Menu
Menu

על המחזה “סודות”

התבוננות פסיכואנליטית על המחזה “סודות” מאת הדר גלרון

“אדם בא לעולם ומוטבע עליו החותם של הסביבה, ההורים, תהפוכות הגורל, החינוך והחוויות המקריות ואז מתישהוא הוא אומר לעצמו כמובן מאליו: אני כך וכך. אבל הוא מתכוון  בזה לפני השטח שלו ולאני הראשון שלו. כדי למצוא את האני האמיתי צריך להטיל ספק בכל מה שפגשת כשנולדת גם לאבד חלקים מזה כי לעיתים קרובות אדם לומד רק מתוך מה באמת שייך לו. במשברים אדם מזהה את עצמו״ .( בנידקט וולס, על סוף הבדידות)

נעמי , גיבורת מחזה ״ הסודות ״ נולדת  למשפחה חרדית בבני ברק וגורלה חתום מיום היוולדה. מסלול ההתפתחות שלה נקבע מראש ובהתבגרותה יש ציפייה ממנה להינשא וללדת ילדים, להיות לרעיה ולאם. אך נעמי מבקשת להטיל ספק בגורלה. היא מסרבת להיענות לתכתיבי הסביבה ומבקשת לחיות את גרעין הווייתה. היא נמצאת בחיפוש אחר סביבה שבה תוכל לממש את האידאלים והאידאליות של עצמה. המחזה הוא מעין מסע התבגרות וגילוי העצמי, מסע שמתחיל באבדנה של האם הממשית במציאות החיצונית. ברובד נוסף זהו תהליך של אבל על האם האידאלית ועל העצמי האידאלי שלה. היא מאמינה כמו כל מתבגר באידאלים ובשינוי והתפתחות של הפוטנציאליים של העצמי שלה. דבורי, מנהלת בית המדרש משמשת עבורה דמות אידאלית לחיקוי והערצה.

בניסיון להימנע מקונפליקט בין חיי היצר שלה(האיד) לעקרון המציאות (אגו) נעמי בורחת לבית המדרש. היא רוצה לדעת, להעמיק את האינטלקט שלה על חשבון החיים היצריים שלה. האם אלה הם ״הסודות״ שנעמי נחשפת אליהם? סוד חיי הרגש והיצר שלה? המפגש עם הלא מודע ועם חייה היצריים בלתי נמנע ובהמשך המחזה היא ״טועמת״ מעץ הדעת ומתוודעת לטעמה של האהבה. אך האהבה שלה בלתי אפשרית למימוש במציאות והדבר מוביל אותה להתפכחות מכאיבה. בתחילת המחזה נעמי מצליחה לדחות את חתונתה. המחזה מסתיים בחתונה המיועדת אך נעמי של תחילת המחזה שונה מנעמי של סוף המחזה. היא מצליחה להשתנות ובכך להיות יותר קיימת עבור עצמה.

Contact Person לפניה באמצעות וואטסאפ לחצו כאן