לכולם. אם תעשי יומן ותרשמי הכל יתכן שתופתעי לגלות שהעניין לא מתחיל ולא מסתיים בקולות האכילה שמסביב. פה הפתרון הוא טיפול באופן יותר וודאי מהמקרה הקודם.
התקפי חרדה
אני בת 22 ובמהלך השרות הכרתי חברה שנקשרתי אליה מאוד. פיתחתי בה תלות חזקה כשהיא לא הייתה בחדר הייתי נכנסת לפאניקה. באחד הלילות כשהיא לא חזרה התקשרתי אליה, ואמרתי לה שאני מתאבדת. טענתי את הנשק, היא באה, מאז כל היחסים שלנו נהרסו והיא לא רוצה לראות אותי. אני לא יכולה בלעדיה ולפעמים יש לי מעין התקפים נוראים של בכי היסטרי שאחריהם אני מרגישה מרוקנת ומותשת.
מה אני יכולה לעשות ולמי אני צריכה לפנות?
תשובה
איך שלא תסתכלי על זה את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ויתכן שתצטרכי להיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה. מה שקרה עם חברתך מדגיש את הייאוש והצורך שלך בעזרה ואני מציע לא להתמהמה ולמצוא את המסגרת הטיפולית המתאימה לך.

חיפוש אחר תשומת לב
אני בת 29 ומאז שהייתי בת 18 ויצאתי עם החבר הראשון אני מחפשת תשומת לב בדרכים מעוותות, מה שמוריד לי את הביטחון העצמי והמחשבות על עצמי הן שליליות ביותר עקב כך. אני לא מצליחה לשלוט בזה אבל בכל מערכת יחסים חדשה שאני בונה (בעיקר עם חברות או נשים מבוגרות, פחות עם גברים שאני יוצאת איתם) אני מחפשת שירחמו עלי ומספרת סיפורי זוועה מפורטים על אונס שעברתי כביכול בגיל 18 בחו"ל (כדי לא להאשים מישהו ספציפי). הסיפור שבניתי לעצמי כה מפורט ואמיתי עד שלפעמים הוא משפיע עלי ממש למרות שלא קרה לי דבר. אני לא יודעת למה בחרתי בסיפור הזה דווקא ולמה אני כל כך מתקשה להפסיק אבל אני מרגישה צורך בהגנה אימהית שאין לי. איך להפסיק עם זה? האם אני חולת נפש? מה לא בסדר איתי?
תשובה
את הבסיס את כנראה יודעת, את זקוקה לאותה תשומת לב ורחמים שמקרה האונס שלא היה מביא. השאלה מה בכל זאת נמצא מתחת כי אנשים לא ממציאים סתם סיפור כזה. ברור לי שלא עברת את האונס עליו את מדברת אבל יתכן שחווית העבר שלך לימדה אותך שלא תקבלי את מידת האמפתיה והרצינות הרצויה אם סתם תחלקי עם חברותיך רגשות וכאב. את כנראה לא בוטחת ולכן חייבת לבוא עם סיפור שמולו באמת אי אפשר לעמוד אדיש. זהו נושא רציני והייתי מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, לא בגלל הסיפור הבדוי, אלא דווקא בגלל הכאב שכן יש לך מבפנים על הרגישות שאינך מוצאת או חוששת לא למצוא בחוץ.

גיבוש ה- SELF ושינויים פיזיים ופסיכולוגיים
רציתי להתייעץ בנוגע לבחור שאיתו אני עובדת במסגרת שיקומית. מדובר בבחור צעיר הסובל מסכיזופרניה ומטופל בלפונקס (Leponex). לאחרונה הוא החליט, בעידוד סביבתו הקרובה, לעבור טיפולי לייזר להסרת שיער מהגוף ולהסרת קעקועים (יש לו הרבה קעקועים, שחלקם מכסים שטחים נרחבים מגופו). בנוסף, בעידוד סביבתו, הוא שוקל הפסקת עישון באמצעות טיפול ביו-אנרגטי. (ניסיונות קודמים שלו, בדרכים אחרות, להפסיק לעשן עלו בתוהו).
יש לציין, שלעיתים קרובות התנהגותו אימפולסיבית ביותר והוא יכול, למשל, יום אחד להחליט שהוא עושה עוד קעקוע ולמחרת להחליט כי הוא חייב להסיר את כל הקעקועים מגופו עוד באותו היום!
יתר על כן, ישנה אצלו התעסקות אובססיבית עם דימוי הגוף והשקעה רבה בטיפוחו (שלרוב באה לידי ביטוי באופן חיובי, למשל ע"י ביקורים תכופים ותדירים במכון הכושר – מתאמן 7 ימים בשבוע).
עד היום הקעקועים והעישון היוו חלק מאוד נכבד מה"אני" שלו.
האם ביצוע כל השינויים הדראסטיים הללו בבת אחת לא עלולים לפגוע בו ולעורר התפרצות של המחלה? האם ביצועם בד בבד לא עלול להוות סטרס גדול מדי על הגוף (הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית)??
כמובן שאני לא אוכל לקבוע עבורו מה הוא יעשה או לא יעשה, אך אם אתה חושב כי יש בסיס לחששותיי, אוכל אולי לשכנע אותו לסגת מעט מה"מהפך" הכללי ואולי לנסות ולטפל בדברים בהדרגה.
תשובה
בחור שסובל מסכיזופרניה מצוי ללא ספק בסיכון ורצוי לא לעשות שום דבר דרסטי ללא בדיקה כיצד זה משפיע. הסרה של כל הקעקועים בבת אחת אינה רצויה ובהחלט כדאי לעודד אותו לעשות את זה בתהליך איטי והדרגתי במשך חודשים ארוכים אם לא יותר. התוצאה עלולה להיות החזרת קעקועים נוספים או שבר כיוון שיש להם משמעות כלשהי בדימויו העצמי, כפי שאת סבורה. רצוי לדבר על כך עם משפחתו או הגורמים שמטפלים בו כדי להסב את תשומת לבם לעניין.

רגשות אשם בקשר לאמא
אמי חלתה בסרטן לפני שנה . הקטע הוא שיש לי רגשות אשם על כך כי אני גרמתי את זה כי לפני שנתיים גרמתי לה סבל רב כי היא ידעה שאני סובל מאוד בצבא חשבה שהתעללו בי רגשית, והיא לקחה את זה קשה מאוד (היא בכתה המון וכו'- אני יודע את בוודאות). אמי קשורה אלי מאוד ואני גרמתי לה את הסרטן. איך מתמודדים עם רגשות האשם?  אני כבר בטיפול זה הקטע….הפסיכולוג עוזר לי באותו רגע אך לעיתים יש לי נפילות כאלה ואני נכנס שוב לרגשות אשם…פסיכיאטר עולה המון כסף…
וחוץ מזה : אולי אני כן גרמתי את זה? איך אתה יודע שאני לא גרמתי? איך?
תשובה
הסרטן לא נגרם משום דבר שקשור אליך. כתבתי לך זאת גם בעבר כששאלת את השאלה בפעם הקודמת. ברגשות האשמה אפשר לטפל או ע"י הכרה עצמית במציאות שהיא כאמור שאת הסרטן לא אתה גרמת, או בפניה לטיפול פסיכולוגי. יתכן שאתה סובל ממחשבות טורדניות ואז צריך לבדוק אם לא כדאי שתיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה. תוכל להתייעץ על זה עם פסיכיאטר.
אני יודע את זה כי סרטן נגרם ע"י גורמים פיזיולוגיים ולא על ידי ילדים שמעציבים ומדאיגים את ההורים שלהם.
אני לא חושב שאפשר לעזור לך בכמה מילים כאן ועובדה שהפסיכולוג יכול לעזור לך, גם אם זה לא מחזיק כל הזמן. נסה לחזור לטיפול ויש סיכוי טוב ששילוב התרופות עם העזרה הפסיכולוגית יחזקו אותך וירגיעו את רגשות האשמה המיותרים.

הפרעה?
רציתי לדעת האם הרצון של מישהו שתהיה לו הפרעה נפשית והמאמץ שלו ליצור אחת כזאת לעצמו (ברצינות) היא גם סוג של הפרעה או רק חיפוש תשומת לב מאחרים? האם עליו לבדוק את זה?
תשובה
הפרעה היא שם כללי מאוד ושיפוטי למשהו שאני לא יודע להגדיר או להבין אותו בדיוק. ברור שאם אדם מחפש לייצר לעצמו סימפטומים מסוג כלשהו יש בכך מסר וחשוב להבין את המסר הזה. בהחלט יתכן שזה ניסיון למשוך תשומת לב אך יש גם אפשרויות אחרות כמו צורך או רצון לחוות דבר מה שקשור להיסטוריה האישית ועוד. במידה ואותו אדם מודע לתהליך שקורה לך ומוכן/רוצה לבדוק את העניין אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי.

התמכרות לאינטרנט-בעיות נפשיות
איך מוגדר מכור לאינטרנט? מהם הסימנים הראשונים שמבדילים מכור מסתם אדם שנהנה מהאינטרנט?
האם ההתמכרות מוגדרת כהתמכרות לכל דבר? או שהיא נחשבת קלה יחסית ולא משמעותית כמו התמכרות לאלכוהול סמים וכו'?
עד איזו דרגה מגיעה ההתמכרות? אם אפשר לקבל דוגמא למקרה קיצוני של ההתמכרות?
אם מכור מגיע ומבקש עזרה, איך תעזור לו? מהן השיטות להיגמל מהאינטרנט?
תשובה
התמכרות במקרה של אינטרנט באה לביטוי בכך שתפקודים אחרים של החיים נפגעים כתוצאה מהשימוש באינטרנט. זה יכול להיות פגיעה ביעילות העבודה, בקשר הזוגי והמשפחתי וכדומה. במקרים קיצוניים החיים מתרוקנים מתוכן ונשאר רק שיטוט חסר מנוח מול המחשב. ההחלטה לגבי מידת ההתמכרות היא כמובן אישית בסופו של דבר. אפשר לעשות ניסיון פשוט. לנתק את המחשב מהחשמל למשך שבוע ולראות מה החוויה של אותו השבוע. האם היא שונה ובמה היא שונה מהשבוע מול המחשב.

מה עושים ?
שלום, אני בשיחות פסיכותרפיה של פעמיים בשבוע כבר שנתיים, עקב זה שאני לא מתפקדת.
בחודשיים האחרונים הייתה לי עליה בתפקוד עקב עצה טובה ממך – לתת לי לעצמי רק קצת משימות, מעט משימות ובעצם להתחיל לתת לעצמי אך ורק משימה אחת פשוטה וקטנה בשבוע. להתחיל עם משימה אחת בשבוע.
פתאום, בשבועיים האחרונים קר לי ואני דוחה דברים בסיסיים כאשר קובעים איתי פגישות ואני לא באה.
והדבר הכי מעצבן זה שאני דוחה כל דבר ואז דואגת והמצפון שלי מייסר אותי והדאגה הזאת היא כמו רעל שמותז לי לדם ומחמם אותי כשאני לא זזה, וכשאני מנסה בכל לקום אז אני מתבלבלת הידיים מסורבלות ומקבלות מכה בכל דבר שאני מנסה לשלוח יד אליו, נופלת ומבולבלת כאילו שהייתי חייבת לגמור לדאוג כדי לקבל מזה כוח.
אני מפסידה פגישות, מאחרת לפגישות עם הפסיכולוגים שלי אבל מקבלת חום מהפגישה ומרגישה טוב מהפגישות.
אבל כשאני חוזרת אז אני חוזרת לעצמי.
מה עושים ?
תשובה
תסתכלי על ההיבט החיובי של מה שקרה לך. היית בטוחה שהכל אבוד ואין כל דרך להתקדם והנה גילית שבכל זאת יש תקווה ודברים יכולים להשתנות. אי אפשר לצפות שלא תהיינה נפילות מתח בדרך וזה כנראה מה שקורה לך כעת. נסי להקפיד להגיע לפגישות עם כל הקושי שבכך. רשמי לעצמך את המועדים והכיני שעון מעורר עם צריך לתזכורת. העניין הוא שתהיה מגמת עליה על פני זמן, גם אם יש נפילות קטנות בדרך.

בטחון עצמי שמושפע מהמראה החיצוני
אני מגדיר את עצמי כאחד שנראה טוב אבל הבעיה היא שזה מלווה בעליות וירידות.
כאשר אני נמצא בקשר או איזה רומן עם מישהי, אז אני מרגיש שאני נראה ממש טוב וכתוצאה מכך אני מקרין את זה כלפי הסובבים אותי ובעקבות זה אני מקבל המון תגובות והערות חיוביות על המראה החיצוני שלי, וזה מחזק אותי בכל מה שקשור להתנהגות שלי.
אבל כשאני לבד בלי אף אחת אז הביטחון שלי יורד, אני מרגיש שאני לא נראה כל כך טוב, נכנס לדיכאון ומחפש את תשומת הלב והמחמאות. אבל בגלל שאני מדוכא מאיך שאני נראה אני מקרין את זה כלפי חוץ והמחמאות על איך שאני נראה מהסובבים אותי נעלמו.ת ואם יש כאלו שעדיין מוסיפות את המילה חתיך לבוקר טוב אז אני חושב "חתיך?" "איזה חתיך" ותמיד עוברות לי בראש המחשבה: "אלה שנראות ממש טוב לא אומרות לי חתיך" . ההרגשה הזאת פוגעת לי בכל מה שקשור להתנהגות שלי אני כבר לא אוהב אף אחד, כי מין הסתם אני לא אוהב את עצמי. אני מתעצבן מכל דבר ונפגע בקלות, אפילו ממישהו שיגיד לי בוקר טוב בלי חיוך אני נפגע , כי מיד עולה לי המחשבה "הוא בטח שונא אותי" בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שהחיים שלי תלויים באיך שאני מרגיש כלפי עצמי מבחינה חיצונית.  .
מה אני יכול לעשות על מנת לחזק את הביטחון העצמי שלי? אני יודע שהכל מתחיל באהבה עצמית אבל אני לא מצליח ליישם את זה. האם אני חייב לקבל ייעוץ מקצועי בשביל זה?
תשובה
אתה מתאר ומכיר בכך שמשהו בדימוי ובביטחון העצמי שלך פגוע. מן הסתם, במצבים בהם אתה מקבל חיזוקים הביטחון העצמי מתחזק ואתה מרגיש טוב עם עצמך ובמצבים בהם את לבד וחש לא מחוזר הוא יורד. שורש העניין אינו כמובן בקשרים או בהעדרכם אלא באותה פינה פנימית שמקרינה כל פעם שוב. הייתי מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. אהבה עצמית אינה דבר פשוט כל כך ואתה נמצא במעגל סגור שחוזר ונשנה שוב ושוב. תצטרך אולי לגעת באותו מקום כואב שגרם לפגיעה בדימוי העצמי שלך ואולי בהיבטים נוספים הקשורים לעולם הפנים נפשי שלך שמשפיעים על העולם החיצוני הבין אישי.

The post חלק חמישי: העולם הפנימי – רגשות, תחושות, חרדה, לחץ, פחדים, דיכאון וכדומה appeared first on PSY.

 השאלות והתשובות מסווגות לנושאים הבאים:

1. קשרי משפחה א': הורים שואלים על ילדים – התפתחות פסיכולוגית של ילדים, התנהגויות גן ובית ספר, סוגיות בחינוך וביחסי הורים-ילד וכדומה.
2. קשרי משפחה ב': אנשים שואלים לגבי הוריהם קרובי משפחה אחרים.
3. קשרים בין אישיים – חברויות ויחסים זוגיים: בעיות בזוגיות או בתקשורת זוגית או באינטימיות, אהבה ויחסי מין, קושי ליצור קשרים, קשיים במצבים חברתיים וכדומה.
4. העמוד הנוכחי למטה – התמודדות עם אירועי חיים שונים: כישלונות, פרידה מבן/בת זוג, הריון, לידה ואחרי הלידה.
5. העולם הפנימי – רגשות, תחושות ושאר מצוקות: חרדה, לחץ, פחדים, דיכאון, הפרעות אכילה וכדומה.
6. הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי: סוגי מטפלים והכשרות טיפוליות שונות, גישות שונות בפסיכותרפיה, מתוך חדר הטיפולים – התחלת טיפול, סיום טיפול ומה שביניהם.
7. מושגים מעולם הפסיכולוגיה – מושגים ותיאוריה: הגדרות של הפרעות נפשיות, חלומות, היפנוזה, מידע על תרופות פסיכיאטריות, מושגים תיאורטיים אחרים בפסיכולוגיה.

 חלק רביעי: התמודדות עם אירועי חיים שונים

מעגל רגשות שליליים וחרדת במה
אני שחקן צעיר באחד מהתיאטראות הרפרטוארים בארץ, ובחזרות לקראת הצגה חדשה.
לפני שבוע היה לי יום חזרות נוראי, כאילו שכחתי ביום הזה את כל הטכניקות אותן למדתי בבית ספר למשחק, וחזרתי להיות ילד שנוהג במשחק כשעשוע.
האכזבה שלי מהרושם השלילי שהותרתי על צוות ההצגה ביום ההוא שוכנת בראשי, תקועה במחשבותיי, מפריעה לי להתרכז ולהשתחרר , ומפריעה לי מאוד בימי החזרות הנוכחיים.
אני מרגיש ילד, מרגיש מגושם, מרגיש שחשפו את התרמית שלי – שאני לא באמת מוכשר. מרגיש שכולם נזכרים ב"פאשלה" שלי ברגע שאני עולה על הבמה.
אבקש מכל ליבי את דעתך איך לעבור את ימי החזרות הבאים? איך להתמודד עם לחץ ומעגל של רגשות ומחשבות שליליות? איך אוכל לחזור ולתפקד כמו בעבר?
תשובה
מי שמופיע על במה, בין אם זה שחקן ובין אם זה מורה בכיתה או בכל מצב אחר של חשיפה חברתית, נחשף במוקדם או במאוחר לסוג של חרדת במה או קהל. החרדה הזו יכולה לכלול חרדת ביצוע, כלומר, קושי ממשי להופיע או להרצות, או ביקורת עצמית קשה לגבי היכולת האישית והאפשרות להמשיך ולהציג.
הצגה כשמה כן היא, יש בה משהו שמציג חלק בך שיש בו רכיב אוטנטי וללא ספק יש בו רכיב מלאכותי. אני חושב שאתה נוגע כרגע בשאלה משמעותית במקצוע שבחרת לעצמך. את שואל מה אמיתי ומה מזוייף, מי אתה ומה בדיוק אתה מוכר, הן לקהל והן לעמיתך. אלו התלבטויות טבעיות ואם תוכל להפוך אותן למנוף של פיתוח ומודעות עצמית, ולא לדרך של הלקאה עצמית, תוכל אפילו להשתמש בחומר הגלם הזה לטובתך. מה שקרה לך נראה לי אירוע מאוד טבעי במהלך החיים המקצועיים שלך. אם תקבל אותו ככזה, אם תבין שזה אירוע שמשתלב בתמונה הכללית ואינו פוגע בקריירה שלך, סביר להניח שתרגיש הקלה. לפעמים סוג כזה של רגש הוא אינדיקטור למשהו שקורה לך ודורש תשומת לב שקשה לתת אותה ללא נורת הזהרה. אני מציע לחשוב גם על ההיבט הזה, אבל לא באופן קונקרטי. כלומר, נסה להוריד את הביקורת העצמית החזקה ולהתמקד במשמעות העמוקה והאמיתית של מה שקרה. מה זה אומר עליך? מה זה אומר על בחירותיך המקצועיות? האם יש משהו שהיית רוצה לשנות בסגנון החיים שלך, המקצועיים ובכלל?
לבסוף, מדוע זה קורה דווקא עכשיו? אלו אירועים שמזדמנים לאנשים במקצוע שלך באופן תדיר. האם יש משמעות מסוימת לכך שזה קרה דווקא עכשיו? האם אתה יכול לראות את ההקשר ההיסטורי בתזמון הנוכחי?
אני מעריך שאם תשתמש במה שקרה כחומר גלם ולא כאירוע מביש שצריך להעלים אותו הדברים יראו לך באופן שונה לחלוטין.

 נסיגה
אני בן 18 ונמצא ממש טרם גיוס. בשנים האחרונות שמתי לב לתופעה, אשר בולטת מאוד בכל תחומי עיסוקי, כאשר תהיתי רבות לגבי פשר העניין. הייתי מגדיר את בעייתי כ "נסיגה בשעת שיא"…
למעשה, בכל תחום בחיים, הדורש טיפה תחרותיות ומאמץ, אני מגיע למצב, שכאשר אני מגיע לקראת הסוף (ולפעמים זה גם קורה בהתחלה, אך בעיקר בסוף) אני חרד מאוד, והביטחון העצמי שלי יורד כליל לתחתית, באופן שגורם לי להיות מושבת ממלאכתי ומאמציי.
אתן לכם דוגמא מעשית: לא מזמן היה לי גיבוש של צה"ל…בקיצור, רובכם יודעים שבאים לשם חבר'ה ממש איכותיים ורציניים, כאשר רמת הכושר הנדרשת גבוהה…בקיצור ההכנות לגיבוש היו מפרכות, ולסיכום הגעתי לרמת כושר טובה ולביצועים מעולים.
עכשיו העניין הוא שאיך שהגעתי לשם, רמת הביטחון העצמי ירדה, הרגשתי את עצמי כבעל הסיכויים הכי קלושים לעבור וכו'-דבר שגרם לביצועיי המעשיים להיות דומים.
בקיצור הכוונה היא, שפיתחתי לי מן הרגל, שכל דבר שקשור בתחרות מעורר בי ממש לקראת השיא חרדה מסויימת, שגורמת לי לדפיקות לב מהירות ולהרגשת חולשה, שהמוצא היחיד הוא פרישה.
תשובה
לפי מה שאתה מתאר מדובר בסוג של חרדת ביצוע בדומה לחרדה בחינות או חרדת קהל. כאשר אתה מגיע לקראת התמודדות משמעותית תוקפת אותך חולשה שגורמת לקושי להמשיך ולהגיע להישגים. תופעה זו אכן משפיעה באופן משני גם על הדימוי העצמי ובהחלט היה כדאי לבדוק את העניין ולטפל בו שכן הוא עלול ללוות אותך בהתמודדויות נוספות גם בעתיד.

 פרידה כואבת
אני בן 27, סטודנט לתואר שני.לפני חודש וחצי חוויתי פרידה כואבת והרגשתי היא שעולמי חרב עליי. בחילות, התפרצויות בכי, חוסר חיוניות וכו'. אך המפריע לי מכל הוא שאני לא זוכר כלום מהקשר עצמו. במכתב שכתבתי לעצמי לפני הפרידה קראתי שיש לי תחושה שהיא לא אוהבת כפי שאני ובכוונתה לעזוב. תיארתי את הפחד הגדול להישאר לבד ולחוות את כאב הפרידה שכבר חוויתי בעבר לא פעם. אני מאשים את עצמי על שגרמתי לה לעזוב בגלל הקנאה,ה חולשה שהפגנתי וכו'. מצד שני, מדי פעם אני נזכר בסיטואציות המשקפות את הקרירות והאדישות שהפגינה חברתי כלפיי. יש לציין שהיא יפהפייה ומחוזרת ותמיד הייתה מלאה בעצמה ומנעה ממני חיזוקים בסיסיים (נשיקות, יוזמה בסקס) שידעה שאדם חלש ותלותי כמוני צריך.
אני עסוק במחשבה מי אשם בפרידה? אולי עייפתי והברחתי אותה? אולי כלל לא אהבה אותי כל השנתיים האחרונות? היא תמיד ציירה עצמה כבחורה חזקה שנפרדת מגברים ותוך "כמה ימים" מתגברת וממשיכה הלאה. מי באמת אשם? למה כשאני חושב שקל לה אני נחלש ונשבר, ולהיפך? למה אני לא מסוגל לגבש לעצמי עמדה קבועה ולהיאחז בה. אודה לך על התייחסותך.
תשובה
אתה מתאר את עצמך כאדם חלש שזקוק לחיזוקים ואת הפחד הגדול להישאר לבד. במצבים כאלה הקשר הופך לסם שצריך כדי לשרוד. לפעמים הדבר גורם לכך שתוכן הקשר כבר איננו חשוב כל כך אלא מה שבאמת חשוב זה עצם קיומו של הקשר. מה שקצת מסבך את העניין הוא שלמעשה במצב כזה לא משנה מי נמצאת שם, העיקר שיש שם מישהי. במידה וזה באמת מה שקרה, הפחד שלך לא היה מכך שהיא אישית תעזוב אלא מכך שתינטש ותישאר לבד. לכן גם כעת, אינך זוכר באמת מי עזבה אותך אלא אתה בתוך הבדידות הכואבת שלך עם עצמך.
אם אלו פני הדברים אז עד שלא תתארגן לטפל במה שקורה לך באופן אישי הקשרים שלך ישארו משהו שקורה מבחוץ, מה שמפחית את השליטה שלך במצב ולמעשה עלול להוציא את משמעות הקשר מתוך היחסים. לא נראה לי קריטי כעת מי אשם, יותר נראה לי שחשוב כעת ללמוד ממה שקרה וממה שקורה ולהתארגן כך שמצבך הנפשי יהיה חסין ואקטיבי יותר באשר לגורלך ולחייך. דרך הגיונית בעיני לכך היא פניה לטיפול פסיכולוגי.

 חייבת יעוץ דחוף
הנני כבת 37 רווקה. במשך כ- 5 שנים יצאתי עם גבר כבן גילי רווק. מערכת היחסים שלנו ידעה הרבה עליות וירידות, עד אשר נפרדנו. בשנתיים האחרונות מידי פעם הקשר מתחדש ושוב מתנתק (סיבת הפרידה היא שבן זוגי לא מעוניין להתמסד).
הסיבה שבכל פעם אני חוזרת אליו, בגלל אהבתי אליו. אינני מצליחה לשכוח אותו למרות מגרעותיו הרבות וניצול אהבתי אליו.
בכל פגישה מחודשת, באופן שיטתי הוא דואג לספר לי על כיבושיו בפרטי פרטים ואני לא מסוגלת להקשיב לסיפורים האלו. לא פעם אמרתי לו שזה פוגע בי (עלי לציין שהוא הרבה פעמים בודה את הסיפורים האלו ואני יודעת שאין לו אף אחת) , אבל הוא תמיד ידאג "לשתף" אותי. אני מרגישה שהוא עושה את זה בכוונה, הוא מנסה לבחון את גבול אהבתי אליו ויש לי תחושה שהוא די נהנה לראות אותי מתפתלת בחוסר הוודאות.
כל פעם כמו טיפשה אני נופלת לפח שלו ומאמינה לסיפורים שלו ומספקת לו תשובות "שמרגיעות" אותו ונותנות לו תחושה שאני עדיין "בכיס שלו". אני יודעת שאני בראש שלו ושהוא לא שכח אותי, אבל מצד שני הוא לא מוכן להתקדם בקשר ואני מרגישה תקועה עם אהבה חסרת תקווה.
הייתי מעוניינת לדעת ממה נובעת ההתנהגות שלו כלפי? האם עצם בדיית הסיפורים שלו לגבי נשים אחרות, מקנה לו כח ? האם דרך "משחק" זה הוא מבטיח שאהבה שלי אליו לא תיגמר לעולם?
אני מבולבלת כועסת ומרגישה שאני די דורכת במקום. ומה שמכעיס אותי יותר זה עצם זה שהוא יודע עד כמה אני אוהבת אותו ובאיזה שהוא מקום הוא "משתמש באהבה הזו.
אודה לך אם תוכל לחוות את דעתך בנושא.
תשובה
ישנן תופעות רבות של קשר שלילי לעיתים פתולוגי. אני מתאר לעצמי שיש סיבות לכך שאת מוכנה להתענות כך בקשר. סביר להניח שאם היית רואה מישהי אחרת מהצד עוברת את מה שאת עוברת לא היית מבינה כיצד היא מוכנה לסבול זאת. תופעות כאלה קורות למשל כאשר מתפרסמים מדי פעם נתונים או סיפורים על נשים מוכות ותמיד חוזרת השאלה מדוע הדברים הגיעו עד כך. אני לא רומז שאת אישה מוכה, אבל משהו מהמנגנון של הסבל והכאב שאת חווה במשך זמן כה רב בכל זאת מצית אסוציאציה לכיוון כזה. יש משהו סדיסטי בהתנהגות שלו ומשהו מזוכיסטי בהתנהלות שלך, ובתוך ריקוד הטנגו הזה אתם ממשיכים לרקוד כבר די הרבה זמן.
כמובן שהסיבות להישארות בקשר כזה יכולות להיות רבות והן בוודאי קשורות להיסטוריה האישית שלך ולמרכיבים רבים נוספים. אני מסכים איתך וממליץ לפנות לטיפול פסיכולוגי, להיגמל מהקשר הלא בריא הזה ולהמשיך הלאה.

מה לעשות?
אני כבת 38, רווקה ובהריון מקשר של מספר חודשים שהיה לי עם גבר שעזב את הארץ ולא היה מוכן להכיר באבהותו. החלטתי להביא את הילד הזה לעולם ולא להפיל. לפני שהכרתי את הגבר הזה יצאתי עם גבר מספר שנים. מערכת היחסים שלנו היתה יפה ומצד שני כואבת. אני רציתי להתמסד ולהקים משפחה והוא לא. היום, אני בהריון מהאחר ומרגישה בודדה רגשית.
לפני כחודש פגשתי את אהובי מהעבר וסיפרתי לו שאני בהריון. עלי לציין שהוא הוכה בתדהמה, הרגשתי איך שהוא מתקשה לעכל את הבשורה. לאחר הפגישה המקרית המשכנו את הקשר בטלפון ואפילו נפגשנו פעם אחת לקפה. באותה פעם היצרים התלהטו בינינו ופתאום הרגשתי שהוא אותו גבר שאהבתי במשך שנים. אבל, כאשר הוא הבין שעדיין יש לי אליו רגש, הוא החל לשחק איתי, כגון: להבטיח להגיע לבקר אותי בדירתי וברגע האחרון לדחות, או להבטיח לצלצל במועד מסוים ולא לצלצל, לצלצל רק ביום המחרת, או כאשר אני מצלצלת אליו הוא לא עונה לטלפון כאשר הוא מזהה את המספר שלי וכו'…….
באחת השיחות הוא זרק לי את המילים האלו: "באתי לפגוש אותך בשביל להתנקם בך". (למרות שהדברים נאמרו בחצי חיוך – לא יכולתי להתעלם – אדם מדבר מתוך הירהורי ליבו).
משהו בתוך ליבי אומר שאולי עדיף לא להיות איתו בקשר – כי בצורה שהוא מתנהג אלי עכשיו זה רק מזיק לי .
אבל, הייתי מעוניינת לשמוע את דעתך בנושא. מדוע, מצד אחד הוא דחה את אהבתי ואת רצוני להקים משפחה, מצד שני, כאשר אני המשכתי הלאה קשה לו לקבל זאת?
תשובה
יש לך אינטואיציה שאומרת להתרחק ממנו ולא להסתבך שוב בקשר שכבר הכאיב לך בעבר. אני נוטה לסמוך על סוגים כאלה של אינטואיציות, למרות שאני מבין את הבדידות והכמיהה לקשר שיש לך.
במידה ואת רוצה לתת לו ניסיון נוסף, דברי איתו והסבירי לו בצורה נחרצת שאת לא מעוניינת בקשר עימו כי הוא מתנהג בצורה גסה ולא רגישה. אם יש לו משהו חיובי להציע הוא מוזמן לנסות, ואם לא עדיף שיעלם מעולמך לעד. אם תראי שמשהו משתנה וההתנהגות האחרונה היתה רק תגובת קנאה והלם להריון, אפשר לבחון שוב את העניינים. אולם אם את מזהה את אותו דפוס התנהגות, חתכי מייד את הקשר וותרי עליו. זה עלול להביא רק צרות.

 הריון
אני בת 28.5. לפני 3 ימים גיליתי שאני בהריון ראשון. ההיריון הנ"ל הושג לאחר 4 סדרות טיפולים. כשגיליתי שאני בהריון, משום מה לא שמחתי אלא ישר דאגתי – מה יהיה בעבודה, אין לי כוח להשמין, מה יהיה אם ההיריון לא יהיה בסדר וכיו"ב.אני גם לא מרגישה קשר למשהו בפנים ובכלל אני לא מרגישה בהריון. יצוין כי בעלי והמשפחה שלי ושלו לחצו עלי המון להיכנס להריון (אנחנו נשואים 4 שנים). האם התחושות הללו נורמאליות?
תשובה
התחושות הללו נורמאליות לגמרי. עד עכשיו לא היה לך פנאי לעסוק בשאלות הללו. עסקת בעיקר בדאגה לכך שאת לא נכנסת להריון ומה יהיה. עכשיו כשהבעיה הזו נפתרה יש לך פנאי גם לעסוק באותן שאלות שעולות באופן טבעי.
זה די דומה למה שקורה לזוג טרי אחרי החתונה. כולם בטוחים שירח הדבש הוא הדבר היא מתוק שיש בעולם. מסתבר שזוגות רבים מתקשים מאוד בשנה הראשונה לנישואיהם דווקא בכלל שעד החתונה עסקו בשאלה האם הזוגיות תתממש ולא הספיקו לדבר על כיצד היא תראה. אותו דבר במקרה של הריון. לעיתים ההתמודדות עם שינוי הסטאטוס, שינוי האיזון במשפחה ובגוף וכל שאר הדברים המשמעותיים שקורים בהריון ואח"כ בגידול ילדים, עולים דווקא לאחר הכניסה להריון, בעיקר אם זה היה תהליך ארוך וקשה.

אמא לבן שנה וקצת
אני אמא לילד בן שנה ושלושה חודשים (אחרי טיפולי פוריות רבים) שלא עובדת והוא איתי בבית. אחרי הלידה הייתה תקופה די ארוכה שבכיתי. התעצבנתי הרבה מעצם העובדה שאני לבד (יש משפחה ובעל). התקופה הייתה מלווה בהתפרצויות ובמתחים. פחות או יותר התקופה חלפה לאט עם עליות וירידות. בעלי כל הזמן אומר תצאי את צריכה להתאוורר, אך הילד לא בגן ואנו לא יכולים להרשות (כרגע) בייביסיטר על בסיס קבוע. בכל אופן הבעיה שלי זה מה שקרה אתמול בלילה. הילד שלי אתמול אחרי האמבטיה (בשגרה הרגילה) לא רצה לישון במשך ארבע שעות. אני די התעצבנתי הרמתי את הקול, השכבתי אותו בכוח במיטה והנחתי עליו די חזק את היד. מדי פעם נבהלתי ממה שעשיתי ולקחתי אותו לסלון שישחק ויראה טלוויזיה כדי שאירגע ואשתה מים, אך ההתנהגות שלי חזרה על עצמה, בשינויים כמובן, אך עדיין לא התנהגות הולמת אחרי 4 שעות מתישות התחלתי לבכות מה עשיתי? איזו אמא אני? כל כך השתוקקתי לילד (טיפולי פוריות) וכך אני מתנהגת???? הצילו!!! מה עושים? עצה? רעיון? עזרה? דחוף….
תשובה
לפי מה שאת מתארת את עוברת תקופה לחוצה וקשה אחרי הלידה. היתה לך ציפייה ארוכה לילד, והנה הוא הגיע, אבל ההתמודדות היום יומית אינה תואמת תמיד לפנטזיה. יתכן אפילו שסבלת או שהינך אף סובלת מסוג מסויים של דיכאון אחרי לידה ולכן התגובות החריפות. אני מציע לך לפנות לקבל הדרכה פסיכולוגית ולא להישאר לבד עם התחושות הכל כך קשות הללו. יש מסגרות של השירות הציבורי שעלותן נמוכה או לא עולה לחלוטין. למשל מרפאת אם-תינוק במחלקה הפסיכיאטרית בבי"ח איכילוב שמטפלת באימהות לילדים צעירים ועשויה להיות מאוד רלוונטית, כך ישנם מכונים להתפתחות הילד, תחנות בריאות נפש ועוד בהם ישנם פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. אני מעריך שאם תהיה לך כתובת רלוונטית לייעוץ ופריקת מתח זה יוכל להרגיע ולעזור.

מרגישה סבל במטלות אפילו פשוטות ולכן נמנעת מהן
יש לי בעיות בארגון של המוטיבציה להקשיב לעשות דברים שאני מאוד רוצה ומתעניינת אבל כל שאר הדברים של החיים עושים בלאגן בזמן ובהכנה .
אני זקוקה להרבה הכנה ולהתכונן הרבה לכל דבר שאני צריכה להקשיב לו כי אחרת אשכח אותו ולא יהיה לי סבלנות בשבילו…אני מרגישה שאני לא מספיקה לעשות שום דבר ממה שאני רוצה לעשות.וכל יום אני דוחה לעוד שעה ועוד שעה את מה שאני צריכה לעשות עכשיו.
ואם אני מחליטה שזהו אני כבר מתחילה לעשות עכשיו ולא לדחות, אז אני מרגישה שאני שוכחת את כל העולם ושוכחת את הכל .
כך זה אצלי עם כל דבר. והחיים כך נורא קשים.
פסיכולוגים לא גילו אצלי בעיות מיוחדות כמו דיכאון, או חרדה או סכיזופרניה, ואפילו בעיות קשב וריכוז לא הופיעו כשפסיכיאטר ביקש ממני להפחית 7 מ 100 כל הזמן ושלל בעיות קשב. לעומת זאת רק בבדיקות דידקטיות ופסיכו-דידקטיות של לימודים אני מתקשה בארגון ובקשב .
גם טיפולים בשיחות לא עזרו לי ואני חסרת אונים ולא יודעת אם יש לי תקנה בכלל .
אם היה אפשר לעשות את כל הדברים בלי להיות מודעת לזה (כמו שלא מודעים לזה שנושמים ולדפיקות הלב) אז בטח שהייתי עושה את זה. אבל כל זה דורש תשומת לב וזמן ולכן דורש לחוות את המטלות האלה, ולחוות את המטלות האלה זה ממש לחוות סבל אדיר .
האם תוכל לתת לי עצות טובות, מה עושים עם מקרה כמוני ?
תשובה
את מתארת היסטוריה ארוכה של טיפולים והתמודדויות. הדברים בוודאי אינם פשוטים, את לא יודעת מה בדיוק הבעיה, אבל די ברור לך שמדובר בבעיה רצינית שמשבשת את החיים שלך ואת כל מה שאת יכולה ורוצה לתכנן עבורך. אין ספק שאת צריכה להמשיך ולהיות במסגרת טיפולית, הן תרופתית, הן בשיחות והן במסגרת כלשהי שתשמור עליך מבחינה מקצועית וחברתית. העניין כבר אינו משהו מיידי שצריך לטפל בו כעת אלא בעיה שהמהות שלה כרונית ונמשכת לאורך זמן. אני לא חושב שיש טעם להכחיש את זה ועצם ההכרה בכך שיש כאן בעיה מתמשכת אולי תעזור לך לכוון את הפתרונות.
פתרונות במצב כזה אינם בד"כ כוללים משהו כולל ומקיף. כאן צריך לבנות צעדים קטנים שכל אחד מהם מהווה מטרה בפני עצמו. ללכת לרופא שיניים בתאריך מסוים, לראות סרט שאת רוצה באחר צהריים מסוים, לדבר עם חבר שלא דיברת עימו הרבה זמן בבוקר מסוים. התוכנית לא יכולה לכלול משהו מקיף מידי כי מניסיונך זה לא עובד. החיים בנויים מרגעים קטנים. נסי לבנות את הרגעים הללו וככל שתצליחי להתמודד איתם בקטן, כך החיים שלך בגדול יראו טוב יותר.
כל יום הוא מועד שעומד בפני עצמו. אם תתכנני לכל יום מטלה אחת בלבד שבה את מתחייבת לעמוד, ואכן תקפידי לעמוד בה, את תראי שתוך זמן קצר יהיו יותר ויותר דברים שיסתדרו. יום אחד לעשות הליכה ברגל לחצי שעה. יום אחר ללכת לסרט. יום אחר לפגוש חברה שמזמן לא ראית, וכו'. הדברים הקטנים הללו יבנו רצף של יכולת ומסוגלות. במידה ולא עמדת במטלה היומית, נסי לחשוב מה עצר בעדך, אל תייאשי את עצמך, נסי לפרגן לעצמך ואל תנסי להגדיר משימות גדולות וממושכות, לפחות בשלב הראשון.

לא החלטי
אני בן 32 נשוי+2 . לפני כחצי שנה עזבתי (לאחר 6 שנות עבודה) מקום עבודה טוב כי נמאס לי מהאווירה בחברה, האנשים וכו'.
רק לפני חודש מצאתי במקרה עבודה חדשה שגם ממנה אני גם כבר לא מרוצה. עברתי ראיונות עבודה רבים בחברות טובות ובאף אחת מהן לא הצלחתי לעבור לשלב המיון הסופי וסוננתי מיד לאחר הראיון הראשון.
חשבתי שאם אעזוב את עבודתי אמצע מיד עבודה טובה יותר, אך לאחר 3-4 חודשים ראיתי שהסיכויים שלי קלושים ביותר ולכן ניסיתי לחזור למקום עבודתי הקודם אך כבר לא רצו בי כי כבר קיבלו מישהו אחר. ומאז אין יום שאני כועס על עצמי מאוד, שכן איך יכולתי להיות כל כך אידיוט ותמים כשעזבתי את עבודתי סתם ללא סיבה אחת טובה, מבלי שיש לי ביד עבודה אחרת, טובה יותר.
וכך גם בראיונות העבודה אינני מצליח לשכנע את המראיין מדוע עזבתי ואז כבר רואים מי אני ואין לי כבר סיכוי.
כיום אני עדיין ממשיך לחפש עבודה, למרות שמצאתי משרה סבירה (אחרי זמן רב מאוד)
אני פשוט לא יודע מה אני רוצה מעצמי לאן ללכת, לאיזה כיוונים לפנות כדי שאפסיק כבר כל הזמן לחפש ואדע את מקומי.
תשובה
מכל דבר בחיים אפשר גם ללמוד, השאלה אם אתה באמת מבין מה שקרה ומדוע הוא קרה. בכל מקרה, לפי מה שאתה מתאר התקבלת בסופו של דבר לעבודה ואתה כעת עובד. בשל התרחיש הקודם שקרה לא כדאי שתעזוב את מקום העבודה הנוכחי לפני שיש לך אלטרנטיבה רצינית במקום אחר. יתכן שאת החיפוש צריך לעשות לא רק במודעות הדרושים אלא גם בנפשך פנימה, ואולי זה הזמן לפנות לייעוץ פסיכולוגי.

ניצול זמן
יש לי בעיה לא קטנה של ניהול וניצול זמן. אני מתפקדת בחיי האישיים והמקצועיים, אך למרות זאת, אני מרגישה שביכולתי להשיג הרבה יותר, אילו ידעתי איך לנהל בצורה נבונה את הזמן שבידי. זוהי בעיה שיש לי מאז הילדות והיא מאד מפריעה לי. לפני כמה חודשים הפכתי לאם, והבעיה כמובן החריפה עם הזמן הפנוי המועט שנותר בידיי איך ניתן לפתור אותה?
תשובה
עצה קטנה: בכל סוף שבוע, כשאת בכל זאת מוצאת 10 דקות פנויות, תכיני לך שרטוט של ימי השבוע מחולקים לשניים: בוקר וערב. ותכתבי בדיוק מה יש לך לעשות בכל שעה בכל יום. את הדף הזה תתלי על הדלת, ותעקבי אחריו. תרשמי בו הכל החל מתור לרופא עם הילד וכלה בכביסה, תוכנית טלוויזיה שאת לא מפספסת או פגישה עם חברה. במשך השבוע תעקבי אחרי הדף, תמחקי דברים שעשית כבר ותעבירי ליום אחר דברים שלא הספקת.
מעבר לכך כדאי בכל זאת לתת תשומת לב לסיבות שבגללם את לא מתארגנת עם הזמן. יתכן שיש שם גורם בעל משמעות מעבר לחלק הפרקטי של התארגנות סביב הזמן. אם יש הסבר פסיכולוגי חשוב לתת לו שם ופירוש אחרת שום כלי יישומי לא יעבוד באמת לאורך זמן.

ליקויי למידה
לאחרונה התחלתי ללמוד באוני' ואני חש תופעות מאוד מוזרות. עוד בתקופת התיכון היו לי מעין בעיות ריכוז. במיוחד בעיות באגירת מידע שאני לומד לזיכרון. בגלל בעיה זו נאלצתי רבות "להמר" בבגרויות ולא למדתי לשום בגרות את כל החומר הנדרש. השיא היה בבחינת הבגרות בהיסטוריה בה למדתי רק כחצי מהחומר הנדרש.
לצערי הרב שיטה זו בלתי ישימה כעת. מלבד הקשיים הנובעים מ-5 שנים בין לימודי בתיכון ללימודי באוני' (צבא – חו"ל…) אני פשוט לא זוכר על מה מדברים בשיעורים. המרצים שואלים שאלות ואני באמת באמת לא יודע לענות. אני זוכר שדיברנו על הנושא, אך פרטים אני לא מסוגל לזכור.
דבר נוסף הקורא לי הוא שאני לא מסוגל להתרכז בשיעור. אני מאוד מנסה להקשיב ולשים לב, אך מה שקורה הוא שאני גם לא מקשיב כשאנשים מדברים איתי המון אלא גם אז חולם בהקיץ, ואפילו הלכתי לצפות במופע אותו השתוקקתי לראות זמן רב וגם בו חלמתי להקיץ ואיבדתי את הריכוז במה שקורה… זה ממש מדאיג אותי ואין לי שליטה על זה.
בלילות אני גם מתקשה לישון וכל הזמן הראש חושב וחושב על הא ודה. אני לפעמים משתגע מזה שאני מת מעייפות, שוכב לישון ב-11 בלילה כי למחרת אני מתחיל ללמוד ב-8 ואני פשוט מתגלגל במיטה מצד לצד, הראש כל הזמן מלא מחשבות, ואיני מסוגל להירדם עד 3-4 בבוקר.
אני יודע שלעתים אנחנו נוטים לעשות אוטו-דיאגנוזה ממה שאנו קוראים או שומעים, אבל כשתיארתי את הנ"ל בפני השותף שלי במעונות הסובל מהפרעות קשב וריכוז הוא אמר שמה שאני מתאר הוא תיאור קלאסי של המקרה.
אני מאוד הייתי שמח לשמוע עצה על פתרון לבעיה שלי.
שמעתי שיש תרופה בשם ריטלין אבל אני יותר בעד פתרונות טבעיים או לפחות ע"י תרגילים שאני אבצע על עצמי…
תשובה
כנראה שהכישרון שלך הצליח להוביל אותך להצלחות לימודיות בתיכון למרות הקשיים שהיו כנראה מאז ומתמיד. עם זאת, אין סיבה להמשיך ולסבול. גש לאבחון מסודר של ליקויי למידה. יתכן שיש בעיה אובייקטיבית שחשוב מאוד להגדיר אותה. זה יעזור לך גם לפתח לאחר מכן אסטרטגיות למידה יעילות יותר לטווח הארוך. בכל מוסד אקדמי רציני יש שירות פסיכולוגי שעורך את האבחונים הללו. יש אפשרות גם לפנות ארגון ניצ"ן באזור מגוריך שנועד לאבחון ליקויי למידה.

ספיחים נפשיים לפגיעה בתאונת דרכים
בתי, כיום בת 18, נפגעה קלות לפני שנה וחצי בתאונת דרכים, ומאז, בכל פעם שאנחנו נמצאים על הכביש בסיטואציה "מסוכנת" לפרשנותה (ובעזרת הכבישים והנהגים הנהדרים שעליהם יש הרבה אירועים כאלה), היא נתקפת חרדה, רועדת, פורצת בבכי ומעלה מחדש את כל הזיכרונות , מתבטאת בגסות נגד הנהגים שסובבים אותה.
האם יתכן ששיחות עם איש מקצוע יביאו להקלה במצבה? אנו מתגוררים באשדוד האם תוכל להמליץ על מישהו?
האם נכון לעודד אותה בשלב זה ללמוד נהיגה, או שעדיף להמשיך ולחכות.
תשובה
על שתי השאלות תשובתי חיובית. כדאי לפנות לאיש מקצוע כדי לטפל באופן יותר ישיר בטראומה. אני מציע לנסות את שיטת EMDR ואולי תוכלו לקבל המלצה למטפל באזורכם מאגודת EMDR בישראל www.emdr.org.il. מאמר קצר על השיטה אפשר לקרוא בקישור הבא: https://www.psychologia.co.il/emdr2.htm
גם על השאלה השני תשובתי חיובית, כדאי בהחלט להתחיל לימודי נהיגה, זה עשוי להוות גורם טיפולי התנהגותי שיעזור גם כן, מעבר להיבט הפרקטי של רכישת הרישיון.

זיכרון ילדות
יש לי ידיד שכל הזמן מספר לי שחרוט לו בזיכרון מכיתה א' תחרות תחפושות שהתחפש לילדה ומאוד רצה לזכות ולא זכה והוא חש אכזבה ועד היום בגיל 38 הזיכרון הזה טבוע לו בראש וזה מאוד מציק לו.
מה אמורה לרמז הסיטואציה או איך אפשר להתמודד איתה ולשכוח אותה?
האם זה קשור לאכזבות שחווה או שמאז הוא סוחב איתו מטענים?
תשובה
זהו סוג מאוד אישי של חוויות ולא הייתי מנסה לעשות הכללה. הוא היחידי שיכול לומר אילו אסוציאציות זה מעורר בו ולמה זה קשור. אם היא מציקה באופן חי גם כיום יש אפשרות להתמודד איתה ולהחליש את השפעתה. אין אפשרות להשכיח חוויות. ההחלשה קשורה הן להבנה למה זה שייך וכן לתהליך טיפול אפשרי, למשל EMDR.

The post חלק רביעי: התמודדות עם אירועי חיים שונים appeared first on PSY.

השאלות והתשובות מסווגות לנושאים הבאים:

1. קשרי משפחה א': הורים שואלים על ילדים – התפתחות פסיכולוגית של ילדים, התנהגויות גן ובית ספר, סוגיות בחינוך וביחסי הורים-ילד וכדומה.

2. קשרי משפחה ב': אנשים שואלים לגבי הוריהם קרובי משפחה אחרים.

3. בעמוד הנוכחי למטה- קשרים בין אישיים, חברויות ויחסים זוגיים: בעיות בזוגיות או בתקשורת זוגית או באינטימיות, אהבה ויחסי מין, קושי ליצור קשרים, קשיים במצבים חברתיים וכדומה.

4. התמודדות עם אירועי חיים שונים: כישלונות, פרידה מבן/בת זוג, הריון, לידה ואחרי הלידה.

5. העולם הפנימי – רגשות, תחושות ושאר מצוקות: חרדה, לחץ, פחדים, דיכאון, הפרעות אכילה וכדומה.

6. הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי: סוגי מטפלים והכשרות טיפוליות שונות, גישות שונות בפסיכותרפיה, מתוך חדר הטיפולים – התחלת טיפול, סיום טיפול ומה שביניהם.

7. מושגים מעולם הפסיכולוגיה – מושגים ותיאוריה: הגדרות של הפרעות נפשיות, חלומות, היפנוזה, מידע על תרופות פסיכיאטריות, מושגים תיאורטיים אחרים בפסיכולוגיה.

חלק שלישי: קשרים בין אישיים – חברויות ויחסים זוגיים

התקפות עצב עמוקות בתגובה לתסכול
כל פעם שאני נפגעת, מתוסכלת, נעלבת, לא מרוצה מהיחס של בן זוגי אלי, אני נתקפת ב"התקפת עצב וזעם", ממש כך, המצב רוח שלי יורד הכי נמוך שיכול להיות, אני מתחילה להיות עצובה ולחשוב על התאבדות ואני ממש יכולה לזרוק אותו מהבית שלי או להתחיל להגיד לו מילים לא יפות. ואז אחרי שאני נרגעת אני מתחרטת על הדברים שאמרתי אבל אז מאוחר מידי.
היום אני מלמדת את עצמי פשוט להחזיק את עצמי ולא לדבר, אבל מרגישים את המתח ממני, אני קצת שונה אבל לא מתפרצת או משהו. וזה גובה ממני מחיר קשה, למשל אתמול פשוט שכבתי במיטה וחיכיתי שזה יעבור, הוא כמובן נרדם, אני שכבתי בלי לזוז עד 4 בערך וניסיתי להרגיע את עצמי, ממש הרגשתי שכל הגוף שלי מכווץ ושאני כל כך עצובה, והלב כאב לי, והבטן, ואמרתי לעצמי שזה מתכון בדוק לצרבות והתקף לב בגיל מוקדם. ולמה הרגשתי ככה אתמול, כי הוא מרוכז בעצמו ובעבודה שלו ואני מרגישה לבד וצריכה עוד יחס, וכן דיברתי איתו על זה בעבר לפי דעתי הוא פשוט אדם קר יותר ממני וכמובן שקוע בעצמו, אבל אני רוצה להיות איתו ופשוט רוצה להפסיק להגיע למצבים האלה כשאני מתוסכלת ממנו, כי זו ממש התקפה שאוכלת כל פינה חיה בגוף שלי ובנפש שלי.
איך אני מתמודדת? בבקשה עזרה
תשובה
הרגעים הללו בהם את מתכווצת ומגיבה מעומק הבטן הם רגעים של כאב עמוק בו האירוע המקומי שמתרחש לוחץ על פצע פתוח שנמצא בתוכך. התגובה החזקה שמתפרצת מתוכך היא תגובה טבעית למי שמקבל מכה על פצע פתוח. לפעמים החיים מזמנים אינטראקציה מורכבת בין העבר להווה. כלומר, יתכן שבן זוגך משתלב עם העבר המכאיב ואינו תורם לריפוי הפצע. עם זאת, הפצע הזה הוא שלך, לא שלו. התגובות שלך בהחלט קשורות לדברים שקשורים אליו, אבל יש כאן חלק שאת צריכה לטפל בו בעצמך. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולספר את מה שקורה לך. כאשר תהיי מחוברת יותר לאותו כאב שחי בתוכך כבר זמן רב, יהיה לך אולי יותר קל הן לטפל בו ולהביא להחלמתו, והן להתמודד עם בן זוגך בצורה שונה.

מתקוטטים לפני הילדים
יש לי בעיה עם בעלי. הוריו גרושים. הוא הסב מקצועו לפני שנתיים לעבודה שלא דורשת מחשבה אלא סבלנות וריכוז, ואנו נפגשים מעט מאוד. איננו מסתדרים באופן קבוע אך זה נהיה בלתי אפשרי מפעם לפעם.
יש לנו 2 ילדים קטנים, והמריבות מתחילות משטויות. כל שני וחמישי מריבה שטותית אחרת, דווקא אחד לשני וכו' , הבעיה היא שהוא מקלל אותי ליד הילדים, ואפילו אומר קללות מאוד גסות. איך עלי לנהוג כלפיו וכיצד להביא להבנתו שהוא מערער לילדים את ביטחונם וזה לא חינוך! ברור לי שהכל מגיע מהבית וידוע לי שהוא שרוי במצוקה תקופה ארוכה,אך איני יכולה לספוג יותר.
למעשה ימים ואף שבועות איננו בקשר בעיקר מכיוון שהוא שותק, וברגע שיש מפגש הוא בד"כ נגמר במריבה, בד"כ בסופי שבוע. כמו כן, איננו בעלי יכולת כספית ולכן קשה עוד יותר לקבל עזרה מאיש מקצוע, למי לפנות? כיצד לשנות את הגישה שלו? איך לשנות את המצב ?
תשובה
המצב ביניכם נשמע גרוע למדי, יתכן שאת בתוך הקלחת ואינך קולטת את עוצמת הבעיה. אתם מזיקים לעצמכם ולילדכם בהשארת המצב כפי שהוא. יתכן שבתוך הלחץ הכלכלי אתם עסוקים כרגע בהישרדות ולא נותרים כוחות כדי לטפל בבעיות. עם זאת, קיימת כאן הצטברות של כעס שתלך ותחמיר עם הזמן עד שהכל יתפוצץ. לפי מה שאת מתארת יש ביניכם עדיין רצון לשמירה על הזוגיות ולכן אתם אולי בדקה התשעים כדי לשקם את הקשר. אני מציע לך לפנות עם בעלך לתחנה לטיפול במשפחה שקיימת ברוב היישובים בארץ. נסי לברר על אפשרויות הטיפול דרך הלשכה לשירותים חברתיים בעירייה. העלות אמורה להיות נמוכה יחסית וחשוב שתתחילו לעשות משהו בנדון.

יצירת קשר חדש לאחר גירושין
הנני בחור כבן 35 גרוש מזה 10 שנים, ללא ילדים. לאחר גירושי הכרתי נשים רבות שלא מילאו את ליבי באהבה.
לפני כחצי שנה הכרתי גרושה עם שני ילדים כבני 9 ו-11. מהר מאוד התאהבנו אחד בשני ועברתי לגור איתה. היא התגרשה לפני כחמש שנים והמשיכה לגור עם הגרוש שלה עד לפני כשנה שהם נפרדו סופית. במשך החצי שנה האחרונה חיינו כזוג לכל דבר, עזרתי לה עם הילדים. הילדים העריצו אותי ואהבו אותי.
בחודשיים האחרונים חלו שינויים אצלה, פתאום היא צריכה לחשוב אם הקשר מתאים לה ולדעתה נחפזנו כאשר עברתי לגור אצלה.
נפרדנו למשך כשבועיים ימים, ניסתי לתת לה את הספייס שלו היא היתה זקוקה, עד אשר היא יצרה איתי קשר וחזרנו. הקשר המשיך להתנהל על מי מנוחות עד לפני כמה ימים שהיא הודיעה לי שהיא רוצה שוב לחשוב על הקשר בינינו ולדעתה קשה לבן זקונים שלה לחיות עם "החבר של אימא". לדעתה אנחנו צריכים להמשיך את הקשר ללא מגורים משותפים, שכל אחד יחיה בביתו שלו ונמשיך להתראות. אבל מצד שני, היא אומרת לי שהיא גם צריכה לחשוב עם עצמה מה היא רוצה.
אני מבולבל ודי קשה לי לקבל את זה שהיא רוצה שנגור בבתים נפרדים. לטענתה היא לא רוצה להיפרד.
אני מרגיש שאני לא מצליח לקרוא אותה נכון ויתכן שהיא רוצה לחפף אותי מהחיים שלה האם אני טועה?
האם עלי להסכים למערכת יחסים כזו לאחר שחיינו כזוג לכל דבר? האם היא לא מנסה להראות לי את הדרך החוצה?
תשובה
אני חושב שכדאי שתפנו לייעוץ זוגי. יש כאן השלכות על הזוגיות שלכם וגם על הילדים שבתמונה והתנודות הללו פנימה והחוצה לא עושות טוב לאף גורם בתוך המערכת. צריך לקחת את האחריות המלאה על הדברים ולהיכנס לבירור רציני מה כל אחד מכם רוצה. השארת המצב כפי שהוא מהווה מתכון בטוח לתסכולים ולהרס הקשר בטווח הארוך.

האם אפשר לשנות בן זוג?
האם אפשר לשנות בעל שבתכונות שלו הוא: קודרני, אם יש שאלה שאני שואלת שהוא מראש יודע את התשובה, או שאלה שמשעממת אותו (לדבריו..) – הוא תמיד מקבל התקף זעם, ומתקיף אותי בדיבור. וזה כבר 30 שנה שאני חייה לצד אדם קשה זה. ולאחרונה זה רק מחמיר. הוא מצדיק אותי שזה לא בסדר. ביקשתי ממנו שיבקש מרופא משפחה כדורים לשיפור מצב הרוח – אינו מוכן בשום פנים ואופן. פעם בחודש בערך יש לו תגובות חריפות של זעם אדיר. חוץ מזה הוא בעל שדואג, עוזר בבית ואבא נפלא לילדים. משכורתי זעומה וכנראה אני תלויה בו כלכלית ולכן אינני מסוגלת לעזבו. האם יש פיתרון בכלל שאראה את החיים שלי יותר וורודים, האם אפשר בכלל לשנות טיפוס כזה???
תשובה
לפי מה שאת מתארת הסיכוי לשנותו נמוך ביותר. זאת בעיקר מכיוון שאין לו רצון ומוטיבציה להשתנות. אם היו ניתן היה לפנות לטיפול זוגי, לקבל טיפול אישי פסיכולוגי ו/או תרופתי בהתאם לבעיה שתוגדר ותאובחן.
לפי מה שאת מתארת הבעיה כרגע איננה שלו. הבעיה היא שלך, את סובלת ממנה ובמידה מסוימת הרגשת חוסר האונים שלך והעובדה שאין בידיך לשנות דבר מקבעת את הבעיה ומנציחה אותה. כאשר את תחליטי לקחת את העניינים לידיים ולטפל בחיים שלך בצורה רצינית אולי באופן מפתיע משהו ישתנה גם אצלו. אני מציע לך לפנות לשיחות אצל פסיכולוג או עובד סוציאלי כדי שתוכלי להעצים את עצמך ולהפוך ליותר עצמאית ויוזמת לגבי חייך.

 שקרן פתולוגי
אני כבת 33 במסגרת עבודתי הכרתי בחור צעיר ממני בשנתיים רווק ללא ילדים.
יצאנו מספר פעמים לאחר מספר פגישות שמתי לב שהוא כל הזמן דואג לספר לי סיפורים על עצמו ועל הנשים בחייו וכמה אומללות הנשים שננטשו על ידיו.
מה שמוזר בכל הסיפור זה עצם התנהגותו עם אישה. בפעם הראשונה שקיימנו יחסי מין, הופתעתי מחוסר התחשבותו באישה ודאגתו לסיפוק האישי שלו בלבד. לא התביישתי ואפילו הערתי לו בעדינות כמובן. הפעם השנייה לא "לקחה אותי לשחקים", אבל החלטתי לנסות פעם נוספת ולבדוק את העניין – כי לפעמים צריך לתת צ'אנס בחיים.
לאור כל מה שכתבתי לך האם הוא לא נשמע כמו שקרן ? איך הוא יכול לספר סיפורים כאלה כאשר בקושי הוא יודע להתחשב באישה. מאיפה נובעים כל השקרים האלו? דרך אגב,הרבה פעמים קורה שהוא מספר לי על הכרות שהיתה לו ושעה לאחר מכן הסיפור מקבל פן אחר. האם אני נמצאת בקשר עם אדם "חולה" (במובן הגדול של המילה)? האם קיים מושג כזה שנקרא שקרן פתולוגי ועל מה זה מעיד?
תשובה
מתיאור הדברים שלך בתחילה לא עולה באופן ברור שמדובר בשקרים, אם כי ברור שאת לא מרוצה מהאופן בו הוא מתאר את מערכות היחסים הקודמות שלו. כמו כן את מביעה תסכול מהאופן שבו הוא מתנהג מינית וחוסר ההתחשבות שלו בך. אינני רוצה לגלוש למונחים כמו שקרן פתולוגי או אדם חולה, אלו מונחים שלא ניתן לאבחן אותם ברצינות במסגרת הפורום, ואני בספק אם הם ברי בדיקה גם במסגרת אחרת. הנקודה המרכזית היא שהבחור מעצבן אותך ומתסכל אותך, נראה לך לא מתאים למה שאת מחפשת וכו'. לכן השאלה מדוע את בודקת את אישיותו באופן מקיף כל כך ולא פשוט נפרדת ממנו. הרי אין מדובר בקשר ארוך והתקשרות רגשית עמוקה. אם הוא כל כך שלילי בעיניך ולא מוצא חן צריך פשוט לחתוך את הדברים ולהמשיך הלאה.

תחילת קשר בגיל מבוגר והתלבטות גבי הריון
אני כבת 38, רווקה ובהריון מקשר של מספר חודשים שהיה לי עם גבר שעזב את הארץ ולא היה מוכן להכיר באבהותו. החלטתי להביא את הילד הזה לעולם ולא להפיל. לפני שהכרתי את הגבר הזה יצאתי עם גבר מספר שנים. מערכת היחסים שלנו היתה יפה ומצד שני כואבת. אני רציתי להתמסד ולהקים משפחה והוא לא. היום, אני בהריון מהאחר ומרגישה בודדה רגשית.
לפני כחודש פגשתי את אהובי מהעבר וסיפרתי לו שאני בהריון. עלי לציין שהוא הוכה בתדהמה, הרגשתי איך שהוא מתקשה לעכל את הבשורה. לאחר הפגישה המקרית המשכנו את הקשר בטלפון ואפילו נפגשנו פעם אחת לקפה. באותה פעם היצרים התלהטו בינינו ופתאום הרגשתי שהוא אותו גבר שאהבתי במשך שנים. אבל, כאשר הוא הבין שעדיין יש לי אליו רגש, הוא החל לשחק איתי, כגון: להבטיח להגיע לבקר אותי בדירתי וברגע האחרון לדחות, או להבטיח לצלצל במועד מסוים ולא לצלצל, לצלצל רק ביום המחרת, או כאשר אני מצלצלת אליו הוא לא עונה לטלפון כאשר הוא מזהה את המספר שלי וכו'…….
באחת השיחות הוא זרק לי את המילים האלו: "באתי לפגוש אותך בשביל להתנקם בך". (למרות שהדברים נאמרו בחצי חיוך – לא יכולתי להתעלם – אדם מדבר מתוך הרהורי ליבו).
משהו בתוך ליבי אומר שאולי עדיף לא להיות איתו בקשר – כי בצורה שהוא מתנהג אלי עכשיו זה רק מזיק לי .
אבל, הייתי מעוניינת לשמוע את דעתך בנושא. מדוע, מצד אחד הוא דחה את אהבתי ואת רצוני להקים משפחה, מצד שני, כאשר אני המשכתי הלאה קשה לו לקבל זאת?
תשובה
יש לך אינטואיציה שאומרת להתרחק ממנו ולא להסתבך שוב בקשר שכבר הכאיב לך בעבר. אני נוטה לסמוך על סוגים כאלה של אינטואיציות, למרות שאני מבין את הבדידות והכמיהה לקשר שיש לך.
במידה ואת רוצה לתת לו ניסיון נוסף, דברי איתו והסבירי לו בצורה נחרצת שאת לא מעוניינת בקשר עימו כי הוא מתנהג בצורה גסה ולא רגישה. אם יש לו משהו חיובי להציע הוא מוזמן לנסות, ואם לא עדיף שיעלם מעולמך לעד. אם תראי שמשהו משתנה וההתנהגות האחרונה היתה רק תגובת קנאה והלם להריון, אפשר לבחון שוב את העניינים. אולם אם את מזהה את אותו דפוס התנהגות, חתכי מייד את הקשר וותרי עליו. זה עלול להביא רק צרות.

קושי ביצירת קשר ראשוני
שמי מעיין בן 23 . יש מישהי שאני מכיר שהתאהבתי בה ואנחנו עובדים ביחד. אין לה חבר אבל יש לי תחושה שהיא לא ממש רוצה אותי. אני משתדל לפתוח לה דלתות להחמיא לה לגרום לה להבין שאני רוצה אותה אבל היא לא ממש רוצה.
מצד שני, היא לפעמים שואלת שאלות כמו למה אני לא מתקשר ? מתעניינת בקשרים שלי עם אחרות … והחיבור שלי איתה ממש מממש ממש טוב! וממש כיף לנו ביחד (אני בטוח שגם לה כיף איתי ) אני לא יודע מה לעשות. כשאני מנסה לקדם את זה צעד אחד קדימה היא תמיד עוצרת את זה בדרך כזו או אחרת. אני לא רוצה כל כך לוותר עליה ולצערי אין לי מספיק ביטחון עצמי ואסרטיביות להמשיך לנסות כשהיא לא מאפשרת לזה לקרות …
מה עושים ? האם לוותר? האם להמשיך לנסות ?
תשובה
ניסית את כל השיטות העקיפות, אולי הגיע הזמן לפעול באופן יותר ישיר. לנסות לצאת איתה, לומר לה באופן יותר ברור שאתה מעוניין בקשר איתה וכו'. יתכן שאתה רוצה להימנע מהפגיעה שכרוכה בסירוב אבל מצד שני אתה לא מבין מדוע הדברים לא זורמים הלאה. תצטרך להחליט האם אתה לוקח את הסיכון לפנות באופן יותר ישיר עם הסיכויים הכרוכים בו.

חיפוש אחר תשומת לב
אני בת 29 ומאז שהייתי בת 18 ויצאתי עם החבר הראשון אני מחפשת תשומת לב בדרכים מעוותות, מה שמוריד לי את הביטחון העצמי והמחשבות על עצמי הן שליליות ביותר עקב כך. אני לא מצליחה לשלוט בזה אבל בכל מערכת יחסים חדשה שאני בונה (בעיקר עם חברות או נשים מבוגרות, פחות עם גברים שאני יוצאת איתם) אני מחפשת שירחמו עלי ומספרת סיפורי זוועה מפורטים על אונס שעברתי כביכול בגיל 18 בחו"ל (כדי לא להאשים מישהו ספציפי). הסיפור שבניתי לעצמי כה מפורט ואמיתי עד שלפעמים הוא משפיע עלי ממש למרות שלא קרה לי דבר. אני לא יודעת למה בחרתי בסיפור הזה דווקא ולמה אני כל כך מתקשה להפסיק אבל אני מרגישה צורך בהגנה אימהית שאין לי. איך להפסיק עם זה? האם אני חולת נפש? מה לא בסדר איתי?
תשובה
את הבסיס את כנראה יודעת, את זקוקה לאותה תשומת לב ורחמים שמקרה האונס שלא היה מביא. השאלה מה בכל זאת נמצא מתחת כי אנשים לא ממציאים סתם סיפור כזה. ברור לי שלא עברת את האונס עליו את מדברת אבל יתכן שחווית העבר שלך לימדה אותך שלא תקבלי את מידת האמפתיה והרצינות הרצויה אם סתם תחלקי עם חברותיך רגשות וכאב. את כנראה לא בוטחת ולכן חייבת לבוא עם סיפור שמולו באמת אי אפשר לעמוד אדיש. זהו נושא רציני והייתי מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, לא בגלל הסיפור הבדוי, אלא דווקא בגלל הכאב שכן יש לך מבפנים על הרגישות שאינך מוצאת או חוששת לא למצוא בחוץ.

התלבטות על גירושין
שלום..אני נשואה מעל 8 שנים לבן אדם הכי טוב שבעולם. הוא בעל מקסים ודואג, אבל בשנים האחרונים קיימת בעיה של סיפוק מיני. היינו בטיפולים והכל לזמן קצר אני מאוד עייפה מכל העניין ומנסה לא להגדיש לזה כל כך חשיבות ביחסים שלנו, אבל לא מצליחה ומרגישה מאוד מאוד מתוסכלת . אני רוצה להתגרש אבל איך לעשות את זה?? הוא עובד מפרנס דואג לילדים. כל החברות שלי מקנאות ומפרגנים לנו. אבל אני רוצה להתגרש איך להתחיל לפחות את השיחה???
תשובה
לפי מה שאת מתארת העניין עדין לא בשל לשיחה על גירושין. אני מציע לך לפנות באופן אישי לייעוץ פסיכולוגי, לתאר את המצב שנוצר ולנסות להבין יותר טוב מה קרה ומה באמת מתאים לך להמשך. במידה ועדיין תחליטי שאת רוצה בגירושין תוכלי לקבל הכוונה כיצד לפתוח את הנושא לדיון.

התלבטות על תחושות אהבה
אני בת 22 יש לי חבר כבר יותר מארבע שנים. במשך כל הקשר קרו לי מצבים שהייתי חושבת על הקשר שלנו. האם אם אני אוהבת אותו מספיק, אם אני יכולה לחיות איתו את כל החיים (כי מבחינתו ומבחינת כל מי שמכיר אותנו אנחנו בטח נתחתן כי אנחנו ממש מתאימים). התשובה שהייתה לי כל הזמן לעצמי היא שטוב לי איתו כי הוא אוהב אותי ממש, מכבד אותי, מפנק, מאד משקיע והוא יעניק לי יציבות בחיים אז למה לי להרוס משהו כזה. לפני כמה זמן התחלתי לחשוב על דברים אחרים כמו: אם אני נועלת את עצמי איתו אם אני לא צריכה לחוות עוד דברים בחיים וגם בחורים אחרים אולי "נשאבתי" לקשר הזה 4 שנים ולא ממש ידעתי מה קורה כי תמיד היה לי טוב איתו ותמיד הוא תמך בי בהכל ועזר לי בתקופות ממש קשות. אני לא יודעת אם זה רק אני שלא יציבה שלמרות שאני יודעת שיש לי משהו טוב אני רוצה להרוס את זה ואז אולי להתחרט בעתיד או שאולי באמת אני סתם סוחבת את זה ומפחדת להיות לבד, כל הזמן מציק לי העובדה שאם אני נשארת איתו ולא יודעת באמת מה אני רוצה מעצמי.
אמא שלי אומרת תמיד שכשמתחתנים צריך להתחתן עם הראש ולא עם הלב כי באיזשהו שלב הרגש ההתחלתי דועך ומה שנשאר זה ההרגל. אני לא יודעת אם זה נכון לחיות ככה מה דעתך?
הנושא הזה ממש מטריד אותי כי אני לא רוצה לפגוע בו חוץ מזה אני ממש לא יודעת מה לעשות אני לא רוצה לפגוע גם בחיים שלי.
תשובה
את צריכה לקחת בחשבון לא רק את מחיר ההישארות ביחד אלא גם את מחיר הפרידה. לפעמים אחרי שנים של קשר נוצרת שגרה והריגוש שקורה בד"כ בקשר חדש פוחת באופן טבעי. במצבים כאלה חרדה הנטישה פוחתת וקשרים אחרים נעשים פתאום אטרקטיביים יותר.
מסתבר שאנשים שנפרדים במצב כזה מפתחים מהר מאוד חרדה וחוזרים לקשר מאחר שלפתע מעריכים יותר את כל הדברים הטובים שהקשר נתן להם. לרוע המזל לפעמים אחרי הפרידה נוצר גם משבר אמון שמקשה על החזרה.
אני חושב שכדאי שתנסי לדמיין את עצמך בלי החבר הזה. נסי לחשוב האם את יכולה לדמיין אותו מכיר בחורה אחרת ומתחתן איתה. האם את יכולה לדמיין את עצמך בקשר חדש וכיצד הוא יראה בעוד ארבע שנים. במידה ואכן "זה לא זה" בהחלט יש מקום לחשוב על רלוונטיות הקשר הזה עבורך לטווח הארוך. אם מדובר רק בהפסד הפוטנציאלי של קשרים אחרים, אני חושש שזה מלווה כל קשר רציני תמיד ולאורך כל החיים, בין אם מכירים בזה באופן מודע ובין אם מכחישים ומעלימים זאת מתחת לשטיח. אם את לא יודעת מה לעשות אולי כדאי לפנות לפסיכולוג לפחות לכמה פגישות ייעוץ ולראות האם יש נקודות מבט שאינך שמה אליהם לב.

התלבטות על הישארות או פרידה מבן זוג
אני נמצאת עם בן זוג כארבע שנים, ולא יודעת אם להיפרד או להישאר. במהלך הקשר ניסינו פעמיים לקחת הפסקה קטנה ולראות אם אנחנו רוצים להיות אחד עם השני או לא. בפעמיים האלו הגענו למסקנה שאנחנו לא יכולים להיפרד. מבחינתי, אני לא יודעת אם החלטתי ככה כי זה היה קשה מידי לחשוב עליי בלעדיו – כי הוא הפך לחלק ממני והיה לי קשה מידי לעשות את זה, או שבאמת אני לא רוצה להיות בלעדיו. אני יודעת שאם הסיבה שלי לא להיות איתו היא בגלל שהוא נהיה חלק ממני ויהיה לי קשה כואב להיפרד ממנו מספיק טובה וצודקת להמשיך את הקשר הזה. כי גם אם ניפרד בהתחלה זה בטוח ממש יכאב ואז עם הזמן זה ידעך.
הפחד הכי גדול שלי הוא לעשות את הצעד הזה של לעזוב אותו ואז להתחרט על זה מתישהו. כי אז לא תהיה לי דרך חזרה אליו.
תשובה
הפסקות שכאלה לוקות כמעט בהגדרה בכשל בסיסי. אי אפשר להיפרד באופן זמני כדי לבדוק "איך זה". באופן טבעי מלוא תשומת הלב ניתנת להעדר הקשר והרצון לחזור גובר מייד. פרידה יכולה לקרות אם היא טבעית ויש בה רצון של ממש להיפרד ואולי להתנסות גם בקשרים אחרים. לא תמיד הקושי להיות ביחד קשור לקשר עצמו. לפעמים מדובר בבעיה אישית של אחד או שני בני הזוג מבחינת נכונות למחוייבות ודברים נוספים. אם מדובר בקשר שעשוי להיות רציני לעתיד אולי עדיף במקום לעשות ניסיונות של פרידה וחזרה לפנות ביחד ליועץ זוגי לטיפול שיוכל לתת לכם נקודת מבט מקצועית ואובייקטיבית יותר.

חוסר חשק לקשר מיני
אני בת 26, אקדמאית, עובדת בתחום הייעוץ הארגוני. מאז ומתמיד לא הרגשתי צורך בבן זוג קבוע מהבחינה המינית, אלא רק ה"חברית". אני יוצאת עם בחורים כל הזמן ויש התעניינות רבה סביבי, אך מעולם לא היה לי קשר שעלה על 3 חודשים.
אני מרגישה שאין לי חשק לחוות מין עם אדם נוסף. כלומר כשאני מגיעה לאינטימיות עם מישהו וכשאנחנו מתכוונים לשכב, אני מרגישה לא בנוח ולא משוחררת כלל. המחשבות עובדות במקום הרגש, והכל נהרס. זהו דפוס שחוזר על עצמו כבר כמה שנים.
הנושא מאוד מדאיג אותי משום שאינני יכולה לראות את עתידי ללא בן זוג קבוע עם כל המשמעויות שיש לזה.
הייתי בטיפול ארוך בעבר, שעזר לי מאוד מכל הבחינות אך בנושא זה לא היו תוצאות.
אני לא מכירה אף אדם עם בעיה כמו שלי, ונראה כי היא נובעת ממניעים ספציפיים שאותם עדיין לא הצלחתי לפענח.
תשובה
אפתח את תשובתי במשפט המשמעותי ביותר בעיני בהודעתך:
"כשאני מגיעה לאינטימיות עם מישהו וכשאנחנו מתכוונים לשכב, אני מרגישה לא בנוח ולא משוחררת כלל"
יכולות להיות סיבות רבות לעכבות מיניות. מין קשור לרגשות, לתפיסת גוף, לדימוי עצמי, לזהות מינית ולעוד גורמים רבים. העובדה שכשנוצרת אינטימיות מתחיל הקושי יכולה אולי לתת לך כיוון לשורש הבעיה. אינני יודע לומר מדוע יש אצלך חשש מקשר אינטימי אבל נראה שבאופן לא מודע את עושה הכל כדי להימנע מקשר כזה. יש מצבים שבהם הפגיעה הפוטנציאלית מקשר כזה חמורה יותר מהאפשרות הלא יהיה קשר כלל. מאחר ואת כותבת שהיית בטיפול פסיכולוגי שעזר מבחינות אחרות, אני חושב שיש אפשרות סבירה שכעת תוכלי לפנות לטיפול ולהיעזר גם בנושא הזה.

בעיות ביחסי המין
שמי ירון ואני בן 26 , לפני חצי שנה בערך סיימתי מערכת יחסים בת שלוש וחצי שנים.
בפעם הראשונה ששכבתי עם החברה הקודמת היו לשנינו ציפיות מאד גבוהות מהאופן שבו זה יתבצע. דיברנו על זה המון. באותה התקופה היתה איזושהי בעיה בה לא יכולנו לשכב בחודש הראשון. לכן תכננו כל הזמן הזה איך יהיה הסקס הראשון שלנו , וכגודל הציפיות כל היו גודל האכזבות. מרוב שהיית לחוץ לא לאכזב אכזבתי בגדול ולא הצלחתי להגיע לזיקפה – דבר שמאד תיסכל גם אותי וגם אותה באותו הזמן .
הפעם השנייה הייתה מאד לחוצה מבחינתי והפעם זה הצליח , מאותו היום היחסי מין היו נפלאים עד לרגע שנפרדנו ולא הייתה שום בעיה .
לאחרונה אני מכיר בחורות ויש לי חרדה גדולה שזה יקרה לי עכשיו גם עם אותה הבחורה ואני מאד לחוץ. לאחרונה הכרתי בחורה וכשהגיעה השעה הנבואה הגשימה את עצמה שוב באופן חלקי אבל בגלל שחשבתי על זה המון.
אני נורא חושש להגיע למצב כזה עם עוד בחורות וזה מוריד לי את הביטחון העצמי מאד בהקשר זה.
יש לציין שאני סובל מחרדות במשך שלוש שנים ולאחרונה לוקח קלונקס 1.5 מ"ג ליום.
מקווה מאד שאתה מכיר את הבעיה ואולי תצליח לעודד אותי או לומר לי באיזו צורה מתנהגים במצבים כאלה.
תשובה
אתה צודק בניתוח המצב, הלחץ שנוצר הוא הנבואה שמגשימה את עצמה ובסופו של דבר בגללו אינך מצליח להגיע לזיקפה. אגב, יתכן שלתרופה גם השפעה על מה שקורה לך וכדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי זה ולגבי אפשרויות תרופתיות משלימות שיכולות למנוע את הדבר מבחינה גופנית.
מבחינה פסיכולוגית תצטרך ללמוד להרגיע את עצמך ולפתח "חשיבה חיובית". יש על כך לא מעט ספרים שמלמדים הרפיה, נשימות וחשיבה רגועה יותר. סביר להניח שמיומנות כזו תוכל לעזור לך הן בזוגיות והן להפרעת החרדה בכלל. יש כמובן גם מטפלים שזו התמחותם, אפשר להיעזר גם בהיפנוזה ולמידת היפנוזה עצמית.

מה ההבדל בין אובססיה לאהבה?
לפני שנתיים הכרתי בחור רגיל אך למרות זאת מיוחד. מההתחלה היה בו משהוא שמצא חן בעיניי מאד. אף פעם לא יצאנו למרות ששנינו מוצאים חן אחד בעיני השני וזה בגלל שאנו מעולמות שונים בכל התחומים והמובנים. כשהייתי מאד עצובה הוא היה היחיד שבחיוך מחק לי את הדמעות. אם זה היה תלוי בי היינו יחד. יש בינינו כימיה.
הוא הבחור היחיד שגורם לי להרגיש בעננים רק מלראות אותו. כיף לי לדבר איתי (אם כי זה קורה בתדירות רחוקה מאד).
אני רואה אותו כמעט יום יום. ואני לא יודעת אם זה אהבה, התאהבות או אובססיה.
השאלה שלי היא מה ההבדל בין אובססיה לאהבה? אשמח לקבל תשובה מפורטת עם דוגמא שתמחיש את ההבדל ותעזור לי לדעת אם זה אהבה/התאהבות או אובססיה לדבר שכביכול לא מושג.
תשובה
אהבה יכולה להיות אובססיבית, זה לא מעיד על איכותה וטיבה, באותו אופן אפשר להיות כרוך אחרי מישהו באופן אובססיבי בלי באמת לאהוב אותו. אני מציע להתרחק מהמונחים התיאורטיים שאינם באמת תורמים דבר, ולהתמקד במה שיש בקשר הזה. את מספר על תחושות של קרבה לאותו בחור והשאלה האם את מתכוונת ורוצה למממש זוגיות עימו כדי לתת לזה סיכוי או לא. אהבה היא תהליך מורכב וסביר להניח שיש בך משהו שאוהב אותו, כמו גם במקביל משהו שמתלבט ("בחור רגיל"). קבלי את הקונפליקט הפנימי שלך ובמקביל אל תתני לו להפסיק את מהלך הדברים. לפי מה שאת מתארת אין סיבה של ממש לעצור את ההתקרבות.

פגיעות מיניות
מגיל צעיר נפגעתי פגיעות מיניות רבות (4 או 6). מעולם לא אונס.אני יודעת שחבויה בי הרבה שמחה, אך הדיכאון התמידי מנצח. אני שמנה ובודדה ולצערי, יפה וחכמה. איני מסוגלת ליצור קשר עם גבר. כבר שנתיים ומחצה לא שכבתי עם גבר. הבעיה – אני רוצה וזקוקה. איני צעירה עוד- 34. ואני כה רוצה להיות נאהבת. אני בטיפול. בעבר גם הייתי בטיפול תרופתי שלא הועיל, רק הזיק. היש מוצא?
תשובה
אני מאמין בצורה אופטימית שתמיד יש מוצא. עם זאת, את החיפוש תצטרכי לעשות בטיפול בו את נמצאת. את מספרת על התמודדויות מורכבות ועמוקות ביותר ואלו דברים שעיבודם דורש זמן וכוחות. אני לא חושב שיש לי טיפ מבריק שאוכל לתת לך בכמה שורות כאן בפורום, אל מול היכרות אישית שיש לך במסגרת הטיפולית האישית. אני מתאר לעצמי שאת מעלה את התחושות הללו בטיפול הזה ואני מקווה ששם גם תקבלי מענה ופתרון לסבל.

ידידות ואהבה
יש לי ידיד טוב מאוד כבר המון שנים. לפני כחודש יצא ששכבנו.. היה מביך אך נהנינו. הוא לא רצה שוב כי פחד שאני אפתח רגשות וטען שאין לו זמן למשהו רציני (טענה נכונה באמת, אין לו הרבה זמן, הוא נורא עסוק). היחסים בינינו מעולים, מדברים על הכל, צוחקים ונהנים. לפני מספר ימים שכבנו שוב. עדיין היחסים מעולים.
הבעיה היא שאני רוצה יותר, גם יותר סקס וגם יותר קשר. אני חושבת שאני מפתחת רגשות, אפילו בטוחה בכך. אני מתנהגת כרגיל, למרות שאני בדרך כלל מאוד שקופה אז ייתכן שרואים זאת. עדיין הוא מספר לי הכל ואני מספרת לו (חוץ מזה…).
מה לעשות?? אני חושבת עליו כל היום, בלי הפסקה ומחכה לזמן האיכותי שיהיה לנו יחד ומקווה שהוא ירצה אותי שוב…
תשובה
כשהארי פגש את סאלי… הייתם ידידים הרבה שנים.
מה יוצר זוגיות? מה מושך שני אנשים זה אל זה, והאם קשר בין נשים לגברים יכול להישאר בגדר ידידות בלי שיעורר מתח מיני או/ו זוגי? אלו שאלות רציניות, שאין עליהם באמת תשובה, ואני תוהה מה בעצם את שואלת. נראה לי שעברתם את מה שנקרא צעד האל-חזור. שכבתם והכרתם באופן רשמי בכך שיש ביניכם מתח מיני. כעת יש משא ומתן על אופי המחויבות של הקשר, זה מן הסתם מערב גם רגשות נוספים שלא היו קודם, מה שמסבך את המצב. השאלה מה את רוצה ומה הוא רוצה. במידה וכאן אין סימטריה הידידות ארוכת השנים נמצאת בסכנה ולא תעזור העובדה שעד היום היא היתה מאוזנת. לפי מה שאת מתארת את אמורה להרגיש דחויה כי הוא כל כך עסוק ו"אין לו זמן בשבילך", ואת רוצה אותו.
העצה היחידה שאני יכול לומר לך בשלב הזה היא להיזהר. יש לי הרגשה שאת נכנסת למלכודת שעלולה לגרום לך כאב וכדאי אולי להכיר בכך מראש. אני לא מאמין ביחסים זוגיים שאינם הדדיים ואינם סימטריים, וכל מחציתה השנייה של הודעתך עוסקת בחוסר האיזון שבקשר. אם זה עדיין אפשרי אני מציע לברר את פני המציאות מולו ואם אכן אין סיכוי לקשר זוגי מאוזן נסי לסגת, לפחות למצב הקודם. אם יש פרצות בחומה והוא לא כל כך נחרץ לגבי "חוסר הזמן שלו למשהו רציני", אז יש מקום לדיון ומחשבה. אחרת, ברחי כל עוד את יכולה וכל עוד אינך יותר מידי פגועה.

הטרדה מינית וטראומה – לאן לפנות?
אני בת 19.בילדותי הוטרדתי מספר רב מאוד של פעמים מינית- מכל מיני אנשים וכמעט מכל מי שהיה מסביבי. היום אני מרגישה שלמרות שחשבתי שאני חזקה והתמודדתי עם זה, אני מוצאת את עצמי כאומללה בכל פעם שאני חושבת על זה. חבר שלי טוען שכשהוא מחבק אותי כשאני ישנה אני רועדת כל כך שהוא עוזב אותי ולא מחבק בלילה. אני חושבת שהכל זה תוצאה של אותם מקרים. אני לא יודעת אם זה שאלה לפורום הזה אבל באמת אין לי מושג לאן לפנות- ואין לי עם מי להתייעץ (ההורים שלי לא מודעים לכל מה שעברתי).
אני אודה לך אם תוכל לכוון אותי.
תשובה
את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ולקבל ליווי לאורך זמן עד שיהיה שיפור משמעותי בהרגשתך ועיבוד של כל מה שקרה לך בעברך.
אחת השיטות לטיפול בפוסט טראומה מכונה EMDR ואת יכולה לקרוא על כך מעט במאמר הבא: www.psychologia.co.il/emdr2.htm
תוכלי לקבל הכוונה למטפל דרך האגודה הישראלית שעוסקת בנושא www.emdr.org.il

התלבטות לגבי הזהות והמשיכה המינית
אני בן 30. יש לי בעיה שמטרידה אותי, בעניין משיכה מינית לגברים. ניסיתי מס' פעמים יחסי מין עם גברים-אהבתי (בחלק מהמקרים) את המגע החיבוקים החום, את הקרבה אבל לא אהבתי את הסקס עצמו.
יצא לי פעמים רבות שהיה ממש ניגוד בין השניים. רציתי מאוד את הקרבה למרות שלא אהבתי את הסקס
מצד אחד אני מסוגל להתאהב בגבר ומצד שני אני נגעל לקיים איתו יחסי מין.
לא היתה לי התנסות עם המין הנשי אני אדם מופנם ובישן. אני כמעט שלא נמשך לנשים, אבל לפעמים כשאני רואה זוג, יש לי צביטה קטנה בלב (מעין קנאה קטנה,שלא הולך לי עם נשים)קורה לי לעיתים נדירות שאני רואה איזה מישהי ואני יכול להתאהב בה
אשמח לחוות דעת
תשובה
אתה נמצא במרחב ביניים וכנראה לא יכול להיות בטוח בזהותך המינית. למעשה אתה לא נמשך מינית, לא לגברים ולא לנשים. אתה מחפש אהבה ורגש אבל נושא המין לא כל כך מקבל משמעות חיובית בתוך הקשרים שאתה יוצר. מאחר ואתה בן 30 ובכל זאת זהו גיל בו כבר מצטברות חוויות והתבוננויות על הקשרים האישיים והרגשיים, ואתה עדיין מתלבט ונבוך סביב הדברים, כנראה שיש כאן מטענים שעדיין לא התמודדת איתם לעומק. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולתת מקום לכל מגוון התחושות שיכולות להתעורר סביב הקשרים, הן עם גברים והן עם נשים. בתהליך כזה תוכל אולי למצוא את האיזון הנכון והתשובות למה שאתה מחפש. אני מתרשם שכיום אתה לא באמת יודע אפילו את מה בדיוק אתה מחפש וזו סיבה טובה בפני עצמה לפנות לטיפול.

מחשבות
יש לי קטע כזה שאני מסתכל על אנשים וישר וחושב בנוסף מרושם ראשוני חיצוני ופנימי על דבר מאוד מביך ומוזר..אני נגעל מהמחשבה שהם מחרבנים…אני פשוט מדמיין אותם על האסלה וחושב איזה גועל נפש שאנו מדברים כעת ועוד מעט הם הולכים לחרבן…אני גם חושב על סלבריטיס כאלו הם אשכרה יושבים גם ועושים את זה. הבעיה לא מסתיימת כאן : יש לי משיכה מינית לנושא גם שאני מאונן …(אני נמשך לגברים) והכוונה היא למשיכה בהשפלה שמישהו יחרבן עלי כאקט של השפלה… בכל מקרה שני הדברים לא משפיעים על תפקודי: אני אדם חברותי וכו'… אבל זה מציק
תשובה
יש שלושה דברים שצריך לבחון בעקבות התיאור שלך.
האחד הוא קיומן של מחשבות טורדניות, כי זה מה שאתה מתאר. הדבר לא צריך להיות קשור בהכרח (רק) למין ואם זה קיים גם בהקשרים אחרים כדאי לטפל בזה כסוג של הפרעת חרדה שפוגעת באיכות חייך.
ההיבט השני הוא ההבחנה בין פנטזיה למציאות. השאלה כמה הפנטזיה נשארת ברמה זו או כמה היא עוברת למימדים של מציאות והתנסות. פנטזיה, מוזרה או מעוותת ככל שתהיה היא בכל זאת רק פנטזיה וזה לא אומר שרוצים גם למממש אותה בכל תנאי. בחן עם עצמך מה קורה לך והיכן אתה נמצא לגבי זה.
ההיבט האחרון הוא ההיבט הקונקרטי בהקשר לזהות המינית ולהתנסויות המיניות שלך. לפי "הספר" סוג כזה של פנטזיות והתנסויות מיניות הן פרברסיה. גם כאן שאלות נורמטיביות מתנגשות בסופו של דבר עם שאלות מאוד פרקטיות לגבי הביטוי של הפרברסיה עם אורח החיים והקשר והתקשורת עם אנשים אחרים. מאחר והפנטזיה הזו מפריעה ומציקה לך זו כנראה בכל זאת בעיה שצריך לטפל בה והשאלה מהיכן להתחיל. יתכן ששאלת המחשבה הטורדנית והזהות המינית היא נקודת התחלה טובה ויותר קלה לכניסה לטיפול כאשר בהמשך אחרי יצירת הקשר והאמון הראשוניים ניתן יהיה גם להגיע למחשבות שתיארת כאן.
אתה יכול לפנות לטיפול פסיכולוגי ולבדוק שם איך מתמודדים.

בעיות זיקפה
עם אשתי אין ולא היתה לי בעיית זיקפה. לעומת זאת בניסיונות עם אחרות יש לי בעיית זיקפה.
מדוע ? האם יש טיפול? ואיזה טיפול?
מדובר על יחסים מחוץ לנישואים…מזדמנים וכו'…ידוע לי שאין לי בעיה אורגנית אלא פסיכולוגית…
ובכל זאת…מה עושים???
תשובה
משמעות מה שאתה מתאר היא שאין לך בעיה פיזיולוגית ושבעיית הזקפה נובעת מגורמים פסיכולוגיים כגון חרדה. השאלה איננה קשורה לזיקפה אלא לחרדה שמתעוררת כאשר אתה מקיים יחסים עם נשים אחרות והשאלה כמובן האם זה דבר שניתן או שאתה רוצה לטפל בו. אם מדובר על יחסים שאתה מקיים מחוץ למסגרת הנישואין יתכן שהחרדה די מובנת מאליה.
אני תוהה למה אתה מתכוון בשאלה מה עושים. ברור לי שקונקרטית אתה מתייחס לבעיית הזקפה, אבל אולי במקביל אתה שואל גם מה עושים עם חיי הנישואין שלך. במידה והיתה לזה תשובה מתאימה אני מתאר לעצמי שהבעיה עליה אתה שואל כאן היתה נפתרת או פשוט כלל לא מתעוררת.
מאחר ובעיית הזיקפה היא פסיכולוגית תוכל לפנות לסקסולוג או לפנות לרופא לקבלת תרופות בסגנון ויאגרה. עם זאת, אני חושב שעדיף לטפל בשורש העניין ולא בסימפטום החיצוני.

מה הסיבה לצורך להישלט
לאחרונה התוודעתי מעט לעולם ה BDSM לאחר שהתחוור לי שחברתי רוצה וזקוקה להיות נשלטת מושפלת ומוכה תוך כדי האקט המיני ובהקשר אליו. לאחר ששמעתי במשך הזמן על הנושא, הסתבר לי שזו תשוקה שקיימת אצל לא מעט נשים (כמו אצל לא מעט גברים) . כמו כן הבנתי שהם יכולים לספק את הצורך הזה ועושים זאת ומגיעים לסיפוק נפשי מכך וחיים עם זה בשלום ובכיף .
כך שאני לא מתייחס לזה כאל בעיה אלה כאל תופעה מעניינת ולכן אני רוצה לשאול , מה הרקע הפסיכולוגי שמביא נשים או גברים אלה להזדקק לשליטה , השפלה ולכאב , שבאופן פרדוקסאלי גורמים להם להנאה כל כך גדולה .
תשובה
אני לא בטוח שאפשר לתת תשובה שמתאימה לכולם. מקובל לחשוב שאנשים שנפגעו מכך שלא הייתה להם יכולת שליטה על חייהם או לפחות כך חוו את עצמם (לעיתים בגיל צעיר מאוד), מפצים על חוויה זו דרך סאדו מזוכיזם. במידה מסוימת, אם "אינך יכול להילחם בתופעה הצטרף אליה", כלומר, אם בין כך נידונת לכאב וחוסר שליטה, הפוך את זה לאורח חייך בשליטה מלאה.

בעיות חברתיות
יש לי בעיה אישית/חברתית מורכבת. איני יודעת איך ליצור כימיה ותקשורת בין אישית בסביבת עבודה ולשפר את מצבי אישי, התנהגותית, חברתית ותקשורתית, אין לי חברים ו/או חברות בנות גילי, אני סובלת מתחושות ריקנות, איני מצליחה ליצור כימיה וחן
אני בת 53, סבתא, נשואה לא באושר. סובלת מביטחון עצמי ירוד. השפה שלי מאוד רדודה ופשוטה, למרות שאני קוראת עיתונים ושומעת חדשות איני מצליחה להרכיב שני משפטים רצופים ומעניינים. מאוד מתסכל, מביך, מביש. המוראל שלי על "הרצפה", ואז אני נחבאת בפינה. אנא עזור לי לשפר את הדימוי עצמי שלי. הנושא רודף אותי מאז שאני מכירה את עצמי, לא נותן לי מנוחה וכל היום אני טרודה במחשבות ובהרהורים למה זה קורה לי? האם יש טיפול רפואי ו/או תרופה להפוך אותי למקובלת ורצויה בחברה. אני עובדת בשתי משרות כמזכירה אין לי שום שיחה עניינית עם המעבידים ו/ או העובדים, אין לי חוש הומור ואני מוצאת את עצמי בוחנת את אנשים איך מדברים שוטף ברצף ללא שגיאות בהגיית המילים. אני ממש מקנאה ואני מנסה ולא מצליחה איך אפשר לשפר את הליקויים האישיים שהם חלק בלתי נפרד ממני. נמאס לי להיות דחויה ולא מקובלת. בקיצור אנא תן לי טיפים או כיוון או הפניה לספרות מקצועית במטרה לשפר הדימוי עצמי ולהעלות את המוראל ולהיות אהובה בחברה.
תשובה
למרות שקריאת ספרים יכולה להיות מעניינת, אני לא חושב שפתרון יכול להגיע משם. לדעתי את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ולעשות עבודה עמוקה ושורשית יותר מאשר לקרוא על הדברים, מה שישאיר אותה ברמה אינטלקטואלית על פני השטח. את מספרת על רצף של תסכולים קשים בחיים שלך, מזוגיות, מעבודה, מיחסים בין אישיים ובעיקר מעצמך. את בגיל שכבר צברת בו ניסיון חיים, ומצד שני יש עוד הרבה שנים קדימה בהם אפשר לשקם את הדימוי העצמי ואת איכות החיים. עם זאת, אין טעם להמתין עוד זמן רב. אלו דברים שצריך לטפל בהם כעת ומייד כי הזמן לא ממתין ולא ישפר את מהלך ההיסטוריה האישית שלך. מהדברים שלך לא שמעתי ליקוי בשפה, הדברים כתובים באופן בהיר ושונה מאוד מהתיאור העילג שאת מתארת בו את התנהלותך בעולם. אני מעריך לפיכך שתוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי ובשלב ראשון "לעשות קצת סדר" בבאלגן הגדול שמתרחש מסביב.

קושי ביצירת קשר ודימוי עצמי נמוך
אני בן 26 ומעולם לא יצרתי קשר זוגי , היו לי מספר מאד מועט של פגישות שלא התקדמו מעבר לדייט ראשון. אציין שפעם ראשונה שיצאתי לפגישה היה בגיל 25. אני לא שמן, בעל מום או מראה חריג כלשהו… אנשים שסביבי אומרים לי שיש לי דימוי עצמי מאד נמוך …האם יש קשר בין דימוי עצמי ליכולת יצירת קשר זוגי ? האם זו בכלל בעיה ?
תשובה
יש בהחלט קשר בין דימוי עצמי ליצירת קשרים מאחר וקשה יותר ליזום את הקשר, יש תמיד חשש להיפגע ושהקשר לא יצליח, שאין מה "לאהוב בי" וכו'. הטיפול הפסיכולוגי רלוונטי ועשוי בהחלט לעזור למצב כזה.

בעיות בביטחון העצמי שלוש שאלות
כל פעם שאני נמצא ליד חבר'ה בגיל שלי או בסביבה זרה, אני חש לא בנוח חש נחות מהם ולפעמים מין חשש מהם. כל פעם שאני נמצא ליד בנות אני מרגיש חסר בטחון, ושאני מדבר איתן אני רועד כולי וחשש שלא בנוח ולפעמים אני לחוץ. יש לי פחד לנהוג פחד של איבוד שליטה. אשמח אם תיתן לי יעוץ איך לטפל בבעיות האלה
תשובה
אתה מתאר סוג של חרדה שמלווה אותך בסיטואציות שונות. אני מצרף קישור למאמר על חרדה, קרא אותו ובדוק האם הסימפטומים המופיעים שם תואמים למה שאתה חש. כמו שכתב רותם, הטיפול במצבים כאלה או בשיחות ובתרופות. קרא את המאמר בקישור הבא: https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

להביט בעיניים
יש לי בעיה קשה מאוד. כשאני מדבר עם מישהו פנים מול פנים, לא רק שאני לא מצליח להסתכל בעיניים,המבט שלי צונח מטה מטה לרצפה. כשאני מדבר עם מישהו ואני אז כשאנטי מסתכל עליו יש לי מין גירוי שהוא מציק בעיניים. וזה גורם לי להצניח את המבט. אם אני מדבר עם מישהו כשהוא יושב לצדי(נניח בשולחן) אז יותר קל לי. אבל כשזה פנים מול פנים אני לא מסוגל לישר מבט. גם כשאני עובר במקומות שיש בהם אנשים הפנים שלי צונחות מטה. אני מודע לזה אבל אין לי את האומץ ליישר את הפנים. ואם אני בכל זאת מצליח להביט למישהו בעיניים, בזמן הקצר שאני מצליח, פתאום יש לי אי נוחות בידיים ואני חייב לגעת במשהו, למחוץ משהו באצבעות.
תוכל לעזור לי? אני לא רוצה לקבוע פגישה עם פסיכולוג. אני רק רוצה כמה טיפים איך
להתגבר עם הבעיה. אני אתאמן על הטיפים שתתן.
אני גם אוסיף שיש לי ADD. האם הבעיה שלי מראה על קושי בהסתגלות?
תשובה
יש אפשרות לנסות ולטפל בבעיה הזו באופן ממוקד ע"י טיפול התנהגותי קוגניטיבי, אפשר להיעזר גם בהיפנוזה. יש כל מיני פטנטים כמו להתבונן לאנשים לא ממש לתוך העיניים אלא על אזור האף. לאחר זה נראה כאילו אתה מסתכל ישירות ולך יש פחות קושי עם המבט הישיר.
אבל כל הנ"ל הם בסך הכל התמודדויות עקיפות עם מה שכנראה הרבה יותר משמעותי וזה מה שקורה לך מבפנים. סביר להניח שהסימפטום שמפריע לך כלפי חוץ מייצג קושי שלך עם עצמך, עם דימוי וביטחון עצמי, ואם אלו יטופלו סביר להניח שיהיה לך יותר קל להתבונן לאנשים בעיניים. בצורה פשטנית מעט אוכל לומר שכאשר תצליח להתבונן לעצמך בעיניים יהיה גם יותר קל להתבונן לאחרים בעיניים.

חרדה וחוסר ביטחון
הייתי רוצה לדעת מה עושים במקרה של חוסר בטחון. אני בחורה מאד אינטליגנטית לומדת מתמטיקה באוניברסיטה בירושלים, אבל בזמן שאני יושבת בחברה, אני שותקת אפילו שעתיים, כאילו אני בעולם אחר, אני לא פותחת את הפה מחרדה. גם באוניברסיטה אני לבס באה לומדת והולכת הביתה, אין לי חברות, יש לי פחד לבקש עזרה ביום שאני לא באה ללימודים, האם יש לכם איזה עצה לתת לי – אני מיואשת.
תשובה
היה טוב אילו יכולת להצטרף לקבוצה טיפולית של אנשים שמתמודדים עם בעיה דומה לשלך. כדאי לבדוק בשירות הפסיכולוגי של האוניברסיטה אם יש להם קבוצות. במידה ולא ובמידה ואינך מוצאת קבוצה מתאימה באזורך, רצוי לפנות לטיפול אישי.
במידה והחרדה חריפה (וכך היא נשמעת) כדאי אולי להתייעץ גם עם פסיכיאטר לגבי הצורך בתרופות נוגדות חרדה.
בכל מקרה, רצ"ב קישור למאמר על חרדה https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

רגישות יתר וחרדה
אני חושב שאני רגיש מאוד וזה גורם לי סוג של חרדה והימנעות מהרבה דברים. בנוסף לכך אני מסמיק תמיד כשאני במרכז צומת לב של אנשים וזה מבלבל אותי מאוד. וגם מרגיש דמעות בעיניים. האם זה בגלל רגישות יתר?
תשובה
רגישות יתר במובן שאתה כותב עליו הוא חוויה אישית. לכן אם כך אתה מרגיש אז זה מה שקורה ובכך צריך לטפל. התיאור שלך קשור כנראה לנושא החרדה שמציפה אותך במיוחד במצבים מלחיצים או חברתיים. אני מצרף קישור על מאמר שעוסק בהפרעות חרדה שונות, קרא ובדוק האם משהו מהתיאור שם מתאים למה שאתה מרגיש https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

השלכות
שאלתי נוגעת לקושי שלי במפגש עם אנשים אחרים. אני מרבה להיות עם עצמי בין ארבע קירות ביתי כדי להרגיש קיימת ובטוחה. ברגע שאני יוצאת למקומות ציבוריים, אני חווה את עצמי ואת האנשים סביבי ואת העולם כולו כעולם של גמדים המתקיים בתוך חלל סגור, רחם של אישה המנותק מהעולם האמיתי. [ עולם בתוך עולם ]. אני חווה את עצמי אז כסוג של ענק שצופה בגמדים, אני צופה באחרים וחוששת שאם אפתח בשיחה איתם אז שהם ינוסו על נפשם או יגידו לי שאין לי זכות להיכנס לעולם שלהם.
אשמח לתגובתך
תשובה
מה שאת מתארת יכול לנבוע מכמה גורמים ובהחלט יתכן שזה שילוב של דברים. יתכן שמדובר בסוג של חרדה חברתית ו/או הפרעת חרדה אחרת. סביר להניח שיש כאן נטייה אישיותית שנוצרה עם השנים כתוצאה מההיסטוריה האישית שלך והחוויה שלך של קשר ומפגש עם אנשים. את מציינת את הקשר עם אימך ואין ספק שסוג כזה של חוויה משפיעה בצורה משמעותית על החיים.
אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. קחי בחשבון שזהו תהליך ארוך שדורש מוטיבציה והתמסרות. תהליך כזה נמשך שנים רבות ולכן גם השינוי לא צפוי להיות מהיר.
כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי הצורך בתרופות נוגדות חרדה. זה עשוי להאיץ את תהליך הטיפול הפסיכולוגי במצבים מסוימים.

הקשר בין חרדה לדימוי עצמי נמוך
רציתי לשאול אם יש קשר כלשהו בין חרדה ובין לדמוי עצמי נמוך? והאם הסמקה יכולה לנבוע כתוצאה מדמוי עצמי נמוך? ואיך משפרים את הדימוי העצמי שלנו? האם איש מקצוע עשוי לעזור בעניין זה?
תשובה
יכול להיות קשר בין חרדה, דימוי עצמי והסמקה. טיפול פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור בנושא.
ראשית צריך לפתח מודעות והבנה לגבי מקור הבעיה ולמעשה זהו כבר חצי מהפתרון.

הסמקה בחברה
כיצד ניתן להתמודד עם הסמקה בחברה במיוחד כשאני צריכה לדבר וכולם מקשיבים? זה נורא ולא נותן לי חשק להיפגש עם אנשים..
תשובה
הסמקה היא תגובה של מבוכה, לחץ, חרדה וכדומה. יש אמנם אנשים שלהם נטייה מוגברת להסמקה, אבל כל האנשים עשויים להסמיק במצבים שכאלה. לכן ההתמודדות אינה עם עצם ההסמקה (למרות שאפשר בכלים של היפנוזה לעסוק גם בזה בצורה ישירה יחסית) אלא עם מקור ההסמקה. צריך לנתח מהם המצבים שגורמים לך לאותו לחץ וכיצד אפשר להפחית את הלחץ. זה יפחית באופן אוטומטי גם את ההסמקה.

כיצד לרכוש מיומנויות חברתיות?
יש לי בעיה של חוסר ביטחון עצמי בחברה, מה עלי לעשות?
תשובה
יש שתי גישות מרכזיות לבעיה כזו. האחת היא התנהגותית. ככל שתיצרי יותר מסגרות חברתיות בהן יהיה לך חלק כך יהיה לך יותר קל לרכוש מיומנויות חברתיות. חוגים, טיולים, ונסיבות חברתיות אחרות. גישה אחרת היא טיפולית וגורסת שכדאי לפנות לטיפול בבעיה. כמובן שזה אינו נוגד את האפשרות הראשונה. בתחום הטיפול תמצאי טיפולים קבוצתיים שעוזרים באינטראקציה בין אנשים, טיפולים דינאמיים שנוגעים בתהליכים אישיים לא מודעים וטיפולים התנהגותיים קוגניטיביים שעוסקים יותר בתהליכי חשיבה ובפתרונות.

אנא עזרו לי, למה אני נלחץ ליד אנשים?!
שלום, אני בן 17, ויש לי בעיה שמאז ומתמיד עצרה אותי מלהיות עצמי. תמיד שאני במקום הומה אדם, אז אני לא יכול לזוז רגיל, אני מרגיש כאילו מישהו מסתכל עליי תמיד ובוחן את ההתנהגות שלי ואת התזוזות שלי. אני מגיע למצב שאני לא יכול להתנהג עצמי, ובכל פעם שאני מעיז לעשות משהו, אז אני מרגיש מין מבוכה כזאת וחום כזה בגוף. קשה לי להסביר את זה במילים, אבל אני אנסה. זה קורה לי גם כשאני נמצא עם משהו שאני נחות ממנו כביכול. כשאני בבית או שאני עם אנשים שאני מכיר אותם טוב, זה לא קורה לי, ואני פשוט יכול להיות עצמי.
למה זה קורה? האם זה נובע מחוסר ביטחון עצמי?
מה אני יכול לעשות כדי להתנהג אני בלי שארגיש לא בנוח עם זה?
אני ממש לא רוצה ללכת לפסיכולוג, כי אין לי זמן, יש לי תקופה לחוצה של בגרויות.
תשובה
רוב הסיכויים שאתה סובל מסוג של הפרעת חרדה. אני מצרף להלן מאמר שמתאר סוגים שונים של הפרעות חרדה. קרא אותו ובדוק האם הדברים מתאימים למה שקורה לך. בכל מקרה כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי ובמקרה שמדובר אכן בהפרעת חרדה אפשר להתייעץ גם עם פסיכיאטר לגבי תרופות נוגדות חרדה. קרא את המאמר בקישור הבא:
https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

The post חלק שלישי: קשרים בין אישיים – חברויות ויחסים זוגיים appeared first on PSY.

השאלות והתשובות מסווגות לנושאים הבאים:
1. קשרי משפחה א': הורים שואלים על ילדים – התפתחות פסיכולוגית של ילדים, התנהגויות גן ובית ספר, סוגיות בחינוך וביחסי הורים-ילד וכדומה.
2. העמוד הנוכחי למטה – קשרי משפחה ב': אנשים שואלים לגבי הוריהם קרובי משפחה אחרים.
3. קשרים בין אישיים – חברויות ויחסים זוגיים: בעיות בזוגיות או בתקשורת זוגית או באינטימיות, אהבה ויחסי מין, קושי ליצור קשרים, קשיים במצבים חברתיים וכדומה.
4. התמודדות עם אירועי חיים שונים: כישלונות, פרידה מבן/בת זוג, הריון, לידה ואחרי הלידה.
5. העולם הפנימי – רגשות, תחושות ושאר מצוקות: חרדה, לחץ, פחדים, דיכאון, הפרעות אכילה וכדומה.
6. הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי: סוגי מטפלים והכשרות טיפוליות שונות, גישות שונות בפסיכותרפיה, מתוך חדר הטיפולים – התחלת טיפול, סיום טיפול ומה שביניהם.
7. מושגים מעולם הפסיכולוגיה – מושגים ותיאוריה: הגדרות של הפרעות נפשיות, חלומות, היפנוזה, מידע על תרופות פסיכיאטריות, מושגים תיאורטיים אחרים בפסיכולוגיה.

חלק שני:
קשרי משפחה ב' – אנשים שואלים לגבי הוריהם וקרובי משפחה אחרים.

ציפיות מאמא – מותר?
יש לי המון ציפיות מאמא שלי שלא מתממשות וזה גורם לי לכעוס עליה כל הזמן כמעט. יש לי ילדים ואני מצפה ממנה שתעזור לי איתם, תבוא לבקר, תתקשר, תתעניין והיא…לא. יש ל הכל מיני עיסוקים אחרים, היא פנסיונרית.
אתן דוגמא:
יום אחד היא נסעה לאחותה והן עשו קניות ובילו בקניון וכשהיא חזרה היא לא הביאה לילדים שלי כלום ורק התגאתה בכל הקניות שהיא עשתה לעצמה. זה מוגזם לצפות מסבתא לקנות משהו מדי פעם לנכדים? לעזור? לבקר? להתעניין?
אמרתי לה את כל מה שאני חושבת עליה ככה בפנים והיא נעלבה ואמרה שאני חוצפנית וכפויית טובה ואיך אני מעיזה לדבר אליה. היא התרכזה רק בלהיעלב ולהיות קורבן ומסכנה ולא הקשיבה בכלל לרגשות שלי ולמה שלי יש להגיד בעניין.
אני כל הזמן כעוסה עליה, כל מה שהיא עושה, או יותר נכון לא עושה, מרגיז אותי ובתור אמא לילדים אני לא יכולה להבין איך היא יכולה להיות כזאת מנוכרת ואגואיסטית.
האם מותר שיהיו לי ציפיות מאמא שלי או שאני צריכה לוותר על הכעס ולקבל אותה ככה?
כי זה נורא קשה לי לקבל אותה כמו שהיא, נורא !!!
תשובה
מותר וטבעי שתהיינה לך ציפיות ודרישות מאמא שלך. עם זאת, את מכירה אותה כבר די הרבה זמן ובוודאי גם מכירה בחסרונותיה ותכונות אישיותה. יש דברים שקשה מאוד לשנות בשלב הזה של החיים ומערכת היחסים. יחסים עם ההורים מלווים את הילד כל חייו, גם כאשר הוא עצמו כבר הורה ואדם מבוגר. אני בספק אם תחושת הכעס נשלטת כי היא אוטומטית, במיוחד אם היא מוזנת מדברים "צודקים" (אם אפשר בכלל להגדיר זאת בצורה חד משמעית). אם את רוצה לבדוק אפשרות שינוי תצטרכי לשוחח עם אמך בזמן שלא את ולא היא כועסות, ולנסות לראות אם יש לך בת שיח לדיאלוג הזה. במידה ולא אולי תצטרכי בכל זאת להנמיך ציפיות למרות הכאב הרב שכרוך בכך.

חידוש קשר עם אבא לאחר 25 שנים
אני בת 30. גדלתי בלי אבא מגיל 10 וההורים התגרשו כשהייתי בת 12. כתוצאה מכך שגדלתי בלי אבא ורק בסביבה של בנות, נוצר אצלי באופי חוסר ביטחון. השאלה שלי היא האם כדאי לי ליצור קשר עם האבא (אני יודעת את מספר הטלפון) בגיל שלי? האם יצירת קשר מחודש איתו יתרום לי לביטחון במשהו בגיל כזה?
שכחתי לציין משהו חשוב – לאבא יש בעיות נפשיות מובהקות, הוא מטופל על ידי פסיכיאטר, וכאשר הייתי קטנה היה לי "גב" להישען עליו וזו הייתה סבתא שלי שתמכה בי לאורך כל הדרך, ולכן היה על מי לסמוך שיעודד אותי. כאשר האבא היה עושה משהו מוזר או עושה בושות, הסבתא הייתה מקבלת את זה כי היא רצתה שיהיה לי אבא בחיי. כיום הסבתא לא בחיים יותר לצערי.
האם יצירת קשר עם האבא בעל ההפרעות הנפשיות הקשות היא כדאית? האם הוא יכול להזיק לי במשהו בגלל הבעיה שלו? (הבחנה משוערת שלו – פסיכופטיה= פסיכופט, קר וחסר רגש, תופס לפעמים "קריזות" ועצבים, אנטיפט לאנשים והתנהגות מוזרה, לא מתערבב עם אנשים,סדיסט לפעמים באופן מילולי).
האם כדאי בכלל ליצור קשר שיועיל?
תשובה
אין ספק שמה שעברת בילדותך המוקדמת ועוד הרבה לפני הגירושין השפיע עליך באופן ניכר. אני גם מבין ומזדהה עם הרצון לפגוש את אביך, זה רצון טבעי לחלוטין. עם זאת, המפגש הזה עלול להיות הרסני עבורך אם יעשה באופן לא מתוכנן ולא מעובד. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בגלל כל הדברים שקרו ובגלל הביטחון העצמי שאת מתארת. לאחר היכרות ולאחר התייעצות מעמיקה עם הפסיכולוג תוכלי להחליט בצורה יותר נכונה האם ליזום את הקשר, ובמידה וכן, כיצד לעשות זאת ומה לומר וכו'. כך תגיעי הרבה יותר מוכנה וגם אם הפגישה עצמה תאכזב אותך היא לא תגרום לנזקים שמפגש מיידי כזה עלול לעשות.

האם אבי סכיזואיד?
אני חושדת שאבי הוא סכיזואיד, חשוב לי מאוד לדעת האם אני צודקת על מנת שאדע טוב יותר כיצד להתמודד עם האטימות שלו.
כמה מאפיינים של אבי שגורמים לי לחשוב שהוא סכיזואיד:
1. הוא נוטה להתבודד ולשבת שעות בחדר שלו מול המחשב, ולנהל שיחות מטופשות עם בחורות בצ'ט תוך התחזות לבחור בן 28
2. הוא אטום לחלוטין לביקורת ולהבעת רגשות (לרוב רגשות של כאס ומיאוס) של הזולת כלפיו
3. הוא אינו מפגין רגשות ומתחמק מכך באופן קבוע
4. הדיבור שלו לפעמים מבולבל, והוא מגושם מעט
5. סובל מבעיות אכילה ושמן מאוד, לא מראה שום נכונות לטפל בבעיה למרות שאמי מתחננת ולוחצת עליו לטפל בזה במשך שנים על גבי שנים
6. לא אכפת לו ממה שאומרים עליו, מתנהג הרבה פעמים בחברה באופן שמביך אותנו מאוד
7. אני יודעת שאינו נמשך לאמי במשך הרבה מאוד שנים
8. מתעלם מבקשות שלנו כלפיו, מבלי להתעמת ישירות על כך. לדוגמא – ביקשתי ממנו אלפי פעמים שלא לשתות מכוס השתייה שלי, ובכל זאת הוא תמיד ממשיך לשתות לי מהכוס …. כאילו הבקשה עוברת לו מעל הראש.
9. אין לו חברים והוא לא בקשר עם אף אחד ממשפחתו.
ועם זאת – כמה תכונות שמבלבלות אותי, וגורמות לי לחשוב שאולי אינו סכיזואיד:
1. כשהייתי קטנה היה מטייל אתי הרבה, ולפעמים גם מדגדג אותי ומשחק אתי
2. בכל זאת – הוא מדבר עם בחורות במחשב, גם אם הוא מתחזה לבחור בן 28 (הוא עוד מעט בן 60)
3. התחתן עם אמי, ואמי טוענת שבהתחלה הייתה להם מערכת יחסים יפה, עד שהידרדרה לאחר כמה שנים…הוא אפילו כתב לה כמה מכתבים רגשניים (לטענתה, לא ראיתי אותם) מהצבא.
לחיות במחיצת אדם שכזה זה מאוד לא פשוט. נראה שכולנו מתפרצים עליו כל הזמן בהתפרצויות זעם לא נשלטות ואף אחד מאתנו לא יודע מה הסיבה לכך…
אנחנו גם מרגישים המון רגשי אשם בגלל ההתפרצויות שלנו כלפיו, וזאת הרגשה נוראית.
מאוד חשוב לי לדעת האם אבי הוא סכיזואיד או לא, כי אז אדע יותר טוב כיצד להגיב אליו.
וחשוב אפילו יותר (אם כי קשה לי להסביר) – אז אדע שאני לא כמוהו.
תשובה
לא ניתן לתת אבחנה באמצעות האינטרנט, מה גם שהגדרת אישיות סכיזואידית לוקה בבעייתיות רבה מאוד גם כאשר נפגשים עם אדם פנים מול פנים. מה האבחנה האישיותית תוסיף כאן מעבר לעניין האינטלקטואלי שבה? אני חושב שעדיף להגדיר מהן הבעיות עימם את מתמודד בקשר עימו, מה הבעיות שהמשפחה חווה, מה אתם הייתם רוצים לעשות כדי לשנות את הדברים, למה יש לכם באמת כוח ומוטיבציה לעשות, ולמה אין. אם תקראי את אחת ההודעות הקודמות לגבי הפרעת אישיות גבולית, אותו הדברים אפשר לומר גם על האישיות הסכיזואידית. זו הגדרה פסיכיאטרית שלא מועילה בדבר וחצי דבר כדי לשפר את ההתמודדות ואיכות החיים של אף אחד מבני המשפחה בנפרד ושל המשפחה כולה ביחד.

מעבר לדירה חדשה
הורי מבוגרים, אבי כבן שמונים. הם גרים בדירה טובה מאוד, אולם השכונה גרועה ביותר, שממש סכנה להסתובב שם בשעות החשיכה.גם ביום יש שם נרקומנים, ואוסף מכוני ליווי למיניהם. מזה שנים אנו מתעסקים במחשבה ובאופן מעשי בחיפוש אחר דירה חדשה עבורם, בסביבה הולמת. סוף סוף מצאנו להם דירה מעולה, שעונה על כל הקריטריונים, ואף יותר. אולם אבי התחיל פתאום לומר, שחבל לו לעזוב למקום אחר, להחליף בית כנסת שהוא רגיל אליו עשרות שנים, ופתאום הוא מוצא כל כך הרבה יתרונות במקום המגורים הנוכחי. אני חש שאם הם לא ירכשו עתה את הדירה הזו, אז לעולם לא, והמצב בשכונתם רק יורע.
אבקש שתאיר את עיני אם נכון הדבר להמשיך לעודד את המעבר או להרפות.
תשובה
לכל אדם קשה לשנות הרגלים, אולם אין ספק שאדם בגילו של אביך זה קשה במיוחד. צריך לשקול את העניין בהקשר הזה של קביעות מול שינוי. בגיל מבוגר אנשים עוזבים את ביתם גם לדיור מוגן כך שמעבר לדירה טובה יותר באזור טוב יותר יכול להיכנס אולי להגדרה הזו של מקום מוגן יותר. עם זאת, זה תמיד מעורר שאלות לא פשוטות ואולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע לגבי ההחלטה לכאן או לכאן.
תוכלו להתקשר לקו הייעוץ של רעת-אש"ל שנותן ייעוץ על ידי עובדים סוציאליים לקשישים ובני משפחותיהם.

כואב לדעת…
היה לי דיון עם אבא שלי לא לפני הרבה זמן שבו הוא אמר שהוא יתבייש ללכת בחברת אחד הבעלים שלנו אם הוא לא יהיה נראה טוב לדעתו. כאב לי לשמוע שזה מה שחשוב לו. שלא יהיה חשוב לו שהחתן שלו מצליח, חכם או טוב לב אלא אם הוא יפה או לא.
זה כואב לי גם כי אחותי שמוגדרת "יפה מאד" אמורה להביא גם בעל כזה ובזה תולים ההורים שלי את תקוותם. כואב לי עד כלות כי רק עכשיו אני מבינה הרבה דברים בקשר להתנהגותם אליי בהשוואה אליה בעבר והפעם זה במוצהר. מה עושים?
תשובה
אנחנו לא יכולים לבחור הורים ואת אביך לא תוכלי לשנות. למרות הידיעה הזו הדברים לא כואבים פחות. שקר היופי והבל החן, אולם אביך בכל זאת קובע את דעתו על סמך אותם הבלים. זה בוודאי מציק ומעלה שאלות לא פשוטות לגבי האופן בו גדלת ולגבי החיים בכלל. במידה מסוימת קבלתו של אביך ושל הוריך כפי שהם עם מגרעותיהם היתה יכולה להרגיע משהו מבפנים. אולי צריך לעבור דרך התהליך הזה של ההכרה הכואבת במציאות כדי להכיר בה ולאחר מכן לוותר לה ולא להילחם בה. לאביך יש בוודאי גם תכונות חיוביות ואולי תוכלי לסלוח לו מתישהו על מגרעותיו. כאלו מן הסתם יש לכל אחד, אבל יותר קשה לקבל אותם אצל ההורים כי הם משפיעים על החיים בהווה ומספרים את סיפור החיים שלך בעבר, לעיתים בצורה לא נעימה או מחמיאה.

רגשות אשם בקשר לאמא
אמי חלתה בסרטן לפני שנה . הקטע הוא שיש לי רגשות אשם על כך כי אני גרמתי את זה כי לפני שנתיים גרמתי לה סבל רב כי היא ידעה שאני סובל מאוד בצבא חשבה שהתעללו בי רגשית, והיא לקחה את זה קשה מאוד (היא בכתה המון וכו'-אני יודע את בוודאות). אמי קשורה אלי מאוד ואני גרמתי לה את הסרטן. איך מתמודדים עם רגשות האשם? אני כבר בטיפול זה הקטע….הפסיכולוג עוזר לי באותו רגע אך לעיתים יש לי נפילות כאלה ואני נכנס שוב לרגשות אשם…פסיכיאטר עולה המון כסף…
וחוץ מזה : אולי אני כן גרמתי את זה? איך אתה יודע שאני לא גרמתי? איך?
תשובה
הסרטן לא נגרם משום דבר שקשור אליך. כתבתי לך זאת גם בעבר כששאלת את השאלה בפעם הקודמת. ברגשות האשמה אפשר לטפל או ע"י הכרה עצמית במציאות שהיא כאמור שאת הסרטן לא אתה גרמת, או בפניה לטיפול פסיכולוגי. יתכן שאתה סובל ממחשבות טורדניות ואז צריך לבדוק אם לא כדאי שתיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה. תוכל להתייעץ על זה עם פסיכיאטר.
אני יודע את זה כי סרטן נגרם ע"י גורמים פיזיולוגיים ולא על ידי ילדים שמעציבים ומדאיגים את ההורים שלהם.
אני לא חושב שאפשר לעזור לך בכמה מילים כאן ועובדה שהפסיכולוג יכול לעזור לך, גם אם זה לא מחזיק כל הזמן. נסה לחזור לטיפול ויש סיכוי טוב ששילוב התרופות עם העזרה הפסיכולוגית יחזקו אותך וירגיעו את רגשות האשמה המיותרים.

איך להודיע דבר רע?
כיצד יש להודיע לאמא מבוגרת שבנה מאוד חולה וצריך לעבור טיפולים כימותרפיים וזאת לאחר שהיא איבדה ילדה לפני כמה שנים? האם בעזרת פסיכולוג ?
תשובה
זה מאוד קשה להודיע לאמא דבר שכזה. זה די תלוי במצבה של האם מבחינה פיזית ונפשית. במקרים מסוימים צריך אפילו לשקר (מה שמכונה "שקר לבן") ולא לומר את מלוא האמת. אפשר להתייעץ עם פסיכולוג אבל בסופו של דבר זה לא יפחית מעוצמת הכאב להודעה ולדאגה שזה יעורר. בד"כ במחלקה בה עוברים כימותרפיה יש פסיכולוג או עובד סוציאלי שאיתו אפשר להתייעץ באופן אישי ואף לערב אותו בתהליך ההתמודדות עם המשפחה.

אמא חולה וממורמרת
אמי חלתה בפעם השנייה במחלת הסרטן. הפעם הסרטן אלים מאד וכנראה שגם סופני. אמי אינה "יודעת" את חומרת המצב אך מודעת למחלה ושהיא קשה.
אמי אישה מאד קשה, ומאז ומעולם היתה ממורמרת על חייה. על כל דבר בחייה. עכשיו כשנותרו לה חודשים ספורים לחיות היא מאד מדוכאת ומקבלת תרופות נגד דיכאון.
השאלה שלי היא מה לדעתך אני צריך לומר לה עכשיו? האם לתת לה רק לדבר את כאבה על חייה שלדעתה התבזבזו ועכשיו נגמרים? האם לומר לה שהיא "לא צודקת" ושהיה לה חלק בכל ההחלטות? האם לומר לה שהיא צודקת?. אני מעוניין להקל עליה. אני מבין שהיא מתמודדת עם מותה שלה, ואני רוצה לעזור לה שתרגיש טוב עם החיים שהיו לה .
אני גם דואג לאבא. שסופג ממנה את כל הביקורת.
לטיפול פסיכולוגי היא לא מוכנה ללכת מאחר וניסתה זאת בסרטן הקודם שהיה לה וההתנסות לא ממש היתה טובה.
אשמח לכל עזרה.
תשובה
אתה מתאר סיטואציה קשה מאוד לך באופן אישי ולכל המשפחה. אני לא חושב שיש כאן כללים נכונים או לא נכונים וצריך להתאים את התגובה שלך לא רק למה שנכון לאמא אלא גם למה שמתאים לך ולהתמודדות שלך עם כל המצב שנוצר. מצד אחד ברור לי שאתה רוצה להקל עליה, מצד שני זה טבעי שתרצה גם לערוך עימה דיאלוג ישיר ואמיתי על דברים שאתה מרגיש. אני חושב שכדאי לחשוב מה אתה רוצה להשיג בדיאלוג הזה עם אמא ואם יש צורך פנה אפילו בעצמך לקבלת ייעוץ פסיכולוגי כיצד לנהוג. אני לא בטוח שטיפול פסיכולוגי היה מתאים לה במצב הזה. במצבים כאלה חשובה התמיכה החברתית והמשפחתית ונראה לי שבדיוק סביב זה נמצא הקונפליקט בו אתה מצוי. בתקופה כזו נדרשים כוחות נפשיים מוגברים כדי להתמודד עם המצב ולכן אני חושב שהיה טוב אם היית יכול להתייעץ עם מישהו באופן אישי.

לומר להורים או לא?
אני בן 22 ואני מעשן מריחואנה בקביעות לילה לילה כבר חצי שנה אני רוצה להפסיק. ההורים כפי שהבנת לא יודעים מזה או אולי יודעים רק לא העלו את הנושא עד עכשיו. אני רוצה לומר להם שאני נגמל היות ונראה לי שאני בתקופה הזו יהיה קצת עצבני ואני רוצה שהם יבינו מה הולך איתי (אני חי איתם בבית).
בקיצור, הבעיה היא שאולי אני בסוף לא אצליח ואז אני שוב יעשן וממילא רק יצא מזה שהם מצטערים.
תשובה
ההחלטה לשתף את ההורים תלויה מאוד באופיים להתאם להיכרותך איתם. עם זאת, גם אם תחליט לא לשתף בנושא המריחואנה יש אפשרות לשתף אותם בכך שאתה בתקופת לחץ כעת בלי לתת את הסיבה המדויקת או הנכונה.
בכל מקרה, אני חושב שהשאלה שלך יותר רחבה מזה. עולה כאן שאלה האם אינך זקוק לתמיכה רחבה יותר גם כדי להפסיק עם הסמים, אבל אולי יותר מכך, כדי לטפל בשורש העניין שהביא אותך לשימוש כל כך אינטנסיבי במריחואנה. העניין לא להיגמל מההרגל אלא לפתור את הבעיה האמיתית שיושבת בתשתית העניין.

צריכה עזרה בבקשה…!!!
אני בת 15 וחצי. למרות גילי הצעיר אני מקווה שתתייחסו למכתבי זה ברצינות ותנסו להבין אותי כמה שיותר כי זה די קשה. יש לי אחות בת 8 אמא נהדרת ואבא בעייתי מאוד.
אחרי שנולדתי הוא ממש השתנה, התחילה להיות לו אובססיה לאוכל. מגיל קטן אין לי דמות של אבא הוא הרשה לי לקלל אותו לא לרכוש לו כבוד כלל.הוא לא הציב לי גבולות שהייתי זקוקה להם כילדה שגדלה וגם אחרי זה כנערה מתבגרת. מאז שאחותי הקטנה נולדה המצב רק החמיר
אני בכלל לא מדברת על זה שרציתי שיהיה לי אבא כמו כולם שלא יקלל שיקדיש לי, שאני אוכל לבלות איתו יותר מ-5 דקות ולא להתחיל לבכות… הוא אף פעם לא הרים עלינו יד… אבל המצב שלו רק הולך ומחמיר עד שאני מפחדת שבאיזה שהו שלב גם זה יקרה..
לפני חצי שנה לקחנו אותו לפסיכיאטר וגם זה היה אחרי לחצים שלנו.. הוא נתן לו מין כדור הרגעה שהוא צריך לקחת בבוקר ובערב… הוא לקח במשך חודש והפסיק.. ואז היינו צריכים לרדוף אחריו שייקח… לא שהכדור עזר .. אבל הוא הייה מרגיע אותו קצת… הוא בן אדם מאוד לחוץ ועצבני… הוא צועק מהר ומתרגז מטבעו…!
אין לו כבוד לכלום כבר… אתם לא רואים את ההתנהגות היום יומית שלו… זה דבר מחריד..
אני כבר לא מדברת עם הריבים בינו לבין אמא שלי שאני שומעת כבר מגיל 5… אז חשבתי שזה דבר נורמאלי שהורים רבים.. אבל הגעתי למצב שימי שישי אני רק רוצה לצאת לברוח מהבית לא להיות שם… לא לשמוע אותם רבים לא לשמוע את הקללות שלו… ההתנהגות הלא שפויה שלו…!
אני מרגישה כבר שאני עומדת להשתגע מהמצב הזה.. אבל זה לא כל כך פשוט כמו שזה ניראה..
כל הדלתות סגורות בפנינו …!!! אתם בטח שואלים למה אני מתכוונת?!
אז ככה..רציתי לשאול אם אפשר להוציא מהפסיכיאטר שהוא הלך אליו טופס שהטיפול לא הצליח… כמו להוציא אותו בן אדם לא שפוי ולהסתמך על זה ברבנות שלא יתנו לו לקחת מאיתנו את הבית… או להקשות עלינו במזונות..אני יודעת שזה נישמע מגעיל אבל כל יום אני מתה מחדש, ואני חושבת שאם זה לא יקרה אז את מי שבאמת יאשפזו זה אותי כי באמת שאני כבר לא יכולה ליותר…
תשובה
קראתי בעיון רב את כל מה שכתבת ואני חושב שהכותרת שלך מאוד מדויקת, את צריכה עזרה !!!. לצערי הפורום הזה אינו המסגרת המתאימה ובכמה שורות לא אוכל לעזור לך או אפילו לתת עצה רלוונטית. את צריכה להיכנס למסגרת טיפולית פסיכולוגית מסודרת כדי שיהיה לך מקום ומקור תמיכה קבועים ושתוכלי להתייעץ ולדבר על המצב המסובך אליו נקלעה משפחתך. יש אפשרות לפנות דרך קופת החולים ולקבל טיפול מוזל. אני מציע שתנסי לדבר עם אדם מבוגר עליו את סומכת שיוכל לעזור לך להגיע לטיפול המתאים. במידת הצורך אפשר גם להיעזר בעובדות סוציאליות של העירייה שמתמחות בהקשרים המשפחתיים עליהם את מדברת.

אובססיביות ודאגה
אני מאוד קשורה למשפחתי וכך כל בני המשפחה למעט אחותי שקצת בחוסר תקשורת, ואבי שהתגרש מאימי. זה דבר לכשעצמו מאוד יפה ומחבר, אבל אני מרגישה ומשיחות עם אחיי עולה גם הרגשתם כי הקשר הזה מפריע לחיי היום יום. זה מתבטא, לפחות אצלי, במחשבות עודפות אודות כל אחד מבני המשפחה-כמה הוא "מסכן" קשה לו,"עובד קשה" אין לו זמן למנוחה תמיד מתרוצץ וכו'. אז קשה לי ואני מנסה בכל דרך לשמח את זה ואת האחר והאחיינים וכו'… אני משתגעת מזה כי גם יש לי חבר שאני יודעת בוודאות שהזוגיות נפגמת בשל כך כי אין לי רגע מנוח אחד לעצמי,הרגשה של לחץ מתמיד. העמדתי לעצמי 2 אופציות-להמשיך באובססיביות הזו שנראית לי ההתנהגות "הנורמאלית" כי צריך לעזור לאהובים עליי או לשנות קצת את העור ולהירגע אז ארגיש כנראה אגואיסטית. זה הרבה פעמים מונע ממני מחשבה על הבאת ילדים וחתונה כי נראה לי שלא אעמוד בלחץ של הדאגה הזו.
תשובה
לקחת על עצמך תפקיד קשה, עמוס ברגשות אשמה ובצורך להציל את כולם. הבעיה במסלולים כאלה היא שאת עלולה ללכת לאיבוד שם בדרך, לא לשים לב לצרכים שלך ולחיים שלך ובמידה מסוימת לגרום למכשולים שבסופו של ידבר יכבידו הן עליך והן על היכולת שלך להעניק לאחרים. השאלה איך אפשר למצוא איזונים חדשים באופן שבו תרגישי פחות אשמה בלי לפגוע ביחסים המשפחתיים עם האנשים היקרים לך. בשלב ראשון אולי היית יכולה לשוחח יותר עם קרוביך על התחושות הללו ועל הצורך שלך ודרך השיחות הללו אולי תשמעי משהו שיעזור לך לשים בלמים ואיזונים מתאימים למה שקורה לך.

סובלת מבת משפחה
נישאתי לפני מספר שנים והנישואים מאושרים. לבעלי אח ואחות, אני מאוד קרובה למשפחתו ואנחנו מתראים הרבה. אני ממש לא סובלת את אחותו מאחר שבניגוד לכולם היא התנהגה אלי מהתחלה בצורה מאוד לא יפה (הערות עוקצניות, שמירה על מרחק, העברת ביקורת ותחרות). במשך הזמן מאוד סבלתי ממנה אבל לא יכולתי להגיד לה מה אני חושבת מכוון שהיא עושה הכול בנחמדות שתמיד ניתנת לפירוש. הבעיה שאני מרגישה ממש צבועה, כי היא גרה בבית הוריה וכל מפגש אני צריכה להתנהג אליה בנחמדות, דבר שגורם לי להרגיש ממש רע.
ככל שעובר הזמן אני ממש מותשת וזה הגיע למצב שלפעמים אני מצוברחת במשך יומיים אחרי שאני רואה אותה ואני כל הזמן חושבת עליה. בעלי נמצא לצידי כי הוא רואה שמה שאני אומרת בפועל נכון והוא מודע לאופי שלה.
היום אני במצב שהיא השלימה עם העובדה שאני חלק מהמשפחה אבל היא לא מוכנה לספר לי דברים עליה או שיספרו לי אחרים, היא נראית מאוד לא מאושרת (בתגובותיה) כשקורים לי דברים נפלאים. ואני גם מניחה שאני בוחנת אותה בזכוכית מגדלת.
הגעתי למצב שאני מאוד לא גאה בו והוא לבקר אותה כל הזמן במחשבותיי ולרצות שיהיה לה רע (מעולם לא קרה לי עם שום בן אדם בחיים).הגעתי למסקנה שכל הרגשות השליליים שיש לי אליה עושים לי מאוד רע ואני רוצה להפסיקם, אבל איך אני יכולה לעשות זאת? לשוחח איתה זו אפשרות לא ריאלית. מהי עצתך?
תשובה
אני מעריך שהבעיה אינה כלל אותה אחות אלא החשש שאם תתעמתי איתה באופן ישיר תפגעי כתוצאה מכך בבעלך, בהוריו ובמשפחתו אצלם את מבקרת תדירות. אני מבין מדבריך שכולם סובלים מאישיותה של האחות ומכירים בבעייתיות שלה. עם זאת, עימות ישיר עימה, בוודאי אם הוא קורה בתוך האירוע המשפחתי, עלול ליצור אפקט מורכב עבורך ואת צריכה לשקול זאת. מצד שני, אני מבין את הקושי להבליג בשל התחושות הקשות שממלאות אותך אחרי המפגשים הללו. סביר להניח שתצטרכי למצוא דרך ביניים בה את מגיבה בצורה מתונה לעקיצות כדי לא להשאיר בבטן את הדברים. כמו כן כדאי לשתף את בעלך ובמקרים שבהם את מותקפת יתכן שהוא יכול לומר משהו. לצערי במצבים הללו אין פתרונות מושלמים, לכל צעד שנוקטים יש מחיר במקום אחר. השאלה מה קרה בתקופה האחרונה שהמצב החמיר מבחינתך ואולי אם תזהי זאת, תוכלי להקל במעט על מה שקורה לך.

דילמה משפחתית
יש לי משרד של רואי חשבון בו אני שותף. מאחר ואחותי מסיימת את לימודיה וזקוקה למקום של התמחות מופעל עליי לחץ לאפשר לה לקיים ההתמחות איתי במשרד.
מצד אחד השותף מרגיש מאד שלא בנוח מאחר וקירבת המשפחה לא תאפשר לו לפעול בחופשיות על כל מה שמשתמע. מצד שני מופעלת עליי מסכת של לחצים לשריין לה את מקום העבודה על רקע הקרבה המשפחתית.בנוסף אף אחותי מכניסה לחץ למשוואה כיון שהיא נעלבת מהעובדה כי ציינתי שבלית ברירה אקח אותה בשל הבעייתיות.
מה עליי לעשות.כיצד עליי לאזן בין המחויבות המשפחתית,רצון השותף והתחשבות בדעתו,ההסתייגות שלי וההבנה כי בעצם עבודה משפחתית אינה נחשבת כבריאה במובנים האלו וכל זאת אל מול האפשרות כי יתכן שהאלטרנטיבה היחידה היא בכך שהאחות תתקשה במציאת מקום התמחות.כיצד עליי לנהל השיחה עם המשפחה,השותף,אחותי וביני לבין עצמי כדי לנסות ולגשר.
תשובה
אינני יכול כמובן לתת עצה חד משמעית, אבל ברור שיש כאן בעיה שנוצרה. השאלה האם אין פתרון ביניים שיהיה טוב לכל הצדדים. למשל, למצוא משרד רו"ח של חבר או עמית שיקבל את אחותך להתמחות. באופן כזה אתה דואג לך ולא נוטש אותה, מצד שני לא מסתבך עם המורכבות המשפחתית.

The post חלק שני: קשרי משפחה – אנשים שואלים לגבי הוריהם וקרובי משפחה אחרים appeared first on PSY.

השאלות והתשובות מסווגות לנושאים הבאים:
1. העמוד הנוכחי כאן בהמשך: קשרי משפחה א', הורים שואלים על ילדים – התפתחות פסיכולוגית של ילדים, התנהגויות גן ובית ספר, סוגיות בחינוך וביחסי הורים-ילד וכדומה.
2. קשרי משפחה ב': ילדים שואלים לגבי הוריהם קרובי משפחה אחרים.
3. קשרים בין אישיים – חברויות ויחסים זוגיים: בעיות בזוגיות או בתקשורת זוגית או באינטימיות, אהבה ויחסי מין, קושי ליצור קשרים, קשיים במצבים חברתיים וכדומה.
4. התמודדות עם אירועי חיים שונים: כישלונות, פרידה מבן/בת זוג, הריון, לידה ואחרי הלידה.
5. העולם הפנימי – רגשות, תחושות ושאר מצוקות: חרדה, לחץ, פחדים, דיכאון, הפרעות אכילה וכדומה.
6. הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי: סוגי מטפלים והכשרות טיפוליות שונות, גישות שונות בפסיכותרפיה, מתוך חדר הטיפולים – התחלת טיפול, סיום טיפול ומה שביניהם.
7. מושגים מעולם הפסיכולוגיה – מושגים ותיאוריה: הגדרות של הפרעות נפשיות, חלומות, היפנוזה, מידע על תרופות פסיכיאטריות, מושגים תיאורטיים אחרים בפסיכולוגיה.

חלק ראשון: קשרי משפחה א' – הורים שואלים על ילדים

כתב ראי לילדה העולה לכיתה א'
בתי עולה לכיתה א' ועדין כותבת בכתב ראי, לגננת חסרים כלים לטפל בנושא והיא ביקשה שאפנה למאבחנת. המאבחנת טוענת שזה עניין של בשלות, ולמרות זאת טוענת שיש דרך לטפל בנושא .יש לציין שהילדה בשלה מבחינה רגשית מוטורית ואינטלקטואלית. רציתי לדעת ממה זה נובע, האם יש דרך לטפל האם יש השלכות בעתיד.
תשובה
התופעה נפוצה למדי. אם המאבחנת טוענת שזה עניין של בשלות אין טעם לעסוק בזה כעת. כיתה א' מתחילה בעוד כמעט שנה, בזמן הזה יש אפשרות שהדברים יתפתחו ויבשילו. חבל להתחיל לעסוק בהוראה מתקנת לפני שיש בעיה ממשית ומזוהה. כדי להרגיש רגועה ניתן לפנות לפסיכולוג/ית הגן מטעם השירות הפסיכולוגי של העירייה. יש לאנשי המקצוע הללו כלים כדי לקבוע האם יש צורך בהתערבות מקצועית או לא. ניתן להגיע אליהם ישירות ע"י חיוג לשירות ולבקש את הפסיכולוג שאחראי על גן החובה של בתך. הביאי את כל הנתונים לפגישה ותקבלי עצה כיצד לנהוג.

זהות מינית בילדים – ילדה בת חמש שאומרת שרוצה להיות בן
ילדתי בת החמש וחצי אומרת שהיא רוצה להיות בן. דורשת שילבישו אותה בבגדי בנים ורוצה לשחק רק משחקים שנחשבים "של בנים", האם יש בכך להצביע על בעיה בזהות המינית ?
תשובה
זו איננה תופעה נדירה ובגיל הזה אין לה כל קשר לזהותה המינית של הילדה. הזדהותה של הילדה עם בנים ורצונה להיות בן קשורה אולי למשאלות שיש לה, למשל על יחסי כוחות בין ילדים, על צורת המשחק שלהם ועוד. אינך חייבת לעודד את זה אבל בהחלט לא הייתי מתנגד או יוצר מאבקים סביב העניין. אמהות רבות נהנות מהחלק הנשי בילדות, האפשרות להלביש אותן ולקנות להם דברים של ילדות. אם זה נכון עבורך אז בוודאי יש כאן משהו שמעורר אכזבה או קושי, אבל בסך הכל, אין כאן בעיה מהותית. הילדה יכולה להתפתח בלי כל בעיה עם זהות נשית ברורה, כמו שילדים אחרים שלכאורה לא שואפים לעסוק בדברים של המין השני יכולים בבגרותם לגלות בלבול בזהותם המינית.
בשורה התחתונה, נסי לקבל אותה כפי שהיא עם רצונותיה. שווה לחשוב כיצד אלו התפתחו ונוצרו, אבל לא הייתי שם דגש בשלב זה של החיים על קושי בזהות מינית.

גירודים בעור על רקע פסיכוסומאטי
לבני יש אסטמה של העור המתבטאת בגירודים ופצעים בקפלי הידיים והרגליים. בעיית ה זו נפתרת ע"י קרם גוף רגיל, עשיר בשומן. בני מגרד את גופו כדבר שבשגרה, במיוחד הפנים, בראש, בגב ובבטן ומשום מה הקרמים לא פותרים את הבעיה הזו. אינני יודעת למי לגשת ואולי הרקע הוא עמוק יותר, דרך אגב, גם אצל רופא מומחה לאלרגיה היינו ואין לו אלרגיה.
תשובה
לא מתחום הפסיכולוגיה, ניתן להתייעץ עם רופא עור טוב שימליץ על איך להקל על הילד או מטפל אלטרנטיבי, היות וישנן גישות המניחות כי אסתמה ובעיות נשימה, מתקשרות לבעיות עור (זה קשור ברפואה סינית) וכל מה שעוזר לאסתמה (הורדת אלרגנים, מוצרי חלב, ומזונות אחרים שיוצרים ליחה בגוף) יכול לעזור, גם אם זה על רקע נפשי.
בתחום הפסיכולוגי אפשר להיעזר בהיפנוזה לסוגים שונים של מחלות ותופעות עור ואלרגיה, במקרים רבים התופעה היא שילוב של גורם פיזיולוגי עם מרכיבים פסיכולוגיים, ויתכן שזה גם המצב כאן.
תוכלי לקרוא יותר על היפנוזה בקישור הבא:
https://www.psychologia.co.il/hypnosis1a.htm

בטחון עצמי ושאלות חוזרות
בתי בת 10.5 נוהגת לשאול את אותה שאלה מספר פעמים למרות שקבלה תשובה ברורה לאחר השאלה הראשונה. התנהגות זו נמשכת כבר שנים. בנוסף, מרגישה צורך, כשאינה עסוקה, לבקש נשיקות בתדירות רבה.
כשנשאלת למה? עונה שמרגישה משהו לא בסדר ולכן צריכה את החיזוק של הנשיקה.
מה דעתך?
תשובה
שאלות שחוזרות על עצמן מבטאות כנראה משהו שלא קיבל מענה רגשי מותאם. יתכן שהשאלה נמצאת בין השורות ואולי הילדה אפילו לא יודעת לשאול את מה שהיא באמת רוצה לדעת. התשובה הקונקרטית לשאלה כנראה לא נותנת באמת מענה.
אני לא יודע להתייחס לנושא הנשיקה. נראה לי שנדרש יותר חומר גלם כדי להבין מה קורה. לפי הכותרת את מרגישה שזה קשור לביטחון עצמי ויתכן שזה נכון. השאלה מה קורה בתמונה הרחבה יותר של החיים שלה: בבית הספר, עם חברות, ביחסים במשפחה וכו'. אם שני הדברים הללו הם היחידים שמטרידים, אני לא בטוח שצריך להרחיק לכת כדי לטפל בהם. מצד שני, אם יש הרגשה שהילדה במצוקה או במבוכה, או מתקשה עם עצמה, כדאי לפנות לקבל ייעוץ אצל פסיכולוג ילדים.

דאגות ניקיון בבן 6
אני מאד מוטרדת מההתנהגות של הבן שלי, בן 6, בנושאי הניקיון בזמן האחרון.
התחלתי לשים לב שהשאלות שלו בדבר ניקיון הן מוגזמות, ותכופות, למשל: נגעתי באבק, אני יכול לגרד בפה? או: נגעתי בנעל, אני צריך לשטוף ידיים אם אני ארצה לגרד בעין?
אח"כ הוא התחיל לשטוף ידיים בתדירות גבוהה יותר בכל פעם שנגע במשהו מלוכלך לדעתו, למשל, משהו שהיה על הרצפה או נעל שעמד עליה חרק, ושאל אותי אם לשטוף עם סבון או בלי סבון.
כל זה היה במהלך החודש האחרון, או שלפחות זה התחיל לעורר את תשומת ליבי.
הבוקר הוא קם ונעל נעליים ושאל אותי אם הן מלוכלכות, הוא חושב שהם מלוכלכות .
יש לי שתי שאלות:1. איך עלי להגיב? 2. האם לפנות לאיש מקצוע או לחכות בתקווה שזה יעבור מעצמו?

תשובה
נשמע שבנך מפתח נטייה אובססיבית קומפולסיבית לאחרונה, זהו מנגנון שקשור לחרדה ובהחלט טוב שאת שמה לב לכך ורצוי גם לפנות לייעוץ שכן משהו קורה וצריך לבדוק על איזו תשתית זה יושב. יתכן שיש לחץ כלשהו או מקור חרדה שממנו נובעת ההתנהגות הזו שמבטאת גם מחשבות טורדניות שמפריעות לאיכות החיים. אני מציע שתפני לפסיכולוג ילדים להדרכה ותתייעצי עימו כיצד לנהוג. השאלה האם לפנות מייד או להמתין תלויה בעוצמת הסימפטומים וביכולת שלך לזהות מקור לחץ כלשהו לאחרונה. הבעיה שזו עלולה להפוך התנהגות או נטייה שתישמר ותתחזק עם הזמן ולכן עדיף לאתר ולטפל בה בצעירותה.
בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על חרדה עם פרטים גם על הפרעה טורדנית כפייתית https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

בת 8 שמחקה את התנהגויות חברתה
לאחרונה החלה בתי לחקות את חברתה בדברים רבים. הדבר מפריע לי כיוון שבמקרים רבים אינה מגיעה למסקנות בעצמה, אלא אם יש את הדבר לחברתה – הוא טוב, וכמוהו היא רוצה.
האם התופעה מוכרת? מה ההסבר להתנהגות זו, וכיצד מתמודדים איתה?
תשובה
בתך נמצאת בגיל בו החברות הופכות לדמויות משמעותיות. זהו הגיל בו החלק החברתי נעשה הרבה יותר חשוב ממה שהיה קודם לכן. במצב כזה די טבעי שדברי החברה יהפכו למשמעותיים ואולי להורים קשה לראות זאת מהצד. אפשר בהחלט לדבר איתה על החשיבות של העצמאות ושמירה על העצמיות. עם זאת, כל עוד אין כאן השפעה שלילית אלא הדברים מתמקדים בחיתוך דיבור ועפרונות, לא הייתי ממליץ להתערב יותר מידי. צריך לתת גיבוי ותחושה שאתה נמצאים תמיד שם לעזור עם צריך, אבל לתת לה להתמודד עם המערך החברתית שסביבה בלי לתת לה הרגשה שהיא עושה דבר מה שלילי.
אדגיש בכל זאת שבמידה והעניין לא מסתכם רק בזה ואתם חוששים או רואים דברים שעלולים להשפיע לרעה על מצב הרגשי של בתך, אז כמובן אפשר לשקול את הדברים אחרת בהתאם למצב האובייקטיבי. תמיד יש אפשרות לקבל ייעוץ מפסיכולוג השירות הפסיכולוגי החינוכי של העירייה, אפשר לפנות אליהם טלפונית באופן ישיר ולקבוע פגישה.

ילד שמשלשל לפני בחינות
רציתי לדעת מה הפתרון לילד שמשלשל קבוע לפני בחינות?
תשובה
לפני מציאת הפתרון כדאי להבין קודם את הבעיה. שלשול הוא רק סימפטום, הוא לא אומר כלום על אופי הבעיה. אם מדובר במקורות נפשיים מדובר מן הסתם על תגובת לחץ וחרדה. הפתרון הוא לטפל במקור הבעיה ולא בסימפטום. בשני המצבים נשמע שישנה חרדה רבה ברקע. אני מצרף קישור למאמר על חרדה. הטיפול בחרדה הוא ע"י טיפול פסיכולוגי ובמקרים כאלה של תגובות גופניות מתאים לשלב גם טיפול תרופתי נוגד חרדה בהתייעצות משותפת עם פסיכיאטר. https://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm

העברת ילדה לקבוצה בוגרת יותר בגן
אני שולחת את הילדה שלי לגן פרטי והיא נמצאת בקבוצה של 6 ילדים מגיל שנה. היא הכי גדולה בקבוצה שלה. הילדה מאוד חכמה וחברותית . המנהלת של הגן אמרה לי שהיא רוצה להעביר אותה לקבוצה של הגדולים לאט לאט כי שם מדגישים יותר על ריכוז ולמידה. אני לא יודעת להחליט אם אני מסכימה או לא כי אני מפחדת שהמעבר הזה ישפיע עליה, זאת אומרת שאחרי שהיא התרגלה למטפלת שלה מעבירים אותה למטפלת אחרת ?האם כדאי לחכות עד שהיא תהיה בת שנתיים ?
תשובה
אם את חוששת אין סיבה לרוץ קדימה. שתפי את הגננת בחששותיך. מצד שני, אם המעבר הוא איטי ובהדרגה כפי שאת מציינת, תהיה הזדמנות לבדוק את השפעת המעבר באופן גמיש ובהתאם להסתגלות הילדה.

יעילות/אי יעילות טיפול פרטני לילדה בת 6
אני מחפש בדחיפות חומר מקצועי הטוען כי טיפול בילדים בני 6 ומטה צריך להיות ראשית כל על ידי הדרכה הורית ויש חשיבות רבה לשמירת המסגרת והשגרה של הילד.
אני טוען על סמך ניסיוני והיכרותי את הילדה כי שליחת הילדה לטיפול שבועי אצל פסיכולוג תוך שיבוש שגרת יומה לא מטיב עימה. גם מאמר המורה כי יש חוסר תמימות דעים בקרב קהילת בעליי המקצוע יכול להועיל.
תשובה
אני מכיר את הגישה הזו ואף תומך בה במקרים רבים. יש חשיבות להדרכת ההורים, אם כי במקרים רבים יש בכל זאת צורך בטיפול ישיר גם בילד. הנושא נדון רבות בפורומים מקצועיים אבל אינני זוכר כרגע מקור ספציפי להמליץ לך. תוכל להיכנס לכל ספריה אוניברסיטאית למדעי החברה ולבקש עזרה מהספרנית כדי להיכנס למאגרי המידע בפסיכולוגיה. עשה חיפוש תחת מילות אינדקס מתאימות ואין לי ספק שתמצא חומר רלוונטי. עם זאת, ללא גיבוי של דעת מומחה אני בספק אם רשימה ביבליוגרפית תעזור במקרה הזה.
אינני מכיר מאמר שאומר שיש חוסר תמימות דעים, יש מאמרים שעוסקים בהדרכת הורים כחלק מתוך אסטרטגיה טיפולית.
אני חייב להביע את הספק שלי אם תצליח לשכנע ממסד מקצועי בכלים כאלה. התוצאה לא תהיה שחור או לבן, טיפול לילדה בת 6 אינו אמור לגרום לה נזק ולא תמצא מאמר שטוען כך. יש מאמרים שיאמרו שעדיף להתחיל בהדרכת הורים אבל במקרים שההורים גרושים ויש קושי ליצור קואליציה אחידה מקובל להפנות את הטיפול לכיוונו של הילד עצמו. יש לי הרגשה שהמקרה שאתה מתאר נופל לתוך הקטגוריה הזו. מאחר ויתכן שהמלחמה אבודה מראש היה עדיף למצוא את הדרך האופטימאלית לקיים טיפול בו אתה מעורב ומשפיע.

ADHD וגניבות
יש לי חבר גרוש שיש לו בן בגיל 12 שנים הסובל מ- ADHD ומטופל מגיל מאוד צעיר. הילד גר עם אימו ומגיע אלינו בהתאם להסדרי הראיה. הילד חצוף מאוד, חכם מאוד. לאחרונה נתקלנו בבעיה של גניבות איתו – גניבת כסף מאחותו, מהסבא ומחבר. הילד מתגורר במקום בו הכסף משחק תפקיד מאוד חשוב. הסברנו לו אין ספור פעמים מדוע אסור לגנוב אך התופעה נמשכת. מה עושים?
תשובה
גניבה של ילדים איננה מבטאת בהכרח צורך בכסף אלא מבטאת מרכיבים נפשיים כגון צורך בתשומת לב, צורך בפיצוי על דברים מסוימים ועוד. אני לא חושב שהסברים יספיקו כמו גם שעונשים יעזרו. יש כאן תהליך יותר עמוק שצריך לעבור מבחינה פסיכולוגית וחלק ממנו הוא קודם כל להבין את המניעים הנפשיים העמוקים לגניבה. לפי מה שאת מתארת הילד גר עם אימו וחלק משמעותי מהטיפול בעניין צריך להיעשות בשיתוף פעולה של האם. יש צורך בקבלת הדרכה מסודרת מפסיכולוג ילדים שיכול לתת עצות רלוונטיות בהתאם לרקע של הילד והמשפחה.

שקרים בקרב בן 6
בני בן ה-6 משקר במצח נחושה ונעלב כשלא מאמינים. הוא ילד חכם , עדין ומקסים. בד"כ ממושמע, הוא הבכור (+ אח ואחות), מה לעשות? איך להגיב? וכיצד למנוע? דיברתי איתו ולהגיון שלו, בד"כ הוא אחד שחושב וכמסבירים בהגיון הוא מפנים ומיישם. אבל בעניינים האלה זה לא ממש עוזר.
תשובה
בגיל 6 זו תופעה נפוצה והשאלה על איזה סוג שקרים את מדברת ומה זה גורם בתקשורת הבין אישית בבית. אם תפרטי קצת יותר באיזה הקשר מופיעים השקרים אוכל אולי לומר על כך משהו. באופן שתיארת חסרים פרטים כדי לומר יותר.
אני חושב שהפתרון נעוץ בהסבר להתנהגות הזו. בשלב ראשון הייתי מציע לך לא לטפל בסימפטום של השקרים אלא לעקוב ולתעד אותו. בכל פעם שקורה אירוע כזה נסי לכתוב את השתלשלות הדברים, והוסיפי לעצמך הערות מה קרה ב 24 השעות שקדמו לכך. האם היה ויכוח כלשהו עם הילד או בבית בכלל, האם ידוע לך על משהו שקרה בבית הספר וכו'. שקר מסוג זה נובע מגורם רגשי שמטריד את הילד והפתרון יכול להגיע דרך מענה ספציפי ואישי מאוד למה שמטריד אותו. אני מעריך שתוך שבועיים מהיום יהיה לך מספיק חומר גלם כדי לנתח את המצב בכוחות עצמך או בעזרת פסיכולוג ילדים.

איך לבשר לילד על מות החתול שלו ?
בתי בת ה-10 ובני בן ה-8 גידלו חתול בבית וקשורים אליו מאוד . החתול נדרס למוות ואני תוהה כיצד לבשר להם את הבשורה שמבחינתם היא מאוד מרה . החתול כבר נדרס בעבר אבל ניצל הודות לטיפול וטרינר . החרדה היתה קיימת בעבר לאור הניסיון הקודם ואני חוששת שעכשיו התגובות יהיו קשות יותר .אני יודעת מניסיון קודם שקשה להם עם אובדן ( לפני חצי שנה חוו אובדן של חבר קרוב ) .
בינתיים אני ובעלי משהים את הבשורה , הילדים יודעים שהוא אצל הווטרינר העושה ניסיון להצילו . (הם ראו את החתול על הכביש ….) . מבקשת עצה כיצד לבשר את הבשורה בצורה נכונה .
תשובה
חשוב להגיד את האמת בצורה הכי פשוטה וברורה, ולעשות זאת כאשר יש זמן להיות עם הילדים. צריך לספר את מה שקרה ואי אפשר לעשות אחרת, עם כל הכאב. אפשר להתחיל דבר על כך שהחתול נדרס בעבר וניצל אבל שהפעם זה לא הצליח והוא מת בסופו של דבר. מות חיית מחמד הוא דבר קשה אבל מצד שני הוא כמעט כורח כיוון שקורה תמיד כדבר מה ידוע מראש. הילדים הם בגיל מספיק מבוגר כדי להבין ולהתמודד עם האירוע העצוב וכמובן שישנו תהליך אבל. בעוד תקופה אפשר יהיה גם להביא חתול חדש ולהתחיל מחזור חיים חדש.

משחקי "רופא וחולה"
בני בן הארבע מגלה לאחרונה עניין רב בנושא המיניות, הוא משחק עם הילדות בגן ברופא וחולה ומבקש שגם אני אשחק איתו, השבוע, בעודי יושבת על השטיח והמכנסיים קצת ירדו הוא ניסה לגעת לי בטוסיק אמרתי לא שאני לא מעוניינת לשחק במשחק הזה ואז ראיתי שאיבר מינו הזדקר התעלמתי מהעניין משום שלא ידעתי כיצד להגיב בנושא. מה עלי להגיד לו? האם זה נורמאלי?
תשובה
זהו משחק טבעי לחלוטין לגיל הזה, תואם בהחלט לגיל ההתפתחותי ולמודעות שמתפתחת בין בנים לבנות. שמת גבול במקום שנראה לך מתאים ואני חושב שזה היה מתאים ונכון. צריך לזכור שהמיניות בגיל הזה שונה לחלוטין מהמיניות הבוגרת והזיקפה שראית לא קשורה למשחק שלכם. אני חושב שנכון להגיד לילד שזה באמת מעניין לגלות את ההבדלים בין בנים ובנות אבל במקביל להסביר לו שצריך גם לכבד את הגוף של האחר ושזה לא בהכרח נעים לצד השני שנוגעים בו במיוחד באזורים האינטימיים. נסי כמובן להתאים את השפה וההסבר למה שהילד יכול לקלוט לפי היכרותך איתו. אפשר להיעזר בבובות לצורך משחק והסבר.

עזרה לילדים שאיבדו את חיית המחמד
לצערי כלב המשפחה שלנו נדרס אתמול למוות ע"י מכונית שאפילו כלל ולא עצרה.
כולנו כואבים היות והכלב היה כמו בן משפחה. הבעיה היא שבניי הקטנים בני 8 ו12 רצו אחריו והיו עדים לזוועה כולה. בני בן ה12 אף הרים אותו מהכביש לאחר הפגיעה. אני מאוד מודאגת. הם בוכים המון ,הם שקטים מאוד ונראה לי שהם בהלם, עדיין לא מעכלים.אני מדברת איתם ומסבירה אך חוששת מאוד שהטראומה הזאת תגבה מחיר יקר מבריאותם הנפשית התקינה.
איך אני צריכה להתנהג כדי לעזור להם? למה עלי לשים לב בהתנהגותם? ומה לעשות?
תשובה
זו חוויה מאוד טראומתית וטבעי שכולכם תהיו בהלם כעת ובוודאי בימים הקרובים. לצערנו המוות הוא חלק מהחיים, הוא כואב מאוד אך אי אפשר לברוח ממנו. כרגע צריך פשוט להיות שם עבורם ועבור כולכם ולהתאבל ביחד על מה שקרה ואבד. אין סיבה לחשוש מפגיעה בבריאותם הנפשית, זו התמודדות שחייבת להגיע, במוקדם או במאוחר לכולנו. במידה ותוך שבוע שבועיים תראי תופעות שמדאיגות אותך תוכלי לפנות להתייעצות לפסיכולוג ילדים.

ילדה בת 14 תולשת לעצמה שערות
ילדתי בת 14 החלה בחצי שנה האחרונה לתלוש לעצמה שערות. הילדה תולשת כאשר היא עסוקה במחשב או צופה בטלוויזיה. היינו אצל רופא עור אך אין כל בעיה בעור. בעבר כססה ציפורניים והפסיקה. מלבד זה היא ילדה טובה, תלמידה טובה, ללא כל בעיות מיוחדות. האם תוכלו להפנות אותנו למקורות מידע בנושא?
תשובה
התופעה נקראת טריכוטילומניה, כתבנו עליה מספר פעמים בהודעות אחרות. מקור מידע מהימן בנושא באנגלית הוא www.trich.org.

השפעות פסיכולוגיות על ילדים ששמעו את הוריהם מקיימים יחסי מין
האם ילדים שהיו עדים שמיעתית לקיום יחסי מין בין הוריהם יפתחו בהמשך חייהם בשלב מאוחר יותר בעיה פסיכולוגית או נפשית? ואם הם היו עדים ראייתית לכך?
תשובה
יש לא מעט אנשי מקצוע שסבורים בדיוק את ההיפך. ילדים ששמעו את הוריהם מקיימים יחסי מין לומדים משהו על זוגיות טובה וזה דווקא עשוי לעזור גם להם לפתח זוגיות טובה. חשוב לשמור על גבולות ולא לחשוף ילדים לחדר המיטות, מצד שני כולם גרים בבית אחד וזה טבעי שהדברים לא נשארים סטריליים.
לגבי עדות ראיה, השאלה מה הילד מבין ומה גילו כמובן. צריך להתייחס לזה בצורה חיובית, לילד צעיר להסביר שאמא ואבא מתחבקים כי הם אוהבים וכו'. אין כל סיבה שתתפתח מכך טראומה, למעט מצב שבו נוצר מצב לחץ עם תגובה קשה מצד ההורים שהיא זו שעלולה ליצור בעיה. יש לשמור על קור רוח ולתת הסברים פשוטים. כמו כן לא מזיק לסדר מנעול לחדר ההורים ולהשתמש בו כשצריך.

גילויי מיניות אצל ילד בן 5
בני בן ה 5 התקלח באמבטיה ושיחק עם משחקים שונים וגם עם בובה ושמתי לב שבזמן שהוא שיחק עם הבובה היתה לו זיקפה. שאלתי היא האם זה טבעי בגיל זה, והאם עלי להעיר לו על-כך או לא לומר לו כלום.
תשובה
זה טבעי לחלוטין. אל תעירי דבר בנושא. הזיקפה לא קשורה למיניות בוגרת כפי שאת תופסת אותה. ילדים נוגעים בעצמם והמערכת הפיזיולוגית מגיבה בהתאם, אך זה שונה בהחלט ממה שקורה לאדם בוגר בנושא זה. קבלי את זה בטבעיות ורק אם נוצרת התנהגות חריגה, למשל במצבים חברתיים או מול ילדים אחרים, יש טעם לדבר ולעסוק בכך.

אוננות אצל ילדים קטנים
בתי בת 3 מאוננת כל ערב ואף מספר פעמים בערב. רציתי לדעת האם זה נורמאלי? האם להניח לה או להפסיק אותה.
כשאני מתקרבת לחדרה ושואלת בעדינות מה את עושה? היא עונה כלום אני ישנה, כאילו היא יודעת שזה מבייש או לא בסדר.
תשובה
זה טבעית לחלוטין. אם זה נעשה בחדרה באופן פרטי ומוצנע זה בסדר גמור ולא צריך להעיר לה על כך. במידה וזה קורה בהקשרים חברתיים הסבירי שזה בסדר לגעת בגוף אבל שזה צריך להיעשות כשהיא לבד עם עצמה ולא בחברה.

גילויי מיניות אצל ילד צעיר
האם אצל ילד מחונן בן 5 יתכן גילויי מיניות מוקדמים ומפותחים יתר על המידה המדודה והלא מדודה? גילוי המיניות שלו בא לידי ביטוי בזיקפת בוקר (ללא כל גירוי מיני חיצוני), בערות מינית כאשר הוא נצמד אלי לקבלת חיבוק ופינוק תמים (ושכמובן אני הודפת אותו מעלי- אינסטינקטיבית. ומנשקת ונוגעת בו בחיבה- במקומות גלויים ומקובלים). האומנם התעסקות אובססיבית באיבר המין ובהנאה צרופה- מרובה, בגיל המדובר, אינו חורג מהנורמה? האם התעסקות יתרה זו מעידה על היותו מותקף מינית, חלילה? עלי לציין שהילד דתי ואינו נחשף לתכנים מיניים ובוטים- כלל ועיקר. האם ביטויי ההתנהגות שמניתי שגרתיים, מאפיינים ונורמטיביים ואינם מעוררים כל דאגה? ואינם מצדיקים בדיקה? אם כן- למי עלי לפנות לטיפול? בשל העובדה שהוא מרבה להתערטל בציבור ללא בושה וכלימה וכן שלאחרונה הוא חזר להרטיב במיטה ונהיה תוקפני ואגרסיבי או לחילופין דורש מנת תשומת לב רבה יותר מבעבר. בנוסף להתעסקות האובססיבית באבר המין- תסמינים שמעוררים חשדני.
האם הערותיי כגון: זה מעשה סטייתי ואסור, ותחדל מהתנהגות גסה וולגרית שכזאת, ותוציא מייד את היד משם וכדומה אינה מומלצת? איך אאסור עליו בנועם ועם זאת באסרטיביות-באופן עקרוני וחד משמעי לא להתעסק באובססיביות עם איבר מינו?
תשובה
עוררות מינית של ילד בן 5 איננה ניתנת להשוואה לעוררות מינית בוגרת. הזיקפה חסר משמעות בגיל הזה ואיננה מבטאת בהכרח ביטוי להנאה או עוררות מינית. זיקפה מתרחשת בבוקר ובמהלך השינה באופן טבעי אצל בנים, ילדים ובוגרים כאחד בלי קשר למיניות.
היותו של הילד מחונן לא יכולה לשנות את התפתחותו המינית. בגיל הזה יש בהחלט דחפים, אוננות היא דבר נפוץ, אבל כאמור, היא לא זהה לאוננות של הילד הבוגר.
מה שחשוב הוא לא לעורר אצל הילד רגשות אשמה על תגובותיו הטבעיות. אפשר ורצוי לומר לו שהוא יכול לגעת בעצמו אבל זה צריך להיעשות כשהוא עם עצמו ולא מול אנשים.
אין בהתנהגות זו להצביע על חשש להתעללות מינית. עם זאת, במידה ואת מרגישה סימנים שנראים לך מדאיגים כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים לשיחה והתייעצות.
זה בהחלט סגנון דיבור שלא מתאים לילד ועלול לפגוע בו.
זה לא מעשה סטייתי ואסור, זו לא התנהגות וולגרית. מדובר בילד בן 5 שמגיב בצורה טבעית. צריך לבדוק מדוע הוא מגיב בצורה אגרסיבית יותר, אבל זו לא הדרך.
עליך לטפל בעצמך על רקע ההתנסות הטראומטית שלך מן העבר. את עלולה להעביר לילד חרדות שלא קשורות אליו. פני לפסיכולוג ילדים לקבל הדרכה כיצד לנהוג. את צריכה להבין שהאינטואיציה שלך עלולה לפרש לא נכון את המציאות בגלל ההתנסות שלך ולכן מומלץ במצבים כאלה לא לפעול "מהבטן" אלא לקבל הדרכה מקצועית.

משחקים מיניים בקרב ילדים
לפני כמס' חודשים בני שיחק עם השכן כבן 5, בני בן 3, השכן סגר את הדלת וכאשר נכנסתי לחדר ראיתי את המכנסיים של בני מופשלים והשכן בודק לו את הטוסיק, מאוד כעסתי, והסברתי לשכנתי על המקרה היא טענה שאסור לדבר על זה איתם ביחד כל אחד בנפרד, אני הסברתי לבני שמשחק זה אינו טוב, ואמא לא מרשה לשחק משחקים עם מכנסיים למטה וכאשר נוגעים באיברים אינטימיים אמרתי לו שבכל פעם שיקרה מקרה כזה שיפנה אליי מיד. בכל פעם שהוא שיחק עם השכן חקרתי את הילד במה הם שיחקו האם שוב פעם הוא נגע לו בטוסיק, ואכן קרו מס' מקרים כאלו שוב. אני נורא כעסתי על עצמי , אך לילדי הסברתי שאמא לא מרשה ושוב הסברתי שמשחק זה הוא משחק לא טוב וכו'. שאלתי כיצד עליי לנהוג במקרה כזה? וכיצד מסבירים לילד בן 3 מה מותר ואסור לעשות בגוף שלו ע"י אחרים, כמובן? האם עליי להפסיק את המפגשים אם השכן למרות שגם לו הסברתי על משחק זה שאסור?
תשובה
קודם כל כדאי להרגיע בכך שהתעניינותם של הילדים באברי המין טבעית ונפוצה מאוד, גם בהקשר האישי וגם בהקשר ההתעניינות הבין אישית. אני חושב שנהגת נכון בכך שהסברת לילד את הדברים. מאחר והאירועים חוזרים על עצמם את יכולה להשאיר את הדלת פתוחה כדי לפקח על המשחק בין השניים. יש ביניהם פער די גדול (שנתיים בגיל הזה הם די הרבה) והם מצויים בשלב התפתחותי שונה כך שיתכן שהם לא תופסים את המשחק באותה צורה. את לא חייבת לתת הסברים רבים מעבר למה שכבר הסברת אלא רק לומר בצורה נחרצת שאת לא מרשה להם להתפשט בזמן המשחק ביניהם, שהגוף שלהם שייך לכל אחד לבד וזה לא משחק משותף. לגבי ההחלטה האם לאסור את המשחק המשותף, זה די תלוי בתחושה שלך ובהקשר החברתי בו אתם נמצאים. אם זה שכן למשפחה קרובה והיחסים ביניהם תקינים לא נראה לי שכדאי לאסור עליהם לשחק בעיקר מכיוון שתהיה לזה גם השפעה על ההמשך. מצד שני, אם את חושבת שמדובר בילד בעייתי שמשפיע לרעה על בנך אולי בכל זאת צריך להציב את הגבול.

התפתחות הדיבור אצל ילדים צעירים
בני בן שנה ו-4 חודשים, ובשבועות האחרונים התחיל ממש לומר מילים עם כוונה, למשל הגה, אבא, גלגל, אף ופה. אבל, כל מילה חדשה הוא אומר אותה איזה שבוע ואחר כך "שוכח" ממנה למשל, שבוע שעבר הוא כל הזמן הצביע על הפה ואמר "פה". השבוע הוא כבר לא אומר "פה" אבל התחיל להגיד "אף" ולהצביע על האף. "אבא" ו"הגה" הן מילים שיחסית שגורות בפיו. השאלה היא אם זהו חלק מתהליך הלמידה או שיש כאן בעיה של זיכרון?
תשובה
אין כאן כל בעיה. הילד ידבר במוקדם או במאוחר באופן שוטף ללא כל בעיה. הוא צעיר למדי וסגנון הלמידה של הדיבור הוא דבר אישי ושונה בין ילד אחד למשנהו. אני מציע לך לא להתעסק עם הנושא ולתת לדברים להתפתח בקצב הטבעי שלהם, אלא אם את מזהה בעיות התפתחותיות נוספות. תוכלי תמיד להתייעץ עם אחות טיפת חלב ואם יש צורך בייעוץ מקצועי יותר עם מכון להתפתחות הילד באזור מגוריך.

אילמות סלקטיבית
רציתי לשאול אותך אם שמעת על תופעה שנקראת "אילמות סלקטיבית". יש לי בן שלא מדבר עם המורה בכתה ולא דבר גם בגן עם הגננת ולא עם הילדים עכשיו התחיל קצת לדבר עם הילדים אבל לא בכיתה .הוא ילד מקסים נפלא בבית הוא לא שותק ופקח אני לא יודעת מה לעשות איתו לעזוב אותו עד שהוא יחליט לדבר או איך אפשר לעזור לו להתגבר על הבעיה הזו.
תשובה
התופעה מוכרת ודורשת טיפול פסיכולוגי. היא קשורה בד"כ לסוג של מאבק אילם של הילד. זה לא קשור לרמת אינטליגנציה או יכולת דיבור אלא לסוג של תקשורת סמויה שלו איתכם ועם הסביבה. פני לפסיכולוג ילדים והתחילו בתהליך טיפולי.

התנהגות כפייתית בקרב ילדה בת 9
אני אם לילדה בת 9, ילדה מבריקה וחרוצה, אחראית ובוגרת נפשית לגילה (גם מבחינה גופנית גדולה לגילה). כל לילה לפני השינה קיים אצלה מעין "טקס" הכנה לשינה, היא צריכה שהפיג'מה תהיה ישרה, הכרית ישרה המכנסים ישרים ומתוחים ואפילו השיער צריך להיות בתנוחה הנכונה, רק אחרי "שהכל במקום" היא מצליחה להיכנס לשלב של שינה. דבר זה קורה כל ערב ונמשך כ 10 – 15 דקות של הכנה. גם העניין ההיגייני מטריד אותה מאוד ואסור שהמגבת איתה היא מתנגבת תיפול על הרצפה, או תונח במקום שהוא לא אישי שלה. ניגוב הגוף לאחר מקלחת וההתלבשות לוקח לה כחצי שעה. אין לנו כוח ואנו מתחילים לאבד את הסובלנות וצועקים ומתחיל אצלה בכי ותחושה של אי אהבה וצער על שבכלל נולדה.
אנא עזור לי הפנה אותי לגורם אשר יוכל לסייע , אנחנו גרים במרכז הארץ.
תשובה
התנהגות כפייתית כזו היא ביטוי לחרדה. הליכה לישון היא גורם מעורר חרדה באופן כללי אבל אצל ילדים במיוחד. הטקס הוא דבר מעגלי שמתחזק מעצמו. ללא נגיעה במהות העניין, בחרדה עצמה, יהיה קשה להפסיק את הטקסים, למעשה הם מהווים דרך להתמודד עם החרדה. לכן צעקות לא יועילו במקרה כזה, זה כמו לומר למישהו "אל תבכה" כשהוא ממרר בבכי. חפשו פסיכולוג ילדים וקבלו ממנו הדרכת הורים כיצד לנהוג. אפשר להתייעץ גם עם הפסיכולוג של בית הספר בה לומדת הילדה.

בן 10 שאינו משתף בבעיותיו
יש לי ילד בן 10 עוד מעט, והוא ילד נורא עצבני.הוא לא מספר לי מה עובר עליו בכיתה ומה קורה עם החברים שלו. את כל המידע הזה אני שומעת מאימהות אחרות של ילדים בכיתה והם מספרות לי שיורדים עליו וצוחקים עליו. הוא שמן וילדים כמו ילדים תמיד ימצאו את הקורבן. איך אני יכולה לעזור לו?ולגרום לו לספר לי??
ילד אחד צחק עליו שהוא שמן והוא הלך לשירותים ובכה..בבית הוא בכלל לא רגיש וכל הזמן עצבני וצועק ותוקפני לכולם.. יש קשר?..
תשובה
ילדים לא נוהגים תמיד לחלק עם הוריהם מה שקורה להם ומה שקורה לכם לא נראה לי חריג. עם זאת, ברור מדבריך שהילד סובל ושצריך לעזור לו. כדאי לדעתי לשוחח עם יועצת בית הספר. אם החברים לכיתה לועגים לו יש מקום להתערבות של המערכת החינוכית במקרה וזה בהחלט אפשרי, במיוחד בגילאים הללו. במקביל, צריך לראות מה קורה בבית וכיצד מתמודדים עם זה. לא נראה לי שכדאי להשאיר את הדברים כך. בהקשר הזה כדאי אולי לפנות לפסיכולוג ילדים לקבל הדרכה. יתכן שתוכלי לשלב בין שני הדברים ולבקש שיחה עם פסיכולוג/ית בית הספר. ניתן ליצור קשר ישיר בטלפון עם השירות הפסיכולוגי מטעם העירייה. המאמר הבא http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=386 יוכל לתת לך קצת כיווני מחשבה, ואפשרות לדיון בנושא.

חרדת אסלה
בתי בת ה-4 מסרבת לעשות קקי בשירותים. (מאז שנגמלה בגיל שנתיים מעולם לא עשתה..) היא עושה רק בחיתול ואוסיף גם שעדיין מרטיבה בלילה ולכן ישנה עם חיתול.אציין שניסינו לתת פרסים גם על ניסיונות ודיבורים וכו' אך כלום לא עזר.בזמן האחרון בחרנו ל"התעלם" מהנושא ואנו לא מדברים איתה בעניין. מה עוד אוכל לעשות???
אשמח מאד לקבל עצה.
תשובה
צריך כנראה להכין תוכנית התנהגותית. אני מציע שתפנו לפסיכולוג ילדים לקבל הדרכת הורים ופעלו לפי ההנחיות. נסו לקנות קלטת בנושא, למשל קלטת בלי חיתולים עם חני נחמיאס או דברים דומים. אין טעם כמובן להפעיל לחץ בנושא כי זה לא יעזור, אבל בהחלט צריך למצוא דרך שאפשר יהיה לדבר על הנושא באופן ישיר.

פחד של ילדה מזרים
בתי בת 3 הינה בת יחידה (בינתיים), ילדה מאושרת וחכמה מאוד. בחודשים האחרונים מגלה מדי פעם פחדים שונים (חושך וחלומות על חיות טורפות ומפלצות) אך הדבר נראה סביר. בנוסף, מגלה פחד עז מזרים גברים. הפחד חוזר על עצמו (טכנאי שמגיע לגן, הבעל של המטפלת, מדריך בחוג התעמלות, אבא/סבא של חברה ועוד) ולעיתים מתבטא בבכי. הביטוי לפחד נראה (לנו ולגננת) קיצוני.
אנחנו בטוחים ב- 100% שהילדה לא עברה שום התעללות (שכן מעולם לא נשארה ללא השגחתנו בחברת גבר זר) וכמו כן את הגברים המוכרים הינה מאוד אוהבת (אבא, סבא, דוד וכו').
הילדה מסבירה פחד זה בביטויים של "אני לא מכירה אותו" "התביישתי ממנו" "יש לו צורה אחרת".
מה ההסבר ומה כדאי לעשות ?
תשובה
פחד מפני זרים, גם אם הוא מפני גברים בלבד, אינו מעיד על התעללות מינית, הוא טבעי ונפוץ בגיל זה. אין לי הסבר חד משמעי מדוע הפחד הוא דווקא מגברים זרים, זוהי לא תופעה אוניברסאלית והיא קשורה בוודאי לחוויה פנימית כלשהי של הילדה. השאלה היא באיזו תדירות זה מתרחש, באיזו עוצמה, וממתי זה קורה. הייתי מציע לך לעקוב אחר התופעה, לתעד אותה ביומן עם המועד וכן עם פרטים מה קרה קודם לכן, האם היה משהו מיוחד באותו יום וכו'. אחרי כשבועיים יהיה לכם חומר גלם שאיתו אפשר להתחיל לעבוד ולחשוב מה קורה, וכן פרופורציות על מידת הבעיה. אם יש צורך בקשו מהגננת בגן לעזור לכם במטלה זו. במידה ותגלו שזו בסך הכל תופעה לא חזקה יתכן שצריך פשוט לתת לזמן לעשות את שלו והתופעה תחלוף. אם לעומת זאת תגלו שזו תופעה חזקה שמשפיעה על הילדה ועל איכות חייה ביום יום כדאי לפנות לקבל הדרכה מפסיכולוג ילדים כיצד לנהוג.

גילויי אלימות בגן
בתי בת שנתיים וחצי והגננת ציינה בפני שבתי נוהגת להתעלל בילדה מסוימת אשר יותר "חלשה" ממנה. היא מושכת לה בשער, צובטת ובחצר מפזרת חול על ראשה. כאשר הגננת כועסת בתי עושה את צרכיה במכנסיים (פיפי, ביתי גמולה מגיל שנתיים). מה עליי לעשות? האם זוהי תופעה ידועה אצל ילדים?? בבית הילדה אינה אלימה כלל. בתי גם מדברת מגיל צעיר ויודעת לבטא את רגשותיה כך שהאלימות אינה נובעת ממצוקה של חוסר ביטוי.
תשובה
מאחר ואת כותבת שבתך מילולית צריך לדבר איתה על מה שקורה. אולי אפשר לנסות לעשות איתה משחק תפקידים בעזרת בובות שמשחזר את מה שקורה בגן. צריך לנסות לברר מה הטריגר להתעללות הזו, שאינך רואה בהתנהגותה במקום אחר. האם זו תגובה ספציפית לאותה ילדה, האם יש משהו שהילדה הזו עושה לה או מעוררת בה. אין ספק שצריך להעמיד גבולות ולא לאפשר אלימות, אבל התגובה שלה בעשייה במכנסיים מעידה שיש כאן משהו שאינו מעובד ואינו מובן עד הסוף. במידה ותוכלי לבלות יום אחד בגן, אם הגננת מסכימה כמובן, היית יכולה אולי לצפות במה שקורה ולהבין יותר טוב את הדינאמיקה שמתרחשת שם. נראה לי שחסר כאן מידע משמעותי כדי לתת פתרון הולם לבעיה.

בן שנתיים וחצי שמכה ילדים בגן
בני בן שנתיים וחמישה חודשים מפותח מאוד ומדבר הרבה מאוד מילים וילד שמח מאוד כל הזמן. בזמן האחרון, אני מקבלת תלונות מהגננות שהוא מכה ילדים בגן די הרבה למרות שגם הוא חוטף מכות ושריטות ואני לא מבינה איך להתמודד עם זה. אני מדברת איתו ומסבירה לו, אך נראה כי הוא מוציא עצבים וממש תופס בפנים הילדים הוא סותר להם או דוחף אותם ואני לא יודעת מאיפה זה בא ואיך להתמודד עם התנהגות כזאת. אני ואביו לא אנשים רגועים, אך בסדר גמור ולפעמים רבים אך זה לא אמור להיות גורם נכון? אני יודעת שבגיל כזה הם עדיין מכים אחד את השני, אך איך אני אדע אם בעתיד הוא לא יהיה גם כזה?
תשובה
האווירה שאת מתארת בה הילד מכה וגם "חוטף מכות ושריטות" אינה נשמעת חיובית במיוחד. אני מציע לבדוק מה קורה בגן בין הילדים, יתכן שכדאי להקדיש יום ולשבת בגן כדי לראות איך האירועים מתדרדרים לכדי אלימות שכזו. מדובר בילדים צעירים מאוד שגם אם פה ושם אפשר לצפות לתגרה, יש מצד שני צוות גננות שאמורות להתמודד עם האלימות ולמנוע אותה. לפני שמתחילים למצוא סיבות וטיפול צריך פשוט לשבת ולהתבונן במשחק הילדים ולהבין מתוכו מה מעורר את התגרה וכיצד היא מתפתחת.

ילדה בת 8 שמפחדת ש"ינטשו" אותה בבית הספר
יש לי ילדה בת 8 אשר מזה חודשיים סובלת מבכי היסטרי כאשר היא אינה בבית כתוצאה – לדבריה – מכך שהיא דואגת שלא יבואו לאסוף אותה מבי"ס – או לחילופין שאולי המורים לא יגיעו לבי"ס וכדומה. יש לה הרגשה תמידית שהולכים לנטוש אותה. יש לציין שכמובן הפחדים דמיוניים כי הדבר מעולם לא קרה.
שמעתי על הרבה סוגי טיפול פסיכולוגי אצל ילדים והייתי רוצה לדעת איזה סוג טיפול מומלץ לנו – האם טיפול באומנות או דמיון מודרך או טיפול קליני רגיל.ואם ניתן , אודה לכם אם תמליצו לי על רופאים או מרפאות בתחום זה באזור ירושלים.
תשובה
לפני שמחליטים על המטפל כדאי לעשות אבחון מסודר ולהבין מה מקור הבעיה. הייתי מציע לפנות לפסיכולוג ילדים לשיחה ולהגדיר את הבעיה בצורה יותר מדויקת. אחרי שמבינים את שורש הבעיה אפשר להתאים את הטיפול הרלוונטי.

תינוק כבן 11 חודשים שנושך
בני כבן 11 חודשים. החל מלפני חודשיים הוא נושך אותנו ממש חזק בתדירות דיי גבוהה, עד כדי כך שיש לנו סימני נשיכות בגוף. מה יכולה להיות הסיבה לכך? (במשך היום הוא נימצא עם מטפלת במשך כ-7 שעות)
תשובה
נשיכות הן סוג של תקשורת, גם אם תקשורת תוקפנית ולא נעימה. התופעה איננה נדירה, אבל בכל זאת צריך לנסות להבין מהיכן באה ועל מה מגיב התינוק. נסו לערוך יומן ולעקוב אחר האירועים בהם הוא מתחיל לנשוך. רשמו מה קרה כמה דקות קודם לכן וגם אם היו אירועים יוצאי דופן במהלך היום. אחרי כעשרה ימים של תיעוד סביר להניח שיהיה לכם חומר גלם לחשוב עליו יותר לעומק. במידת הצורך תוכלו להתייעץ גם עם פסיכולוג התפתחותי, למשל בתחנה להתפתחות הילד באזור מגוריכם או בפסיכולוג של טיפת חלב מטעם העירייה.
מעבר לכך, בקישור הבא http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=316 יש מאמר מומלץ: נשיכות בגנון ותורתו של וויניקוט לגבי תוקפנות.

קשיים חברתיים בקרב ילד בן 10
הבן שלי בן ה-10 וחצי עובר עליו משהו בשבועיים האחרונים . בתחילת השנה סגרו כיתה אחת וחילקו את הילדים לשאר הכיתות .ולמזלו זאת הכיתה שלו. הוא מספר שהכיתה שלו הקודמת הייתה מגובשת ואהב את כל הילדים בכיתה . הכיתה הנוכחית לא מוכנה לקבל ילדים שלא למדו איתם .הילד טוען כמעט כל ילדים מהכיתה הקודמת שלו התקבלו יפה והתאקלמו והוא לא. מאוד קשה לו .מצד שני היו בחירות של הכיתה למועצת תלמידים וכל הכיתה בחרה בו .
ביומים האחרונים היו איתו בעיות בביה"ס – דבר שלא מוכר לי .נכנס לשיעור באנגלית והמורה תפסה אותו עם קלפים ביד .היא צרחה עליו ואמרה שאת אמא היא רוצה לראות באסיפת הורים הילד נלחץ וצרח יצא מהכיתה טורק בחוזקה הדלת וככה שכל ביה"ס שמע אותו. אתמול היה עוד מקרה שאיזה ילד סתם אמר ששמע שזורקים אותו ממועצת תלמידים ושכל הכיתה עושה עליו חרם וזה הכעיס אותו ועשה שוב בלגן שכולם שמעו ויצאו מהכיתות, התנהגות שממש לו מתאימה לו
אתמול לאחר אסיפת הורים . הרגשתי שיש משהו בהתנהגות שלו, שקשה לו והוא מתאמץ מאוד להתחבר לכיתה. הוא לא אוהב שינויים, נתפס להרגלים, מה שהכי אני לא מבינה הוא שהוא חכם מעל הממוצע, ילד יפיפה (בלי עין רעה), ספורטיבי ומלא חוש הומור. לי מאוד קשה לראות את הבן ככה.
המורה אתמול בקשה ממנו אם הוא מסכים לפגוש את היועצת ולשוחח איתה מידי פעם. הוא הסכים ללא בעיה. זה עוד דבר שמוכיח שהוא חייב עזרה .מה אני עושה ? אני רוצה לעזור לו בצורה מקצועית בלי לפגוע בביטחון שלו כי היה לו עד תחילת השנה .
תשובה
את צודקת בהחלט, קשה לו וכדאי למצוא דרכים לעזור לבנך. בהחלט יתכן שהשינוי בכיתה גרם להתדרדרות במצב, יתכן גם שזה תוצר של דברים נוספים כאשר האירוע האחרון רק היה הסדק האחרון שגרם להתפרצויות. הרעיון שיפגוש את היועצת נראה לי נכון. יש אפשרות גם לפנות לפסיכולוג בית הספר דרך השירות הפסיכולוגי של העירייה ולבקש שיחות הן עבורכם ההורים ואח"כ גם עבורו. בשלב הזה צריך להבין מה מטריד אותו ומדוע הוא מרגיש כל כך דחוי למרות שדי ברור שהוא אהוד, אחרת לא היה נבחר למועצת התלמידים. כלומר, החוויה הפנימית שלו פגועה וצריך לעזור לו לשנות אותה.

קשיי התמודדות של גננת
אני בעלת גן לגילאי שנה- שלוש , לאחרונה אני מוצאת את עצמי מתמודדת מול מצב כזה:
יש לי ילד בכיתה בן שנתיים שלאחרונה מתנהג בעצבנות יתר, וזה מתבטא בכך שהוא מכה הרבה ילדים , נושך, צובט ודוחף בחוזקה, מצייר על קירות ושולחנות, הוא עושה דברים שאסורים במסגרת הגן גם לאחר שמעירים לו ומוציאים אותו ממפגש הילדים, עדיין הוא בשלו. ניסיתי גם בדרכים קלות וגם בקשות יותר עם הצבת גבולות וגם כמובן ניסיתי להתעלם ממצבים שאפשר להבליג ועדיין הוא ממשיך בשלו. אפילו בחוגים מתלוננים שאין שליטה עליו. פניתי להורים לברור מדוע הילד מתנהג כך וקיבלתי שאין להם מושג , בבית מתנהג כרגיל. לפני כחצי שנה נולדה אחות והמטפלת שהייתה שלו כרגע מטפלת בילדה. ביקשתי מההורים יותר זמן איכות עם הילד .
איך אני מתמודדת עם המצב ?
תשובה
הייתי מציע לך לעשות בימים הקרובים מעקב ולנהל יומן אחרי תגובות הילד. נסי לראות אם יש חוקיות כלשהי בתגובות האלימות. אם זה מתאים לך, הזמיני את ההורים לשהות יום אחד בגן ולצפות בדברים בעצמם. צריך לאתר את הבעיה וליצור מודעות בקרב ההורים לבעיה זו. במידה ושום דבר אינו עוזר ההורים יצטרכו לקבל הדרכה מפסיכולוג ילדים כיצד לנהוג. כאן יש בעיה מעגלית, כל עוד אין חומר גלם רלוונטי קשה להבין על מה לדבר וכיצד לנהוג. לכן יומן מעקב כזה של מספר ימים עשוי לעזור לכם למצוא קצה חוט. בהמשך אפשר לשתף את הילד ביומן הזה וכך ליצור גם אצלו מודעות להתנהגותו כולל חיזוקים חיוביים ושליליים, הכל כמובן בהתאם לרמת הבנתו בגיל הצעיר בו הוא נמצא.

בעיות התנהגות בקרב ילד בגיל בית הספר
ברצוני לדעת האם לבית הספר שהוא מוסד חינוכי אין יכולת להתמודד עם ילד עם בעיית התנהגות. הצוות פוטר את הנושא בהרחקה וזהו. אך מה עם טיפול בשורש הבעיה? האם לנו ההורים פתרונות? האם התעלמות מהילד ומצרכיו היא הפתרון? וכשהילד בעקבות חוסר רצון או התעלמות של המורים מטפל בעצמו בדרכו שלו במצב אז מאשימים אותו הנה אתה לא בסדר. עשית ככה וככה. אבל איפה אתם הייתם. לפני שזה קרה? האם לנו ההורים יש מקום לפנות לטפל בבעיות אלה בגלל שהמערכת החינוכית שלנו לא מוכנה להתעסק בזה?
תשובה
במקרה כזה אני מציע לפנות באופן ישיר לפסיכולוג בית הספר מטעם השירות הפסיכולוגי החינוכי של העירייה ולבקש ממנו פגישה. אם המערכת לא לוקחת אחריות מבפנים יש צורך שמישהו מבחוץ יעזור לקחת את האחריות, וזו הכתובת המתאימה ביותר.

מעבר בין קבוצות גיל בגן
אני שולחת את הילדה שלי לגן פרטי והיא נמצאת בקבוצה של 6 ילדים מגיל שנה. היא הכי גדולה בקבוצה שלה. הילדה מאוד חכמה וחברותית . המנהלת של הגן אמרה לי שהיא רוצה להעביר אותה לקבוצה של הגדולים לאט לאט כי שם מדגישים יותר על ריכוז ולמידה. אני לא יודעת להחליט אם אני מסכימה או לא כי אני מפחדת שהמעבר הזה ישפיע עליה, זאת אומרת שאחרי שהיא התרגלה למטפלת שלה מעבירים אותה למטפלת אחרת ?האם כדאי לחכות עד שהיא תהיה בת שנתיים ? (הקבוצה השנייה גם יותר גדולה)
תשובה
אם את חוששת אין סיבה לרוץ קדימה. שתפי את הגננת בחששותיך. מצד שני, אם המעבר הוא איטי ובהדרגה כפי שאת מציינת, תהיה הזדמנות לבדוק את השפעת המעבר באופן גמיש ובהתאם להסתגלות הילדה.

קושי של ילדה בכיתה ג' ללמוד למבחנים
בתי בכתה ג'. ילדה פקחית ונבונה, אך יש לה בעיה, היא לא יודעת ללמוד למבחנים. נתתי לה את הכלים לימדתי אותה איך להתכונן אך כשאני שואלת אותה שואלת מסתבר שהיא לא ממש יודעת הכל. יוצא מזה שאני קוראת את כל החומר לבחינה ומכינה לה מבחן וכך היא בעצם יודעת את התשובות. הציונים שלה עומדים על 90-100 .
השאלה מה יקרה ברגע שאפסיק לעזור לה להתכונן? אני לא רוצה לקלקל לה את התעודה (מה גם שנראה לי שהציונים חשובים לי יותר מאשר לה). במבחנים בחשבון (שאין ממש מה להתכונן) היא כמעט תמיד מקבלת 100.
אנא עזור לי לעזור לה, השאלה שלי האם הבעיה נובעת מעצלנות??? או שבאמת יש בעיה?
תשובה
לילדה שמוציאה ציונים כאלה בבחינות אין כל בעיה. את צריכה לקבל הדרכה כיצד לשים גבול גם לעצמך במידת הנתינה ובמקביל במידת הלחץ שאת יוצרת. היא בסך הכל בכיתה ג' וזה טבעי שיהיו לה עדיין קשיים בלמידה אפקטיבית. עדיף שתקבל ציונים קצת יותר נמוכים אבל תלמד ללמוד לבד. אם תשבי לידה תמיד זה לא ייווצר. אולי תוכלי לקבל עצות מהמורה ומהיועצת של בית הספר שמכירות את הילדה מקרוב גם בכיתה.

ילד בן 9 מכה
בני בן ה-9 ילד, בגדול, מקסים, תלמיד מצוין ומקובל בכתה. אבל לצערי הוא מתרגז מהר על חבריו ומכה אותם כתגובה לזה שמציקים לו לטענתו. לפני שנה הוא התפרץ כל כך שעד שהגעתי לבית הספר הוא לא נרגע. באותו אירוע הוא השתולל כל כך שאף מורה ,וגם לא המנהלת הצליחו להרגיע אותו. באותו אירוע הוא גם פגע גם במנהלת ובמורה. ברצוני לציין שהגעתי לבית הספר הוא היה כולו סמוק ולא רגוע.
לאחר אירוע זה הוא התחיל טיפול בביו פידבק. הייתה הטבה, אבל הוא לא אהב את הטיפול וביקש להפסיקו.
השבוע הייתה שוב סצנה דומה שילד הרגיז אותו, הפעם האירוע היה במימדים קטנים יותר.
אנא עזרו לי לעזור לו והציעו לי מה לעשות
תשובה
העניין הוא לא רק טיפול בסימפטום של הכעס והאלימות אלא להבין את המקורות שלו. לכן אני מציע לפנות לפסיכולוג ילדים וכן לפסיכיאטר ילדים להתייעצות. נדרשת אבחנה מדויקת יותר שממנה אפשר להחליט על אופי הטיפול. העובדה שהייתה הטבה בזמן טיפול מעידה על כך שהוא זקוק לטיפול. אני לא בטוח שההטבה נבעה מהיותו של הטיפול ביופידבק כי יתכן שעצם העובדה שהילד ידע שהוא בטיפול עזרה. הייתי לוקח את זה כסימן לכך שאפשר לטפל בדברים וכדאי לעשות כן.

אילמות סלקטיבית
רציתי לשאול אותך אם שמעת על תופעה שנקראת "אילמות סלקטיבית". יש לי בן שלא מדבר עם המורה בכתה ולא דבר גם בגן עם הגננת ולא עם הילדים עכשיו התחיל קצת לדבר עם הילדים אבל לא בכיתה .הוא ילד מקסים נפלא בבית הוא לא שותק ופקח אני לא יודעת מה לעשות איתו לעזוב אותו עד שהוא יחליט לדבר או איך אפשר לעזור לו להתגבר על הבעיה הזו.
תשובה
התופעה מוכרת ודורשת טיפול פסיכולוגי. היא קשורה בד"כ לסוג של מאבק אילם של הילד. זה לא קשור לרמת אינטליגנציה או יכולת דיבור אלא לסוג של תקשורת סמויה שלו איתכם ועם הסביבה. פני לפסיכולוג ילדים והתחילו בתהליך טיפולי.

להחזיר או לא להחזיר מכות?
ביני ובין בעלי פרץ וויכוח סוער מכיוון שילדי ספג מכות מבנה של אחותי שהוא יותר קטן ממנו הוא בן 3 כמעט ובני בן 3.5. עד לפני מס' חודשים בני היה מרביץ די הרבה בגן שלו. לאחר שיחות מרובות עם בני על כך שאסור להרביץ אלא לגשת לגננת או למי שאחראי כאשר מציקים לו, בני חדל להרביץ למעט מס' פעמים. כיום בני לא מרבה להחזיר עד כמעט בכלל ומרבה לבכות ולגשת אלינו במידה שלוקחים לו צעצוע או מרביצים. בעלי נורא כועס שבני לא מחזיר כש"צריך" ואני אנטי מכיוון שעד שבני חדל לשבת לחשוב בגן עכשיו שוב נלמד אותו להחזיר ואז יש את האפשרות ששוב הוא יחזור לסורו וירביץ סתם כך, מה עליי לעשות?
תשובה
אני לא חושב שהפתרון הוא שחור או לבן. הייתי ממליץ לך לרשום את בנך לקורס לילדים של ג'ודו קראטה או אומנות לחימה אחרת. בקורסים האלו יש דגש עם פיתוח טכניקות להפעלת כוח תוך שיקול דעת ויכולת שליטה עצמית. החוכמה היא לדעת שאתה חזק ושאינך צריך להפעיל את הכוח שלך. אנשים כאלה מקרינים בד"כ לסביבה את ההרגשה הזו ולכן מראש גם מסתבכים פחות באירועים אלימים. הפעלת כוח ברוב המקרים היא ביטוי לדימוי עצמי נמוך וכשהוא מטופל הצורך באלימות פוחת. נראה לי שזו גישה שעשויה לגשר על הפער בינך לבין בעלך כיוון שעונה על שני נקודות המבט.

בלאגן
אתמול חזרתי מהעבודה הביתה ,והבית היה מלא מעילים תיקי בית ספר וצעיפים כובעים ונעלי ספורט בכל פינות הסלון והבת שלי עם עוד 5 ילדים בנים ובנות יושבים אצלה בחדר מנגנים שרים וכמובן הכינה להם מטעמים. כמובן שכעסתי אך לא הראיתי .התברר שהם משעה 3 אצלנו והלכו רק ב9 בערב .כשהם הלכו דברתי עם הבת והסברתי לה שאין חיה כזאת שכמעט יום-יום יש בבית ילדים וכ"כ הרבה שעות ולא נותנים לה להתעסק בעניינים שלה, וגם לי זה מפריע אני רוצה לבוא הביתה לסדר לארגן לבשל כמו כל אישה ואמא נורמאלית. הרגשתי כעס פנימי ולא השארתי כלום בפנים מיד אחרי הכעס הרגשתי סחרחורות כאילו ירדתי מאיזה גלגל ענק. כל זה היה אתמול ועדיין יש לי סחרחורת בחילות. והכי הכי מפחיד זה שאני נזכרת באתמול יורדות לי דמעות והבכי נשאר בלב. אני מוצאת את עצמי נזכרת ודומעת בלי לשים לב. לא מרוכזת אין לי חשק לכלום .
לעומתי הילדה דווקא מרגישה טוב יש לה אופי טוב היא מעולם לא נוטרת טינה או זוכרת מילים גם אם היא נפגעה. מה שטוב אצלה גם היא מספרת לי הכל. אני מקשיבה לה ומייעצת לה דברים והיא מקבלת אותם. היום היא ספרה לי שיש לה חבר .אני מכירה אותו ילד נחמד .אין לי בעיה עם זה רק שהיא תהיה מאושרת ….כל הסיפור הזה בא בעקבות הסחרחורות הרגשת בחילה מיד אחרי שדברתי עם הילדה אתמול בערב (אין הריון).
תשובה
לאור מה שאת מתארת מתחזקת ההמלצה שלי לפנות לייעוץ משפחתי. האופן הנפשי הקשה שבו הדברים משפיעים עליך מעוררים חשש שהדברים יגררו התדרדרות הן ביחסים ביניכם והן בהשפעה הנפשית שתהיה לאירועים שכאלה על כל אחת מכן. התיאור של בתך עם חברים אינו חייב להיות חריג, זה יכול להיות משהו טבעי ומקובל, והשאלה מדוע הדברים משפיעים עליך בצורה כל כך חזקה וקשה. יתכן שבתיאור שלך לא ציינת משהו שיכול להסביר את חומרת הדברים, אבל ממה שאני קורא בתך הזמינה חברים ועשתה קצת בלגאן בבית, מה שמאוד נפוץ בגילאים הללו, מדוע זה יוצר אצלך תגובה רגשית כל כך קיצונית? אם תצליחי להבין יותר טוב, ולראות מה שייך לך ומה שייך לה, מה מהווה בעיה ששתיכן צריכות להתמודד איתה ומה מהווה בעיה אישית של כל אחת מכן, בקיצור, אם יהיה קצת יותר סדר שיסביר את הדברים ולא ישאיר אותך רק בצורתם הגולמית, אולי יהיה יותר שקט פנימי בבית ובנפש. אני לא בטוח שיש לך כרגע את הכלים להתמודד עם זה לבד ולכן מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי. אם אינך יודעת מהיכן להתחיל פני לפסיכולוג בית הספר מטעם השירות הפסיכולוגי החינוכי של העירייה והתייעצי.

התמודדות עם נערה בגיל בגרות
אני אם לשלושה ילדים, הגדול חייל בן 19 הסנדוויצ'ית בת 16, והקטנה בת 12.הילדה האמצעית שלי היא ילדה עם המון בעיות שמאפיינות את גיל הבגרות. היא התחילה לעשן לא מזמן, היא עסוקה כל הזמן עם חברים, פחות אוהבת ללמוד, ויש לה בעיות לא מעטות במסגרת הלימודית.
לאחרונה היא נוטה יותר ויותר למצבי רוח קיצוניים, ומאד קשה להתמודד איתה. זה בא לידי ביטוי בכך שהיא "התאכזבה" מהחברים הקרובים לה ופתאום מוצאת את עצמה מתמודדת עם בעיות חברתיות וכו'.
אני אמא עם מודעות מאד גדולה לצרכיה, כי הרי גם אני עברתי את גיל הבגרות ואני ממש בעניין של להבין אותה ולהושיט לה יד , אבל העניין הוא שהיא בוחרת שלא לספר דברים שעוברים עליה ואני לא ממש מחטטת בחייה, המוטו שלי תרצה תספר, לא תרצה לא תספר.
היום היה בנינו דין ודברים והיא צעקה שאני לא מקשיבה לה ולא שואלת מה עובר עליה וכו',
ואני חשבתי לעצמי כמה לא נכון שהרי בכל פעם שאני מציעה את עצמי היא די מתחמקת ואני לא "נדחפת" והשאלה היא: אתה חושב שאני כל פעם מחדש צריכה להיכנס לחדר שלה, לשאול להתעניין? אתה חושב שהיא תספר לי באמת באמת מה עובר עליה? איך באמת אני צריכה לנהוג?
אגב, הקשר בינינו הוא קשר טוב.
תשובה
אמנם בתך מתמודדת עם קשיים אופייניים לגיל ההתבגרות, אך מנקודת מבטה אלו בעיות קשות ומכאיבות. ראשית הייתי מציע לך אפשרות לפנות לפסיכולוג או פסיכולוגית כדי לשוחח ולקבל ייעוץ. זה לא צריך להיות משהו שדוחפים אליו, אלא לפתוח חלון לאפשרות כזו.
לגבי אופן ההתנהגות שלך איתה, זהו גיל שמאופיין בקונפליקט לא פשוט. מצד אחד היא עדיין ילדה אבל מצד שני רוצה גם להרגיש מבוגרת ועצמאית. לפיכך זה טבעי שלא תספר לך הכל ושיהיו לה דברים שהם רק שלה. בהחלט המשיכי להתעניין ולהביע עניין במה שקורה לה, אם הקשר ביניכם טוב ורמת הזעם שהיא מפגינה סבירה ולא חוצה גבולות של אלימות רצוי להכיל את העוצמות הרגשיות ולהיות שם בשבילה. נושא הגבולות הוא אישי ויש לבחון אותו בהתאם לנסיבות, כך שכאן לא אוכל לתת לך עצה חד משמעית.

המוצץ המקרצץ
בתי בת 3 וחצי קשורה מאוד למוצץ שלה. לפני חודש וחצי בערך התחלנו לדבר על השלכתו לפח בחנוכה. היא הסכימה, סיפרה לכולם, אך בפועל היא נאחזת בו בימים האחרונים יותר מתמיד (בנוסף, יש לה גם אחות בת 5 חודשים דבר שלא מקל על העניין). לא יודעת מה לעשות, היא גדולה ובוגרת וזה מגעיל ומיותר. מצד שני אני לא רוצה לעשות לה נזק ואני רואה שכשאני לוחצת היא נלחצת.
קודם כל, האם כדאי בכלל להמשיך בקו הגמילה, או להניח לה כרגע?
אשמח לשמוע בעצת מנוסים ממני כיצד מבצעים גמילה.
תשובה
ייתכן שכאשר קשה לה רגשית, היא מבקשת את המוצץ. גם אם היא מאד בוגרת, יש כנראה תהליכים איטיים יותר למרות שהיא מפגינה בגרות וידע והבנה. לעיתים הרצון לגמולן ממוצץ הוא יותר כתוצאה מלחץ סביבתי על כך שהוא גדול מאשר צורך ממשי.
מעבר לכך, יש לך תינוקת בת 5 חודשים. ייתכן כי בתך עוברת הסתגלות למצב החדש, קנאה. השאלה היא מה קורה כעת שדחוף לגמול אותה. היא אמנם נראית גדולה ובוגרת אבל היא בכל זאת ילדה צעירה והמוצץ בגיל כזה וגם שנה שנתיים מאוחר יותר אינו דבר נדיר. אני מציע לך להרפות ולתת לה להיגמל בקצב שלה. נוכחות של תינוקת חדשה בבית בוודאי יכולה להגביר חרדה ואם אין סיבה של ממש להפסיק כעת לא הייתי נכנס למלחמות מיותרות. יתכן שהצורך בגמילה מגיעה דווקא ממך. זה די נפוץ שכשיש תינוק חדש יותר קל לשים את הילד המבוגר יותר במקום של מישהו בוגר ולא תינוק, גם אם יש בו עדיין חלקים של תינוק. תני לבתך הגדולה להיות עוד קצת תינוקת. אני מבטיח לך שזה יעבור במוקדם או במאוחר.

הבעת רגשות דרך מכתב
בתי בת 8, ילדה שמחה, אנרגטית ופקחית. לאחרונה שמתי לב שהיא מרבה להביע את רגשותיה כלפינו ההורים במכתבים. לדוג': אני בהריון וכמעט כל יום היא כותבת לי בהצלחה בהריון, ושתהיי בריאה ואני אוהבת אותך… וכדומה.אתה חושב שאולי היא מרגישה שאנו לא מתייחסים לדבריה בע"פ?
תשובה
בתור אמא שלה את יכולה אולי להבין את התנהגותה בצורה הטובה ביותר, ואם את חוששת שאכן כך היא מרגישה, כדאי לדבר איתה ולברר זאת איתה. אישית לא הייתי מפרש כתיבה שכזו כרמז לחוסר התייחסות. כתיבת מכתבים היא דבר נפוץ ומסורתי ומביע פעמים רבות מתנה אישית שאדם נותן לאחר. בדקי שאין כאן תגובה שלך שמגיעה מתוך רגשות אשמה כלפי הילדה שאולי אין להם אחיזה במציאות. זה ברור שהריון מוציא דבר חזקים החוצה ואין ספק שבתך מושפעת מכך. אני מציע לעסוק בדבר עצמו, כלומר, ברגשותיה וביחסים ביניכם. לא כל כך משנה הדרך בה הדבר מתוקשר ביניכם והמכתבים יכולים להיות אחת מהדרכים לתקשורת.

נהגת חדשה
בתי קיבלה רישיון נהיגה. אני בעלי ובני היינו צריכים להגיע לעיר ושאלתי את בתי אם היא גם רוצה להצטרך אלינו. היא ענתה שרק אם היא נוהגת. אמרתי לה שהכבישים סואנים ועדיף לנהוג במקום יותר שקט ולא עם כל המשפחה. היא לא הסכימה ולא הצטרפה אלינו. איך לדעתך הייתי צריכה לנהוג? האם לתת לה לקחת אותנו או להסביר לה כמו שהסברתי לה?
תשובה
הבת שלך לא ילדה קטנה ולכן אני מסיק שהעלבון שהפגינה וסירובה לנסוע עימכם מבלי שהיא נוהגת לא קשור רק לרצונה העז לנהוג אלא גם למערכת היחסים ביניכם או למערכת הכוחות ביניכם. אני מעריך שהתשובה הקונקרטית היא שאם את מודאגת מנהיגתה בכביש סואן היית צריכה לעמוד על דעתך. עם זאת, הסיפור לא נגמר כאן והשאלה כיצד אפשר להבין את כל מערכת היחסים ביניכם גם על רקע הסיפור הקטן הזה.

ילד בן 13 סורר
אני אמא לילד בן 13 שעבר חוויה של מערכת גירושין קשה לאחרונה. יש לי ילדה בוגרת נוספת וילד קטן נוסף. בני בן ה-13 הוא האמצעי. ההידרדרות שלו החלה בשנה האחרונה, מאז שהודענו לו שאנו עומדים להתגרש.
הילד היום בחטיבת ביניים, לא לומד בכלל, לא נכנס לרוב השיעורים, בורח באמצע היום מבית הספר, הרבה בעיות בבית הספר.בבית הוא ממרה פי, עושה מה שהוא רוצה, פורץ כל גבולות, מסתובב כל היום ברחוב עם חבורות פושטקים. מעשן סיגריות וגם נרגילה, והסתבך פעם אחת בפלילי.
כל השיחות שלי ושל בעלי לשעבר לא עוזרים איתו. הוא לא מוכן לשתף פעולה עם אף אחד בשום תחום, "בעל בית" לעצמו. מצבו הולך ומדרדר, הוא עומד לאבד את המסגרת הלימודית שהתייאשה ממנו. יש עובד סוציאלי בתמונה וזה לא עוזר. מחכים לפגישה עם קצינת מבחן בקשר לעבירה שלו בעבר.
הוא לא רוצה ללכת לשיחות אצל פסיכולוג, לא רוצה לבוא לאבחונים – לא משתף פעולה בכלל, עושה כל שעולה על רוחו, חוזר מיציאות ובילויים בשעות הקטנות ביותר של הלילה, ולפעמים לפנות בוקר. באמצע השבוע גם מסתובב ברחובות עד השעות המאוחרות, הולך לישון מאוחר.
זה משפיע על כל הבית לרעה, אנו כבר נואשים, אני מתמוטטת, אין לי יותר כוחות, שלא נדבר על כך שהזנחתי את שני ילדי האחרים כשכל כולי עם הילד הזה, בלדבר איתו ובלנסות לעזור לו. מה עושים?
האבא לא גר איתנו אבל משתף פעולה בשלב הזה.
ברור שלילד יש בעיות רגשיות ונפשיות אך הוא לא אומר מילה, לא מוציא הגה, קשה להוציא ממנו רגשות, קשה להגיע אליו, הוא רק שומע את ההטפות אך לא מגיב, לא משתף אותנו בתחושות שלו או בכעסים שלו. לא נותן לנו לעזור לו. ניסינו ברע ניסינו בטוב, בכל גישה אפשרית – שום דבר לא זז. גם עכשיו הוא לא מוכן ללמוד תורה לבר מצווה שלו שתחום בחודש הבא. גם ללכת לרב הוא לא מוכן, לא מוכן לבזבז שום רגע בחיים על כלום למעט כל דקה חשובה ברחוב עם החבורות השליליות שאיתן הוא מסתובב.
אנא עזרו לי בדחיפות, כל יום שעובר הילד הזה צפוי למצוא עצמו מאחורי הסורגים ולהידרדר.
תשובה
צר לי שעלי לכתוב לך, אבל יש לי הרגשה שמה שאת צריכה לעשות כעת זה להציל את שני ילדיך האחרים. אינני מציע להזניח את הטיפול בילד הזה, אבל הוא נמצא עמוק עמוק בתוך בעיה שלא את ולא בעלך מסוגלים לטפל בה כרגע. הוא לא מעוניין לקבל טיפול ואי אפשר להכריח אף אחד לקבל טיפול. הוא נמצא במצב של מרד קיצוני ומה שצריך לעשות לגבי הוא לשים עליו פיקוח של קצין מבחן ולהבהיר לו שבשלב הבא הוא עלול לאבד את החופש שלו והן את הבית שלו. יש לך עוד שני ילדים שאותם את עלולה להזניח על חשבון ילד שכרגע אינו מעוניין לקבל ממך דבר. את חייבת לקבל הדרכה מסודרת וקבועה מהעובדת הסוציאלית או מגורם מקצועי אחר כיצד לנהוג, כאשר הקריטריון המרכזי בעיני כרגע הוא שמירת הביטחון והיציבות של הבית, של הילדים האחרים ושלך. כאשר הילד יבין שיש גם מחיר להתנהגות שלו אולי, ואדגיש, רק אולי, הוא ישנה משהו בהתנהגותו שנוטה לפי דבריך להיות מנוכרת, אלימה וכנראה עד כדי פלילית.
אני ממליץ לך לקרוא את שני ספריו של הפסיכולוג פרופ' חיים עמר על הסמכות ההורית ועל מניעת אלימות של ילדים.

בעיה
בתי בת שמונה ובני בן ארבע. בתי מסתובבת כבר כמה שנים טובות עם תוקפנות גלויה וסמויה כלפי אנשים, זלזול, חוסר יכולת לקבל סמכות (חוץ מבית הספר, שם היא תלמידה מצטיינת והתנהגותה למופת). בנוסף היא סובלת מרגישות כלשהי במערכת העצבים – טיקים, ייתכן וזה טוראט קלה. היא די צינית ותוקפנית כלפי העולם.
הבעיה היא שבני בן הארבע לומד ממנה, היא אומרת לו שהם צריכים להיות "הרעים" והוא הולך בעקבותיה, עושה מעשים ממש גרועים כלפי קרובי משפחה (סבא, סבתא וכולי) וכשמדובבים אותו הוא בוכה ואומר שהוא עושה את זה כי הוא מפחד מאחותו, שמתעקשת ששניהם יהיו רעים. בני נולד עם אופי אחר לגמרי – הוא שקט, רגוע, טוב לב. אבל משום מה החיבור ביניהם הוא לפעמים בעייתי מאוד, זה מגיע למצב שקרובי משפחה לא רוצים אותם יותר לביקור.
מה אפשר לעשות כדי להפסיק את המעגל הזה? לתת להם להחליט לבד על מאזן הכוחות או להתערב ולנסות להספיק את ההכרח הזה להיות "רעים"?
תשובה
את מספרת על המערכת המשפחתית ולדעתי כדאי לטפל בזה בראיה שלוקחת בחשבון את המערכת כולה ולא רק את הבת או את הבן. הייתי ממליץ לך לפנות עם בעלך לקבל הדרכה מפסיכולוג ילדים שמתמחה גם בטיפול משפחתי. אני מציע לתכנן סדרת מפגשים לאורך זמן ולא להסתפק בייעוץ מקומי. כדאי לראות כיצד הדברים מתפתחים ונפתרים. במידה ובתך סובלת באמת מטורט יש צורך בלי קשר לכל מה שתיארת שתהיה אבחנה מסודרת וטיפול מתאים, יתכן שיש צורך גם בתרופות.

אובססיביות
רציתי לשאול לגבי בני בן 14 שהוא אובססיבי לסדר בחדרו ולדברים שלו (אסור לאף אחד לגעת). זה נעשה חמור יותר בשנתיים האחרונות . כמו כן הוא הפך להיות יותר אגרסיבי ואלים פיזית ומילולית כלפי החברים וכלפינו ההורים.
בגיל 10 הוא סבל מחרדות שונות כמו להישאר לבד בבית ,חושך וכ"ו .הוא היה בשיחות אצל פסיכולוג אבל לא שיתף פעולה. בינתיים החרדות הללו נעלמו אבל יש בעיות חדשות שסיפרתי קודם.
אני רוצה לציין שהוא נער מאד חכם וכישרוני שהולך לחוגים כדי לתעל את ההתנהגות ולמצות את הכישרון שיש לו. אבל כיצד אפשר לעזור לו במידה והוא מסרב לפסיכולוג או טיפול ייעוצי?
והאם האובססיביות מראה על חרדות?
תשובה
ראשית צריך לנסות ולאבחן את הבעיה. במידה והבן מסרב ללכת לייעוץ יתכן שאתם ההורים יכולים לפנות לפסיכולוג ותוך תיאור מצב העניינים בבית ניתן יהיה להגיע לאבחון. במקרים כאלה נדרשת בכל מקרה הדרכה להורים כיצד לנהוג, כיצד והיכן לשים גבולות, היכן עדיף להתגמש ולהבליג וכו'. יתכן שבמידה והילד יבין שהוא סובל ושיש אפשרות לעזור לו עמדתו לגבי טיפול תשתנה. בכל מקרה, אינכם צריכים להמתין עד שהוא ירצה בטיפול, פנו בעצמכם והתחילו את התהליך בלעדיו. לפי התיאור הבעיה אינה רק אובססיביות אלא קושי רחב יותר שמשפיע על החיים בבית.

טיפול פסיכולוגי /פסיכיאטרי
יש לי בת בגיל 23 עם בעיה שלדעתי זקוקה בדחיפות לעזרה פסיכולוגית/פסיכיאטרית והיא מסרבת ללכת .מצבה מידרדר. מה עושים ואיך אפשר לגרום לה ללכת ?
תשובה
אי אפשר להכריח אדם ללכת לטיפול וגם אם הוא הולך במצב כזה הטיפול בד"כ אינו יעיל. במקרה כזה יש אפשרות שההורים יפנו לקבלת ייעוץ והדרכה אצל איש המקצוע והוא ינחה אותם כיצד לנהוג. מאחר ולא פעם מעורבים בעניין גם דברים מתוך הדינאמיקה המשפחתית ההדרכה יכולה לעזור לא רק בהכוונת הבת לטיפול אלא גם בפתרון בעיות מסוימות שקשורות למערכת המשפחתית כולה.

בתי בת ה-8
לאחרונה החלה בתי לחקות את חברתה בדברים רבים. הדבר מפריע לי כיוון שבמקרים רבים אינה מגיעה למסקנות בעצמה, אלא אם יש את הדבר לחברתה – הוא טוב, וכמוהו היא רוצה.
האם התופעה מוכרת? מה ההסבר להתנהגות זו, וכיצד מתמודדים איתה?
תשובה
בתך נמצאת בגיל בו החברות הופכות לדמויות משמעותיות. זהו הגיל בו החלק החברתי נעשה הרבה יותר חשוב ממה שהיה קודם לכן. במצב כזה די טבעי שדברי החברה יהפכו למשמעותיים ואולי להורים קשה לראות זאת מהצד. אפשר בהחלט לדבר איתה על החשיבות של העצמאות ושמירה על העצמיות. עם זאת, כל עוד אין כאן השפעה שלילית אלא הדברים מתמקדים בחיתוך דיבור ועפרונות, לא הייתי ממליץ להתערב יותר מידי. צריך לתת גיבוי ותחושה שאתה נמצאים תמיד שם לעזור עם צריך, אבל לתת לה להתמודד עם המערך החברתית שסביבה בלי לתת לה הרגשה שהיא עושה דבר מה שלילי.
אדגיש בכל זאת שבמידה והעניין לא מסתכם רק בזה ואתם חוששים או רואים דברים שעלולים להשפיע לרעה על מצב הרגשי של בתך, אז כמובן אפשר לשקול את הדברים אחרת בהתאם למצב האובייקטיבי. תמיד יש אפשרות לקבל ייעוץ מפסיכולוג השירות הפסיכולוגי החינוכי של העירייה, אפשר לפנות אליהם טלפונית באופן ישיר ולקבוע פגישה.

מקלחת
בתי בת 4 היא לא אוהבת להתקלח .היא בוכה צורחת, ואני לא יודעת מה לעשות. משחקים כבר לא עוזרים, צעצועים גם כן. רציתי לדבר עם הגננת שלה שתגיד שמי שמלוכלך לא יגיע לגן, אך זה לא נראה לי להוריד את הכבוד שלה .בבקשה תעזור לי ותדריך אותי.
תשובה
יתכן שכבר נכנסתם לתוך מעגל סגור של מאבקים סביב המקלחת וכעת זה כבר מאבק שלא באמת קשור למקלחת. צריך לנסות ולהבין מה מפריע לה או מה עורר את הבעיה. אכן משחקים, בועות סבון ושעשועים נוספים הם דרך נפוצה להפוך את האמבטיה לחוויה. לפעמים התנגדויות כאלה נובעות מחוויה של אובדן שליטה או צורך בשליטה. רצוי למצוא דרך בה היא תוביל את המהלכים, תקבע את הדרך בה נכנסים לאמבטיה, תנהל את הליך ההתנקות עם הסבון, אולי תנקה גם את הבובה שלה וכו'. אפשר בהחלט להתייעץ עם הגננת, אני לא חושב שכדאי לגרום לה מבוכה בפני ילדי הגן אבל אולי יהיה לה רעיון מקורי שעשוי לעזור, או הארה לגבי הסיבות לבעיה.

עצה, בבקשה.
לצערי כלב המשפחה שלנו נדרס אתמול למוות ע"י מכונית שאפילו כלל ולא עצרה. כולנו כואבים היות והכלב היה כמו בן משפחה. הבעיה היא שבניי הקטנים בני 8 ו12 רצו אחריו והיו עדים לזוועה כולה.בני בן ה12 אף הרים אותו מהכביש לאחר הפגיעה.
אני מאוד מודאגת. הם בוכים המון ,הם שקטים מאוד ונראה לי שהם בהלם, עדיין לא מעכלים.אני מדברת איתם ומסבירה אך חוששת מאוד שהטראומה הזאת תגבה מחיר יקר מבריאותם הנפשית התקינה.
איך אני צריכה להתנהג כדי לעזור להם? למה עלי לשים לב בהתנהגותם? ומה לעשות?
תשובה
זו חוויה מאוד טראומתית וטבעי שכולכם תהיו בהלם כעת ובוודאי בימים הקרובים. לצערנו המוות הוא חלק מהחיים, הוא כואב מאוד אך אי אפשר לברוח ממנו. כרגע צריך פשוט להיות שם עבורם ועבור כולכם ולהתאבל ביחד על מה שקרה ואבד. אין סיבה לחשוש מפגיעה בבריאותם הנפשית, זו התמודדות שחייבת להגיע, במוקדם או במאוחר לכולנו. במידה ותוך שבוע שבועיים תראי תופעות שמדאיגות אותך תוכלי לפנות להתייעצות לפסיכולוג ילדים.

מבחנים
בתי בכתה ג'. ילדה פקחית ונבונה, אך יש לה בעיה, היא לא יודעת ללמוד למבחנים. נתתי לה את הכלים לימדתי אותה איך להתכונן אך כשאני שואלת אותה שואלת מסתבר שהיא לא ממש יודעת הכל. יוצא מזה שאני קוראת את כל החומר לבחינה ומכינה לה מבחן וכך היא בעצם יודעת את התשובות. הציונים שלה עומדים על 90-100 .
השאלה מה יקרה ברגע שאפסיק לעזור לה להתכונן? אני לא רוצה לקלקל לה את התעודה (מה גם שנראה לי שהציונים חשובים לי יותר מאשר לה). במבחנים בחשבון (שאין ממש מה להתכונן) היא כמעט תמיד מקבלת 100.
אנא עזור לי לעזור לה, השאלה שלי האם הבעיה נובעת מעצלנות??? או שבאמת יש בעיה?
תשובה
לילדה שמוציאה ציונים כאלה בבחינות אין כל בעיה. את צריכה לקבל הדרכה כיצד לשים גבול גם לעצמך במידת הנתינה ובמקביל במידת הלחץ שאת יוצרת. היא בסך הכל בכיתה ג' וזה טבעי שיהיו לה עדיין קשיים בלמידה אפקטיבית. עדיף שתקבל ציונים קצת יותר נמוכים אבל תלמד ללמוד לבד. אם תשבי לידה תמיד זה לא ייווצר. אולי תוכלי לקבל עצות מהמורה ומהיועצת של בית הספר שמכירות את הילדה מקרוב גם בכיתה.

האם תיתכן בעיה פסיכולוגית או נפשית?
האם ילדים שהיו עדים שמיעתית לקיום יחסי מין בין הוריהם יפתחו בהמשך חייהם בשלב מאוחר יותר בעיה פסיכולוגית או נפשית? ואם הם היו עדים ראייתית לכך?
תשובה
יש לא מעט אנשי מקצוע שסבורים בדיוק את ההיפך. ילדים ששמעו את הוריהם מקיימים יחסי מין לומדים משהו על זוגיות טובה וזה דווקא עשוי לעזור גם להם לפתח זוגיות טובה. חשוב לשמור על גבולות ולא לחשוף ילדים לחדר המיטות, מצד שני כולם גרים בבית אחד וזה טבעי שהדברים לא נשארים סטריליים.
לגבי עדות ראיה, השאלה מה הילד מבין ומה גילו כמובן. צריך להתייחס לזה בצורה חיובית, לילד צעיר להסביר שאמא ואבא מתחבקים כי הם אוהבים וכו'. אין כל סיבה שתתפתח מכך טראומה, למעט מצב שבו נוצר מצב לחץ עם תגובה קשה מצד ההורים שהיא זו שעלולה ליצור בעיה. יש לשמור על קור רוח ולתת הסברים פשוטים. כמו כן לא מזיק לסדר מנעול לחדר ההורים ולהשתמש בו כשצריך.

בת 22 שתקועה בבית ללא מעש במשך תקופה ארוכה
בתי, בת ה 22, מזה שלוש וחצי שנים נמצאת במצב של הסתגרות וניתוק חברתי מוחלט (כולל שיחות טלפון).
את ימיה מבלה בבית ומעבירה את זמנה באינטרנט ובאמצעות הטלוויזיה. מאז התגייסותה לצבא הוסיפה למשקלה כ40 קילו ויותר ,כתוצאה מהתקפי זלילה בלתי נשלטים. היא מסתובבת כל היום עם סמרטוטי הבית שלה ,מוזנחת .
היא מודעת למצבה אך אינה יכולה להניע את עצמה לשנות את המצב. עד כה סירבה לקבל עזרה.
תשובה
יש מקום לדאגה. לפי תיאורך בתך נמצאת במשבר, יתכן שסובלת מדיכאון, וחשוב שתפנו בהקדם לקבלת עזרה מקצועית הן ע"י פסיכולוג והן ע"י פסיכיאטר להתאמת תרופות לבעיה. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון.
הפרעת האכילה אינה בהכרח הסימפטום המרכזי, יתכן שהוא תוצאה של המצב הנפשי הראשוני. יתכן שכדאי להתחיל מפסיכיאטר שכן התאמת תרופות נכונות עשויה להתחיל לפעול תוך זמן קצר יחסית. במקביל חשוב לשלב פסיכותרפיה רק שזו, מעבר לתמיכה המיידית שיכולה לתת, תראה תוצאותיה בטווח יותר ארוך. מצורף קישור למאמר על דיכאון:
https://www.psychologia.co.il/depres1.htm

משחקים מיניים של ילדים
לפני כמס' חודשים בני שיחק עם השכן כבן 5, בני בן 3, השכן סגר את הדלת וכאשר נכנסתי לחדר ראיתי את המכנסיים של בני מופשלים והשכן בודק לו את הטוסיק, מאוד כעסתי, והסברתי לשכנתי על המקרה היא טענה שאסור לדבר על זה איתם ביחד כל אחד בנפרד, אני הסברתי לבני שמשחק זה אינו טוב, ואמא לא מרשה לשחק משחקים עם מכנסיים למטה וכאשר נוגעים באיברים אינטימיים אמרתי לו שבכל פעם שיקרה מקרה כזה שיפנה אליי מיד. בכל פעם שהוא שיחק עם השכן חקרתי את הילד במה הם שיחקו האם שוב פעם הוא נגע לו בטוסיק, ואכן קרו מס' מקרים כאלו שוב. אני נורא כעסתי על עצמי , אך לילדי הסברתי שאמא לא מרשה ושוב הסברתי שמשחק זה הוא משחק לא טוב וכו'. שאלתי כיצד עליי לנהוג במקרה כזה? וכיצד מסבירים לילד בן 3 מה מותר ואסור לעשות בגוף שלו ע"י אחרים, כמובן? האם עליי להפסיק את המפגשים אם השכן למרות שגם לו הסברתי על משחק זה שאסור?
תשובה
קודם כל כדאי להרגיע בכך שהתעניינותם של הילדים באברי המין טבעית ונפוצה מאוד, גם בהקשר האישי וגם בהקשר ההתעניינות הבין אישית. אני חושב שנהגת נכון בכך שהסברת לילד את הדברים. מאחר והאירועים חוזרים על עצמם את יכולה להשאיר את הדלת פתוחה כדי לפקח על המשחק בין השניים. יש ביניהם פער די גדול (שנתיים בגיל הזה הם די הרבה) והם מצויים בשלב התפתחותי שונה כך שיתכן שהם לא תופסים את המשחק באותה צורה. את לא חייבת לתת הסברים רבים מעבר למה שכבר הסברת אלא רק לומר בצורה נחרצת שאת לא מרשה להם להתפשט בזמן המשחק ביניהם, שהגוף שלהם שייך לכל אחד לבד וזה לא משחק משותף. לגבי ההחלטה האם לאסור את המשחק המשותף, זה די תלוי בתחושה שלך ובהקשר החברתי בו אתם נמצאים. אם זה שכן למשפחה קרובה והיחסים ביניהם תקינים לא נראה לי שכדאי לאסור עליהם לשחק בעיקר מכיוון שתהיה לזה גם השפעה על ההמשך. מצד שני, אם את חושבת שמדובר בילד בעייתי שמשפיע לרעה על בנך אולי בכל זאת צריך להציב את הגבול.

להחזיר או לא להחזיר?
ביני ובין בעלי פרץ וויכוח סוער מכיוון שילדי ספג מכות מבנה של אחותי שהוא יותר קטן ממנו הוא בן 3 כמעט ובני בן 3.5. עד לפני מס' חודשים בני היה מרביץ די הרבה בגן שלו. לאחר שיחות מרובות עם בני על כך שאסור להרביץ אלא לגשת לגננת או למי שאחראי כאשר מציקים לו, בני חדל להרביץ למעט מס' פעמים. כיום בני לא מרבה להחזיר עד כמעט בכלל ומרבה לבכות ולגשת אלינו במידה שלוקחים לו צעצוע או מרביצים. בעלי נורא כועס שבני לא מחזיר כש"צריך" ואני אנטי מכיוון שעד שבני חדל לשבת לחשוב בגן עכשיו שוב נלמד אותו להחזיר ואז יש את האפשרות ששוב הוא יחזור לסורו וירביץ סתם כך, מה עליי לעשות?
תשובה
אני לא חושב שהפתרון הוא שחור או לבן. הייתי ממליץ לך לרשום את בנך לקורס לילדים של ג'ודו קראטה או אומנות לחימה אחרת. בקורסים האלו יש דגש עם פיתוח טכניקות להפעלת כוח תוך שיקול דעת ויכולת שליטה עצמית. החוכמה היא לדעת שאתה חזק ושאינך צריך להפעיל את הכוח שלך. אנשים כאלה מקרינים בד"כ לסביבה את ההרגשה הזו ולכן מראש גם מסתבכים פחות באירועים אלימים. הפעלת כוח ברוב המקרים היא ביטוי לדימוי עצמי נמוך וכשהוא מטופל הצורך באלימות פוחת. נראה לי שזו גישה שעשויה לגשר על הפער בינך לבין בעלך כיוון שעונה על שני נקודות המבט.

בעיה
יש לי ילד בן 10 עוד מעט, והוא ילד נורא עצבני.הוא לא מספר לי מה עובר עליו בכיתה ומה קורה עם החברים שלו. את כל המידע הזה אני שומעת מאימהות אחרות של ילדים בכיתה והם מספרות לי שיורדים עליו וצוחקים עליו. הוא שמן וילדים כמו ילדים תמיד ימצאו את הקורבן. איך אני יכולה לעזור לו?ולגרום לו לספר לי??
ילד אחד צחק עליו שהוא שמן והוא הלך לשירותים ובכה..בבית הוא בכלל לא רגיש וכל הזמן עצבני וצועק ותוקפני לכולם..יש קשר?
תשובה
ילדים לא נוהגים תמיד לחלק עם הוריהם מה שקורה להם ומה שקורה לכם לא נראה לי חריג. עם זאת, ברור מדבריך שהילד סובל ושצריך לעזור לו. כדאי לדעתי לשוחח עם יועצת בית הספר. אם החברים לכיתה לועגים לו יש מקום להתערבות של המערכת החינוכית במקרה וזה בהחלט אפשרי, במיוחד בגילאים הללו. במקביל, צריך לראות מה קורה בבית וכיצד מתמודדים עם זה. לא נראה לי שכדאי להשאיר את הדברים כך. בהקשר הזה כדאי אולי לפנות לפסיכולוג ילדים לקבל הדרכה. יתכן שתוכלי לשלב בין שני הדברים ולבקש שיחה עם פסיכולוג/ית בית הספר. ניתן ליצור קשר ישיר בטלפון עם השירות הפסיכולוגי מטעם העירייה. המאמר בקישור הבא http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=386 יוכל לתת לך קצת כיווני מחשבה, ואפשרות לדיון בנושא.

The post חלק ראשון: קשרי משפחה א' – הורים שואלים על ילדים appeared first on PSY.

השאלות והתשובות מסווגות לנושאים הבאים:
1. קשרי משפחה א', הורים שואלים על ילדים – התפתחות פסיכולוגית של ילדים, התנהגויות גן ובית ספר, סוגיות בחינוך וביחסי הורים-ילד וכדומה.
2. קשרי משפחה ב': ילדים שואלים לגבי הוריהם קרובי משפחה אחרים.
3. קשרים בין אישיים – חברויות ויחסים זוגיים: בעיות בזוגיות או בתקשורת זוגית או באינטימיות, אהבה ויחסי מין, קושי ליצור קשרים, קשיים במצבים חברתיים וכדומה.
4. התמודדות עם אירועי חיים שונים: כישלונות, פרידה מבן/בת זוג, הריון, לידה ואחרי הלידה.
5. העולם הפנימי – רגשות, תחושות ושאר מצוקות: חרדה, לחץ, פחדים, דיכאון, הפרעות אכילה וכדומה.
6. הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי: סוגי מטפלים והכשרות טיפוליות שונות, גישות שונות בפסיכותרפיה, מתוך חדר הטיפולים – התחלת טיפול, סיום טיפול ומה שביניהם.
7. מושגים מעולם הפסיכולוגיה – מושגים ותיאוריה: הגדרות של הפרעות נפשיות, חלומות, היפנוזה, מידע על תרופות פסיכיאטריות, מושגים תיאורטיים אחרים בפסיכולוגיה.

The post מענה לשאלות נפוצות על פסיכולוגיה וטיפול appeared first on PSY.