Image 01 Image 01
English

התמודדות תקשורתית בעת משבר לאומי תפקידה המרכזי של החברה האזרחית אל מול אחריותם המוגבלת של המדינאים

התמודדות תקשורתית בעת משבר לאומי:

תפקידה המרכזי של החברה האזרחית אל מול אחריותם המוגבלת של המדינאים

פרופ' אורן קפלן

מאמר זה מבוסס על כתבתו של פרופ' אורן קפלן שפורסמה במדור השיווק של דה-מרקר בשיתוף איגוד השיווק הישראלי   

בימים האחרונים נתקלנו בסקירה תקשורתית נרחבת ביותר לסופת ההוריקן איירין שהביאה להוראת פינוי למאות אלפי תושבים בניו-יורק. למרות נזקים ופגיעות בנפש, לא התממשה התחזית האפוקליפטית של הצפת ניו-יורק על ידי נהרותיה ועוצמת הסערה שכחה. עם זאת, ההתמודדות עם הסערה וההיסטריה התקשורתית לפניה החזירה לאמריקאים את זכר טראומת הפגיעה בניו אורלינס על ידי הוריקן קתרינה לפני שש שנים בדיוק ב-29 באוגוסט 2005.

קתרינה הביאה עימה שטפונות שהציפו את העיר ופגעו בכחצי מליון תושבים. הנזק הכולל מוערך כיום ביותר ממאה מיליארד דולר. הסופה גבתה את חייהם של כ-2000 תושבים, רובם דלי אמצעים שלא הצליחו או השכילו להתפנות במועד. מנהיגי הציבור ברמה הלוקאלית והפדרלית הואשמו בחוסר תפקוד הולם החל משלב קדם הסופה ועד לחוסר טיפול המתאים במהלכה וכמובן אחריה. חלק משמעותי מחוסר התפקוד קשור לאופי הנוכחות התקשורתית של המנהיגים בהקשר לסופה.

לקראת הוריקן איירין הנוכחי לא לקחו פרנסי העיר והמדינאים סיכונים והתריעו בפני הציבור על אסון טבע בסדר גודל חסר תקדים שעומד להתרחש. כמובן שהתגובה התקשורתית הצפויה כעת עלולה לכלול השמצות למנהיגים שהעדיפו להגזים באי לקיחת הסיכון תוך גרימת שיתוק כמעט מוחלט של ניו-יורק, רק כדי לא להיתפס כמי שלא נזהרו דיים, כפי שהואשמו מנהיגי ניו אורלינס וארה"ב לפני שש שנים. התחושה הכבדה שנותרת בציבור הן במצבים שבהם המנהיגים לא מתכוננים כראוי למשבר, והן במצבים שבהם מופעלת תגובת מניעה מוגזמת, מערערת את ביטחון הציבור במנהיגיו, ומגבירה את הכמיהה לחברה אזרחית פעילה שתציל את המצב.

המאבק החברתי בקיץ הנוכחי בישראל קשור גם הוא לערעור ביטחון הציבור במנהיגיו וניסיונם של פעילים חברתיים לקחת אחריות ולהוביל את הציבור לתהליך של שינוי. יתכן שמקרים של אסון לאומי, כמו זה שהיה לאחר הוריקן קתרינה, מביאים את הציבור לבחון ביתר שאת את מנהיגיו וללחום לשינוי, אולם המאפיינים התקשורתיים והתפקודיים של המימשל מצד אחד והחברה האזרחית מצד שני, כאשר העסקים המסחריים בתווך, נותרים דומים גם במצבים חברתיים הגועשים בעוצמה נמוכה בהרבה מזו של ההוריקן.

מאמר שפורסם בשנה שעברה בכתב עת בינלאומי שעוסק ביזמות ופיתוח אזורי מתאר מחקר איכותני בו רואיינו מחזיקי עניין שונים במטרה לבחון את תפקידה של היזמות החברתית בשיקום הקהילתי אחרי אסון לאומי, או במקרה הנוכחי שאותו בחן המאמר, אחרי סופת קתרינה בניו אורלינס. תוך הסתמכות על ראיונות עם מגוון רחב של מחזיקי עניין, כולל דיירים, בעלי עסקים ומנהלים, אנשי דת, ארגונים ללא כוונות רווח, שכירים, ובעלי נכסים, הסיקו החוקרים שיזמות חברתית מציגה מספר גורמי מפתח אחרי אסון, ואולי בתהליכי שינוי חברתיים בכלל.

החוקרים מציינים שתפקידה של יזמות חברתית בשיקום הקהילתי אחרי סופת קתרינה בניו אורלינס כלל היבטים רבים ושונים. למשל, עזרה בהתלבטות התושבים שניזוקו האם לקבל פיצויים ולעבור למקום אחר או לחזור ולבנות מחדש את ביתם או בית העסק שלהם באזור האסון. כמובן שיזמים חברתיים עוסקים גם ישירות בארגון ומעורבות במתן סיוע בשם ועבור הקהילה ובמתן עזרה ישירה למאמצי השיקום ואספקת שירותים חיוניים לתושבים. למגינת ליבם של החוקרים (והתושבים) גם בעת כתיבת המאמר זמן רב לאחר התרחשות אסון הטבע, עדיין לא כל הקהילות שוקמו, וקיים הבדל רב בין קבוצות אזרחים שונות, כאשר חלק גילו חוסן רב יותר וחלקן סובלות בצורה ניכרת עוד היום.

החוקרים טענו שרוב הכתיבה המחקרית עד למאמרם התמקדה במידת התמיכה הממשלתית בשיקום אזור האסון וכן מעט לגבי היזמות העסקית סביבו. המאמר הנוכחי בא להשלים חסך בעיני כותביו בסקירה מחקרית על מקומה של היזמות החברתית המשמעותית שנוצרה לאחר קתרינה, שהיוותה גורם מפתח בפעולות השיקום הקהילתיות, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית וחברתית.

יזמות היא גורם מפתח בפיתוח כלכלי ושינוי חברתי. ספרות ענפה עוסקת בתרומתה של יזמות לתהליכים אלו. ישראל, למשל, נחשבת למעוז יזמות עולמי, בשיעור פעילות היזמות בשוק ביחס לגודל האוכלוסיה והכלכלה. המאבק החברתי הסוער שהחל בישראל בקיץ האחרון מסמן אולי גם היבט אחר של יזמות מקומית אשר מתמקדת דווקא בשינוי חברתי שעשוי להתפתח בעוצמה בישראל. קיומן של עמותות ללא כוונת רווח בהיקף עצום מרמז אולי על פוטנציאל היזמות החברתית שיכול להיתפתח בארץ, כיוון שפעילות חברה אזרחית בתחומים רבים מרמזת על חולשת השלטון המרכזי והמקומי במתן מענה לצרכי האוכלוסיה, הן בחיי היום-יום השוטפים, והן בעתות משבר כמו שחוותה ארה"ב בעת ההוריקן או לאחר פיגועי 11 בספטמבר,  וישראל במצבי ביטחון, כולל בעת נפילות טילים ועתות מלחמה לאורך השנים האחרונות.

יזמות חברתית הוגדרה בצורות שונות בספרות, אך קיימת הסכמה שמדובר ביזמות שמתמקדת במטרות חברתיות ונושאת עימה בשורה וחדשנות בהיבטים שונים של פעולתה והפתרונות שהיא מציעה. בנוסף, יזמות חברתית מגיעה על פי רוב במקומות שבהם הן היזמות העסקית והן ראשויות המדינה אינם נותנים מענה נאות לבעיה חברתית. בעוד שהיזמות העסקית קשורה באופן ישיר למונחים כלכליים של רווח והפסד, והטיפול של ראשויות המדינה בנושאים שונים קשור להיבטים תקציביים ומגבלות תקציב, הרי שהיזמות החברתית מופעלת ממקורות אחרים. מובן שגם היא תלויה במשאבים פיננסיים, אך כוחה נובע ממעורבותם של מחזיקי העניין המצויים ברחבי הקהילה על גווניה השונים, והמרכיב הכלכלי הוא משני יותר בפעילותה. לדוגמה, המחאה החברתית בשדרות רוטשילד ובכל הארץ מונעת בעיקר מכוחות חברתיים חזקים, וגם אם היא פועלת בין היתר להפחתת עלויות של מחיה ודיור, לא ניתן לראות בשורשה מוטיבציה כלכלית בלבד, כפי שהיינו מצפים לראות בחברת הזנק שמתבססת על יזמות טכנולוגית.

לדברי מחברי המאמר, יזמים חברתיים הם מקור חשוב לתמיכה בקהילה לפני, במהלך ואחרי אסון. לפני האסון הם מקור למידע לתושבים בקהילותיהם לגבי הסכנה הצפויה וכיצד להתכונן אליה. הם גם מארגנים אמצעי פינוי ודיור חליפי לתושבים, ובמיוחד לאוכלוסיות החלשות יותר כמו קשישים וחולים. מייד אחרי התרחשות האסון פעילים אלו עוזרים גם לאיתור נעדרים, אספקת מוצרים חיוניים, הכוונת כוחות הצלה למקומות רלוונטיים וליצירת תקשורת עם האזרחים, שעל פי רוב משובשת בגלל הרס תשתיות. בחודשים ובשנים שלאחר האסון עוזרים היזמים החברתיים בשיקום ובגיוס לובי שמשפיע על מקבלי ההחלטות להקצות משאבים לטיפול באזור האסון. הם דואגים לכך שחלוף הזמן לא ישכיח מהמדינאים ומאזרחים באזורים שלא נפגעו שיש לטפל בנפגעים גם זמן רב לאחר סיום המאמצים האינטנסיביים שמאפיינים את התקופה הקצרה לאחר האסון.

מחברי המאמר ערכו 285 ראיונות עם מגוון מחזיקי עניין שונים כדי לבחון את תרומתם של יזמויות חברתיות לשיקום נזקי האסון בניו אורלינס. במאמר הם מדווחים על סוגי הפעילויות השונות בהתאם לקטגוריות האמורות המתחלקות לפעילות לפני, במהלך ואחרי הסופה. החוקרים מתייחסים בין היתר למגבלות שמציבה הרגולציה הממשלתית על פעילות היוזמה החברתית, לעיתים בשל סיבות הגיוניות, בעיקר לצורך הגנתם של היזמים מפגיעה במהלך אסון הטבע או באזורים מסוכנים, אך נראה שמגבלות אלו מושתות גם כשאין צורך בהם, ויתכן שראשויות המדינה מעדיפות לעיתים להרחיק את הפעילים החברתיים שיוצרים המולה תקשורתית סביב מוקדי משבר ומזוהים בדרך כלל עם אופוזיציה למשטר. התנגדות לפעילותם עלולה לנבוע לא רק מהפוליטיקאים אלא גם מגורמי המינהל שכפופים לכללים בירוקרטיים וחוששים שסטייה מהנהלים והיענות לדרישות חריגות של יזמות חברתית תציב אותם בסופו של דבר מול ביקורת, בין אם על אי תפקוד בעת המשבר, ובין אם על תפקוד לא תקין החורג מהתקציב או הנהלים – ראו למשל את קושי ההתמודדות הן של הפוליטיקאים והן של האדמיניסטרציה בטיפול הנוכחי במשבר הדיור.

מיתוס התאחדות הציבור בעת צרה ליווה את ישראל לאורך שנים רבות. בעבר נתפסו מנהיגי האומה בעת משבר כחלק אינטגרלי מהמאמץ הציבורי להתמודד עם הקושי. נראה שבתקופתנו קיימת ביקורת והססנות רבה יותר של הציבור כלפי מנהיגיו, וכך כל הצהרה תקשורתית שלהם, מבוקרת ועשויה לעורר התנגדות. לעומת המנהיגים, ארגוני החברה האזרחית תופסים מעמד מרכזי ואמין יותר בעיני האזרחים, אולי בהיותם חסרי אינטרסים, לפחות מבחינה תדמיתית, לעומת הפוליטיקאים.

ההוריקן החברתי ששטף את ישראל הקיץ נחלש מעט בשבועות האחרונים, אך הוא עשוי להוות גורם מכונן באופן שבו אזרחי המדינה עומדים ונלחמים על זכויותיהם. עקרונות שיווקיים, פרסומיים ושל קד"מ משתלבים בוודאי במאבק, וכפי שבמאמר האמור בחנו החוקרים את תגובת בעלי העניין ליזמות החברתית בניו אורלינס, בניסיון להבין את תפקידם של היזמויות החברתיות בעת משבר, נדרשת אולי פעולה מחקרית דומה לראיון ותיעוד היזמות החברתית הפעילה שליוותה את המאבק החברתי בישראל בתקופה האחרונה, כדי שניתן יהיה להבין באופן רחב יותר את מקורותיה והשפעותיה על החברה בישראל.

מראה מקום:

Chamlee-Wright, E., and Storr, V.H. (2010). The role of social entrepreneurship in post-Katrina community recovery. International Journal of Innovation and Regional Development, 2, 149-164.