האם הפסיכואנליזה עובדת?

האם הפסיכואנליזה עובדת?

כבר בתחילת דרכו האמין פרויד ששיטת הטיפול שהמציא – הפסיכואנליזה אינה מתאימה לכל אחד. במאמרו  "על פתיחת הטיפול" ממליץ פרויד על תקופת מבחן של כמה שבועות שמטרתה להגיע לאבחנה נכונה של המטופל ולהפסיק את הטיפול במידה שהרופא מתרשם שהטיפול אינו מתאים למטופל. פרויד כותב כך: "ידוע לי שמקצת הפסיכיאטרים מגלים רק לעיתים רחוקות היסוסים בקשר לאבחנה המבדלת אך השתכנעתי שלעיתים קרובות הם טועים באותה מידה. ברם הטעות הזו חמורה יותר עבור הפסיכואנליטיקאי מאשר עבור זה הקרוי פסיכיאטר קליני שכן האחרון אינו מתכוון לעשות דבר מועיל כלשהו באיזה מן המקרים. הפסיכואנליטיקאי לעומתו שגה שגיאה מעשית בבחירת מקרה בלתי מתאים והוא אחראי למאמץ מיותר ולהוצאת שם רע לשיטת הריפוי שלו".
מעל 100 שנים מאוחר יותר ניתן לומר שהפסיכואנליזה והפסיכיאטריה התקדמו בצעדי ענק וכיום ניתן למצוא סוגי טיפול שונים להפרעות ומחלות שונות.
האם הפסיכואנליזה והטיפול הפסיכואנליטי הן שיטות יעילות? לאילו בעיות נפשיות וכיצד ניתן למדוד זאת בהשוואה לטיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים?
לפני שאענה על השאלות האמורות אבחין בין טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים, שהם שם כולל לטיפולים נפשיים שמבוססים על התיאוריות של פ. סקינר ואהרן בק בארצות הברית. טיפולים אלה מדגישים את הטיפול בסימפטומים שמהם סובל המטופל וכמעט תמיד כוללים "שיעורי בית "ועבודה עצמית". על פי רוב אלו טיפולים קצרים (בין 10-12 פגישות ) וממוקדים בבעיה ובהעלמתה. בדומה למודל רפואי, אם יש בעיה של חום, הפיתרון יהיה כדור להורדת החום, ובמידה שהחום ירד אפשר יהיה לומר שהטיפול הצליח. אם מטופל סובל מחרדה ובתום הטיפול המטופל ידווח על הפחתה בחרדה – הרי שבכך הושגה המטרה.
טיפולים פסיכואנליטיים הם שם כולל לטיפולים נפשיים המתבססים על הפסיכואנליזה מבית מדרשו של פרויד. הפסיכואנליזה או הטיפול הפסיכואנליטי או הדינמי, מתמקדים בחלק הלא מודע של האישיות, בקונפליקטים התוך-נפשיים של המטופל ובמערכת היחסים בין המטפל למטופל. על פי רוב אלו טיפולים ארוכים יותר מטיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים היות והמטרה אינה רק שינוי תפקודי-התנהגותי של המטופל אלא התנעה של שינויים מהותיים ועמוקים יותר באישיות המטופל. מטרת הטיפול היא אם כך שאפתנית הרבה יותר מטיפול קוגניטיבי-התנהגותי הואיל והמטרה אינה רק השבת האיזון הנפשי אלא הרחבת היכולת הנפשית כך שתביא את המטופל למצב טוב יותר משהיה כשפנה על ידי כך שהטיפול יעזור לו להשתחרר ממחסומים שלא אפשרו לו להתקדם ולהתפתח בכיוונים שרצה קודם לכן.
בעשרים השנים האחרונות נעשים יותר ויותר מחקרים שמטרתם לבדוק את יעילות הטיפול הנפשי פסיכואנליטי או קוגניטיבי-התנהגותי. קיימים מחקרים המשווים בין הטיפולים השונים ועל כך כבר כתבתי בתת הפרק על מחקרים המוכיחים יעילות הטיפול הפסיכואנליטי.
שיטות המחקר שבאות לבדוק את יעילות הטיפולים השונים בודקות זאת במדדים כגון: שביעות רצון של המטופל, הישגים שדיווח המטופל שהושגו בטיפול ועוד. מדדים אלו נבדקים בצורה אמפירית על ידי שאלונים מדידים שעליהן נערכים ניתוחים סטטיסטיים.
מרבית המחקרים מצאו, שמעבר לשיטות הטיפול השונות, מה שנמצא כמדד שמנבא במידה הטובה ביותר את יעילות הטיפול היא איכות הקשר הנרקם בין המטפל למטופל ולא האסכולה התיאורטית שאליה משתייך המטפל. במילים אחרות, אפשר לומר: שהמטפל הוא הטיפול.
בטיפול הפסיכואנליטי (בניגוד לטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי), המטפל מקדיש תשומת לב רבה לקשר שנוצר בחדר בינו לבין המטופל, להתרחשות ב"כאן ועכשיו" בחדר הטיפול כמקור אינפורמציה לעולמו הפנימי של המטופל והבעיות מהן הוא סובל, וככלי טיפולי שדרכו יוכל להתאפשר השינוי. המטפל הפסיכואנליטיקאי מיומן להבחין כיצד דפוסי ההתקשרות של המטופל כפי שבאים לידי ביטוי בחדר הטיפולים מונעים ממנו התפתחות ושינוי בחייו.
תומס אוגדן, פסיכואנליטיקאי ידוע ומוערך בעולם הפסיכואנליטי, כותב בספרו "אומנות זו של פסיכואנליזה" שאנשים באים לטיפול או מכיוון שאינם יכולים לחלום או מכיוון שאינם יכולים לשאת את חלומותיהם. הם זקוקים ל"מישהו המכיר את הלילה" על מנת שיצעד איתם לתוך אותו עולם של "שלישי אנליטי", שיעזור להם לחלום את שאי אפשר היה להם לחלום ולשאת את שאי אפשר היה להם לשאת.
בעזרתו של האנליטיקאי חלומות קטועים נחלמים והמטופל יכול אז לשוב לחלום את חלומותיו ולחיות את חייו באופן מלא ועשיר יותר מאשר בעבר.

קישורים רלוונטים :
האם הפסיכואנליזה עובדת והאם היא יכולה להוכיח את זה למערכת הבריאות
מה מגלות הטבעות של זיגמונד פרויד